[Back to Page][Download]

DARE.fulltext: FT106

Averroes, Beʾur le-sefer ha-middot (באור לספר המדות), transl. Samuel ben Juda of Marseille.

[Page 58]

באור המאמר הראשון

[1]1,1094a1-3)) אמר שכל מלאכה וכל חכמה וכל פעל וכל בחירה לדבר מה הנה כבר יראה
שאמנם יכון בכל אחד מהם ויחשק בו טוב מה והוא התכלית המכוון במלאכה ההיא
או בחכמה או הפעל או הבחירה. ולמה שהיה אשר יכספו הכל אמנם הוא תכליות
אלו כולם והיו תכליות אלו כלם טובים הוא מבואר שהכל יכספו הטוב. ולכן היטיב
מי שרשם הטוב בשהוא אשר יכספוהו הכל.
[2](1094a3-6) אמר וכבר יראה שבין התכליות המכוונות במלאכות חלוף לא מפני חלוף
המלאכות לבד אבל גם מפני שהתכליות בקצת המלאכות הם הפעולות עצמם כמו
מלאכת המחול וההכאה בכנור ובקצתם התכליות בם הם הפעולים לא הפעולות
כמו הבריאות במלאכת הרפואה. והמלאכות אשר תכליותיהם הפעולים לא
הפעולות הנה הפעולים בם יותר טובים מהפעולות אחר שהיו הפעולות בם מפני
הפעולים.
[3](1094a6-9) אמר ולמה שהיו המלאכות והחכמות רבות היו התכליות רבות. משל זה
שמלאכת הרפואה תכליתה הבריאות ומלאכת מעשה הספינות תכליתה הספינה
ומלאכת הנהגת המלחמה תכליתה הנצחון והנהגת הבית תכליתה הסדר בהוצאה.
[4](1094a9-18) אמר והמלאכות ימצא קצתם תחת קצת כמו שמלאכת הרסן ושאר המלאכות
אשר יעשו הפרשיים יכנסו תחת מלאכת המלחמה וכן כל פעל מהמלחמה יכנס תחת
הנהגת המלחמה וכן ימצא בזולת זה מסוגי הדברים אשר יעיינו בם המלאכות. רצוני
שהנה ימצאו בם מלאכות רבות תחת מלאכה ראשיית בסוג ההוא. ובכל אלו
המלאכות תכלית המלאכה הראשיית יותר נבחר ויותר טוב מתכלית המלאכה
המקבלת האדנות. לפי שתכליות המלאכה המקבלת האדנות אמנם יבוקשו מפני
תכלית הבעלת האדנות. ואין הבדל באלו בין שיהיו תכליותם פעולות או פעולים.
[5](2,1094a18-22) אמר והוא מחויב שיהיו באלו הדברים אשר יפעלו דברים נרצה אותם לעצמם
ודברים נרצה אותם לזולתם. ושלא יהיה כל פעל מהפעלות האנושיות רצוי בעבור
דבר אחר זולתו. לפי שאם היה כן ילך הענין אל בלתי תכלית ולא היה תכלית
מושגת והיתה התשוקה בטלה. וכשיהיו בכאן מלאכות פעולתם רצויות לזולתם
ומלאכות פעולתם רצויות לעצמותם הנה מן המבואר שתכלית אלו (1v)
הנרצות

[Page 59] לעצמותם הוא הטוב השלם. והוא היותר טוב שבענינים אחר שהיו שאר הטובות
רצויות מפני זה הטוב בין שהיה זה הטוב אחד או
הרבה בין שהיה למלאכה אחת או למלאכות רבות.
[6](1094a22-1094b9) אמר והידיעה בזה הטוב מופלגת התועלת בהנהגה האנושית גדולת הספוק
בהטבתה. ארצה בהנהגה ההנהגות המדיניות. ואמנם היה זה כן לפי שכאשר יודע
התכלית יוגבלו הפעולות אשר יביאו אליו ואשר יעיקו ממנו ויישירו הכונה אליו.
כמו מה שיקרה למורים בחצים כשיעמידו להם המטרה אשר יכונו לה בהשלכתם
ידריכו ירייתם לצדה ואז יותר ראוי שייטיבו אותה. וכן יהיה ענין האנשים בהגיעם
אל המחוייב אצל ידיעתם בו, רצוני שהיא תדריך פעולתם אשר בה יגיעו אליו.
ובהיות הענין כן הנה ראוי שנחתור בכאן המצאת זה התכלית בדרך הרושם
וההמשל, רצוני לומר במאמר הכללי. ונבאר מה הוא ולאי זו מהחכמות והמלאכות
הוא. וכבר יראה שהוא מחויב שיהיה ליותר אמתית שבמלאכות והראשונה מהם
באדנות. וכבר יראה גם כן שהמלאכה אשר היא בזה התאר היא מלאכת הנהגת
המדינות כי זאת המלאכה תתן אדנות כל המלאכות אחר שהיתה מגבלת אי זו מן
המלאכות והחכמות ראוי שתהיה במדינות ואי זו מן המלאכות והחכמות ראוי
שיעשה אותה כל אחד מבני אדם ואיזו מן המלאכות והחכמות ראוי שיעשה אותה
קצת בני אדם ואל אי זה תכלית ראוי למתלמדים שיגיעו בלמידת המלאכות. וכאשר
היתה זאת המלאכה הונח משאר המלאכות זאת המדרגה הנה היא ראשיית עליהם.
וכבר יראה זה גם כן מאשר היותר נכבדת שבמלאכות והיותר גבוהה מהן מונחת
תחת זאת המלאכה כמו מלאכת הנהגת המלחמה והנהגת הבית ומלאכת ההלצה
,

[Page 60] רצוני שהיא תסדר אלו מלאכות ותישבם. ואם היתה זאת המלאכה, רצוני מלאכת
הנהגת המדינות, תעשה שאר המלאכות ותישבם ותניח מה ראוי
לעשות ומה ראוי להרחיק מכל דבר הנה מחויב שיהיה תכליתה מקיף על שאר תכליות המלאכות.
וכשהיה הטוב אשר תכונהו הוא הטוב אשר יכלול כל הטובות הנה מחוייב שיהיה
תכליתה הוא הטוב אשר ייחד האדם במה שהוא אדם. וזה כי אם היה הטוב אשר
ייחד האדם האחד הוא במין הטוב אשר ייחד כל בעלי המדינה הנה הטוב אשר יהיה
לבעלי המדינה יותר גדול ויותר שלם. וזה כשנניח שהטוב השלם אפשר שימצא למתאחד כמו שאפשר שימצא
למדיני. ואולם אם לא יתאמת זה הנה הענין יותר
מבואר שזה הטוב מחויב שיבוקש, רצוני הטוב אשר ייחד (2r) המדינות
. [7](1094b9-11) אמר ואם היתה המצאת זה הטוב ושמירתו שלא יסור כבר יהיה חביב לאחד,
רצוני שימצא לו ושישמר עליו, הנה המצאתו לבעלי המדינה ושמירתו עליהם הוא
יותר טוב ויותר נכבד. וזה הוא אשר כוננו אותו בזה הספר, רצוני המצאת זה הטוב
לבעלי המדינות ושמירתו עליהם.
[8](3,1094b11-12)אמר ויחויב שיספיק במה שיאמר בזה כאשר היו המאמרים אשר נביא בם כפי
מה שאפשר בחמר המונח. ירצה שיהיו הקדמות המופתים אשר יבאו בם מאדיות
לא הכרחיות
. [9](1094b12-14) אמר כי אין ראוי שתבוקש השלמת המאמר בכל המלאכות על משל אחד אבל
יחויב שנגיע בכל מלאכה כפי החמר אשר תעיין בו אותה המלאכה, כמו שאין ראוי
שתבוקש השלמת החקירה בכל הדברים אשר יעשו על משל אחד.

[Page 61] [10](1094b14-19) אמר והענינים היפים ואשר יוליכו אל השווי והם אשר בם תעיין זאת
המלאכה, רצוני מלאכת הנהגת המדינות, כבר יגיע בם החלוף והטעות מפני היות
חמרם אפשרי. שמחשבת אנשים כי הענינים היפים והשוים הם לנו בהתחלה לבד
, ר״ל בהנחה, ושאין בכאן דבר הוא יפה ושוה בטבע. וכבר נפל כמו זה הטעות

בטובות אשר הם בעצמם טובות מפני שכבר קרה להרבה מבני אדם מהם נזק, כמו
מה שקרה לאנשים האבדון מפני הממון ולאחרים מפני הגבורה.
[11](1094b19-27)
אמר ובגלל זה הנה אשר יביא אותנו הוא שאנו אמנם נגיע אם מרשמי אלו הדברים הנה מה שיתן האמת אשר יהיה על דרך הכללות וההמשל, ר״ל הגדרים
והרשמים אשר יסכימו עם רוב הדברים הנמצאים במין ההוא, לא כללם כענין בגדרי
החמר ההכרחי ואם מן המופת עליהם הנה יהיו התולדות מאודיות מסוג טבע

ההקדמות אחר שהיו הדברים אשר ידובר בם מאודיים. כי מדרך מקבל התוכחת,
רצוני המקבל מוסר במלאכת ההגיון, שתהיה הגעת בקשתו להשלמת המאמר בכל
אחד מסוגי הענינים המובט בם כפי מה שיסבלהו טבע הסוג ההוא לפי שהוא שוה
בטעות אם תקבל מבעל הלמודים ספוק או תבקש מן ההלציי מופת.
[12](1094b27-1095a2) אמר וכל אחד מבני אדם אמנם ייטיב המשפט על מה שיקבלהו בידיעה.
והשופט הבקי בדבר מה הוא אשר ייטיב המשפט בדבר ההוא בעינו והוא הלוקח
מוסר בסוג ההוא, ר׳׳ל היודע בדבור החלקי אשר ייחד הסוג ההוא. והשופט הבקי

[Page 62] במוחלט הוא אשר ייטיב המשפט על כל דבר, ירצה ישפוט על הנכונה והטעות.
וזהו המקבל מוסר במוחלט, רצוני אשר יקח מוסר במלאכת ההגיון הכוללת
. 
[13](1095a2-4) אמר ולכן הנהגת המדינות בלתי ראויה (2v) בבחור לפי שהבחור בלתי פקח בפעלות אשר יהיו בהנהגה, ר״ל בלתי פקח
בהכרת הנכונה בם מהטעות. והדבור
בכאן אמנם הוא באלו הפעולות ומאלו הפעלות.
[14](1095a4-6) אמר ולפי שהבחור גם כן נמשך למה שתביאהו אליו נפשו מהתאוות היה
היותו שומע לדברינו בטל ואין תועלת בו לפי שתכליתנו במה שנדבר בו בכאן אינו
חכמה אבל מעשה
. [15](1095a6-7) אמר ואין הבדל בין שיהיה אשר בזה התאר בחור מפני השנים או בחור מפני
המדות כי החסרון המשיג לבעל התאוה אינו מפני קוצר הזמן לפי שאלו היה זה כן
לא ימצא זקן נמשך לתאוות. (109538-9)ולכן היו הבחורים בלתי מקבלים תועלת בזאת הידיעה
כמו שלא יקבלו תועלת בה הזקנים אשר לא ילחצו עצמם מתענוגים. [16](1095a10-11) אמר ואולם אשר יתאוו ויעשו כפי מה שתחיבהו המחשבה והסברא הנה
החכמה במה שיאמר בכאן מועילה להם מאד
. [17](1095a11-4,1095a26) אמר הנה זה הגעת מה שהיה ראוי לנו שנפתח בו דבורנו, במתלמד בזאת
המלאכה איך ראוי שיהיה בתכונתו ומה הכונה אשר כוננו אותה בזה הדבור, והוא
הנהגת המדינות, ומאי זה סוג הם המאמרים הנעשים בו, רצוני מאי זו מדרגה ראוי
שתהיה מדרגתם באמות וציור. ואנחנו נשוב למה שהתחלנו בו. ונאמר שכאשר
היתה כל ידיעה ובחירה הנה אמנם יחשק בה טוב מה הנה מה הטוב אשר נאמר
שמלאכת הנהגת המדינות תכונהוי והוא אשר נכספהו בה והוא הטוב אשר הוא
יותר עליון ויותר גבוה מכל הטובות. ונאמר שכמעט שיהיו האנשים בכללם כבר
יודו במציאותו ותשומת שם לו. וזה כי הרבים מהאנשים והבקיאים מהם יראו שהוא

[Page 63] הדבר אשר יקרא הצלחה ויראו עם זה שטוב החיות וטוב ההנהגה הוא שתהיה
ההנהגה תקנה ההצלחה. אבל נמצאם יתחלפו בגדר ההצלחה הזאת, רצוני לומר
יתחלפו במה היא. וזה שקצת האנשים אמר שההצלחה היא דבר מהענינים הגלוים
המבואר מענינם שהם טוב. הנה קצתם אמר היא התענוג וקצתם אמר שהיא העושר
והסדר בהוצאה וקצתם אמר היא הכבוד וקצתם אמר היא זולת אלו. ובכלל כשנבחן
אנחנו סברות בני אדם בזה ימצא כל מין יניחה בטוב זולת הטוב אשר יניחה בו
האחר עד כי אנחנו הרבה מה שנמצא האחד בעינו יתחלף דבורו בה כפי התחלף
תאריו. כי כשיחלה יאמר שהיא הבריאות וכשהעני יאמר שהיא העושר. וכאשר עמדו ההמון על סכלותם במהותה עם הסכמם על ההודאה במציאותה יפלאו
ממאמר מי שיאמר בה מאמר הוא יותר גדול ממה שהבינוהו ממנה.

 [18](1095a26-28) אמר וכבר חשבו אנשים שבכאן טוב אחר נמצא בעצמותו חוץ לנפש (3r) זולת
אלו הטובות הרבות ושזה הטוב הוא סבה לכל הטובות שיהיו טובות. ירצה שאלו
רואים כי ידיעת זה הטוב אשר מחוץ וההתדבקות בו הוא ההצלחה, כמו האומרים
בצורות.
[19](1095a28-30) אמר וראוי שתהיה החקירה מכל הדעות אשר נאמרו בהצלחה הבל ובטל לפי
שיספיק בזה לחקור מהיותר מפורסם מהם או מה שיחשב מהם שיש בו טענה
מספקת.
[20](1095a30-32) אמר ואין ראוי שיעלם ממנו מה בין המופתים אשר יהיו מהתחלות הדברים
הראשונות, רצוני הסבות, ובין המופתים אשר יביאו אל ידיעת הסבות. ירצה שבין
שניהם הבדל גדול כפי מה שהתבאר בספר המופת
. [21](1095a32-1095b3) אמר ולכן מה טוב עשה אפלאטון כשספק בזה הענין ואמר: האם הדרך
המביאה אל ההתחלות כמו
הדרך אשר תהיה בטיול הארוך הישר מאצל מלמד<י>י

[Page 64] ההתעמלות עד סוף הטיול הארוך הישר או הוא בהפך זה? אבל יחויב עלינו בכלל
שנתחיל בלמוד מן הענינים המבוארים. ואלו הדברים שני מינין. מהם מה שהם
מבוארים אצלנו לבד והם אשר מהם נלך אל ההתחלות במוחלט, ומהם מה שהם
מבוארים במוחלט והם אשר הם מבוארים אצלנו ואצל הטבע ואלו הנה אמנם נלך
מהם מהקודמים אל המאוחרים
. [22](1095b3-13) אמר אבל ראוי שיהיה בזה אמנם יחויב שנתחיל מן הדברים המבוארים אצלנו.
ולכן ראוי למי שירצה להתלמד הענינים היפים והשוים ובכלל עניני הנהגת המדינות
למידה מספקת שיהיו מדותיו כבר ירוצו כפי מה שראוי. כי מי שהיו מדותיו כפי מה
שראוי היה אצלו מן הידיעה באלו הדברים מציאותם לבד אשר הוא התחלת הידיעה
בדבר. ואם יקצר על זה לא יצטרך במעלתו אל הידיעה בלמה והיא אשר תסודר
אחר ידיעת המציאות. ומי שהיה בזה התאר מן המדות הנה עמו ההתחלות ויקרב
להם בקלות, רצוני התחלת המציאות והתחלת למה הדבר. ומי שלא היתה עמו אחת
משתי אלו התכונות, רצוני המציאות או הסבה, הנה ישמע אל מאמר המשורר:

אולם מי שהבין
מפאת עצמו הנה הוא היותר טוב שבאנשים ואולם מי שהבין מזולתו
הנה הוא על ההדרכה ואולם מי שלא יבין מפאת עצמו ולא יקבל מזולתו הנה הוא האיש המקולל
. 
[23](5,1095b14-17) אמר הנה נתחיל ונאמר שהנה ידמה שיהיו האנשים בחשבם שהטוב וההצלחה
אמנם הם נמצאים בהנהגה לא יצאו בזה מהנכונה וזה כי זה ענין מוסכם מהם עליו.
אבל אולם ההמון וגסי התכונה מבני אדם הנה יראו שזה הטוב הוא התענוג

[Page 65] ושההנהגה המדינית אשר תקנה ההצלחה היא ההנהגה אשר תקנה התענוג. (1095b22-23) ואולם
הטובי הסברה מן האנשים ובעלי הפעולות היפות, רצוני אשר יבחרו היפה, (3v) הנה

יראו שזה הטוב הוא הכבוד ושההנהגה האנושית היא אשר תקנה זה הטוב עד
שכמעט שיחשב כי הכבוד הוא תכלית מנהיגי המדינות, רצוני האדנים. (1095b17-20) וכשיוסתכלו
ההנהגות יראה שהגוברת מהם על הנפשות המושלות עליהן הם שלש הנהגות:
הנהגת התענוג והנהגת הכבוד והנהגת העיון, רצוני אשר יבחרו העיון והמעלה.
(1095b23-1096a2) ואולם ההמון אנו רואים אותם כבר קרבו מן העבדים ובחרו הנהגת הבהמות באמרם שתכלית ההנהגה האנושית היא התענוג. ואולם אשר אמרו שהיא הכבוד הנה כבר
יראה הפסד מאמרים מאשר הכבוד יתבאר מענינו שהוא יותר פחות מן הטוב
המבוקש בהנהגה האנושית. וזה שכבר יחשב כי הכבוד הוא שיהיה במכ(ו)בד יותר
ראשון מאשר הוא שיהיה במכ<ו>בד, רצוני הטוב אשר הוא הכבוד. ואולם הטוב

אשר הוא ההצלחה הנה אנו רואים שאמנם הוא בפועל לו ולכן תקשה הפשטתו
ממנו. וגם כן הנה יראה שהרבה מאשר יבקשו הכבוד אמנם יבקשוהו כדי שיקיימו
בזה שהם טובים ולכן יבקשו הכבוד מהמשכילים ומי שיודע במעלה. והתבאר כפי
סברת אלו שהמעלה יותר טובה מהכבוד ולכן אולי היותר ראשון שיחשב שהמעלה
יותר ראוי שתהיה תכלית להנהגה המדינית מזולתה. וכבר יראה שהמעלה לא תהיה
בגלל הכבוד לפי שאלו היה זה כן לא יבחר אחד לישן לפי שהוא בלתי מכובד בעת
השינה. ואנו רואים שהוא אפשר שישן האדם ועמו המעלה ולפי זה השרש גם כן
כבר אפשר לו שיהיה מצליח והוא באורך חלדו כולו או רובו כואב ביותר גדול

[Page 66] שבעניניו. ומן המבואר שלא יראה אחד בכמו זה שהוא מצליח ולא יאמר כזה אם
לא שירצה לשמור בזה שורש הניחו והאמנה ישמרה, רצוני על צד ההתנגדות
בלשונו לא בלבו.
[24](1096a2-5) אמר ובמה שכבר אמרנו באלה הדברים במאמרינו הרחבים יספיק. ואולם
ההנהגה השלישית והיא הנהגת בעלי העיון הנה נחקור ממנה בסוף.
[25](1096a5-6,1096a17) אמר ואולם הקנין והעשר הנה מבואר מענינו שהוא אינו הטוב המבוקש
בהנהגה המדינית לפי שהוא דבר מועיל מאד ואמנם יבוקש לזולתו. וההצלחה
אמנם תבוקש לעצמותה ולכן היו הענינים אשר זכרנו לפנים יותר ראוים שיחשב בם
שהם תכליות אחר שהיו מבוקשים לעצמותם ואם היה כבר אנו רואים בם שהם
אינם תכליות. וכבר דברנו בם הרבה בזולת זה המקום וגינינו מאמר מי שאמר שהם
תכליות וראוי לנו שנעזוב זה. ואולם הטוב הכללי אשר יראו בני אדם (4r) שהוא
ההצלחה הנה אנו רואים שהיותר טוב שנחקור ממנו בכאן ונעיין איך הענין בו
אע׳׳פ שהיתה החקירה מזה ממה שיקשה עלינו לפי שאנשים מאוהבינו אמרו
בצורות והאמינו מציאותם. אלא כי אנו רואים שהיותר טוב שנשמר באמת ושנעשה
בשמירתו בפרט מאמרינו כשנצטרך אל זה. זה אלו לא היינו נוטים אל הפילוסופיא
ואיך ואנו בוחרים אותה וקודמים לה. וזה שכאשר היו לנו שני אוהבים יחלוק אחד
משניהם עם האמת הנה המחויב בחירת האמת.
[26](17-29 1096a) אמר ואשר אמרו בזה הדעת, רצוני הצורות, לא ישימו אותם נמצאות בענינים
אשר בם הקודם והמאוחר במציאות אבל אמנם שמו הצורות בענינים אשר הם

[Page 67] במדרגה אחת מן המציאות ולכן לא ישימו למספרים צורות. אבל כבר יחויב להם
שיהיו בענינים בזה התאר, רצוני מסודרים. וזה שהטוב הכללי ממנו מה שיאמר בעצם וממנו מה שיאמר
באיו וממנו מה שיאמר במצטרף. והעצם יותר קודם בטבע
מהמצטרף כי הרבה מהמצטרף ידמה שלא יהיה לו מציאות אלא בנפש והרבה ממנו
מבואר מענינו שהוא ענין קורה לזולתו. ובהיות זה כן הנה אין לאלו גם כן צורות
מה כוללות חוץ לנפש. וגם כן למה שהיה שם הטוב יאמר
על הצדדים אשר יאמר
עליהם הנמצא וזה שהטוב כבר יאמר על העצם כמו שיאמר באל ובשכל שהוא טוב
וכבר יאמר באיך כמו המעלות ויאמר בכמה כמו השוה ויאמר כמצטרף כמו המועיל
ויאמר בזמן כמו העת הנאות ויאמר במקום כמו המעון וכן בשאר הדברים אשר
יאמר עליהם שם הנמצא, רצוני מן המאמרות העשרה, וכשיהיה שם הטוב יאמר נרדף לשם הנמצא והיה שם הנמצא יאמר
בספוק על המאמרות העשרה, ר״ל לא
יאמר על שם אחד ישותפו בו המאמרות העשרה, הנה מבואר שאין בכאן טוב אחד
משותף כללי. לפי שאלו היה זה כן לא היה נאמר על כלל המאמרות אבל היה יאמר
באחד מהן לבד כי הטבע האחד המשותף אמנם ימצא במאמר אחד. וכשלא היה
בכאן טבע משותף לכל הדברים הנה אין בכאן צורה כוללת, ר׳׳ל חוץ לנפש, אחת
כפי מה שהיה רואה אותו אפלטון.
[27](1096a29-34) אמר וגם כן הנה ידיעת מה בצורה אחת הנה אמנם היא לחכמה אחת ואלו היו
הטובות כלן צורה אחת היתה לכל הטובות ידיעה אחת. ואין הענין כן. אבל אנחנו
נמצא לטובות אשר תחת מאמר אחד חכמות רבות. משל זה העת הנאות כי הוא מן
הכמה אבל הידיעה בנאות
ממנו במלחמה (4v) למלאכת המלחמה והידיעה בנאות ממנו ברפואה למלאכת הרפואה. וכמו כן הידיעה בשוה והיא בסמיכות אם במזון
הנה למלאכת הרפואה ואם ביגיעה הנה לידיעת ההתעמלות.
[28](1096a34-1096b5) אמר אבל למספק שיספק בזה ויאמר שאין בכאן טוב זולת הטוב החלקי וגדר
הטוב החלקי והכללי אחד כמו גדר האדם החלקי והכללי כי כמו שאין הבדל בין

[Page 68] שניהם בששניהם אדם, רצוני החלקי והכללי, כן הענין בטוב הכללי והחלקי.
ובהיות זה כן הנה אין הבדל בין טוב וטוב, רצוני הכללי והחלקי, אלא שאחד מהם
נצחי, רצוני הכללי, והאחר בלתי נצחי. ולא יחייב אורך הזמן באחד מהם וקצורו
באחר חלוף, ר״ל בעצם שניהם ביתר והפחות ולא היותר חזק והיותר חלוש, כמו
הלובן הארוך המדה הנה אינו יותר חזק הלובן מן הלובן קצר המדה.
[29](1096b5-7) אמר וידמה שיהיה מה שאמרו כת פיתאגורש בזה הענין יותר רב ספוק, רצוני
שהנה תמצא צורה כוללת נבדלת, בעת שהניחו שזאת הצורה אשר היא הטוב
המוחלט היא האחד וכמו כן נמשך להם אספרוס בזה.
[30](1096b7-13) אמר אבל העיון במציאות הצורה הכוללת הוא מחכמה אחרת. ואולם זה אשר
ספקנו לו הנה כבר ידומה שבו ספק מה מפני כי לאומר שיאמר שהדבור אשר
חייבתם ממנו שיהיו הטובות רבות אמנם היה מצד שאתם שמתם הדבור בכל טוב והמבוקש בכאן אינו כל טוב אבל הטובות אשר הן טובות בעצמותן ואלו יאמרו על

מין אחד. ואמנם אשר יאמרו עמם במין ממיני השתוף הנה הן הפועלות לאלו
והשומרות להן
במין מהמינים או המסלקות הפכהן. וזה שאלו אמנם יאמר להן טובות מפני אלו, רצוני אשר הן טובות בעצמותם.

[31](1096b13-23) אמר אבל אחר שהוא מבואר שהטובות יאמרו על שני מינין הנה מהם מה שהם
טובות בעצמותם ומהם מה שהן טובות מפני אלו, ר״ל מועילות באלו, והיה
החקירה בכאן אמנם היא מן הטובות אשר הן טובות בעצמותם הנה ראוי שנחקור
מאלו הטובות אם הן בצורה אחת אם לא. ונאמר שלא יחשוב אחד שבכאן טובות

[Page 69] בעצמותם אם לא הטובות
אשר יבוקשו לבדנה כשיפרדו כמדרגת ההבנה והעיון וקצת התענוגים והכבודות. וזה שאלו הדברים ואם היינו מבקשים אותם כפי סברת
האומרים בצורות בגלל דבר אחר, והוא הצורה, הנה לאדם בלא ספק שיניחם מן
הטובות בעצמותם אם לא שיהיה לא יונח טוב זולת הצורה. וישוב המין לזה בטל,

רצוני המורכב מהחומר והצורה. ואם היו אלו הטובות מן הטובות בעצמותן, רצוני
המורכבות, והיה הטוב בם אחד הנה ראוי שיהיה גדר הטוב הנמצא אחד כגדר הלובן אשר הוא אחד בשלג והבלנקט וזולתו מהדברים (5r) הלבנים, רצוני שלא
יתחלף גדר הלובן להיותו בשלג או בבלנקט.
[32](1096b23-29)
אמר והוא גלוי שגדרי אלו הטובות השלש אשר הן טובות בעצמותן, רצוני הכבוד וההבנה והתענוג, משתנים מתחלפים מצד מה שהם טובות. וכשיהיה זה כן
הנה אין להם טוב משותף בצורה אחת עד שיאמר עליהם שם הטוב בהסכמה ולא
יאמר גם כן שהם אמנם הם משותפים בשם לבד, כי אשר הם בזה התואר לא

ישותפו אלא במלה לבד, אבל יותר ראוי בשם הטוב הנאמר עליהם שיהיה ממיני
השמות המשותפים אשר יודעו כמסופקים מאשר יאמרו על דברים רבים, אם מפני שהם מדבר אחד או יביאו כולם אל תכלית אחת או משהם יאמרו על דברים
מתדמים. במדרגת שם ההתחלה אשר יאמר על הלב בחי ועל יסודות הכותל כי יחס

[Page 70] הלב אל החי הוא יחם היסודות אל הכותל. וכמו כן שם השלמות אשר יאמר על
השכל והחוש כי הקיש השכל מהנפש כהקיש החוש מהגוף. והיותר ראשון מאלו
השלשה שיהיה שם הטוב יאמר עליהם על דרך מה שיאמר על המתיחסים.
[33](1096b30-31) אמר אבל הוא ראוי לנו שנעזוב זאת הבקשה במקום הזה כי החקירה ממנה
היא למלאכה אחרת מהפילוסופיא זולת זאת המלאכה יותר מיוחדת ויותר ראשונה.
ירצה מלאכת ההגיון והפילוסופיא הראשונה.
[34](1096b31-32) אמר וכמו כן הדבור בצורות והחקירה מהן במה שהן צורות היא לחכמה
אחרת. ירצה הפילוסופיא הראשונה.
[35](1096b32-35) אמר ואשר יראה בכאן שאם היה הטוב המבוקש והוא הנקרא הצלחה דבר
נמצא בעצמותו אם כולל מקיף בנו ואם נפרד בלתי כולל הנה זה הטוב אין אצלנו
שנמצאהו ולא נקנהו. ואנחנו הנה אמנם נבקש בזה המקום הטוב אשר נקנה אותו,
רצוני אשר נפעלהו ברצון, רצוני אלינו המצאתו אחר שהיתה זאת החכמה אמנם

תעיין בדברים אשר התחלותיהם הרצון.
[36](1096b35-1097a13) אמר אבל אולי למחשב שיחשוב כי הטוב אשר נקנה אמנם יהיה יותר טוב
כשיודע הטוב הכללי אשר הוא נמצא לטוב ההוא אשר נקנה במדרגת המשל אשר
כשהיה עמנו בדבר היינו בידיעת הדבר יותר שלמים וכשידענו הטוב ההוא אשר
הוא במדרגת המשל לטוב אשר נקנה אותו היינו יותר יכולים על המצאתו. ונאמר
שבזה הדבור בחיי קצת הספוק אבל ידמה שתהיה זאת הטענה מתהפכת למה שעליו
הענין בכל החכמות וכלל המלאכות. רצוני מאמר האומר שבכאן טובות כוללות הן
כמשל לאחת אחת מאלו הטובות ושלא ידע אלו הדברים מי שלא
ידע הכללי

[Page 71] הנמצא לדבר ההוא כמו שלא ידע הדבר (5v) מי שלא ידע דמיונו. וזה אנו רואים שכל
החכמות אמנם ישתוקק בכללם שיודעו הדברים המוסכלים בחכמה ההיא וכאשר
תודיעם במופתים אנו רואים שכבר נפלה להם הידיעה השלמה בדבר ההוא אשר
כוונו לצד ידיעתו ואם לא יודע הכללי אשר הוא משל לדבר ההוא אשר ידעוהו
ויציירוהו, רצוני אשר יאמרו בם האומרים בצורות. ואלו היה זה כן היה מותנה
בידיעת הדברים העיוניים. ולא היה התנצלות לכל המלאכות ולא לכל החכמות שיסבלו מה שלהן מן העזר בידיעת המלאכות והחכמות
זה העזר. כי המלאכות
הטבעיות והחכמות אין מדרכם שיעלם מהם זה השעור ויסכלוהו. רצוני שהוא לא

היה ראוי שיעלם על המחקה או הנגר שעור מה שתקנה אותו החכמה בצורה
הכללית אשר למלאכתו מהידיעה במלאכתו ולא היה ראוי שיעלם על הרופא שהוא
יהיה יותר רופא כשיעין אל צורת הרפואה הכללית ולא על מנהיג הצבא שתהיה
פעולתו יותר שלמה כשיעיין אל זאת הצורה. אבל הוא מהידוע שהרופא לא יעיין

בבריאות מזה הצד ולא יצטרך בידיעתו בבריאות אל שיעיין בצורת הבריאות הכללי
אבל אמנם יעיין בבריאות האדם המורכב, רצוני המין, ולא במין לבד אבל גם
בבריאות האדם החלקי הרמוז אליו, רצוני זידא ועמרא, לפי שהוא אמנם ירפא
האיש לא המין.
[37](1097a13-7,1097b8) אמר הנה זה מה שהיה ראוי שנאמר אותו בסתירת זה הדעת ונשוב למה
שהיינו בו, רצוני אל הדבור בטוב המבוקש במלאכת הנהגת המדינות מה הוא.
ונאמר שהנה יראה שהטוב המבוקש בכל אחת מהפעולות ובכל אחת מהמלאכות
יתחלף, רצוני שהטוב המבוקש במלאכה האחת או בפעל האחד הוא זולת הטוב
המבוקש במלאכה אחרת ובפעל אחר. וכשהיה זה הנה הטוב אשר בכל אחת מן
המלאכות גלוי שהוא הדבר אשר בעבורו יעשו המלאכות כל מה שיעשוהו. הנה
הוא ברפואה הבריאות ובהנהגת המלחמה ההתגברות ובמלאכת הבנין הבית וכמו כן הוא בכל אחת מהמלאכות זולתו באחרת. וזה הטוב הוא התכלית המכוון בכל

[Page 72] פועל ובחירה כי כל בני אדם אמנם יפעלו מה שיפעלוהו מפני התכלית המכוון
בפעל ההוא. הנה יחוייב מזה אם היה בכאן דבר אחד הוא תכלית לכל הדברים אשר
יפעלו שיהיה הוא הטוב אשר ראוי שיפעל ושיהיה זה הטוב הוא ההצלחה. ואע״פ

שהיו בכאן טובות רבות בזה התואר שתים או יותר, רצוני יבוקשו כל הטובות
מפניהם ולא יבוקשו הם מפני דבר אחר (ולא) מפני שיהיו אלה הטובות במקובצם
הם ההצלחה המבוקשת, כי (6r) אין הבדל בזה הענין במה שנכונהו אנחנו בזאת
החקירה בזה המקום, רצוני בין שיהיה זה הטוב אחד או הרבה לפי שאנחנו אמנם
נבקש ההצלחה הכוללת לכל האנשים. ובהיות זה כן הנה ראוי שנבקש גלוי זה
הטוב הכולל מה הוא היה אחד או רבים. ונאמר שכאשר היה מהגלוי שהתכליות
רבים והיה גם כן מהגלוי שאנו כבר נבחר קצתם בסבת דבר אחר כמו הממון וכלי

הזמר ובכלל כלל הכלים כלם הוא מבואר שאין כל התכליות שלמים. וכבר יראה
שהיותר טוב אשר נבקשהו ראוי שיהיה דבר שלם. הנה יחויב אם היה בכאן טוב
שלם אחד לבד שיהיה הוא הטוב המבוקש אחר שהיו אותם הטובות מבוקשות
מפניו והוא מבוקש לעצמותו. ואנחנו נאמר שהדבר המבוקש לעצמותו יותר שלם
מן המבוקש לזולתו ואשר נבחרהו בעת מן העתים מפני עצמותו יותר שלם מאשר
נבחרהו מפני זולתו בעת מה. ובכלל אחר שהיינו מאמינים שהשלם באמתות הוא
אשר נבחרהו לעצמותו לעולם ולא נבחרהו בעת מן העתים לזולתו והיינו רואים
שההצלחה היא בזה התאר, רצוני שהיא נבחרה לעולם לעצמותה ולא נבקשה בעת
מהעתים לזולתה, הנה מבואר שהטוב אשר בזה התואר הוא אשר ראוי שיהיה
ההצלחה. והכבוד והתענוג וכל מעלה הנה גלוי מענינה ג״כ שכבר נבחרה לעצמה
כשחשבנו שהיא ההצלחה וכבר נבחרה להצלחה כשנחשוב שאנו אמנם נגיע אל
ההצלחה באחת מאלו, רצוני באמצעותה. ואולם ההצלחה הנה הכל מסכימים בה
שהיא לא תובחר בעת מן העתים מפני אלו ולא מפני זולתה כלל. והוא מבואר
שאמנם תחוייב לה זאת ההאמנה מכל האנשים מפני שהיא מספקת בעצמה. וזה

הוא תאר הטוב השלם, רצוני שהוא מספיק בעצמו לא יצטרך עמו לזולתו.

[Page 73] [38](1097b8-11) אמר ולא ארצה באמרי שהטוב המבוקש הוא דבר מספיק בעצמו שיספיק
האדם בזה הטוב והוא לבדו, הנהגתו הנהגת המתאחד, אבל אמנם ארצה שזה הטוב
אמנם יספיק האדם בו ויגיע אליו והוא עם זולתו, בנים ואבות ונשים ובעלי מדינה,
לפי שהאדם מדיני בטבע, רוצה לומר אי אפשר לו שיחיה מבלעדי המדינה אם

ההכרחי ואם היותר טוב.
[39](1097b11-24) אמר אלא שהוא ראוי שיהיה לאנשים אשר הוא אחד מהם שעור מוגבל לפי שאנו כשלא נשים למדיניים שעור מוגבל בבנים והאבות והאוהבים היינו למה שאין
תכלית לו. ונחקור מזה הענין במה שאחר זה אבל נניח בכאן שההספקה בזה הוא
אשר כשיפרד בו האדם ישים הנהגתו נבחרת בלתי מצטרכת לדבר אחר זולת הדבר
ההוא אשר נפרד בו. ואנחנו רואים שזה (6v) הוא תואר ההצלחה. ולא תמנה ההצלחה
עם הטובות על שהיא שוה להן אבל אם תמנה הנה אמנם תמנה עם מה שהוא למטה
ממנה מהטובות על שהיא יותר נבחרת מהן. וזה כי הטובות יעדיפו. הנה היותר רבה
מהן טוב יותר נבחרת ממה שהוא פחות טוב ממנה והיותר גדולה מן הטובות כלן

יותר נבחרת לעולם מן זולתה. ולכן יראה שההצלחה היא דבר שלם מספיק בעצמו
תכלית לדברים אשר יפעלו. אבל ראוי שיהיה זה ממה שכבר הוסכם עליו בענין ההצלחה, רצוני שהיא הדבר היותר מעולה, ואשר נכוין בכאן מענינה הוא שיודע
מההוא.
[40](1097b24-1098a5) אמר ואולי יתאמת לנו זה כשנדע פעל האדם מה הוא. וזה שכמו שאנו רואים
שהטוב לכל אחד מהענינים המלאכותיים והענינים הטבעיים אמנם הוא בפעל ההוא
אשר ייחדהו כן יחויב שיהיה הטוב אשר ייחד האדם בפעולתו. משל זה במלאכות שהטוב למזמר אמנם הוא בזמר אשר הוא פעולתו וכמו כן המכה בכנור ולזולתה מן
המלאכות וזה כי הוא מן השקר שנניח לנגרים ולאושכפים פעלות ומעשים מיוחדים

[Page 74] ולא נניח לאדם פועל מיוחד לו אבל על שהוא בטל. הנה והוא מן המבואר שכמו
שלעין והיד והרגל ולכל אחד מן האברים פועל מיוחד להם כן יחויב שיהיה לאדם
שהוא מקובץ אלו כלם פועל אחד הוא זולת אלו כלם. וכשהיה מחויב שיהיה בכאן
פועל מיוחד לאדם הנה נחקור מה הוא. ונאמר שכבר אנחנו רואים בו פעולות רבות
וזה שהוא יפעל פעולות הצומח ופעולות החוש ופעולות הדבור. ואי אפשר שנאמר
כי פעולתו היא שיצמח ויזון כי זה פועל כולל לו ולצמחים, רצוני שהנה ישותף לו
בו הצומח ואנחנו אמנם נבקש בכאן פעולתו המיוחדת. הנה אם כן ראוי שנעזוב

פועל הכח הזן בזאת הבקשה. ואולם הכח השני אשר ימשך לזה והוא המרגיש הנה
יראה גם כן מענינו שהוא משותף לאדם ולסוס ולשור ולשאר הבעלי חיים. וכשהיה
זה כן הנה נשאר שיהיה הדבור הוא הפעל המיוחד בו אשר לא ישותף לו בו זולתו
לפי שאם ישותף לו בו זולתו לא היה לו פעל מיוחד. וזה החלק מן הנפש אשר יוחס

אל האדם הנה יראה ממנו שהוא שני חלקים חלק מחשב, ר״ל משיג ענין, וחלק
כפוף למחשבה. ירצה בכפוף והנקשר החלק בעל המעלות המדותיות ובמחשב
השופט על הנכונה.
[41](1098a5-20) אמר וכשהיה זה החלק מן הנפש יאמר על שני מינים, על מה שהוא ממנו בכח
ומה שהוא ממנו בפעל, הנה נשים דבורנו ממנו באשר הוא בפעל לפי שהוא יותר
אמתי ויותר ראשון בדבור בו אחר שהיה הוא (7r) היותר שלם. ונאמר שאם היה פעל
האדם אמנם הוא הדבור או בלתי ערום מן הדבור והיינו אומרים שפעל המתקרב

בזאת המלאכה ופעל המעולה בה הוא אחד בסוג, וזה כי פעל המתקרב בהכאת
הכנור והמעולה בו שניהם בהכאת הכנור, והיה המעולה בדבר דבר מאלו אמנם

[Page 75] יובדל מבלתי המעולה בהוסיפנו על הפעל אשר ייחדהו היותו מעולה, הנה יחויב
שיהיה פעל האדם רע היה או טוב אמנם הוא הנהגה מה. וארצה בהנהגה הפעל
אשר יהיה לנפש מהסברא וצד תכלית מוגבל. ופעל האדם המעולה הוא זה הפעל
כשהיה כפי מה שיחויב מן הטוב. ואמנם ייטב פעל כל אחד מהדברים כפי מעלתו.
הנה פעל הסוס הטוב אמנם יהיה כפי מעלתו וכן הענין בדבר דבר מן שאר

הנמצאות. ובהיות הענין כן הנה הטוב אשר ייחד האדם הוא פעל לנפש המדברת
כפי מה שתחיבהו המעלה. ואם היו המעלות רבות הנה הוא פעל מה שיחיבהו
החלק היותר מעולה מהם והיותר שלם. ואמנם ימצא זה הפעל בהנהגה השלמה לפי
שבזולתה מן ההנהגות לא יתרבה ולא ימצא מאודיי אבל אם היה הוא מעטיי ואחד.
והפעל האחד המעולה לא יקנה ההצלחה כמו שצפור דרור אחת לא תבשר באביב
ולא יום אחד שוה האויר יבשר בזה. וכן גם כן לא ישים האדם מצליח יום אחד
מחיותו ולא זמן מועט אבל אם יהיו חייו כלם או רובם יפעל פעולות ההצלחה וזה

יהיה בהנהגה השלמה.
[42](1098a20-26) אמר הנה זה הטוב הוא אשר ראוי שנבאר מיניו או חלקיו. וראוי שיהיה מחויב
לרשום אותו תחלה, ר״ל נגדרהו בגדר כללי, עוד נבאר אחר זה חלקיו. כי אנו רואים
שהוא מחויב על כל אחד שיקדים ההשגחה בבאור הענינים היפים והגעתם. והזמן
אם שיהיה הוא המוציא לאלו הדברים בארכו ואם שיהיה עזר נכון על זה ולכן היו
המלאכות מתוספות עם ארך הזמן. וזה שהוא מחויב על כל אחד מהפועלים שיוסיף
במלאכתו כאשר אפשר לו מה שיחסר מן המלאכה ושישמור מה שהשלים זולתו
ממנה.

[Page 76] [43](1098a26-32) אמר ואין ראוי שנבקש השלמת החקירה בכל מה שנפעלהו על משל אחד אבל
ראוי שתהיה השלמת החקירה במלאכה מלאכה כפי החומר המונח לו ובשעור אשר
ישותף אותה המלאכה. וזה כי הרבה מן המלאכות מסכימות בעיון בדברים אחדים
ויתחלפו במעט והרב. משל זה שהנגר והמהנדס שניהם יבקשו ידיעת הזוית הנצבת
אבל הנגר אמנם יבקש מידיעתה שעור מה שיקובל תועלת בו במלאכה ההיא ואולם
המהנדס הנה יבקש מה היא (7v) במוחלט ואי זה מהדברים היא לפי שהוא המעיין
באמתתה. וכן הענין בהרבה ממה שתעיין בו מלאכת הרפואה והחכמה הטבעית.
[44](1098a32-33) אמר וכפי זה הצד ראוי שיעשה בשאר הדברים כדי שלא תרבה עלינו בקשת
ידיעת מה שיעדיף מפעל המלאכה ממה שלא יחויב שיפעלהו אחר שאין לו עשר
בפעל המלאכה.
[45](1098a33-1098b4) אמר ואין ראוי לנו גם כן שנבקש ידיעת הסבות בכל דבר על משל אחד אבל
כבר יספיק בקצת הדברים בשנדע שהם נמצאים לבד כענין בהתחלות הראשונות. כי
ראשית ההתחלות הראשונות היא ידיעתנו בדבר שהוא נמצא. וההתחלות הנה מהן מה שיודע בחקירה ומהן מה שיודע בחוש, ר״ל הראשיות הפרטיות, ומהן מה
שיודע בהתמדה והרגל, רצוני הנסיון, ומהן שיודע בדרכים אחרים. ירצה לפי מה

שאחשוב מפני המאמרים המפרשים להם ומפני דרך החלוקה וכיוצא בו מהענינים
המישירים לנפילת האמת בדבר ממה שלא יפעל פעל ההיקש.
[46](1098b4-8) אמר הנה ראוי שנבקש עשית כל אחת מההתחלות כפי מה שיחיבהו טבעה,
ר״ל שנבקש ידיעתה מן הצד אשר יגזרהו טבעה, ושנשתדל בהגעתה והגבלתה מאד
כפי מה שיחויב כי תועלת הידיעה בה במה שימשך לה גדולה. הנה כבר יחשב
בהתחלת הדבר שהוא יותר מחצי כללו אחר שהיה הרבה מהדברים המבוקשים

במלאכה האחת בעינה יתבארו ויגלו בהגלות ההתחלה.
[47](1098a27-29;1098b4-6) אמר הנה ראוי שנחקור מזה הטוב ומיניו כפי מה שיגזרהו החמר הנושא בזאת

[Page 77] המלאכה ובשעור אשר תגזרהו זאת המלאכה. (8,1098b9-12) ולא נקצר על שתהיה חקירתנו ממנו
מן ההקדמות והתולדות אבל גם מן הדברים אשר יאמרו בו. ירצה מכרות החכמים
המפורסמים בם והניחם אותם אם רובם ואם המפורסמים מהם. כי האמת כל דבר
מסכים עמו ומעיד עליו ואולם הכזב הנה במהרה יתחלף לו האמת ויובדל ממנו.
[48](1098b12-16) אמר ולמה שהיה גלוי שהטובות שלשה מינים, הנה מהם מה שהן מחוץ ומהן
מה שהן בנפש ומהן מה שהן בגוף, הנה נאמר שהיותר אמתיות מהן והיותר
ראשונות בשיהיו טובות מה שיהיה מהן בנפש ואשר בנפש אמנם הם פעולות הנפש
ומעשים לה.
[49](1098b16-20) אמר ובהיות הענין כן הנה אמת מה שיתואר בו הטוב האנושי בדעת הקדום
אשר הסכימו עליו המתפלספים שהתכלית המכוון הוא פעולות ומעשים מה. ועל
היושר יאמר זה בו כי בזה הצד יהיה התכלית אמנם הוא תכלית הטובות (8r) אשר
לנפש לא תכלית הטובות אשר מחוץ.
[50](1098b20-22) אמר וממה שיעיד לזה הדבור ויסכים עמו מה שעליו המצליח מטוב ההנהגה
ויופי הפעולות. וזה כי ההצלחה כמעט שיהיו הכל מתארים אותה מן הקדמונים
כשהיא טוב ההנהגה ויופי פעולות.
[51](1098b22-26) אמר וכבר יראה מזה שכל הדברים המבוקשים בהצלחה יחויב שיהיו נמצאים
למצליח. וזה כי בני אדם יראו שההצלחה מעלה והבנה ואחרים יסברו שהיא חכמה
מה וזולתם יסברו שהיא כל אלו הדברים או קצתם, רצוני כל המעלות וכלל החכמה
או קצתה. וכלם יתנו בהיות אלו נמצאים למצליח אם עם תענוג ואם בלתי ערום מן
התענוג. ואנשים אחרים קבצו אל הטובות אשר בנפש האותות הטובות אשר מחוץ
והוא אשר יקרא הנכוחות.

[52](1098b27-28) אמר וקצת אלו הדעות בהצלחה אמרו בו אנשים רבים מן הקדמונים וקצתם
אמר בו מעט מן המפורסמים מן החכמים.
[53](1098b28-1099a11) אמר ולא יטעה אחד מהם בכל מה שהאמין מזה אבל הם הטיבו אם בדבר אחד
ממה שאמרוהו בה או ברובו. הנה מי שאמר מהם שההצלחה היא המעלה ומי
שאמר שהיא פעל מה למעלה הנה מאמרם מסכים בפנים מה כי הפעל אשר יהיה

[Page 78] כפי מה שתחיבהו המעלה הוא המעלה ואע״פ שהיה ראוי שלא יהיה ההבדל בין
הסברה כשההצלחה בקנין ובין ההאמנה כשהיא בפעל והעשיה מועט. לפי שהקנין
כבר יתכן שיהיה נמצא באדם והוא לא יפעל טוב כלל כמדרגת ענין הישן המעולה
או זולתו ממי שלא יוכן לו הפעל במין ממיני המניעה. ואולם כשימצא הפעל לאדם
הנה לא יתכן שלא יגיע ממנו בעת ההיא טוב לפי שהוא בעת ההיא יפעל בהכרח
וייטיב הפועל. וכמו שהמכינים עצמם אל ההלחמות לא יגיע להם בטיול הארוך
והישר הבקיאות והאומץ מאבירי הלב אשר לא יפעלו אבל העורכים מלחמות
והיוצאים לריב בחריצות כמו כן החשובים והטובים מהאנשים בהנהגתם אמנם הם
אשר יפעלו פעולותיהם ביושר והשווי לא אשר ימצא להם הקנין אשר יהיו ממנו
אלו הפעולות מזולת שיפעלו. והנהגת אלו ערבה בעצמה לפי שהערבות הוא
מהענינים המיוחסים אל הנפש והיא תאהב אלו הפעולות, רצוני שהתענוג אמנם
הוא מטובות הנפש וכל אחד מבני אדם יתענג בדבר אשר יאהבהו. משל זה כי אוהב

הסוסים יתענג בהבטה אליהם ואוהב העיון יתענג בעיון וכן אוהב השווי יתענג
בענינים המיוחסים אל השווי, רצוני הענינים השוים, ובכלל הנה אוהבי המעלות
יתענגו בענינים המעולים.
[54](1099a11-25) אמר והדברים הערבים אצל רוב האנשים יתרחקו מן (8v) הדברים היפים מפני
שהדברים היפים אינם ערבים לנו מתחלת הענין ובטבע כענין בתענוגים הגשמיים.
והדברים הערבים בטבע הם ערבים אצל אוהב המעלה. הנה יתחייב שיהיו אלו
הפעולות ערבות אצל אוהבי היפה בעצמן ולכן אין בם צורך בהנהגתם אל תענוג נוסף על תענוגם
אחר שהיה להם נמצא בנפש הנהגתם. כי הוא לא ימצא אדם טוב
אם לא שהוא ישמח בפעולות היפות ולא יאמר אחד באדם שהוא שוה אם לא במי
שיאהב הענינים המיוחסים אל השווי, רצוני השוים, ולא יאמר באדם שהוא נדיב אם
לא במי שיאהב הענינים המיוחסים אל הנדיבות וכמו כן ירוץ הענין בשאר המעלות.

[Page 79] ובהיות זה כן הנה הפעולות אשר יפעלו כפי מה שתחייבהו המעלה ערבות בעצמן
והן עם זה גם כן טובות ויפות. וכל אחת מאלו הפעולות אמנם תהיה בזה התאר
בפרט כששפט עליה המעולה משפט נכון, רצוני בסוג והעת והשעור. ומשפט
המעולה עליהן הוא משפט נכון. וכאשר התישב זה הנה ההצלחה אם כן היא היותר

מעולה שבדברים והיותר טוב מהם והערבות במוחלט נמצא בה.
[55](1099a25-28) אמר ולא יוכרו אלו הדברים ויובדלו כמו שהוכרו והובדלו בלוח בדגלש. הנה
הוא כתב שם: היותר טוב שבדברים היותר שוה מהם והיותר מעולה מהם היותר
אמתי מהם והיותר ערב מהם היותר נכסף מהם. וזה שאלו הדברים כלם כבר ימצאו
לפעולות המעלה. רצוני שהם היותר טובים שבדברים מפני שהן היותר שוה מהן והיותר מעולה מהן
מפני שהן היותר אמתי מהם והיותר ערב מהם מפני שהן היותר נכסף מהן.
[56](1099a29-9,1100a5) אמר ואנחנו נאמר שההצלחה אם שתהיה אלו הטובות, רצוני אשר בנפש
ובגוף וחוץ לנפש, ואם שתהיה אחת מהם והיא המעולה מהן, רצוני אשר בנפש כפי
מה שאמרנו. אבל כבר יראה שההצלחה מצטרכת לטובות אשר מחוץ כמו שאמרנו.
וזה שהוא מן הנמנע או ממה שלא יקל שיעשה האדם הענינים היפים מזולת שיהיה
לו עזר מאלו אשר מחוץ. כי הרבה מהענינים היפים כבר נעזר על פעולתם בדברים
מחוץ הם ככלים כמו הממון בנדיבות והאוהבים והעוזרים במלחמה. וגם כן הנה
קצת הדברים כשיחסרו למצליח תעכר עליו הצלחתו כמו טוב היחס והצלחת הבנים

[Page 80] והיופי. כי לא יראה מצליח מי שהיה בתכלית הגנות והכיעור או מי שהיה רע היחס
או מי שהיה ערירי בלתי מוליד. וראוי שיהיה פחות מצליח מזה מי שהיו לו בנים
רעים או אוהבים רעים או היו לו בנים טובים ואוהבים טובים ומתו. וידמה שיהיה
הענין כמו שאמרנו שהמצליח יצטרך אל עוזרים מחוץ. ולכן היו אנשים משימים
ההצלחה (9r) המעלה וטוב המזל ואחרים ישימו המעלה וההצלחה דבר אחד. ולזה
ההתחלפות בהצלחה נפל הספק בענינה אם היא דבר מתלמד וקנוי במנהג או נקנה
מצד אחר, אם בהשגחה מן האל באדם או בקרי וההזדמן. אלא כי הוא גלוי שאם
היו בכאן דברים יתנם האל לבני אדם הנה אמת שההצלחה תהיה נתונה ממנו להם
וכל שכן אחר שהיתה היותר מעולה שבענינים המיוחסים לבני אדם. אבל העיון בזה
יותר ראוי בו שיהיה יותר דומה במלאכה אחרת. וכבר התבאר שהיא אם לא תהיה
נתונה מהבורא אבל תהיה במעלה או בחכמה או בקנין הנה היא מהענינים אשר
בתכלית הנשיאות והעלוי לפי שמה שהוא תכלית המעלה ומה שיראה ממנו שהוא

היותר מעולה שבענינים הנה הוא דבר אלהי ישמח וישיש האדם בו. ויראה מענינה
שהיא אם היתה בקנין שהיא תגיע להרבה מהאנשים לפי שכבר אפשר שיקנה אותה
בלמידה וההשגחה כל מי שאינו עור בטבע מקבול המעלה. ואם היה היות ההצלחה
בקנין יותר טוב מהיותה בהזדמן והקרי הנה מן המחויב שתהיה בקנין. וכמו
שהענינים הטבעיים מדרכם שיהיו על היותר משובח שבענינים והיותר טוב מהם כן
יחויב שיהיו הענינים המלאכותיים, רצוני אשר יהיה מציאותם לנו ביותר טוב
שבתארים, והוא שיהיו נקנין לא מחודשים לנו בהזדמן ובפרט היותר טובה
שבמלאכות, רצוני אשר היא מלאכת הנהגת המדינות, רצוני שלא יהיה הטוב המגיע
ממנה נמצא מההזדמן. ומהטעויות היותר גדולים שימסר מציאות היותר גדול
שבענינים והוא ההצלחה להזדמן ומה שיפול בקרי. ובכלל הנה כבר התבאר הענין
הדרוש ממה שקדם מן הדבור, רצוני מה היא ההצלחה, ואמרנו שהיא פעל מה

[Page 81] לנפש כפי מה שתחייבהו המעלה. ואולם שאר הטובות הנשארות אשר מחוץ הנה
מהם מה שמציאותו הכרחי במציאות זה הטוב ומהם מה שהוא מועיל בו, ר״ל
שהוא ימצא בעבורו בתאר יותר טוב והוא לו במדרגת הכלי. וזה המאמר כלו הוא
מסכים למה שקדם ממאמרינו וזה שאנו כבר הנחנו שתכלית הנהגת המדינות הוא
היותר טוב שבתכליות. ורוב ההשגחה בהנהגת המדינות אמנם הוא שנשים בעלי
המדינה טובים פועלים היפה. ולכן היה במחויב שלא נאמר בשור או סוס או זולתם
מהב׳׳ח שהוא מצליח וזה שאין מהם דבר ישתתף אל האדם בזה הפעל. ולזאת
הסבה גם כן אין אנו קוראים הנער מצליח לפי שהוא בלתי שלם עדין ולא פועל
פעולות ההצלחה לקוטן שניו. ואשר יקרא מהנערים מצליח הנה אמנם נקראהו בזה
לתקוה שיהיה מצליח וזה שהוא יצטרך כמו שאמרנו בהצלחה אל מעלה (9v) שלמה
והנהגה תמימה.
[57](1100a5-7)
אמר ולאומר שיאמר שכבר יהיו בחיי האדם שנויים רבים והזדמניות שונות וכבר אפשר במי שהוא היותר מרעיש שבאנשים לבקש צרכיו שימצאוהו תלאות
עצומות בעת הזקנה כמו שקרה לאנשים רבים. (1100a8-10,1100a17) ומי שיקרו לו אלו התלאות וימות
מצער לא יקרא אותו אחד מבני אדם מצליח. וכפי זה ההקש הנה אין ראוי שיקרא
אחד מבני אדם מצליח מה שהתמיד חי. ולכן אמר שולון שהוא ראוי שימתין האדם
סוף חייו עוד ישפוט עליו בהצלחה או בצער. אבל אם היה זה הדעת ראוי להאמין
הנה האדם אם כן אמנם יהיה מצליח אחר מותו. אלא שזה המאמר בתכלית הגנות
מדרך מה שנאמינהו אחר שהיינו רואים שההצלחה אמנם היא פעל מה. ולבן לא
נקרא המת מצליח ולא שולון רצה זה הענין אבל אמנם רצה שהאדם על בטחון
מתשומת שם אל המת מצליח מפני שהוא בלתי אפשר שיקרו לו פגעים ולא
מכשולות.
[58](1100a17-30) אמר ובזה הענין עצמו מקום ספק. וזה שכבר יחשב במת שכבר ישיגהו טוב
ורע כמו שישיג החי ואם היה לא ירגיש בו. וזה כמו הכבוד לגופו או הבזיון וכן
יושר ענין הבנים ובני הבנים או עוותם. ובאלו הדברים גם כן מבוכה אחרת לפי
שכבר אפשר במי שחי בחיים עד שמגיע לזקנה מצליח וישלם כפי זה הענין
שיקרו

[Page 82] כמו אלו השנויים בבניו, רצוני שיהיו קצתם נבחרים טובי ההנהגה ושיהיו קצתם
בהפך זה. כי הוא מהמבואר שכבר ימצא בין האבות והבנים חלוף והבדל, רצוני
שלא יחוייב שיולידו הטובים טובים לעולם. אבל אם נניח זה כן יתחייב ממנו ענין
זר ומגונה והוא שיהיה המת משתנה בשנוי זולתו וישוב פעם מצליח כשהיה לו בן
מעולה ופעם מצטער כשהיה לו בן סורר. ואם נניח שהוא לא ישתנה בשנוי הבנים
היה מן המגונה שלא יהיה בין האבות והבנים דבוק. הנה זה מה שחויב מהספק
בזאת השאלה.
[59](1100a31-1100b6) אמר אבל ראוי שנשוב למה שהיה נופל בו תחלה הספק, רצוני מתי יקרא
האדם מצליח. ואולי הוא יתבאר ממה שתארנו קודם הענין אשר נחקור ממנו בזה
המקום. ונאמר אם היה ראוי שנמתין באדם סוף חייו ואחר כך אצל זה נקראהו
מצליח לא לפי שהוא נמצא מצליח בעת ההיא, רצוני אחר מותו, אבל לפי שהוא
כבר היה לפנים מצליח, רצוני בחייו, הנה כבר יחוייב להם שיהיה עת שהיה מצליח
לא יקרא במה שהוא עליו אבל כשנעדר ההצלחה. וזה מגונה והוא מבואר החיוב
לאשר יאמרו זה המאמר לפי שהם לא ירצו שיקראו החיים מצליחים כל עוד היותם
בחיים בסבת השנויים המתחדשים עליהם. וגם כן הנה הם יקבלו שההצלחה
מהדברים הנשארים הקימים. וכשיהיה זה כן הנה יחויב שלא תהיה (10r) היא ולא הפכה
מהמקרים
אשר ימשכו על אנשים בעינם פעמים רבות בחייהם. וזה שאלו המקרים הם מתחדשים מההזדמן. ואם יוחסו ההצלחה והצער אליהם מצאנו האדם האחד
בעצמו פעמים רבות בחייו מצליח ופעמים רבות מצטער ויהיה כבר יחסנו ההצלחה
אל ההזדמן ושמנו ההצלחה הקיימת האנושית היא ממין הצלחת הפחות מהב״ח
מציאות וזה שכבר יקרו אלו הפגעים להרבה מהב״ח. (1100b7-11) ובכלל הנה אין יחסנו
ההצלחה למה שיפול בהזדמן נכון כלל לפי שהטוב והרע לא ימצאו מההזדמן אבל
הנהגת האדם תצטרך בשלמותה אל טוב ההזדמן. ואולם קנות ענין
ההצלחה אינו

[Page 83] בטוב ההזדמן אבל בפעלות אשר יהיו כפי מה שתחיבהו המעלה והפכי אלה
הפעולות ימצאו להפך ההצלחה.

[60](1100b11-16) אמר וממה שיעיד לזה המאמר הענין אשר אמרנוהו משההצלחה ראוי שתהיה
קימה ולא ימצא לדבר מההזדמנויות קיום אם לא שיהיה עם מעלה. כי אלו
הפעולות יחשב בם שהם יותר קימות ויותר נשארות כמו החכמות והנכבדת שבאלו
הפעולות והרבת מהם שעור, רצוני אשר תהיה מהמעלה, היותר קימה מהם והיותר
מתמידה. ואמנם היו פעולות המצליחים מתמידות מפני שהם יתנהגו באלו הפעולות
הנהגה מתמדת מדובקת כל חייהם. (1100b18-21) הנה כבר ימצא אם כן למצליח תמיד הדבר אשר
היה בו מצליח מה שנמצא המצליח. וזה שהמשובח תמים המעלה הוא אשר ידע
עניני המעלה ויעשה אותם תמיד וזה ביותר טוב ממה שידעם ויעשם כל אחד מבני
אדם. והוא עם זה היותר טוב שבאנשים להמתין על הפגעים מבלתי שישיגהו בזה
צער.
[61](1100b22-1101a11) אמר וכשיהיו בכאן דברים רבים יקרו בהזדמן והם מתחלפים בגודל וקוטן הנה
מבואר שמה שיקטן מטובתם ורעתם לא יחדש מציאותם בהנהגת האדם נטיה אל ההצלחה או אל הצער. רצוני שכאשר תתחדש רעתם כמצליח לא תעתיקהו אל
הצער ולא כשתחודש טובתם בו לא תעתיקהו אל ההצלחה יותר שלמה. ואולם מה
שהיה מהם גדול ורב הנה כשיהיה טוב ישים הנהגת האדם יותר רבת ההצלחה לפי
שהוא יעזור על עדיה והודה ויהיה השתמשות האדם ההוא לה השתמשות טוב
משובח. וכשהיה הענין בהפך זה עכר והפסיד ההצלחה לפי שהמחודש ההוא יביא
על בעליו דאגות וימנעהו מפעלות רבות מפעלוח ההצלחה אלא שהסובל בתואר

קרוב מהמצליח כשסבל מה שירבה וגדל מן הפגעים סבל נקל אחר שלא יהיה הסבל
ההוא להעדר חושו בהצטערויות אבל לגבהותו וגודל נפשו. וכשהיו הפעולות הם
קנין ענין ההנהגה אשר היא (10v) ההצלחה האמתית כמו שאמרנו הנה לא יהיה אחד

[Page 84] מהמצליחים מצטער בעת מן העתים מהפעולות לפי שהוא לא יפעל בעת מן העתים

פעולות רעות מגונות. וזה כי הטוב באמת המשכיל אנו רואים שהוא אשר יסבול כל
מה שיקרה לו מהפגעים סבל יפה ויפעל מהדברים תמיד היותר טוב מהם במדרגת
בעל הצבא הבקי אשר יעשה צבאו בהזיק שונאיו ביותר מופלג מה שיהיה
מההלתמות בכל עת כפי האפשר בעת ההיא ובשנאה ההיא ובמדרגת האושכף הבקי
אשר יעשה מהעורות המגיעים אליו היותר טובה שברצועות שאפשר לעשותה בעור
ההוא וכן שאר האומנים הבקיאים. וכשהיה זה כן הנה לא יהיה המצליח אם כן בעת
מן העתים מצטער אבל יהיה שמח ואם יחולו בו הפגעים אשר חלו בפלוני, ירצה

כמו מה שיאמר באיוב ע״ה. ולא יהיה גם כן מתהפך מהיר ההעתק וזה שהוא אינו
ממי שיעתק מההצלחה בקלות. ואין אמנם לא יעתיקוהו ממנה הפגעים המועטים
לבד ולא יעתיקוהו אלא הפגעים הגדולים.
[62](1101a11-16) אמר ואין אמנם יהיה המצליח מצליח כשהחזיק בענינים המעולים זמן מועט
אבל כשמצליח בענינים היפים זמן ארוך. וכשהיה הענין כן הנה מה אשר ימנע אחד
מלומר שהמצליח התמים ההצלחה הוא אשר יפעל פעולותיו כפי מה שתחיבהו
המעלה השלמה ושיצליחוהו הענינים אשר מחוץ לא זמן מועט אבל בחייו בכללם.
[63](1101a16-21) אמר וראוי שנחבר אל זה המאמר שהוא אשר יחיה חייו על זה או ימות והוא
עליו לפי שהמעותד מהענינים נעלם ממנו אנחנו וההצלחה אמנם נניחה בכל עת
תכלית ותמימות. וכשהיה זה כן הנה אמנם נקרא אנחנו מהחיים מצליחים אשר
ימצאו להם הדברים אשר זכרנו אותם בזמנם העומד והעתיד. ואמנם נקראם
מצליחים מצד שהם בני אדם לבד לא זולת.
[64](1101a21-11,1101a31) אמר הנה זה שעור מה שהיה ראוי שנבארהו באלו הדברים. ואולם המאמר
בשהפגעים אשר יקרו לבני המת ואוהביו בכללם לא יתלה בו מהם דבר כלל הנה

[Page 85] הוא מאמר בלתי מקובל כלל להיותו מתהפך למה שיאמינוהו בני אדם. וכשהיו
הענינים הקורים לאלו רבים מתחלפים והיה קצתם יעשה רושם במת יותר וקצתם
פחות היה העסק בחלוקת אלו הדברים אל החלקיות ומנינם ארוך אין תכלית לו.
ואולם כשיאמר בם מאמר כללי ועל דרך הרושם אשר ייחד הרוב הנה ראוי שיספיק
במה שנאמרהו בם. והוא כי כמו שהפגעים אשר יקרו למת בחייו קצתם יכבד עליו
לסבלו ויתנו הפעלות ורושם בהנהגתו וקצתם יקל עליו לסבלו ולא יתנו רושם
בהנהגתו כן הענין במה שיקרה לבניו ואוהביו בכללם.

[65](1101a31-33) אמר אבל כל אחד מהמקרים אשר יקרו (11r) לחיים יתחלפו מה שיקרה להם מהם
כשמתו ברע כמו חלוף הענינים הרעים הנמצאים במאמרי המשוררים למעשה בם,
רצוני שהמעשה בם הוא יותר חזק רוע, ר׳׳ל הנעשים מהם יותר חזקי רוע מהנאמרים.
[66](1101a34-1101b5 )אמר הנה ראוי לנו שנבדיל זה החלוף בשנתיר הספק הנופל בענין המתים
ונעיין אם יהיו משתתפים לחיים בדבר מהטובות או בהפכם. וידמה אם היה מגיע
אליהם מאלו טוב היה או הפכו שיהיה מעט מזער. וזה שהוא אי אפשר שיגיע לכל
שני המינים על ענין אחד, ר״ל החיים והמתים, ואי אפשר שישיג המתים בלעדי
החיים. הנה נשאר שיהיה מה שישיג המתים מזה אמנם הוא שעור מה לא ישים
זולת המצליחים מצליחים אם השיגם טוב ולא יסיר מהמצליחים הצלחתם אם היה
המשיג להם רע.
[67](1101b5-8) אמר הנה נראה מזה המאמר שטוב ענין החיים או רוע ענינם ישיג המת, רצוני
אשר לאלו המתים בם התלות מה, בשעור מה לא ישים המצליח בלתי מצליח או
המצטער מצליח.
[68](12,1101b10-18)
אמר ואחר שבארנו אלו הדברים הנה נחקור מההצלחה אם היא מהענינים המשובחים או מהענינים הנשגבים אשר הם יותר גדולים משישובחו. וזה שהוא
מהמבואר שהיא אינה מהכחות הפועלות אשר יאמרו בסמיכות אל דבר והם באיך
מה. וכל משובח אמנם ישובח באיר מה ובסמיכות אל דבר מה. הנה אנו אמנם

נשבח השווי והגבורה ובכלל הטוב והמעלה כפי הפעולות הנמצאות ממנו ומה
שיתחדש מהן. וכן החזק ואשר ייטיב המרוצה וכל אחד ממה שידמה המעלות
הגופיות הנה אמנם נשבחם לפי שהם באיר מה ובסמיכות אל דבר אחד. (1101b21-23) וכשהיו
השבחים לכמו אלו הדברים הוא מבואר שהדברים אשר הם בתכלית המעלה אין

[Page 86] להם שבח אבל הם יותר גדולים ויותר מעולים משישובתו כמו שהתבאר מענינם
. (1101b24-25) וזה שאנחנו כבר ניחם האלהיים והנבחרים מהאנשים אל ההצלחה. (1101b25-27) ולא ישבח אחד
ההצלחה מהאנשים כמו שישבח השווי אבל הוא יעלה אותה ויכבדה על שהיא ענין
אלהי חשוב.
[69](1101b27-30) אמר וכבר יחשב בתאדרים המשורר שהוא כבר הכניס התענוג בדברים אשר
הם בתכלית החשיבות. וזה שהוא למה שהיה ממה שלא ישובח שמהו מהענינים
הטובים אשר הם יותר מעולים מהדברים המשובחים.
[70](1101b30-34) אמר והדברים אשר הם יותר מעולים משישובחו הוא האל יתעלה והטוב
במוחלט. וזה ששאר הדברים המעולים אמנם ייוחסו אל האל ואל הטוב כי השבח
השיריי אמנם הוא למעלה אחר שהיינו אמנם נעשה הענינים (11v) היפים במעלה והיו
השבחים אמנם הם לפעולות הנפשיות והגשמיות על משל אחד.
[71](1101b34-1102a4) אמר והיותר ראוי בשיהיה השלמת החקירה מאלו הדברים אמנם יחויב שתהיה

ממי שהשגחתו נוטה אל מעשה השבחים, רצוני השיר. ואולם אנחנו הנה התבאר
לנו ממה שאמרנוהו שההצלחה מהענינים הגדולים הנשגבים השלמים. וידמה
שיהיה אמנם היתה כן לפי שהיא ההתחלה על דרך התכלית. וזה שאנו יחד אמנם
נפעל שאר הדברים כלם בעבורה ואנחנו נאמין במה שהיה התחלה לענינים הטובים
וסבה להם שהוא ענין אלהי.
[72](13,1102a5-7) אמר וכאשר היתה ההצלחה פועל מה לנפש יהיה כפי המעלה השלמה הנה

[Page 87] ראוי שנחקור מהמעלה השלמה מה היא ומה מיניה. ואולי עיוננו בהצלחה כשנלך
בו זה הדרך מן הלמוד היה יותר טוב ויותר מעולה.
[73](1102a7-26) אמר וכבר יחשב במי שהוא על האמת מנהיג מדינתו שהשגחתו אמנם היא
במעלה בפרט לפי שתאותו ורצונו אמנם הוא שישים בעלי המדינה מדקדקים
וחשובים בנימוסים. ומשל זה מניח הנימוסים לבעלי אקריטש ולקאדאמוניא וזולת
אלה ממי שירוץ מרוצתם. וכאשר היתה כונתנו בזאת החקירה אמנם היא להנהגת

המדינות הנה מן המבואר אם כן שהדרישה והחקירה אמנם תהיה כפי כונתנו
מתחלת הענין. הנה ראוי אם כן שנחקור מהמעלה האנושית וזה מבואר לפי שאנו
אמנם נבקש הטוב האנושי וההצלחה האנושית. ולא ארצה במעלה האנושית מעלת הגוף אבל מעלת
הנפש אחר שאמרנו שההצלחה פועל לנפש. וכשהיה הענין כפי זה
הנה מחויב על בעל הנהגת המדינות שיעין בענין קניני הנפש אחר שהיינו אומרים
שהפעל לה. וכשהיה זה כן הנה מן המבואר שהוא ראוי על בעל הנהגת המדינות
שידע תארי הנפש איך הם וכמה הם כמו שיחויב על הרופא אשר ירפא העינים

וירפא הגוף שידע תארי הגוף ותארי העינים כלם מה הם וכמה הם. אבל זה יותר
מחויב לפי שהנהגת המדינות יותר נכבדת ויותר מעולה ממלאכת הרפואה אחר
שהיתה המדינה יותר נכבדת מהגוף. והבקיאים מהרופאים יפליגו בחקירה מתאר
י הגשם הנה יחויב על בעל הנהגת המדינות שיעין בתארי הנפש ויחויב עליו שיעין
בם בשעור מה שיספיק בו בבונה הדרושה בכאן. לפי שהשלמת החקירה ביותר מזה
השעור יותר ראוי בו שיהיה יגיעה ולאות וחוץ ממה שכוננו לו בזה הספר.
[74](1102a26-28) אמר וכבר נאמר בחכמה הטבעית מתארי הנפש מה שיש בו די וראוי שנשתמש
ממנו (12r) בכאן קצתו, ר׳׳ל מה שנצטרך אליו מהם. ונאמר שמהנפש מה שהוא בלתי
מדבר וממנה מה שהוא מדבר.

[Page 88] [75](1102a28-31)אמר ולא נצטרך בזאת החקירה אשר אנחנו בדרכה אל שנחקור אם שניהם
נבדלים כמו אברי הגוף וכמו כל דבר מתחלק או הם במאמר, ר״ל בגדר, שני דברים
והם בלתי נפרדים בטבע, ר׳׳ל בנושא, כמדרגת הגבנינות והקבוב בקשת העגולה כי
זה חקירה מיוחדת לחכמה הטבעית. (1102a32-1102b2) ובלתי מדבר ממנו מה שהוא גדל והוא הצומח.
וארצה בצומח החלק מהנפש אשר הוא סבת ההזנה והצמיחה. וזה הכח מכתות
הנפש בכל הדברים אשר יזונו והוא נמצא בעובר ובחי השלם. ואמנם היה זה כן לפי
שזה הכח יותר ראוי שיהיה באלה הדברים מזולתם.
[76](1102b2-11) אמר וכבר יראה שלזה הכח מעלה כוללת משותפת לצמח ולחי ולכן אינו
אנושי. וכבר יחשב באבר מן החי אשר בו זה הכח ויפעל בזה הכח שהוא יפעל בו
בעת השינה והיקיצה. ואולם החלק מן הנפש אשר יפעל הטוב והרע הנה אין יכלת
לו שתתבאר פעולתו בעת השינה כמו זה ולכן יאמר שאין הבדל בין המצליחים

והמצטערים בחצי ימיהם. ובראוי התחיב זה לפי שהשינה אמנם היא בטול מהנפש
אשר יאמר בה שהיא מעולה או פחותה אלא אם יהיו קצת תנועותיה נקשרים בגוף
בעת השינה מעט לכח המדבר ויהיה בגלל זה דמיון הטובים בעת השינה יותר
מעולה מדמיון הרעים.
[77](1102b11-12) אמר וכבר דברנו באלה הדברים במה שיש בו די וראוי שנעזוב זכרון החלק
הזן מן הנפש לפי שהוא ערום מהמעלה האנושית.
[78](1102b13-25) אמר וידמה שיהיה לנפש האדם טבע בלתי מדבר אלא שהוא משותף לדבור
בצד מן הצדדין וזה מפני שהוא נשמע לו וכפוף. ולכן ישובח מי שילחץ עצמו מן
התענוגים כמו שישובח מי שילחץ דבורו וחלק נפשו המדבר. וזה שאשר בזה התאר
הוא ישר הענין ומעורר אל הענינים המעולים. וכבר יראה שיש בנו דבר אחר זולת
החלק המדבר יהפך המדבר וימשכהו אל הפך הצד אשר ימשך אליו המדבר. הנה
יקרה לנפש בזה הענין דומה במה שיקרה לאברים כשלקחם רפיון ורצינו להניעם
אל צד אחד הנה הם יטו אל צד אחר וכן ענין זאת הנפש עם הנפש המדברת. כי
המדברת כשתרצה שתניע אל דבר מה והיה הכח ההפכי לה גובר תניע אל הפך

[Page 89] הדבר ההוא. ולכן היה תנועות אשר לא ילחצו נפשותם מהתענוגים יהיו אל הפך
השווי כענין באבר הרפה אלא שהאבר אשר יתנועע בגוף תנועה (11v) מוכרחת הוא ענין
ידוע לפי שאנו רואים אותו לעין ואולם בנפש הנה לא נראה אותו לעין בחוש. אבל
ראוי שיחויב לדעת שבנפש דבר מתחלף לדבור הפכי לו וסותר אינו למטה ממה
שנאמין שבגוף תנועות יתהפכו לתנועות הטבעיות כי שני הענינים מוחשים. (1102b25-31) וזה
החלק בעינו הוא אשר מדרכו שיקשר לדבור וראוי שיהיה בירא חטא והגבור יותר
נקל הקשר לדבור לפי שפעולותיהם כלן מסכימות לדבור. וכשהיה הענין כן הנה
יראה שאשר אינו מדבר מחלקי הנפש שני מינים צומח בלתי משותף לדבור בשום
פנים ותאוויי והוא אשר ישתתף לדבור בצד מן הצדדץ, ר׳׳ל מצד מה שהוא נקשר
לו בטבע. (1102b33-1103a10) וממה שיורה על שהוא נקשר לדבור מה שירשמהו בנו מן ההאשמה
והיפוי בגוזמא וההאבדה ותת התועלת והמחלקת. ולכן יראה שכאשר יחסנו הדבור
אל הנפש שזה יהיה על שני מינים: אחד מהם באמת ובעצמותו והוא החלק המשיג
השופט והאחר הנשמע הכפוף והוא אשר יתחדש לו מפני המדבר כמו מה שיתחדש
אל הבן מההשמע אל האב וההאזנה לו אם לא שיהיה מורד בטבע כמו הבן הסורר
המתפרץ. וכשהיה זה כן הנה המעלה תחלק תחלה לשתי מעלות אחת מהן מחשבית
והיא המשגת והשנית הכפופה והיא המעלה המדותיית. הנה החכמה והדעת וההבנה

מינים למחשבית והחירות ויראת חטא ומה שדומה לזה מינים למדותיית. והראיה
בזה שאנו כשתארנו מדת האדם לא נאמר בו שהוא חכם או מבין אבל נאמר בו
שהוא סבלן וירא חטא. ואולם החכם הנה הוא ישובח בתכונות המדעיות אשר לו
ובכלל מה שהיה מהתכונות הנפשיות משובח נקראהו מעלות. ובכאן נשלמו עניני
זה המאמר והוא הראשון מזה הספר. והשבח לנותן החכמה ומקנה ההצלחה.

באור המאמר השני מספר ניקומאכיא

[1](1,1103a14-18) אמר והמעלות שני מינין מחשביות ומדותיות והמתשביות יהיה התהוותם בנו
והתוספם ברוב הענין בלמוד ולכן יצטרך בהגעתם אל הדרגות רבות ומדה מהזמן
ארוכה והמדותיות יגיעו במנהג. ולכן גזרו היונים שם המדות משם המנהג בשהטו
אותו נטיה מבדלת כפי מה שירח בו המנהג בשמות הנגזרים.

[2](1103a18-1103b2) אמר ולהיות המעלות נקנות במנהג, רצוני (13r) בהרגל לפעולותיהם, יראה שאין
דבר מן המעלות המדותיות ימצא לנו בטבע לפי שכל מה שבטבע לא יגיע הפכו
מפני ההרגל. משל זה שהאבן תרד אל מטה בטבע ואלו השליך האדם בה אל מעלה
פעמים רבות יחדל מספרם, ירצה בזה שירגילה התנועה אל מעלה, לא היה אפשר
בה זה. וכן האש אי אפשר שתקבל בהרגל הפך תנועתה. ולא בכלל דבר מהדברים
המוטבעים על פועל מה אפשר שיקבל במנהג ענין יגיע ממנו פועל זולת הפועל
ההוא הטבעי אשר לו. ואלו היה לנו דבר מהמעלות או הפחיתיות בטבע לא היה
אפשר שיגיע מקבילם במנהג. וכשהיה זה כן הנה המעלות אם כן לא ימצאו לנו
בטבע ולא בחלוף הטבע, רצוני בהכרח, אבל אנחנו מוטבעים על קבולם והגעתם
בנו מפני המנהג. וגם כן הנה כל מה שבנו נמצא בטבע הנה הוא בנו תחלה נמצא
בכח עוד יהיה לנו לסוף מפני עצמותו נמצא בפועל לא מפני בחירתנו, רצוני שהוא

[Page 91] לא יהיה לנו מפני שאנו נרגילהו כענין במעלות. וזה מבואר כחושים כי הם יהיו
תחלה בנו בכח עוד יהיו בנו בפעל מעצמותם. משל זה שהאדם יהיה תחלה רואה בכח עוד ישוב רואה
בפעל לא מפני שהוא ראה פעמים רבות. וכן נשוב שומעים בפעל אחר שהיינו שומעים
בכח לא מפני שאנו הרגלנו השמע, ר״ל שמענו פעמים
רבות, אבל הענין בהפך בחושים. רצוני שאמנם נשתמש מהם מפני שהם נמצאו לנו
לא שהם נמצאו לנו מפני שאנו נשתמש מהם. ואולם המעלות הנה הם נמצאו לנו
כשנפעל אותם פעמים רבות כענין בשאר המלאכות המעשיות, רצוני שאמנם תגיע
לנו המלאכה בהרגל פעולות המלאכה. ולכן היו הדברים אשר נעשם כאשר אנחנו
עושים אותם תחלה פעלנו אותם. משל זה שאנחנו כשבנינו שבנו בונים וכשהכינו
בכנור שבנו מנגנים וכששבנו מנגנים ובונים הכינו בכנור כפי מה שראוי ובנינו כפי
מה שראוי. וזה הוא ההבדל בין הפועל הראשון והשני. וכן כשפעלנו עניני היושר

היינו ישרים וכשפעלנו עניני היראת חטא היינו יראי חטא וכשפעלנו עניני הגבורה
היינו גבורים.
[3](1103b2-6) אמר וכבר יעיד לזה מה שאנו רואים אותו מתחדש במדינות. וזה כי אנו רואים
שמניתי הנימוסים במה שירגילו אנשי המדינה מפועל הטוב ישיבו אותם טובים.
וכל מניח נימוס הנה זה רצונו וכונתו אלא שמי שלא ייטיב זה מהם הנה יטעה. ובזה
תתחלף ההנהגה הטובה להנהגה הרעה.
[4](1103b6-25)
אמר וגם כן הנה כל מעלה אמנם תהיה טובה או רעה מדברים אחדים בעינם ובדברים אחדים בעינם וכן כל מלאכה. משל זה שהמטיב בהכאת הכנור והמריע בו
אמנם יהיו כן מפני הכאת (13v) הכנור וכן ירוץ הענין בהיקש בשאר המלאכות
הנשארות. וזה שמן הבנין הטוב יהיה בנאי מטיב ומהבנין הרע יהיה בנאי רע לפי

שהענין אלו לא היה כן לא הצטרך בדבר אל מלמד. רצוני שהמלמד הוא אשר יודיע
למתלמד הפועל הטוב אשר כשפעלו המתלמד היה ממנו פועל טוב במלאכה ההיא.
ואלו לא היה הענין כן היו כל האנשים אם בקיאים במלאכות אם בלתי בקיאים בם,
רצוני שלא היו נמצאים בם שני המינים יחד. וכאשר היה הענין במלאכות כפי זה
הענין הנה כן הענין במעלות. וזה שבני אדם כשיעשה קצתם בקצת היו קצתם שוים

[Page 92] כשיפעלו פעולות השווי וקצתם חומסים כשפעלו פעולות החמס. וכן הענין בפועל
הדברים המפחידים. וזה שבני אדם כשירגילו הפועל בדברים המיראים היה קצתם
גבור וקצתם רך לבב. וכן מי שהרגיל פעולות התאוה והכעס ישוב קצתם ירא חטא
מניח סובל וקצתם רב התאוה כעסן ואמנם ישובו כן כפי השתמש כל אחד מהן
באלו הענינים. ובכלל הנה התארים הנפשיים אמנם ישובו לנו מפני הפועלים. ולכן
ראוי שירוצו הפעולות מאותנו כפי מה שראוי כי כפי חלוף הפועלים יהיה מה

שימשך להם מהתארים. ולכן אין החלוף בין שירגיל האדם מזמן נערותו פעולות
הטוב או שירגיל פעולות הרע קטן בתואר האדם אבל הוא גדול. גם הוא תכלית
החלוף.
[5](2,1103b26-31) אמר ולמה שהיה זה הספר אין כונתנו
בו כונת העיון והידיעה לבד כמו כונתנו בספרים האחרים אבל כונת המעשה, וזה שחקירתנו בו אמנם אינה ללמידת המעלה
מה היא לבד אבל כדי שנעשה אותה ונשוב נבחרים ולולא זה לא היה לנו בידיעה
בה תועלת, הנה יחויב בהכרח שנחקור מהפעולות איך ראוי שנפעלם. כי חוזק הענין
בשיהיו תארי האנשים מתחלפים אמנם הוא מפני התחלף הפעולות כמו שאמרנו.
[6](1103b31-1104a27) אמר ונניח לזה שרש מוצע משותף להם כולל וזה שכל הפעולות ראוי שיפעלו
בהכרה נכונה ונאמר בסוף מה היא ההכרה הנכונה ואיך ענינה אצל שאר המעלות.
ונניח עוד שכל הדבור אשר יאמר באלו הדברים אמנם יאמר על דרך הרושם לא על
דרך השלמת החקירה. רצוני מה שיכלול הרוב כפי מה שאמרנו בתחלת המאמר
הראשון שהשלמת החקירה בכל דבר בדבור ראוי שתהיה כפי חמרו וזה החמר
משתנה. וזה כי הדברים הפועלים המעלות והמועילים אין מהם דבר קיים על תאר
אחד כענין בדברים פועלי הבריאות כי הוא אין מהם דבר קיים על פעל אחד.

[Page 93] וכשהיה הענין בכללים אשר בזאת החכמה בך, רצוני שהם לא יסבלו השלמת
החקירה (14a) להיותם משתנים, הנה יותר ראוי שיהיה הענין כך בחלקיות, רצוני שלא
יתכן בם השלמת החקירה, לפי שהם אינם מוקפים ולא תחת מלאכה ולא צואה
אחת. ואמנם ראוי לפועל תמיד שיעיין במה שיכשר מהם בעת אשר הוא בו כענין
ברפואה ובמלאכת המלחות. אלא שאם היה הדבור אשר אנחנו בדרכו ירוץ זה
המרוץ הנה ראוי תכף שנאמר איך ראוי שנעין ומאין נתחיל בעיון. ונאמר שראשון
מה שנניח לזה העיון שהפועל האחד בעינו נמצאהו מדרכו שיפסד מן התוספת
והחסרון. וראוי לקחת ראיה על מה שנעלם מזה הענין בקצת הדברים בגלוי מהם

בקצתם כמו מה שאנו רואים בכח ובבריאות. כי התנועה המוסיפה והחסרה יפסידו
הכח וכן הענין במשתאות והמאכלים כשהיו מוסיפים על מה שראוי או מחסרים
ממה שראוי יפסידו הבריאות ואולם השוים ישמרו הבריאות ויוסיפו בו. וכמו כן
הענין ביראת חטא ובגבורה ובשאר המעלות. כי מי שיברח מכל דבר ויפחד ממנו
ולא יסבול דבר הנה הוא רך לבב ומי שלא יירא מדבר כלל ולא תפול עליו אימה
ממנו הוא מוסר עצמו לסכנות והממוצע בזה הוא הגבור. וכן הבורח מכל תענוג
והבוחר כל תענוג הנה אין יראת חטא לאחד משניהם. וכשיהיה זה כן הנה המעלות
יפסדו מהתוספת והחסרון וישמרם המצוע.
[7](1104a27-1104b3) אמר ואין אמנם יתחלפו התארים מפני השתמש דברים בעינם השתמשות
מתחלפת אבל הפעולות אשר ישתמשו בדברים אחדים השתמשות אחד כבר
יתחלפו גם כן מפני הגעת התארים אצל אותם הפעולות. וזה גלוי בדברים אשר הם
אצלנו יותר מבוארים מאלו. דמיון זה כח הגוף הנה הוא יגיע מלקחנו מאכלים רבים
וסבלנו יגיעות רבות וכשנשוב חזקים היינו יותר חזקים על השתמשות הלאות הרב
והמאכלים הרבים. וכמו כן הענין
במעלות. הנה אנו אמנם נשוב יראי חטא מהמנענו

[Page 94] מהתענוגים. וכשנהיה יראי חטא נהיה יותר חזקים על ההמנע מהתענוגים. וכן הענין
בגבורה. הנה אנחנו כשהרגלנו שנתאיים בענינים המייראים המפחידים היינו

סובלים מהם. וכשנהיה סובלים אותם היינו יכולים ביותר על ההתאיים בם.
[8](3,1104b3-24) אמר וראוי שנשים ראיתנו על מציאות התארים המעולים לנו מה שישיגנו אצל
הפעולות מהתענוג והצער. כי אשר יהיה נמנע מהתענוגים הגופיים והוא בזה שמח
הוא אשר הגיע לו התואר אשר יקרא בו ירא חטא ואשר ימנע ממנו וינזק בהמנע
הוא רב התאוה. וכן אשר יסבול התלאות והוא שמח בם או בלתי נזוק הוא הגבור
ואשר יסבלם וינזק בם הוא רך לבב. ואמנם היה זה כן לפי שהמעלה המדותיית
אמנם (14v) היא שישמח האדם במה שראוי שישמח בו וינזק במה שראוי שינזק בו. לפי
שאנו אמנם נפעל הדברים הרעים בסבת התענוג ונמנע מהדברים היפים בסבת מה
שבם מהנזק. ולכן מה שראוי שילך האדם כמו שאמר אפלטון מזמן נערותו דרך

תיסרהו אל שישמח במה שראוי שישמח בו ויצטער כמה שראוי שיצטער בו כי זה
הוא התוכחת השוה האמתי. וגם כן הנה המעלות אמנם ימצאו בפעולות וההפעליות
וכל הפעלות וכל פועל ישיגהו תענוג או צער ולכן יחויב שתהיה המעלה בתענוג
והצער, רצוני שיהיו כפי מה שראוי. וממה שיורה על זה שמניעת המקרים הרעים
והתנגדותם אמנם יהיה בשני אלו הדברים, רצוני בתענוג ובצער אשר יניחום בעלי
המדינות. לפי שההתנגדות רפואה והרפואה הנה מדרכה שתהיה בדברים
המתהפכים. וגם כן כמו שאמרנו לפנים שכל אחד מתארי הנפש הנה אמנם מציאותו
באלו הדברים אשר יוחדו בתאר ההוא ולצד אותם הדברים אשר מדרכם שיהיה
מהם יותר רע או יותר טוב. משל זה שתאר הנפש הנקרא עול ויושר אמנם מציאותו בדברים אשר יוחדו בו והם הממונות והכבודות ומה שדומה לזה וצד אלו הדברים
.יצדדו

[Page 95] ואמנם ישובו בני אדם רעים בסבת התענוג והצער אצל מה שיבקשו ממנו
מה שאינו ראוי ויברחו ממה שאינו ראוי או יפעלו זה בעת בלתי ראוי או באופן
בלתי ראוי ובכלל על זולת צד מהצדדים אשר תגבילם המחשבה האמתית בגלל
התענוג והצער.
[9](1104b24-26)
אמר ובגלל זה גדרו המעלות בשהם מיתת התאוות ומנוחתם. ולא יטיבו בהחליטם זה המאמר מבלתי שיתנו בזה ויאמרו כמו שראוי ובזמן הראוי ושאר מה
שיותנה בזה.
[10](1104b27-28) אמר הנה כבר הנחנו אם כן שהמעלה אמנם תמצא בתענוג והצער, רצוני
בשיתענג במה שראוי ויצטער במה שראוי. והתבאר שהיא פעולה למשובח
שבענינים ואולם הפחיתות הוא הפך זה.
[11](1104b29-1105a1) אמר וכבר התבארו לך אלו הדברים אשר זכרנו אותם ממה שאנו מתארים אותו
וזה שהדברים אשר נבחרם שלשה, היפה והמועיל והערב, והפכיהם שלשה, המגונה
ומה שלא יועיל והמצטער. הנה הטוב מבני אדם הוא המתיישר בכללם והפחות
מבני אדם הוא הטועה בכללם ובפרט בתענוג, רצוני אשר יתענג במה שאין ראוי.
וזה שהתענוג משותף לכל הבעלי חיים ונמשך לכל מה שתפול עליו הבחירה לפי
שהיפה והמועיל שניהם נבחרים ערבים.
[12](1105a1-13) אמר ואמנם יקשה עלינו זה, ירצה הקורה אשר הוא התענוג ומקבילו, לפי

[Page 96] שהוא נמצא בנו (15r)
בטבע ושהוא נולד עמנו מזמן הנערות וגדל עמנו ובגלל זה היינו משערים הפעולות בשעירת התענוג והצער. וקצתם יעדיף בזה קצת. ולזה כלו
יתחיב בהכרח שתהיה הבונה בזה הספר כלו לצד התענוג והצער, רצוני שיתענג

במה שראוי ויצטער במה שראוי. כי אין ההבדל כשנהיה מתענגים ומצטערים במה
שראוי מן הפעולות מועט. וכבר יראה עוד שהמעלה היא בתענוג והצער מפני
שהתנגדות התענוג יותר קשה מהתנגדות הכעס כמו שיאמר אברקליטס והמלאכה
והמעלה אמנם יהיו תמיד בפעל הענין היותר קשה לפי שבו יהיה הענין הטוב יותר
טוב. הנה יחויב כפי זה שתהיה בונת בעל המעלה וההנהגה בזה הספר כלו צד
התענוג והצער לפי שמי שישתמש בשני אלו כפי מה שראוי היה טוב ומי שישתמש
מהם על זולת מה שראוי היה רע.
[13](16־1105a13) אמר הנה התבאר שהמעלה אמנם תמצא בתענוג והצער ושהדברים אשר מהם
תתהוה ותתוסף, מהם בעינם תפסך ותחסר כשיעשו אותם הדברים בתארים
מתחלפים ושהיא אמנם תפעל כשנשלמה בדברים אשר מהם תתהוה.
[14](4,1105a17-1105b12)אמר ואולי אחד יהיה נבוך ויאמר מאין ראוי לאדם שיפעל פעולות היושר עד
שיהיה ישר ופעולות היראת חטא עד שיהיה ירא חטא לפי שהיושר והיראת חטא
אמנם יתהוו מפעולות היושר והיראת חטא ופעולות היושר והיראת חטא לא ימצאו
אלא מהיראת חטא והיושר. הנה אנו נאמר שכל מי שיפעל עניני היושר הנה הוא
ישר ועניני היראת חטא הנה הוא ירא חטא כמו שכל מי שיפעל פעולת הכתיבה הנה

הוא כותב ומי שיפעל פעולות העושר הנה הוא מתעשר. וזאת המבוכה תותר במה
שאומר וזה כי הענין במלאכות כל שכן מהמעלות לא ירוץ זה המרוץ. רצוני שכל מי
שיפעל פועל ממלאכה מה הנה הוא מבעלי המלאכה ההיא. וזה שהאדם כבר אפשר
שיפעל פועל מפעולות המלאכה מי שאינו מבעלי המלאכה כמו שיפעל פועל

[Page 97] מפעולות הכתיבה בהזדמן או ירשום אות ירשמה לו זולתו. ובזה המין מפעולות
הכתיבה יתלמד הכתיבה. ואמנם ישוב האדם כותב לא כשפעל פעל מפעולות
הכתיבה איך מה שפעלו אבל כשפעלו בדרך הכתיבה, רצוני שיפעל פועל הכתיבה
בתכונה הכתביית אשר בו. ועוד כי הענין במלאכות והמעלות בזה הענין אינו שוה.
וזה שהטוב שבענינים אשר יתחדשו מהמלאכה אמנם ימצא בם עצמם. ולכן יספיק
לאומן בהטבת מלאכתו כשיהיה הדבר אשר (15v) יניחהו טוב. ואולם הדברים אשר יהיו
על דרך המעלות הנה לא יספיק בם שיהיו טובים לבד אבל כשפעלו והם בתארים

מה. וזה שהדברים שיהיו על דרך היושר או על דרך היראת חטא לא יספיק בם
כשיהיו טובים לבד אבל גם שיהיו בתארים מה. אם תחלה הנה כשהיה הפועל להם
ידע אי זה דבר יפעל והשני שיהיה בוחר לו לעצמו, רצוני לנפש הפועל לבד,
והשלישי שיהיה פועל אותו והוא בתואר קיום לא תואר העתק, ר״ל יתמיד עליו.
ואלו התנאים אין מהם דבר יותנה בהמצאת פועל המלאכה רק שיהיה האומן ידע
מה יפעל. וזה התנאי אשר ישותפו בו המלאכות עם המעלות, רצוני הידיעה במה
שיפעל, אין הכרחיותו במעלות כמהו במלאכות. וזה שהוא אם שיהיה הצורך אליו

במעלות מועט ולמטה מהצורך אליו במלאכות ואם שלא יצטרך אליו. ואולם שני
התנאים האחרים הנה אין תועלתם מועט אבל יועילו תכלית התועלת. ושני התנאים
האלו אמנם יגיעו במעלות מהכפל פעולות יאמר בם שהם מפעולות המעלות פעמים
רבות. משל זה שבחירת פעולות היושר לנפשם וההתמדה עליהם אמנם יגיע בהכפל
פעולות יאמר בם שהם מפעלות היושר. וכמו כן אמנם יגיעו שני התנאים האלו
ביראת חטא בהכפל פעולות יאמר בם שהם מפעולות היראת חטא. ופעולות היושר

[Page 98] והיראת חטא הם הפעולות אשר יהיו על דמיון פעולות הישר ופעולות הירא חטא
ואין הישר והירא חטא שניהם אשר יפעלו פעולות היושר ופעולות היראת חטא על
הצד אשר יפעלם בלתי הישר והירא חטא. ואם היה מי שיפעל פעולות היושר ישים
האדם ישר ומי שפעל פעולות היראת חטא ישים האדם ירא חטא הנה לא ישוב אחד
מבני אדם ישר מזולת שיפעל פעולות היושר ולא ירא חטא מבלתי שיפעל פעולות
היראת חטא.
[15](1105b12-18) אמר זולת שההמון לא יפעל הפעולות האלו אבל יפליגו במרי אל שידעו אותם. ויחשבו בזה שהם יתפלספו ושהם ישובו בידיעת המעלות מן אנשי המעלות.
ופעולתם זאת דומה במה שיפעלוהו החולים אשר ישמעו מה שיצוה אותם בו
הרופא בחריצות והשגחה ולא יפעלו דבר ממנו. וכמו שאלו לא יבריאו גופותיהם
בזאת ההנהגה כן אלה לא יבריאו נפשותיהם בזה ההתפלספות.
[16](5,1105b19-6,1106a24) אמר וראוי שנחקור ונעיין אחר אלו הדברים במעלה מה היא. ונאמר שכאשר

היו הדברים אשר ימצאו בנפש שלשה, מקרים וכחות ותארים, מי יתן ואדע אי זה
מאלו היא המעלה. וארצה במקרים התאוה והכעס (16r) והפחד והגבורה והקנאה
והשמחה והאהבה והשנאה והתשוקה והאכזריות והרחמנות ובכלל כל מה שימשך
לו תענוג או צער. וארצה בכחות הענינים אשר בעבורם יאמר שאנו מתוארים באלו
המקרים, רצוני הדברים אשר בם נוכל שנכעוס ושנתאבל ושנרחם. וארצה בתארים
הענינים אשר בם נהיה אצל אלו המקרים אם מתוארים בטוב או ברע. משל זה שאנו
כשכעסנו כעס חזק, ר״ל יותר ממה שראוי, או כעס חלוש, ר׳׳ל פחות ממה שראוי,
היה ענינינו אצלו ענין רע וכשכעסנו כעס שוה, ר״ל כמו שראוי, היה ענינינו אצלו
ענין טוב. וכן ירוץ הענין בשאר הפעולות. וכשיהיה הענין כן הנה אין המעלות ולא

[Page 99] הפחיתיות מקרים לפי שלא יאמר בנו מפני המקרים שאנחנו מאנשי המעלה או
מאנשי הפחיתות וכבר יאמר זה בנו במעלות והפחיתיות. וגם כן הנה אנו לא נשובח
ולא נגונה במקרים לפי שאשר ירא לא ישובח על היראה ולא יגונה וכמו כן הענין
בכעס, רצוני שלא ישובח מי שיכעס במוחלט ולא מי שירא במוחלט ואמנם יגונה
כשכעם כעם מה לא יחויב ופחד פחד לא יחויב וישובח כשכעס הכעס הראוי.
וכשהיו המעלות והפחיתויות ישובח בם ויגונה והמקרים לא ישובח בם ולא יגונה
הנה מן המבואר שהמקרים אינם מעלות. ועוד הנה אנו נכעס ונפחד בזולת רצוננו
והמעלות והפחיתויות הנה אם שיהיו רצוניות אם לא יהיו מבלתי רצון. ועם אלו
הדברים גם כן הנה יאמר בנו שאנו מתפעלים במקרים ואולם במעלות והפחיתויות
לא יאמר בנו שאנו בם מתנועעים אבל יאמר כנו בם שאנחנו בתואר מהתארים. ולכן
מה שיראה שאין המעלות גם כן כתות. וזה שלא יאמר בנו שאנחנו טובים ולא
שאנחנו בלתי טובים מפני שלנו כתות נקבל בם המקרים ולא נשוכת ולא נגונה מזה
הצד. וגם כן הנה אנו יכולים על שנשוב טובים או רעים ואין אנחנו יכולים על
שנשוב טובים בטבע או רעים בטבע תארים. וכאשר היה זה כן הנה התבאר מה היא
המעלה בסוג. ולכן אין ראוי שנקצר על המאמר בשהיא תארים לבד אבל נתאר אי
זה מהתארים היא אחר שהיה אין בידיעת הדבר בסוגו די. ונאמר שכל מעלה תשים
הדבר אשר היא בו מעלה טוב ותשים פעולתו כך. משל זה שמעלת העין תשים העין
טובה ופעולתה טובה לפי שאנו במעלת העין נביט מבט טוב ותהיה העין טובה. וכן
מעלת הסוס תשים הסוס טוב רץ נקשר לרוכב ממתין על המלחמות. וכשיהיה זה
כולל בכל מעלה הנה מעלת האדם היא תואר ישוב בו האדם טוב וישים פעולתו
(16v) טובה. וכבר תאר הדרך אל זה איך יהיה. ירצה לפי מה שאחשוב שירגיל התענוג
במה שראוי והצער במה שראוי.

[Page 100] [17](1106a24-31) אמר וכבר התבאר לנו גם כן אם אנחנו עייננו בטבע המעלה אי זה טבע הוא.
ונאמר שהוא אפשר שנקח בכל דבר מדובק או מתפרד דבר הוא יותר גדול ודבר
הוא יותר קטן ודבר הוא שוה ואלו הדברים אם שיהיו כך בעצמם או בסמיכות.
והשוה הוא מצוע בין התוספת והחסרון. וארצה בממוצע בעצמו המתרחק מכל אחד

משני הקצוות רחק שוה וזה הממוצע הוא אחד בעינו בכל דבר. ואולם הממוצע
בסמיכות אלינו הנה אינו אחד בעינו בכל דבר. (1106a32-35) ודמיון הממוצע בעצמו הששה בין
השנים והעשרה הנה הם יותר מהשנים בארבעה ופחות מהעשרה בארבעה. הנה זה
הממוצע הוא לעולם דבר אחד בעצמו לא יוסיף ולא יחסר.(1106a36-1106b5) ואולם הממוצע אצלנו
הנה אין ראוי שנקחהו על זה הצד, רצוני שהוא דבר אחד לא יוסיף ולא יחסר. וזה
שאין כשהיתה לקיחת עשרה מיני תבשילין לאדם מה הרבה ולקיחת שני מינים מעט
מחויב שיהיה השוה לאדם ההוא אשר ייעץ בו מלמד ההתעמלות ששה מינים. כי זה
השעור אולי הוא שיהיה רב או מעט ללקחו כמו שיהיה מעט למתעמל והרבה למתחיל בהתעמלות וכן ירוץ הענין במרוצה וההאבקות. רצוני שהאמצעי מכמות

ההזנה לכל אחד מאלו הוא זולתו אצל האחר.
[18](1106b5-1107a8) אמר הנה כפי זה האופן יברח כל בקי במלאכתו מן התוספת והחסרון ויבקש
המצוע ויבחרהו, רצוני המצוע אצלנו לא המצוע בענין. ולהיות כל מלאכה אמנם
תטיב פעולתה כשתכוין בונת המצוע ותוליך פעולתה אליו, הרגילו בני אדם
שיאמרו בפעולות הטובות שהם אי אפשר בם תוספת ולא חסרון מפני שהתוספת
והחסרון אצלם יפסידו הטוב והמצוע ישמרהו. וכשהיו בקיאי האומנים כמו שאמרנו
אמנם יפעלו פעולותיהם והם יכונו כונת המצוע והיו המעלות יותר טובות מכל

[Page 101] המלאכות ויותר חזקות ההאמתה כענין בטבע, רצוני שהוא יותר טוב מהמלאכה,
הנה במחויב היתה המעלה תכוין כונת הממוצע, רצוני המעלה המדותיית. ולמה
שהיתה המעלה אמנם תהיה במקרים והפעולות התחיב שיהיה התוספת והחסרון
והמצוע בם. דמיון זה שאנו כשהיינו נתפחד ונסתכן ונתאוה ונכעס ונרחם ובכלל
נתענג ונצטער אם יותר ממה שראוי ואם פחות לא ירוץ עניננו בדברים אלו על
הממוצע. ואולם מה שיהיה ממנו אנחנו מאלו הדברים בשעור הראוי ובזמן הראוי
ובדברים הראוים הנה הוא הממוצע המעולה והוא ענין (17r) המעלה. ובכמו זה ימצא
בפעולות התוספת והחסרון והמצוע. וגם כן הנה המעלה אמנם תמצא במקרים והפעולות. והמקרים ימצאו בם תוספת וחסרון ומצוע והתוספת והחסרון מגונים

והמצוע משובח והמעלה משובחת. הנה המעלה אם כן מצוע מה אחר שהיתה
מכונת כונת הממוצע. וגם כן הנה הטעות יהיה על מינים רבים לפי שהטעות רע
והרע מגבול מה אין תכלית לו כמו שהמשילוהו סיעת פיתאגורש והטוב מגבול מה
יש לו תכלית. רצוני שהרעות רבות והטוב אחד לפי שהוא נכונה והנכונה אחת. ולכן
היה הטעות קל ונקל והנכונה כבדה וקשה ומהיותר נקל שבענינים שיטעה האדם
הכונה ומן היותר קשה שבענינים שיטיבה. ולכן היו התוספת והחסרון מגבול הפחיתות והמצוע מגבול
המעלה. רצוני מפני שהתוספת והחסרון טעות שניהם

בגבול מה שאין תכלית לו והמצוע נכונה אחת. ולכן היו הטובים ישובו טובים בצד
אחד והרעים ישובו רעים בצדדים רבים. וכשהיה הענין כן הנה המעלה אם כן תאר
נבחר נמצא, ר״ל במצוע אשר הוא אצלנו מצוע, מוגבל במאמר בסמיכות אל
המעולים מבני אדם. והיא ממוצעת במה שבין
שני פחיתיות. אחד מהם מפני

[Page 102] התוספת ואחד מהם מפני החסרון. ר״ל שקצת הפחיתויות יהיו פחותים מפני
חסרונם מהמחויב במקרים והפעולות וקצתם מפני הוסיפם על המחויב בם. ואולם המעלה הנה תוציא האמצעי ותפעלהו. ולכן היתה המעלה כפי עצמה ומאמרה

המורה על מהותה מצוע וכפי שהיא יותר מעולה ויותר טובה קצה ותכלית אחר
שהיו התכליות יותר טובים מהאמצעיים.
[19](1107a8-13) אמר ואין כל פועל ולא כל מקרה יקבל המצוע בלא ספק. וזה שקצת המקרים
הם רעים בטבעם לא כפי התוספת והחסרון כמו האכזריות והעזות והקנאה והריגת
בני אדם והניאוף והגנבה. וזה שאלו כלם הם בנפשותם עוד בכל זמן וכל דבר מהם
רע. (1107a18-27) וכן אין בקצוות המגונים מצוע ולא תוספת ולא חסרון כמו החמס ומורך הלב
ורבוי התאוה. ואם לא היה לתוספת ולחסרון מצוע ולתוספת תוספת ולחסרון
חסרון. וכמו שהיראת חטא והגבורה אין להם לא תוספת ולא חסרון מפני שהם
ממוצעים והממוצע הוא קצה ותכלית מצד, רצוני מצד שהוא בלתי מתחלק במעט
והרב, כן הענין בקצוות.
[20](7,1107a28-1107b1) אמר ואין ראוי שנקצר מענין המעלה על זה הגדר הכולל אבל ראוי שנדביק בו
כל הענינים החלקיים, רצוני כל המעלות. לפי שהמאמרים הכלליים הכוללים אינם בתכלית מן האמתות ואולם החלקיים הנה הם יותר קרובים אל האמת לפי
(17v) שהפעולות אמנם יהיו לענינים החלקיים. הנה זה הרושם ראוי שידבק באחד אחד
מהם על דרך המשל עד שיבואר כל אחד מהם במה שייחדהו. ונאמר שהגבורה
מצוע במה שבין היראה והמסירה לסכנות. ואולם התוספת בהעדר הפחד אין לו שם
בלשון יון. (1107b2-4) והתוספת בגבורה יאמר לו המסירה לסכנות והמוסיף בפחד החסר
בגבורה יאמר לו רך הלבב.

[Page 103] [21](1107b4-8) אמר ואולם התענוג והצער הנה לא ימצא המצוע בכללם והם התענוגים
היוצאים מהטבע. ומציאותו בצער פחות מאשר הוא בתענוג. והממוצע אשר ימצא
בם הוא אשר יקרא היראת חטא והתוספת בם הוא אשר יקרא רבוי התאוה ואולם
החסרון בתענוג הנה כמעט שלא יהיה, ר׳׳ל ימעט מציאותו, ולכן לא נניח לו שם

בלשוננו.
[22](1107b8-14)
אמר הנה נקראהו אין חוש לו ואולם הנתינה והלקיחה הנה הממוצע שבין שניהם הוא הנדיבות והתוספת בם והחסרון הוא הפזור והכילות. ובעלי המדות
האלו יתהפכו בדבר אשר בו יהיה התוספת והחסרון. הנה המפזר יוסיף בנתינה
ויחסר בלקיחה והכילי יוסיף בלקיחה ויחסר בנתינה.
[23](1107b14-16) אמר ויספיק מן המאמר בזה השעור באלו הדברים אחר שהיינו אמנם נזכור
מה שנזכרהו מאלו הדברים כולל ועל דרך הרושם, רי׳ל הכללי והמאדיי, והנה
נשלים החקירה בהכרתם והגדרתם.
[24](1107b16-21) אמר וכבר ימצאו תארים אחרים בנתינה והלקיחה והם אם הממוצע בם הנה
הוא אשר יקרא הותרנות והוא אשר יוציא ההוצאות הגדולות בענינים הגדולים אשר
תתכן ההוצאה בם. ואולם התוספת הוא ההמיה ואולם החסרון הוא הפחיתות ושני
הקצוות בזה יתחלפו לשתי הקצוות בנדיבות. וכן הותרנות יתחלף לנדיבות והנה
נתאר הדבר אשר יתחלפו בו במה שאחר זה.
[25](1107b21-31)
אמר ואולם הממוצע באהבת הכבוד והעדרו הנה הוא אשר יקרא גודל הנפש והתוספת בו הוא הגאוה והחסרון הוא קוטן המחשבה. וכמו שנאמר שלנדיבות יחס
אל הוותרנות אחר שהיו מתחלפים בדברים מעטים, רצוני שהוותרנות הוא הממוצע
בהוצאות הגדולות והנדיבות הוא הממוצע בהוצאות הקטנות, כן נאמר שהנה ימצא
לכבוד ענין מה יחסו אל גודל הנפש יחם הנדיבות אל הוותרנות כשיהיה אותו
התואר יקרא כבוד בדברים קטנים ומעטים וגודל הנפש יקרא כבוד בדברים רבים.

[Page 104] וזה שכבר אפשר לנו שנתאוה הכבוד כמו שראוי ויותר ממה שראוי ופחות ממה
שראוי כמו שימצא זה (18r) בממונות. הנה המוסיף באהבתם יאמר לו אוהב הכבוד

והחוסר בם יאמר לו בלתי אוהב הכבוד והממוצע באהבתם אין לו שם ושתי
הקצוות אין להם שם אלא אוהב הכבוד ולא אוהב הכבוד.
[26](1107b32-1108a9) אמר ולכן נשבח פעמים אשר לא יאהב הכבוד ופעמים נקרא הממוצע אוהב
הכבוד ופעמים נקראהו בלתי אוהב הכבוד. והנה נתאר במה שאחר זה הסבה אשר
בעבורה נעשה זה. ואולם עתה הנה נגיד ברשמי התארים הנשארים על הסדר אשר
כוננו אותו. ונאמר שכבר ימצא בכעס תוספת וחסרון ומצוע וכמעט שיהיו שתי
הקצוות אין להם שם. ואולם הממוצע הנה יקרא סבלן והמצוע סבלנות ואולם שתי
הקצוות הנה יקרא המוסיף בם כעסן והפחיתות אשר בתוספת כעס והחסר בלתי
כועס.
[27](1108a9-14) אמר ובכאן מתארי החסרונות שלשה ממוצעים יש ביניהם שתוף והתדמות
והם עם זה מתחלפים. וזה שהם ישתתפו בשהם ימצאו במאמרים והפעולות
ויתחלפו בשקצתם ימצא באמת, ר״ל יכוון בם האמת, וקצתם ימצא בתענוג, ר״ל
יכוון בם התענוג. ואשר ימצאו בתענוג מהם מה שימצא בליצנות ומהם מה שימצא
בכל מה שישתמשו בו בני אדם.
[28](1108a14-16) אמר הנה ראוי לנו שנבאר אלו התארים כדי שיראה לנו שהמצוע בכללם נכון
ומשובח והקצוות אינם נכונים ולא משובחים אבל מגונים.
[29](1108a16-30) אמר ורוב אלו התארים אין להם שמות. וראוי לנו שנניח להם שמות כמו
שעשינו בזולתם כדי שיהיה ענינם יותר נגלה ויותר נקל. ונאמר אולם המשתמש
האמת באלו הנה נקרא הממוצע בם הצודק ונקרא המצוע הצדק. ואם מחושב האמת
באלו והנראה בו הנה נקרא המוסיף בו המסולסל ואולם החוסר בו הנה יקרא

המתפחת. ואולם מה שהיה מאלו בתענוג, רצוני המכוון בו תענוג הליצנות, הנה
הממוצע בו המוסרי והמצוע המוסר והתוספת בו השגעון ובעליו הוא המשוגע

[Page 105] והחסרון הוא גסות הדעת ובעליו גס הדעת. ואולם המין השני מהתענוג והוא אשר
המכוון ממנו התענוג אשר יהיה בחבורות הנה המצוע בם הוא העסק אשר יהיה בין
בני האדם כפי מה שראוי ובעל זאת המדה הוא המקובל האהוב והמצוע בעסק בין
בני אדם הוא האוהב לקבול. ואולם המוסיף בזה הנה אם היה יפעל מה שיפעלהו
בזולת סבה הנה הוא דורש הידידות ואם היה יפעלהו להקנאת תועלת לעצמו הנה

הוא החנף ואולם החסר בזה והוא הנמאס אצל כל האנשים הנה הוא הבעל מום
הכבד. והערב יודיעוהו במשלים.
[30](1108a30-35) אמר וכבר ימצאו במקרים אשר אינם מעלה התמצעויות כמו הבושת כי הוא
אינו מעלה אלא שהוא משובח וכן המתבייש. והמוסיף בו אשר יתבייש מכל דבר
הוא הרב הביישנות והחסר הוא אשר לא יתבייש מדבר והוא העז פנים והממוצע
הוא הביישן.
[31](1108a35-1108b1) אמר ובכאן גם כן תואר ממוצע בין הקנאה והשמחה לאיד יאמר לו ביוני כך.
[32](1108b1-6) אמר ואלו התארים השלשה מסוג מקרי התענוג והצער יתחדשו לאדם בסבת
דברים יקרו למי שידעהו ויקרב ממנו. הנה הממוצע באלו הפעולות יאמר לו ביוני
כך והוא אשר יתעצב בטוב יגיע אליו בלתי הראוי. והמוסיף בזה והוא אשר יתעצב
בכל טוב יגיע אליו כל אחד ממי שידעהו הוא הקנאי. ואולם השמח לאד הנה הוא

אשר תגיע בו דאגה בטוב יקרב לו מי שידעהו עד שישמח ברע הנופל בו.

[Page 106] [33](1108b6-10) אמר והנה נדבר בזה בזולת זה המקום. ואולם השווי הנה לפי שהוא יאמר על
שני צדדין הנה אנו נבדיל אחר זה מיניו ונתאר איך הוא ממוצע בכל אחד משניהם
וכן נתאר שאר המעלות המחשביות.
[34](8,1108b11-1109a5) אמר ובכלל הנה התארים כולם שלשה. שנים מהם רעים, אחד משניהם מצד
התוספת והאחר מדרך החסרון, והשלישי המעולה והוא המצוע. וכלם יחד יתהפכו
בצד מהצדדים וזה כי שני הקצוות יתהפכו המצוע ויתהפן אחד משניהם האחר
והמצוע גם כן יתהפך שני הקצוות. כי כמו שהדבר השוה הוא מוסיף בהקש אל מה
שהוא פחות ממנו וחוסר בהקש אל מה שהוא יותר ממנו כן התארים הממוצעים
אשר במקרים והפעולות ימצאו מוסיפים בהקש אל התארים החוסרים וחוסרים
בהקש אל התארים המוסיפים. וזה שהגבור יראה שהוא מסתכן בהקש אל רך הלבב
ורך הלבב בהקש אל המסתכן. וכן הירא חטא יראה שהוא רב התאוה בהקש אל

הנעדר החוש ונעדר החוש בהקש אל רב התאוה. והנדיב בהקש אל הכילי מפזר
וכילי בהקש אל המפזר. ולכן היה הממוצע בין שני הקצוות יתהפך כל אחד משני הקצוות ויקרא בשם הפכו. הנה יקרא הגבור רך לבב בסמיכות אל המוסר עצמו

סכנות אשר הוא ההפך האחד ויקרא מסתכן בהקש אל רך הלבב אשר הוא הפכו האחר וכן ירוץ הענין בשאר האמצעיים. וכשהיו האמצעיים יתהפכו הקצוות
והפכיות הקצוות קצתם לקצת יותר רב מהפכיותם למצוע הנה הקצוות רוחק קצתם
מקצת יותר רב מרחק כל אחד משניהם מן המצוע כמו שמרחק הגדול מן הקטן והקטן
מן הגדול יותר רב ממרחקם מן המצוע. ועוד הנה כבר (19r) ימצא התדמות מה
בין הקצוות והאמצעי בקצתם כי המסתכן ידמה הגבור והפזור ידמה הנדיבות ואולם
הקצוות הנה אין ביניהם התדמות והדברים המתרחקים קצתם מקצת תכלית הרוחק
ייגדרו בשהם מתהפכים הנה יחויב שיהיו הדברים אשר הם רבי המרחק הם רבי הפכיות. וקצת הקצוות רבי
הפכיות למצוע מקצת בתוספת והחסרון. משל זה
הגבורה הנה רכות הלב יתהפך לה והוא חסרון יותר ממה שיתהפך לה המסירה
לסכנות והוא תוספת. והיראת חטא יתהפך לה רוב התאוה והוא תוספת יותר ממה
שיתהפך לה העדר החוש והוא חסרון. (1109a12-13) ואמנם קרה זה לשתי עלות. אחת משתיהן
מגוף הענין והשנית בעבורנו. (1109a5-19) אם אשר מגוף הענין הנה היא למה שהיה אחד משני
הקצוות יותר קרוב דמוי אל
האמצע מהקצה השני היה הקצה אשר הוא יותר רב

[Page 107] דמוי יותר ראוי בשלא יהיה מתהפך מהקצה אשר הוא פחות דמוי והיה זה הקצה
יותר ראשון שיהיה מתהפך לו, רצוני לאמצע. משל זה שלמה שהיה המסירה
לסכנות יחשב שהיא יותר דומה לגבורה ויותר קרובה אליה מרכות הלב
ורכות הלב יותר רחוקה ממנה בדמוי היה רכות הלב יותר רב הפכיות לה מן המסירה לסכנות לפי שהדברים המתרחקים מהאמצעי יותר הם רבי הפכיות לו. הנה זאת היא אחת
משתי העלות והיא העלה אשר מפני הענין עצמו. ואולם העלה השנית והיא אשר
בעבורנו הנה היא שהקצוות אשר אנחנו אליהם יותר נוטים אנו רואים שהם רבי
הפכיות למצוע. משל זה שאנו בטבע אל התענוג יותר נוטים ולכן היינו אל רוב
התאוה יותר נוטים מאשר אל העדר החוש והדברים אשר אנחנו אליהם רבי הנטיה
נאמר שהם רבי ההפכיות ולכן היה רוב התאוה והוא תוספת יותר רב הפכיות ליראת
חטא מן הקצה האחר.
[35](9,1109a20-31) אמר הנה כבר תארנו תואר מספיק שהמעלה המדותיית היא מצוע ואיך היתה
מצוע ושהיא מצוע במה שבין שתי פחיתיות אחת מהן מגבול התוספת והאחרת
מגבול החסרון ושהיא אמנם היתה מעלה לפי שהיא תכוון כוונת הענין האמצעי
במקרים והפעולות, ר׳׳ל בהפעלויות והפעולות. ולכן היה מציאות הדבר המעולה

יותר קשה מפני שלקיחת האמצעי בכל אחד מהדברים קשה. משל זה אמצע העגול
הנה לא יוכל ללקחו כל אחד אבל אמנם יוכל על זה היודע בו. וכן הכעס ונתינת
הממון והוצאתו הנה הוא קל יוכל עליו כל אחד ואולם פעל זה במה שראוי ובשעור
מה שראוי ובזמן שראוי וצד ראוי הנה לא יוכל עליו כל אחד ולא הוא בענין קל.
וזהו הפועל הטוב המופלא (19v) המשובח היפה. ולכן ראוי למי שיכוין המצאת המצוע
שיתרחק מהיותר רב משני הקצוות הפכיות למצוע וזה שהקצוות מהם שהם רבי
טעות ומהם מה שהם פחות. (1109a33-1109b7) הנה הוא למה שהיתה המצאת המצוע על האמת כבדה
וקשה התחייב שנבקש המדרגה הקרובה מהאמצעי כשלא נוכל על האמצעי. והוא

[Page 108] שיהיה מה שנעשהו מהדבר פחות מה שאפשר ויותר ממה שיוכן לנו זה הפועל בזה
האופן. והוא שנעיין אל הרעות אשר אנחנו אליהם יותר נוטים בטבע כי קצת
האנשים יותר נוטים אל קצת הרעות בטבע. ואשר בו נדע הדבר אשר אנחנו אליו
יותר נוטים הוא התענוג והצער אשר יקרו לנו בדבר ההוא. רצוני שהרע אשר אנחנו

אליו יותר נוטים נתענג בו יותר ואשר אנחנו ממנו יותר רחוקים נצטער בו יותר.
וכאשר עמדנו בזאת הדרך על זה יחויב עלינו שנמשוך עצמנו אל הפך הצד ההוא כי
כל מה שהתרחקנו מהטעות ברצון נתקרב אל הממוצע בטבע כאשר עזבנו עצמנו וטבענו
במדרגת מה שיקרה לאשר יעמידו העץ הכפוף. הנה הם יטוהו אל הצד
המתהפך עד שירחיקוהו מהיושר וכאשר הניחו בינו ובין הצד ההוא מכריח חלוש
שבישר.
[36](9־1109b7) אמר וראוי שנשמר במשפט על הדבר בשהוא כך מפני מה שיקרה בזה מהתענוג והצער. וזה שהנה יקשה שנשפוט על הדבר אשר נתענג בו בטבע ואנחנו
אליו יותר נוטים שהוא אינו נכון. ובכמו כן יקשה עלינו שנשפוט על הדבר אשר
נצטער בו שהוא נכון וראויה פעולתו.
[37](1109b9-23) אמר הנה ראוי שנרגיל שיהיה מגיע לנו מהתענוג בדברים כמו אשר יגיע
לזקנים מהצער בם ושנשתמש מדבורם אשר אמרוהו בגנות הדברים המהנים. הנה

[Page 109] אנו כשנטה התענוג ממנו בזה הדרך ימעט טעותנו. ובכלל אומר שאנחנו כשעשינו
זה נוכל למצוא הממוצע ולהגיע אליו. ויותר ראוי בו שיהיה כבד וקשה ובפרט

בענינים החלקיים. כי לא יקל עלינו שנגביל הענינים בכל אחד מהדברים החלקיים
עד שיודע איך ראוי שנכעם בכל הדברים ועל מי נכעס ובאי זה מן הדברים נכעס
ובאי זה שעור נכעם באחד אחד מהם מהזמן. ולהעלם זה הענין פעמים נשבח מי
שימעט כעסו ונקראהו סבלן ופעמים נשבח מי שיקשה כעסו ונקראהו בהפך זה.
אבל מי שיעביר הענין הטוב מעט אם אל התוספת ואם אל החסרון לא יגונה ומי
שיעבירהו אל אחד משני הצדדין הרבה הנה כבר יגונה. לפי שהעבירו אותו כשהיה
בזה השעור לא יקל. ואינו נקל שנמצא במאמר הענין והשעור אשר כשהיה אליו

האדם מזה היה מגונה אחר שהיה לא זה ולא זולתו מהמוחשות יוכן זה בו לפי
(20r) שהמשפט בכמו הדברים האלו אמנם יהיה עם החוש.
[38](1109b23-26) אמר הנה שעור מה שאמרנוהו באלו הדברים יורה על שהתאר הממוצע
משובח בכל דבר ושהוא ראוי לנו שנטה פעם אל התוספת כשמצאנו נפשותינו יותר
נוטות אל החסרון ופעם אל החסרון כשמצאנו נפשותינו יותר נוטות אל התוספת.
הנה בזה הדרך נצליח בממוצע והיפה. ובכאן נשלמו עניני זה המאמר תהלה לאל.

המאמר השלישי

[1](1,1109b30-1110a3) אמר למה שהיתה המעלה אמנם היא נמצאת בהפעלויות ובפעולות והיה השבח
והגנות אמנם יהיו במה שיהיה ממנו ברצון וההתנצלות במה שיהיה ממנו באונס
ופעמים היתה החמלה, הנה יותר ראוי במי שיחקור מהמעלה שיהיה מחויב עליו
בהכרח שיבאר הפועל אשר יהיה ברצון ואשר יהיה באונס. וידיעת זה הענין גם כן
מועילה למניח הנימוסים בגלל הנחת הגמולים והעונשים במקומו. וכבר יחשב
בדברים אשר יהיו בהכרח מפועלם או סכלות ממנו שהם יהיו באונם. והדבר אשר
יהיה באונס באמת הוא הדבר אשר התחלתו הפועלת לו מחוץ ואין בו לפועל ולא
למתפעל עזר עליו כמו שישא הרוח אדם ממקום למקום והוא בזה בלתי חזק
לנפשו. (1110a4-26) ואולם מה שיפעל לפחד מרעות גדולות יירא הפועל שיגיעו לו אם לא פעל
זה כמו שיצוו קצת המנצחים אנשים שיפעלו באביהם ענין מגונה והם חזקו עצמם
ואם פעלו ינצלו מהם ואם לא יפעלוהו יהרגו הנה בו ספק אם הוא מהענינים אשר
יהיו ברצון או מאשר יהיו באונס. ודומה בזה מה שיקרה לרוכבי הים מהשלכת
משואותיהם בים אצל דפיקתו מחוזק הרוח כי לא ישליך אחד סחורתו ברצון בכמו

[Page 111] זה התואר וכל מי שיש לו שכל יפעל זה להצלתו והצלת מי שעמו. וכיוצא לאלו
הפעולות מתערבות מהרצון והאונס אלא שהיותר ראוי שיהיו מסוג הרצון. וזה כי
מה שירוץ זה המרוץ מהפעולות הנה הוא בעת מה שיפעלהו הפועל יהיה בבחירה
ממנו ותכלית הפועל ותמימותו אמנם ייוחס אל הרצון או האונס כפי הזמן אשר
יפעל בו. ואמנם ראוי שיאמר בדבר שהוא היה ברצון או באונס בעת מה שיפעל
ואלו הדברים פועלם בזמן פעולתם רוצה ובוחר. וזה שתחלת הנעת אבריו הכליים
בכמו (20v) אלו הפעולות היא אליו ומי שהיתה התחלת פועל הדבר אליו הנה פועל
הדבר ההוא אליו הנה כמו אלו הדברים יהיו ברצון. אבל ראוי שיהיו אנוסים
במוחלט מצד כי אין אחד מבני אדם יבחר דבר מאלו הדברים לעצמותו. ובכמו אלו
הפעולות פעמים ישובח האדם כשסבל בם ענין מגונה מזיק ירד בו בסבת ענינים
גדולים יפים. ואם פעל הפך זה יגונה לפי שההמתנה על הדברים המגונים לזולת
ענין יפה הוא מפעלי אדם פחות. וזה ממה שיורה על שהן נכנסות בפעולות הרצון.
וקצת אלו הדברים לא ישובח האדם על פעולתם, רצוני הענינים המגונים אשר
יאנסוהו עליהם, אלא שהוא יתנצל בם כשפעלם מפני סבות יעיקו טבע האדם ולא
יוכל אחד לסבלם.
[2](27־1110a26) אמר וראוי שיהיו בכאן דברים אין ראוי שיאנס עליהם האדם אבל היותר ראוי
לו שימות מבלעדיהם ושימתין על הענינים הקשים אשר ישיגוהו מפני עזיבתם כמו
שימתין האיש על המות מבלעדי שיהרוג אביו או אמו.
[3](1110a27-29) אמר וזה כי הענינים אשר הכריחו פלוני אל שהרג אמו הם ענינים ראוי לשחוק
מהם. ירצה לפי מה שאחשוב שהם היו ענינים מעטים.
[4](1110a29-1110b1) אמר ויקשה שנבאר במאמר אי זה דבר ראוי שנסבלהו ונמתין עליו ואי זה דבר
אין ראוי שנמתין עליו. ויותר קשה מזה שנבאר אי זה מהדברים יחויב שיקוי

[Page 112] עליהם ויסבול בם כל אונס. לפי שברוב הדברים אשר יפלו מצערים מזיקים
והדברים אשר יהיו עלינו למעמס ונאנס עליהם מגונים מזיקים. ולכן ישיג השבח
והגנות האדם במה שיאנס או לא יאנס. רצוני כי במקום ישובח על שלא יאנס
ויתנצל במקומות על האונס ובמקומות יגונה.
[5](1110b1-13) אמר וראוי שנשוב אל תואר הדברים אשר יהיו באונס אי זה מהדברים הם.
ונאמר אולם הדברים אשר הם במוחלט באונס הנה הם הדברים אשר סבותיהם בם
מחוץ כשלא היה בם עזר ולא רושם. ואולם הדברים אשר יהיו באונס מפני שהתחלת הפעל בם מחוץ בתחלת הענין אלא שהם בעת מה שיפעלם יבחרם על
זולתם והתחלת פעולתם בזה בנו הנה הם בעצמם ממה שיהיו באונם אלא שהם בעת
אשר נבחרם על זולתם ישובו ממה שיהיו ברצון והם יותר דומים בענינים אשר יהיו
ברצון לפי שהפעולות אמנם יהיו בענינים החלקיים והענינים החלקיים אמנם יפעלו
ברצון. ואינו נקל במאמר מפני זה שנגביל אי זו מהפעולות כמו שאמרנו ראוי
שנבחרם על זולתם. וזה כי החלוף בענינים החלקיים רב. ואם אמר אומר שהענינים
היפים והערבים הם מסוג הענינים המוכרחים לפי שהדבר היפה והערב ממה
שיכריחנו (21r) אל הפועל מחוץ היה כפי זה הצד כל דבר אמנם יהיה בהכרח לפי שכל
האנשים אמנם יפעלו מה שיפעלוהו מפני שני הענינים האלו, רצוני הערב והיפה.
ומי שעשה דבר בהכרח והאונס יצטער בו ומי שעשה דבר לענין היפה או הערב יתענג בו.
[6](1110b13-30) אמר וממה שראוי לשחוק ממנו ולהלעיג בו שישים האדם הסבה בדברים אשר
יפעלם הענינים אשר מחוץ לבד והוא עם זה קל הנפילה בם וההקשר להם וישים
סבת הענינים היפים נפשו וסבת הענינים המגונים התענוג. וכשהיה הענין כן הנה

[Page 113] ידמה שיהיה הדבר אשר בהכרח הוא אשר התחלתו מחוץ מזולת שיהיה לנפש עזר עליו. ומה שיהיה בזולת ידיעה מפועלו הנה לא יהיה גם כן כלו ברצון. וזה שהדבר
המזקת פעולתו ומה שיתחרט עליו הנה הוא יהיה באונס. ומי שיפעל דבר מהדברים
אי זה דבר היה והוא לא ידע ולא יבולבל מפעולתו הנה לא יפעלהו ברצון לפי
שהוא לא ידעהו ולא יפעלהו באונס לפי שהוא לא יוזק בו. ואולם מי שיעשה דבר
והוא ידע כי יתחרט על פעולתו הנה כבר יחשב בו שהוא עשאו באונס. ואם לא
יגונה על פעלתו אבל הצליח בו הנה כבר ראוי שיחשב שהוא עשאו ברצון. כי בין
שתי הפעולות הבדל. והיותר טוב שיהיה לכל אחד מהם שם ייחדהו. וידמה שיהיה
מה שיעשהו האדם והוא לא ידעהו זולת מה שיעשה והוא סכל בו. וזה כי השכורים
והרגזנים לא יחשב בם שהם יעשו מה שיעשוהו בעת השכרות ועת הבלבול בלתי ידיעה אבל הם יעשו מה שיעשו והם סכלים בו. כי כל בעל רוע כבר יסכל הדברים
אשר ראוי לו שיעשם או הדברים אשר ראוי לו שיברח מהם ולזה הסכלות ישובו
חומסים ובכלל רעים. רצוני מפני שהם יפעלו דברים ידעו אותם ויסכלו האם הם
טוב או רע.

[Page 114] [7](1110b30-1111a2) אמר ואין מדרך הפועל שיאמר בו שהוא פועל אנוס כשהיה פועלו יסכל
הענינים המשיגים לו והנמשכים לפי שאין הסכלות בבחירה, ארצה בבחירה עזיבת
הלמידה, סבה לשיהיה הפועל באונס אבל הוא סבה לרוע. וזה הסכלות אינו בענינים
הכוללים לפי שהגנות לא יהיה בסבת אלו אבל אמנם יהיה בסבת הסכלות בענינים
החלקיים אחר שהיו אלו הם אשר יפעלו וכבר תמצא בסכלות בקצת אלו החמלה
ופשיטות ההתנצלות. לפי שמי שיסכל מאלו דבר הנה אמנם יעשהו באונס.
[8](1111a3-6) אמר ולכן יחויב שיכיר הפועל הדברים אשר יפעלם וידע מה הם וכמה הם ומי
יפעלם ומה אשר יפעל ובאי זה דבר יפעל. ופעמים יצטרך שנדע באי זה דבר נפעל,
כאע״ב רצוני הכלי, ולאי זה דבר, רצוני התכלית, כמו מה שיפעל הדבר (21v) לבקשת השלום.
ואיך יפעל במדרגת מה שיפעל הדבר בנחת או בחזקה.
[9](1111a6-10) אמר הנה אלו הדברים כלם אין לאחד שיסכלם אלא משוגע. ומן המבואר גם כן
שלא יסכל הפועל למה שיפעלהו לפי שלא יסכל אחד עצמו כשהיה יפעל, רצוני
שהוא הפועל. ולכן יחתר ההתנצלות מהרעים כשיאמר שהם יהתלו ושהם לא ידעו שמה שיאמרוהו ממה שלא יחויב שידובר בו. (1111a10-12)
ומן הסכלות בדבר אשר יפעלהו האיש או הדבר אשר יפעל בו או במי שיפעל ייוחס אל הטעות אשר יפול בו
ההתנצלות. וכמו מי שירצה להשליך דבר ויעזבהו מידו ויפול. וכמו מי שיחשב
בבנו שהוא אויבו וישליך לו. (1111a12-1111b3) או יחשוב במה שהוא אבן שהוא אינו אבן וישליך לו
ומה שהוא סיף
שאינו סיף וישליך בו ויהרוג. ופעמים ירצה אדם שיראה אחר דבר

[Page 115] וידקרהו בקצוות אצבעותיו והרגו. ולמה שהיה הסכלות נמצא באלו הדברים כלם
אשר יהיה בם הפועל היה מי שיסכל מהם דבר יחשב בו שהוא יפעלהו באונס
ובפרט כשסכל היותר חזק מה שבם. ויחשב שהיותר חזק מה שבם הדבר אשר בו
הוא הפועל ומפניו היה ומה שהיה על זה האופן מן הסכלות הנה יחוייב שיהיה

הפועל יחק בו ויתחרט על פעולתו. וכשהיה כל מה שיפעל בהכרח או בזולת ידיעה
יאמר בו שהוא יפעל באונס הוא מבואר שמה שיפעל ברצון יחויב שיהיה הדבר

אשר התחלת פעולתו בפועל לו והפועל לו ידע חלקיותיו אשר יהיה בם הפועל. לפי שהוא ראוי שלא יהיה מאמר מי שיאמר שמה שיפעל בתאוה והכעס לא יפעל
ברצון. ירוץ בהקש אם תחלה הנה לא יהיה דבר מהב״ח זולת האדם יפעל הדברים
ברצון ולא הנערים. וגם כן הנה אם שיהיה לא יפעל דבר ממה שיהיה מן התאוה
והכעס ברצון ויפעל הענינים הטובים ברצון הנה יהיה פועל הענינים הטובים ברצון

והרעים באונם. וזה מה שראוי לשחוק ממנו אחר שהיתה הסבה בשניהם אחת,
ארצה בטובים והרעים. ומן המגונה שנאמר שתאוותינו לדבר אשר ראוי שנתאוהו
וכעסנו על מי שראוי שנכעוס עליו יהיו באונס. לפי שכבר יחויב שנכעס בקצת
הדברים ושנתאוה קצת הדברים כמו תאות הבריאות והלמידה. וכבר יחשב בדברים
אשר יהיו באונס שהם מצערים והדברים אשר יהיו בתאוה שהם ערבים. ומה שיהיה
באונס יראה מענינו שהוא בלתי מתחלף למה שיהיה בטעות מהמחשבה אחר שהיו
שניהם ברוחים ממנו ונזוקים בו. והמקרים הבהמיים אנו רואים שהם נמצאים לבני
אדם לא למטה מזולתם מהב״ח ומן המגונה שייוחס מה שיהיה מאלו אל (22r) האונס.
[10](2,1111b4-34) אמר ואחר שכבר הבדלנו מה שיהיה ברצון ומה שיהיה באונס הנה ראוי
שנמשיך זה בתואר הבחירה כי הבחירה יחשב בה שהיא יותר מיוחדת שבדברים
במעלה והיא אשר תשפוט על המדות מהפעולות. ונאמר שהבחירה מבואר מענינה

[Page 116] שהיא תהיה ברצון ואין ענין הבחירה ענין מה יהיה ברצון לפי שמה שיהיה ברצון
יותר כולל ממה שיהיה בבחירה. וזה כי מה שיהיה ברצון
ישתתפו בו הנערים
והב״ח בלתי מדבר והמדבר ולא ישתתפו בבחירה. והדברים אשר יהיו פתאום יאמר
שהם יהיו ברצון ולא נאמר שהם יהיו בבחירה. ואשר יחשבו שהבחירה תאוה או
כעס או הכוסף והתשוקה או סברה מה, ר״ל ההאמנה, הנה ידמה שלא יהיה מאמרם
זה נכון לפי שהבחירה אינה כוללת, ר״ל נמצאת לכל הב׳׳ח, ואולם התאוה והכעס
הנה הם כוללים. ואשר לא ילחץ תאותו ופעל כשהתאוה לא יפעל כשבחר וזהו הפך
הלוחץ ותואר הלוחץ הפך זה התואר. וזה שהלוחץ הוא אשר כשבחר פעל לא
כשהתאוה. הנה התאוה מתהפכת לבחירה ולא תתהפך תאוה לתאוה. והתאוה אמנם
היא לערב והמזיק, רצוני תאות הנטיה ממנו, ואולם הבחירה אינה לדבר מזיק ולא
ערב. והכעס גם כן אינו מהבחירה לפי שהדבר אשר סבתו הכעס מעט מה שיהיה
בבחירה. ואין הבחירה גם כן כוסף ותשוקה ואע״פ שיראה שהיא קרובה ממנו לפי
שהבחירה לא תהיה לדברים הנמנעים והכוסף יהיה להם. ואם חשב חושב
שהדברים הנמנעים יובחרו יחשב בו שהוא פותה. והכוסף יהיה לדברים הנמנעים
במדרגת מה שיכסוף ההשארות. והכוסף גם כן כבר יהיה בדברים אשר אין פעולתם

אלינו כמו שנכסוף <לנצח> המעולה או המחוקה. ואין אחד מבני אדם שיבחר כמו
אלו הדברים אבל אמנם יבחר האדם מה שיראה שפעולתו אליו. וגם כן הנה הכוסף
יותר מה שיהיה לתכלית הדבר ואולם הבחירה אמנם תהיה למה שיביא אל התכלית.
ומשל זה אנו נכסוף שנבריא ונבחר הדברים אשר בם נבריא. ונכסוף שנצליח ונשמח

בזה ואין ממה שראוי שיאמר שאנחנו נבחר שנצליח לפי שבכלל הבחירה אמנם

ידמה שתהיה בדברים אשר פעולתם אלינו. ואין הבחירה גם כן ידיעה לפי שהידיעה

[Page 117] תהיה בכל דבר ואין הידיעה בענינים שתמידי ההשארות ובנמנעים למטה מה שהיא
במה שהיה אלינו. והסברא תחלק אל
הצדק והכזב ואולם הבחירה הנה תחלק אל הטוב והרע.
[11](1111b34-1112a13) אמר ובכלל הנה ראוי שלא יהיה אחד שיאמר כי הבחירה והסברה דבר אחד
בשום פנים. וזה שהנה יאמר (22v) בנו בבחירתנו לטוב והרע שאנו באיך ארצה טובים
או רעים, ולא יאמר זה בנו כשנסבור סברה מה. ובבחירה נבקש דבר ונברח מדבר
ואולם הסברא בה נאמין מה הוא הדבר או למה יכשר או איך יכשר. ואולם בקשת
הדבר או הבריחה ממנו הנה כמעט שלא תהיה בסברא לבד. והבחירה הנה לא

תשובח בדבר יותר מה שתשובת בו אלא בשהיא נכונה והסברא תשובח בשהיא
צודקת. ואמנם נבחר הדברים אשר נדע בפרט שהם טוב ואנו סוברים הדברים אשר
כמעט שלא תהיה פעולתם אלינו ונחשוב באשר לא יבחרו היותר טוב שאין הם
אשר יסברו סברה יותר טובה לפי שבני אדם הרבה יסברו הדבר היותר טוב ובסבת
רוב תאותם יבחרו מה שאינו ראוי. ואולם שהסברה תקדם לבחירה או תמשך לה
הבחירה הנה אין בזה מחלוקת. ואין זה הוא הדבר אשר היינו חוקרים ממנו אבל
אשר היינו חוקרים הוא שנדע אם היו הבחירה והסברה מסכימים בדבר מהדברים.
[12](1112a13-16) אמר וכשהיתה הבחירה אינה אחד מהדברים אשר זכרנו הנה נעיין מה היא ואי

זה מהדברים היא. ונאמר שהנה ידמה שתהיה מה שיעשה ברצון אלא כי אין כל מה
שיעשה ברצון הנה הוא נבחר אבל הנבחר ממנו הוא מה שתחייבהו העצה לפי
שהבחירה אמנם תהיה בהכרה והשכל.
[13](1112a16-3,1112a25) אמר וידמה שיהיה שם הבחירה בלשוננו יורה על הבוחר דבר מדבר. ואחר
שהתבאר שהבחירה אמנם תהיה במה שיעשה ברצון מעצה הנה ראוי לדעת אם
העצה תחויב בכל הדברים עד שיהיה כל ענין מהענינים יחויב
שנועץ בו או קצת

[Page 118] הדברים לא יחויב שנועץ בו. וראוי שנאמר שהענין אשר תפול עליו העצה אינו אשר
יועץ בו הפותה והמשוגע אבל אשר יועץ בו המשכיל. ולא נמצא אנחנו אחד
שישתמש העצה בענינים המתמידים, רצוני שישתמש העצה במציאות העולם אם
הוא מחודש או קדמון ולא בקוטר אם הוא משותף לצלע אם בלתי משותף. ולא
יועץ אחד בכלל בדברים אשר יתחדשו מהתנועה היה זה מפני ההיולי או מפני
הצורה או מפני סבה אחרת במדרגת העדר המטר ורבויו. (1112a26-31) ולא יועץ אחד גם כן
בדברים אשר יתחדשו מההזדמן במדרגת מציאות מטמון. ולא יועץ אחד בעניני
כלל האנשים כלם כי אין אחד מאנשי מחוז כך יועץ איך הנהיגו אנשי מדינת צקע
אחרים והם בתכלית ההרחקה מהם בהנהגה מעולה לפי שאין דבר מעניני האנשים
המתרחקים ממנו אלינו. ואמנם נתיעץ במה שתהיה פעולתו אלינו וירוץ לפנינו.(1112a31-1112b9) וזה
שהנה יחשב שסבות הדברים הם ההיולי או הצורה או ההזדמן או השכל וכל מה
שיהיה (23r) באמצעות האדם וכל אחד מן האנשים אמנם יועץ בדברים אשר אפשר לו שיפעלם וירוצו לפניו. ולא תהיה העצה במלאכות האמתייות המספיקות בנפשם,
רצוני אשר לא ישמרו בם סבות מחוץ במדרגת הכתיבה. וזה שלא יספק אחד
בכתיבה עד יצטרך שיסתכל איך ראוי שיכתבו האותיות. ואמנם יסתכל במה שהיתה
פעולתו אלינו וזה כשלא ימצא
על תואר אחד בעינו כענין במלאכת הרפואה ובכל

[Page 119] הכחות. וההסתכלות במלחות יותר מאשר הוא בהתעמלות כפי חסרון המלחות
מההתעמלות בהשלמת מה שיחויב שיפעל. רצוני שמלאכת ההתעמלות משערת
ביותר שתשלים הפועל הנכון ממלאכת המלחות. וכן ירוץ הענין בשאר המלאכות
הנשארות אשר ישתמשו ההסתכלות, רצוני שהם יעדיפו בזה הענין. ועשיית העצה
במלאכות יותר מאשר היא בחכמות ובפרט במה שהיה מהם יפול לנו בו הספק
הרבה. וההסתכלות אמנם יהיה במה שימצא ברוב הענין ולא יתבאר אל מה זה יפנה
ענינו ובדברים אשר לא תהיה אחרית ענינם נשלמת מוגבלת.
[14](1112b10-31) אמר וכבר נבקש מי שיסתכל עמנו בענינים הגדולים ונקח עצה ממנו כשלא
נבטח מעצמינו בספוק בעצה בם ועשייתם. ולא נועץ בתכליות הענינים, אמנם נועץ
במה שיביא אל התכליות. וזה שהרופא לא יועץ בבריאות עצמו ואמנם יועץ במה
שיביא אל הבריאות. וכן ההלציי לא יועץ בספוק עצמו ואמנם יועץ במה שבו

יספיק. וכן מנהיגי המדינות לא יועצו בנפש המעשים המעולים וההנחות הטובות
אשר יניחום ואמנם יועצו בדברים אשר בם יהיו אלו המעשים. ובכלל הנה אין אחד
מבני אדם יועץ בתכלית דבר מהדברים עצמם אבל כל אחד מבני אדם אמנם יניחו
תכלית מה ויחקרו ממנה איך תהיה ובאי זה דבר תהיה. וכשהתבאר להם שהתכלית
תהיה בדברים רבים חקרו מהדבר אשר בו תהיה יותר נקלה ויותר טובה. וכשהיה
התכלית תשלם בדבר אחד חקרו מהדבר ההוא איך יהיה ובאי זה דבר יהיה גם כן.
עוד חקרו מהדבר ההוא השני איך יהיה ובאי זה דבר יהיה גם כן ולא יסורו כן עד

שיכלו אל הסבה הראשונה אשר היא אחרון במציאות. לפי שאשר יסתכל אמנם

[Page 120] יחקור על דרך ההתכה בהפך וזהו דרך החקירה על דרך ההתכה בהפך. וכבר
התבאר שאין כל חקירה הסתכלות כמו החקירה בלמודים ובכלל בענינים העיוניים.
וכשהיה הענין כן הנה כל הסתכלות חקירה ולא יתהפך. והדבר האחרון בדרך
ההתכה בהפך הוא ראשון בחקירה, אחרון במציאות, והוא הדבר אשר בעבורו שאר
הדברים הנשארים אשר יחקר מהם ולכן יניחוהו ראשון בחקירה. עוד יבקשו
הדברים אשר יתחיב מציאותו מהם ואם פגשו בחקירה (23v) דבר נמנע יטו ממנו. משל

זה שכאשר הצטרך אל הממון והסתכלו שלא יתכן ההגעה אליו אלא בקנין חקרו בקנין. ואם היה אפשר יבקשוהו ואם היה בלתי אפשר יטו ממנו לפי שהדברים
האפשריים הם אשר פעולתם אלינו. וזה כי מה שפעולתו אפשרית לאוהבינו הנה
פעולתו אפשרית לנו בצד מהצדדין לפי שהתחלתו בנו. והדברים אשר יחקר מהם
בגלל דבר מה פעמים היתה החקירה בם מהכלים אשר יעשה בם הדבר ההוא
ופעמים היתה החקירה מצד השתמשות הכלים ההם וכן ירוץ הענין בשאר הענינים
הנשארים אשר יחקר מהם מפני דבר כי פעמים נחקור בם מהדבר אשר בו יהיה
הפועל ופעמים נחקור בם מהאופן אשר בו יהיה.
[15](1112b31-34) אמר וידמה שיהיה האדם כמו שאמרנו התחלה לפעולותיו וההסתכלות יהיה
בדברים אשר יפעלם והפעולות הנה קצתם יהיו מפני קצת. ואין התכלית כמו
שאמרנו ממה שיוסתכל בו אבל ההסתכלות אמנם יהיה במה שיביא אל התכלית.
ולא יוסתכל גם כן בענינים הידועים החלקיים אשר יושגו בחוש שהם כפי מה
שראוי. דמיון זה שלא יוסתכל בשזה הדבר טוב או שזה הדבר כבר נתאמת או כבר
נעשה כפי מה שראוי כשהיה זה בם ידוע בחוש. (1113a1-7) וזה כי אלו
הם התחלות ההסתכלות

[Page 121] ואם יוסתכל בם יצטרכו אל התחלות אחרות וילך הענין לבלתי תכלית וזה מגונה.
והדבר אשר יוסתכל בו והדבר הנבחר הוא ענין אחד אלא שהנבחר הוא ענין נשלם

ואשר יוסתכל בו הוא ענין בלתי נשלם. ואמנם היה הנבחר נשלם לפי שהוא הדבר
אשר תפול המחשבה על פעולתו מפני משפט ההסתכלות עליו על שהוא טוב. ולכן
היה כל אחד מבני אדם ימנע מהחקירה וההסתכלות כשהטה המשפט על הדבר אל
עצמו ואל מה שיראהו בדבר ההוא וזהו הדבר אשר יובחר, רצוני אשר נשפוט עליו
שהוא טוב.
[16](1113a7-12) אמר ויתבאר שהנבחר הוא אשר יוסתכל בו מההנהגות הקדומות אשר היה
נמשך בם אומירוש. הנה הוא חשב שהמלכים היו מתירים להמון בענינים אשר היו
בוחרים אותם בהסתכלות. ירצה לפי מה שאחשוב בהסתכלות אשר בעבורו היתה
בחירתם להם לא שהם היו מוסרים אליהם הענינים מסירה במדרגת מה שקרה
אצלינו בחוקים. וכשהיה הענין כן הנה הדבר הנבחר הוא הדבר אשר יוסתכל בו עם
השתוקק אליו מצד מה שאלינו פעולתם. וזה כששפטנו על הדבר בהסתכלות
נשתוקק אותו ברצון ונחשוב עליו.

[Page 123] [18](1113a31-5,1113b14) אמר וראוי שיהיה למעולה יתרון גדול על זולתו במה שיראהו מן האמת
ועזיבתו למה שיעזוב וכל אחד מן הדברים הנה הוא להם במדרגת הדרך והמשורה
אשר ישפוט בו על הדברים. וידמה שיהיה הטעות בזה אמנם יכנס על רוב האנשים
מפני התענוג לפי שהוא ידומה טוב ואינו כן והם אשר יבחרו הערב על שהוא טוב
ויברחו מהדבר המזיק על שהוא רע. וכשהיה התכלית התכלית נכסף וכל מה שיביא
אל התכלית יוסתכל בו ויובחר הנה הפעולות אם כן אשר באלו הם אשר יהיו ברצון
ובבחירה ופעולות המעלה באלו יהיו, רצוני בפעולות הבחירה והרצון. והמעלה
מהדברים אשר אלינו פעולתם וכן (24v) הפחיתות. וזה כי הדברים אשר אלינו פעולתם
אלינו שלא נפעלם, רצוני שהדברים אשר לנו יכולת על שנפעלם יש לנו יכולת על
שלא נפעלם, והדברים אשר נאמר בם הן נוכל שנאמר בהם לאו. ואם היה פועל
היפה אלינו הנה פועל המגונה גם כן אלינו. וכשהיה אלינו פועל הענינים היפים
והמגונים והיה אלינו שנפעלם ושלא נפעלם והיה זה הוא הענין שנהיה טובים או
רעים, רצוני כשפעלנו הפעולות היפות ולא נפעל המגונות היינו טובים ובהפך
כשפעלנו המגונות ולא נפעל היפות היינו רעים, הנה מבואר שהוא אלינו שנהיה
טובים או רעים.
[19](1113b14-17) אמר ואולם המאמר כשלא יהיה אחד רע ברצון ולא מצליח באונס הנה ידמה
שיהיה קצתו בטל וקצתו אמת. וזה כי לא יהיה אחד מצליח באונם ואולם הרוע הנה
יהיה ברצון.
[20](1113b17-21) אמר הנה כן יחויב שנאמר באלו הדברים וראוי שיסופק במה שאמרנוהו עתה.
וזה בשלא נאמר שהאדם התחלה ולא רוצה הפעולות כמו שהוא מוליד הבנים אלא
שהוא מן הגלוי שכאשר נמצאו לו אלו הפעולות ואי אפשר לנו שניחסם אל

[Page 124] התחלות אחרות זולת הענינים אשר ב<נו> הנה מהמבואר שמה שהיה מהענינים
התחלותיו בנו הנה הוא אם כן אלינו והוא ממה שיהיה ברצון.
[21](1113b21-30) אמר וידמה שיהיה כל אחד מבני אדם בכללות ומניתי הנימוסים בפרטות יעידו
לזה המאמר אחר שיהיו עונשים מי שיפעל הרע כשלא היה בא הפועל ההוא בהכרח
ולמקום הסכלות בו ובכלל הוא סבתו. וישבחו מי שיפעל הפעולות היפות כדי
שימהרו אלה על זה הפועל וימנעו אלה מהפועל ההוא. ואלו לא היה להם שיפעלו
הרע והמעלה לא מהרו אותם אל המעלה ולא מנעו אותם מהרע וענשו אותם עליו.
כי אין אחד מבני אדם יזהיר אחר על פועל דבר ממה שאין לו, רצוני ממה שלא יוכל
עליו, ולא יהיה ממנו ברצון אחר שהיה אין תועלת ממנו בבקשנו מאדם שלא יקדח
גופו או שלא יצטער ולא יפחד ובכלל שלא יקרב לו דבר ממה שירוץ זה המרוץ. כי
אלו יגיעו אותם בלא ספק ואין לנו יכולת שלא נקרב אליהם.
[22](1113b30-1114a9) אמר וכבר יענשו בעלי הנימוסים על הסכלות מי שיחשבו בו שרצונו היתה
סבת סכלותו כמו מה שיפעלו כשכורים. כי הם יכפלו עליהם העונש וזה כי התחלת
זה הפועל כשכורים אחר שהיה אליו שלא ישתכר וזה הוא סבת הסכלות. ויענשו גם
כן מי שיסכל דבר ממה שבנימוסים ממה שכבר יחויב לו ידיעתו ולא תקשה עליו
הבנתו. וכן יענשו על פועל הדברים אשר יחשב בפועליהם שהם סכלו אותם
לרפיונם מלמידתם מפני שהענין אליהם היה (25r) בשלא יסכלו אותם אחר שהיה הענין
אליהם בשישגיחו בם. אבל היה אליהם שיהיו סבות להם לפי שהם כשהיו טובים
היו סבות לפועל הטוב הנה להם שיפעלו הטוב ושיהיו בתואר יהיו ב<ו> פועלים

הטוב וסבות לו וכן מי שיפעל הרע יהיה בפעולתו סבה לשיהיה חומס. ומי שיתמיד
שתית היין יהיה סבה לשיהיה רב התאוה. לפי שהפעולות בכל אחד מהדברים
ישימו הפועלים באלו התארים והקנינים המיוחסים אל הטוב או אל הרע. והוא

[Page 125] מבואר ממה שיקנהו הבקיאות והיות מומחה בדבר דבר מהענינים אשר יפעלו על אי
זה צד פעלו. רצוני שהבקיאות יקנה הקנין אשר תהיה ממנו ההתמדה על הפועל
ההוא.
[23](1114a9-21)
אמר ואולם הסכלות בשהתארים והקנינים אמנם יהיו לאדם מפעולתו באחד אחד מהדברים הנה הוא מדרך מי שאין חוש לו. וגם כן הנה ממה שהוא חוץ
מההקש שיהיה החומס לא יכסוף שיהיה חומס ולא יפעל פעולות החמס והרב
התאוה לא יכסוף שיהיה רב התאוה ושלא יפעל פועל רב התאוה. ואם לא, היה
האדם חומס והוא סכל בפעולות אשר יפעלם וישוב בם חומס. ולא ישוב האיש ישר
כאשר יכסוף שיפעל פעולות היושר והוא לא יחדל מן העול ולא העלול ג׳׳כ ישוב
בריא אם יכסוף הבריאות ולא ישמור בהנהגתו. וכשיהיה זה כן הנה אשר לא ישמר
בהנהגתו ולא ישמע מאמר הרופאים כשהיה עלול אמנם יהיה עלול ברצונו וחפצו,
לפי שכבר היה אפשר לו בעת שלא יהיה עלול אלא שהוא לא יבחר זה. אלא שהוא
בזה הענין כמי שהשליך האבן הנה אי אפשר לו שישיבה אליו אבל כבר היה
בתחלת הענין אליו שלא יקחה וישליך אותה. הנה תחלת הענין בלקיחת האבן

והשלכתה היה אליו. וכן הענין בחמס ורבוי התאוה כי הענין אליו היה בהתחלה
שלא יפעל זה. הנה כפי זה הצד ישוב החומס חומס ברצון והרב התאוה רב התאוה
ברצון. ואולם כשהיה בזה הענין והקנין הנה אי אפשר להם שלא יהיו כן כענין
באשר ישליך האבן.
[24](1114a21-1114b25)אמר ואין רעות הנפש לבד יהיו ברצון אבל בקצת בני אדם כבר יהיו רעות
הגוף גם כן ברצון והם אשר יגערו אותם ויאשימום על מה שהשיגם מזה. כי לא
ימצא אחד מהאנשים יגער מי שהוא מגונה בטבע ואמנם יגער מי שהוא כך מפני

[Page 126] התרשלות ועזיבת עצמו וכן הענין בחולי אשר יהיה בטבע והקביעות. כי אחד לא
יחרף עור בטבע או בסבת חולי או הכאה אבל ירחמהו ואולם מי שהגיע לו העורון
מרוב שתיית היין או זולתו ממיני רבוי התאוה הנה כל אחד יוכיחהו. הנה רעות
הגוף אם כן מה שהיה מהם אלינו הנה כבר נוכיח בעליהן עליהם ומה שהיה מהם
אינו אלינו הנה לא נוכיח בעליהן עליהן. וכשהיה הענין כך בתארי (25v) הגוף הנה

בשאר הדברים האחרים הרעים אשר נוכיח בעליהם עליהם פעולתם אלינו. ואם אמר
אומר שהאנשים כלם ישתוקקו אל מה שידומה להם שהוא טוב ואולם הנה הדמיון
אינו להם אבל כל אחד מהם ידומה לו התכלית כפי ענינו וזה בהכרח הנמשך
לעניניהם. אבל אם היה כל אחד מן האנשים הוא בצד מהצדדין סבה לתואר נפשו
והיה הדמיון נמשך לתוארו הנה הוא גם כן בצד מהצדדין סבה לדמיונו. ואם לא, לא
יהיה אחד מן האנשים סבה לפועל הרע אבל אמנם יהיה סבתו בגלל סכלותו
בתכלית. ולכן יחשב שהענין היותר טוב לאדם שיהיה תקותו אל התכלית

בהסתכלותו אותה אינו רצוניי אבל יצטרך שיהיה לו בטבע זה החלק מן הנפש
בתכלית הטוב כמו מה שיצטרך שיהיה הראות אשר יבחין בו הבחנה טובה. ובהיות
הענין כן הנה יצטרך הטוב האמתי אל שיהיה זך בטבע והדבר היותר גדול הוא אשר
אי אפשר האדם שיקחהו מזולתו ולא יתלמדהו אבל הוא ימצא לו כפי מה שהוטבע

עליו והוא טוב הטבע התמים האמתי. ובהיות זה אמת הנה לא תהיה המעלה ברצון
יותר מהפתיחות. וזה שהתכלית ימצא לטוב והרע יחד על משל אחד אם בטבע או
איך מה שהונח ונראה, ושאר הדברים אשר לפני התכלית אשר יפעלום על אי זה
אופן פעלו הנה אמנם יפעלום מפני התכלית. ואם לא היה התכלית, היה טוב או רע,
לכל אחד מהאנשים בטבע או היה בטבע והיה יפעל המשובח מה שלפני התכלית

[Page 127] ברצון והרע כן, הנה המעלה תהיה ברצון והפחיתות גם כן יהיה ברצון אינו למטה

מזה אחר שהיה כבר ימצא הרע בפעולות ובתכלית בעצמו. ואם היו המעלות כמו שיאמר יהיו ברצון לפי שאנו סבות לתארים אשר יאמר בם בנו שאנו מעולים בצד
מהצדדים ולפי שאנו נשים התכלית בענין שאנחנו עליו, ר׳׳ל נפעלם והם בענין אשר
אנחנו עליו, הנה הפחיתויות אם כן יהיו ברצון כמו מה שיהיו המעלות.
[25](1114b26-30) אמר הנה כבר תארנו ענין המעלות תואר כולל וזכרנו סוגם על דרך הרושם
ואמרנו שהם התמצעיות ושהם תארים, ר׳׳ל תארים ממוצעים, ושהם פעולות
לדברים אשר מהם יהיו בעצמותם ושפעולתם אלינו ושהם יהיו ברצון וכפי מה
שתחיבהו ההכרה האמתיית.
[26](1114b30-1115a3) אמר ולא יהיו הפעולות ברצון בכמו מה שיהיו התארים. וזה שאנו מושלים

ויכולים על הפעולות מראשית הפועל עד אחריתו לדעתנו בחלקי הפעולות. ואולם התארים הנה אנחנו יכולים על ראשיותם ואולם חלקיהם הנה התוספם בלתי ידוע
ובפרט (26r) הפעולות הרעות כענין בחליים. רצוני שראשיותיהם אלינו כשלא נשמר
בהזנה וההתעמלות ואולם התוספת הוא בלתי ידוע אבל למה שהיה הענין אלינו
בהתחלות אלו היו ממה שיהיו ברצון.
[27](1115a4-5) אמר הנה נשוב ונתאר כל אחד מאלו התארים מה הם ובאי זה מהדברים הם
ואיך הם וכבר התבאר עם זה כמה הם.
[28](1115a6-6,11115a24) אמר ונדבר תחלה בגבורה.
המאמר בגבורה
הנה נאמר שכבר תארנו מענין הגבורה במה שקדם שהיא מצוע במה שבין היראה
והמסירה לסכנות. ומהמבואר שאנו נירא מהענינים המפחידים ואלו בכלל הם
הרעות.

[Page 128] ולכן גדרו היראה ואמרו שהיא נפילת רע יורד או יירא ירידתו כמו הדלות
והעוני והחולי והעדר האוהבים והמות. ולא יחשב שבאלו כלם יהיה האדם גבור.
וזה שכבר ראוי שיירא מקצתם והיראה ממנו נאה ועזיבת היראה ממנו מגונה כמו
הפעולות הפחותות. כי מי שירא מהם או ימאסם הוא ביישן ומי שלא ירא מהם ולא
ימאסם עז פנים. וכבר יקראוהו אנשים גבור על דרך השתוף בשם לפי שבו דבר
ידמה מה שבגבור וזה כי הגבור לא ירא. ואולם העוני הנה ראוי שיהיה בלתי ירא
ממנו ולא מן החולי ולא מדבר כלל ממה שיחודש מן הרע שלא יהיה האדם מופלא
בו. אבל הוא אין מי שלא ירא מאלו הדברים הוא גבור ואמנם נקראהו גבור על דרך
הדמוי. וזה שקצת האנשים יהיו רבי הלב במלחמות והוא עם זה ייוחס אל הגבורה,
רצוני שהוא גבור על הוצאת ממונו מידו. ואין מי שירא מן החסרון בבניו או
באוהביו או בדבר ממה שדומה לאלו הוא רך הלבב. ולא מי שהתגבר על הכאת
אחד מהב״ח החלושים בגרזן הוא גבור.

[29](1115a24-11115b4) אמר ואם היה זה כן הנה באי זה דבר מהמפחידים ראוי שנאמר שהאדם יהיה
גבור. ונאמר שהנה יהיה זה ביותר גדול מהם לפי שלא ימצא אחד יותר ממתין
מאשר הוא על הענינים המפחידים, רצוני אשר ימתין על היותר גדול מהם.
והמפחיד שבדברים והגדול מהם הענינים אשר ירא בם מהמות לפי שהוא התכלית
ולא
יחשב שהמת יגיעהו אחר המות דבר מהטוב או מהרע. וכבר יחשב שהגבור

[Page 129] אינו אשר לא ירא מכל מות כמו המות בים או בחוליים אבל הגבור אשר לא ירא
מהמות אשר יהיה מפני הענינים הנאים מאד והוא כמות במלחמה. וזה שזאת המות
אמנם תהיה ביותר גדול שבכריתות ויותר (26v) טוב ממנו. וכבר הסכימו האנשים על
עלוי והגדלת מי שהמתין על המות במלחמות עם המלכים. ואמנם יאמר באמת גבור
לאדם אשר לא תחרידהו המות הנאה ולא הענינים אשר יביאו המות כשקרבו ממנה
ואלו בפרט הם הענינים אשר יהיו במלחמות. ואין הגבור הוא אשר לא ירא מזאת
המות לבד אבל גם אשר לא יתפחד מהמות אשר תהיה בים ובחליים. ואין ענין זה
ביראת המות בים כענין בעלי הים. וזה שהגבור יתעורר מן ההצלה בים ותקשה עליו
כמו זאת המות ובעלי הים יוכלו ההצלה לאורך הנסיון. (1115b5-7,1115b13) אבל אין אחד משני מיני

זאת המות יהיה נאה. והענין המפחיד אינו אצל כל אדם ענין אחד בעינו לפי שבכאן דברים הם למעלה מטבע האדם הנה זה המין כבר יתפחד ממנו כל משכיל ואולם

הדברים אשר לא יהיו למעלה מטבע האדם הנה יתחלפו בגודל והרבוי והמעוט
וכמו כן הענינים אשר יסתכן עליהם. והגבור לא ימות לבו ויהיה נבוך כמו זולתו
מהאנשים אלא שהוא יפחד מהדברים המפחידים כמו שראוי וכמו שיחיבהו השכל
וימתין מפני הנאה כי זה הוא תכלית המעלה וכונתה.
[30](1115b13-24) אמר וכבר יתפחד מהדברים המפחידים יותר ופחות ממה שראוי וכבר יתפחד
גם כן מדברים אינם מפחידים כמו שיפחד מהדברים המפחידים. והטעות בכלל
יהיה בזה כשהיה הפחד ממה שאין ראוי שיפחד ממנו וכשהיה כמו שאין ראוי אם
פחות ואם יתר וכשהיה בצד אין ראוי או מה שירוץ מרוצת זה. וכן הענין במסירה

לסכנות על המפחידים ימצא בו הנכונה והטעות. ואשר ימתין על הדברים אשר ראוי
שימתין עליהם ומפני הדברים אשר ראוי שימתין עליהם ויפחד מהם כמו שראוי
ובזמן הראוי ויסתכן עליהם והוא בזה הענין הוא
הגבור. וזה שהגבור הוא אשר

[Page 130] יפעל ויתפעל כפי מה שיחיבהו הענין וההכרה. ותכלית כל פועל הוא אשר יהיה כפי
הענין. והגבורה לגבור ענין נאה וכן תכליתו גם כן ענין נאה. וזה שכל דבר יגדר
אמנם בתכליתו הנה הגבור אם כן אמנם ימתין מפני הנאה ואמנם יפעל מה
שתתיבהו הגבורה.
[31](1115b24-1116a12) אמר ואולם המוסיף על הגבור אם בהעדר הפחד הנה אין לו שם בלשונינו.
ירצה הנעדר הפחד במוחלט ר״ל בכל דבר. וכבר אמרנו במה שקדם שדברים רבים
אין להם שמות. אלא שמי שלא ירא דבר כלל ולא רעש ולא גלים הנה הוא משוגע
ולא ירגיש בכאב כמו שיסופר מהאנשים אשר יקראו כך. ואולם אשר יוסיף

במלחמה על הדברים המפחידים הנה הוא מסתכן. וכבר יחשב במסתכן שהוא מזויף בגבורה לפי שהוא ירצה שיראה שהוא אמיץ על הענינים המפחידים ושהוא גבור
וידמה בו באי זה דבר היה אפשר לו. (27r) ולכן ימצא יותר רב מהם רך הלבב נמסר
לסכנות. וזה שהוא יסתכן על הענינים ולא ימתין על המפחידים מהם. ואולם
המפליג בפחד הנה הוא רך לבב. ויחויב לו שיהיה מתפחד ממה שאינו ראוי
שיתפחד ממנו וכמו שאין ראוי ובשעור שאין ראוי וצד בלתי ראוי והוא חסר בחיים
המהנים והוא מוסיף בדאגה, ר׳׳ל יתעצב ויפחד הרבה. ולכן היה ענינו בם יותר
מבואר. הנה רך הלבב מעט הבטחון קשה ממנו לפי שהוא יפחד מכל דבר והגבור

הפכו לפי שהמסירה לסכנות אמנם ימצא למי שהיה רב הבטחון נקל ממנו. והרך הלבב והמסתכן והגבור באלו הדברים ימצאו והם בם מתחלפים. הנה המסתכן
מוסיף בם ורך הלבב חסר והגבור ממוצע בם יפעלם כמו שראוי. והמסתכן מתגבר

[Page 131] בהם בהכנם בענינים המפחידים הנה כאשר יבטח שינצחם ינוצח מהם. והגבור
כשינצח הפעולות היה טוב מהיר בם וקודם זה יהיה נח. הנה הגבורה כמו שאמרנו
ממוצע במה שבין הענינים המפחידים והענינים אשר יסתכן עליהם. והם אשר

אמרנו שהגבור יבחר בהם הנאה וימתין עליהם ויראה שחלופם מגונה.

[32](1116a12-15) אמר ואולם בחירת המות היא באה מן העוני או מהחשק או מדאגה מהדאגות
ואינה מדרך הגבור אבל היותר ראוי שתהיה מדרך הרך הלבב. וזה שהבריחה
מהדברים המכאיבים והמצטערים תגונה. ולא ימתין הגבור עליהם מפני שהם ענין
נאה אבל יברח מהרעות. ומה שירוץ זה המרוץ הנה הוא הגבורה.
[33](8,1116a15-21) אמר וכבר תאמר הגבורה על מינים אחרים זולת אלו והם חמשה. הראשון
הגבורה המדינית לפי שהוא ידמה שהיא היותר מיוחדת מהם באדם אחר הגבורה
האמתית. וזה שאנשי המדינות יסברו שראוי להמתין על התלאות מפני מה שיצוו בו
הנימוסים מהעונשים והקלונות למי שיברח מהמלחמות והכבודות למי שהמתין
עליהם. ולכן יחשב בם שהם היותר גבורים שבאנשים מפני שרכי הלב בעלי קלון
ואנשי הגבורה בעלי כבוד. (1116a27-1116b15) וזאת הגבורה היא דומה בגבורה אשר תארנוה תחלה
לפי שהיא אמנם תהיה מפני המעלה באופן מה אחר שהיתה היא אמנם מפני הבושת
והתאוה לנאה אשר הם הכבוד והבריחה מהחרפה אחר שהיתה החרפה מגונה. ולא
ידמו אשר יהיו גבורים בעבור הכרחת השרים להם בעונשים והבטיחם אותם על
הגמולים. ולכן היה הפחות מאלה מי שהיה גבור מיראה לא לבושת ויברח מהדבר המזיק לא מהדבר
המגונה. וזה כי שרי הצבא יזרזו בני אדם על הגבורה כמו שעשה

[Page 132] פלוני בעת שאמר. הנה מי שהיה אראהו בורח מהמלחמה אשימהו מאכל לצבועים
ולעופות. ואשר יצוו בהכאת מי שיברח (27v) מהמלחמה יפעלו זה הפועל בעינו. ואשר
יתגברו לפני האונס וההכרח הנה האונסים להם יזרזו אותם על הגבורה. ואלו אינם
גבורים כי הגבור ראוי שיהיה פועל מה שיפעלהו לא לפי שהוא יוכרח ויאנס על זה
אבל לפי שהוא יראה שהפועל ההוא נאה. והגבורה השנית היא אשר תהיה מפני
החנון־ והניסיון בכל אחד מהדברים. ולכן חשב סקראט שהגבורה חכמה. וכבר
ימצאו בני אדם יהיה להם יתרון מפני הנסיון בדבר דבר מהענינים אשר ירגילו
אותם. והתקיפים הם אשר ימצאו במלחמות בזה הענין לפי שכבר יחשב
שבמלחמות דברים רבים זרים מופלאים יעמדו עליהם אלו בפרט. ויראו שהם
מאנשי הגבורה למה שאפשר להם שיעשו במלחמה ממה שאי אפשר שיעשהו
זולתם למה שאצלם מהחכמה בם ויכונו שימצאם מה שיעשהו זולתם. והם ברבוי
הערמה והתחבולה כבר אפשר להם שישמרו משיטיבם דבר ואפשר להם שיעשו

בזה ושלל בשונאיהם ביכלתם בהשתמשות הכלי זין אחר שהם בתואר יוכן להם
שיתעוררו בשונאיהם ולא יתעוררו בם. הנה הם במדרגת אנשים מזוינים יהרגו
אנשים בלתי מזוינים ובמדרגת אנשים יוצאים למלחמה יהרגו אנשים יושבי
אוהלים. והוא בכמו זה אין היוצא למלחמה הוא הגבור אבל אשר הוא יותר יודע
במלאכת המלחמה כמו שכבר יהיה היוצא למלחמה היותר חזק ואשר תכונת גופו
תכונה חשובה.

[Page 133] [34](1116b15-18)
אמר ואולם רכי הלב אשר לא נסו ללכת באלה הנה כבר ישבו באהלים לפי
שהם ראשון מי שיברח מן המות. ואולם אשר גבורתם מדינית הנה יתחזקו על המות (1116b19-1117a25) וזה שהם יסברו שהבריחה מגונה וכי המות יותר נבחרת מההצלה עמה בגלל
החרפה. ואולם המתחנכים במלחמות הנה הם בתחלת הענין שוקדים למה שאצלם
מיתרון החנוך. וכשידעו בנפילת המות יברחו אחר שהיו יראים מהמות יותר משיהיו

יראים מהענין המגונה. והגבור הנה אינו כן לפי שהוא אמנם יהיה גבור לפי שהוא
סובר שהגבורה ענין נאה לא לענין מחוץ. והשלישית היא הגבורה המיוחסת אל
הכעס. וזה שכבר יחשב שאשר יעשה דבר בגלל הפלגת הכעס בו הוא גבור. וזאת
הגבורה היא המיוחסת אל הצבועים אשר יעמדו על מי שיעוררם. וכבר יחשב גם כן
זה מפני שהגבור באמת יכעס בעת שיעשה גבורות, רצוני שהנה יחשב מפני זה
ההפך והוא שהכעסן גבור. ואמנם היה (28r) הגבור כעסן לפי שהוא אין ספק שיתעורר
בעת המריבות והמלחמות כעסו כמו שאמר אומירוש יזכור גבור ויתארהו בשהוא
כעסן ושהקרן שלו יתעורר ממנו כח הכעס ושדמו רותח כי אלו הדברים כולם, רצוני
מה שיקרה בעת המלחמה, יורה על התעוררות הכעס. אבל הגבור יפעל מה
שיפעלהו לנאה והכעס
יעזבהו על פעולתו. והצבועים יפעלו מפני הנזק, רצוני מפני

[Page 134] הכאה או פחד, לפי שהם אם היו בחפירות מים או אגמים לא יצאו. הנה אם כן אינם
גבורים אחר שהיה מעורר אותן אל המלחמות הכאב או הכעס מזולת שהם יקדמו
וידעו דבר מהענינים המפחידים. ולולי זה היה מה שיקרה להם בעת כאבם מאשר
הם כשהוכו שלא יזוקו מהפרשות במדרגת אנשי הגבורה. והרביעית היא גבורת
התאוה כי החושקים כבר יתפארו על הענינים המפחידים בסבת התאוה. והיא

בשתהיה מפני טבע המתאוה יותר דומה משתהיה מפני הכעס. וכשתחובר אליה
הבחירה ועצת הדבר אשר בעבורו יהיה היתה גבורה. והאנשים כשיכעסו יצטערו
וכשיתנקמו יתענגו. ואשר ילחמו מפני הדברים האלה אינם מאנשי הגבורה לפי
שהם לא יעשו מה שיעשוהו לנאה ולא כפי מה שתחיבהו הבחירה אבל למקרה מה
אלא שיש עמם דבר ידמה מה שעם הגבור ולכן יקראו גבורים. והחמישית הגבורה
אשר תהיה מפני ההצלחה במנהג פעמים, רצוני מפני המנהג, וזאת גם כן אינה
גבורה. כי הרב הבטחון בנפשו בגלל המנהג אינו גבור לפי שהוא אמנם יסתכן

בתלאות לפי שהוא פעמים רבות כבר הכניע אנשים רבים. והוא ידמה הגבור לפי
שכל שניהם חרוצים אבל הגבור ירוץ לדברים אשר קדם זכרונם וזה ירוץ לחשבו

[Page 135] שהוא יותר חזק ממי שיהרגהו ושלא יגיע לו ממנו אונס. וכמו זה הפועל יפעלהו
השכור למה שיהיה אליו בעת השכרות מהבטחון בנפשו וכשלא יזדמן לו הענין כפי
מה שחשבו יברח. ואולם ההמתנה על הענינים אשר יפחידו האנשים ויראה להם
שהם כך הוא מדרך הגבור. ואמנם יעשה הגבור זה לפי שהוא יראה שהפועל ההוא
נאה וכי עזיבתו מגונה. ולכן יחשב בגבור שהוא יהיה בעת הפחד אשר יפגשהו

בלתי פחד והצטערות אבל יהיה יותר גבור בו מאשר הוא אצל הענין אשר יתבאר
ויראה לו קודם נפילתו בו. וזה כי זה הפחד הנופל בגבור אמנם יהיה יותר ופחות

מפני התכונה, רצוני אשר בפועל לא מפני ההכנה. והדברים אשר יתבארו ויראו קודם נפילתם כבר יחשוב האדם בם ויכירם ויבחרם. ואולם (28v) הדברים הנפגשים הנה

אמנם יהיו על שעור התכונה, רצוני הפועל, הנה לא תתכן בם עצה. וכבר ידומה
מהסבל בדבר שהוא גבור ואין הוא רחוק מהמקוה אלא שהוא יותר פחות ממנו
מפני כי המקוה יש לו שורש מונח יעשה עליו וזה אין לו זה ולכן לא יתעכב זמן
מה, רצוני לסכלותו, ואולם המקוה הנה כבר תסולק תקותו.
[35](1117a25-27) אמר ואולם אשר יזדעזעו אל המלחמה על אופן הפתוי לאנשים מה מיוחדים
הנה הם כשידעו או ידמו שאשר ילחמו עמהם זולת אשר כונו שילחמו עמהם יברחו
כמו שעשו היונים כשנפלו במלחמת האומה אשר יאמר לה כך והם יחשבו שהיא
האומה אשר יאמר לה כך.
[36](1117a27-9,1117a32) אמר הנה כבר תארנו בעל הגבורה באמתות ואשר יחשב בם הגבורה אי זה
מהאנשים הם. והגבורה באמת תמצא בענינים המפחידים ובמה שיתגבר עליך אלא

[Page 136] שהיא אינה בם על משל אחד. אבל הוא יותר ראוי שתהיה יותר חזקה בענינים

המפחידים לפי שאשר לא יהיה נבוך באלו הענינים ויהיה בם על הענין המחויב הוא יותר רב גבורה מאשר ימתין בענינים אשר יתגבר עליהם.
[37](1117a32-35) אמר והענין כמו שאמרנו שאנשי הגבורה הם אשר ימתינו על הדברים המזיקים
ולכן היתה הגבורה מזקת. ובאמת מה שתשובח יותר מהיראת חטא לפי שההמתנה
על הדברים המזיקים יותר קשה מההמנע מן הדברים המהנים.
[38](1117a35-1117b16) אמר וכבר יחשב שהתכלית אשר יכון אליו בגבורה ערב אלא כי ערבותו יעלם
מפני הענינים המזיקים אשר יקיפו בו. כמו מה שיקרה בהלחמויות וההכאות כי
התכלית המכון בהכאות אשר יהיו ביניהם ערב והוא הגמולים והכבודות ואולם
ההכאה עצמה הנופלת ביניהם היא מכאיבה כשהיתה נופלת על הבשר. וכן כל כאב
יהיה מפני ההכאה הרבה. והדבר אשר ידומה בסבתו הוא הנזק ישוב בצד לא יתבאר
שבו תענוג והוא בו. ואם היה ענין הגבורה כך הנה המות והחבורות אצל הגבור
מזיקות יסבול אותן בעל כרחו וזה שהוא ימתין עליהם אם לפי שהוא ענין נאה ואם
לפי שעזיבת ההמתנה עליהן מגונה. וכל מי שהיתה המעלה כלה בו יותר בטוחה
והיה יותר רב ההצלחה היה נזקו במות יותר רב. כי מי שהיה זה ענינו הנה הוא
הראוי שבאנשים בחיים וזה כי הוא יעדר טובות גדולות מאד והוא ידע זה וזה ענין
מזיק. אבל אין הזקו בזה ממה שיחסרהו מהגבורה. וראוי שתהיה בחירתו לענין
הנאה אשר יקנהו במלחמה על הענינים ההם אשר יעדר מהם במות יותר רבה.
ובזאת הסבה היה הענין הנאה יהנהו השכל בכל המעלות זולת שהוא יהיה כך מה
שהתמיד פוגש התכלית המכוון.

[Page 137] (29r)[39](1117b17-20) אמר וראוי שלא ימנע מונע מאשר יהיה אמיץ מי שאינו בזאת המדרגה
מהגבורה אבל למטה ממנה והוא אשר אין לו דבר אחר משובח ירא הבצרו במות כי
כמו זה מוכן לפגישת התלאות ויכין נפשו לדוחים המעטים.
[40](1117b20-10,1118a29) אמר הנה זה הגעת מה שהיה ראוי שנאמר אותו בגבורה ולא יקשה עלינו
שנדע במה שתארנו על דרך הרושם מה הוא. ואנחנו מתארים אחר זה ענין היראת
חטא כי הנה יחשב בשתי המעלות האלו שהן לחלקי הנפש הבהמית. וכבר אמרנו
שהיראת חטא מצוע בתענוגים וכבר תמצא גם כן בצער אבל למטה ממציאותה
בתענוגים ועל זולת המשל ההוא. וכבר ימצא רבוי התאוה אשר הוא מקבילה באותן
הדברים אשר בם תמצא היראת חטא. ואנחנו נבדיל בכאן התענוגים אשר בם ימצאו
אי זה מהתענוגים הם. ונאמר שהמעלות הנמצאות בתענוגים מהם
גשמיות מהם נפשיות. והנפשיות כמו אהבת הכבוד ואהבת הלמוד כי כל אחת משתי אלו כשלקח
האדם מה שיאהבהו ישמח מזולת שיתפעל מגשמו דבר אבל אשר יתפעל ממנו אצל
זה הוא השכל. ובעלי התענוגים האלה לא יאמר להם יראי חטא ולא רבי התאוה.
וכן לא יאמר לבעלי שאר התענוגים אשר אינם גשמיים. וזה כי אשר יאהבו החדשות
וספורי ההבל ואשר יבלו ימיהם בדבור באי זה דבר הזדמן אמנם נקראים הוזים ולא
נקראים רבי התאוה. ולא
נקרא גם כן ככה אשר ישמחו בממון והאוהבים וידאגו
בהפקדם. וכשהיה זה כן הנה היראת חטא אם כן אמנם היא בתענוגים הגשמיים
ואינה באלו כלם. וזה שאשר ישמחו במה שישיגהו הראות כמו הגוונים והתמונות
לא נקראם יראי חטא ולא רבי התאוה. ואם היה כבר יחשב באלו שהם ישמחו באלו
הדברים כמו שיחויב לשמוח בם וישמחו גם כן בם בתוספת על מה שראוי והחסרון
ממה שראוי. וכן הענין במה שישיגהו השמע כי אשר יפליגו בשמחה בלחנים

והחקויים אין אחד שיקראם רבי התאוה ולא יקראו אשר ישמחו בם כמו שראוי יראי

[Page 138] חטא. ולא אשר ישמחו במה שישיג הריח, האלהים אם לא שנקראם כן במקרה. כי
אשר ישמחו בריח התפוח והורד והעשנים לא נקראם רבי התאוה אבל אשר נקראם
בזה הם אשר ישמחו בריח התבשיל וגווני המאכלים כי אלו אמנם ישמח בם הרב
התאוה מן האנשים לפי שהוא יזכור תאוותיו. וכבר אנו רואים אנשים אחרים
כשירעבו ישמחו בריח המאכלים הנה השמחה בכמו אלו הדברים אמנם תמצא לרב

התאוה לפי שהם תאותיו. ולא ימצא גם כן ולא לשאר הבעלי חיים המתפשטים |(29v) באלו החושים השלשה תענוג אם לא שיהיה במקרה. לפי שהכלבים לא ישמחו
בריחות הארנבים אבל אמנם ישמחו באכילתן והריח ישלח אותן על שירגישו באלו.
ולא האריה גם כן ישמח בקול השור אבל באכילתו ואולם קולו הנה אמנם ירגיש בו
שהוא קרוב ממנו ולזה אנו רואים בשהוא ישמח בקולו. וכן לא ישמח כשראה או
מצא אייל או תיש במדבר אבל אמנם ישמח לפי שהוא כבר מצא מאכל. הנה היראת

חטא ורבוי התאוה אמנם ימצאו בכמו אלו התענוגים אשר ישותף בם האדם עם
שאר בעלי חיים הנשארים. ולכן היו החושים אשר ישיגום מיוחסים אל העבדים
והצבועים והם חוש המשוש וחוש הטעם. ויראה מענינם בריח שהם אם שיהיו
משתמשים בו השתמשות מועט או לא ישתמשו ממנו כלל. וזה שהבחנת המשקים
אמנם היא בחוש הטעם כמו שיעשו הבוחנים היינות והמטיבים גווני התבשיל
בתבלין.
[41](1118a29-1118b4) אמר וכמעט שלא יהיה רב התאוה ישמח באלו הדברים עצמם אבל אמנם
ישמח במה שישיגהו במשוש לבד מהמאכלים והמשתאות והמשגל. ולכן יתאוה
האחד מהם כשיהיה אוהב לגווני התבשיל שיהיה צוארו כאורו צואר הכורכיא כדי
שיתארך תענוגו במשוש המאכלים. והיותר כולל שבחושים, רצוני הנמצאים לכל
הבעלי חיים, הוא החוש אשר יהיה בו
רבוי התאוה. ובאמת מה שאנו רואים שזה

[Page 139] החוש חרפה עלינו אחר שהיה אינו לנו מצד מה שאנחנו
אדם אבל מצד מה שאנחנו בעלי חיים. והנטיה אל אלו המוחשות ועוצם האהבה להם אמנם היא מדרך
הצבועים.
[42](1118b4-8) אמר וראוי שנוציא מאלו התענוגים הממוששים אשר בם ימצאו רבוי התאוה
והיראת חטא היותר ראוי מהם בחירות והוא אשר יחודש בהתעמלות מהמירוק
והחמום. וזה שזה המשוש הוא בכל הגוף והמשוש אשר יתענג בו הרב התאוה לא
יהיה בכל גופו אבל אמנם יהיה בקצת אבריו.
[43](11,1118b8-15) אמר וכבר יחשב בתאוות שמהם מה שהוא כולל לכל הב״ח ומהם מה שהוא
מיוחד. כמו תאות המזון הנה היא טבעית כוללת לפי שכל מה שגופו מצטרך אל
המזון יתאוה מזון לח או יבש ופעמים יתאוה שניהם יחד. והבחור כמו שאמר
אומירש יתאוה עמם המשכבים. ואולם התאוה למזון זולת מזון או למזונות אחדים

בעינם הנה לא תהיה לכל מי שהצטרך גופו אל מזון. ולכן היתה התאוה לאלו
הדברים אלינו, ר״ל בבחירתנו, ואין אמנם היא אלינו כלם אבל בזה דבר טבעי. וזה
שהאנשים יתחלפו במה שיתענגו בו בטבע (30r) הנה קצתם נהנה מדבר וקצתם יהנה
מדבר אחר זולתו ואנשים יתענגו מדבר מה יותר ממה שיתענג בו זולתם.
[44](1118b15-25) אמר ומעט מה שיטעה בעשיית התאוות הטבעיות וכשיפול הטעות בם הנה
אמנם יפול בדבר אחד ברוב והוא הרבוי. כי אשר יאכל וישתה מה שהזדמן לו

שיתאוהו בטבע עד שיפליג להתמלא ממנו הנה אמנם יעבור הענין הטבעי ברבוי. והתאוה הטבעית אמנם היא מלוי מה הוא חלף החסרון ולא יעבירהו אל התוספת.

ולזה יאמר לאשר יעבירו זה אל התוספת בעלי בטנים לפי שהם ימלאו בטניהם יותר
ממה שיצטרכו אליו ובזה הענין ימצא העבד. ואולם התענוגים המיוחדים הנה רבים

[Page 140] מהאנשים טועים בם בצדדים רבים מן הטעות. וזה כי רבי התאוה האוהבים לכמו
אלו הדברים יטעו בם אם לפי שהם יתענגו מהם בדבר אשר לא יחויב שיתענגו בו
ואם לעשותם זה ביותר ממה שראוי ואם לעשותם אותם בכלל אשר ישתמשו בו
ההמון מבני אדם או על זולת מה שראוי. (1118b27-1119a5 הנה כבר התבאר שרבוי התאוה הפלגה
בתענוגים ושהוא מגןנה ואולם הצער הנה לא ואמר לאדם בו שהוא ירא חטא
להמתינו עליו וסבלו לו כמו שיאמר בו שהוא גבור. ולא יאמר בו רב התאוה כשלא

ימתין עליו. אבל האדם כבר יקרא רב התאוה מפני שהוא ינזק יותר ממה שראוי
כשלא יגיע מה שיתאוה לו והתענוג יתחדש לו בזה התואר אם כן. ויקרא גם כן ירא
חטא מדרך שהוא לא ידאג בהפקד הדבר הערב. הנה הרב התאוה יתאוה כל הדברים
הערבים ומהערבים היותר ערב מהם ויגיע מרדפו התאוה שהוא יבחר הדברים
הערבים על כל דבר ולכן ידאג כשלא יגיע אליהם והוא יתאוה אותם. וזה כי התאוה
משיגה הצער אצל הפקד הערב. וההצטער בסבת הערב כבר יחשב בו שהוא מן
השקר.
[45](1119a5-18) אמר וכמעט שלא ימצא אדם חסר בכל התענוגים, רצוני שישמח בם פחות
ממה שראוי. לפי שזה המין מהעדר החוש אינו מדרך בני אדם. וזה ששאר בעלי
חיים כבר יבחנו מיני המאכלים וישמחו בקצתם ולא ישמחו בקצתם. ואם ימצא
אחד שלא יהיה לו אחד מהדברים ערב לו הנה הוא רחוק משיהיה אדם ולמעוט

מציאותו לא יונח לו שם. ואולם הירא חטא הנה הוא ממוצע באלו הדברים. וזה כי
הוא לא יתענג במה שיתענג בו הרב התאוה בפרט אבל הוא יתישב ולא יתענג כלל
במה שאינו ראוי להתענג בו ולא יחזק תשוקתו לדבר מזה ולא ידאג כשיפקד
הדברים הערבים ולא יתאוה אלא בשעור שוה ולא יתאוה יותר מהראוי ולא בזמן
בלתי ראוי ולא מה שאינו ראוי ובכלל הנה (30v) לא יתאוה דבר חוץ מהשווי. ואולם

[Page 141] הדברים אשר יביאו הבריאות ושווי התכונה והם עם זה ערבים הנה הוא יתאוה להם
בשעור שוה וכמו שראוי ואולם שאר התענוגים האחרים הנה יעזבם אם לפי שהם
מחוץ מהענין הנאה ואם לפי שהם יעיקו אותנו מהשלמות. (1119a18-20) וזה כי הנמהר אל אלו
התענוגים הנה הוא אוהב להם יותר ממה שראוי. ואולם הירא חטא הנה אין זה ענינו
אבל הוא יתאוה כפי מה שתחייבהו הבחינה האמתית.
[46](12,1119a21-27) אמר ורבוי התאוה יותר דומה בשיהיה ברצון ממורו הלב לפי שרבוי התאוה
יהיה בסבת התענוג ומורך הלב יהיה בסבת הצער. והתענוג מבוקש והצער נברח
ממנו לפי שהוא מכלה ומפסיד טבע בעליו והתענוג לא יעשה זה כשלא יגיע. הנה
הוא יותר ראוי שיהיה ברצון, רצוני שפועל רבוי התאוה כפי התענוג יותר ראוי
שיהיה ברצון מפועל מורך הלב כפי הפחד. ולכן היתה החרפה מחוייבת בעבורו

יותר ממה שיחייב מה שיהיה מפני הצער. וזה לפי שאנו נשיג אותו בנקלה לפי שהענינים המהנים בעולם רבים והרגילם אין בו קושי. ואולם הענינים המפחידים
הנה הענין בם בהפך, רצוני שההמתנה עליהם קשה.
[47](1119a27-33) אמר וכבר יחשב שמורך הלב לא יברח ממנו בכמו מה שיברח מהענינים
הנוראים המפחידים לפי שמורך הלב אין עמו צער והדברים המפחידים יבריחו מי
שיקרו לו אל הפעולות המגונות עד שהוא יקח הכלי זין וישתמש בשאר הענינים
המגונים. ולכן יחשב במה שיעשהו האדם אצל אלו הענינים שהוא יפעלהו בהכרח.
ואשר יקרה לתאוה הפך זה. רצוני שהחלקיות מהדברים הערבים אשר יתאוה להם
תהיה פעולתו אותם ברצון לפי שהוא יתאוה להם וישתוקק אליהם. ואולם כללם
הנה הוא למטה מהם בזה וזה שלא ימצא אחד יתאוה שיהיה רב התאוה.

[Page 142] [48](1119a33-1119b2) אמר ואנחנו נחליט בלשוננו שם רבוי התאוה על הטעות שיהיה מהנערים לפי
שבין שני הענינים הדמות מה׳ רצוני ענין רבוי התאןה האמתי וזה הענ,ן אשר ימצא
לנערים. ואולם העמידה על אי זה משניהם הנגזר או המושאל מחברו הנה לא
נצטרך אליו בזה המקום. ירצה לפי שהוא חקירה לשונית.
[49](1119b2-3) אמר אלא שהוא מהמבואר שהשם האחרון בהנחה הושאל מהראשון.
[50](1119b3-18) אמר וידמה שיהיה אינו רע שיעתק מזה אבל הוא נאה. כי הוא ראוי שירוחק מי
שהשתוקק אל הענינים המגונים ויתאוה להם ויוסיף בם. ואשר ירוץ זה המרוץ
התאוה והנערות. וזה כי הנערים אמנם יחיו בתאוה בפרט כי (31r) התקוה אל הדבר
הערב באלו תהיה בפרט. ואם לא יהיה הנער נמשך למה שיצוהו בו מלמדו ומיסרו

יוסיף בבקשת התענוג. וזה כי התקוה אל הדבר הערב לא יסור ממנה מכל צד מי
שאין לו שכל ופועל התאוה יצמיח מה שדומה לה בסוג. ואם היתה התאוה גדולה
וחזקה תשנה התבונה. ולכן ראוי שתהיה בשעור ותהיה מעטה ושלא תהפך ההכרה.

כי מי שיהיה בזה התואר יקרא מקבל התוכחת והמוסר. וכמו שהנער ראוי שתהיה תאותו כפי מה שיראהו מוכיחו כן החלק התאוני ראוי שיהיה כפי מה שיחייבהו
ההכרה. ולכן ראוי שיהיה החלק התאוני מהירא חטא נאות להכרה כשתהיה בונת
שניהם הנאה. והירא חטא יתאוה מה שראוי שיתאוה וכמו שראוי ובזמן הראוי וכן

גם כן תסדר ההכרה אלו הדברים.

[51](1119b18) אמר הנה זה מה שהיה ראוי שנאמר אותו ביראת חטא.

המאמר הרביעי מן ניקומאכיה

[1](1,1119b22-1120a4) אמר הנה ראוי שנמשיך מה שאמרנוהו בנדיבות מה הוא ונאמר שכבר יחשב בו

שהוא מצוע בממונות. וזה כי הנדיבות לא ישובח בעניני המלחמה ולא בענינים
אשר בם יהיה האדם ירא חטא ולא במשפטים אבל בלקיחה והנתינה בממונות
והיותר ראוי שיהיה בנתינה. ארצה בממונות כל מה שיעמוד בדינרין והדרהמין,
רצוני במטבע. והפזור תוספת על המצוע בזה והכילות חסרון מהמצוע. ואנחנו
אמנם ניחם תמיד הכילות לאשר ישגיחו בכל הממונות יותר ממה שראוי ואולם
הפזור הנה אמנם ניחסהו אל השטופים בתאוות ואשר יוציאו ממונותיהם בתענוגים
לפי שכמו אלו הם אשר יקראו מפזרים. ולכן יחשב בם שהם יותר רעים מזולתם לפי
שעמם רעות הרבה נמצאות יחד להתחלף תאוותיהם ולכן אין ראוי בם זה השם לפי

שמדרך המפזר שיהיה עמו רע אחד והוא אבוד ממונו. וזה כי המפזר הוא אשר ישחית נפשו בידו לפי שכבר יחשב שאבוד האיש <ממונו> השחתת נפשו מפני
שהחיים אמנם ישלמו בממון. הנה כפי זה הצד יהיה הפזור.

[Page 144] [2](1120a4-8) אמר והדברים אשר יצטרך אליהם הנה הם אשר ישתמשו השתמשות טוב
והשתמשות רע והעושר מהענינים המועילים. והמחושב אשר עמו המעלה בכל אחד
מהדברים הוא אשר ישתמש מכל אחד מהדברים על יותר טוב מה שיהיה ואשר עמו
מעלה בממונות הוא המשתמש מהעושר על יותר טוב מה שיהיה וזהו הנדיב.

(31v)[3](1120a8-13) אמר וידוע שהשתמשות הממון היא ההוצאה והנתינה ואולם קבוץ הממון
ושמירתו הנה הוא קניתו. ולכן היה מדרך הנדיב שיתן יותר ממה שיקח מאשר אין
ראוי ושלא יקח מאשר אין ראוי כי מדרך המעלה שיהיה האדם בה מטיב אל זולתו
יותר משיהיה לא ייטיב ושיהיה בה יפעל הנאה יותר משיהיה לא יפעל בה המגונה.
[4](1120a13-1120b11) אמר וממה שלא יעלם שההכרה וההטבה ימצאו בנתינה ושקבול האדם ההטבה
מזולתו ושלא יפעל המגונה ימצאו בלקיחה. וההודאה והחזקת הטובה אמנם הן
לנותן לא לאשר יקח והשבח לו גם כן יותר. וההמנע מהלקיחה יותר נקל מהנתינה
לפי שתתם מה שלהם יותר קשה מעזיבתם לקיחת מה שאין להם. והנדיבים אמנם

הם אשר יתנו ואמנם אשר יקחו הנה לא ישובחו מדרך שהם נדיבים אלא שהם

[Page 145] כאשר נשתוו בלקיחה הנה אינם למטה מהנדיבים בעשות היושר אבל אשר יקחו
ביושר לא ישובחו מאד. והנדיבים יהיו נאהבים וישובחו מאד לפי שהם מועילים
ותועלתם בבזבזם הממון. ופעולות המעלה נאות ובסבת הנאה יפעלו ופעולתם
נכונה לפי שהם אמנם יפעלו למי שראוי שיפעל בו ובשעור הראוי
ובזמן הראוי ובכלל הנה יפעלו כל הדברים אשר ימשכו היושר האמתי. ויוחד פועל המעלה
שהוא יפעל בעונג ובזולת צער לפי שאשר יפעל המעלה הוא אשר אם שלא יהיה


עמו נזק או יהיה הזקו מועט. ואולם אשר יתן למי שאינו ראוי ולבלתי הנאה אבל לסבה אחרת הנה אינו נדיב אבל הוא יקרא בשם אחר ולא אשר יתן וינזק גם כן נדיב
וזה שהוא יבחר הממונות על הפועל הנאה ואין זה מפועל הנדיב. ולא יקח הדבר גם
כן מצד אין ראוי וזה שזאת הלקיחה אינה מסוג מי שלא יכבד הממונות. ולא ישאל

גם כן מאחד לפי שאינו נקל על המטיב שיקבל טובה מאחד. וכבר יקח מצד מה
יחויב הלקיחה, רצוני מקניניו, לא על שזה נאה אבל על שהוא מצטרך אליו כדי
שיהיה אצלו מה שיתן. ולא יאצור גם כן ממונו אחר שהיה אמנם יקח הממון כדי
שיגמול בו אנשים יאותו לו. ולא יתן לכל מי שהזדמן אבל יהיה עמו מה שיתן למי
שראוי שיתנהו ובזמן ראוי וצד תהיה גדולה ונאה. ומדרך הנדיב מאד שיוסיף
בנתינה עד שלא יעזב לעצמו אלא המעט אחר שהיה אין כוונתו העיון לעצמו.
והנדיבות אמנם יהיה כפי ממון הנדיב לפי שלא יהיה אדם שיתן הרבה וקנינו רב
יותר נדיב מאחר שיתן מעט וקנינו מועט עד שיהיה יתרון לנתינתו כפי יחסה אל
ממונו על נתינת האחר.

[Page 146] [5](1120b11-20) אמר וכבר נדע שאשר לא יקנו הממון בנפשותם אבל הם הצליחו בו (32r) מבלתי
קנין יותר נדיבים מזולתם לפי שהם לא יגיע להם הכרח הצורך בקנינו ולא היה
הממון גם כן פועל מפעולתיו שיאהבהו אחר שהיו בני אדם כולם אוהבים
פעולותיהם כאבות אשר יאהבו בניהם והמשוררים אשר יאהבו שיריהם ולכן היה מי

שיקנה הממון יאהבהו. ויקשה על הנדיב שיתעשר אחר שהיה לא יקבל דבר ולא
ישמור דבר אבל יבזבז הממון ולא יכבדהו לעצמו אבל אמנם יכבדהו כדי שיתנהו.
ולכן ישלחו בני אדם הנדיבים אל הקרי וההזדמן ויאמרו לא יוכל להתעשר מי שהיה
לעושר הגון ונאות. וזה אינו דבר יקרה לנדיבים על זולת הקש והזדמן לפי שלא
יתכן שיהיה אצל אחד ממונות מבלתי שירצה בקבוצם כמו שלא יהיה הענין בשאר
הדברים האחרים, רצוני שלא יהיה אצל אחד דבר בלעדי שירצה בו.
[6](1120b20-1121a4) אמר ולא יתן הנדיב כמו שאמרנו למי שאינו ראוי
שיתן ולא כמו שאין ראוי וזולת זה מהתארים אשר לא יחויב להם לפי שהוא אם עשה זה לא תהיה פעולתו
כפי מה שתחיבהו המעלה ואם הוציא ממונו באלו הדברים לא תהיה הוצאתו במה
שיחויב שיוציאהו. כי הענין כפי מה שאמרנו בשהנדיב הוא אשר יוציא בשעור קנינו
ויוציא בדברים אשר יחויב שיוציא בם ואשר יוסיף על זה הוא המפזר. ולכן לא
יקראו המנצחים מפזרים לפי שהוצאתם אינה נוספת בסמיכות אל רבוי ממוניהם.
וכאשר היה הנדיבות ממוצע בנתינה והלקיחה בממונות הנה הנדיב אם כן יתן
ויוציא במה שראוי ובשעור מה שראוי ויפעל על זה ברוב והמעט על משל אחד

ובתענוג ויקח מצד אשר יחויב ובשעור אשר יחויב. וזה כי המעלה בעבור שהיתה
מצוע בין שני הענינים יחד היה הנדיב יפעל שניהם יחד כפי מה שראוי, רצוני יקח
כמו שראוי ויתן כמו שראוי. וזה כי הנתינה המעולה תדבק בה כמו זאת הלקיחה וכשלא היתה כמו זאת הלקיחה
היה הפך המעלה לפי שהלקיחה והנתינה אשר

[Page 147] תחיב כל אחת משתיהן חברתה יהיו בתכונה אחת בעינה, רצוני כי מי שיתן כמו
שראוי יקח כפי מה שראוי וכבר יתן על זולת מה שראוי מי שיקח על זולת מה
שראוי, ואולם שימצאו שני ההפכיים האלו בתכונה אחת הנה לא. ולכן כשקרה

לנדיב שיוציא ממונו בהפך מה שיחויב ועל בלתי הנכונה ידאג ויצטער ואם יוציאהו
בשעור וכפי מה שראוי ישמח ויתענג בזה כי מן המעלה שיתענג האדם במה שיחיב
זה וידאג ויצטער במה שיחיב זה גם כן.
[7](1121a4-7)
אמר והנדיב טוב השתוף בממון לפי שהוא לא ישער שיחמוס אחר שיהיה לא יכבד הממון ותחזק דאגתו כשלא יוציא בדבר יחויב שיוציא בו. (1121a8-9) ואולם המפזר הנה
כבר יטעה באלו (32v) הדברים לפי שהוא לא יתענג בדברים אשר יחויב שיתענג בם ולא
כמו שראוי ולא יצטער גם כן במה שיחויב.
[8](1121a9-12) אמר וכשנוסיף בדבור יראה זה הענין יותר. וכבר אמרנו שהפזור והכילות
תוספת וחסרון והם בשני דברים בלקיחה והנתינה. (1121a12-27) הנה הפזור יוסיף בנתינה על
המצוע בה ויחסר בלקיחה מהמצוע בה והכילות יחסר מהמצוע בנתינה ויוסיף עליו
בלקיחה זולת בדברים מעטים. הנה ענין הפזור לא יוכל להתקבץ ולהתמיד לפי שלא
יתכן האדם ואינו ממה שיקל עליו שיתן לכל אחד ולא יקח מאחד דבר לפי שמי
שלא יקמץ כבר יכלה ממונו בלי ספק ואשר לא יקמצו כבר יחשב בם שהם מפזרים.
והמפזר כבר יחשב בו שהוא יותר טוב מן הכילי הרבה וזה שהוא כבר יקל הפסד
ענין המפזר ותקונו מפני השנים והחסרון ואפשר לו שיקרב מהמצוע אחר שהיה
ימצא לו מה שנמצא לנדיב והוא אשר יתן ולא יקח אלא כי ההבדל
בינו ובין הנדיב

[Page 148] שהוא לא יפעל אחד משני אלו כפי מה שראוי. ואם יתעורר ויתאוה אל שיעתק מזה
היה נדיב וזה כשישער זה הפועל ממנו ויתן למי שיחויב ולא יקח מאשר לא יחויב.

ולכן יחשב בו שהוא אינו רע המדות לפי שאין מדרך הפחות והרע שיפליג בנתינה ולא יקח ואמנם זה מדרך העשיר.
[9](1121a27-1121b12) אמר ואשר הוא מפזר על זה הצד הנה אנחנו נדע שהוא יותר טוב הרבה מהכילי

לסבות אשר זכרנו ולפי שהמפזר יועיל להרבה בני אדם והכילי לא יועיל לאחד ולא
יועיל לעצמו. אבל הרבה מהמפזרים כמו שאמרנו יקחו דבר מאשר לא יחויב הנה
הם בזה הצד בעלי כילות. ואמנם יקחו לפי שהם ירצו שיוציאו וירצו שתקל עליהם
ההוצאה וזה כי ממונם יכלה במהירות ויכריחם הענין אל שיקנו ממקומות אחרים.

ולפי שהם עם זה לא יהיו נשברים בענין הנאה כבר יצר לבם ויקחו מכל מקום

יתנדב להם וזה לפי שהם יתאוו שיתנו ולא ישימו לב מאין או איך יקחו. ולכן היו נתינותיהם לא ייוחסו אל הנדיבות ולא הם נאות ולא יפעלום לנאה ולא כמו שיחויב
אבל הם ידאגו פעמים ממי שיכשר לו העוני ולא יתנו לבעלי המדות הרצויות דבר
ופעמים יתנו הממון הרב למי שישאל מהם בחניפות או בדבר אחר ממה שיתענגו
בו. ולכן היו רובם שטופים בתענוגיהם וזה כי ההוצאה למה שהיתה קלה עליהם היו
מוציאים בתאוותיהם ולפי שהנהגתם אינה נאה היו נוטים אל התענוגים. הנה המפזר
אם כן לא היה מעורר אל המוסר נעתק אל אלו הדברים וכאשר השגיח בעצמו וראה
ענינו יעתק אל המצוע והיה אל הענין המחויב.

[Page 149] (33r)[10](1121b12-1122a12) אמר ואולם הבילות הוא חולי אין לו רפואה והסבה בזה שהנה יחשב בזקנה

ובכל חלשה שהיא תשים בעליה כילי והאנשים יותר חזקי חבור לו בטבע מהפזור לפי שרוב האנשים יאהבו קבוץ הממון יותר מאהבתם לפזורו. והכילות יאמר על
דברים רבים והוא רב המינים ויחשב שתאריו רבים. וזה שלמה שהיה ימצא בשני
דברים בחסרון הנתינה ותוספת הלקיחה היה לא יתקבצו שני מיניו בכללות לכל
אחד אבל פעמים יתפרדו עד שיהיו קצת האנשים יוסיפו בלקיחה וקצתם יחסרו
בנתינה. וזה שאשר יקרא צר עין ונקלה ופחות הוא אשר יחסר בנתינה ולא יתאוה
ממון זולתו ולא ירצה לקחת מאחד דבר. הנה אנשים מהם יפעלו זה לטיול והרחקת

הענינים המגונים הנה הם יאמרו שהם ישמרו ממוניהם מפחד שישובו אל פועל ענין
מגונה ומאלה אשר יקראוהו ההמון שונא החופות ומה שדומה לזה ואמנם יקראוהו
בכמו אלו הדברים להפליגם בהמנע משיתנו לאחר דבר. ואנשים מהם ימנעו
משיקחו מזולתם דבר לגמרי לפי שהם יראו שלא יקל שיהיה האדם יקח ממון זולתו

ולא יקח זולתו ממונו הנה הם בזה מספיקים בשלא יקחו ולא יתנו. ואנשים יפליגו
בלקיחה עד שיקחו מכל צד ויקחו כל דבר יוכלו עליו כמו מה שיפעלו הקופים
והנשים ודומיהם אשר יקחו המעט על הרב כי אלו יקחו מצד לא יחויב ובשעור
אשר לא יחויב. והענין הכולל להם הריוח המגונה הנה הם כלם יסבלו החרפה
והכלמה בסבת הריוח המועט. וזה כי אשר יקחו הרוחים מצד לא יחויב לא נקראם
בעלי כילות כמו הלוחמים כאשר שדדו המדינות ושדדו ההיכלות אבל היותר
ראוי

[Page 150] שנקראם רעים וחטאים וחומסים. ואולם הצוחקים ממונם והלסטים הנה הם מבעלי

הכילות לפי שהם יבקשו הריוח המגונה ויפעלו מה שיפעלוהו בסבת הריוח ויסבלו
החרפה. הנה הלסטים יסבלו הרעות הגדולות בסבת הלקיחה וצוחקי הקוביא ירויחו
מאוהביהם אשר היה ראוי להם שיתנו להם ושתי הכתות כלן יבקשו הריוח מצד לא
יחויב והם לזה בעלי הריוח המגונה ברצונם.
[11](1122a12-16) אמר ואלו המינים כלם ממיני הלקיחה מדרך בעלי הכילות. ובראוי שיאמר
שהכילי מתהפך לנדיב וזה שהכילות יותר גדול רוע מהפזור וטעות האנשים בו יותר
רב מטעותם בפזור.
[12](1122a16-2,1122a27) אמר הנה זה שעור מה שהיה ראוי שנאמר בנדיבות והפחיתיות המתהפכות לו.

וראוי שנמשיך זה בתואר הותרנות כי הנה יחשב שהוא מעלה בממון. ולא תכלול
על כל הפעולות אשר יהיו בממון (32v) כמו הנדיבות אבל היא אמנם תהיה בהוצאה לבד
והיא תעדיף הנדיבות בהוצאה ברבוי מה שיוציא וגדלו כמו שיורה שמו בלשון
היונים כי הוא יורה על הוצאה מחויבת בענין גדול. והגדול יאמר בסמיכות אל דבר
ולכן היתה ההוצאה על הספינות הרבות גדולה בסמיכות אל ההוצאה על האחת.
והמחויב ההוצאה יהיה כפי המוציא והדבר אשר יוציא בו. ואשר יוציא בענינים
הקטנים כפי מה שיחויב מההוצאה בם הנה לא יאמר לו ותרן (1122a28-1123a12) אבל אמנם יאמר ותרן
למי שיוציא על הענינים הגדולים. וזה כי הותרן נדיב והנדיב אינו ותרן על כל פנים.
והחסרון בזה הענין אשר הוא הותרן יקרא פחיתות והתוספת בו יקרא המיה. ולא
תוסיף ההמיה על הותרנות בגודל מה שיפעלהו בדברים אשר יחויב אבל בגודל מה
שיפעלהו בדברים אשר לא יחויב ולא יעמוד ממה
שלא יחויב. והנה נתאר ענינו

[Page 151] בסוף. ואולם הותרן הנה ידמה היודע לפי שהוא יוכל על ידיעת מה שיחויב ויוציא
ההוצאות הגדולות בהשגחה. וזה כי הענין כפי מה שאמרנוהו תחלה שהענין יושלם
ויוגבל בפעולות אחר שהיה הוא אשר יפעל הפעולות. הנה הוצאות הותרן הוצאות
נשגבות מחויבות וכן מעשיו גם כן וזה שהוצאתו תגיע מגדולה וחיובה מפני
המעשה מה שיהיה המעשה בה ישוה ההוצאה וההוצאה תשוה המעשה או יהיה
המעשה למעלה מההוצאה. וכשהיו פעולות הותרן ירוצו זה המרוץ הנה אמנם
יפעלם מפני הנאה לפי שזה ענין כולל למעלות. ויפעלם גם כן בתענוג וקלות לפי
שהחקירה ביותר ודקדוק רב בהוצאות הוא פחיתות. ועיונו כשיהיה מה שיעשהו
בתכלית הטוב(והרע) <והסדר בהוצאה> יותר רב מעיונו בשיהיה <שעור מה שיוציא
עליו מועט. וכאשר היה הענין כן הנה יחוייב שיהיה> הותרן נדיב. לפי שהנדיב
יוציא מה שיחויב שיוציאהו וכמו שראוי ולגודל מחשבת הותרן יפעל מה שיפעלהו
הנדיב ויוציא כמו ההוצאה אשר יוציאה על יותר גדול מה שיהיה מהמעשה. וזה

שאין מעלת הקנין, רצוני העושר, ומעלת המעשה אחת לפי שמעלת הקנין שיהיה
חלקו
מהממון יותר רב ושיהיה הממון טוב כמו הזהב ומעלת המעשה שיהיה גדול

[Page 152] ומי שיעיין אל כמו זה המעשה יפלא ממנו ולכן היה הותרן דבר יפלא ממנו.
והותרנות מעלה פעולתה בגודל ההוצאות והם מההוצאות אשר יאמר שהם חשובות
ונכבדות כמו ההוצאות בעניני האל, רצוני הקרבנות והנדרים ומעשה המזבחות, וכל
מה שיתגדלו בו האלהיים ומה שיעשה להמון כמו האכסניא ותפלות ותקון
המאכלים לאנשי המדינה. ואלו הדברים כמו שאמרנו אמנם (34r) ייוחסו אל פועליהם, ר״ל יתואר בם פועליהם,
כשידע מי הוא ומאי זה ממון יוציא כי הממונות אין אמנם
ראוי שיהיו ממה שיאות במעשה לבד אבל גם באשר יעשה המעשה. ולכן לא יהיה
הדל ותרן לפי שהוא אין לו ממונות יוציא מהם הוצאות רבות כפי שיחויב ומי
שחתר זה מהדלים הנה הוא סכל לפי שהוא חתר מה שהוא עובר ליכלתו ולמחויב

לפי שהדבר אמנם יהיה כפי מה שתחיבהו המעלה כשיהיה ירוץ על הנכונה.
והותרנות אמנם יאות במי שיש לו באלו הדברים קדימה אם בנפשו ואם כקודמיו או
מי שיש לו נשיאות ויחס ומה שדומה לזה כי כמו אלה הדברים להם גודל ויכולת.
והותרן יותר ראוי שיהיה אשר הוא בזה התואר ושיהיה הותרנות בכמו אלו
ההוצאות כמו שתארנו לפי שהם היותר גדולות שבהוצאות והיותר נכבדות שבהם.
ואולם ההוצאות המיוחדות בותרנות הנה הם כל מה שיוצא בפעם אחת כמו הוצאות
החופות ומה שדומה להם או בדבר יכלול בו בעלי המדינה בכללם או בעלי היכולת
מהם או באכסנית הנכרים או בשליחות או התשורות וזה כי הוותרן אינו מוציא
בעניני נפשו אבל בענינים ההמוניים והתשורות והקרבנות יש ביניהם התדמות מה.
והוותרן כבר יבנה ישוב יאות בו בהשגחה כי יש לו בזה הסברת פנים ויותר מה
שיוציא בדברים אשר ישארו זמן ארוך כשהיו יותר טוב מה שיהיו ויוציא בכל אחד
ממעשיו מה שיאות בו וזה כי אין הענינים אשר יכשרו לאלה והענינים אשר יכשרו
לבני אדם דברים אחדים בעינם ולא מה שיכשר למתפלל יכשר לעשיר. וכבר יהיו
בסוגי ההוצאות הוצאות אחדות בסוגם והיותר נכבדת שבהוצאות היא
ההוצאה

[Page 153] הגדולה בענינים הגדולים (1123a13-3,1123a34) ויש הבדל בין הגודל במעשה והגודל בהוצאה כי הבעלי
חיים הנקראים אלכרה ואלזראפה ואלדואמתין המדבריים מהיותר גדול מה שיירא
הנער ממנו ומחירם מעט ולכן היה הותרן באי זה סוג עשה הנה מעשהו יהיה בגודל
מחשבה וזה כי כמו זה הפועל לא יחסר שעורו משעור מה שהוציא עליו. הנה זה
תואר הוותרן. ואולם המוסיף על זה והוא ההומה הנה אמנם יוסיף עליו כשהוא
יעבור בהוצאה המחויב כמו שאמרנו לפי שהוא יכלה במה שיצטרך אל המעט
מההוצאות דבר רב ויתגדל בדברים רבים כמו שיכין מאכלי החופות לאנשי השם
ויתן לעשירים כאשר יהיו שכניו ויתלה מכסאות המשי על דלתי ביתו החוצה כמו
שיעשו בעלי ההפלגה והגוזמה. ולא יעשה מה שיעשהו לאהבת הנאה אבל כדי

שיראו בני אדם עשרו ולחשבו שבני אדם יפלאו בזה מפעולתו ובאשר ראוי לו שיוציא הרבה יוציא מעט ובאשר ראוי (34v) שיוציא מעט יוציא הרבה. ואולם הפחות
הנה כבר יחסר מהוותרן בכל דבר ויאבד הדברים הגדולים במה שיקטן מהענינים

ויפסיד הנאה וישחיתהו ואמנם כונתו בכל מה שירצה שיפעלהו שתהיה הוצאתו
מעוטה וכן נתינתו וכל מה שיפעלהו יראה שהוא למעלה מהמחויב. הנה אלו
הענינים הם פחיתיות אלא שהם לא יקנו לבעליהם חרפה אלא שהם לא יזיקו במי
שיקרב מבעליהן ולא הם מגונות מאד.

המאמר בגודל הנפש.

[Page 154] [13](1123a34-1123b32) אמר ואולם גודל הנפש הנה ידמה שיהיה בענינים גדולים כמו שיורה עליו
שמו ונתאר תחלה הענינים אשר ימצא בם ואין הבדל בשיהיה עיוננו בגדול הנפש
או בגודל הנפש. וכבר יחשב שהגדול הנפש הוא אשר יכין נפשו לענינים הגדולים
והוא לזה מוכן כי מי שפעל זה על בלתי ראוי הנה הוא סכל ואין אחד מאנשי
המעלה סכל ולא משוגע. ואשר בזה התואר הוא הגדול הנפש. ואולם מי שהוא מוכן
לענינים מועטים והוא יכין נפשו לזה הנה הוא בריא הדעת ואינו גדול הנפש לפי
שגודל הנפש יהיה בענינים הגדולים כמו שהסברת הפנים תהיה בגופות הגדולים
והמלחות בגופות הקטנים. ואולם אשר יכין נפשו לענינים הגדולים ואינו מוכן להם
הנה הוא הגאה ואין כל מי שהכין נפשו ליותר ממה שראוי הוא גאה. ואולם מי
שהכין נפשו למטה ממה שראוי הנה הוא הקטן הנפש בין שהיה בנפשו ראוי
לענינים גדולים או ממוצעים או קטנים כשהכין נפשו מהם למה שהוא יותר קטן

מיכלתו כי זה הוא אשר יחשב בו שהוא קטן הנפש בפרט. ואולם מי שהיה מהם
ראוי לענינים הגדולים והכין נפשו לענינים הקטנים הנה הוא יותר ראוי בזה. לפי
שכאשר היה ראוי לענינים הגדולים והכין נפשו למה שהוא למטה מהם הנה לא
תראהו אלו לא היה ראוי להם, רצוני שהוא היה היותר ראוי שיכין נפשו לענינים
הקטנים. הנה הגדול הנפש תכלית בעוצם הדברים אשר יעשם וממוצע בעשותו
אותן לפי שהוא יכין נפשו למה שראוי שיכין ועל מה שראוי והקטן השעור יחסר
ממנו בזה. וכשהיה הגדול הנפש יכין נפשו לענינים הגדולים והוא ראוי לזה ובפרט
לענינים אשר בתכלית מן הגודל הנה אין ספק שזה יהיה בדבר אחד אחר שהיה
התכלית אמנם הוא בדבר אחד. והראוי אמנם הוא כפי הטובות אשר מחוץ. ואמנם

[Page 155] יהיה זה הדבר האחד אשר מחוץ יותר גדול מה שיהיה כשהיה ממה שיעבוד בו האל
יתעלה ומה שיתאוה לו בעל היכולת הגבוה ובעלי השקידה בממונות אשר בתכלית
היופי (35r) ואשר ירוץ זה המרוץ הוא הכבוד כי הוא היותר גדול שבטובות אשר מחוץ.
הנה הגדול הנפש אם כן אמנם ימצא באהבת הכבודות והעדרם על התואר המחויב.
ויתבאר מעניני הגדולי הנפשות מזולת שיצטרך בזה אל הקש שהם יבקשו הכבוד
לפי שהגדולים מבני אדם בפרט יכינו נפשותם לכבודות ויעשו זה בשעור הראוי.
ואולם הקטן הנפש כבר יחסר ממה שתוכן אליו נפשו ומהראוי לגדול הנפש והגאה
יוסיף על הראוי לנפשו ולא יוסיף על הראוי לגדול הנפש. והגדול הנפש אחר שהיה
ראוי ליותר גדול שבענינים הנה הוא היותר טוב שבאנשים וזה כי המעולה יהיה
ראוי לעולם אל מה שגדל מן הענינים והיותר טוב שבבני אדם יהיה ראוי אל היותר

גדול שבענינים ויחויב אם כן שיהיה הגדול הנפש טוב. ויחשב בגדול הנפש שיש לו בכל אחת מהמעלות מה שגדל ממנה כי לא יאות בו כלל שיברח כשהגיעו היותר
מזיק שבדברים ולא שיחמוס וזה כי מי שלא יכבד עליו דבר לא תביאהו נפשו אל
פועל המגונה.
[14](1123b33-1124b15) אמר ומי שימשך לענינים החלקיים יתבאר לו שהגדול הנפש כשלא היה טוב
ילעיגו עליו בני אדם. ולא יהיה גם כן ראוי לכבוד כשהיה רע אחר שהיה הכבוד
אמנם הוא שכן למעלה ואמנם יגיע לו הטוב מבני אדם. וידמה שיהיה גודל הנפש
עדי מה למעלות לפי שהוא ישימם עצומות ולא יהיה גודל הנפש אלא במעלות.
ולכן יקשה שימצא גדול הנפש באמתות לפי שאי אפשר שימצא האחרון שבטובים.
ובהיות זה כן הנה הגדול הנפש אם כן אמנם ימצא בפרט בכבודות והעדרם וכאשר
יכובד על הענינים הגדולים ומהטובים מבני אדם ישמח שמחה מועטת מפני שהוא
אמנם השיג בזה מהם מה שהוא לו ראוי או למטה מה שהוא ראוי לו
כי המעלה

[Page 156] התמימה לא ימצא לה כבוד ישוה לה ויוכן לה אבל הרבה מה שיקבל האיש הזה
הכבוד מפני שהמכבדים אותו אי אפשר להם שיכבדוהו ביותר מהשעור ההוא.
ואולם כשיכובד על ענינים קטנים ומהנבזה שבבני אדם הנה הוא יתבזה בזה ויהיה
נקלה בו לפי שהוא על בלתי הראוי לו וכן ירוץ ענינו בהעדר הכבוד, רצוני כשיעדר
ממנו יתבזה בו, ואם לא לא היה ישר בעצמו. הנה הגדול הנפש כמו שתארנו יהיה
ראוי אל הכבודות יותר מכל דבר ויהיה ראוי אל היכולת והעושר. וכל הצלחה וצער
תמצא לו מחוץ הנה אי זה משניהם יגיע אליו מהם הנה הוא יראה שמה שהגיע
מהם אמנם הגיע לו בשעור. הנה לא כשהצליח ישמח ולא כשהצטער ידאג. לפי
שאין הכבוד אצלו מהיותר גדול שבענינים והיכולת והעושר אמנם יהיו נבחרים
בסבת הכבוד הנה מי שיש לו יכולת ועושר הנה יתחייב שיכובד בשניהם ומי שהיה
הכבוד אצלו מועט הנה שאר הדברים האחרים ימעטו אצלו גם כן. ולכן יחשב
באלה שהם (35v) בעלי גוזמא. וכבר יחשב בהצלחות החיצוניות שהם יעזרו על גודל
הנפש כמו היחסים והיכולת והעושר לפי שבעלי היחסים יהיו ראוים לכבוד וכן
בעלי היכולת והעושר לפי שהם בעלי מעלה והטוב מהענינים המעולים וכל מעולה
הנה הכבוד ראוי לו יותר ולכן כשנמצאו אלו הדברים לגדולי הנפשות שמו אותם
יותר גדולי נפשות וכבר יכבדו בני אדם אנשים בגלל אלו הטובות אשר מחוץ.
ואולם המכובד באמתות הנה הוא הטוב לבדו ואשר יקבץ שני הענינים הנה הוא
ראוי לכבוד יותר. ואולם אשר ימצאו להם אלו מזולת שתמצא להם מעלה הנה לא
יכינו נפשותיהם לענינים הגדולים מהכבוד על דרך המאמר, רצוני על דרך השבח,
ולא יאמר בם שהם גדולי הנפשות באמתות ואמנם יכובדו לפי שאלו הענינים לא
ימצאו ערומים ממעלה לגמרי לפי שכאשר היו ערומים מהמעלה היו ללעג לבעלי
הלשונות. וזה כי אינו נקל לאחד מציאות הטובות לאדם מה כפי מה שיחויב מבלתי
מעלה וכשלא ימצאו להם הטובות כפי מה
שיחויב וחשבו שהם יעדיפו בזה זולתם

[Page 157] מאסו האנשים וידעו בני אדם מענינם מה שהזדמן להם. וזה שהם ימשכו בגדולי
הנפשות ולא יתדמו להם ואמנם ימשכו להם במה שאפשר להם ואולם מה
שתתיבהו המעלה הנה לא יפעלוהו ולהתדמותם בגדולי הנפשות יבזו בזולתם. וזה
כי הגדול הנפש באמת ראוי שיבזה בזולתו לפי שהוא יאמין האמת ואולם המון בני
אדם הנה יאמינו אי זה דבר קרה להם. ואין הגדול הנפש רב הסכנה אבל הוא גדול
הסכנה וכשנפל בסכנה יבזה בחייו לפי שהוא יראה שהוא אינו ראוי בלא ספק
שיחיה על סכנה. והגדול הנפש ייטיב אל בני אדם וכשיטיבו אליו יתבייש לפי
שאותו הדבר מדרך המעדיף וזה הוא מדרך המועדף עליו. וכשיטיבו אליו יגמול
גמולים רבים ויעשה זה כפי הדבר אשר יאהבהו אשר התחלתו בהטבה ויהיה עם זה
מהיר העוות והנטיה. ויחשב בהם שהם יזכרו הטבתם ולא יזכרו הטבת מי שהטיב

אליהם לפי שהמוטב אליו למטה מהמטיב ויחויב שיעדיף הנה הוא יתענג בשמעו
מעלותיו ויצר לו בשמעו
מה שהעדיף בו עליו (1124b17-4,1125b11) ומדרך הגדול הנפש שלא יחסר ממנו
דבר אחד שתשפל מעלתו במה שיחסר לו ומדרכיו שיעבד בזריזות. ושיתגדל אצל

בעלי היכולת וההצלחות וישפיל עצמו אצל הממוצעים מבני דם לפי שההתנשאות על בעלי היכולת קשה לבעלי התפארת ועל אלו נקלה והעלוי על אלו אינו פחות
והוא על

[Page 158] הענוים יכבד. ומדרכו גם כן שיהיה מאוחר התנועה מתוניי אלא במקום
כבוד יקר או פעל גדול ויהיו פעולותיו מעטות אלא שהם גדולות מפורסמות.
ומהמחויב שיהיה שונא הגבהת (36r) הקול לפעמים ואוהב לפעמים לפי שהגעיה מפועל
הירא ומגמתו באמת יותר רבה מאשר הוא במחשבה והוא נגלה המאמר והפועל

אחר שיהיה ראוי בענינים. ולכן יהיה איש צנוע אם לא בדברים אשר יצטרך בם
קלות הראש וכבר יהיה קל ראש אצל הרבה מבני אדם ואצל מי שלא תוכן לו
התחיה אלא בהראות להם דרכי החבות כי זה הפועל מפועל העבד ולכן היו כל

[Page 159] בעלי החנופות כמו השכירים הכבושים ואנשי השפלות חנפים. ואין הוא ממה
שיפלא מדבר אחר שהיה לא יגדילהו דבר. ולא הוא קנאי אחר שהיה אין מדרך
הגדול הנפש זכרון הרעה בפנים מן הפנים אבל מדרכו ההעלמה. ואין מדרכו שיספר
חדשות לבני אדם לא מנפשו ולא מזולתו וזה שאין מגמתו בשישבת הוא עצמו ולא
בשיגנה זולתו ואין הוא חורש רעות. ולכן אינו נוקם ונוטר אפילו לשונאיו אם לא
בעת הצורך אל ההישרות ובדברים ההכרחיים. ואינו בעל תקוה ולא בעל תוחלת
לפי שזה אמנם הוא מדרך מי שייטיב בבקשת אלו הדברים. ויזדרז לקחת הענינים

הגדולים אשר אין פירות להם יותר מלקיחתו הענינים העושים פרי והמועילים כי זאת המדה אמנם היא למי שהיה מסתפק בנפשו בפרט. ויחשב בגדול הנפש שהוא
מאוחר התנועה כבד הקול עומד בדבורו לפי שמי שהיה בטחונו אמנם הוא בדברים
מעטים הנה לא יהיה מהיר לפי שמי שאין לדבר אצלו סכנה הנה לא יהיה איש ריב
ומדון וחדות הקול ומהירות התנועה אמנם ימצאו למהיר ואיש מדון. הנה זה הוא
תואר הגדול הנפש ואולם אשר יוסיף על זה הנה
הוא הגאה ואשר יחסר ממנו הנה

[Page 160] הוא הקטן הנפש. אבל בעלי זאת המדה לא יחשב בם שהם רעים לפי שהם אינם
פועלים רע אבל הם טועים. וזה כי הקטן הנפש יהיה ראוי לדברים וישפיל נפשו
מהם וידמה שיהיה בו רוע מה מפני שהוא לא יכין נפשו לטובות והוא גם כן יסכל
נפשו ולולי זה היה ישתוקק הדברים אשר הוא להם מוכן אחר שהיו טובות. וכמו
אלו אינם סכלים אבל היותר ראוי שיהיו תמימי הטבע וזאת הסברא מהם יחשב
שהיא תשימם יותר רעים מזולתם אחר שכל אחד מהאנשים כבר ישתוקק אל מה
שהוא לו מוכן ואלה יברחו מהמעשים והמלאכות הטובות לפי שהם יראו שהם לא
יוכנו להם וכן ירוץ ענינם בטובות אשר מחוץ. ואולם הגאים הם אוילים וסבלים
בנפשותם יחד וזה מבואר מענינם גלוי כי הם יקחו הענינים הגדולים היקרים כאלו
הם ראוים להם ויתקשטו בהם. ויקחו העדי במלבושים והתמונה ומה שדומה לזה.
ויאהבו שיהיו הטבותיהם גלויות ויתארו נפשותיהם כדי שיכבדו אותם האנשים לזה.
וכבר יקביל גדול הנפש קטן הנפש יותר ממה שיקבילנו הגאוה כי קוטן הנפש הוא
יותר רב רוע מן הגאוה. (36v) והגדול הנפש יבקש הכבוד לו כמו שאמרנו לפנים. וכבר
יחשב שיחס הכבוד אל גודל הנפש יחס הנדיבות אל הוותרנות כי שתי אלו
המעלות, רצוני הנדיבות ואהבת הכבוד, אינם בענינים הגדולים ואמנם הם בענינים
הקטנים בתואר אשר יחויב. ואולם גודל הנפש והוותרנות הם בענינים הגדולים.
ואולם תדמה אהבת הכבוד לנדיבות כמו שבלקיחה והנתינה אמנם ימצא תוספת
וחסרון ומצוע כן כבר ימצא בתשוקה אל הכבוד, רצוני שיהיה יותר ממה שראוי או
פחות ממה שראוי ושיהיה כמו שראוי ומצד הראוי, וזה שאשר יקרא אוהב הכבוד הוא אשר יתאוה הכבוד
יותר ממה שראוי ומצד אין ראוי ואולם אשר לא יאהב
הכבוד הנה הוא אשר אפילו בענינים הנאים לא יאהב שיכובד.

[Page 161] [15](1125b11-25) אמר ופעמים נשבח אוהב הכבוד מצד שהוא בעל אנושות ואהב הנאה ופעמים
נשבח אשר לא יאהב הכבוד מצד שהוא ענו וירא חטא כפי מה
שאמרנוהו במה שקדם. ויתבאר שאוהב הכבוד למה שהיה נאמר על צדדין רבים אנו לא נשבח אוהב
הכבוד בכל מקום אחר שהיה לא יאמר על דבר אחד בעינו לעולם אבל נשבחהו

יותר ממה שישבחהו המון האנשים כאשר בא במחויב ונגנהו כשיצא מן המחויב.
וכשהיה המצוע במה שבין שני אלו אין לו שם הנה ידמה שיהיה הספק יפול בשני
הקצוות, רצוני מה שנטה אל הקצוות ויסופק בו. ואולם האמצעי באמת הנה יראה

שיהיה משובח והדברים אשר בם תוספת וחסרון הנה בם גם כן המצוע. וכשהיה בכאן מי שיתאוה הכבוד יותר ממה שראוי
ובכאן מי שיתאונו פחות ממה שראוי הנה בכאן מי שיתאוה אותו כפי מה שראוי. וכבר ישובח זה התואר לפי שהוא מצוע
באהבת הכבוד ואין לו שם. לפי שכבר התבאר מענינו שהוא בהקש אל אהבת

הכבוד בלתי אהבת הכבוד ובהקש אל בלתי אוהב הכבוד אוהב הכבוד וזאת
התכונה היא בהקש אל שניהם בצד מהצדדים. וידמה שיהיה זה הענין נמצא גם כן
במעלות האחרות, רצוני שהאמצעיים בשניהם הם הם כל אחד מהקצוות בצד מהצדדים והם זולת שניהם בצד
אחר. וכבר התבאר מענין שתי הקצוות בזאת המדה
שהם מקבילים ושהוא אין שם לממוצע.
[16](5,1125b26) אמר והסבלנות מצוע בכעס.
[17](1125b26-1126a5)
אמר ולמה שהיה הממוצע אין לו שם בזאת המדה וכמעט שיהיה לשני הקצוות כך שמנו הסבלנות שם לאמצעי אחר שהיה יותר קרוב אל הקצה אשר מצד
החסרון והוא אשר אין לו שם, רצוני הנעדר הכעס. ואולם הקצה האחר אשר מצד
התוספת הנה הוא אשר יקרא חימה וזה שזה ההפעלות יקרא בכלל כעס והדברים
אשר יחדשו זה ההפעלות רבים מתחלפים. הנה אשר יכעס על מי שיחויב שיכעס
עליו ומן הדברים אשר יחיבו הכעס וכמו שראוי ובזמן הראוי ובשעור הראוי הנה

[Page 162] כבר נשכחהו. וראוי שיהיה זה הוא הסבלן אחר שהיה הסבלנות משובח וזה שמדרך
הסבלן שיהיה מעביר על מדותיו בלתי נקשר לכעס אבל יהיה בזה כפי מה שסדרו
השכל (37r)
ותהיה מציאותו כשעור העת אשר ישערהו השכל ויחשב שהטעות בסבלנות אמנם יהיה ברוב בחסרון לפי שהסבלן אינו אוהב הנקמה אבל הוא מקבל
ההתנצלות. ואולם החסרון בזה ההפעלות היה העדר הכעס או אי זה דבר היה הנה
הוא מגונה וזה שאשר לא יכעסו על מי שראוי שיכעס עליו כבר יחשב בם שהם לא
ירגישו ולא יצטערו. (1126a6-1126b9) וכאשר לא יכעס האיש לא יהיה נוקם וההמתנה על שמע
הקללה ועזיבת הכעס. לקרובים והראשיים ממדות העבד. והתוספת כבר יהיה באלו
הדברים כולם, רצוני שיכעס האדם על מי שלא יחויב הכעס עליו ומהענינים אשר
לא יחיבו הכעס ויותר ממה שראוי המן יותר ארוך ממה שהיה ראוי, אלא שאלו
כלם לא יתקבצו בדבר אחד בעינו. לפי שזה לא יתכן, רצוני שיכעס על מי שלא
יחויב יותר ממה שיחויב ובזמן אשר לא יחויב, אחר שהיה הרע יפסיד עצמו
כשהתקבצו חלקיו כלם אחר שהיה זה בלתי אפשר. הנה הכעסן כבר ימהר אליו


הכעס ממה שאינו ראוי כפי מה שאינו ראוי ויותר ממה שראוי וכבר ינוח כעסו במהירות וזה היותר טוב מה שבם ואמנם קרה להם שיהיו כן לפי שהם לא יחזיקו
הכעס אבל הם ינקמו ולחדותם יגלו הכעס אחר ינוחו. ואשר יוסיפו על זה הם
המהירי הכעס המתחדדים
אשר יכעסו מכל דבר ובכל דבר. אבל המר הנפש הנה

[Page 163] תקשה מנוחת כעסו וישאר זמן ארוך לפי שהוא יחזיק כעסו. וינוח מהכעס
כשנסתפק לפי שההסתפקות יניח הכעס לפי שהוא יחדש לבעליו תענוג עם צער.
וכאשר לא יסתפקו התדבקה רתיחתם וזה שהם למה שהיו לא יראו כעסם למי שיכין

לאחר הנחתם ולכן תשאר רתיחתם זמן ארוך. ומי שהיה בזה התואר הנה הוא מזיק לעצמו ולאוהביו בפרט. ואשר יכעסו ממה שלא יחויב שיכעסו ממנו וביותר ממה
שיחויב וישאר כעסם זמן ארוך ולא יתרצו עד שיסתפקו וינקמו הנה היותר ראשון
שיושמו אלו בם מקבילים לסבלנות משיושם הקצה האחר לפי שהם יהיו יותר
מהקצה האחר, רצוני העדר הכעס, והנקמה מן האנושות ואשר יקשה כעסם הנה הם
רעי החברה. וכבר התבאר גם כן ממה שאמרנוהו במה שקדם וממה שנאמר אותו
עתה שלא יקל הגבלת הכעס במאמר איך ראוי שיהיה בכל מקום ועל מי יהיה ולאי

זה דבר יהיה וכמה שעור זמנו ואל אי זה גבול מהכעס ראוי שיכעס עד שיהיה כבר
הטיב בכעסו או טעה. כי העברת הגבול בכעס מעט אל התוספת או אל החסרון כבר
<לא> יגונה וזה שאנו פעמים נשבח בעלי החסרון ונקראם סבלנים ואשר יקשה כעסם
ייוחסו אל האנושות מדרך שהם הגונים לאדנות. (37v) ואשר יגיע מהעברתו בכעס

התואר והשעור אשר יהיה בשניהם מגונה הנה לא יקל עלינו במאמר הגבלתו לפי
שהם ענינים חלקיים יוכרו בחוש ובמה שיחד אחד אחד מהם וזה בלתי בעל תכלית.
אבל כבר אפשר לנו שנגיע מהתבאר <זה> זה
השעור. ונאמר שהתאר הממוצע אשר

[Page 164] בו יחודש הכעס על מי שיחויב ובשעור הראוי שיהיה ושאר מה שידמה זה

מהתנאים הוא משובח והתוספות והחסרונות מגונים וכשעברו האמצעי מעט יגונה גנות מועט וכשתעבר יותר מזה יגונה יותר מזה וכשעברו מאד יגונו מאד. וכשהיה
זה כן הנה הוא מהמבואר שראוי לנו שנחזיק בתואר האמצעי.
[18](1126b9-6,1126b20) אמר הנה כבר תארנו הענינים הנמצאים בכעס. ואמנם הענינים שיהיו בחבורות

וההלצות והשתופים הנה אשר יכונו בם חולי האנשים והם אשר יכונו שיתענג בחברתם זולתם ולא ימשכו אחד ממי שיתחברו על דבר אבל הם יראו שלא ידאגו
אותם שיתחברו בו הנה אלה מין מבני אדם. והם המתהפכים לאלה אשר יתחלפו
להם בכל עניניהם ולא ישימו לב בדבר ייחד זולתם והם אשר יקראו מזוהמים
מרוחקים מתועבים. ומן המבואר שאלו
הענינים המתוארים, רצוני שני הקצות מהם,

[Page 165] מגונים וכי הענין הממוצע בין שניהם משובח לפי שאנו נקבל בו מה שראוי
שנקבלהו וכמה שראוי. ולכן כבר יהיה בבעליו זהום. ואין להם שם.
[19](1126b20-28) אמר וכבר תדמה זאת המלה האהבה וזה שאשר יהיה בענין הממוצע מזאת
המדה תארו תאר האוהב וזה כמו מה שנטה אל שנאמר ברך הצד שהוא אוהב לנו
במהירות קבולו החבה. וכבר תתחלף זאת המדה לאהבה לפי שהיא ערומה
מההפעלות שיהיה באהבה אחר שהיה לא יחשב בחבת מי שיאהבהו כמו שיחשב
האוהב וזה שהוא לא יקבל כל אחד ממי שיקבלהו כפי מה שראוי כשיאהבהו ולא
ישנאהו אבל אמנם יקבל מי שיקבל לפי שטבעו הוא בזה התואר. ולכן יאהב מ
י שידעהו ומי שלא ידעהו ומי שלא יתחבר לו או התחבר לו על משל אחד זולת שהוא
יפעל מה שיפעל מזה בכל אחד מהדברים כמו שיחויב לו וזה שלא יחויב שיהיה
חשקו בנכרים והמורגלים וקבולו אותם על משל אחד. אבל לא יכלול אחד.
[20](1126b28-1127a12) אמר הנה כבר תארנו איך ראוי שתהיה החברה וכשייוחסו עניניה, רצוני

החברה, אל פועל הנאה והמועיל תראה אותו יכוון בו שלא רעצרב אחד או אל שישמחהו. וזה שהנה ידמה שיהיו עניני החברה אמנם ימצאו בתענוגים
וההצטערויות ומה שהיה מאלו לא ימצא בו ענין נאה או היה בו ענין מזיק הנה כבר
יקשה על בעליו שישמח (38r)
אחד וכבר יבחר שיצער וזה יקנה אל פועלו גנות וזה

[Page 166] הגנות אם שיהיה אינו קטן ואם שיהיה מזיק. ואולם הפך זה התואר, רצוני אשר בו
ענין נאה או מועיל, הנה לא יקבל דאגה מועטת אבל בעליו יקשה זה עליו. וכבר
יתחבר בעל היכולת עם הפחות שבאנשים ומי שידעהו ידיעה אמתית ומי שידעהו
למטה מזה חבורות מתחלפות כפי מה שיחויב ובשאר הענינים המתחלפים האחרים
כבר יתן כל אחד מה שיחויב לו וכבר יתבייש משישמח לבדו ולא יעציב אחד

ברצונו והדברים אשר יפנו עניניו אליהם אם היו מהענינים הגדולים, רצוני הנאה או המועיל, ישולח אל זה והתפשט בו. וכבר ידאג דאגה מועטת בסבת מה שישיג זה
מן התענוג אחר זה, רצוני בעבור שישמח במה שאחר זה. הנה זה הוא תואר
הממוצע בזאת המדה, רצוני בחברה, ולא יונח לו שם. ואולם אשר ישמחו זולתם
היה מי שהיה וכונתם שישמחו האנשים לזולת סבה הנה הם אשר דרכם לרצות
האנשים ואולם מי שעשה זה בגלל הריוח הנה יקרא חנף. ואשר ישמח זולתו בכל
דבר הנה כבר אמרנו שהוא המזוהם המרוחק. וכבר התבאר מענין שני הקצוות שהם
מקבילים לפי שהאמצעי אין לו שם.
[21](7,1127a13-15) אמר ובאלו הדברים ימצא מצוע הסלסול. וזה המצוע אשר יהיה בסלסול אין
לו שם ואינו רע בשנתאר אלו הדברים גם כן.
[22](1127a15-17) אמר ויותר ראוי בנו שנהיה בתארי המדות יותר שלמי הידיעה כשידענו מגדרם
שהם מצוע ואמנם נבטח בשהמעלות מצועים כשידענו שהם כך בכל.

[Page 167] [23](1127a17-32) אמר ואולם אשר יעשו החבורות בגלל התענוג והצער הנה כבר תארנום. ואולם
אשר יצדקו או יכזבו על משל אחד במאמרים והפעולות, רוצה לומר יצדקו ויתיעצו,
הנה אנחנו נתארם עתה. ונאמר שכבר יחשב במסולסל שהוא מזויף ומראה לבני
אדם בשהדברים הנכבדים נמצאים לו ואינם לו ובשהענינים הגדולים אשר לא ישער
עליהם נמצאים לו. ואולם אשר יעשה ההתול הנה הוא בחלוף זה לפי שהוא אם
שיכפור מה שהוא לו בסבת ההתול ואם שיפחיתהו. והממוצע בין שני התארים
האלו הוא הצדיק בהנהגתו ומאמרו המורה במה שבו מבלתי שיוסיף בזה או יחסר.
וכל אחד פעמים פועל מה שיפעלהו לדבר מהדברים ופעמים פעלו לזולת דבר כלל

וכל אחד מהם יאמר ויפעל כפי מה שהוא עליו וכן תהיה הנהגתו כפי מה שהוא
עליו מה שלא יפעל מה שיעשהו בגלל דבר (38v) מהדברים. והכזב בעצמו רע מגונה
והצדק טוב משובח ולכן היה האמות והוא הממוצע משובח ואולם שני הקצוות הנה
יכזבו ושניהם מגונים ובפרט המסולסל כי הוא יותר רב כזב.
[24](1127a32-1127b27) אמר ואנחנו נתארם יחד ונתחיל בצדוק. ולא נרצה בצדוק מה שהיה צדוק במה
שיודו בו בני אדם לזולתם והוא מה שהיה הצדוק בו יביא אל השווי והכזב אל עול
כי זה מדרך מעלה אחרת אבל נרצה בו הצדק אשר לא יפול בו מחלוקת ולא חלוף
והוא אשר יצדק בו מנפשו והנהגתו לפי שתארו זה התואר. וכבר יחשבו בו שהוא
נכנס תחתיו. וזה שאוהב הצדק ואם היה יצדק בזולת מקום הצדק הנה הוא יותר
ראוי שיצדק במקומו לפי שאשר ישנא הכזב לעצמו, רצוני למקום שהוא כזב, לא
ישנאהו בשעור מה ומי שהיה בזה התואר הנה הוא משובח. ויתבאר מענין אשר יטה

[Page 168] אל החסרון יותר שהוא יותר חזק השגחה בצדק מאשר יטה אל התוספת לפי
שהתוספת כבדות. ואולם אשר יחשיב עצמו ביותר ממה שבו בזולת סבה הנה כבר
ידמה הרע ולולא זה לא היה ידין בכזב והוא כשיהיה מבוטל יותר ראשון כשיהיה
רע. ואם היה מחשב עצמו בסבה אחרת והיתה הסבה ההיא ההגדלה או הכבוד הנה
אינו מגונה מאד כמו המסולסל ואם היה זה בסבת הדינרין והדרהמין או מה שיביא
אל הדינרין והדרהמים הנה ענינו יותר מגונה מענין המסולסל. והמסולסל אינו
מסולסל בכח לבד, ר״ל בטבע, אבל ובבחירה לפי שהוא אמנם הוא מסולסל בטבע
והמדה במדרגת הכזב כי קצת הכזבנים יכזבו לשמחה מהם בכזב וקצתם יכזבו
לתאוה מהם להתנשאות או לריוח. הנה אשר ישתמשו הסלסול להתנשאות בו יועצו
בדברים אשר ישובחו בני אדם עליהם או ישמחו ואשר ישתמשו הסלסול לריוח הנה
יתיעצו בדברים אשר ימשך להם בם מי שיקרב מהם ובענינים אשר אפשר שיהיו
נמצאים ויעלם ענינם שהם כך במדרגת מה שיפעלהו הבקיא והרופא והחכם כי אלו
הדברים יעלמו. ולכן יראו רוב האנשים בכמו אלו הדברים ויחשיבו עצמם בם, רצוני
כשהדברים אשר תארנו נמצאים בם, ר׳׳ל שהם שופטים או בקיאים. ואולם הפכי
המסולסלים והם המתפחתים הנה לפי שהם יתארו נפשותם בזולת מה שהם עליו
הנה כבר יתבאר מענינם שהם יותר רעי מדות וזה שכבר יחשב בם שהם לא
יתארו

[Page 169] נפשותם במה שיתארו אותם לבקשת הריוח אבל לבריחה מן ההכרה. והם לא יפליגו
בכפירת הענינים הנכבדים כמו שהיה עושה סקראט. ואולם אשר יועצו בדברים
הקטנים הגלוים הנה יקראו נמאסים והם פחותי הקהל (1127b28-32) וזה שהתוספת והחסרון מאד
ייוחס אל המגונים. ואולם (39r) אשר ישתמשו אלו הדברים בשעור ובענינים אשר אינם
נעלמים מאד ולא גלוים מאד הנה מבואר מענינם שהם מקובלים. ויתבאר
שהמתפחת מקביל למצדיק לפי שהוא למטה ממנו.
[25](8,1127b33-1128a25) אמר ולמה שהיה לאדם בחיותו מנוחה והיתה הנהגתו בעת זאת המנוחה תהיה
בגעגוע הנה כבר יחשב שבכאן גם כן חברה טובה ידובר בה במה שיחויב וכמה
שיחויב וכן ישמע בה במה שיחויב וכמה שיחויב. ומהמבואר שבאלו גם כן תוספת
וחסרון ומצוע. וזה שאשר יפליגו במה שיצחק ממנו יחשב בם שהם מגעגעים לפי
שהם יוליכו אל הענינים אשר יצחק מהם בלי ספק ורוב כונתם שיצחק מהם ושיהיה
דבורם דבור מגעגע ושלא ידאגו מי שיגעגעוהו. ואולם אשר לא יאמרו דבר יצחק
כלל וירחיקו מי שיאמר אותו הנה יחשב בם שהם מדבריים גסי התכונה. ואולם מי
שישתמש הגעגוע המחשבי הנה יקראו בעלי מוסר לפי שאלו התארים כלם יחשב
בם שהם למדה אחת בעינה כי כמו שהגופים נשפוט על תארם כן המדות.

[Page 170] וכשהתפשט הדבר המצחק ירבה הראות הגעגוע וההדיטות יותר ממה שראוי יקרא
הפועל לו המחקה והליצן. והענין בשבני אדם יתחלפו חלוף לא באלו הדברים לבד
הנה כבר התבאר ממה שאמרנוהו. והשלוח מיוחד בענין האמצעי, רצוני ששם
השלוח מיוחד בענין האמצעי בזאת המדה, ומדרך המשולח שיאמר וישמע מה
שיאות באיש הרך והענוג שיאמר אותו ושישמעהו כי בכאן דברים יאותו במי שהיה
זה ענינו שיאמרם וישמעם על צד השעשוע ושעשוע הבן חורין יתחלף לשעשוע

העבד ושעשוע המוסרי יתחלף לשעשוע מי שאין לו מוסר. ונדע זה מהשירים אשר

הניחום הקדמונים והחדשים בגנות וזה כי בני אדם מהם הביאם לצחוק גנות המאמר ובני אדם הביאם לשחוק החשד ובין שני אלו הדברים בהטבה הבדל אינו
מועט.
[26](1128a25-30) אמר ומי יתן ואשער האם ראוי שיגדר ההדיוטות והגדוף הנאמרים בהתול

[Page 171]
בשהוא המאמר אשר לא יאות באיש הבן חורין או בשהוא המאמר אשר לא יעציב שומעוי וזה הרושם השני כאלו הוא בלתי מוגבל כי הנמאס והערב אצל כל אחד
מבני אדם הוא זולתו אצל האחר. וכמו זה יקרה בדברים אשר ישמעו כי הדבר אשר

יסבול שמעו האיש כבר יחשב שהוא יפעלהו. לפי שאין כל דבר יפעל כל אדם וזה
שהקללה וההדיוטות לא יפעלם האיש הבן חורין.
[27](1128a30-1128b3) אמר ואנשים ממניחי הנימוסים ימנעו הקללות והיותר ראוי באנשים מהם
ימנעו החרוף. והאיש הבן חורין המקובל הנה זה ענינו אחר שהיה לנפשו במדרגת
הנימוס לבעל המדינה. הנה הממוצע בזאת המדה והוא הנמצא בזה התואר יקרא
משולח. (39v) ואולם המחקה הוא למטה מהליצן כי הוא לא יקבל מנפשו ולא מזולתו
אלא הדברים המביאים לשחוק ויאמר גם כן דברים שלא יהיה טוב אל האיש
המקובל שיאמרם ודברים לא ייטב לו שישמעם. ואולם המדברי הנה לא יכשר לכמו
אלו החבורות אחר שהיה לא יסכים עמו דבר מהם ויהיה מבולבל מכלם יחד.
[28](1128b3-9)
אמר וכבר יחשב שהמנוחה והשעשוע בהנהגת האדם הכרחיים. כי המצועים המתוארים בחבורות שלשה ובלם יחד ישותפו בשהם במאמרים מה ופעולות.
ויתחלפו בשאחד משניהם ימצא בצדק והוא אשר יקרא בעליו הישר והאחר ימצא
בענין הערב. ואלו שני מינים מהם מה שיהיה בשעשועים והם אשר יקרא בעליהם
המוסרי ומהם מה שיהיה בחבורות מי שיתנהג בלתי הנהגת השעשוע.
[29](9,1128b10-11) אמר ואולם הבושת הנה אין ראוי שנדבר בו על שהוא מעלה מה לפי שהוא
יותר דומה בהפעלות מאשר הוא בענין. (1128b15-23) וזה ההפעלות אינו ראוי בכל שנים אבל

[Page 172] אמנם יאות בבחורים אחר שהינו רואים שהוא מחויב שיהיו כמו אלו מתבישים,
רצוני הבחורים. ואמנם היה הבושת באלו משובח לפי שהנהגתם למה שהיה גובר
עליה ההפעלות היו מרבים הטעות והבושת ימנעם מזה. ואולם הזקנים הנה אין

אחד ישבחם על שהם בישנים לפי שאנו רואים שהזקנים אין ראוי להם שיפעלו
פעולות יתביישו מהם. ולא המעולה גם כן יתבייש אחר שהיה הבושת אמנם הוא
מהדברים הרעים והיו אלו אין ראוי שיפעלו.
[30](1128b23-33) אמר ואחר שהיו הדברים המגונים מהם מה שהם כך באמת ומהם מה שהם כך
במחשבה הנה אין הבדל בין שניהם בששני החלקים יחד ראוי שלא יפעלו עד שלא
יתבייש משניהם. והמעולה זה הוא ענינו, רצוני שאין מדרכו אחד משני אלו
הגנויות, ואולם הרע הנה הוא אשר מדרכו שיהיה בענין יפעל בו דבר מהענינים

המגונים וזה יהיה כשעשה דבר מאלו ונתבייש. ולכן היתה המחשבה בו שהוא נצול
מן המגונה בענין אבל הבושת בענינים אשר יהיו ברצון יאמר בו שהוא טוב
ההסכמה לפי שהביישן כשעשה פועל מגונה יתבייש ממנו וזה יקוה לו ההולכה אל
המעלה. ולכן יאמר בבושת שהוא טוב לא שהוא מנוי במעלות אלא שהעזות רע
והוא שלא יתבייש אדם ממעשה המגונה והיותר ראוי באדם והיותר ראשון בו שלא
יהיה פועל מה שיצטרך שיתביש ממנו.
[31](1128b33-35) אמר ואין לחיצת הנפש גם כן מעלה ונדבר בה בזה החלק אבל הוא דבר
מעורבב והנה נדבר בו במה (40r) שאחר זה. ואנחנו עתה נדבר בשווי.

המאמר החמישי מן ניקומאכיא

[1](1,1129a3-16) אמר וכבר ראוי שנחקור מהשווי ולא שווי מה הוא ובאי זה דבר הוא אחר שהיה
השווי פעולות. ואם היה מצוע הנה אי זה מהמצועים הוא ולאי זה דבר הוא אמצע.
ותהיה חקירתנו מזה על צד מה שיגזרהו זה החומר כפי מה שקדם ממאמרנו. ונאמר
שאנו רואים שהכל יאמרו כי השווי הוא אשר בו נשער על הדברים השוים ואשר בו
נהיה שוים ונרצה הדברים השוים. וכן גם כן נמצאם שיאמרו שלא שווי, רצוני
העול, הוא אשר ממנו לא נהיה שוים ולא נרצה השווי. וכשהיה זה ידוע לנו מענין
השווי ולא שווי הנה יהיה זה תחלה אצלנו מענינו כמו השרש המונח או כמו הרושם
למה שנרצה לדעת מעצמו. עוד נבקש אחר זה מה הם הפעולות השוות והעולות

ונשים בקשתנו אצל זה מהיותר ידוע מהם, רצוני מהיותר ידוע שבשתי הפעולות. כי
אין הענין בדרך הידיעה בצורות והתכונות כמו הענין בצורות והתכונות עצמן. וזה
שהידיעה בהפכים אפשר שתהיה לכת אחד כמו שיהיה המקבל להפכיים כח אחד.
ולכן תולד מהידיעה בהפך האחד הידיעה בהפך האחר. ואולם הצורות הנמצאות,

רצוני
הפועלות, ושוה היו טבעיות או מלאכותיות הנה אי אפשר בם זה, רצוני

[Page 174] שיוליד ההפך. משל זה צורת הבריאות הנמצאת בנפש הרופא כי היא לא תוליד החולי אבל אמנם תוליד
הדברים הבריאותיים. (1129a17-20)
ואולם בידיעה הנה כבר אפשר
שיודעו הצורות והתכונות מהפכיהם כמו שאפשר שיודעו מנושאיהם. כי כבר אפשר
כשהיתה התכונה הטובה יותר ידועה שתודע ממנה התכונה הרעה, רצוני הפכה. וכן
כבר תודע התכונה הטובה מהרעה כשהיתה הרעה יותר ידועה. (1129a21-22) משל זה שאם היתה
התכונה הבריאותיית שווי המזג והיתה זאת יותר ידועה הנה כבר יחויב שתהיה
התכונה החולנית יציאת המזג מהשווי. (1129a23-28) ויחויב באחד משני ההפכיים כשאחד מהם
גלוי מענינו שהוא יאמר בהסכמה ועל ענין סוגיי כללי שיהיה נאמר ההפך האחר גם
כן במין כללי, ר״ל בהסכמה, כמו השווי ולא שווי. וזה אמנם יעלם בדברים
המתקרבים, רצוני אם הם (40v) משותפים או בלתי משותפים, כמו מה שקרה בשווי.
ולכן יצטרך שתלקח ראיה על זה בשניהם מהיותר ידוע שבשני ההפכים ואולם
הדברים המתרחקים הנה השתוף בם מבואר. (1129a31-1129b1) וכשהיה יחשב שהמינים אשר יאמר
עליהם מה שאינו שוה יותר ידועים מאשר יאמר עליהם השוה הנה נמנה על כמה
מינים יאמר בלתי השוה. ונאמר שהנה יחשב באשר ימיר הנימוס, ר״ל התורה,
שהוא אינו שוה וכן יחשב שיאמר לא שוה על אשר יקנה קנין רב מהכעס ובכלל על
אשר לא ישתוה ויעדיף. וכשהיה לא שוה אשר הוא העול יאמר על שני אלו הענינים
הוא מבואר שהמחזיק בנימוס שוה וכן אשר ישתוה שוה.
[2](1129b1-6) אמר ולא שוה אשר הוא בעל קנינים רבים לא יהיה בכל הטובות
אבל בטובות אשר הם טובות מצליחות לאדם לא אשר הם טובות בנפשותם מזולת שיהיו
מצליחות. וזה שקצת אשר הם טובות בעצמותם ותמיד כבר יהיה לקצת האנשים
אינם טובות ולא תמיד. ולכן היו האנשים יביאו בתפלותיהם הרבה שיהיו הדברים
אשר הם טובות בעצמם תמיד, טובות להם ותמיד. ושיבחרו מהדברים הטובים מה
שיהיה טוב להם.

[Page 175] [3](1129b6-25)
אמר ואולם העולן הנה הוא יבחר תמיד מהטוב היותר ומהרע הפחות, רצוני מהרע המוחלט. ויראה גם כן שאשר אינו רע טוב במין מה ורבוי הקנין אצלו
מהטובות ומפני זה יראה בשיהיה בעל קנינים רבים. והוא בכלל בלתי שוה. וזה דבר
ייחדהו והטוב אשר בו העול הוא משותף לכל. וכשהונח כי מהידוע בנפשו כי ממיר

הדת אינו שוה הוא מבואר שהדתות שוות ושכל הדברים התוריים שוים במין מה.
וזה שכל מה שתצוה בו התורה או תזהיר ממנו הנה אמנם תכוון בו אם אל מה
שהוא טוב משותף לכל ואם אל מה שהוא טוב למעולה בטבע מבני אדם או מה
שידמה כמו זאת הכונה. וזה שהיא תצוה בכלל באשר יפעל ההצלחה במוחלט
ואשר ישמרה ובאשר יפעל חלקיה וישמרם גם כן מהרוע המדיני כמו שהיא תצוה
האיש המלחמי באשר יפעל פעולות האמיצות התוריי כמו שלא יעזב הסדר ושלא
יברח ושלא ישליך הכלי זיין. וכן תצוה גם כן הירא חטא שיפעל פעולות היראת
חטא כמו שלא יעול ולא יחמוס. ותצוה הטוען גם כן במה שיש לו לעשות כמו שלא
יכה אחד ושלא יאמר מאמר רע. וכמו כן בשאר המעלות והפחיתיות, רצוני שהיא
תצוה המעלות כלן ותזהיר מהפחיתיות כלן. וזה בכלל אם במעלות שהם באמת
מעלות ועל האמתות ואם במה שהם בצד מה מעלה, רצוני בסוג מצד מה.

[Page 176] [4](1129b25-28) אמר אלא כי זה השווי הוא שווי כולל והוא בכלל משחוה למעלה הכוללת אלא
שהוא (41r) כשילקח בצד מה שהוא מעלה היה בשער האיך ויאמר במין מוחלט לא
מצורף וכשילקח בצד שהוא שווי היה בשער המצטרף. כי השווי אמנם יהיה
באנשים ישוה בם. ומזה הצד יחשב בשווי שהוא היותר שלם שבמעלות אשר יפעלו

והיותר חזק מהם תועלת והיותר אמיץ מהם סלסול.
[5](1129b28-29) אמר עד שהסלסול בו יותר חזק מהסלסול בכוכב הנוגה הזורח בבקרים עם
השמש והשוקע עמו בערבים. ואמנם אמר זה לפי שמנהגם היה נוהג בשיאמרו
בדבר המסולסל מאשר הוא יותר מסולסל מכוכב הנוגה.
[6](1129b29-1130a1) אמר והשווי כשיאמר בכללות הנה הוא מעלה שלמה ברוב. אם היותו מעלה
הוא מפני שפעולות השווי אמנם יגיעו מהמעלה. ואם היותו תמים הוא מפני שאשר
הוא לו יוכל לעשות המעלה בעצמותו ובזולתו. כי הרבה ממי שיוכל להשתמש
המעלה בעצמותו לא יוכל להשתמש ממנה בזולתו.
[7](1130a1-8) אמר ומפני זה יחשב שמאמר מבנכאן נכון בעת שאמר שהאדנות תראה האיש
אחר שהיה השתמש המעלה בזולת המשתמש לה והוא המקבל האדנות לפי
שהאדון אמנם יאמר בסמיכות אל מקבל האדנות ולכן היה זה השם אמנם נמצא לו
בהשתמשות המעלה בזולתו. ומכאן יחשב בשווי שהוא טוב מטוב זר מבין שאר

המעלות, רצוני שהוא טוב לזולת. וזה שהוא אמנם יפעל תמיד מה שהוא טוב אם
לשותף אם לאדון ומקבל אדנות. וכשהיה בעל השווי התמים הוא אשר ישתמש
השווי בעצמותו ובאוהביו הנה המעולה בעל המעלה התמימה הוא אשר ישתמש
מהמעלה לא בעצמותו לבד אבל גם בזולתו. ואמנם היתה תמימה מפני
שהשתמשותה בזולת קשה.
[8](1130a8-2,1130b22) אמר וזה השווי אשר תארנו אינו חלק מן המעלה אמנם הוא המעלה כלה ולא

העול המקביל לו הוא חלק מן הרוע אבל הוא הרוע כלו. ואמנם ההבדל בינן ובין המעלה מפני שהוא מן המצטרף והמעלה
אינו מן המצטרף הנה הוא והמעלה אחדים בנושא

[Page 177] מתחלפים בגדר. ואנחנו לא נבקש בזה המקום השווי אשר הוא

משתוה למעלה ואמנם נבקש השווי אשר הוא חלק מהמעלה, רצוני אשר הוא מין
מה לה וכן יבוקש העול אשר הוא חלק מן הרוע. והראיה על שבכאן עול כולל
שאנחנו כבר נמצא בשאר הרעות פועל נאמר בו שהוא לא ישוה והוא לא יכעיס
אחד כמו אשר יברח מן העכבר למקום המורך הלב. הנה אנחנו נאמר בו שהוא לא

ישוה. וכן מי שימאס ההכרח יאמר בו שהוא בלתי שוה. וכן אשר לא יקנה הממונות בגלל שפלות הנפש נאמר בו שהוא לא ישוה והוא אינו כועס. וכן מי שיקנה רבוי
הממונות לא מחמס אבל בגלל הכילות. והמזיק הוא בעל רוע אחד מאלו הרעות.
וכמו שאשר נאמר בו שהוא כועס בעל רוע חלקי תחת הרוע הכללי כן אשר נאמר בו
(41v) שהוא כועס הוא בעל עול חלקי תחת העול הכולל אשר הוא המרת הנימוס. וכבר
יורה גם כן על שזה הרוע המיוחד יותר אמתי בשם העול שכאשר היה אדם יקבץ
הממונות בזנות והאחר יקבצם מפני שהוא ירמה זולתו במעשיו שהראשון יותר ראוי

שנקראהו בלתי ירא חטא מאשר נקראהו עולן. כי אם קראנוהו עולן הוא בכללות

[Page 178] ואולם השני הנה נקראהו עולן לבד. וגם כן הנה שאר מיני הרעות ייוחסו לעולם אל
סוג מן הרוע זולת סוג העול, משל זה שהרוע אשר הוא הזנות ייוחס אל לא יראת
חטא והבריחה משורת המלחמה ייוחס אל מורך הלב ואולם ההרג והרמאות
בממונות הנה לא ייוחסו תמיד אלא אל הרוע אשר הוא העול. ובהיות זה כן הנה
מבואר שבכאן עול חלקי משותף לעול הכללי בשם והגדר על צד מה שישותפו
המינים עם הסוגים בשני אלו. ואמנם היה זה החלקי משותף לכללי בשם והגדר
מפני ששניהם מהמצטרף אבל אחד מהם מצורף אל הממונות או הכבוד או השלום
או אל מי שיקבץ אלו אם היה אפשר לנו שנכלול אלו בשם אחד. ושם השווי והעול
אמנם יאמר תחלה בקדימה מאלו הארבעה על אשר יהיו בממונות ובעבורם ייוחסו
אל אלו הדברים, ר״ל העתק אליהם השם. ואחר שכבר התבאר מזה המאמר שהעול
יאמר בכללות ויחוד וכן השווי הנה נאמר מה הוא זה השווי, רצוני החלקי, ואי זה
דבר הוא אחר שהיה יאמר על ענינים רבים. ונאמר שכבר נאמר במה שקדם שאשר
אינו שוה יאמר על שני דברים אחד מהם על מי שימיר הדת והאחר על אשר אינו
משתוה ונאמר שהשוה יאמר גם כן על מקביל כל אחד משניהם והנה דבק הדת שוה
והמשתוה שוה. ואשר על חלוף הנימוס הנה הוא העול הכולל אשר נאמר תחלה
ואשר על האותותו הנה הוא השווי הכולל. והבקשה בכאן אמנם היא בעול המיוחד והשווי המיוחד,
רצוני ברשמו וספירת מיניו. כי הוא כבר נרשם במה שקדם, השווי

הכולל ברושם המעלה ונימנו מיניו בספירתה אחר שהיה השווי הכולל אינו דבר
יותר
מהשתמשות המעלה הכוללת בסמיכות אל דבר אחר, רצוני שהמעלה

[Page 179] כשתלקח בסמיכות אל הזולת תקרא שווי וכשתלקח בסמיכות אל בעל המעלה
תקרא מעלה. וכן העול הכולל אינו דבר יותר מהשתמשות הרוע הכולל בזולת.
[9](1130b22-26) אמר וכמעט שיהיו רוב מהדברים אשר יצוו בם הנימוסים מעלות כוללות ולא
חלקיות לפי שהם יצוו שתהיה התחיה בכל מעלה וימנעו מכל פחיתות. וכן יצוו
בדברים הפועלים המעלות הכוללות ואלו הדברים גם כן הם כל הדברים הכוללים
אשר הונחו (42r) למוסר, רצוני אשר הונחו מוסר לקנין המעלות הכוללות. ומלאכת
הנימוסים היא אשר תגביל אלו, רצוני מלאכת הנהגת המדינות, כמו שתגביל
המעלות הכוללות.
[10](1130b26-1131a4) אמר ואולם הדברים החלקיים אשר בם יהיה אחד אחד מן האנשים מעולה
במין אמתי הנה נבדיל באחרונה אם העיון בו למלאכת המדינה אם למלאכה אחרת.
כי הוא ראוי שלא יהיה הדבר אשר יהיה בו אחד אחד מן האנשים טוב או רע דבר
אחד בכל הדברים כמו שלא יהיה הדברים אשר יפעלו הטוב החלקי באחד אחד מן
האנשים דברים אחדים בעינם, רצוני באנשים החלקיים. ואולם הדברים אשר יהיה
בם השווי המיוחד ולא שווי המיוחד הכוללים גם כן הנה הם ענינים כוללים והם
אחדים לכל. וזאת החכמה מבואר מענינה שהיא תעיין בשניהם. וזה השווי שני
מינים אחד מהם המחלק, רצוני אשר יחלק הענינים המשותפים, כמו הממונות
והכבודות וזולת זה מהענינים המשותפים כי בחלוקת אלו עליהם יהיה לא משתוה ומשתוה
והשני אשר יהיה בהאמתת המעשים. ואלו שני חלקים מהם רצוניים כמו
המקח וממכר וההלואה וההשאלה והערבות והפקדון וקצתם לא רצוניים, (1131a5-3,1131b23) רצוני
מכל אחד משניהם, כמו הגנבה והנאוף והכשוף ופתוי העבדים ועדות העול


וההתנכלות וקצת אלו עשקיים, ר״ל חזקי החמס, כמו ההכשלה וההריגה ושדידת
הממון. וכשהיה לא שוה הוא לא משתוה והיה פועל לא שוה, ר״ל העול, פועל

[Page 180] בלתי משתוה והיה הממוצע בלא משתוה הנה הוא המשתוה הנה באי זה פועל
נמצא בו היותר והפחות נמצא בו המשתוה וכשהיה לא שוה הוא מה שאינו משתוה
הנה השוה משתוה. וזה גם כן מבואר יודו בו כל בני אדם מזולת הקש. וכשהיה
המשתוה גם כן ממוצע הנה השוה גם כן ממוצע ומשתוה. ולפי שהוא ממוצע הנה
הוא יצטרך אל דברים יתוארו ברבוי ומעוט כי המצוע בין הרבוי והמעוט. וכשהוא
משתוה יצטרך אל שנים לפי שההשתוות לפחות אמנם יהיה בין שנים ולפי שהוא
מצורף, ר״ל שוה, הנה הוא יצטרך אל ארבעה לפי שהשווי מעט מה שיהיה
בארבעה. כי הדברים אשר מהם השווי שנים והדברים אשר בם השווי שנים. וכפי זה
הצד ימצא ההשתוות לדברים המתחלפים, רצוני על צד היחס, ר״ל יהיה יחס
הנתינה אל הנתינה כיחס תכונת הנותן אל הנותן, כי לולי זה היחס לא ימצא בו
ההשתוות ולא לא השתוות. והתחלף היחס אמנם יהיה כשהיה במשתוים לא
משתוים או בלא משתוים משתוים. והוא מבואר שהשווי המחלק אמנם הוא בזה
היחס מאשר כל בני אדם יסברו שהוא מחויב שיהיה בנתינות (42v) שווי ולא יסברו
שהכנת האנשים לנתינה אחד. אבל אם ראשי המדינות הקבוציות הנה יסברו
שההבנה היא כפי החרות, רצוני שהשווי בנתינות הוא שיהיה יחס הנתינה אל
הנתינה כיחס החרות אל החרות. וזה כי אלו רואים שההצלחה היא החרות ואולם
אדנות המעוט הנה יראו שההבנה היא כפי העושר אשר הוא אצלם ההצלחה. ומהם
מי שיראהו ההתנשאות ביחסים, רצוני עלת ההכנה. ואולם בעלי אדנות ההתנשאות
באמת הנה יסברוהו במעלה. ובכלל הנה הכל מסכימים על שיש הכנה כפי מה
שיסברוהו מההצלחה לאדם ואם היו מתחלפים מה היא ההצלחה. וכאשר היה זה כן

הנה השווי בהכרח דבר מיוחס. כי המתיחס אינו מיוחד במספר מה אבל הוא מיוחד

[Page 181] במספר הכולל. ולפי שההתיחסות השתוות בגדר והדבור לא בכמות ויהיה בארבעה
מעט מה שיהיה בארבעה דברים. וזה אם בדברים המתפרדים הנה ענינו מבואר וזה
כי ענין ההשתוות בם ביחס הוא שיהיה יחס הראשון אל השני כיחס השלישי אל
הרביעי ואולם במתדבקים הנה הוא בשלשה דברים יהיה כשהיה יחס הראשון אל
השני האמצעי כיחס האמצעי אל השלישי. הנה הוא מבואר שהוא בארבעה גם כן
לפי שהאמצעי ילקח ביחס שני פעמים. משל זה שאם היה יחס א׳ אל ב׳ כיחס ב׳
אל ג׳ הנה כבר לוקח ב׳ שני פעמים ביחס. ולכן יהיו המתיחסים ארבעה במאמר
ואם לא היו בנושא. וכשהיה זה השווי מיוחס, רצוני המחלק, הנה מעט מה שיהיה
בארבעה והדבור בם אחד, רצוני שהוא (אם) דבור היחס אשר בין שנים מהם, ר׳׳ל
גדרם, הוא דבור היחס אשר בין השנים האחרים, ר״ל גדרם. משל זה שאם היו אלו
כפל היו אלו כפל ובעבור שהיה זה השווי יחס בין ארבעה והיה זה היחס ילקח
בהרכבה וההמרה וההפך הוא מבואר שזה השווי יקרה בו כמו זה עד שכאשר היה

יחס זאת הנתינה אל זה הנותן כיחס זאת הנתינה אל זה הנותן האחר הנה יחס
הנתינה אל הנתינה כיחס הנותן אל הנותן. וכן יהיה מקובץ שני הנתינות אל אחד
מהם יחס מקובץ שני הנותנים אל אחד מהם, רצוני הכנת הנותנים. וכאשר היה זה
השווי מיוחם הנה הוא ממוצע לפי שהדמות היחס מצוע מה בין היחס המתחלף
בפחות והיתר. וזה ההתיחס הוא אשר נודע ביחס ההנדסי, רצוני אשר יהיה יחס
הראשון אל השני כיחס השלישי אל הרביעי והיחס אשר בזה השווי לא יהיה
מדובק, רצוני בשלשה דברים. וזה שלא יהיה דבר אחד במספר הנה הוא בעינו לשני
דברים. וכשהיה השווי בחלוקה הוא ההתיחס הנה העול המקביל לזה השווי הוא
שיתחלף היחס. ויהיה קצת יותר וקצת פחות כמו שתהיה הנתינה לא על יחס
ההשתוות. (43r) ויהיה לאחד יותר ממה שיחויב לו ולאחר פחות. וזה גם כן יקרה
בפעולות המשותפות כי אשר יעול על אחד הנה כבר הגיע אליו מהטוב היותר
והגיע למעול עליו מהטוב הפחות. זה בטוב ואולם ברע הנה העול יהיה כבר הגיע

[Page 182] לו ממנו פחות ואומנם היה זה לפי שהרע הפחות יותר נבחר מהרע היתר כמו
שהיתר מן הטוב יותר נבחר מן הפחות.
[11](1131b23-4,1131b26) אמר הנה אחד ממיני השווי הוא זה השווי אשר יהיה בחלוקת הדברים
המשותפים על ההתיחסות כמו הממונות והכבודות. ואולם המין השני הוא אשר
יהיה בהאמתת המעשים בדברים הרצוניים והבלתי רצוניים. (1131b27-1132a24) וזה השווי יש בו מין גם
כן מהשווי אשר על דרך ההתיחסות, רצוני אשר יהיה בחלוקת הדברים המשותפים,
אלא שההבדל בין שניהם שהשווי אשר במעשים הוא בהאמתת ההשתוות בין
הנעשים, רצוני ההשתוות האמתי, לא ההשתוות אשר על דרך היחס. אבל למה
שהיה זה ההשתוות כאלו הוא אמצעי בין החסרון והריוח, ר״ל תוספת הריוח עליו
כמו תוספתו על החסרון, והיה זה הוא ענין היחס המספרי קראו ארסטו השתוות על
שעור היחס המספרי. ולכן אין בזה השווי חלוף מפני שאחד מהנעשים יותר נכבד
מהאחר. וזה כולל עד במעשה אשר במזיק כי אין הבדל בין שיהיה הרע נעדר
המעולה או המעולה נעדר הרע בשהיה מחויב שיעדר הנעדר. וכן המעול יחויב
שיענש בעונש שוה לעולתו בין שהיה המעול רע או מעולה. ולמה שהיה החלוף
באלו הפגעים נזק חייב הנימוס שישתמש השתמשות המשתוים להשתמשות
המתיחסים. ולכן בשיעול אחד לאחד והזיק אחד לאחד ונפל זה על בלתי השתוות
יחתור בעל השווי הנימוסי שישיבהו על ההשתוות. הנה כשעשה חבורה מי שעשה
חבורה והרג מי שהרג והכה מי שהכה כבר שם הפועל וההפעלות באלה בהבדלים
משתווים. הנה בעל השווי תמיד ישתדל שיחסר מהריוח וישוהו בחסרון, ר״ל
שיחסרו
יחד על ענין אחד או ירוחו על ענין אחד. כי הריוח והחסרון כבר אפשר

[Page 183] שיאמרו בכללות על כל מה שיפלו בו מעשים בין שהיה תועלת או פגע ואם היה לא

יאות בפגעים כמו שיאות בתועלות. כי לנו שנאמר באשר הוכה שהוא חסר ובאשר
הכה שהוא הריוח. ובכלל הנה ההפעלות אשר יהיה מאחד לאחר כשלא היה בו
השתוות נקרא קצתו חסרון וקצתו ריוח. ולמה שהיה המשתוה אמצעי בין היתר
והפחות והריוח והחסרון כל אחד משניהם יותר מהאחר ופחות משני צדדים
מתהפכים אם הריוח הוא יותר מן הטוב ופחות מן הרע ואם החסרון הוא יותר מן
הרע ופחות מן הטוב והיה המשתוה בין שניהם, רצוני בין הריוח והחסרון, (43v) הוא
השווי האמתי הנה השווי האמתי בפעולות הוא בהכרח אמצעי בין הריוח והחסרון.

ומפני זה כשיהיה מחלוקת בין בני אדם ישובו אל בעל זה השווי, ר״ל הדיין
והשופט, כי הדיין והשופט הוא שווי אמתי בעל נפש, ר״ל שווי שיש לו נפש. ולכן
קצת האנשים יקראו כמו אלו ממוצעים אחר שכוונתם אמנם היא המצאת האמצעי
וכשהמציאוהו היו שווים כי השווי דבר ממוצע.
[12](1132a24-30) אמר ובעל השווי האמתי ישוה בין המתחלפים
כשיפלו המעשים מתחלפים כשיחסר מהחלק הגדול המוסיף על האמצעי ויוסיף לקטן החלק אשר יחסר בו מן
האמצעי כמו מה שיקרה למי שיחלק קו בשני חלקים בלתי שווים. כשירצה אחד
להשוות בין שניהם הנה הוא יחסר מן הקו הגדול מה שיוסיף
בו על חצי הקו ויוסיף בקטן מה שיוסיף בו עליו חצי הקו כי הקו השוה הוא ממוצע במה שבין הקו הגדול
והקטן על שעור <ה>התיחס המספרי, רצוני שחסרונו יהיה מהגדול כמו תוספתו על
הקטן כשהיו הגדול והקטן מן הקו אשר חולק בשני חלקים בלתי מתקרבים מרחקם
מהממצע מרחק אחד.

[Page 184] [13](1132a30-1132b6) אמר ואמנם נגזר שם השווי ביונים מהחלוקה בשני חצים. ובעל השווי, ר׳׳ל
השופט, הוא אשר יחלק בין האנשים בשני חלקים שוים. וראוי לו שידע מה ראוי
שיחסר מן הגדול ומה ראוי שיוסיף על הקטן. כי כשהיו שנים שוים והוסרו מאחד
משניהם שני חלקים ונוספו על האחר הנה אשר נוסף עליו יהיה יותר גדול בשני אלו
החלקים ויוסיף על הממוצע בשני אלו החלקים ויחסר הקטן מן הממוצע בשני אלו
החלקים או כשהוסר מאחד משני השוים חלק אחד ונוסף על האחר הנה אמנם יחסר
הקטן מהממוצע באחד ויוסיף הגדול עליו באחד. הנה ראוי כשירצה השופט
ההשתוות שיוסיף על אשר הוא חסר מהממוצע התוספת אשר יוסיפהו עליו
הממוצע ויחסר מהגדול התוספת אשר יוסיפהו על הממוצע. (1132b9-19) וזה ההשתוות ימצא
בכל המלאכות מפני שכל מלאכה הנה פעולתה מוגבלת באיכות וכמות וההפעלות

מפועל הפועל בה גם כן מוגבל באיכות והכמות. ואם לא הנה כבר היה ירחק מציאות הממוצע בם, רצוני במלאכות המתחלפות, אלו לא היו הפעולות
וההפעליות המיוחדות במלאכה מלאכה מוגבלות בכמות ואיכות. ואמנם ענין
החסרון והריוח במעשים הרצוניים שהאדם כשלקח יותר ממה שהוא לו, ר״ל ממה
שנתן, יאמר שהוא מרויח ואשר לקח פחות ממה שנתן יאמר שהוא מפסיד כמו מה
שיהיה במקח וממכר והקניה ושאר הדברים אשר התירו האנשים בם המעשים.
ואולם כשהיה לו לא פחות ולא יתר ממה שנתן הנה לא יאמר שהוא הרויח ולא
שהוא חסר. הנה אם כן השווי ממוצע בין הריוח והחסרון בדברים הרצוניים.

[Page 185] (44r)[14](5,1132b21-23) אמר וקצת האנשים יסברו שהשווי בשלוח לכל הדברים הוא שווי אשר יהיה
בדברים אשר יהיו מתהפכים להפעלות המצער לנעשים על השווי והוא אשר יקרא
בחלק המתגמל. (1132b22;1132b25) והוא סברה קדומה בשווי ייוחס אל הפיתאגורין ואל בינוש
המפורסם אצלם בהנחת הנימוסים.
[15](1132b23-25) אמר וזה השווי אינו בדבר מן המשוה המחלק לפי שהמעלה אץ לה חלק
יתגמל לא מן הכבוד ולא מממון. ואמנם ימצא זה השווי ברוב בשווי האמתי אבל
(1132b31-33) במה שהוא מהם רצוני וזה בתועלות המשותפות כמו החלק המתגמל אשר יהיה
במקח וממכר והשכר וזולת זה מהמעשים. ואולם החלק אשר יהיה במזיק הנה
הרבה מה שיהיה השווי בו שיפול הפועל בזולת הפועל ההוא או בלתי שוה לאותו,
רצוני אשר פעל המזיק.
[16](1132b25-30) אמר ולכן יחשב בבינוש בעל מניח הנימוסים שהוא יסתור במאמרו אחר
שיאמר שהשווי בשלוח בכל דבר הוא החלק המתגמל ואחר כן יאמר שכאשר
נעשית חבורה לבעל אדנות הנה אין ראוי שיעשה חבורה לבד אבל גם שיכה. ואמנם
אמר זה בינוש לפי מה שאחשב לפי שהחבורה מהאדון היא מגעת מרוע הוא יותר

חזק פועל מהרוע אשר אינו מהאדון.
[17](1132b32-33;1133a10-14) אמר ואמנם היה השווי הוא החלק המתגמל בענינים המתיחסים המתחלפים
לא בדברים המסכימים השוים, רצוני במתיחסים הדברים אשר בם השתוף בין בני
אדם מפני התיחסם לא מפני הסכמת המין. לפי שלא יהיה לאדם חיות אם לא היה
הקבוץ ולא יהיה קבוץ מועיל בחיות אם לא היו מעשים בדברים מסכימים ביחס לא

[Page 186] במין. כי המעשים אשר ישלימו החסרון אשר בכל אחד מן העשוים לא יהיו מן
המסכימים במלאכה כמו המעשים בין רופא ורופא לפי שלא יצטרך רופא אל רופא.
(1133a16-18) ואמנם יהיו במתחלפים במלאכה כמו המעשים אשר יהיו בין עובד אדמה והרופא
כי אלו ישלימו הבריאות אשר חסר עובד אדמה והמזון אשר חסר הרופא. ואלו
המעשים לא יהיו מה שלא יהיה שווי והוא שיתן הרופא לעובד אדמה בשעור מה
שיתן לו העובד אדמה.
[18](1132b31-34) אמר ומפני זה היו בעלי המדינות מחזיקים בחוקים החזקה יפה כדי שיהיה
ההתגמלות כי זה מיוחד בנימוסים. ואמנם ישימו ההתגמלות בדברים המשותפים
מפני ההתיחס בעבור הקבוץ ההכרחי אשר יהיה לאנשים בחיות על צד ההקבלה לא
על צד ההאותות. (1133a5-10) וזה כמו ההקבלה אשר תהיה על שני קצוות הקוטר הנופל בעגולה
והדברים המקבילים אמנם ימצא בם ההשתוות מפני ההתיחסות. ולולא (44v) שלמלאכת

הבנין אל מלאכת המנעלים יחס הוא בעינו יחס מעשה הבנין אשר הוא הבית דרך
משל אל המנעל אשר הוא מעשה המנעלים לא היה שיגיע אל ידיעת ההשתוות בין
שני המעשים. (1133b6-11) ולולא הצורך המשותף ביניהם לא ימצא ביניהם מעשה. וזה שכאשר
לא יצטרך אחד מהנעשים אל חברו או לא יצטרך כל אחד משניהם אל חברו לא

יהיו מעשים כלל. ואמנם יהיו המעשים בין השנים כשהצטרך כל אחד משניהם אל
מה שאצל חברו כמו שיפעל אשר אצלו חטה יצטרך אל היין והיה בעל היין יצטרך
גם כן אל החטה. הנה הוא יהיה בין שניהם מעשים בהכרח. ולמה שהיו המעשים
לא יהיו אלא עם הצורך והיה הצורך אשר ייחד שני המעשים מעט מה שיזדמן
כשיתקבץ בעת אחד כפי מה שבכחם (1133a32-33) אבל כבר יהיה העובד אדמה יצטרך אל הנגר בעת והנגר
בעת ההיא לא יצטרך אל עובד אדמה (1133b8-10) אבל אמנם יצטרך אל בעל היין ובעל היין
יצטרך אל הרופא הניחו ביניהם דבר (1133a19-20) הוא תמורה מכל הדברים על דרך
ההסכמה והוא הדינרין. (1133b10-13) והיה בדרך ההסכמה תמורה מהצורך במוחלט ולמה שהיה
גם כן המוכר וקונה לא יצטרך בעת גם כן
אל דבר והוא יצטרך בעתיד היו הדינרין

[Page 187] כאלו הם ערבים במה שיצטרך אליו.(1133a27-31) ולהיות הדינרין אמנם ימצא בם זה הענין

בהנחה והיה שם הנימוס אצל היונים נגזר מן ההנחה נקרא הדינר בלשון היונים
בשם נגזר משם הנימוס. (1133b20-23) ולמה שהיה ההשתוות גם כן הכרחי בהשארות המעשים
והתמדתם והיו הדברים המתחלפים תקשה ידיעת ההשתוות בין שניהם הניחו
הדינרין גם כן לקיום הדברים ושעירתם. (1133a20-28) והיה כאלו הוא ממוצע במין מה אחר
שהיה משוה בין המוסיף והחוסר. וזה שאם היה יחם מלאכת הבנין אל מלאכת
המנעלים יחס הכפל הנה ראוי שיהיה יחס הבית אל המנעל זה היחס. ויהיו המעשים
השוים בזה שיתן הבנאי הבית ויקח שני מנעלים אבל למה שהיתה השעירה בין
הדברים קשה הניחו לכל הדברים על יחסם ערך דבר אחד בעינו והוא הדינר. ויקל
עליהם מציאות ההשתוות בו כי אין הבדל בין שיתן תמורת הבית שני מנעלים או
יתן מחיר שני המנעלים. הנה הדינרין אמנם הונחו במדינות בגלל שתי העלות האלו,
רצוני לקלות מציאות ההשתוות ולא יבדל הצורך.
[19](1133b29-1134a7) אמר הנה התבאר מזה המאמר מה הוא העול ומה הוא השווי. והתבאר
מהפרדת זה שהמעשים השוים הם במה שבין שיעול מעול (א)יעול עליו כי למעול
היותר מן הטוב ולמעול עליו הפחות. ואולם השווי אשר במעשים הנה הוא מצוע
בין שניהם אינו בענין אשר בו שאר המעלות מצוע לפי שזה אמצעי מצטרף לאחר.
והמעלות אינם אמצעיות (45r) מצטרפות אל אחר. וכן העול בכאן הוא בקצוות
בסמיכות אל אחר ואולם הרוע הוא בקצוות אשר אינם מצורפים אל אחר. ולכן
כאשר לוקחה המעלה מאשר היא מצורפת אל אחר היתה שווי כללי כפי מה שקדם.
והוא מבואר מזה שהשוה הוא אשר יפעל השווי בין נפשו ובין אחר ויפעלהו בין

אחר לאחר ואין השוה הוא אשר יתן לעצמותו מן הטוב יותר ולזולתו פחות ומהמזיק בהפך זה, רצוני שיתן ממנו לזולתו יותר ולעצמותו פחות. אבל השוה הוא
אשר יתן

[Page 188] המשתוה בין עצמותו ואחר ובין אחר ואחר ואולם העולן הוא הפך זה.
[20](6,1134a24-30) אמר וראוי שלא יעלם עלינו כי השווי המוחלט אשר נחקור ממנו בכאן הוא
השווי המדיני וזה הוא השווי אשר ישותפו בו בני אדם כדי שימצא להם
ההתגמלות. וזה השווי כמו שנאמר הוא שני מינים אם שווי מפני ההתיחס וזה שווי
החלוקה והוא בפנים מה ההשתוות ואם שווי מפני ההשתוות והוא שווי המעשים.

ואותם שלא ימצא להם אחד משני מיני זה השווי הנה אמנם אצלם שווי במין
הדמיון.
[21](1134a30-1134b15) אמר ופועל השווי אמנם הוא לאדנים אשר אליהם הנימוס. ואשר אליהם
הנימוס אליהם העול והם האדנים. ואמנם יתפרדו בתארם בעול והשווי כפי הנחתם.
הנה השוה הוא השופט בשווי והעולן הוא השופט בעול והעולן מן האדנים הוא
אשר יתן לעצמותו מן הטוב יותר ממה שיתן לזולתו ומהרע בהפך זה. ולהיות פועל
השווי הוא בעינו פועל העול אנו רואים בני אדם נזהרים מלשום שום אדם אדון
עליהם בכללות מפני שהוא ישוב מנצח ויחלק הטוב לעצמותו יותר. והאדון
במוחלט הוא שומר השווי וכשיהיה שומר השווי הנה הוא שומר ההשתוות
וכשיהיה שומר ההשתוות הנה לא יתן לעצמותו דבר יותר מן הטוב אשר הוא טוב
במין פשוט, רצוני גמור לא יתערב בו רע, אם לא שיהיה אחר ילאה כמו לאותו ולא
ילאה אחר כמו לאותו ולא יעמד למדינים בתועלת אשר יעמד בו ואבל אין עליו
שיתן לעצמותו כפי הראוי. ולכן
יאמר שהשווי טוב לזולת לא לשוה. הנה יהיה אשר

[Page 189] יתגמל בו בריאות או כביד, רצוני השווי מן הזולת. ולפי זה הנה אין השווי אשר
הוא השווי באמת ואשר יקרא שווי מפני שפעולתו פועל השווי אחד בעינו ולא אצל
המנצחים כל שכן מבלתי המנצחים. כי לא יעול אחד במה שהוא לו במוחלט ואמנם
יעול על הדבר מצד מה שהוא זולת בפנים מה כמו עול האב על בנו הנה הוא אמנם
יעול עליו בעת מה מפני שהוא ואם היה חלק ממנו הנה כבר הסתפק בעצמו ונפרד
ממנו ולכן לא ייחס אחד העול אל מה
שלו. וכן השווי המדיני לא ייוחס (45v) אל
מה שלו, רצוני אל מה שלשוה, אבל אל הזולת. כי השווי המדיני הוא באשר בם הנימוס ובדברים אשר בטבעם שיהיה בם נימוס. ואלו הם אשר השווי בם שיהיה קצתם
אדון וקצתם מקבל אדנות, רצוני שהשווי האמתי אמנם ימצא בין בני אדם אשר
תארם זה התאר, ר״ל קצתם אדון וקצתם מקבל אדנות.
[22](7,1134b18-24) אמר והשווי המדיני קצתו טבעיי נימוסי וקצתו נימוסי לבד ר׳׳ל הנחיי. ואולם

השווי הטבעי הנה הוא שווי אשר כתו אחד בכל מקום ובכל זמן ולא תפול בו תמורה. ואולם הנימוסי אשר אינו טבעי הנה הוא אם בסוג הוא כאלו הוא טבעי ואין
בו חלוף ואם בשעירה הוא מתחלף באומה אומה כמו השווי המונח בשעירת

הזבחים והקרבנות והתפלות המונחות בדתות ובתורות.
[23](1134b24-27) אמר וקצת האנשים יסברו שכל השוויים הנימוסיים ההנחיים יפול בם התמורה
והשנוי כפי מה שיראה מניח מניח ממניחי הנימוסים להיות היותר נאות בם מתחלף
כפי המקום והזמן. ואולם אשר הם בטבע הנה לא יתחלפו אחר שהיה כחם אחד
בכל מקום וזמן כמו האש אשר כחה אחד בכל מקום, רצוני שהיא תתנועע אל מעלה
באי זו פאה הונחה מן העולם ובאי זו עת הונחה. (1134b29-1135a5) הנה יהיו הדברים השווים כפי זה
מהם פועלים לשווי מפני הטבע ומהם פועלים מפני המנהג לא מפני טבעיהם

באכותם אבל מפני ההנחה והעשיה להם. וכמו שהיד הימנית היא ימנית בטבע והשמאלית כבר תהיה ימנית בהרגל כן הענין בשוויים הטבעיים וההרגליים.
והשעירה מתחלפת

[Page 192] לא אל זולתו לא כשיאנסהו אונם או יכריח מכריח כמו שיכה אחד אחר ביד הזולת.
כי אשר הכה זולתו בידו הוא מכה באונס. וכן יהיה אשר יכה ידוע אצלו לא מוסכל
כמו שיכה אדם ידע שהוא אדם אחד מהאנשים ולא ידע שהוא אב לו. כי זה יאמר
בו שהוא הכה אביו בבלתי רצון. וכן יקרה במה שיכה ומה שבעבורו יכה. ואולם
אשר יפעל בידיעה אבל אין התחלת פעולתו אלינו אבל יהיה דומה האונס הנה הוא

לא יקרא רצוני ולא לא רצוני. וכל מיני מה שבמקרה משתוים בכל מיני פעולות
השווי. כי אם ירצה אחד לעשות טמון לאונסו בעבור הפחד הנה לא יאמר בו פועל
השווי אלא במין המקרה. וכן בשאר פעולות השווי כשנעשו באונס יאמר שפועלם
שוה במין המקרה. ומהדברים הרצוניים מה שיפעל בבחירה קודמת ומהם מה שלא
יפעל בבחירה קודמת. אם אשר יפעלו בבחירה קודמת הנה הם אשר יפעלו אחר
שתעשה בם העצה ואולם אשר יפעלו בלא בחירה קודמת הנה הם אשר יעשו בלא
עצה.
(46v)[26](1135b11-1136a5) אמר וכשהיה זה כן הנה הנזק אשר יושג במעשים שלשה מינים. אחד מהם

הנזק אשר ישיג מפני העדר הידיעה. וזה כשפעל פעל והוא לא ידע במי פעל ולא
למה זה פעל ולא במה פעל ולא לאי זה דבר פעל וזה כמו שיחשוב הפועל שהוא לא
עשה חבורה איד בפעולתו ויעשה לו חבורה או יחשוב שהוא לא הכהו בסיף ויכהו.
הנה אלו הם מזיקים בבלתי רצון וההזק מבלתי רצון הוא צער. ואולם ההזק אשר
יהיה ברצון אך מבלתי רבוי
התאוה אבל מסבת הסכלות הנה הוא מטעות הפועל

[Page 193] כשהיה הסכלות ההוא ממה שאליו שלא יהיה או ידע. ואולם אם היתה סבת
הסכלות מחוץ הנה הוא צער גמור. ואלו המזיקים הם אשר יהיו מהעדר הידיעה.
והשני הנזקים אשר יהיו מידיעה אבל לא מעצה כמו מה שיהיה מהרבה מהמקרים

ההכרחיים או הטבעיים כי אלו כשהזיקו בזה הצד הנה הם לא ישוו אלא שהם אינם בזה בעלי לא שווי אמתי מפני שההכרח אשר הוא בכאן סבה הוא בלתי הרוע אשר
יאמר בעבורו באשר לא ישוה שהוא לא שוה באמת. ומפני זה היו קצת הקדמונים
לא ישפטו על אשר יפעל בכעס פועל מזיק או ינצל הכועס לפי שהוא היה רואה
שהתחלת הפועל אמנם הוא מהמכעיס לא מהכועס כשהיה הוא אשר השיגהו הכעס
בפועל המגונה. ולכן לא יהיה מחלקת בין בעלי הריב בפועל כשהיה המזיק מפני
הכעס בשהוא היה הפועל המזיק או לא היה אבל יודה בו הפועל ויחלוק עם בעלי
ריבו בשהוא שווי או אינו שווי. ויחתור הפועל לקיים שהוא שווי ויכפור הפעול בו
שיהיה שווי. וזה כי בני אדם יודו שאשר יכריח במעשים בעליו אל הכעס הוא בעל
רוע ושהכועס לא יזיק מפני הרוע ולכן יודה המזיק בפועל כמו שאמרנו ויחשוב
שהוא שווי וידחה בעל ריבו שיהיה שווי אבל חמס. והמין השלישי הוא הנזקים
אשר יהיו בעצה קודמת. והעולן בזה המין הוא העולן באמת אחר שהיה כבר כיון
שיבא בבלתי היחס בדברים אשר השווי בם ביחס או בבלתי השתוות בדברים אשר
השווי בם בהשתוות. ולכן השוה באמת הוא אשר תקדם לפעולתו הבחירה. ואולם
השוה אשר יקביל שני המינים הקודמים ממיני העול, רצוני אשר ישוה מבלתי ידיעה
או בעבור הפעלות גובר עליו, הנה אינו שוה באמת.
[27](1136a5-9)
אמר ואולם הסכליות הנה קצתם יתנצל בעליהם בפעולות המזיקות וקצתם לא יתנצל. ואשר לא יתנצל בם הם הסכלויות אשר יהיו מפני עזיבת הלמידה או מפני
סבת הכנס הסכלות על נפשו כמו סכלות השכורים ואולם אשר יתנצל בם הנה הם
הסכלויות אשר יהיו למקום הטבע או למקום פגע מתחדש.

(47r)[28](9,1136a10-1136b9) אמר וראוי שישאל אחד שאלות עמוקות בהגבלת תנאי העולן והמעול עליו.

[Page 194] אם תחלה הנה כמו שאמר האם כאשר יעול אחד על אחד ברצונו והמעול עליו ירצה
שיעול עליו האם יקרא זה עולן אם לא? וכן אם יעול אחד על אחד לא ברצונו אבל
ברצון המעול עליו האם יקרא זה חמום? ותחלת החקירה מזה האם הפועל המעול
אשר יהיה מאחד אל אחד יהיה כלו רצוני או יהיה קצתו רצוניי וקצתו בלתי רצוני?
וכן תעשה פנים זאת החקירה מן הפועל השוה כי לכל מין ממיני העול מין ממיני
השווי מקביל לו. וראוי שיהיה בטל לחשוב שכל הפעלות שווי יפול באדם יהיה כלו
רצוני כי הרבה מן האנשים יפעלו פעולות השווי מבלתי רצון וכן הענין בעול. ולכן
החקירה האם כל מי שפגש העול יאמר בו שכבר נתעול עליו בין שהיה זה ברצון או
בבלתי רצון או מה שהיה מזה ברצון לא ידמה אשר יהיה מזה בבלתי רצון אלא
בצורה לבד, רצוני בפעלות וההפעליות? והוא מבואר שהוא אפשר בכל שניהם,
רצוני הפועל והמתפעל, שיתואר בשווי ויקנהו במקרה. וכשהיה זה כן הנה הענין
בעול בזה דומה בענין השווי, רצוני שהוא אפשר בכל שניהם שיקנוהו במקרה. כי
לא שיפעל האיש פעולות עולות ושיעול דבר אחד וכן לא שיתפעל בעול ושיהיה
מעול עליו דבר אחד. הנה הוא מבואר שאשר לא יהיה ברצון לא יקרא עול ואולם
אשר יהיה ברצון מכל שניהם, רצוני המעול והמעוול עליו, הנה אם אמרנו שגדר
העול במוחלט הוא שיזיק אחד לאחר ברצונו ואמרנו שגדר הרצון הוא שיהיה הפעל
ידע מי יפעל בו הפועל ההוא ולמה זה יפעלהו ובמה זה יפעלהו והיה אשר לא ילחץ
עצמותו ברצונו מהרוע יזיק עצמותו ברצונו הנה כבר יחשב שהוא יאמת תארו

בשהוא יעול על נפשו ברצונו. וכאשר התאמת זה היה אפשר שיאמר שהוא כבר
יעול עליו זולתו
ברצונו, רצוני ברצון המעול עליו. אבל זאת גם כן שאלה אחרת

[Page 195] מהשאלות העמוקות אשר בזה השער והיא אם אפשר שיעול אחד על עצמותו ואם
לנו שנאמר שאם היה אפשר שיזיק אחד לאחד ברצון שניהם, רצוני ברצון אשר
מששו המזיק והנזק, הנה כבר אפשר שיאמר שהוא אפשר שיעול אחד אל אחד
ברצון שניהם, רצוני רצון המעול עליו או אין זה המאמר אמתי? אבל אמנם אפשר
שיזיק אחד באחד ברצונו, רצוני רצון המעול עליו, כשהיה אשר יפול בו הנזק בלתי

יודע בשווי. כי אי אפשר שיעול על אדם ברצונו והוא ידע השווי כי לא ירצה אחד העול והוא ידע שהוא עול במוחלט אחר שהיה לא ירצה אחד מה שידע שהוא אינו
מועיל או שהוא מזיק.
[2](1136b9;1136b11) אמר ואולם אשר יתן ממונו מבלתי שכר או בשכר בלתי שוה הנה לא יעול עליו, (1136b11-1137a3) רצוני לא יעול
עליו זולתו, מפני שהנתינה היתה ממנו בבחירתו ואם יעול על
האיש אינו ממנו אבל מאחר. ולכן (47v) אם שהעול מהזולת אינו רצוניי למעול עליו
הוא מבואר מפני שלא ירצה אחד העול והוא ידע שזה עול. ואולם אשר יתן מבלתי

שכר הנה אין אחד יעול עליו כי בשיעול על האיש אינו אליו אבל אל אשר יעול אבל אם שיעול עליו אינו נרצה למעול עליו הוא מבואר. ואולם הדברים אשר
כוונתנו בחקירה מהם תחלה הם שנים. אחד מהם מי שיעול, האם אשר יחלק על
בלתי השווי או אשר יגיע אצלו היותר, רצוני שהוא יעול על אשר יגיע אצלו
הפחות, או שניהם? והשני אם דחה אל זולתו יותר ממה שידחה אל עצמותו האם
יחמוס בזה עצמותו? הנה הוא יחסר עצמותו בידיעה ורצון כמו שיפעלו הענוים,
רצוני שהם יחסרו עצמיותיהם ברצונם ומעשיהם מהכבוד. או אין זה גם כן צודק
במוחלט אבל בו הבדלה מה והוא שתהיה דחיתו היותר לזולתו על צד ההתנשאות
אשר יהיה בטוב הגמור. או נאמר שלא יסכים עמו גדר לא שווי האמתי, רצוני העול

[Page 196] המוחלט. כי המעול עליו הוא אשר יפגוש הנזק באנסו ממנו בעצמות וזה לא יפגוש
נזק באנסו ממנו ואם כן לא יעול עליו אשר יקח ממנו מה שנתנו אם לא שיהיה
יזיקהו לבדו. והוא גלוי שהמעול הוא אשר יחלק על בלתי השווי לא אשר הגיע לו
היותר. כי לא יחויב שיתואר בעול אשר אצלו הדבר אשר נתעול, רצוני לא יתואר
בעול האיש אשר אצלו המעול בו, אבל אשר יפעל זה ברצונו, רצוני אשר יתנהו
הדבר המעול בו. וכשהיה המחלק הוא הלוקח מזה והנותן לזה הנה התחלת העול
היא מאשר יחלק לא מאשר יקח. וגם כן למה שהיה הפועל המזיק כבר יאמר במינים
הנה ייוחס אל מה שאין לו בחירה כמו הזאב והעבד הנה הפועל אשר יפעל העול
כפי זה האופן לא יקרא עולן ואם היה יפעל פעולות העול. ולכן כששפט המחלק
במשפט עול והוא לא ידע הנה הוא לא יקרא עולן כפי השווי הנימוסי ולא יקרא

המשפט עולן והוא כמו העולן מפני שהשווי הנימוסי בכאן בלתי הדבר אשר הוא
שווי בעצמו אבל הנימוס ינצל הבלתי יודע. ואולם אם שפט משפט עול והוא
ידע הנה הוא יתואר במין העול. וזה שאשר ישפוט בעול מידיעה הנה אמנם יפעל זה
בעבור אנסות יעשהו אצל אשר ישפוט לו ביותר או בגלל נקמה ינקמה מן המעול
עליו או מפני שיקח חלק שוה מזה אשר שפט בו ויהיה מפני זה שפט לו ביותר.

[30](1137a4-12) אמר והאנשים יראו שהם ישערו על העול. ומפני זה יראו שפעל השווי נקל
ושהוא לא יעלם על אחד כמו שלא יעלם עליו העול. והוא מבואר שלא יעלם על
אחד שאין ראוי לבעול אשת שכנו גם לא להזיק קרובו אבל יעלם להרבה מבני אדם
ידיעת הרבה מן הדברים ממה שזולת אלו ממה שראוי שיפעל, (48r) רצוני שפעולתם
שווי ועזיבתם עול או בהפך. ומפני זה יראו בני אדם שידיעת הדברים השווים
והעולים אינה חכמה ושהדברים אשר יניחם הנימוס אינם קשי הידיעה ואין מה
שידע ההמון

[Page 197] מזה הוא כל מיני השווי אשר אינו שווי במקרה אבל השווי אשר
ידעוהו ההמון הוא השווי המוחלט. וכשיחולק היה למין מה שווי ולא היה לאחר
וזה הוא אשר ידעוהו היחידים סגולות.
[31](1137a12-26) אמר ובידיעת זה מהרחק מההמון יותר ממה שבידיעה שידעו הדברים הנקיים
מהחומר. כי ההמון כבר אפשר שידעו שהדבש והיין והכויה והליברוס כלם
מבריאים ואולם איך ראוי שיפעל הבריאות בם ולמי יפעל ומתי יפעל הנה בידיעה
במעשה ההוא מה שיהיה ראוי היודע בם העושה שיקרא רופא. ואמנם יראו
שהמעשה בשווי אליהם ושהוא נקל מפני שהם יראו שפועל השווי בזה אינו קשה
מפועל העול וכשהיו כל שניהם כח פועל בנושא אחד היה האדם יוכל שיפעל
פעולות העול כלם. הנה הוא יוכל לבעול מי שאינה לו לאשה ויעשה חבורה לאחר
ויברח ממרכז המלחמה והוא יוכל שיפעל פעולות השווי. ואין הענין כן כי פועל
העול והשווי אינו אחד אלא במקרה. כי כמו שפעל הבריאות אינו בשיחתוך או לא
יחתוך או ישקה הסם או לא ישקהו זה אם נקבל שכמו זה ידוע מענין השווי אבל
כשנשקה ממנו בשעור מה שראוי ובזמן הראוי כן הענין בשווי אינו שיפעל או לא
יפעל אבל שיעשה מזה בשעור הראוי ובזמן הראוי.
[32](1137a26-30) אמר ואולם מיני השווי הנמצאים בשוים והם אשר הקנו הטובות אשר הם
טובות בעצמות ובם ההעדפה בזה הענין, רצוני מפני ההוספה בקנין הטובות, הנה
הוא אם בקצתן הנה אי אפשר שיקבלו התוספת בטוב כמו השווי אשר ייוחס אל
האל כי אי אפשר שימצא שווי יותר שלם ממנו, ואולם בקצתם הנה הוא לא ימצא
טוב מועיל כלל ואלו הם הרעים אשר אין בריאות להם אבל כלם יחד יזיקו. ובקצתם
ימצא

[Page 198] הטוב והרע אל גבול מה והוא היותר והוא האדם.
[33](10,1137a31-1137b24) אמר ואולם העיון בהטבה והמטיב ואיך יחס התכונה אשר יהיה בה האיש
מטיב אל התכונה אשר יהיה בה האיש שוה ויחס הפועל אל הפועל, רצוני פועל
המטיב אשר הוא ההטבה ופועל השוה אשר הוא השווי, הנה זה מה שיחויב שימשך
מה שאמרנוהו. כי לא יתבאר לאשר יחקרו משניהם שהם כדבר אחד במוחלט ומכל
הצדדין ולא שהם גם כן מתחלפים במין. הנה אנו פעמים נשבח ההטבה והמטיב עד
שאנו נעתיקהו אל חדוש הדברים אשר הם אצלנו תכלית (48v) בשבח ונאמר שהמטיב

יותר רב העדפה מן השוה ושהוא יותר טוב. ואם הנחנו שההטבה דבר זולת השווי והוא משובח נגלה שזה שקר. וזה שהנה יחוייב ממנו שיהיה השווי אינו הטבה או
תהיה ההטבה אינה שווי אם היו שני דברים ולא היו דבר אחד מעולה וכל שני אלו
מגונים. ואולם העומק אשר בזאת השאלה הנה אפשר שאמנם ישיגהו מפני זה אשר
זכרנוהו ושניהם יחד משובחים, רצוני השווי וההטבה, ואין בם דבר מתהפך
לעצמותם בעבורו יתחלקו אל הפחות והיותר. הנה העלוי ואם היה יותר טוב
מהשווי הנה הוא ממין השווי לא שהוא מין אחר מהשווי אבל שניהם יחד ממין
אחד. אבל המבוכה והספק אמנם הוא איך ימצא בשווי היותר טוב והיותר מעולה
והשווי בלתי מתחלק מצד מה שהוא שוה אלא שזה יותר בשההטבה אינה השווי

המונח בנימוס אבל היא האמתת השווי הנימוסי. והסבה בזה שהשווי הנימוסי
המונח יניחהו בעל הנימוס כללי והכללי לא יצדק בו בקצת הדברים הנה לא יהיה
הכללי בם כללי במין אמתי. וכשהיו בכאן דברים יצטרך בעל הנימוס שיניח בם
חוקים כוללים ואי אפשר זה בטבעם הנה באמת מה שיניחם בעל הנימוס כוללים

[Page 199] שהם אמנם יצדקו על הרוב ויניח זה מי שידע ממנו במה שבזה מן הטעות. ופעולתו
אמתית אינה למטה מפעולתו במה שאפשר שיהיה בטבעו נימוסים כוללים ויניחם
בו. ולכן היה הטעות בכאן אינה בנימוס ולא מפני מניח הנימוס אבל מפני טבע
הדבר כי יסוד הדברים הרצוניים מהרה מה שישתנה. וכשהיה בעל הנימוס יאמר
מאמרים כוללים וקרה בם בעת מה זולת מה שכוונו מהשווי והתקון, הנה אז יאמת
האמתה מה יסברהו מניח הנימוס במה שהשיגו הטעות מצד שאמר בו מאמר
מוחלט. ואמנם יחויב האמתת הכללי לפי שאנו נדע שהתנאי ההוא אשר יעזבהו
מניח הנימוסים אלו היה ירא משנוי החומר לא עזבו ואפילו יביאהו זה אל שלא יניח
נימוס.
[34](1137b24-32)
אמר ומפני זה היתה ההטבה שווי מה והיא יותר טובה משווי מה, לא מן השווי אשר הוא שווי מוחלט ובאמת אבל היא יותר טובה מהטעות אשר השיג
בשווי הנימוסי מפני המשפט הכולל. הנה הטבע אשר למטיב במה שהוא מטיב
אמנם הוא האמתת מה שחסר הנימוס מן הענין הכולל אשר הניחו כי זה הוא העלה
בשלא יהיו כל החוקים הנימוסיים מחויבים בכל עת אבל יחויב שתפול בעתים מה
תמורה על החקים ובעתים לא אבל ישובו אל החקים הכוללים. ואתה תבאר זה מן
החקים המונחים בענין המלחמה בתורת הישמעאלים כי הענין במלחמה בה כללי
עד ישרשו ויעקרו לגמרי מי שחולק עמם. ובכאן עתות, השלום בם יותר נבחר
מהמלחמה. ולמה שיחיבו המון הישמעאלים זה הכללות עם (49r) המנע השרשת

[Page 200] שונאיהם ועקירתם לגמרי השיגם כזה נזק גדול. וזה סכלות מהם במכוון התוריי
ישגיח השם עליו. ולכן ראוי שיאמר שהשלום יותר נבחר בקצת העתים מהמלחמה.

[35](1137b33-1138a3) אמר הנה כבר התבאר מה ההטבה והשווי וההטבה מאי זה שווי היא יותר
טובה. ומבואר גם כן מזה שהמטיב והמעדיף הוא אשר יבחר אלו הדברים ויפעלם
והוא שלא ישלים הכללות הנוטה אל הרוע ברוב הדברים מצד הכללים אבל יחסר
מהם החלקי הרע. ולכן נמצא היראת חטא משבחת בהרבה מן העונשים התוריים
בעתים מה ובאישים מה ונמצא עוזב הנקמות בם מתעלה ואם היתה התורה עוזרת
לו על הרחקת הנקמות. הנה ההטבה אם כן שווי ואינה קנין אחר.
[36](11,1138a4-6) אמר ואולם אם אפשר שיעול אחד על עצמותו ולא ישוה או אי אפשר הוא
מבואר ממה שנאמר. כי כבר נאמר שהשדים מהם כוללים והם כל המעלות אשר
יצוה בם הנימוס וכן העולויות מהם כוללים והם הבאת הרעות אשר יזהיר מהם
הנימוס או עזיבת המעלות אשר יצוה בם ומהם מיוחדים והם אשר יהיה בם

ההשתוות ולא ההשתוות. (1138a7-11) וכבר הובדל במה שקדם שהעולן באלו הוא אשר ידע על
מי יעול ובאי זה דבר יעול ולאי זה דבר יעול. ואשר ימית עצמו בגלל הכעס הנה
אינו עולן בענין המיוחד לפי שהוא לא יעול על אחר ולא יעול גם כן בעצה קולמת
אבל סבת עולנותו הכעס. ואמנם הוא מעול כפי העול הכולל אחר שהיתה פעולתו
זאת בהפך הנימוס כי הנימוס יזהיר שלא יהרוג אחד עצמו. (1138a6-7) הנה הוא אם כן מעול

[Page 201] להחליפו הנימוס. ועולותו הוא אם על עצמותו ואם על בעלי המדינה. (1138a11-28) ולמה שהיה
המעול עליו הוא אשר לא ירצה, זה לא יעול על עצמותו. ולמה שהיה בעלי המדינה
ימאסו וימנעוהו ולא יניחוהו שירצח נפשו היה עולותו על בעלי המדינה. ומפני זה
נמצא מי שיפעל זה הפועל יעלם מבעלי המדינה וישיגהו אצלם גנות גדול והסבה
בזה שהוא כבר היה מעול עליהם. וגם כן הנה המעול באמת הוא אשר הוא רע
במוחלט והוא אשר יפעל בקנין המגיע לו. וההורג עצמו אמנם יעול פעם אחד לבד
הנה עולנותו גם כן לא היה ממנו במה שהוא מעול אבל כבר ימצא הדבר הבא
בפלא מן הטוב. וגם כן אם היה האדם יעול על עצמותו ויהיה העול הוא הלקיחה
מאחר והנתינה לאחר הנה כבר יחויב שיהיו הלקיחה והנתינה ובכלל התוספת
והחסרון נמצאים בדבר אחד יחד וזה ממה שלא יתכן אבל בהכרח שיהיה השווי
והעול ביותר מדבר אחד ושיהיה גם כן רצוניי ובחיריי. ולכן מי שהיה נשבר בעול
הנה לא יעול והמעול על עצמו ישבר בעול ובכלל הנה הוא מחויב שיהיה הדבר
האחד בעינו פועל ומתפעל יחד וזה בטל. וגם כן יתחיב ממנו שיהיה אפשר שיעול
על האיש ברצונו, רצוני שיעול עליו זולתו ברצונו, וכבר (49v) נאמר שזה מגונה. וגם כן
הנה הוא לא יעול אחד מזולת שיפעל פועל מפעולות העול החלקיות כמו שיגנוב או
ירשיע ולא ירשיע אחד בחברו ולא ינקוב כותל ביתו ולא יגנוב ממון עצמו. ובכלל
יהיה שקר שיקרא עולן בכל התנאים אשר הותנו במעול והמעול עליו, רצוני אשר
יקרא עולן באמת.
[37](1138a28-30) אמר והוא מבואר שיעול ויתעול עליו כל שניהם דבר רע. כי העולן יגיע אצלו
היותר והמעול עליו הפחות וכל שניהם בלתי האמצע ובלתי האמצע עול רע. (1138a31-1138b1) אבל

[Page 202] כבר יבוקש אי זה משניהם יותר נבחר שיהיה האיש עולן או שיהיה מעול עליו?
וכאשר יוסתכל הענין בזה יראה כי שיעול יותר רע משיתעול עליו. כי העול הנמצא
בעולן יהיה על רבוי התאוה והרצון ואולם העול אשר במעול עליו הנה הוא בזולת

רבוי התאוה ולא רצון. ולכן היה רבוי התאוה אשר בעולן יותר גדול מרבוי התאוה
אשר במעול עליו בעצמותו. ואולם במקרה הנה אינו רחוק שיהיה הרע אשר במעול
עליו יותר גדול (1138b4-5) כמו שיקרה למעול עליו שיסור כחו ואמיצותו ויפול על אנשים
יהרגוהו וישחיתוהו וכבר היה קודם העול עליו לא יוכלו על זה.

[38](1138b2-4) אמר והכחות הפועלות כמו הרפואה לא יעיינו בם במקרה אבל יעיינו בם
בעצמות. ולא נשים לב במה שבמקרה כמו שנאמר שכאב בעלת הצד יותר מופלג
מכל כאב ואם היה אינו רחוק שימצא במקרה כאב יותר מופלג ממנו.
[39](1138b5-13) אמר ואולם השווי אשר יאמר על צד ההתדמות וההעתק מן השווי המדיני
והוא השווי אשר יהיה בכחות הנפש הנה לא יחויב בעבורו שנאמר שהוא כבר ישוה
האיש בעצמותו או יעול על עצמותו. וזה כי השווי שם אמנם ייוחס אל חלק מחלקי
הנפש זולת אשר ייוחס אליו העול אבל <לא> ייוחס השווי אל הכל אבל השווי ייוחס
מהם אל החלק האדון כמו שייוחס בהנהגה המדינית אל החלק המקבל האדנות.
ולכן נפרדו כחות הנפש אל מה שיש לו דבור ואין דבור לו כמו שתבדל המדינה אל
אדון ומקבל אדונות בטבע. וכאשר יסור למשמעת מה שאין דבור לו למה שיש לו
הדבור היה השווי וכאשר לא יסור למשמעתו היה העול. כי הנה יחשב שלזה החלק,

רצוני אשר אין דבור לו, ייוחס העול בנפש אחר שהיה אליו שיפעל מחאותיו. ובכלל
כמו שהשווי והעול ימצא בין האדון ומקבל האדנות כן ימצא בכחות הנפש.
[40](1138b13-14) אמר הנה כבר התבאר מאלו המאמרים מה הוא השווי והוא סוף המאמר
במעלות התמוניות, רצוני המדותיות, ונלך אל המעלות הדבריות.

(50r)המאמר הששי מן ניקומאכיא

[1](1,1138b18-34) אמר ואחר שאמרנו שהוא ראוי שנבחר הממוצע והוא אשר אין תוספת בו ולא
חסרון והיה הממוצע הוא אשר יקבל הגדר האמתי כי הגדר האמתי הוא אשר אין
תוספת בו ולא חסרון, הנה כבר יחויב עלינו שנספר בממוצע בכל התכונות
הרצוניות, רצוני אשר יקבל הגדר האמתי. כי לכל התכונות רוחב מה בין שהיו
התכונות מדותיות או מחשביות ואל זה הממוצע יכוון בעיון. הנה נוסיף ונחסר עד
שנמצאהו. וגדר הממוצע יסכים לגדר המאמר האמתי כי כל שניהם יוגדרו בשהם
לא יקבלו התוספת והחסרון. אבל אין מציאות הממוצע בתכונות המדותיות הנקנות
במנהג במציאותו בתכונות המחשביות, רצוני שמציאות הממוצע במדות יותר

מבואר ממציאותו בתכונות המחשביות. וזה כי הממוצע במדות הוא הממוצע באמת אחר שהוא נמצא בין הקצוות ואולם הממוצע בתכונות (המעשיות) <המחשביות>
הנה הוא שלא יתואר הדבר ביותר ממה שיסבול ולא בפחות. וזה הממוצע הוא

המאמר האמתי. וכאשר היתה זאת הידיעה בנפש אחת הנה אין ראוי שידע דבר יותר
ממנה ולא פחות כמו שישאל שואל
ויאמר אי זה מן הדברים ראוי שנקח בגשם

[Page 204] האנושי וישתנה אליו? ויאמר לו הם הדברים אשר יצוה בם הרפואה והרופא. ומפני
זה לא יהיו הדברים מבוארים מבלעדי הגדרים אבל יהיו נעלמים. ולכן אין ראוי
שנקצר מידיעת התכונות על הידיעה הנעלמת לבד והיא ידיעת מציאותם אבל יחויב
שיודעו בגדריהם.

[2](2,1138b35-1139b11) אמר ואחר שכבר אמרנו מה הוא המאמר האמתי ומה גדרו והבדלנו מעלות
הנפש ואמרנו שקצתם תמוניות, ר״ל מדותיות, וקצתם מחשביות׳ ר״ל עם שכל,
והיינו כבר דברנו במעלות התמוניות ומיניהן הנה נאמר במחשביות ומיניהם על
המשל ההוא. וכבר אמרנו במה שקדם שחלקי הנפש מהם מה שיקבל הדבור, ר״ל
הגדר, ומהם מה שלא יקבלהו. ואולם מה שלא יקבל הגדר הנה כבר הובדלו
מיניהם. ואולם מה שיקבל המאמר והוא החלק המדבר הנה הוא יתחלק תחלה לשני
חלקים. אחד מהם החלק המדבר אשר ישיג הנמצאות אשר לא יתכן שיהיו סבותיהם
אלינו ואלו הם אשר אי אפשר שימצאו אלא מסבותיהם הטבעיות. והשני אשר ישיג

הנמצאות אשר אפשר שיהיו סבותיהם אלינו ואלו הם אשר אפשר שימצאו
סבותיהם מבלעדי הטבע. הנה יתחיב שיתחלקו חלקי הנפש המקבלים כפי הסוגים
המקובלים וישתנו בשנויים לפי שהוא מחויב שיחלק המקבל
כהחלק המקובל ויתחלף בהתחלפו. ולכן מחויב שיאמר (50v) ששם הידיעה בשניהם יאמר בהתיחסות
והדמות. וההשגה אשר תיחד הנמצאות אשר אין ראשיותיהם אלינו תקרא הידיעה
העיונית וההשגה אשר תיחד הנמצאות אשר אלינו סבותיהם תקרא המחשבית
המעשית, רצוני אשר המחשבה בה בגלל המעשה. כי היא לא תדמה הסברה ולא

תחשוב במעשה הדברים אשר אי אפשר שיהיו מעשיהם אלינו אבל הם אצל הטבע.
ואמנם ישתמש האדם מהמחשבה המעשית בדברים אשר אפשר שיהיו מהרצון.
וכשהיה זה כן הנה המחשבי המעשי חלק אחד מחלקי הנפש המדברת אשר תקבל
המאמר והחלק האחר הוא העיוני. והתכונה היפה בכל אחד משני אלו היא מעלת
החלק ההוא

[Page 205] והמעלה תהיה בשעור המעשה המיוחד. הנה בנפש שלשה חלקים אחד
לפועל והוא התאוה ושנים לצדק והוא החוש והשכל. והשגת החוש אינה השגת
השכל. וזה מבואר מאשר הצבועיים ישתתפו עמנו בהשגת החוש ולא ישתתפו עמנו
בשכל. הנה מה שהוא בשכל חיוב ושלילה ובן גילו בתאוה דרישה או בריחה, רצוני
דרישת הערב ובריחה מהמזיק. וכמו שהמעלה התמונית היא תכונה בחירית
והבחירה להם היא תאוה מתחדשת מהמחשבה ומעשית הסברא ומפני זה תהיה
ההשגה צודקת והתאוה אמתית כשהיתה הבחירה מעולה, כן אשר לשכל בענינים
המעשיים הנה הוא החיוב. והשכל אשר לתאוה הוא הדרישה ולכן כשהיתה זאת
התנועה המתחדשת מהתאוה התחלתה מהשכל היתה מעלה. הנה המעשה אשר
לחלק המחשבי אשר הוא הטוב והרע הוא הצדק והכזב. וזה שמעשה כל חלק שכלי
הוא אם צדק ואם כזב והמעשה אשר לחלק התאוניי הוא הדרישה או הבריחה בין
שיסכים עמו החלק המדבר או לא יאות לו. ומעשה שניהם המעולה כשהתקבצו,
רצוני החלק השכלי והפועל, הוא הצדק והתאוה הנאותה לו. הנה התחלת הפועל
וההנעה הוא לכח הבחיריי אשר ממנו תהיה התנועה לא לדבר אשר בעבורו תהיה
התנועה, רצוני שהכח הבחיריי הוא ההתחלה הפועלת לא אשר בעבורו התנועה.

[Page 206] ולכן הבחירה היא תאוה עם השגה דברית מפני דבר. ומפני זה אין הבחירה מבלתי
שכל ולא מעלה תמוניית לפי שפועל השכל ועשיית העצה כשהיה מתהפך הנה הוא
פועל מבלתי שכל ולא מעלה תמוניית והכח הפועל אשר ממנו התחלת התנועה הנה
לא יניע אלא מפני דבר וזה הכח הוא הפועל לכל מה שיעשה במלאכה ואם היה מה
שיפעל אמנם יפעל מפני דבר. ואין זה הכח שלמות בעצמותו לדבר אשר ימצא בו
אבל הוא שלמות מצורף אל הדבר אשר הוא לו שלמות. והתאוה אמנם היא לזה
התמימות ומפני זה גדר הבחירה הוא שכל בעל תאוה או תאוה שכלית. והדברים
אשר ימצאו מזאת התאוה והשכל הנה האדם הוא התחלתם. ולא תתלה הבחירה
בדברים העוברים. כי לא יבחר אחד היום שיכבוש מדינות הרוסות מפני שכבושם
כבר היה. (51r) ולא יגדיל אחד הסברה במעשה מה כבר היה אבל היה אמנם יגדיל
הסברה באשר יהיה בעתיד ממה שהוא אפשר שיהיה. ואשר כבר היה הנה הוא
הכרחי לפי שהוא אי אפשר שלא יהיה. ומפני זה היו קצת הקדמונים רואים שהאל
אמנם נעדר היכולת על זה המין מן העשוים במלאכה לבדו, רצוני שיעשה במלאכה
מה שכבר היה.

[3](1139b12-13) אמר ופועל כל שני חלקי השכל, רצוני המעשי והעיוני, הצדק. והתכונות אשר
יצדק בם כל אחד משניהם הן הנבחרות ביותר לכל שניהם, רצוני בתכונות החכמות.
(3,1139b15-24)
ואשר תצדק בם הנפש בחיוב ובשלילה חמשה, האומנות, ר״ל המלאכה, והשנית הידיעה, רצוני העיונית, והשלישית ההשכל והרביעית החכמה והחמשית השכל.
ואולם הרעיון והמחשבה הנה אפשר בם הכזב ולכן אין ראוי שיוגדרו עם התכונות
הצודקות. ואולם הידיעה הנה מבואר מענינה שאי אפשר בה הכזב אם היה ראוי
שיגזור על המאמר בזה ולא יספק בו.
כי הכל רואים שהידיעה האמתית אשר

[Page 207] בתכלית היא אשר אי אפשר שתהיה במין אחר חוץ לנפש, רצוני אשר לא תשתנה
אל המקביל. ואולם מה שאפשר שיהיה במין אחר זולת המין אשר יודע עליו, רצוני
שישתנה חוץ לנפש, הנה הוא נעלם בלתי אמתי, רצוני אם היה אם לא היה.
וכשהיתה הידיעה האמתית היא אשר לא תשתנה הנה הידוע בה אם כן הוא הכרחי
וההכרחי נצחי הנה אם כן הוא נצחי. וזה שכל מה שהיה הכרחי במוחלט הנה הוא
נצחי והנצחי הוא אשר לא יתהוה ולא יפסד.

[4](1139b25-35) אמר ויחשב בכל ידיעה שהיא מתלמדת וכל ידוע שהוא מתלמד אבל כבר נאמר
בספר המופת שכל למידה הנה אמנם תהיה מדברים תקדם הידיעה בם והם אלו
ההקדמות הכוללות הראשונות. אבל אלו כבר יגיעו ויתלמדו מפני המאמר, רצוני
מפני ההלצה בם. ואולם התולדות המגיעות מאלו ההקדמות אמנם יגיעו מפני

ההקש המתחבר מאלו ההקדמות. ויהיה אם כן כל ידוע ממנו מה שיתלמד מפני
המאמר עצמו, רצוני הקודם בידיעת הוראות המלות, וממנו מה שיתלמד מפני
הידיעה בהקדמות ההקש וההקש. וההקדמות אשר מהם יודעו התולדות לא יודעו
בהקש ואמנם יודעו מפני הוראות המלות. הנה התחלת למידת ההקדמות הכוללות
היא הידיעה בהוראות המלות והתחלת ידיעת התולדות היא הידיעה בהקדמות
הכוללות. וכשהיה זה כן הנה הידיעה במוחלט היא תכונה מופתית, רצוני שהיא
צורת המופת המתקבצת בנפש מן ההקדמות והתולדות ושאר הדברים המותנים
במופת ממה שכבר נמנה בספר המופת. הנה כשנפל האמות בדבר מה והיו
ההתחלות הראשונות לדבר ההוא אצלו ידועות הנה כבר נפלה לו ידיעה בדבר
ההוא. ואם לא היו אצלו ידועות היתה אצלו ממנו ידיעה במין המקרה.

(51v)
[5](1139b35-4,1140a22) אמר ואולם הידיעה הנה יספיק מהבדלתה בזה המקום זה השעור אחר שהיה

המכוון ממנה בכאן מה שתתפרד בו מזולתה ואולם הידיעה אשר אפשר שיהיה הידוע לה על זולת המין אשר יודע עליו הנה היא תחלק לשני חלקים, אחת מהם
ידיעה עושה במלאכה והאחרת פועלת. כי הדברים העשוים במלאכה בלתי הדברים
הפעולים בעצה והדברים הפעולים כפי המאמר המפורסם הם הדברים המועילים
בתחייה. כי הוא ראוי בכאן שיקובלו
המאמרים המפורסמים יותר מאשר הם בזולת

[Page 208] זה המקום. וכאשר היה העשוי במלאכה בלתי הפעול הנה אם כן התכונה הנפשית
אשר תהיה עם דבור היא בלתי התכונה הנפשיית הפועלת אשר תהיה גם כן עם

דבור. כי הבנאות ומה שדומה לו משאר המלאכות הוא תכונה עם דבור ואין הוא
תכונה מה פועלת עם דבור כי אין אומנות אחד תכונה מה פועלת בעצה עם דבור
צודק. וכל אומנות הנה אמנם הוא להתהוות הדבר אשר הוא לו אומנות לבד, רצוני
שתכליתו המצאת הדבר העשוי במלאכה, והעשוים במלאכה הם הדברים אשר
התחלותיהם מחוץ, רצוני בפועל לא במתפעל, מפני שהמלאכה והאומנות לא יפעלו
אשר יהיה בהכרח ובטבע. ואלו הם אשר התחלתם בעצמותם כי זה הוא ההבדל בין
העשוי במלאכה והמוטבע. וכשהיה הפועל בלתי העשייה במלאכה והעשוי
במלאכה בלתי הדבר אשר יפעל הנה מחויב שיהיה האומנות מיוחד בעשיה
במלאכה בלתי הפועל אלא שיהיה במין הקרי וההזדמן. כי האומנות יקרה בו הרבה
מה שבהזדמן, רצוני מהפעולות המזיקות והמועילות, ולכן אמרו קצת הקדמונים בו
שהוא אח ההזדמן. ובהיות זה כן הנה האומנות הוא תכונה מהעושה במלאכה עם
דבור צודק וגדר לא אומנות הפך זה הגדר, רצוני תכונה עושה במלאכה עם דבור
כוזב. (5,1140a24-1140b7) ואולם שם ההשכל הנה נחליטהו על אשר להם טוב עצה בהוצא מלבם מה
שהוא יותר נכון ויותר מועיל לאדם לא בחלק אחד מן החלקיות המועילות כמו
המועילות בבריאות והכח אבל בכל החלקיות אשר יהיה בם טוב התחיה. והראיה

בזה שאנו נקרא בעלי השכל אשר יוכלו להגדיל הסברא בהוציא מלב התכליות
המעולות וזה בדברים אשר יוצאו בלב מבלתי מלאכה ולא אומנות. הנה אם כן
בכלל בעלי ההשכל הם אשר יוכלו להוציא מלבם בסברותיהם הדברים המועילים
והמזיקים ולא יגדיל אחד הסברא כמו שנאמר בדברים הכרחיים ולא כנמנעים.
והידיעה אמנם היא בדברים אשר בם המופת והמופת אמנם הוא בדברים ההכרחיים
ואם כן ההשכל אינו ידיעה והוא גם כן אינו אומנות. ואולם שהוא אינו ידיעה הוא
מפני שהעשוי במלאכה אפשר שיהיה במין אחר והמוטבע (52r)
אי אפשר שיהיה במין

[Page 209] אחר. ואולם שהוא אינו אומנות, רצוני מלאכה, הוא מפני שהנושא להן יתחלף
בסוג. וכשהיה זה כן הנה ההשכל בכלל הוא תכונה נפשית פועלת עם דבור צודק
לטובות האנושיות. וכבר יראה שהאומנות בלתי ההשכל מפני שתכלית הפועל
המוצא בלב בעצה הוא דבר אחר זולת המוצא מלב בעצה ואולם תכלית המלאכה
הנה הוא העשוי במלאכה עצמו.

[6](1140b7-11)
אמר ובעלי ההשכל באמת הם אשר יוציאו מלבם הטובות לבד ומפני זה יסברו בני אדם שבעלי ההשכל הם כמו פלוני ופלוני לאנשים היו מפורסמים בהשכל
אצלם מפני שהם יוכלו להוציא מלבם הטובות אשר הם להם טובות ולאנשים. ויראו
שכמו אלו הם בעלי ההנהגות הביתיות והמדיניות, רצוני אשר יוכלו להוציא מלב

הטובות לבעלי הבית או לבעלי המדינה.

[7](1140b11-25) אמר ומפני זה יקרא היראת חטא בלשון היונים בשם הנגזר משם ההשכל. וזה
כי בעל ההשכל הוא ישמור סברתו מאשר יפסידה האבל והשמחה, רצוני הרצון
והתאוה, כמו שישמור הירא חטא פעולתו משיפסידה התענוג. ואמנם היה הענין כן
לפי שאין כל סברא נפסדת מפני התענוג והצער. כי הפסד האמנה שהמשולש
זויותיו השלש שוות לשתי נצבות לא יהיה מפני התענוג והצער אבל מפני הפסד
ההתחלות אשר יחייבו הפסד זאת ההאמנה לבד. ואולם הסברא ההשכלית הנה היא
תפסד אם כן משני אלו, רצוני מפני הפסד ההתחלות ומפני התענוג והצער. והפסדה
אשר יהיה מפני התענוג והצער יראה לשעתו, רצוני שהוא יותר נראה מההפסד אשר

יהיה מההקדמות. וכשהיתה הסברא ההשכלית
האמתית היא אשר לא ישיגה הפסד

[Page 210] מפני הרצון הנה אם כן בהכרח שיהיה בעל ההשכל לא יבחר שני הענינים יחד, ר״ל
הוצאה מלב הרע והטוב, לפי שהוצאה מלב הרע הוא מהתחלה נפסדת מפני התאוה

ויתפרדו גם כן מפני שהוצאה מלב הרע הוא מתכונת רבוי התאוה. ובהיות זה כן הנה ההשכל האמתי הוא תכונה פועלת עם דבור צודק לטובות האנושיות. ולכן היה
האומנות יצטרך אל המעלה ואולם ההשכל כמעט שיהיה נפשו מעלה. ולכן אשר
ישגה באומנות ויטעה ברצונו יותר דומה מאשר יטעה בהשכל והוא בהשכל יותר
שפל כמו שהוא במעלות. ומכאן נראה שהשכל מעלה מה ושהוא אינו אומנות,
רצוני מלאכה.

[8](1140b25-6,1141a1) אמר ולמה שהיתה זאת התכונה חלק מהנפש אשר לה הדבור, רצוני החלק
המדבר, הנה אם כן זאת התכונה, רצוני ההשכלית׳ היא מעלה לחלק אשר לו
המחשבה. כי המחשבה היא בדברים האפשריים וזאת התכונה, ר״ל ההשכל, היא גם
כן בדברים האפשריים. ואין ההשכל זאת התכונה הדברית לבד. והראיה בזה (52v) שכל
תכונה צודקת הנה היא תיוחס אל זה החלק, רצוני המדבר, ולא תיוחס אל ההשכל

כל תכונה צודקת. ולא השגת ההתחלות ידיעה כי הידיעה מהתכונות הצודקות והיא
השגת הדברים הכוללים ההכרחיים מן הדברים אשר הם בהכרח ראשיות המופת,

רצוני ההקדמות הראשונות. וזה שכל מה שזולת ההתחלות יש להן ידיעה. ואולם ההתחלות אין להם ידיעה, רצוני שהם לא יודעו מפני זולתן אבל אמנם יודעו
בעצמם. ולא הידיעה גם כן אומנות מפני שהענינים ההכרחיים לא יעשו במלאכה
והענינים העשוים במלאכה הם הענינים האפשריים.

[9](1141a3-7,1141a10) אמר ואשר אפשר שנצדיק בם ולא נכזב בענינים ההכרחיים הם שלשה, הידיעה
והחכמה והשכל. ואולם השכל הנה הוא למה שהיה שכל ההתחלות הראשונות,
רצוני ההקדמות המושכלות הראשונות, הנה אינו השכל ולא ידיעה ולא חכמה.
ואולם החכמה הנה למה שהיתה אמנם תיוחס באומניות והמלאכות אל אשר יהיו
בקיאים בם הוא מבואר שהחכמה לא תורה על דבר אלא על מעלת האומנות. (1141a11-14)
ואם

[Page 211] היה בכאן אומנות בתכלית מהשלמות הוא מבואר שזה האומנות יאמר לו חכמה
במוחלט ולא חכמה בדבר מה. (1141a17-22) ומבואר כי החכמה אשר ימצא לה זה המין מן
הידיעה, רצוני השלמה, היא אשר תודיע ההתחלות, רצוני התחלות האמות
והתחלות המציאות בידיעה נשלמת. ולכן אין ראוי לחכם שידע מה שאחר

ההתחלות לבד אבל גם שידע ההתחלות בידיעה נשלמת בתכלית, רצוני ההקדמות.
וכשהיה זה כן הנה יהיו החכמה והשכל והידיעה מהדברים הנכבדים מאד, רצוני
בתכלית. כי הוא בטל שיחשוב אחד שהידיעה המדינית או ההשכל בתכלית
מהמעלה אם לא יאמין שהאדם יותר מעולה מה שבעולם. ואולם אם היו בכאן
דברים יותר מעולים מן האדם הנה הידיעה בם והשכל להם הוא המעולה אשר
בתכלית.

[10](1141a24-28) אמר והכל רואים שהחכם בלתי בעל ההשכל לפי שבעל ההשכל אצלם הוא
אשר יסבור סברא ישרה בכל הדברים אשר יפעלם האיש לעצמותם ויבחרם האיש
לעצמו וירצו כל האנשים בבחירתו ויבטחו בידיעתו. ומפני זה יאמרו בני אדם בקצת
הצבועים שהם בעלי השכל והם אשר להם כח יתגברו בו וישגיחו בהנהגת עצמותם
השגחה טובה.

[11](1141a28-1141b12) אמר ומבואר שאין החכמה והידיעה המדינית דבר אחד בעינו. כי אם חשב
חושב שהחכמה אמנם היא בידיעות המועילות לאדם הנה יהיו החכמות רבות. וכמו
שאין המועילים לכל הב״ח אחד אם לא שתהיה הרפואה אחת לכל מיני הב״ח כן
אין המועיל למיני האנשים דבר אחד בעינו. ואולם אם יאמר זה מפני (53r) שהאדם יותר
טוב משאר בעלי חיים, רצוני שיאמר שידיעת המועיל לו הוא החכמה והוא היותר

טוב שבכל הדברים, הנה זה אינו נכון אחר שהיו בכאן דברים אלהיים הם יותר טובים מהאדם כמו הדברים אשר הם התחלות אשר מהן עמידת העולם. וכשהיה זה
כן הנה ידיעת אלו על התמימות היא החכמה ולא ידיעת הענינים המועילים. הנה
כבר התבאר ממה שנאמר שהחכמה היא השכל והידיעה אשר תהיה בדברים אשר
הם נכבדים בטבע מאד, רצוני אשר בתכלית מן המעלה. ומפני זה נאמר כי אפלטון
וסקרט חכמים ולא נאמר שהם בעלי השכל אחר שהיינו
רואים שהם כבר סכלו

[Page 212] דברים הם טוב לעצמותם. ונאמר שהם ידעו דברים רבים ודברים נפלאים ודברים
קשים והשיגו אותם ואם היו אינם מועילים מפני שהם לא יבקשו קנית הטובות
המועילות האנושיות אבל אמנם היו מבקשים הטובות האלוהיות. ואולם ההשכל
הנה הוא בטובות האנושיות ובאשר אפשר להגדיל בם הסברא, רצוני שתשתמש. כי
פועל בעל ההשכל ברוב אמנם הוא טוב הגדלת הסברא. ולא יגדיל אחד הסברא כמו
שאמרנו בענינים אשר לא יתכן שיהיו במין אחר והם הענינים ההכרחיים. ולא יגדיל
גם כן אחד הסברא באשר אין להם תמימות ר״ל תכלית.

[12](1141b12-8,1141b29) אמר ובעל ההשכל יועץ במוחלט הוא אשר יתבונן במחשבה מה הוא יותר טוב
לאדם מהפעולים ויוציאהו מלבו. ואין ההשכל התמים הוא ידיעת הכוללים
מהענינים המועילים לבד והוצאתם מלב אבל ראוי לבעל ההשכל שידע הענינים
הכוללים והחלקיים יחד מפני שזאת הידיעה היא מעשית והמעשית אמנם היא
לחלקיות. ומפני זה נמצא קצת האנשים יותר מעטי ידיעה במלאכת הרפואה דרך
משל והם יותר טובי מעשה מאשר הוא יותר רב ידיעה בכוללים והם אשר הרבו
בניסיונותיהם יותר מידיעתם. אבל מי שהיתה אצלו הידיעה הכוללת בלעדי החלקית
הנה לא יתכן שיעשה כלל מהם כי אשר ידע שהכשרים טובי העכול ושהם מבריאים
ולא ידע אי זה מהכשרים הם אי אפשר לו שיפעל בם כלל. ואולם מי שידע
שהפרגית טובת העכול הנה הוא אפשר שיפעל בו בריאות. וכשהיה הענין כן בכל
הענינים המעשיים והיה ההשכל מעשי הנה יחויב שיהיו לו שני הענינים כולם,
רצוני הכללי והחלקי. כי הנה יותר טוב יהיה כשהיו לו שניהם מאשר יהיה לו אחד
מהם. וההשכל המדיני הוא אשר יחסו אל שאר תכונות ההשכל יחס מלאכת הנגרות
האדניית אל שאר המלאכה החלקית אשר תחתיה. וזה ההשכל הוא ומלאכת הנהגת
המדינות אחד בנושא. וההשכל המדיני הוא אשר יחסו אל שאר ההשכלים יחס
אדנות הנגרות אל שאר מלאכות הנגרות החלקיות. והוא ההשכל (53v)
אשר יהיה למניח

[Page 213] הנימוסים, רצוני שהוא אשר יונחו בו החוקים המועילים אם בכל הזמן או ברובו.

וזה הוא אשר יקרא השכל מדיני באמתות. ואולם ההשכל אשר יוצא בלב בו המועיל כפי עת מה הנה הוא אם נקרא מדיני הוא בשתוף השם. ואמנם הוא באמת
עושה כשאר הדברים החלקיים המעשיים. ואמנם יאמר בו שהוא מדיני מפני שבזה
ההשכל יהיו החשבונות ותקון הטעות הנופל בחקים אשר שערם בעל הנימוסים,
רצוני מניח הענינים הכוללים המוצאים בלב בהשכל הכללי ובמלאכה ובמעלה

התמוניית הכללית. ומזה הצד יאמר בבעל החשבון שהוא מדיני ואמנם הוא באמת
כאחד מאשר יעשה במדינה המעשים החלקיים כמו האמנים אשר יעשו במלאכה
ביד.

[13](1141b29-33) אמר ויחשב ששם בעל השכל אמנם יאמר ברוב על אשר להם יכולת על
הוצאה בלב הטובות לעצמותם או לאחד אחד מהאנשים לא אשר להם היכולת על
הוצאה בלב מה הוא טוב ויותר מעולה לכל בעלי המדינה או למין מין מבני אדם.
ואין הענין כן כי זה ההשכל החלקי אמנם יתאמת כשנמצא עמו הכללי הכולל.

ואולם מיני ההשכלים הנה קצתם הנהגה ביתית וקצתם מדיני כולל ומיוחד וקצתם
משוריי וקצתם רביי.

[14](1141b33-34) אמר וראוי שיהיה שידע הדבר כדי שיעשה מין מהידיעה זולת המין אשר הוא
שידע הדבר לבד בלעדי שיעשה אבל בו חלוף רב.

[15](1142a1-11) אמר ויחשב באשר ידע הטובות אשר לעצמו וישתדל להוציאם בלב שהוא
בעל השכל. ואולם המדיניים, רצוני אשר יוציאו בלב הטובות הכוללות, הנה כבר

יחשב שהם רבים והמעולים מן המעשים. ומפני זה אמר ארדסוס המשורר לפי מה

[Page 214] שאחשב איך אפשר שיהיה בעל השכל מי שהיה אפשר לו שישיג הטוב בלתי מעשה

מיגע וישיגהו עם יגיעה ורבוי מעשה, ירצה כשהיה אחד מן המדינה ולא יתאחד לפי
מה שאחשוב. אבל למה שהיה אשר יעשו מעשים רבים אמנם יהיה ראוי בם מה
שהוא טוב לעצמם ויראו שהוא ראוי שיעשה זה, רצוני המעשים הרבים, חשב מפני
זה שכל בעלי ההשכל אמנם יבקשו מה שהוא טוב לעצמם אבל ראוי שלא יתכן זה
מזולת הנהגה מדינית. ובכלל הנה הוא בלתי מבואר בנפשו איך ראוי שיבקש האדם
הטוב לעצמותו האם מצד מה שהוא נפרד או מצד שהוא חלק מבעלי המדינה?

[16](1142a11-16) אמר והראיה על מה שנאמר מאשר בעל ההשכל אמנם יהיה עם השנים
שהבחורים כבר יהיו בעלי מדות ובכלל למודיים ובעלי ידועים בדברים בעינם ולא
יהיו בעלי השכל. והעלה בזה שההשכל (54r) אמנם יהיה בהוצאה בלב הענינים
החלקיים וההקדמות אשר מהם יוצאו בלב אמנם ישובו ידועות מפני רבוי הנסיון

ואין הבחור רב הנסיון לפי שרבוי הנסיונות אמנם יגיע עם אורך הזמן.

[17](1142a16-23) אמר וראוי שישאל שואל למה היו מן הבחורים למודיים ולא
יהיו טבעיים ולא חכמים, רצוני בקיאים במה שאחר הטבע, ולא בעלי השכל? והסבה בזה שקצת
הקדמות אלו החכמות ילקחו מידיעות אחרות וקצתם יגיעו ברבוי הנסיון וקצתם אי
אפשר שיצדקו בם הבחורים וקצתם לא יתבארו בם הגדרים ולא יתבאר בם אם היה
הטעות נופל בהקדמה הכללית או החלקיית כמו המשפט על שאלו המים רעים כי
זה יצטרך אל האמתת שתי הקדמות אחת מהן שהמימות הכבדים רעים
והשנית

[Page 215] שאלו המים כבדים, ירצה שהנה יקשה לדעת זה בלעדי שתקדם הידיעה קודם זה
במלאכת ההגיון וזה לא יהיה אלא בזמן ארוך.

[18](1142a23-30) אמר ואין ההשכל ידיעה מפני שההשכל הוא השגה לדבר הנעשה. והנעשה
מקביל בהנחה למושכל כי השכל לא ישיג הדברים החלקיים הנעשים. ואולם
ההשכל הנה הוא השגת הדברים המוחשים ולא ארצה במוחשים מה שישיגו

החושים אבל אמנם ארצה בזה הכח אשר ירגיש שהיותר פשוטה שבתמונות היא התמונה בעלת שלש זויות והיא המדומה. אבל המדומה אשר תראה הנעשה יותר
קרובה אל החוש מהמדומה אשר בלמודיים.
[19](9,1142a31-1142b33) אמר ומבואר שבין הבקשה המוחלטת והגדלת הסברה הבדל מה.
כי הגדלת
הסברא היא בקשה מה, ר״ל בקשה במחשבה, והבקשה כבר תהיה בבלתי מחשבה.
אבל אשר ראוי שיעוין בו האם טוב הגדלת הסברא הוא ידיעה או טוב שמירה או
סוג מה אחרו וכבר יחשב שהוא אינו ידיעה מפני שאשר יגדיל הסברא פעולתו היא
בקשה לידיעה בדבר מה ואשר ידע הדבר לא יבקש ידיעתו. ואולם טוב הגדלת
הסברא הוא מבואר שהוא הגדלה מה לסברא והגדלת הסברא היא הדרישה
במחשבה. וכן אינו גם כן טוב שמירה ועמידה על ענין. מפני שטוב העמידה בענין
אמנם תהיה לעולם במהירות ההבנה ושנוי המחשבה מהרה והגדלת הסברא אמנם
תהיה לעולם בזמן ארוך. ולכן יאמרו בני אדם שאין ראוי שיפעל הדברים אשר
תתעלה בם הסברא מהרה ולא אשר תתגדל הסברא בם בזמן מועט. וטוב המחשבה
הוא מהירות ההבנה ומהירות ההבנה בלתי טוב הגדלת הסברא וכן טוב הגדלת
הסברא. ואין גם כן טוב הגדלת הסברא מחשבה מהמחשבות לפי שהמחשבה אינה
דרישה. אבל אם היה אשר ייטיב הגדלת הסברא לא יטעה הוא מבואר שטוב הגדלת

[Page 216] הסברא הוא אמתות מה לסברא. ומכאן יתבאר כי הוא אינו ידיעה כי הידיעה אין לה
טוב אחר שהיה (54v) אין בה טעות. ואולם המחשבה האמתית הנה ימצא לה הצדק כמו
שימצא להגדלת הסברא ולכן כל מה שימצא למחשבה האמתית ימצא לטוב הגדלת
הסברא ואין הגדלת הסברא היא מחשבה אמתית. אבל אחר שהיה לא יהיה מבלתי
דבור הנה נשאר שיהיה לכח התבוני לא למחשבי. ומפני זה הכח נבקש מה הוא טוב
מה ממה שלא יושג עדין שהוא טוב כפי מה שדרך מגדיל הסברא שיפעלהו, רצוני

שהוא יבקש מה הוא טוב ממה שלא יגיע עדין אצלו שהוא טוב. ואולם המחשבה
הנה לא תבקש מה שלא היה עדין טוב מה אבל אמנם יהיה למה שכבר השיג שהוא
טוב מה. ולכן המחשבה היא משגת לא דורשת. ואשר יגדיל הסברא הגדלה טובה
או רעה הנה הוא עדין יבקש דבר מה ויתבונן בו. הנה טוב הגדלת הסברא הוא
אמתות מה. ובעבור זה ראוי שנחקור תחלה מה היא הגדלת הסברא? ובאי זה דבר
יהיה זה האמתות? כי האמתות ימצא במינים רבים ולכן אין כל אמתות סברא טובה.
כי הרע כבר יגדיל הסברא האמתית בהוצאה בלב רע מה ופעולתו זאת אינה הטבה
לסברא כי זה הוא רע והטבת הסברא טוב. ולכן יחשב שטוב הסברא הוא פגישת
הטוב. אבל זאת הפגישה כבר תהיה לא בעצמות וזה כשפגש הצדק מהקדמות

כוזבות וכבר יהיה בעצמות וזה כשפגש הצדק מן ההקדמות הצודקות. ואם כן לא יספיק בהטבת הגדלת הסברא שיאמר בו שהוא פגישת הטוב והמצאת מה שראוי
להמציא עד שיתוסף בו כאשר ראוי שימצא, רצוני פגישת הטוב כאשר ראוי
שיפגשהו והוא ההקש הצודק ההקדמות האמתי התמונה. וכמו כן גם כן אין מבא
לזמן בגדר הטבת הגדלת הסברא. כי כבר יפגוש הטוב בתבונה האמתית בזמן ארוך
ובזמן קצר. ואין גם כן זה האמתות הוא אמתות
הסברא אשר ייוחס אל כל טוב אבל

[Page 217] הטוב אשר הוא המועיל לא הטוב אשר הוא השווי ולא זולת זה מן הטובות. וכאשר
היה אדם כבר הגדיל הסברא אשר היא טובה במוחלט בהמצאת תכלית הוא גם כן
תכלית ותמימות במוחלט הנה האמתות הנמצא בזאת הסברא הוא טוב הגדלת
הסברא במוחלט. ואולם מי שהגדיל הסברא במה שהוא תכלית מה לא במוחלט
אבל לקצת בעלי ההשכל הנה הטבת הגדלת הסברא בזה בכמו זה התכלית הוא
האמתת הסברא ההיא בסמיכות אל התכלית ההוא ובעל ההשכל הוא אשר יש לו
מחשבה צודקת מטוב הגדלת הסברא.

[20](10,1142b34-1143a10) אמר וכח הדעת ולא דעת אשר נאמר בו לו דעת ואין לו דעת הוא גם כן בלתי

כח המחשבה והידיעה. ואם לא, היה כל מי שאצלו ידיעה או מחשבה דעתן. ואין כח הדעת גם כן הוא ידיעה אחת מהידיעות החלקיות כמו ידיעת הרפואה הנמצאת
בדברים אשר יקבלו הבריאות וכמו ידיעת המדות הנמצאות בגדלים מפני שהדעת
לא יהיה בדברים ההכרחיים ולא בדברים אשר תפול ידיעתם איך מה שהזדמן (55r) אבל

בדברים אשר תעמיק ותגדל בם הסברא. ומפני זה אמנם יהיה הדעת בדברים אשר
בם ההשכל בעינו אבל אין הדעת וההשכל דבר אחד. כי ההשכל תכונה פעולתה
השגת מה ראוי שיעשה או לא יעשה ואולם הדעת הוא שופט ודיין והוא נפשו
ולקחו הענין אחד בעינו. (1143a12-16) אבל כמו שאנו קוראים הלקיחה בידיעה למידה וידיעה כן

כשיהיה אשר ישתמש המחשבה ישפוט בדברים יהיה בם ההשכל משפט טוב יאמר
בו שהוא בעל דעת.

[21](1143a16-11,1143b11) אמר ואמנם הועתק זה השם אל זה הפועל בהשכל, ר״ל טוב הלקיחה בו,
מהעיון בלמודיים. הנה אנו רואים שהלמודיים בעלי דעת. ובעבור שהיתה הסברא
הטובה היא אשר תכליתה טוב וזה אמנם ימצא מן המעולה היתה הסברא הטובה
היא משפט נכון יהיה מן המעולה. ולזה הרבה מה שנאמר שהמעולים בעלי סברות
טובות ושבעלי הסברות הטובות מעולים. הנה הסברא הטובה היא משפט אמתי
ימצא במעולה כמו שאמרנו והאמתי הוא הצודק. וכשהיה זה כלו כמו שאמרנו הנה
כל התכונות אשר גדרנו יסורו אל תכלית אחת. הנה אנו נאמר שבכאן סברא ודעת

[Page 218] והשכל ושכל וניחם אותם אל האנשים בעינם, רצוני שקצתם נקראם בעלי סברא
וקצתם בעלי דעת וקצתם בעלי השכל וכלם יחד מכונים דבר אחד והוא הענינים
החלקיים האחרונים, רצוני המושגים. ולכן היו אלו הכחות כלם מעשיים. ואולם
הגזרה והמשפט הנה יהיה בדברים אשר יהיה בם ההשכל וטוב הדעת וטוב הסברא.
ואמנם יהיו אלו מעלות בסמיכות אל תכליתם, רצוני שכאשר היה התכלית המוצא
בלב בם טוב היו מעלות. ולמה שהיה כלל ידיעת העשוים ידיעה בענינים חלקיים
מפני שהמכוון בזאת הידיעה הוא המעשה והעשוים, והדעת והסברא אמנם היא
כעשויים ואלו הם אחרונים בהויה וחלקיות, והשכל למה שהיה הוא המשיג לגדרים
הראשונים והגדרים הראשונים לאחריות, רצוני החלקיות, הנה השכל ימצא מן
האחריות, ר״ל מן החלקיות, על שני מינים אחד מהם המשיג הגדרים הראשונים,
ר׳׳ל הגדרים אשר לדברים ההכרחיים ואלו הם התחלות המופתים העיונים, והשני

המשיג לגדרים הראשונים אשר לדברים האפשרים ואלו הם התחלות התולדות
המעשיות. ואמנם היו הגדרים לאחריות מפני שהכללי אמנם ימצא לחלקיות והשכל
אינו דבר זולת השגת הכללי. ומפני זה יראה מענין השכל שהוא דבר מגיע לנו מן
החלקיות בטבע. ולכן היה השכל בלתי החכמה. וכן הסברא והדעת הוא גם כן מגיע
בטבע בהגעת השכל. והראיה בזה כי אנו רואים כי האדם אמנם ראוי שיתלמד
הדברים אחר שהיה בעל שכל וסברא לפי שהטבע הוא העלה לשכל והסברא לא
הרצון ומפני שהשכל בטבע היתה לו התחלה ותמימות, רצוני שהוא יתהוה וישלם,
לפי שכל הדברים אשר בטבע להם התחלה ושלמות. והמופתים (55v) אמנם יהיו מכמו
אלו ההקדמות.

[22](1143b11-14) אמר ולכן ראוי שנקשיב לספורי בעלי הנסיונות והם הזקנים מבלתי שנבקש
מהם על מה שייעצו בו מופת. וזה אינו למטה מה שנקשיב למופתים מפני שהזקנים
כבר השיגו

[Page 219] בנסיון ההקדמות אשר מהן עמדו במופת על אשר ייועצו עלינו בו.
ואולם אנחנו הנה אין אצלנו אותן ההקדמות לפי שהנסיון אמנם יהיה מפני השנים.


[23](1143b14-12,1144a6) אמר הנה כבר נאמר מה הוא ההשכל ומה הוא החכמה ובאי זה דבר יהיה כל
אחד משניהם ושכל אחד משניהם מעלה ולאי זה חלק מחלקי הנפש הוא מעלה.
וראוי שישאל אחד שאלה עמוקה ויאמר מה תועלת החכמה? כי לא יראה שיקרה
מידיעתה דבר יהיה האדם בו מצליח, ר״ל טוב מה מן הטובות אשר יצליח בם
האדם, מפני שהיא לא תהוה דבר מה כלל ולא תפעלהו. ואולם ההשכל הנה אמנם
נקנה בו הדברים המצליחים אבל לא במה שהוא השכל לבד, רצוני בעצמו, אבל
במה שהוא השכל בדברים הטובים המעולים ואלו הם אשר יניחם האיש הטוב. ולכן
לא נהיה יותר אומנים בזאת התכונה מפני שהיא תכונה לענינים הטובים אבל אמנם


נהיה יותר אומנים מפני מה שהיא תכונת השכל לבד, רצוני מפני מה שאנחנו טובי העצה. כמו שכאשר ידענו הדברים המבריאים לא נהיה יותר שלמי פועל במלאכת
הרפואה אבל מפני שאנחנו רופאים לבד. הנה ההשכל אם כן אינו מצליח בעצמותו
אחר שהיה לא יאמר בו השכל בעבור הידיעה אבל בעבור שהוא בעצמותו לדברים
המעולים. הנה אינו מועיל כלל בעצמותו. ולכן אנו רואים שאין ראוי שתקובל
הסברא מן המעולים אשר אין ידיעה להם בהגדלת הסברא ולא מן המלמדים אשר
אינם מעולים בכמו מה שנעשה בבריאות. כי אנחנו נרצה שנהיה בריאים ואבל לא
נקבל תועלת בבריאות אלא בשני הענינים יחד, רצוני בידיעת הרפואה וברצון
הבריאות. ולכן כשנרצה הבריאות נלמוד הרפואה. ואם כן החכמה מצלחת
בעצמותה וההשכל בזולתו לא בעצמותו. וגם כן הנה ראוי שיחשב בו שהוא מן
השקר שיהיה
הדבר שהוא תחת החכמה יותר רב אמתות מן החכמה. כי החכמה

[Page 220] תתן אדנות לכל המלאכות ותצוה אותן במה שיעשו במלאכה כפי מה שנאמר בזולת
זה המקום. אבל אין זאת החקירה אשר כוננו אותה בכאן, רצוני היתרון ביניהם.
ואמנם אשר כוננו שנספר מה תועלת החכמה. ונאמר שהנה יצטרך שתהיה נבחרת
בעצמותה אחר שהיתה מעלה ואם היה לא תפעל דבר מפני שהיא שלמות לחלק
מחלקי הנפש וכל מה שהוא שלמות לחלק מחלקי הנפש הנה הוא מעלה. וגם כן
הנה היא תפעל ההצלחה בעצמותה לא כמו שתפעל הרפואה (56r) הבריאות אבל היא
כבריאות עצמו. הנה היא אמנם תפעל ההצלחה לא בשהיא זולת ההצלחה אבל לפי
שהגעתה לבד היא נפש ההצלחה אחר שהיתה בלתי נרצת לזולתה. וזה הוא ענין
ההצלחה, רצוני שהיא נרצית לעצמה וזולתה לה.

[24](1144a6-11) אמר והשכל אמנם ייוחס אל התמימות והשלמות בבעלי ההשכל כפי שעור
תכונת ההשכל ושעור המעלה התמוניית המחוברת בהשכל. כי המעלה תשים הכונה
ישרה וההשכל יאמת המצאת הכונה, רצוני התכלית. ואולם החלק התאוני והוא
אשר ייוחסו אליו המעלות התמוניות הנה אין לו זה המין מהמעלה, רצוני מעלת

ההשגה, אחר שהיה אין לו חלק מהדבור.

[25](1144a11-1144b1) אמר ואולם שלא יהיה בעל ההשכל יותר שלם פועל ויותר טוב עצה מפני
שפעולתו הווה בדברים המעולים והטובים הנה ראוי שנאמר בו אחר שנקח הדבור
ממעל מעט ונשים התחלתנו מזה אשר נאמר. וזה כי כמו שנאמר כי קצת האנשים
יניחו הדברים השוים מבלתי שיהיו שוים כמו שיעשו אשר יצוו בו הנימוסים אם
בבלתי רצונם ואם בעבור הסכלות באשר יניחוהו או יפעלו זה מפני דבר אחר לא
מפני אותם הדברים בעינם ובכלל הנה
כמו שאלה לא נקראם מעולים ואם היו

[Page 221] עושים במלאכה מה שראוי וכל מה שיעשהו במלאכה המעולה. וכן ידמה שיהיה
הענין בבעל ההשכל אשר בו כח יוציא בלב בו החלקיות בטוב עצתו אי זו חלקיות
היו טובות או רעות כשהזדמן לו שיוציא בלב בעצתו חלקיות הם טובות הנה לא
נאמר בו שהוא טוב ולא מעולה, רצוני מצד מה שהוא טוב העצה לבד, בהוצאה
בלב כל מה שתפול עליו בחירתו. כי אין כל מה שתפול עליו הבחירה יהיה מעולה
ואמנם אשר ישים הבחירה מעולה המעלה לא כח ההשכל. ולכן הכח אשר יוצאו
בלב בו כל הדברים אשר תפול עליהם הבחירה אינו למעלה התמוניית אבל לכח
אחר והוא אשר יקרא אם כשיוצא בלב הטוב הנה מוסר והשכל ביחוד ואם כשיוצא
בלב הרע הנה ליצנות ונמאס ועולה. ומפני זה אנו רואים שקצת בעלי ההשכל
ליצנים ובעלי מיאוס ועול. אבל הכח אשר יוציא בלב בו הטוב והוא אשר יקרא

השכל באמת אינו לחלק אחר מחלקי הנפש זולת אשר לו הכח אשר יוצא בלב בו מה שהזדמן מטוב או רע. אבל לא יהיה גם כן מבלתי מעלה וזה שכל הפעולים

אמנם יתואר הפועל להם בטוב והרוע מפני התכלית אשר יכוון באותם הפעולים.
והטוב ממנו מה שיהיה במאמר והוא הנכון וממנו מה שיהיה בתכלית אשר הושג
במאמר וכאשר לא היה הטוב בתכלית לא יראה הטוב אשר במאמר אבל יגבר רוע
התכלית על הטוב אשר יהיה במאמר. וכן (56v) יגבר התכלית על ההתחלה הפועלת
וישים אותה רעה כשהיתה רעה. וכשהיה זה כן הנה אי אפשר ההשכל אשר הוא
מעלה מבלעדי שתחובר בו המעלה התמוניית ולא ימצא זה ההשכל בזולת האיש
הטוב.

[26](13,1144b1-24) אמר ונחקור גם כן מיחס המעלה הטבעית אל המעלה אשר היא מיוחסת אל
הבחירה והיא אשר בתכלית מן ההתנשאות והכבוד. כי יחס זאת
המעלה, רצוני

[Page 222]
הטבעית, אל הבחירית הוא קרוב ליחס ההשכל אל הליצנות כי כמו שההשכל כשיאמר ביחוד וטוב העצה אין שניהם דבר אחד אבל יתדמו כן תדמה המעלה
הטבעית המעלה המדברת, רצוני הבחירית. כי לכל מין ממיני המעלה ימצא שני
מינין מהמעלה אחד מהן בטבע והאחר בקנין והקניה. וזה שאנו הרבה מה שנמצא
אחד מהאנשים בטבע ירא חטא או אמיץ או מתואר בשאר המעלות האחרות. ויהיו
אלו המעלות נמצאות מטוב ארצם אלא שאנו אמנם נבקש המעלה אשר היא באמת
מעלה והיא אשר תהיה בבחירה והקנין. וזה כי המעלות הטבעיות ימצאו לנערים

וימצא הרבה מהם לצבועים ולהרבה מן הב׳׳ח והם בכלל וברוב מזיקות אחר שהיו מבלתי שכל ולא בחירה. וידמה שתהיה המעלה הטבעית אמנם תראה בעבור
הפלגתה, רצוני בקצת האישים, כמו מה שיקרה לגשם המתנועע תנועה חזקה
שיתבאר באור חזק יותר ממה שיתבאר הנח. ואם לא הנה לא יהיה אחד ערום ממנה,
רצוני מאפשרות קבול המעלה הבחיריית. והמעלה אמנם תהיה כשהיה הפועל כפי
מה שיראה השכל בעת אשר יראה ובשעור אשר יראה. וכשהיה מה שיראהו השכל
מזה קנין היתה אז המעלה האמתית הנקשרת בקשר חזק כי כמו שבמין המחשבה
שני מינים מהמחשבה אחד מהם טבעי והוא הראשיות המחשביות והאחר נקנה
והוא המגיע מהראשיות. וכן גם כן בשכל שני מינים אחד מהם טבעי והאחר נקנה
והוא הנקרא ידיעית כן ידמה שיהיה במעלות התמוניות, רצוני המדות. ולכן מה
שנאמר שהמעלה התמונית הבחירית לא תהיה מבלתי השכל. ולהיותה לעולם לא
תמצא מבלתי השכל אמרו קצת האנשים שכל המעלות
המדותיות השכלים כמו

[Page 223] סקראט. ואלה הם מצד טועים ומצד מטיבים. אם טועים הוא מפני האמינם שכל
המעלות השכלים ואם מטיבים הוא מפני שאי אפשר שתמצא מעלה תמוניית
בחיריית מבלתי השכל. והראיה על שאי אפשר שתהיה המעלה המדותית בלעדי
שכל כי כל אשר יגדרו המעלה המדותית יאמרו שהיא התכונה אשר תהיה בשעור

מה שיגזרהו המאמר הנכון והנכון הוא על שעור השכל. (19־1115b17) ומשל זה שהם יאמרו
בגבורה שהיא התגברות כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובשעור הראוי. וזה כלו אמנם
יושג בענין ענין בהשכל.
(57r)
[27](1144b24-32) אמר וכבר ידמה שיהיו הקדמונים מתקבצים בהסכימם על שזאת התכונה,

רצוני המדותיית, היא מיוחסת אל ההשכל ירוץ זה מהם מרוצת הכיהון, ירצה מפני שהם הרגישו ביחס אותה אל השכל ולא יקיפו בזה כל ההקפה. ולכן נאמר אנחנו
שהיא אינה דבור אמתי לבד, ר״ל מאמר אמתי, אבל היא תכונה מעולה עם מאמר
אמתי והמאמר האמתי המחובר בה הוא ההשכל. ואולם סקרט הנה כבר היה חושב
שכל המעלות ידיעות ואולם אנחנו נאמר שהיא עם דבור, רצוני מאמר אמתי. וזה
מבואר ממה שנאמר שלא יתכן שתהיה מעלה בחיריית בלעדי השכל, כמו שנאמר
גם כן שאי אפשר שיהיה השכל, רצוני מעלה תבוניית, מזולת המעלה המדותיית.

[28](1144b30;1145a3;1145a6-7) אמר וזה החלק מן הנפש, רצוני המדותיי, כבר ייוחס גם כן אל הדבור אם יצוה
בזה מצוה. ירצה מפני שהוא ישמע מן המדבר ויקבל מצותו.

[29](1144b32-1145a11) אמר ומבואר שהמעלות האלה, רצוני המדותיות והתבונייות, קצתם מחובר
בקצת מפני שלא ימצא אחד מהן על התמימות כשנפרד מחברו, רצוני כשנפרד כח
ההשכל מבלעדי המדה או הבחירה בלעדי ההשכל. כי זה אם בטבעיות הוא מהן
אפשריי ואם בחזקות מהן, רצוני הנכבדות מן המדותיות, והן
הבחיריות הנה אי

[Page 224] אפשר בלעדי השכל כמו שאי אפשר בהשכל מאשר הוא מעשי שיהיה בלעדי מעלה
מדותית. הנה המעלה המדותיית פועל לא יהיה מבלתי בחירה אמתית והבחירה
האמתית לא תהיה מבלעדי השכל הנה המעלה המדותיית היא אשר תפעל הטוב
אשר הוא התכלית ומעלת ההשכל היא אשר תראה זה הכח מה יפעל. ולכן לא ייוחס
זה הפועל, רצוני פועל המעלה המדותית, אל המעלה ההשכלית אחר שהיתה זאת
המעלה אינה עושה לפועל המדותיי ואמנם היא המראה לזה הכח. וכאלו היא
פועלת לכח אשר יפעל התכלית לא שהיא תפעל התכלית. ולכן לא ייוחס זה הפועל,

רצוני הפועל המדותיי, לא לחכמה ולא לדבר מן המעלות התבוניות כמו שלא ייוחס פועל הבריאות לרפואה. לפי שהרפואה אינה אשר יפעל הבריאות ואמנם תראה איך
יפעל הבריאות אשר יפעלהו ואשר יפעלהו הוא השומע מהרופא. וכן יחס תכונת
ההשכל עם התכונה המדותית, רצוני שבעל ההשכל הוא אשר יצוה והמדותיי הוא
אשר עושה. הנה זה הפועל לא ייוחס אל ההשכל אלא מפני שהוא יצוה בו לא מפני
שהוא יפעלהו. וידמה שיהיה כשיוחס אליו הפועל מזה הצד היה כמו האדון לתכונה
המדותיית כמו שההנהגה המדינית הכוללת, רצוני מלאכת הנהגת המדינות, היא
תכונה ראשיית לכל התכונות אשר למדינה, רצוני המלאכות (57v) אשר תחת זאת
המלאכה, מפני שהיא אשר תצוה המלאכות אשר תחתיה במה שיפעלו.

[30](vii,1,1145a15) אמר ואחר זה ראוי שנקח בהתחלת אחרת, ירצה אחר השלמת המאמר
במעלות המדותיות והתבוניות.

המאמר השביעי

[1](1,1145a16-31) אמר ואחר המאמר במעלות המדותיות והמעלות התבוניות הנה ראוי שנשוב אל
סוג אחר. ונאמר שהמינים אשר ימצאו למדות המגונות שלשה: רבוי התאוה ולא
יראת חטא והצבועיות. והפכי השנים מאלו, רצוני רבוי התאוה ולא יראת חטא,
מבוארים כי הפך רבוי התאוה המעלה והפך לא יראת חטא הוא היראת חטא. ואולם
אשר הוא הפר הצבועיות הנה ראוי שיאמר שהיא המעלה אשר היא ממעל הטבע
האנושי והם המעלות אשר יאמר בם שהם אלהיות כמו מה שנאמר בקצת בני אדם
שהם אלהיים ומלאכים להפלגת המעלות בם. ואמנם יחויב שתהיה זאת התכונה
מתהפכת לצבועיית לפי שכמו שאין לצבוע באמת רבוי התאוה ולא מעלה לפי
שרבוי התאוה והמעלה לאדם אבל להם רבוי תאוה חוץ מסוג רבוי התאוה האנושית
ולכן יקרא האדם היוצא ממינו בהפלגת רבוי התאוה צבועיי, כן למה שהיה האל
אינו גם כן טוב בצד אשר בו האדם טוב אבל עלויו חוץ מסוג טבע העלוי אשר

לאדם, נקרא האדם אשר יפליג בזאת התכונה ויצא מסוגו אלהיי. ולמה שהיו שני
אלו הקצוות ענינם זה הענין יחויב שיהיו מקבילים בטבע ולכן האיש האלהיי מעט
באנשים מאד והאיש הצבועיי גם כן מעט. ואמנם יהיה הצבועי הזה ברוב בבני אדם

[Page 226] אשר בקצוות היישוב מצד הדרום והם אלסודאן והנמשכים אחריהם ואלצקלאב גם
כן והנמשכים להם.
[2](1145a31-32) אמר וכבר יהיה הצבועיות נמצא בקצת בני אדם מפני חולי קרה להם ומום
קבוע.
[3](1145a32-1145b2) אמר והדבור ברוע הצבועיי הוא נכנס תחת הדבור ברוע הכללי ואם היה כבר
ראוי שניחד בזכרון זה הרוע משאר הרעות וכבר אמרנו תחלה במעלה ורבוי התאוה.
ואשר נרצה שנאמר בו בכאן הוא לא יגיעה והעונג וההשקט אשר הם כפופים אל
התאוות ומקבילם אשר הוא החזקה מן התאוות וההמתנה. כי אין ראוי שיחשב
באלו התכונות המקבילות, רצוני הכובש את יצרו מהתאוות ובלתי הכובש, שהם
נכנסים תחת המקבילים אשר הם רבוי התאוה והמעלה מכל פנים, רצוני שיהיה
הלוחץ מעולה והמעונג רע. ואין ראוי שיחשב גם כן ששניהם (58r) חוץ משני אלו
הסוגים מכל הפנים עד שיהיו שני טבעים ושני סוגים מתחלפים.
[4](1145b2-7)
אמר וראוי שנעשה בחקירה מזה כמו מה שעשינו בחקירה ממה שקדם מאלו הדברים בשנקדים המאמרים המספקים אשר יחוברו מההקדמות המפורסמות. עוד
נביא אחר זה המאמרים המופתיים. כי המופתים אמנם יהיו יותר שלמים ויותר
מעולים כאשר נביאם אחר המאמרים המסופקים. וזה מחויב לעשות אם בכל אלו

ההפעליות אשר נדבר בם בזה הספר ואם ברובם ואם בנכבד החזק מהם. כי כשנבא
במאמר יותר בו הספק אשר חייבוהו ההקדמות המפורסמות ונשמור בו גם כן אותם

[Page 227] ההקדמות, רצוני שלא יבוטלו בכללות, הנה כבר הבאנו מהמופת במה שיש בו
הספוק השלם.
[5](1145b8-14) אמר וכבר יחשב בהחזקה וההמתנה ששתיהן מן התכונות המעולות המשובחות
ויחשב גם כן שלא יראת חטא והעונג מן התכונות המגונות. וכן יחשב שהמחזיק
הוא אשר יתמיד התבונה אשר תשפוט החזקה ואשר הוא לא ירא חטא הוא אשר לא
יתמיד התבונה אשר תשפוט החזקה מן התאוות. וזה כי לא ירא חטא הנה הוא אשר
ידע שהוא ידע שהמעשה רע והוא יעשהו. ואולם המחזיק הנה הוא אשר למה שידע
שהתאוות רעות החזיק מהם ולא ימשך לתאותו בגלל התבונה.
[6](1145b14-20) אמר ומבני אדם מי שיקרא הירא חטא מחזיק וממתין ויקרא גם המחזיק
והממתין ירא חטא. ומהם מי שלא יקרא אחד משניהם בשם השני, רצוני שלא יקרא
הירא חטא מחזיק ולא המחזיק ירא חטא. וכן גם כן קצתם יקרא לא ירא חטא לא
מחזיק ולא מחזיק לא ירא חטא. ומבני אדם מי שיאמר שלא ירא חטא בלתי לא

מחזיק. ואולם בעל ההשכל הנה קצתם יאמר שלא יתכן שיהיה בלתי לוחץ לנפשו
ויאמרו כל בעל השכל לוחץ ופעמים אמרו שקצת בני אדם כבר ימצא בעל השכל
עם שהוא לא ילחץ נפשו בכעס והכבוד והריוח.
[7](1145b20-2,1145b27) אמר הנה זה כלל מה שאמרו בני אדם בדברים האלו. וראוי שנהיה נבוכים איך
אפשר שימצא אדם יסבור סברא אמתית ןלא ילחץ נפשת כי כבר חשבו קצת בני
אדם כי מי שידע שהדבר רע הנה לא יתכן שיפעלהו אחר שיחשב שאשר יפעל

הדבר אינו דבר זולת אשר לו הידיעה. ואולם אם היה החלק אשר לו הידיעה זולת אשר ילחץ עד שיהיה האדם בעת מה לא ילחץ נפשו כאלו הוא בן חורין ובעת מה
ילחץ נפשו

[Page 228] כאלו הוא עבד הנה אפשר שיהיה מי שאצלו ידיעה ברוע הדבר לא ילחץ
נפשו ממנו. וכפי זה הנה יהיה קצת מי שיש לו ידיעה כבר ילחץ וקצתם לא ילחץ.
ואולם סקרט הנה היה מהפך הסברא הזאת במאמר (58v) כללי ויאמר שאין אחד ממי
שיש לו ידיעה הוא בלתי לוחץ לנפשו ושלא יתכן שיפעל אחד פעל בלתי טוב אלא
מפני הסכלות.
[8](1145b27-28) אמר וזה המאמר יסתרו אותו הדברים הגלוים לחוש. וזה שאנו רואים אנשים
רבים להם ידיעה ברוע הדבר אבל לא ילחצו עצמם ממנו למקום ההפעלות התאוני.
[9](1145b28-1146b5) אמר הנה ראוי שנעיין ואם היה ההפעלות מפני הסכלות לבד הנה התחבולה
בהעדר ההפעלות הוא התחבולה בהסרת הסכלות והוא הידיעה ולא ימצא יודע
בלתי לוחץ לעצמו. ואם היה ההפעלות יהיה מפני כח אחר הנה כבר יהיה ההפעלות
עם הידיעה, רצוני העדר הלחיצה. והוא מבואר כי אשר ילחץ עצמותו, אצלו ידיעה
באותו אשר ילחץ עצמותו ממנו קודם שישוב אל ההפעלות. ואולם האם אצלו
ידיעה כששב אל ההפעלות הנה בו הספק כי מבני אדם מי שיחליט שיש לו מחשבה
ואין לו ידיעה. וזה שהם למה שהודו בשאין דבר יותר טוב מאשר אצלו ידיעה
ושאשר לא ילחץ עצמו מגונה אחר שהיו גוברים עליו התענוגים אמרו שאשר לא
ילחץ עצמו אין לו ידיעה ואפשר שתהיה לו סברא. אמרו וזה שכאשר היתה לו
סברא ולא היתה ידיעה חזקה מונעת אבל היתה חלושה כמו שתהיה כשכורים היה
אפשר שיתפעל מהתענוגים הרעים. ולכן היה לאלה התנצלות ובפרט אצל התאוות
החזקות. ולא יהיו בעלי רוע אחר שהיה אין לדבר מן הרעות התנצלות ולא לדבר
מהמגונים. וכשהיה זה כן הנה ההשכל אשר ימנע מהרוע חזק מאד. אבל כשהנחנו
זה יתחייב ממנו גנות גם כן והוא שקצת הבעלי ההשכל לא ילחצו נפשותם ואין
אחד יאמר שבעל ההשכל יפעל דברים רעים ברצונו. וגם
כן הנה כבר התבאר

[Page 229]
במופת במאמר אשר קדם שההשכל מעלה תבוניית מעשיית מפני שהוא יעיין בחלקיות ושאין ספק שתהיה מעלה תמוניית מחוברת בו. הנה זה מה שיקרה
מהספק באשר לא ילחץ נפשו האם לו ידיעה אם לא. ואולם מה שיקרה גם כן
מהספק בלוחץ האם הוא ירא חטא אם לא הנה הוא אם היה הלוחץ יש לו תאוות
חזקות רעות בעת לחצו לנפשו הנה אין הלוחץ ירא חטא מפני שאשר לו תאוות
חזקות אינו ירא חטא והירא חטא הוא אשר לא ימצאו לו הרעות. וגם כן אם היה

הלוחץ נפשו ילחצה מתאוות נכונות הנה התכונה אשר תמנע מהבאת אלו התאוות
רעה. ואם כן אין כל לוחץ מעולה וכל ירא חטא מעולה. וגם כן לא יהיה הלוחץ דבר
יש לו שעור אחר שהיה הלוחץ הוא אשר יחזיק נפשו על הסברא אשר יסברה ולא
יפעל חלופה כי הסברא כבר תהיה טובה וכבר תהיה רעה. הנה יהיה קצת הלחיצה
אינה (59r) מעלה והוא אשר ילחץ נפשו על הסברא הרעה ואם היתה לא לחיצה היא
אשר לא יחזיק נפשו על כל סברא הנה תהיה קצת לא לחיצה דבר מעולה כמו אשר
לא יחזיקו נפשותם על הסברות הנפסדות. וארסטו ימשיל זה באנשים מפורסמים
אצלם משובחים לפי שהם לא ילחצו נפשותם על הסברות הנפסדות, יגנה מהם מי
שילחץ נפשו על אותם הסברות. כי מי שלא יוכל לעמוד מעצמותו על הסברא
הכוזבת היה שיהיה לא לוחץ יותר טוב משיהיה לוחץ. כי אשר לא יוכל על העמידה
על הכזב אשר בתולדה הוא נקשר מפני המחשבה אחר שהיה אין לאחד שלא
יחשוב מה שיחשוב כי האמות בהכרח. וגם כן הנה אשר הוא לא לוחץ כבר יעתק
מהסברא הנפסדת ממעט מבוכה תקרה
לו והוא נקל הספוק ואם היה לא יראה לו

[Page 230] גנותו והפסדו במאמר מספיק שלם הספוק מפני שאין לבחירתו שיראה לו גנות מה
שלא נראה לו עדין הראות תמים ולא שיסכל מה שידע ממנו. הנה יקרה מזה שיהיה
לא ידע עם לא לחיצה מעלה. הנה הוא יפעל הפך מה שיחשוב בעבור שהוא לא
לחיצה אצלו. וזה שהטובות כבר יחשבם ולא יפעל הטוב או יפעל הטובות והרעות
יחד וזה כפי מה שיחשוב מהם. ויהיה כפי זה אשר ידרוש הדברים המענגים המהנים
ויספיק במעט ספוק הוא יותר טוב מאשר יפעל מהתבונה לפי שהוא יהיה יותר נקל
העתק מפני הסברות המגונות מהלוחץ. הנה זה מה שיחשב בעבורו שלא לוחץ יותר
טוב מהלוחץ כל שכן משתהיה הלחיצה מעלה. אבל אשר לא ילחץ עצמותו הוא
ממיר הדת בתכלית הגנות. כי אשר ימיר הנימוס לא תמצא לו תחבולה בה אפשר
תקונו. והוא בכלל כמו שנאמר במשל כשהיו המים חונקים הנה אין ראוי שנשתה
מהם. ואמנם היה זה כן לפי שהענין הטבעי יגזור כשהספיק האדם בענין מה
שיעשה כפי ספוקו ושיהיה כשהשתנה ספוקו יחזיק מהמעשה. ואשר הוא לא לוחץ

אצל מה שיחזיק מהמעשה אין ספוקו בחיוב המעשה ההוא יותר רב ממה שהיה
לפנים אצל מה שהיה לא מחזיק. ולכן אין הבדל בין שני עניניו אלא שהוא לא
יפעלהו באחד משני העתים ויפעלהו בשני. וגם כן ממה שיחקר ממנו בענין
הלחיצה שאם היה לוחץ ולא לוחץ לא ימצאו בכל הפעולות הנה באי זה משתיהן
יהיה הלוחץ ולא לוחץ במוחלט ובאי זה מהן לאי לפי שכבר יראה שלא לחיצה ולחיצה
לא יאמרו על כל הדברים על מדרגה אחת ולא הלוחץ ובלתי הלוחץ יאמרו
באנשים על מדרגה אחת. וזה שקצת האנשים נאמר בו שהוא לא לוחץ במוחלט

וקצתם גם כן נאמר בו שהוא לוחץ במוחלט וקצתם נאמר בו זה בקשור כמו אמרנו
לא לוחץ הכעס או לוחץ הכעס.
[10](1146b6-3,1146b23) אמר ואולם מיני הספקות אשר יקרו באלו הדברים הנה הם אלו ומינים אחרים
כמו (59v) אלו. וראוי כשנרצה לעמוד על האמת בכל הדברים האלו שנבקש המאמרים

[Page 231] אשר יסלקו קצת אלו הדברים ויעזבו קצתם, רצוני אשר יסלקו החלק הכוזב מכל
אחד מאלו המתהפכים, כי רוב המבוכה היא מציאות החלק הצודק בכל אחד מאלו
המאמרים המתהפכים. ונחקור תחלה האם אשר הוא לא לוחץ יודע או בלתי יודע?
ואם היה יודע איך ידע והוא לא לוחץ? עוד נחקור שנית באי זו מן הפעולות ראוי
שיונח הלוחץ ולא לוחץ, רצוני האם ראוי שיונחו בכל פועל מצער ומהנה או
בקצתם במין מוגבל? והאם הלוחץ והממתין דבר אחד או כל אחד משניהם בלתי

חברו? וכן נחקור מענינם מהדברים אשר תדמה בסוג החקירה מהם זאת החקירה
ותתלה בה. ואשר יחקר ממנו מענין הלוחץ ולא לוחץ שני דברים. הראשון מהם
האם הלוחץ ולא לוחץ הם בדברים אחדים בעינם, רצוני בפעולות אחדות בעינם, או
בדברים מתחלפים במין מה מהחלוף? ואם בדברים אחדים בעינם האם הלוחץ ולא

לוחץ הם בכל הפעולות או בקצתם? כי הלוחץ יראה מענינו שלא יאמר בענין אחד
בכל הדברים. וזה שהוא יאמר במוחלט בדברים אשר תהיה בם היראת חטא וכן לא
לוחץ. ואלו היה הלוחץ יאמר במוחלט במה שזולת הפעולות אשר תהיה בם היראת
חטא כבר היה מה שיאמר בו מאותן הפעולות לא לוחץ יאמר בו לא ירא חטא גם
כן. וזה כי לא לוחץ במוחלט אמנם יאמר באשר אינו ירא חטא. ואם היה הענין כן
הנה יאמר במה שזולת פעולות היראת חטא לא לוחץ בקשור, ר״ל לא לוחץ הכעס
או לא לוחץ אהבת הממון, כי אלו לא היתה באלו לחיצה היה הערב הנמצא מאלו
נבחר אצל כל אחד.
[11](1146b24-30) אמר ואולם שהסברא
הנעלמת אשר לא תהיה ידיעה אבל מחשבה כבר תהיה

[Page 232] ממנה לחיצה הנה אין בזה חלוף, מפני שהרבה מבעלי הסברות אשר הן מחשבות
לא יספקו במה שיסברו מזה אבל יחשבו כי אשר אצלם ידיעה אמתית. ולכן אנו
מוצאים באלה מי שיפעל יותר ממה שיפעל בעל הידיעה. ואם היו בעלי המחשבה
מאלו עם שהם יפעלו יותר ממה שיפעלהו אשר אצלו הידיעה מפני שאמותם אינו
למטה מאמות אלו אלא כבר יפעלו חלוף מה שיסברו, רצוני מה שיחשבו, הנה כבר
יפעל מי שאצלו ידיעה הפך מה שידע. אבל אנו מוצאים הרבה מבעלי המחשבות
אשר יאמינו שהם ידיעה נשלמת כבר יפעלו חלוף מה שיחשבו הנה מחויב שיהיה
קצת מי שאצלו ידיעה כבר יפעל חלוף ידיעתו.
[12](1146b30-1147a18) אמר וזהו אשר היה טוען בו פלוני באיש זכרו מהקדמונים בשלא לוחץ כבר

יהיה יודע. אבל ההבדל בזה שלמה שהיה אשר לו הידיעה יאמר על שני מינים אחד מהם כשהשתמש מידיעתו והשני כשלא ישתמש ממנה, והיה בעל הרוע הוא (60r) אשר
אצלו ידיעה ולא ישתמש ממנה לא אשר אין אצלו ידיעה כלל, הוא מבואר שאשר
אינו לוחץ אמנם הוא מגונה מצד מה שתהיה אצלו ידיעה ולא ישתמש ממנה. הנה
הידיעה אשר תמצא עם לא לחיצה היא הידיעה הנאמרת על בלתי המשתמש לא על
המשתמש. וגם כן לפי שהיודע ההוא אמנם תהיה לו הידיעה כשהיו לו בפועל שני
מיני הקדמות ההקש כל שתיהן אבל כבר יהיו לו שתיהן והוא יעשה על בלתי
הידיעה. וזה כשהיה ידע ההקדמה הכללית בהשתמשות לבד והחלקיית בזולת
השתמשות מפני שהפועל אמנם הוא בחלקיות. וזה כי הכללי אי אפשר שיפעל ממנו
דבר מפני שקצתו בשכל וקצתו חוץ לנפש. ואולם ההקדמה החלקיית הנה היא אשר
תפעל. דמיון זה כי מי שהיה אצלו כי הדברים היבשים נאותים לכל אדם ולא

[Page 231] ישתמש מההקדמה האומרת שהוא אדם לא יקה הדברים היבשים אבל כשהיה כמו
זה נמצא לאדם מה ואמרנו שהוא לא יהיה פועל מתחלף לידיעה הפועלת הנה אם
שיאמר בזה שהוא אינו ידיעה ואם שיאמר שהוא לא יפעל הפך ידיעתו. הנה הספק
הקורה בזה אמנם הוא מפני חלוף הענינים אשר יאמר עליהם שם הידיעה. הנה כבר
נראה מזה שאינו בטל שימצא פועל מתחלף לידיעה. ואנו מוצאים גם כן התכונה
המדעית באשר לא ישתמשו ממנה תתחלף עד שיפלא מזה ויחשב ששם הידיעה
יאמר על מינים זולת מיני אותם שני המינים הקודמים. וזה שאנו רואים התכונה

המדעית אשר לא תשתמש תתחלף במציאותה במקיצים ובישנים ובעוברים
ובשכורים. וכשהיה זה כן הנה בכמו זה הענין ימצאו התכונות המדעיות בבעלי
התאוות אשר לא יוטבעו עליהן כמו בעלי הכעס ובעלי התאוה. וקצת התכונות ישנו
הגשם שנוי מבואר, כל שכן מהידיעה. וכשהיו התכונות המדעיות אשר מציאותם זה

המציאות לא יהיה מהן מעשה הוא מבואר שהוא ראוי להאמין כי התכונות המדעיות באשר לא ילחצו נפשותם מציאותם זה המציאות, ר׳׳ל כמו מציאותם
כשכורים ובמשוגעים.
[13](1147a18-24) אמר ואולם שיאמר שמאמרי המעלה הם המעלה הנה אין על זה הוראה כלל.
כי אשר בם אלו הפגעים מהם כמו בעלי התאוה בטבע תמצאם יביאו מן אלו
במופתים על הפעלות המעלה וישוררו שירי אבן דיקליס וזולתו אשר יכללו
החריצות על המעלות בלעדי שיעשו בדבר מהם. מפני שאשר יעשה במה שידע מן
המעלות מצטרך בזה אל הרגל ולא יגיע לו ההרגל ההוא אלא בזמן שיש לו שעור.

[Page 234] וכשהיה זה כלו הנה ראוי שנאמין שהידיעה אצל אשר לא ילחצו נפשותם היא כמו
הידיעה אשר תהיה אצל בעלי הפגעים.
(60v)[14](1147a24-1147b2) אמר וראוי שיראה זה הענין גם כן כשיחקר מזה ממה שיאמר בחכמה
הטבעית. וזה שכבר התבאר שם שההשגה אשר תהיה לתבונה היא כללית ואשר
תהיה לדמיון היא חלקיית, ר׳׳ל בחלקיות, אשר היותר מעולה מהן מה שהיה מהן
מניע מצד שהוא טוב והרב התאוה מהן מה שהיה מהן מניע מפני שהוא ערב לבד.
הנה שתי הסברות סותרות בטבע. וכאשר הסכימו שתי הסברות בדבר מה, רצוני
הסברא הכוללת אשר מפני השכל והחלקית אשר מפני התאוה, הנה מחויב שיאמר
שהגעת התולדה משתי אלו הסברות היתה בקרי לפי שהאותותם היה בקרי ומחויב
שיהיה הפועל לשעתו נמשך להגעת התולדה. כמו שתהיה אצלנו סברא שכל מתוק

ראוי שיוטעם ויהיה אצלנו בחוש שזה מתוק הנה אנו לשעתנו יהיה הטעם מן
המשער עליו כאשר לא ימנעהו מונע. ואולם כשהיתה הסברא הכוללת שופטת
מניעת הטעם כמו שיהיה אצלנו שכל מתוק מעורר האדומה ויהיה היות השגת זה
הרמוז אליו שהוא מתוק בחוש יניענו אליו הנה הנעת התבונה היא בכאן מתהפכת
להנעת התאוה. ואם גברה היתה לא לחיצה עם מציאות הידיעה. ואם כן לא לחיצה
כבר תהיה עם תבונה כשהיתה התבונה נאותה לתאוה וכבר לא תהיה כשתהיה
עומדת כנגדה. ולא לחיצה אשר היא מתהפכת בעצמות לסברא האמתית היא אשר
תהיה מפני התאוה לבד ואולם לא לחיצה אשר תהיה מפני שניהם יחד, רצוני
התבונה והתאוה, הנה אינה הפך למאמר האמתי בעצמותה אבל במקרה.
[15](5־1147b2) אמר ומפני שלא לחיצה תהיה כשהיתה מתהפכת התאוה לסברה הכוללת לא
נאמר בצבועים שהם אין לחיצה להם
אחר שהיה אין להם השגה כוללת ואמנם להם השגה חלקיית והיא הדמיון והזכרונות.

[Page 235] [16](1147b6-17) אמר וכאשר היה אשר לא ילחץ עצמו כבר גברה עליו תאותו הנה איך אפשר
שיהיה יודע מי שלא ילחץ עצמוי אלא כמו שנאמר כמבולבל והישן שהוא יודע.
וזה הפגע אשר הוא תגבורת התאוה אין לו גדר אחד ידוע וראוי שנדרוש ידיעת זה
מבעל החכמה הטבעית. ולכן מה שנאמר כי בעל זה הפגע אם שלא תהיה לו

ההקדמה הגדולה אשר היא ראש ההקש וסבת הפעולות הנכבדות ואולם אם היתה,
הנה תהיה נמצאת לו בענין חסר עד שהוא לא ידע איך היא לו אבל יביט בה כמו
שיביט המבולבל במאמרי אבן דקלים המזרזים על המעלות מפני שאין לו ידיעה
ולא סברא כוללת בעבורה יחשב שהכללי דומה בחלקי, רצוני שהוא לא יבדיל בין
הקצה הגדול והקטן בהקש ולא יסודר בנפשו סדור אמתי יביא אל הידיעה למקום
תגבורת התאוה. ומכאן ידמה שיהיה מאמר סקרט אמת בפנים מה כי לא יהיה זה
הפגע במי שיחשב בו שהוא ידע ידיעה אמתית (61r) ולא הידיעה הטובה ימצא בה זה
הפגע.
[17](1147b17-4,1147b35) אמר וזה השעור מן המאמר באשר לא ילחץ נפשו בידיעה ובבלתי ידיעה ואיך

ידע ולא ילחץ נפשו מספיק בכאן. ואולם אם היה לא לוחץ במוחלט ימצא במין אחד או בהרבה מן המינים, הנה מה המין ההוא או מה אותם המינים הנה נאמר
בזה. והוא מבואר שאשר ילחצו נפשותם והם אשר ימתינו ואשר לא ילחצו נפשותם
והם בעלי העונג שזה הפועל אמנם יהיה מהם בתענוגים וההצטערויות. אבל קצת
הדברים אשר יפעלו התענוג והאבל הכרחיים וקצתם נבחרים לא הכרחיים וקצת

[Page 236] אלו להם תוספות וקצתם אין להם. וההכרחיים מהם גשמיים ומהם נפשיים.
והגשמיים מהם הם כמו התאוות אשר יהיו במזון ובכלל המיוחסות אל חוש
המשוש אשר אמרנו במה שקדם שבם תהיה לא יראת חטא ויראת חטא. והנפשיים
ההכרחיים כמו התגבורת והכבוד והעושר. ואלו הם הכרחיים בצד ונבחרים בצד.
ואשר ייוחסו אל זה הסוג, רצוני הנפשי, מפני שהם יוסיפו על השעור השוה אשר בו
לא יאמר בם שהם לא לוחצים במוחלט ואמנם יאמר בם שהם לא לוחצים נפשותם
בריות או בכבוד או בתגבורת או בכעס ואולם במוחלט הנה לא יאמר זה בם. וכן לא
יאמר גם כן בם לא לוחץ על שאלו מינים נכנסים תחת לא לוחץ הכללי עד לא יהיה
לא לוחץ ענין אחד יאמר על כל אלו המינים. (1148a1-1148b14) עוד יתפרד כל אחד משניהם בהבדל
ייחדהו. ומהחזקה שבראיות על זה שלא לוחץ במוחלט לא יגונה בשהוא טועה
בפעולתו לבד אבל לפי שהוא חומס לנפשו במוחלט ולכן הוא פחות השעור אצל
הכל. ואולם המיוחס אצל אותם, רצוני הנצוח והריוח ומה שדומה לזה, הנה אינו
פחות אצל אחד. ואשר גם כן ישתמש בהפלגה מהתענוגים הגשמיים אשר ייוחס
אליהם לא ירא חטא הנה לא יאמר בו לא לוחץ כשבקש הדברים המהנים ההכרחיים
וברח מהדברים המצערים כמו הרעב והצמא וזולת זה ממה שייוחס אל חוש
המשוש וחוש הטעם אבל אמנם יאמר לא לוחץ באלו באשר התאוה מאלו מה
שיהיה מהבחירה כמו גווני התבשיל המתחלפים ומיני המתיקות עם הידיעה בשהם
מזיקים. ולא יאמר לא לוחץ באלו כמו שיאמר בכעס וזה כי לא לוחץ יאמר באלו
במוחלט ויאמר בכעס בקשור, רצוני לא לוחץ הכעס. והראיה בזה שלא לוחץ
בתאוות המיוחסות אל חוש המשוש והטעם יאמר בם שהם בעלי עונג. ומפני זה
יחויב שנניח לא לוחץ ולא ירא חטא והירא חטא והלוחץ בתענוגים וההצטעריות
אחדים בעינם. ולא לוחץ באלו גם כן כבר יתחלף כי ממנו מה שיהיה מפני הבחירה
וממנו מה שיהיה מפני תגבורת
התאוה. ולכן נאמר שלא ירא חטא יהיה ברוב

[Page 237] כשיהיה חלוש התאוה לפי שלא יראת חטא אמנם יהיה אז מפני הבחירה הגמורה
כמו זה אשר יברח מן ההצטעריות הקטנים (61v) ויבקש הדברים הקטנים המהנים.
ואולם אשר יתאוה תאוה חזקה הנה יש לו התנצלות ובפרט כשקרה לו זה בדברים
ההכרחיים. והתאוות והתענוגים (כי) קצתם טוב מעולה במוחלט מפני שקצת הערב
נבחר בטבע וקצתם מתהפך לאלו, רצוני רעים במוחלט, וקצתם במה שבין אלו כמו
תאות הריוח בממון והכבוד והתגבורת וממה שדומה לאלו מן הממוצעים. וזה כי
כמו אלו הממוצעים לא יגונו בכללם, רצוני מצד מה שהם תאוות ממון או כבוד,
ואמנם יגונו מצד ההפלגה וההגעה לקצה. ומפני זה כל אשר יחזיקו יותר ממה
שראוי מן התאוות וישתדלו בבקשת הדברים אשר הם בטבע יפים וטובים כמו אשר
יזרזו נפשותם בבקשת הכבוד והבנים והממון ישובחו ולא יגונו. אבל באלו גם כן
הפלגה מה כמו המלכים אשר יהרגו בניהם ואביהם מפני בקשת האדנות. וכשהיה
זה כן הנה אין אחד מאלו הוא בכלל טבעם רע ואולם הרעות בטבע הנה הם אשר
יברח מהם בכללם והם בתכלית מן הגנות וכן לא יראת חטא הנה היא אינה ברוחה
מהם אבל והיא מן המגונות אבל למה שהיתה ההפלגה באלו הוא הפעלות על מה
שאינו ראוי החליט עליו שם לא מעלה, ר״ל הרוע. אבל לא יאמר זה השם, רצוני
שם הרוע, על כל אחד מהם במוחלט אבל בקשור. כמו שלא יוחלט שם הרוע על
הרופא הרע התרופה, רצוני שהנה יאמר בו שהוא רופא רע ולא יאמר בו שהוא רע
במוחלט, וכמו שלא יאמר בכאן שם הרוע מצד שבכאן רוע במוחלט אבל מצד
שבכאן דבר מיוחס לרוע, כן יאמר שם הרוע על ההפלגות באלו הדברים אשר עצמם
טוב מצד הדמוי וההתיחסות. ולמה שהיה לא לחיצה ולא יראת חטא רעים במוחלט

חויב שתהיה לא לחיצה ולחיצה בדברים אשר ימצא בם היראת חטא ולא יראת

[Page 238] חטא. ואולם אשר לא ילחץ הכעס הנה אמנם יאמר בו לא לוחץ על הדמוי בלא
לוחץ אשר יהיה בדברים אשר יהיה בם לא יראת חטא. ומפני זה לא יחליטו עליו
שם לא לוחץ אבל יאמרו לא לוחץ בכעס. וכן יפעלו בכבוד והריוח, רצוני אשר לא
ילחץ נפשו בהוספה בכבוד והריוח.
[18](5,1148b15-19) אמר ואחר שקצת התענוגים בטבע וקצתם אינם כן ואשר בטבע קצתם ימצאו
כן במוחלט, רצוני לכל מיני הב״ח והאנשים, וקצתם יתיחד במינים מן הב״ח ומינים
מבני אדם ואשר אינם בטבע קצתם למקום מום קבוע וחולי וקצתם מפני המנהג
וקצתם בעבור הטבע הרע הצבועי, הוא מבואר שהתכונות הרעות יהיו מתהפכות
למיני אלו התענוגים ואמנם ישתנו בהשתנות אלו הדברים, רצוני ימצאו על
התיחסם.
[19](1148b19-24) אמר ואמנם ארצה בתענוגים הצבועיים כמו אשר יסופר מהם שהם היו
מבקעים בטני ההרות ויאכלו העוברים. וכמו מה שיחשבו שקצת (62r) האנשים היו
מדבריים במה שימשך ארץ ביטש. והיה אם קצתם הנה יאהב אכילת הבשרים
הנאים וקצתם אכילת בשרי האנשים וקצתם היה ימיר קצת בעוברי ולדיהם
לתבשילים, רצוני שקצתם היה עושה במלאכה תבשילים ומאכלים מעוברי ולדיו לקצת על צד ההמרה.
[20](1148b24-28) אמר הנה אלו הפעולות כלם צבועיות. קצתם יהיה בעבור החולי והשגעון. אם
אשר מפני השגעון הוא כמו מה שיסופר מהאיש אשר נשתגע ואכל מולידו ואשר
אכל כבד אמו. ואולם אשר יהיה מן החוליים והמנהג הוא כמו התענוג אשר יהיה
בנשירת השער וגלוח הצפרנים ואכילת הפיחם והטיט.
[21](1148b28-31) אמר ומאלו משגל הזכרים כי זה יקרה אם לקצת האנשים הנה מפני הטבע הרע
ולקצתם הנה מפני המנהג כמו אשר ירגילו המשגל המגונה מזמן הנערות.

[Page 239] [22](1148b31-32)
אמר ואשר חולים בטבע הרע הנה לא יאמר אחד בם שהם בלתי לוחצים. וכן אשר חליים בתגבורת אלו התאוות עליהם לא יאמר בם שהם בלתי לוחצים אחר
שהיה אין מדרכם שיהיו לוחצים אבל הם דבר אחר. כמו שלא יאמר בצבועים שהם
לא לוחצים מפני שהם יאכלו הבשר החי. (1148b33-1149a3) וכן אשר ימצאו בם אלו התאוות מפני
החליים לא יאמר בם שהם לא לוחצים. וזה שכל אחד מאלו הוא ברבוי התאוה חוץ
מהגדר כמו הצבועים. ובגלל זה אין ראוי שיאמר לא לוחץ לכל מי שלא יחזק נפשו
בכמו אלו התאוות. (1149a4-12) וזה שכל סכלות מפליג וכל מורך לב מפליג וכל לא יראת חטא
מופלגת הנה קצתם טבעים וקצתם חולנים. ומשל המורך לב הטבעי כמו אשר יפחד
מכל דבר. הנה קצת האנשים האלה ירך לבם מקול העכבר כשישמיע קול כמו
המורך לב הצבועי וקצת אלה יפחד מבן עבם לעלה חלנית. ובכלל הנה אשר אין
תבונה להם בטבע מן הסכלים. ואמנם יחיו בהרגש כשוכני קצוות הישוב, רצוני
קצה הדרום וקצה הצפון. הנה אלו התאוות היוצאות מן הטבע ימצאו בם אם בטבע
ואם בגלל מה שיקרה להם הרבה מעלות החליים המחיבים לאלו התאוות כמו
הכפיה והשגעון.
[23](1149a12-20) אמר ופעמים היה אפשר שיהיה דבר מאלו התאוות היוצאות מן הטבע באדם
מה ויחזיק נפשו מהם ולא יגברו עליו כמו שקרה לאיש מפורסם אצלם שהוא היה
מתאוה שיאכל הנערים ולחץ נפשו. וכמו זה מה שימצא בהרבה מבני אדם מאשר
תהיה לו תאוה למשגל מגונה ויכבוש יצרו. ופעמים אי אפשר במי שבו כמו אלו
הדברים שיחזיק נפשו. וכשהיה זה כן הנה קצת הרעות יאמר בם שהם רעות
במוחלט והם הטבעיות וקצתם יאמר בם שהם רעות צבועיות מפני (62v) התוספת
המופלג אשר יהיה בם וקצתם יאמר בם שהם רעות חולניות ובכלל הנה לא יאמר

[Page 240] שם הרוע במין אחד פשוט. וכשהיה שם לא מעלה יורה על מה שיורה עליו שם
הרוע הוא מבואר כי לא מעלה יאמר על שלשה מינים אם במוחלט ואם שקצתם
צבועיות וקצתם חולניות. ואשר הם במוחלט הנה הם אשר יאמר עליהם לא יראת
חטא והן יותר דומות מאותן.
[24](1149a21-6,1149b15) אמר ואולם שלא לחיצה ולחיצה יאמרו בדברים אשר בם היראת חטא ולא
יראת חטא ושבשאר הדברים מינים אחרים מלא לחיצה יאמר עליך□ זה השם במין
מההעתק, רצוני מההשאלה, לא במוחלט, הנה זה כבר התבאר ממה שאמרנוהו.
ואולם שלא לחיצה אשר תהיה אצל הכעס מעטת גנות מלא לחיצה אשר תהיה
בתאוה הנה נעיין בזה. כי הכעס ידמה שיהיה כבר שמע דבר מדבור התבונה ולא
ישמע כלו אבל קצתו, רצוני שהכח הכעסני יקיים בענין הכעס קצת מה שיצוה בו
הכח התבוניי ולא יקיים כלו. והוא בזה במדרגת העבדים אשר הם בעלי מהירות
ויעשו במהרה מה שיצטוו בו קודם שתשלם הצואה ויטעו בזה על כוונת אדניהם.
וכמו הכלבים הנובחים כשישמעו קול קודם שיחקרו אם הוא קול מאוהב או קול
משונא. והסבה בזה שהכעסן בגלל חום טבעו ומהירותו כששמע דבר מענין הכח
המדברת בנקמות לא ישלים לחקור זה ויעשן אפו בענין כי התבונה והדמיון כל
שניהם ידעו הכח הכועס שכבר היה טורף ובכלל ענין מחייב הנקמות. ולא יעמד
הכח הכועס אצל הנקמה אשר יסברה בתבונה
ההיא אבל יתקבצו יחד שהוא ראוי

[Page 241] שילחמו בעבור זה עם כל מי שיטרוף כמו זאת הטרפה ושיגיעו בו התכלית מן
הנקמה. ואולם התאוה הנה בעת שיספרו לה התבונה או החוש שזה ערב תתעורר
אליו מבלתי שתצוה אותה בזה התבונה כלל, רצוני לא מעט ולא הרבה, בהפך הענין
בכת הכועס. הנה הכעס כפי זה האופן הוא בפנים מה שומע מהתבונה ומהנה לה
בפנים מה ואולם התאוה היא בלתי שומעת ממנה דבר ולא מהנה לה הנה היא יותר
מגונה מן הכעס. והיה אשר לא ילחץ הכעס הוא מנוצח מהתבונה אחר שהכח
הכועס אמנם יתנועע מענין התבונה ואולם האחר הוא מנוצח מהתאוה. וגם כן הנה
האדם יוכל ביותר על קנין התאוות הטבעיות מקנין הכעס והם רצוניות מאדיות יותר
נכנסות בענינים הרצוניים וכל שכן התאוות הכוללות לכל והם יעדיפו בזה הענין
כפי העדיפם בכללות. וזה כי התאוות המיוחדות הם קשות ההקשר. הנה הכעס הוא
טבעי יותר מאשר הוא רצוני והתאוה יותר רצונית מאשר טבעית, רצוני שהרצון

עליה יותר גובר מן הטבע בחלוף ענין הכעס, ואין הכעס טבעי יותר מן התאוות הכוללות אבל גם מן המיוחדות. ולכן יפול ההתנצלות בכעס יותר ממה (63r) שיפול
בתאוה המיוחדת בהיותה טבעית בבעל התאוה כמו אשר היה מתנצל מהכאת בנו לו
כשהוא כבר הכה גם כן אביו וש<בן> בנו הנה יכהו גם כן כשיגיע לשנים. וכמו אשר

[Page 242] אמר לבנו וכבר הגיע בבחרותו אל שהכניס אל פתח הבית כף הנה בכאן הכנסתי כף
אבי בבחרותי. וגם כן הנה אשר הם יותר חזקי תחבולות הם יותר עולים והכעסן לא
יתחבל אבל הכעסן יחרף ואולם בעל התאוה הנה הוא יתחבל.
[25](1149b15-16) אמר ולכן למה שהיו התאוות מיוחסות אל כוכב נוגה יאמר שהוא יכפה הנולד
יהרוג העלול ויטרפהו. (1149b18-20) וכשהיה הענין כפי זה הנה לא לוחץ אשר יאמר על התאוה
יותר חזק עול ויותר מגונה מלא לחיצה אשר יהיה בכעס. ולכן לא יהיה לא לוחץ
במוחלט אבל לא לוחץ הכעס. [26](1149b20-23) אמר וגם כן הנה אשר יקלל בכעס יקלל בגלל הצער אשר יקרה לו ואולם אשר
יקלל בעבור אהבת הטרפה הנה אמנם יקלל בעבור התענוג הנה הכועס ידמה
המשתרר. ולכן אם היה אשר יניע הכעס השוה ברוב הוא יותר רב עול מאשר יניע
הכעס אשר אינו שוה ואם היתה לא לחיצה בתאוות כמו לא לחיצה בכעס הנה יהיה
בתאוה השוה המניע לו יותר רב עול מאשר יניע אל התאוה הבלתי שוה. ואין הענין
כן לפי שהמניע בתאוה השוה הוא שוה ולכן לא תהיה קללת הכועס בזיון והיה
בזיון מי שיקלל בהתחלה.

[Page 243] [27](1149b23-32) אמר ואולם שלא לוחץ אשר בתאוות יותר מגונה מלא לוחץ אשר בכעס וכי לא
לחיצה ולחיצה בתאוות והתענוגים הגשמיים הוא מבואר ממה שנאמר. וראוי שנקח
הבדלים לענינים הנכספים ונגיע אשר בם היראת חטא. וכבר נאמר שהתאוות קצתם
אנושיות טבעיות בסוג והשעור וקצתם צבועיות וקצתם חולניות. והיראת חטא ולא
יראת חטא אמנם ימצאו בענינים הטבעיים מהם ומפני זה לא נאמר בצבועים שהם
יראי חטא ולא לא יראי חטא אלא בהשאלת השם.
[28](1149b32-1150a8) אמר ובכלל הנה המין מהב״ח הצבועיים והוא היותר רע מהסוג ההוא או
היותר רע מסוג אחר במה שבו מן הצבועיות וההזק הוא פחות רוע מהאדם הצבועיי
מפני שהחי הצבועי אין לו תבונה ולא בחירה והאדם הצבועי יש לו תבונה ובחירה.
הנה יהיה הרוע הנמצא באדם הצבועיי הצער בו יותר חזק והפחד ממנו יותר רב לפי
שהצער אמנם יהיה בשעור הפסד הטוב והטוב אשר נפסד באדם הצבועי יותר טוב
מן הטוב אשר נפסד בחי הצבועי. וזה כי יחס הטוב אשר
נפסד באדם אל הטוב אשר נפסד בבעלי חיים הוא כיחס הטוב אשר יפסד
בבעל נפש אל הטוב אשר יפסד בבלתי הבעל נפש. ולכן הרוע אשר יהיה בבעל הנפש יותר גדול מאשר יהיה בזולת
הבעל הנפש. וכן הרוע אשר יהיה (63v) מהמדבר יותר גדול מאשר יהיה בבלתי המדבר.
וזה ההקש בעינו הוא הקש עול הצבוע אל עול האדם הצבועיי. וזה כי עול הצבועי
אינו בעל פנים אחר שאין לו התחלת תבונה ואולם העול האנושי הנה יש לו התחלת תבונה ומה שיש לו התחלת
תבונה יהיה יותר גדול בהכרח. ולכן כמו שאמר ראוי
שיפעל האדם הצבועי מהעול יותר ממה שיפעל הצבוע מהעול פעמים רבות.

[Page 244] [29](7,1150a9-25) אמר ואולם שהתענוגים וההצטעריות אשר יהיו בחוש המשוש והטעם, רצוני
שהדרישה והבריחה אשר יהיו באלו הדברים, הוא אשר יהיה בם היראת חטא ולא
יראת חטא הנה כבר הובדל זה במה שקדם מזה הספר. ואשר יקרא מהם לא לוחץ
ולוחץ הוא אשר יהיה משני אלו בתענוגים ואשר יקרא בעל עונג ומתון הוא אשר
יהיה משני אלו בהצטעריות. ובכל אחד משני אלו הסוגים תכונות רבות יעדיפו
ברוע ויעדיפו מקביליהם כפי זה גם כן בטוב. וזה גם כן כפי העדפת התענוגים
בעצמם. וזה כי קצת התענוגים הכרחיים וקצתם בעת מה והרוע באלו הוא בתוספת
וחסרון. וכן ההצטעריות הנכנסות בהכרח הרוע בו בתוספת והחסרון. ואשר יפליג
בבקשת תוספות הדברים הערבים הנה בחירתו להם לא לבעבור ענין קורה ולכן הוא
לא ירא חטא. וזה שהוא ראוי שיהיה כמו זה לא תשיגהו חרטה על מה שיביא מן
התאוות ולכן היה זה אין לו רפואה. כי אשר לא יתחרט על ביאת התאוות אין
רפואה לו. ואולם אשר יחסר מן התאוות וההכרח הנה הוא מקביל לאשר יוסיף בם.
והממוצע ביניהם הוא הירא חטא. וכן אשר יברח מן ההצטעריות הגשמיים ברצונו
לא מפני תגבורת ההצטערות לו הוא מגונה גם כן.
[30](1150a25-1150b1) אמר ואשר יברחו מן הדברים אשר לא יתאוו אותם הנה הם שני מינים: אחד
מהם כוסף לתענוג והאחר בורח מן הצער. ולכן ביניהם חלוף. וראוי שיחשוב אשר
יפעל פועל מגונה ברפיון וחלשה מבלתי תאוה בכל עניניו יותר רע מאשר יפעל
פועל מגונה בגלל תאוה חזקה. ולכן אשר יכה מבלתי כעס יותר רע מאשר יכה
בכעס. ויותר מנוצל מזה הוא אשר יכה בעבור פגע יגבר עליו. ומפני זה היה לא ירא
חטא יותר רע מלא לוחץ לפי שלא לוחץ מנוצח על התאוה ולא ירא חטא בוחר לה
בלתי מנוצח עליה. ואחד מה שיאמר עליו לא לוחץ הוא המעונג ואולם האחר הנה
הוא לא ירא
חטא ויקביל בהנחה. אולם הלוחץ הנה לא לוחץ ואולם המעונג הוא

[Page 245] המתוני וההמתנה בלתי הלחיצה כי ההמתנה דחייה והלחיצה החזקה. והדחייה
בלתי החזקה כמו שינצח בלתי שינוצח. ומפני זה היתה הלחיצה יותר נבחרת מן
ההמתנה, רצוני יותר טובה.
[31](1150b1-5) אמר ואשר יחלש מדחית אשר יוכלו לדחותם רוב האנשים הנה הוא בעל עונג
שוקט. כי השוקט הוא מעונג מה כמו (64r) אשר יבקשו מי שיספר להם חדשות כל
עתיהם לפי שלא יפלו בצער ולא ביגיעה כלל. וכמו אשר יתדמו בחולים בעמידה
עליהם כי אלו הם חולים לא יראו בעת מן העתים שהם ירפאו אחר שהיו בכל
עניניהם דומים באשר יבקשו הרפואה.
[32](1150b5-9) אמר ובלחיצה ולא לחיצה חלוף בקבול ההתנצלות ולא קבול. כי הוא אינו
נפלא ולא זר שיתנצל מי שינוצח מן התאוות החזקות וצער מפליג כמו מה שהתנצ
ל פלוני אחר שלא לחץ נפשו בעת שנשכו האפעה (1150b10-16) ובזה הסוג יכנס אשר ינוצחו מן

הצחוק. והדברים אשר יוכלו לדחותם רוב האנשים הנה אמנם לא ינצל מי שנצחו כשנצחו לא מפני טבע מיוחד בו כמו התענוג אשר ימצא בקצת האומות בלעדי קצת
וכמו העונג אשר ייחד הנקבה בלעדי הזכר.

[Page 246] [33](19־1150b16) אמר ויחשב בעצל שהוא לא ירא חטא ושהוא בעל עונג. והעצל יותר ראוי
שיורה על שבעליו אמנם יבקש בו המנוחה אשר תהיה בעצלה משיורה על שבעליו
מפליג בבקשת מנוחה.
[34](1150b19-25) אמר וקצת לא לחיצה התגברות וקצתו חולשה. והמתגברים הם אשר יגדילו
הסברא ועמדו על הנכונה בה ועזבוה ונקשרו להפעלות. ואולם החלשים הם אשר
יקשרו להפעלות מזולת שישתמשו הסברא. וכן הלוחצים מהם מי שילחץ נפשו
לסברא אמתית כמו אשר לא יגרגרו בתחלת חליי הגרון לפי שהם כבר נסו שהגרגור
לא יועיל בזאת העת ומהם מי שילחץ נפשו למעט מחשבה יורדת עליו.
[35](1150b25-8,1150b32) אמר ואשר הם לא לוחצים בהתגברות הנה הם בעלי המרה השחורה. כי קצת
אלו בגלל המהירות אשר יהיה בם וקצתם בגלל רבוי התאוה לא יהיו נקשרים
לדבור, רצוני לא יניחו למה שיצוה בו הדבור ויקשרו לדמיון. הנה לא ירא חטא כמו
שנאמר אינו בעל חרטה ומפני זה אין לא לוחץ הוא לא ירא חטא לפי שלא לוחץ

הוא בעל חרטה. הנה האחד אין רפואה לו והוא אשר אין לו חרטה והאחר יש לו רפואה.
[36](1150b32-1151a28) אמר הנה לא יראת חטא תדמה מהחליים אשר אין להם רפואה כמו שקוי המים
והשדפון ולא לוחץ ידמה מהחליים מה שיקבל רפואה כמו חולי הכפיה. ובכלל הנה
סוג לא לוחץ בלתי סוג רבוי התאוה כי רבוי התאוה תעלם רבוי תאותו אחר שהיה
רבוי תאותו מפני הבחירה ולא לוחץ אי אפשר שיעלם לפי שהוא כמו המנוצח
מרבוי התאוה. ואשר סבת לא לחיצה בם חולשת שנוי שכליהם יותר טוב מאשר

[Page 247] הדבור בם בריא ולא יהיו לו. וזה כי החלושי השכלים אשר הם לא לוחצים מפני
חלשת שכליהם יקשרו ממעט מקרה הפעלות יקרה להם ולא יקדמו ויעמדו על יושר
הסברא. ובכלל הנה לא לוחץ הוא דומה באשר ישתכר ממעט היין לחולשת (64v) מוחו
לא דומה באשר ישתכר ממה שישתכרו ממנו רוב בני אדם, רצוני שלא לוחץ מנוצח
ממעט הפעלות לחולשת שכלו כמו שהחלוש המוח המנוצח ממעט היין לחולשת
מוחו. הנה לא לוחץ אינו רע במוחלט אבל הוא על החצי מן הרוע אחר שהיה קצת
פעולתו בבחירה וקצתו אינו בבחירה, רצוני שהוא מנוצח מן ההפעלות. וכן מי
שימעט נסיונו ינוצל בלא לחיצה. ולכן כמו אלו אינם עולים באמת ואעפ״י שיפעלו
פעולות העול, רצוני אשר לא ילחצו נפשותם מפני מעוט הנסיון. וכאשר היה אשר
הוא בכמו זה הענין אינו כמו אשר ישתמש מהתענוגים הגשמיים בהפלגה ובהקש
בלתי אמתי, ר׳׳ל נפסד והוא הבלתי ירא חטא, הנה הוא אפשר שיפעל פועל המעלה

כשתשתנה ידיעתו מפני הנסיון וספוקו, רצוני אשר יפעל הרוע מפני מעוט הנסיון,
ואולם הבלתי ירא חטא הנה אי אפשר זה בו. ולכן לא תובדל המעלה מהפחיתות
אלא מפני אמתת התחלת העיון והפסדו. וזה כי ההתחלה במעלה אמתית ובפחיתות
נפסדת. וארצה בהתחלה הדבר אשר בעבורו הפועל והוא אשר יונח מן הענינים
המעשיים מדרגת הגדרים וההתחלות מהענינים הלמודיים ואין הדבור הצודק, רצוני
אשר יקנה הסברא הנכונה, הוא פועל הטוב אבל פועל הטוב הוא המעלה הטבעית
והחושיית. וזה כי המעלה החושיית היא עלת בריאות הסברא והטבעית היא עלת

[Page 248] המעלה הרצוניית והפועל המעולה עלתו שני אלה, רצוני המעלה והסברא הנכונה.
ולכן היה אשר יפעל הטוב הנמצא בתענוגים וההצטעריות במעלה וסברא נכונה הוא
הירא חטא. והפכו לא ירא חטא, רצוני אשר יפעל הדבר בתענוגים וההצטעריות
ברוע ודעת נפסד. ופעמים היו קצת בני אדם יסורו מן ההקש האמתי אשר יסברוהו

אל הקש נפסד נראה להם מפני פגע בם, רצוני כח התאוה, כמו שישאהו זה אל שיסבור שראוי לבקש התענוגים בכח גדול ושלא יוסתכל אל מה שיגזרהו הנימוס
מזה כי זה גם כן הוא לא לוחץ. והוא יותר מתנצל מן לא ירא
חטא מפני כי לא ירא חטא לא יפעל פעולות לא ירא חטא מפני הקש נפסד יסברהו באותן הפעולות מפני
חולי בו אבל אמנם יפעל זה מפני הרוע. ולכן זה המין מהלחיצה יותר טוב מלא ירא
חטא. ואינו רע במוחלט מפני שהתחלת הפועל בו בריאה וטובה, רצוני הדבור,
ואמנם הוא מנוצח מפני החולי. וימצא גם כן מין אחר יקביל זה והוא אשר יתקיים
ולא יצא ממה שיסברהו מן הנכונה מפני החולי ומבואר שתכונת זה מעולה והפכה
רעה ואם היתה אינה רעה במוחלט.
[37](9,1151a29-1151b4) אמר ואם היתה הלחיצה תכונה טובה הנה כבר ישאל שואל האם הלוחץ הוא
אשר יתקיים על כל סברא יסברה היתה נכונה או בלתי נכונה או הלוחץ הוא אשר
יתקיים על הסברא הנכונה? וכן ישאל שואל גם כן בלא לוחץ האם הוא (65r) אשר לא
יתקיים על אי זו סברא היתה או אשר לא יתקיים על הסברא הנכונה? וכבר יסופק
בזה במה שקדם. וכשהובדל הענין בזה נראה שהלוחץ בעצמות הוא אשר יתקיים
על הענין הצודק וכי לא לוחץ הוא אשר לא יתקיים עליו. ואולם הלוחץ על אי זו
סברא היתה או אשר לא ילחץ נפשו על אי זו סברא היתה הנה הוא לוחץ ולא לוחץ
במין המקרה, רצוני שכאשר הזדמן שיהיה אשר יסברהו אמתי היה מעולה הלחיצה
וכשהזדמן הפך זה היתה הלחיצה בו לא מעלה. וכן בלא לוחץ אשר יקביל זה.
ואמנם ייוחס הדבר אל הדבר באמת כשהיה בעצמות. ואם כן בכאן שלשה מינים:
מי שיתקיים על אי זו סברא היתה ומקביל זה מי שלא יתקיים על אי זו סברא היתה
והממוצע ביניהם והוא המעולה הוא אשר יקויים על הסברא הנכונה ולא יהיה קיים
על הסברא הכוזבת.

[Page 249] [38](1151b4-12) אמר ואשר יקויימו על הסברא אי זו סברא היתה הנה יקראום בני אדם חזקי
המחשבה ואלה הם אשר יקשה העתקם ממה שיצדיקו בו ויקל קבולם לראשון מה
שימסר אליהם מן הדעות. ואלה הם דומים בלוחץ והיותם דומים בלוחץ אשר הוא
הממוצע בין אשר ילחצו נפשותם על כל סברא ואשר לא ילחצו על סברא מן
הסברות הוא כמו הדמות שפל הנפש בנכבד אשר הוא ממוצע בין הכילי ושפל
הנפש והמסתכן לגבור אשר הוא הממוצע בין הרך הלב והמסתכן, רצוני שזה הקצה
מאלו יותר נכבד מהקצה המקביל לו אחר שהיה יותר קרוב אל הממוצע. ולכן היה
הלוחץ על כל סברא יותר טוב ממי שהוא לא לוחץ על כל סברא. וביניהם חלוף
גדול. כי הלוחץ על כל סברא לא ישתנה בגלל התאוה וההפעלות ויהיה בכלל טוב
האמות כפוף לדבור ההוא ואולם אשר הוא לא לוחץ על כל סברא הנה הוא לא
יקשר לדבור ויקשר לכל התאוות.
[39](1151b12-17) אמר ואמנם יהיה מבני אדם חזקי הכעס לוחצים על כל סברא המין מבני אדם
אשר להם מחשבה תיחדם ולא ידיעה אצלם. ואלה הם הקראים מן האנשים, ירצה
גסי התכונה ושוכני אלבואדי. ואמנם היו אלה בעלי מחשבה מיוחדת בתענוג והצער

[Page 250] ולכן ישמחו אלה בנצחם לתענוג והצער ויצטערו כשהשתנה אמותם ונכנס עליהם
דמוי בריעות אשר יאמינו שהם יפים. ואם כן הם יותר דומים בלוחץ מלא לוחץ.
[40](1151b17-18) אמר ומבני אדם מי שלא יעמוד על מה שיסברהו ויאמינהו לא מפני לא
לחיצה, רצוני לא מפני התענוג הפחות, (1151b19-22) אבל בעבור התענוג המעולה הטוב כמו
אשר יטה מדעת כוזב היה מאמינו בעבור התענגו במאמר הצודק. ולכן אין הוא לא
ירא חטא ורע ולא לוחץ אשר לא יעמד על הדבור למקום אי זה תענוג היה אבל
אשר לא יעמד למקום התענוג המגונה.
(65v)[41](1151b23-31) אמר ואחר שאיפשר שיהיו קצת בני אדם יתאוו התענוגים פחות ממה שראוי
ולא יעמדו על הדבור, רצוני על הסברא הנכונה, הנה אשר כפי זה הענין הוא בין
הלוחץ ולא לוחץ. וזה כי לא לוחץ אשר לא יתאוה פחות ממה שראוי לא יעמד על
מה שיסברהו ברוב. ואולם לא לוחץ אשר תאותו פחות ממה שראוי הנה הוא אמנם
יהיה לא לוחץ בפחות, רצוני שהוא לא יעמד במעט. ואולם הלוחץ הנה הוא אשר
יעמד בעבור הסברא ולא ישתנה. ואם היה הלוחץ מעולה הנה ראוי שיהיו שתי אלו
התכונות המתהפכות לו רעות. אבל אחת משתיהן יותר רעה מן האחרת וזה כי אחת
משתיהן תהיה בדברים מעטים והאחרת בדברים רבים. הנה יהיה אותו הרוע יותר
מעט פועל וזה יותר רב פועל.
[42](1151b31-1152a6) אמר וכמו שיחשב ביראת חטא שהוא הפך לא יראת חטא כן יחשב בלחיצה
שהיא הפך לא לחיצה. אבל לא יחוייב שיהיה הוא הלוחץ הוא הירא חטא אם לא
שיקרא לוחץ בדמוי על צד מה שיקראו דברים רבים בשמות דברים רבים למקום
הדמוי אשר ביניהם. ואופן הדמוי אשר בין שניהם הוא שהלוחץ והירא חטא
כל שניהם לא יפעלו הפך מה שיחייבהו הדבור והסברא הנכונה מן ההפעלות
מהתענוגים הגשמיים. אבל ההבדל בין שניהם שהלוחץ ימצאו בו התאוות הרעות

[Page 251] אלא שהוא כובש את יצרו מהם וינזק בכבישה והירא חטא אין לו תאוה רעה. ואחד
משניהם לא יתענג בפועל הדבור מפני הצטערו בהחזקת התאוות והוא הלוחץ

והאחר יתענג בפועל הדבור והוא הירא חטא. וכמו שהלוחץ הוא מתדמה לירא חטא מזולת שיהיה הוא הירא חטא כן לא לוחץ יתדמה אל לא ירא חטא אחר שהיו
שניהם יבקשו הדברים הערבים הגשמיים. אבל בין שניהם גם כן הבדל וזה כי אחד
משניהם יסבור שראוי לבקש הדברים הערבים הגשמיים ויברח מן המצערים והוא
יפעל כפי מה שיראה מזה והאחר יפעל אותו ולא יסבור זה והוא אשר לא לוחץ.
[43]10,1152a6-14 אמר ואי אפשר שיהיה אדם בעל השכל ולא לוחץ יחד. וזה שכבר התבאר
במאמר הקודם שבעל ההשכל והמעולה המדה אחד. וגם כן הנה בעל ההשכל אינו
בעל השכל בידיעה לבד אבל גם במעשה, רצוני שיהיה מעשהו מסכים לידיעתו
ואולם לא לוחץ הנה אין מעשהו מסכים לידיעתו. ואולם הליצן הנה אין דבר מונע

שיהיה לא לוחץ. ומפני זה חשבו קצת בני אדם שלא לוחץ כבר יהיה בעל השכל
וזה כי ההבדל אשר בין הליצן ובעל ההשכל נעלם כפי מה שהתבאר ענינו לפנים,
רצוני במאמר הקודם. וזה (66r) ששניהם אחדים בצורה ואמנם יתחלפו מפני הבחירה.
הנה בעל ההשכל לא יבדה לעולם אלא מה שהוא טוב והליצן יבדה הטוב והרע.
[44](1152a14-19) אמר ואין בין אשר ידע ויעשה בידיעתו ובין אשר ידע ולא יעשה או יעשה ולא
ידע אלא כמו שבין הישן והער וכמו שבין השכור אשר ישתה ברצונו ובין הבריא
הדעת. הנה השכור ידמה אשר ידע ולא יעשה בידיעתו וזה כי השכור יעשה המגונה
והוא יסבור שהוא מגונה אבל ענין השכור יקל זה עליו. ואולם אשר יעשה בזולת
ידיעה הנה הוא כמו הישן. ולכן אין אחד משני אלו בעל רוע אמתי מפני שכל אחד
משני אלו הוא טוב בהכנה והראוי ואולם בעל הרוע הנה אינו טוב לא בכת ולא
בפועל. ולכן אין אחד משני מיני לא לוחץ עולן, רצוני אשר יהיה לא לוחץ למקום
העדר הידיעה ואשר יהיה לא לוחץ ועמו ידיעה למקום תגבורת התאוה. וזה שהוא

[Page 252] ולא אחד מאלו הוא מתחבל, רצוני במתחבל אשר יפעל העול בעצתו ובבחירתו
הדברית. הנה אחד משני מיני לא לוחץ הוא אשר לא יעמד על הסברא אשר יסברה
והאחר ממרה רע התכונה לא יגדיל הסברא.
[45](1152a19-21) אמר וידמה לא לוחץ מדינה יש לה נימוסים מעולים ולא תשתמש מהם דבר.
(1152a24-31) וידמה בעל הרוע מדינה יש לה נימוסים רעים ותשתמש מהם. הנה לא לוחץ ולוחץ
כשהפליגו הנה בעליהן בעל תכונה יעדיף בה רוב האנשים ואולם הלוחץ המופלג
הוא לפי שלחיצתו יותר מרוב האנשים ואולם לא לוחץ הוא מפני שלחיצתו פחות
מלחיצת רוב האנשים. ואשר הוא יותר נקל לרפאת משני מיני לא לוחץ הוא לא
לחיצה אשר תהיה מפני המרה השחורה אחר שהיו לא יגדילו הסברא ויתחרטו.
ואולם אשר יעלו הסברא ולא יעמדו עליה הנה הם יותר קשי רפואה. וכן אשר לא
ילחצו נפשותם בעבור המנהג יותר נקל לרפאותם מאשר לא ילחצו נפשותם בעבור
הטבע כי העתק המנהג יותר נקל מהעתק הטבע ואמנם יקשה המנהג מפני שהוא
ידמה הטבע. [46](1152a34-36) אמר הנה התבאר מזה האומר מה הלוחץ ומה לא לוחץ ומה הממתין ומה
המעונג ואיך יחס התכונות קצתם אל קצת. ובכאן נשלם סוף מה שיאמרהו
מהענינים המיוחדים בזה המאמר ולא יוכפלו בזולתו ממאמרי זה הספר. וזה שהוא
ידבר בזה המאמר אחר זה בתענוג והחקירה ממנו נשלמת במאמר האחרון מזה
הספר.
נשלם המאמר השביעי תל״ח.

[Page 253]

(66v) המאמר השמיני

[1](1,1155a3-16)
אמר וימשר המאמר במה שקדם המאמר בחבות ומיניהם. כי החבה מעלה ממעלותינו והיא מן הדברים ההכרחיים לאדם בחיותו ומציאותו בה יותר טוב עם
שהיא הכרחית לו בחיים. וזה שהוא ראוי שלא ירצה אחד החיים מבלתי האוהבים,
רצוני מאשר להם שאר הטובות, כמו העשירים ובעלי השררות ובעלי היבלת ובכלל

בעלי טוב הענין. וזה שאלה יסברו שטוב הענין אמנם ירצה להעשות הידוע. ואם לא
הנה מה אשר ישאר מטוב הענין כשיחוסר ממנו העשות הידוע והעשות הידוע אמנם
יהיה ברוב לאוהבים ובאוהבים יהיה האדם משובח מאד? וגם כן איך אפשר שיהיה
שלום לאדם מבלעדי האוהבים? כי כל מה שהיה הסדר בהוצאה ועוצם היכלת יותר
רב היתה העליה יותר והיה צרכו בהצלה אל האחים יותר. וגם כן יחשב שאין צורך
בעוני ובשאר רעות הקרי אלא אל האוהבים. והם צריכים אל הבחורים כדי שלא
יטעו ועזר הזקנים במה שיצטרכו אליו מהתקון יתמימו מה שיבצר מהם מחסרון
הפועל הנכנס עליהם בעבור חולשתם ויעזרו הבחורים בפעולות הטובות. כי השנים
כשהתקבצו היו יותר חזקים על הפועל וההבנה.
[2](1155a16-22) אמר וידמה שיהיה מהם סוג
בטבע כענין המוליד עם הולד. וזה הסוג מהאהבה

[Page 254] לא ימצא בבני אדם לבד אבל גם ברוב הב״ח. ומזאת האהבה אשר תמצא למין
האחד וכל שכן האנשים. ומכאן ישובח אוהב הבריות. ובזה מקום עמוק: האם
אפשר כל אדם שיחבב כל אדם ושיאהב כל אדם?
[3](1155a22-29) אמר וידמה שיהיה החבה המיוחדת לבעלי המדינות קצתם לקצת יותר נכבדת
מהחבה אשר תיחד האחד ושיהיה השתדלות מניח הנימוסים בשעירת זאת החיבה
וקיומה יותר רב מהשתדלותו בהנחת השווי ושעירתו. וידמה שתהיה הסכמת הדעת
שמירה מה לאהבה. ולכן יראה כי מניתי הנימוסים השתדלותם ברוב אמנם הוא
שתהיה הסברא אחת לא מתחלפת ולכן ישתדלו בשיסלקו מהסברא החלוף כי
החלוף בסברא שנאה. וכשהיו האנשים אוהבים לא יצטרכו אל הנחת השווי ביניהם
ואולם כשהיו ישרים הנה כבר יצטרכו אל שיהיו אוהבים. וזה שאינו מחוייב שיהיו
האנשים השווים בעלי אהבה הוא דבר ישוב בו השווי יותר שלם ויותר טוב.
[4](1155a31) אמר וקצת האנשים יסבור שהיות האוהבים טובים הוא ממעלת האהבה, רצוני
שהיות האוהב טוב הוא יותר מעולה. (1155a29-30) וקצתם יסבור שהאוהבים והטובים הוא דבר
אחד בעינו, ר״ל כל אוהב טוב וכל טוב אוהב. (1155a32-1155b8) ובזה ספק אינו קטן כי קצת האנשים
יסבור שהאוהב הוא הדומה והשונא הוא המתהפך וקצת האנשים יסבור חלוף זה,
ואמנם (67r) היה זה כן לפי
ששני האוהבים כל אחד מהם מניע לחברו ומתנועע ומתפעל

[Page 255] מחברו. ולקדמונים הטבעיים בזה הענין שני מאמרים מתהפכים. אחד מהם
שהדברים אשר יפעלו קצתם בקצת הם המתהפכים. והאחר שאשר יפעלו קצתם
בקצת הם המתדמין כמאמר אבן דיקליס שהדומה יתאוה בדומה וכמאמר אבן
דיקליס הפך זה שהמתחלפים על השווי הם המתדמים אשר תהיה מחבורם הרכבה
טובה.
[5](1155b8-16) אמר אבל זה הספק וכמוהו מהעמוקה שבשאלות וראוי שנעזבם בזאת החכמה
כי הם אינם עצמותיות לה. ואולם מה שיהיה מאלו הדרושים ממה שייוחס אל
המדות ומקרי הנפש הנה ראוי שנחקור ממנו בזאת החכמה כאמרנו האם אפשר
שתהיה מכל אדם אל כל אדם חבה או אי אפשר שתהיה החבה בין בעלי הרוע?

וכמו החקירה האם מין החבה אחד או יותר מאחד? כי אשר יחשבו שהחבה מין
אחד מפני שהיא תקבל התוספת והחסרון הנה אין ספוקם מפני זה בראיה מספקת
לפי שהנה יקבלו התוספת והחסרון הדברים המתחלפים במין וכבר נאמר בזה מאמר
מיוחד בזולת זה הספר.
[6](2,1155b17-19) אמר וראוי שיראה זה הענין כשיודע האהוב האם אחד או יותר מאחד? כי הנה
יראה שהוא לא יאהב כל דבר אבל אמנם יאהב האהוב לבד. וכי האהוב שלשה
מעין הטוב והערב והמועיל.
[7](1155b19-27) אמר וראוי שיחשב שהמועיל הוא אשר יועיל באחד משני אלו. ואם היה זה כן 1155b19-27
הנה יהיה הכל יאהבו אם הטוב ואם הערב. ואם היה זה כן
הנה האם האוהבים יחבב
קצתם קצת מפני שהם יחבבו הטוב אשר הוא בעצמו טוב או אשר הוא טוב
בסמיכות אליהם? כי פעמים היה בזאת האהבה חלוף. וכמו זה יקרה באהבה אשר
תהיה מפני הערב המצורף, רצוני שיהיה קצתם יאהב קצת בעבור התענג קצתם
בקצת, רצוני שהנה יקרה בזה גם כן חלוף והפסד. ושני המינים האלו מהאהבה הם
כוללים לכל האנשים. כי הנה יחשב שכל אחד
יאהב הערב אשר הוא אצלו ערב וכן

[Page 256] הטוב אשר בסמיכות אליו טוב. ואולם אשר יאהב קצתם קצת בעבור אהבת הטוב

בעצמו, רצוני אשר יהיה כל אחד משניהם יאהב חברו לפי שהוא אצלו טוב הנה
זאת האהבה לא תפסד ולא תשתנה. לפי שכל אחד מהם לא יאהב חברו לפי שהוא

טוב לו, רצוני לאוהב אבל לפי שיתבאר ממנו שהוא בעצמו טוב. הנה האהוב באלו אמנם הוא הידוע לבד ובאותם מה שיועיל או יהנה.
[8](1155b27;1156a7) אמר ובעבור זה יחויב שיהיו מיני האוהבים שלשה וכן מיני האהבות.
[9](1155b27-31) אמר ומה שאין נפש לו הנה אין לו אהבה. לפי שאשר אין נפשות להם לא ימצא
להם התגמלות בחבה, רצוני התחלק על השווי. ולכן ראוי להלעיג מהמאמר אשר
יאמר שהטוב יחבב הטובות על צד מה שנאמר שהטוב יחבב הטוב, האלהים אם לא
שירצה האומר בזה שהטוב ירצה שיציל (67v) הטובות וישמור במציאותם עד יהיו לו.
[10](1155b31-34) אמר וכבר חשבו שהאוהב הוא אשר ירצה הטובות לאהובו ומפני אהובו.
ואשר ירצה קצתם לקצת הטובות בזה הצד נקראם אחים ורעים. וזה כשהיה לכל
אחד משניהם מן התועלת לחברו כמו מה שלאחר. ואולם כשלא היה זה הנה אנו לא
נקראם אחים ורעים כי הרעות אשר הוא התכונה הוא חבת המתגמלים בהפעלות,
רצוני בחלק. אחר שהיה הריע אמנם ימצא מזאת התכונה.
[11](1155b34-1156a5) אמר וראוי שיתוסף בזה הגדר כשלא יעלים כל אחד משניהם ענינו מחברו ולא
ענין חברו ממה שיעלם על חברו וזה כי הרבה מה שיהיה ריעות מאיש לאיש ואם
היה לא יגלה לו ענינו. וזה בעבור מה שיחשב מהתועלת באיש ההוא או ההכנה

[Page 257] לסוב. אבל כמו אלו לא יקראו רעים עד שיהיה מקצתם אל קצת התגמלות בזה
הענין והתחלק בשווי. וכשהיה זה אי אפשר בכמו אלו שיעלים קצתם עניניהם
מקצת אבל יגלו עניניהם קצתם לקצת וכשהיה הריעות חבה הנה איך אפשר
בנאהבים שיעלים קצתם עניניהם מקצת? הנה אם כן האוהבים מחויב שיהיה אח
וריע קצתם לקצת וירצה כל אחד מהם הטובות לחברו ולא יעלים מהם דבר מענין
נפשו ולא ממה שיאמר מהם.
[12](3,1156a6-9) אמר ולמה שהיו האהובים השלשה מתחלפים בצורה מחויב שיהיו מיני
החבות מתחלפות בצורה, ואם כן מיני החבות שלשה שוים במספר למיני הנאהבים
ובכל אחד משניהם התגמלות באהבה לא יעלם, ר״ל התחלק על השווי.
[13](1156a9-19) אמר ואשר יחבבו קצתם קצת ירצו הטובות קצתם לקצת כפי מין החבה אשר
בה יחבבו. הנה אשר יחבבו בעבור התועלת הנה לא ירצו הטוב לאהוב בעבור
האהוב אבל אמנם ירצו הטובות לאהוב מפני הגיעם אליהם מהאהוב. הנה הם אמנם
יאהבו הטובות לאהוב מפני שהם טובות להם. וכן אשר יאהבו מפני התענוגים

אמנם יאהבו הטובות לאוהביהם כדי שיתענגו בם הנה הם אמנם יאהבו הערב
לאוהביהם בעבור הערב אצלם בהפך אשר יחבב קצתם קצת בעבור צורת האהוב
אשר היא המעלה. ולכן היו החבות אשר מפני הערב ומפני המועיל חבות במקרה.
הנה הוא אמנם יאהב המועיל והערב ולמה שקרה למועיל והערב שהיה באיש מה
יאהב האיש ההוא.
[14](1156a19-24)
אמר והחבות אשר יהיו בעבור המועיל והערב הם מהירות ההתכה להיות התענוג מהיר השנוי וכן המועיל. וכשהשתנה אשר בעבורו היתה החבה, תשתנה
החבה אחר שהיתה החבה מהמצטרף.
[15](1156a24-1156b6) אמר והחבה אשר תהיה בעבור המועיל היא ברוב חבת הזקנים. כי (68r) הזקנים לא
יבקשו הערב אבל אמנם יבקשו ברוב התועלת מפני שהם לא יאהבו התאוות ואמנם
יתענגו ברוב בתועלות. וכפי זה התואר תהיה
אהבת מי שיבקש מהנערים והבחורים

[Page 258] אשר הוא יותר טוב ויותר מועיל. ואשר הם בבמו זה הענין יחיה קצתם עם קצת
ברוב. וזה כי זה המין ברוב לא יהיו חברים מפני התענוג ולא תהיה ביניהם חברה
כלל אם לא היה מועיל קצתם לקצת. וזה כי היותר ערב אצלם הוא המועיל אשר
יקוו לו באהבת האוהב. והאהבה החדשה תמצא בזה הסוג. וזה כשיחודש התועלת

תחודש זאת האהבה. ואולם אהבת הבחורים הנה יחשב בה שהיא אמנם תהיה מפני התענוג מפני שהבחורים אמנם יאהבו התאוות ורוב מה שיבקשו הערב אצלם וזה
מה שהיה ממנו נמצא. ולכן כשהשתנתה הקורבה אשר ביניהם ישתנה התענוג.
ומפני זה יהיו אוהבים במהרה ויפסקו במהרה. כי החבה תשתנה בשנוי זה התענוג,
רצוני אשר יהיה בקבוץ. וזה התענוג מהיר השנוי. והבחורים בעלי חשק מפני שרוב

החשק אמנם יהיה עם כח התאוה והתענוג והוא בבחורים חזק. ומפני זה יתדבקו
ויתעוררו פעמים רבות ביום אחד ויעתקו מענין לענין וירצו שיהיו מגיעים בם
חיותם. כי אמנם תהיה להם האהבה אחר שהיו כפי זה הענין.
[16](1156b7-29)
אמר והאהבה התמימה היא אהבת הטובים המתדמים במעלה. כי אלו ירצו הטובות קצתם לקצת בעבור התדמותם במעלה וירצו הטוב לאוהב מצד מה שהוא
אוהב, ר״ל מעולה, רצוני שכל אחד משניהם ירצה הטוב לחברו מצד מה שהוא
מעולה. ואולם אשר ירצו הטובות לבעלי הרוע בגלל התועלת או התענוג הנה

אהבתם אמנם היא לעצמותם, בעצמות לא במין המקרה, והיא לאוהביהם במין
המקרה. וזה שהם אמנם ירצו הטובות לאוהביהם בעבור עצמותם. ואולם אהבת
הטובים הנה היא אהבה בעצמותם וזה שהוא לא ירצה הטוב לאהובו מפני עצמו
ואמנם ירצה לו הטוב מצד שהוא מעולה וטוב. הנה אהבת אלו תתמיד מה
שהתמידו חיים
ולמה שהיתה המעלה קיימת היתה אהבת אלו קיימת. וכל אחד

[Page 259] מאלו הוא טוב במוחלט, ר״ל בענץ פשוט לא מצורף ולא יתערב רע מה עם טוב
כלל. ואלו יועיל קצתם לקצת בעצמות וכן גם כן יתענג קצתם בקצת במוחלט כי
הטובים יתענגו במוחלט, ר״ל יתענג קצתם בקצת מפני שהפעולות המיוחדות לכל
אחד ממיני הב״ח הם אצלו ערבות. והפעולות המיוחדות באנשים אמנם ימצאו
לבעלי המעלה המתדמים ומפני ההתדמות אשר בין אלו יתענג כל אחד משניהם
בפועל אהובו כמו שיתענג בפועל עצמו. וזאת האהבה מבין מיני האהבות בראוי
שתהיה נשארת וקיימת יותר משאר החבות לפי שהנה (68v) יתקבץ בה כל מה שראוי
שימצא לנאהבים. כי כל אהבה תהיה זולת זאת הנה אמנם תהיה מפני התענוג או
המועיל וכל אחד משני אלו אם שיהיה במין מוחלט ואם כפי ההקש אל האוהב
ובמין מן הדמוי. ואין ספק שהמוחלט מאלו הוא יותר טוב מזולת המוחלט. וזאת
האהבה היא אשר ימצא לה המועיל המוחלט והערב המוחלט. ולזה יחויב שתהיה
החבה הזאת היא היותר צודקת שבחבות אחר שהיה האהוב בה הוא היותר אהוב
שבאהובים, רצוני המועיל המוחלט והטוב המוחלט, ולזאת החבה ימצא בעצמות
הטוב והמועיל אחר שהיה ימצא לה הטוב המוחלט והמועיל המוחלט. והבחינה
והנסיון אמנם יהיו ברוב באלו הדברים המוחלטים, רצוני שהאוהבים אמנם ינסו
קצתם קצת, וייטיבו להם בטובות המוחלטות. וזה כי אוהב התענוג.באמת הוא אשר
יתענג כל אחד משניהם בחברו תענוג מוחלט וכן הענין בתועלת המוחלט. אלא כי
הוא ראוי שתהיה זאת החבה מעטה מפני שאלו מעטים, רצוני המעולים, מפני
שהוא צריך בידיעת מציאות זאת החבה אל זמן נסיון. כמו מה שיאמר במשל שהוא
ראוי לאותם שיטענו האהבה שיראה ששניהם כפי מה שיטענו ושלא יקובל מאמר
שניהם בטענות האהבה עד שיראה שכל אחד משניהם אהוב אצל חברו ויאהב
בפעולותיו שהוא כך.
[17](1156b29-32)
אמר ואולם אשר ירצו המהירות ברצוי מי שיאהבוהו הנה הם ירצו שיהיו אוהבים ולא יהיו עד שתהיה האהבה מכל שניהם ותהיה מהם על השווי, ר״ל יאהב
כל אחד

[Page 260] משניהם חברו בשעור מה שיאהבהו האחר. כי רצוי המהירות אל רצוי
האהוב כבר ישוב אהבה. ולא תשוב האהבה רצוי המהירות ולא בזמן מהזמנים.
[18](4,1156b33-1157a14) אמר וזאת האהבה אשר היא אהבת הטובים תהיה תמימה מפני הזמן אחר
שהיא היותר ארוכה מהם זמן ומפני סבות האהבה אחר שהיתה מקבצת סבות
האהבה ומפני גם כן שסבות האהבה יהיו בכל אחד משניהם מתדמות וזה אשר ראוי
שיהיה לאוהבים. והטובים יתענג קצתם בקצת בתענוג מתדמה, רצוני שוה, וכן
יועיל קצתם לקצת. והאהבה אמנם תהיה יותר קיימת כשהיתה הסבה המחייבת לה
דבר אחד בעינו בשני האוהבים, רצוני במין והשעור, כמו שיהיה כל אחד משניהם
יועיל לחברו על השווי ויתענג בו על השווי ויותר מזה כשהיה התענוג או התועלת
בדבר אחד בעינו לא בשני דברים מתחלפים כמו החושק והחשוק. כי כל אחד
משניהם יתענג בחברו אבל תענוגם בשני דברים מתחלפים. כי החושק יתענג בצורת
חשוקו והחשוק יתענג בעבודת חושקו לו. וכשיחסר אחד משני אלו פעמים תחסר
האהבה מפני שכבר לא יהיה המביט אל החשוק בעת מה ערב או לא תהיה מן
החושק עבודה. והרבה מה שתתקים אהבת החשק כשאהב כל אחד משניהם (69r) חברו
לנסותו במדותיו כאורך הזמנים כי אורך הזמנים יורישם הדמות במדות. והפסק
החברה דבר ערב אצל אלו ואצל ההמרה וההעתק מאוהב אל אוהב. אבל המועיל
בזאת האהבה, רצוני אהבת החשק, הוא החושק כי החושק הוא מועיל אבל הם
מעטי האהבה והקיום.
[19](1157a14-18) אמר ואשר הם אוהבים בעבור המועיל למה שהיתה אהבתם נתכת אל האהבה
אשר הוא יותר מועיל, רצוני תעתק, הנה הם באמת אינם אוהבים קצתם לקצת, אבל
אמנם הם אוהבים בעבור אשר יראו שהוא טוב לנפשותם אם תענוג ואם תועלת.
ולכן אפשר שתהיה זאת האהבה בין הרעים ובין הרעים והטובים ובין אשר בם
דבר

[Page 261] משני אלו, רצוני מהרוע והטובות, לאי זו משתי הכתות היתה, רצוני לרעים
ולטובים.
[20](1157a18-25) אמר ואולם אשר יהיו אוהבים בעצמותם הנה מבואר שהם הטובים לבד מפני
שהרעים לא ישמח קצתם בקצת אם לא יהיה תועלת. ואהבת הטובים לבדה לא
תקשה ולא תקבל הרחבת הדבור מפני שהוא אינו נקל לקבל מאמר ולא הרחבת
הלשון על אשר כבר נוסה זמן רב. וזה שהאוהב בזאת האהבה לא יהיה ממנו עול
על אהובו בעת מן העתים ולא מה שידמה העול. וכשלא יהיה עול בזאת האהבה
הנה אין ספק שהוא יותר נשאר לה. ואולם במיני החבות האחרות הנה אין דבר מונע
שימצא בם העול או מה שידמה העול.
[21](1157a25-28) אמר ולמה שירוץ מנהג בני אדם שיקראו אוהבים אשר יתקבצו בעבור הועיל
קצתם לקצת מבעלי המדינה האחת וכל שכן במה שלא יסופק מזה שהוא טוב כמו
אשר יעזור קצתם לקצתם בהריגה. הנה יחשב שהעזר בהריגה במדינות יהיה בעבור
אשר הוא טוב אם ההצלה ואם זולת זה ממה שיקנה במלחמה.
[22](1157a28-36) אמר ולפי שכבר ירוץ המנהג שיקראו אוהבים אשר יאהבו קצתם לקצת מפני
התענוג כמו הנערים הנה יחויב עלינו שנקרא כמו אלו אוהבים, ר״ל נשימם נכנסים
תחת סוג האהבה. כפי זה הנה מיני האהבות יהיו רבים ואמנם הראשון מהם
באמתות אהבת הטובים מדרך מה שהם טובים, רצוני אשר יאהב קצתם קצת בעבור

הטובות לבד. ואולם הנשארים הנה אמנם יאמר עליהם שם האהבה בהדמות ובמין
מן ההשאלה מפני שהם אמנם יהיו אוהבים מפני מה שהוא טוב מה או דומה לטוב

[Page 262] לא טוב מוחלט וזה כי התענוג טוב מה אצל אוהבי התענוג. וכן הענין במועיל,
רצוני שהוא טוב מה. ואלו האהבות לא יתקבצו קבוץ ולא יתחברו חבור גמור עד
שישובו הם ואוהביהם דבר אחד, רצוני יתאחדו, מפני שאהבתם אינה לעצמותם
ואמנם הוא בעבור הערב או המועיל. הנה אהבתם אם כן במקרה ומה שבמקרה הנה
לא יתאחד (69v) התאחדות טוב.
[23](1157b1-3) אמר וכשהיו אלו נכנסות במיני האהבות, רצוני אהבת התענוג ואהבת המועיל,
הנה יהיו בעלי הרוע אוהבים קצתם לקצת בעבור התענוג והמועיל, רצוני שבעלי
הרוע יתענג קצתם בקצת ויועיל קצתם לקצת אחר שהיו מתדמים ואולם הטובים
הנה הם יהיו אוהבים לעצמותם, ר״ל מפני מה שהם טובים.
[24](5,1157b5-11) אמר ואלו הם חברים בתכונה האהביית הנפשיית ובפועל זאת התכונה. כי כמו
שבמעלה יאמר שהמעולה כבר יהיה מעולה בתכונה וכבר יהיה מעולה בפועל,
רצוני בפועל התכונה, כן באהבה. כי האוהבים כבר יהיו אוהבים בפועל אצל מה
שיתחבר קצתם קצת בחיות וישמח קצתם בקצת ויקנה קצתם בקצת הטובות וכבר

יהיו אוהבים בתכונת האהבה לבד ואם לא יפעלו פעולות האהבה. וזה כשהיו ישנים
או נפרדים במקומות כי הם כשהיו נפרדים הנה הם לא יפעלו פעולות האוהבים.
אבל תכונתם הנפשיית תכונת האוהבים מפני שפרודי המקומות לא יפסידו האהבה
במוחלט אבל אמנם יפסידו פעולות האהבה.
[25](1157b11-13) אמר ואם היה הפתיות הוא מום קבוע הנה כבר יחשב שהוא יחייב הפסד
האהבה בשכחה. ולכן יאמר שהזקנה תבטל אהבות רבות.
[26](1157b13-17) אמר ולא יראה שהזקנים המופלגים בזקנה יהיו בעלי אהבה מפני שהתענוג בם

[Page 263] מועט ולא יוכל אחד שיכלה ימיו בחברת מה שיצער או מה שאינו ערב כי הנה יראה
שהטבע ברוב יברח מן המצער ויתאוה הערב.
[27](1157b17-28) אמר ובעבור זה הנה אשר יאהב קצתם קצת ולא יתקבצו בחיות הנה הם יותר
ראוים שיתדמו האחים ורעים מאשר ידמו האוהבים מפני שאין לאחד מאלה
האוהבים דבר ידמה החברה בחיות אחר שהיו בלתי מתענגים קצתם בקצתם. הנה
הם כמהתלים אשר לא יתאוו אלא התועלת לבד אחר שהיה אין אצלם תענוג ואלה

הם אוהבי התועלת. ואולם השמחים העלזים הנה הם יתאוו הקהלה ולכן יאמר שאין
ראוי לכמו אלו שיהיו בעלי אהבה ורעות אבל בעלי חברה. כי זולת אלו אי אפשר
שיהיה מהם חברה קצתם לקצת מפני שלא יתענג קצתם בקצתם ולא ישמחו בדברים
בעינם כמו שיחשב שימצא לאהבה החברית. וכשהיה זה כן הנה האהבה אשר היא

ברוב אהבה היא אהבת הטובים כמו שנאמר פעמים רבות. כי הנה יחשב שהאהוב
המעולה הוא הטוב המוחלט והערב המוחלט. וכל אחד משני אלו הענינים ימצא
לאוהבים בעבור המעלה על השווי, רצוני שכל אחד משניהם יתענג בחברו תענוג
במוחלט ויאהבהו לפי שהוא טוב מוחלט לא טוב מה. וזה כי הטוב יתאוה הטוב
בשני אלו הענינים ויחשוק לו הטוב, (70r) רצוני בעבור תאות התענוג בו ותאות הטוב.
[28](1157b28-1158a1) אמר הנה האהביות הוא הפעלות ואולם האהבה היא תכונה ומעלה. ולכן <לא>

היתה האהבה במה שאין נפש לו. הנה היא אמנם תהיה עם התגמלות ואמנם יהיה ההתגמלות מפני הבחירה והבחירה מפני תכונת הדבור. ולכן האוהבים הטובים ירצו
הטובות לאהובים אצלם לא מפני ההפעלות אבל מפני התכונה שהיא המעלה.
וכאשר יאהבו האוהב יאהבו הטוב אשר הוא נמצא להם. ומפני זה כשהיה הטוב
אוהב היה אהובו טוב. הנה כל אחד משני
האוהבים הטובים יאהב מחברו הטוב

[Page 264] הנמצא לו ויתגמל בשווי ברצוי ובמין הנרצה, ר״ל ירצה התגמלותו ותועלתו המין
אשר ירצה לו האחר והשעור אשר ירצה לו. וזאת היא אשר יאמר לה אהבת השווי
והיא אמנם ברוב תמצא באהבת הטובים.
[29](6,1158a1-10) אמר ומפני זה מעט מה שנמצא בין בעלי המדות וההגדלה אהבה בעבור שיהיו
כבדים קצתם על קצת ויקשו להם ובעבור מעט שמחתם בקבוץ והקהלה. וזה שהנה
יחשב שהקהלה ברוב היא אהביית ופועלת לאהבה. ומפני זה היו הנערים מהירי
האהבה בעבור מהירותם אל הקהלה והתענגם בה. ואולם הזקנים הנה הם קשי

האהבה מפני שלא ישמח קצתם בפגישת קצתם אבל הם כעבד הרע המדות. ועל
האמת הנה יהיו אחים וריעים מפני שהם ירצו הטובות קצתם לקצתם ויפגשו
בשחוק ואולם אוהבים הנה אינם כן מפני שהם לא יתענגו בחברה בימיהם ולא
ישמח קצתם בקצת. וזה הפועל הוא יותר רב אהבה מזולתו, רצוני שזה הפועל הוא
פועל האהבה יותר משאר הפעולות.
[30](1158a10-21) אמר וראוי שיהיה אי אפשר שימצא יותר מאוהב אחד באהבה השלמה כמו
שאי אפשר שיחשוק אחד לרבים יחד. כי כל מה שהוא בתכלית וההפלגה הנה טבעו
יגזור שיהיה מצורף אל אחד כי אשר בתכלית הוא אחד. ולכן אי אפשר שירצה אחד
מרבים רצון הוא בתכלית לפי שאשר ישותף לו בו זולתו לא יאמר בו שהוא

בתכלית. וכבר ימעט גם כן מציאות רבוי האוהבים בטוביות למעוט מציאות
הטובים. לפי שהוא גם כן לא יעמוד על שהאיש אוהב אלא אחר נסיון ארוך

[Page 265] ותערובות רבות וחברה עצומה וזה קשה. הנה זה ענין ייחד אהבת הטובים. ואולם
האהבה אשר תהיה בגלל התועלת והתענוג הנה כבר יהיה בה יותר מאוהב אחד
יחד. כי אפשר שירצה האחד בהרבה מאלה מפני שכמו אלה ימצאו הרבה או יגיע
הנסיון בם בזמן מועט. וידמה שיהיה רוב משני אלה אהבה אשר תהיה בעבור
התענוג כשהיתה זאת האהבה תהיה מכל שניהם בשווי, רצוני שישמח קצתם בקצת

על (70v) השווי וישישו בדברים אחדים על השווי, וזאת היא כמו אהבת הבחורים ויותר
מי שתהיה לו זאת האהבה הם בעלי החרות. ואולם האהבה אשר תהיה לתועלת הנה
היא אהבת היושבים בשווקים.
[31](1158a22-24) אמר ובעלי השמחה העליזים הנה הם לא יצטרכו אל הדברים המועילים כלל
ואמנם יצטרכו אל הערב. ולכן לא ירצו קהלה קצת בני אדם וזה שאלה לא יסבלו
המצער.
[32](1158a24-27) אמר וראוי שלא ימתין אחד המתנה מתמדת על המצער ולא אם היה המצער
הוא הטוב בעינו, רצוני שלא ימתין אחד על הטוב המצער כל שכן מהמצער אשר
אינו טוב. ומפני זה נבקש שיהיו האוהבים בעלי תענוג וטובים יחד ואלה הם אשר
ימצא להם כל מה שראוי שימצא לאוהבים.
[33](1158a27-1158b3) אמר ואולם בעלי היכולת והממשלה ומה שדומה לזה מהמינים האלה מבני
אדם הנה הם יגלו שהם אמנם ישתמשו מהאוהבים דקחו אותם בעבור ההעדפה
עליהם. והסבה בזה כי בעלי התענוג אצל אשר יסברו שהם אוהבים בלתי בעלי
התועלת. ואולם שיהיו בעלי התענוג אצל אלו הם בעלי התועלת בעינם הנה לא
יהיה זה הרבה אבל מעט מפני שאלו לא יבקשו בעלי תענוג עם מעלה ולא בעלי
תועלת עם מעלה. כי הם אלו יבקשו התענוג עם מעלה התחבר בתענוג התועלת. וכן
אלו יבקשו המועיל עם המעלה התחבר במועיל התענוג. אבל אלה אמנם יתאוו
מבני אדם הקל ההתנועעות בעבור התענוג וירצו היותר ערבה שבתנועות לפועל מה

[Page 266] שיצוו בו. ואלה לא יתקבצו באחד בעינו הרבה, רצוני הערב בזה האופן והמועיל,
ואם היה כבר נאמר שהוא יהיה יחד ערב ומועיל. אבל המעולה במעלה השלמה לא
יהיה אוהב לאחד מאלה, רצוני לומר בעלי היכולת והממשלה, אם לא שתהיה
הממשלה מתוספת במעלה, רצוני תמימות המעלה. ואם לא הנה לא ישוה המעולה
במעלה וכאשר לא ישוה לו לא ידמהו. ולא תמצא באלו האהבה אשר תהיה בשווי
ברוב כל שכן מאשר תהיה בשווי במעלה מפני שזאת האהבה אמנם תהיה כשימצאו
בכל אחד משניהם דברים אחדים בעינם, כמו שתהיה המעלה הנמצאת באחד

משניהם אשר בעבורה היתה האהבה היא המעלה בעינה הנמצאת באחר והתועלת
אשר באחד משניהם הוא התועלת אשר באחר. וכן הענין בתענוג. ואוהבי אלה,
ארצה בעלי הממשלה, לא ימצא בם ובממשלה דברים אחדים בעינם בעבורם יהיו
אוהבים אבל הממשלה תקח האוהבים בעבור התענוג והאוהבים יהיו חברים אליה
בעבור התועלת.
[34](1158b4-5) אמר וכבר נאמר במה שזולת אהבת הטובים שהם חבות פחותות ושפלות
ושהם לא יתקיימו.
[35](1158b5-11) אמר ואמנם יחשבו אנשים שהם אהבות ואחרים שהם לא אהבות בעבור
(71r) הדמוי אשר ימצא ביניהם ובין האהבות אשר יהיו בעבור הדמוי במעלה ולהעדר
הדמוי. ואולם אופן דמויים באותם הנה הוא שהנה ימצא בם הערב והמועיל ושני
אלו נמצאים באותה האהבה יותר נוספים ממה שהם באותה, רצוני אהבת הערב
והמועיל, מפני כי זאת האהבה ימצא בה הערב והמועיל על השלמות, רצוני אשר
בעבור תאות המעלה.
ואולם אופן הפקד הדמוי בין שתי אלו הוא לפי שאותה לא

[Page 267] תשתנה, רצוני אהבת תאות המעלה, וזאת תשתנה במהרה ויפרד קצתם ומפני זה
יסברו הרבה מבני אדם שלא יקראו אלו חבות לפי שהם בלתי דומות לאותם.
[36](7,1158b11-14) אמר וממיני החבות מין אחר ימצא גם כן בהוספה וההפלגה וזה כאהבת האב
לבן והזקן לבחור והאיש לאשה וכל אדון למקבל אדנותו.
[37](23־1158b14) אמר וזאת החבה יש בה חלוף בין הנאהבים בה ובין אלו המינים עצמם מפני
שאין חבת האבות לבנים כמו חבת האדנים למקבלי אדנותם ואין חבת האב לבן
כמו חבת הבן לאב ולא חבת האיש לאשה כמו חבת האשה לאיש כי מעלת כל אחד
מאלו ופעולתו מתחלפת. ולמה שהיה החביב באלו אמנם הוא בעבור המעלה או

הפועל יחוייב שיתחלפו החבות באלו בהתחלף הדברים אשר בעבורם יהיו החבות.
ולכן לא יבקש כל אחד מאלו מחברו מין אחד מהפועל כפי מה שתגזרהו אהבתו.
הנה המוליד יבקש מהבן שיכלכלהו וכאשר כלכלו כפי מה שראוי תהיה אהבת האב
קיימת ובעלת האותות ואשר יבקש הבן מהאב שיהיה אצלו פעולות האב. וכן יבקש

האדון ממקבל האדנות עד שתהיה החבה ביניהם בלתי אשר יבקש מקבל האדנות
מהאדון. וכן ענץ האיש מהאשה.
[38](1158b23-1159a3) אמר וראוי שתהיה החבה השלמה באלו על היחס לא על השווי, ארצה כשלא
יהיו מחוייבי החבה באוהבים על השווי. וזה כי הוא ראוי שיאהב השפל משניהם
היותר טוב מהן יותר ממה שיאהב היותר טוב לפחות וכן הענין ביותר מועיל, רצוני
שהיותר מועיל שבשני האוהבים ראוי שיהיה אהוב יותר משיהיה אוהב. כי החבה
כשתמצא בשני האוהבים בשעור הראוי תהיה אז שווי מה, רצוני אהבתו מפני היחס,
ואם לא היה שווי אמתי כמו מה שיהיה באוהבים אשר פעולתם ממין אחד ובשעור

[Page 268] אחד. הנה השוה יאמר גם כן באהבה על שני ענינים כמו שיאמר ביושר. אחד
משניהם השוה בכמות והאחר השוה מפני ההתיחס. אבל הראשון ביושר זולת

הראשון באהבה. וזה שאולם השוה ביושר הנה הראשון בו הוא אשר היה בשעור
ההאותות השוה מפני היחס והשני בו אשר יהיה בכמות. ואולם הראשון באהבה,
רצוני הקודם, הנה הוא השוה בכמות. ואולם החבה אשר תהיה על ההתיחם היא
מתאחרת מזאת החבה, רצוני שתהיה (71v) החבה מכל אחד משני האוהבים על יחס
עצמות אחד משניהם אל האחר לא על השווי. וכשהתחלפו העצמויות הוא מבואר
שהנה ימצא בין העצמיות הפרש רב, רצוני שיתחלפו במעלה והרוע או במציאות או
בדבר אחר. וכשיהיה הרוחק מאד בין שניהם הוא מבואר שלא תהיה בין שניהם
אהבה ולא יכין אחד מהם נפשו לזה. וזה גלוי מאד באלוהות כי אחד לא יכין נפשו
שיהיה אוהב להם אחר שהיה יוסיפו אלה בטובות הרבה מאד. ויתבאר זה גם כן מן
המלכים וזה שאשר למטה מהם מאד לא יכינו נפשם שיהיו אוהבים להם. וכן אשר
אין להם שעור האותות בדבר מהדברים לא יכינו נפשם שיהיו אוהבים המעולים
והחכמים מבני אדם מאד.
[39](1159a3-5) אמר ואין בזה שעור ידוע בהבדל תכלה אליו האהבה ואם יתוסף ההבדל לא
תהיה אהבה. כי הנה יראה שכאשר הותיר אחד מבני אדם אחד בדברים רבים כבר
תהיה עם זה ביניהם אהבה. ואולם כשיעדיף עליו בדברים בתכלית מהרבוי והטוב
הנה לא תהיה אהבה. ואולם הגדר שבין שני אלו הוא בלתי מבואר ולא מוגבל
בעצמו.
[40](1159a5-12) אמר ומכאן יושג עומק מה והוא אולי האוהבים לא ירצו לאוהביהם הטובות
הגדולות כי אם היה זה כן יפול הבדל ותפסד האהבהו וגם כן הנה הם לא יהיו אז
תחת סוג אחד מסוגי הטוב. יחשב שהאוהבים הם מיני טוביות תחת סוג אחד, רצוני

שווים בטוביות, כמו מה שישתוה המין האחד ולכן יאמר שהאוהב יאהב הטובות

[Page 269] לאוהבו מפני שהוא הוא. אבל אם היה האוהב הוא אשר ירצה לאוהבו הטוב אשר
ראוי לו מאשר
הוא אדם ובתואר אשר יהיה ראוי בו הטוב האנושי הנה ירצה לו כל הטובות הגדולות.
[41](8,1159a12-21) אמר והרבה ממי שיחשב שהוא יאהב הכבוד ירצה שיתאהב יותר משיאהב,
ארצה שהוא ירצה שיהיה אהוב יותר משיהיה אוהב. ומפני זה היה אוהב המקבל
הענקה מבני אדם רבים. כי המקבל הענקה אוהב מתוסף באהבה לאשר יעניקהו
והוא יזדמן שיהיה אוהב יותר משיהיה אהוב. ושיהיה האיש אוהב הוא קרוב
משיחיה מכבד למי שיתאוה הכבוד לא לעצמותו אבל בעבור המועיל ויותר מי
שיתאוה הכבוד מבעלי הממשלה ובעלי האדנות. הנה אמנם יתאוה לו במין המקרה
לא בעצמות. שהם אמנם יתאוו הכבודות בעבור מה שבזה מן התקוה בהגעת
ממוניהם לפי שהם יחשבו שהם ימצאו מהמכבדים כל מה שיצטרכו אליו וישמחו
בכבודותיהם וישימו אותם הוראה על טוב האמונה.
[42](1159a22-1159b12) אמר ואולם אשר יתאוו הכבוד מאשר הם בעלי ממשלה וידיעה הנה (72r) אמנם
יתאוו הכבוד מהם לפי שיתאוו שיבטחו בזה שהם בעלי האותות וידיעה כמותם.
הנה הם ישמחו כשהם טובים ובאהבת המכבדים להם בזה אחר שלא יכבדו הטובים
אלא הטובים ולא בעלי האותות וידיעה אלא בעלי האותות וידיעה. וכן יאהבו גם כן
שיהיו אהובים מפני
שהחבה נבחרת בעצמותה. ויחשב שהוא יותר ראוי שתהיה

[Page 270] באהוב מאשר הוא באוהב והראיה בזה האמהות אשר נשמח באהבתם כי קצתם יתנו
ממוניהן כלו לולדיהן מבלתי שכר ולא יבקשו גמול במה שיגיעו מן הטובות
לולדיהן. ובכלל הנה לא יאהבו דבר אלא טוב ענין הילדים. אבל כבר יאהבו הילדים
ואם לא יהנו להם בדבר ממה שראוי שיהנו בו הנערים בעבור סכלותם בראוי להם.
וכאשר היתה החבה יותר נבחרת באהוב מאשר היא באוהב והיה שישובח אשר
יאהב האהבות הנה יחויב שתהיה מעלת האהבה היא עשית תכונת האהבה מכל
אחד משני האוהבים עד שיקובץ הנבחר והמשובח בכל שניהם, רצוני שיהיה כל

אחד מהם אוהב ואהוב. וכאשר היה זה הנה אשר תמצא בם החבה כפי הראוי לא
על השווי הנה גם כן קיימים על האהבה. וזאת היא אהבת המתיחסים במעלה.
ואולם אהבת השווי הנה היא יותר ראוי שתהיה בשוים במעלה כמו שאהבת
ההתיחס היא יותר ראוי שתהיה כמתחלפים במעלה, ר״ל שתהיה האהבה, ר״ל
החבה, ופועל החבה בכל אחד משניהם כפי שעור מעלתו אל מעלת חברו. ואמנם
היה אהבת אלו קימת כמו אהבת השוים לפי שאלו מתדמים, ר״ל מתיחסים,
וההתיחס שווי מה, רצוני אהבה מה שוה, וכל שכן אהבת התדמות בעלי העלוי
מפני שסבת קיום חמריהם קיומם בעצמותם על המעלה. ואלו כמו שאמר לא
יצטרכו אל הדברים הרעים ולא יפעלם קצתם בקצת אבל ימנע קצתם קצת מזה אחר
שהיו בלתי פועלים זה בשיחטיאו הטובות ולא יצוו האוהבים בשיחטיאו אותם.

ואולם הרעים המתדמים אין להם קיום החבה מפני שהם לא יתקימו על ההתדמות
הנמצא בם אבל ישתנו בעניניהם. ואמנם יהיו אוהבים זמן מועט וכל אחד מהם
ישמח
ברוע חברו. ואלו כמו שאמרנו לא יתקימו מצד הדמוי ואולם מצד התועלת

[Page 271] והתענוג הנה כבר יתקימו הרבה מה שהתמידו מקנים התענוגים והתועלת קצתם
לקצת.
[43](1159b12-15) אמר ויחשב שהחבה אשר בעבור התועלת אמנם תהיה ברוב בין שני הפכיים
כחבת העני לעשיר והסכל ליודע אבל העשיר לא יאהב העני מצד מה שהוא עני וזה
שהוא יתאוה ממנו תמורת מה שיתן מהממון דבר אחר.
(72v)[44](1159b15-19) אמר וראוי שיכניס אחד בחבת ההפכיים החושק והחשוק והיפה והמגונה. אבל
אם אוהב המגונה ליפה מפני יופיו לא יאהב היפה למגונה מפני גנותו. ומכאן יראה
שהחושקים ראוי להלעיג בם אחר שירצו בעת מה שיחבבו וכאשר היו מחבבים הנה
ראוי שיהיה בם האותות בעבורו היו מחובבים וכאשר לא היה בם האותות לדבר
מהדברים ורצו שיחבבו הנה הם ראוי להלעיג בם.
[45]1159b19-23 אמר וראוי שתהיה תשוקת ההפך אל ההפך במקרה. וזה שההפך אמנם יתאוה
אשר הוא טוב וזהו הממוצע. משל זה שאין הטוב ליבש שישוב לח אבל שישוב אל
האמצע וכמו כן הטוב לחם אינו שישוב קר אבל שוה. ירצה לפי מה שאחשב
שההפלגות בדברים המורכבים יתאוו המצוע.
[46](1159b23-9,1160a7)
אמר אלא שזאת החקירה היא בלתי מבוארת מזאת החכמה, ר״ל בלתי עצמותיית לה, ונעזבה. כי הנה ידמה כמו שנאמר תחלה שלא יהיו החבה והשווי
נמצאים אלא במה שייוחס אלינו ובנו מפני שהנה יחשב שבכל השתופים ומעשים
שווי מה ואהבה מה. כי המעיינים יחד בספר אחד יקראו אוהבים וכן התקיפים
יקראו אוהבים ובכלל הנה כל אנשים ישתתפו בפועל מה יקראו אוהבים. ושעור
אהבתם תהיה כשעור השתוף והעזר. ואמנם יאמר במשלים שאשר יהיה לאוהבים

[Page 272] הוא משותף מפני שהאהבה שתוף. ולכן כל מה שלאחים ולחברים משותף. וחלק
היותר טוב באלו השתופים מן התועלות אשר בעבורם השתוף משוער אם לקצתם
הנה יותר ואם לקצתם
הנה פחות ומפני זה היו קצת האהבות יותר וקצתם פחות,
רצוני שהאהבה תמשוך הטוב הנמצא במעשים. וכן השווי בעצמו יתחלף בהתחלף
השתוף. ומפני זה היתה אהבת האבות והבנים והאחים והחברים קצתם בקצת
ואהבת בעלי המדינה האחת קצתם לקצת מתחלפת, רצוני שאהבת האבות והבנים
תתחלף לאהבת האחים וכן אהבת האחים תתחלף לאהבת החברים
ואהבת החברים תתחלף לאהבת בעלי המדינה וכן בשאר החבות. ומפני זה היו מיני השווי באלו
מתחלפים והיה השווי יקבל הרוע יותר אצל החבה הגדולה מאשר הוא אצל החבה

השפלה. ולכן היה גזלת הממון מהחבר יותר רע מגזלתו מן המשותף במדינה
ועזיבת עזר האחים יותר רע מעזיבת עזר הנכרים וכן הכאת ראש האב יותר רעה
מהכאת ראש מי שאינו אב.
[47](1160a7-8) אמר ויראה שהשווי יתוסף בתוספת החבה כאלו הם בדברים בעינם ותכלה
הוספתו אצל מציאות השווי.
[48](1160a8-18) אמר וכל מיני השתופים החלקיים הם דומים חלקי התכונה המדינית, (73r) רצוני
השתוף הכולל, כי הם כלם יכונו דבר אחד בעינו והוא אשר תכונהו התכונה
המדינית. הנה הוא יבוקש בכל אחד משניהם מה שהוא נאות בחיים. ויחשב בשתוף
המדיני שהוא ישמח באשר הוא יותר נאות בשיהיה חבר לו מהתחלה ויתקיים גם כן
וזאת היא כונת מניתי הנימוסים. ויחשבו שהשווי הוא היותר נאות לכולל, ר״ל
לאדם הכולל, כי שאר השתופים החלקיים יתאוו היותר נאות החלקי. כמו אשר
ירכבו הים לקניית הממונות או לדבר ממה שיורכב בעבורו הים. כן
המשותפים גם

[Page 273] כן באמיצות יתאוו היותר נאות בהריגה והוא אם הממון אם היה תאותם הממון ואם
הנצוח אם היתה תאוותם הנצוח או ללקיחת מדינה אם היתה תאוותם לקיחת
המדינות. וכן הענין בבעלי הקנין האחד, רצוני שדרישתם יחד הוא הטוב החלקי
אשר יבוקש באותו הקנין.
[49](1160a19-20) אמר ויחשב בקצת השתופים שהם יהיו בעבור התענוג בקבוץ והמנוחה כמו
הקבוצים אשר יהיו לבעלי המדינות בעבור הזבחים והקרבנות, ירצה אשר יקראו
אצלנו בחגים.
[50](1160a21-23) אמר הנה ידמה שיהיו אלה כלם נכנסים תחת התכונה המדינית, רצוני השתוף
הכולל, כי המדינה לא תתאוה אשר הוא יותר
נאות לאדם מה אבל אשר הוא יותר נאות לכל.
[51](1160a23-30) אמר ואשר יקריבו הקרבנות בכל חייהם ויכבדו האלוהות באלו הקבוצים הנה
הם יקנו בזה לעצמותם רפיון מהמעשה עם תענוג. וזה גלוי מהזבחים והחגים
הקדומים כי אלו החגים הונחו אחר קבוץ הפירות ואמנם יקחו תאריכם מזאת העת
לשני ענינים, אחד מהם כי השלימם קבוץ הפירות הוא בזה העת והשני שהקרבנות
בם כאלו הם תודה ושבח על הגעת הפירות בשנה ההיא. וכשהיה זה כן הנה יראה
שכל השתופים הם חלקים לתכונה המדינית, רצוני השתוף הכולל, ושימשך כל
שתוף אהבה מה בכמו אותו השתוף.
[52](10,1160a31-33) אמר ומיני התכונות המדיניות, ירצה ההנהגות, שלשה והסרותיהם שלשה,
ארצה בחסרות המקבילות להם. והמין הראשון אדנות המלך, ירצה המלך האחד
המעולה. והשני אדנות הטובים, ירצה המלכים הרבים המשגיחים על ההנהגה
המעולה וזה יהיה כשיעמוד כל אחד מהם בחלק מן ההנהגה זולת החלק אשר יעמד
בו האחר כשלא יזדמן שיתקבצו חלקי ההנהגה המדינית באחד. אמר והשלישי אדנות הכבוד, ירצה המדינה אשר תכליתה הכבוד.

[Page 274] [53](1160a33-34) אמר והשלישי אדנות הכבוד, ירצה המדינה אשר תכליתה הכבוד.
[54](1160a34-36) אמר וקצת האנשים יקראם ההנהגה וטוב אלו כלם אדנות המלך והיותר חזקה
שבהסרות ההסרה אשר תקרא אדנות הקבוץ.
[55](1160a36-1160b6) אמר ואדנות הנצוח והמלך אחד בעינו בצורה וביניהם חלוף (73v) גדול מפני
שהמנצח כונתו מה שהוא טוב לו וכונת המלך מה שהוא טוב למי שישימהו אדון
לא טוב לעצמו. כי לא ימלוך מי שאינו מספיק ההנהגה ולא מעולה בכל המעלות
וזה שהמלך כשהיה מעולה ומספיק ההנהגה הנה לא יצטרך אל דבר וכשלא יצטרך
אל דבר הנה אין כונתו באדנותו תועלת עצמותו אבל תועלת המונו.
[56](1160b6-7) אמר ומי שלא היה כן הנה ראוי שיהיה אדון בספיקת כפים, ירצה בהזדמן לא
בהאותות וראיות.
[57](1160b7-9) אמר והמנצח הפך המלך באמת מפני שהוא יבקש הטוב לעצמותו והמלך
לזולתו. וזאת ההסרה היא הרעה שבהסרות והרבת מהן הגלות שהיא רעה. והיא
בעצמה כן מפני שהיא הפך הטוב המוחלט אשר הוא אדנות המלך והפך הטוב
המוחלט הוא הרע המוחלט.
[58](1160b10-12) אמר והאדנות יעתק מהמלך לנצוח מפני שהנצוח רוע לאדנות אחדיית, רצוני
רוע לאדנות מולך אחד. ולמה שהיה אדנות המלך והנצוח כל שניהם לאדון אחד
ולא יתחלפו אלא בתכלית האדון היה העתק זה האדנות מהמלך אל הנצוח בהעתק
האדון לבד וזה דבר בתכלית הקלות.
[59](1160b12) אמר ואולם אדנות הטובים הנה לבעבור רבוי האדנים יעתק אל אדנות המעטים, ירצה אל אדנות
העשירים אשר יניחו התכלית מן ההנהגה הסדר בהוצאה
וזאת היא הסרת זאת האדנות.

[Page 275] [60](1160b12-15) אמר והיא היותר רעה שבאדניות לפי שהאדנים יחלקו ממון המדינה על בלתי
ראוי וישימו כל הטובות או רובם לעצמות! וישתדלו שיהיו האדניות לעולם לאנשים
בעינם, ירצה לבנים ובני הבנים לפי מה שאחשב, לפי שהסדר בהוצאה אצלם היא
סבת האדנות.
[61](1160b15-16) אמר ויהיו האדנים בזאת המדינה מעטים ובעלי רוע תמורת מי שיהיה ראוי
לאדנות מן המעולים.
[62](1160b16-19) אמר ואולם אדנות הכבוד הנה יעתק אל אדנות הכולל, ירצה הקהליי, והוא
אשר יכונה בחירות. כי שני אלו האדניות מתקרבי הגדרים מאד מפני שאדנות
הכבוד יבקש גם כן שיהיו האדנים בם רבים ושיהיו יחד בכבוד שווים.
[63](1160b19-21) אמר ואדנות החרות מעטת הרוע מפני שהסרתה ממין אדנות הכבוד מעט.
[64](1160b21-22) אמר ואל אלו ההסרות ישתנו אלו האדניות ברוב ויקל העתק קצתם לקצת
ואולם מה שזולת אלו ההעתקים כמו שיעתק המלך אל בלתי הנצוח הנה ימעט
ויקשה. וזה אשר חקהו אריסטו. והוא חלוף סברת אפלטון בהעתק אלו האדנויות

וזה שאפלטון יסבור שהנהגת המלך תעתק תחלה אל אדנות הכבוד ואדנות הכבוד (74r) אל אדנות הסדר בהוצאה ואדנות הסדר בהוצאה אל אדנות הקבוץ ואדנות הקהל אל
אדנות הנצוח. וידמה שהוא כאשר יחקור מזה נראה שהדבר אשר ירח מרוצת
הטבע בהעתק אלו האדנויות הוא מה שאמרו אריסטוט׳ לא מה שאמרו אפלטון.
[65](1160b22-27) אמר וכבר אפשר שנמצא כמו אלו ההנהגות בהנהגת הבתים וזה כי מעשי האב
לבניו בבית ידמו
מעשי המלך להמונו כי המלך ישגיח להמון כמו שישגיח האב

[Page 276] בבנים ולכן קרא אומירש המלך אב וזה לפי שהמלך יצטרך שיהיה אדנותו אדנות
אבותיי.
[66](1160b27-1161a3) אמר ואולם אצל הפרשים הנה אדנות האב נצוחי. הנה הם יקחו בניהם כמו
העבד. ואדנות האדון לעבד נצותי מפני שהאדון אמנם ישתמש מהעבד במה שהוא
יותר טוב לו לא לעבד. ואולם אדנות האב לבנים יראה שהוא נכון וישר ואולם
הפרשים הם טועים. ואולם אדנות הטובים הנה מפני שאדנותם מתחלף וזה שכל
אחד מהם יעמוד באשר ראוי שיעמד בו וימסור אל הזולת מה שאין מדרכו שיעמד
בו, הנה אדנותם ידמה בבית אדנות האיש והאשה וזה שהאיש ישתרר בבית על
הדברים אשר ראוי שישתרר עליהם האיש וימסור אל האשה כל מה שיאות בה
השררה עליו גם כן. וכשהיה האיש ישתרר על כל מה שיש לו ומה שלאשה ישוב אל

מעוט האדנות, ירצה שהוא ישוב אל ענין דומה באדנות המעטים, רצוני העשירים.
ואמנם יעשה זאת בהאותות אשר יחשבהו מנפשו אם כח ואם סדר בהוצאה לא
כשזה יותר טוב. ופעמים ישתררו הנשים בכמו אלו הבתים והמדינות אשר ידמו אלו
הבתים כשהיה נמצא בם זה ההאותות אבל שררתן לא תהיה כפי המעלה אז אבל
תהיה בעבור העושר והכח כמו שיהיה הענין באדנות המעטים, רצוני שהאדנות בם
אינו כפי המעלה אבל כפי הצמצום.
[67](1161a3-9) אמר ואדנות האחים בבתים ידמה אדנות הכבוד מפני שהאחים ישתוו בכל דבר
זולת השנים. ולזאת הסבה כשהיה התחלפם בשנים מתגדל לא תהיה שם חבה
אחוויית. ואולם אדנות ההמון, רצוני אדנות הכני חורים, הנה הוא ידמה ברוב
מאדנויות הבתים אשר אין הנהגה בם כי בעלי זה הבית הם משתווים וכן אדנות
הקבוץ האדון בם חלוש.

[Page 277] [68](11,1161a10-21) אמר ולכל אחת מאלו ההנהגות הששה ממשלה מיוחדת, ר״ל הנהגה מיוחדת,
ובכל אחת מהן תמצא החבה בשעור מה שימצא השווי בה. אם חבת המלך לאשר
ישתרר עליהם הנה תהיה עודפת כפי העדיפם בהטבה והמעשים והם גם כן יאהבוהו
כפי הטבתו עליהם. כי המלך כשהיה טוב ייטיב (74v) אל מי שימלוך וישקוד עמם כדי
שיהיו פעולותם שוות כשקידת הרועה עם צאנו. ולכן היה אומירש המשורר יקרא

האדנים בשם נגזר משם הצאן וזה האדנות הוא היותר טוב שבאדנויות. ואמנם
יתחלפו אדנות האב והמלך בגודל התועלות, רצוני שאדנות המלך יותר גדול תועלת
ויותר כולל מאדנות האב, ואולם בסוג הנה הוא אחד. כי הנה יחשב באב שהוא עלה
לישות הבנים וגדולם ומוסרם. ולכן יחויב על הבנים שיגמלו במה שיחויב לו מן
הכבוד ויגמול הוא גם כן בו מי שקדם מאבותיו. כי האב שר הבנים בטבע וכמו
שהוא אב למי שהוליד מהבנים כן הוא בן למי שקדם מאבותיו. וזה הוא ענין המלך
עם אשר ימלוך עליהם, רצוני שחבתו בם תהיה חבה אבויית וכבודם לו יהיה כבוד
בנותיי כי המלך עלת ישות הנפש והוויתה וגדולה ומוסרה ומפני זה יכבדו הבנים
האב.
[69](1161a21-22) אמר והאהבה והשווי באלו אינו אחד בעינו אבל מעדיפים כפי ההאותות,
רצוני שהתבה תהיה יותר באשר יהיה השווי יותר.
[70](1161a23-30) אמר וכמו כן החבה באדניות הטובים תהיה גם כן בשעור המעלה, רצוני
שהיותר טוב יותר רב חבה ובכלל הנה תהיה החבה להם בשעור מה שראוי לכל
אחד מהם וכן השווי. ואולם חבת האחים הנה היא שוה ותדמה חבת החברים מפני
שהם שווים ומתקרבים ואשר הם דומים הנה
הפעליותיהם ימצאו יחד, רצוני בעת

[Page 278] אחד, והם מתדמי המדות ברוב. ואלו ידמו בעלי אדנות הכבוד מפני כי זאת ההנהגה
תרצה שיהיו המדיניים שווים בהאותות ושיהיה האדנות בם חלקי ובשווי, ר״ל בכל
איש. וכן החבה באלו גם כן תהיה שוה והשווי בחלוף הענין במדינת המלך
והטובים.
[71](1161a30-1161b6) אמר ואולם בהסרות השלש הנה כמו שהשווי בם מועט כמו כן החבה גם כן
מועטת ופחות מה שתהיה ביותר רעה מהם והוא הנצחון. כי אין בנצחון דבר מן
החבה והשווי אם לא שיהיה מעט. כי המנצח אין בו דבר משותף לאדון הנה אין בה
חבה ולא שווי. וזה כי השתוף אשר בין האדון ומקבל האדנות ידמה השתוף אשר
בין האומן והכלי והנפש והגוף והאדון והעבד כי אלו יקבל תועלת בם אשר ישתמש
מהם ויקבלו הם תועלת גם כן כאשר ישתמש מהם. אבל אין לכלי חבה לאומן ואין
לגוף חבה לנפש אחר שהנה אין להם נפש. וכמו כן לא ימצא בין שניהם שווי ולא
יהיו החבה והשווי גם כן בבעלי הנפשות איך מה שנפל כי בעלי הנפשות אשר אין

דבור להם לא תמצא בם חבה ולא שווי אלא בשתוף השם. וכמו כן העבד לא ייחבב
במה שהוא עבד וזה שהוא אמנם הוא עבד במה שהוא כלי והכלי אין לו חבה ולכן
יאמר שעבד כלי בעל נפש והכלי הוא עבד בלתי בעל נפש. הנה הוא עבד לא תיוחס
החבה אליו ואמנם תיוחס (75r) אליו מאשר הוא אדם.
[72](1161b6-7) אמר וכבר יחשב שהוא מחויב שיהיה בכאן שווי מה
בין כל שני אנשים

[Page 279] משותפים ויותר וזה אם בנימוס או בתנאי והסכמה וכמו כן החבה אין ספק שתהיה
בין כל שני אנשים משותפים בשעור מה שבין שניהם מהשווי.
[73](1161b8-10) אמר ובשדרות התגבוריות החבה מעטה והשווי כמו כן. ואולם בשררת ההמון,
רצוני הקהליית, הנה השווי בה והחבה יותר מפני שיש בם דברים משותפים רבים
והם משתוים באותם הדברים. וכל חבה כמו שנאמר אמנם תהיה במעשים כוללים,
ר״ל משותפים.
[74](12,1161b12-13) אמר וראוי לשים הפרש בין החבה אשר תהיה מפני הסכמת הסוג, רצוני
היחסים, והתבה אשר תהיה מפני החברה, ירצה שאותה טבעית וזאת מפני המנהג.
[75](1161b13-15) אמר ואולם החבות המדיניות והקהליות, רצוני אשר יהיו בעבור החברה, כמו
אשר יהיה בין אנשים אשר ירכבו ספינה אחת בעינה או ילכו דרך אחד בעינו וכל

מה שידמה לזה הנה הם דומות בחבות אשר יהיו מהמעשים אשר יהיו בגלל השתוף בדבר אחד או בדברים אחדים בעינם. וזה שהם אמנם יהיו בעבור ההתגמלות
במועיל וההזמנה כפי צורך כל אחד משניהם אל מה שאצל חברו.
[76](1161b15-16) אמר וראוי שיכניס אחד בזה הסוג חבת הנכרים, רצוני קצתם לקצת.
[77](1161b16-33) אמר וכבר יראה שהחבות היחסיות רבות הרוע וההפסד אלא שהם כלם יתיחסו
בשהם כלם חבה אבויית. והמולידים יחבבו הילדים מפני שהם חלק מהם ויחבבו
הילדים המולידים מפני שהם מהם. והכרת המולידים באשר הם מהם יותר רבה
מהכרת הילדים באשר הם מהם ולכן היה הנולד יותר מיוחד כמוליד מהמוליד

בנולד כי אשר הוא חלק מהדבר הוא יותר מיוחד בדבר מהדבר בפועלו. והנולד הוא
חלק מהמוליד כמו הנימוס והשיר והמוליד פעל הנולד. ולא תעדיף חבת
המוליד

[Page 280] בזה הענין לולד חבת הולד לו אבל בזמן גם כן, רצוני שחבת המוליד לולד קודמת
בזמן מחבת הולד למוליד מפני כי האבות יחבבו הילדים לשעתם תכף שיולדו

ואולם הילדים אמנם יחבבו אחר שיעבור בם זמן עד שיכירו מולידם אם בשכל ואם בחוש. ויתבאר מזה שהאמהות יותר רבות חבה מן האבות לפי שרוב חלקי הבן הוא
מן האם. הנה שני המולידים יחבבו הילדים לעצמותם מפני שאשר מן הדבר כאלו
הוא אחר הוא הוא זולת שהוא נבדל. ואולם הילדים הנה הם יחבבו המולידים מפני
שהויתם מהם. ויחבבו האחים קצתם לקצת מפני שהויתם מאנשים בעינם והם
האבות. והאנשים אשר יתדבק קצתם לקצת זה ההתדבקות הוא היחס ומפני זה
יאמר (75v) ביחסים שהדם אחד והשורש אחד וזה שאלו הם דבר אחד במין מה והם
נפרדים. הנה הם אחד בקצת והם נפרדים בקצת.
[78](1161b33-1162a1) אמר והקבוץ בגדול ובצמיחה רב ההאותות לפועל החבה כמו מה שיקרה
לסוסים הנקשרים בקשר אחד כי המתחבר יאהב בן גילו ושוכני עיר אחת חברים
מפני עמידתם במקום אחד ומפני זה תדמה החבה החבוריית חבת האחוה.
[79](1162a1-4) אמר ואולם חבת בני האחים קצתם לקצת ושאר הקרובים הנה הסבה בם שהם
מתילדים מהאנשים בעינם, ר״ל מאב אחד ואם אחת, ויתרונם בחבה יהיה כפי שעור
קרבתם מן ההתחלה האחת אשר ישתתפו בה ורחקם ממנה.
[80](1162a4-7) אמר והחבה אשר תהיה בילדים למולידים ובבני אדם לאל היא מסוג אחד

[Page 281] והיא חבת הדבר הפועל הטוב והעלוי וזה כי בפעולתם היותר גדולה שבהטבות
אחר שהיו עלת ההויה והגדול והמוסר, אם האל הוא לכל ואם המוליד הוא לילדים.
[81](1162a7-16) אמר ובחבת החברים מן התענוג והתועלת יותר ממה שבחבת הנכרים כפי
שעור שתופם ומעשיהם בחיים, רצוני ששתופיהם בחיים יותר רב ויותר ארוך
משתוף הנכרים. וכמו כן בחבת האחוה מהתענוג והתועלת כמו מה שיש בחבת
החברים וכל שכן בבעלי ההאותות מהם המתדמים כי חבת קצתם לקצת תהיה
בשעור התדמותם במדות וקרבתם מאנשים בעינם, רצוני אשר היו סבתם, וכל שכן
כשהיו גדלים יחד ולקחו מוסר יחד ואורך נסיון קצתם לקצת באהבת השלמות עד
שתתקיים חבתם מאד. וכן תמצא החבה בשאר הדברים המחיבים החבת בשעור מה
שתמצא באשר הם מסוג אחד, רצוני כי כמו שתעדיף החבה הסוגיית כפי העדיפם
בקרבתם ורחקם מפועל החבה והוא האב המשותף להם כן תעדיף אשר תהיה מפני
שאר הדברים הפועלים החבה כפי יתרון הדברים ההם בעצמם.
[82](1162a16-26) אמר ואולם החבה אשר בין האיש והאשה הנה היא חבה מבעיית והיא חזקת
קדימה מן החבה המדינית בזמן והטבע כמו שחבת אנשי הבית יותר חזקת קדימה
בטבע והזמן מחבת אנשי המדינה כפי שעור מה שהבית קודם בטבע על המדינה
ויותר חזק הכרח במציאות, רצוני במציאות האדם. וגם הנה פועל האשה והאיש


המשותף הוא בהולדה והיא הקודמת שבפעולות המשותפות בטבע אחר שהיה כולל האדם וזולתו, רצוני שהוא ימצא לבעל חיים, והוא הפועל הראשון יחייב לזכר
ולנקבה הקבוץ (76r) במדור אחד ובעבורו ידור הב״ח בישוב אחד. ואולם הזכר והנקבה
מבני אדם הנה הם לא ידורו בישוב אחד מפני ההולדה לבד אבל עם זה מפני העזר

בתחיה כי מעשה האיש בטבע בלתי מעשה האשה וכל אחד משניהם יצטרך אל

[Page 282] מעשה חברו. וכאשר יהיו המעשים המיוחדים משותפים (ימצא ההתגמלות בחיות
הנה האיש והאשה כשישימו מעשיהם מיוחדים משותפים) מצאו ההתגמלות בחיות.
ומפני זה אנו רואים שזאת החבה תקבץ המועיל והערבות. גם כן הנה היא כשהיתה
מעולה היתה נמצאת ביניהם כפי שעור ההאותות הטבעי, רצוני מפני מה שלכל
אחד משניהם מעלה תיחדהו ויהיה שעור החבה ביניהם כפי שעור ההאותות.
[83](1162a26-29) אמר וראוי שיתענג כל אחד משניהם במציאות הקשר ביניהם ויחשב שזה
הקשר הוא הילדים. ומפני זה כליון תענוג מי שאין לו ולד יהיה יותר מהיר כי
הילדים טוב משותף להם והמשותף יקבץ ויקשור.
[84](1162a29-33) אמר ואמנם הדרישה איך ראוי שתהיה חברת האיש לאשה בחיות ובכלל איך
ראוי שתהיה חברת האוהב לאוהבו בחיות הנה יראה שאין המבוקש דבר בלתי
דרישה איך יהיה השווי בין שניהם בחיות. כי הוא מן הגלוי שאין ראוי שיהיה חיות
האוהב עם אהובו בחיותו עם הנכרי ולא גם כן חייו עם החבר במוחלט כחייו עם

החבר בלמוד, רצוני הריע בלמוד.
[85](13,1162a34-1162b1) אמר ולמה שהיו החבות שלשה מינים כמו שנאמר לפנים והיה בכל אחד
משניהם כבר תהיה החבה והאהבה על השווי מכל שני האוהבים וכבר תהיה על
ההעדפה הנה הטובים תהיה אהבתם על השווי לפי שהטוב לא יאהב הרע על השווי
וכמו כן יהיו, רצוני הטובים, מתענגים על השווי.

[Page 283] [86](1162b1-2)
אמר וכמו כן ימצאו האוהבים בעבור התועלת שוים ומתחלפים וכן האהבה אשר תהיה בעבור התענוג ימצאו בה שני המינים.
[87](1162b2-4) אמר אבל ראוי אם בשני השוים הנה תהיה חבתם שוה ושיהיו שוים בשאר כל
הדברים ואם אשר אינם שוים הנה ראוי שתהיה ההעדפה ביניהם בחבה כפי שעור
יחס קצתם אל קצת.
[88](1162b5-8) אמר ומיני התרעומת אשר בעבור הקלון אמנם ימצאו בחבה אשר תהיה בגלל
התועלת. ובאמת תהיה התרעומת בזאת לבד <א>ו יהיה בה יותר מזולתה. כי אשר

הם אוהבים בעבור המעלה יחבבו שייטיב קצתם אל קצתם בפועל מפני שההטבה בחבה תמצא משני המחבבים בטבע בגלל המעלה והחבה, רצוני בטבע המעלה
והחבה שתמשך לשתיהן ההטבה.
[89](1162b8-13) אמר ומחלקת אלו אינה תלונה ולא (76v) תרעומת מפני שלא יקשה על אחד להטיב
הפועל אל מי שיחויב. והפועל הטוב למה שהיה משמח הנה האוהב המעולה לא
ינקם מאוהבו אלא בטוב הפועל כשהיה מופלג. אבל עם טוב הפועל ואם היה
מופלג הנה אין שם תרעומת כי האוהב יסבור שהוא כבר מצא ממנו למעלה מתאותו
וכאשר מצא תאותו מאוהבו לא היה שם תרעומת מפני שזה אמנם היה ממנו
לאוהבו טוב וכל אדם יתאוה הטוב.
[90](1162b13-14) אמר ולא יהיה התרעומת גם כן רב בחבה אשר מפני התענוג מפני שהדבר
אשר ישמחו בו ויתענגו בו יהיה נמצא לשניהם יחד כי כל אחד משניהם ישמח
בחברו ויתענג באמתתו יחד.
[91](1162b14-16) אמר וראוי שיהיה אשר לא יתן תודה לאוהבו ולא ישמח בו ראוי לשחוק בו
בקריאת האהבה כי מי שזה דרכו אפשר שלא יתקיים עמו אפילו יום אחד.
[92](6-2111162b) אמר
ומהאהבות אהבה תלוניית והיא האהבה אשר תהיה בגלל התועלת כי

[Page 284] אשר ישתמש קצתם בקצת בגלל התועלת יתאוה כל אחד מהם מן התועלת יותר מן
הראוי. ויתלוננו אחיהם מפני שיבקשו שיועילום כפי שעור תאוותיהם ולא יצדיקו
אותם על שיועילום כשעור מה שבם צורך אליו. ובעלי טוב הפועל לא יעמדו תמיד
על האצלת כל מה שיצטרכו אליו המתפעלים, רצוני התאוניים והם יתלוננו מהם
תמיד.
[93](1162b21-29) אמר וידמה שתהיה החבה אשר בגלל התועלת על שני מינים כמו השווי. כי
כמו שהשווי ממנו מה שלא יהיה קנוי והוא השווי הטבעי וממנו מה שיהיה קנוי
והוא ההנחי הנימוסי, ר״ל אשר בתורה, כן החבה ממנה טבעית מדותיית והיא
תתחבר בשווי הטבעי וממנה הנחיית והיא המחוברת בשווי הנימוסי, רצוני אשר
יהיה ממנה במעשים וההתגמלות על דרך הנימוס, רצוני כפי התנאים אשר יתנה
אותם הנימוס, רצוני כי המעשים כפי גדר הנימוס יחייבו חבה. ומיני התרעומת

בזאת החבה אמנם יהיו ברוב כשלא היו המעשים כפי שעור ההאותות אבל יהיו משתנים, רצוני כשנפל בם ערמה ורמאות. והחבה הנימוסית אשר תהיה מפני
המעשים בדברים אשר ידובר בם בשעוריהם, רצוני אשר יהיו ידועי המחיר לכל
הנעשים מהם, מה שהם שוקיות בכללותם והם אשר יהיו מעותקות כמעתיק ויד ביד
ומהם מה שיהיו יותר רבי חרות ויותר קרובים אל ההטבה והם המעשים אשר יהיו
בשותפות וההלואה נכנסת בזה השער. ואלו המעשים ואע׳׳פ שיהיו מבוקשים בדבר
תמורת דבר אבל הבחירה בם מבוארת לא יסופק בה. והמעשים המקובלים לא
יחייבו חבה ואולם אשר יהיו בדת הנה הם יחייבו חבה וההטבה בם מבוארת.

[Page 285] [94]1162b29-33 אמר ומפני זה יסברו הרבה מבני אדם שאין ראוי לשפוט (77r) הנעשה בתורה אבל
ראוי שיכובד. ואולם המעשים המדותים והם אשר בם השווי הבלתי כתוב והחבה

הטבעית הנה הם לא תהיה הנתינה בם בדבר ידובר בו כדי שיקה תמורתו אבל יתן בעבור ההטבה לבד כמו מה שיתן האוהב לאוהבו מבעלדי שכר ולא תקות גמול
יהיה ראוי לו ממנו. ואולם המעשים השוקיים הנה הוא לא יתן בם אלא בעבור
שיקה מה שיראה שהוא שוה לו או יותר. וכאשר היה זה כן הנה הוא כאלו לא יתן
אבל היה מה שנתן אמנם נתנו על דרך הערוה.
[95](1162b33-34) אמר ואין התרעומת אשר יהיה משני הנעשים בעת המעשים ואחר ההפרדה
מתדמה, ירצה לפי מה שאחשוב שבעת ההפרדה יתרעם אחד משני הנעשים על
חברו בדברים זולת אשר יתלונן ממנו בם אחר ההפרדה, כמו שישקיף על מומין
במקח וממכר יסבור שהוא כבר העלימם ממנו ואולם בעת המעשים הנה יותר מה

שיהיה מפני הקושי בשכר.
[96](1162b34-1163a8) אמר ואמנם יקרה התרעומת במעשים מפני שכל האנשים או רובם יתאוו הנאה
ויבחרו המועיל עליו והנאה הוא שתהיה ההטבה לא לגמול והמועיל הוא שייטיב
האיש אל מי שיוכל לשלם לו גמול כפי שעור האותות מה שהיה אליו. ואולם מי
שלא ישיב גמול הנה אינו אוהב כי האדם כשלא יגמלהו אוהבו על ההטבה היה
כאלו אוהב לו באונס. וזה שהוא יסבור שאוהבו הוא במדרגת מי שיראה שהוא כבר
טעה עמו בתחלת החברה ויסבור שמה שמצאהו מטוב מלפנים הנה הטוב ההוא לא
היה טוב ממי שיהיה ממנו הטוב. וזה שהוא לא היה מאוהב ואמנם היה ממי שהטיב
אליו בטעות וזה כי המטיב מפני הטעות הוא מטיב באונס. וכשהיה זה כן הנה כמו
שיחויב על מי שנעשה אליו הידוע שיודה
בידוע ההוא ויגמול עליו כמו כן ראוי

[Page 286] שיהיה מחויב על מי שלא ישער על הגמול שיגמול בשעור אשר ישער עליו אם לא
ישער על ההספקה. וזה שהוא כשקצר מן ההתגמלות מפני שהוא בלתי משער עליו
הנה ראוי שיהיה אוהבו יראה בו שהוא אלו היה ממי שישער על ההתגמלות פעל
ועשה.
[97](1163a8-16) אמר ובעבור זה ראוי שנתחיל ונחקור במה זה תהיה ההטבה מן האוהבים?
ועל מה זה תהיה? והאם ימתין האוהב על שלא יגמול אם לא ימתין? ואם היה
ממתין הנה מתי ימתין? כי בזה מחלקת וספק. האם ראוי שיהיה הגמול כפי שעור
תועלת המקבל תועלת או כפי שעור פועל הפועל עצמו? רצוני כפי שעור ההטבה
לא כפי שעור ההפעלות ממנו, כי שני המתפעלים ירוץ מנהגם שיאמרו שהם אמנם
לקחו משני המטיבים דברים הם אצלם קטנים מעט תועלתם ושלא יתפייס אחד
בכמו אלו הדברים והמטיבים יאמרו הפך זה והוא שהם אמנם נתנו יותר מה שהיה
אצלם והעדיפוהו ושהוא ממה שלא (77v) יתכן שילקח מזולתם אלא במין מהכעס או
האונס וכיוצא בזה.
[98](1163a16-21)
אמר אבל כשהיתה זאת האהבה אמנם היא בגלל התועלת הנה ראוי שיהיה הגמול בה כפי הפעלות המתפעל כי הצורך אמנם הוא כפי שעור ההפעלות
והתגמלותו אמנם הוא בזה. ויחויב שיגמלהו במה שיתפעל ממנו הפעלות שוה
להפעלותו הה כי המנהג אמנם הוא שיועיל כשעור מה שקבל תועלת ושיתן אליו
שעור מה שלקח ואם הוסיף הרי זה משובח.
[99](1163a21-14,1163b5) אמר ואולם החבות אשר יהיו כפי שעור מעלת כל אחד משני הנאהבים הנה
לא יהיה בם מין ממיני התלונה. וההקשה בם אמנם היא כפי מה שיבחרהו הפועל

[Page 287] מן ההטבה כי המון המעלות והמרות אמנם יהיו בבחירה, רצוני שהמעלה היא
בחירה מה לפועל הנאה. והבחירה תתחלף באהבות אשר יהיו על ההפלגה וההוספה
על השווי, רצוני כשלא היו שעורי שני הנאהבים שוים, וזה שכל אחד מאלו יראה
שהוא מחויב לו מן הטוב יותר מאשר הגיע לו מאוהבו וכאשר היה זה כן תפסק
האהבה. ואמנם היה זה כן לפי שהיותר מעולה יסבור שהוא יותר טוב והיותר טוב
הכל מודים שהוא ראוי שיהיה לו היותר מן הטוב מפני שהוא יותר מעולה ושהוא

יותר מועיל ולא יחשב אחד שהוא ראוי שיהיה שוה למעולה מפני שהם יראו
שפעולות החבה כשלא יהיו משני הנאהבים כפי שעור התיחסם אל כל אחד
משניהם, רצוני כפי שעור מה שיחייב לעצמותו, היה שתהיה עבודה ועבדות יותר
ראוי משתהיה חבה. כי כמו שבשתוף בממונות אמנם יחויב שיקח היותר אשר כבר
נתעשר בקבוץ הממון וקניתו יותר כן ראוי שיהיה הענין בחבה, רצוני שהיותר
מעולה יחויב שיהיה לו מהחבה ופעולות החבה יותר ממה שיחויב שיהיה ליותר
חסר. ולכן היה אוהב השחוק כשהיה מעולה יתן להם כפי שעור התגמלותם
ויכבדוהו גם כן כפי שעור נתינתו כשהיו מעולים. הנה הם יתחברו אליו בגלל
התועלת והוא לא יקבל בם תועלת כלל. אבל דעת כל אחד משני אלו בחברו אמתי
כי היותר מעולה משניהם יחויב שיתן לו הפחות מן הכבוד יותר ממה שיתן לו הוא

ממנו ויחויב שיתן לו המעולה מן הריוח יותר ממה שיתן לו הפחות ממנו כי הכבוד
חלק המעלה והריוח עזר על מיני הלצניות.
[100](1163b5-18) אמר ויראה שזה גם כן בהנהגות המדיניות כי לא יכבד אחד האדם אשר יקנה

[Page 288] הטוב הכולל למדינה כי זה הוא האדם הכולל ולא יכבד אחד האדם הכולל ואמנם
יכבד האדם המיוחד ואישי בני אדם ישתנו בעלוי והפחיתות. והכבוד למה שהיה
חסרון בחוק המכבד והנה אחד לא ימתין על החסרון לא יתנו בני אדם הכבוד אלא
למי שהשיגו חסרון גם כן בהוצאת הממון (78r) להם עד שיהיה הכבוד שוה להוצאת
הממון. כי הפעולות אשר יהיו כפי הראוי ישימו הדברים המתחלפים שוים וכאשר
היו שוים תשמור האהבה על תכונתה. ולכן יחויב שיהיו כבודות אשר אין להם על
השווי במעלה או התועלת על בלתי שווי אבל יהיו מעדיפים כפי שעור ההאותות.

וידמה שיהיו הכבודות המחויבים בקצת האהבות הוא ההגעה מהם אל תכלית
האפשרות והיכולת וההמסר לעבודתם כפי השעור לא כפי ההאותות אחר שהיינו
רואים שיש בכאן דברים רבים לא נוכל להביא במה שיחויב להם מן הכבוד ומה
שיהיה ראוי לו כמו הכבוד אשר יחויב לאל ולאבות. כי לא יוכל אחד שיביא הנאות
והראוי אשר יחויב להם אבל כשעבד אותם כפי שעור היכלת יסבור שזה הוא
הראוי.
[101](1163b18-22) אמר ומפני זה ראוי שיחשב שאינו מותר לבן להלחם עם האב ושהוא מחויב
על הבן שיביא מה שכבר חויב עליו לאב. וכאשר פעל הבן באב טוב הנה לא יפעל
טוב התחיל בו מבלתי שיחויב עליו אבל פועל מה שכבר חויב עליו כמו שיביא
אשר עליו החק מה שעליו לבעל החק.

[Page 289] [102](1163b22-27) אמר וראוי שלא יהיה לאחד יכלת על שיעזוב אביו מבלתי שיעזרהו כי לא
יראה אחד שלא יעזור מי שאין חריצותו מופלג ויברח ממנו. כי האנשים אוהבים
בטבע ובמדותיהם שלא יתפאר אחד מהם בעזר על מי שאין חריצותו מופלג כל שכן
ממי שיש עליו חוק. ואשר הוא יותר ראוי בשיברח ממנו מאשר יזדרז לעזרו הם

בעלי הרוע מבני אדם ואלו הם אשר ירצו שיהיה נעשה בם הטוב ויברחו מאשר
יפעלו הם זה כאלו זה אשר פעל בם אינו מועיל להם.
[103](1163b27-28) אמר הנה זה שעור מה שיאמר באלו ובכאן נשלם זה המאמר.

המאמר התשיעי

[1](1,1163b32-35) אמר ואולם כל החבות אשר מיני התועלות בם מתחלפים הנה מציאות ההאותות
וההתיחם בין אותם התועלות אצל המעשים ישוה ביניהם וישמור זאת החבה. וזה
כמו מה שיהיה במלאכות המדיניות כי כשהמיר האושכף לבעל הרצועות במה
שיהיה ראוי לרצועותיו, ר״ל שיתן האושכף מה שישוה הרצועות, תשמר החבה
ביניהם. וכמו כן במעשי שאר המלאכות קצתם קצת. אמנם ישמרו החבה ביניהם
המעשים על ההתיחס והשווי.
[2](1164a1-2) אמר ולזה הונח באלו המדינות שעור משותף לדברים כלם ישערו (78v) בו והוא
הדנרין כי בדנרין יודע ערך הדברים ובו ישוערו עד שיודע יחס קצתם מקצת.
[3](1164a2-24) אמר ואולם בתכונת החשק האהביית הנה לפעמים יתלונן החושק מהחשוק
כאשר חבבו חבה מופלגת ולא יחבבהו החשוק כמהו. ואם לא יחבבהו כלל הנה
הרבה מה שיתלונן החושק מהחשוק מפני שהוא ייעדהו בכל הייעודים ולא יפעל
מהם דבר. ואמנם תקרה התלונה הזאת ברוב כשהיה אוהב החושק החשוק בגלל

התועלת ולא תהיה חבה לתענוג בכל שניהם. כי מפני התענוג המשותף תתקיים

[Page 291] החבה והפסק החבה יהיה כשלא יהיו הדברים אשר בגללם היתה החבה. וזה אמנם
יקרה כשהיתה החבה אינה מפני עצמיות שני האוהבים, רצוני שיהיה כל אחד
משניהם לא יאהב עצמות חברו, אבל מפני דברים בלתי נשארים. ומפני זה היו
החבות אשר יהיו בעבור אלו גם כן בלתי נשארות. ואולם החבות אשר יהיו בגלל
המעלה הנה הם ישארו מפני שכל אחד משניהם אוהב עצמות חברו בעבור המעלה
והמעלה בלתי משתנה. והחבות אשר בעבור התועלת לא ישתנו אצל הפסק הדברים
המועילים אבל וכבר ישתנו ואם נמצאו מהם הדברים המועילים, רצוני מכל אחד
משני האוהבים לחברו. וזה כשנמצאו לשניהם לא על הצד אשר יתאווהו כי האוהב
כשלא היה אליו אשר יאהב כפי מה שיחויב היה אצלו דומה באשר לא היה כלל.
וכמו כן אם היה אליו ממנו דבר לא יאהב כמו אשר ייעד העשיר בשהוא יגיעהו כפי
שעור טוב השגחתו וכשגזר העשיר הייעוד אמר לו כבר גמלהו תמורת התענוג אשר
קנה מהשגחתו בתענוג אחר. ואלו היה התענוג הוא רצון כל אחד משניהם היה בזה
גמול. ואולם כשהיה אחד מהם רוצה התענוג והוא השומע והעשיר ירצה הריוח,
רצוני ההענקה, הנה כשלא היה לכל אחד משניהם מחברו מה שהיה רוצה
שיהיה לו

[Page 292] ממנו הנה אם כן לא יהיו המעשים כפי מה שראוי מפני שתכונת כל אחד מהם אמנם
היא אל הדבר אשר יצטרך אליו. ואמנם יתן כל אחד משניהם מה שאצלו מפני מה
שישתוקק אל מה שאצל חברו. וכאשר היתה הנתינה באלו כפי שעור ההאותות
ישמרו המעשים וזה שיהיה כל אחד מהם יתן כפי שעור מה שלקח.
[4](1164a24-26) אמר וזה כפי מה שהיה פועל אפרוטגוריש כי הוא כשהיה מלמד דבר מה היה
מצוה למתלמד שיכבדהו כפי שעור מה שהתלמד ממנו.
[5](1164a26-27) אמר וקצת בני אדם ירצה אותם בזה הענין השכר, רצוני שיקחו מן המתלמד
מהשכר בשעור מה שהתלמד מהם.
[6](1164a27-30)
אמר ומבני אדם מי שיקח חלף מה שייעד בו ולא יפעל דבר ממה שייעד בו להפלגת הייעודים. ובאמת שאלה ישובו אל מיני התלונה, רצוני שיתלונן בם, מפני
שהם לא יפעלו מה שהודו בו וייעדו (79r) מעצמם.
[7](1164a30-32)
אמר וראוי שיהיו המבולבלים, ירצה לפי מה שאחשוב הסופסטאניים, יצטרכו אל זה מפני שלא יתן להם אחד שכר למה שילמדו. ירצה לפי מה שאחשוב אחר
שהיה מה שילמדו אין שעור לו להיותו בטל וכזב. והם יצטרכו שיקבצו
מהמתלמדים שכר על יעודים אי אפשר להם להשלימם, כמו מה שהיה מיעד בו

תאסלם בלמוד הרפואה משהוא ילמדה בזמן מועט והיה גוזר למתלמד שיתן לו
שכר מספיק לזה הענין.
[8](1164a32-33) אמר ובראוי שישובו אלה אל היותר חזק ממיני התלונות כלן מפני שהם לא
יפעלו השעור אשר לקחו השכר עליו.

[Page 293] [9](1164a33-1164b2) אמר ואולם הדברים אשר לא תהיה הנתינה עליהם תנאי בפעולותיהן הנה לא
יתחייבו להם תלונות כל החיוב אם לא יפעלו אותם הדברים. ואותה הנתינה בם היא
מעצמות הנותן ומבחירתו כי הנתינה אשר תהיה כפי זה הצד דומה לנתינה אשר
תהיה מן החבה ההווה בגלל המעלה. וזה שהתגמלות כל אחד מהם לחברו הוא
בבחירתו לא מפני שכר. וכאשר היה ההתגמלות כפי הבחירה לא היתה שם תלונה.
וההתגמלות והאהבה והמעלה הם אחדים והוא הגעת תכלית עשיית ההשתדלות
בהתגמלות מכל אחד משני האוהבים כי אין התגמלות באמת להאותות המעלה אלא
עשיית השקידה.
[10](1164b2-7) אמר וידמה שיהיה התגמלות מי שעושה על הפילוסופיא, רצוני על למודה,
בכמו זה הענין מפני שהאותות החכמה, רצוני שעורה, לא יוכן לו הממון ולא ימצא
באלו המעשים שכר שוה במשקל אבל ראוי שיהיה השכר הוא פועל האפשר מן
הכבוד כענין בהתגמלות האבות, רצוני שההתגמלות באבות הוא עשיית האפשר
להם מן הכבוד, וכן באל ואם היה זה לא ישוה ההאותות ולא יקרב לו. ואם היה
הענין באלו כן הנה בקצת הדברים ראוי שיהיה ההתגמלות ברוב בשווי. ירצה לפי
מה שאחשוב במעשים אשר יהיו בתועלות.
[11](1164b7-20) אמר והשווי יהיה כפי שעור מה שיראה אל שני הנעשים שהוא כפי הראוי.
ואם לא יקרה שיראו זה שני הנעשים והיה שעור הראוי נמצא בו הנה ראוי שיהיה
מוכרח שיסודר בו הנימוס שעור הראוי. אבל כמעט שיהיה זה מחויב גם כן כי כפי
שעור מה שיקבל תועלת אחד משניהם או התענוג יחויב שיהיה ההתגמלות לא כפי
שעור מה שיראה אותו הוא בזה. וזה הענין הוא גלוי בקצת הדברים אשר יהיו

[Page 294] בממכר והקנין ואלו הם אשר בם נימוסים. ובקצת הדברים אין בם נימוסים מפני
שהוא קשה שימצא המשפט על שעור ההאותות במעשים הרצוניים או לא ימצא.
והוא הענין אשר ראוי שיפרד בו כל אחד משני הנעשים מחברו. ויושם אותו הענין
הוא ענין הספוק והרצוי מכל שניהם, רצוני הרצוי במין אותם המעשים והתערובות.
כי הנותן יראה שאשר (79v) שמח בו יותר ראשון במדרגת הראוי מאשר שמתהו מפני
ששני הנותנים ברוב לא יכבדו בשווי שני הנותנים וירצו שיקחו המשמח. והדברים

המיוחדים בכל אחד מהאנשים אשר יגיעו מהם יראה שכאשר נתנו אותם למי שאינו מיוחד בו הדבר ההוא שהם ראוים להרבה, רצוני מן הגמול. ואם היה זה כן הנה
ההתגמלות יהיה כפי שעור מה שיסדרו ויסכימו עליו אשר יקחו עם אשר יתנו,
ארצה בו מה שיראו שהוא התגמלות כפי ההאותות.
[12](1164b20-21) אמר וראוי שלא יהיה הכבוד ובכלל הגמול כפי שעור מה שיראה שיהיה ראוי
הדבר המתגמל עליו אבל כפי שעור ההאותות בעצמו. וזה שאשר יראה כבר יהיה
חלוף הענין בעצמו.
[13](2,1164b22-25) אמר ובזה מבוכה מפני מין ממיני הספק עמוקה והוא האם ראוי שנמסור כל
הענינים הראוים אל מין אחד ממיני בני אדם אשר יחויבו להם הענינים הראוים כמו
האב דרך משלל האם ראוי שיכובד בכל הכבודות ושימסר אליו כל מה ששאל

[Page 295] ויספיק בזה במאמרו או ראוי שיספיק במאמר הרופא החולה לבד ובמאמר מנהיג
הצבא המלחמי לא מי שהזדמן מבני אדם?
[14](1164b25-27) אמר וכמו כן יסופק אם ראוי שיעבד האוהב כמו שיעבד המעולה? ואי זה יותר
ראוי שיתגמל אשר התחיל הידוע או אשר לא יתחיל בו? וכאשר אי אפשר שיעשה
הידוע אל שניהם, רצוני מי שהתחיל ומי שלא יתחיל, היה יותר ראוי שיעשה אל
אשר התחיל בהטבה?
[15](1164b27-30) אמר וראוי שלא יקל הפרדת כל אלו הדברים על ההשלמה, רצוני מה שיחויב
בם לאחד אחד מבני אדם, מפני שיש בם חלוף גדול מפני התחלף הדברים האלו
בגודל ובקוטן והטוב והמזיק. ירצה בזה לפי מה שאחשוב מפני שיש בם מה שהוא
בעבור ההכרח ובם מה שהוא בעבור היותר טוב, וירצה בגודל והקוטן בהאותות.
[16](1164b30-33)
אמר ואולם שאין ראוי למסור כל הדברים אל כל אדם על גבול אחד הוא מבואר. כי אין ראוי שיושם העשות הידוע דרך משל אל זולת מי שיתחיל בו בלעדי
מי שכבר התחיל בו וזה ברוב או יהיה אשר לא יתחיל בידוע יתן לו יותר מאשר
התחיל בידוע. וזה שהוא גלוי שאשר התחיל הוא יותר ראוי שיתגמל במה שהתחיל

בו, לפי שהוא כמו המלוה אשר הלוהו והמלוה יחויב שיפרע ולכן ראוי שיתן לזה
יותר מזולתו.
[17](1164b33-1165a29) אמר וראוי שלא יהיה זה כמו אשר יצילוהו מן הלסטים. האם ראוי
שינצל אשר

[Page 296] נצלו כאשר נפל אם לא? ירצה שבזה ספק אבל מן הגלוי שהוא מחויב על האיש
שיושיע אביו יותר ממה (80r) שיושיע נפשו. וכמו כן אם היתה הנתינה בעבור ההכרח
או בעבור היותר טוב הנה פעמים לא יחויב שתהיה שוה למה שכבר היה מאשר
התחיל הנתינה, אבל פעמים יחויב שתהיה הנתינה יותר נוספת כשהיה אשר היתה
ממנו התחלת הנתינה מעולה ולהכרח ולפעמים יחויב שיהיה יותר חסר כשהיה אשר
ממנו התחילה הנתינה בעל רוע. ולכן פעמים אין ראוי שילוה אשר הלוה ויגמלהו
כאשר היה רע מפני שהוא לא יהיה ראוי לזה אחר שהיה אשר הלוה אינו מיוחד בו.

הנה הוא ירצה לקחת מה שאינו מיוחד בו בלוותו לאשר הלוהו. ואשר לא יקוה
שיקח מה שהוא מיוחד לו אבל מה שאינו מיוחד בו הנה הוא בעל מדות רעות מאד.
ואם היה המלוה כמו זה באמת, רצוני בעל רוע, לא יחויב שיהיה ההאותות שוה.
ואם לא היה כן והיה יחשב בו שהוא כן הנה ראוי שלא יחשב באשר לא יגמלהו
שהוא יפעל מה שאינו ראוי. ובכלל הנה כמו שנאמר פעמים רבות שבני אדם
בהצטרך קצתם אל קצת בפעולות וההפעלויות שוים אבל הם בזה בעלי יתרונות
ומדרגות מוגבלות. ואולם שאין ראוי שיתנו הם יחד דברים בעינם, רצוני שיהיה
ההאותות בם שוה, הוא מבואר כי האבות יחויב שיתנו בלתי מה שיתנו האחים
והאחים יתנו בלתי מה שיתנו החברים ואשר עשו הידוע יתנו בלתי אשר יתן מי
שלא יעשה הידוע כי אשר עשו הידוע אמנם יתנו מה שהוא להם ויגמלו במה
שיחויב להם. ויראה שהענין כך, רצוני שהאנשים אמנם יתנו כל מין מה שייחד,

שהם דרך משל אמנם יבואו בחפות משפחתם <א>ו מפני היחסים או מפני ההפעלות

[Page 297] או יראו שייחדו דומיהם בדברים המיוחדים בם ברוב כי זה מחוייב שיהיה. ומפני זה
הענין ראוי שיהיו בני אדם רואים שהוא מחויב להעניק האבות ולעשות הוצאות

עליהם מפני שהם עלות הויתם ושזה הפועל בם יותר מחויב מאשר הוא בעצמותם
ושיגמלו אותם מה שיצטרכו אליו מאלו הדברים. ויראו שהוא מחויב שיכובד האב
בכמו כבוד האל אבל לא יחויב שיכובד האב בכל הכבודות כי כבוד האב אינו
ככבוד האם ולא כבוד השופט ככבוד מנהיג הצבא אבל יחויב שיכובד האב ככבוד
האבות ושתכובד האם ככבוד האמהות. וכן אחד אחד במה שייחדהו, רצוני במה
שיחויב לכל אחד משניהם מן המזון והמלבוש וההשתחואה וזולת זה מפעולות
הכבוד.
[18](1165a29-35) אמר וראוי בחברים ובאחים ובכלל הערוכים כלם הקרובים והמשפחה וכל
שאר בעלי מדינתו שיתן לכל אחד מאלו מה שהוא מיוחד לו ושיקיש כל אחד
משניהם במיוחדו אשר ייחדהו או המעלה או ההשתמשות אשר ייחדהו. ואולם
(80v) היקש אשר הם תחת סוג אחד מאלו הוא נקל ואולם היקש אשר יתחלפו בסוג הוא
קשה. אבל אין ראוי שיעזוב זה מפני הקושי אבל ראוי שיפריד זה ויקיש כפי מה
שאפשר.
[19](3,1165a36-1165b4) אמר וכבר יסופק האם יחויב שיפסקו האהבות בין האוהבים אשר לא יתקיימו
על המעלה, רצוני כשלא יתקיים אחד משניהם עליה או לא יחויב שיפסקו? וכמו כן
אשר הם אוהבים בעבור המועיל והערב האם יחויב שתפסק אהבתם כשלא ימצאו
מהם אלו הדברים, רצוני מאחד משני האוהביםז והוא גלוי שאיננו מגונה אם תפסק
אהבתם לפי שהם אמנם היו אוהבים בעבור אלו הדברים וכשיסורו אלו הדברים
יחויב שלא יאהבו.

[Page 298] [20](1165b4-20) אמר וראוי שיספק מספק כשהיה האוהב רואה שהוא יאהב בגלל המדות והוא
אמנם יחבב בגלל הערב או המועיל, האם ראוי שתפסק האהבה או תתקיים על צד
מה שיתקימו האהבות הרבות החלוף במה שקדם, כמו מה שנאמר באהבות אשר
רצון בעליהן בלתי מתדמה. אבל כשכזב אחד משני האוהבים וחשב שהוא אוהב
בעבור המדות והוא לא יעשה דבר ממה שתשפוט זאת החבה הנה ראוי שיחשב כמו
זה האוהב עצמותו ושלא יבקש חברו כפי המראה אשר הלך בה עמו בחברתו.
ואולם כשבקשו כפי אותה המראה, רצוני כשיבקשהו בפעולות מחברתם בגלל
המעלה, הנה מחויב שתפסק האהבה ושיתרעם אשר בקשו כפי אותה המראה יותר
מתלונת מי שיתרעם על הדינרין והדרהמים כפי שעור רוע הפועל באשר הוא יותר
נכבד, רצוני שהתרעומת באשר הוא יותר נכבד הוא יותר שלם רוע. הנה האהבה
יותר נכבדת מן הדינרין הנה התלונה בה יותר גדולה והתרעומת יותר רב. ואולם אם
היה חברו והוא מעולה עוד שב רע האם ראוי שלא תפסק האהבה או ראוי שתפסק?
לפי שלא יתכן שיאהב אחד מה שזולת הטוב והרוע לא יאהב ולא יתדמה בו וזה
כבר היה רע. וכבר נאמר שהדומה אוהב לדומה לו והרע אינו דומה בטוב. ואם היה
מחויב שתפסק האהבה האם יחויב שתפסק לשעתה או יחויב זה בקצת והם אשר

אין תרופה לרעתם ולא יחויב בקצת והם אשר אפשר בם התקון? וזה שאם היה
הממון הרע כשהיה אפשר בו התקון יחויב שיתוקן הנה יותר ראוי שיחויב זה במדה
אשר אפשר בה כפי יתרון המדה על הממון.

[Page 299] [21](1165b20-22) אמר וראוי שיחשב באשר יפסיק האהבה שהוא לא יעשה דבר אין ראוי. כי
הוא לא היה אוהב לזה אשר השתנה ולא לכמוהו. וכשהשתנה הדבר הנה לא יתכן
שישוב מה שכבר סר ממנו, ירצה לפי מה שאחשוב, בעינו. וזה אמנם היה אוהב
לאותו אשר השתנה.
[22](1165b23-31) אמר ואולם אם יקוים אחד משני האוהבים על ענינו (81r) ושב האחד יותר טוב
בשנעתק אל המעלה האם ראוי שתשאר האהבה או אי אפשר זה? וכבר התבאר
שלא יתכן זה במרחק הרב כמו האהבה הנעריית. כי כשיתקיים אחד מהם נער בשכל
ולא יעתק בהעתק השנים ושב האחר לו שכל גדול וחזק הנה לא יתכן בכמו אלו

שישארו אוהבים אחר שהיו לא יתרצו בדברים בעינם ובכלל הנה לא ישמחו ולא
יתאבלו בדברים בעינם. וזה שמפני חלוף השגת שניהם לא יהיו דברים בעינם
לשניהם יחד. ואי אפשר שיהיו אוהבים מבלתי שיהיו להם אלה הדברים, רצוני
שישמחו בדברים בעינם ויתאבלו בדברים בעינם. ואי אפשר בכמו אלו שיהיה
חיותם בערוב כפי מה שהם עליו האוהבים כפי מה שקדם.
[23](1165b32-36) אמר וראוי שנזכור ענין העירובים אשר היו במה שעבר כי כמו שיראה שראוי
לתת אל האוהבים יותר מן הנכרים כן ראוי לתת אל אשר היו אוהבים בגלל האהבה
הקדומה כשלא תפסק האהבה ביניהם בעבור הפלגת הרוע.
[24](4,1166a1-11) אמר ואמנם יגדרו הדברים בעלי האהבה, רצוני הדברים המיוחסים אל
האהבה. בסמיכותם אל האהבה. וידמה שיהיו כל האהבות אשר יגדרו אמנם יגדרו
בסמיכותם אל הדברים בעלי האהבה. הנה אנו נמצא מבני אדם מי שישבח
האוהב אשר ירצה הטובות ויפעלם או אשר יחשוב שהם טובות מפני האהבה
בעינה, רצוני שהוא יפעלם מפני האהבה, ויראו שזה הוא האהבה. ומהם מי שישבח
האוהב אשר ירצה ויבחר מה שיבחרוהו האוהבים. כמו מה שיקרה לאמהות, רצוני
שהם יבחרו מה שיבחרו בניהם. ומבני אדם גם כן מי שישבח המתחבר והנאות
בבחירה ואשר יצטער בצערו וישמח בשמחתו ברוב. וזה גם כן יקרה לאמהות עם

[Page 300] הבנים. ומהם מי שיגדור האוהב בכל אלו כלם ויראה שזאת האהבה, רצוני אשר
תקבץ אלו כלם, היא למעולה. ואולם שאר האהבות הנה אמנם יאמר בם שהם
אהבות לפי שהם יחשב בם שהם כמו זאת האהבה.
[25](1166a11-19) אמר וידמה שיהיה הענין בזאת האהבה כמו שנאמר. כי המעלה ענין משותף
לכל אחד משני המעולים. וכשהיה זה כן הנה המעולה ישתתף ברצון המעולה
ויתאוו דברים בעינם וירצה לעצמותו הטובות ואשר יראה שהם טובות ויפעל זה גם
כן. כי הטוב אשר בו ישלחהו על פועל הטוב. הנה הוא יפעל הטוב מפני עצמותו.
ואמנם היו משותפים בסברה מפני שכל מעולה הנה הוא ישיג במחשבה מהותו
וירצה החיים לעצמותו וההצלה וכל שכן הצלת החלק אשר יפעל בו והצורה אשר
הוא טוב בה ומעולה.
[26](1166a19-22) אמר וכל אחד ירצה לעצמותו הטובות ולא ירצה אחד הטוב כשהיה אליו מה
שזולת אשר יתאוה שיהיו (81v) לו כל הדברים. כי זה ירצה שיתאחד בכל הטובות ואם
היה כבר שב אל הטוב האנושי וזה דעת נפסד. כי האל טוב בטובות על כל המינים
אי זה מין היה ולא ימצא כזה על איש בעינו ולא מין בעינו וימנע הנשארים אבל
נפל עליהם כל הטובות כפי האותותם. הנה המעולה יתאוה הטוב הטבעי לו ויתאוה
הטוב ההוא למי שהוא דומה בו.
[27](1166a22-33) אמר וראוי שיחשב בכל אחד מאלו שהוא יתחבר עצמותו בהבנה בטובות. וזה
כשהתענג בזכרון מה שעשאו מן הטובות העוברות ושמח בם או יקוה הטובות
העתידות, רצוני אשר תפול פעולתם. ודמיוני אלו ההשגות הנה הוא ישער עליהם
במחשבה וישותף להם לעצמותו בצער ובתענוג. כי דמוי אלו הדברים ערב
מצער

[Page 301] יחד, רצוני הזכרונות והתקוה, ואין המהנה מאלו זולת המצער ולא יפול בזמן בלתי
זמן האחר אבל הנפש תצטער באלו ההשגות ותתענג יחד. ובכלל הנה המעולה לא
תמצא לו חרטה כמו שנאמר כי החרטה תהיה עם פועל הרוע. וראוי שירצה המעולה
כל אחד מאלו למעולה כמו שירצה אותם לעצמותו ושיהיה אצל האוהב כמו שהוא

אצל עצמותו מפני שהאוהב אחר הוא הוא אם היה רואה שהאהבה דבר מה
ושהאוהבים הם אשר להם דברים אחדים בעינם.
[28](1166a33-1166b2) אמר ואולם האם האהבה ממה שיחויב שתהיה או לא תהיה? הנה נעזוב בעת
הזאת החקירה ממנו. כי הוא ראוי שיחשב שזאת האהבה היא אהבה ושבכאן שתי
אהבות כמו שנאמר או יותר מזה. ויראה שאשר כבר נאמר מאלו הדברים הוא אשר
ימצא לרוב.
[29](1166b3-13) אמר ואולם אם היו בעלי רוע, רצוני מתדמים ברוע, הנה כבר יבוקש האם
תמצא בין הרעים זאת ההקשה בעצמותם וזה כשיתרצו בעצמותם ויראו שהם
מעולים כפי מה שיקרה מזה לבעלי העלוי? והוא מבואר שלא ימצא דבר מזה באשר
הם חזקי רבוי התאוה רעי המעשים. וזה שלא יראה זה מהם ולא יוכל להראות וזה

כי בעלי הרוע יש בם חלוף ברעתם אחר שהיה הרוע בעל פנים. ולכן יתאוו דברים
מתחלפים וירצו דברים אחרים זולת הטובות כמו ענין אשר לא ילחצו עצמם. כי הם
יבחרו תמורת מה שיראו מהם שהם טובות להם מה שהוא ערב להם ומזיק. ומהם
מי שיברח מפועל מה שיראה שהוא טוב למורך לב או לבטול. ולכן אשר יעשו

מעשים רבים ורעים ישנאו בעבור הרוע וישנאו עצמותם ויברחו משיחבבו וירצחו עצמם.
[30](1166b13-25) אמר ובעלי הרוע בעבור זה יבקשו בני אדם יכלו ימיהם עמם לפי שהם יברחו
מרעתם מפני שהם יזכרו דברים רבים קשים ויודרגו מהם אל דברים אחרים כמו
אלו. וזה כשהיו מתפרדים (82r) הנה האחדות להם מצער מאד. ואולם
כשהיו עם זולתם

[Page 302] הנה הם ישכחו זה. וזה שלמה שלא היה להם דבר נאהב הנה לא יתפעלו מעצמותם
הפעלות אוהבי עצמותם. ואשר לא יתפעלו מעצמותם הפעלות אוהבי עצמותם לא
ישמחו בעצמותם אבל יכאבו בעצמותם מפני שנפשותם מבלבלות עצמותם
ומסבבות. הנה קצת כחותיהם הנפשיים יכאבו לרוע וקצת יתענגו בו. ובכלל הנה
קצת ימשכוהו לכאן וקצת לכאן כמו אשר יהיה נסדק ונבקע לשנים במשיכה. ואם
היה אי אפשר שישמח ויתאבל יחד על השווי אבל הוא יתאבל מעט כששמח
והתענג בדבר לא ירצה שיהיה לו ערב. ולכן היו בעלי הרוע ממולאים מן החרטות.
[31](1166b25-27) אמר ומפני זה כלו יראה שבעל הרוע אין ענינו בעצמותו ענין אהבה אחר
שהיה לא יאהב עצמותו מפני שאין לו דבר אהוב. ואם היה זה כן הנה בעלי הרוע
חזקי הצער מאד.
[32](1166b27-29) אמר ולכן היה האיש ראוי שיברח מן הרוע מאד ושיחתור שיהיה מעולה. כי
הוא ראוי כשהיה מעולה שש לעצמותו שיהיה שש ואוהב לזולתו.
[33](5,1166b30-1167a2) אמר ואולם הריעות הנה כבר ידמה האהבה ואינו אהבה מפני שהריעות כבר
יהיה מאשר לא ידע ואולם האהבה הנה אמנם תהיה לאשר ידעו וכבר נאמר כמו זה
לפנים. ולא היא גם כן אהבה כי היא אין לה התפשטות ולא תאוה. ושני אלו ימשכו
החבה, רצוני התאוה וההתפשטות, ר״ל אורך זמן החבה. ואלו הדברים יהיו עם
החבה והחבה אמנם תהיה עם הערוב. ואולם הריעות הנה הוא כבר יהיה ממי שלא
יפגוש מקבל הריעות כמו הרעות אשר יהיה מהאב הקדום למי שיבוא אחריו. וכבר
יהיה ממי שלא ישותף שני הריעים כמו הריעות אשר יהיה מבני אדם לתקיפים בעלי
המלחמה. כי הם יהיו ריעים להם ויסכימו עמהם ברצון ואולם בפועל הנה לא.
[34](1167a2-18) אמר וראוי כשלא ישותפו הריעים בפועל לאשר יהיו להם ריעים שיאמר בם
שהם ריעים בנראה ולפנים ושתהיה חבתם חבה מדומה. ובעבור זה ידמה שתהיה

[Page 303] התחלת האהבה התענוג בחוש, ר״ל האהבה חקדומה בטבע, בחכת החושק. כי לא
יחשוק אחד אם לא יתענג בראות תחלה. ואשר ישמח בערב לא יחשוק דבר יותר
ממנו אבל כאשר מצאתהו התלאה בהתרחקו יתאוה להתקרב אליו. ואם היה זה כן
הנה אין ספק שיתחבר עם אהבה תענוג. ולא יתכן שיהיו בני אדם אוהבים מבלעדי
שיהיו ריעים ואולם שיהיו ריעים מבלעדי שיהיו אוהבים הנה כבר אפשר. כי הריעים
לא יחבבו חבה יותר מזולתם מפני שהם ירצו הטובות לבד לאשר הם להם ריעים

וכבר אפשר שלא יסכימו עמם על פועל (82v) מפעולתם ולא אם היה הפועל ההוא ממה
שיפעלוהו. ומפני זה לא נוכל להעתיק שם האהבה אל רושם הריעות ונאמר בה
שהיא אהבה תראה מתאחרת, ר״ל כשנקבעה ונשתרשה במנהג היתה אהבה. כי
האהבה תהיה בעבור המועיל והערב והריעות לא יהיה בעבור אלו הדברים. כי אשר

הטיב אליו יתגמל בריעות תמורת מה שיעשה אליו מן הידוע והוא בפעולתו זאת
שוה. ואולם אשר ירצה הטבת מטיב ויקוה שישיג ממנו מה שירצה מן ההטבה
בריעות לו, ר״ל למטיב, הנה לא ידמה שיהיה ריע לעצמותו כמו שהוא לא יהיה
אוהב מי שיעבוד אחר בעבור שישתמש ממנו השתמשות מה.
[35](1167a18-21)
אמר ובכלל יהיה הריעות לבעל היתרון וההאותות כמו שיראה לבני אדם שהוא אדם או אמיץ או מה שידמה לזה כמו שיקרה למי שיגדל תועלתו כמו
התקיף.
[36](6,1167a22-31) אמר ויראה שהסכמת הדעת אהביי גם כן, ר״ל פועל לאהבה. ומפני זה יאמר
שאין הסכמת הדעת הוא הסכמת התאוה והרצון. כי הסכמת הרצון כבר יהיה מאשר
לא ידע קצתם דעת קצת כמו מה שימצא בהרבה מן המדינות אשר ירבה הבלבול

[Page 304] בין אנשיהם. ולכן לא נאמר שאשר ירצו רצון אחד בדבר מה שהם מסכימים בדעת
אבל נקרא מסכימי הסברא שרצונם בדבר שהוא יותר נכון בכללם וברצונות
הכוללים ואשר הם טוב גדול מהם כמו הרצונות המדיניים הכוללים. כמו הסכימם
שהראוים לאדנות הם המעולים כי כמו אלו ההסכמות כלם ברצון יחיבו חבה.
[37](1167a32-1167b2) אמר ואשר יאהב כל אחד מהם עצמותו הנה לא יהיה ריעות האחד משניהם
לשני מפני הסכמת סברתם בדבר מה אי זה דבר היה, אבל מפני הסכמת סברתם
בתכלית אחת בעינה, כמו הסכמת ההמון על שהוא ראוי שיהיו אדנים המעולים
והטובים כשהיתה זאת היא תאות כל אחד מהם.
[38](1167b2-9) אמר והאותות הדעת יראה שהוא יחייב חבה מדינית כמו שנאמר זה מפני
שהוא אמנם יהיה מהם בדברים אשר הם טוב לכל ובאשר יצטרך אליהם בחיים.
והאותות הדעת אמנם יהיה בבעלי ההאותות והעלוי. כי אלו מסכימי הדעת
בעצמותם ומסכימים קצתם לקצת בדברים אשר מחוץ אחר שהיו מתאוים דברים
אחדים בעינם. ולכן היה רצון אלו קיים בלתי משתנה ויעתק מדבר אל דבר. וזה
שהם ירצו השווי והדברים אשר הם בכלל שווים ויתאוו כל זה תאוה משותפת.
[39](1167b9-16) אמר ואולם בעלי הרוע הנה לא יתכן שתסכים סברתם אלא מעט כמו שלא

[Page 305] יכבדו אוהבים אלא מעט. וזה שהם אמנם יהיו אוהבים להאותותם בתאית רבוי
הקנין ובדברים אשר הם מועילים ואולם תאותם במיני היגיעה והלאות הנה היא
חסרה. וכל אחד מהם ירצה כל הטובות (83r) לעצמותו ואשר הם מועילות, ר״ל יבחר

בם לעצמו, וירחיק הזר במעשיו ויעציבהו ואמנם יהיו נשמרים בשווי הכולל ביניהם
לפי שהם כשלא יהיו נשמרים בו ישחתו. ואמנם יקרה להם הבלבול לפי שהם יזיקו
קצתם קצת אל הבהלה במעשים אחר שהיו לא ירצו שיפעלו פעולות השווי ואמנם
ירצו שיפעלו פעולות התאוות והבחירות.
[40](7,1167b17-18) אמר ויחשב שהמטיבים יותר רבי חבה לאשר הטיבו אליהם מאשר הוטב
אליהם למטיבים. וכבר יחשב שזה מסוג מה שירוץ על הקש. וזה גלויה סבתו ברוב.
כי המטיב יאהב אשר הוטב אליו בהתחלה מעצמותו. ואולם הנה הוא תחויב עליו
החבה בעבור ההטבה אליו. והמטיב והמוטב אליו דומה במלוה והלוה. כי אשר
יחויב עליו החוק והוא הלוה ירצה שלא ימצא אשר לו החוק והוא אשר הלוה ואולם
המלוה הנה הוא ישקוד עם בעל חובו ומגמתו בהצלתו. וכמו כן אשר יעשו הידוע
ירצו שימצא אשר יעשו אליהם הידוע כמו אשר יתנו מה שבידיהם. ואולם אשר כל
מגמתם
שיגמלו אותם והם אשר נעשה אליהם הידוע הנה ראוי שלא תהיה החזיקם

[Page 306] הטובה לנעשה אלא מפני שלא יתדמו ברעים ושלא יחשבו בם בני אדם הרע. כי רוב
האנשים לא יזכרו מה שנעשה אליהם ותאותם בשיעשה אליהם הטוב יותר מתאותם
בשיפעלו הטוב. הנה הם מעטי אהבה מהמטיבים.
[41](1167b28-29) אמר וראוי שיחשב כי העלה בזה מבעיית, רצוני שהאדם יחויב בטבע שיעשה
אליו הטוב יותר ממה שיחויב שיעשהו.
[42](1167b29-35) אמר ולא ידמו המטיבים לבעלי ההלואה, רצוני שהמלוים הנה אין בהלואה
חבה לאשר הלוהו. ואמנם ירצה שלומו בעבור הלקיחה ממנו. ואולם אשר עשו
הידוע, רצוני המטיבים, הנה הם יחבבו אשר עשו להם הידוע אע״פ שלא יהיו
מקבלים תועלת בם בדבר לא בהוה ולא בעתיד. וענינם בחבת אשר עשו אליהם

הידוע כענין בעלי המלאכות עם עשויהם. כי כל בעל מלאכה יחבב מה שיעשה בידו
יותר ממה שיחבב מה שיעשה זולתו. וכשהיה העשוי במלאכה בעל נפש הנה הוא
יותר ראוי בזה.
[43](1168a1-12) אמר וראוי שיקרה זה יותר במשוררים כי אלו יפליגו בחבת השירים אשר יעשו
אותם. הנה חבתם לשיריהם דומה בחבת המולידים לילדים. וכמו זה יקרה למטיבים
עם אשר הטיבו אליהם כי המעשה שלהם הוא ההעשות כמו שמעשה האומן הוא
העשוי במלאכה. אבל אלו יחבבו הנעשה אליהם יותר מחבת הפועל לפעולתו,
רצוני האומן לעשויו. והעלה בזה, רצוני בחבת הפועל פעולתו, (רצוני) שהישות
,

[Page 307] כלומר נפש האדם, נבחרת אצל הכל ואהובה והיא תשלם ותכלול בפועל. וזה כי
פועל המעשה אמנם הוא נמצא על שלמותו האחרון במעשה. והוא יאהב המעשה
בגלל חבת ישותו, כלומר עצמותו אשר ישלם במעשה. וזה טבעי לאדם כי מציאות
ישותו בלעדי המעשה הוא ישות בכח. (83v) הנה כל המעשה בכלל לזאת העלה אהוב.
ויוסיף עם זה פועל הידוע על שאר הפעולות, רצוני בהיותו אהוב לו, מפני שהוא
מהיותר טובה שבפעולות. ולכן ישמח אשר לו הפועל הזה. ואין לאשר נעשה הידוע
כמו זה הפועל אצל הנעשה ויאהבהו כמו אהבתו אם שלא יהיה הנעשה אליו יותר
טוב מהנעשה או כמוהו. ולכן הנעשה אליו הוא פחות תענוג ואהבה מהנעשה.
[44](1168a13-14) אמר והתענוג בפעולות הערבות אם במה שהוא ממנו בזמן העומד הוא בפועל
עצמו. ואולם שיהיה ממנו בזמן העתיד הוא בתקוה, רצוני הנפילה שיצא אל הפועל.
ואולם במה שעבר הוא בזכרונו, רצוני בזכרון יציאתו אל הפועל.
[45](1168a14-19) אמר ופועל המטיב מצד שהוא טוב ויפה הנה ישאר זכרונו לפועל ויארך זמנו
ואולם התועלת אשר יגיע אל אשר הוטב אליו הנה הוא יכלה במהרה וזכרונו קצר
ותענוגו מעט ואין לו השארות. ואולם הפועל הטוב הנה תענוגו רב והזכרון לו ארוך
ואולם תענוג התקוה הנה ידמה שיהיה בחלוף תענוג הזמן העומד, רצוני שתענוג
הזמן העומד משתנה ותענוג התקוה נשאר.
[46](1168a19-26) אמר וידמה שתהיה החבה תמצא עם הפועל והחבוב עם ההפעלות. כי החבה
תדמה הפועל והחבוב ידמה ההפעלות. והפועל יותר נאהב מההפעלות, רצוני
שהאוהב ידמה הפועל והנאהב ידמה המתפעל. וגם כן הנה כל בני אדם יחבבו מה
שהיה אליהם בליאות רב יותר ממה שהיה אליהם בקלות כמו הממונות. כי אשר קנו

אותם ביגיעה ובטורח ועמל יחבבו אותם יותר מאשר נמסר אליהם במהירות וקלות

[Page 308]
או אחר היאוש או מה שדומה לזה. וטוב ההפעלות והוא אשר יהיה לנעשה אין יגיעה בו. ואולם טוב הפועל והוא אשר יהיה מהמטיב ביגיעה. הנה אם כן המטיב
יותר אהוב בפעולתו מהנעשה אליו בהפעלותו. ומפני זה היו האמהות יותר רבות
חבה לילדים מן האבות, רצוני מפני שהאמהות המציאו הילדים בצער והאבות
בבלתי צער ולכן יחבבו האמהות הילדים יותר מעצמותם.
[47](8,1168a28-35) אמר וכבר יסופק אי זה יותר ראוי שיאהב יותר אשר יחבבו עצמותם או אשר לא יחבבו עצמותם? כי מבני אדם מי שימנע מחבת אשר יחבבו עצמותם ויקראם אוהבי עצמותם. ירצה בזה שהוא דבר מגונה. וזה שהוא יחשב כי בעל הרוע הוא אשר יפעל כל מה שיפעלהו לעצמותו לא לזולתו (84r) ושהוא יוסיף בזה בשעור הוסיפו ברוע. ואמנם יצטער האיש תכלית הצער כשהיה לא יפעל מה שיפעל אלא לעצמותו. ואולם המעולה הנה אמנם יפעל מפני הטוב ויוסיף בפועל הטוב כפי שעור תוספתו בעלוי ויפעל מפני האוהב ויעזוב מה שהוא לו.
[48](1168a35-1168b3) אמר ובני אדם מסכימים על זאת הסברא. אבל הפעולות מהם יתחלפו לזה המאמר. וזה כי כלם יחד חושבים שהוא ראוי שיאהב יותר אשר הוא אוהב ושאשר הוא יותר ראוי שיהיה אוהב הוא אשר ירצה הטובות לאוהבו מפני אוהבו לא מפני עצמו ואם לא ידע בזה אחר.
[49](1168b3-10) אמר וכל הדברים אשר נאמרו בגדר האהבה יחיבו התאחד רצונם כמו מה שיאמר שכל הטובות ובכלל הענינים המיוחסים אל האהבה אמנם יהיו לאוהב מאוהבו וכמו מה שיאמר שרצון האוהבים אחד ושיש להם נפש אחת וכי אשר לאוהבים משותף בשווי. כי כל אלו הדברים המעולים הוא יותר ראוי שייוחס אל
האיש מפני שהוא אוהב ואשר יהיה ממנו אלו הפעולות הוא יותר ראוי שיאהב עצמותו מזולתו להיותו כבר עורר עצמותו בפעולות היפות.

[Page 309] [50](1168b10-12) אמר והרבה מה שתפול המבוכה באי זה משניהם ראוי שיתחבר כשהיו כל שניהם בטוחים, רצוני האוהב עצמותו או אשר לא יאהב עצמותו?
[51](1168b12-15) אמר וראוי שיהיה זה הספק יותר כשנחלק על כמה פנים יאמר אוהב עצמותו והם הענינים המתדמים בזה הענין המטעים. כי כשיובדלו הענינים המתדמים אשר תורה עליהם המלה האחת בגדריהם היה התבארם יותר.
[52](1168b15-23) אמר וזאת המליצה, רצוני אוהבי נפשותם, אמנם נקרא בה אשר ייחדו נפשותם ברוב הכבודות ורוב התענוגים הגשמיים. כי הרוב מבני אדם יתאוו אלו הדברים ויזדרזו עליהם כאלו הם היותר טובות שבתאוות. ומפני זה יפול המחלוקת והמריבה בין האנשים אשר הם בזה התואר. ואשר ירבו באלו הדברים ישמחו בתאוות וההפעליות הנפשיות, רצוני בדברים אשר ייוחסו אל החלק הבהמי מהנפש. ורוב האנשים הם כמו אלו ואלו הם רעים בכלל. ומפני זה היה זה שמם, רצוני מרבוי זוללותם ותאוותם, ובאמת שיקרא מי שהיה על זה התואר אוהב עצמותו.
[53](1168b23-31) אמר ואולם שרוב האנשים כבר הרגילו שיקראו אשר יכינו נפשותם אל אלו הדברים ויבחרו אותם בם אוהבי עצמותם הוא מבואר. ואולם מי שהיה לעולם חרוץ ומזורז שיפעל מה שיפעל בשווי יותר מכל האנשים ושיפעל הדברים אשר בם העונש ומה שדומה לזה מהפעולות אשר ייוחסו אל המעלה וזה הוא תמיד אשר יפעל (84v) בעצמותו הטוב הנה ראוי, אם היה זה לא יקרא אוהב עצמותו אצל רוב האנשים, שיהיה הוא יותר ראוי בזה השם, רצוני אוהב עצמותו, אחר שהיה הוא אשר ייחד עצמותו ביותר יפה שבטובות והיותר גדולה מהם. וזהו אשר ישמח בהגעת אשר הוא לו באמת ויספיק בו לעולם.
[54](1168b31-34) אמר וכמו שהמדינה אשר תביא הטובות לעצמותה יחשב בה שהוא הקבוץ האמתי יותר מכל קבוץ, כן האדם אשר יקנה לעצמותו הטובות האנושיות יחשב בו

[Page 310] שרצונו הוא העצמות האמתי. ואשר יאהב הדבר האמתי מעצמותו וישיש בו הוא אשר ראוי יותר שיקרא אוהב עצמותו.
[55](1168b34-1169a5) אמר והלוחץ ולא לוחץ אמנם יאמר זה בשניהם מפני השכל. הנה הלוחץ הוא אשר ילחצהו שכלו ולא לוחץ הוא אשר לא ילחצהו שכלו. הנה כל אחד משניהם יחשב בו שהוא אמנם יפעל מרצון וכל שכן הפועלים אשר יפעלו אותם בעבור דבר מהדברים, רצוני לעלה. ואם היה הלוחץ הוא אשר יאהב היותר נכבד ממה שבעצמותו והוא השכל ובלתי הלוחץ הוא בהפך זה, רצוני שהוא אמנם יאהב עצמותו הבהמיי, הנה כמה ראוי המעולה שיהיה יותר אמתי כשיאהב עצמותו מהבלתי לוחץ, רצוני אשר יבחר שאר התאוות. ומפני זה ראוי שיהיה שם העצמות במאמר האומר אוהב עצמותו על שני הענינים נאמר בשתוף השם עליהם, רצוני ששתי הסברות בם מתחלפות חלוף רב כמו שיתחלף שם החיות הנאמר על החיות אשר יהיה כפי מה שראוי ושם החיות אשר יאמר על החיות ההפעלותיי.
[56](1169a6-11) אמר ולמה שהיה היותר נאות לאדם הוא תאוות היותר טוב היו כל בני אדם ישבחו החרוצים על הפעולות הטובות כפי מה שראוי ויורישו אותם. וזה כי הכל כשיהיו מזורזים על הפועל היותר טוב וירוצו אליו יהיו הדברים הכוללים כפי מה שראוי להמון ויהיו הדברים המיוחדים כפי מה שראוי ליחידים סגולות אחר שהיה
זה דרך החריצות על המעלות.
[57](1169a11-18) אמר הנה אם כן ראוי שיהיה המעולה היפה אוהב עצמותו. הנה הוא יועיל לעצמותו בעת עשותו הטובות ויועיל לבלתי עצמותו. והרע בהפך זה, רצוני שהוא יזיק לעצמותו ולקרוב אליו אחר שהיה נמשך אל ההפעלויות הרעות. הנה בין מה שיחויב עשותו על בעל הרוע ובין מה שיפעלהו הלוף רב. ואולם המעולה הנה אמנם יפעל מה שראוי מפני שהשכל יבחר היותר יפה והמעולה יהיה כפוף לשכל.

[Page 311] [58](1169a18-25) אמר והוא אמת מחויב שיפעל האיש פעולות רבות מפני האוהבים ומפני אנשי מקומו ומדינתו ואם הצטרך 85r בזה אל שימות זולתם. הנה הוא מחויב על האיש המעולה שיוציא הממונות והכבודות ובכלל כל הטובות אשר יתעוררו בם בני אדם כדי שיקנה הטוב לעצמותו. כי הוא ראוי שיהיה האיש המעולה יותר ראוי שיבחר שישמח שמחות חזקות זמן מועט מאשר ישמח זמן ארוך שמחה חלושה כמו שיבחר שיחיה שנה אחת יפעל בה פועל טוב על אשר יחיה שנים רבות יפעל בם פעולות רבות.
[59](1169a25-26) אמר וזאת הבחירה והסברא היא אשר יקרה לאשר יבחרו המות בלעדי זולתם. כי הם רואים שהנה יבא אליהם בעת ההוא הקצר טוב גדול והוא יותר נבחר אצלם משיחיו מאה שנה לא יהיה אצלם הטוב ההוא.
[60](1169a26-34) אמר ואשר יתנו רוב ממוניהם לאוהבים הנה יהיה מזה הפועל אם לאוהב הנה ממון ואם לעצמותו הנה היופי והמעלה. והוא אם כן ישוב היותר טוב לעצמותו. וכמו זה יקרה בנתינת הכבודות והשררות לאוהב. כי הוא יתן כל זה לאוהבו ויסבור שהוא יקנה בזה מה שהוא יותר טוב ממה שנתן. וזה שהוא שבח לו ובאמת יפעל זה אחר שהיה בזה הפועל יסבור שהוא מעולה ושהוא יבחר הטוב המעולה על כל הדברים. ובזה יתכן שיתן המעולה פעולותיו לאהובו ושיהיה יותר טוב אצלו מפעולתו פועל אהובו ושיהיה עלת זה האהבה.
[61](1169a34-1169b2) אמר הנה כבר יחשב מזה שהמעולה אשר יפעל כל הדברים הוא אשר יתן עצמותו מן הטוב יותר ממה שיתן לו זולתו. ובזה האופן ראוי שיהיה המעולה הוא באמת אוהב עצמותו ואולם כפי שיראהו באוהב לעצמותו רוב האנשים הנה אין ראוי שיהיה עליו המעולה.

[Page 312] [62](8,1169b3-6) אמר וכבר יסופק כמצליח אם היה יצטרך אל האוהבים אם לא. הנה כבר חשבו שבעלי ההצלחה לא יצטרכו כלל אל האוהבים. וכמו כן בעלי הגמול, רצוני המתגמלים מבני אדם, מפני שיש להם כל הטובות אחר שהם מספיקים ולא יצטרכו עם ההספקה אל דבר אחר.
[63](1169b6-7) אמר ואין הענין כן. כי האוהב אחר הוא אתה ויקנה האיש באהובו מה שלא יוכל לקנות בעצמותו. (1169b22) ומכאן יראה שהוא ראוי שיהיה המצליח מצטרך אל האוהבים.
[64](1169b8-10) אמר וכבר ידמה הבטל שיהיה המצליח הוא אשר לו כל הטובות ושלא יהיו לו אוהבים וזה יחשב בו שהוא יותר רב הטובות אשר יהיו מחוץ.
[65](1169b10-13) אמר ואם היה האוהב יותר ראוי שייטיב מאשר יוטב אליו, והיה המעולה מפעולתו ההטבה יותר מזולתה, והיתה ההטבה אל האוהבים ועשית הידוע אליהם יותר טוב מעשותו אל הזרים, וכמו כן ההטבה מהם, (85v) והמעולה יצטרך שייטיב ושיוטב אליו, הנה המעולה יצטרך בהכרח בשיהיה מעולה אל האוהבים.
[66](1169b13-16) אמר ומפני זה יבוקש האם יצטרך האיש בהצלחת הקרי, רצוני אשר תהיה מחוץ, אל אשר יוטב אליהם כמו שיצטרך בצער הקרי אל אשר ייטיבו אליו?
[67](1169b16-21) אמר וגם כן ראוי שיהיה בטל שיהיה המצליח שוכן בדד. כי הוא ראוי שלא יבחר אחד שיהיו לו כל הטובות עם היחידות. ואי אפשר לו זה מפני שהאדם מדיני בטבע, רצוני שהוא לא יחיה נפרד, אבל בטבעו שישותף בחיות והמשותף הוא המצליח. והוא אשר יגיעו לו הטובות אשר בטבע. וכשהיה זה כן הוא מבואר

[Page 313] שהמצליח הוא יותר ראוי ויותר ראשון שיהיו ימיו עם אוהבים ואנשי מעלה משיהיו עם זרים או מי שהזדמן.
[68](1169b22-28) אמר ואחר שכבר התבאר מזה המאמר שהוא ראוי שיהיו אוהבים לבעלי ההצלחה וכשהיה זה כן הנה מה אשר יאמרוהו הקדמונים בשהוא לא יצטרך המצליח אל האוהבים. ואין להם טענה בזה זולת כי רוב האנשים יראו שהאוהבים הם בעלי התועלת או בעלי התענוג. והשש המצליח לא יצטרך אל בעל התועלת
מפני שיש לו כל הטובות וכמו כן לא יצטרך אל התענוג מפני שתענוג החיים מעט ופחות. וגם כן הנה הוא לא יצטרך אל תענוג יכנס עליו מחוץ כלל ואמנם יתענג בנפשו. ואחר שהיה לא יצטרך אל שני אלו המינים מהאוהבים הנה כבר יחשב שהוא לא יצטרך אל אוהב כלל.
[69](1169b28-1170a1) אמר וראוי שלא יהיה זה אמת. כי כבר נאמר במה שקדם שההצלחה היא פועל
מה לנפש במעלה וכי ההצלחה אינה בקנין אשר יהיה ממנו הפועל אבל בפועל
עצמו. וכאשר היו ההצלחה והחיים אמנם הם בפועל והיה פועל הטוב מעולה וערב
בעצמותו והיה הפועל המעולה ממנו מה שהוא מיוחד בעצמות האדם וממנו מה
שהוא לזולת הנה הוא מבואר שאם יקצר האדם על הפעולות המיוחדות בעצמותו
היה אפשר לו שיראה מקרוב כי בכאן עצמות יותר שלם מעצמותו ופעולות יותר
רבות מפעולותיו והם פעולות המעולים כשהיו אוהבים. כי פעולות אלו כבר יקבצו
שני המינים יחד, רצוני הפעולות המיוחדות בעצמות הפועל והפעולות המשותפות
אשר בינו ובין הזולת כמו פעולות הנדיבות ופעולות האמיצות. (10,1170b20-23) ואולי כפי זה
המאמר כבר יחשב שהאוהבים ראוי שיקחו בהפלגה. או יאמר באהבה כמו שיאמר
באכסניא. כי כבר יחשב כי כמו שהאכסניא אין ראוי שתהיה כלה או רובה לנכרים
ולא שלא תהיה גם כן אכסניא לנכרי כלל אבל תהיה בזה התואר (86r) ממוצע, כמו כן
יחויב באהבה, רצוני שאין ראוי שיהיה האדם מבלי אוהב כלל ולא שיהיה גם כן רב
האוהבים בהפלגה.
[70](1170b23-28) אמר וזה המאמר הוא יותר רב צדק באהבה אשר תהיה בגלל התועלת
והתענוג. כי זאת האהבה תבקש ההתגמלות בשני אלו.
וההתגמלות עבודה והעבודה

[Page 314] לרבים מיגעה מאד. ואין בחיים אפשרות שיפעל בו כמו אלו הפעולות. והרוב אמנם
יתעסקו לעולם מפני הטבע במה שיש בו די לחייו ויעשו וישתדלו בשיחיו חיים
נעימים ושלא יפעלו בעצמותם אבל בזולתם. וזה כלו ממה שיורה על מעוט תאותם
בטבע לעבודה.
[71](1170b28-32) אמר ואולם האוהבים אשר ילקחו בעבור התענוג הנה יספיק מהם המעט גם כן
כי הם כמו הזרעים במאכלים. ואולם האוהבים המעולים הנה יש בם מקום חקירה.
האם ראוי שיהיו רבים בהפלגה או מספר מה לרבוי האהביות כמו שהוא למדינה?
כי כמו שלא תהיה מדינה מעשרה אנשים ולא גם כן מששים רבוא כן הענין

באוהבים, רצוני שיהיה להם מספר מוגבל בין המעוט והרבוי.
[72](1170b32-33) אמר וראוי שיהיה זה המספר אינו דבר אחד בעינו בכל מקום ובכל זמן אבל
יוגבל בשהוא יהיה לעולם בין דברים מוגבלים ואם היה מתחלף.
[73](1170b33-1171a2) אמר הנה כבר התבאר שהוא ראוי שיהיה מםפר מוגבל לאוהבים בין המעוט
המופלג והרבוי המופלג (1171a7-8) וזה כדי שישתתפו בשמחה והאבל ובדברים רבים מיוחדים
לאדם.
[74](1171a8-17) אמר וראוי שיהיה היותר טוב שלא יבקש אחד בזה המספר הרב שיהיו אוהבים
לו מאד אבל יהיו האוהבים כפי השעור אשר בו החברה בחיות. וזה שהנה יחשב
שלא יתכן שיהיו לאחד אוהבים רבים והם עם זה בתכלית מן האהבה. ולזה אי
אפשר שיהיו לאחד חשוקים רבים. לפי שהחשק אמנם הוא הפלגה וההפלגה וחוזק

החבה אמנם יהיו לאחד מפני שהוא בלתי מתחלק. וגם כן הנה חוזק החבה אמנם
ימצא למעטים מבני אדם ולכן אי אפשר שיהיו הרבים אוהבים בתכלית. ולכן ראוי
שלא יהיה רבוי האוהבים באהבה התמימה. וזה שהאהבה התמימה הקודמת במעלה

[Page 315] הנה אמנם תהיה בשנים לבד. ואולם הרבי האוהבים מבני אדם והם אשר יפגשו כל
אחד במה שיאהב הנה כבר יחשב בם שהם אינם אוהבים לאחד כמו אשר יקראו
מתוניים.
[75](1171a17-20) אמר אבל אם במין האהבה המדינית, רצוני המספקת בקבוץ המדיני, הנה כבר
אפשר שיהיה אחד אוהב לרבים מזולת שיהיה זה מפני המתינות והנחת אבל מפני
מה שיחויב (86v) וראוי ואולם שיהיה אוהב בגלל המעלה לרבים, רצוני לעצמותם, הנה
לא יתכן זה כי האהוב אצל אלו הוא מעט מפני שהאהוב אצלם הוא המעולה
והמעולה מועט.
[76](11,1171a21-30) אמר וכבר יבוקש האם יצטרך אל האוהב אצל טוב המזל יותר או אצל רוע
העת? כי האוהבים יצטרכו באותם שני העתים מפני שאשר עתם רע יצטרכו אל עזר
האוהבים ואשר השעה מצחקת להם יצטרכו אל אשר ייטיבו אליהם ויהיו אדוניהם.
כי בעלי טוב העת יחבבו עשית הידוע. אלא שהנה יראה שהאדם כאשר יצר זמנו
יותר רב הכרח אל האוהבים. ומפני זה יצטרך אז מן האוהבים אל מי שאצלו תועלת.
ואולם בטוב העת הנה האדם יהיה באוהבים יותר טוב. הנה הצורך אל האוהבים
ברוע העת בעבור ההכרח והצורך אליהם בטוב העת בעבור היותר טוב. ומפני זה
יבקשו בעלי המזל הטוב המעולים בעלי ההאותות כי ההטבה אל אלו נבחרת
מזולתם יותר וכמו כן האמתות עמם. וקבוץ האוהבים בעינו משמח בעת הטוב
המזל ובעת רוע המזל. וזה מפני שאשר הם באבל יבריח האבל מהם שתוף
האוהבים להם באבל ההוא.

[Page 316] [77](1171a30-31) אמר ומפני זה ראוי שיהיה נבוך אחד וישאל האם האוהבים יפעלו זה
בשיחלקו האבל ויקחוהו מהאוהב כמו שיקח הלוקח מבעל המשא הכבד מה שעליו
מן הכובד להקל משאו?
[78](1171a31-33) אמר אבל יראה כי העלה בזה שלמה שהיתה חברת האוהבים משמחת וקבוצם
ערב תשים המחשבה בקבוצם האבל פחות ממה שראוי.
[79](1171a33-1171b12) אמר ואולם אם היו אמנם ישאלו המתאבלים לזאת הסבה ולזולתה עמה הנה
נעזוב דרישת זה אלא כי היות זאת הסבה היא אם סבתם או אחת מסבותם הוא דבר
גלוי. כי כבר ידמה שיהיה קבוץ האוהבים ומבט קצתם לקצת משותף לשני העתים
יחד, רצוני שהוא משמח בהצלחת המזל וברוע המזל. וימעט בזה אבל אשר ברוע
המזל ובאלו הוא לו מאהובו עזר על שלא יתאבל מפני שהאוהב יתבייש בהבטה
אליו ובדבור כשהיה זה כפי מה שראוי. כי כשהיתה החרפה כפי מה שראוי מן
האוהב ידע האוהב מדת אהובו, ושהוא ישמח במה שישמח בו ויתאבל במה
שיתאבל בו וההפלגה בזה, ר׳׳ל באבל האוהב לרוע מזל אהובו, יוסיף באבל האוהב

הרע המזל. כי כשהרגיש אשר ברוע המזל באבל אהובו לו יוסיף אבלו. והנאהבים
יברחו משיהיו קצתם עלת אבל לקצת. ומפני זה אשר טבעם האנושות, רצוני הגדולי
הנפשות, יאהבו שיתאבלו האוהבים באבלם. ושלא יפליגו בעזיבת האבל. אבל הם
לא יקרה להם האבל אשר ימצא חלושי הנפשות. ובכלל לא יתאוו מי שישתתף עמם
בהספד לאנשיהם מפני שהם אינם בעלי הספד, ואולם הנשים והאנשים אשר הם
כמותם בחולשת הנפשות הנה הם ישמחו באשר ישתתפו עמהם באבל. והוא
(87r) מבואר שהוא ראוי שיתדמה בכל הדברים באשר הוא יותר טוב ואלו הם אשר
יתאבלו כפי מה שראוי וישתתפו באבל כפי מה שראוי.
[80](1171b12-17) אמר ואולם קבוץ האוהבים בטוב העתים הנה לו חברה ערבה ומחשבה

[Page 317] משמחת מפני שהם יתענגו בטובות אשר לאוהביהם, רצוני אשר היו בם מבעלי טוב
המזל. ולזאת הסבה ראוי שיחשב שהוא ראוי אם בטוב העתים הנה יזדרז בהביא
האוהבים והרבוי מהם מפני העשות הידוע אליהם כי ההעשות אל הרוב יותר טוב

ואם ברוע המזל הנה ראוי שלא יזדרז על הבאת האוהבים לפי שהאוהבים ישתתפו
ברוע המזל וראוי להמעיט משתוף האוהב ברוע.
[81](1171b18-25) אמר ומכאן יראה שהוא ראוי שיהיה הרפיון בנחמה אצל רוע הענץ שלא יפליג
בה כי הוא כשפעל זה הוסיף האוהב אבל. אמנם ראוי שתהיה ההפלגה אל הנחמה
יותר כשהיה אצל אשר יפעלו זה תועלת רב לבעלי רוע הענין. ואולם אשר אצלם
אמנם חבה לבד הנה ראוי שיהיו בחלוף זה, רצוני שלא יזדרזו על הנחמה. אבל ראוי
שישתתפו באבל לאשר הם ברוע הענין מבלתי שיקראו אותם אל זה ומבלתי
שיפליגו בזה. כי השתוף העשות הידוע והעשות הידוע לאוהב כשהיה יצטרך אליו
ולא ישאלהו הוא יותר טוב ויותר יפה ויותר משמח. ואולם בטוב העת ראוי שיהיה
עזר האוהבים בשקידה והפלגה מפני שבעל טוב העת יצטרך בעת הזאת אל

האוהבים ושיהיה מאשר ייטיב אליהם באיחור ומעוט חריצות. כי הוא אם יזדרז
האיש על התועלת לעצמו לא ייטיב.
[82](1171b25-12,1172a13) אמר וראוי שיתחלפו בני אדם בדמוי הדברים אשר הם משמחים ואשר אינם
משמחים והם הדברים אשר יהיו מבעלי הכובד והקלות. אבל יראה שהמצא
האוהבים בכל הדברים נבחר ומשמח. כי כמו שהמבט אהוב מאד אצל החושקים
והם יבחרו זה החוש יותר משאר החושים לפי שהחשק בו הוא ברוב ובו יהיה, כן
אצל האוהבים החברה בחיים נבחרת. כי האהבה חברה והאוהב כמו שהוא
בעצמותו הנה כך הוא אצל אהובו וירגיש אהובו בעצמותו מפני שהוא נבחר אצלו
מצד מה שהוא דומה בו ועצמותו הוא באוהב גם כן. ואולם פועל האהבה הנה
אמנם יהיה בחברה והחברה בקבוץ. הנה אם כן בראוי יתאוו הקבוץ. וכאשר היה
הישות לכל אחד מהם ואשר יתאוהו ויבחרהו אמנם הוא פעולות החיות הנה הם
יחבבו שיהיו
להם אלו הפעולות עם האוהבים. ומפני זה יתקבצו במשתאות

[Page 318] והשחוק בקוביא וזולתו וקצתם יתקבצו בהתעמלות והצידה ויכלו ימיהם במה
שיחבב כל אחד מהם עם מי שיחבב ממי שבעולם. הנה הם יפעלו זה בהגדלת
הסברא עם האוהבים ובכלל הנה ישתתפו אשר יראו שישתתפו עמהם בחיות. ותהיה
מפני זה אם אהבת בעלי הרוע הנה (87v) רעה כי הם יתחברו עם בעלי הרוע ואשר אין
קיום להם וישובו רעי הדמוי כל אחד מהם בחברו. ואם אהבת בעלי ההאותות
והעלוי הנה בעלת ההאותות ועלוי והיא היותר שלמה שבחבורות. ויחשב בם שהם
ישובו באהבה יותר טובים ממה שהיו קודם האהבה מפני שהם יעמיד קצתם קצת
לפי שהם דומים קצתם בקצת בפעולות אשר יתרצו בם והם הטובות אשר יהיו מן
הטוב.
[83](1172a14-15) אמר הנה זה שעור מה שיאמר בחבה וימשך זה המאמר בתענוג. נשלם המאמר
התשיעי תל״ח.

המאמר העשירי

[1](1,1172a19-26) אמר ואחר זה ראוי שיהיה נמשך אל המאמר בחבה האומר בתענוג מפני שהנה
יחשב ברוב הענין שכבר נתייחד סוגינו בו בשהוא טבעי לנו. ומפני זה יוסרו
הבחורים על שירגילו התענוג כפי מה שראוי והאבל כפי מה שראוי. ויחשב
שהשמחה למה שראוי וההרחקה למה שראוי יש לו רושם גדול במדות. וכאשר

יכוון זה בכל החיים, רצוני שישמח האדם במה שראוי ויתאבל במה שראוי, יהיה לו
כח ורושם גדול בהצלחה בחיים. כי בני אדם בכל חייהם יבחרו הערב ויברחו מן
המצער. ולכן ראוי שיחשב שעזיבת התענוג והאבל בעולם הזה בלתי טבעי ושהוא
מעט מה שראוי שיכוון זה.
[2](1172a26-1172b7) אמר ולזה מה שראוי שנחקור ממנו האם טוב הוא או אינו טוב? וגם כן הנה

ראוי שנחקור מזה מפני שיש בו מחלקת רב בין בני אדם. כי קצתם יסבור שהתענוג טוב וקצתם יסבור שהתענוג בחלוף זה ושהוא כלו רע ומרוחק. וקצת אלו כבר
יספיק בשהוא רע וצדק בו וקצת אלו לא יספיק בזה ולא צדק בו, אבל הוא ראה
שהוא יותר טוב בחיינו שנגנה אותו ושנאמר שהוא רע אע׳׳פ שלא היה כן. כי רוב
בני אדם יטו אליו והנטיה אליו תרחיק מהעזר והתועלת. ולזה הענין ראוי שיובא בם
בהנהגה והמאמר אל הפך זה. וזה שכאשר נעשה בבני אדם זה הפועל הנה אפשר

[Page 320] בזה שישובו אל האמצע אשר לא יעיק ולא יזיק בקבוץ. וראוי שלא יהיה הרבה ממי
שיאמר בענין התענוג שהוא רע יספיק במאמרו, אחר שהיה יראה מעשהו בתלוף
זה. כי המאמרים אשר יאמרו בגנות ההפעליות יותר מעטי ספוק מעזיבת אותם
ההפעליות ועזיבתם יותר רב ספוק. וזה שכאשר החליף בעת מה מעשהו למאמרו
יתבזה מאמרו ולא יבחר אחד שיצדק בו. כי אשר יגנה התענוג אם יראה בעת מה
יתאוה ממנו דבר ויבחרהו יחשב בו הנטיה אליו ושכל (88r) התענוגים אצלו בבחירה
כמו זה. כי ההפרדה בין מה שיחויב לבחור ממנו ושלא יובחר לא ישיגוהו הרוב
מבני אדם. ולזה ידמה שיהיה שמיעת המאמרים הצודקים בלתי מועילה בידיעה

לבד אבל גם בחיים, רצוני במעשה, כשהיו מסכימים למעשה האומרים. כי כשהיו
הם מסכימים למעשים יצדקו. ומפני זה ירמזו על בעלי ההבנה שיהיה חיותם על
אלו הפעולות אשר יסכימו עמם האומר והמעשה.
[3](1172b7-2,1172b15) אמר וכשהיו אלו המאמרים אשר יאמרו בכאן אמנם הם בתמרים מאדיים הנה
נתחיל בדבור בתענוג כפי זה הצד מהמאמרים. ונאמר אולם ארדפאסו הנה כבר היה
חושב שכל תענוג טוב משהוא יראה שכל דבר יתאוה אליו וישתוקק אליו, מה שיש
לו דבור ומה שאין לו דבור, ויתנועע אליו מעצמותו. והנבחר בעל העלוי אשר הוא
טוב בעצמותו הוא אשר יתנועע אליו הכל מעצמותו. ואשר הוא טוב ויפה בעצמותו
הוא יותר יפה מכל הדברים. הנה התענוג מצד שהוא מיוחם לכל הוא טוב בעצמותו,
ואשר הוא טוב בעצמותו הוא יותר יפה מכל הדברים, הנה התענוג יותר יפה מכל
הדברים. וזה כמו הענין במציאות המזון. כי הכל ישתוקקו אליו והוא טוב בעצמותו.
וגם כן הנה אשר ישתוקקו אליו הכל הנה הוא טוב לכל והתענוג ישתוקקו אליו הכל
הנה הוא טוב לכל.
[4](1172b15-25) אמר הנה באלו המאמרים היה מספיק זה האיש שכל תענוג טוב. והנה יעיד

[Page 321] לאלו המאמרים אשר אמרם המעלה המדותית אשר היתה לו, אחר שהיו כמו אלו
המאמרים יותר ראוים שיצדקו כשיסכים עמם המעשה משיצדקו כשיתחלף להם
המעשה. וזה שהוא היה ירא חטא כפי מה שראוי. ולא היה אומר אלו המאמרים לפי
שהוא היה מחבב את התענוג אבל לפי שהוא היה רואה שהוא באמת כך. וזה גם כן
יתבאר מהפכו באור אינו למטה מהבאור הקודם. כי אם היה האבל ברוח ממנו אצל
הכל הנה הפכו והוא השמחה נבחר אצל הכל. וגם כן הנה אשר נבחר לעצמותו הנה
נבחר יותר מאשר יובחר לזולתו. רצוני שאשר יהיה נבחר לא לדבר אחר ולא מפני
דבר אחר יותר נבחר מאשר יובחר מפני דבר אחר והתענוג מבואר מענינו שהוא בזה
התואר. וזה שאשר יובחר מפני דבר אחר יושאל בו למה היתה הדרישה. והתענוג
לא ישאל בו באות למה לפי שאנו לא נאמר למה נבקש התענוג. וכאשר היה זה כן
הנה התענוג נבחר בעצמותו. וגם כן הנה הוא כאשר יתוסף על דבר מן הטובות
ישים הטוב ההוא יותר רב בחירה ויותר יפה כמו פועל השווי ופועל היראת חטא,
רצוני שכאשר יחובר התענוג בפעולות המעלות היה יותר שלם, רצוני כשהתענג
הפועל בפעולתם.
[5](1172b26-28) אמר וידמה שיהיה זה המאמר (88v) כבר יקרב שישפוט ממנו עליו שהוא מן
הטובות. כי כל מה כאשר נוסף על טוב מה ישוב הדבר ההוא יותר שלם טוב הנה
הדבר המוסף טוב.
[6](1172b28-35) אמר ובכמו זה המקום, ר״ל בהקש היותר ראשון והיותר ראוי, יחלק אפלטון
שיהיה התענוג טוב. וזה שהוא יאמר אם היו החיים הערבים יותר ראוי שיובחרו
כשהיו עם שכל מאשר הוא כשהיו בלא שכל הנה התענוג אינו טוב בעצמותו. וזה
שהוא אי אפשר שיהיה דבר מה נבחר בעצמותו וכשיתוסף עליו טוב מה ישוב זה
יותר רב בחירה ממה שהיה, לפי שהוא מחויב שלא יהיה זה נבחר בעצמותו קודם

[Page 322] שיתוסף עליו הדבר ההוא או יתוסף הוא עליו. ואם כן התענוג אינו נבחר בעצמותו.
וזה הוא אשר יבוקש, רצוני האם הוא טוב בעצמותו או אינו טוב בעצמותו?
[7](1172b35-1173a2) אמר ואולם אשר ירצו זאת הגזרה בכללות ויאמרו שאין תענוג אחד טוב הנה
ראוי שלא יאמרו מאמר מספיק אחר שיאמרו שאשר ישתוקק אליך הכל אינו טוב.
ואשר יאמר זה לא יאמר דבר אלא שאשר יראהו הכל טוב אינו טוב. ובכלל הנה
אשר יסתור זאת הגזרה, הנה לא יתכן שיסתרה במה שהוא יותר רב ספוק ממנה.
ואשר יסתור זה המאמר הנה הוא אמנם יתאוה מהמאמר מה שלא יובן.
[8](1173a2-5) אמר ואם היה זה המאמר כבר אמרו אומרו בדעת מה והקשים מה, הנה נבאר
אנחנו שמה שאמרוהו בזה אינו מספיק. ונאמר אנחנו שיהיה בדברים הרעים טוב
מה בטבע, ושיהיה אוהב הטוב ההוא הדבר אשר הוא לו מיוחד לטוב ההוא. ולזה
הענין בתענוג, אם הונח שהוא רע, הנה לא ימנע שיהיה בו טוב מה בטבע.
[9](1173a5-13)
אמר וכמו כן ידמה שלא יהיה מאמר טוב מה שסתרו בו אלו, רצוני האומרים שהתענוג כלו רע, להקש אשר חייב שהוא טוב בעת שאמרו בעלי זה המאמר
שהאבל אם היה רע הנה כבר יחויב שיהיה התענוג אשר הוא הפכו טוב. וזה שהם
סתרו זה המאמר כשאמרו שהוא אפשר שיתהפך רע לרע, ירצו שלא יחויב מהיות

האבל רע והיות התענוג הפכו שיהיה התענוג טוב. ומאמרם זה אינו אמתי ולא
היטיבו בזאת הסתירה כי אם היו שניהם רעים, רצוני האבל והתענוג, הנה ראוי
שיהיה שניהם יוברח ממנו. וזה שכמו שאשר לא יוברח מאחד משניהם יחויב שיהיו

מתדמים בטוב כמו כן אשר הם מתדמים ברוע יחויב שיוכרח מכל שניהם ואשר יוברח מכל שניהם מתדמים ברוע. ובכלל הנה הוא מהגלוי בנפשו שבני אדם יברחו
מהדברים הרעים בטבע ויבחרו הדברים הטובים. ואמנם יתחלפו מפני שקצתם
יסבור בדבר האחד שהוא טוב וקצתם יראה בו שהוא רע.
[10](3,1173a13-15) אמר ומאמר מי שיאמר שהתענוג אינו טוב מפני שהוא ([1]89r) אינו איכות והמעלות
שהם טוב איכויות אינו מחויב כי פעולות המעלות והצלחת הקרי אינם איכויות והם
טוב.

[Page 323] [11](22־1173a15) אמר ואולם מאמרם שהטוב מוגבל ושהתענוג אינו מוגבל לפי שהוא יקבל
התוספת והחסרון, הנה לא יחייב שלא יהיה התענוג טוב. כי זה המין מהמשפט
צודק על השווי ושאר המעלות. וזה כי התוספת והחסרון ישיג שאר המעלות,
ושהממוצעים בם אשר בין שני הקצוות אשר הם מעלות, להם רוחב. ובזה יהיה
שווי יותר רב משווי וגבורה יותר רבה מגבורה. וכאשר היה אפשר שיהיו הפחות
והיותר בשווי וביראת חטא, הנה כמו כן אפשר שיהיו היותר והפחות בתענוג.
[12](1173a22-23) אמר וראוי אם חשבו שקצת האיכויות מתערבות וקצתם פשוטות ושהם מפני
זה יקבל קצתם הפחות והיתר לא לבעבור שהם מעלות וקצתם בלתי מקבל לזה.
ולזה הוא להם במה שהם מעלות שיהיה לא יוכלו שיביאו בעלת זה.
[13](1173a23-28) אמר ומה המונע כמו שהבריאות המוגבל יקבל הפחות והיותר שיהיה התענוג
כך גם כן, רצוני שיהיה מוגבל והוא יקבל הפחות והיתר. ואם כן לנו שלא נודה
מהיותו מקבל הפחות והיתר שלא יהיה מוגבל, כי השווי אשר הוא הבריאות דרך
משל אינו דבר אחד בעינו בכל המינים. כי השווי אשר בסוס זולת השווי אשר

באדם. ולא במין האחד בעינו בכל העתים יהיה השווי אשר הוא הבריאות דבר אחד,
אבל כבר יחסר ויוסיף. הנה אפשר גם כן שיהיה התענוג כמו זה ויהיה טוב.
[14](1173a29-31) אמר וממאמרי אלו גם כן שהטובות תמימות ושלמות ושהתנועות וההויות
אינם שלמות. ויולד להם מזה שהתנועות וההויות אינם טוב. וכאשר חברו אל זה
שהתענוג הויה ותנועה התחיב שלא יהיה התענוג טוב.
[15](1173a31-1173b4) אמר וזה המאמר ידמה שלא יהיה מאמר יפה כי אין התענוג תנועה. וזה שלכל


אחד מהדברים המתנועעים מהירות מיוחד ואיחור מיוחד כאשר היה השנוי להם בעצמותם. ואולם כשלא היה השנוי להם בעצמותם אבל בהקש אל זולתם כמו
השנוי אשר יהיה
ליודע מן הסכלות אל הידיעה, הנה הם יהיו אז מן המצטרף ואין

[Page 324] במצטרף תנועה. ואולם הנה לא יתכן שיהיה נמצא לו המהירות והאיחור אחר שאין
לו שנוי בעצמותו. אבל כבר אפשר שימצא לו זה במקרה, ר״ל מפני השנוי אשר
התענוג נמשך לו. ובזה האופן אפשר לומר שפלוני יתענג במהירות כמו שנאמר
שהוא יכעס במהירות לא שהתענוג עצמו והכעס עצמו ממנו מהיר ומאוחר. כמו

שהתנועה אשר ימשך לה תענוג ממנה מהירה ומאוחרת כמו התענוגים אשר ימשכו
ההליכה והשתיה וזולת זה. כי אלו כבר ימשך להם התענוג במהירות ואיחור. ואולם
התענוג ([1]89v) עצמו הנה לא יתכן שיהיה ממנו דבר מהיר ומאוחר. ואמנם היה זה כן לפי

שהתענוג מן המצורף והשנויים אשר ימשך להם התענוג אינם מן המצטרף. ואי אפשר בתענוג שיהיה מתמיד ולא יתכן שיצורף אל דבר אחר זולת אשר הוא לו.
[16](1173b4-7)
אמר ואולם התענוג הנה כבר יחשב בו שהוא תנועה במין מה. אבל אין אי זה תענוג התחבר באי זו השגה הזדמנה יחשבו בו זה, אבל המחובר עם ההשגה אשר
יהיה בה המשיג משתנה ואשר הויתו מענגת הנה הפסדו מצער.
[17](1173b7-13) אמר וכבר יאמרו שהאבל אמנם הוא בגלל חסרון הדבר הטבעי והתענוג
תמימות החסרון ההוא. וזה יהיה אצל התהוות החסרון ההוא לא אצל הגעתו
בפועל, ר״ל אצל תמימותו. ואם היה זה כן, הנה התענוג הויה לא תמימות. ולכן
כשתפסק ההויה מהענין החסר יתאבל הגשם המרגיש. וכאשר היה זה כן הנה
המתענג בו הוא החסר והוא גם כן בעצמו חסר אחר שהיה הויה.
[18](1173b13-20) אמר וזה לא יחשב בכל התענוגים ואמנם יאות זה מן התענוגים אשר יהיו
בעבור הרגש המזון, רצוני שתענוג המזון יקדם לו צער הרעב והוא עצמו אמנם
ימצא אצל לקיחת המזון. ואולם שאר התענוגים הנה לא יקרה בם זה כמו התענוגים

אשר יהיו לחכמות הלמודיות כי לא יקדם להם צער ולא אשר יהיו במשוש כל שכן
מאשר יהיו בשכל. וכמו כן אשר יהיו בריח והשמע והראות לא יקדם להם צער

[Page 325] ואמנם יקדם לאלו התקוה והיא ערבה. הנה אלו התענוגים אינם התהוות ולא הם גם
כן תמימות לחסרון אחר שלא יקדם להם חסרון ויהיה המתענג בם הוא החסר לא
השלם.
[19](1173b20-25) אמר ואולם אשר יסבלו התענוגים המגונים אצל בני אדם אשר יעברו גבולם
קצת האנשים, הנה ראוי שיאמר בכמו אלו התענוגים שהם בלתי ערבים באמת. כי
אע״פ שהיו ערבים אצל אשר תכונות נפשותיהם תכונות רעות אין ראוי בעבור זה
לומר שהם ערבים באמת ובשלוח. אבל אם יוחלט שם הערב עליהם הוא בסמיכות
אל אלו. כי כמו שאין ראוי לחשוב שאשר הם מתוקים או מרים אצל החולה הם כן
באמת או שהגוונים הלבנים אצל בעלי הקצירא הם הגוונים הלבנים באמת כן הענין
בתענוגים אצל בעלי הרוע, רצוני שהערבים לא יחויב שיבחנו בטעמי אלו כמו שלא
יבחנו המאכלים בטעמי החולה.
[20](1173b25-28) אמר וראוי שיהיה התענוג נבחר אלא שהוא אינו נבחר באלו הפועלים. כמו מה
שנאמר שהעושר נבחר אבל אין הוא נבחר לאשר יהיה מן העול. וכמו כן הבריאות
נבחר אבל אין אשר יהיה בריאותו מאכילת אי זה דבר הזדמן, אבל אשר ([2]89r) יהיה
בריאותו מאכילת הדברים הבריאים.
[21](1173b28-31) אמר וראוי שיתחלפו התענוגים בעצמם מפני שהתענוג מן הדברים הטובים
בלתי אשר יהיה מהדברים
המגונים ולכל פועל תענוג מיוחד. ולא יתכן שיתענג מי

[Page 326] שאין מדרכו שיפעל פועל מה בתענוג הפועל ההוא. כמו שלא יתכן שיתענג בתענוג
השוה מי שאינו שוה ולא בתענוג המנגן מי שאינו מנגן וכמו כן בשאר הפעולות.
[22](1173b31-1174a1) אמר ויחשב גם כן שהוא גלוי שהאוהב בלתי החנף ושערבותם בעבור זה אינו
אחד אבל מתחלף. כי אחד משניהם יחשב בו שהוא אמנם יתחבר בעבור המועיל,
רצוני החנף, והאחר בעבור התענוג באהובו ולכן אחד משניהם יגונה והאחר ישובח.
[23](1174a8-9;1174a1-8) אמר וראוי שלא יהיה כל תענוג טוב. כי לא יבחר אחד שלא יפעל היפה באורך

חייו ולו שכל נעריי והוא יתענג בכל חייו במה שיתענגו בו הנערים ברוב. ולא יבחר
התענוג עם הפעולות המגונות. כי בני אדם בטבע חרוצים על הפעולות היפות אחר
שהיה אין בהם צער ואפילו לא היה בם דבר מהתענוג כמו העיון והתבונה
והזכרונות והידיעה במעלות והמעשה בם. ואולם כשהיו התענוגים יתחברו בם הנה
אין אחד שירחיק בחירת אלו ואין ראוי שיהיה בבחירתם חלוף כלל כי אלו ראוי
שיובחרו ואם לא היה מהם תענוג, הנה איך והם ערבים.
[24](1174a8-11) אמר ואולם שאין כל תענוג טוב ולא שכל תענוג רע הוא מבואר ממה שנאמר
שהתענוגים מתחלפים בצורה ויש בם מה שהוא נבחר בעצמותו ומה שהוא בלתי
נבחר.
[25](1174a11-4,1174b2) אמר הנה כבר נאמר מאמר מספיק בתענוג אם הוא טוב או אינו טוב. ואולם
הדבור במה הוא התענוג או אי זה דבר הוא הנה ראוי שיהיה זה יותר מבואר
כשנשוב מראש לזכרו. ונאמר כבר יחשב שהראות כבר תהיה פעולתו עוברת בעת
מה. וזה יהיה כשלא יצטרך הראות אל דבר תשלם בו צורתו אבל יהיה על שלמותו
האחרון. והתענוג הנה הוא דומה בזה מפני שהוא ימצא יותר שלם לראות השלם.
ואם היה זה כן הנה
התענוג גם כן תמימות וצורה לא תנועה. ולכן אי אפשר אחד

[Page 327] שישיג התענוג בזמן עד שיהיו התענוגים מהם מה שימצא בזמן פחות ויתר. כי כל
מה שיושג בזמן הוא בתנועה ולא תשלם צורתו עדין. ומפני שהתענוג עם תמימות
הצורה הנה אינו בזמן. ומפני זה אינו תנועה. כי כל תנועה בזמן ויש לו תמימות מה
הוא בזולת זמן. משל זה הבנין. הנה הוא יהיה תמים בסוף הזמן אשר בו תשלם
פעולתו יותר מאשר הוא בכל הזמן אשר בו יופעל. ואולם בחלקי הזמן אשר בו
יופעלו התנועות הנה אינו ([2]89v) בו תמים אבל מתחלף בצורה, רצוני שחלקי התנועה
האחת בעינה כבר יתחלף קצתם קצת בצורה ויתחלפו כולם יחד גם כן בצורה
והתמימות, רצוני תכלית התנועה. כי מצב האבנים יתחלף בצורה העמדת הלוחות,

ושניהם יתחלפו תמונת הבית התמים אשר היא תמימות לתנועה אשר חלקיה חבור האבנים והעמדת הלוחות ומה שדומה לזה מחלקי הבנין. ובין תכונת הרכבת הנחת
האבנים ותכונת העמדת הלוחות ובין תכונת הבית הבדל. כי הם ואם התקבצו
בהיותם תכונה הנה תכונת הבית תתחלף תכונת הרכבת האבנים ותכונת העמדת
הלוחות, מפני שתכונת הבית תמימה בגלל שהיא אינה נושאת לדבר, אחר שהיתה

לא תצטרך לדבר תהיה בו תמימה. ואולם תכונת הרכבת האבנים ותכונת העמדת
הלוחות ומה שדומה לזה מן התכונות אשר הם נושאות לתכונת הבית הנה אינם
תמימות, מפני שכל אחד מהן נושאת לצורת הבית במדרגת מה שאותיות האלפא
ביתא נושאות למלות. ולכן היו חלקי התנועה ותמימותיה יתחלפו בצורה. ולא יתכן
שתמצא תנועה תמימה בצורה בזמן, האלהים אם לא שתהיה התנועה הסובבת אשר
לכל. ואולם שאר תנועות ההעתק כמו ההליכה ומה שדומה לזה הנה הם בלתי
תמימות, מפני שהם יהיו מדבר אל דבר מקביל לו, ומפני שאלו התנועות מדבר אל
דבר לא יתחלפו התנועות לחמימותם אבל גם חלקי התנועה קצתם לקצת, כמו
שאמרנו כי התנועה אשר תהיה על זה החלק מן הקו בלתי התנועה אשר תהיה על
החלק האחר. וכל אלו בלתי אשר יהיו על החלק אשר הוא התמימות. ואומנם היה

[Page 328] זה כן בתנועת ההעתק הישרה מפני שהיא ואם היתה על קו ישר הנה הקו ההוא אינו
קו לבד ואמנם הוא קו במקום. הנה יתחלפו חלקי התנועה מפני חלוף חלקי המקום.
[26](1174b2-3) אמר וכבר נשלם הדבור בתנועה בזולת זאת החכמה.
[27](1174b3-9) אמר וידמה שלא יהיה כל שנוי תמים בכל חלקי הזמן אשר ימצא בו השנוי
אבל בבעל תכלית לבד, ואולם בשאר חלקיו הנה יהיה בלתי תמים אבל יתחלף
בצורה. ואולם התענוג הוא מבואר מענינו שהוא מהשנוים התמימים בכל זמן.
וכאשר היה התענוג מהדברים התמימים והיו התמימיות יתחלפו קצתם לקצת, הנה

מבואר שהתענוגים הנה יהיה קצתם מתחלף לקצת בצורה לא בחלקים, רצוני
שחלקי התענוג האחד לא יתחלף קצתם לקצת כענין בתנועה האחת. ומזה יתבאר
שהתענוג אינו תנועה מפני שהגעתו לא תהיה בזמן וכל תנועה בזמן.
[28](1174b9-14)
אמר אבל הוא מבואר גם כן לאי זו עלה חשבו שהתענוג תנועה והויה. מפני שההויה לא תאמר על כל הדברים המחודשים אבל אמנם על הוית הדברים אשר
יתחלקו. ואולם הדברים (90r) אשר לא יתחלקו הנה אין להם הויה. ולכן לא יאמר שיש
להשגה הויה ולא לנקודה הויה ולא לאחדות וכמו כן הענין בתענוג, רצוני שהוא אין
לו הויה, מפני שהוא כל, רצוני בלתי מתחלק.
[29](1174b14-26) אמר וכל חוש הנה הוא יפעל כפי שעור המורגש ויפעל פועל תמים. ואולם
החוש אשר ענינו ענין תמים ותואר מוחשו תואר תמים גם כן ותואר הסמיכות
ביניהם תמים הנה יחשב שטוב הפועל הוא זה. רצוני שיהיה הפועל בתואר היותר
שלם שהוא בו פועל והמתפעל בתואר היותר שלם שהוא בו מתפעל והסמיכות אשר
ביניהם בתואר היותר שלם, כי יש הבדל גדול בין שיפעל דבר והוא ביותר שלם
שבעניניו במתפעל הוא ביותר שלם שבעניניו גם כן ובין שיפעל לא ביותר שלם
שבעניניו או במתפעל לא ביותר שלם שבעניני ההפעלות או יהיה הסמיכות ביניהם
בלתי תמים. וכשיהיה זה כן הנה ראוי שיהיה זה הפועל בחושים תנועה תמימה
וערבה. וכמו כן הענין בתבונה ובכל ההשגות אשר ימשך להן התענוג. ולכן אפשר

[Page 329] שיתחלף תענוג ההשגה בהתחלף פעולות ההשגה. והיותר ערבות מפעולות ההשגות
הם הפעולות התמימות מאד. והתמימות מאד הם אשר להם היותר טוב שבתארים

אצל המעולה מאד מן הדברים אשר יחבבם. ולכן היה התענוג מתמים לפעולות,
רצוני להיותו אהוב. אבל אין השלמת התענוג לפועל והשלמת המוחש והחוש לו
במין אחד ואם היו הדברים מעולים כלם, כמו שהרופא ורצון הבריאות אינם עלות
לשיהיה בריאות במין מתדמה, רצוני אין שניהם לו עלה במין אחד.
[30](1174b26-33) אמר ואולם שהתענוג ימצא בכל החושים הוא מבואר בנפשו. הנה אנו כבר
נביט אל מבטים ערבים ונשמע קולות ערבים. והוא מבואר גם כן שהנה יהיו תענוגי
החושים יותר חזקים כשיהיו החוש והמוחש כל שניהם חזקים, והיה אחד משניהם
פועל והאחר מתפעל כפי כחו, כי כשהיה המרגיש והמורגש בזה התואר היה
התענוג תמיד. והסבה במציאות התענוג הוא שישלם הפועל. אבל השלימו הפועל
אינו מצד שהתענוג תכונה בפועל ושלמות לו אבל מצד מה שיהיה הדבר נמשך
לשלמות כמו הנוי אשר ימצא בבחורים. רצוני שהנוי הוא תכונה נמשכת לבחורים לא משלמת לבחורים
.
[31](1174b33-1175a3) אמר הנה מה שהתמיד המוחש או המושכל כפי מה שראוי ואשר ישפוט על
המושכל או ירגיש המורגש כפי מה שראוי הנה התענוג יהיה בפועל. וזה שמה
שהתמידו הפועל והמתפעל מתדמים והיה סמיכות כל אחד משניהם על חברו על
תואר אחד, רצוני בלתי משתנה, יהיה משניהם פועל אחד בטבע.
[32](1175a3-5) אמר ולזה לא יתכן שיתענג אדם (90v) תענוג מדובק ולא ינזק נזק מדובק מפני שכל
הדברים האנושיים אין להם יכולת שיפעלו פועל מדובק להיות ההדמות אשר יהיה
בין הפועל והמתפעל בשנוי וכמו כן הסמיכות.
[33](1175a5-10) אמר ומפני שהתענוג בלתי מדובק היו קצת הדברים משמחים והם עולים
ומאחר זה הנה אין הענין בם כך. והסבה בזה שהתכונה והדמיונות אשר ימשך להם

[Page 330] התענוג הם בבחורים יותר חזקי פועל ויותר רב. וכמו כן הענין בחושים, רצוני
שבבחורים יהיו יותר חזקי פועל כמו שהם יראו מרחוק בתחלת הענין. עוד מאחר
זה אי אפשר מהם הפועל ההוא אבל יהיו פעלותם יותר חלושות. ומפני זה יהיו
תענוגיהם יותר חלושים.
[34](1175a10-17) אמר וראוי שיחשוב חושב כי כלנו יחד נחבב החיים והחיים פועל מה. וכל
אחד יאהב שיפעל הפעולות אשר ייוחסו אל החיות בדברים אשר הם יותר טובים כי
בם תהיה פעולתו יותר טובה. כמו בעל המוסיקא הנה הוא יאהב פועל השמע אשר
הוא השגת הלחן, ובעל הלמודים אשר יאהב פועל התבונה בסברות. וכמו כן הענין

בכל אחד מהפעולות המיוחסות אל החיות. והתענוג הנמצא בם הוא אשר יתמים
אלו הפעולות והחיות אשר תהיה בו התאוה לאלו הדברים. וכאשר היה הענין כן
הנה אשר יתאוו החיות יתאוו הערבות מפני שהוא יתמים החיות אשר הוא נבחר.
[35](1175a18-21) אמר ומפני זה ראוי לדעת שאין ראוי לנו לעזוב הפועל בגלל התענוג. כי הנה
יראה שהתענוג והפועל מתחברים יחד וששניהם לא יקבלו הפירוד כי לא יהיה
תענוג מבלתי פועל ואמנם יתמים כל פועל התענוג.
[36](5,1175a21-1175b1) אמר ומכאן יראה שהתענוגים מתחלפים. וזה כי אשר יתמים דברים מתחלפים
בצורה הם מתחלפים בצורה. וזה גלוי מהדברים המתילדים מהטבע כמן הב״ח
והצמחים ומהמלאכה כמו הצלמים והכלים והבית. רצוני שאלו למה שהיו מדברים
מתחלפים בצורה היו תמימויותיהם מתחלפים בצורה. וכמו כן הפעולות המתחלפות
בצורה יחויב שיותממו גם כן כמתחלפים בצורה. ולכן התענוג אשר לתבונה יתחלף
לתענוג אשר לחושים ותענוגי החושים יתחלף קצתם לקצת בצורה. ויראה
שהתענוגים יתחלפו בהתחלף הפעולות מפני שכל אחד תתדמה לו הפעולה אשר
יתמימה. כי התענוג המיוחד בפעולה מה יצמיח הפעולה ההיא ותתוסף בו. והסבה
בזה שאשר יפעלו מה שיפעלו בתענוג תהיה פעולתם יותר חזקת השלמת החפוש
ויותר רבת החקירה. כמו אשר יתענגו בהנדסה הנה הם יחקרו מכל אחד מהענינים
ההנדסיים (91r) יותר מזולתם. וכמו כן אשר יתענגו בפעולות המוסיקא הם יכולים

[Page 331] ביותר על החקירה מהנעימות. וכמו כן אשר יחבבו הבנין הם יותר משערים על

הבנין. ובכלל הנה כל מי שיפעל פעולה הנה התענוג יתוסף במעשיהם המיוחדים
ויצמח עם זה בצמיחתם. ואשר יצמחו עם זולתם הם מיוחדים באותו אשר יצמחו
בצמיחתו והם זולתו בצורה.
[37](1175b1-24) אמר וראוי שיראה מזה גם כן שהתענוגים אשר יהיו מפעולות מה יהיו מונעין

לזולת אותן הפעולות כמו בעלי התאוות. הנה הם לא יוכלו לשמוע המאמר ופעולות הטוב. ואם שמעו ענין יזמר ישמחו בזמר יותר משמחתם בפועל אשר הם בו. ולכן
היה הזמר ושאר התאוות יפסידו הפועל אשר יהיה במאמר. וכמו כן יקרה לשאר
התענוגים קצתם עם קצת, רצוני שכאשר היה איש יפעל יחד שתי פעולות לכל אחת
משתיהן תענוג מיוחד הנה היותר ערבה משתיהן תעיק האחרת שיפעל פעולתו.
ויותר ראוי שיפעל זה כשהיתה מופלגת בתענוג מאד עד שלא תעזוב האחרת
שתפעל. ולזאת הסבה כאשר חשקנו בדבר מה לא נעשה דבר אחר יותר מאשר בו
נחשוק לתגבורת תענוג החשק לתענוגי שאר הפעולות. וכאשר ינצח אחד משני
התענוגים היה הפועל האחר בלא תענוג. והיה פועלו במדרגת מי שיפעל בתאוות
(שני) אחרים כמו שיפעלו בעלי הזמר והשריקה בקבוצים אשר יתקבצו בם להבטה
אליהם אחר שהיו פועלים זה להרוויח. הנה הם אמנם ישקדו בשריקה בעבור מי
שיביט אליהם ולכן לא יהיו פעולותיהם
בשריקה והזמר במדרגת מי שישרוק או

[Page 332] יזמר בעבור תענוגו בשריקה והזמר. וכאשר היה הענין כן הוא גלוי שהתענוג
המיוחד בפעולות ישלים הפעולות וישימם יותר מתמידות, ר״ל בזמן יותר ארוך
ויותר טוב פעל. ואולם התענוג הזר מהפועל הנה מבואר שיש בינו ובין התענוג
המיוחד הבדל רב. וזה כי התענוג הזר מהפועל כמעט שיפעל פועל הצער המיוחד
בפועל. רצוני שהוא יעיק בפועל כמו שיעיקהו הצער המיוחד בו כי ההצטעריות
המיוחדים בפעולות יפסידו הפעולות. משל זה שאשר לא יתענג בכתיבה והתבונה
אם היה מצטער בם הנה הוא לא יכתוב ולא יתבונן. ובכלל הנה יקרה בפעולות
התהפכות רב מפני התענוג המיוחד בו והצער המיוחד בו, רצוני שהפועל אשר
יתחבר בו התענוג המיוחד בו יהיה בהפך הפועל אשר יחובר בו הצער המיוחד בו.
ואמנם היה זה כן לפי שהתענוג המיוחד אשר יהיה עם הפועל יעזרהו ויעוררהו
והצער המיוחד יעיקהו. ואולם התענוג הזר הנה הוא כבר נאמר שהוא יפעל דומה
במה שיפעל (91v) הצער המיוחד, מפני שהוא יפסיד הפועל כמו שיפסידהו הצער
המיוחד בו, ואם היה הפסדם אינו במין מתדמה.
[38](29־1175b24)
אמר ולמה שהיו הפעולות מתחלפות בהתחלף בעלי העלוי והרוע, רצוני שבעלי העלוי פעולותיהם מתחלפות לפעולות בעלי הרוע, והיו גם כן מתחלפות
בשקצתם נבחרות וקצתם בלתי נבחרות, אבל ברוח מהן, וקצתם לא יתואר באחד
משני אלו, הנה מבואר שהתענוגים הנמשכים לפעולות ראוי שיתחלקו בחלוקה

מתדמה לזאת החלוקה עד שיהיו תענוגי הפעולות הנבחרות נבחרים ותענוגי
הפעולות הברוח מהן ברוח מהן. כי לכל פועל תענוג מיוחד. הנה תענוג הפועל

[Page 333] המעולה מיוחד מעולה ותענוג הפועל הרע זר מזיק מגונה מאד. ולכן היו התאוות
אם לדברים היפים משובחות ואם אשר לענינים המגונים מגונות.
[39](1175b30-1176a3) אמר והתענוגים אשר יהיו עם הפעולות יותר מיוחדים בפעולות מהתאוות

אליהם מפני שהתאוות לפעולות מתפרדות מהם בזמן ובטבע/ רצוני שהם ימצאו נבדלות מהפועל, ואולם התענוגים הם קרובי הטבע מהפעולות ולא יתפרדו מהם,
אבל אמנם ימצאו מתחברים לפועל. ולכן יסופק בם האם הם והפועל דבר אחד
בעינו? אבל הוא מבואר כי תענוג התבונה אינו תבונה ולא תענוג החוש חוש כי זה
בטל. אבל מפני שהתענוג לא יתפרד מהפועל יראה לקצת ששניהם דבר אחד. וכמו
שהפעולות יתפרדו מהתענוגים וישתנו להם והפעולות יתפרדו קצתם מקצת, כי
פועל הראות יתפרד מהשמע ומן הריח ומן הטעם ואלו יתפרד קצתם מקצת כפי
הפרד הפעולות. הנה מה שהיה מן הפעולות מתפרד בסוג יתפרד תענוגו בסוג כמו

הפרד הראות מהשמע והתבונה מהחוש. יותר מזה ומה שהיה מתפרד במין יתפרדו תענוגיו במין, כמו התפרד מיני התבונה קצתם מקצת.
[40](1176a3-8) אמר וכבר יחשב שיש לכל אחד מהב״ח פועל מיוחד והיה לכל פועל טבעי
תענוג. וזה יראה מאד למי שיעיין בכל אחד מהדברים. כי הנה יראה שתענוג הסוס
בלתי תענוג הכלב. וכמו כן יראה שתענוג האדם אשר ייחדהו הוא לפועל אשר
ייחדהו. והוא תענוג הפועל בשכל אשר הוא בלתי תענוגי שאר הבעלי חיים. כמו
שאמרו קצת הקדמונים שהשכל הוא יותר ראוי שיבחר ההשגות מאשר יבחר הזהב
כי יש לו מזון הוא אצלו יותר ערב מן הזהב והוא ההשגה בשכל.
[41](1176a8-15) אמר הנה התענוגים אשר בדברים הנמצאים המתחלפים בצורה יתחלפו
בצורה. ואולם התענוגים אשר הם בדברים בעינם, רצוני לבלתי המתחלפים בצורה,

[Page 334] הנה בראוי שלא יהיו מתחלפים, ואם היה כבר ימצאו מתחלפים בבני אדם חלוף
אינו קטן. מפני שאנו נמצא דברים אחדים בעינם, יתענג קצת ויתאבל קצת, והם
לקצת (92r) מצערים ונמאסים ולקצת ערבים ונאהבים. וזה כמו מה שיקרה בדברים

המתוקים וזה שלא יראה הבריא והמוקדח בם סברא אחת. וכמו כן הדברים החמים והקרים אינם אצל החלוש והחזק בתואר אחד, אבל קצת בני אדם יתענגו בחם
וקצתם בקר. וכמו כן יקרה בכל המושגות.
[42](1176a15-22) אמר ויחשב בכל אלו הדברים שהנמצאים מהם והענין האמתי הוא מה שיראה
למעולה, רצוני שהערבים מהם בטבע והנבחרים הם אשר יבחרם הטבע המעולה.
ואם היה זה כן, הנה אמת מה שנאמר שהמעלה היא משורת כל דבר, רצוני אשר בה
יודעו טבעי הדברים בטוב והרוע, כמו שיודע במשורה שעור הדבר. ויהיה כפי זה
הדבר הטוב בנפשו הוא מה שיראה לטוב שהוא טוב. וכמו כן יהיה התענוג האמתי
אשר יראה שהוא כך למעולה ואינו רחוק שיהיה הדבר אשר יראה למעולה שהוא
ערב אצל קצת בני אדם אינו ערב או יותר פחות בערבות. הנה יקרו בהוית בני אדם
הפסדים רבים וטבעים יוצאים מהשווי. ולכן לא יהיו הערבים בטבע ערבים אלא

אצל מי שלא יקרה להם הפסד בטבע.
[43](1176a22-29) אמר והוא מן המבואר שאשר יודעו בשהם מגונים שהם לא יהיו ערבים אלא
אצל בעלי הטבעים הנפסדים. ואולם התענוגים אשר יחשב בם שהם יהיו מבעלי
היקר והעלוי, הנה הם לא ימצאו לאדם אלא מפני פעולותיו אשר ייחדוהו. ואם היה
תענוג או תענוגים רבים לאיש התמים השש המצליח, הנה התענוג ההוא האחד או
אשר יתמים הרבים, אם היו רבים, הוא אשר יאמר בו באמת שהוא ערבות האדם.
וזה מבואר כשהתבאר מה פועל האדם אשר ייחדהו. ואולם שאר התענוגים הנה
יונחו מזה התענוג מדרגת שאר הפעולות מזה הפועל, רצוני אשר הוא תמימות
הפעולות האנושיות.

[Page 335] [44](6,1176a30-32) אמר ואחר שכבר דברנו במעלות והחבות והתענוגים הנה כבר נשאר הדבור
בהצלחה, ירצה בהצלחה המיוחדת לפי שהמשותפת כבר דבר בה במאמר הראשון,
אחר שהיתה ההצלחה היא תמימות הפעולות האנושיות.
[45](1176a32-1176b11) <קצר>אמר ושזכרנו במה שקדם מן הדבור בזה במאמר הראשון היה מאמר .
וכבר אמרנו שם שהיא אינה תכונה ואמנם היא בפועל התכונה. ואם לא הנה יהיו
חיי המצליח כמו חיי הב׳׳ח הנקרא כך כי זה הב׳׳ח יחשב בו שחייו כלם שינה.
וכשהיתה ההצלחה אמנם תונח בפועל, רצוני שהיא פועל מה, והיה הפועל ממנו
הכרחי וממנו בחיריי והיה הבחיריי ממנו מה שיובהר בעבור דבר אחר וממנו מה
שיובהר לעצמותו, הנה הוא מבואר שראוי שתונח בפועל הבחיריי ומן הבחיריי
באשר יובחר לעצמותו לא לזולתו מפני (92v) שההצלחה לא תצטרך אל דבר הנה אינה
נבחרת מפני דבר אבל היא נבחרת לעצמותה מפני שהיא מסתפקת בעצמותה.
והדברים הנבחרים בעצמותם הם אשר לא יבוקש מהם דבר אחר בלעדי הפועל.
ויחשב שפועל הדברים אשר יובחרו לעצמותם הוא המעשים אשר ייוחסו אל
המעלה כי המעשים המעולים נבחרים לעצמותם. וכמו כן המעשים הערבים ממיני
השחוק הם מזה המין. הנה יראה שהם לא יובחרו מפני דבר אחר. והנזק הנכנס מהם
יותר רב מהתועלת.
[46](1176b11-19) אמר אבל הרבה מה שיאהב המצליח הבזוי בגופים והקנינים הגופנים ויברח
מהשתמש התארים הגופיים מפני שהתענוג בהשתמש התארים הגופיים, רצוני
שהתענוגים
הגשמיים אמנם יבחרו אותם מפני שהם אמנם יטעו אצל הקנינים

[Page 336] המנצחים בם. הנה הם ישימו עצמיותיהם באלו הפעולות ערבות אצלם הנה יטעו
בזה אצלם. ובכלל הנה אמנם יחשב בעשית התענוגים ועזיבת היגיעות שהוא
הצלחה מפני שבעלי היכולת יעשו זה. וראוי שלא יהיה מה שיראו מזה אמת מפני
שהמעלה והשכל לאשר בם הפעולות המעולות לא יכנסו תחת היכולת.
[47](1176b19-1177a6) אמר ומפני זה למה שהיו אלו לא טעמו כלל התענוג הגמור הברור אשר הוא
תענוג השכל והפעולות המעולות יברחו אל התענוגים הגשמיים ומפני בריחת אלו
אל התענוגים הגשמיים יחשב בם שהם נבחרים יותר מזולתם. וראוי שלא יהיה
הסתכלות אלו התענוגים הגשמיים נבחרים עלה להיותם נבחרים בעצמם, כמו שלא
יהיה מה שיראוהו הנערים מבחירת אלו הדברים אשר יבחרום עלה בהיותם נבחרים
בעצמם. אבל כמו שהדברים הנבחרים אצל הנערים הם בלתי הנבחרים אצל
האנשים כן הנבחרים אצל בעלי הרוע בלתי הנבחרים אצל בעלי העלוי והיקר.
והדברים הנכבדים והערבים באמת כמו שנאמר פעמים רבות הם הדברים אשר הם

בזה התואר אצל המעולים. כי כל אחד ממיני בני אדם יש אצלו פועל נבחר מאד
והוא אשר יסכים תכונתו בטבעו המיוחד. וכשהיה זה כן הנה אשר יסכים טבע
המעולה הוא מעולה בהכרח ואשר יסכים הטבע הרע הוא רע בהכרח. ואם כן אין
ההצלחה בשחוק, כי הוא שקר שיהיה התמימות צחוק. ובטל שנהיה כל ימי חיינו
חרוצים על המעשים וניגע ויהיה זה בנו הבל וריק. הנה אנחנו בכלל אמנם נחתור
כל מה שנחתרהו מפני ההצלחה לפי שהיא תמימות. והחריצות והיגיעה מפני
הצחוק בטל גלוי ונאות לנערים, ואם היה יחשב בו בתחלת הצמיחה שהוא אמתי
מפני שהצחוק ידמה המנוחה והמנוחה (93r) יזדרז עליה בטבע. אבל מן הגלוי שאשר
לא יוכלו להתמיד הלאות יצטרכו אל המנוחה. ואם היה זה כן הנה אין המנוחה

התמימות אשר הוא ההצלחה אבל אמנם היא נרצית בעבור הפועל אשר הוא התמימות והתכלית. ובכלל הנה הוא מן הגלוי שהחיים המצליחים הם אשר יהיו עם

[Page 337] המעלה ואמנם יהיה זה עם המעלה בטוב לא בצחוק. ולכן נאמר שהמשכיל המעולה
יותר טוב מהמצחק. כי כמו שפועל האבר היותר טוב יותר טוב, כן פועל האדם
היותר טוב יותר טוב ופועל היותר טוב בכלל יותר טוב ויותר רב הצלחה. ואם היה

המעולה יותר טוב מן המצחק, הנה פעולתו יותר טובה בהכרח.
[48](1177a6-11)
אמר ואשר יתמלאו מהתענוגים הגשמיים הנה כבר יתמלאו מהם לא למטה מהתמלא מהם העבדים. ולא ייחס אחד ההצלחה אל העבד אשר אין חייו אליו ולא
אל התפוש בבית האסורים. ואם כן אין ההצלחה בכמו אלו ההשתמשיות אבל היא
בפעולות המעלות כמו שנאמר תחלה.
[49](7,1177a12-18) אמר וכאשר היתה ההצלחה נמצאת במעלה, דייל תחת המעלה, הנה בראוי
שתהיה פועל נמצא במעלה החזקה מאד ושיהיה זה הפועל ליותר טוב שבכתות
הנמצאות בנו, היה זה שכל או כח אחר דומה בסוג לו. יחשב בו שהוא יהיה אדון
בטבע על כל הכתות ושיהיה זה הכח יש לו תכונה ביותר טובים שבדברים והם

הענינים האלהיים. ולכן מה שיחויב שיהיה זה הכח אלהי או יותר רב אלהיות מכל
מה שבנו מהכתות. וכשהיה זה כן הנה פועל זה הכח מאותנו על המעלה המיוחדת
בו הוא ההצלחה, רצוני פעולתה על יותר שלם מה שימצא לה. ואולם שזאת
ההצלחה היא העצמותיית הנה זה דבר כבר נאמר במה שקדם.
[50](1177a18-22) אמר ואולי שיחשב בזאת הסברא שהקדמונים מודים בה מפני שזה הפעל חזק
מאד. וגלוי שהוא ישכיל מה שבנו ושהוא אמנם יפעל בידועות אשר יקיף בם
השכל. ופעולתו בם מדובקת מאד יותר מזולתה משאר פעולות הכחות הנמצאות
בנו מפני שהוא שכל. וכבר נאמר שהשכל פעולתו יותר ראוי שתהיה מדובקת
משיחיה פועל בעת מה, ירצה לפי מה שאחשוב בספר הנפש.
[51](1177a22-27) אמר והוא מבואר גם כן שהוא ראוי שיהיה עם ההצלחה היותר תמים
שבתענוגים. ומן הידוע בנפשו והכל מודים בו שהיותר ערבות שבפעולות אשר

[Page 338] ייוחסו אל המעלה הם פעולות החכמה. הנה כבר יחשב בפילוסופיא שיש לה
תענוגים נפלאים יותר משאר הפעולות המיוחסות למעלה מפני מה שיש בפעולתה
מן הזכות והאמת. ובראוי שיהיה זה התענוג לאשר ידעו במין יותר (93v) מיוחד מאשר
הוא לאשר יבקשו שיתלמדו. וכאשר היה זה כן הנה פועל זאת המעלה הוא
ההצלחה האחרונה.
[52](1177a27-1177b4) אמר וגם כן הנה מחויב שיהיה הפועל המצליח יותר רב הספקה בעצמו משאר
הפעולות לפי שהיותר רב הספקה יותר תמים. והוא מבואר שפועל הסברא והעיון
יותר רב הספקה משאר הפעולות, רצוני שהאדם יסתפק בו בעצמו בלעדי זולתו
יותר משאר פעולות המעלה. כי הדברים המצטרך אליהם בחיים יצטרך להם החכם
כמו שיצטרך להם זולתו. ובכלל הנה המעלות כלם בצורך אליהם אחדות. וכאשר
יושלכו כל אלו ההסתפקות הנה השוה יצטרך אל בני אדם ישוה בם. וכמו כן הירא
חטא יצטרך אל דברים יתירא מהם. וכמו כן הגבור ושאר המעלות המעשיות, רצוני
שהם כלם יצטרך המשתמש מהם אל הזולת. ואולם החכם הנה הוא יוכל שישתמש
החכמה והסברא לבדו. וכל מה שהיה יותר שלם חכמה היה יותר יכול על זה. ואם
היה לא יסופק שהוא יהיה יותר טוב פועל כשהיו לו עוזרים על זה. אבל הוא אפשר
שיפעל פעולתו לבדו. ושיהיה בפעולתו מסתפק בחלוף שאר המעלות וזה שהם כלם
יצטרכו אל שיקחו מה שבו יפעלו וזה אם יותר ואם פחות, וכאשר היה הפועל יותר
שלם הספקה משאר הפעולות והיותר שלם הספקה הוא פועל ההצלחה הנה זה
הפועל הוא פועל ההצלחה, רצוני פועל החכמה והעיון.
[53](1177b4-31)

[Page 339] אמר וכבר יחשב שההצלחה בבטול מפני שאנו אמנם נהיה טרידים כדי שנבטל ונלחם כדי שנהיה בשלום ותקון. ובכלל הנה כל המעלות הראשיות אשר ייוחסו אל
המעשים
הסדינים הכוללים הראשיים כמו המלחמות וזולתם יחשב בם שהם אמנם יבוקש בם דבר אחר. אם החלקיות מהם הנה מפני ענץ חלקי ואם הכללי הנה מענין
כללי כמו מלאכת המלחמה. הנה לא יבחר אחד שילחם ולא לשתהיה מלחמתו
בכלל עלת אפשרות מלחמה אחרת. וזה שהנה יחשב על כל פנים שאשר ישים
בפעולתו האוהבים שונאים עד שיהיו מלחמות ביניהם שהוא בפעולתו זאת בתכלית
הרוע ושהוא ישיגהו בפעולתו זאת טומאת ההריגה ואכזריותה. וכשהיה זה כן הנה
פועל הנלחם אמנם הוא כדי שיהיה טריד ויקנה לעצמותו ולמדינה טובות וכבודות
ובכלל כדי שיקנה ההצלחה לעצמותו ולמדיניים. ומבואר שהענין בזולת מלאכת

המלחמה מהמעשים המדינים הגדולים כך, רצוני שאמנם יבקשם לזולת. וכשהיו המעשים המדיניים יתעלו על שאר המעשים אשר ייוחסו אל המעלות בהגדלה
והשעור, והיו אלו טרודים בזולתם ויתאוו תמימות חוץ מהם ואינם נבחרים
לעצמותם, והיה פועל השכל יתפרד מפעולות אלו בכבוד (94r) והעלוי אחר שהיתה
פעולתם עשית הסברא והיא היותר גבוהה שבפעולות ולא יתאוה שיהיה לו תמימות
אחר כלל זולת תמימות עצמותו, והיה לו תענוג מיוחד הוא למעלה משאר
התענוגים, והנה זה התענוג יצמח בצמיחת פעולותיו והנה ימצא בפעולתו ההספקה
והמנוחה על הצד אשר יתאוה לו, ובכלל הנה ימצאו לו כל הדברים אשר ייוחסו אל
בעלי הששון וההצלחה. ויראה שאלו הדברים ימצאו לזה הפועל בעינו. וכאשר היה

הענין כן הנה זה הפועל הוא ההצלחה התמימה כשיובן שתמצא מדה תמימה מחיי
האדם. כי הוא לא יהיה שלם אם לא כשימצא לו זמן שלם ולא ייוחס אל ההצלחה
דבר אינו שלם. והחיות אשר הוא בכמו זה הפועל הוא יותר גבוה משייוחס אל
האדם. הנה הוא אין חיותו בזה התואר על שהוא חיות לאדם אבל על שיש בו דבר

[Page 340] אלהיי. וזה שכפי שעור הפרד זה החלק מן הנפש מההרכבה, רצוני החלק אשר
ימצא לו זה הפועל, בהבדלו בזה הענין משאר הכחות אשר ימצאו מהם שאר
המעלות, רצוני שאותם מורכבים וזה אם פשוט ואם קרוב מן הפשוט, כמו כן הפרד

פעולתו משאר הפעולות ומעלתו משאר המעלות כפי שעור מה שהנפרד הפשוט
יותר טוב מן המורכב. ובכלל הנה כפי שעור רוממות הפועל האלהיי אשר באדם על
שאר מה שבו, כן שעור רוממות החיות אשר ייוחס אליו על שעור התנשאות החיות
אשר ייוחס אל שאר הכחות. ולכן מה שאנו רואים החיות המיוחס אל הפועל ההוא
כשיצורף אל החיות המיוחס אל שאר המעלות שהוא אלהי ואותו אנושי.

[54](1177b31-1178a2) אמר הנה ראוי שלא יהיו מחשבות האדם אנושיות ואם היה אדם כמו שירמזו
הרומזים בזה. ושלא תהיה מחשבתו מחשבת מת ואם היה מת, אבל ראוי שישימה
נעדרת מן המות כפי שעור מה שאפשר ושנפעל כל מה שנפעלהו מפני שנחיה
ביותר חזק חיות בו והיותר גבוה מהן כי האדם ואם היה קטן בגוף והגודל הנה הוא
למעלה בכח והכבוד מן הכל הרבה, רצוני בכח השכל, (1178a2-3) כי זה הכח הוא המושל על
הכל.
[55](117832-4) אמר וראוי שיחשב שכל אחד מבני אדם אמנם מציאותו במה שהוא אדם בזה
העצם הנקרא שכל אחר שהוא היותר נכבד מה שבו והיותר טוב לו והחיות המיוחס
אל זה הוא החיות המיוחס אל האדם. ובטל שלא יבחר אחד חיי עצמותו אבל יבחר
חיי זולתו.
[56](1178a4-8,1178a22) אמר וראוי שיאמר עתה גם כן מה שכבר נאמר תחלה שהמיוחד אצל כל אחד
מהב׳׳ח הוא היותר חזק מה שבו בטבע והיותר ערב לן, ואם היה השכל בזה התואר
אצל האדם הנה יהיה החיות אשר ייוחס אליו כן אצל האדם, רצוני היותר ערב
שבחיים והיותר חזק מהם אחר שהיה זה החיות הוא אנושי (94v) יותר מהנשארים. ואם
כן אשר ייוחס אל זאת המעלה הוא המצליח מאד. ואולם אשר ייוחס אל מעלה

[Page 341] אחרת הוא מצליח במין שני מפני שפעולות שאר הכתות אנושיות ופעל זה הכח
כמו שאמרנו אלהיי. ואמנם היו אותן אנושיות מפני שהפעולות השוות והטובות
ושאר המעשים אשר ישתמשו במה שבינינו על שהם מעלות במעשים והלצנויות

וכל הפעולות וההתפעליות בשמירת מה שראוי שישמר לכל אחד מהדברים, הנה
יראה שכל אלו אנושיים. ויחשב בקצתם שהם יקרו מפני טבע הגשם ושמעלת
המדה תתדמה ההפעליות הרבה, ואמנם יהיו מעלות מצד השעירה בפועל. דמיון זה
שהיראת חטא בעינה כאשר היו ראשיותיה ההשכל לפי שהיא אמנם תהיה כפי
שעור ההשכל. וכאשר היתה קודמת בהשכל וההפעליות הנה היא מנויה במורכבות
ומעלות המורכבות אנשיות וחייו והצלחתו כמו כן. ואולם הצלחת השכל היא
מתפרדת מאלו, רצוני מן ההפעליות.
[57](1178a22-23) אמר והמאמר בה בכאן יהיה בזה השעור. ואולם החקירה ממנה בכאן היא
לכונה אחרת. ירצה לפי מה שאחשוב שהחקירה ממנה בכאן אינה חקירה מטבע
עצמה ואמנם היא חקירה ממנה מפני שהיא תכלית.
[58](1178a23-34) אמר ואולי שיחשב כי הפועל בשכל יצטרך אל קנין תכונה מדותית אבל היא
מחוץ ואינה גדולה ואינה מיגעת ומצערת. ואולם הדברים המזיקים הנה כל שניהם
יצטרכו אליהם, רצוני המעלות התמונייות והמעלה העיונית, צורך שוה. והמעלות
התמוניות המדיניות יותר רבות יגיעה גופנית מן העיונית. והמעלות התמוניות
והעיוניות הנה התחלפותם בנפש והגוף מועט, רצוני במה שיצטרך אליו מן הנפש
והגוף. ואולם בפעולות הוא הרבה. כי המעלות התמוניות יצטרכו אל דברים רבים
מחוץ. כי בעל החרות, רצוני הנדיב, יצטרך אל הממונות כדי שיפעל פעולות

[Page 342] החרות. וכמו כן השוה יצטרך אל מה שיראה בו פעל השווי מפני כי רצון השווי
אינו מבואר ולא השווי הוא ברצון לבד ואשר אינם שוים אמנם יראו שהם שווים
במעשים וזה בעבור מה שיראו הכל שהוראת השווי היא המעשה בו. וכמו כן
המטיב יצטרך אל כלים בעלי נפש ובלתי בעלי נפש וכח בו יפעל פעולותיו. וכן

הירא חטא יצטרך אל שיהיו לו הדברים אשר תקרא פעולתו בם יראת חטא כדי
שיהיה מבואר אם הוא ירא חטא או אינו ירא חטא, לפי שמי שלא ייטיב הדברים
אשר בם תהיה היראת חטא ולא ישער עליהם הנה לא ימצאו לו פעולות הירא חטא.
[59](1178a34-1178b5) אמר וכבר יבוקש בזה האם בחירת הפועל יותר ראויה במעלה או הפעולות. כי
אם היתה המעלה בבחירה לבד הנה לא יצטרך המעולה בה אל אלו הדברים אשר
מחוץ. ואם היתה המעלה אמנם היא בכל שניהם הנה מבואר שהוא (95r) יצטרך אליהם.
והוא מבואר שהמעלה אם שתהיה בשניהם ואם שתהיה בפעולות כי התמימות
מבואר שהוא יהיה בשניהם. ואם היותה בפעלות הנה היא תצטרך אל באור הרבה.

ואם היתה בפעולות כמו שהתבאר במה שקדם הנה היא תצטרך אל סבות מחוץ וכל מה שהיו הפעולות יותר רבות ויותר טובות הצטרכו אל דברים מחוץ יותר. ואולם
אשר ישתמש הסברא העיונית הנה לא יצטרך אל דבר מאלו הדברים בעבור פעולתו.
אבל אפשר שיאמר שזה ימנעהו מעשית פעולתו אשר תייחדהו, רצוני עשית שאר
פעולות המעלות.
[60](1178b5-7) אמר ואולם אם היה אדם לבד, רצוני אינו שלם בשלמות האנושי, והיה בוחר
שיהיו חייו עם רבוי, הנה יצטרך שיפעל פעולות המעלה כדי שישתמש השתמשות
בני אדם ולא יצטרך אל כמו זה הפועל התמים.
[61](1178b7-19) אמר ואולם שההצלחה פועל מה בעל סברא הנה יראה מזה גם כן. וזה כי הכל
מודים שהאל יתעלה והמלאכים בעלי ששון
והצלחה יותר משאר הנמצאות. ותמה

[Page 343] אני אי זו מן הפעולות ראוי שתיוחס אליהם מפעולות המעלות? כי אם ייוחס אליהם
פועל השווי הנה יראה זה שהוא ראוי להלעיג בו אחר שלא יהיה שווי אלא אצל
אשר להם מעשים ותשובות וטענות ושאר מה שידמה אלו הדברים. ואם ייוחסו
אליהם פעלות האמיצות הנה יחוייב שיפגשו הדברים המפחידים ומה שבו אבדון
ומות. וכמו כן אם ייוחסו אליהם פעלות החרות הנה יהיו להם דינרין וממונות. ואם
ייוחס אליהם פעולות היראת חטא הנה מה זה שלא הועתק להם מן השבח אל
הגנות מפני שאין להם תאוות רעות. ובכלל הנה כשימנו כל פעולות המעלות הנה
יראה שהם קטנות לא יתכן שיאמרו על האל והמלאכים. אבל הכל רואים שיש להם
חיים ואם כן יש להם פועל מפני שאין ראוי שיהיו ישנים.
[62](1178b20-23) אמר כמו מה שיפעל פלוני כשסלק מהם פועל החיים. וכאשר היו חיים הנה לא
ישאר להם מן הפעולות אשר יאותו בם יותר מהשתמשות הסברא והשכל. וכשהיה
זה כן הנה פעל האל והמלאכים אשר יפעלוהו בששון יהיה דעת. והפעל האנושי
הדומה בסוג לזה יהיה הצלחה.
[63](1178b24-28) אמר והראיה על זה ששאר ב׳׳ח לא ייחסם אחד אל ההצלחה כמו מה שייוחסו
אל זאת אחר שכבר נעדרו פועל כמו זה העדר תמים, רצוני פועל השכל. ומפני זה
יהיו חיי בעלי השלמות מן הנמצאות ששים בו, רצוני כשהיו פעולותיהם כמו זה
הפועל. ואולם בני אדם הנה הם יתיחסו אל ההצלחה כפי שעור מה שבם מזה

הפועל. ואולם שאר הב״ח כמו שאמרנו הנה אין בם דבר מצליח מפני שהוא לא
יעשה הסברא בדבר מן הדברים, רצוני לא בידיעה ולא במעשה.

[Page 344] (95v)[64](1178b28-31) אמר ומפני זה ההצלחה תהיה יותר באשר ישתמשו הסברא יותר והם אשר הם
מצליחים לא במין מקרי אבל בהשתמשות הסברא והעיון כי זאת ההצלחה היא
בעצמותה שכליית מאד.
[65](1178b32-35) אמר וכאשר התישב זה הנה אם כן תהיה ההצלחה סברא מה. אבל יצטרך
המצליח כשהיה אדם אל טוב הענין מחוץ ברצון כי הטבע אין בו הספקה לכל מה
שישתמש כי הוא יצטרך אל בריאות הגשם ושיהיה לו מזון ושאר העובדים לו.
[66](1179a1-9) אמר אבל אין ראוי בעבור זה שנדמה כי בעל ההצלחה יצטרך אל דברים רבים
מחוץ מפני שלא יתכן שיהיה שש מבלתי הטובות החיצונות כי ההספקה אינה
בהתנשאות ולא המעשים. הנה הוא אפשר שיפעל הפעולות הטובות מי שאינו שליח
על הארץ והים. הנה הוא אפשר שיהיה אדם מן ההנחות ושיעשה מעשי המעלה.

ואפשר שיראה זה מבואר. הנה לא יחשב במצבי השעור שהם פחות פועל ממה
שראוי מפעולות בעלי השעיר, אבל הם יותר רבי פועל להם מאלה. ובפעולות
המעלה הספקה בהצלחה כשתמצא מפני שהוא יהיה חיות הפועל במעלה מצליח.

[67](1179a9-13) אמר ואולי שיהיה פלוני הטיב מה שאמר בעת ששפט שהמצליחים הם אשר
כבר מאסו הבונה מן הדברים החיצוניים ופעלו הפעולות הטובות היה חיותם יסכים
לו מה שיקשר להם. וזה שכבר אפשר שיפעל מה שראוי אשר יקנה המעט.

[Page ] [68](1179a13-16) אמר וכבר ידמה שיהיה אנכסגוריש גם כן לא יסבור שהמצליח עשיר ולא בעל
יכולת בעת שאמר שאין ראוי להפלא משיחשוב הרוב וההמון, שהוא בסל מה
שאמרו אלה מאשר ההצלחה לא תגדר מאשר מחוץ אחר שהיו לא ייטיבו אלא
באלו לבד.
[69](1179a16-20) אמר וכבר ידמה שיהיו מחשבות החכמים מסכימות למאמריהם באלו הדברים
ומעידות להם. כי המאמרים באלו הדברים אמנם יש להם ספוק לבד במה שיביאהו
האומר. ואולם האמת הנה במעשים ואמנם יודע אמתת מה שיביאיהו מפעולות
האדם בחייו כי באלו יוכר המאמת.
[70](1179a20-22) אמר הנה ראוי שנעיין אל מה שנאמר מאלו הדברים ונבחנם בפעולות האומר
בחיותו. ואם הם מסכימים למעשיו נקבלם ואם יתחלפו למעשהו יחשב בם מה
שיחשב במאמר אשר לא יסכים לו המעשה.
[71](1179a22-29) אמר ואולם אשר יפעל בשכל והיתה עבודתו לשכל ותארו תואר טוב הנה כבר
ידמה שיהיה אוהב האל מאד. כי אם היתה כריתת הברית לבני אדם מהאל כמו
שיחשב וכמו מה שיתאמת והיה האל ישמח (96r) באשר הוא יותר טוב הנה הוא ישמח
בדומה בסוג לו מאד וזה הוא השכל. ואם כן יותר ראוי שייטיב אל אשר יחבבוהו
יותר ושיכבדם ויכרות להם ברית כענין האוהב עם אהובו ומפני שפעולתם פעולה
טובה אמתית.
[72](1179a29-30) אמר ואולם שכל אלו הדברים נמצאים לחכם ברוב, הנה אינו מוסכל ולא נעלם
מאד. (1179a31-32) ואם כן כשהיה החכם כפי זה התואר היה יותר ראוי שיהיה מצליח.
[73](9,1179a33-1179b5) אמר והאם במה שנאמר בהצלחה בזה הספר ובמעלות ובאהבה הספקה
בשיודעו לבד או אין בם הספקהי אבל אין בם הספקה. כי הוא
ראוי שיחשב שהוא

[Page 346] מחויב שיהיו מגיעים אצלינו בגדריהם והרשמים ושישתמשו. כי כמו שיאמר אין
במה שמדרכו שיפעל הספקה בשידע לבד מבלעדי שיעשה, כי אין בידיעת המעלה

הספקה. אבל ראוי שנשגיח בידיעתה ונחתור עשיתה ועשית דברים אחרים כדי שנשוב טובים במין מה ממיני הטוביות אם לא היתה במאמרים הספקה במעלה.
[74](7־1179b5) אמר ולכן בראוי יאמר שהנה יצטרך אל האמנות רבות ובטחונות עצומים
ילקתו על הבקיאים בם בקנות אותם כמו שאמרו פלוני ופלוני.
[75](1179b7-18) אמר והוא גלוי שבידיעת המעלות יוכלו להתנועע אל קניתם בעלי החרות מן
הבחורים ויתעוררו בעשית כל נכבד בסוג ויחבבו הטוב באמת. ואולם הרוב הנה לא
יוכלו לעורר תנועתם אל הטוב מפני שהם לא יהנו בחיים אבל ביראה והפחד ולא
ימנעו מהרעות בעבור המגונה אבל בעבור יראת העונש. הנה הם למה שהיו יחיו
בפעולות יבקשו תענוגי נפשותם והדברים אשר בם יהיו התענוגים ויברחו מן
ההצטעריות המקבילים לתענוגים, ואולם הטוב אשר הוא באמת טוב הנה אין אצלם
תבונה בו כל שכן ממעשה, אחר שלא יטעמוהו. הנה אי זה מאמר ישנה אלו
ויעתיקם מענינם. הנה הוא לא יתכן או אינו נקל שישונה בדבור מה שכבר קויים
במדות הקדומות זמן רב.
[76](1179b18-20)
אמר ואולי שנהיה אוהבים שנקנה המעלות כשהיו לנו כל הדברים אשר אנו רואים שהם מעולים.
[77](1179b20-29) אמר ויחשב שקצת מבני אדם יהיו טובים בטבע וקצתם בלמוד. והוא גלוי

[Page 347] שמה שיהיה מזה בטבע הנה אין הויתו אלינו אבל אמנם יהיה כהשגחה מה אלהיית
לאשר מזלם טוב באמת. ואולם המאמר והלמוד הוא פועל לא יוכל שיפעל המעלה
בכל אבל ראוי שתהיה נפש אשר ישתמש הדבור במעלה כבר השתמש במנהג וצמח
בהשתמשות המעולה על חבת האמת ושנאת הפכו כמו שתאהב הארץ הזרע אשר
תגדלהו כי אשר יחייו בהפעלות הבהמי לא ישמעו מאמר ירצה אותם (96v) מדבר ולא
יבינוהו. ומי שהיה על זה התואר הנה איך אפשר שישנה ספוקוי ובכלל הנה ראוי
שלא יחשב שאלו הכאבים המדותיים יקשרו הדבור באונס.
[78](1179b29-31) אמר וראוי שתהיה המדה קודם המעלה, רצוני קודם פעולות המעלה, ושתהיה
מיוחדת ושתהיה ממדתו אהבת הטוב ושנאת המגונה.
[79](1179b31-33) אמר ואולם אם תמצא מעלה אמתית מהנהגת בחור הוא קשה, אם לא שיהיה
כבר גדל על נימוסים מעולים, מפני שמי שלא יצמח על נימוסים מעולים הנה אמנם
ישתמש מהיראת חטא במין ההמתנה ועשית היראת חטא בהמתנה בלתי ערב אצל
הרוב.
[80](1179b34-1180a1) אמר ולכן ראוי שנשער מזון הבחורים ופעולתם בנימוסים. כי הם כשגדלו
עליהם לא יהיו להם מצערים אחר שהיה המנהג כבר ירוץ בם.

[Page ] [81](1180a1-14) אמר ואולי שלא תהיה בשעירת המזון לבחורים והשקידה האמתית הספקה מה
שהתמידו בחורים אבל ראוי כשיהיו אל גבול האנשים שיעשו אותם ושירגילו
אותם. ויצטרכו בזה גם כן אל נימוסים. ובכלל הנה הם יצטרכו אל הנימוסים בכל
החיות כי הרוב יקשר להכרח והאונס יותר מהקשרם למאמר ולרע יותר מהקשרם
לטוב. ומפני זה יראו קצת בני אדם שהוא ראוי למניחי הנימוסים שיאנסו ויכריחו
בני אדם על קבול המעלה ושיניחו זה משפט וחוק לא מפני העבד לבד אבל גם
מפני מי שידמה העבד בטבעו אחר שהיה אמנם יהיה כפוף לנימוסים במאמר בעלי
ההאותות אשר כבר קדם בם המנהג ותקנו נפשותם. ולזה יראו שהוא ראוי שיניחו

מיני הענויים והסגופים על מי שלא יהיה כפוף והיה קשה הטבע. ואולם מי שהיה
אין רפואה לו לא בהצטערות ולא במאמר הנה הוא יבוער מן העולם. כי המוכן בעל
ההאותות אשר יאהב הטוב יספיק במאמר. ואולם הרע אשר יתאוה התענוגים הנה

ראוי שנעשה לו סגופים בהצטעריות כמו הדאבה ולזה אמרו שהוא ראוי שיונחו הצטעריות הם יותר ראוים שיתהפכו התענוגים הנאהבים, רצוני שיונח לכל תענוג
הצער אשר הוא כמו המתהפך לו בטבע.

[Page 349] [82](1180a14-22) אמר וכמו שנאמר ראוי לאשר ירצה להיות טוב שישתמש מה שראוי לחיים
ושלא יפעל הרע לא ברצונו ולא בזולת רצונו ואמנם יהיה זה לאשר יישבו המדינות
בשכל אמתי וסדר בעל כח. ולא ימצא זה במדינות אלא מפני ענין בעל כח יכריחם
אל זה. ולא ימצא הכח המכריח אל כמו אלו בענין איש אחד אם לא שיהיה מלך
כמו המלך המוחלט, רצוני המעולה. ואולם הנימוס הנה הוא יש לו כח אונס ומכריח
כשהיה מאמר מגיע מחכמה והבנה.
(97r)[83](1180a22-24) אמר ובעלי הנימוסים מוכנים לאשר יהפכו אותם בפעולות ואם היו פעולותם
בריאות. אבל הנימוס הנה לא יעתק כשהיה יסדר מה שראוי.
[84](1180a24-29) אמר ויחשב במניח הנימוסים במדינת קאדמוניא לבד שהוא צוה בענויים
במזון ובהשתמשות בדברים מעטים ואולם ברוב המדינות הנה כבר תואר העיון
בדמיוני אלה הדברים. ולכן יחיה כל אחד מבני אדם כמו שירצה ויעשה סגופים
בבניו ונפשו ואשתו מגופי פלוני בבניו ואשתו. ירצה לפי מה שאחשוב איש מפורסם
אצלם במה שקרה לו מהסגוף ורוע הענין באשתו ובניו. וזה אשר אמרו ענין מבואר
מאד במדינות אשר על פני האח בעת הזאת.
[85](1180a29-1180b6) אמר והיותר טובה מה שתהיה מן ההנהגה באלו הדברים היא השקידה
הכוללת האמתית אשר אפשר שתשתמש. וכשיונח זאת ההנהגה אל הקהל הנה ראוי

[Page 350] שתהיה בצד יחשב כל אחד מהם בבנים והאוהבים על השווי וישגיחו המעלה
בכללם ויבחרו אותה. ויותר ראוי שיתחזק על אלו הדברים מי שידע מה שנאמר בזה
הספר כשהיה מניח נימוסים. כי השקידה הכוללת למדינות אמנם תהיה בנימוסים
ובעלי ההאותות יהיו מעולים בחקים המעולים, כתובים היו או בלתי כתובים. כי
אולי שלא יהיה בזה חלוף, רצוני בסוג והטבע, כאשר יוסר בם האחד או הקהל כמו
מה שיקרה במלאכת המוסיקא ושאר המעשים, רצוני שאשר יוסר בם האחד יוסר בם
הקהל. ולכן היו הדברים הנימוסיים והמנהגים כחם במדינות ככח מאמרי האבות
ומנהגיהם בהנהגת הבית אבל הם יותר חזקים במדינות ויותר עצומי תועלת להיותם
כוללים הסוג.
[86](1180b7-34) אמר והמוסרים החלקיים והכוללים המדיניים ביניהם גם כן חלוף כמו מה
שיקרה במלאכת הרפואה ושאר המלאכת העושות. כמו מה שיאמר ברפואה
שעזיבת המאכלים והמנוחה, רצוני העדר ההתעמלות, יותר טוב למוקדחים אבל
אולי שלא יהיה יותר טוב לקצת. וכמו כן בעל הכפיה אולי שלא תכשר בכל אחד
מהם תרופה אחת. ויותר ראוי שיחשב שהחלקי כבר נשלם בחקירה כשהיתה
ההנהגה והשקידה מיוחדת באחד אחד מבני אדם. רצוני שיזכור כל אדם וישקוד
במה שייחדהו מאשר הוא האיש ההוא הרמוז אליו. אבל אמנם ינהיג כל אחד
הנהגה טובה וישקוד שקידה מיוחדת ברפואה ובזולתה מן המלאכות הפועלות אשר
אצלו מאותה המלאכה ידיעה כוללת, רצוני מה שיתקן הכל. והוא יותר טוב בכלל
ההנהגה מאשר אצלו מה שיתקן החלקיות לבד מפני שהחכמות אמנם הן לענין
הכולל ואלו המלאכות הם מלאכות (97v) פועלות מחכמה אלא כי הוא ראוי שלא ימנע
שיתקן אדם אישים רבים תקון טוב כשיהיה כבר הניח בשלמות מה שיכשר לו מהם
בגלל הנסיון לבד, כמו שיקרה זה במלאכת הרפואה. הנה יחשבו הרבה מן הרופאים
אשר בזה התואר שהם מסיבים בעצמם והם לא יוכלו שיועילו זולתם בדבר ולא

שיספיקו להם דבר מפני סכלותם בטבע הכולל. ולכן יחשב שהוא ראוי למי שרצה

[Page 351] שיהיה בעל אומנות ומלאכה תמימה בכמו אלו המלאכות הידועות שתהיה אצלו מן
החכמה בענין הכללי אינו למטה מה שאצלו מן החכמה בחלקי ותהיה ידיעתו
לכללי במלאכה ההיא כפי שעור האפשר בה. ולמה שהיה הכרחי למי שרצה שישים

בהנהגה וההישרה אנשים יותר טובים ממה שהם עליו אם רבים ואם מעטים שיהיה
מניח נימוסים אחר שהיינו אמנם נשוב טובים בנימוסים. כי הוא מהמבואר שלא
יוכל כל אחד שיניח מהם הנחה טובה ולא אם היה בעל נסיון לבד. אבל זה אם היה
לאחד הוא לאשר ידע הכללי כמו הענין ברפואה ובשאר האומניות אשר ההסכמה
והתיקון בם מהבנה וחכמה. וכשהיה זה כן הנה כבר יחויב שנחקור אחר זה המאמר

מאי זה אומנות אפשר האדם שיהיה מניח נימוסים ואיך יהיה זה? והוא מבואר שאמנם יהיה זה בידיעת הדברים המדיניים אחר שהיה הוא נושאו אשר יעיין בו כמו
שייוחסו שאר האומניות והכחות אל הנושא אשר ייוחד בו. ולכן כבר יחשב שזאת
הידיעה חלק מן המלאכה המדינית ואם היה לא יראה ממה שימצא במדינות שהענין
בהנחת הנימוסים ידמה הענין בשאר החכמות והכתות. כי בשאר הכחות והאומניות
יראה שאשר יעשו הם אשר יפעלו בם כמו הרופאים והסופרים.
[87](1180b35-1181a1) אמר ואולם הדברים המדיניים הנה אשר יטענו החכמה בם לא יוכלו שידעו
אותם ואין כל אחד יוכל על שיפעלם אבל יחשב שאשר ישתמשו ההנהגות
המדיניות יפעלו אותן בכח מה אחר בלתי החכמה.
[88](1181a1-4) אמר והם יותר ראוים שיהיו פועלים זה בנסיון משיהיו פועלים זה בחכמה
ואומנות כי לא יראה שהם יכתבו באלו הדברים ולא יאריכו בם מאמר.

[Page 352] [89](1181a4-9) אמר ואולי שתהיה הנחת המאמרים באלו הדברים יותר נחשבת ממה שירוץ בו
מנהג הקדמונים מהנחת מאמרים מחלוקיים ועמוקים. וכבר היה מחויב עליהם
הנחת המאמרים המדיניים אחר שהיו רואים שהם ממי שישוער עליהם אחר שבזה
רפואת עצמותם ועצמיות אחרים מן האוהבים. כי הם, אלו פעלו זה, לא היו
מחליפים למדינות דבר כלל יהיה תמורה מהפקדם הוא יותר טוב מזה האומנות להם
ולאוהבים גם כן.
(98r)[90](1181a9-12) אמר ואין ראוי שיחשב בששעור הכח הנסיוני בהוצאת הנימוסים מועט. ולולא
זה אי אפשר שיהיה אחד מאלו מניח נימוסים, רצוני אשר בזמנו. הנה הוא אמנם
היה מהם מי שהיה אל הנחת הנימוסים מפני הנסיון, רצוני מה שנסה הוא ונסה
זולתו, כמו הענין במלאכת הרפואה הנסיונית. ולכן ראוי לאשר יתאוו שינהיגו
המדינות שיהיה להם לפחות נסיון.
[91](1181a12-22) אמר ואולם אשר ירגילו שידעו מלאכת הנחת הנימוסים מאשר יטענו שהם
יתקנו אותה, הנה הם רחוקים מזה מאד. כי הם לא ידעו בכלל מה היא זאת המלאכה
ולא באי זה דבר מן הדברים היא. ולסכלותם בזה חשב קצתם שהיא ומלאכת
ההלצה דבר אחד אבל חשבו שהיא יותר פחותה ממלאכת ההלצה וחשבו שהנחת

הנימוסים נקלה על אשר ירצה שיקבץ מהם מה שיפוזר. ואין הדבר כמו שחשבו כי
הבחירה לפעל המעולה במלאכה מלאכה לא תהיה אלא בשני דברים, אחד מהם
החכמה בידיעת הדבר ההוא והשני הנסיון. כי החכמה היא אשר בה יוצא מלב
הפעל והנסיון הוא אשר יאמתהו כמו הענין במלאכת המוסיקה ומלאכת הרפואה
וזולת זה מן המלאכות העושות. ובעלי הנסיון המקובל תועלת בם בזה על
השלמות

[Page 353] הם אשר ישפטו באמתות על המעשים בנסיון וידעו עם זה באי זה דבר יהיה ואיך
ואי זה דבר מסכים לאי זה דבר. ואולם אשר אין נסיון להם בדבר ואצלם ידיעה
בטבעו, הנה יעלם עליהם אם היה מן הפועל הטוב בתכלית או הרע בתכלית.
[92](1181a23-1181b9) אמר ומניתי הנימוסים בכלל ידמו שאר הכתות המדיניות. ואיך יהיה מי שאין

אצלו ידיעה בזאת המלאכה מניח נימוסים או איך ישפוט על המעולה מהם מבלתי המעולה? כי אי אפשר זה אם לא היתה חקירה ועיון ויונחו בזה ניירי הספרים.
ויאמרו בם לא מה הם הדברים אשר יונחו מזאת המלאכה מדרגת התרפות ממלאכת
הרפואה לבד אבל גם ואיך התרופה עד שיהיה הבריאות ויבדילו זה עד שיגיעו אל
כל אחד מבני אדם. וזאת הידיעה יחשב בבעליה שהוא יקבל תועלת בנסיון. ואולם
אשר אין אצלו זאת הידיעה הנה לא יקבל תועלת בנסיון. וכשיהיה זה כן הנה הנחת
הנימוסים והקבוצים והחוקים המדיניים מסכים מאד לאשר יוכלו על השתמשות

הדעת והמשפט האמתי על הטוב והפכו. ובזה יקל לדעת אי זה ראוי באי זה, רצוני
אי זה נימוס יאות באי זה קבוץ. וכמו כן באחד אחד מחלקי הקבוצים.
[93](1181b9-12) אמר ואולם שיתחילו בהנחת הנימוסים בלעדי תכונה מדעית הנה אי אפשר
להם שישפטו משפט טוב אם לא שיהיה המניח בעל יצירה חשובה. וראוי שיהיה
פועל החשוב היצירה יותר (98v) חשוב כשיהיה מתכונה מלאכותית.
[94](1181b12-23) אמר ואחר שכבר עזבו הקדמונים החקירה והדרישה מהנחת הנימוסים הנה
אולי שיהיה יותר טוב העיון בזה העיון במדינה במין כולל. ולפי שכונתינו תמימות
העיון כפי שעור יכולת הפילוסופיא בדברים האנושים הנה נשתדל תחלה לחקור
מכל חלקי טוב מן החוקים אמרוהו הקדמונים בזה, רצוני בהנהגת המדינות. עוד

נראה מהנהגות הנמצאות אי זו מהן תפסיד קצת המדינות ותתקן קצתם ואי זו מהן
תפסיד כל מדינה או תתקן כל מדינה, ירצה מהמדינות הארבע הפשוטות או החמש,
ולאי זו עלות ישובו הנהגות קצת המדינות טובות וקצתם בהפך
זה. כי כשיעויין

[Page 354] באלו הנה אולי שיודע ברוב אי זו מן ההנהגות יותר טובה ואיך תונח כל אחת ולמה
זה ידמו הנימוסים אצל השתמשותם המנהגים. ונתחיל ונאמר.
ובכאן נשלם הדבור בזה החלק מזאת החכמה והוא אשר מדרגתו מן החכמה
המדיניית מדרגת ידיעת מהות הבריאות והחולי ממלאכת הרפואה. ואשר יעד בו
הוא החלק אשר יונח מזאת החכמה מדרגת פעל הבריאות ממלאכת הבריאות
והסרת החולי והוא בספר אשר יודע בספר ההנהגה לו. ולא הגיע אלינו עדין באי
הזאת כמו שלא היה מגיע אלינו מזה הספר אלא הארבעה המאמרים הראשונים עד
שהגיעהו אלינו חברנו היועץ אבו עמרו בן מרתין במעמס האחים המשא הזה עליו
יגמלהו האל היותר טוב שבגמולים ממה שעזרנו בזה ואנחנו נחזיק לו טובה ביותר

שלם. ואולי שילך גם כן מן האחים שיביא הספר אשר בו תמימות החכמה אם
יחפוץ השם הנכבד. הנה הוא יראה מדבור אבו נצר שהוא נמצא בארץ ההיא. ואם
לא יוכן זה ויאריך האל ימינו הנה נחקור מזה החלק כשעור יכלתנו. כי הנה יראה
מדבור החכם בכאן שאשר בהנהגה האפלטונית בלתי תמים. וכמו כן ידמה שיהיה

[Page 355] הענין בעצמו. כי ההנהגה האפלטונית אמנם חקר בה משני מינים מהאנשים לבד
והם השומרים והחכמים. עוד הודיע איך יעתקו המדינות הפשוטות קצתם אל קצת.
והחקירה המלאכותית שופטת שיזכרו הנימוסים והחוקים המשותפים למדינות

הפשוטות, עוד יזכור אחר זה מה שייחד מדינה מדינה מהם, רצוני מה שייחד
הקבוץ המעולה והכבוד״ וזולת זה מן הקבוצים. וכמו כן יזכור מה שיעיק כל
הקבוצים ומה שיעיק מין מין מהם. ויבקש דמיוני זה מההנהגות הנמצאות בזמן
ההוא. וזהו אשר כוון אליו ארסטו בכאן והוא דבר לא ישלם בספרי אפלטון. ואיך

יאמר אבו בכר בן אלצאיג שהדבור בקבוץ המעולה כבר נשלם בספר אפלטון וכי הדבור במה שכבר דובר בו מותר או סכלות או רוע. אבל (99r) לא היה נופל אליו
תמימות אלו המאמרים. (126v) והיה השלימי באור אלו המאמרים היום החמישי מן
השבוע הרביעי מחדש די קעדה שנת תקע״ב לחשבון הישמעאלים והשבח לאל רב
על זה.
נשלם באור בן רשד לספר המדות לאריסטו הנקרא בלשון יון ניקומאכיא והוא
החלק הראשון