[Back to Page][Download]

DARE.fulltext: FT105

Averroes, Beʾur sefer ha-hawayah we-ha-hefsed (באור ספר ההויה וההפסד), transl. Qalonymos ben Qalonymos.

[Page 1]

הבאור האמצעי על ספר ההויה וההפסד
 לאבו אלוליד אבן רשד
המאמר הראשון
וכל אשר יכללהו זה המאמר יכנס בשמנה כללים.
הכלל הראשון. בכונת הספר הזה חכירת הדברים אשר יכוין לחקור מהם.
הכלל השני. הודעת דעות הקדמונים בהויה והשתנות; ומי איפשר לו מהקדמונים ,כפי

דעתו בהתחלות ההויה וההפסד, שיפרש בין ההויה וההשתנות, ומי אי איפשר לו זה; ויודיע

מי הלך בזה במה שיתחייב משרשיו, ומי שלא הלך בזה במה שיתחייב משרשו.
הכלל השלישי. בחקירה ממציאות ההויה וההפסד בעצם, והיא ההויה וההפסד

במוחלט; ואם היתה נמצאת, על איזה צד מציאותה, האם על צד הקיבוץ והפירוד או על

צד אחר.
הכלל הרביעי. בהפרש שבין ההויה וההפסד וההשתנות.

הכלל החמישי. בהודעת תנועת הצמיחה, ואיך יצמח הצומח, ובמה זה יצמח.

הכלל הששי. בהודעת המשוש והדברים המתמששים.
הכלל השביעי. בהודעת ההפעלות והפעל וטבע הדברים הפועלים והמתפעלים.

הכלל השמיני. בידיעת העירוב והדברים המתערבים.

[Page 2]

[1] הכלל הראשון

אמר שהכונה אשר כיון אליה הנה היא ביאור הסבות הכוללות לכל מה שיתהוה 

ויפסד בטבע, וביאור סבות הצמיחה והשתנות גם כן. והודעת מה כל אחד מהם, ואם ראוי
שיחשב שההשתנות וההויה וההפסד דבר אחד או שני טבעים כמו ששמותיהם חלוקים.
הכלל השני

אמר שמחשבת הקדמונים בהויה המוחלטת וההשתנות נמצא על שני דעות: אחד מהם

דעת מי שיחשוב שההויה המוחלטת השתנות, והשני דעת מי שיחשוב שההויה המוחלטת בלתי
ההשתנות. ואמנם מי שאמר מהם שהכל דבר אחד ושהדברים כלם יתהוו מדבר אחד, הנה
כבר יכריחו הענין שיאמר שההויה המוחלטת וההשתנות הם דבר אחד. והסבה בזה שהנושא

לכל השינויים אצלם הוא דבר נמצא בפעל רמוז אליו ובלתי משתנה. ואמנם מי ששם

היסודות יותר מאחד, כמו אבן דקאליס ואנכסגוריש ודימקארטיש ולוקיש, כבר יחוייב להם

שיאמרו שההויה בלתי השתנות, לפי שיחוייב שתהיה ההויה בקיבוץ היסודות וההפסד
בהפרדם והשינוי דבר בלתי הקיבוץ והפירוד. ואמנם אבן דקאליס הנה הוא היה אומר
שהיסודות ששה, שנים מניעים, שהם האהבה והשנאה, וארבעה מתנועעים, והם האויר והאש

והמים והארץ. ואמנם אנכסגוריש ולוקיש ודימקארטיש הנה הם יאמרו שהיסודות בלתי בעלי

תכלית. ואמנם אנכסגוריש הנה הוא היה מניח מה שבזה התאר הם הגשמים המתדמי

החלקים, והם אשר יקרא הכל והחלק מהם בשם אחד בעצמו, כמו הבשר והמוח והעצם.

[Page 3] ואמנם דימקארטיש ולוקיש הנה הם ירצו שאשר הם בזה התאר הם גשמים בלתי מתחלקים,
ושהם בלתי בעלי תכלית במספרם ותמונותיהם, ושהגשמים המורכבים מאלו אמנם יתחלפו

בעבור חלוף החלקים אשר יורכבו מהם מפני שלשה, התמונה והמצב והסדר.
וכת אנכסגוריש התחלף לכת אבן דקאליס. וזה שאבן דקאליס יסבור שהגשמים המתדמי 

החלקים הם מורכבים מהיסודות הארבעה, שהם האויר והאש והמים והארץ, ואמנם

אנכסגוריש שסובר שאלו הגשמים הארבעה מורכבים מהמתדמי החלקים.
וכל אלו, כמו שאמרנו, יחוייב עליהם, כפי זה הדעת ביסודות, שיאמרו שההויה

המוחלטת בלתי השתנות. אלא שקצתם חייב מזה שרשו, וקצתם לא חייב מזה שרשו, כמו

אנכסגוריש ואבן דקאליס. אמנם אנכסגוריש הנה הוא לא יחייב שרשו, לפי שהוא יקרא

ההתהוות והפסד המוחלט השתנות. ואמנם אבן דקאליס למה שהוא מניח כי ההוויה אמנם הוא

בקיבוץ היסודות הארבעה מהאהבה וההפסד בהפרדם בעבור השנאה, והיה מניח שאלו
היסודות בלתי משתנים קצתם אל קצת, ושהבדליהם, אשר הם החום והקור והלחות והיובש,

וזולתם מן האיכיות אשר יקרה בם ההשתנות, נשארים בעצמם, הנה הוא מבואר שלא ימצא

לפי דעתו השתנות, אחר שהיה ההשתנות אמנם הוא באלו ההבדלים. ועוד, שלמה שהיה

סובר שאי איפשר שיהיה מהמים אש, ולא מן הארץ מים, ובכלל שלא יהיה אחד מאלו

הגשמים הארבעה מחברו על דרך ההויה וההפסד המוחלט, הנה כבר יחוייב בהכרח שלא
יהיה מהלבן שחור ולא מהקשה רך, וזהו ההשתנות. ואמנם היה זה מחוייב לפי שכאשר לא

ישתנו היסודות קצתם אל קצת, לא יהיה בכאן נושא אחד יקבל ההפך בין שהיה אותו

ההפכיות בהשתנות או היה בעצם. כי מחוייב שיהיה לכל שינוי נושא בין שיהיה השינוי

בעצם, או בכמה רצוני לומר צמיחה וחסרון, או באיך רצוני לומר השתנות. ולזה כאשר

הנחנו נושא הנה בכאן בהכרח שינוי, וכאשר הנחנו שינוי הנה בכאן נושא.

[Page 4] ואין לאומד שיאמר שהנושא בהשתנות הוא בלתי הנושא בעצם, כי איך יחוייב כשנעלה

הנושא בעצם, שיעלה הנושא בהשתנות? הנה נושא ההשתנות אמנם היה נושא לו מצד הנושא

בעצם, ולזה חייב אריסטוטליס בהשתנות מה שחייב בעצם.

[2] הנה מזה יראה שאבן דקאליס לא יוכל לומד ההפרש שבין ההויה המוחלטת וההשתנות.

וכבר יראה, כמו שאמר אריסטוטלס, שמאמר זה האיש סותר למה שימצא לעין וסותר

קצתו לקצתו. אמנם סתרו החוש הוא מפני שלא יתהוה אצלו אחד מהיסודות הארבעה

מאחד מהם, אבל כל דבר יתהווה מאלו, ואלו לא יתהוו קצתם מקצת. ואמנם הסתירה

אשר תמצא במאמרו, כי הוא למה שהיה אומר שאין לדבר מן הדברים טבע, אמנם הוא

עירוב לבד ופירוד לבד, ושההויה לחלקי העולם אמנם תהיה מאותו הדבר האחד המעורב

כשיובררו ממנו החלקים ויתפרדו בהבדלים ייחדום ורשמים מה, עד שיהיה אחד מהם אש

בשהוא חם ויבש, והאחד ארץ בשהוא קר ויבש, והאחד שמש, כמו שיאמר הוא, בשהוא חם

ולבן. וזה כשתגבר השנאה על האהבה. וההפסד לעולם יהיה גם כן כשיתקבצו חלקיו

מאחד זה הפירוד וישובו אחד בהתגבר האהבה.

ומבואר שיתחייב מזה שיתהוו היסודות קצתם מקצת, לפי שההויה וההפסד אינו דבר
יותר מהפשטם הבדלים הנמצאים להם אחר המציאות ומציאותם אחר ההעדר. וזה דבר

[Page 5] מחוייב שיקרה כשיתהוו בהפרדה מאותו האחד ויפסדו בהתקבץ לאותו האחד, כי הפירוד

אינו דבר רק חדוש הבדליהם, והקיבוץ אינו דבר רק הפשטת אותם ההבדלים. ולזה היה

אומרו שאלו היסודות לא יתהוו קצתם מקצת ואמרו שהם ישובו דבר אחד ויתהוו מדבר

אחד סותר זה לזה. וזה שאי איפשר באלו שיאמר שהם יהיו דבר אחד, ואותם ההבדלים

להם נמצאים בפעל.
[3] הנה מכאן יראה שמאמרי זה האיש מזה הצד סותרים זה את זה. ועוד ממה שהוא נעלם
ממאמרו, אם יאמין שאלו היסודות הם ראשית לאותו הדבר האחד, או יאמין שאותו הדבר

הוא ראשית להם. וזה שאם היה מציאותם באותו האחד, אשר יתקבצו אליו, בכח, על שהם

יתהוו ממנו והוא להם כהיולי ונושא, הנה האחד יותר ראוי שיהיה התחלה להם מאשר יהיו

הם התחלה לו. ואם היה מציאותם בו בפעל הוא אחד בהרכבה, הנה הם יותר ראויים

שיהיו התחלה לו ויותר ראוי שיהיו קודמין בטבע.
הנה כבר התבאר מזה המאמר דעות הקודמים בהויה והשתנות, ומי חייב שרשיו

בהפרישו ביניהם, ומי לא חייב אותו.

הכלל השלישי
וזה הכלל יש בו שלשה פרקים.

הראשון. יגיד בו הדברים אשר ראוי שיודעו מענין ההויה המוחלטת וההפסד המוחלט

ומענין התנועות האחרות, כמו הצמיחה וההשתנות, ושאר הדברים המשותפים לאלו

[Page 6] השינויים, כמו ההפעלות והפעל והמישוש והעירוב. ויודיע שיעור מה שאמרו הקדמונים

בזה, ומי קצר במה שנתן מהבדלי אלו הדברים, ומי נתן בזה דבר ועל אי זה צד נתנו.

השני. יתיר בו הספקות אשר יחשב בם שההויה וההפסד בקיבוץ ופירוד, ושבזה

האופן תתחלף ההשתנות, והם הטענות אשר נמשך המנהג לעשותם בכת האומרים בחלק אשר

לא יתחלק. ויודיע שמחשבת מציאות דברים בלתי מתחלקים ובלתי מחשבתו אינו מועט

במה שיתחייב מזה באלו העניינים. ויקיש בין סברת מי שיאמין שהבלתי מתחלקים הם

השטחים ובין מי שיאמר שהם גשמים.
השלישי. יחקור בו מהדברים אשר יחוייב לחקור מהם מההויה המוחלטת, רצוני

לומר אם היתה נמצאת, ואם היתה נמצאת הנה על איזה צד מציאותה.
[4]

הפרק הראשון
אמר וכבר יחוייב שנדבר בענין ההתהוות המוחלט וההפסד המוחלט. אמנם ראשונה,

אם הם נמצאים או בלתי נמצאים, ואם היו נמצאים, על אי זה צד מציאותם. וכמו כן ראוי

שנחקור משני אלו העניינים בתנועות האחרות, כמו הצמיחה וההשתנות. וזה שמה

שאמרו הקדמונים בזה ימצא על אחד משני פנים: אם שהם דברו מאלו הדברים בקצת,

ואם שהם דברו דברים בלתי נכונים, ואם שהם קבצו שני העניינים. [5] משל זה אפלטון, כי הוא

לא חקר מאיכות כל ההתהוות, ואמנם דבר באיכות התהוות היסודות קצתם מקצת, רצוני

לומר הפשוטים, לא בהתהוות המורכבים מהם, כמו התהוות הבשר והעצם, ולא דבר גם כן

בהשתנות ולא בצמיחה, באיזו פנים יהיו בענינים.
ובכלל לא ימצא לקדמונים אחד יש לו בכל אלו הדברים מאמר, רצוני לומר בהויה

והפסד ובהשתנות ובדברים המשותפים להם, אשר הם הפעל וההפעלות והעירוב והמישוש,

אלא מה שאיפשר שידעוהו ההמון מהם ומה שאיפשר שיודע מזה בתחלת המחשבה, כמו

[Page 7] אמרם שהצמיחה אמנם תהיה כשידבק הדומה בדומה לו, מלבד דימקאדטיש ולוקיש, שהם

השתדלו לתת לאלו הדברים הבדלים יוכרו בהם קצתם מקצת. וזה ששני אלו אמרו

שהתחלת הדברים הם הגשמים הבלתי מתחלקים הבלתי בעלי תכלית מפני המספר

והתמונה, וההויה וההפסד יקרו בהתקבץ אלו ובהפרדם, ואמנם ההשתנות הוא בהתחלפם

בסדר ובמצב. וזה שיקרה לאיכיות שיתחלפו מפני שני אלו או אחד מהם, ומשל זה השבח

והגנות, שהם שתי איכיות מתחלפים ואם יתרכבו מאותיות אחדות, ואמנם יתחלפו בסדרם.

אמרו וזאת הסבה בשהיה כל דמיון אמת ובשיקרה שיראה בדבר האחד בעצמו תכונות

הפכיות ובלתי בעלי תכלית, והן כלם אמת. וזה שהמצב והסדר, למה שהיה אין להם

תכלית בדבר האחד בעצמו מפני התחלפו בעצמו ומפני התחלף הבטת המביטים אליו, הנה

איפשר אצלם שיראה האדם הדבר האחד בעצמו לבן ויראהו אחר שחור, או מתנועע

ויראהו האחר נח. וכל זה אמת, לפי שטבע האיכיות אינו דבר רק המרת המצב והסדר.

ולמה שהיו שני אלו הדברים יתחלפו בהתחלף המביטים אליו להתחלף הצדדים, הנה כבר

יקרה שיראה אחד הדבר האחד בעצמו נח ויראהו אחר מתנועע, ושתי הראיות אמת. ואין

לגוון אצלם ולא לשאר האיכיות טבע זולת זה. ובכלל הנה הם טענו לזה הדעת בהשתנות

למה שהיו מאמינים שכל דמיון אמת.

הפרק השני
[6] אמר ולמה שהיו רוב בני אדם מאמינים כי ההתהוות דבר וההשתנות דבר אחר זולתו,

ושהגשמים יתהוו ויפסדו על צד הקיבוץ והפירוד וישתנו מפני שהם ישתנו במקרים המשיגים

אותם, הנה יחוייב שנחקור מהספקות והמאמרים אשר ימצאו הפכיים בזה. כי אם הניח מניח

שהתהוות יהיה בקיבוץ ופירוד, יחוייב מזה מציאות החלקים אשד לא יתחלקו. וכבר מנינו

[Page 8] השקרים המתחייבים ממציאות החלקים הבלתי מתחלקים בששי מהשמע ובשלישי מהשמים

והעולם. ואם אמרנו שההויה וההפסד אינו קיבוץ ופירוד, יקשה עלינו להביא ההפרש בין

ההויה וההשתנות.
[7] ותחלת החקירה על זה אם הנמצאות הטבעיות יתהוו וישתנו ויצמחו וישיגום הפכי אלה

מצד שהתחלותיהם גדלים בלתי מתחלקים, או לא ישתנה דבר מפני מציאות גודל בלתי

מתחלק. וזה כי ההפרש בין המחשבות המתחיבות מאלו הדברים משני אלו אינו מועט.

ועוד, אם היו ההתחלות גדלים בלתי מתחלקים, האם הם גשמים, כפי דעת דימקארטיש

ולוקיש, או שטחים, כפי מה שנאמר בטימאוס. כי שתי הדעות, ואם היו מתחייבים להם

שקרים רבים כפי מה שקדם, הנה היותר מספיק משתי הדעות הוא דעת דימקארטיש

ולוקיש. וזה שאלו כבר איפשר להם שיביאו סבה להשתנות מפני הגדלים אשר לא יחלקו,

וזה מצד המצב והסדר כמו שאמרנו. ואמנם מי שיאמין שאלו היסודות הם שטחים, אי איפשר

לו שיאמר בענין השתנות דבר. וזה שאשר איפשר להם שיאמרו שיתילד מהשטחים אמנם הוא

הגשם לבד, לא זולת זה מהמקרים הנמצאים בגשם, אשר בו ההשתנות.

והסבה באשר דימקארטיש ומי שיאמר כמאמרו איפשר לו להביא הבדלים באלו
הדברים כפי סברתו בהתחלות ואי איפשר זה לאפלטון, כי אלו שמו עיונם בטבעיות

מעניינים טבעיים ומיוחסים, ואפלטון שם עיונו מעניינים בלתי מיוחסים אבל מעניינים

מקריים.
[8] וזה מבואר ממה שטען בו כל אחד לסברתו. וזה שאפלטון היה טוען באשר

יחוייב שיהיו בכאן שטחים בלתי מתחלקים במציאות המשלש, וזה כי השטחים כלם יחלקו

אליו, ולא יחלק הוא אל שטח אחר, ואמנם יתחלק אל המשלשים. וכאשר היה זה כן, הנה

[Page 9] הוא תחלת השטחים. והוא מבואר שאלו הקדמות לימודיות, כי לא יחוייב שיהיה התחלת

השטחים הוא תחלת הגשמים.
ואמנם מה שטענו בו האומרים בחלק אשר לא יתחלק, הנה בו מקום ספק, והם לקוחות 

מהקדמות טבעיות. וזה שהם אמרו אם היה גשם איפשר שיתחלק בכללותו, רצוני לומר כל

נקודה בו מהנקודות אשר הן בלתי בעלות תכלית איפשר שיחלק עליהם על גבול שוה

בלתי שתתיחד בזה נקדה זולת נקדה, הנה כאשר נניח שכבר נחלק יחד בפעל על אלו

הנקודות כולן אשר אין תכלית להן, הנה לא יקרה מזה בטל. כי זאת ההנחה, ואם היתה
כוזבת, הנה הוא כזב אפשרי, והאפשרי לא יקרה מהנחתו בפעל בטל כמו שיקרה מהכזב

הנמנע. משל זה, אלו נניח שגרגיר החרדל איפשר שיחלק אל אלף אלפי אלפים חלקים,

והוא ממה שלא יוכל אחד לחלקו אליו לעולם, הנה לא יהיה העדר היכלת על זה ממה

שיבטל טבע זה האפשרות, ולא ממה שיחייב שיהיה הנחת הגרגיר מתחלק אל אותם החלקים

כזב נמנע.
וכאשר הנחנו הגשם מתחלק בכללותו יחד, רצוני לומר מתחלק לדברים בלתי בעלי 

תכלית יחד, הנה לא ימנע שיחלק אם אל גדלים בלתי מתחלקים, או אל גדלים מתחלקים,

או אל נקודות, או אל מקרה מן המקרים, או יהיה מתחלק אל לא דבר. והיותו מתחלק אל

גדלים מתחלקים סותר לאמרנו שהוא מתחלק בכללותו ושהוא מתחלק על כל נקודה, לפי

שישאר בו דבר בלתי מתחלק, והוא אותם הגדלים, ואלו הנחנו אותם הגדלים מהקטנות

[Page 10] במדרגת פירור הנסורת אשר יחלק אליהם הגשם המגודר. ועוד, שיחוייב שימצאו בדבר

הבעל תכלית גדלים מתחלקים בלתי בעלי תכלית בפעל, וזה כלו שקר. ואם הנחנו שיחלק

נקודות ויתרכב מהם, לא יחודש מזה גודל. וזה שהנקדות מדרכם שתדבקנה קצתם על קצת

עד שתהיינה נקדה אחת. ועוד ממה שיורה שהנקודות לא יוסיפו בגודל ולא יחסרו, שאנחנו

כשנחלק הגדל בשתי נקודות או בשלש, עוד הרכבנוהו, הנה לא יהיה הגדל יותר קטן ממה

שהיה ולא יותר גדול. וכאשר לא יהיה להם רושם בקטנות ולא בגדל, הנה יחוייב מזה שלא

יחדשו גדל. ועוד, כי הנקודות יחוייב שיתנועע קודם שיתרכב מהם הגדל עד שיפגשו

ויתמששו, והנפגש והמתמשש מתחלק, כפי מה שנתבאר בששי מהשמע. ואם היה אמנם

נחלק אל בלתי דבר, הנה הגדל יתרכב מבלתי גדל. וכמו כן, אם נחלק אל מקרים נמצאים,

כמו שיחלק אל הפרוקים אשר יחדשום הנקודות, היה הגדל גם כן מחובר מבלתי גדל.

וכאשר נתבטלו אלו הפנים, הנה יחוייב, אם היה הגדל מתחלק בכללותו יחד, שיהיה

מתחלק אל חלקים לא יתחלקו. ואלו הן הדברים שיטעון בם מי שיניח גדל בלתי מתחלק.

והשקרים אשד יתחייבו למציאות גדלים בלתי מתחלקים כבר השלים לזכרם גם כן. וראוי

שיאמר גם כן בהתרת זה הספק, ומאין נכנם עליהם זה הדימוי בזאת הראיה.

[9] ונאמר שאנו לא נסלק החלק הגשם בכללותו אל בלתי תכלית מכל הפנים, אבל הוא

אצלנו אפשר מצד ובלתי אפשר מצד. אולם הצד אשד הוא אצלנו איפשר הוא החלק בכח,

לא החלק בפעל אשר יהיה על כל הנקדות אשר בו יחד. שאלו היה זה כן, היה מחוייב

בהכרח שיתך הגשם אל הגקדות או לא דבר, או יודו שהגדלים הבלתי מתחלקים הם

הנקודות ולא יחוייב, כאשר היה מתחלק בכללותו בכח, רצוני לומר על כל נקדה, שיהיה

מתחלק בפעל כמו שדמו. וזה שלא יחוייב, כאשר היתה כל נקודה בגשם היא מקבלת

החלק על גדר שוה, שתהיינה כלן מקבלות החלק יחד, ושיהיה הגשם מתחלק עליהם יחד,

ואם היה מתחלק על כל אחד מהן על גדר שוה, כמו שהאדם לא יחוייב מאמרנו שהוא מקבל

[Page 11] כל החכמות שיהיה מקבל אותם יחד. וזה שמה שיצדק על הדבר נפרד לא יצדק עליו

מורכב, כמו שנאמר בספר סופסטיקי. וזאת ההטעאה היא מזה המקום.

ואמנם היה אפשר שיחלוק על הנקדות יחד, אלו היה אפשר היתה נקדה פוגשת נקדה.
וכבר התבאר בששי מן השמע שלא תלוה נקדה לנקדה. ולזה ממה שנראה שכאשר חלקנו

הגדל על נקדה, שאי איפשר שיפול ההחלק על הנקדה אשר תלוה לאותה הנקדה, וכבר

היה איפשר בם קודם שיפול ההחלק על אלו, כמו שהיה איפשר בנקדה אשד נפל עליה

החלק. וכאשר נפל ההחלק בראשונה, נתבטל איפשרות ההחלק באשר תלוה אליה. הנה

כאשר לקחנו נקדה אחת, אפשר שיחלק בה הגדל באיזה מקום רצינו. הנה כאשר חלקנו בה

הגדל במקום מה, אי איפשר שנחלקהו בנקדה שנית באיזה מקום רצינו, אחר שהיה אי

איפשר לנו לחלקו על נקדה נלוית לאותה נקודה.
ואחר שכבר התבאר מזה המאמר ביטול מה שהביאו בראיה על מציאות גדלים בלתי

מתחלקים, והיה כבר התבאר ממה שקדם ביטול זה הדעת עצמו, הנה מבואר שאם היה

בכאן הפרדה וקיבוץ, יחוייב שלא תהיה ההפרדה אל מה שלא יחלק ולא הקבוץ ממה שלא

יחלק, ושדימוי זה מפני חלוקת הגשם בכללותו אמנם היה מתאמת אלו היתה נקודה נמשכת
 לנקדה.
[10] ואנחנו לא נדחה שהויה מה תהיה בקבוץ והפסד מה תהיה בפירוד. ואמנם ההויה
המוחלטת וההפסד המוחלט אי איפשר שיהיו מפני הקיבוץ והפירוד, לפי שאי איפשר שיהיה

.מפני הכמה המתדבק שינוי בעצם ולא שינוי באיך. וזהו אשר נפל בו להם טעות ראשונה 

אבל אמנם ההתהוות המוחלט הוא שינוי הדבר בכללו מזה הרומז אליו,

[Page 12] כמו שישתנו זה המים הרמוז אליהם אל זה האויר הרמוז אליו. ואלו כבר היו חושבים בכמו

זה שהיא ההשתנות, ובין זה וההשתנות הפרש. וזה שהנושא להשתנות הוא נמצא בפעל ורמוז
אליו והנושא בהויה אינו בפעל ולא רמוז אליו. ולזה היה השינוי בעצם הויה והפסד,

ובמקרים אשר יאמרו בנושא ההשתנות.

אמנם פירוד הדבר וקיבוצו הנה הוא ממה שישים הדבר יותר ממהר הפסד או יותר
מאחר. וזה כי כאשר נחלק אל חלקים קטנים, יקל הפסדו, וכאשר היה מתקבץ בלתי

מתחלק, יקשה הפסדו. והנה התבאר זה במה שיבא ביאור יותר.

הפרק השלישי

וזה הפרק יתבאר בו חמשה דרושים.
הראשון. יתבאר בו ממה זה תהיה ההויה המוחלטת ואל מה זה יהיה ההפסד המוחלט,

אם היו נמצאים.
השני. יזכור בו הספק יחוייב במציאות הדבר אשר בכח אשר ממנו ההויה וההפסד.

השלישי. יחקור בו מסבת התדבקות ההויה בנמצאות, ויודיע אשר בעמידה על זאת

הסבה נעמוד על התרת אותו הספק.
הרביעי. יבאר בו איך נמשך המנהג אצלם שיאמר בקצת העצמים שהם התהוו

במוחלט ונפסדו במוחלט, ולא יאמר זה בזולתם, אבל יאמר שהם התהוו מבלתי נמצא מה

ונפסדו אל בלתי נמצא מה. ויתיר בזה הספק אשר יקרה במה שנתן מסיבת התדבקות

ההויה בשיהיה הנמצא לעולם יתהוה מנמצא.

החמישי. יבאר בו למה היו הנמצאות יאמר בם שהם יתהוו במוחלט, וקצתם יאמר בם

שהם יתהוו דבר מה, לא במוחלט.
ואלו השני דרושים האחרונים ישובו אל דרוש אחד כמו שיראה בהגיענו אליו.

[Page 13] [11]

הדרוש הראשון
אמר ואחר שכבר התבאר שאי איפשר שתהיה ההויה במוחלט קבוץ ולא ההפסד
פירוד, הנה ראוי שנעיין אם בכאן דבר יתהוה ויפסד במוחלט, או איו בכאן דבר יתהוה

ויפסד אלא בדרך ההשתנות אשר יקרה באיש המקרה הנמצא בנושא הרמוז אליו, כמו

התהוות הבריא חולה והחולה בריא. וזה שאם היה בכאן התהוות מוחלט והפסד מוחלט,

הנה ראוי שיהיה לאיש העצם הרמוז אליו, לא לאיש דבר מן הדברים אשר יאמרו בנושא.

ואם היה לאיש העצם הרמוז אליו התהוות, הנה ראוי שיהיה ממה שאינו איש העצם, כמו
שההתהוות ללבן והשחור אמנם יהיה ממה שאינו לבן ולא שחור. וזה שכמו שההתהוות, אשר

יאמר בו שהוא ההתהוות מה, יהיה ממה שאינו דבר מה, לא ממה שאינו דבר במוחלט, כן

מה שיתהווה במוחלט יחוייב שיהיה ממה שאינו במוחלט.
ומה שאינו במוחלט יובן באחד משני פנים: אם שאינו עצם רמוז אליו והוא משאר
מאמרות, ואם שאינו עצם רמוז אליו ולא ממה שהוא תחת אחד מהמאמרות העשרה, לא

כמה ולא איך ולא זולת זה. ואיך מה שנבין מה שאינו במוחלט יחוייב שנבין ממנו העדר

המאמרות העשרה. וזה שאם רצינו מה שאינו במוחלט שהוא העדר העצם, הוא מבואר

שיתחייב ממנו העדר שאר המאמרות, שלא יהיה מהם דבר נמצא. ואם לא, היו המקרים

נבדלים מהעצם, אחר שהיו נמצאים במה שאינו עצם. וכאשר היה מה שאינו במוחלט אשר

ממנו ההויה המוחלטת יורה על העדר המאמרות, הנה אנחנו בין אחד משני דברים: אם

שנניח שההעדר דבר מה, או נאמין שדבר יהיה מן ההעדר המוחלט.
וכבר ייחד התרת זה הספק במאמר הראשון מהשמע הטבעי, והוא יניח מה שנאמר
שם בכאן ויאמר שההתהוות המוחלט יהיה מנמצא בכח לא בפעל, והוא אשר יצדק עליו

מצד שהוא נמצא ומצד שהוא בלתי נמצא, וזה שהוא בלתי נמצא בפעל ונמצא בכח.

[Page 14]

הדרוש השני
וכאשר הניח התרת זה הספק מזה הצד, אמר שנשאר בזה ספק אחר עד שהוא ישיב

הספק הראשון במציאות ההויה המוחלטת מעיקרו, רצוני לומד אם בכאן הויה מוחלטת

אם לא.
[12] והספק הוא זה: וזה שאם היה בכאן התהוות במוחלט יהיה ממה שהוא בכח נמצא

ואינו בפעל, האם לזה הדבר הנמצא בכח דבר מהדברים הנמצאים בפעל, כאלו תאמר

אחד ממאמרות המקרה, כמו שיהיה לו בפעל כמה או איך או זולת זה מהמאמרות העשרה,

או אין לו אחד מהמאמרות העשרה בפעל ואמנם הם לו כלם בכח? ואם היה נמצא לו בכח

כל המאמרות ואין בו דבר בפעל מהם, חוייב שנדרוש האם איפשר שיובדל מה שבכח.

וכבר התבאר שזה שקר. ועוד, שיחוייב ממנו שיהיה נמצא מבלתי נמצא בפעל, וזהו הדבר

אשר היו הקדמונים בורחים מלקבלו. ואם היה אחד בפעל ממאמרי המקרה, יחוייב

שימצאו המקרים נבדלים לעצם.
[13]
הדרוש השלישי
אמרו וכבר יחוייב שנחקור מזה הענין בהשגחה יתרה. והעמידה עליו אמנם תהיה

כשנעמוד על הסבה אשר בעבורה חוייב שיהיה ההתהוות תמיד המוחלט והבלתי מוחלט.

[14] אמר ולמה שהיו הסבות אשר בהויה שתי סבות, אחת מהן הסבה המניעה והאחרת

היולאנית, הנה אמנם נדרוש לעמוד על אלו הדברים בכאן מפני הסבה ההיולאנית. וזה

שהסבה המניעה שני מינים: אם ראשון וכולל, ואם בלתי ראשון ולא כולל. ואמנם הראשון

[Page 15] הכולל לכל המתנועעים, הנה כבר התבאר מציאותו בשמע. וזה שכבר התבאר שם

שבכאן שני מינים מן המניעים: אחד מהם בלתי מתנועע לעולם אבל מניע לבד, והשני

מתנועע ממנו לעולם. ואמנם ביאור עצם שני אלו המניעים הנה מדרך הפלוסופיה הראשונה

לחקור עליו. ואמנם המניעים הבלתי ראשונים החלקיים התמידי ההנעה, אשר בעבורם גם

כן היתה ההויה תמיד, הנה נבארהו במה שאחד זה.
[15] וכאשר היה זה כן, הנה הכוונה בכאן אמנם היא לתת הסבה ההיולאנית אשר בעבורה
היה ההויה וההפסד תמיד, עד שנדבר אחר זה בסבות החלקיות הפועלות זה הענין
מהדבקות ההויה. ובנתינת זאת הסבה אשר מצד ההיולי יותר הספק אשר קדם, והוא איך

יהיה מה שבכח ערום ממה שבפעל.
[16] וכבר ראוי קודם שנביא זה בזאת הסבה שנזכור הספק אשר ישיג מפני הנושא בהדבקות
ההויה. והספק הוא כן: אם היה הנפסד יפסד וישוב מה שאינו נמצא ולא אחד מהמאמרות

העשרה, והיה המתהוה יתהוה מנמצא בעל תכלית, הנה כבר יחוייב בהכרח שיאבד הכל
ויחרב העולם. לפי שאין לאומד שיאמר שאמנם התמיד ההתהוות לפי שמה שממנו ההויה

לא יכלה ולא יפסק לפי שהוא בלתי בעל תכלית בפעל, כי מציאות דבר בלתי בעל תכלית

בפעל כבר התבאר שהוא שקר, ושהאיפשר ממציאות בלתי בעל תכלית אמנם הוא בכח,

כמו החלוקה אשד תמצא בגדלים, וזה שהם יחלקו לעולם בשני חצאין.
[17] וזה הספק יותר והספק הקודם בשהפסד הדבר האחד בעצמו הוא התהוות לזולתו.
וזה שכאשר היה הפסד הנפסד הויה להווה, חוייב בהכרח שלא תפסק ההויה, וזה בבא
הצורות זו אחד זו על הנושא אשר הוא ההיולי. ויחוייב גם כן אם כן שלא יהיה ערום אותו

הדבר, אשר ממנו ההויה המוחלטת, הנמצא בכח, מהדבר אשר בפעל והוא הצורה.

[Page 16]

הדרוש הרביעי
[18] אמר ויקרה בזה ספק ראוי לעיין בו. והוא שכאשר היתה הויית העצם הפסד לעצם

<והפסד העצם הדה לעצם>, איך יקרה שיאמר בקצת הדברים, אשר בם ההויה בעצם

וההפסד בעצם, שהם התהוו לא במוחלט תפסדו לא במוחלט?

ונאמר שבכאן צד מהצדדים יורו בו על זה הענין. וזה שידמה שהיה מה שיקרה מזה
בהויית העצמים קצתם מקצת דומה למה שיקרה מזה בהויית העצם עם הקשתו בהויית

המקרים. הנה כמו שיאמר בהויית העצם שהיא הויה במוחלט וכמו זה בהפסדו, ולא נאמר

זה בהויית המקרים והפסדם, אבל נאמר הויה מה והפסד מה לא הויה במוחלט ולא הפסד
 במוחלט, כן ידמה שיקרה בעצמים קצתם עם קצת, אחר שהיו העצמים אשר ישתנו קצתם

אל קצת מתחלפים מפני שקצתם יורו על הרמוז אליו בהאמתה ובקדימה, רצוני לומר

אשר הוא עצם ראשון ומכוון בעצמו, וקצתם לא יורה על כמו זה הרמוז אליו, אבל אמנם

יורה על רמוז מתאחר בעצמות. משל זה האש למה שהיה מורה על הרמוז אליו הנמצא

בהאמתה אצל ברמנידס יותר מהארץ וקרא האש נמצא והארץ בלתי נמצאת. הנה כפי

זה הצד ומה שדומה לו איפשר שיאמר בכמו התהוות האש מהארץ שהיא הויה מוחלטת,

וכמו התהוות הארץ מהאש שהיא הויה מה לא הויה במוחלט. וזה אחד מהצדדים אשר

יתאמת מהם שיאמר בקצת העצמים הווים במוחלט, ובקצת לא. וזה כפי מה שיאמין בם

אחד מבני אדם. כי לא ימנע באמתת זה הצד מן השמוש טעות מי שטעה בזה והאמין במה

שמציאותו יותר שלם שהוא יותר חסר, או במה שמציאותו יותר חסר שהוא יותר שלם. ואין

המכוון בכאן האמתת מאמר ברמנידס ולא זולתו, ואמנם המכוון האמתת זה הצד מהעשייה.

הנה זה הפרש אחד מצד הצורה. והפרש שני מצד ההיולי. חה שאישי העצם, אשר
הגובר על הרכבתם מהיסודות הארבעה מה שהיו הבדליו ההפכיים יותר קרובים אל

[Page 17] המציאות ויותר מורים אל הרמוז אליו, הנה הם יותר שלמים גם כן בעצמות מהאישים אשר
הגובר על הרכבתם מהיסודות מה שהיה הבדליו יותר קרובים אל ההעדר ויותר מעט

הוראה על הרמוז אליו. משל זה שהבדל האש אשר הוא החום יותר קרוב אל המציאות

מהבדל המים אשר הוא הקור. וזה שהקור בפנים מה הוא העדר החום. הנה האישים אשר

הגובר על הרכבת חלקיהם האש יותר שלימי מציאות מאשר הגובר על הרכבתם הארץ

ומים. ולזה איפשר שיאמר בכמו אלו הדברים, כשיתהוה היותר חסר מהיותר שלם, שהוא
ליותר שלם הפסד במוחלט ולחסר הויה מה. ובהפך, כשיתהוה היותר שלם מן היותר חסר.

אבל איפשר שיאמר ביותר שלם, כשנפסד אל היותר חסר, שהוא נפסד אל בלתי נמצא,

וכשיתהוה היותר שלם מהיותר חסר, שהוא התהוה מבלתי נמצא, כפי מה שנמשך מנהג

הקודמים לעשותו בכמו אלו ההויות.
[19] וכבר קדם במחשבת רבים מהקדמונים שהשלימות והחסרון באישי העצם, אשר
בעבורם יקרה להם זה המקרה, אמנם הוא מפני העדיפה בהרגשה והעדרה. ויאמרו

כשיהיה שינוי הדבר אל דבר מורגש מבלתי מורגש, שהוא התהוה מבלתי נמצּאּ; וכשהשתנה

אל הדבר בלתי מורגש, אמרו שנפסד אל בלתי נמצא. ואמנם קרה להם זה מפני שחשבו
 שאין בכאן פתח לידיעת הדברים רק החוש. וכאשר היה זה כן, הנה יחוייב שיהיה המוחש

הוא הנמצא והבלתי מוחש הוא הנעדר, כמו שהידוע אצלנו הוא הנמצא והבלתי ידוע הוא
הבלתי נמצא. וזה שהם למה שהאמינו שהנמצא הוא המושג לנו, ושאין בכאן נמצא בלתי

מושג, והאמינו שההשגה לנו אשר אנחנו בה מה שאנחנו אמנם הוא בהרגש, האמינו שהמורגש

הוא הנמצא. והם אם היו טועים בזה, כמו שיאמר אריסטוטליס, הנה הם בזאת הסברה

נמשכים לעקבות האמת בפנים מה, והוא אמרם שהנמצא הוא המושג והבלתי מושג בטבע

[Page 18] הוא הנעדר. אבל טעותם אמנם הוא בשהריצו החוש מרוצת הידיעה, ולזה יקרה שיהיה

הענין בעצמו חלופו אצל החוש, משל זה האויר והארץ. כי האויר אצל השכל יותר שלם

המציאות מהארץ, והארץ יותר שלימת המציאות אצל החוש. ולזה לא יתחייב שיהיה מה

שהוא יותר שלם אצל החוש יותר שלם, לפי שהיותר שלם על האמת אמנם הוא היותר שלם

אצל השכל. [20] הנה כבר התבארה מזה המאמר הסבה אשר בעבורה אפשר שיאמר בהשתנות קצת

העצמים אל קצת שהיא הויה מוחלטת והויה מבלתי נמצא והפסד מוחלט והפסד אל בלתי

נמצא. ואין הסבה אשר בה אמרנו בהשתנות קצת העצמים אל קצת העצמים שהיא הויה

מוחלטת ובהשתנות קצתם הויה מה היא בעצמה הסבה אשר בעבורה נאמר בהשתנות אל

העצם שהיא הויה מוחלטת ובהשתנות ממנו הפסד מוחלט ונאמר בשינוי אל שאר המאמרות

ומהם שהוא הויה מה והפסד מה. וזה שהסבה בזה הוא מה שנאמר בספר המאמרות

שהענינים הרמוז אליהם שני מינים: מהם מה שלא יאמר בנושא ולא על נושא והוא איש

העצם; ומהם מה שהוא בנושא והוא איש המקרה. ומה שהיה באלו לא בנושא יאמר בשינוי

אליו שהוא הויה במוחלט, ובשינוי ממנו שהוא הפסד במוחלט. ומה שהיה מן האישים אשר

יאמר בנושא יאמר בשינוי אליו וממנו הוית דבר מה והפסד דבר מה.

והסבה בשני אלו השמושים, רצוני לומר אשר בעצם ואשד במקרה והעצמים, הוא
בצד מה סבה אחת. והוא שנמצא בו שני מינים, שלם ובלתי שלם. הנה יאמר בשינוי

מהשלם ואל השלם בשני המינים יחד הויה מוחלטת והפסד מוחלט, ובשינוי מן החסר ואל

החסר שהוא הויה מה והפסד מה. משל זה בעצמים הויית הארץ מהאש והאש מהארץ,

[Page 19] ומשל זה בעצמים והמקרים הויית האדם והויית הידיעה באדם. כי השינוי מהאש ואל האש

יאמר בו הויה מוחלטת והפסד מוחלט, והשינוי מן הארץ ואל הארץ יאמר בו הויה

מה והפסד מה, אחר שהאש יותר שלם המציאות מהארץ, והשינוי מן האדם ואל האדם יאמר

בו גם כן הויה מוחלטת והפסד מוחלט, והשינוי מן הידיעה ואל הידיעה יאמר בו שהוא הויה

מה והפסד מה. הנה כבר התבאר מזה המאמר האופן אשר בו נאמר בשינוי אל קצת

העצמים ומהם שהם הויה במוחלט והפסד במוחלט ובקצתם לא נאמר זה, והאופן אשר בו

נאמר זה בעצמים והמקרים, ושהם מצד דומים.
[21] ואין ראוי שיספק בנו המאמר בקצת העצמים שהם יתהוו מבלתי נמצא ויפסדו אל
בלתי נמצא במה שאמרנו מאשר הסבה בהתדבקות ההויה היא שההיולי הראשון אי איפשר
שיהיה ערום מאחד משני ההפכים לעולם, כי הבלתי נמצא אמנם יורו בו על היותר פחות

משני ההפכים והנמצא יורה על היותר נכבד מהם. וכאשר היה זה כן, הנה במחוייב שלא

תפסק ההויה לפי שהפסד הבלתי נמצא, אשר הוא ההפך הפחות, יהיה לעולם הויה לנמצא,

אשד הוא ההפך היותר נכבד והיותר מוחש, והפסד ההפך היותר נכבד יהיה הויה לבלתי

נמצא, אשר הוא ההפך היותר פחות, הבלתי מוחש או פחות מוחש.
[22] וכמו כן כבר יסופק בזה ויאמר האם אמרנו הנמצא ובלתי נמצא יוחלט על שני
ההפכים אשר אחד מהם יותר נכבד מהאחר, כמו שיהיה הכבד אשר הוא הארץ והוא בלתי
נמצא והקל אשר הוא האש הוא הנמצא; או הבלתי נמצא יורה על היולי ההפך היותר פחות

כאלו תאמר היולי הארץ, והנמצא יורה על היולי ההפך היותר נכבד כאלו תאמר היולי

האש. וזה מחוייב לעיין בו אם ההיולי אחד בעצמו לכל אלו הגשמים הארבעה, אם אינו

[Page 20] אחד בעצמו. ונאמר שמקצת הוא אחד בעצמו ובזה הצד איפשר שישתנו קצתם אל קצת,

ומצד הוא רבים ומזה הצד איפשר שיקבל הצורות ההפכיות. והוא אחד בנושא, רבים

בכחות ובהכנה לקבול הצורות ההפכיות. הנה זה הגעת מה שאמרו אריסטוטליס בענין

ההתהוות המוחלט וההתהוות הבלתי מוחלט רצוני לומר אשר בעצם.

הכלל הרביעי
[23] אמר ואנחנו מגידים עתה בהפרש אשר בין ההויה וההשתנות. וזה שכל אחד משני אלו

הוא שינוי, ולהם נושא ושני הפכים ודבר ישיג הנושא, והם יובדלו בנושא והדבר אשר בנושא.

הנה ההשתנות יהיה כשיהיה הנושא דבר בפועל ורמוז אליו וישתנה במין ממיני מאמר האיך,

כאשר היו אותם האיכיות הפכים או היו בין שני הפכים. משל זה, שהגוף האחד בעצמו

יבריא פעם ויחלה פעם והוא אחד בעצמו, והנחשת הרמוז אליו יהיה פעם סבובי ופעם בעל

זויות והוא אחד בעצמו. ואמנם השינוי בעצם אמנם יהיה כשלא נשאר מהדבר אשר ממנו

השינוי דבר רמוז אליו על שהוא נושא לזה הדבר המתחדש בו בעצם, אלא במקרה. משל זה

שכאשר השתנה הזרע הנה שב כלו דם, או השתנה האויר בכללותו הנה שב מים.

[24] ויותר מבואר ממה שיהיה מזה כשיהיה השינוי מבלתי מוחש אל מוחש בחוש המישוש

ובהרגשת שאר החושים, משל זה שיתהוה מהאויר מים, כי האויר כמעט שהוא בלתי מוחש

לא בראות ולא במישוש.

[Page 21] ואמנם התנינו ברמוז אליו הקיים לאיכות המתהוה שיהיה אותו האיכות נמצא לו בעצם,

מפני שכבר נמצא בדברים המתהוים דבר שישאר בעצמו מוחש, כמו הגשמות הנשאר במים

והאויר עם התהוות אחד מהם מהאחר, וכמו הספירות והלחות וזולת זה מהמקרים אשר
ישתתפו בם. אבל אלו הדברים אשר ישארו בעצמים המתהרם יראה שהם אינם נושאים לדבר

המתחדש בכמו אלו המשתנים בצד אשר הוא הדבר הרמוז אליו נושא בשינוי אשר באיך.

והסבה בזה שהדבר הנשאר בכמו ההתהוות המים מהאויר הוא דבר משיג לנושא המקבל

אותו השינוי, לא שהוא הנושא עצמו, אבל אמנם הוא במקרה, רצוני לומר מפני שהוא בנושא,

ולזה אלו היה מציאות ההשתנות בנושא הרמוז אליו כמו זה המציאות, רצוני לומר במקרה,
היה ההשתנות הוא ההויה. משל זה, שהאיש אלו היה נושא למלאכת המושיקא והעדרה על
צד מה שהנשמות נושא לצורת המים והאויר, רצוני לומר במקרה, היה שינוי האיש מהסכלות

במושיקא אל הידיעה בה הויה והפסד בעצם. אבל האיש הוא נושא בעצם לידיעה במושיקא

ובעבור זה היה השתנות לא הויה.

וההשתנות בקיום הנושא לו בעצם יסכים לשאר השינויים, ויתחלף להם בדבר אשר 

נפל אליו השינוי. הנה כאשר היה השינוי ההפכי בכמה, היה צמיחה או התוך; וכשהיה במקום,

היה העתק; וכשהיה באיך, היה השתנות. ויתחלף השינוי בעצם לכל אלו השינויים באשר

לא ישאר דבר נושא בעצם לדבר אשר נפל אליו השינוי. וההיולי על האמת הוא הנושא לזה

השינוי. והנושא לשאר השינויים אמנם יאמר לו היולי בענין מתאחר. הנה כבר התבאר מזה

שההתהוות נמצא, ועל אי זה צד מציאותו, והתבאר ההפרש בינו־ ובין ההשתנות.

[Page 22]

הכלל החמישי
וזה הכלל בו שלשה פרקים.
הראשון. יגיד בו ההפרש בין הצמיחה ושאר התנועות מפני הצורה.
השני. יספק בו על הדבר אשר תהיה בו הצמיחה, אי זה מציאות מציאותו.
השלישי. יגיד בו הפנים אשר בם תהיה הצמיחה מהראשונות הנמצאות לו בטבע,
ואיך יותרו הספקות אשר בה מאותם הראשונות.
[25]
הפרק הראשון
אמר וכבר ראוי שנחקור אם ההפרש אשר בין הצמיחה ושאר השינויים אמנם הוא
ההפרש אשר ימצא להם מפני הדבר אשר בו השינוי, והוא אשר יונח מאלה השינויים מדרגת

החומר, כאמרנו שהשינוי אשר יהיה באיש העצם הרמוז אליו הוא הויה והפסד, והשינוי אשר

יהיה בגדל הוא צמיחה והתוך, והשינוי אשר יהיה באיך הוא השתנות, והשינוי אשר יהיה

באנה הוא העתק, ושיכלול כלם שהוא שינוי מה שבכח אל מה שבפועל. או בכאן הפרש

אחר בין הצמיחה ובין אלו השינויים לקוח מפני הצורה והפועל. והוא מבואר שזה ההפרש
אשר מזה הצד נמצא בצמיחה. וזה שהצומח והניתך ימירו המקום, והמשתנה והמתהווה לא

ימירו המקום. והמרת הצומח גם כן והניתך המקום הוא בחלוף המרת הנעתק. וזה שהנעתק

שני מינים, אם ישר ואם סבובי. הנה הצומח בחלוף הנעתק על יושר באשר הנעתק על יושר

ימיר המקום בכללו והצומח והניתך ימירהו בחלקיו, ויתחלף לנעתק בסבוב, ואם היו שניהם

מתנועעים בחלקים, כי חלקי המתנועע בסבוב ימירו מקום בשיעתקו ממנו לא בשיקחו מקום
יותר גדול ולא יותר קטן; וחלקי הצומח ימירוהו בשיקחו מקום יותר גדול וחלקי הניתך

ימירוהו בשיקחו מקום יותר קטן.

[Page 23] [26] הנה כבר התבאר שההפרש בין הצמיחה ובין שאר השינויים הנה הוא בשני ענינים יחד,
רצוני לומר בדבר אשר בו השינוי והוא אשר יונח ממנו מדרגת ההיולי, ובצורת השינוי עצמו.

הפרק השני
[27] אמר וכאשר היו הצמיחה וההיתוך אמנם יהיה בגשם ובגודל, הנה כבר ראוי שנעיין אם 

צמיחת הגשם תהיה מדבר הוא נמצא בפועל גשם, או צמיחת הגשם תהיה מדבר הוא נמצא

בכח גודל וגשם. ולפי שזה החלק השני יאמר תחלה על שנים: אחד מהם שיהיה הדבר אשר

הוא בכח גשם וגודל נבדל לגשם המוחש, והשני שיהיה בגשם מוחש, וזה גם כן על שני פנים:

אם שיהיה בגשם מוחש עצמו כמו הדבר ההווה בדבר, ואם שיהיה בו במקדה כמו מה שנאמר

אנחנו במציאות ההיולי בגשמים, הנה כבר ראוי שנעיין באחד אחד מחלקי מה שבכח, עוד

נעיין בחלק מה שבפעל.
ונאמר אמנם אם היו הצמיחה וההיתוך מהיולי נבדל לגשם המוחש, הנה כבר יחוייב
בהכרח אם שלא יטריד מקום הנה יהיה אם נקדה ומה שירוץ מרוצתה ממה שאינו במקום

ואם רקות, ואם שיהיה גשם בלתי מוחש. ואמנם היות הנקודה חמר לגשם והיות הרקות

נמצא, הנה כבר התבאר ביטול זה במה שקדם. ואמנם אם היה גשם בלתי מוחש, הנה

יחוייב שיהיה זה הגשם, מצד מה שממנו הויית הגדל, במקום. וזה שכל מה שהיה ממנו דבר

הנה יחוייב שיהיה במקום אם בעצמו ואם בדרך המקרה, כמו שנאמר אנחנו בחמר הראשון.

וזה שאין הפרש במחוייב בין אשר יהיה ממנו הגשם במוחלט ובין אשר יצמח ממנו הגשם,

אחר שהיתה ההויה היא בכל והצמיחה הויה בחלק. ולזה זאת החקירה היא מצד משותפת

להם, ומצד מיוחדת לצמיחה. וכאשר היה הגשם הנבדל במקום, הנה הוא מוחש ובלתי

[Page 24] נבדל, והוא נכנם בחקירה מהחלק הראשון, והוא אשר המתין החקירה עליו עד תום החקירה

מאלו החלקים.
[28] וכאשר לא תהיה צמיחת הגודל ולא התהוותו מדבר נמצא בכח ונבדל, הנה

כבר נשאר החלק האחרון והוא שיהיה מדבר נמצא בפעל. ולפי שזה על שני מינים, אם

בעצמו ואם במקרה. ואמנם אשר בעצמו, כמו שנאמר שהאויר כשהתהוה מהמים אמנם יהיה

לא בשישתנה המים אל האויר אבל בשיצאו מהמים אויר על שהוא היה קודם זה נחבא בם

לא על שהוא חודש; ואמנם אשר במקרה, הנה הוא כמו שנאמר במציאות ההיולי הראשון

בגשמים. והיות חומר הגדל והגשם בצמיחה או בהויה נמצאים בדרך ההחבא נמנע, כי יחוייב

מזה שימצאו בגשמים בעלי תכלית גשמים בפעל אין תכלית להם. וזה שכאשר היה איפשר

שימצא במים אויר יותר גדול מהם או שוה להם, היה איפשר שימצאו בהם גשמים אין תכלית

להם בפעל, וזולת זה מהביטולים אשר נמנו בזולת זה המקום.
[29] הנה אם כן היותר ראוי שיונח שחומר הויית הגשמים וצמיחתם הוא ההיולי הראשון,

אשר אמרנו שהוא אחד במספר רבים בכח, לא שההיולי גשם נמצא בפעל בגשם, ולא שהוא

גם כן נקדות וקוים ושטחים, כי זה יחוייב ממנו שלא יהיה במקום לא בעצמות ולא במקרה,

ומה שממנו הויית הגדל כבר יחוייב שיהיה במקום, כמו שאמרנו, אם בעצם ואם במקרה.

אבל ההיולי הוא הדבר אשר הקוים והשטחים תכלית לו וגבול, ולזה לא ימצא בעת

מן העתים נבדל למקרים ולצורות, אחר שהיו התכליות אי איפשר בם שיובדלו מהדבר

אשר הם תכלית לו.
[30] וכבר נמצא ההשתנות בהויה ידמה ההשתנות בצמיחה בסבה הפועלת והחמרית. אם

[Page 25] בסבה הפועלת, כי כמו שהמתהוה אמנם יתהוה מדבר נמצא בפעל אם ממין המתהוה ואם

מסוגו הקרוב או הרחוק - אמנם ממינו, כמו האדם מן האדם והאש מן האש; ואם בסוג

הרחוק, כמו התהוות הקשה מהקר - כן הצומח אמנם הפועל בו דבר הוא וצורת החלקים

המתהוים אחד במין, כי הפועל לחלקי הגודל אשר יצמח בהם הוא הגודל. וכמו כן הענין

בשאר מה שיצמח.
[31] ואמנם הסבה ההיולאנית, הנה למה שהיה אין בכאן היולי בכח לגשם הכולל, כמו
שהתבאר, ואמנם היולי לגשם אחד רמוז אליו, והיתה הצמיחה היא הויה בחלקי הגשם
הרמוז אליו, הנה יחוייב שיהיה ההיולי להם אחד. אלא שזה אשר עמדנו עליו מענין חומר

הצמיחה אינו דבר ייחדהו, אבל הוא דבר כולל לו ולהויה. ואמנם הצמיחה, הנה למה

שעייננו בה במה שייחדה, חוייב שתהיה עם מציאות חומד ההויה בו מגשם נמצא בפעל. וזה

שהצמיחה למה שהיתה התהוות בכמה וההתוך הפסד בכמה, וכמו כן הגדל אמנם יוסיף

מפני תוספת גידול בו בפועל, ואם לא, יחוייב שיהיה הגשם מחובר מנקדות, וכמו כן לא

יחסר אלא מפני הפסד גדל ממנו בפעל, הנה יחוייב שתהיה הצמיחה מדבר הוא בפעל גשם.

ואמנם ההתהוות, לפי שהוא בשער האיך, לא יחוייב זה בו.
[32] אלא שזה קרה בו ספק גדול והוא שיהיה הגשם יכנס בגשם בכללו. ואם לא, איך
יצמח הצומח בכל חלקיו, עד שיהיו שני גשמים במקום אחד?
[33] ואין לאומר שיאמר שההתהוות אשר בצמיחה, אם היה בשער הכמות, הנה לא יחוייב
שיהיה לירידת גשם על הצומח בפועל. וזה שאנו נמצא האויר כשיהיה מהמים יעתק אל
כמות יותר גדול מבלתי שיבא שם גשם מחוץ, כי זה אינו צמיחה, ואמנם ההיולי הראשון

[Page 26] מדרכו שיקבל התוספת והחסרון בגודל. וזה יראה הראות מבואר בעצמו כשנשמור בדברים

הנמצאים בעצם לצומח והם הראשיות אשר מהם יעיין בו, והם שלשה. אחד מהם, שכל

נקודה וכל חלק מוחש הנה הוא יצמח על משל אחד, וכמו כן כשיותך יותך בכל חלק מוחש.

והשני, שהוא אמנם יצמח בבא דבר מחוץ עליו. והשלישי, שיהיה הדבר אשר יתואר בצמיחה

וההתכה רמוז אליו ונשאר בעצמו. וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שהכמות אשר ימצא

באויר כאשר היה מן המים אינו צמיחה לא למים ולא לאויר, שזה השינוי אשר ימצא לו

מהחסרון אל התוספת אין לו נושא אחד. וכבר אמרנו שהצמיחה יש לו נושא אחד. ואם

יאמר אומר שהגשם המשותף למים ולאויר הוא הנושא לזאת הצמיחה, יבוטל עליו שיהיה זה

צמיחה בשרש השני, והוא שהצמיחה אמנם תהיה בביאת דבר מחוץ. הנה זה שיעור הספקות

אשר הביאם במה שממנו יצמח הצומח ואיך יצמח.

[34] ובכאן גם כן ספק אחר בצומח כאשר נקבל שהוא דבר בפעל, והוא האם הצומח הוא

הדבר הבא אליו, או הדבר אשר עליו יבא הבא, משל זה השוק כאשר יצמח במזון, האם

המזון הוא הצומח או השוק או שניהם. וזה הספק יותר בקרוב, כי העצם מאחד מהם נתקיים

וישאר והוא השוק, והאחר לא יתקיים אבל ישתנה והוא המזון. כי הצמיחה אמנם תיוחס

לנשאר לא למשתנה. משל זה שהיין אשר בחבית, כשישפכו בו מים ולא ישנה פעולתו,

אמרנו בו שהוא צמח, וכמו כן נאמר בו תמיד מה שהתמיד יפעל פעלו, ולא נאמר זה

במים אשר נשפכם בו, לפי שהם השתנו. וכמו כן, כאשר השתנה דבר מדבר שינוי שבטל

עצמותו, לא ניחס ההשתנות אל אותו הדבר אשר בטל מציאותו, ואמנם ייוחס אל הדבר אשר

נשאר נמצא, משל זה שהמזון החם כשירד בגוף, ישתנה ממנו אל חום ובטל עצם המזון.

[Page 27] וראוי שניחס כמו זה ההשתנות והצמיחה אל הדבר הנשאר בפעל, לפי שתהלת ההנעה

אמנם הוא במשתנה הקיים ובצומח.

הפרק השלישי
[35] אמר וכאשר הגענו הספקות בענין הצמיחה מה שיש בו די, הנה כבר ראוי שנבקש 

התרת זה אחר שנשמור בראשיות הנמצאים לצומח, והם כמו שאמרנו שלשה: אחד מהם,

שיצמח ויחסר בכל נקדה מוחשת ממנו; והשני, שיצמח מדבר מחוץ ויותך במה שיחסר ממנו;
והשלישי, שבו דבר קיים בפעל נושא לזאת התנועה. ושנשמר גם כן מאשר נביא בזה ענין מן

הענינים הבטלים כמו אפשרות מציאות הריקות להכרח הצמיחה או אפשרות מציאות שני

גשמים בגשם אחד.
ותחלת מה שראוי שנדע מענין הצמיחה שהיא אמנם תמצא תחלה לגשמים המתדמי
החלקים, ושאמנם תמצא לאיברים הכליים באמצעות המתדמי חלקים. וזה ענין גלוי בעצמו,
כי היד אמנם נאמר בה שהיא צמחה, כשיצמח בה הבשר והעצם ושאר מתדמי החלקים אשר

תורכב מהם. אמר ולמה שהיה כל אחד מהאיברים המתדמים מורכב מחומר וצורה, כפי

מה שעליו הענין בשאר הגשמים הטבעיים כלם, והיה מחוייב בדבר הצומח שיהיה קיים,

אחר שהיה זה אחד מן הראשיות הנמצאות בו, והיה החומר נתך והצורה קיימת, הנה אמרנו

שהדבר יצמח בכל חלק ממנו אמנם נסבור בו אל הדבר אשר יונח ממנו מדרגת הצורה לא
אל הדבר אשר יונח ממנו מדרגת ההיולי. וזה שההיולי בלתי קיים, והצומח ראוי שיהיה

קיים.
[36] ואמנם יצוייר ענין הצורה בזה עם ההיולי, רצוני לומר בקיום הצורה והמרת ההיולי, 

במדרגת המשורה עם הדבר אשר ימודד בה, כי המשורה אחת בעצמה והדבר אשר ימודד

[Page 28] בה, כמו החטים והשעורים, הוא דבר אחד אחר אחד. ואלו נצייר משורה תגדל פעם במה

שיכנס בה ותקטן שומרת תמונתה, היינו מציירים עמין הצורה בצמיחתה עם ההיולי. וציור

שני העניינים יתקבץ לך כשתדמה נאד מעור מפולש, פעם ירוצו בו מים רבים ויתפשט ויגדל,

ופעם ירוצו בו מים מעטים ויתקבץ ויחסר, והוא בשני העניינים שומר תמונתו. וכפי זה ראוי

שתצוייר הצמיחה בהיולי הבשר והעצם. אמר וכפי זה הצד לא יחוייב שיתפשט התוספת

בכל חלקי החומר, אחר שהיה קצתו יסור וקצתו יכנס מחוץ, עד שיכריח המאמר לאפשרות

הכנס גשם בגשם, או להודות במציאות הריקות בגשם הצומח. שאלו היה החומר בכללו

מקבל התוספת, היה מחוייב אם שיכנס גשם בגשם ואם שנמצא ריקות.

[37] אמר והעמידה על שהצומח אמנם יצמח בכל חלק מחלקי הצורה יותר נראה באברים

הכליים, אחר שהצורה בם יותר גלויה. משל זה היד, כי כשתסתכל ביד תמצאה כבר

נשלמה בכל חלקיה שומרת לתמונתה אשר היא בה יד. אמר ומהראיה על כי הצורה

באברים הכליים יותר גלויה מאשר היא במתדמי החלקים שהמת כבר יאמרו לו בשר ועצם

יותר מאשר יאמר לו יד ורגל.

וכאשר היה זה כן, הנה יחוייב שיהיה איזה חלק היה מהבשר מפנים צומח ומפנים
בלתי צומח. אם מפני הצורה, הנה הוא צומח; ואם מפני ההיולי, הנה הוא בלתי צומח.

[38] ולמה שהיה הצומח אמנם היה יותר גדול בבוא המזון עליו מחוץ, והיה המזון אינו בפעל

הדבר אשר יבא עליו, רצוני לומר אינו עצם בפעל ולא בשר בפעל, ואמנם הוא בכח, אבל

כשהשתנה שב עצם ובשר, הנה כבר יחוייב שיהיה המזון מצד דומה ומצד בלתי דומה.

[Page 29] זה עניו מה שאומר אותו אריסטוטלם בהתרת זה הספק המתחייב בצמיחה ונתינת הצד

אשר בו תהיה הצמיחה. ואליסכנדר המפרש לזה הספר יאמר שמה שנאמר מזה אמנם

נאמר על צד ההסתפקות ופיוס הנפש בו. כי החומר לא יחסר כלו ולא יותך בכללו

בצומח, אבל בו דבר נשאר קיים. ואם לא, היה איפשד בצורה שתפדד. וכאשר החומר בו

חלק קיים, הנה זה החלק צומח בהכרח. ואמנם איך יצמח החומר, הנה זה יהיה על צד

העירוב. וזה שמדרך הגשם הצומח כשיחסר ממנו חלק שיחסר מכל חלקיו כענין מה שיקרה

בהוצאת הדם מהגוף, רצוני לומד שיחסר הדם בכל חלקיו בחסרון חלק ממנו. כן בעצמו

יקרה בו עם התוספת. אמד ולזה יחוייב שיהיה באיברים הצומחים לחות מעורב בם בו

יתערב המזון היורד עליו. כשישתנה אל טבע אותו הלחות, תצמח תמונת האבר בצמיחת

אותו הלחות בכל חלקיה ותחסר בחסרונו, לפי שהטבע הוא השומר לתמונת האבר ההוא

בעת צמיחתו מאותו הלחות, ותחסרהו כשיחסר אותו הלחות. זהו עניין מה שאמרו

אליסכנדר בזה הענין ואם לא הביאו באלו המלות עצמן.
וכפי זה הנה יהיה הצד המופתי אשר יותר בו הספק הקודם אמנם הוא צד העירוב

אשר ימצא לקצת הגשמים. וזה אם היה אמת בעצמו, איך יחשב במי שהוא המועיל והמקנה

מה שנאמר מהנכונה באלו הדברים ומה שיאמר בם עד סוף העולם שזה נעלם ממנו בזה

המקום, אם היה אמת בעצמו, או איך יחשב בו שהוא הספיק לו בזה הענין ענין ספוקי הלציי,

עם כוונתו להשלים מה שחסרו הקדמונים בדברים אלה הנה ראוי שנעיין אנחנו בזה.
ונאמד שמאמר האומר שהצמיחה אמנם תהיה בצורה הוא מבואר שלא ירצה בו

שהצורה תצמח במה שהיא צורה, כי הצמיחה בשער הכמה והצורה בשער האיך. וכאשר

[Page 30] היה זה כן, והיתה הצמיחה אמנם תהיה בכמה, אמנם ירצה בזה כי הדבר לא יצמח בכמה,
רצוני לומר בכל חלקיו מצד שהוא כמה אבל מצד שהוא כמה בעל צורה. ....רצוני לומר
כאשר היתה צמיחת הדבר בכל חלקיו מצד מה שהחלקים בעלי צורה, וביאר שלא יחוייב

מצמיחתו בכל חלקיו מזה הצד שיכנס גשם בגשם, לפי שהצמיחה תהיה מפני הצורה בדבר

הצומח. ואמנם היה מחוייב זה אלו היתה צמיחתו בחלקיו מפני ההיולי לבד, רצוני
 לומר מצד שהוא חלקים. כי אלו היה זה, היה מחוייב אחד משני ענינים: אם שתהיה

הצמיחה קבוץ, ואם שיכנסו החלקים היורדים בחלקים המקבלים. והדברים המתערבים

אמנם קרה להם שידחו חלקיהם בשיווי מהחלק הנכנס עליהם ושיתאחד בם מצד מה

שחלקיהם בעלי איכיות מוגבל, והוא הלחות, לא מצד שהם כמות לבד. ואם היה זה נמצא

להם מצד שהם כמות, היה איפשר שיתערבו כל הדברים.
הנה התוספת אשר ימצא לדברים המתערבים בכל החלקים אמנם הוא מפני הצורה.

ואמנם שהצמיחה אמנם היא בכמה במה שהוא בעל צורה, הנה הוא יביא עליו ראיה

בשהצומח יחוייב שיהיה הוא הדבר הקיים, והחלקים לא יתקיימו אלא מצד שהם בעלי

איכות לא מצד שהם חלקים, אחר שיראה מענינם מצד שהם חלקים שהם בשינוי מתמיד.

הנה כן ראוי שיובן מאמר החכם, לא כפי מה שהבין אותו אליסכנדד ממנו, כי הוא

רצה לבאר שהצמיחה בצורה לא בחומר מפני שהחומר מתנועע והצורה קיימת, כי זאת

הסברא תשבר, כמו שאמר, כאשר ימצא באברים חומר קיים, הנה יחוייב שיהיה צומח.

ולזה לא רצה החכם כשהצמיחה בצורה בלתי החומר ולא בחומר בלתי הצורה, ואמנם

[Page 31] רצה שהצמיחה בכל חלקי הצומח מצד הצורה לא מצד החומר, והוא הצד אשר הם בו

חלקים. כי הגשם אמנם הוא בעל חלקים מפני החומר, והחלקים נתכים מצד מה שהם

חלקים, וקיימים מצד מה שהם בעלי צורה. ולמה שהיתה הצמיחה נמצאת לצומח מצד מה

שהוא קיים, היה זה לחלקים מצד שהם בעלי צורה, לא מצד שהם חלקים.
ואתה רואה שבין זאת ההבנה וההבנה הראשונה מדברי החכם הם הפרש רחוק. ומן

הדומה אצלי שאשר יתיר הספק בצד אשר התירו אליסכנדר והיה מעתיק ספק בדבר אין

ענין לו, לא מתיר אותו, כי כבר ישאר שיאמר איך יצמח העצם באותו הלחות בכל חלקיו

ואין מדרכו שיתערב בהם. וכמו כן בכל האברים הדוממים, כי המתערב הוא הנתך.
ולזה היותר ראוי אם שנסתפק בתשובת זה הספק במה שהשיב בו החכם, ואם שנבקש

דבר ירוץ מתשובתו מרוצת ההשלמה לו. כי יראה שהצמיחה תצטרך אל העירוב כמו

שאמר הוא אחר זה. ואם לא, תהיה הויה לחלקי הבשר והעצם לבדם, רצוני לומר

כשיתהפך המזון עצם ובשר בעצם ובשר. הנה זה העירוב אמנם בה בהכרח מזה הצד, לא

מצד מציאות הצמיחה בכל החלקים מבלתי הכנס. כי אם הנחנו זה, יחוייב שלא יהיה

הצומח אלא המתערב. הנה איך נאמר בצמיחת התמונה ובכלל הגודל הכליי? ונאמר

שהגודל בו כח מותח בטבע אל כל הפאות, הנה יקרה לו מזה ספיגיות מה ויובלע אותו

הלחות הזן בכל חלקיו, רצוני לומר בכל הנקבים הקטנים אשר אי איפשר שימצאו בבשר

נקבים יותר קטנים מהם. כשימתחו אותם הנקבים וכשיתמלאו מאותו הלחות, ישתנה אותו

הלחות חלקים בשריים ונתאחדו בחלקים הבשריים אשר בין הנקבים, והם החלקים אשר אי

[Page 32] אפשר שימצאו חלקים בשריים יותר קטנים מהם, ויחודשו גם כן באותן החלקים הבשריים

המתחדשים נקבים אי איפשר שימצאו יותר קטנים מהם. וכשימתח האבר פעם שנית, יסתפגו

כל אותן הנקבים וימלאו בלחות הזן, וזה בכח המושך ושתיית האבר בו ושרייתו, כמו שתשרה

הפתילה בשמן והספוג במים. וכאשר יפעל החום ויקפיאהו, שב בשר ועצם. עוד יסתפג

פעם שנית כן עד שתשלם צמיחת האבר.
הנה אם כן הצמיחה אמנם תהיה לצומח מצד זה הכח אשר הוא בו בעל צורה. וזה

הכח הוא הצורה אשר רצה אריסטוטלם במאמרו שהצומח אמנם ישלם בצורתו לא בחמרו,

או מפני צורתו לא מפני חמרו. ולולי מציאות זה הכח בצומח היתה הצמיחה בכל חלקים

המוחשים בלתי איפשר, אם לא שיהיה איפשר שיכנס גשם בגשם. הנה אם כן הסבה אשר

נתנה אריסטוטלס בזה כוללת במתערבים ובלתי מתערבים; והסבה העצמית אשר הביאה

אליסכנדר בזה היא מיוחדת במתערבים. ולזה היה התרת זה הספק מצד בענין מקריי.

ונשוב לאשר היינו בו.
[39] אמר וממה שיספק שהצמיחה למה שהיתה מן הדבר אשר הוא בכח הדבר הצומח

והוא בפעל דבר אחר, משל זה שהמזון בכח בשר והוא בפעל לחם או זולת זה, היה מחוייב

שלא יהיה בפעל חלק מהצומח, עד שתפסד הצורה הנמצאת בו בפעל ותתהוה בו צורת

הצומח, כמו שתפסד צורת הלחם ותתהוה צורת הבשר. ולמה שהיה הענין כן בצמיחה,

הנה כבר יאמר, אם היה זה החלק המתהוה נבדל מהצומח ונברר ממנו כשיתהוה, כי זה

הויה בעצם לא שינוי בצמיחה. וכאשר לא תהיה הצמיחה הויה, הנה על אי זה צד איפשר

שתהיה הצמיחה? והנה נשיב בזה באשר הצמיחה אמנם תהיה בעירוב אשר יתהפך בו היורד

על הדבר לטבע הדבר אשר ירד עליו. וזהו הפרש אשר בין זה העירוב והעירוב אשר

תהיה ממנו הויית המורכבות מהיסודות, כפי מה שביאר. משל זה העירוב, כשיתערב מים

[Page 33] ביין או בלחות אחר וינצח היין טבע המים ושב הכל יין ונוסף. וככה כשירד המזון על

הלחיות, ישנוהו לטבעם עם שהם יוסיפו בו כמותם. הנה היות המזון בשר בפעל אחר שהיה

בשר בכח אמנם יהיה אחר העירוב. וזהו ההפרש בינו ובין ההתהוות. ומשל זה. כי

כשתבעיר אש לבדה, היה זה התהוות, וכאשר תוסיף אש מתהוה ודולק כשתניח עליו עצים

עד שתגדל, היה זה דומה בצמיחה.
[40] וראוי שתדע שכמו שההתהוות המוחלט לא ימצא לגשם המוחלט, ואם לא, יחוייב
שיהיה ההתהוות מלא נמצא, אבל יהיה התהוות גשם מגשם אחר זולתו, משל זה שלא יתחדש
חי במוחלט אינו אדם ולא אחד מבעלי חיים החלקיים, כן הענין בכמות אשר יתחדש בצומח 

אינו כמות מוחלט שיהיה מבלתי כמות, אמנם הוא כמות מה מתחדש מכמות אחר זולתו.

ולזה היה מחוייב שיהיה המתחדש בצומח, אשר הוא בשר ועצם או אבר כליי מורכב מאלו,

אמנם יתחדש בשיהיה המזון היורד עליו כמות מה בפעל, לא כמות בשר או עצם בפעל

אבל בכח.
[41] וההפרש בין הצמיחה וההזנה אמנם הוא מצד זה הכמות המתחדש. וזה שכאשר היה
המתחדש בחוש אמנם הוא בשר לבד, יאמרו בו שהוא הזן, וכאשר היה המתחדש בעל כמות
מוחש, יאמר בו שהוא צמיחה. ולזה איפשר בדבר שיזון עד סוף חייו עם שהוא בהתוך ובלוי

ואי איפשר בו הצמיחה בכל החיים שיחיה. הנה הצמיחה אם כן וההזנה אם בנושא הם דבר

אחד, ואם בצד הם מתחלפים. וזה שכאשר היה המזון היורד הוא בכח בשר בעל כמות

מוחש, הנה הוא מזה הצד צמיחה, וכאשר היה אמנם הוא בכח בשר לבד בלתי מוחש בכמות,
,
כאלו תאמר צורה מופשטת לבד, ואם היה אי איפשר שם מבלתי כמות אבל הוא בלתי

[Page 34] מוחש, היה מזה הצד הזנה. הנה כאשר היה המזון היורד על הצומח איננו בכח אלא צורה

לבד בלתי בעלת כמות בפעל אבל בכח, לא תהיה בזה צורת הדבר הצומח יותר גדולה;

וכאשר היה בכח צורה בעלת כמות, היה צמיחה. הנה זהו ההפרש בין הצמיחה וההזנה.

[42] ואמנם ההתכה אמנם תהיה כשלא תחזק צורת הצומח להפך כל החלקים, רצוני לומר

חלקי המזון, אל עצמותה ולשנותו אל עצמה, אבל ישנו המזונות הלחות הטבעי אשר

באיברים אל עצמותם עד שיחסר בזה כמות אותו הלחות הטבעי, וזה בהפך הענין בצמיחה,

רצוני לומר בשנות אותו הלחות המזונות. וזאת החולשה תקרה להם בטבע מעט מעט

ולאט עם אורך החיים, רצוני לומר שיחלש אותו הלחות מלשנות כל חלקי המזונות היורדים

עליו עד שישנו הרבה מחלקיהם המזונות, ויפול ההיתוך בכמה והצורה נשארת בעצמה, כמו

שהיתה הצמיחה בכמה והצורה נשארת בעצמה, משל זה, כשיתערב מים ביין מעט מעט עד

שמשים היין מימיים. הנה אז תפול התכת הרבה חלקי מאותם הלחיות אשר בגופות, רצוני

לומר כשיתהפכו אל טבע הרבה מחלקי המזונות ויצאו מהגוף כמו שיתהפך היין בזה המשל

לטבע המים.
הנה כבר התבאר מזה המאמר איך תהיה הצמיחה, ובמה זה תהיה, ובמה זה תהיה.
והותרו בזה כל הספקות הבאות על זה, והתבאר מה ההפרש בין ההזנה ובין הצמיחה, ואיך
תפול ההתכה.

[Page 35]

הכלל הששי
ובו שני פרקים.
הראשון. יגיד בו בהכרח המביא בזאת החכמה אל הדברר במישוש והפעל והתפעלות
 והעירוב קודם הדיבור בהויה.

השני. ידבר בו במישוש.
הפרק הראשון
[43] אמר ולמה שהיתה הכונה הראשונה בזה הספר לחקור מהגשמים הארבעה אשר יקראו 

יסודות אם הם יסודות אם לא; ואם היו יסודות, האם הם בלתי מתהוים קצתם מקצת עד

שלא יהיה להם ראשון יותר קודם מהם, או הם מתהוים קצתם מקצת; ואם היו מתהוים, האם

בם ראשון לא יתהוה מדבר, או כל אחד מהם מתהוה מחבירו; היה מחוייב שיקדים קודם

אלו החקירות הדברים אשר יאמרו על בלתי השלמה מן הענינים שההכרח עליהם אצל כל

מי שיאמר בהויה והשתנות, והם המשוש והפעל וההפעלות והעירוב.
כי הקדמונים כבר הכריחם טבע הענין לדבר באלו הענינים. וזה שהם שני מינים: או
אומר בשהיסודות יותר מאחד, ואם אומר שהיסוד אחד. ואמנם מי שאמר שהיסודות הם

יותר מאחד, היו אלו הגשמים הארבעה הם אשר מהם יתילדו הדברים אצלם כמו מאמר

אבן דקאליס, או היו אלו הארבעה אמנם יתילדו מהיסודות אצלם כמו מאמר אנכסגוריש

ודימקארטיש, אשר ישימו אלו הארבעה מורכבים מן המתדמי החלקים או מהחלקים בלתי

מתחלקים, הנה כבר יאמרו בקיבוץ והפירוד, והקיבוץ והפרוד הוא בפנים מה עירוב, ואם

היה מה שאמרו מזה בלתי נשלם. ומי שיאמר בעירוב יחוייב לו שיאמר בפעל והתפעלות

והמשוש. ואמנם מי שיאמר בשהיסוד אחד, הנה הוא, ואם לא יחוייב לו המאמר בעירוב,

[Page 36] הנה יחוייב לו המאמר בפעל וההפעלות. ולזה היטיב דיוגניס כאשר אמר שלולי שיהיה

בכאן נושא אחד, לא היה איפשר שיתפעל דבר מדבר. וזה שאין בטבע הקר שיתהפך חם

ולא החם שיתהפך קר, אבל יחוייב שיהיה נושא יקבל שני הענינים. הנה לפי שכל מי ששם

היסוד אחד שם ההפכותו עם האחד, הנה כבר יחוייב שיהיה הפעל מפני ההפכות,

וההפעלות מפני האחד.
וכאשר היה פעל, הנה בכאן מישוש. הנה לזה יחוייב שנבאר המאמר באלו השלשה
קודם המאמר בתאר ההויה. ונתחיל ראשונה בקודם. והיותר קודם מהם ראשונה בטבע

הוא המשוש, עוד ההפעלות, עוד העירוב, לפי שכל מה שפעל או התפעל כבר משש, ומה

שנתערב כבר התפעל.

הפרק השני
[44] אמר וכמו שכל אחד משאר השמות יאמר על צדדים, כי מהם שמות משותפים ומהם

שיאמר בקדימה ואיחור, כן הענין בשם המישוש. אבל אשר יאמר ממנו בבלתי השאלה ולא

בהעברה ובענין כולל אמנם הוא כל מה שהיה לו מצב. והמצב אמנם יהיה במה שיש לו

מקום. ולזה כבר יאמר בגדלים הלימודיים בצד מה שהם ימששו קצתם את קצת, וזה

שהגשמים אי איפשר שידומו מופשטים מהמקום, כפי מה שמדרך בעל חכמת הלימודיים

שיפשיטם משאר המקרים, כי הגשם אמנם היה במקום במרחקיו לא בזולת זה ממקריו. הנה

המקום ענין מתחייב לגשמים הלימודיים, בין שיהיו נבדלים כפי מה שיראוהו אנשים במציאות

ובדיבור, או היו נבדלים בדיבור לבד. וזה המישוש הנאמר בגדלים הנה נאמר בענין

מתאחר מן המישוש האמיתי אשר ימצא בענינים הטבעיים. וזה שכבר נאמר בשמע בגדר

המתמששים שהם שני גשמים שתכליותיהם יחד. ולמה שהיה היחד הוא מצב מה לגשמים

[Page 37] אשר הם יחד, ומהכרח המצב המקום, היו המתמששים בהכרח במקום. ולמה שהיו מיני

המקום הראשונים הם המעלה והמטה, הנה הדברים המתמששים הם בהכרח אם למעלה

ואם למטה. ולמה שהיה כל מה שהוא למטה או למעלה כבד או קל, הנה הדברים

המתמששים בהכרח הם מה שיש להם כובד או קלות אם לשניהם או לאחד מהם. ומבואר

שהגשמים אשר בזה התואר הם פועלים קצתם בקצת ומתפעלים. וכאשר היה זה, הנה

המתמששים באמת ואשר מדרכם המשוש הם הגשמים אשר תכליותיהם יחד, והם פועלים

קצתם בקצת ומתפעלים קצתם מקצת.
[45] והמניע כבר יחשב בו שהוא שוה לפועל והמתגועע למתפעל. אמרו וזה שלמה שהיה

המניע ימצא על שני מינים, מין יניע בשיתנועע ומין יניע בשלא יתנועע, והפועל גם כן ימצא

על שני אלו התארים, חוייב שיהיה כל מניע פועל וכל פועל מניע. ואיך הענין כן, אבל

המניע יותר כולל מן הפועל. וזה שהפועל הוא מה שפעל רושם או איכות רשמיים, רצוני

לומר השתנות, וזה מחוייב לפי שהפועל יקביל למתפעל והמתפעל אמנם הוא בהשתנות,

ואמנם כל מניע לא יחוייב בו שיפעל השתנות. ואמנם היה המישוש באמת אמנם הוא

בפועלים ובמתפעלים, וקצת המניעים ימששו וקצתם לא ימששו. אלא שהמישוש גם כן

בעניינים הטבעיים כבר יאמר בכללות וביחוד. הנה כשנאמר בכללות, יאמר על השני

גשמים אשר תכליותיהם יחד, ואחד משניהם מדרכו ההנעה והאחר מדרכו ההתנועעות אי

זה מין ההנעה היה. וכאשר נאמר ביחוד, יאמר על כל מה שמדרך אחד מהם הפועל ומדרך

האחר ההפעלות. ואלו גם כן יאמרו בכלל וביחוד. הנה כשנאמרו בכללות, יאמרו שמדרך

אחד מהם שיפעל והאחר שיתפעל. וכשאמרנו בייחוד, יאמרו על כל מה שיפעל כל אחד

בחבירו ויתפעל ממנו האחר. וזהו המשוש בענין הקודם על כלם, והוא גלוי בדברים אשר

אצלנו. ולזה כבר איפשר שיאמר שכל מה שיאמר מהגשמים הטבעיים שהוא ממשש שזה

[Page 38] ענינם. ואינו כן, כי הגשם השמימיי ימשש מה שאצלנו במה שיפעל במה שאצלנו ולא יתפעל.

וכאשר היה הענין כן, הנה אמנם נאמר בגרם השמימיי שהוא ממשש בענין הראשון, והוא

שיהיה אחד מדרכו הפעל והאחר ההפעלות לא הפעל. אבל למה שהיו הדברים המתדמים

בסוג, רצוני לומר אשר נושאם אחד, לא יפעלו אלא בשיתפעלו, יחשב בכל הדברים
 שהם כן.
הנה כבר התבאר מזה המאמר שהמשוש על האמת אמנם הוא בדברים אשר יתפעלו

כל אחד מהם מחברו, ושאם יהיה בכאן דבר פועל והוא בלתי מתפעל, הנה המתפעל

ממושש והפועל לא יאמר בו שמשש אלא במין מן ההשאלה, כמו מאמר האומר כבר מששני

הרע. וזה שהמשוש, למה שהיה מהענינים המצטרפים, חוייב שיורה באמת על שכל אחד

מהם ממשש וממושש. הנה זהו ענין המשוש בענינים הטבעיים.

הכלל השביעי
וזה הכלל יחלק לשני חלקים.
הראשון. יגיד בו מה הם הדברים הפועלים והמתפעלים, ובאי זה מן הנמצאות ימצאו.
והשני. יגיד בו איך יהיה הפועל וההתפעלות.
החלק הראשון
[46] אמר שאשר לקחנו מהקדמונים בהודעת טבע הדברים הפועלים והמתפעלים שני

מאמרים הפכיים. אמנם המאמר האחד, והוא אשר אמרו בו רבים, הנה הוא שהדברים

הפועלים והמתפעלים הם הדברים ההפכיים לא הדברים הדומים. אמרו ולפי שהדברים

[Page 39] אם שיהיו הפכיים או מתדמים, אמנם הדברים המתדמים אי איפשר שיתפעלו קצתם מקצת

ולא שיפעלו קצתם בקצת, לפי שאין אחד מהם יותר ראוי שיפעל בחבירו מהאחר, ולא

אחד מהם ראוי שיתפעל מחברו מהאחר. אמרו ואם יקשה עלינו מקשה ויאמר כי אנו נמצא

האש הגדולה תכבה הקטנה והם מתדמים, הנה פועל האחד באחר, אמרנו לו שזה מפני

ההפכיות הנמצא להם בכמות, כי הגדול הפך הקטן.
[47] ואמנם המאמר השני אשר הוא סותר זה הנה כבר אמר בו דימקארטיש לבדו, והוא
שהדברים הפועלים והמתפעלים דומים. אמרו והראיה על זה שאי איפשר בדברים
המתחלפים ההפכיים שיתפעלו קצתם מקצת, כי ההפך לא יקבל ההפך, משל זה כי הקור

לא יקבל החום ולא החום הקור. וכאשר לא יתפעלו ההפכים קצתם מקצת, הנה הדברים

הפועלים והמתפעלים הם הדומים המסכימים.
[48] אמרו וזה מה שלקחנוהו מן הקדמתים משני אלו הסברות הסותרות ושני הראיות
שיעזרו בם. והסיבה בזאת הסתירה שהם לא יביטו הענין מכל צדדיו, אבל הביטו בענין
אלו מצד ואלו מצד. ולזה מאמר כל אחד מהם צודק בחלק וכוזב בחלק. וזה שכאשר

נסתכל הענין במאמרים המופתיים, נמצא שהדבר יחוייב שיפעל בדבר מצד מה שהוא

הפך, ושיתפעל ממנו הדבר מצד מה שהוא דומה. וזה שאי איפשר שיפעל הדבר בדבר

מצד שהוא דומה, כמו שאמרו הקדמונים, כי אין אחד מהם יותר ראוי שיפעל בחבירו

מהאחר. ואלו נמצא הדומה יפעל בדומה, היה הדבר יפעל בעצמו. ואלו היה זה כן, לא

היה בכאן דבר בלתי נפסד ולא מתנועע, לפי שכל דבר מניע עצמו יפסיד עצמו. וכאשר

לא יפעל הדבר במה שהוא דומה לו, הנה הוא בהכרח יפעל במה שהוא מתחלף.

[Page 40] [49] וכמו כן יראה שלא יתפעל דבר מדבר מצד מה שהוא מתחלף. שאלו יתפעלו

הדברים המתחלפים קצתם מקצת, היה מתפעל כל דבר מדבר, והוא גלוי שלא יתפעל כל

דבר מדבר, כי אי איפשר שיתפעל הלובן מהקו ולא הקו מהלובן אלא במקרה, כמו שיזדמן

שיהיה קו שחור. וכאשר היה זה כן, הנה הדבר אמנם יתפעל מצד שהוא דומה. הנה כבר

התבאר לנו מזה שהפועל והמתפעל הוא מצד דומה ומצד מתחלף.

[50] וכאשר הסתכלנו הדברים הפועלים והמתפעלים יראה לנו שהם הפכיים, כי לא יוציא

דבר דבר מטבעו אלא אם כן יהיה הפך לו. ולזה לא יהיה איזה דבר הזדמן יתפעל מאי זה

דבר הזדמן. וכאשר היו הדברים הפועלים והמתפעלים הפכיים, והיו ההפכים מתדמים

בסוג אחר שהיו אחדים בו, ומתחלפים במין, הנה יחוייב שיהיו הדברים הפועלים

והמתפעלים מתדמים בסוג מתחלפים במין. אמנם שהפועלים והמתפעלים הפכים, זה גלוי

במאמר כמו שקדם ובחפוש. וזה שהגשם אמנם דרכו שיקבל הרושם מהגשם ההפכי לו, כמו

התהוות אש מהאויר, וכמו כן הטעם מטעם הפכי לו, והמראה גם כן ממראה הפכי

לו. והסבה בקבול הוא הסוג המשותף להם, ובפועל הוא ההפכיות. ואין האמת נמצא בזאת

הגזרה הלקוחה הנה, רצוני לומר האומרת שהדברים הפועלים והמתפעלים הם הפכיים,

אבל הפכה גם כן יראה שהוא צודק. וזה שכאשר הנחנו שההפכיים מסכימים בסוג

ומתחלפים במין, ושהמ סכימים בסוג מתחלפים במין פועלים ומתפעלים, יתילד מזה

שההפכיים ומה שביניהם הם הפועלים והמתפעלים. וזה הביאור, ואם היה לא יקנה בעצמו

האמתה במוחלט אחר שהיה ביאור בסבוב, כבר יקנה לנו, כמו שיאמר אותו אליסכנדר,

האמתה מה.

[Page 41] [51] והיות ההפכיים פועלים ומתפעלים יראה מאשר ההפכיות המצוי בדברים הוא סבת
הוייתם בכלל והפסדם. ולזה היתה האש תחמם והשלג תקרר. ובכלל, הנה למה שהיה

הפועל והמתפעל הפך מצד ודומה מצד, יחוייב שיהיה זה יפעל וזה יתפעל. ואם לא, לא
תהיה בכאן לא הויה ולא הפסד.
[52] ולמה שלא נתישרו הקדמונים באלו הפרטים בזה הענין בכללו, היה מה שנתישרה 

אליו אחת משתי הכתות דומה למה שנתישרה אליו הכת האחרת ממנו. ואשר הטעם כי בני
אדם כבד ייחסו הפועל אל נושא ההפך לא אל ההפך. ולמה שהיה הנושא הוא הדומה,

חשבו אלו מצד הזה שהפועל דומה. וכמו כן כבר ייחסו ההפעלות אל ההפך ויאמרו שהקר

יחמם, ומזה חשבו אלו שההפעלות להפך.
[53] אמר וראוי שתדע שהפועל גם כן שני מינים כמו שהמניע גם כן שני מינים, וזה שבכל
אחד ראשון ואחרון. וכמו שהמניע הראשון כבד איפשר שיהיה בלתי מתנועע, גם התבאר
חיוב זה בעניינים טבעיים, והמניע האחרון אין ספק שיהיה מתנועע, כן הפועל הראשון כבר

יחוייב שיהיה בלתי מתפעל כלל, בין שהיה במלאכה או בטבע. משל זה שהגוף מתפעל

ממלאכת הרפואה מהחולי אל הבריאות ולא תתפעל מלאכת הרפואה בזה ההתפעלות,

אחר שהיה הרפואה היא הפועל הראשאון. אמנם המזון או הסם אשר בם יפעל הרופא

הבריאות בגוף, הנה הוא יתפעל ויפעל. והסבה בזה הוא ההיולי, כי אי זה פועל לא יהיה

ההיולי שלו והיולי המתפעל אחד בעצמו יחוייב שלא יתפעל באותו המין אשר בו יפעל.

ואי זה פועל שיהיה ההיולי שלו ושל המתפעל אחד יחוייב בו שיתפעל מאשר יפעל בו.

בהיולי אשר יקבל שני ההפכים על משל אחד, רצוני לומר שיקבל החם כמו שיקבל הקר.

[Page 42] הנה המלאכה, למה שהיה ההיולי שלה בלתי היולי הבריאות, לא תתפעל מן החולי. וזה

שהחולי ההיולי שלו הליחות הארבעה, והרפואה ההיולי שלה הנפש.

[54] וכאשר היה הפועל הראשאון מחוייב בו שלא יתפעל, הנה מחוייב שיהיה בבלתי היולי

המתפעל. וכן הענין בפועל הראשון, רצוני לומר הגרם השמימיי, כי הוא בנושא זולת

הנושא אשר בו העניינים המתפעלים. ואם נמצא הנה פועל הוא בבלתי חומר כלל, הנה

יחוייב בו שלא יתפעל בדבר ממיני ההתפעלות לא בעצם ולא במקרה, אחר שכבר נראה

שההיולי הוא סבת ההתפעלות. אמנם ההתפעלות המתדמה, הנה סבתו ההיולי האחד;

ואמנם ההתפעלות המתחלף, הנה סבתו התחלף ההיולי. והסבה הפועלת תדמה בפנים מה

הסבה המניעה ותתחלף ממנה בפנים מה, כפי מה שאמרנוהו.

[55] אמנם הסבה הפועלת, הנה היא במה שהיא פועלת בלתי הסבה אשר בעבורה יפעל

הפועל, והיא הצורה. ולזה אם נאמר שם הסבה עליהם, הנה הוא בשתוף השם. וזה

שההפרש בין הסבה הפועלת והצוריית, ואם היו אחד במין, שהסבה הפועלת כשתמצא,

תמצא הצורה וחדושה במתפעל; והצורה כשנמצאת, לא יתחדש ממנה במתפעל דבר.

ואמנם הסבה ההיולאנית, הנה היא בחלוף שני אלו, כי היא מקבלת הצורה, כמו קבול החמר

הראשון לצורת האש. הנה אם היתה בכאן צורה נבדלת, כאלו תאמר חום נבדל, ואם היה

אי איפשר זה בחום במה שהוא חום, הנה יחוייב שתהיה פועלת בלתי מתפעלת במין ממיני

ההפעלות, ושלא תהיה לה סבה פועלת אלא בשתוף השם.

החלק השני
וזה החלק בו שלשה פרקים.
הראשון. יגיד בו דעת הקדמונים בפועל וההפעלות ובמה שתיוחס לזה, ויקיש בין
 דעותיהם בעניינים הטבעיים.
השני. ישיב בו באומרים בחלקים אשר לא יתחלקו כפי מה שיצטרך אליו בזה.

השלישי. יגיד בו בסבה אשר מצדה היה הפועל והתפעלות נמצא לעניינים הטבעיים.

[Page 43]

הפרק הראשון
[56] אמר שקצת הקדמונים אמרו כי ההתפעלות אמנם יהיה בדברים הנמצאים מצד שבם 

נקבים יעבור בם הפועל האחרון. אמרו ובזה האופן היה הפעלות שאר החושים. וזה שאנו
אמנם נראה בשיעבור הראות באויר ובמים ושאר הגשמים הספיריים, וזה בנקבים הנמצאים

בם. ואלו הנקבים לא יראו לקטנותם, והם נוגעים מסודרים שרם, והם ברוב במה שהיה

מהגשמים יותר רבי ספירות. כי אנשים סברו זאת הסברא בנתינת סבת קצת הדברים אשר

יראו בעניינים הטבעיים. וזה שהנקבים אצלם הם סבת ההתפעלות וסבת העירוב וסבת

הצמיחה. ומאותם שסברו זאת הסברא הוא אבן דקאליס. ואלו לא הלכו דרך אחת בנתינת

סבות כל מה שיראה בנמצאות הטבעיות מן השנויים, כמו הויה והפסד והשתנות, כי הנקבים

אי איפשר שיהיו סבה לשני אלו השנויים, רצוני לומר הויה והשתנות.
[57] ואמנם אשר הלכו בכל זה דרך אחת, והשתדלו שיתנו זה מצד אחד, והם כת לוקיש
וכת דימקרטיש והאומרים בחלקים אשר לא יתחלקו. כי אלו שמו עיונם מן הענינים

המוחשים, והם התחלות שהם על המנהג הטבעי למעיינים, והשתדלו לתת סבות כל מה
שיראה בם מפני האמינם ביסודות שהם גשמים בלתי מתחלקים, וימשך להם זה בכל

הדברים, אלו היה הענין כפי מה שחשבו ביסודות.

ואמנם אנשים אחרים, והם כת ברמינדס וכת מאלסיס, הנה הם כחשו בענינים
המוחשים, ושמו ההתחלות ממה שנדמה להם, ואמרו שהנמצא כלו אחד ושהוא בלתי מתנועע.
[58] והמאמר אשר הניעם לזאת המחשבה הוא כי אמרו אם היה הנמצא מתנועע או הרבה,

הנה בכאן בהכרח ריקות נמצא, וזה שהמתנועע אי איפשר בו השינוי מה שלא יהיה לו ריקות

[Page 44] ישתנה בו, וכמו כן גם כן הריבוי אי איפשר שיהיה נמצא מה שלא יהיה לו ריקות. אמרו בין

שהיו הדברים הרבים נבדלים קצתם מקצת או מתמששים, או רבים בקבול ההחלק, הנה

בכל אחד מאלו יחוייב מציאות הריקות, וזה שהנבדלים אמנם נבדלו בדיקות אשר ביניהם,

וכמו כן המתמששים אמנם לא יתדבקו להמצא הריקות ביניהם. אמרו ואמנם המתדבק הנה

אי איפשר שיחלק עד שיהיה רבים מה שלא יהיה כלו ריקות. וזה שהמתדבק, אם היה

מתחלק, הנה הוא מתחלק בכללותו. וזה שהמאמר בשהוא מתחלק
בקצת ובלתי מתחלק
 בקצת חוץ מן ההקש, כי אין דרך לומר אי זה חלק הוא המתחלק ואי זה חלק הוא הבלתי

מתחלק, ולא שיאמר אמנם היה זה מתחלק בשהוא ריקות וזה בלתי מתחלק בשהוא מילוי.

ואם היה מתחלק בכללותו, לא ישאר ממנו דבר בלתי מתחלק. הנה יחוייב שיהיה כלו

ריקות ושלא יהיה שם ריבוי, לפי שכאשר לא יהיו בכאן אחדים אליהם יחלק, לא יהיה

בכאן ריבוי. אבל הריקות בלתי נמצא, הנה הריבוי והתנועה בלתי נמצאים. הנה אלו כבר

עזבו מה שימצא לחוש בכמו אלו הטענות, לפי שהם ראו שההקש יותר ראוי להמשך אחריו

מן החוש. ולזה אמרו קצתם שהכל בלתי בעל תכלית, לפי שאלו היה בעל תכלית, היה
בכאן ריקות יכלה אליו.
[59] ועזיבת מה שימצא לחוש בכמו אלו המאמרים הוא דבר דומה לשגעון. אבל נאמר

שהמשגע לא יגיע שטותו שיסבור שהאש והשלג אחד, כי שיעור מה שיגיע למשגע מזה שיחשוב

בדברים אשר הם מגונים כפי המנהג שהם בלתי מגונים, או במה שהוא גאה שהוא אינו נאה,

ושאין בכמו אלו הפרש להעלם אשר בזה הסוג, אך לא יחשוב כן במוחשות עצמן.
[60] אבל לוקיש הנה הוא הסכים עמהם על אמתת הדבקות הקודם והנמשך בהיקשיהם,

והוא שאם היו התנועה והריבוי נמצאים, הנה היה הריקות נמצא. וחלק עליהם בנשנה, וזה

[Page 45] שהאומרים שהנמצא אחד השנו מקביל הנמשך, והוא כי הריקות בלתי נמצא, ונולד להם

מקביל הקודם. ואמנם לוקיש הנה הוא השנה מה שהוא גלוי לחוש, והוא הקודם, והוליד

שהריקות נמצא. ולזה חשב שאצלו מאמרים בנתינת סבות אלו הדברים לא יבטלו עמם לא

הויה ולא הפסד ולא התנועה ולא הריבוי ולא דבר מהענינים המוחשים. ולמה שהסכים

עמם קצת הסכמה בדברים אשר הולידו מהם שהריקות בלתי נמצא, והוא אמרם שהריקות

אינו דבר נמצא, ואין דבר מהנמצאות יאמר בו שהוא אינו דבר נמצא, אמר שהאחד בהאמתה
הוא מה שלא יהיה ריקות בו והיה כלו מילוי, והם הגרמים הבלתי מתחלקים.[61] אמר וזה שאי
איפשר שיהיה מהאחד באמתות ריבוי, ואי איפשר גם כן שיהיה מהריבוי אחד באמתות. ולזה

הנמצא אצלו אינו אחד באמת, אבל בו חלקים בלתי בעלי תכלית נעים ונדים בריקות, אלא
שהם יעלמו לקטנותם. הנה מזה הצד לבד הסכים לוקיש למי שיאמר באשר הנמצא אחד,

ואמנם בזולת זה הנה הוא בעצם המחלוקת. ואמנם סבת ההויה וההפסד והפעל והתפעלות

והצמיחה וההשתנות, הנה לוקיש ישלימה מפני מציאות הגרמים הבלתי מתחלקים סובבים

ומתנועעים בריקות. ויאמר שאלו החלקים כאשר קובצו והסתבכו פעלו בהויה; וכאשר

התפרדו פעלו בהפסד; וכאשר התמששו ונפגשו משני דברים היה הפועל וההפעלות; וכאשר

הומר סדורם ומצבם פעלו ההשתנות; וכאשר נכנסו פעלו הצמיחה; ומציאות הריקות אצלו

מחוייב בין אלו החלקים היו נפגשים או מפוזרים. ולזה אין האחד אצלו על האמת אלא

הגרם הבלתי מתחלק.
[62] ובכלל, כמו שאלו יתנו סבות הפועל והצמיחה וההפעלות מצד הנקבים, כן יתנם זה 

מצד החלקים הבלתי מתחלקים ומציאות הריקות. והאומרים בנקבים כמעט שיתחייב להם

המאמר בגרמים אשר לא יתחלקו, לפי שכאשר לא יהיו הנקבים בגשם כלו, לפי שאז היה
כלו ריקות, הוא מחוייב שיהיו הגרמים אשר בין הנקבים הנפגשים בלתי מתחלקים. כי אין

הפרש במה שבין שני הדעות אלא שאשר בין אלו הגרמים הוא אצל לוקיש ריקות ואצל אלו

נקבים מלאים מגשמים יותר דקים.

[Page 46] הנה כמעט שיהיה דעת שתי אלו הכתות בפועל וההתפעלות מתקרב, אלא שלוקיש
יותר יכול להביא סבות כל השינויים משרשיו אשר בנה עליהם דעתו. ואמנם זולתו הם

למטה מהם בזה. וזה שלא יתבאר ממאמר אבן דקאליס כפי שרשיו אשר הביא הצד שבו

תקרה ההויה והפסד והשתנות לכל הנמצאות הטבעיות. וזה שאלו ישימו הויית הגשמים

הארבעה הנקראים יסודות מהגרמים הבלתי מתחלקים, וישימו הסבה בחלוף אלו הגשמים

הוא חלוף אלו הגרמים הבלתי מתחלקים אשר מהם הורכבו בתמונה. ואמנם אבן דקאליס

הנה יוכל להשלים סבת ההויה וההפסד בזולת אלו הגשמים הארבעה בשיאמר שהם יותכו

אל אלו הגשמים. ואמנם הוית אלו הגשמים והפסדם אי איפשר לו שיביא דבר, ולזה כפר

הויתם, אחר שלא יאמר שבכאן יסוד יותר קודם מהם, לא מהאש ולא מזולתה, כמו שיוכל

לומר בזה מי ששם בכאן יסוד יותר קודם מהם, כמו לוקיש ואפלטון.

[63] אלא שההפרש בין לוקיש ואפלטון ימצא בשלשה דברים. אחד מהם, שהבלתי מתחלק

אצל אפלטון הם השטחים, והבלתי מתחלקים אצל לוקיש הם הגשמים. והשני, שתמונות

הבלתי מתחלקים אצל אפלטון בעלות תכלית, ואצל לוקיש בלתי בעלות תכלית. והשלישי,

שאפלטון לא יכניס הריקות, ולוקיש יכניסהו, ושניהם יאמרו במישוש, אלא שאין הריקות

מהכרח המישוש אצל אפלטון.

הפרק השני
אמר ואמנם שהשטחים הבלתי מתחלקים אינם יסודות לגשמים הטבעיים, כבר דברנו
בזה בזולת זה המקום, רצוני לומר בשלישי מהשמים והעולם. ואמנם שאין בכאן גשמים

בלתי מתחלקים הנה אנו נרצה להוסיף העיון בזה המקום בו, ואמנם נדבר בהם במאמר

מועט וכפי הראוי אל הצד אשר ממנו יאמרו שהם סבת הפועל והתפעלות.

[Page 47] [64] ונאמר שכבר יחוייב להם בהכרח שיאמרו בכל אחד מהגרמים הבלתי מתחלקים שהם
בלתי מקבלים רושם כלל ולא פועל ולא הפעלות. וזה שלמה שהיה סבת הפועל וההפעלות

אצלם אמנם הוא הריקות המעורב בגרמים המורכבים מאלו, והיו אלו הגרמים מילוי בלתי
ריקות, הוא מחוייב כפי זה שלא יפעלו פעל כלל ולא הפעלות מהמעליות הנמצאות

בגשמים המורכבים מהם, עד שאי איפשר שיהיה מהם דבר רך ולא קשה ולא בעל איכות

מהאיכיות. אבל אם היה זה כן, והיו אלו בעצמם ונפרדים לא יקבלו הפעל ולא הפעלות,

ולא הרקות גם כן בו הפעלות, הנה איך תהיה סבת ההתפעלות מי יתן ואדע?
[65] זהו אחד מן הביטולים אשר יתחייב להם, אם הניחום בלתי מקבלים הרשמים. ועוד 

שכבר יחוייב ממאמריהם ביטול אחר, והוא שיהיו מקבלים ההפעלות, שהם ישימו הכדוריים
מהם חמים. הנה יחוייב להם אם היתה התמונה כדוריית יחדה החום, שיהיה הקור ייחד

תמונה אחרת, אחר שהיה הפך החום. כי כאשר נמצא ההפך בסוג מה, יחוייב שימצא בו

הפכו; וכשימצא בם החום והקור, יחוייב בם מציאות הכובד והקלות והקושי והרכות, אחר
שהיו אלו האיכיות יראה מענינם שהם יותר חזקי קדימה במציאות הגשמים מאותם.[66] וכאשר 

נמצא הכובד, כבר ימצא היותר כבד, כמו שיחשב שיאמר בו דימקארטיש או יתחייב

למאמרו. וכאשר נמצא היותר כבד, ימצא היותר רב חום, וכשימצא היותר רב חום,
ימצא הפעל והתפעלות, כי היותר רב חום יחוייב שיפעל בפחות חום.[67] ועוד, אם 

היה בכאן קושי, הנה בכאן רכות, ואמנם יאמר בו בדבר שהוא רך בשיתרקע, הנה יחוייב
להם כפי זה שיקבל הפעלות מזולתם. וזה חלוף מה שיראו.
הנה איך מה שהניחו הענין בם יחוייב להם השקר הקודם, וזה שהם אם הניחום בלתי

[Page 48] מקבלים להפעלות, חוייב שלא יהיו סבה להפעלות, ואם הניחום מקבלי הפעלות, יחוייב

שיהיה סבה להתפעלות, ויחוייב מעצם הנחתם שיהיו מקבלים ובלתי מקבלים, כמו שאמרנו.

[68] וזה שמהנחתם שבהם תמונה וחום יחייבם שיהיו מקבלי התפעלות, ומהניחם שהם בלתי

מתחלקים יחוייב להם שלא יהיו מקבלים לא הפעלות אחד ולא יותר מאחד. וזה שיחוייב

להם אם קבלו ההפעלות, אם שיקבל כל אחד ואחד מהם הפעלות ייחדהו, כאלו תאמר לזה

קושי ולזה חום, ואם שיקבל אחד מהם יותר מהפעלות אחד. ואם קבל כל אחד מהם

הפעלות ייחדהו, יחוייב שלא יהיה טבעם אחד. ואם יתחלפו טבעיהם, הנה שם דבר בו

יתחלפו, הנה הם מתחלקים. ואם קבלו מהם יותר מאחד, יחוייב שיהיו מתחלקים, לפי

שההפעליות אצלם אמנם יתחלפו מצד מצב החלקים וסדורם.

[69] וזה דבר מחוייב למי שיאמר בשטחים בלתי מתחלקים וגרמים בלתי מתחלקים, רצוני

לומר שלא יקבלו מקשיות ולא ספגיות ולא זולת זה מהאכיות מה שלא יהיה שם ריקות.

הנה השתי כתות לא יניחו בם ריקות. אמנם בעלי השטחים יסלקו מציאותו לגמרי, ואמנם

בעלי החלקים הנה יסלקוהו מהחלקים. הנה בשתי אלו ההנחות יחוייב להם ממאמריהם

סותרים, רצתי לומר שהם אם הניחום בלתי מקבלים הרשם, יחוייב להם ממאמריהם שיהיו

מקבלים, ואם הניחום מקבלים, יחוייב להם גם כן ממאמריהם שיהיו בלתי מקבלים. וכאשר

אי איפשר להם שיהיו לא מקבלים ולא בלתי מקבלים, הנה מציאותם שקר.

[70] ועוד, כי מהמותר התנותם הקטנות בם, אחר שהיו בטבעם בלתי מתחלקים. ואמנם

אנחנו, אחר שנאמין שההחלק מצר לגשם, הנה כבר יהיה הקטנות אצלנו סבה לקושי ההחלק

אבל במקרה, והגודל סבה לקלות ההחלק, אחר שהיה הגדול פוגש מהפועל יותר ממה

[Page 49] שיפגוש הקטן. ובכלל הנה הם לא יוכלו לומר למה היו הקטנים יותר ראשונים בהעדר

ההחלק מהגדולים.
[71] ועוד, הנה כבר נשאלם האם אותם הגרמים המקשיים כלם טבעם אחד או יתפרדו

בהבדלים מוחשים, כאלו תאמר קצתם ארציי וקצתם אישיי. ואם היה טבע כלם אחד, מה
זה שכאשר נפגשו לא יהיו אחד, כמו מה שיקרה זה בכל הגשמים המתדמי החלקים כמו

המים כשיושלכו במים והאש כשיושם באש? ואם היו מתחלפים בהבדלים, כמה הם אותם

ההבדלים ומה הם? כי אלו ההבדלים, אם היו נמצאים, הנה הם יותר ראויים שיהיו התחלות

וסבות למה שיתחדש מהתמונות.
[72] ועוד, אם היו מתחלפים באלו ההבדלים, הנה כבר יחוייב שיפעלו קצתם בקצת
ויתפעלו קצתם מקצת.
[73] ועוד, אם היו משתנים במקום, כמו שיסברו הם, או אי זה מין הזדמן להם ממיני השינוי, 

הנה להם בהכרח משנה. ואם היה כל אחד מהם משנה עצמו. הנה אם שיהיה מתחלק עד

שיהיה המשנה בו בלתי המשתנה; ואם שיהיה בלתי מתחלק ויהיה המשנה עצמו הוא המשתנה,
הנה יתקבצו שני הפכים בדבר אחד בעצמו,
[74] ויהיה המקבל להם אחד במספר והכח. וזה

שהסבה בששני ההפכים שני טבעים נבדלים הוא שהנושא להם שנים בכח. ואמנם הוא שנים
בכח מצד מה שהוא מורכב. ואלו היה פשוט, היה אחד במספר והכח. ואלו היה הנושא

להם אחד בכח, היו השני הפכים טבע אחד בעצמו, והיה מחוייב קבוצם. הנה זה כלל מה

שיחלוק בזה המקום באומרים בגרמים הבלתי מתחלקים.
[75] ואמנם האומרים בנקבים הנה הוא חלק עליהם כן: וזה שהגשם אם היה מתפעל מפני
הנקבים, רצוני לומר מפני שהגשם הפועל יכנס בנקבים כמו שהניחו, לא ימנע זה מאחד
משתי חלוקות: אם שיניחו שיהיה זה והנקבים מלאים, ואם שיהיה זה והנקבים רקים. ואם

היה מתפעל והנקבים מלאים מגשם, הנה אין ענין לנקבים, לפי שאלו היה הגשם אשר בזה

התאר בבלתי נקבים, היה מקבל הפעלות כמו שקבלוהו בנקבים. כי הענין בגשם אשר

[Page 50] בנקבים אחד מצד קבול הפעלות. ואם היה אשר בנקבים יקבל הפעלות, הנה אשר

בו הנקבים גם כן יקבל. [76] ועוד, כי כפי זה אי איפשר שתהיה יציאת הראות בגשמים

הספיריים מצד הנקבים, אחר שהיה כל אחד מהם מילוי, לפי שהיה בענין שלא יהיו בו

נקבים.
ואמנם אם היו הנקבים רקים, הנה יחוייב שיהיו בהם גשמים. וזה שהרקות והפנוי אינו
דבר, אם היה נמצא, אלא שהוא מקום לגשם. וכאשר היה כל מקום הנה לו גשם שוה לו, וכל

גשם לו מקום שוה, הנה כל ריקות יש לו גשם שוה לו, הנה לאותם הנקבים גשמים שוים. ואם

אמרו שהם בקטנותם בצד שאי איפשר שיקבלו גשם, היה זה ממה שראוי לשחוק ממנו, והוא

שיהיה מי שאי איפשר אצלו מציאות הריקות נבדל גדול ויהיה איפשר אצלו מציאות קטן.
ובכלל, הנה המאמר בנקבים אין ענין לו. לפי שאם היה לא יקבל הגשם הפעלות,
הנה אין ענין לנקבים, ואם יקבלהו, הנה הנקבים אין ענין להם. הנה כבר התבאר מזה

שהמאמר בנקבים אם שיהיה כזב, ואם שלא יהיה סבה להפעלות בעצם. וזה שלמה שהיה

הפעלות אמנם יהיה אצלם בהחלק, הנה אם היו מקבלים ההחלק בכללותם, אין ענין

לנקבים. ואם לא יהיו מקבלים החלק, הנה הנקבים גם כן הבל וריק.

הפרק השלישי
[77] אמר ואחר שכבר התבאר ביטול מה שאמרו הקודמים בפועל והתפעלות, הנה אנחנו

מגידים האופן אשר ירוץ הענין עליו בזה, ונניח לו התחלה שכבר הנחנוה פעמים רבות,

והוא שהדברים למה שהיו מורכבים מחומר וצורה, היו קצתם בכח דבר מה והוא המתפעל,

וקצתם בפעל אותו הדבר בעצמו והוא הפועל. וכאשר היה זה כן, הנה אין סבת ההתפעלות

אלא היות המתפעל מקבל לדבר הפועל, ואי איפשר שיהיה המתפעל, מצד מה שהוא

[Page 51] מתפעל בכח, מקבל בחלק ובלתי מקבל בחלק, אבל אשר איפשר - שיהיה קבולו בקצת

החלקים יותר ופחות. ומזה האופן לאומר שיאמר בנקבים, כמו מה שימצא למחצבים

עורקים משוכים מקבלים צורת המחצב המתהוה יותר משאר חלקי הארץ מסביב.
[78]הנה ההפעלות והפועל יחודשו בין הדברים כשיהיו הפועל והמתפעל בלתי מתאחדים,
אבל היו שני דברים אחד מהם ממשש לאחר. ואמנם כשלא יהיו מתמששים, לא יתפעל אחד
מהם מהאחר, אלא אם היה זה באמצעות גשם אחר ביניהם מקבל ההפעלות, משל זה

שהאש תחמם הדבר בפגשה אותו, וכבר תחממהו והיתה ממנו על רחוק מה באמצעות

חממה האויר.
[79] ואמנם שהדבר אי איפשר שיהיה מתפעל בקצתו ובקצתו בלתי מתפעל, זה יראה מזה
המאמר. וזה שאם היה הגשם אינו מתחלק בכללותו אבל יחלק אל דברים בלתי מתחלקים,
אם גרמים ואם שטחים, הנה יחוייב שלא יהיה מתפעל בכל חלקיו. ואם היה מציאות דברים

בלתי מתחלקים בגשם שקר, כפי מה שהתבאר, הנה יחוייב שיהיה טבע הגשם כלו אחד

ושיקבל התפעלות בכל חלקיו על משל אחד, בין שהיה ההתפעלות מדרך ההחלק ודבר

בשער הכמה כמו שאמרו דימקארטיש ולוקיש, או היה הדבר בשער האיך. אלא שהניחנו
אותו הדבר בשער הכמות שקר מגונה, וזה שזה המאמר יבטל ההשתנות. [80] וזה שאנו נראה
הגשם האחד ישוב פעם לח ופעם נגר, והוא קיים בעצמו מבלתי שישיגהו החלק ולא הרכבה
ולא חלוף מצב בחלקיו ולא חלוף סדר, כמו שאמר דימקארטיש. וזה שלא ימיר טבעו

כאשר נקפא כשיתרכב, ולא כשיתחלק כשנתך, אבל הוא בעצמו פעם נגר ופעם נקפא

וקשה.
[81] ועוד, כי כמו שאי איפשר שיהיה כפי זה הדעת השתנות, כן אי איפשר שתהיה צמיחה, 

אחר שהיתה הצמיחה תוספת יקרה בחלקי הצומח על משל אחד. הנה כשלא יונח

[Page 52] בשהצמיחה תהיה כאשר השתנו כל חלקי הכל, אם בשהתערב עמהם דבר ושנה אותם, ואם

בשהדבד משתנה בעצמו ממה שנתערב בו, הנה לא יוכל לומר דבר בסבת הצמיחה.
הנה כבר התבאר מזה המאמר מה הדברים הפועלים והמתפעלים, והתבאר איך יהיה
הפעל וההתפעלות, ואיך לא יהיה.

הכלל השמיני
ומה שיכללהו זה הכלל הוא הדיבור בעירוב לבד.

[82]אמר וכבר ראוי שנעיין בענין העירוב, כי הוא ענין השלישי מהענינים שכוננו לדבר

בם, וזה בשנגיד מהו העירוב, ומה הם הדברים המתערבים, ובאי זה מהענינים איפשר

מציאות העירוב.
וקודם זה ראוי שנתיר הספק הנופל במציאותו, כי יש אנשים דחו מציאותו. וזה שהם

אמרו שהדברים אשר יאמר בם שהם מתערבים לא ימנעו משלשה ענינם: אם שיהיו קיימים

בעצמם לא ישתנו ממה שהיו עליו ולא נפסדו; ואם שיהיו המתערבים נפסד כל אחד

מהם; ואם שנפסד אחד משניהם. ואם היו המתערבים קיימים לא נפסד אחד מהם, הנה לא

יתחדש בם ענין יחוייב בעבורו שיאמר בם בעת מה שהם מתערבים ובעת מה שהם אינם

מתערבים. ואם נפסד אחד מהם ונשאר האחר, הנה זה לא יקרא עירוב, לפי שהעירוב יגזור

שיהיה מה שיקרה לאחד משני המתערבים יקרה לאחר על משל אחד. ואמנם אם נפסדו

שניהם יחד, הנה אינם נמצאים, כל שכן שיהיו מתערבים. וכאשר היה הענין כן, הנה אין

בכאן עירוב.
[83] וזה הספק יגזור ויבקש שנדע ההפרש בין העירוב וההויה וההפסד ובין הדברים

המתערבים והדברים הקיימים הבלתי מתערבים. ואמנם ההפרש בין העירוב וההויה

[Page 53] וההפסד הוא מבואר בעצמו, כי אנו נאמר בעץ כאשר השתנה ונהפך אש שהוא התהוה אש,

ולא נאמר שהעץ נתערב באש ולא האש בעץ, אבל נאמר שהעץ נפסדה והאש נתהוה. וכמו

כן גם כן נבאר ההפרש בין העירוב והצמיחה. וזה שאנו לא נאמר שהמזון התערב בגוף ולא

הגוף במזון, אחר שהיה המזון יפסד והגוף נשאר על עניינו, כמו שנאמר באחד מחלקי הספק.

וכמו כן ההפרש בין העירוב וההשתנות מבואר, שאנו נאמר שהגשם השתנה לבן אחר שהיה

שחור, ולא נאמר שהלובן התערב בגשם ולא הגשם בלבן. ובכלל, אי איפשר שיתערבו

הצורות והאיכיות בגשמים הנושאים להם, ואי איפשר גם כן שיתערבו הצורות והאיכיות

עצמם קצתם בקצת, כאלו תאמר הלובן בידיעה. ולזה נאמר שאנכסגוריש כבר טעה

באמרו שכל הדברים המוחשים הם כלם יחד ומעורבים, אחר שהיה אי איפשר שיתערב כל

דבר בכל דבר.
וכאשר היו המתערבים אין אחד מהם נפסד, ולא שניהם נפסדים, ואינם בעת העירוב

שני דברים קיימים כמו שהיו קודם העירוב, הנה יחוייב שיהיו המתערבים מצד
נמצאים
 ומצד בלתי נמצאים.
[84] ולמה שהיינו אומרים כי קצת הנמצאות נמצא בכח וקצתו בפעל, הנה 

כבר נראה שהמתערבים בעת התערבם, אם בפועל, הנה המתילד מהם הוא בלתי
המתערבים קודם שיתערבו; ואם בכח, הנה כל אחד מהם נמצא כמו שהיו קודם שיתערבו.

ולזה מה שנאמר שהם לא יפסדו על השלימות ולא ישארו על ענינם קודם העירוב. ובזה

יותר הספק הקודם, כי זה הצד הוא אשר העלימוהו בחלוקה. והראיה על זה שאנו נמצא

המתערבים אמנם יתערבו משני דברים היו קודם העירוב נבדלים, עוד הם אחר העירוב

כבר איפשר שישובו מפורדים. הנה לא נוכל לומר שהם אחר העירוב קיימים כענינם קודם

[Page 54] העירוב. ואם לא, היה שם העירוב אין ענין לו. ולא נוכל גם כן לומר שהם נפסדו אל

התכלית, ולא אחד מהם, אחר שנמצאם יתפרדו. הנה כבר יחוייב שהעירוב ענין נמצא

בהכרח, וכבר יתכן שנאמר מהו. ונתחיל בהתרת הספקות אשר יקרו בידיעת מהו העירוב

האמיתי.
[85] וזאמר שהעירוב לא ימנע שיהיה אם דבר קרה משער האיכות והצורה, ואם דבר

קרה משער הכמות. עוד, אם היה דבר משער הכמות, לא ימנע זה גם כן מאחד משני פנים.

אחד מהם, שיהיה העירוב הוא שיחלק כל אחד משני המתערבים אל חלקים קטנים כל אחד

מהם שומר טבע הדבר אשר הוא חלק ממנו, עוד יכנסו אלו החלקים קצתם בקצת ויפול

קצתם בצד קצת אי זה חלק הזדמן לצד אי זה חלק הזדמן עד שיקשה אל החוש להפריד

ביניהם לקטנותם. הנה יהיה העירוב כפי זה דבר יקרה אל החוש, לפי שטבע כל אחד משני

המתערבים עומד באותם החלקים בעצמם, אחר שהיה החלק כל אחד משני המתערבים אל

חלקים קטנים ויכנסו קצתם בקצת עד שיקרה להם שלא יוכרו אצל החוש אינו ממה שמחייב

שינוי טבעי המתערבים. ומשל זה כי אנחנו אם ערבנו חטים בשעורים, הנה יקרה לכל גרגיר

מגרגירי החטה שיפל לצד איזה גרגיר הזדמן מגרגירי השעורים מבלתי שישתנו גרגירי

השעורים מטבעם ולא גרגירי החטה.

והאופן השני, שיהיה ענין העירוב הוא התכת כל אחד משני המתערבים ושינוי טבעיהם

בהחלק כל אחד מהם אל חלקים בלתי מתחלקים בטבעם, עוד יכנסו אלו הגשמים הבלתי

מתחלקים קצתם בקצת עד שיהיה המתערב דבר מתחדש הוא בפועל בלתי כל אחד משני

המתערבים קודם שיתערבו. הנה יהיה העירוב כפי זה אינו דבר קרה אצל החוש, אבל

[Page 55] הוא גם כן בשער הכמות. ויובדל זה העירוב לאותו ענין הראשון בשטבע כל אחד משני

המתערבים כבר נפסד בהחלקם אל גרמים בלתי מתחלקים, ואמנם אותו ההחלק הנה טבע

החלקים בו הוא מטבע המתערבים. ויובדל לו גם כן בשכל חלקי אחד משני המתערבים מונח

לצד כל חלקי המתערב השני אי זה חלק הזדמן לצד אי זה חלק הזדמן, ואמנם בעירוב

בענין הראשון אינו כל החלקים, אחר שהיו החלקים הנעלמים מהחוש איפשר שיחלקו גם כן

אל חלקים יותר קטנים מהם. הנה אם כן הונחו בכמו זה העירוב קצת חלקי המתערבים אל

קצת חלקי המתערב השני, ובאותו, כל החלקים.
וכאשר אמרנו שהעירוב אשר יקרה משער הכמה, אם היה נמצא, הנה אמנם יהיה בשני 

אלו החלקים,
[86] הנה נאמר שאם לא יהיה העירוב הרכבה, ולא היה ההחלק בגשמים יכלה

אל חלקים לא יחלקו, הוא מחוייב שלא יהיה העירוב ולא באחד משני אלו החלקים. ואמנם

היה זה מחוייב לפי שהעירוב, אם יהיה כפי האופן הראשון והוא אשר יעלם מן החוש, היה

העירוב הרכבה. וידוע שאין העירוב הרכבה, כי הדברים המתערבים גדר הכל והחלק

מהם אחד, אחר שהיו גשמים מתדמים, רצתי לומד שיהיה מהם פעל החלק והכל אחד,

ואינו כן ענין הדברים המורכבים. וכאשר היה הענין כן, הנה לא יהיה בכאן עירוב באמת

אבל אצל החוש, ויהיה המתערב אצל זיד בלתי המתערב אצל עמר, ולא יהיה בכאן באמת

דבר מעורב אצל האיש אשר ימשלו בו המושלים בחדות הראות. הנה יהיה שם העירוב

והמזג כמו ציפרא במספר, אבל תהיה בכאן הרכבה יותר נעלמת מהרכבה, וזה מגונה. ואם

היה זה כפי האופן השני, היה החלק הגשם בעל תכלית, וכבר התבאר שהחלק הגשמים ילך

[Page 56] אל בלתי תכלית. הנה יחוייב שלא יהיה העירוב כפי אחד משני אלו העניינים. וכאשר היה

זה כן, הנה אמנם אם שיהיה העירוב בלתי נמצא ואם שיהיה בשער האיך. אבל הוא נמצא,

הנה הוא בשער האיך. וכאשר היה בשער האיך, כבר ראוי שנאמר אי זה מהדברים הם

המקבלים לו, ובאי זה שער משער האיכות, ואיך יקרה.

[87] ונאמר אמנם הנמצאות אשר יקרה להם העירוב הם הנמצאות אשר אמרנו שיפל בכל

אחד מהם מחברו הפעל והפעלות. וכבר אמרנו שאלו הדברים הם אשר היוליהם אחד.

ואמנם הדברים אשר אין היוליהם אחד, הנה בם לא יפול עירוב, אחר שלא יפל בכל אחד

מהם הפעלות מחבירו, כמו מלאכת הרפואה שהיא תפעל בגופות, כמו שאמרנו, ולא יפעלו

בה הגופות. ולמה שהיו הדברים אשר היוליהם אחד הם ההפכיים, כמו שקדם, הנה האיכות

שיהיה למתערב, במה שהוא מתערב, הוא איכות ממוצע בין שני ההפכים הנמצאים

במתערבים.
[88] ועוד, הנה ייוחדו הדברים המעורבים בתאר שני, והוא שיהיו קלי ההחלק שוים בכל

אחד משני המתערבים. כי כשנחלק אחד משני המתערבים אל חלקים גדולים והשני אל

חלקים קטנים, לא יהיה עירוב, לפי שהגדולים ינצחו הקטנים. הנה יהיה זה הפסד לקטנים

ותוספת בהקף המתערב הקיים, כמו ליטרא יין כשנתערבה בליטראות מים שהוא ישוב מים.

וקלות ההחלק יקרה לדברים המתערבים מפני הלחות כמו שקשיו יקרה מפני היובש, ולזה

הדברים היותר ראויים בעירוב הם הדברים הלחים מה שלא יהיו דבקים.

[89] ואמנם העירוב הנה יקרה בשיפעל כל אחד משני ההפכים בחבירו פעל קרוב מהשיווי,

עד שיקרה למתערבים איכות אחד ממוצע בין אותם שני ההפכים. ויהיה הנושא לאותו

האיכות כמות המתערבים יחד בהכרח, וזה כאשר היו המתערבים, כשישתנה כל אחד מהם

מחבירו, יקנה איכות שוה, עד שכאשר היה אל האיכות האמצעי אשר הוא בטבע איכות

אחד לנושא אחד, היה הנושא להם שני הכמיות יחד. ואמנם כאשר לא תהיה קניית האיכות

[Page 57] כל אחד על מדרגה אחת ושוה לקושי קבול אחד מהם, היה כמות המתערב פחות מכמות

שני המתערבים, לפי שהחלקים המקבלים לאותו האיכות הממוצעים מהמתערב הקשה

הקבול יהיו מעטים. ולזה אולי לא יקנה אחד משני המתערבים מהאחר אלא איכות לבד,

וזה לקושי הקיבול שבו, ואם קנה, הוא כמות מועט, כמו מה שיקרה מעירוב העופרת

בנחשת, כי הנחשת אמנם יקבל מהעופרת מראה לבד.[90] וזה שבכאן דברים, כמו שאמר
אריסטוטלם, ימצא להם מתכונת העירוב וחלופו בריבוי ומיעוט דומה למה שימצא

לאותיות הרגילות בחידות מעירוב קצתם בקצת ונטיית קצתם אל מוצא קצתם. ואולי לא

יהיה אלא שאחד מהם במדרגת המקבל והאחר במדרגת הצורה.
הנה כבר נראה מזה המאמר מהו העירוב, ובאי זה מהדברים ימצא, ושאינו לא הויה 

ולא הפסד ולא התכה ולא הרכבה ולא עירוב אצל החוש, ושהעירוב אמנם יהיה לדברים

קלי ההעצר, המקבלים הפעלות, המתדמים, ושהוא אינו דבר אלא התאחדות המתערבים

ושובם אחד בהשתנות.

המאמר השני
וזה המאמר בו ארבעה כללים.
הכלל הראשון. יחקור בו על הגשמים הנקראים יסודות, אם יסודות אם לא. ואם היה

כן, האם כלם או קצתם.
הכלל השני. יודיע בו צד הויית אלו הגשמים הארבעה קצתם מקצת, ויחלוק על

הקדמונים בזה.
הכלל השלישי. יגיד בו צד הוית המורכבות מאלו הגשמים הארבעה, ויתבאר שכלם

יתרכבו מאלו הארבעה.

[Page 58] הכלל הרביעי. יחקור בו מכל מיני סבות ההויה וההפסד הכוללות, ויודיע האופן

אשר בו איפשר התדבק ההויה בנמצאות ההוות והנפסדות.

הכלל הראשון
וזה הכלל בו שני פרקים.
הראשון. יזכור בו מה שקדם במאמר ראשון, ויגיד בו הדבר אשר נשאר עליו מזאת

החכמה, ויחקור אם בכאן יסודות יותר קודמים מאלו הארבעה אם לא.

השני. יביא בו מופת שאלו הגשמים הארבעה הם יסודות המורכבות.
הפרק הראשון
[1] למה שהיינו כבר אמרנו כל מה שראוי לומר בעירוב ובמישוש ובפעל והפעלות הנמצא

בדברים הטבעיים, ואמרנו עם זה בהויה והפסד המוחלטים הכוללים לפשוטים ולמורכבים,

רצוני לומר אשר תהיה מאחד אל אחד, ובאי זה דבר תמצא, ואיך תמצא, וממה זה תמצא,

ואמרנו עם זה בהשתנות מה הוא, ובהפרש ביניהם ובין ההויה, הנה כבר ראוי עלינו שנעיין

בגשמים אשר יקראו יסודות הגשמים. וזה שאם היו המורכבות מוחשות, הנה הוא מחוייב

שיהיו יסודותיהם הקרובים ענינים מוחשים.
והוא יעיין מאלו הגשמים בחמשה דברים. הראשון, אם בכאן דבר יותר קודם מהם

אם לא. השני, מה הם הבדלי היסודות וכמה מספרם. השלישי, אם יהיו קצתם מקצת, ואם

היה, איך יהיו. הרביעי, איך יהיה מהם כל מה שיהיה. החמישי, שכל המתדמים מורכבים

מכלם, רצוני לומר מארבעה.

[2] והוא יתחיל תחלה מן הענין הראשון מאלו, ויאמר: אמר אנשים אמרו שלאלו הגשמים

הארבעה, אשר יקראו יסודות, דבר נושא והיולי נמצא בפועל. קצתם שמוהו אחד מהם, אם

[Page 59] אויר או אש, וקצתם שמו זה ההיולי דבר אמצעי בין אלו הגשמים, אלא שהוא עם זה דבר

נמצא בפועל, ואנשים אמרו שאין להם נושא יותר קודם מהם. והתחלפם בזה כמו התחלפם

במספרם, כי אנשים אמרו שהיסודות מאלו שנים לבד במדרגת מי שאמר שהם אש וארץ

לבד, ואנשים אמרו שהם שלשה במדרגת מי שאמר שהם אש וארץ ואויר, ואנשים אמרו שהם

הארבעה בעצמם כמו אבן דקאליס שהוא יראה שהיסודות הם אלו הארבעה ושההויה

וההפסד יקרה לענינים מהתקבצם והתפרדם והשתנותם.
[3] אמד ואמנם המאמר בשהראשיות אשר מהם ישיגו ההויה וההפסד כל הנמצאות, איך
מה שיהיה, רצוני לומר היה קבוץ או פירוד או על פנים אחרים זולת אלו, מחוייב שיקראו

יסודות והתחלות, זה דבר מוסכם עליו. ואמנם כמה מספר אלו ההתחלות, ואיך יסודרו

בקדימה ואיחור, הוא ענין בלתי מבואר בעצמו. ואמנם מי ששם לאלו הגשמים הארבעה
חומר יותר קודם מהם ושמהו גשמי ובפעל, הוא טועה. וזה שכל גשם נמצא בפעל לא ימנע

ממציאות ההפכים בו. וכאשר לא יהיה בזה הגשם החמישי הבדל אלא אחד מהבדלים

הנמצאים לאלו הארבעה, הנה הוא אחד מהם בהכרח, בין שהונח זה הגשם בעל תכלית או

בלחי בעל תכלית, כמו שאמרו בו אנשים. וזה שיחוייב בהכרח שיהיה זה הגשם החמישי אם

כבד ואם קל אם חם ואם קר.
[4] אמר ואמנם אפלטון בספר טימאוס הנה הוא הניח לאלו הארבעה היולי אחר יותר
קודם מהם, אלא שהוא לא פירש ענין זה ההיולי אם הוא נמצא בפעל אם לא, ולא אמר בזה
מאמר מבואר יותר ממה שאמר בו שהוא מקבל הכל, ולא עשאו בשאר הנמצאות, ולא נתן

דבר בעבורו במה שיראה. ואמנם אמר שבכאן נושא קודם על הגשמים אשר יקראו יסודות

כמו שהזהב קודם על הנזם אשר תעשה ממנו, ויאמר כי ההוה ממנו, אם נקרא בשם הדבר

אשר ממנו היה, הוא מאמר בתכלית האמת, כמו שאם נקראת האצעדה זהב היה אמת. וזה
אשר אמרו לא יתאמת בדברים אשר יתהוו, ואמנם יתאמת בדברים אשר ישתנו. [5] ואמר גם כן

[Page 60] שהיסודות יותכו אל שטחים. וזה ממנו סותר, כי אי איפשד שיהיה ההיולי הראשון אשר

יקראהו הנושא שטחים.
[6] אמר ואמנם אנחנו הנה כבר ביארנו שלכל אלו הגשמים המוחשים היולי נמצא בכח

בלתי ערום מאחד מההפכים, ושאלו הגשמים הארבעה מורכבים ממנו ומההפכיות הנמצא

בם. ולזה מה שראוי שיונח מה שיתבאר מזה הנה, ונאמר שההתחלה הראשונה לכל הדברים

הוא ההיולי הבלתי נבדל, הנושא להפכיות, לפי שהחום אי איפשר בו שיהיה נושא לקור עד

שיתהפך טבע החום אל טבע הקור, אבל אם נתהפך החום קור, הוא מחוייב שיהיה בכאן

נושא יקבלם יחד פעם זה ופעם זה. וזה מחוייב בעצם כמו חייבו ברשמים. ולזה היתה

ההתחלה הראשונה מה שהוא בכח גשם מוחש. ואמנם ההתחלה השנית, הנה היא ההפכים

הראשונים אשר לא יהיה ערום מהם הנושא הראשון. והשלישית אחריו המים והאש והדומה

להם מהגשמים המורכבים מהפכיות הראשון וההיולי הראשון. ואמנם היו אלה במדרגה

השלישית, לפי שהם משתנים קצתם אל קצת, ולזה יחוייב שיהיו להם יסודות קודמים עליהם.

ואמנם היסוד הנאמר בקדימה ראוי שיהיה בלתי משתנה כלל. ואין אלו הגשמים הנקראים

יסודות, כמו שאמר אבן דקאליס, בלתי משתנים קצתם אל קצת. ואלו היה הענין כפי מה

שיחשוב, לא היה נמצא בם השתנות, רצוני לומר בהבדליהם אשר הם החום והקור והלחות

והיובש. הנה כשיהיה בכאן השתנות, הנה בכאן נושא, כמו שנאמר במה שקדם; וכאשר היה

בכאן נושא, הנה שם הויה והפסד. ואמנם היה מחוייב שיהיה בכאן נושא, לפי שההפכים לא

ישתנו קצתם אל קצת.

הפרק השני
אמר וכבר ראוי שנגיד מיסודות הגשמים המורכבים המוחשים, מצד מה שהם גשמים
מורכבים, איזה גשמים הם וכמה הם. ויהיה הגידנו זה בדרך מופתי כפי מה שנמשך אליו

מנהגנו בדברים אשר נגיד מהם, לא במדרגת מי שיניחם הנחה וישתמש מהם בנתינת סבות

המורכבות בלתי שיביא מופת על שהבדליהם הם אלו ההבדלים ושמספרם הוא זה המספר.

[Page 61] [7] ונאמר שאנו למה שהיינו דורשים יסודות הגשמים הממוששים מצד מה שהם ממוששים,
אחר שהיה זה המין מן המוחש הוא אשר ישתתפו בו כל הגשמים המורכבים, ואנחנו אמנם
נדרוש ההתחלות והיסודות המשותפות לכל הגשמים המורכבים הטבעיים המוחשים, הוא

מחוייב שיהיו הבדלי הגשמים ההפכיים אשר הם יסודות לכל הגשמים הממוששים מצד מה

שהם ממוששים נמצאים בזה הסוג, רצוני לומר בסוג הממוששים, מבלעדי זולתם מההפכיים

אשר בזולת זה החוש, רצוני לומר חוש המשוש. ולזה מה שיחוייב שלא יהיו היסודות

הבדליהם הלובן והשחרות או המתיקות והמרירות, אחר שהיו אלו ההפכיות בלתי משותפים

לכל הגשמים. ואין לאומר שיאמר שההפכיות הנמצא בראות יותר חזק קדימה מההפכיות

המשוש אחר שהיה הראות יותר חזק קדימה מן המשוש, כי אנו לא נדרוש בזה המקום

הקדימה על צד התכלית והצורה אבל הקדימה אשר על צד הנושא והיסוד, והוא הקודם

בטבע.
[8] וכאשר התישב שההפכיות אשר יתרכבו ממנו היסודות הראשונים הוא בממוששים 

עצמם, הנה נבאר מיני ההפכיות הראשונים במשוש, ונעיין אי זה מהם יאות בו שיהיו הבדלי

היסודות הראשונים. וההפכים הראשונים במישוש החום והקור והלחות והיובש והכובד

והקלות והקושי והרכות והדבקות והנגוב והחלקות והניחור והדקות והעובי. אמנם הכובד
והקלות למה שהיו אינם פועלים ולא מתפעלים, רצוני בזה שהכובד לא יפעל כובד והקלות

לא יפעל קלות, ויורה זה על ששמותם לא יורו עליהם אלא מצד התנועה לבד לא מצד

הפעל והתפעלות, והיה מחוייב שיהיה ההפכיות הראשון אשר ביסודות פועלים קצתם

בקצת ומתפעלים, ואם לא, לא יתחדש מהם דבר, הנה מחוייב שלא ימנה זה ההפכיות

בהבדלי היסודות במה שהם יסודות. ואמנם החום והקור והלחות והיובש הנה שמותם

[Page 62] המורים עליהם אצלם אמנם הם מצד שהשנים הם פועלים והם החום והקור, והשנים האחרים

מתפעלים והם הלחות והיובש. וזה גלוי מרשמיהם, לפי שהחום הוא המקבץ הדברים

הדומים, וזה שהאש, ואם יראה שהיא תפריד ותבדיל דבר מדבר, הנה אמנם עשותה זה

מצד קבצה הדברים הדומים, וכאלו אין זו על הכוונה הראשונה, וזה שישיג קבוץ המתדמה

סלוק הדבר הנכרי. אבל הקור הוא המקבץ העוצר לדברים אשר הם מסוג אחד ומבלתי

סוג אחד.
[9] ואמנם הלחות הנה הוא מה שאין לו בעצמו גבול יעצרהו, אבל הוא קל ההעצר

מזולתו. אמנם היובש הנה הוא מה שיש לו בעצמו גבול יעצרהו, והעצרו מזולתו קשה.
ואלו הם הרשמים לחם ולקר והלח והיבש. ואם היו אינם ממה שיורה עליהם שמותיהם

אצלנו, ואינם רשמים יונחו מהם מדרגת המאמרים המפרשים השם, ולא תעיד בם קריאת

השם כמו שהיו אצלם לפי מה שאחשוב, הנה הם ענינים מבוארי המציאות בעצמם לאלו

האיכיות, רצוני לומר אלו הפעולות אשר נרשמו בהם, והם רשמים לקוחים מסגולותיהם.

אבל הזדמן להם באותו הלשון שיהיו ענינים מפורסמים ומושכלים לעדות קריאת השם

להם, והם אצלנו מושכלים לא מפורסמים. הנה זה אחד ממה שיחוייב ממנו שיהיו אלו

ההפכיות הבדלי היסודות.
[10] והדבר השני שאנו נמצא כל ההפכיות אשר תחת סוג המישוש הפועלים והמתפעלים,

כמו הדקות והעובי והדבקות והניגוב והקושי והרכות והדומה להם, מתילדים מאלו וחוזרים

אליהם. אמנם הדברים הדקים והרקיקים, למה שהיה מדרכם שימלאו ריוח הדברים

ושיצטיירו בתמונת המקיף, היה מבואר מענינם שהם קלי ההעצר מזולתם, וזה גדר הלחות

הקודם. וכאשר היה כל רקיק לח ואין כל לח רקיק, הנה הדקיקות מהלחות, אחר שהיה

[Page 63] הלחות קודם עליו בטבע. וכאשר התבאר שהרקיקות והדקות מהלחות, הוא גלוי

שמקביליהם, אשר הוא העובי, מן היובש.
[11] ואמנם הדבקות הוא גלוי שהוא מהלחות, וזה שהדבקות לחות יתערב עמו מה שחייב 

לו קושי ההחלק וההפעלות. הנה כל דבק לח, ואין כל לח דבק. וכאשר היה הדבקות
מהלחות, היה מקבילו מהיובש, והוא הניגוב.[12] וזה גם כן גלוי, מאשר הניגוב הוא מה שהיה
מהיובש עד תכליתו עד שנקפא בהעדר הלחות.
[13] וכמו כן הרכות הוא מהלחות, וזה שהרכות הוא מה שהיה נוח להתרקע, אלא שלא
יסור כמו שיסור הלח. הנה כל רכות לחות ואין כל לחות רכות. ולזה היה הרכות מהלחות,
לא הלחות מהרכות. והקושי גם כן מהיובש, אחר שהיה הקשה נקפא והנקפא יבש.
[14] אמר והלחות והיובש יאמר כל אחד מהם על פנים שונים, וכלם יעלו אל היובש
הראשון והלחות הראשון אשר גדרנוהו. ואמנם שהם יאמרו על צדדים שונים, הנה יורה על
זה שלכל אחד יותר ממקביל אחד, וזה שהיובש כבר יקבילהו הלח והטופח. הנה היבש כפי

מספר הדברים המקבילים לו. וכמו כן הלח יקבילהו היבש והנקפא. ואמנם שכל אלו

המקבילים יעלו אל הענינים הראשונים מהם, הוא מבואר מאשר למה שהיה הטופח יקבילהו

יבש מה וכמו כן הבלול. והיה הטופח הוא מה שבשטחו לחות מקרי, והבלול הוא מה ששקע

הלחות בעמקו. והוא מבואר כי הטופח והבלול הוא מהלחות הראשון. וכאשר היה זה כן,
הנה היבש אשר יקבילהו מהיובש הראשון.
[15] וכמו כן כשהיה הלחות יאמר על מה שיש לו 

בעמקו לחות טבעי ויאמר על מה שיש לו בעמקו לחות מקרי והוא הבלול, והיה הנקפא

[Page 64] הוא מה שיעדר שני אלו המינים מהלחות, הוא מחוייב שכאשר היה הנקפא נכנם ביובש

הראשון שיהיה הבלול והלח נכנסים בלחות הראשון.

הנה כבר התבאר מזה שכל מה שיאמר עליו יבש ולח חתר אל היבש הראשון והלח

הראשון, וששאר ההפכיות הפועלות והמתפעלות בחוש המשוש חוזרים אל אותם ההפכים

הארבעה.
ואליסכנדר יאמר שאמנם שתק מספוגיות והמקשיות אם לפי שהם תחת הכבד והקל

ואם לפי שהם תחת הרך והקשה, ושתק מהחלקות והניחור לפי שהניחור תחת היובש

והחלקות תחת הלחות. וזה לא ימשך בכל, כי הזכוכית ספוגיי וקשה והשיש חלק ואינו לח.

וכמו כן הזכוכית ספוגיי כבד והענן מקשיי קל. וידמה אצלי שאמנם שתק מהמקשיות

והספוגיות מפני שהם שתי איכיות בלתי פועלות והם גם כן נמשכות לחום ולקור. ושתק

מהניחור והחלקות לפי שהניחור יורה בכלל על היובש מופלג בשטח הדבר הנחור, והחלקות

על לחות מה שבשטחו. ולזה היו אבני החצץ אשר יתילדו במים יבשות אבל חלקות. וידמה

שיהיה זה הוא אשר רצה אליסכנדר. ולמה שנמצא ההפכיות אשר בזה הסוג אם פועלים

ומתפעלים ואם בלתי פועלים ולא מתפעלים, והיו הבלתי מתפעלים ולא פועלים אי איפשר

שיהיו הבדלים ליסודות, והיו הפועלים והמתפעלים נמצאם שישובו לאותם הארבעה אשר

הם החום והקור והלחות והיובש, והיה נראה מענין אלו שלא ישובו קצתם אל קצת ולא יקדם

קצתם לקצת, הוא מבואר שראוי שיהיו אלו האיכיות הארבעה הבדלי הגשמים הראשונים.

וכאשר היו אלו הארבעה לא נמצאו קצתם נפרדים מקצת ואמנם ימצאו מורכבים,

הנה מבואר שראוי שיהיה מספר הגשמים אשר אלו צורות להם כפי מספר ההרכבות

האיפשריות לאלו האיכיות הראשונים. [16] ולמה שהיו ההרכבות המתילדים מהם ששה, שתים

[Page 65] בלתי איפשריות והם החום והקור, והלחות והיובש, וארבעה איפשריות והם החם הלח,

והחם היבש, הקר הלח, והקר היבש, הנה מבואר שיחוייב שיהיה מספר היסודות זה המספר.

הנה יהיו היסודות הארבעה אחד מהם חם יבש, והאחר חם ולח, והשלישי קר ולח, והרביעי

קר ויבש. וזה אשר הביא אליו המאמר מסכים למה שיראה בחוש באלו הגשמים הארבעה,

רצוני לומר האש והאויר והמים והארץ. וזה שהאש חם ויבש, והאויר חם ולח לפי שהוא

במדרגת האיד, והמים קרים ולחים, והארץ קרה ויבשה. וכאשר היה זה כן, הוא מחוייב

מזה שיהיו אלה הגשמים הארבעה הם יסודות, לא קצתם בלתי קצתם כמו שעשו זה הרבה

מהקדמונים.
[17] כי אשר שמו אלה הגשמים הראשונים יסודות התחלפו במספרם. כי קצתם שמם אחד 

מאלו, וקצתם שנים, וקצתם שלשה, וקצתם ארבעה בכללם, וכלם הסכימו על שלא ימצאו
יותר מאלו. ואמנם אשר שמו היסוד אחד מאלו, עוד שמו התילד שאר הדברים מזה האחד

בספוגיות ומקשיות, אם כן כבר יחוייב להם בהכרח שיאמרו בשני יסודות, לפי שהם בשאמרו

בספוגיות ומקשיות כבר אמרו בחום ובקור, וכשיהיו שני הפכים פועלים, הנה בכאן מתפעל

ונושא בכח.
[18] ואמנם אשר שמו אותם שנים, כמו שעשה ברמנידס ששם היסודות אש וארץ, כי הם
שמו הממוצע בין אלו שנים ושמו אותם מתערבים משתי קצוות, רצוני לומר האויר והמים.
וכמו כן גם כן עשו אשר שמוהו שלשה, כי הם שמו אמצעי מתערב משני הקצוות, והם אשר

הוסיפו עם האש והארץ האויר. ובשומם אותם שלשה דומה לנתינת אפלטון ההתחלות

שלשה, הגודל הקוטן והאחד.

[Page 66] [19] ומי ששמם שלשה ומי ששמם שנים מסכימים בשומם שני קצוות ואמצעי, אלא שמי ששמם

שנים יהיו הממוצעים אצלו שנים, ומי ששמם שלשה יהיה הממוצע אצלו אחד בם. וכלם

יניחו ההפכיות אחד ונושא אחד להם. ואמנם אשר שמוהו הארבעה, כמו אבן דקאליס, הנה

ישובם אל הפכיות אחד, רצוני לומר אל שני הפכים, וזה שהוא ישים ההפך האחד אש והשני

הנשארים כלם.
הנה כלם לא יעברו מספר הארבעה ושמו הבדליהם ההפכים הממוששים. ולזה היו
אלו הגשמים אינם יסודות ראשונים, ואמנם הם מורכבים לא פשוטים. [20] והיסודות הפשוטים

הם אשר מהם הורכבו אלו, והם דברים ידמו אליו באיכות, אלא שאלו אינם אותם בעצמם.

משל זה, שהדבר הפשוט באש, אם היה שידמה האש, הוא על שהוא אשיי לא אש, והדבר

הפשוט באויר, אם היה מדמה האויר, הנה הוא על שהוא אויריי לא אויר, וכן הענין בשאר.
[21] אמר ולמה שהיתה האש היא התכלית בחום והקרח הוא התכלית בקור, אחר שהיתה

הרתיחה לאש והקפאון לשלג, והרתיחה והקפאון שתי תכליות במרחק, הוא מחוייב שיהיה

הקרח הוא הפך לאש. וכאשר היה הקרח קפאון לחות קר, הוא מחוייב שיהיה האש רתיחת

חם יבש. ולהיות שני אלו בשני תכליות, לא יתילד מאחד מהם דבר כלל, רצוני לומר הקרח

והאש. ואליסכנדר יאמר שזה אמנם ימצא לאש אשר בכאן. ואמנם האש אשר בתכלית

המקיף אינו בתכלית החום והרתיחה, ולזה היה רוב היסודות סבה להולדה. ובזה עיון, והנה

נחקור מזה במקום אחר.
[22] אמר ולמה שהיו הגשמים הפשוטים ארבעה, שנים מהם מטבע הקלות והם האויר

והאש, ושנים מטבע הכובד והם המים והארץ, הנה הקל אשר
בתכלית האש, והכבד אשר
בתכלית הוא הארץ, והמים והאויר אשר ביניהם בטבע הממוצע. והנה גם כן אחד אחד

משני הקלים הפך לאחד אחד משני הכבדים, הנה הפך האש המים והפך האויר הארץ. וזה

[Page 67] שכל אחד משני אלו הפכים בשתי איכיות אשר בהם יתקיימו, וזולת זה יהיו הפכים באיכות

אחת.
[23] ויוחד כל אחד מאלו הארבעה שייוחדו אליו אחת מאלו האיכיות הארבעה במוחלט 

וימצא בו בתכלית, שהארץ ביובש ראשונה יותר מאשר היא בקור, והמים בקור יותר

ראשונה מאשר היא בלחות, והאויר בלחות יותר ראשון מאשר בחום, והאש בחום יותר

ראשון מאשר הוא ביובש. ולזאת הסבה היו הגשמים הראשונים ארבעה.

הכלל השני
[24] וזה הכלל בו ארבעה פרקים.
הראשון. נבאר בו מיני התהוות אלו היסודות הארבעה קצתם מקצת, אחר שכבר

התבאר שהם מתהוים קצתם מקצת.
השני. נבאר בו שאין להם נושא בפועל לא מהם ולא מחוץ יותר קודם מהם, והוא הדעת אשר ספר אותו ראשונה מהקדמונים.
השלישי. נבאר בו שאי איפשר שיהיה בם אחד או יותר מאחד במדרגת ההתחלה

לנשארים בהויה, רצוני לומר שיהיו ממנו הנשארים, והוא לא יהיה מדבר מהם, אבל ההויה

בם סובבת.
הרביעי. יחלק בו לאשר יאמרו שלא ישתנו קצת אל קצת. והמפורסמים בזה כת אבן
דקאליס, ולזה ישים מאמרם מקביל למאמרם, וימנה השקרים אשר יתחייבו להם בזה

המאמר בכל הענינים הטבעיים.
הפרק הראשון
אמר ולמה שהיה מאמרנו כבר התבאר בשלישי מספר השמים והעולם שאלו הגשמים 

הפשוטים יתהוו קצתם מקצת, ואם לא, לא ימצאו לא הויה ולא הפסד; ועם זה הנה התהוותם

[Page 68] והפסדם גלוי לחוש, וזה שהתהוותם והפסדם אמנם הם בהבדלים המושגים בחוש המישוש;

הנה כבר ראוי שנגיד צד התהוותם קצתם מקצת. וראשונה, אם כל אחד מהם יתהוה מכל

אחד, או קצתם איפשר זה בו וקצתם אי איפשר.

והוא גלוי שיחוייב שיהיה כל אחד מהם יתהוה מכל אחד. וזה שיתחייב בהפכים
שיתהוו קצתם מקצת ושישתנו קצתם אל קצת, כפי מה שהתבאר מענין הדברים הפועלים

והמתפעלים. ולמה שהיה כל אחד מהם ימצא לו הפכיות אצל כל אחד מהם, אחר שהיו

הבדליהם אמנם הם בהפכיות, כי מהם מה שהוא הפכי קצתם לקצת בשני הבדליהם אשר

בהם יתקיימו, כמו האש והמים שהם הפכים בחום והקור והלחות והיובש, וכמו כן האויר

והארץ שהם הפכיים בלחות והיובש והחום והקור; ומהם מה שהם הפכים באחד מהבדליהם

אשר יעמידום, כמו האויר והאש שהם הפכיים ביובש והלחות לבד, וכמו כן האויר והמים

שהם הפכיים בקור והחום לבד, וכמו כן המים והארץ שהם הפכים בלחות והיובש לבד,

וכאשר היה כל אחד מהם הפכי לכל אחד, הוא מחוייב שיתהוה כל אחד מכל אחד. ואחר

שהתבאר שיתהוה כל אחד מהם מכל אחד, הנה כבר נעמוד בקלות על כל צידי התהוות

קצתם מקצת.
[25] ונאמר שאלו היסודות הארבעה למה שהיו מהם מה שישתתפו בהבדל אחד ויהיו

הפכים בהבדל אחר, ואלו הם הסמוכים, ומהם שהם הפכים בשני הבדלים, ואלו הם הבלתי

סמוכים, כמו האש והמים והאויר והארץ, יחוייב שתהיה ההויה וההפסד בם על שני מינים.

אמנם בין אשר הם הפכים בהבדל אחד, הנה הוא בהפסד הפכיות אחד, משל זה שהאש

אמנם יתהוה אויר בשיפסד היובש לבד ונשאר החום. וזה היותר קל מן ההויות, אחר שהיה

ההפסד בם בהפכיות אחד.

[Page 69] [26] אמנם בין אשר הם הפכים בשני הבדלים, הנה בהפסד אותם שני הבדלים, משל זה
שהאש אמנם יתהוה מים בהפסד החום אל הקור והיובש אל הלחות. וזאת היא היותר קשה

מההויות, אחר שהיה ההפסד בשני הבדלים הפכים.
[27] ולמה שהיה כל אחד מהם יתקיים משני הבדלים, אחד מהם איכות פועל והאחר
מתפעל, והיו אותם שני האיכיות אולי קרה להם שיהיה אחד מהם ביסוד והאחר ביסוד

אחר, איפשר גם כן שיהיה בכאן מין שלישי מההויה, והוא שתהיה אחד מהם משנים, כשיפסד
מכל אחד מהם האיכות ההפכי לאותו היסוד ונשאר האיכות המיוחד בו, משל זה כי כאשר

נפסד מהאש היובש ומהמים הקור התהוה אויר, לפי שנשאר מהאש חום ומהמים הלחות,

והם הבדלי האויר. וזה לא יזדמן בכלם. אמנם יזדמן שיתהוה אחד משנים, כאשר היו אותם

השנים הפכיים בשני הבדליהם, ויתהוה מן האש והמים ארץ ואויר, ויתהוה מן האויר והארץ
מים ואש. [28] ויהיה האש מהם נמצא לחוש, כי הלהבה אמנם הוא עשן דולק והעשן הנה אויר
וארץ.
[29] אמנם אשר הם הפכים בהבדל אחד, והם השנים הסמוכים, הנה אי איפשר שיתהוה
משנים מהם אחד. והסבה בזה כי כשנפסד מזה הבדל ומזה הבדל, נשאר הבדל אחד; ואם
נפסד משניהם הבדל אחד, נשארו שני הבדלים הפכים, ואי איפשר שיהיה גשם מאלו מהבדל

אחד ולא משני הבדלים מקבילים. משל זה, כי כשנפסד מן האש היובש ומן האויר הלחות,

נשאר החום נפרד, הנה אי איפשר שיתחדש ממנו דבר; ואם נפסד משניהם יחד החום, נשאר

הלחות והיובש, וזאת ההרכבה לא יהיה ממנה דבר.
וזאת ההויה יותר קשה מן הראשונה ויותר קלה מן השנית. אמנם שהיא יותר קשה מן

הראשונה, לפי שהיא בשתי איכיות; אמנם שהיא יותר קלה מן השנית, לפי ששני איכיות הם

משתנים בו משני דברים ובשנית מאחד. ולזה אמנם בשנית הנה הוא הפסד לשני הבדלים

וההויה לשני הבדלים; ואמנם בשלישית הנה היא הפסד לשני הבדלים ואינם הויה לשני

הבדלים, אבל אמנם הוא הוספה לאחד מהם וחסרון לשנית. ומשל זה, כי כאשר התהוה

מהמים והאש ארץ, הנה כבר נפסד החום אשר באש ונשאר קרירות המים, ונפסד לחות

המים ונשאר יובש האש.

[Page 70] [30] הנה התבאר מזה על כמה פנים איפשר שיתהוו כל אחד מהיסודות מכל אחד

מהיסודות, ועל אי זה פנים אי איפשר זה, כי אי איפשר שיתהוה אחד מהשלשה, ולא אחד

משנים סמוכים, אבל משנים בלתי סמוכים.

הפרק השני
[31] ואין לקצר על זה העיון בזה לבד, אבל לעיין בו מפנים אחרים. ונאמר ואם היה דבר

מהגשמים הטבעיים נושא לאלו, הוא מחוייב שיהיה אם אינו אחד מאלו הארבעה או אחד

מאלו הארבעה. ואם הוא אחד מאלו, כמו שחשבו אנשים במים והאויר ומה שדומה להם,

הנה כבר יחוייב שיהיה אם אחד מהם יותר מאחד. ואם היה אחד, כאלו תאמר אש או

אויר או מים או ארץ, הנה אם שישאר אותו האחד בשישתנה אליו, ואם לא ישאר. ואם לא

יתקיים אך יסור, הנה אינו יסוד, וזה כי היסוד מדרכו שיתקיים אחר שהיה חלק מהדבר אשר

הוא לו יסוד. ואם היה מתקיים, כבר יתחייב מזה שיהיה השאר מהם בפעל אותו הדבר

הנושא, ואם היה אויר, היו כלם אויר, ואם היו מים, היו כלם מים. וכאשר היו כלם ישתנו, והיה

השנוי אל ההפך והנושא לאותם ההפכים קיים ונמצא בפעל, הוא מחוייב שיהיה שנויים אמנם

היא השתנות, לא התהוות. וזה מגונה. ועוד, כי כאשר היה דרך משל האש אש ואויר יחד

והמים מים ואויר יחד, כשנאמר דרך משל שהאויר הוא הנושא לכלם, יחוייב שימצאו

ההפכים בנושא אחד. וזה שלמה שהיה כל אחד מהם ישתנה אל אותו האחד, אשר הוא

האויר, דרך משל, ומאותו האחד, והיה כל שינוי אמנם יהיה בהפכיות אחד מהם במשתנה

ממנו והשני במשתנה אליו, ונניח שהאויר הוא האחד הנושא, ונניח כי ההפכיות אשר בין האויר

[Page 71] והאש, אשר אחד מהם באש והשני באויר, הנה חום באש והקור
באויר או יובש באש ולחות
 באויר כפי מה שנמצא מענינם, הנה כשהשתנה האש אל האויר, אמנם יהיה זה כשישתנה

היובש אל הלחות, אחר אשר היה האויר דבר לח והאש דבר יבש. וכאשר היה זה כן, אי

איפשר, כשישתנה האויר אל האש, שיהיה האש אש ואויר יחד, לפי שיחוייב שיהיה הדבר לח

יבש יחד, וזה שקר. וכאשר היה זה כן, הנה הדבר הנושא להם בהכרח הוא דבר בלתי

נמצא בפעל, והוא ההיולי המשותף. וזה בעצמו יחוייב אם היה הנושא להם יותר מאחד

מהם.
[32] וכמו כן גם כן אי איפשר שיהיה בכאן גשם אחר זולתם ממנו הוייתם, כאלו תאמר גשם 

ממוצע בין האויר והמים או בין האויר והאש, יותר עב מהאויר ויותר רקיק מהמים, או יותר

רקיק מהאויר ויותר עב מהאש, לפי שיהיה אותו הגשם אויר ואש יחד, או אויר ומים יחד,

שימצאו בו שני הפכים יחד, כפי מה שהתבאר, כאשר היה הנושא אחד מהם. ויחוייב שיהיה

הדבר נמצא ונעדר יחד, אחר שהיה אחד מההפכיות הנמצא בין שנים מאלו הוא העדר, וזה

שהקור העדר החום והיובש העדר הלחות. ועוד, כי אי איפשר בזה הגשם הממוצע שיהיה

בעת מן העתים יעמד נפרד בעצמו, כמו שאמרו זה אנשים שהוא עומד בעצמו ושהוא בלתי

בעל תכלית וכולל ומקיף. הנה אנחנו בין אחד משני ענינים. אם שנניח אחד מהם אי זה

הזדמן יסוד לכלם, ויחוייב לנו שנודה אלו השקרים כלם. ואם שנניח שאי איפשר באחד

מהם שיהיה בזה התאר.

[Page 72] [33] ואחר שכבר התבאר שאין גשם מוחש יותר קודם מאלו, הוא מחוייב שיהיו כלם ראשית

לגשמים המוחשים.

הפרק השלישי
אמר ובכלל הנה כבר יחוייב שנאמר באלו היסודות אם שלא יהיה בם שינוי כלל אל

האחר ואם שיהיה בם שינוי. ואם היה בהם שינוי, אם שיהיה מקצתם אל קצת, כמו שיאמר

אפלטון שהשלשה לא ישתנו אל הארץ ולא הארץ אליהם מפני המשלשים אשר ישאירו
מותר, כפי מה שנאמר בשמים והעולם; ואם שיהיה מכל אחד מהם אל כל אחד.

[34] אבל כבר התבאר במה שקדם שיחוייב שישתנה כל אחד אל כל אחד בהכרח.

והתבאר עם זה על כמה פנים ישתנו, ושלא ישתנו קצתם אל קצת בקלות ומהירות בשוה,

ושאשר הם הפכים בשני איכיות ייותר קשים מאשר הם הפכים באחד ויסכימו באחר. ואשר

נשאר הוא שנבאר שאין שינוי כל אחד מהם אל כל אחד מהם על שיהיה בם מה שהוא יסוד

להויית הנשארים עד שיהיה שינוי אותם הנשארים ממנו הרכבה והשתנותם אליו התכה על

צד מה שימצא הענין במורכבות עם היסוד.

[35] וזה שכבר התבאר שלא ישתנו קצתם אל קצת על שאחד מהם נושא לנשארים. הנה

אשר נשאר לבאר גם כן שאין אחד מהם יסוד לנשארים, רצוני שהוא אין בהם התחלה

לשינוי ותכלית, אבל שינוי קצתם אל קצת הוא על רושם אחד והנושא להם הוא דבר בכח.

ואמנם חקר הנה מזאת החקירה, כי זה כבר אמרו בו הרבה מהקדמונים. ואשר אמרו זה

הם שתי כתות. כת אחת סוברת שהיסוד להם הוא אחד מהיסודות אשר בשני הקצוות, אם

אש ואם ארץ. והאחרת תסבור שהוא אחד מאשר באמצע, אם אויר ואם מים. ונאמר

[Page 73] שהמאמר בשהיסוד הוא אם אש ואם ארץ דומה למאמר שהם כלם התהוו מן האש או מן

הארץ, על שהארץ או האש נושאים להם בפעל. וזה שבשני המאמרים יחוייב שיהיו כלם אש

וארץ, אלא שבאותו מאמר יהיו כלם אש בפעל או ארץ בפעל, ובזה המאמר יהיו כלם אש

משתנה או ארץ משתנה. וכמו כן יתחייב זה הביטול למי שיאמר שהיסוד להם הוא אחד

מהממוצעים. ואמנם שיהיה בם ממוצע ישתנה אל שני הקצוות ולא ישתנו הקצוות קצתם אל

קצת, כפי מה שיראו האנשים מאשר האויר ישתנה אל המים ואל האש ולא ישתנה האש אל

המים, זה יראה שהוא בלתי איפשר על זה הצד, וזה שהאויר כאשר השתנה אל אש, הנה

ביניהם בהכרח הפכיות, מהם האחד באש והאחר באויר, ויהיה ההפכיות אשר באש היובש

ואשר באויר לחות. וכמו כן כאשר הנחנוהו ישתנה אל המים, הנה ביניהם גם כן הפכיות.

וזה ההפכיות יחוייב שיהיה בלתי ההפכיות אשר בינו ובין האש, ואם לא, היה המים הוא

האש בעצמו. ויהיה זה ההפכיות אם באויר חום, ואם במים קור. וכאשר היה זה כן, היה

האויר חם ולח, אלא שלמה שהיה הפכי לאש ביובש, יחוייב שיסכים עמו במה שיהיה הפכי

למים, והוא החום. הנה יהיה האש חמה ויבשה בהכרח. וכמו כן יחוייב שיהיה הלחות אשר

היה בו הפכי לאש שיסכים למים כשהשתנה אליו. הנה יהיה קיים בהשתנות ומשותף להם,
 וימצא במים שני הפכיות, והם הלחות והקור. וכבר היה באש החום מקבילו והיובש, הנה

יחוייב שיהיה האש משתנה אל המים, לפי שהדברים אשר ביניהם הפכיות הנה יחוייב שישתנו

קצתם אל קצת. ולמה שהיה האויר גם כן כפי זה הדעת יסוד לכלם, יחוייב גם כן שישתנה

אל הארץ. הנה יהיה בינו ובין הארץ הפכיות אחד. ולמה שהיה האויר חם ולח, והיה הפכי

למים בחום ולאש בלחות, הנה יחוייב שיהיה הפכי לארץ בשתי איכיות יחד, והוא הלחות

והחום. הנה תהיה הארץ קרה ויבשה, לפי שאם היה הפכי לה באחד משתי האיכיות, היתה

הארץ אם אש ואם מים.

[Page 74] ואם היו הגשמים יותר מארבעה, יחוייב שיהיה ההפכיות ביותר משנים. וזה שיחוייב
שיהיה להפכיות האחד שני גשמים, ולשנים ארבעה, וכל מה שנוסף גשם נוסף הפכיות, וימצא

בכל אחד מהם הפכיות אחד. ונניח שגשם חמישי הפכי לארץ בשחרות והלובן על שיהיה

השחרות בארץ והלובן באותו הגשם. וכאשר היה זה כן, הנה אותו הגשם יסכים לארץ

בקור והיובש, הנה הוא לבן קר ויבש, והארץ שחורה קרה ויבשה. ולפי שהארץ תסכים

לכל אחד משלשה במה שהיתה בו הפכיות לגשם החמישי, הנה כלם השחרות נמצא בם.

הנה יהיה האש הפכי לאותו הגשם החמישי בשחרות ולובן. הנה מכאן יחשב שאם יהיו

הקצוות בעלי תכלית ומוגבלים, שאי איפשר שלא ישתנו הקצוות קצתם אל קצת. בין

שהיתה ההתחלה היא אחד מהממוצעים או אחד מהקצוות הנה יחוייב בהכרח שיהיו קצתם

מקצת בסבוב.
[36] ואם יאמר אומר שכבר איפשר שיהיה השינוי מקצתם אל קצת על יושר ולא ישוב

ההתהוות בסבוב, כמו שתשתנה הארץ אל האויר, והאויר אל המים, והמים אל האש, והאש

אל גשם אחר חמישי, והחמישי אל ששי, וכן אל בלתי תכלית מבלתי שישוב השינוי בסבוב,

הנה יחוייב שיהיה אותו הגשם החמישי, או הששי, או איזה גשם רמזנו אליו ישוב וישתנה מאשר

לפניו במופת הקודם. אבל נניח שלא התבאר זה, ונודה שהם לא ישובו ולא ישתנו בסבוב,

ואם היה כבר התבאר. ונבאר שאי איפשר שילך השינוי בם על יושר, כי כשהתבאר המנע

זה, התבאר מחוייב שובם בסבוב, לפי שהשינוי המתמיד אם לא יהיה ישר, הנה הוא בהכרח

בסבוב. ואומר שאם היה האש משתנה אל גשם חמישי, והחמישי אל ששי, ולא ישוב השינוי,

הנה כבר יחוייב שיהיה בין האש ואותו הגשם הפכיות שלישי, אחד מהבדליו באש. הנה יהיו

באש שלשה הבדלים, וכמו כן בכל אחד ממה שקודם האש. ונניח שההבדל השני מהם, והוא

[Page 75] אשר בגשם החמישי, אינו נמצא באחד ממה שקודם האש, אחר שכבד הודינו להם שהגשם

המתאחר לא השתנה אל מה שלפניו. ואם הנחנו גשם ששי, יחוייב שיהיה בינו ובין הגשם

החמישי הפכיות רביעי, יהיה אחד מהבדליו בחמישי וכל מה שלפניו. הנה יהיה בכל אחד

מהחמשה ארבעה הבדלים. וכן כל מה שהוספנו גשם נוספו הבדלים במה שלפניו, ואם היו

הגשמים בלתי בעלי תכלית, יחוייב שימצאו בכל אחד מהם הבדלים בלתי בעלי תכלית.

וכאשר היה זה כן, הנה אי איפשר הויית אחד מהם ולא הפסדו, לפי שהוייתו לא תכלה אלא

בכלות מה שאין תכלית לו. ומה שאין תכלית לו בלתי כלה, הנה הוייתו והפסדו בלתי

כלה. הנה יחוייב מזה שלא יהיה בם שינוי כלל מזה הצד ומצד אחר. וזה שהם, למה שהיו

בלתי בעלי תכלית משני הקצוות, יחוייב שלא ישתנה. אחד מהם עד שנשתנה לפניו דברים

אין תכלית להם. וזה בלתי כלה. ועוד, כאשר היו ההפכיות קודם היסוד האחד הבלתי

בעלות תכלית בלתי הפכיים להפכיות אשר אחריו הבלתי בעלות תכלית גם כן, יחוייב

שיהיו מסכימים. הנה יהיו הבדלי הגשמים אשר לפניו הם בעצמם הבדלי הגשמים אשר

אחריו, הנה יהיו אותם הגשמים אחדים במין. ואמנם יחוייב זה, לפי שכאשר היו שני הקצוות

הפכים לאמצעי ואינם הפכים, הנה הם יהיו הפכיים לו בהפכיות אחד, ושני הדברים אשר

הם הפכיים לדבר אחד בהפכות אחד הם ממין אחד.

הפרק הרביעי
[37] וכאשר השלים מחלוקת הדעות אשר איפשר שיאמר בם שקצת היסודות לא ישתנו אל 

קצת, שב לחלוק על מי שיאמר שלא נשתנה אחד מהם אל האחר, ושם מאמרו נכח אבן

דקאליס, אחד שהיה היותר מפורסם ממי שיאמר בזה המאמר.

ואני אפלא ממאמר מי שיאמר שהיסודות רבים, ויאמר עם זה שהם בלתי משתנים

[Page 76] קצתם אל קצת, לפי שהם שוים ומשתוים בכח. וזה שהדברים המשתוים והשוים, אם שיהיו

שוים בכמות או באיכות האחד בעצמו, או באיכיות ההפכים על דרך היחס, כמו שזה הדבר

יחמם כמו שזה יקרר. אלא שזה השווי אשר על דרך היחס אמנם יאמר לו התדמות לא

שווי. ולזה לא נראה שאבן דקאליס רצה זה המין מן השווי, והוא יחלוק עליו על שהוא לא

עשה זה המין מן השווי. וזה שבזה המין מהשווי לבד איפשד שיטעון טוען שהם נשארו בלתי

משתנים, ואמנם בשני המינים הראשונים אי איפשד שישארו. וזה שהשווי אשר ימצא להם

מפני הכמות או מפני האיכות אמנם ימצא להם מצד מה שהם מסוג אחד ומשותפים בחומר

אחד. וכאשר היה השינוי להם אמנם הוא מצד מה שהם מתחלפים לא מצד מה שהם

מסכימים, הנה אין ענין לאותו השווי, אחר שהיה אמנם הוא משער ההזדמן. וזה שאם אמרנו

שאוקיה אחת מן המים תשוה בכמות לעשרה אוקיות אויר, זה לא יהיה אלא בשיצייר מהם

נושא משותף להם, כאלו תאמר כשיסתפג וימשך שב אויר, וכאשר התאבן והתקבץ שב מים.

וכמו זה השווי לא יקנה דבר ולא יועיל בהיות המתחלפים בלתי משתנים, לפי שזה השווי

הוא משער ההזדמן, לא מצד החלוף. ואם אמרנו שהם שוים באיכות המשותף, כמו שיראה

ממאמר אבן דקאליס שהוא ירצה זה הענין, כמו שנאמר שהחום אשר בחלק מהאש שוה לחום

אשר בעשרה חלקים מהאויר, הוא מבואר שזה המין מן השווי אמנם ימצא מצד מה שהם

משותפים בהיולי אחד ובסוג אחד, כי הפחות והיותר והשוה הם מסוג אחד. וכאשר היה זה

כן, אין זה המין מן השווי וההשתוות מורגש בקיומם, לפי ששינוי האש אל האויר אמנם הנה

בשזה יבש וזה לח. הנה מזה הצד כבר היה ראוי למי שיאמר שהם בלתי משתנים שישתדל

[Page 77] לתת השווי ביניהם, וזה השווי אמנם ימצא להם בכל לא בחלקים. ולזה נאמר אנחנו שהם
בלתי משתנים בכל משתנים בחלקם.
[38] אמר וכבר יחייב לאבן דקאלים ביטולים רבים בסברתו ממה שיראה ובזולת זה. אם 

תחלה, כי לא תהיה הצמיחה לפי דעתו אלא תוספת על הצומח ודבוק לבד, וזה שהוא

יאמר שהאש אמנם יצמח באש, והארץ בארץ, והאויר באויר. וזה אמנם הוא תוספת לא
צמיחה, כי הצמיחה אמנם תהיה בדרך ההשתנות כפי מה שהתבאר.
[39] ויותר קשה מזה עליו ויותר מגונה שיאמר למה היו הדברים המתהוים בטבע ימצא
להם התהוות אם תמיד ואם על הרוב. וזה שאמנם יהיה מפאת עצמו ומהזדמן, אשר ישימהו

הוא סבה קרובה לחדוש הדברים, הנה אמנם יהיה סבה למה שיתחדש על המעט. הנה מה

הסבה אצלו, מי יתן ואדע, בשיהיה מן האדם אדם לעולם תמיד, ומהחטה חטה תמיד, לא
זית. [40] ומה הסבה בשיהיו רבי המתהוים מן היסודות מוגבלים במין מין וסוג סוג. וזה שהקיבוץ 

אשד יהיה על דרך המותר, כמו שיאמר הוא, אינו סבה לחדוש אלו הדברים אשר ייחד כל

אחד מהם מין מההרכבה, והיחס נמצא תמיד באחד אחד מהם ושמור.
[41] ואי איפשר לו גם כן שיאמר שסבת זאת ההרכבה המיוחדת בנמצא נמצא הוא היסודות, 

ולא האהבה והשנאה. וזה שהאהבה אצלו אמנם היא סבת הקבוץ והאיבה סבת הפירוד,
ואמנם היסודות הם המתקבצים והמתפרדים. הנה לא יאמר אם כן דבר בסבת עירוב

עירוב קיבוץ קיבוץ, מצד מה שהוא מתמיד או על הרוב, אשר הוא טבע כל אחד מהדברים

[Page 78] ועצמו. ולא יאמר אם כן דבר בטבעי הדברים, כי מציאות אלו הדברים אמנם הוא על

צד מציאות היותר משובח והיותר ראשון, לא על צד העירוב והמותר אשר ישבחהו

הוא. והמגונה גם כן שיהיו היסודות ואהבה אצלו יותר קודמים מהאלהות. וזה שהאלהות

אצלו הכדור השמימיי והם אצלו מורכבים מהיסודות והתקבצם מהאהבה. ולזה יגנה

האיבה, אחר שהיתה מפסדת האלהות ומפרידה אותם. וכבר יתחייב להם שתהיה האהבה

מפרידה, וזה שהיא, כאשר היתה סבת העירוב ביסודות, הנה היא הסבה בסור הבדליהם,

וזה פירוד לא קיבוץ.
[42] וכמו כן לא הביא בענין התנועה דבר ולא אמר בטבעה שום מאמר. כי לא יספיק

בידיעת טבעה שיאמר שהאהבה והאיבה יניעו עד שיאמר מה התנועה אשר תניעה האיבה

ומה התנועה אשר תניעה האהבה. הנה כבר יחוייב שיאמר בזה אם מאמר בתכלית האמתות

ואם מאמר מספיק.
[43] ועוד, שלמה שנמצא לכל אחד מהיסודות תנועה הכרחית, הנה ימצא לכל אחד מהם

הפכה והוא התנועה הטבעית, וזה שהטבעית יותר קודמת. וכאשר היה זה כן, והיינו מוצאים

האש והארץ אמנם יתקבצו כשתתנועע הארץ למעלה וירד האש למטה, ויתפרדו כשיעלה

האש ותרד הארץ, והעליה לארץ והירידה לאש הכרחית, ואם היתה האיבה היא סבת

הפירוד בדברים, כפי מה שיאמר אותו אבן דקאליס, והאהבה סבת הקיבוץ, הנה האהבה אשר

[Page 79] ישבחה ויודה בה היא סבת התנועה ההכרחית המתאחרת, והאיבה היא סבת התנועה

הטבעית הקודמת. הנה האיבה אם כן יותר ראשונה בשתהיה סבה מאהבה. וזה מגונה

אצלו.
[44] ואם לא יהיה האהבה והאיבה סבה לשתי אלו התנועות, הנה אינם סבה לתנועה כלל. 

ואחר שלא יהיו סבה לתנועה, הנה אין בכאן תנועה כלל. ועוד, שאנו נאמר שהעולם, למה
שהיה כבר התבאר שהוא מתנועע בסבוב בזה העת עם מציאות תנועת השנאה אצלו

ובקדמונות עם מציאות תנועת האהבה אצלו בתנועה אחת ועל משל אחד, הנה אי איפשר

שתהיה השנאה ולא האהבה סבה לזאת התנועה, לפי ששתי אלו התנועות, אשר סבתם

האהבה והשנאה, שתי תנועות מתחלפות לא יתקבצו יחד בנושא אחד בעת אחת, אבל ימצא

זאת פעם האת פעם. הנה אם כן המניע לתנועה האחת בזמן הנעת השנאה וזמן הנעת

האהבה אינו האהבה ולא השנאה.
[45] ומן המגונה גם כן אמרו שהנפש תהיה מן היסודות. וזה שאין דרך לו להשלים סבות 

פעולות הנפש ולא הפעליותיה מהיסודות, לא מאחד מהם ולא מיותר מאחד מהם, כמו
הידיעה והסכלות והזכירה והשכחה וזולת זה מפעולות הנפש. ועוד, אם היתה הנפש, כמו

שאמרו אנשים, אש או עירוב מאש ושאר היסודות, הנה יחוייב שימצאו בו אם מקרי האש

ומשיגיו ואם משיני הגשמות. אלא שאין דבר מהפעליותיה מיוחס אל הפעליות הגשמים.
אבל העיון באלו הדברים אינו בזה הספר, ונשוב לאשר היינו בו מענין היסודות,

ונעיין איך יתילדו מהם שאר הדברים.

[Page 80]

הכלל השלישי
וזה הכלל בו שני פרקים.

הראשון. יגיד בו צד חדוש המורכבים מהיסודות.

השני. יבאר בו המופת שכל המורכבות הם מהיסודות הארבעה.
הפרק הראשון
[46] אמר אמנם מי שחשב שהיסודות, אשר מהם קיום הדברים והרכבתם, להם היולי

משותף או שהם ישתנו קצתם אל קצת, הנה כבר יחוייב עליו כשיודה בהיולי המשותף שיודה

בהשתנות קצתם אל קצת, וכשיודה בהשתנות שיודה בהיולי. אמנם מי שלא יודה בהתהוות

קצתם מקצת, ושם התילד שאר המורכבות מהם, אי איפשר להם שיביאו צד אמיתי באיכות

התילד המורכבות מאלו הפשוטים, כמו התילד הבשר והעצם, והתילד הפשוטים

מהמורכבות, אחר שאי איפשר להם שיאמרו בזה אלא צד אחד, והוא צד הרכבת הכותל

מהלבנים והאבנים והסרת הלבנים והאבנים מן הכותל. וזה האופן יחוייב לו ביטולים רבים.

אחד מהם מה שקדם, והוא שיהיה העירוב הרכבה לחלקים קטנים אלא שהם בלתי מוחשים,

הנה יהיה מה שהוא עירוב אצל אדם אינו עירוב אצל אדם אחר הוא חד הראות ממנו.

[47] השני, שיחוייב להם שלא יהיה כל חלק מהבשר יתילדו ממנו מים ואש ואויר ושאר הנשארים,

כמו שהוא המוחש מענינם. וזה שאין מכל חלק מחלקי הכותל יצאו ממנו למים ואבנים,

אבל הלבנים יצאו ממקום ממנו והאבנים ממקום אחר. ואם היה התילד המתילדים מהם

הרכבה, הנה אם שלא יתילד מכל חלק מחלקי הבשר מים וארץ, ואם שיתילדו ויהיה איפשר

שיכנס גשם בגשם. ואלו היתה התכת המורכבות אל היסודות בזה הצד, לא יהיה מהכרח

[Page 81] ההויה ההשתנות, ובכלל לא ימצא דבר בשער האיך. אבל כל חלק, כמר שיאמר

אריסטוטליס, מהבשר איפשר שיתילדו ממנו מים, כמו שאיפשר שיתילד ממנו אש ויתר

הנשארים, כמו שהחלק מהשעוה איפשר בו בשוה לקבל תמונת מחודד ותמונה סבובית

ותמונה ישרה הצלעות, ואם היה זה איפשר על צד הקיבול, ואותו איפשר על צד ההתכה.

[48] ואמנם מי שיאמר בשינוי היסודות קצתם אל קצת, הנה כבר יחשב שהוא גם כן יכנס 

עליו ספק יותר מזה הספק. אם תחלה, כי אלו כבר איפשר להם בצד מה שיאמרו איך

יתילדו המורכבות מהם. ואמנם אלו, למה שהיו מניחים התהוות אלו היסודות קצתם אל

קצת אמנם הוא מפני ההיולי המשותף, הנה כבר יקשה עליהם להביא מין אחר מההתהוות

לבשר ולעצם. כי אם היה הבשר מהם יחד או מיותר מאחד, כאלו תאמר מהמים והאש,

הנה לא ימנע שיהיה המים והאש נמצאים בבשר בפעל, ויהיה הרכבה, כמו שאמרו אנשי

הדעת הראשון; ואם שיהיה חדושו בהפסד כל אחד מהם אל האחר, ויהיה הבשר מים או

אש; ואם שיהיה חדושו בהפסד כל אחד מהם, ויהיה המגיע הנשאר מהם אמנם הוא הדבר

המשותף להם, והוא החומר הראשון הנמצא בכח. והוא שקר.
וזה הספק אמנם יחוייב למי שיאמר כי חדוש הגשמים המורכבים מהיסודות יהיה על 

צד השינוי, אלו היו הבדלי היסודות הראשונים, כמו החם והקר, לא יקבלו הפחות והחסרון.

שאלו היה הענין כן, היה מחוייב שיהיה כל שינוי נמצא להם לא יגיע ממנו אלא אחד מהם או

ההיולי, אלו היה איפשר בו ההבדל. ואמנם כאשר אמרנו שהחם והקר כבר יהיו במוחלט

ויהיו מוסיפים וחוסרים, הנה אנחנו נאמר שאשר יחודש אינו חם במוחלט
ולא קר במוחלט,
ולא דבר הוא גם כן בכח חם ולא קר, אבל נאמר שהוא חם וקר יחד על צד מה שיאמר זה

בממוצעים, חם בהצטרף אל הקר המוחלט אשר בתכלית, וקר בהצטרף אל החם המוחלט

[Page 82] אשר בתכלית. ואמנם על אי זה צד יהיה זה, הנה הוא הצד אשר התבאר מציאותו, והוא צד

העירוב, כי העירוב אינו הויה במוחלט ואינו גם כן השתנות. וכפי זה הצד אינו שינוי אחד

משני ההפכים אל השני ולא שינויים אל ההיולי, אבל יהיה חדוש המורכבות מהיסודות על

צד העירוב, וחדוש היסודות מהמורכבות על צד ההתכה, ושהם בכח אותם. אבל אין ענין

בכח הנה הוא ההיולי הראשון, אחר אשר היו המורכבות אשר הם בכח מים ואש וארץ

ואויר, כמו הבשר והעצם, דבר נמצא בפעל. ולא גם כן על צד מציאותם בכח ביסודות,

אבל על צד מקבילו, ידמה מציאות החלקים במתדבק, רצוני לומר היותם חלקים בכח, עד

שכאשר נחלק המתדבק, היו חלקים בפעל. אלא שההפרש ביניהם שאלו החלקים משער

הכמה, ואותם החלקים משער האיך.

ואמנם האופן אשר בו יהיה העירוב ומה הדברים המתערבים, הנה כבר נאמר
בם במה שקדם. ואמנם איך יהיה העירוב לדברים ההפכיים, הנה יהיה, כמו שנאמר, כשלא יהיה

אחד מהם גובר על האחר, ולא היה כח כל אחד
מהם שוה לאחר. כי אם היה כח אחד
מהם גובר על האחר במוחלט, היה זה הפסד לאשר התגבורת עליו והויה לגובר; וכאשר

היה כח כל אחד מהם שוה לחבירו, לא תתחדש צורה אחת, כפי מה שהתבאר ברביעי מספר

האותות. וכאשר היה כח אחד מהם אינו גובר במוחלט אבל גובר ונגבר, יתילד ביניהם דבר

אמצעי, אלא שיהיה בהכרח יותר נוטה אל טבע הגובר, כמו שיהיה בחומו יותר מוסיף

מאשר בקרירותו, או בהפך. ולזה היה זה האמצעי, עם שהוא יותר נוטה אל אחד משני

[Page 83] הקצוות, יש לו רחב מה יקבל הפחות והיתר. ומהנה יראה לך המנע מציאות המזג השוה

אשר יגיחנו גלינוס, רצוני לומר השווי אשר כפי הקצוות אשר בתכלית, לא השור אשר כפי

קצוות מזג המץ, כי זה הוא אשר תעיין בו מלאכת הרפואה.

הפרק השני
[49] אמר ולמה שהיו כל הגשמים המתילדים מהיסודות במקום האמצעי אשר הוא מקום
הארץ, הוא מחריב שתהיה הארץ חלק מהם, לפי שהדברים אשר הם בטבע במקום מה הם

בהכרח אם אותו הנמצא במקום ההוא או דבר גובר עליו אותו הגשם. ולזה הריב שיהיו

הדברים הנמצאים במקום האמצעי אם ארץ ואם ארציי. ולמה שהיתה הארץ אי איפשר לה

בעבור יבשה לקבל התמונה וההעצר מזולתה, והיו המים הם אשר איפשר בם זה, היה

מחוייב שיהיו המים גם כן חלק מהדברים המתהרם. ועוד, כי ההתהוות, למה שהיה

בעירוב, והעירוב אמנם יהיה בלחות, יחריב גם כן שיהיו המים חלק מהדברים המתילדים

על צד העירוב.
וכשימצאו בכל המורכבות שני אלו היסודות, הנה יחריב שימצאו שני היסודות

האחרים בם גם כן, אשר הם הפכים לשני אלו, והם האש והאויר. ואם לא, לא ימצאו שני

אלו במורכבות בשום עת יותר חסרים. משל זה, שאם לא יהיה במורכב דבר חם, הנה לא

ימצא בו דבר קר אלא בתכלית. ולזה מה שיחריב כשימצאו המים והארץ במורכבות, לא

כפי איכיותיהם אשר הם בתכלית אבל יותר חסרים, שימצאו בם שני ההפכים האחרים,

אשר מהם נשתברו איכיותיהם הראשונים, במורכבות. הנה היסודות הארבעה נמצאו בכל

מורכב.

[Page 84] [50] אמר וממה שיורה על זה המזץ אשר יזון בו הצמח, כי יראה שהצמח יזון במים והארץ,

ולזה היו האכרים יערכום בזריעה. וכאשר היו בו המים והארץ, הנה בו שני היסודות

האחרים הנשארים. וכאשר היה החי pra בצמח, הנה בו היסודות הארבעה כלם גם כן.

והנזץ גם כן גלד מענינו שאמנם תשלם בו ההזנה בחום הפועל אשר בו בחמר היורד עליו,

כי החום יונח מן המזון היורד עליו במדרגת הצורה מן ההיולי. ולזה יחריב לאש מבץ שאר

היסודות שיחשב בה שהיא תזון מזולתה מהיסודות, עם שכל אחד מהם ישתנה אל הפכו,

רצתי לומר מצד שיחסה משאר היסודות יחס הצורה אל ההיולי, אחר שהיתה מקפת בכל

היסודות, כפי מה שנאמד בשמים והעולם. חה שהיא מקפת מפני שהיא תתנועע אל המקום

המקיף, והוא קבוב גלגל הירח. והמקיף יתח במדרגת הצורה מפני שהיא אשר אליו תכלה

התנועה, הנה זה ענץ הצורה.

הנה כבר התבאר מזה שכל הגשמים מורכבים מכל אלו הארבעה גשמים שנקראים
יסודות.

הכלל הרביעי
ובזה הכלל שני פרקים.
הראשון. יבאר בו כל הסבות הכוללות למה שיתהוה רפסד.

השני. יבאר בו על אי זה צד ימצא הכרח ההתדבקות בהריה.
הפרק הראשון
[51] אמר ולמה שהיו בכאן ענינים הדם תפסדים, חה ממה שלמטה מגלגל הירח, הנה כבר

ראוי שנבאר כמה מספר ההתחלות המשותפות הכוללות לכל מה שיתהוה רפסד, ומה הם.

כי בעמדנו על זה נעמוד על סבות אחת אחת מהחלקיות אשד יהוו רפסדו בנקלה, אחר

[Page 85] שיהיה המהלך מן הכללים אל החלקיים הוא הדרך היותר ידוע בטבע אצלנו, כפי מה

שנאמר בזה בזולת זה המקום. ונאמד שההתחלות בגשמים הבלתי הרם והגשמים ההרים

אחדות במספר מסכימות בסוג, ואם היו נאמרות בקדימה ואיחור. והם בכלל שלשה, החמר
והצורה והפועל. וזה ששתי אלו הסבות לא יספיקו בענינים ההרם הנפסדים בלתי הסבה

הפועלת המניעה, כמו שלא יספיקו בגשמים הנצחיים. אלא שאלו הם בגשמים הנצחיים

והגשמים ההרם הנפסדים, כמו שאמרנו, בלתי מסכימים אלא בפוג הנאמר בקדימה ואיחוד,

כי אלו היו נאמרים בסוג המוסכם, היה מחריב בכלם שיהיו הדם נפפדים.
והסבה אשר חרק מרוצת ההיולי בגשמים ההדם הנפסדים הוא הדבר אשר בו איפשר
שימצא הדבר ושלא ימצא, והדברים אשר איפשר בם שימצאו ושלא ימצאו הם העגינים

ההוים הנפסדים, לפי שהדברים ימצאו על שלשה מינים: קצתם נמצא תמיד, וקצתם נעדר

תמיד, וקצתם נמצא בעת תעדר בעת אחרת, ואלו בלתי כל אחד מאותם. חה שמה שהיה

נמצא תמיד הנה אי איפשר בו שיעדר בעת מן העיתים, ומה שהוא נעדר תמיד בלתי איפשר

שימצא בעת מן העיתים. וכאשר היו הדברים ההרם הנפסדים הם בזה הענץ, הנה הדברים

אשר בזה הענץ הם הנמצא להם האפשרות, הנה הדברים ההרם הנפסדים אחת מסבותיהם

בהכרח הוא הדבר המקבל האפשרות. ולמה שהיה הדבר המקבל האפשרות הוא הסבה

ההיולאנית, הנה אחת מסבות ההדם הנפסדים הוא הסבה ההיולאנית בהכרח. ואמנם הסבה

אשר חרק מרוצת התכונה והצורה, והוא התכלית בהדה, הנה ראוי שתונח שנית לזאת

הסבה.
[52] וכמו כן הסבה השלישית דאר שתצורף אליהם, והוא הסבה הפועלת אשר העלימו
הקדמונים זכרה. כי מהם מי שהסתפק בסבה אשר על דרך הצורה שלזאת הסבה אמרו

[Page 86] שלדברים צורות ומהיות נבדלות, ושוזרת אלו הענינים המוחשים אמנם היה מן החומר

המקבל האת הצורה הפועלת והנבדלת, ואמנם הם אשר יגיעו צורות אלו הדברים המוחשים

בחמרים במדרגת אפלטץ. ומהם מי שנסתפק בסבה ההיולאנית, והוא החום והקור והלחות

והיובש, ואמרו שצורות אלו הדברים אמנם יתחדש מעירוב אלו והמזגם מפני עצמם לבד, לא

מפני מניע להם מחק. אמרו תה שההויה אמנם היא שינוי, והתחלת השינוי אמנם הוא ההיולי.

והוא יגנה שתי הכתות, אבל יאמר שמי שהסתפק בסבה ההיולאנית לבד עיונו חזק
התיחסות, אחר שהוא כבר נתן התחלת השינוי מצד מה שהוא התחלת השינוי, ואמנם אלו הם

נתנו לשינוי התחלה בלתי מתיחסת לשינוי. תה שהצורות הם אשר כשנמצאו יפסק השינוי,

לפי שהם סבת השינוי. והוא יחלוק על האומרים בשהצורות הם הסבות הפועלות הקרובות,

שאלו היה הענין כן כמו שיאמינו מבלתי שיהיה בכאן צורך להכניס סבה שלישית, היה

מחרייב שיהיה ההתהוות תמיד מדובק לא יפסק במין מן המינים, לפי שכאשר הצורה נמצאת

והמקבל נמצא, מה ענץ הדבר שיתחדש בעת בלתי עת? ולזה מה שיחריב אם היו בכאן

צורות פועלות, שתהיה בכאן סבה פועלת עתר קודמת מהם בטבע. ועוד, שכבר נמצא

בכאן דברים הפועל בהם בלתי המקבל ובלתי הצורה, משל זה הבריאות המתהוה ממלאכת

הרפואה בגוף האדם, כי הבריאות בלתי המלאכה והמקבל ענין שלישי. וכן הענין בכל

המלאכות הפועלות.
והוא לא יחלוק בכאן על אפלטץ על שהצורה סבה פועלת במוחלט, אבל אמנם

יחלוק עליו על שהיא סבה קרובה ובעצם, או מסתפק בעצמה בכל מה שיתחדש, כי הוא

[Page 87] יניח גם כן שבכאן צורות מה פועלות, ואם היה מציאותם אצלו על בלתי הצד אשר הם אצל

אפלטון. הנה הוא אמנם יתנגד לאפלטון בצד מציאות הצורות ובצד פעולתם לבד, לא

במציאותם במוחלט, ולא בפעולתם במוחלט.
[53] ואמנם אשר יסתפק בהיולי לבד בכל מה שיהיה, הנה אף על פי שהיה עיונם יותר חזק
התיחסות, הנה הם טועים גם כן. חה שהם ישימו התחלת הקיבול וההתפעלות היא בעצמה
התחלת הפועל וההגעה. וגלוי מאד חלוף שתי ההתחלות במה שיתחדש מהמלאכה ובמה

שיתחדש בטבע, כי המים לא יהיה מהם בעלי חיים בעצמם, ולא העץ תהיה ממנו המטה

בבלתי מלאכה. ובכלל הוא מחוייב שיהיה הענץ במה שיתחדש במלאכה והטבע אחד.

ועוד, שהם כאשר סלקו הסבה הפועלת, כבר סלקו הפבה הצוריית, לפי שהצורה, כאשר

היה חדושה ממין מהפעלות קרה להיולי. הנה חדושה יהיה על המעט ובמקרה.
[54] והם בכלל אם שמו בכאן התחלה פועלתוהם בכלל אם שמו בכאן התחלה פועלת, אמנם ישימו הפועל אשר הוא מסוג הכלי,
לא הפועל אשר הוא מסוג הפועל באמת, אחר שיסלקו הפועל הראשון מן הנמצאות. וזה
שהם יאמרו שלמה שהיה מדרך החם שיפריד רכיר ומדרך הקר שיקבץ ויערב, וכמו כן כל

אחד מהדברים המוחשים דרכו שיפעל בזולתו ושיתפעל ממנו, כבר יספיק בהויית הדברים

והפסדם פועל קצתם בקצת והתפעלות קצתם מקצתם. אלא שלמה שהיינו רואים האש,
שיראה מענינה שהיא פועלת מאד יותר משאר היסודות בשתפעל בטבעה, הנה היא יותר

ראשונה שתפפיד הדברים מאשר תהוה אותם, הנה כבר יחריב בהכרח כשהיתה מהוה

הדברים, שיהיה שם פועל, הוא אשר שם אותם בהישרה ושינוי מוכנת להגעת דבר מן
הדברים. [55] הנה מי שיחס ההתהוות אל האש וזולתו מן היסודות, הנה הוא יותר דומה ממי
שיחס הנשירה אל המשור מבלעדי אומן והמרות אל הקרדום. אבל לא הרגישו אלו שהנעת

[Page 88] האש יותר פחותה מהנעת הכלי. חה שהכלי לא יגיע בלתי העושה, וכאשר הניע עם העושה,

הגיע אל ההויה. ואמנם האש כשלא תניע במגיע הראשון, תניע אל ההפסד.

אמר ואמנם אנחנו כבר ביארנו במה שקדם הסבה הכוללת ההיולאנית, וביארנו גם כן
הצורה. ואנחנו נבאר הסבה השלישית להויה ולהפסד, והוא הפועל.

תאמר שלמה שכבר התבאר שתנועת ההעתק נצחית תמידית ומדובק גם כן, הנה כבר

יחוייב לזה שתהיה ההויה מדובקת תמיד, וזה שההעתק יפעל ההויה כשיקריב ההוה

מהמהוה והמהוה מן ההוה. וזה גם כן מחריב לו מדרך מה שהוא יותר קודם בשינוי, כפי מה

שהתבאר קודם. וזה גלוי גם כן מפני שהמתנועע בזאת התנועה נמצא, והמתהוה קודם

התהוותו בלתי נמצא, והנמצא מתר ראוי ויותר ראשון בשיהיה סבה לבלתי נמצא במציאותו

מאשר יהיה הבלתי נמצא סבה לנמצא, או שיהיה הנמצא לא תמיד סבה לנמצא תמיד. הנה

מכאן יראה שההעתק יותר קודם שבתנועות הקדימה אשר בטבע.

[56] אבל למה שביארנו במה שקדם שישיג הענינים תמיד ההרה וההפסד, ושחרית ההוה

היא בהכרח הפסד למתהוה ממנו, הנה כשאמרנו שסבת ההתהוות היא העתק, הנה מבואר

שאי איפשר שיהיה העתק והוא יחיד יפעל שתי פעולות הפכיות, רצתי לומר ההרה וההפסד.

וזה שהדבר האחד בעצמו האחד בעינו אמנם מדרכו לעולם שיפעל דבר אחד בעצמו, לא

שני דברים הפכיים. הנה יחריב אם כן, אם אמרנו שהעתק לו פועל בזה, שיהיה פועל אחד

מהם, אם הרה תמיד ואם הפסד תמיד. או נאמר שבכאן שני העתקים הפכיים ושני תנועות

מתחלפות, תפעל אחד מהם ההרה והאחרת ההפסד, או נאמר שבכאן העתק אחד, אבל

[Page 89] ימצא בדברים המשתנים בעדנים הפכיים, עד שכאשר קרב מהמשתנה יפעל פעל מה,

וכשרהק ממנו יפעל הפכו. אבל למה שהיה אי איפשר שיהיה הפכי העתק להעתק עד

שיהיה העתק מה הוא בעצמו פועל ההפסד, כמו שיאמינו הוברי שמים, והעתק הוא בעצמו

פועל ההרה, כמו שהתבאר בראשון משמים והעולם, הוא מבואר שיחריב, אם היו בכאן

הוייה והפסד תמידיים, שיהיה בכאן העתק ימצא מההדם הנפסדים בשתי תכונות הפכיות.
וכאשר היה זה כן, הנה מבואר שזה ההעתק איטי ההעתק הראשון, ושההעתק אשר בזה
התאר הוא העתק אשר יהיה לשמש בגלגל הנוטה. כי זה הגלגל, כמו שיאמר אדיסטוטלם,

כבר קבץ אל התדבקות התנועה ותמידותה שבו שתי תנועות, תנועת קרוב ורחוק. וזה שהוא

מחוייב, אם היו ההוייה וההפסד תמידיים דבקים, שיהיה בכאן דבר מתנועע תמיד כדי שלא

יפסקו ההרה וההפסד, ושיהיו לו עם זה שתי תנועות מתחלפות, לא לאשר יהיה אשר

יתחייב ממנו פועל אחד. הנה סבת התמידות במציאות המתמיד הנה הבלתי משתנה הוא

ההעתק הראשון, אחר שהיה זה ההעתק מן הנמצאות בענין אחד. וסבת ההויה וההפסד

ותמידותה הוא המתנועע בזה הגלגל, אחר שהיה אמו מן הנמצאות בענין אחד, אבל פעם

יקרב מהדבר ופעם ירחק. וכאשר יתחלף הקירוב והרחוק, יתחלף הגעתו לדבר אשר

יקרב ממנו פעם ררחק פעם אחרת. ואם היה אותו הדבר בעצמו כשיקרב יהוה דצמיח,

הנה אותו הדבר בעצמו כשירחק יבלה ויפסיד. ואם היה בקרבו פעם אחר פעם הרה
 וצמיחה, הוא מחריב שיהיה בהתרחקו פעם אחר פעם בלוי והפסד, וזה שסבות ההפכים

הפכיות.

[Page 90] [57] ולזה מה שנאמר שיחריב שיהיה מספר הסבובים אשר יתהוה בם נמצא נמצא ותשלם

צמיחתו שזה לסבובים אשר בם היה בלויו והפסדו. זה כאשר היו ההרה וההפסד על המנהג

הטבעי. וכאשר היה זמן הבחרות שוה לזמן הבלר בנמצא נמצא, והיו אלו השני זמנים

מוגבלים באלו הסבוכים אשר לגלגל הנוטה, הנה לכל נמצא, כמו שיאמר אריסטוטליס,

חיים מוגבלים מפני המתנועע בסבוב וקץ מנוי. קצתם יקיפו בחייהם סבובים מעטים,

וקצתם סבובים רבים, וקצתם סבוב אחד, וקצתם פחות מסבוב וקצתם יותר. וזה אשר
יאמר אריסטוטלס בגלגל השמש ראוי שתבינהו בשאר גלגלי הככבים הנוטים.

[58] אמר וכבר מצאנו החוש מסכים למה שבא אליו המופת. חה שאנו נראה השמש

כשתקרב ממנו בגלגלה הנוטה, תפעל ההרה ברוב הנמצאות, וכאשר רחקה, תפעל ההפסד

ברוב הנמצאות. וראר שתדע שאולי היה הענין בהפך על המעט, כמו מציאות העשב

הסתוויי. ואמנם יקרה, כמו שאמרנו, שיהיה זמן ההתהוות והגדול שוה לזמן הבלוי וההפסד

בהויה וההפסד הטבעי, והוא על הרוב. ואמנם ההפסד הבלתי טבעי כבר יקרה הרבה

בזמן פחות מזק הגדול, חה אם מפגי טבע המזג הנמשך לטבע ההיולי, כי המזגים הנמצאים

באישי המין האחד, למה שהיו מתחלפים בפחות רתר ולא היו אחדים, יחוייב בהכרח

שיתחלפו זמני ההרה וההפסד באישי המין האחד, עד שיהיה קצתם יותר ארוך וקצתם יותר

קצר, ויהיה הפסד מה שיפסד מזה בזולת עת, אחר שכל הפסד הוא הרה לדבר אחר, וכל

הויה הוא הפסד לדבר אחר; ואם מפני חלוף עניני הסבה הפועלת הקרובה; ואם בסבת

[Page 91] חלוף הפועל האחרון, כמו חלוף פועל השמש בעבור מה שיתקבצו עמה מן הכוכבים

ויתפרדו ממנה; ואם בסבת חלוף הפועל היותר קרוב, כמו התחלף טבע האב לטבע השמש

בעת ההולדה, וחלוף התאוה בהעשות המזונות למזג. ויכלול אלו כלם התפרד הסבות

ומיעוט הסכמת קצתם לקצת. וראוי שתדע שכאשר הנחנו זה אשר אמרו אריסטוטלס

מאשר זמן הגדול שוה לזמן הבלוי, והנחנו גם כן מה שיאמרו הרופאים מאשר שנות הבחרות

לאדם עד שלשים וחמש שנה, הנה החיים הטבעיים שבעים שנה, ומה שלמעלה מהם הוא

מעט או למטה מהם הוא מעט. ולזה אמרו בעלי התורות חיינו במה בין ששים אל שבעים.

[59] אמר וממה שאמרנו שההויה וההפסד מדובקים לעולם לא יפסקו, אינו מחוייב מפני 

הסבה החומרית והפועלת, כמו שהתבאר קודם, אבל התבאר גם כן שהוא מחוייב מפני

הסבה התכליתית. וזה שלמה שהיינו רואים שהטבע לעולם אמנם יתנועע וישתוקק הענין

היותר משובח, כפי מה שאיפשר לו בנמצא נמצא ובתכליות מה שבטבעו שיקבלהו אותו

הנמצא, והיה המציאות יותר משובח מההעדר, והיה כבר התבאר במקומות אחרים על כמה

פנים יאמר המציאות, ושממנו הכרחי ובלתי הכרחי, וההכרחי יותר משובח מהבלתי הכרחי,

והיה ההכרחי באיש יותר משובח מבלתי הכרחי באיש והוא ההכרחי במין, והיה אי איפשר

מציאות הנמצא היותר משובח במוחלט באלו הדברים אשר קרבו ממנו להיותם בתכלית

הרחק מההתחלה הראשונה, הנה הבורא, בעל הטוב והחשיבות, ישלים החסרון אשר ישיג

[Page 92] אלו הדברים בפנים אשר נשאר למלאות זה החסרון המתחדש בעבורו, והוא ששם ההתהוות

נצחי. כי זהו האופן אשר בו איפשר בפרט שידבק המציאות באלו הדברים, אחר שהיה

התדבקות ההויה מהדברים היותר קרובים אל התדבקות המציאות לדברים תמידי המציאות.

וסבת זה ההתדבקות, אשר השלים הבורא בו זה החסרון, הוא ההעתק בסבוב. ולזה
היה ההתדבקות באלו הדברים על צד הסבוב, כמו מה שנראה האויר יתהוה מהמים והמים

מהאויר תמיד ובסבוב, עד שההעתק על יושר אמנם ימצא לו התמידות וההתדבקות מצד

הדמותו בהעתק בסבוב, כמו עלית האויר פעם וירידת המים פעם אחרת.

[60] אמר ומהנה יותר הספק אשר יקרה לקצת בני אדם, והוא למה לא יתפרדו הגשמים

הפשוטים ויובדלו קצתם מקצת בזה העולם הארוך, עד שלא יהיה להם עירוב ולא המזגות,

אחר שהיו הפכים והוא מדרך כל אחד מהם שיושג במקומו אשר יחדוהו. כי אין הסבה

בהעתקם קצתם אל מקום קצת והתערב קצתם בקצת דבר אלא ההעתק, ולולי ההעתק

בסבוב כבר היה מחוייב שיתפרדו עם אורך הזמן. אבל הם יעתקו קצתם אל קצת מפני

ההעתק הנכפל, רצוני לומר הנשנה ומתחלף, כמו תנועת הגלגל הנוטה עצמו והתנועות

המזרחיות עם המערביות. הנה כבד התבאר מזה מה הם הסבות האחרונות להתדבקות

ההויה וההפסד, ושיחוייב שתהיה הויה והפסד על הדבקות.

[61] אמר ולמה שכבר ביארנו בזולת זה המקום שאם היתה תנועה, יחוייב שיהיה מניע,

[Page 93] הנה כבר יחוייב אם היתה תנועה תמידית, שיהיה בכאן מניע תמידי. אבל כבר התבאר

שבכאן תנועה תמידית, הנה יחוייב שיהיה בכאן מניע תמידי. ויחוייב גם כן אם היתה התנועה

מדובקת, שיהיה זה המניע בלתי מתנועע ולא בכלל משתנה. וזה שהתנועה המדובקת היא

השוה אשר לא תפסק. וזה יחוייב בהכרח שיהיה המניע והמתנועע בלתי משתנה כלל. ואם

היו אלו התנועות הסובבות אשר הם בזה התאר יותר מתנועה אחת, יחוייב שיהיה המניע

אשר בזה התאר יותר ממניע אחד. אבל למה שהיו אלו המתנועעים כלם יתנועעו בצד מה

בתנועה אחת והיא התנועה היומית, הוא מחוייב שיהיו אלו המגיעים כלם יכלול עליהם

מגיע ראשון. אמר וכאשר היה נראה מטבע הזמן שהוא מדובק תמיד, והיה כבר התבאר

שהוא מספר התנועה, מחוייב שתהיה בכאן תנועה מדובקת. הנה הזמן אם כן מספר התנועה
המדובקת; והמדובקת היא הסובבת; הנה הזמן אם כן הוא מספר התנועה סבובית. וזה כלו

כבר התבאר במה שקדם, ואמנם הזכירו הנה קצת זכירה.
[62] אמר וכבר ראוי שנעיין בהדבקות התנועה אם זה מפני שהמתנועע עצמו מדובק תמיד,
או מפני שהדבר אשר בו יתנועע או בו יתנועע קדה לו התדבקות, רצוני בדבר אשר בו

יתנועע המקום, ובדבר אשר בו יתנועע האיכות. והוא מבואר שההתדבקות אמנם ימצא תחלה

לגודל, ולמה שהיה המתנועע הוא בעל גודל, יחוייב שיהיה ההתדבקות אמנם הוא מפני

[Page 94] המתנועע. כי האיכות אמנם יתואר בהתדבקות מפני מה שהוא במתדבק. וכבר איפשר שיתואר

בהתדבקות מפני המקום, כי המקום גם כן גודל. והגודל המדובק הראשון אשר אי איפשר

בו תוספת ולא חסרון אמנם הוא הסבובי לבדו. וכאשר היה כן, הוא מחוייב שיהיה אשר

יפעל התנועה האחת המדובקת הגשם אשר יעתק בסבוב, ושתהיה זאת התנועה היא אשר

תפעל הזמן >מדובק<.

הפרק השני
[63] אמר ולמה שהיינו מוצאים השינוי בדברים אשר נשתנו בהויה או בהשתנות או באיזה

מין ממיני השינוי נכרך ונמשך מבלי שיסור, אבל יחודש דבר אחר דבר, כבר ראוי שנעיין

בצד אשר ממנו יתאמת התמידות להויות. והתחלת העיון בזה שנחקור אם בכאן דבר יתהוה

מן ההכרח אם לא, אבל כל דבר איפשר שיהיה ואיפשר שלא יהיה.

[64] ונאמר שמן המבואר בעצמו שקצת הדברים איפשר בם שיתהוו ושלא יתהוו, כי אמנם

היה אמרנו בדבר איפשר שיהיה בלתי אמרנו בו שהוא הווה תמצא, מצד שהאיפשר המציאות

בלתי ההכרחי המציאות. וזה שמה שהיתה הוייתו בעתיד מחוייבת יצדק עליו המאמר

בשהוא נמצא בעת מן העיתים בהכרח, כמו מציאות השווי בין שני ההפוכים. ואמנם מה

שלא יצדק המאמר בו שהוא נמצא אלא בזמן ההווה אינו שקר שלא ימצא, משל זה שאם

היתה ההליכה איפשרית בזייד, הנה כבר לא ילך.
[65] ואחר שהתבאר שקצת הנמצאות לא יחוייב היותם, יחוייב שנחקור האם הם כלם כך,

או יש בם מה שיחוייב היותו בהכרח. [66] ונאמר שכמו שבדברים הנמצאים דברים אי איפשר

[Page 95] שיעדרו ושלא ימצאו, כמו העניינים ההכרחיים המציאות, ודברים נמצאים איפשר שלא

ימצאו ושיעדרו, כן הענין בדברים ההוים מהם מה שאיפשר שלא יהיה ומהם מה שהוא

יחוייב שיהיה, כמו חול השמש בנקודת ההפוכים ונקודת השוים, כי זה מחוייב שיתחדש

ואי איפשר בו שלא יתחדש.
[67] וכאשר התישב זה, הנה על אי זה צד, מי יתן ואדע, איפשר מציאות ההמשך ההכרחי
 וההלוות בחמר האפשרי, כי לא ימנע שימצא זה לדברים מפני שהם בעלי תכלית בעלי
ראשיות ותכליות, או מפני שהם בלתי בעלי תכלית. ובלתי בעלי תכלית שני מינים: אם

בלתי בעלי תכלית בסבוב, ואם בלתי בעלי תכלית על צד היושר. ואמנם הבעלי תכלית

הנה יראה שהיות הקודם בם מחוייב בהכרח כשנמצא המתאחר, ומשל זה שהיות היסוד

מחוייב כשנמצא הבית, והיות האבנים כשיהיה היסוד. ואלו היו אלו כשנמצא הקודם בם
יחוייב מציאות המתאחר, רצוני לומר שאלו היה מחוייב כשנמצא היסוד שימצא הבית, יהיה

מחוייב שיהיה ההמשכות והכריכה בהוית אלו בהכרח ודבקות. אבל ידוע שלא יחוייב

שיהיה היסוד אלא כשנמצא הבית. ואלו הנחנו הויית הבית הכרחית, היה מחוייב בהכרח

כשנמצא היסוד שימצא הבית, לפי שכבר הונח חיוב מציאות היסוד מהבית. הנה כשהיה

מציאות האחרון הכרחי, היה מציאות הקודם הכרחי, אלא שהוא ידוע שאין מציאות

המאוחר הנה הכרחי, אחר שהיה איפשר שימצא ושלא ימצא, ואמנם היה נמצא הכרחי, אם

נמצא מצד הניחנו זה בהנחה לא מצד הענין בעצמו. ואלו היה מציאות הבית אשר הוא

האחרון הכרחי, היה מחוייב שיהיה נמצא תמיד. וכבר איפשר שלא יהיה נמצא, וזה שהענין

במציאות הוא הענין בהתהוות בעצמו, והמתחייב בם אחד.
[68] וכאשר היה אי איפשר בהכרח ההתדבקות בהויה בדברים אשר להם ראשיות
ותכליות, הנה מזה יראה גם כן שאי איפשר זה בדברים אשר ילכו על יושר אל בלתי תכלית
בשני הקצוות. וזה שאלו הדברים אין להם ראשית יחוייב בעבורו שיהיה להם אחרית, ואין

[Page 96] להם אחרית יחוייב בעבורו שיהיה להם ראשית, הנה החיוב בם יותר נעדר מאשר בבעלי

תכלית. וכאשר היה זה כן, הנה לא נשאר אלא שתהיה הכרח ההויה להם על צד

הסבוב. חה מחוייב מפני שההתהוות המתמיד הוא הכרחי, וההכרחי נצחי, והנצחי מתנועע

בסבוב. וזה שההויה הנצחית כבר יחוייב שתהיה לה התחלה, וכאשר היתה לה התחלה, אין

ספק שתהיה מציאותה מצד מה שיש לה התחלה אם על צד היושר ואם על צד הסבוב.

אבל מציאותה על צד היושר יחייב אחד משני ענינים: אם שלא תהיה נצחית, ואם שלא

תהיה לה התחלה. וזה שהישר, כאשר היתה לו התחלה ואחרית, היה בהכרח בעל תכלית

ובלתי נצחי. וכשהנחנוהו בלתי בעל תכלית משני הקצוות, לא תהיה לו התחלה, וזה

שהדברים אשר אין תכלית להם אין להם ראשית ולא אחרית. ולזה יחוייב בהכרח, כאשר

הנחנו שהוא נצחי ושהוא בעל התחלה, שירוץ בסבוב, ושיהיה הענין בדברים המתהרם על

דרך הסבוב כשנמצא הראשון שימצא האחרון, וכשנמצא האחרון שימצא הראשון, לפי שאין

הפרש בין שיהיה זה ההתחייבות בין שנים או יותר מזה. הנה ההכרחי המתמיד אמנם הוא

בתנועה בסבוב והתהוות בסבוב, כי כל דבר מהדברים אשר ירק בסבוב הנה הקודם מהם

והמתאחר, ומה שכבר היה, ומה שיהיה, מחוייב בהכרח. והפך זה גם כן צודק, והוא שמה

שהיה הקודם מהם והמתאחר הכרחי המציאות הוא יתנועע בסבוב. וראוי שתדע שזה

המאמר ירוץ מרוצת ההשלמה למה שהתבאר בתחלת השמיני משמע מאשר התנועה

נכרכת ונמשכת לא סרה בעת מן העיתים, כי זה, כאשר חובר אל אותו אשד שם, יראה

ממנו מציאות תנועה נצחית בהכרח.

[69] אמר ולמה שכבר התבאר בזולת זה המקום ובזולת זה האופן שהתנועה הסבובית

[Page 97] הנצחית היא תנועת השמים, מבואר שאלו התנועות אשר לענינים ההוים הנפסדים על זה

הצד הם מפניה ובעבורה. וזה שכאשר היה המניע בסבוב יניע תמיד, הוא מחוייב שתהיה

תנועת הדברים המשתנים תרוץ בסבוב, ומשל זה שלמה שהיתה התנועה העליונה הראשונה

נמצאת בסבוב, היה השמש מתנועע בסבוב בגלגלו הנוטה. ולמה שהיתה תנועת השמש בזה

הגלגל בסבוב, היו עתות השנה הארבע ירוצו בסבוב. ולמה שהיו העיתים ירוצו כפי זה,
היה מה שיתחדש מהם ירוץ כמו שירוצו הם, רצוני לומר בסבוב.

[70] וכבר יקרה בזה ספק מה, והוא שאחר שהיה ההתהוות אשר יקרה מפני אלו בסבוב,
מה ענין שקצת הדברים ימצאו כן, רצוני לומר כי כשנמצא המתאחר נמצא הקודם וכשנמצא

הקודם נמצא המתאחר. משל זה שכאשר היה ענן, היה מטר, וכאשר היה מטר, היה ענן,

ולא נמצא בני אדם ואישי בעלי חיים יוכפלו בסבוב בעצמם עד שישוב מהם האיש הוא בעצמו,

ולא יחוייב ממציאות הקודם מציאות המתאחר, כי אינו מחוייב אם היה אביך נמצא שתמצא

ממנו. אבל אם היית אתה, יחוייב שיהיה אביך. אבל לא ילך הענין לבלתי תכלית בעצם.

ואם לא, לא תמצא אתה אלא אחרי מציאות אישים אין תכלית להם. וכאשר היה זה כן,

הנה אין הקודם הרחוק יחוייב ממציאות המתאחר אלא במקרה, ולא המתאחר יחוייב

ממציאות הקודם כלל. ואמנם ידמה שיקרה זה לאלו הדברים לפי שהמתהוה בם ירוץ על

יושר.
והתחלת העיון בזאת החקירה אם בכאן דבר ישוב בסבוב על משל אחד, או קצתם 

ישוב בסבוב באיש וקצתם ישוב בסבוב במין, כי אשר התבאר שהוא מחוייב בו באלו הדברים

[Page 98] שישוב בסבוב אמנם הוא האחד במין לא האחד באיש. ונאמר שכל מה שהיה מאישי העצם

מתנועע אלא שהוא בלתי איפשר שיפסד, הנה הוא ישוב באיש, וזה שהתנועה אמנם היא נמצאת

במתנועע, כמו השמש והירח. ואמנם מה שהיה מאישי העצם מקבל ההפסד, הנה אי איפשר

בו שישוב באיש, ואמנם איפשר בו שישוב במין, כמו התהוות האויר מן המים והמים מן האויר,

לא שאישי אותם המים בעצמם שנפסדו ישובו בסבוב. ואפילו שערנו החמר אחד והפועל

אחד, הוא מהידיעות הראשונות שהעושה האחד בעצמו, כשיעשה מחומר מה לבנה, ואחר

הפסידה ועשאה אחרת, שהוא בלתי אותה הלבנה הראשונה באיש, ושהם שתים במספר

ואחת במין, כי אין הדברים שהם אחדים בסבות הם אחדים במספר והאיש.
ובכאן נשלם ביאור זה הספר והתהלה לאל אשר עזרנו.
תם ונשלם שבח לבורא עולם