[Back to Page][Download]

DARE.fulltext: FT114

Averroes, Beʾur sefer ha-mofet (באור ספר המופת), transl. Qalonymos ben Qalonymos.

[Page 59r] 



ביאור ספר ספר המופת לאבן רושד על מאמר ארסט״ו

ביאור ספר
הכוונה
בזה המאמר פרוש אנלוטיק׳
השנית והוא הידוע בספר המופת כי לא נפל אלינו אחד מן
המפרשים פירוש על המלות ונפתח זה על מנהגם בזכרון
קצת מכוונת הספר וחלקיו ותועלתו ונאמר שכוונת הספר
הנה הוא העיון במופתים והגדרים ואולם המופתים הנה הוא
יעיין מהם בדברים אשר ילכו מהם מדרגת החמרים והם
בכלל ההקדמות האמתיות וזה שהמופתים יחוברו משני
דברים אחת מהם ההקדמות והאחר הוא אשר ילך מהם
מדרגת והוא ההרכבה ההקשה הנקרא הקש. הוא אשר ילך
מהם מדרגת החומר הצורה המתבאר בספר ההיקש והוא
ענין החומרים אשר יתחבר מהם ולזה קרא שני ספרים בשם
אחת. וכבר נאמר בספר ההיקש מה הענין אשר אנלוטיקא
ושהוא ההתכה בהפוך ונאמר שם מה הוא ההתכה בהיפיך
ר״ל ההתכה אשר הוא הפך ההרכבה והוא יעיין ההקדמות
במספר מיניהם והתארים מצד שכאשר נתבארו בהם אפשר
שיבא הזורם אל האמת ולא יעיין בהם מצד מהם אחד מחלקי
הנמצאות ואמנם יעיין בהם מצד מה שהם מגיעים האדם אצל
האמות השלם והציור השלם וההבדלים האחרונים אשר יחלקו
אליהם מיני המופתים מצד החמרים הם ההבדלים הנמצאים
במופתום מצד מה שהם מודיעים לזולתם ומופילים בנפול
האמות בהם למ׳ ההבדלים הנמצאים להם מצד שהם אחת
מהנמצאות כמו שנמצא אבו ן׳ שתבא עשה זה בספרו ולזה
אנשי זמננו על העיון במופתים וחשבו שמה שהביאו
אבונצר הוא דבר כבר חסר אריסטוטו׳. וכבר בארנו אנחנו
כבר זה הענין במאמר נפיר הישב והוא כאשר יעיין בהקדמות
ומיני תנאיהם הנה אמנם יעיין בהם מצד שהם גדרים ובכלל
מצד שהם מגיעים אל הציור השלם כי אין עניין הגדרים דומה

[Page 59v]
לעניין ההיקש לפי שלהיקש יש חומר וצורה אבל אין לומר
צורה ולכן לא עיין ארסטוט״ו בגדר מצד היותו דבר כולל וכלל
ואחר מצד היותו כמו צורה נאמר חומר כמו שעשה במאמר
בהקש כי הנה עיין בו בדרך כולל ומשותף ואחר כן עיין
ממנו בדרך מיוחד הנה זה המאמר הוא החלק הראשון
מחלקי זה הספר והוא הכתוב במאמר הראשון. ואולם
הגדרים יעיין מהם הנה במיניהם ובדברים אשר מהם יעמדו
הגדרים. נמצא בגדרים דבר ילך מדריגת הצורה והעניין
המשתתף הכולל המיוחד ודבר ילך מדרגת החומר בענין
המיוחד עד שיחלק חעיון בהם אל שני חלקים כענין במופתים
משתתף למלאכות כולם ומיוחדת בזאת המלאכה ומי שחשב
שהוא נמצא בגדרים חלק כולל ומשתתף דרכו שיקדם על העיון
בגדרים המיוחדים במלאכה מלאכה הנה כבר טעה בוה טעות
רב כמו שנמצא אבונצר שיחשוב ולזה מנה המבוא מן החלק
המשותף מן ההגיון וגם כן לא יעיין בגדרים מצד הם אחד הנמצאו׳
אבל אמנם יעיין בהם מצד שהם נותנים שציור השלם כפי
טבע הנמצא

מדמה שיהיה עיונו בשני המינים ר״ל המופתים
והגדרים בזה הספר לא יכלה בו אל ההבדלים האחרונים כפי
מלאכה מלאכה לפי שאשר ייחד מזה מלאכה מלאכה נמשך מנהגו
שיסודר זכרונם באותם המלאכות כמו שעשה בשמע הטבעי
ובאחד עשר מן הבעל חיים ואמנם יזכור הנה ההבדלים הכוללים
והקרובים מן האחרונים ויעזוב האחרונים אל אותם המלאכות
ולזה לא יפריד אריסטוטו׳ בזה הספר פרק מיוחד יקבץ איכות
עשיית המלאכות אל המופתים והגדרים כמו שעשה אבונצר זה
ואמנם זכר מזה מה שקרה לו שיהיה מן ההבדלים חראשונים
למופתים וההקדמות גם כן ולא אראה גם כן שהעיון במיני
הדבורים המופתים ממה שיצטרך שיפרד במאמר לפי שאין
למופתים ולגדרים הבדלים מזה הצד אלא שיהיה מענג וממה
שאינו ראוי שיפרד לו מאמר. ואמנם דרכו לזכור אותם
בדברו מאותם החלקים הראשונים ולזה לא יחלק העיון בספרו

[Page 60r]
אל ארבעה חלקים כמו שעשה אבונצר. הנה זהו כוונת
הספר ואלה הם נושאין אשר יעיין בהם ואולם חלקיו הראשוני׳
הנה הם שני חלקים כמו שאמרנו. הראשון העיון
במופת והוא אשר יכלול מאמר הראשין מזה בספר והחלק
השני העיון בגדרים והוא אשר יכלול עליו המאמר השני
ואולם המאמר הראשון הנה אמנם יחלק אל חלקים קטנים
וכן השני. ואם זכרונם הנה ראינו שההישרות אל חלק
חלק מהם אצל התחלה בביאורו והבדלו ממה שלפניו מספיק
ממספרם הנה וקרוב אל הקיצור ועזיבת האריכות מפני
שהם אינם נכנסים על סדר תחת סוגים כוללים. אבל ידובר
בסוג מהם בהרכבה מהמקומות להכרח הלמוד ומי שרוצה
להכירם מאותם המקומות וימנם בראש כל מאמר יעשה.
ואולם תועלתו הוא התועלת הראשונה מתועלות חכמת
ההגיון והוא העמידה על האמת בכל הנמצאות וכבר ידובר
בזאת התועלת בזולת זה המקום. ואולם סדרו הנה הוא
אחר ספר ההיקש בלא ספק לסבות שלשה. אחד מהם
שהכולל ידוע מן המיוחד והמחויב בסדר הלממוד שיקדים
היותר ידוע כמו המחוייב בהוצאת הדרוש. ר״ל שילך
בהוצאתו מן הידוע אל הנעלם. ואמנם היה הכולל אצלינו
ידוע מן הקצתו ר״ל מן המעט כולל ממנו. לפי שהכולל ידמה
הכלל במורכב והקצתו ידממה החלקים. וכמו שהכלל המורכב
יותר ידוע אצלינו מחלקיו בזה הכולל אצלינו יותר ידוע.
מהמיוחד לפי שהוא יכלול על דברים מיוחדים רבים או חלקים
או איך שתרצה שתקראם. וכבר ביאר אריסטוטו׳ זה תכלית
הביאור בספר השמע.

והסבה חשנית הוא שהעיון
העצמותי. אמנם יהיה כשיפזין(?) בענין הכולל מצד שהוא
נמצא בנושאו הכולל לא בנושאיו החלקיים. דמיון זה
שהזויות חשוות לשתי נמצאות למשולש מתחלף הצלעות
יהיה בלתי עצמי עיונו ר״ל שההקדמות שיתבאר מהם זה
יהיו בלתי ראשונות ולא נשואות מדרך מהו לפי מה שיראה

[Page 60v]
מזה הספר במה שאחר זה. ומי שבקש שיבאר
שהמאמר המחובר משתי הקדמות אמיתיות הוא מאמר
ההקשי הוא מי שבקש לבאר שהמשולש המתחלף הצלעות
או השוה השוקים שוות זיויתיו לשתי נצבות. וזה הוא כי
כמו ששוי הזויות לשתי נצבות איננו נמצא למשולש.
מתחלף הצלעות אבל מדרך מה הוא משולש בזה נמצא
חיבור ההקשי לשתי הקדמות אמתיות ר״ל שיוליד לא
מדרך שהם אמתיות. אבל מדרך שהם שתי הקדמות
לבד הנה זאת היא הסבה השנית. ואולם הסבה
השלישית היא שלא ישיג בלימוד הכפל וזה שהעושה זה
הצד מן הלימוד ישיגהו שיבאר זה הענין בעצמו אל ההקדמות
הזומתיות ביחוד ולמפורסמות ביחוד ולזולת זה ממיני
ההקדמות. אם הקדמות אחרות יעשו היקש תמים
התמונה זולת שני אלה המינים מן ההקדמות ואולם התדמתו
על שאר הספרים המיוחדים או מיוחדו. הנה אין שם דבר
יחייבהו מדרך הלימוד אבל בעבור היותר טוב. ר״ל
שיותר טוב קדימותי לפי שהוא המכוון הראשון מן החלק
המשותף וזולתו מכוון שני. ולזה כאשר פתח אריסטוטו׳
ספר ההיקש באר והודיע שכוונתו ממנו הוא זה הספר
במאמר. ואולם מה שממנו החקירה הנה הוא המפת ושם
החקירה מן ההיקש בעבור החקירה מן המופת. וכבר
חשבו אנשים כמו שהיותר טוב בחקירה מהדבר המושכל
שיקדם המחקר ממנו על דרך הנצוח אחר זה ימשך בחקירה
המופתית כן הנותר טוב בלימוד שיתחיל בספר הנצוח אחר
החלק המשתף אחר ימשך בספר המופת ואשר חשבוהו
דמיון שהוא אין כמו מן היותר טוב שיקדם החקירה הניצחית
על חחקירה המופתית. כן היותר טוב שיקדם ידיעת דרכו
ההקדמות האמתיות אשר יסודר בהם זולת תואר ההקדמות
המפורסמות אשר יסודרו בהם כמו סדור המפורסמות בעלות
העדות ומיניהם כפי מה מיני הבעלות עדות וסדור האמיתיות

[Page 61r]
אשר יסודר תארים אחרים כמו שיהיו עצמותיות וזולת
זה ממה שנאמר ולזה גם כן אין בידיעת סדורי ההקדמות
המפורסמות צד מן הכללות. וסדורי ההקדמות האמיתיות
על צד אחר כי סדורי אותם המפורסמות זולת סודרי אלה
וכבר טעה אבן סיני טעות מבואר שהוא חשב שקדימת
הנצוח על מלאכת המופת יש צד וטופן מצד שההקדמות
המושכלות הראשונות יקרה להם שיהיו מפורסמות ולא יתהפך
זה הנה מחוייב שיקדם לנושא הכולל הנמצא בו. וזה
אמנם היה אמת אלו היתה הכוונה מספר המופת לספר
ההקדמות המושכלות ולמנות אותם ואין זאת הכוונה
ואמנם הכוונה נתינת האותות והסדורים הידועים להם וכזה
אין הכוונה מספר הנצוח למנות ההקדמות המפורסמות. ואמנם
הכוונה נתינת האותות אשר יזכרו בהם זולת אותות
ההקדמות המושכלות ואין זה תועלת ואם כן זה תועלת
יושב מי יתן ואדע בידיעת סדורי ההקדמות המושכלות
שיקדם הנצחוות וידע סדורי ההקדמות ועל זה לא הורינו אל
מושכל מפורסם ואנחנו נמצא ההקדמות רבות מושכלות
בלתי מפורסמות והם אשר נקראו נסיונות אבל זה הדרך
דרך האיש הזה במעט עיון וסתיו על הדברים

ובכלל הנה
הדומת ידיעת ההקדמות הנצוחיות על ההקדמות המושכלות
זולת קדימת סדורם על סדורם והטעה והענין בזה. אבל
אולי הענין בהפך שהוא אפשר שיאמר שלא ידע הדרכים
אשר יקנו ההקדמות המפורסמות באמת אלא מי שידע חסרונם
מהדרכים האמתיים ר״ל אשר יקנו ההקדמות המפורסמות
באמת האמתיות. ולא יודע זה אלא למי שידע האמתיות
והיה קדימת ידיעת הדרכים אשר יקנאו האמתיות דבר מחויב
בידיעת עצמיהם. לפי שהם אמנם יקנו מחשבו. והמחשבה
אמנם תגדר מצד מה שהשיגה זה העדר האמת. ואולם האמת
הנה לא בקניין יצטרך בגדרו אל לקיחת גדר המחשבה בשענין
וההעדר שההעדר אי אפשר שינות אלא בצירוף אל הקניין

[Page 61v]
ואולם הקניין הנה לא יצטרך בידיעת עצמו שיצויר בצירוף
אל ההעדר אלא הוא נמצא מצד שהוא שלם וההעדר חסר
ובכלל מצד שהוא לקניין ר״ל מצד מה הוא מצורף ולכן לנו
שנאמר גם כן שידיעת חסרון הסדורים המפורסמים מן
האמתיות אין ישנו יהיה ממה שתשלם הידיעה באמיתית
אבל ההבדל בין שתי השלמיות שזה השלמות לאמתיות
לא יהיה בעצמיהם ואולם השלמות אשר יגיע בידיעת
המפורסמות מפני ידיעת האמתיות הנה ידמה שיהיה אם
שלמות בעצמיהם או קרוב מעצמיהם ואתה תבין זה את
כל זה מגדר הידיעה והמחשבה כי אנחנו נאמר שהמחשבה
ידיעה חסרה ולא יתרחב שנאמר שהידיעה מחשבה שלימה
אלא אלא על צד זאת ועשיית השמות השרשיים שיריים
ואיך שיהיה הענין הנה המחויב שנתחיל בנאהב אלינו
בטבע והוא היותר נכבד בטבע שהוא ידיעת המופת הנה
כבר התבאר מזה המזומר כוונת הספר ותועלתו ומדרגתו וחלקיו
וזה ממה בו על מנהג האנשים ואולם שמו שהניחוהו פה
הוא מה שאמרוהו המפרשים בפתיחת ספר ההיקש. ואולם
יחסו אל שאר חלקי זאת המלאכה היחס האדנות אל
מקבלי האדנות והתכלית אל מה שלפני התכלית. אולם
יחס החלק המשתף הנה יחס מה שלפני התכלית אל
התכלית והוא כצד מה יחס מקבלי האדנות אל האדון ואולם
יחסו אל שאר אל המלאכות החמש היחס האדון אלמקבלי
אדנותו על הזומת ויחס הנעבד אל העובד. וזה שהם
אמנם יצאו לעבוד הידיעה המופתית המגיעה מזה החלק
וזה מה שיספיק בו בספוק הנצוחי או ידמה בו בדמיון השריי.
וכבר ראוי שנלך אחר זה אצל ביאור דבר דבר ממה שאמר
מהם בזה הספר בעורת האל ונשאל ההסכמה וההיישרה
לאמת ממנו.

המאמר הראשון

אמר ארסט״ו כל למידה
ולימוד שכלו אמנם יהיה

[Page 62r]
מידיעה קודמת המציאות וזה המשפט יראה אמיתת
שבחיפוש. וזה שהחכמות הלמודיות אמנם יעמדו על
דרושיהם בזה האופן ובזה כל אחד ואחד מן המלאכות
הנשארות ועל זה המשל ילן הענין במה שיפול האמתבו במאמר
ר״ל בהיקש ובחקירה כי כל מה שיושג כשתי אלה הדרכים
אמנם יושג בדברים יקדם ידעתם הדבר אשר יודע בהקש
אמנם תפיל הידיעה בו אחר שתקדם הידיעה בהקדמות.
וההקדמה הכוללת אשר תראה בחקירה אמנם איפשר הראותה
בחקירה אחר שיקדם אצלינו הראות החלקים ממנה וההלציים
אמנם איפשר להכו שיביאו משפטים כשיקדמו ויחקרו ויורידו
המשלים או כשיבואו בהקשים הנסתרים.

הפירוש זה המשפט כמו שאמר אבונצר יכלול
לנושאי כל מה שבזה הספר וזה שאמר
כל למידה יכל לימוד שכלו יכנסו תחתיו כל מיני הדרושים
אשר על דרך האימות ואשר על דרך הציור ואמר אמנם
יהיה מידיעת קודמת יכנסו בו כל מיני ההקדמות וכל מיני
חלקי הגדרים הפועלים הציור והאמות אחר. ואין בזה
הספר רדבר זולת מיני הדרושים ומיני ההקדמות והנה אפשר
שזה המשפט יכלול המלאכות ההגיוניות החמש ומיני הגדרים
ומאמר שכלו יהיה תמורת אמרו כל למוד במאמר לפי שהלמוד
ממנו שיהיה במאמר וממנו שיהיה בפועל והכו המלאכות
אשר יתלמדו בווכחיות ונרצה בו במאמרינו במאמר
בטענה ובזה מדל ומלמוד האומן בשהוא למוד בזולת טענה.
ואמנם תמזוסטיוס הנה ישים זה המשפט כולל כמלאכות
ובחכמות. ר״ל במלאכות אשר יתלמדו לנכח איש באחיו וזה
שהוא יאמר שאשר ילמוד הבנין. אמנם יהיה אפשר לו
שילמדוהו ממלמדו אחר שעבר קדם וידע הטיט והאבנים ושאר
מה שיתארהו לו וירמוז אליו מלמודו וזה אשר אמר לא יכונהו
אריסטוט״ו ועוד שהוא אמת הפנים איננו מכל לפי שהמת למד
לאלם ולחרש יהיה אפשר לו שילמוד מלאכת הבניין בעבורה

[Page 62v]
וחקויים עשה המלמד מזולת שיקדם אצלו ידיעה כמו
שיעשו רבים מהבעלי חיים אשר יקבלו הלימוד. ואמנם
המשפט צידק וההכרחי הוא בדברים אשר יתלמדו בהקשי
וכאשר קדם המיתלמו בידיעת שמות הדברים אשר
במלאכות שילמדום על דרך הנכחות במלמד היה יותר וקל ללמדו
לא שזה דבר הכרחיי בענין הלימוד שיהיה במאמר וכבר
ראוי שנעיין מזה המשפט במה שיאמר אבונצר וזולתו שהוא
כולל האמות המגיע והציור כי נראה בדברו אריסט״ו ומשליו
אשר עשה בזה שהוא מחמרי האמות ולא מחמרי הציור ועל זה
הענין נמצא טמאסטיוס כבר ביאר שזה המקום יקצן גם כן
הידיעה המיישרת לציור ולאמות עם הידיעה הפועלת לשניהם
אבל אמנם כוונתינו הידיעית הפועלות לבד ונאמר שכוונתינו
על הכוונה הראשונה בזה המשפט. אמנם הוא ביאור חיוב
קדומת הידיעה הפועלת לאמות על האמות עצמו כהנה נראה
זה מהדברים אשר חקר באמיתתם וזה שהוא לא יחקור בם
דבר מהדברים הפועלים לציור וכבר יחשב שהוא מנה בהם
מן הדברים המיישרים לציור והדברים המיישרים לאמות.
ועוד הנה אם שמנו הדברים הפועלים לציור ככנסים תחתיה
המשפט היה משפט משותף וזה שאין צד פעולת ההקדמות
הראשונות האמות בתולדה המוסכלת בטבע ואמיתתנו
אותה מפני ההקדמות הראשונות הידועות בנפשם הוא
בעצמו צד עשיית חלקי הגדרים הציור המקובין מהגדר וזה
שלשניהם אין הדרך בהם מן הידיעה אל ההעלמה על דמיון
אחד וזה שההקדמות כבר תהיינה ירעות בטבע והתולדה
מוסכלת וכאשר חברנו ההקדמות הגיע התולדה מהכרח ידועה

ואולם חלקי הגדרים הנה אי אפשר זיהיו אצלנו ידועות בידיעה
בראשוניה ויהיו הגדרים המוסכלום אצלינו על דמיון מה שיהיה
בהקדמות עם התולדות אבל כאשר היו אצלינו ידועים אם
בעצמם ואם בהיקש היה הגדר ידוע בעצמו ואם היה שכבר
הזדמן שיהיה מעש נראה ולזה יצטרכו אלו הגדרים אל הוצאתם

[Page 63r]
בדרך החלוקה ודרך ההרכבה וזה אחד ממה שיאמר אריסטו״ט
מפניו שאין על הגדר מופת ר״ל על מציאותו למוגדר כאשר
היה המוגדר ידוע המציאות והגדר מוסכל וזה שהגדר כאשר
היה מוסכל בטבע והמוגדר ידוע המציאות הנה אמנם יחויב
ציורו מהמופת במין המקרה לפי שהמופת אמנם יתן
בעצמות האמות בחלקי הגדר על צד מה שיתן הידוע
בעצמו האמות במוסכל בטבע ובעצמו. ואולם
חלקי הגדרים הנה אמנם יתנו הגדרים לא על צד שיתן
הציור הידוע בעצמו הציור המוסכל הציור בעצמו שחוא לא
ימצא בציור זה המין מן הדרך ר״ל שיוליך בו מן הציור
הידוע בעצמו אל הציור המוסכל בטבע עד שיוציאו המוסכל
ממנו מן הידוע שהוא לו היה זה בעבור מה יצטרך בגדרים
המוסכלים בטבע אל עשיית ההקיש בהוציא אותם ינעמוד
על אלה העניינים כלם אם ירצה האל במאמר השני ולזה לא
תמצא בגדרים מערכה על השלוח כמו שיחשבו זה רבים
מהאנשים אבל אם מצמת בם מערכה הנה הוא מצר הקדימה
והאיחור במציאות ר״ל הקודם מתאחר והמתאחר קודם כמו
מי שיקח היום בגדר השמש והשמש בגדר היום לא מצד
שיתפאר המוסכל במוסכל וכאשר היתה הידיעה הקודמת
על האמות ר״ל הפועלת לו לא יאמר לו פועלת על צד מה שנאמר
בידיעה הפועלת לציור אלא בשתוף השם הנה התבאר שאין ראוי
שיאמין בכללם משפט אחר וזה כולו ממה שיתחייב אצלי שלא
ינשא יהיה מאמר אריסטוט״ו הנה אלא על הידיעה הפועלת
לאמות ובהוראת השם ובהבדל העצמי האות אי רשיי וכן
ספק סימן אשר הביא אחר זה באמרו וכן כל אחד מהמלאכות
הנשארות ירצה לומר שאח החכמות העיוניות ותמאסטיוס
יבין ממנו המעשיות והעיוניות כמו שאמרנו. ואמר ועל זה
המשל ילך העניין במה שיפול האמות בו במאמר ר״ל ההיקש
והחקירה יצנה על זה המשל ימצא הענין בכלל בכל מה שיפול
האמת בו במאמר במוחלט מופתי היה או בלתי מופתי ירצה

[Page 63v]
בו אף שאר המלאכות החמש שאמנם תהיה הידעה המגיע
בם מידיעה קודמת וזהו שהוא כאש׳ באר שהענין יראה שהוא
כן בחכמות העיוניות בחקירה אמר שיתבאר שהוא כזה גם
כן בכל מה שתפול בו טענה ומאמר. וירצה הנה
בחקירה דברים יכללו החקירה וההמשל וזה שהוא על זה
יאמת שכל מה שיתלמד במאמר ב׳ הנה אמנם יהיה זה
בחקירה או היקש ויתחובר ההיקש כן שכל מה שיתלמד
במאמר הנה אמנם יתלמד בהיקש או חקירה וכל מה
שיתלמד בהיקש או חקירה הנה אמר כל מה שיתלמד
במאמר יתלמד בידיעה קודמת הנה הוא יתלמד מידיעה
קודמת אם וכ״ו אם מה שיודע בהיקש הנה ההקדמות והם
הקודמות בו בידיעה. ואם מה שיודע בחקירה הנה החלקי׳
הם הקודמים עליו בידיעה. ואמר וההקדמה הכוללת
אשר תראה בחקירה אמנם איפשר הראותה בחקירה ירצה
ואולם ההקדמה הכוללת אשר יבוקש בה ממעי באור
כללותה בחקירה הנה אמנם אפשר יהיה זה בחקירת
החלקים הידועים אצל החוקר. ר״ל קודם ידעת הכוללת
ומצד יגיע לו הידיעה בכוללת. וההקדמה הכוללת אשר
תתבאר בחקירה אולם אם היתה הגדולה הנה היא תעשה
בכצוח ואם היתה הקטנה הנה היא תעשה בחכמות בשיהיה
חיפוש שיקנה האמת וההיקש גם כן במאמר ר״ל בהיקש
וחקירה ראוי שיובן ממנו דבר יכלול ההיקש והנסתר ר״ל ההיקש
ההלציי כמו שאמרנו שיחויב שיובן מאמרו החקירה דבר יכלול
החקירה הנצוחית וההמשל ולזה אמר וההלציים אמנם אפשר
להם שיבואו במשפטים מספיקים כשיקדמו ויחקרו ויורידו
המשלים או כשיביאו בהקשים הנסתרים ירצה ושיורידו
ההמשלים הידועים אצל השומעים אשר יכווכו ספוקם או יבואו
ההקדמות הידועות גם אצלם והידועי התמונה.

אמר אריסטו״ט ומה שיחוייב בחכרח שיקדם וידע הנה
הוא על שני מינין. האחד משניהם הוא שקצת

[Page 64r]
הדברים יצטרכו אל שידע מענייניה שהם נמצאים והמין
האחר הוא שקצת הענינים הראשון שצריך בהם שייעיין ולמה
זה יורה שאם וקצת העניינים יצטרך שידע מן השני פנים יחד
כמו המשפט הנאמר שעל כל דבר יצדק החיוב או השלילה
כי יצטרך אל שידע מעניינו שהנא נמצא והמשולש שוה
הצלעות יצטרך אל שידע מעניינו על מה זה יורה שמו לבד.
וכמו האחרות שיצטרך שידע מענינו שמו ושחוא נמצא וזה
שהידיעה כשהדבר נמצא והידיעה על מה זה יורה שמו אין שניהם
על משל אחד.

הפירוש כאשר הודיע שכל למידה ולימוד
אמנם יהיה מידיעה קודמת והיתה
זאת הידיעה הקדמת הפועלת היא הידיעה בהקדמות הראשונו׳
אשר יבנה עליהם המופת לקח לבאר האופנים אשר יצטרך
שיקדמו ידיעתם מענין הראשונות אשר הם מתחלות המופתים
ואמר ומה שיחויב בהכרח שיקדם וידע הנה הוא על שני פנים.
ירצה ומה שיחויב שיקדם וידע מעניין ההתחלות אשר עליהם
יבנה המופת הנה הוא על שני מינין ר״ל שקצתם יחוייב
שיקדם וידע מעניינם צדק אמיתת מציאותם ואלה הם המשפטי׳
המחוייבים לקבלם ר״ל הידועום בטבע כמו המשפט הנאמר
שלכל דבר אם שיצדק עליו החיוב או השהה. וקצתם יחוייב
שידע מעניינם על מה זה יורה שמנו לברד והם הדברים שכאשר
יבאר מה וירו עליהם שמותם שכן גדרים וזה כמו שיעשה
בעל התשבורת הפתיחת ספרו מגדר העגולה והמשולש וזולת זה
שהוא ידמה שיהין המאמרים המבארים לדמיונן אלה הדברים
כאשר הובנו שבו גדרים להם לפי שהמציאות בם ידוע בעצמו
וקצתם יתחייב שיתקבצו בו שני המינים יחד והוא מין שלישי
מורכב מהשני מינים הפשוטים ר״ל ראוי שיקדם וידע
מעניינו שהוא נמצא ועל מה זה יורה שמו כמו האחד שהוא
נושא המספר כי כאשר רצה שיעיין במספר הנה כבר יתחייב
שיקדם וידע על מה זה יורה שם האחד ראשונה ושזה העניין

[Page 64v]
הוא דבר נמצא ושזה המציאות בו ידוע בנפשו או מקובל
מבעל מלאכה אחרת כי נושאי המלאכות ימצאו כאלה
החלוקות השלשה שקצתם יצטרך אל שידע מעניינם שהוא
נמצא לבד וקצתם יצטרכו שידע מעניינם על מה זה יורה
שמם לבד כאשר היה המציאות להם ידוע. וקצתם על
שני העניינים יחד. ואריסטוט״ו הביא בדמיון אחד מאלה
השלשה מינין מן ההקדמות והוא אשר יצטרך שידיע מעניינם
שהוא נמצא לבד בעת שאמר כמו המשפט הנאמר שכל
דבר יצדק עליו החיוב או השלילה והביא דמיון שני המינין
האחרים מן הנושאים ואמר על שני מינין ומנה שלשה לפי
שהמין השלישי מורכב מן השנים והפשוטים הם שנים.
ותמאסטיוס יבין ממיני אלה היגיעת שמנה אותם שהם
מינים שצריך שיקדמו בדרושים עצמם לא בהתחלות שיבנה
עליהם המופת. ויאמר שקצת הדרושים יצטרך שידע
מעניינם על מה זה יורה השם ר״ל המאמר המבאר ואז.
יבקש אם הוא נמצא או זולת נמצא כמו שאשר יבקש אם
הריקות נמצא או זולת נמצא יצטרך לו שיקדם וידע על מה
זה יורה עליו שם הריקות ואשר אמר הוא אמת וראוי שיובן
זה בהקדמות ראשונה ובנושאי המלאכות שנית ובדרושים
שלישית. ואלה הצדדים מן הידיעות הם צדדי הידועים
הראשונים אשר יצטרך שיקדמו בידיעות הפועלות לאמות
והידיעות המישיכות לו וכן ידמה שיהיה הענין במיני הידיעות
הקודמות על הציור. ר״ל הפועלות והמישירות אצל דבורו ועל
הכוונה הראשונה אמנם הוא במיני הידיעות הנה צאות בדברים
הפועלים לאמות. ואמנם אמר וזה שהידיעה כשהדבר נמצא
והידיעה על מה זה יורה שמה אין שניהם על ענין אחד להודיע
בזה שהשתי הידיעות הם שני עניינים משתנים ועם ששניהם
משתנים יהיו בלתי מתחברים וזה שהוא כבר ידע על מה זה
יורה השם ר״ל שמו המאמר המבאר ולא ידע אם הוא נמצא
כמו העניין כשהרקות ושם הטבע אצל מי שיראה שהם בלתי

[Page 65r]
ידועים המציאות בעצמם. וכן גם כן כבר ידע שהגבר
נמצא ויחבל באור שמו ר״ל בשמו רישומו גידרו.

אמר אריסטוט״ו וכבר ידע האדם קצת מה שהגיע
לו הידיעה בו קודם וקצת העניינים כבר יגיע לו
למודם וידיעתם יחד במדרגות הדברים הנה צאים תחת הדברים
הכוללים אשר כבר הקש הידיעה בהם כמו טבע המשולש כבר
היתה הידיעה בשזויותיו שוות לשתי כצבות בהגעת הכולל ואולם
המשולש המורשם בחצי העיגול הנה בעת גלויו ממנו הגיע לו
לימודו וידיעתו יחד.

הפירוש באשר היו לנו דברים כבר יודעו בידיעה
קודמת בצד הוא זולת הצד אשר יודעו.
מהם הדרושים המוסכלום בידיעות הראשונות הקודמות ואותם
הם אשר נודעו על צד ההוכחה או אשר נודעו בחוש התחיל
להודיע שזה המין מן הידיעה אשר יודיע נודעה בידיעה קודמת
אפשר שידעהו האדם לא בידיעה קודמת אבל התחלת ההוא
זולת המין אשר יכללהו המשפט הנאמר שכל למידה ולימוד הנה
הוא מידיעה קודמת ואמר וכבר ידע האדם קצת מה שהיה מגעת
לו הידיעה בו קודם. ירצה וכבר ידע האדם דברים רבים כבר
הגיעו ידיעתם קודם וישכחם עוד יזכרם וזה המין מן הידיעה ר״ל
שיהיה על דרך ההזכרה ואם יאמר בו שהוא מידיעה קודמת הנה הוא
על צד זולת צד קדומת ידיעת ההקדמות על ידיעת ההתולדות וזה
שהידיעה הקודמת בהזכרה היא בעצמה הידיעה המגעת אחר.
כן ואין הידיעה בהקדמות הוא הידיעה בתולדות אלא בכת לבד.
וגם כן כי הידיעה המגעת בהזכרה הוא ידיעה כבר הגיע בפועל
ואולם ידיעת התולדות הנה הגיע כלל בפועל בשכל קודם מעשה
ההיקש עליו וזה ענין מבואר ואמנם כיון בזה להודיע מה שיאמר
אחר זה שחתיר אפלטן ספר מאני והניחו שהידיעה תהיה הזכרה
לא יהיה יושר וכאשר היו הנה השגית בזולת ידיעה קודמת והיה
כאשר הניח שתי ההשגית אחת חויב ממנו ספק בהקדמה
הנוכרת וזה שהמורגשים מוסכלים קודם שמרגיש שיודש וכאשר

[Page 65v]
הרגיש בהם ודעם באמת דיעה קידמת. והיה גם כן
למטערם הטעאה מצד זה כשהדבר האחד בעצמו יהיה
נודע ומוסכל יחד על מה שנקחהו אחר מהם על זה ר״ל כאשר
לא יבדלו בין שתי אלה הידיעות אמר וקצת העניינים כבר יגיע
אלו למודם וידיעתם יחד ירצה וקצת העניינים כבר יגיע
לאדם ידיעתם מזולת ידיעה קודמת וידיעתם בחוש יחד והם
הידיעות אשר יושנו דיעה קודמת כמו כל הדברים החלקיים
הנסתרים מן החוש הנכנסות תחת עניין כולל כבר ידעו קודם
דמיון זה שכבר היתה אצלינו ידיעה כוללת כשהמשולש זויותיו
שוות לשתי נצבות ולא היתה אצלינו ידיעה במציאות משלש
מה רמוז אליו או מיוחד שהוא בזה התואר כאלו אמרת
המשלש המודעת הנרשם בזאת העגילה המוחשת לפי שאנחנו
לא נרגישהו עניין ולא היתה אצלינו ידיעה במציאותו וכאשר
הרגשנוהו כשנתגלה לנו דמיון ממנו הגיע לנו אצל הגלוי ממנו
ידיעת מציאותו בחוש וידיעתו יחד ר״ל שזויותיו שוות לשתי
כצבות הגיע חהידיעה הכוללת והוא שכל משולש הנה הוא בזה
התואר.

אמר אריסטוט״ו וכבר ימצאו קצת העניינים ידיעתם כפי
מה שנזכר ראשונה כמפורסם ולא יודע האחרון
באמצעי. וזאת היא הצורה לכל החלקים אשר לא יאמרו על נושא
אבל קודם שיגלה המשלש הנסתר ויעשה עליו ההיקש הנה ידיעתו
מגעת לנו בצד מה ואולם בצד אחר לא מפני שהדבר שהמשולש
שלא וידע מציאותו על השיליח אין יודע שזויותיו ישוו לשתי
נצבות על השלוח אבל הידיעה בזה הענין יהיה נמצאת לו באופן
מה והוא מצד שהוא מגיע תחת הכולל ואולם על השלוח לא.

הפירוש אמר וכבר ימצא קצת העניינים ידיעתם
כפי מה שנזכר ראשונה כמפורסם. ירצה
והסיבה כשהיא בשהיו קצת הדברים יגיע הידיעה בתואר
מתאמיו ובמציאותו יחד שקצת הדברים תושג מציאותם בחוש
לא בהיקש כלל ויודע אמריהם בהיקש ואמר ולא יודע האחרון

[Page 66r]
באמצעי ירצה ולא יודעו הדברים אשר הם אחרונים
בנשיאות באמצעי ר״ל שלא ינשאו על דבר וינשאו עליהם
שאר הדברים לפי שמה שיודע באמצעי אי אפשר שלא ינשא
על דבר והאישים לא ינשאו על דבר כלל ר״ל נשיאות כולל
ועל המנהג הטבעי אחר כן אמר וזה צורת כל החלקיים ואשר לא
יאמרו על נושא ירצה וזה הוא ענין כל החלקיים האשים אשר
יגדרו בספר המאמרות אשר לא יאמר ועל נושא כלל עוד אמר
אבל קודם שיגלה המשלש הנסתר ויעשה אליו ההיקש הנה ידיעתו
מגעת לנו בצד מה ואולם בצד אחר לא ידיעה וכאשר התבאר
שידיעת הדבר בהיקש זולת ידיעתו בחוש הנה נוכל בקרוב
להתיר ההטעאה המפורסמת אשר יטעו בהם המטעים ויחייבו
שיהיה הדבר הידוע ומובכל יחד כשיאמר למטעים שהוא מפני
שהוא מפני שיגלה המשולש ויעשה עליו ההיקש הידועה
בשזויותיו שוות לשתי צכבות יהיה מגעת לנו קודם גלויו מצד
ובלתי מגעת מצד ואנחנו נסכילהו מצד ונדעהו מצד ולא נסבילהו
ונדעהו מצד אחד והוא הספק אשר חייבתם. וזה שהמשולש
הנסתר קודם גלויו לנו נדע שזויותיו שוות לשתי נצבות בכח מצד
שאנחנו נדע אותו מצד הטבע הכולל המקיף בזה המשלש
הרמוז אליו והוא ידיעתנו במציאות הזויות השוות לשתי נצהות
למשלש במה שהוא משלש והנה אנחנו נדעהו בכח ונסכלהו בפועל.
ר״ל נדעהו מצד הענין הכולל ונסכלהו מצד מענין הפרטי הנסתר
ממנו וכאשר נגלה לגו הגיע הידיעה בשני העניינים יחד.
ואופן זאת ההטעאה כפי מה שנזכר אחר זה שהם יכווכו ניציירו
דרך משל משלש בענין שלא יראה לאשר ידעו שישאל והו אליו
אחר כן יאמרו לו אתה האיש התחשוב שכבר הגיע לך הידיעה
השכל משלש זויותיו שוות לשתי נצבות וכאשר אמר כן הוציאו לו
זה המשלש הנסתר ואמרו לו ההיתה לך ידיעה בזה המשלש
שזויותיו שוות לשתי נצבות קודם שיגלה לך ממנו לא היתה
יודע זה וכאשר אמר לא הייתי יודע זה אמרו לו כבר היית
יודע שזה המשלש זויותיו שוות לשתי נצבות ולא הייתל יודעו יחד

[Page 66v]
וההתיר זה הספק הוא כשאמר להם הייתי יודעו מצד ואם
ואסכילהו מצד קודם שיגלה ממנו מהם ר״ל אדעהו ידעתיהו
מצד הכולל המקיף בו ואסכילהו מצד טבע החלקי המיוחד
עוד הביא בסבה אשר בעבורו היה המשלש הנסתר בזה
התואר ר״ל נסתר בפועל וידוע בכח. ואמר מפני שהדבר
שהמשלש אשר לא יודע מציאותו על השלוח איך יודע שויותיו
שוות לשתי נצבות על השלום. ירצה שאי אפשר שתגיע הידיעה
אשר בפועל מזה המשלש הנבתר מקודם שיגלהו ממנו מפני
הענין הכולל. וזה שזה המשלש קודם שיגלהו הוא מוסכל המציאות
וכאשר היה מוסכל המציאות אי אפשר שידע שזויותיו שוות לשתי
נצבות קודם שידע מציאותו הנה אבל הוא מוסכל מזה הצד
וידוע מצד שהוא בבח מתלה תחת העניין הכולל אשר היתה
לנו הידיעה בו והוא שכל משולש זויותיו שוות לשתי נצהות.

אמר אריסטוט״ו ואם לא תהיה הצורה כן הנה כבר
תתחייב לנו המבוכה הנזכרת בספק ממני בלתי
והוא אם שיהיה האדם לא יודע דבר ואם שיהיה יודע מה
שיהיה יודע ואין ראוי שנתיר זה הספק כמו שמשתדל זולתינו
להתירו שהם שאלו ואמרו התראה שהמופת הגיע על שכל
שמנה זוג אם לא הנה שם התשובה להן בכן גלו לו ושמנה
שלא ידע במציאותו ואמר זה הנה לא ישוער שערתי במציאותו
איך יידע שהוא זוג הנה הם התירו זאת המבוכה כשאמר
לא נאמר שכל שמנה זוג ואבל על אשר נדע שהם שמנה.

הפירוש יאמר שאם לא ננית שכל הדרושים הם
בזה התואר ר״ל שהם יודעו מצד ויוסכלו
מצד ר״ל יודעו מצד הענין הכולל ויוסכלו מצד הענין המיוחד הנה
כבר יחייבנו הספק הנזכר בספר מאני בענין הלימוד והוא
המחייב אם שהאדם לא ידע דבר ממה שהסכילהו כלל ואם
שידע מה שכבר ידעו ושתק מן הספק לפי שהיה מפורסם
אצלם והספק הוא כן לא ימנע המתלמד לדבר שיהיה אם יודע
ואם סכל ואם היה יודע בו אין צורך אל שידעהו ואם היה

[Page 67r]
סכל בו איך ידע כאשר פגשו השיגו שהוא דרושו ודמיון
זה שהדכר הפלוני כאשר בקשו מי שלא ידעהו לא ידעהו
כאשר פגשו וזה הספק כיון בו בטול הלימוד וכבר אפלטון
השיב בזה הספק בשהניח שהלימוד הזכרה והורה שהדרוש
כבר היה ידוע קודם שידעו והוא מבואר שהדרוש המוסכל
בטבע לא יהיה לנו ידוע בפועל ואמנם היה ידוע בכח. הנה
אופן היתר זה הספק שיאמר לו שהדרוש לו היה המוסכל על
המוחלט ומכל הצדדין ולא היה דרך אל ידיעתו ולו היה גם כן
ידוע על המוחלט היה למידתו הַבֵל שנגאלה אבל הוא ידוע
מצד והוא הענין הכולל המקבץ ומוסכל מצד והיא הענין
המיוחד והנה אנחנו נבקשהו מפני הצד המוסכל בו ונדעהו כאשר
פגשנוהו מפני הצד הידוע אצלינו ממנו וכאשר היה שכבר זכר
הספק המטעים המשותף באופן ההיתר לזה הספק זכר שאין
ראוי שיותר כמוה שהתירו זולתו. ואמר ואין ראוי שנתור
זה הספק כמו שהשתדל זולתינו להתירו. עוד זכר אופן
הספק והיתר זולתו לו ומה שיאמרהו שאמר בזה מובן בעצמו
וזה שהם ראשונה היו שואלים כמו שאמר התראה שכבר הגיע
לך הידועה במופת בשכל שמנה מספר זוג וכאשר אצמר
המשיב כן גלו לו משמנה שכבר נסתרו ממנו ואמר ההיית
יודע אלה השמנה שהם זוג וכאשר אמר לא אמר לו הנה
אתה ידעת אותם ולא ידעת אותם ובזה ישאלו מהמשלש
ובזולת זה מהדברים החלקיים המונחים תחת הידוע המופת
והשתדל זולתו להתירו בשאמר תאמר להם לא הייתי יודע שכל
שמנה במוחלט הם מספר זוג ואמנם אשר ידעתי במופת
שכל שמנה שידעתי שהם שמנה הם מספר זוג וכאשר הודיע
אופן היתרם לקח להודיע מה שבו מן הטעות.

אמר אריסטוט״ו אבל המופת אשר הגיע אצלם לא
מגיע הגיע מבואר על שהוא הדבר אשר הגיע
אצלם ידעו שהוא משולש או מספר אבל על טבע המשלש וטבע
השמנה ולא באחת מההקדמות אשר הניחוה בתנאי בהתנות

[Page 67v]
במדרגת המספר אשר ידע בו והישרת הקוים אשר ידע
אבל על המשולח זולת שאין מונע שימנע שידע הדבר מצד
ויסכלהו מצד אין המגונה והפחות שיהיה מה שילך האדם אל
ידיעתו ידעהו באופן מן האופנים אבל המגונה שילך וידע
מצד מה שהוא יודע בו.

הפירוש אמר ואין הענין כמו שאמר אלה כי
המופת אשר עמד אצלם על שווי הזויות
לשתי נצבות לא יעמוד עם על אלה התנאים אשר חשבו והוא
שיעמד על המשלש אשר ידעו שהוא משלש אבל אמנם. עמוד
על המשלש בשלוח ובזה גם כן אלה התנאים לא ימצאו בדבר
מן ההקדמות הלקוחות בזה המופת וכאשר לא ימצאו אלה
התנאים לא בתולדות ולא בהקדמות הנה מה שאמרוהו הוא
בטל. ואמר ואבל המופת אשר הגיע אצלם לא הגיע מבואר
על שהוא הדבר אשר ידעו שהוא משלש או מספר אבל על
טבע המשלש ועל טבע המספר. ירצה אבל המופת אשר הגיע
אצל אשר יעשה המופת שזויות המשלש שוות לשתי נצבות
ושהשמנה מספר זוג לא יגיע מבואר אצלו על שהוא נמצא
למשלש אשר ידוע שהוא משלש או השמנה אשר ידע שהם
שמנה אבל אמנם הגיע ראוי שיגיע אצלם למשלש על השלוח
ולשמנה על השלוח. ואמר ולא באחת מההקדמות אשר הניחום
בתנאי. ירצה ולא ימצא באחת מהקדמות אשר הונחו באלה
השתי מופתים הקדמה מונחת בתנאי ר״ל שהתנה שיותנה
שיונח בו כמו זה הבניין כמו שהונח בהקדמות המופת
על שהשמנה מספר זוג המספר אשר ידע לא המספר המשלח
מסימן לסימן יתר וכמו שיניחו במופת על שהמשלש ; שוות
זויותיו לשתי נצבות בראשם המשלש שהוא התמונה הישרת
הקוים שהוא ידע שהוא כזה מה הוא אשר הורה עליו באמרו
במדרגת המספר אשר ידע והישרת הקוים אשר ידע. ואמ׳ ואבל
על המוחלט ירצה אבל אמנם הונחו אלה ההקדמות על המוחלט
לא בזה התנאי עוד אמר זולת שלא ימנע מונע משנדע הדבר

[Page 68r]
מצד ירצה זולת שאם לא יותר הספק מזה הצד הנה יותר
מצד שלא ימנע מונע משיודע הדבר מצד מוסכל מצד.
ואמר אין והמגונה והפחות מה שילך האדם אל ידיעתו ידעהו
באופן מן האופנים אבל המגונה הוא שילך וידע הדבר מצד מה
שהוא יודע בו הנה הודיע לנו שבזה ההיתר בעינו יתיר ספק
ממני וזה שהוא אין מגווה ופחות שילך האדם אל ידיעת דבר
שידעהו בצד ויסכלהו בצד עד שילך מן מצד אשר ידעהו אל
הצד אשר לא ידעהו אבל זה הוא מן המחויב. אמנם הפחות
והמגונה שילך האדם וידע דבר אשר ידעהו מן הצד אשר ידעהו
וזה הוא שחשב ממ֒ני שהוא יתחייב ממאמרו ואמנם האופן
אשר לא ימנע אבל הוא מחוייב הוא שילך מן
הצד הידוע לדבר אל הצד המוסכל בו.

אמר אריסטוט״ו וכבר יחשב שאנחנו כבר ידענו
אחד אחד מהעניינים ידועה אמיתית לא על צד
ההטעאה אשר הוא בדרך המקרה כאשר ידענו העלה המחיובת
למציאתו וידענו שהוא עלתו ושהוא לא יתכן שיהיה מזולתו ומן
המבאוֹר הנראה שעמין מי שידע הדבר הוא זה מה שאשר
ידע ואשר לא ידע שניהם יחשבו שהם ידעו הדבר מצד הידיעה
בעלתו זולת שאשר לא ידעהו יחשוב שהוא כבר ידעו בעלה ואין.
מחשבתו אמתות ואשר ידעו על האמת הנה אמנם ידיעתו
בעלה.

הפירוש כאשר הודיע שכל למידה ולימוד
אמנם יהיה מידיעת קודמת והתיר
הספקות הנופלות בזאת ההקדמה והוא ספק ממ֒ני והטעאת
המטעים התחיל בידיעת תנאי הקדמות המופת המשלח
ר״ל אשר יתן המציאותו והסבה אשר הוא יותר בטוח ממיני
המופתינו באמת ויותר שלם מהנו ידיעה והוא חמכוון הראשון
בזה הספר ואמר וכבר יחשב שאנחנו כבר ידענו אחד אחד
מן העניינים ידיעה אמיתית לא על צד ההטעאה אשר הוא
במקרה כאשר ידענו הכלה המחייבת למציאותו וידענו שהוא

[Page 68v]
עלתו ושהוא אי אפשר שיהיה מזולתו הנה התנה בידיעה
האמיתית הנאודרת בקדימה ר״ל המגעת לנו מן המופת
השלם שלשה תנאים. אחד מהם שיהיה הדבר הידיע כבר
הגיע לנו מציאותו מצד הידיעה במציאות עלתו. והתנאי
השני שיהיה עם ידיעתנו ומציאותו מצד שהיא עלתו.
והשלישי שנדע שהוא אי אפשר שימצא בזולת זה זאת העלה
ואמנם התנה בואת הידיעה שיהיה מציאות הידוע בה כבר
הגיעלנו מפני העלה לפי שבו יובדל זה המופת מהמופת אשר
יקרא הראיה. ואמנם התנה שנית שיהיה עם זה שכבר ידענו
שהוא עלתו לפי שאנחנו כבר נדע מציאות דבר מצד דבר זולתו
אחר שהוא עלתו מזולת שנדע שהוא עלתו. ואמנם התנה שלישית
שיהיה מה שכבר ידענו אי אפשר שימצא בזולת זאת העלה
להדיל בין העלה העצמות והמקרית והעלה הדמיונית והאמיתי
ואמר אמיתית אמנם אמר מקום אמרו בקדימי׳ ובתכלית
כאלו אמר והוא מן הנראה שאמנם אנחנו נדע אחד אחד
מהעניינים המוסכלים ידיעה נאמרת בקדימה לא ידיעה נאמרת
באיחור כמו הידיעה שיהיה מן הראיות ולא ידיעה בשיתוף
השם כמו הידיעה אשר יחייביהו המאמרים ההטעאים כאשר
ידענוהו בעלתו ר״ל כאשר ידענו מציאותו מצד הידיעה בעלתו
וכאשר הביא זאת ההקדמה על שהוא ידועה בעצמה התחיל
לטעון על זה כעדויות על כפי מנהגי ברדפי המאמרים
האמתיים בערויות על צד ההראות. ואמר ומן המבואר
הנה מה שעשן מי שידעה הדבר הוא זה עד סוף מה שכתבנוהו
ירצה ומן ההוראה שהידיעה האמתית אמנם תגיע לא לנו בדבר
מצד הידיעה בסבתו שכל מי שיחשוב שידע הדבר ידיעה
אמתית הנה אמנם יחשוב זה מפני שיראה שאמנם ידעו
מצד עלתו. שזה היתה תהיה ידיעתו אמתית או ואשר
לא ידעו בידיעה אמיתית הנה הוא יחטוב שידעו וההבדל
ביניהם שאשר ידעו בעלתו ידעו על האות ואם אשר לא.
ידעהו ידיעה אמיתית הנה הוא יחשוב שידעו בעלתו ולא ידעהו
בעלתו.

[Page 69r]
אמר אריסטוט״ו הנה זה הוא ענין אשר ידע הדבר
על האמת ובלתי אפשר שיהיה בזולת זה האופן
וכבר ימצא מין אחד אחד מן הידיעה האמתית והיא שנדבר
בה בסוף אלא שאשר יחוייב שיטה ההשגחה אל העיון בו מן
הידיעות אל האמת הוא המופת. וארצה במופת ההיקש
האמתי אשר יודע בו הדבר על מה שהוא עליו לו אשר ידעהו
במה שהוא נמצא לנו.

הפירוש במאמר זה אשר זכר הוא גדר הידיעה
אמתית ר״ל הנאמרת בקדימה והוא ידוע גם
כן בעצמו שהוא בלתי אפשר שתהיה זאת הידיעה בזולת זה
האופן אשר זכר ואמר וכבר ימצא מין אחד אחר מן הידיעה
האמתית והנה נדבר בה בסוף. ירצה הציור השלם אשר יהיה
בגדרים השלמים והוא שידבר בו במאמר השני וכאשר הודיע
שכוונתו בזה המאמר אמנם הוא הדיבור במיני הידיעה
האמתית אשר הוא האמות והציוד בדבר והוא אשר יפול
בו האמות השלם והוא המופת המוחלט והתחיל בגדר המופת
המוחלט אשר יכוון בזה הספר בדבור הקדמותיו וידיעתם
ואמר וארצה במופת ההיקש האמתי אשר יודע בו הדבר על מה
שהוא עליו לא אשר ידעהו במה שהוא נמצא לנו הנה ההיקש
ילך מזה הגדר מדרכת הסוג וזה שהמופת הוא היקש אמתי
התמונה. ואמר שאמתי הוא מקום אמרו ההיקש אשר יתחבר
מהקדמות אמתיות וזה ההבדל הוא אשר יובדל בו ההיקש המופתי
מן ההיקש הנצוחי אי זה היה מן המופתים השלשה ר״ל מופת
המציאות או מופת הסיבה או אשר יקבץ בו שני העניינים יחד ר״ל
אשר יתן המציאות והסיבה יחד וזה שההיקש הנצוחי הוא אשר
יחובר מהקדמות מפירסמות בלתי אמתיות. ואמר אשר יודע בו
הדבר במה שהוא עליו לא אשר ידעהו במה שהוא נמצא לנו הוא
ההבדל אשר יובדל בו המופת המשלח ר״ל אשר יתן המציאות
והסבה יחד מנמופת הראיה. וזה שאמר זה ומה שאמר בזה
התואר הוא אלו אמר שהמופת הוא הקש מהקדמות אמתיות

[Page 69v]
יודע בהם הדבר הדרוש מצד מה שהם עילה לאותו הדבר
הדרוש במציאות לא מצד מה שהוא עלה לידיעת מציאות
זה הדבר לבד זולת שיהיה עלה למציאותו חוץ לנפש. וזה
שהמופת המשולח יחוייב שיהיו הקדמותיו בשני אלו התנאים
ר״ל עלה לתולדה ועלה לידיעתינו בתולדה כמו שנדע שבזה
המקום אור לפי שבו אש כי ידיעתנו בשהו אש הוא עלה
לידיעתינו ביאור ועלה למציאות האור. ואמנם יהיו
שתי הקדמות הזה התואר בהיקש המופתי כאשר היה הגבול
האמצעי עלה לתולדה במציאות ועלה לידיעתינו בה. ואמנם
הראיה הנה הגבול הממצעי הוא עלה לידיעתינו התולדה לבד
לא עלה למציאות התולדה חוץ מהשכל כמו שיבאר שבזה
המקום יש אש לפי שבו עשן כי ידיעתינו במציאות במציאו׳
העשן בו אמנם הוא עלה לידיעתנו במציאות האש לא עלה
למציאות התולדה חוץ מנשבל מסימן לסימן יתר בו אבל הענין
בהפך והוא שהאש עלה למציאות העשן הנה הוא כאלו אמר אשר
יודע בו הדבר במה שהוא בו נמצא בעצמו לא אשר ידעהו
במה שהוא אצלנו נמצא זולת מבלי שיהיה בו נמצא.

אמר אריסטוט״ו הנה ענין שידע הדבר ידיעה אמתית
כפי מה שהקדמנו והנחנו הוא שיהיו הקדמות
המופת האמתיות ובראשונות בלתי בעלות אמצעי ושיהיו יותר
ידועות מהתולדה ושיהיו עלה ויותר קודמת על זה באופן יהיו
מיוחם לענין אשר יתבאר בו. וכבר יהיה היקש מזולת קבוץ
אלה התנאים ואמנם המופת לא מפני שמזולת שבועה התקבץ
אלה התנאים לא יודע הדבר ידיעה אמיתית.

הפירוש כאשר הניח מה היא הידיעה הדרושה
במופת ילך מזה אל ידיעת תנאי הקדמותיו
ואמר הנה העניין שנדע הדבר ידיעה אמתית כפי וזה
שהקדמנו והנחנו ירצה הנה אם היתה כוונתינו במופת שנדע
הדבר ידיעה אמתית ובתכלית מן האמת כפי מה שהנחנו היה
מחוייב מזה שיהיו הקדמות המופת אשר יקכץ זאת הידיעה

[Page 70r]
צודקות והתחלות ראשונות ידועות בעצמם זולת ידועות
באמצעי ר״ל בהיקש שיהיו שלישית יותר ידועות מהתולדה
שיהיו רביעית עלה לתולדה בזה האופן יהיו מיוחסות לענין
שיתבאר בו ר״ל בהיותה עלה. עוד אמר וכבר יהיה היקשו
מזולת התקבץ אלה התנאים ירצה אם היקש נצוחי. או
מספיק או נראה. ואמר אמנם המנפת לא ירצה המופת
המשולח. ואמר שמפני זולת שבועה התקבץ אלה התנאים
לא יודעה דבר ידיעה אמתית. ירצה האמת אשר בתכלית
ואחר שהגיד בחייב אלה התנאים בהקדמות התחיל להודיע
צד חיוב סבת התנות אלה התנאים בהקדמנת המופת.

אמר ארסטוט״ו והיות הקדמות המופת צודקות מקוייב
בהכרח מפני שהיותם כוזבות יחייבנו שנדע מה
שאין במציאות כמו שנדע שהקושר משתתף לצלע ומחוייב
גם כן שיהיו הקדמות המופת זולת בעלות אמצעיים וזולת
צריכות אל מופת מה שהם אם היו בעלות אמצעיים הנה
אין דרך שיודעו אלא במופת לפי שהענין הודע הדבר ידיעה
אמתית לא במקרה הוא שיודע במופת.

הפירוש אמר מפני שהיותם כוזבות יחיבנו שנדע מה
שאין במציאות ירצה שההקדמות כאשר היו
כוזבות היו התולדות מהם כוזבות וזה ברוב לפי שכבר ביאר
בספר ההיקש שיהיו תולדות צודקות מהקדמות כוזבות אבל זה
במקרה ואמר ומחוייב שיהיו הקדמות המופת זולת בעלות
אמצעיים. ירצה במופתים הפשוטים והם אשר ואמר עליהם שם
המופת בקדימה והם המופתים אשר יתחברו מההקדמות האמתיו׳
הראשונות בטבע וזה שאלה המופתים הם אשר לא יצטרכו אל
זולתם וזולתם מצטרכים להם כי כל מה שהוא סיבה למציאות
דבר בענין אדבר מה הנה הוא יותר אמתי באותו העניין ר״ל
שהיו המופתים הראשונים הם הסבה כשימצא זה הענין
לאופתים השניים ר״ל אשר הקדמותיהם בעלות אמצעיים
הנה המופתים הראשונים הם יותר אמתיים בשם המופת ולזה

[Page 70v]
כמו באמרו וזה שהם אם היו בעלות אמצעיים הנה אין.
מדרך שיודעו אלא במופת הנה כאלו אמר תמורת זה הנה
לא יהיו מופתי׳ בעצמם אבל בזולתם והמופת בקדימה אמנם
הוא אשר יהיה מופת בעצמו ואמנם אמר הנה אין דרך
שיודעו אלא במופת לפי שהידוע ידיעה אמתית אם שיודע
בעצמו ואם שיודע במופת לא כמו המקרה. עוד כי אם
הנחנו שראשונות שהקדמות המופתים אינם ידועות בעצמם
יתחייב שיהיו ידועות במופת ואם היה זה נמצא למופות
כמה שהוא מופת התחייב שילך העמין אל זולת תכלית או
שיהיה הבאור סבוב כפי מה שנבראהו אחר זה הנה אם כן
הקדמות המופת כמה שהוא מופת ובעצמות יחוייב שיהיו
ראשונות בלתי ידועות באמצעי ושיהיו המופתים אשר
הקדמותיהם ידועות באמצעי נאמרות עם אלה השיתוף
השם וידמה שיהיה זה הענין הוא אשר כונהו כיון באמרו
ומחוייב ג״כ שיהיו הקדמות המופת בלתי העלות אמצעי עד סוף
מה שכתבנוהו.

אמר אריסטוט״ו ומחויב בהכרח שיהיא שיהיו הקדמו׳
המופתים עלה ושיהיו יותר קודמות ויותר ידועו׳
אם עלה מפני שמי שיתם שישתדל שידע הדבר ידועה
אמתית שהוא ראוי ידעה בעלתו ואם היותם יותר קודמות
מפני שהם עלות ואם יותר ידועות הנה על שני מינים אחד
מה על זה יורו והשני שהם נמצאות ר״ל צודקות.

הפירוש כאשר הניח שהידיעה האמיתית תחוייב
שתגיע מהקדמות באותם תארים אשר
הניחם השתדל לבאר זה הנה ואמר ומחוייב שיהיו הקדמות
המופת עלה. ירצה שיהיה הגבול האמצעי בהם עלה לקצה
הגדול רצוני למציאות הגדול עצמו לא עלה למציאות הגדול
בקטן לבד במה כמו שיאמר בן סיניא ולא עלה לקטן לבד
כמו שיחשב שאבונצר יקח זה במופתים המשולחים רצוני
המופתים אשר יהיו הסבה והמציאות יחד והם אשר הדיבור

[Page 71r]
בהם הנה. ואולם הוות המופת ימצא הגבול האמצעי בו
עלה לשני הקצוות רצוני הגדול והקטן הנה הוא עניין קרה לו
ולזה נאמר מה שמי שיחשוב שמתנאי המופת המשולח
שיהיה הגבול האמצעי בו עלה לשני הקצוות הנה אין זה
ביושר ואמנם הוא דבר קרה לקצת המופתים המשולחים ולזה
אין ראוי שיחלק המופת אל אלה החלקים עד שיאמר שהמופתי׳
המשולתים הם אשר יהיה הגבול האמצעי בו סבה לאחד
שני הקצוות או לשניהם וזה שהיותו סבה לשניהם הוא
במקרה. והיותו סבה לקטן לבד בלתי נופל כלל לא יקרא
לעולם. וזה שכאשר לא יהיה מחויב ממליאותו מציאות
הגדול בקטן מצד שהוא עלה לגדול הנה אין אינו מופת משולח.
ואמנם מקום ההטעאה בזה אם ינשא יצדק מה שנאמר מזה
רצוני מניות הגבול האמצעי סבה במופתים על השלוח לא על
הקיצור כי הוא כאשר לקח זה המאשר במוחלט אפשר שיצוייר
על שלשה צדדים. ואולם כאשר לוקח מצד שהוא סבה יחייב
ממליאותו בקטן מציאות הגדול מצד שהוא סבה לגדול הסתלק
זה הטעות. ומהנה גם כן יתבאר חטא מה שאמר אבן סינא
שהוא יחשוב שיבא בזה ענין משותף שכבר יקרא שיהיה
הגבול האמצעי עלול מן הקצה הגדול אבל הוא סבת שימצא
שקטי והגדול כאשר הונח נמצא התחייב שיהיה האמצעי נמצא
מפני שהוא עלה לו והנה אם באמרו שהוא עלול מן הקצה
הגדול יבין שכשהונח הקצה הגדול יונח בהכרח הגבול האמצעי
הנה אי אפשר הגבול האמצעי בכמו זה המופת שיהיה סבה
למציאות הגדול בקטן אם לא שימצאו שני מינים מן הסבות
יחוייב ממציאות כל אחד מהם מציאות האחר ועל זה הנה
יהיה הגבול האמצעי עלה לגדול. ואם רצה שיהיה הגבול
הגדול עלה למציאות האמצעי על השלוח רצוני שכשהונח
האמצעי יונח בהכרח הוא ויהיה האמצעי סבה למציאות
הגדול בקטון לא סבה שימצא הגבול הגדול בעצמ׳ אז אי
אפשר להמצא רבים באלה רצוני שיתחייב במציאות מציאות

[Page 71v]
האמצעי ויהיה האמצעי עלה למציאות הגדול בקטן לא עלה
למציאות הגדול עצמו הנה זה ימצא הרבה במאמר האומר
האדם חי והחי גשם. אבל דמיון זה הוא עלה במקרה
כי אין הסבה הראשונה בעצמות בהיות האדם גשם שהוא
חי כי לא יהיה כאדם במה שהוא אדם חי כל שכן בשיהיה
גשם מתבאר ויתבאר זה הענין באור רב אחר זה וכאשר
הודיע שהוא מחוייב שיתקבץ בהם שיהיו עלה ויותר קודמות
ויותר ידועות הביא הסבה המחייבת לכל אחד מאלה
התנאים. ואמר ואם עלה הנה מפני שמי שהשתדל שידע
ידיעה אמתית הנה אמנם ישעהו בעלתו. ואמנם היתה
הידיעה הזאת בערך השלם הידעה השממה מן הידיעה
לשני עניינים מבוארים אחד מהם שמי שידע הנמצא מפני
סבתו הנה ידיעתו יותר בטולה ממי שידע המציאות
בראייה והשנית שזה המין מן המופת הם המופתים אשר
יכללו בהם בכח דרוש מה הוא אשר הוא הגדר החי שהשתוקקנו
והוא התשוקה אליו בטבע ואשר בעבורו ישתוקקו ידיעת
הסבות. עוד אמר ואם היותם יותר קודמות הנה מפני שהם
עלה. ירצה יותר קודמות במציאות כי העלה קודמת במציאות
על העלול. עוד אמר ואם יותר ידועי׳ הנה על שני מינים
אחד משניהם שידע על מה זה יורה והשני שהם נמצאות
ר״ל צודקות. ירצה ואם היות ההקדמות יותר ידועות מן
התולדה הנה מחוייב שיהיו יותר ידועותם שני צדדים ארצה
שיהיו יותר ידועות במה שיורו עליהם שמותם ובשהם נמצאות.

אמר ארסטוט״ו והיותר קודם והיותר ידוע יאמר על שני
מינים. וזה שאין ענין שיהיה הדבר קודם אצלנו
ועניין שיהיה קודם אצל הטבע ענין אחד העצמו כי אשר הוא
יותר ידוע ויותר קודם אצלנו הם הדברים המוחשים הקרובים
מן חפוש. ואשר הם יותר קודמים ויותר ידועים אצל הטבע
הם הדברים הרחוקים מן החוש והדברים הרחוקים מן החוש.
הם העניינים הכוללים והקרובים ממנו הם הדברים החלקיים

[Page 72r]
והמיוחדים ושני אלה מקהילים.

הפירוש באשר היה מתנאי המופת המשולח
אשר הדיבור בו והוא מופת הסבה
והמציאות שתהיה ההקדמה בה עם שהיא יותר ידועה אצלנו
מן התולדה יותר ידועה אצל הטבע לפי שהם סבות והסבות
הם יותר ידועות אצל הטבע מן המורכבות התחיל לזכור
שהיותר קודם בידיעה יאמר על שני עניינים. אחד מהם היותר
ידוע אצלנו והאחר היותר ידוע אצל הטבע. ואם ואולם
היותר ידוע אצלנו הם העניינים המוחשים הרמוזים אליהם
ואם היותר ידוע אצל הטבע הם הדברים הרחוקים מן החוש
והם סבות הדברים המוחשים ר״ל הדברים המשתתפים
לדברים יותר מאחד. ולא ירצה הנה שיקיש בין המוחש
והמושכל אי זה משניהם יותר ידוע כי המוחשות בלתי ידועות
אצל הטבע כלל. נעוד כי אין המוחש יותר ידוע אצלנו מן
המושכל ר״ל מן המושכלות הראשונות ואמנם רצה שיקיש
בזה בין המושכלות הקרובות מהעניינים המוחשים והרחוקות
כאלו אמר שמושכלות הדברים הקרובים מן המוחשות כמו
המושכל מהמורכבות ורשמי הנמצאים בזה יותר. ידוע
אצלנו ממושכלות הדברים הרחוקים והם מושכלו הסבות
וסבות הסבות. ואמנם אצל הטבע הנה העניין בהפך ר״ל
שהדברים הרחוקים מן החוש הם יותר ידועי אצלו מן הקרובי׳
ואמר והדברים הרחוקים מן החוש הם העניינים הכוללים
והקרובים ממנו הם העניינים החלקיים והמיוחדים ושני אלה
מקבילים לא ירצה בו שהחלקים יותר ידועים אצל החוש מהכולל
כי החוש לא ישיג הכולל ולא ירצה בו גם כן שהכולל יותר ידוע
אצל הטבע מאשר הוא מעט כולל כי זה הוא עניינו ר״ל
שהכולל אצלנו יותר מן המיוחד כמו שאמר בתחלת השמע.
ואמנם רצה בעניינים הכוללים הסבות המיוחדות במספר
המשתתפים לדברים רבים כמו הפועל הראשון והחומר
הראשון כי אצל הסבות הם יותר ידעות אצל הטבע שאשר

[Page 72v]
הם אצלנו ואמנם העניינים הכוללים הנמצאים לדבים הנה
הם אצלנו יותר ידועים.
אמר ארסטוט״ו וענין שהוא מן הראשונות ר״ל
מהתחלות מיוחסות. ואין הבדל בין אמרנו
ראשון ובין אמרנו התחלה מפני שהראשון וההתחלה יורו
על עניין אחד והתחלת המופת הוא הקדמה זולת בעלות
אמצעי וההקדמה זולת בעלות אמצעי היא אשר לא תמצא
הקדמה אחרת יותר קודמת ממנה ואולם ההקדמה הנה היא
אחת מחלקי ההקבלות רצוני המשפט באחד אחד על שישפוט
האחד על האחד. ואולם המחלוקת רצוני הנצוחית הנה
היא הנחת אחד מחלקי הסותר אי זה משניהם היה ואולם
ההקדמה המופתית הנה היא אחד מחלקי הסותרות ועל
ההגבלה והיא הצודק. ואולם המשפט אי זה חלק היה
מן המקבילות. ואולם הסותרות הנה הם אחד מחלקי
ההקבלה ר״ל ההקבלה אשר אין אמצעי לה בעצמותה.

הפירוש ירצה וענין אמרנו במופת שהוא
ההיקש המחובר מן הראשונות ר״ל
מהקדמות מהתחלות מיוחסות. וענין מיוחסות שלא יעבור
בהם בסוג המעיין בו כפי מה שיראה אחר. וכאשר גדר
בזה הקדמת המופת בשופת בשהיא הקדמה זולת בעלת אמצעי
תצטרך שיגדור ההקדמה על השלוח עוד יחלקה אל המופתית
ואל הנצוחית וישום כל אחת משתיהם לפי שההקדמה זולת
בעלת אמצעית הוא מין ממיני ההקדמות המופתיות כי
כבר יהיה מהקדמות המופת מה שהיא תולדה. וכאשר נעשה
בגדרי ההקדמה המשפט והמקבילות תצטרך גם כן שיגדור מה
הוא המשפט ומה יהיה המקבילות וזה כולו אמנם הם הזכרה
ממה שקדם והתחיל יגדר התחלת המופת כשאמר היא הקדמה
זולת בעלת אמצעי. ואמר היא אשר לא תמצא הקדמה אחרת
יותר קודמת ממנה. ירצה בידיעה והמציאות עוד גדר ההקדמה
על השלוח ואמר ואולם ההקדמה הנה היא אחת מחלקי המקבילות

[Page 73r]
המשפט ר״ל שהמשפט שישפוט באחד על אחד. ירצה
ואולם ההקדמה בשלוח הנה היא חלק אחת מהמאמר הפוסק
ר״ל המחייב או השולל וזה הגדר הוא דומה מה שגדרה בספר
ההיקש וזה שהוא מאמר יחייב דבר לדבר או ישלול דבר מדבר.
וכבר נאמר לשם בכח זה הרושם. וידמה שלא יהיה זה בספר
להקדמה מצד מה שהיא ההקדמה אבל לדבר אשר קרה לו
שהיה הקדמה כי ההקדמה במה שהיא הקדמה אמנם היא
בצרוף אל ההיקש. עוד גדר ההקדמה המצוחית ואמר ואולם
המחלוקית ר״ל הנצוחית היא הנחת אחד מחלקי הסותר אי זה
משניתנו היה ירצה שהניצותי כאשר יניח ההקדמה אשר
יקבלה מן המשיב מצד מה שיקבלה היה כל אחד מחלקי הסותר
אי זה משניהם. היה ירצה שהנצוחי בו אפשר על השווי שיקובל
בשאלה ויונח חלק הקש ועושה המופת אין מדרכו שיניח אי
זה חלק הזדמן מחלקי הסותר חלק הקש מופת אבל לקח
החלק הצודק מהסותר הצודק ינשה זה שענין תברל ההקדמה
המופתית מהנצוחית. ואמר שההקדמה הנצוחית היא אשר
תהיה כל אחד מחלקי הסותר והסבה בזה שהנחת אמנם יהיה
כפי הקבלה. ואמר שההקדמה המופתית היא אשר תהיה
אחת מחלקי הסותר וירצה בסותר הנה ההפכים לא הסותר אשר
תהיה בייחוד. ואמנם אמר שההקדמה הניצוחית היא הנחת
אחד חלקי הסותר ר״ל קבלת אחד מחלקי הסותר לפי שההקדמה
היא אשר תונח חלק הוקש וזה הוא רשמה מצד מה שהיא
הקדמה. כאלו אמר שההקדמה הנצוחית היא הנחת אחד
מחלקי הסותר אי זה מהם היה לשומו חלק היקש. עוד גדר
המאמר הפוסק ואמר ואולם המשפט הנה הוא אי זה חלק היה
מה מקבילות וראוי שתדע שהמשפט וההקדמה והדרוש אחדים
בנושא נפרדים נמאמר וזה שהמאמר הפוסק כאשר לוקח מצד
מה שיצדק וינדב נקיא מאמר פוסק וכאשר לוקח מצד המוחלק
שהיא חלק היקש נקרא הקדמה וכאשר נלקח מצד שהוא מוסכל
נקרא דרוש. וארסט״ו בעבור שרשם ההקדמה הנה חילקהו

[Page 73v]
למיניה חלוקה אל מיני וזה שהוא אמר בה אחד מחלקי המאמר
הפוסק ירצה אם השולל ואם המחייב רשם המאמר הפוסק
גם כן במיניו. ואמר ואולם המשפט הנה הוא אי זה חלק היה
מהמקבילות. ואמנם הביא זה כלו בקשה לידיעה אלא באמת
אינם לא גדרים ולא תשמום. ואמר בגדר הסותר ר״ל המקביל
שאין אמצעי לו ידמה שאמנם גדרו כך לפי שזה הרושם יכלול
הסותר וההפך והוא אשר שם הסותר הנה תחול עליו. רצוני
שתבא כמו שאין אמצעי בין שני הסותרים הנאמרים בייחוד
כן אין אמצעי בין שני ההפכים מיוחד החומרים הסותר שיחלק
הצדק והכזב בכל החבירים וביחוד ואולם ההפכים הנה אמנם
יחלקו הצדק והכזב בחמר ההכחי. ואמנם נתיחדו ההפכים
במופת לפי שהמופת יהיה בחומר ההכרחי ויוחד הסותר
בנצוח לפי שהעיון הנצוחי יכלול כל החמרים.

אמר ארסטוט״ו והתחלת המופת אשר היא הקדמה
זולת בעלות אמצעי אם מה שלא יהיה דרך
אל מופתה ולא היא גם כן בטבע שכל התלמיד הנה היא
תקרא שרש מונח והנחה ואם תהיה בטבע שכל התלמיד הנה
היא תקרא הידיעה הראשונה וההנחה כבר תחלק הנה ממה שילקח
לקיחה על שהוא חלק מן הסותרות אי זה מהם היה אם מחייב
ואם שולל ויקרא השורש המונח ואמנם מה שהוא זולת זה הנה
הוא הגדר כי הגדר הוא מן ההנחה וזה במדרגת גדר האחדות
אשר יניחהו בעל חכמת המספר בהתחלות חכמת ושהוא
מה שלא יחלק בכמה ואין ההגדרה והשרש המונח דבר אחד וזה
שאין עשן מה הוא האחדות וענין שהוא נמצאת ענין אחד.

הפירוש אמר והתחלת המופת שהיא הקדמה זולת
בעלת האמצעי אם תהיה ממה שלא יהיה
דרך אל מופתה ולא היא תהיה גם כן בטבע שכל התלמיד הנה
היא תקרא שרש מונח והנחה ירצה שמה שהיה ממנה שאין.
בטבע התלמיד קבלתו אם למעט הרגל ואם לחסרון בבריאותו
הנה הוא יקרא השרש המונח וההנחה וזה כי אין דרך למופתו

[Page 74r]
וכאלו אמר והתחלת והקדמת המופת אשר היא ההקדמה.
זולת בעלת אמצעי אחר שהיה ממנה שכבר קרה להשעם היות
שאין לא דרך אל אל מופתה שלא יהיה בבריאת בטבע
התלמיד שידעה בעצמה הנה היא תקרא השרש המונח ר״ל שתניח
לתלמויד הנחה אל שיהיה כח שכלו יפול האמות בו ומה
שהיה מזה אשר אין דרך אל מופתי והוא בבריאת הראשונה
התלמיד הנה היא תקרא הידיעה הידועה ויסבול שירצה באמרו
מה שלא יהיה דרך אל מופתה ואין גם כן התלמיד ההתחלה
ההקדמה אשר יקבל המלאכה כי הוא אין דרך אל מופתה
באותה המלאכה ולא היא גם כן בטבע התלמיד ובמאמרו
ואם תהיה בטבע שכל התלמיד ר״ל ומה שהיה מן התחלה
ההקדמה אשר אין דרך אל מופתה לא בזאת המלאכה ולא
בזולתה הנה ותהיה אשר בטבע התלמיד הנה היא תקרא
הידיעה הראשונה ועל זה ראוי שיובן מאמרו אם מה שלא
יהיה דרך אל מופתה לשני עניינים יחד כאלו אמר מה שלא
יהיה דרך אל מופתה ולא גם כן בבריאת בטבע שפל התלמיד
והוא אשר אין לו דרך אל מופתו באותה המלאכה ולו דרך
באחרת הנה הוא אשר יקרא שורש מונח ואם מה שאין דרך אל
מופתו וחוא בטבע שפל חתלמיד והוא אשר אין דרך אל
מופתו על השלוח תקרא הידיעה הראשונה וזה הפירוש יותר
דומה מן הראשון. וכאשר הודיע חלקי ההנחה אשר היא
בכלל ויקבלת השרש הידוע בעצמו התחיל לחלק ההנחה מצד שיכלול
הידיעה רצוני האמות והציור ואמר וההנחה תחלק עוד אמר
ויקרא השרש המונח. ירצה וההנחה תחלק מצד אחד אל מה
שיקבול בו מציאות אחד מחלקי הסותר אי זה משניהם היה אם
מחייב ואם שולל וזאת היא אשר תקרא באמת השורש המונח
והוא אשר הורה עליו באמרו ויקרא השורש המונח ורצה באמת
עוד אמר ומה שהוא חוץ מזה זולת זה הוא הגדר כי הגדר
הוא מין ההנחה. ירצה ואולם החלק השני אשר יקרא הנחה
באיחור הנה הוא הגדר מפני שהגדר לא יקבץ שהדבר נמצא לדבר

[Page 74v]
אלה במקרה ולזה כבר יסופק בגדרים הידועים בעצמם כמו
שיאמר במה שאחר זה אם ראוי שימנו בהקדמות הראשונות
בהנחות במקרה. ויסבול שירצה באמרו כי הגדר מן ההנחה ר״ל
שבאור הוראות השמות היא הם בהנחות כי היו הוראות השמו׳
בהנחה ומה שיחזיק זה הבאור אמר זולת זה ואם מה שהוא
חוץ מזה הנה הוא הגדר כי הנראה מזה שירצה ואם אשר יקרא
הנחה בענין חוץ מזה הנה הוא הגדר. ואמנם אמר וזה במדרגת
גדר האחדות אשר יניחהו בעל חכמת המספר בהתחלת חכמתו
שהוא מה שלא יחלק בכמה אם על צד הביאור הראשון הנה
לפי שמציאות האחדות חוץ לשכל זולת אינו ידוע בעצמו ואין
מופתי במלאכת המספר ואם על השני הנה לפי שענין הגדרת
האחדות הוא הסכמה על הוראת שמה. וכאשר הודיע מאי זה
צד יכנסו הגדרים בהנחות ושהם אינם נקראים הנחות באמת כי
הם לא יקבצו בעצמות מציאות הדבר מצד מציאותו והוא
הדבר אשר יקרא הנחה באמת ושאינם בעצמותם מסוג ההנחות
אשר הם הנחות באמת אם לפי שעניין ההנחה זולת ענין ההנחה
האמתית. ואם לפי שהם יתקבצו ענין ההנחה האמתית במקרה
אמר ואין ההגדרה והשרש המונח דבר אחד וזה שאין ענין מה
הוא האחדות וענין שהוא נמצאת דבר אחד ירצה שהגדר
האחדות והדומה לזה מהגדרים לא יורה מן המוגדר על שהוא
נמצא ויכנס בפוסק במקרה ואם השרש
המונח הנה הוא דבר מאמר פוסק יורה
על שהדבר נמצא.

אמר ארסטוט״ו וכאשר היה הדבר שידוע במופת כבר
יתחייב שיהיה הצדק בו והאמות בעבור שלנו
שנעשה עליו זה תהיה זה ההיקש אשר יקרא מופת והיה
אמותנו במופת מצד אמותנו בהקדמות אשר מהם יעשה
המופת הנה יתחייב מזה שלא יהיה ידיעתינו בדבר
הידוע במופת ובהקדמות המופת אם כולם ואם מקצתם

[Page 75r]
על מדרגה אחת אבל ידיעתנו בהקדמות יותר רב. וזה
שהדבר אשר בעבורו ימצאו הדברים בשער המציאות יותר
אמתי במדרגת אהבתנו למלמד בעבור אהבתנו לנער
אשר יאהב יותר.

הפירוש כאשר הודיע שההקדמות מהמופתים
יחוייב שיהיו יותר ידועות מן התולדות
בעת קודם מעשה ההיקש עליו הודיע שלא יחוייב שיהא שיהיו
יותר ידועות מן התולדות בעת הסכלות בתולדות לבד אבל
גם בעת הידיעה בהם מפני שהידיעה בהקדמות ומה שהוא
הסבה המציאות דבר מה הנה הוא יותר אמתי בזה המציאות
מזה הדבר דמיון זה האש בעבור היותו סבה בהיות
הדברים החמים חמים הנה הם היא יותר אמתיי בחום.
וכאשר היה הדבר הידיע במופת כבר יחוייב שיהיה צודק
ואמתי מפני שלנו שנעשה עליו כמו זה ההיקש אשר יקרא
מופתיי. ירצה וכאשר היה הדבר אשר יודע במופת אחר
הסכלות בו אמנם יפול הצדק והאמתות בו מפני שנמצא
אצלינו היקש ממין ההיקש אשר יקרא מופתי. וכאשר הניח
זאת ההקדמה הביא בהמשכת המחוייב ממנו ואמר הנה
יתחייב מזה שלא תהיה ידיעתנו בדבר הידוע המופת.
ובהקדמות המופת אם כלם ואם קצתם על מדרגה אחת אבל
ידיעתנו בהקדמות יותר רב ירצה הנה יחוייב שאם היתה
ידיעתנו במופת יותר רב מידיעתנו כאשר עליו המופת.
שתהיה א״כ ידיעתנו בהקדמות המופת יותר מידיעתנו מאשר
עליו המופת וזה אם כל ההקדמות ואם קצתם לפי שלא
התחייב מהנחתינו שאמותנו במופת יותר רב מאמותינו
בתולדות שיהיה אמותנו בכלל הקדמות המופת יותר רב ואולם
אם מתנאי המופת שיהיו כל שתי הקדמותיו יותר ידועות מן
התולדה הנה הוא עניין לא יתבאר עדיין מזה המאמר וכאשר
הביא המשכות המחוייב מן ההקדמות התחיל (בהתבאר) לבאר צד
חיובו ואמר וזה שהדבר אשר בעבורו ימצאו הדברים בשער

[Page 75v]
המציאות יותר הוא אמתי וזה המאמר היא הקדמה כבר
עשאה בזה המקום רצוני שכל מה שהוא סבה במציאות דבר
מה אם בתאר ואם בשלוח הנה חדבר שהוא סבה הדבר הוא
יותר ראוי בזה המציאות. וכאשר הצטרף לזה שההקדמות
הם הסבה בשימצא האמת בתולדה הוליד מזה בתמונה
הראשונה שההקדמות הראשונות יורד ראויות מה תולדות
במציאות הצדיק האמת להם והדמיון אשר זכרו אמנם הביאו
מן העניינים המפורסמים המשותפת נפילת האמת בהם לכל
כדי שיהיה יותר גלוי בלמוד וזה שהוא מן המפורסם והידוע בו
אצל הכל שמי שיאהב איש מה בעבור איש אחר הנה אהבתו
לאיש אשר בעבורו אהב זה האיש האחד יותר היא רבה.
דמיון זה כמו שאמר המלמד והנער ירצה הבן. כי האב אמנם
יאהב מלמד הנער אשר הוא בנו בעבור אהבתו לנער ולזה
היתה אהבת הנעד יותר.

(יו) אמר ארסטוט״ו וכאשר היתה ידיעתנו בתולדות וצדקנו
ואמותנו בהם אמנם הוא מצד ההקדמה ההקודמת
הנה צדקנו ואמותנו בהקדמות יהיה יותר טוב כי היה אמותנו
בתולדות אמנם הוא מצדם והוא בלתי אפשר שיהיה אמתת
האדם בדבר אשר לא ידעהו יותר מן הדבר אשר ידעהו ולא
שיהיה בידיעתו יתרון מן הדבר אשר ידעהו ולא ואם הזדמן
לו ידיעתו ואמר כי זה כבר יחייבהו לא יקדם האדם וידעהו
בדברים כאשר יודעו התולדות במופת הנה יחוייב בהכרח שיודעו
ההתחלות המופת אם כולם ואם קצתם יותר מן התולדות.

הפירוש כאשר הניח שהסבות שהם עלות לקצת
הדברים בשער המציאות הם יותר ראויות
באותו המציאות ואותם הדברים והוא אשר ילך מזה המאמר
מדרגת ההקדמה הגדולה הביא ההקדמה הקטנה והיא שההקדמות
עלות לתולדות בשער המציאות והאמות בהם יאמר וכאשר
היתה ידיעתנו בתולדות והצדקתנו והאמתנו להם אמנם הוא
מצד ההקדמות הנה האמתנו בהקדמות יהיה יותר כי האמתנו

[Page 76r]
בתולדות אמנם יהיה מצדם. ירצה וכאשר הנחנו שהסבות אשר
הם עלה בשער המציאות לדבר מה שהם יותר ראויות בזה
המציאות אותו הדבר והיה מהידוע אצלנו שידיעתנו
בתולדות והאמתנו להם אמנם הסבה בו האמתנו בהקדמות
הנה יתחייבו מהשתי אלה ההקדמות שיהיה אמותנו בהקדמות
יותר. עוד הניח זאת התולדה כאלו היא טענה עומדת בעצמה
ואמר והוא בלתי אפשר שיהיה אמתת האדם בדבר שלא ידעהו
יותר מן הדבר ואשר ידעהו ולא ולא יהיה בידיעתו יתרון מן
הדבר אשר ידעהו ולא ואם הזדמנה לו ידיעתו. ירצה וזה העניין
נראה רצוני היות ההקדמות יותר אמתיות אצלנו מן התולדות
שהוא מן הנראה בעצמו שהוא בלתי אפשר שיהיה אמות
האדם בדבר אשר לא ידעהו ראשונה יותר מאשר ידעהו ראשונה
ואם הזדמנה לו אחר זה ידיעתו ירצה ולא שיהיה בידיעתו לא לו
יותר טובה מן הדבר אשר ידעהו ראשונה וזה כאשר הזדמן לו
ידיעתו אחרונה וזה כאלו הוא הקדמה אחרת והיא שאי אפשר
שיהיה ידיעת המוסכל לנו בטבע בעת מן העתים יותר טובה
מידיעת הידוע לנו בטבע ולא שוה לה אבל ידיעת הידוע
בטבע יותר ויותר טובה בלא ספק מידועת המוסכל בטבע
כאשר הזדמן לנו שידענוהו שידעהו. וכאשר צרפנו אל זאת
ההקדמה שהקדמות ידועות בטבע וראשונה והתולדות מוסכלות
בטבע וידועות באחרונה הוליד לנו זה שההקדמות יותר אמתיות
אצלנו אהתולדות וזאת ההקשה היא על דרך ההוראות והענין
אם כי היא ידוע בעצמו או קרוב מן הידוע בעצמו. ואמר
כי זה יחייבהו אם לא יקדם האדם וידעהו בדברים אשר
יודעו התולדוה במופת ויאמרנו. ירצה כי הסכלות יתחייב
המוסכל בטבע שלא יקדם האדם וידעהו בדברים אשר יודעו
במופת ויצדקו בו וכאשר חייבהו הסכלות עד שיודע בזולתו
הנה אשר לא יודע בזולתו יותר ידוע.

(יז) אמר ארסטוט״ו ומי שירצה שיקנה ידיעה במופת
הנה לא יספיק לו שיאמת ההתחלות ויהיה ושיהיו

[Page 76v]
אצלו יותר ידועות מן הדברים אשר יצדקו בהם מצדם וידעם
בנו אבל שלא יאמת דבר ממקבילים ואלה הם הדברים אשר
יבנה מהם ההיקש המטעים והסבה בזה שמו שהשתדל שידע
דבר במופת על השלוח ראוי שלא יתערב באמיתתו שנוי.
הפירוש לפי שהיות ההקדמות יותר ידוע ומן
התולדה דבר יכלול ההיקש הנצוחי
והמופתי וההלצי ר״ל שיהיה האמתתם בהם יותר מה אמתתנו
בתולדות ירצה שיודיע האמות הידוע אשר ייחד בהקדמות
האמתיות. ואמר ומי שירצה שיקנה ידיעה במופת עד אמרו
מהקבלותיו ממקהילות וירצה שמי שירצה שיקנה הידיעה
האמתית ושיאמתה הנה ראוי לו שלא יספוק בהקדמות אשר
יבנה מצדם הידיעה בתולדויות בשיהיו יותר ידועות באמתו׳
לבד אבל יתנה עם זה שיהיה האמות בהם ר״ל הידיעה
הנמצאת בהם שיאמין המאמת בו שאי אפשר שיהיה בחלוף
מה שהוא עליו ולא בזמן מהזמנים והוא אשר רצה באמר אבל
שלא יאמת לדבר ממקבילים וזה התנאי אשר החנה באמות
הוא אשר יובדל בו הצדק והאמות מזולתו ר״ל שיאמין בו המאמת
שמקבילו בלתי אפשר כלל ואולם כאשר האמין האפשרות הנה
הוא יהיה אם נצוחי ואם הלציי ואמר ואלה הם הדברים אשר
יבנה מהם היקש המטעים ירצה מקבילי העניינים הצודוקים
והם הכוזבים כי כאשר אמת דבר מה והיה אצלו מקבילו אשר
הוא הכוזב אפשר הנה התבאר שלא יאמת בו האמות באמתי.
הנה האמות אם כן יהיה בכוזב ויהיה בצודק וכאשר היה
בכוזב היה הטעאיי וכאשר היה בצודק והיה עם זה שלא.
יאמין במקבילו היה אמתי. ואולם כאשר היה המקביל אצלי
אפשר הנה אם היה האפשרות מעט יהיה נצוחי ואם היה
על השווי עם מקבילו היה הלציי. וזה המין מין האמות כבר
יקרה בצודק מצד המאמות עצמו וכבר יקרה בדבר עצמו מצד
התערב הכוזב לו כי אם היה הכזב בו המעט היה האמות
בו יותר נמנה במאמרים המצוחיים ואם היה הכזב בו שווה

[Page 77r]
לאמת היה האמות בו הלציי אבל לא יקרה זה לטבע הכזב
במה שהוא כזב לפי שהוא שלו היה הענין כן היתה
הקדמה נצוחית כוזבת בחלק המעט וכל הלצית כוזבת בחלק
השווה ולזה מי שחלק ההקדמות המופתיות וההטעאיות
והנצוחיות וההלציות מצד מיני האמת והכזב הנה היא
חלוקה מקרית. וזה שהם אמר שההקדמות האמתיות הם אשר
יהיו באמת ושאר ההקדמות הנה הם בכוזב כי אם היתה
הכזב בהם מעט היו נצוחיות ואם היה על השווי היו
הלציות ואם היו כוזבות בכל או ברב חלקיהם היו הטעאיות
וזה המאמר אינו צודק בהקדמות האמתיות אבל זה דבר
קרה להם כי האמות האמתי הוא ענין בנפש יפול למאמת
באמת ובזאת המחשבה בהקדמות ההטעאיות ידמה שיהיה
מפני דבר קרה להם לא מצד הכזב עצמו כי הכוזב לא יפול
בו האמות מצד בו במה שהיא מצד מה שהוא כוזב ואולם
מה שאמרוהו בהקדמות הנצוחיות וההלציות הנה הוא מאמר
כוזב והאמת מזה בו הוא דבר במקרה. ואמר והסבה בזה
עד אמרו שלא יתערב באמתתו שנוי. ירצה והסבה בהיות
האמות באמתיות האמת נתנה נתן בו זה התנאי ר״ל
שלא יאמת לדבר ממקיבילם בעת מן העתים ולא שיעתק
מהאומותו מאמתתו בזה הדבר שהוא מן הידוע בעצמו
שיתחייב שיהיה מסגולת המאמת באמות באמתת האמת
שלא יעתק מהאמותו מאמתתו בעת מן העתים והיא אשר
רצה באמרו שלא יתערב באמתתו שנוי. ואם שזה הגדר
ידוע בעצמו מציאותו לאמות לאמיתת הנה התבאר לעצמו
שמסגולת האמתי שלא יתכן בו השנוי לפי אפשר שאם בו
השנוי והמאמת זוכר ה׳ שלם השכל מבואר שלא יהיה אצלו
אמות. ואולם כאשר היה האמות בנפש בזה חתור הנה
הוא בהקדמות הראשונות הידועות בעצמם וכוונתו בזה
הספר אמנם הוא מנין האותות והתנאים שכאשר היו אלינו
ההקדמות הראשונות הנה נמצא בה ידיעה שהאמנה בהם

[Page 77v]
היא מזה הצד מן האמות כמו שיהיו עצמיות ובאלת
זה מהתנאים אשר יזכרם בזה בספר ולזה מה שראוי
שלא ימנה מהם בזה הספר אלא מה שהיה מהם יותר ידוע
אצלנו בהקדמות מהיותם באלה מאלה אשר תארנו. וראוי
שיהיה זה שורש וזונח למה שנרצה שנאמרהו בבאור
דבריו.

(יח) אמר אריסטוט״ו וכבר חשבו אנשים שאין הנה
מופת מפני שהם חשבו שאי זה הקדמה
נלקחה במופת יתחייב שיהיה עליה מופת. ואנשים אחרים
קיימו טבע המופת זולת אלא שהם חשבו שהמופת יהיה
על כל הדברים ואין אחד משני אלה הידיעות הרעות
צודק ולא ואינם גם כן מן ההפכים. ואולם הראשונים הנה
הם אמרו אחד שהאמרנו שאין דרך אל שיודע הדבר אלא
במופת ושעבור מה שאין תכלית לא לו בלתי אפשר שפטו
שהמופת זולת אינו נמצא ואמר והסבה בזה שהוא בלתי
אפשר שיודעו דברים מאוחרים בדברים קודמים בלתי
מובנים במופת ובלתי ידועים ומשפטם זה אמת ישר וזה
שהולך שהמידת במה שאין
אפשר.

הפירוש אמר וכבר האמינו חשבו אנשים שלא
ימצא מופת כלל והאמותים ואמתו זה
מפני שהם חשבו שכל הקדמה נמצאת במופת יחוייב
שתתבאר במופת וילך זה אל בלתי תכלית וזה שקר. ואנשים
אחרים זולת אלה אמר שהמופת דבר נמצא ושכל הקדמה
יחוייב שתתבאר במופת ולא יראו שיחוייב אלו שיתחייב
מזה שקר ואמר אחד משני אלה הדיעות צודק ולא הוא ואין
גם כן מן ההפכים ירצה ולא ואין אחד משני אלה הדעות צודק
מפני שהוא שאינם אין מן ההפכים שכאשר יצדק אחד מהם
יכזב האחר וזה שאמרנו שהמופת על כל דבר כזב ואמרנו

[Page 78r]
שאין מופת כלל כזב. ואמנם היה זה כן לפי שההפכים
יכזבו בחמר האפשר כפי מה שהתבאר במליצה.
ושהצודק הוא שבקצת הדברים עליו יהיה עליהם מופת
וקצתם לא יהיה מופת. ואמר ואולם הראשונים הנה הם
כאשר האמינו עד אמר בלתי נמצא ירצה שהנתאשר סלקו
המופת הנה הסבה בהאמותם זה שהם כאשר האמינו שאי
אפשר שיודע דבר אלא במופת והאמינו שמה שאין
תכלית אי אפשר לעברו שפטו בשהמופת דבר בלתי נמצא
ואמנם היה זה כן לפי שאם הנחנו שהדבר יתבאר בשתי
הקדמות וכל אחת משתי אלה ההקדמות בשתי הקדמות והלך
הענין על יושר על בלתי תכלית לא ימצא היקש שלם על זה
הדבר אשר השתדל תולדותו וכאשר לא ימצא היקש שלם הנה
אין דרך אל המופת לעולם והוא אשר רצה באמרו ומשפטם
זה אמתי ישר וזה שכל מה שאין תכלית לו בלתי אפשר.
ומאמרו והסבה בזה שהוא בלתי אפשר שיודעו דברים
מאוחרים דברים מוקדמים בלתי מבוארים במופת. ירצה
וטענו בשאמרו שהסבה בהמנע שלא ימצא מופת כלל שהמופ׳
הוא שיודע בו דבר מתאחר והוא התולדה בדברים מוקדמים
עליו והם ההקדמות ובאשר היה בלתי אפשר שיודעו דברים
מאוחרים בדברים מוקדמים ר״ל בהקדמות זולת מתבארות
במופת הנה אין דרך אל שיודע הדבר במופת. ואמר
ומשפטם זה אמתי ירצה בהקדמה האחת וזה שהם הניחו
שתי הקדמות אחת משתיהן והיא שאי אפשר הליכת מה
שאין תכלית לו והשנית כוזבת והיא שכל דבר הנה אמנם
יודע במופת.

(יט) אמר אריסטוט״ו ועוד שכאשר היה אצלנו שאי אפשר
שיודע הדבר אלא במופת אמר שהתחלות המופת
בלתי ידועות וכאשר היו התחלות המופת בלתי ידועות הנה
אין דרך אל שיודע הדבר וכאשר היה זה כן הנה אי אפשר
אל שיודע הדבר במופת האלהים אלא שיהיה במין השורש

[Page 78v]
המונח והוא או אם היתה ההקדמה ידועה.

הפירוש זה כאלו היא טענה אחרת חקה חקו
אותה המבטלים טבע המופת וזה
שהם כאשר הניחו שלא יודע הדבר אלא במופת והניחו.
שהתחלות המופת לא יודעו אלא במופת והוא אמת חייב
יתחייב משתי אלה ההקדמות שחתחלות המופת בלתי ידועות
וכאשר הניחו ג״כ שמה שיודע במופת לא יודעו אלא מפני
הידיעה בהתחלות הוליד להם שאין דרך שיודעו הדבר במופת
האלהים אלא שיניחו התחלות המופת על צד מה שיונחו
השרשים אשר לא יודעו באמתתם אבל יקובלו קבלה והוא
אשר רצה באמרו אלא שיהיה בצד במין השרש המונח. ר״ל
אלא שיהיה המופת בהסכמה והנחה לא בטבע. ואמר או
אם היתה ההקדמה ידועה. ירצה וממיוני אלה המופתים
אמנם יהיו נכנסים בסוג המופתים אם היתה ההקדמה אשר
יונחו ידועה אם במלאכה אחרת ואם אצל זולת אשר יצדקו
עליה ויצטרכו אליה גם כן אל מופת. וילך הענין בהם אל
בלתי תכלית כמו שיקרה זה במופתים אשר אין בהם הקדמה
מונחת.

(כ) אמר ארסטוט״ו ואולם האחרים הנה הם יורו במציאות
המופת וזה שהם יאמרו שהידיעה אמנם היא
במופת לבד זולת שהם יטענו שאין מונע מהיות המופת על כל
דבר מה מצד שהם יחשבו שהמופת יהיה סבובי לקצת
הדברים בקצת.

הפירוש אמר ואולם הבת שדנית הנה הם יורו
במציאות על היושר אל בלתי תכלית אבל ירצו שההקדמות
יתבארו במופת בתולדותם על צד הסבוב.

(כא) אמר אריסטוט״ו ואולם אנחנו נאמר שאין כל מה
שיודע אמנם יודע במופת אבל הנה דברים

[Page 79r]
יודעו בזולת אמצעי ולא המופת ומציאות זה נגלה מבואר מפני
שהוא אם היה שכבר יחויב שיודעו שידע הקדמות המופתים
והאמצעיים בעמידה הנה יתחייב שנהיה יודעים שידע הדברי׳
אשר אין אמצעי להם מזולת מופת הנה זה המאמר יאמר בזה
הצד וגם כן כי אמנם לא תהיה הידיעה במופת לבד
אבל כבר ימצא הנה התחלה לידיעה וזה אשר מדרכה יהיו
יהיו מוגבלים.

הפירוש אמר ואמנם אנחנו הנה לא נאמין שכל מה
שיודע אמנם יודע במופת והיא האמנה
אשר מצדה תעו שתי הכתות אבל נאמין שהנה דברים יודעו
בעצמם מזולת אמצעי ר''ל מזולת מופת ומציאות זה מבואר
מפני שכאשר הנהנו שהידיעה במופת נקנית מצד הידיעה
בהקדמות כפי מה שיראה בעצמו והנחנו שיתחייב שיחוייב
שתעמוד ידיעתינו בהקדמות ושלא ילך העניין אל בלתי תכלית
בצורך ההקדמות בידועה בהם אל הקדמות אחרות הנה יתחייב
שתגוע הידועה אל הקדמות ידועות בעצמם מזולת אמצעי
בשלוח ולא אמצעי מופתי וזהו אשר רצה באמרו ומציאות זה
נגלה מתואר מפני שהוא אם היה שכבר יחוייב שנדע שהקדמות
המופתים והאמצעיים בעמידה. ירצה והאמות בשהנה עניינים
ידועים בעצמם נגלה מפני שהוא מן הידוע בעצמו שיחוייב שתהיה
ידיעתינו ולימודינו בהקדמות המופתים והאמצעיים בעמידה
ולא תצטרך הידיעה בהקדמות אל הידיעה בהקדמות אחרות עד
שילך זה אל ובלתי תכלית ואמנם אמר זה על צד ההראות על בעלי
הריב ושהוא כי הוא מן הידוע בעצמו שהנה ראשונות ידועות
בעצמם והוא אחת הם שיניחו בעל זאת החכמה הנחה מזולת.
במופת לבד אבל כבר ימצא הנה התחלה לידיעה והיא אשר מדרכה
יהיו הגבולים ירצה שהוא לא תגיע לנו הידיעה בהתחלה אשר הוא
המופת לבד אבל כבר תגיע לנו הידיעה מצד התחלה אחרת והוא
השכל אשר בו יודעו ההקדמות הראשונות. וירצה בגבולים

[Page 79v]
הנה הגבול האמצעי בהיקש אשר הקדמותיו ידועות בעצמם.

(כב) אמר ארסטוט״ו ואולם שהוא בלתי אפשר שילך העניין
מן העניינים בסבוב על השלוח הנה יתבאר ממה
שאזכור אותו אם ראשונה לפי שהמופת אמנם יהיה מהדברי׳
אשר הם יותר קודמים ויותר ידועים אצל הטבע ובלתי אפשר
שיהיו דברים בעינם אצל דברים יותר בשער הקדימה
והאיחור יחד.

הפירוש כאשר היתה ככת השנית תניח שהמופת
יהיה על כל דבר ושהוא יהיה סבובי התחיל
בבאור הפסד היות המופת חולך בסבוב ואמר שזה הענין.
יתבאר בטולו אם ראשונה מצד שהוא מופת לא מצד שהוא
היקש שהמופת לפי מה שקדם אמנם יהיה מהקדמות שהם
יותר קודמות במציאות ויותר ידועות אצלנו ואצל הטבע מן
התולדות ואם ישוב המופת סבובי הנה יהיו התולדות יותר
ידועות מן ההקדמות ויותר קודמות אצל הטבע וכבר הנחנו
שהקדמות יותר ידועות מהם אצלנו ויותר קדומות בטבע
ויהיה דבר אחד קודם על דבר אחר בטבע ומתאחר ממנו
יחד מצד אחד וכן יהיה יותר ידוע ובלתי יותר ידוע וזה כלו
שקר. וזה שרצה באמרו ובלתי אפשר שיהיו דברים יותר
בעינה אצל דברים בשער הקדימה וחאיחור יחד ירצה שכל
אחד מהם בצירוף אל חברו וקודם ויתאחר יחד בצד אחד
מצדדי הקדימה.

(כג) אמר אריסטוט״ו האלהים אלא שיהיה זה על שני פנים
האחד שיהיו קצתם קודמים אצלנו ומאוחרים
זולת שהואפן הראשון הנה הוא הבאור אשר הוא מפני
החקירה ואם היה המופת על שני אלה הפנים לא תהיה הגדרתנו
למופת הולכת על היושר אבל תהיה כפולה מפני שאחד מהם
יהיה בדברים אשר הם יותר קודמים וידועים ויותר אצלנו
לא בדברים אשר הם יותר קודמים ויותר ידועים אצל הטבע ובעלה.

הפירוש אחר שביאר שהוא מן השקר שיהיה המופת

[Page 80r]
הולך בסבוב מפני שיתחייב מזה שיהיו דברים בעינם אצל
דברים בעינם קודמים ומתאחרים יחד מצד אחד והיה כבר
אפשר הסבוב במופת בשיהיה אחד המופתים יתן הסבה לבד
כאשר היה המציאות ידוע ושיהיה האחד יתן המציאות בענין
מתאחר דמיון זה שיבאר מבאר שהירח כדורי התמונה מפני
שאורו יגדל מעט מעט עוד יתן סבה זה הגדול מצד כדוריותיו
הנה מאותו המאמר הכולל זה העניין ואמר האלהים אלא שיהיה
על שני פנים ירצה האלהים אלא שיהיה הבאור במופת סבובי
משתי פנים מתחלפים רצוני שיבאר אחד מהם מן הדבר מאחר
זולת מה שיבאר השני ויהיו ההקדמות נלקחות בבאור התולדות
מצד ויהיו התולדות נלקחות בבאור ההקדמות מצד כי יתן אחד
מהם בחברו מין מן הידיעה זולת אשר יתנחו האחר. וכאשר
התנה זה העניין לקח לבאר אלה השני פנים ואחד שני פנים שיהיו
קצתם קודמים אצלנו ומאוחרים אצל הטבע והאחר שיהיה קצתו
מאוחר אצלנו וקודם אצל הטבע. ירצה ודמיון זה שיהיה
אחד מן המופתים מהעניינים הקודמים אצלנו ומאוחרים אצל
הטבע על העניינים הקודמים אצל הטבע והאחר ומעניינים קודמים
אצל הטבע אותם העניינים המתאחרים זולת הטבע ר״ל שיתן
סבותם מצד העניינים הקודמים כאשר היה מציאות הקודמים
ידוע ממציאות המתאחרים אם היו יותר ידועים אצלנו. ולקח
בדמיון ידיעת העניינים הקודמים אצל הטבע מן העניינים המאוחרי׳
החקירה וזה שהחקירה אמנם ילך בו מן החלק המורכב אל הכולל
הפשוט וזה והחלק קודם אצלנו בידיעה ומאוחר בטבע והכולל
בהפך זה והוא אשר רצה באמר זולת שהאופן הראשון הוא הבאור
אשר מפני החקירה. ירצה זולת שהאופן הראשון הוא ממין הבאור
אשר יהיה בחקירה ולא יתן מציאות הדבר מצד עלתו ומזה המין
הם מופתי ההוראות הראיות רצוני מהעניינים הקודמים אצלנו.
אל העניינים הקודמים אצל הטבע. ואחר שזכר אפשרות שתי
אלה הפנים והיה דבורו אמנם הוא במופת רצוני שיתן ידיעת
מציאות הדבר וסבתו יחד והם המופתים אשר קרה להם שיהיה

[Page 80v]
היותר ידוע אצלנו עם היותר ידוע אצל הטבע. אמר ואם היה
המופת על שתי אלה הפנים ולא יהיה הגדרתנו למופת הולכת
על היושר. ירצה אבל אם הורינו שהסבוב ימצא בצופתים
על זה האופן לא יהיה מה שלקחנו בהגדרת המופת ביושר והוא
שהוא היקש מחובר מהקדמות ראשונות אצל הטבע אבל יהיה
המופת השלם כפול ר״ל שני מינים מין ממנו מצד הקודם אצל
הטבע ומן הצד המאוחר ויהיה מופת הסבה שלא עם יתן
הסבה המציאות וזה חילוף מה שנאמר בגדר המופת הנה אם
כן אי אפשר הסבוב כלל במופת המוחלט מצד שהוא מופת
משולח מוחלט והוא אשר יתן המציאות והסבה יחד. וזהו
אשר רצה באמרו אבל יהיה כפול ר״ל שיהיה טבע המופת
המוחלט כפול ר״ל שנים מצד שאחד ממיני המופת יהיה מחובר
מן הדברים אשר הם יותר ידועים אצלנו והם המאוחרים אצל
הטבע וזה חלוף מה שהונח בגדר המופת. ולפי שיסברת אלה
יבטל המופת המוחלט כי התחלות המופת יצטרבו אצלם אל
מופת ממין אחד ואי אפשר שיעמד על דבר מופת מוחלט על
הסבוב.

(כד) אמר ארסט״ו ויתחייב לאומרים המופת הסבוב עם הגנות
הקודם גנות אחר והוא באור הדבר בעצמו ובזה
הדרך יקל באור שאר הדברים ויראה חיוב זה כאשר הונחו
שלשה גבולים וזה שאין הבדל בין שנאמר שההתכה בהפוך יהיה
בדברים רבים ובין שנאמר שיהיה דברים מעטים. ואין
הבדל בין שנאמר שהוא יהיה בדברים מעטים ובין שנאמר
שיהיה בשני דברים וזה שכאשר היתה א׳ נמצא היתה ב׳ מן
ההכרח נמצאת וכאשר היתה זאת נמצאת הנה ג׳ נמצאת הנה
כאשר היתה א׳ נמצאת כבר תהיה ג׳ נמצאת כי היה כאשר
היתה א׳ נמצאת תהיה ב׳ מן ההכרח נמצאת וכאשר היתה
זאת נמצאת הנה א׳ נמצאת כי זה הוא מופת הסבוב.

הפירוש כאשר באר שהסבוב אי אפשר במופת
המשולח מצד מה שהוא מופת משולח

[Page 81r]
ושהסבוב אמנם אפשר שיפול בין מופתי הסבה ומופתי
המציאות ושהמופת המשולח אי אפשר שיפול בו סבוב לא
עם עצמו ולא עם זולתו ממיני המופתים התחיל לבאר שהסבוב
גם כן איננו היקש תמים כל שכן שיהיו בספר המופתים וזה
דבר כבר בארו בשער ממנו ההיקש אבל השיב והנה ואמר ובזה
הדרך יקל באור שאר הדברים ירצה לא היה שלו הסבוב תמים לא
הקשה יקשה על אחד באור דבר מן הדברים לפי שיהיו העניינים
כלם ידועים בעצמם ולו היה זה היה הבאור יתרון ואמר ויראה
ורוב חיוב זה כאשר הונחו שלשה גבולים. ירצה וכבר יראה חיוב
זה העניין ר״ל הוות באור הסבוב בעל כאשר הונחנו שלשה
גבולים והוא המעט מה שיתחבר ממנו ההיקש הפשוט. ואחר
שהגיד שההפסד אשר בבאור הסבוב יספיק בבאור בטולו
שמתבאר שתתבאר בהקש פשוט. אמר וזה שהוא אין הבדל בין
שנאמר שההתכה בהפוך כבר תהיה בדברים רבים ובין שנאמר
שהוא כבר יהיה בדברים מעטים אל בשוית ואמנם היה זה
העניין יראה בהיקש הפשוט כמו שיראה בהיקש המורכב לפי
שאין הבדל בזאת החקירה בין אם וניח ההיקש אשר יהיה על
דרך ההתכה שיהיה מהקדמות רבות וביותר משלש אם שמר בזה
אומר או ומנם יהיה בהקדמות שנים או יותר משנים וזה
שהוא רצה באמ׳ ואין הבדל בין שנאמר שהוא יהיה
בדברים מעטים בין שנאמר שהוא יהיה בשני דברים. ואמנם
אמר זה כי מדעתו שההיקש הפשוט אמנם יהיה משתי הקדמות
לבד ושזה בלתי מצטרך אליו בזה המקום ר״ל שאין הנחתי הכרחית
בהפסד באור הסבוב ולזה ראוי שיובן שכונתו רצה שזה ענין
נראה ולא יניח מניח שההיקש הפשוט אמנם יהיה אחד לבד
אבל שנתמעטו ההקדמות היה ההפסד בסבוב יותר נראה.

וכאשר שיספיק מה שנרצה באורו בשימשיל בזה שלשה גבולים
הקטן והאמצעי והגדול. אמר וזה שהוא כאשר היתה א׳ נמצאת
היתה ב׳ מן ההכרח נמצאת וכאשר היתה זות נמצאת הנה ג׳
נמצאת הנה הוא כאשר היתה א׳ נמצאת היתה ג׳ נמצאת.

[Page 81v]
ואולם היה זה מבואר בשלשה גבולים לפי שכאשר לקח מקום
הגבול הקטן א׳ ומקום הגבול האמצעי ב׳ ומקום הקצה הגדול
ג׳ והניח שכאשר היתה א׳ נמצאת היתה ב׳ נמצאת או
שכל א׳ הוא ב׳ שאין הבדל בין אמרכו שאם היתה א׳ נמצאת
הנה ב׳ נמצאת ובין שכל א׳ הוא ב׳ ואמרו כאשר היתה א׳
נמצאת הנה ב׳ נמצאת לא ירצה הקדמה תנאית לפי שיהיה זה
המאמר מורכב משתי הקשים תנאיים ואמנם רצה נשואית
התחבר משני גבולים והוא שכל א׳ב׳ וכן אמרו וכאשר היתה זאת
נמצאת הנה ג׳ נמצאת ירצה שכל ב׳ הוא ג׳ ר״ל כאשר היה
אמרנו שכל א׳ הוא ב׳ וכל ב׳ הוא ג׳ הנה יתחייב מזה שיהיה
כל א׳ ג׳. וזה הוא אשר הורה עליו באמרו באשר היתה א׳ נמצאת
כבר היתה ג׳ נמצאת ואחר שהניח שאם יתחייב ממציאות. א׳
מציאות ב׳ וממציא ב׳ מציאות ג׳ שיהיה כל א׳ ג׳. ואמר הנה
כאשר היתה א׳ נמצאת תהיה ב׳ מן ההכרח נמצאת וכאשר
היתה זאת נמצאת הנה א׳ נמצאת זה הוא מופת הסבוב.
וזה המאמר יסבול שלקח בו א׳ מקום הקדמות ההיקש ולקח ב׳
מקום התולדה הנה הוא כאלו אמר ומופת הסבוב הוא שבכח
שנניח שכאשר היו ההקדמות נמצאות שהתולדה תהיה נמצאת
ושהתולדה כאשר היתה נמצאת היתה היא ההקדמות נמצאות.
ואמנם היה אמת לפי שכבר התבאר בספר ההיקש שכבר אפשר
במופת הסבוב באור כל אחת משתי ההקדמות בתולרה והפך
ההקדמה השנית שאי אפשר זה בתולדה לבד אבל התבאר
ההיפוך. ויסבול שלקח א׳ מקום הגבול הקטן וב׳ מקום הגבול
האמצעי וג׳ מקום הגבול הגדול והוציא ההקדמות מוצא התנאי
כדי שיתבאר מזה בטול ההיקש הסבובי בעצמו כאלו אמר
ובאור הסבוב הוא שנבאר שאם היתה א׳ נמצאת שב׳ נמצאת
ושב׳ אם היתה נמצאת שג׳ נמצאת ויתחייב מזה שא׳ אם היתה
נמצאת שג׳ נמצאת ועוד נאמר אם היתה ג׳ נמצאת הנה
ב׳ נמצאת ואם היתה ב׳ נמצאת הנה א׳ נמצאת הנה יהיה מבואר
מציאות ג׳ במציאות א׳ ומציאות א׳ במציאות ג׳ ובכלל מה

[Page 82r]
שיקרה מן הסבוב בהיקש הנשואיי הוא בעצמו יקרה בתנאי
ואמנם ההבדל ביניהם שנפילת והוראות הראות הפסדו בהיקש
התנאי מבואר בעצמו ובנשואיי הוא ממה שיצטרך אל ביאור
וארסט״ו כאשר דבר בדבר וספק יספיק עליו לא יעמיס עליו
בבאור זה הדבר מה שיבאר שכבר ביאורו בזולת זה המקום. ולכן
היה זה הבאור השני אצלי אפשר וכל שני הבאורים אמת יושפטום
מלותיו וארסט״ו ברוב מאמריו זה הצד מן הבאור כדי שיובן אי
זה מהם יבא ותגיע לו הספוק ואמתת הענין מן אפשרותו שיבין
השני עניינים יחד. ואחר שהגיד על אי זה תאר יפול באור
הסבוב לקח להגיד בספק הבטול אשר יחייב זה הבאור.

(כה) אמר ארסט״ו הנחת א׳ נמצאת שב׳ נמצאת והמאמר
שכאשר היתה ב׳ נמצאת שתהיה א' נמצאת הוא
המאמר בעצמו ושג׳ נמצאת וזה שנאמר שכאשר היתה א׳ נמצאת
הנה ג׳ נמצאת. וג׳ וא׳ שניהם דבר אחד בעצמו. הנה יחייבו השני
מאמרים שכאשר יהיה המופת סבובי לא יתחייבו דבר אחר אלת
שכאשר היתה א׳ נמצאת הנה א׳ תהיה נמצאת ועל זה ההיקש
כבר יקל שיבאר כל דבר.

הפירוש אמר וכאשר היה חבוד מופת הסבוב
שכאשר היתה א׳ נמצאת הנה ב׳ נמצאת
וכאשר ב׳ נמצאת הנה א׳ נמצאת הנה יתחבר משתי אלה
ההקדמות כאשר סודרו סדר השלשה גבולים הקודמים רצוני
אמרנו אם היתה א׳ נמצאת הנה ב׳ נמצאת ואם היתה ב׳
הנה נמצאת א׳ נמצאת ולקחנו מקום שיהיה כאשר הנחת א׳
נמצאת הנה היא נמצאת בהתחבר ההיקש כן אם היתה נמצאת
הנה ב׳ נמצאת ואם היתה ב׳ נמצאת הנה ג׳ נמצאת הנה יתחייב
מזה שא׳ אם היתה נמצאת הנה א' נמצאת.

(כו) אמר ארסטוט״ו ועוד כי זה אי אפשר שישלם אלא
בדברים אשר יחוייבו קצתם מקצת במדרגת
הסגלות והגדרים וכבר התבאר שכאשר הניח נניח דבר אחד
לא יתחייב בהכרח שהאחד דבר אחד נמצא ולא בזמן מן הזמנים.

[Page 82v]
וארצה במאמרי דבר אחד שאין אצל שיניח גבול אחד ולא
גם כן אצל מי שיניח הנחה אחת מתחייב על דרך ההיקש דבר
אחר אבל מעט מה שיהיה משתי משתי הנחות ראשונות
באשר רצינו שנקיש כי אם היתה א׳ מתחייבת לב׳ וג׳ והיוה
שתי אלה מחייבים קצתם מקצת ומחייבים חבור הנה על זה הצד
כבר אפשר שיתבאר הקצת מן קצת על כל הדברים אשר סודר
עליחם בתמונה הראשונה בהיקש וכבר יתבאר גם כן בשתי
התמונות האחרות אלא אם שלא יהיה היקש ואם שלא יהיה
על הדברים הנחלקים.
הפירוש אחר שאלה שפטו שהמופת הסבובי יהיה
על כל דבר רצה שיבאר לבאר עוד שזה בלתי
צודק לו הורינו אפי׳ שנורה להם שבאור הסבוב יהיה תועלת
בו. ואמר ועוד בשזה אי אפשר שישלם אלא ו' בדברים אשר
יחוייבו קצתם מקצת במדרגת הסגלות ובגדרים. ורצה לו
הורינו אפי׳ שנורה להם שמופת הסבוב הוא ממה שיהיה
תועלת בו לא יתאמת להם שיקרה שבכל דבר יתבאר מופת
סבובי עליו וזה שהמופת סבובי אי אפשר שיבוא להביאו אלא
בהקדמות המתהפכות והם ההקדמות שיהיו נשואיהם סגולות
או גדרים. עוד הביא בסבה אשר מצדה הצטרך הבאור בסבוב
אל הפך אחת מהקדמות ההיקש והוא וזה היות שההיקש לא יהיה
מהקדמה אחת אבל משתי הקדמות לפחות. ואמר וכבר התבאר
שכאשר הניח דבר אחד לא יתחייב בהכרח שהאחר דבר אחר
נמצא ולא בעת מן העתים. ירצה שלא יתחייב מהקדמה
אחת ידועה בטבע תולדה מוסבלת בטבע לא תמיד ולא בעת
מן העתים ואמר ורצוני במאמרי שאין אצל שיניח שיונח גבול
אחד ולא ג״כ שיניח שיונח הנחק האחת. ירצה שלא יתחייב
תולרה מוסכלת בטבע מהנחת דבר אחד שוה היה זה האחד
גבול ר״ל חלק ההקדמה או היה הקדמה. ואמנם התנה בו שיהיה
מתחייב על דרך ההיקש לפי שכבר יתחייב הקדמה להקדמה
אחת אבל לא יזדמן שיהיה אחת מהן ידועה והאחרת מוסכלת

[Page 83r]
עד שיהיה חיוב המוסכל בו מן הידוע על צד מה שיהיה הדבר
על דרך ההיקש. ואמר אבל המעט מה שיהיה משתי הנחות
ראשונות. ירצה משתי הקדמות מה דבר כבר בארו בספר
ההיקש וכבר בארנוהו אנחנו באותו הספר ואחר שהניח שכל
היקש אמנם יהיה משתי הקדמות חויב שאם יעשה הסבוב
בהיקש אין לו צד בבאור הקדמת ההיקש בתולדה אלא שנקרו
התולדה עצמה והפך הקדמה האחת בבאור השנייה עוד נקח
התולדה ג״כ והפך השנייה בבאור ההקדמה הראשונה וזה לא
יתאמת אלא בהקדמות המתהפכות

אמ׳ שכאשר רצינו שנקיש
אם היתה א׳ מתחייבת לב׳ וג׳ והיו אלה מחייבות קצת ומחייבים
חבור הנה על זה הצד כבר אפשר שיתבאר קצתם מקצת. ירצה
שהיקש הסבוב אמנם אפשר באשר היה הגבול הגדול אשר
הוא על דרך משל מתחייב מן האמצעי אשר הוא ב׳ והאמצעי
מתחייב מן הקטן אשר הוא ג׳ והיו אלה הגבולים השלשה
מתהפכונו ג״כ ר״ל שיתחייב מן א׳ב׳ ומן ב׳א׳ ואמר ועל הכל
ראוי שיסודר עם כל הדברים אשר סודר עליהם בתמונה הראשונה
ירצה שעשיית הסבוב יצטרך עם התבאר שתי הקדמות שיתבאר
הפוכם והוא אשר רצה באמרו עם כל ועל הכל איש יסודר
אשר סודר עליהם בתמונה הראשונה ירצה המתהפכות. ואמנם
אמר בתמונה הראשונה לפי שאי אפשר באור הסבוב
בהקדמות ההיקש אלא א״כ היה ההיקש בתמונה הראשונה וזה ג״כ
היה הוא מחוייב ולזה אמר וכבר יתבאר גם כן בשתי התמונות
האחרונות האחרות אם שלא יהיה היקש ואם שלא יהיה על כל
הדברים הנלקחים. ירצה וכבר יתבאר מענין השתי תמונות
האחרונות ארצה השנית וחשלישית אם שלא יבא בו בם היקש
סבובי ואם שאי אפשר שיתבארו בו כל שתי הקדמות הנלקחות
בו לפי שהתולדה בתמונה השנית כאשר היתה שוללת לא תוליד
דבר כאשר חברת אליה ההקדמה השוללת. וכאשר היתה
הקטנה בתמונה השנית היא השללת וחובר אליה ההקדמה

[Page 83v]
המחייבת היה החבור מוליד אבל לזולת הדרוש לפי כאן
נשארנו בקשיא אם אי אפשר בתמונה הראשונה ואם אפשר
שהקטנה תהיה השוללת בתמונה הראשונה וכבר התבאר
שזה מוליד אבל לזולת הדרוש והוא אשר רצה באמרו ואם
שלא יהיה על הדברים הנלקחים ורצה ואם שלא יהיה היקש
על הדבר ר״ל המונח הדרוש.

(כז) אמר ארסטוט״ו ואולם הדברים אשר לא יתהפבו וינשא
בשוה הנה אין דרך שיתבארו בסבוב ובעבור
שהיה מיני אלה המופתים מעטים ויתבאר ויראה שהמאמר
במופת מן הקצת על הקצת ושמצד זה יהיה אפשר המופת על
כל דבר הנה הוא מאמר בטל ובלתי אפשר.

הפירוש אמר וכאשר היו הדברים אשר לא
יתהפכו בנשיאות אין דרך אל שיתבארו
בסבוב הנה אם הורינו שהמופתים יהיו בסבוב הנה לא יעמדו
המופתים על אי זה שיזדמן אלא בדברים מעטים ויתבאר
ויראה מזה אם הורינו שהסבוב מופת שיהיה מן הקצת על
הקצת וזה בקצת הדברים לא בכלם ושמי שאמר שכבר יהיה
מופת סבובי על כל דבר הנה הוא מאמר בטל ובלתי אפשר.

(כח) אמר ארסטוט״ו ומן המבואר שהדרוש אשר יודע.
ידיעה אמתית זולת אי אפשר שיהיה בחילוף
מה שהוא עליו ומן ההכרח שיהיה זה אמנם יודע המופת מצד
שהמופת אשר נעמוד בו על הדבר על האמת הנה הוא הכרחי
לפי שהוא בעלה בלתי משתנה ובלתי מתחלף מתחלפת.
וכאשר היה בזה התואר יהיו ההקדמות הכרחיות ובלתי
מתחלפות ולא משתנות. הנה יחוייב אם כן שנעיין בסגולות
ובתנאים אשר בהם יהיה הקדמות המופת הכרחיות עוד
נמשך אחר זה העיון בדרוש המופתים.

הפירוש אחר שכבר התבאר מגדר המופת שההקדמות
ראויות שיהיו עלה לתולדה. וצודקות. ויותר
ידועות אצל הטבע מהתולדה ובלתי בעלות אמצעי קיים הנה

[Page 84r]
אל השלמת המאמר בסגולות ההקדמות האמתיות ושם התחלת
החקירה מזה לבאר שיתחייב שיהיו הכרחיות כי הוא מקנה
התארים בהם אשר ילך משאר התנאים מדרגת היסוד. ואשר
ומן המבואר שהדרוש אשר יודע ידיעה אמתית בלתי אי
אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא עליו ירצה וכאשר היה מן
הנראה בעצמו שהדרוש אשר יודע ידיעה שלימה בלתי אפשר
שיהיה בזמן מהזמנים בחלוף מה שהוא עליו אבל יהיה
הכרחי וזה שאם לא יהיה הכרחי לא יתחבר אל הידיעה
במציאותו שהוא בלתי אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא
עליו והם התנאים אשר יובדל מזולתי ואחר שהניח
שהדרוש יתחייב שיהיה הכרחי אשר ומן ההכרח שיהיה זה
אמנם יודע המופת. ירצה ומן הידוע גם כן בעצמו שזאת
הידוע אמנם תגיע הדרוש ר״ל הידיעה ההכרחית והוא
שנאמין בה שאי אפשר שתהיה בחלוף מה שהוא עליו ולא
בזמן מהזמנים מפני המופת ויחוייב שיהיה המופת בזה
התואר ר״ל הכרחי ואמנם יהיה כן מפני שההקדמות יהיו
בלא ספק הכרחיות. עוד הביא הסבה אשר מצדה היתה הידיעה
בדרוש הכרחית מפני המופת לפי שהדרוש שיהיה מצד המופת
ידיעתו הכרחית ואמר בעבור שהמופת אשר יעמדו נעמוד
בו על הדבר על האמת הוא הכרחי שהוא לפי בלתי
משתנה ובלתי מתחלפת מתחלף. ירצה ואמנם היתה
הידיעה בדרוש הכרחית מפני המופת לפי שהמופת יהיה על הדבר
בעלתו ועלת הדבר הכרחית לו ר״ל שהדבר אי אפשר שימצא
ולא בזמן מה מזולת בלתי וכאשר היה המופת בעלה היתה
הידיעה הנקנית מצדו בלתי משתנית ולא מתחלפת אבל הכרחית
ואחר שישיב שנתיישב שהקדמות המופת מחוייב שיהיו
הכרחיות התחילו לבקש הסגולות והתנאים אשר בהם יהיו
הכרחיות ויעמדו מהם על שהם הכרחיות לפי שמן שמאלו
אלה הסגולות והתארים אפשר שיודע ההכרחי מזולת ההכרחי
ביהיה יותר ידוע אצלנו מן ההכרחי והיתה סגולה בו ואמר הנה

[Page 84v]
יתחייב א״כ שנעיין בסגלות והתנאים איך ותהיה בהם יהיו
הקדמות המופת הכרחיות עוד נמשיך אחר זה העיון
בדרושים המופתים.

(כט) אמר ארסטוט״ו וראשונה ראוי שנתחיל בשנבאר לבאר
מה עניין אמרנו על הכל ובעצמות ומה עניין
אמרנו כולל. אם עניין אמרנו על העל הנה הוא כאשר לא יהיה
הנשוא המצא לקצת הנושא ולקצותו בלתי נמצא וכאשר לא יהיה
הנשוא נמצא לקצת הנושא בזמן מה ובזמן אחר לא במדרגת
מה שנשפוט בחי על כל האדם הנה אי זה איש ששפטנו עליו.
שהוא אדם והיה צודק הנה אם שפטנו עליו שהוא חי צודק
ואם היה אחד מהם עתה צודק הנה האחר צודק. ומזה
הנקודה בכל קו. והסבה אשר בעבורה יצטדך שיתקבצו
שני אלה התנאים בנאמר על הכל שהם תורה אשר תסתור
המשפט בשהוא על הכל שיראה אחד מן הנושאים שזה הנשוא
זולת בלתי נמצא לו. או יראה שזה הנשוא זולת בלתי נמצא
לאחד מן הנושאים בזמן מה.

הפירוש אחר שהיתה כוונתו שיבאר הסגולות אשר
ייחודו ההקדמות ההכרחיות והיו השלשה
אחד מהם שיהיה הנשוא בהם על הכל. והשני שיהיה בעצמות
והשלישי שיהיה הנשיאות בם כולל דבר ראשונה שהוא ראוי
שנבאר מה שיורו עליו עליהם השמות. עוד יבאר חיוב
מציאותם בהקדמות המופתיות. ואמר וראשונה ראוי שנתחיל
בשנבאר מה ענין אמרנו על הכל ובעצמות ומה ענין אמרנו
כולל. ירצה ואחר שהיו הסגלות אשר ייחדו ההקדמות ההכרחיות
שיהיה המשא בהם על הכל ובעצמות ובמשא אשר ייחדהו
בזה הספר במשא הכולל הנה כבר ראוי ראשונה שנתחיל בבאור
וזה שיורו עליו אלה השמות עוד נבאר אחר זה שההקדמות
המופתיות ראוי שיהיו באלה התארים השלשה.

ואמר ואם
ענין אמרנו על הכל הנה הוא כאשר לא יהיה הנשוא נמצא לקצת
הנושא ולקצתו לא וכאשר הנשוא לא ימצא לקצת הנושא בקצת

[Page 85r]
זמן והקצת לא הזמן מה ובזמן אחר לא ר״ל ונרצה במשא
על הכל שיהיה הנשוא נמצא לכל הנושא לא לקצתו ובכל זמן לא
בעת זולת עת לא בכלו ולא לקצתו. ובאשר שהמשא ההכרחי
ראוי שיהיה בשתי אלה התנאים. ואמר במדרגת מה שנשפוט
חי על כל אדם הנה חי זה איש שיהיה אם שפטנו עליו שהוא
אדם והיה משפטנו צודק הנה כששפטנו עליו שהוא חי צודק
ירצה ומשל המשפט הכולל שפטנו על כל אדם שהוא חי אם הני
ענין הכולל בו הוא שכל איש ששפטנו עליו שהוא אדם והיה אז
משפטינו עליו כשהוא חי צודק בלי ספק וזה בכל זמן. ואמר
ואם היה אחד מהם עתה צודק הנה האחר צודק ירצה שכאשר
שפטנו על דבר שהוא אדם והוניח זה צודק הנה המשפט עליו
בשהוא חי יהיה צודק בלא ספק בכל עת. ואמר וכן הנקודה
ירצה וכן המשפט בשכל קו הנה תכליותיו שתי נקודות. וכאשר
ספר ששתי אלה התנאים והם תנאי המשא על הכל הביא בטענת
הזה ואמר והסבה אשר בעבורה יצטרך שיתקבצו נאמר על
הכל שני אלה התנאים הוא שהחולק שיחלוק המשפט שהוא אינו
על הכל כשיראה אחד מהנושאים הנשוא זולת בלתי נמצא לו
ובאר שהנשוא בלתי נמצא לאחר נמושאיו בעת מה או לכל
הנושאים.

(ל) אמר ארסטוט״ו ויאמר מה שבעצמות על כל הנשואים
הלוקחים בגדרי הנושאים במדרגת הקו בגדר המשלש
והנקודה לקוחה בקו לפי שהיא עצמיית בגדר הקו כי שני אלה הויה
הם עצמותיים לקוו ולמשלש ובכלל שאר הדברים הלקוחים בגדר
כל מוגדר וזה שהעצם אמנם הוא מאלה הדברים.

הפירוש אחר שהיה מה שבעצמות יאמר על פנים
שלשה התחיל בראשון מהם ואמר ויאמר
בעצמות על כל הנשואים הלקוחים בגדרי הנושאים המדרגת הקו
בגדר המשלש והנקודה נלקחת בקו לפי שהיא עצמותיית בגדר
הקו. ירצה ואחר שהיה מה שיאמר עליו שהוא נשוא בעצמות
הוא מה שיהיה הנשוא נמצא בגדר הנושוא אם שהוא גדר שלם לו

[Page 85v]
או חלק גדר במדרגת לקיחת הקו בגדר המשולש וזה שגדר
המשולש הוא אשר יקיפו בו שלשה קוים הנה הקו מגדר
המשלש ירוץ מרוצת חלק ההבדל ובמדרגת הנקודה הלקוחה
בגדר הקו וזה שהקו כבר יגדר בשהוא אשר תכליותיו נקודה או
נקודות הנה תלך הנקודה מן הקו מדרגת חלק ההבדל לפי שההבדל
לו אמנם ישלם מן עם המספר והנקדה ארצה היות הנקדות
שתים. ואמר לפי שהיא עצמיית בגדר הקו ירצה שהנקודה אמנם
לוקחה בגדר הקו להיותה עצמותית לה וכן הקו אמנם נלקח
בגדר המשלש לפי שהוא עצמותי לו וזה הוא אשר רצה באמרו
כי שני אלה עצמותיים לפו ולמשלש ירצה הנקודות לקו והקו
למשלש. וזה הנשוא אם שהוא גדר שלם ואם חלק גדר וזה אם
הדבל ואם סוג ואם חלק הבדל או סוג.

(לא) אמר ארסט״ו ויאמר שבעצמות ג״כ על הנשואים
הנלקחים נושאיהם בגדריהם במדרגת היושר
והעוות הנמצאים בקו והנפרד והזוג הנמצאים במספר
והראשון והמורכב המספר והשוה והצלעות והמתחצף הצלעות
הנמצאים למשולש. וכל אלה כבר ימצאו נושאיהם בגדריהם
במדרגת הקו בגדר היושר והעוות והמספר בגדר הנפרד
והזוג וזולת זה ממה שנזכר כל אלה. אמר בעצמות מצד
שנלקחו נושאיהם בגדריהם.

הפירוש אחר שהיו הנשואים העצמותיים יאמרו
על שני מינים אחד משניהם שיהיו
הנשואים נלקחים בגדר הנושאים ואלו הנשואים כבר יהיו במאמר
העצם ובכל אחד משאר המאמרות לקח לזכור המין השני מן
הנשואים העצמיים והוא הפך זה ארצה שיהיו הנשאים נכנסים
בגדרי הנשואים והנשואים בזה המין לא יהיו אלא מקרים ולזה
ייוחדו אלה במקריים העצמותיים ואולם הנושאים הנה יהיו
במאמרי העצם וכבר יהיו בשאר המאמרות והם שני מינים אם
שילקח בגדריהם הנושא עצמו ואם הסוג. או סוג סוגו מה שלא
יעבור זה הסוג המעיין בו רצוני סוג המלאכות אשר בו זה

[Page 86r]
המקרה העצמותי. והלקוח הנה הוא הולך דרך ההבדל. וכבר
יחשב שאין מתנאי בסוג הלקוח בגדר הנשוא שלא יהיה עובר
סוג המלאכה עובר רצוני שלא יהיה ההיא סוג סוגה והוא אשר
יסבור אותו אבונצר כי הוא יאמר בספרו שהמקרים העצמותיי׳
מהם מה שהם שהוא ראשון והוא אשר יחלק בהם מה שהוא
סוג אותה המלאכה ומהם והוא בלתי ראשון והם אשר יחלק
בהם סוג סוג אותה המלאכה והוא טעות מבואר לפי שכאשר
היו המקרים העצמותיים או קצתם ממה שילקח בגדריהם סוג
סוג המלאכות הנה אפשר שיהיה מהם מה שילקח בגדרו סוג
סוג הסוג עד הסוג העליון וזה שאין הבדל בין סוג סוג
המלאכות או סוג סוג הסוג מה שעלה זה למעלה בהיות כולם
יוצאים מסוג המלאכות כי אם שמנו העצמיים או קצתם בזה
התואר ערבת המלאהות והיו העצמותיים משתתפים ליותר
ממלאבה אחת וכאשר השתתפו הדברים במקריהם העצמותיים
השתתפו בעצמיהם ויהיו הנמצאות הבדלות הנבדלות מטבע אחת
וזה תכלית הגנות והשקרות ואמנם יהיה ספק בזה הסוג
מהקדמה הכוללת אשר יחשב שהיא משותפת ליותר ממלאכה
אחת כמו בהקדמה הנאמרת שהדברים השוים לדבר אחד בענין
הנה הם שוינו וכן ההקדשה הנאמרת שהמתיחסים כאשר חומרו
נחלפו הם מתיחסים כי כבר יחשוב בזה שהם יכללו יותר מסוג
אחד כי היו צודקות על הכמה והמתדבק והמתחלף. אבל
נבאר אין הענין באלה אצל מה שיספיק שיבאר ארסט״ו על היות
ההקדמות העצמותיות מיוחרות בסוג מה שאין כן באלה ההקדמות
ואמר הנלקחים נושאיהם בגדריהם ראוי שיובן הנושאים עצמם
או סוגי הנושאים או סוגי סוגיהם הנלקחים בגדר אותו המקרה
ומקבילו מה שלא יעבור בזה הסוג סוג המלאכה. ואמר
במדרגת העיון והיושר הנמצא בקו ירצה דמיון המקרים
העצמותיים לסוג הציאות היושר והעוות בקו. וזה שכל קו אם
שיהיה מעוות או ישר או עגול וכן הזוג והנפרד במספר וזה שכל
מספר שלא ימנע אם שיהיה זוג או מפרד וכן המספר בראשון

[Page 86v]
והמורכב וזה שכל מספר לא ימנע אם שיהיה ראשון או
מורכב. וירצה בראשון מה שלא יתקיים מהבאת המספר
במספר ובמורכב מה שיתקיים מהבאת מספר במספר וכן
שווי הצלעות והתחלפם מקרים עצמיים בבעלי הצלעות וזה שכל
בעל צלע הנה הוא אם שוה הצלעות ואם מתחלף בהם. ואמר
כל אלה ילקחו נושאיהם בגדריהם ירצה בנושאים הנה הסוג אשר
יחלק באלה המקרים נשיאות כולל ולא יבא הביא דמיון מה
מהמקרים אשר ילקחו נושאיהם עצמם בגדריהם והם הסוגוות
כמו הצחוק באדם והצהילה לסוס לבוארם.

(לב) אמר ארסט״ו והנשואים אשר אינם על אחד משני
אלה המינים הנה הם נשואים במקרים במדרגת
הנגון והלובן לחי.

הפירוש אחר שהגיד שהנשואים העצמים שני מינים
אם נשוא בעצם הנושא ואם נשוא בעצמו
המושא הנה הוא מבואר שכאשר הורינו אמתת זאת החלוקה
כי מה שיעבור זה מן הנושאים הם מקריים כי הוא מן הידוע
בעצמו מזאת בזאת המלאכה שהנשואים שני מינים עצמי או
מקרי אבל כבר יחשב שהנה שלשה מין שלישי מינים מן
הנשואים העצמיים והם והוא שילקחו כל אחד מהם בגדר חברו
והם העניינים המצטרפים וכן יחשב שהנה עניינים עצמותיים
מוכרחיים מונחים אל הדבר ולא ילקחו בגדרו והם רוב הסבות
הפועלות כי כל הסבות לא ילקחו בגדרים ולמה לא שמהו ארסט״ו
מין שלישי ממה שבעצמות ואמר אחר זה והמעשה ממיני מה
שבעצמות שני מינים ונקוה התשובה מזה אל האור המקום אשר
זכר זה בו ויושב הנה מן הספק השני הראשון והוא איך חסר
המין השלישי מן הנשואים העצמיים והם אשר ילקח כל אחד
מהם בגדר חבדו. ונאמר שכוונתו הנה אמנם הוא שיתן
העניינים והסברות אשר יועיל עשייתם ברוב הדברים הנמצאי׳
שהם ברוב והם הדברים אשר ימצאו להם הגדרים באמת לפי
שהגדרים אמנם ימצאו למורכבים הנמצאים המציאות השלם

[Page 87r]
ואולם העניינים הפשוטים החסרי המציאות רצוני אשר
מציאותם קרוב משיהיה בשכל כמו העניינים המצטרפים הנה
לא ימצא להם הגדרים באמת לפי שהוא שלו לא היה זה כן היה
הבאור בהם סבובי ולזה אין אחד מהמצטרפים עלה לחסירו
על הצד אשר יהיו מסבוביהם וזה דבר כבר בארו ארסט״ו בספר
המאמרות. והתשובה אשר תושב לו הנה מן הדברים אשר אין
להם גדרים היא אשר תושב בו שם ונאמר שאינה רק הדברים
אשר גדריהם חסרים וזה דבר כבר בארוהו המפרשים בזולת
מקום זה ובארו ארסט״ו רצוני שהדרכים הנתונים הנה הם
רבות ואלה הם הדרכים העצמותיים בזאת המלאכה ואולם
העניינים אשר יוחדו סוג סוג מן הנמצאות הנה ידמה שלא
יהיו מלאכותיים כי היה המלאכותי בו הוא הדרך הכוללת אשר
יכלול על יותר מסוג אחר וכאשר נתישב זה הנה ענין אמרו
והדברים והעניינים נשואים אשר אינם על אחד משני אלה
המינים הנה הם נשואים מקריים ר״ל שהנשואים אשר אינם
אלה אחד משני אלה המינים אלה ברוב נשואים מקריים
ואמר בנשואים המקריים שהם במדרגת הנגון והלובן לחי
ירצה במדרגת מציאות הנגון לחי והלובן לו וזה שהחי לא
יחלק במה שהוא חי אל מה שהוא לבן ואל מה שהוא בלתי לבן
ואמנם יחלק בזה בעל המראה במה שהוא בעל מראה וכן הנגון
לא יחלק בו החי במה שהוא חי ואמנם יחלק בו האדם כי הוא
עצמותי לו.

(לג) אמר ארסטוט״ו ויאמר מה שבעצמות לכל אישי
העצמים הראשונים במדרגת אשר ילך כי ענין
ההליכה זולת ענין אשר ישא ההליכה ובמדרגת הלבן וכל מה
שכווננו דמיונו ברמיזה ושאר אין מציאותו בדבר ולא יאמר
על דבר נושא ומה ינשא על נושא הוא בעצמות ואולם אשר
מציאותם בדבר הנה הם המקרים.

הפירוש אחר שהיתה כוונתו שימנה הפנים אשר
יאמר עליהם בעצמות וכבר זכר מזה השני

[Page 87v]
מינים המיותדים בהקדמות המופתים זכר מזה בזה גם כן
מין שלישי לא על שהוא דבר יועיל בהקדמות המופתים אבל
על צד מה שיחוייב על המלמד השם המשותף שיחלוק השם
המשותף אל כל ענייניו ויישיר ויתישר אל העניין אשר כיון ממנו
ואמר ויאמר מה שבעצמות לכל אישי העצם. ורצה שכל אישי
העצם יאמר בכל אחד מהם שהוא נמצא בעצמותו בענין שהוא
בלתי נמצא בזולתו וזה הענין יקלחו הנמצא בזולתו והוא המקרה
ואמר במדרגת אשר ילך כי עניין ההליכה א׳ ענין אשר ישא
ההליכה ובמדרגת הלבן. ירצה שאלה האישים כמו אישי ההולך
בלתי איש ההליכה הנמצאת בהולך כי עניין ההליכה נבדל לענין
אשר ישא ההליכה כי היה ההולך אינו נמצא בזולתו וההליכה
נמצאת בזולתו ר״ל בהולך ואמר ובמדרגת הלבן ירצה נושא הלובן
כי הנושא לו הוא איש העצם. ואחר שהגיד שאחד מהעניינים
אשר יאמר עליהם נמצא בעצמות הם אישי העצם והבדיל
בהמשלים ההפרש ביניהם ובין אישי המקרים לקח לגדור אישי
העצם ואמר וכל מה שכווננו דמיונו ברמיזה. אשר אין
מציאותו בדבר ולא יאמר ינשא על נושא על דבר נושא הוא
בעצמות. ירצה ואלה האישים הם אשר יכוונו דמיונם ברמיזה
מצד שאין מציאותם בדבר באישי המקרים ולא ינשאו על נושא
בעצמות ר״ל על הדרך הטבעי וזהו אשר יאמר ברושם איש
העצם שהוא ו׳ אשר לא יודיע מדבר עצמותי ולא דבר יוצא.
מעצמות ר״ל שלא ינשא על דבר לא נשיאות יודיע עצמו ולא
נשיא ותכלתי מודיע עצמו.

(לד) אמר ארסטוט״ו ויאמר בעצמות לשאר העלולות הרבה
העלולים המתחייבים לעלותם מן ההכרח כי העלולים
אשר אינם מחייבים לעלותם מן ההכרח לא יאמר בהם בעצמות
אבל במקרה במדרגת חדוש הברק אצל הליכת ההולך כי הליכתו
איננה עלה לחדוש הברק אבל קרה והזדמן על הליכתו שיתחדש
הברק. ואולם העלולים המתחייבים לעלותם מן ההכרח הנה
הוא הם יאמר בעצמות במדרגת האות הנמשכת לזבהיחה מן

[Page 88r]
ההכרח שזה העלול יאמר לו בעצמות מפני שהוא מתחייב
לעלה אשר היא הזביחה מן ההכרח ולא יקרה האות בהזדמנות
מן הזביחה.

הפירוש הנשאה מזה שהוא ענין רביעי מן
העניינים אשר יאמר עליהם מה
שבעצמות וכבר יחשב אין שאינו ענין רביעי אלא אחד
מהעניינים הקודמים כי היה מקבילו מה שבמקרה וכל דבר
ייוחס אל דבר וינשא עליו אי זה נשיאות היה הנה הוא אם
בעצמות ואם המקרה וכאשר יעויין בו הענין נראה שהוא
עניין רביעי. וזה שהנשואים אשר ילקחו בגדרי הנושאים הם
הסבות הנמצאות בדבר לא הסבות היוצאות מהדבר והסבה
הפועלת אין איננה מן הסבות הנמצאות בדבר ולכן ואם
ייוחס הפעול אליו בעצמות והנה איננו לקוח בגדר הפעול אלא
במקרה ולזה שמנו מין רביעי. ואמנם אם ימנה זה המין
הנשיאות המופתים המשולחים הנה בו מקדם מקום חקורה
וזה שיקשה התבאר מציאות הדבר מפני פועלו כי הפועל
כאשר יונח נמצא לא יתחייב ממנו מציאות הפעול וכן ימעט
התבאר שיתבאר מציאות המקרה בדבר מה מצד סבתו
הפועלת הנה זה הנשיאות אם נכנס במיני הנשיאות המופתי
אמנם הוא נמנה ינוח בהוראות או המופתי הסבוב לא במופתים
המשולחים אשר הם גדרים בכח ולזה לא ירצהו ימנהו ארסט״ו
בנשואים העצמותיים ודבורו בהבדל אשר כתבנוהו מובן
בעצמו.

(לה) אמר ארסטוט״ו והנעשה ממיני מה שבעצמות
במופתים שני מינים הנשואים הנלקח בגדרי
הנושאים והנשואים הנלקחים נושארהם בגדריהם. ואלה
גם כן הם עצמותיים והכרחיים מצד שמציאותם לנושאיהם
מן ההכרח וכל אחר מן המקבילים בקו אם היושר ואם העיות
ובמספר אם הנפרד ואם הזוג. וזה שהקבלת שני משלים
אלה בטבע המקביל לשניהם אם בהקבלת העדר וקניין

[Page 88v]
ואם בהקבלת חיוב ושלילה כי המספר כאשר נעדר
ענין הנפרד הנה הזוג מגיע לו וכאשר לא יהיה החיוב
הנה השלילה מן ההכרח הנה אלה הם בעצמות מן ההכרח.
הנה כבר בארנו ענין אמרנו בעצמות ועל העל.

הפירוש אמר והנעשה ממיני מה שבעצמות
במופת שני מינים ירצה במופת המופת
המשולח לא כל מיני המופתים כי היחס אשר בין אל הסבה
הפועלת וכבר יכנס בהוראות וכבר יכנס במופתי הסבות לבד
ולזה מה מי שיחשוב שהנשואים בכל מופת הוא לקיחת מיני זה
הנשיאות כמו שיראה מדבור אבונצר בספרו הנה הוא טעות
וזה שהסבות אשר חוץ הדבר לא יכנסו בגדרי הדברים אלא
במקרה ר״ל כאשר הזדמן שתהיה הסבה הפועלת נמצא בדבר
לא נבדלת ממנו כמו עמי דת הארץ בלקות בין השמש והירח
כי הוא סבה פועלת ונמצאת עם הלקות עצמו וכן התכלית לא
יכנס בגדר אלא א״כ מוסכל ההבדל ויעמוד עמי במקומו דתו.
ובכלל ממה מי שיניח שכל אחד מהסבות הארבעה ימצאו גבולם
אמצעיים במופתים המשולחים ויניח שכל מיני המשא המופתים
הוא שני מינים לקיחת הנשואים בגדרו הנושאים ולקיחת הנושאי׳
בגדרי הנשואים הוא סותר נפשו מזולת שיעבור. וכבר יחשב
באבונצר שכן עשה.

ואמנם אמר ואלה ג״כ עצמותיים והחכרחיים
ירצה מפני שאין כל עצמותי הכרחי לא מפני שאין כל הכרחי
עצמותי כמו שיסבור אבונצר בסברת ארסט״ו חלוף זה ר״ל
שכל הכרחי עצמותי לפי מה שנבאר אחר זה. וכאשר ספר
שהעצמותיים באלה הם הכרחיים הביא הסבה בזה המאמר ואמר
מצד שמציאותם לנושאיהם מן ההכרח. ירצה ואמנם היו אלה
המקרים העצמותיים הכרחיים בחלוף המקרים העצמותיים
הבלתי הכרחיים. ר״ל אשר הם על הרוב כמו השיבה לאדם
מפני שמציאות אלה המקרים בנושאיהם ענין הכרחי לא
יתפרקו ממנו נושאיהם ואחר שזכר שמציאות אלה המקרים
לנושאיהם הכרחי הביא הסבה בזה ואמר וכל אחד מהמקבילים

[Page 89r]
מהקו בקו אם היושר ואם העוות ובמספר אם הנפרד ואם הזוג.
ירצה ואמנם היו הכרחי המציאות לנושאיהם מצד שכל אחד מהם
עם מקבילו נכלל בנושא ולזה לא יחלק בם הנושא חלוקה ראשונה
מזולת כוללת בכללות העוות והיושר בטבע הקו וכללות הזוג
והנפרד בטבע המספר וזה שכל קו אם ישר ואם מעוות וזה
אשר זכרו הוא ההבדל שבין המקרים העצמותיים ובלתי
העצמותיים ולזה כאשר לא ישוער בזה הכללות לא יגיע אילנו
שהם עצמותיים. ולזה כאשר מצאת מקרים לדבר הם ולא יהיו
נכללים בסוג זה הדבר אשר נשאר׳ אלו המקרים עליו או לא
יהיו מיוחדים בעצמו הנה אינם עצמותיים לזה אשר נשאת
אותם עליו. וכאשר היה זה כן הנה מאמר מי שיאמר במקרים
העצמותיים שמהם שהם מקבילים בסוג אשר ימצאו בו ומהם
מה שאינם מקבילים אם רצה בו שאין מתנאיהם שיהיו
מקבילים הנה הוא חטאואם רצה שיקרה לסוג האחד
שכאשר היה בו יותר ממקביל אחד שלא יהיה הנפרד אשר
באחד המקבילים מקביל לנפרד אשר במקביל האחד הנה זה
אמת אבל במקרה כמו הזוג והמוגשם הנמצאים למספר כי
הזוג אמנם היה עצמותי למספר לפי שהמספר כמו שהוא מספר
יחלק בו ובמקבילו וכן המספר יחלק אל המספר המוגשם
והבלתי מוגשם. ואולם שתחלק המספר אל המוגשם והזוג הנה
הוא לו במקרה ואין אלה עצמותיים לא לו מזה הצד ואין עניין
להנחתם בזה העניין. ואחד שהיה בלתי מתחייב
שיהיו שני המקבילים כל אחד משניהם קנינים כענין בהפכים
אבל יהיה אחד משניהם קניין והאחר העדר ואחד משניהם חיוב
והאחר שלילה והיה זה נעלם בהקבלת הזוג והנפרד ולכן אמר
ארסט״ו בזוג ובנפרד וזה שהקבלת שני אלה בטבע המקביל להם
אם הקבלת העדר וקניין אם הקבלת חיוב ושלילה וזה שהוא
המקרים כשאר מצאנו מקבילים. ואמר וכאשר לא יהיה
החיוב הנה השלילה מן ההכרח ירצה שהמספר כאשר לא יהיה

[Page 89v]
זוג הנה מחוייב שיהיה לא בזוג ולא זוג. ואמר והנה
אלה הם בעצמות מן ההכרח ירצה שהיותם בעצמות ענין
מחוייב להם החכרחי.

(לו) אמר ארסט״ו ויאמר שהכולל הוא הנשוא הנמצא
על כל הנושא. ועצמותי לו. ובמה שהוא
ראשונה נמצא וכאשר היה הכולל אלה תאריו הנה הוא הכרחי
לנושא ואין הבדל בין זה המאמר אם שזה הנשוא נמצא לנישא
בעצמות ובין שהוא נמצא לו ראשונה. וזה שהנקודה נמצאת
לקו בעצמותה והיו שר גם כן ושניהם נמצאים במהותו ושווי
זוויות המשלש השתי נצבות הוא עצמותי
למשלש והוא לקוח במהותו.

הפירוש אחר שבאר מה הוא המשא אשר
יקראהו על הכל בזה הספר ואשר
יקראהו בעצמות התחיל לזכור המשא אשר יקראהו הכולל בזה
הספר והוא מקבץ שלשה תנאים המשא על הכל והמשא בעצמות
והמשא הראשון וזה שכל ראשון עצמותי ואין כל עצמותי
ראשון ואמר ויאמר שהכולל הוא הנשוא הנמצא על כל הנושא.
ירצה שאנחנו נרצה באמרנו נשוא כללי בזה הספר שיהיה
מקבץ שלשה תנאים אחד מהם שיהיה המשא על הכל רצוני
שימצא הנשוא לכל הנושא בכל המינים ושיהיה המשא.
עצמותי ושישא לנושא ראשונה. וכבר נחלקו בנשוא הראשון
במופת מה הוא

ואשר נמצאהו בספר אבונצר שהנשוא הראשון
במופת הוא אשר לא ינשא על סוג הנושא. ונמצא קצתם יאמרו
שהנשוא הראשון הוא אשר לא ינשא על הנושא מצד מציאותו
על דבר אחר. ואם היה זה כן הנה הנשוא הראשון הוא מויחד
בנושא ונשוא מבלי אמצעי. אבל ארסטוט״ו יבאר שמציאות
שנשיאות הזויות השוות לשתי נצבות על המשלש הוא נשיאות
ראשין ונשיאות הזויות השוות לשתי נצבות על המשלש המתחלף
הוא נשיאות באמצעי והוא היות הזויות החיצונות החיצונה
למשלש שוות שלה לשתי הפנימיות. ועוד אם הנחנו שהנשוא

[Page 90r]
הראשון הוא המיותד לא יהיה הנה נשוא ראשון אלא הגדר וההבדל
והסגולה ונפל ויפול מנשואי המופתים משא הסוג ומשא המקרה
היותר כולל מהנושא היותר מיוחד מהסוג וארסט״ו יתנה המשא
הקדמות המופתים שיהיה ראשון בלא ספק עם שני התנאים
הקודמום אבל מאמר ארסט״ו ובמה הוא ראשון נמצא לו בשהיא
נמצאת ראשונה יורה הוראה נגלית שהוא לא ירצה בראשון מה
שהוא יותר כולל מהנושא ואם היה יותר מיוחד מסוג זה הנושא
וזה שמה שזה דרכו לא ינשא על הדבר במה הוא ראשונה נמצא
לו דמיון זה ההליכה כי היא יותר כוללת מן האדם ויותר מיוחדת
מסוגי ואין צודק שהאדם במה שהוא אדם הולך כי הוא אמנם
הולך מפני טבע אחר באלו אמרת מצד שהוא בער רגל הנה ההליכה
אינה נמצאת ראשונה לאדם. וכבר אמר שהתנאי השלישי הוא
שיהיה הנשוא נמצא לנושא במה שהוא ראשון ר״ל מציאות ראשון
וכאשר היה זה כן הנה אין הנשוא ראשון יותר כולל מהנושא ואם
היה שלא ינשא על סוגו כמו שנמצא אבונצר ירשום
בספרו הנשוא הראשון אבל כאשר היה מה שלא ימצא לדבר
לא ימצא מצד טבע אחר כבר ימצא לו באמצעי ובבלתי אמצעי
וזה שכל המקרים הנמצאים לדבר מציאות ראשון ימצאו לו
באמצעי והם הסבות אשר יקדמו מהם אותם הנושאים וכאשר
היה זה כן אין עניין הראשון שהוא אשר ימצא בזולת אמצעי
ואולם הסבות המיוחד בדבר בנשיאות הראשון הנה יתקבץ בהם
שינשאו על הדבר נשיאות ראשון ובזולת אמצעי. ומי שהבין
מן המשא הראשון הנשוא המיוחד אשר לא ינשא באמצעי קשה
עליו שיהיה במבוקש נשוא ראשון לפי מה שנמצא שרוב המפרשי׳
יסברו זה וקשה עליו הסכמתם זה להמשל ארסט״ו בזה המציאות
הזויות למשלש שוות לשתי נצבות. ומי שנשא הראשון הנה
על אשר לא ינשא על סוג הנושא כמו שנושא זה אבונצר הנה
כבר חשב במה שאין ראשון שהוא ראשון וזה שהראשון כבר באר
ארסט״ו בו שהוא הנשוא על דבר במה שהוא זה הדבר ולזה ידמה
שיהיה הראשון אשר יותנה מציאותו בהקדמות והדרושים שלא יהיה

[Page 90v]
נשיאותו על הנושא מצד טבע אחר מורכב וייחד הראשון
הנתנה בהקדמות המופת המשולח שלא יהיה נשיאותו באמצעות
סבה מסבות הנושא ואם ההוראות במופת הנה יספיק בם
התנאי הראשון ולא יספיק זה במופתים המשולחים ולזה
יתנה ארסט״ו במופתים המשולחים שיהיו בסבות הקרובות
המיוחרות. הנה כבר יתבאר מזה שהראשון אצל ארסטוט״ו
הוא אשר ינשא על הדבר לא מצד טבע אחר נושא רצוני טבע
מורכב שזה היה לפי שהיה זה הטבע משתנה לנושא כמו נשיאות
המראה על הגשם הוא אמנם ינשא עליו באמצעות השטח והוא
שוה לגשם או לטבע יותר כולל מהנשוא כמו נשיאות הזויות
השוות לשתי נצבות על המשלש המתחלף הצלעות אמנם ינשא
עליו באמצעות המשולש המשולח והוא יותר כולל מן המתחלף.

ואמר וכאשר היה הכולל זה תארו הנה הוא הכרחי לנושא.
ירצה וכאשר היה המשא אשר נדעהו בכולל בזה הספר הוא
אשר כולל שיהיה הנשוא נאמר על כל הנושא ובכל זמן ושיהיה
עצמי ושיהיה ראשון הנה באר שהוא הכרחי לנושא יאמר ואין
הבדל בין המאמר שזה הנשוא נמצא לנושא בעצמותו
ושהוא נמצא ראשונה. ירצה ואין הבדל בין אמרנו נשוא
ראשון ובין אמרנו עצמותי וזה באחר ממיני הנשואים העצמותיי׳
והוא המין אשר ילקח בו הנשוא בגדר הנושא. ואמנם אמר
זה לפי שזה המין יקבץ עם שהוא עצמותי שהוא ראשון מצד
שהגדר וההבדל זה דרכו רצוני שהוא נשוא על הדבר במה הוא
ומזולת אמצעי וזה ממה שיורה על לא אינו יכנס בזה המין
סוגו ולא גדר הסוג וזה שהסוג וגדרו אין כי על סברתו נשוא
נשיאות ראשון בחלוף מה שיאמרהו אבונצר רצוני שהסוג
אצלו הוא נשוא ראשון וזה בחלוף הענין במין השני מן
הנשואים העצמותיים רצוני שהמקרים העצמותיים אין ענין
העצמות בהם הוא עניין ראשון. ואמר וזה שהנקודה נמצאת
מקו בעצמותה לקו ושניהם גם כן נמצאים בגדרו ירצה וזה
שהנקודה נמצאת לקו בעצמותה ושניהם נלקחים בגדרו והוא העניין

[Page 91r]
העצמי בהם הנה הנה הראשון והעצמות בהם בהם עניין אחר וכן
היושר בקו היושר ואמר ושווי זויות המשלש לשתי נצבות הוא
עצמותי למשלש ונלקח במהותו ירצה ר״ל הוא עצמותי בעניין
הראשון כי היה היא נלקח בגדרו. ואמנם אמר זה ואם היה
שווי זויות המשלש לשתי נצבות סגלת המשלש לפי שהסגולות
כבר יעמדו מעמד ההבדלים המקומות רבים ויעמדו תחתיהם
כאשר היו משוערות בטבע הצורה והיתה הצורה נעלמת.

(לז) אמר ארסט״ו הנה הכולל הוא הנשוא הנאמר על כל הנושא
וראשונה כי הוא אם היה כבר מבואר ביאר שהתמונה
היא שתמונת בעלת שתי נצבות הנה זה לאי זה תמונה היה
על שהוא כבר ימצא הדרך אל שיבאר שלתמונה זויות שוות לשתי
נצבות אלא שהמבאר זה והעושה שמופת לזה הדבר לא יבארהו
שיעשה מופתו באי זו תמונה הזדמנה מפני שהמרובע הוא
תמונה ואין זויותיו שוות לשתי נצבות ואמנם המשלש השוה
השוקים ואם היו זויותיו השלשה שוות לשתי נצבות אין זה העניין
נמצא אליו ראשונה במה שהוא שוה השוקיים אבל זה העניין
ראשון למשלש הנה העניין משווי הזויות חשלשה לשתי נצבות.
ומצא לו ראשונה או זולת זה אי זה דבר היה הנה זה הנשוא כולל לו
והמופת האמתי הוא אשר לו כמו זה הנשוא ואולם הדברים אשר
תחת זה במדרגת מציאות זה הענין לשוה השוקיים איננו על דרך
הכולל מצד שהוא כבר יותיר.

הפירוש אמר שהיה עניין הראשון במין מן הנשואים
אשר ילקחו בגדרי הנושאים הוא בעצמו ענין
העצמי לפי מה שבארנוהו אמר והכולל הוא הנשוא הנאמר על כל
הנושא וראשונה. ירצה שהוא כאשר היה עניין העצמותי בו הוא
ענין הראשון הספיק בו בשני תנאים אחד משתיהם שיהיה
הנשוא נאמר על הכל כפי מה שרשנו קודם מענין הנאמר
על הכל והשני שיהיה ראשון ולא יצטרך בזה שיאמר ועצמותי
וזה שעניין העצמותי והראשון בהם עניין אחר ואמנם יהיה
זה כן כאשר לא יהיה הנשוא הנלקח בגדר הנישא סוג ולא גדר לסוגו.

[Page 91v]
ואמר כי הוא אם היה כבר באר מבואר שהתמונה בעלת שתי
נצבות הנה אינו לאי זו תמונה היה ירצה במה שאחשוב שאמנם
התנינו היותו נאמר על הכל לפי שאם באר מבאר שהתמונה
בעלת שתי נצבות הנה לא באר זה באור כולל לפי שלא ימצא
שווי הזויות לשתי נצבות לאי זו תמונה היתה אבל לקצתו הוא
כאלו רצה לבאר שהמבאר לתמונה מציאות הזויות השוות לשתי
נצבות איננו כולל כל שכן משיהיה ראשון ואחר שהיה הבאור
החלקיי אפשרי רצוני שיבאר בו שקצת התמונות זויותיהם
שוות לשתי נצבות אמר אחר זו על שהוא ימצא מבאר הדרך
שלתמונה זויות שוות לשתי נצבות אלא שהמבאר והעושה
המופת לזה הדבר לא יבארהו ויעשה מופת בו באי זו תמונה
הזדמנה מפני שהמרובע תמונה אין זויותיו שוות לשתי נצבות
ירצה שהיות הזויות שוות לשתי נצבות ואם היה אפשרי באור
זה לקצת התמונות הנה אין באור זה לתמונה באור כללי
כמרובע וזולתו תמונה מן שאין שזויותיו שוות לשתי נצבות.
ואמנם רצה שיודיע בזה שהמופת לא יהיה חלקי ולזה התנה
בו שיהיה נאמר על הכל ואמנם היה זה כן לפי שטבע הקצת במה
שהוא קצת לא ישפוט מציאות דבר מיוחד עליו רצוני שאמרנו
קצת התמונות זויותם שוות לשתי נצבות ואם היה צודק הנה
אין אינו הוא מציאות מוגדר ולא עצמותי כי היה הקצת במה
שהוא קצת לא ישפוט זה והיות נשוא המופתים מותנה בו
שיהיה ראשון שפט לו שלא יהיה הבאור בו חלקי ואחר שבאר
שהבאור החלקי איננו ראשון רצוני מאמר האומר קצת התמונות
זויותיהם שוות לשתי נצבות אמר המשלש השוה השוקיים ואם
היו זויותיו השלשה שוות לשתי נצבות אין זה העניין נמצא לו
ראשונה במה שהוא שווה השוקיים ירצה ואולם משיאות הזויות
השוות לשתי נצבות על המשולש שוה השוקיים הנה הוא ואם
היה הנשיאות על כל הנושא לא על קצת הנושא בנשיאותו על
התמונה הנה הוא יחסרהו מן המשא אשר יקראהו בזה הספר
המשא הכולל שיהיה ראשון וזה שנשיאות הזויות השוות לשתי

[Page 92r]
נצבות בלתי נמצא למשלש השוא השוקיים ראשונה כי לא היה
זה למשולש השוה השוקיים במה שהוא משלש שוה השוקים.
ואמר ואבל זה הענין ראשונה למשלש. ירצה אבל נשיאות הזויות
השוות לשתי נצבות אמנם יהיה נשיאות ראשון על המשלש וזה שזה
הוא למשלש במה שהוא משולש. ואמר הנה העניין משווי זויותיו
השלש לשתי נצבות נמצא לו ראשונה או זולת זה אי זה דבר היה הנה זה
ירצה וכאשר התיישב זה הנה הדבר אשר ימצא לו שווי זויותיו השוא
כולל לו לשתי נצבות או זולת זה מן הנשואים אי זה דבר היה מן
הנשואים מציאות ראשון הנה זה הנשוא כולל לו. ואמר הנשוא
כולל לו הוגו הוא התשובה. ואמר או זולת זה אי זה דבר היה
ירצה או זולת שווי זויותיו לשתי נצבות אי זה נשוא היה ויסבול שיהיה
זה הנשוא כולל לו התחלת הספור ויסבול שיהיה אמרו זה הנשוא
שאינו במקרה שיהיה כולל לו הוא תשובת ההתחלה הראשונה רצוני
הנה הוא הענין אשר יאמר והמופת האמתי הוא אשר לו כמו זה
הנשוא ירצה הראשון וירצה באמתי אשר הוא אינו מופת בעצמו
ויחשב בו שהוא מופת והבלתי האמתי הוא אשר יחשבו שהוא
מופת ואיננו מופת. ואמנם היה כן מפני שהנשיאות אשר
אינינו ראשון הוא נשיאות אשר יתערב בו מה שבמקרה ומה
שבמקרה ירוחק במופתים לעולם ואמר ואולם הדברים אשר
תחת זה במדרגת מציאות זה העניין לשווה השוקיים על דרך
הכולל מצד שהוא כבר איננו יותיר. ירצה ואולם המינים אשר
תחת זה ר״ל המשלש במדרגת המשלש השווה השוקיים הנה
מציאות זה העניין ר״ל שווי הזויות לשתי נצבות בלתי נמצא לו
ולא נשוא עליו על דרך הנשיאות אשר נקראהו בזה הספר הכולל
מפני שזה הנשוא יותיר על הנושא ר״ל שהוא יותר כולל ממנו וכאשר
היה יותר כולל ממנו לא יהיה נשוא עליו אלא במקרה לפי שהוא
אמנם יועיל יותיר בעצמות על הטבע השווה לו והנה הראה
שמתנאי הראשון הנה שיהיה מויחד.

(לח) אמר ארסט״ו וכבר ראוי לנו שלא נתפתה וטעה ויכנס אלינו
הפתיות הטעות פעם אחר פעם אצל מה שיהיה כבר

[Page 92v]
בארנו הכולל ונחשוב שאנחנו לא בארנוהו כי כבר יקרה לנו
שנפתחה שנטעה אצל מה שנבאר עניין כולל לדברים חלקיים
ומציאותם שלא ימצא דבר עליון יכללהו שיפללם ונחשוב אנחנו
שלא נבאר הכולל וכבר יקרה לנו שנפתה שנטעה כשנבאר עניין
מה לדברים רבים מתחלפים המינים ונחשוב שאנחנו כבר
בארנו הכולל ואנחנו לו נבארנוהו מפני שאנחנו לא נדע הדבר
הכולל להם אשר זה העניין כולל נכלל בו לו.

הפירוש אמר וכבר ראוי שלא נטעה וישיגנו הסכלות
המתהפך בדבר האחד בעינו וזה אצל מה
שנבאר דבר נמצא לדבר על דרך הכל ואנחנו נחשוב שאיננו
על דרך הכל או הפך זה והוא שנבאר שדבר נמצא לדבר והוא
איננו על דרך המנהג הכולל אשר רשמנוהו ואנחנו נחשוב שהוא
עליו. ואמר כי כבר יקרה לנו שנטעה אצל מה שנבאר דבר
לדברים המוחשים החלקיים אשר לא ימצא מהם אלא איש אחד
ונחשב שלא נבאר זה הדבר בבאור אשר על דרך הכל ואלה
הם האישים אשר לא ימצא להם מין ינשא עליהם והוא אשר
רצה באמרו אשר לא ימצא דבר עליון יכללהו שיכללם. ירצה
שלא ימצא להם טבע יכללם כי לא ימצא להם יותר מאיש אחד
וזה הוא כמו השמש והירח והארץ וזולת זה מהאישים אשר לא
ימצא אנחנו אלא איש אחד לבד ואמר ונשוב שלא נבאד
הכולל ירצה שהמופת אשר יעמוד על דמיון אלה האישים ימנה
כולל אבל כבר נטעה ונחשוב שאנחנו לא נבאר הכל. וסבת
זה הטעות שידמה אצלנו שזה הבאור הוא הבאור אשר יעמוד
על איש מן האישים ושהמינים אשר ימצא מהם יותר מאיש
אחד והם אשר ימצא להם טבע יכוללם. ואחר שזכר מקום
הטעות אשר ירה לנו כאשר בארנו הכולל ונחשוב אנחנו שלא
נבארהו כדי שנשמור ממנו לקח לזכור מקום הטעות אשר
הוא הפך זה והוא שלא נבאר הכולל ואנחנו נחשוב שכבר
בארנוהו. ואמר וכבר יקרה שנפתה לנו שנטעה אצל מה עד
סוף מה שכתבנוהו. ירצה וכבר יקרה לנו כשנבאר ענין מה

[Page 93r]
לדברים רבים ר״ל מתחלפי הטבעים ובמלאכות נבדלות כמו
שנבאר השווי לגודל ולמספר ולזמן כי הוא כאשר באר השווי
לגודל בחכמות התשבורת דרך משל חשבנו שאנחנו כבר בארנו
הכולל ר״ל הבאור אשר יהיה על דרך הכולל ואנחנו לא בארנוהו
וכן יחשוב המספרי כאשר באר זה למספרים ואין הענין כמו
על מה שיחשוב אחד מהם מזה מפני שמציאות השוה לגדלים
המשתוים אין אינו להם במה שהם גדלים כי היה השווי.
למספרם ולזמנים ולתנועות ולא הם גם כן נמצאים ימצאו לאחר
מאלה על דרך הכולל ואמר מפני שלא נדע הדבר הכולל להם אשר
זה העניין כולל לו נכלל בו. ירצה ואמנם היה העניין כן בדמיוני
אלה המבוקשים מפני שלא יהיה הבאור לאלה הדברים מצד טבע
כולל משתתף להם כמו שנבאר מציאות השווי הטבעי המשתתף
למספרים ולגדלים ולזמנים ולתנועות כי לא נדע לאלה הדברים טבע
בזה התואר. ירצה שאין להם טבע משתתף נאמר בהסכמה
לפיששם טבע לא נדעהו לפי שלו היה שם טבע משתתף היה
השווי ומה שדומה להם מדמיוני אלה המבוקשים ומנה ימנו במלאכות
כוללות למלאכות בגרלים והמספרים והזמנים והתנועות והנה
יחקור אחר באי זה אופן יהיה מזה ויבאר צד מה זה וזה שבו מבונה
ועומק חזק.

(לט) אמר ארסט״ו וכבר יקרה עוד שנתתפה שנטעה מצד
מציאות הכולל האמצעי כי המופת אשר יהיה בכמו
זה האמצעי כבר יהיה על הכל. אבל הבאור אשר מצד אין הוא
מזה הצד איננו ראשון על דרך הכולל וארמוז במאמרי זה אל הדבר
אשר כבר יתבאר בו הדבר שהוא בדבר אשר לו הכולל ראשון
במדרגת מה שיבאר האדם שהקוים הישרים לא יפגשו באמצעי
הוא היות שתי הזויות מצד הקו הנופל עליהם ונחשוב שזה כולל
ברבת שהיא על הכל ואמנם היה בסבת שווי הזויות לשתי נצבות.

הפירוש וכבר יקרה ג״כ שנפתה שנטעה מצד מציאות
האמצעי הכולל ירצה וכבר יקרה לנו ג״כ שנטעה
ונחשוב שהאמצעי אשר בארנו בו הדבר במופת הוא נשוא כולל ר״ל

[Page 93v]
שכבר קבץ התנאים השלשה ר״ל שיהיה על הכל ובעצמות וראשונה
ויהיה בלתי ראשון ואמנם נחשוב בו שהוא כולל ואיננו כולל מצד
מציאות האמצעי הכולל בו ר״ל חיובו ממנו ומציאותו בו בכח
כמו מה שימצא הסוג בכח במין או מפני מציאותו באמצנעי
הכולל כמו מציאות המין בסוג ויסבול שני הבאורים יחד
ואמר כי המופת אשר יהיה בכמו זה האמצעי כבר יהיה על
הכל אבל הבאור אשר מצד זה אין הוא ראשון ולא איננו על
דרך הכולל. ירצה וההבדל שבין זה הפתוי הטעות ובין אשר
לפניו שהמופת אשר יהיה בכמו זה האמצעי תהיה התולדה
בו כוללת ר״ל שיהיה בה נשוא הדורוש ראשונה לנושאו בחלוף
הטעות אשר יקרה בנושא הקודם אין המבאר הוא ראשון ולא
הגבול אמצעי ואמנם אשר אינינו ראשון הוא הבאור ר״ל המופת
שנשיאות הגבול האמצעי בו על הקטן בלתי ראשון ולא נשיאות
הגדול עליו. ואמר וארמוז במאמרי זה על הדבר אשר
יתבאר בו שהוא בדבר אשר לו הכולל. ירצה ואכוון במאמרי
זה אל הגבול האמצעי אשר יתבאר בו הדבר שהוא נכנס תחת
הכולל ארצה אשר הוא נשוא על הדבר מדרך מהו וראשון עוד
אמר במדרגת מי שבאר שהקוים הישרים לא יפגשו באמצעי הוא
היות שתי הזויות מצד הקו הנופל עליהם. ירצה במדרגת מי
שבאר שהקוים הישרים לא יפגשו באמצעי הוא היות השתי
הזויות המתחדשות מן הקו הנופל עליהם ומן השתי הקוים
הפעמיים אשר מצד אחד כל אחת מהן נצבת. עוד אמר
ונחשוב שזה הכולל בסבת שהוא על הכל. ירצה ונחשוב שזה
הגבול האמצעי נשוא על הקוים הנכחיים ראשונה מפני שהוא
נשוא צודק על כל הקוים הנכחיים כאשר נפל עליהם קו שיהיה
אפשר שיהיו השתי הזויות הפנימיות המתחדשות מנפילתו
עליהם כל אחת מהן נצבת אבל אין זה סבה הנכחיות שהם לא
יפגשו. ואמנם סבת זה היות חבור שתיהן שוה שוות לשתי
נצבות שוה שיתה כל אחת מהן נצבת או היתה אחת משתיהן
יותר גדולה מנצבת והאחרת יותר קטנה אחר שיהיה מחבורם שתי

[Page 94r]
נצבות וזה הוא אשר רצה במאמר אמנם היה בסבת שווי השתי
הזויות לשתי נצבות. ואמנם יראה מזה שהנכחיות שלא הוא
סבה שלא יפגשו מפני שאם יפגשו יהיה משלש זויותיו השלשה
יותר גדולות נצבות. ואמנם זה הדמיון לא ירצה ארסט״ו שהערר
הפגישה לנוכחיים מוסכל בטבע ושזה האמצעי ידוע בטבע כי
ידמה שיהיה היות הקוים הנכחיים לא יפגשו יותר ידוע מהיות
השתי זויות המתחדשות מנפילת הקו כלוהם שוות לשתי נצבות.
ובעבור זה באר עליו תמאסטיום שהוא רצה בזה המין שהוא
הטעות כמו שבאר שהקוים אשר יפול עליהם קו ויהיו השני זויות
הפנימיות על כל אחת מהם נצבת שהקוים הם נכחיים כי זה
הדרוש בלתי ראשון לקוים אשר בזה התאר ואמנם הוא ראשון
לקוים אשר יהיה יעשה הקו הנופל על שניהם השתי זויות הפנימיות
בחבורם כשנתחברו שוות לשתי נצבות שוה היה כל אחת מהם א׳
נצבת או לא תהיה כי חכמי התשבורת ממנהגם שיבארו הנכחיות
לאלה הקוים באמצעי יזכרום בספריהם אבל שנשיאות הבאור על
זה לא יקרה הטעות אלא בנשיאות הגבול האמצעי ואמנם יקרה
בדרוש הוא כמו מי שבאר שווי בזויות לשתי נצבות במשולש השוה
השוקים והוא כבר באר שזה הטעות הוא בגבול האמצעי וכבר
באר ג״כ הנשיאות בדרושים בלתי הראשון והוא כמו הנשיאות
הזויות השוות לשתי נצבות במשלש השוה השוקיים. וירחק שיכוין
אל שיזכר מינים נעלווים מן הטעות יקרו בזה הנשיאות ויניח אחד
מהם והוא. המין אשר בו יובן הנשיאות ההפכי לזה הנשיאות לפי
שמדרך מי שידע דבר מה עוד ישמר מטעיות יפלו בזה הדבר לפי
שיהיו אותם המקומות יותר נעלמים מאותו הדבר אשר הבין ממנו
זה העניין וזה המקום הוא שיהיה לדבר הבדל אחד יחלק אל שני הבדלים
ויבאר באחד המשני הבדלים מציאות סגולה מסגולותיו לו לא בהבדל
עצמי הכולל לשניהם וזה שבאורו בגבול האמצעי הראשון אמנם
הוא הבדל עצמי כמו מי שיעזב שיבאר שהאדם יחשוב מפני שהוא
מדבר ומבואר שהוא מה שם מפני שהוא בעל דבור למודי שזה או
באר בחי שהוא משיג מפני שהוא ממשש לא מפני שהוא מרגיש.

[Page 94v]
(מ) אמר ארסט״ו ולו לא יהיה מה משלש אלא השוה השוקים
כבר יהיה המופת עליו מצד שהוא שוה השוקיים
וכבר יהיה אפשר שיתבאר בבאור אחד שכל המספרים והקוים
והמוגשמים והזמנים כשהיו מתייחסים הנה הם כאשר נחלפו יהיו
מיוחסים כמו שקדם מן הבאור בכל אחד מהם נפרד. אבל
אחד כאשר שלא יהיה למספרים ולמדלקים ולזמן דבר אחד
שיכללם והיו מיניהם מתחלפים ומופת כל אחד מהם לבר הנה
יחשב אז בשהבאור כולל ואינו כן לפי שאינו להם במה שהם קוים
ובמה שהם מספרים ובמה שהם זמנים ואמנם יהיה כן לו יהיה
הענין הכולל להם ידוע בעצמו.
הפירוש אחר שספר שהמקום אשר נחשוב בו שאנחנו
לא נבאר הכולל ואנתנו כבר בארנוהו הוא
הבאור על הדבר שלא ימצא מהם אלא איש אחד ירצה שיבאר
שהמופת על דמיון אלה הכולל האישים לא יעמד על האיש ואמנם
יעמד על הטבע הנמצא בזה האיש אשר לו נמצא מזה הנמצא יותר
מאיש אחר היה אותו הטבע כולל להם ושוה בם על צד שימצאו
הכוללים באישים ולכן נאמר בגדר הכולל שהוא אשר מדרכו
שימצא על יותר מאחד ר״ל מטבעו שלא יאמר בו שהוא אשר
ינשא בפועל על יותר מאיש אחד. ואמר ולו לא יהיה מהמשלש
השוה השוקים הוא כבר יהיה המופת יעמוד עומד עליו מצד שהוא
שוה השוקים ירצה כמו שהוא לו לא ימצא מן המשלשים השוי השוקי׳
אלא משלש אחד לבד היה אפשר שיבא המופת עליו זויותיו אשר
על התושבות שוות או מה שדומה ושזה מסגולותיו ושיהיה
המופת עומד עליו מצד שהוא שוה השוקים כן הענין בדברים אשר
לא ימצא מהם אלא איש אחד לא ימנע שיעמוד המופת עליהם
בהם שהוא זה הדבר דמיון זה שהשמש יעמד המופת עליה שהוא
כך וכך חלק מן הארץ כמו שיעמד המופת על האדם כשהוא מדבר
ולו לא ימצא ממנו אלא איש אחד ולכן מי שהרגיש איש אחד
מן המין לבד אפשר שיעמוד המופת עליו כמו מה שקרה לו באמרו
כי אני הרגשתי מהם איש אחד וזה אצל אדומיי אל המקומות

[Page 95r]
הדרומיים ואחר שבאר שהמופת אשר יהיה על הדברים אשר
להם איש אחד מופת כולל ושהמדיון אשר יפול בו טעות
לקח לזכור הסבה אשר מצדה אפשר שיהיה על הדברים
המתחלפים באור כולל והם הדברים אשר יחשב בהם שהבאור
עליהם כולל כמו באור השווי לגדלים למספרים ולתנועות ולזמנים
וכן התיחסות. ואמר וכבר אפשר היה שיבאר בבאור אחד
שכל המספרים והקוים והמוגשמים כאשר היו מתיחסים הנה
כאשר נתחלפו יהיו מתיחסים כמו שקדם מן הבאור בכל אחד
מהם נפרד. ירצה וכבר היה אפשר שיבאר ההתיחסות וההתחלפי׳
וזולת זה מדמיון אלה הדרושים לכל הדרושים בדברים אשר באר
כבר להם באור חלקי באור על דרך הכולל ר״ל ראשון ובעצמות
כמו שאפשר שיבאר דמיון אלה הדרושים לכל אחד מהם נפרד
כאשר התיחם אלה הדרושים. ר״ל כאשר התיחדו מן הטבע
המיוחס עליהם ונמצא לאלה טבע אחד משתתף ועמוד עליהם
המופת במה שהם טבע כך. עוד אמר אבל כאשר לא יהיה
למספרים ולמרחקים ולזמן דבר אחר יכללם והיו מיניהם מתחלפים
ומופת כל אחד מהם לבדו הנה יחשב אז בשהבאור כולל ואיננו
כן ירצה כאשר לא יהיה לאלה הטבעים המתחלפים טבע אחד כולל
משתתף והיו מתחלפים ומפתי דמיוני אלה הדרושים לכל אחד
מהם נפרד יחשב שהבאור על כל אחד מהם כולל ואיננו כן לפי
שאין ההתיחסות ולא השווי נשואים על הקוים במה שהם קוים
ולא על המספרים במה שהם מספרים ולא על הזמנים במה שהם
זמנים ובדמיון אלה ההקדמות שאלות רחבות נזכרם אחר זה וירצה
במאמר ואמנם יהיה כן לו היה הענין הכולל להם ידוע בעצמו ר״ל
נמצא לו לא ששם עניין כולל.

(מא) אמר ארסט״ו ולא שיבאר אדם גם כן בכל אחד מהמשלשים
נפרד ר״ל השוה הצלעות והשוה השוקיים וזולת השוי
השוקיים בשזויותיו שלשה שוות לשתי נצבות יהיה שכבר באר זה
בביאור הכולל לפי שלא ידע עניין המשלש שזה עניינו האלהיים לא
שידעהו על הצד ההטעאיי׳ ועל זה הצד לא יבאר שזה העניין לכל

[Page 95v]
משלש ושלא יהיה משלש מן המשלשים יוצא מזה העניין מפני
שאנחנו לא נדע שזה למשלש במה שהוא משלש ולא גם כן שלא
ישאר משלש מן המשלשים שלא יהיה זה תארו ואמנם ידע
בדרך החקירה ואולם שזה למשלש במה שהוא משלש או לא ישאר
משלש מן המשלשים שלא יהיה בזה התאר הנה לא ידעהו.

הפירוש אחר שבאר ראשונה שהנשיאות הראשון
הוא הנשוא המיוחד אשר ינשא על הדבר
מדרך מה הוא זה הדבר לא מדרך טבע אחר נמצא בזה הדבר
ובאר אופן הטעות אשר יקרה בזה שבלבאר החסרון הנכנס אל
הבאור אשר יהיה לדבר שלא על דרך הכל. ואמר ולא שיבאר
אדם גם כן עד אמר שכבר ביאור זה בביאור הכולל ירצה
וכמו שאם באר אדם שהמספרים המתיחסים כאשר יתחלפו
יהיו מתיחסים לא יבאר בביאור בכולל כן גם כן אם באר
אדם בכל אחד ממיני המשלשים נפרד רצוני השוה הצלעות
והשוה השוקים והמתחלף הצלעות שזויותיו שוות לשתי נצבות
לא באר זה בבאור כולל ר״ל ראשונה ובעצמות. ואחר שתגיד
שהמבאר זה הענין לאחד אלה ממיני המשלשים נפרד איננו
מבאר זה על דרך הבאור הכולל הבורא הביא בהוראה על זה
ואמר לפי שהוא לא ידע ענין המשלש שזה עניינו האלהים אלא
שידעהו על צד ההטעאיי. ירצה ואמנם לא יהיה זה הבאור
על דרך הבאור הכולל אשר יודע מציאות דבר לדבר שבטבעו
ועצמותי שימצא לו הדבר מפני שכאשר יודיע על ייחוד שזויות
המשלש השוה שוקים שווי שוה לשתי נצבות וידע גם כן שזויות
המתחלף הצלעות שוות לשתי נצבות וידע גם כן שהשוה הצלעות
בזה התאר לא ידע בעצמות שזה התואר רצוני היות הזויות
שוות לשתי נצבות הם הוא המציאות בטבע וראשונה למשלש
לפי שלא יתבאר מופת זה אצלו למשלש במה שהוא משלש
אבל והוא שידע הענין למשלש מפני ידיעתו למינו המשלש
ואמהם ידעהו למשלש במקרה והוא וזה אשר רצה באמר אלא
שירעהו על הצד ההטעאיי וירמוז שמה שבמקרה מרוחק במופתי׳

[Page 96r]
והנה א״כ אשר לא ידע הדבר על דרך הכל לא ידעהו במופת.
וכאשר זכר זה הצד מחסרון הידיעה אשר תשיג הבאור אשר
על הכל לקח לזכור צד אחר גם כן מן החסרון ישיגהו ואמר ועל
זה הצד לא יתבאר שזה הענין לכל משלש ושלא יהיה משלש מן
המשלשים יוציא מזה העניין עד אמר אלא לא יהיה שזה תארו.
ירצה שהעושה לזה הצד מן הבאור כמו שלא ידע מפני זה הבאור
ארצה הבאור אשר הוא לאחד אחד מן המשלשים מציאות זה
העניין למשלש אלא במקרה כן לא ידע שזה הענין נמצא לכל
משלש ושלא ישאר משלש מן המשולשים שלא יהיו איותיו שוות
לשתי נצבות מפני שהוא לא ידע שזה הענין נמצא למשלש
במה שהוא משלש והיה הידיעה שמצדה יגיע שכל משלש בעצמות
בזה התואר ואמנם יהיה אצלו ידיעה בזה הענין אם היה בדרך
החקירה זולת מקנה בעצמות לנשוא הטבעי העצמותי הראשון והוא
אשר רצה באמר ואמנם ידע בדרך החקירה וכאלו אמר ואמנם
אמרנו שאשר ידע שהמשלש השוה השוקים שוות זויותיו לשתי
נצבות והמתחלף והשווה כן שלא ידע מציאות זה הענין לכל משלש
מפני שאשר ידע זה העניין למשלשים על זה הצד מן הידיעה
אמנם ידעהו לכל משלש שהחקר הידועה המגעת לו מזה בכל
המשלשים וכאשר חקר זה בכלם נתאמת מכלל המופתים והחקירה
שכל משלש בזה התואר ולא יגיע זה מן המופת אלא במקרה אבל
לא יגיע לו מצד טבע הכולל כי החקירה לא תקנה המציאות העצמותי
אלא במקרה לפי מה שבארנו בספר ההקש ולכן מה שאמר ואולם שזה
למשלש במה שהוא משלש ושלא ישאר משלש מן המשלשים שלא יהיה
בזה התאר הנה לא ידעהו וזה הידיעה החסרון הידיעה אשר זכרו
בנשוא אשר ינשא על סוג הנושא ו׳ הוא בעצמו יתחייב כנשוא
אשר לא ינשא על סוג הנושא אלא שהוא יותר כולל מן הנושא
וזה שמי שידע הנשוא לא ידעהו לטבע אשר ימצא לו זה הנשוא
ראשון בעצמות אלא שידע זה במקרה ולכן אין ראוי שיכנס
בנשואי המופתים מה שהיה יותר כולל מהנושא ושוה היה זה
הנשוא ינשא על סוג זה הנושא או לא ינשא ארצה נשיאות כולל.

[Page 96v]
ואמנם היה זה כן לפי שמה שבמקרה יקביל מה שבעצמות כי
היו המופתים אמנם יהיו מן הנשיאות העצמותי והיו
המאמרים ההטעמיים אמנם יהוי מן הנשואות המקרי הנה
מחוייב שיהיה המופת הוא שלא יתערב בו דבר ממה במקרה
כלל לא קרוב ולא רחוק.

וכאשר היה זה כן איך יאמר אבונצר
בספרו שהנשיאים המופתיים מהם מה שהם מיוחדים ומהם
מה שהם ראשונים בלתי מיוחדים ומהם מה שהם לא ראשון
ולא מיוחד. מי יתן שאדע בספרו מדרך ארסט״ו בהתנות
הנשאות הכולל במופתים רצוני אשר יכולול התנאים השלשה
הקורדמים כי בזה מקום וחקירה רחבה וזה שזה התנאי אשר
התנה ארסט״ו רצוני משיהיה הנשיאות על הכל לא יהיה כולל לכל
המופתים ואמנם אם היה למופתים אשר בתכלית השלמות
הנה כבר חסרו שיבאר הנשיאות המשתתף לכל המופתים ואם
היה התנאי כולל לכל מיני המופתים הנה כבר חטא אבונצר
בבאורי שנשואי המופתים מהם מיוחדים ומהם בלתי מיוחדם
ומהם ראשונים ומהם בלתי ראשונים. ואם היה זה התנאי
אשר התנהו ארסט״ו אמנם הוא על צד היותר טוב ולא תנאי
והכרחי הנה כבר יחוייב על אבונצר שיוסיף זה הענין ארצה
שיאמר שהתנאים אשר נתנו נתן במציאות המופתים מהם
מה שהם תנאים הכרחיים לא ימנע מהם מופת כלל ומהם תנאים
יהיה המופת בהם יותר טוב וימנה בתנאים אשר בהמ יהיה
המופת יותר טוב הנשיאות הכולל אשר זכרו ארסט״ו וימנה בתנאים
שההכרחיים רצוני אשר לא יהיה מופת אלא כאלה התנאים
הראשונים לבד התנאים אשר יקבצם הנשיאות הכולל רצוני
שיהיה הנשוא על כל הנושא ובכל זמן ושיהיה עצמותי ולא ראשון
ואם היה הענין כן הנה שלמות המאמר בתנאי המופת אמנם
הוא בקבוץ השתי דרכים ר״ל דרך ארסט״ו ודרך אבונצר ויודע
מזה הדרך מצד היותר טוב ושאותו ומאותו הדרך מצד ההכרחי
ואולם אבונצר אבובכר בן אלצאיג הנה הוא יאמר בתשובת זה
שכוונת ארסט״ו זולת כוונת אבונצר וזה ארסט״ו באשר היתה

[Page 97r]
כוונתו במופתים שיהיו גדרים בכח התנה בהם זה התנאי
ואבונצר כאשר עיין במופת מצד שהוא מופת בשלוח חולק
עם ארסט״ו וזה באלו הוא שב אל מה שאמרנוהו לפי שהמופתים
אשר הם גדרים בכח הם הלא ספק יותר שלמים והנה ארסט״ו
על סברת אבונצר אבובכר בן אלצאיג הביא מתנאים אשר
בהם יהיה המופת יותר טוב ויותר שלם ושתק מן ההכרחיים
ואבונצר בהפך הודיע התנאים ההפרחיים ושתק אשר מאותם
יהיה המופת בהם יותר טוב לופי זה הנה כבר יתחייב שיהיה כל
שני הלמודים חסרים והיו המפרשים רובם וגדוליהם כבר העלימו
זה העניין ואולם שני כבר האמנתי זמן ארוך שהיושר הוא הקבוץ בין
שני הלמודים ואחרי כן כאשר בארתי הבנתי כוונת המופת במה
שהוא מופת וחקרתי בזה נתבאר לי שהיושר והאמת הוא אשר
עשה ארסט״ו ושאר נושאו אבונצר טעות. וזה שאם היה המופת
במה שהוא מופת לא יספיק בו שיהיו הקדמותיו צודקות לבד
כפי מה שיגדרם וכבר ההקבצו עליו שיהיו עצמותיות ושהסבה
בזה הוא שהצודקות הבלתי עצמותיות הם צודוקות במקרה
ושמה שבמקרה ואם היה צודק הנה לא ילך ממנו אל ידיעת טבע
הדבר אלא במקרה והכוונה מן המופת בדברים אמנם הוא
שידע הדבר הידיעה המסכמת למעשה הטבע אי זה שיהיה כמו
שהמופת במלאכות היא הידיעה אשר יהיה מסכמת למעשה
המלאכה וכאשר היה זה כן כהנה האשר נתערב במופת דבר
ממה שבמקרה הנה לא יהיה הידיעה בדבר מצדו מסכים למעשה
הטבע ולא ידיעה על מה שהוא עליו וזהו גדר האמת באר והוא
מבואר שמה שבעצמות אשר איננו ראשון יתערב בו מה
שמבקרה וכאשר היו המופתים אשר יהיו מההקדמות נשואיות
נשיאות עצמי בלתי ראשון אין הידיעה המגעת ממנו מסכמת
למעשה לא בעניינים המלאכתיים ולא בטבעים הנה אם כן איננו
מופת כלל אבל אם זה חייבנו שהמופתים אמנם יהיו נשואים
נשיאות בזה העניין הנה כבר יצא מזה הסוג כמו רצוני שיבאר
לדבר מציאות סוגו וזה שנשיאות הסוג על המין איננו ראשון על

[Page 97v]
כמו זה העניין וכאשר היה זה כן איך לא מה שאמר בזה
ואולם תמאסטיוס הנה אנחנו נמצאהו יורה שהסוג נכנס בזה
המציאות הנשיאות רצוני נשיאות הסוג על המין עם הוראתו
שהנשוא הראשון הוא אשר גדרנוהו וזה חסר ואחשוב שזה הוא
אשר הביא אבונצר שרשם הנשוא הראשון בחלוף הרושם ארסט״ו
רצוני שהוא לא ינשא על סוג נושאו ואמר בעבור זה בסוג
שהיא נשוא ראשון והאמת שהסוג איננו נשוא ראשון לפי
שהוא לא ינשא על מין ממיניו במה שהוא זה המין כי
היה הסוג נשוא על יותר ממין אחד הנה אם כן יחוייב שיהיה
הסוג אמנם נשא נשיאות ראשון על הטבע השוה לו ואותו
הטבע הוא נושא הצורה שהוא הסוג כי הוא לא הבדל בזה בין
הסוג וזולתו מן הנשואים אשר אינם מיותדים הצורה בנושא.
וכמו שמי שיגע שהמשלש השווה השוקיים זויותיו שוות לשתי
נצבות לא ידע זה למשלש אלא במקרה והוא אשר ינשא עליו זה
התאר במה שהוא כן מי שידע נשיאות הסוג על המין לא ידע
הטבע אשר הסוג בשוא עליו במה הוא זה הטבע אלא במקרה
וכאשר היה העניין בזה אחד הנה ראוי שיושלך במופתים נשיאות
הסוג על המין לא לפי שלא ידע הטבע אשר הסוג נשוא עליו
במה שהוא זה הטבע אלא במקרה. וכאשר היה העניין בזה כן
הנה ראוי שיושלך במופתים נשיאות הסוג על המין כמו שנשליך
סגלת הסוג על מיני הסוג ואם שיאמר מה הוא הטבע אותו
הנושא לסוג אמרנו חמרו המיוחד בסוד וזה שכל הוא אי אפשר
מזולת חומר דמיון זה הבאור מה שיעמוד מעמדו היא חומר
החי ויסבול שיכנס הסוג בנשואים הראשונים כאשר התיחד ולא
ישולח וזה שהאדם במה שהוא אדם חי מה לא חי משולח.

(מב) אמר ארסט״ו וכבר ראוי לנו שנדע מתי תפול לנו הידיעה
בשהנשוא בלתי כולל לנושא ומתי תפול לנו
הידיעה בשהנשוא כולל לנושא ונאמר שהנשוא יהיה כולל לנושא
כאשר היה עניין המשלש הנמצא לו ועניין השוה הצלעות וענין
אחד אחד מן המשלשים ענין אחד ואולם אם לא יהיה ענייניהם

[Page 98r]
ענין אחד אבל ענין כל אחד מהם זולת ענין האחר הנה אנחנו
לא נדע לאי זה מהם כולל אבל נאמר על הכל.

הפירוש אחר שהודיע שהמשיאות אשר יתנה בזה הספר
הוא הנשיאות אשר יקראוהו הנה הנשיאות הכולל
והוא אשר יכלול שיהיה כולל ועצמי וראשון והודיע המקומות
אשר טעונו אפשר שנטעה בזה רצה שיודיענו עוד ממה שבאר
מעניינו דרך וסדור בה נדע שהנשוא כולל כאשר השתבש עלינו
לנו הענין. ואמר וכבר ראוי לנו שנדע מתי תפול לנו הידיעה
בשהנשוא בלתי כולל לנושא ומתי תפול לנו הידיעה בשהנשוא כולל
לנושא ירצה וכבר ראוי שיהיה לנו דרך בו נדע שהנשוא כולל או
בלתי כולל וזה במקומות אשר יעלם בו זה הענין ואחר שהודיע
שהוא ראוי שיהיה אצלו דרך בו ודע שהנשוא כולל או בלתי כולל
במקומות כאשר יוסכל בזה הענין ולקח להודיע זה בנשיאות אשר
לא יוסכל בו זה הענין ואמר ונאמר שהנשוא יהיה כולל עד אמר
מן המשלשים ענין אחד ירצה שהנשוא כאשר ינשא על נושא והוא
מודרכב מיוחד ממלה אחת והיו המלות נרדפות והענין בהם אחד
הנה הנשוא הוא כולל לזה הנושא כמו העניין כאשר היה נשוא על נושא
אחד במלה והעניין דמיון זה אם היה עניין המשלש וענין מה
שיתואר בו המשלש משוי השוקים ושוה הצלעות והתחלפם ענין אחד
בכללם ר״ל היותו משלש והיותו השוקיים וזולתו עוד נשאנו על
המשלש השוה השוקים נשוא מיוחד בו כמו שזויותיו שוות לשתי
נצבות הנה זה הענין יודע מעניינו שהוא כולל למשולש. ואחר
שהודיע המקום אשר יודע בו שהנשוא כולל לנושא והוא שיהיה
הנושא אחד במלה והענין או אחד בענין רב במלות לקח להודיע
המקום אשר יוסכל זה בו. ואמר ואולם אם לא יהיה ענייניהם
ענין אחד אבל ענין כל אחד מהם זולת ענין אחר הנה אנחנו לא
נדע לאי זה מהם כולל אבל נאמר על הכל. ירצה ואולם אם לא
יהיה הנושא פשוט ואחד אבל מורכב מיותר מענין אחד ונשאנו
עליו נשוא מיוחד בו והכרחי הנה אנחנו לא נדע לאי זה ענין
מאותם העניינים הוא כולל ר״ל נמצא לו ראשון ובעצמות כמו

[Page 98v]
שספר שהמשלש השוי השוקיים זוויותיו שוות לשתי נצהות והיה
מה שיורה עליו המשלש זולת מה שיורה עליו השוה השוקים כי
שווי הזויות לשתי נצבות כבר יום כל בזאת לאי זה משני
אלה העניינים הוא נשוא נשיאות ראשון והוא ישתדל שיתן לתת
בדמיוני אלה המקומות דרך בו יוציא התאר אשר מצדו יהיה
הנשיאות ראשון וזה כאשר היה הנושא מורכב יותר מענין אחד
ואמר כאשר היה העניין המשלש והנמצא לו ועיין השוה הצלעות
וענין אחד אחד מן המשלשים עניין אחד. ירצה שאמנם יהיה
הנשוא כאשר היה נשוא על יותר ממלה אחת כאשר אותם המלות
יורו על ענין אחד כמו שתורה מלת המשלש ומלת השוה השוקיים
באמרנו המשלש זויותיו שוות לשתי נצבות על ענין אחד. וכן אם
היה הוראת מלת המשלש ומלת שאר מיני המשלש יורו על ענין אחד
כמו המתחלף הצלעות והשני השוקים כאשר חברנו בשניהם המשלש
וזה אשר רצה באמרנו ועניין אחד אחד מן המשלשים ענין אחד
שיהיה ענין המתחלף הצלעות וענין השוה השוקים וענין המשלש
ענין אחד. ואמר אבל אם ענין כל אחד משניהם זולת ענין
האחר הנה לא נדע לאי זה מהם הוא כולל אבל נאמר על הכל.
ירצה אבל כאשר היה ענין המשלש זולת ענין השוה השוקים הנה
אינו כבר נסכל לאי זה מהם הוא הנשוא כולל כאשר נשאנו על
המשלש וכל השוה השוקים נשוא.

(מג) אמר ארסט״ו אבל נחקור ונאמר התראה זה הענין לאי זה
דבר הוא כולל למשלש במה שהוא משלש או במה
שהוא שוה השוקים ובכלל כאשר נדע הדבר אשר הוא ראשון לו
מאשר יעמוד המופת על שהוא כולל לו ונאמר כשהסתלקו שהדבר
הסתלק הסתלקו לזה יהיה כולל במדרגת המשלש השוה השוקים
הנעשה מנחשת הנשפט עליו בשזויותיו השלשה שוות לשתי נצבות
כי אתה אם סלקת ממנו שהוא מנחשת ושהוא השוה השוקים הנה
הנשוא ישאר בשארית בהשאר כשהוא המשלש אלא שאתה
כאשר סלקת ממנו שהוא תמונה ושהיא בעלת תכלית לא ישאר

[Page 99r]
הנשוא. זולת שהסתלקותו איננו מהסתלקות שני אלה ויגיע כולל לוי
וכאשר היה הענין אמנם הוא כולל למשלש הנה בהתמצעותו
באמציעותו ימצא המופת במשלשים והמופת על דרך הכולל אמנם
הוא לו.

הפירוש אמר אבל אם היה ענין המשלש הוא זולת
ענין השווה השוקיים ונשאנו על שניהם
נשוא מיוחד הנה כבר יקרה לנו שנסכל לאי זה משניהם הוא
זה הנשוא נשוא ראשון. ונחקור ונאמר התראה זה הנשוא
הוא ראשון למשלש במה שהוא משלש או במה שהוא שווה
השוקים ובכלל הנה יצטרך בזה המקום שנדע הדבר אשר לו זה
הנשוא. הראשון ואשר יעמד עליו המופת על שהוא ראשון
אם הוא למשלש או לשוה השוקים ואחר שהודיע שבדמיונו אלה
המקומות יצטרך שיהיה אצלנו דרך ושביל ואופן בו נדע הדבר
אשר נשא עליו הנשוא נשיאות ראשון והיתה ותהיה הדרישה
כוללת אמר ונאמר שהדבר אשר כאשר סלקת שאר הדברים
ונשאר וישאר הנשוא בשארותו וכאשר הסתלק הת״ס הסתלקו לזה
יהיה כולל. ירצה והתאר אשר מצדו היה נשיאות הנשוא על הנושא
נשיאות ראשון יודע מבין שאר התארים הנמצאים בנושא בשהוא
התאר אשר כאשר סלקת אשר התארים ר״ל ואות מסתלק והוא
כאשר ישאר הנשוא וכאשר סלקת אותו והשארת שאר התארים
הסתלק הנשוא בזה התואר אשר בנושא יהיה הנשוא ראשון. ואמר
שהדבר אשר כאשר הסתלקו בשהסתלקו אשר הדברים ונשאר
וישאר הנשוא בהשארותו ירצה בדבר התואר אשר ימצא לו הנשוא
ראשון וירצה בשאר הדברים אשר לא ימצא להם ראשון והם אשר
כאשר הסתלקו ונשאר אותו התאר לא יסתלק הנשוא. והתנה
א״כ שתי תנאים אחד מהם שיהיה אותו חתואר הזה הוא שכאשר
הונח נמצא ושאר התנאים מסולקים נמצא הנשוא והשני כאשר
הסתלק ונשארו שאר התארים הסתלק הנשוא עוד הביא דמיון זה
המאמר ואמר במדרגת המשלש השוה השוקים הנעשה מנחשת
נשפט עליו בשזויותיו השלמה שוות לשתי נצבות ירצה שזה המשלש

[Page 99v]
ימצאו בו שלשה תארים שהוא משלש ושהוא שוה השוקים ושהוא
מנחשת ויצדק על כולם שזויותיו השלשה שוות לשתי נצבות.

עוד אמר כי אתה אם סלקת ממנו שהוא מנחשת ושהוא שוה
השוקים הנה הנשוא ישאר בהשארות המשלש ירצה כי אתה כאשר
סלקת מזה הנושא המורכב מאלה השלשה התארים שהוא מנחשת
ושהוא שוה השוקים וישאר שהוא משלש נשאר שזויותיו לשתי
נצבות. ר״ל שישאר זה הנשוא צודק על הנושא כמו שיהיה קודם
הסתלק ממנו שני התארים עוד אמר שאתה כאשר סלקת
ממנו שהוא תמונה ושהוא בעל תכלית לא ישאר הנשוא זולת
שהסתלקו איננו מהסתלק שני אלה ויגיע כולל לו. זה כאלו דחה
למה שאולי יקשה מקשה בזה המאמר וזה שכאשר הניח שזה
התאר הוא אשר כשנמצא והסתלקו שאר התארים נמצא הנשוא
וכאשר הסתלק הסתלק הנשוא היה לאומר שיאמר שכאשר סלקנו
מזה המשלש אשר הדבור בו שהוא התמונה ושהוא בעל תכלות ר״ל
שנוח הנה כבר הסתלק הנשוא והוא היות הזונות שוות לשתי נצבות
ואמר התשובה על זה שהסתלקות הנשוא הסתלקו בהסתלקות דמיון
אלה התארים הוא מפני הסתלק התאר אשר לו בו נמצא הנשוא
אשר יסתלק הסתלק שהוא תמונה הסתלק שהוא משלש וכאשת
הסתלק שהיא משלש השתלק שווי הזויות לשתי מצבות וכאשר
הסתלק זה הנשוא מהסתלק שהוא משלש הסתלק השנוח והתכלית
איננו ראשון. ואמנם הוא מצד הסתלק המשלש אשר יסתלק
הנשוא בהסתלקו ראשון. ולכן אי אפשר מבלתי שנוסיף בזה
התנאי בשנאמר שהוא אשר בהסתלקי ונשארו שאר התארים
הסתלק הנשוא ואשר בשהנמצא והסתלקו שאר התארים נשאר הנשוא.
ואמר זולת שהסתלקו איננו מהסתלק שני אלה. ירצה שאין
הסתלקו מפני הסתלק שני אלה ראשונה ובעצמות אבל מפני הסתלק
המשלש בהסתלק שניהם לא מפני הסתלקם לבד ויהיה זה הנשוא
כולל לשנוח ולתכלית כפי מה שהתנינו מתואר הדבר אשר ימצא
לו הנשיאות כולל ואמר וכאשר היה הענין אמנם הוא כולל למשלש
הנה בהתמצעותו באמצעותו ימצא המופת במשלשים ירצה וכאשר

[Page 100r]
היה נשואות הזויות השוות לשתי נצבות הוא כולל למשלש הנה
בהתמצעות באמצעות המופת הזה למשלש יתבאר מופת זה
לכל מיני המשלשים ואמר והמופת על דרך הכולל אמנם הוא לו
ירצה למשלש. ואבונצר כבר אמר בזה המקום אשר נתנו בהוציא
הנשוא הראשון שהוא מקום מסופק ובלתי מופתי וזה בספרו
בהתכה וזה שהוא חשב שיבוטל בדברים אשר להם יותר מסגלה
אחת וזה שכאשר הסתלק אחת מהסכלות הסתלקה האחרת וכאשר
נמצאה נמצאת האחרת כמו קבול הידיעה והצחוק לאדם כי כאשר
הסתלק ממנו שהוא צוחק הסתלק ממנו מקבל לידיעה וכאשר
נמצא שהוא צוחק נמצא שהוא מקבל לידיעה ואין נשיאות הצותק
על המקבל לידיעה נשואות ראשון כי היה נשיאות במקרה . ואמנם
טעה אבונצר שחשב בארסט״ו בזה המקום שעשה מקומות המציאות
והסלוק המשלח ואין הענין כן. ואמהם עשאו ארסט״ו בבאור וזה
שהוא אמר שהעניין אשר ימצא לו הנשיאות הכולל מכל העניינים
הנמצאים בנושא הוא הענין אשר בנמצא נמצאו והסתלקו שאר
העניינים אשר בנושא נשאר הנשוא נמצא לו וכאשר נסתלק ונשארו
שאר העניינים הנמצאים בנושא הסתלק הנשוא וכאשר התנה בסלוק
והמציאות שני אלה התנאים היה המקום מופתי בלא ספק וזה
שלא יחוייב כאשר הסתלק הצוחק ונמצאו שאר העניינים באדם
שתסתלק הקבלה לידיעה וזה שהוא באשר נמצא הדבור נמצאת
הקבלה לידיעה וכן לא יחוייב כאשר נמצא הצוחוק והסתלק אשר
העניינים הנמצאים באדם שתמצא הקבלה ליגיעה ולכן כאשר עשה
זה המקום בשני אלה התנאים היה מופתי והוא הבין אשר זכר
אבונצר מכוונת ארסט״ו.

(מד) אמר ארסט״ו ואם יחוייב שהמופת מהקדמות הכרחיות
מפני שהידוע אשר ידעהו האדם במופת אי אפשר
שיהיה בחלוף מה שהוא עליו והעניינים ההכרחיים הם העניינים
העצמיים ואלה על שני מינים אחד מהשני מינים הם הנשואים
הנמצאים בגדרי הנושאים והמין האחד הוא אחד משני המקבילים
מן הנשואים הנלקחים נושאיהם בגדריהם הנה מן המבואר שהמופת

[Page 100v]
אמהם יהיה מן העניינים העצמותיים וזה שלא ימנע אם שיהיה
מן העניינים העצמותיים ואם מן העניינים המקריים אלא שהענייני׳
המקריים בלתי הכרחיים.

הפירוש אחר שהודיע סגלות הנשיאות ההכרחיי
והוא היות ההקדמות כמציות וראשונות
ירצה הנה לבאר שהקדמות המופתים יחוייב שיהיו עצמותיות
וישים הבאור בזה באמצעות שהקדמות המופת הכרחיות. ואמר
ואם יחוייב שהמופת יתחבר מהקדמות הכרחיות מפני וזה שאשר
ידעהו האדם במופת והם התולדות הם הכרחיות כי היה זולת
בלתי אפשר שיהיה בחלוף מה שהם עליו והיו התולדות
ההכרחיות. אמנם תגיע ידיעתם בעצמות ר״ל היותם
הכרחיות מהקדמות הכרחיות וההקדמות ההכרחיות עצמותיות
הנה כבר יחוייב שיהיו הקדמות המופת עצמותיות וכאשר היו
העצמותיות שני מינים המין אשר ילקח הנשוא בגדר הנושא והמין
אשר ילקח הנושא בגדר הנשוא הנה מן המבאור שיחוייב שיהיו
הקדמות המופתים אחד משני אלה המינים מן העצמותיות. ואמנם
אמר שהמין האחר אחד משני אלה המקבילים מן הנשואים
הנלקחים נושאיהם בגדריהם לפי שהמקרים העצמותיים אשר הם
יותר כוללים מן הנושאים לעולם מקבילים. ואמר וזה שלא ימנע
שלא יהיה אם מהעניינים העצמותיים ואם מן העניינים המקרים
אלא שהעניינים המקרים בלתי הכרחיים והוא היקש זולת היקש
הראשון אשר באר בו שהקדמות המופת יחוייבו שיהיו הכרחיות וזה
שבהיקש הראשון הניח בו שהקדמות המופתים יחייבו שיהיו
הכרחיות מפני שתולדות המופת יחוייבו שיהיו הכרחיות עוד הניח
שההכרחיות עצמותיות ואולם בזה ההיקש הנה הוא הניח בו
שהקדמות המופתים יהיו הכרחיות עוד אמר והקדמות המופתים
לא ימנעו אם שיהיו עצמותיות או מקריות עוד התנה שאינם
מקריות מפני שהמופת הקדמותיו הכרחיות והמקריות אינם
הכרחיות וחבור ההיקש אשר הוליד זה הנשוה הוא בתמונה השנית
וזה הבאור הוא מחובר מתנאי מתחלק ונשואיי בתמונה

[Page 101r]
השנית. והראשון מההקש נשואיי ויתחבר מן תולדות המופת
הם תולדות הכרחיות והתולדות ההכרחיות יהיו מהקדמות הכרחיות
הנה יוליד שהקדמות המופתים יחוייב שיהיו הכרחיות עוד ילקח
זאת התולדה והוא שהקדמות המופתים הכרחיות ויצורף אליה
שההכרחיות עצמותיות הנה יוליד בתמונה הראשונה שהקדמות
המופת עצמותיות ובאלה ההקדמות ספק וזה שכבר נסתפק במופת
הראשון בהקדמה הנלקחת בה שכל הכרחיות עצמותיות וזה שהרבה
מן האנשים יראו שהנה דברים הכרחיים ואינם בעצמות כמו מציאות
הלובן לשלג והשחרות לזפת וכמו נשיאות הצוחוק על אשר ימכור
ויקנה ובכלל נשיאות הסגלות קצתם על קצת הוא הכרחי ואיננו
עצמי ולכן אמר אבונצר המופת וההכרחיות הנה אמנם נרצה
בהם ההכרחיות העצמותיות ונאמר אנחנו שההכרחיות יקבילים
האפשריות וההכרחיות מהם הכרחיות בעצמות ומהם הכרחיות
במקרה וההכרחיות אשר במקרה הם אפשריות בעצמות. ואולם
ההכרחיות כפי העצמות הנה אין אפשרות בכל אלא במקרה
ונשיאות הסגלות קצתם על קצת הוא הכרחי במקרה אפשרי בעצמו׳
וכן נשיאות הלובן על השלג והשחרות על הזפת והיה המחויב שלא
ימנה בהקדמות ההכרחיות מה שבמקרה לפי שמה שבמקרה לא
יעיין בו הנה מחוייב שיהיה כל הכרחי עצמי ר״ל כל הכרחי בעצמו׳
עצמי. וכן ההקדמה הנלקחת במופת והוא שכל מי שהוא הכרחי
איננו מקרי אמנם תצדק על אשר בעצמות והוא אשר רצה ארסט״ו
וראוי שתדע שההכרחיות בעצמות אמנם ילקחו בנשוא הראשון
לבד והוא שיהיה הנשוא הכרחי לנושא והנושא הכרחי לנשוא וזה לא
ימצא בנשיאות הסוג על המין וזה שהסוג הכרחי למין והמין
אפשרי לו ואמנם ימצא בנשיאות הגדר וההבדל והמקרים
העצמותיים הראשונים.

(מה) אמר ארסט״ו ואם שיספיק בבאור על שההקדמות המופתים
הכרחיות במה שנאמר בפרק כח ואם שנתחיל התחלה
אחרת ונאמר שתולדות המופת הם הכרחיות בלתי מתחלפות ולא
משתנות והמופתים המתהוה שיתהוה מהם זולת אי אפשר

[Page 101v]
שיהיה בחלוף מה שהוא עליו וכאשר היה זה כן הנה ההקדמות
אשר מהם יהיה המופת הם הכרחיות בלתי מתחלפות ולא
משתנות זולת שהאדם כבר יתכן לו שיקיש מהקדמות צודקות
אלא שלא יהיה מהם מופת שמה זולת שיתבאר במופת הנה לא
יתכן אלא מהקדמות הכרחיות מפני כשסגלת המופת אמנם הוא
שיהיה מדברים הכרחיים.

הפירוש אחר שהניח שהקדמות יחויב
שיהיו הכרחיות מפני שתולדות המופתיות
המופתים הכרחיות והוליד מזה שהקדמות המופת עצמותיות
והיה הגעת הקודם בנמשך בהקש התנאי הנאמר שכאשר היו
התולדות הכרחיות שיחוייב שיהיו ההקדמות הכרחיות בו קצת
אמת והיה כבר הניחו בהיקש התנאי על שהוא ידוע בעצמו.
אמר ואם שיספיק בבאור על שההקדמות המופתים הכרחיות
במה שנאמר ואם שנתחיל התחלה אחרת ונאמר ירצה שאם היה
ממה שנאמר כבר אפשר שיהיה בלתי נגלה אצל קצת המתלמדים
הנה כבר ראותי ראוי שנוסיף בבאור זה ואמר שתולדות המופת
עד אמר ולא וישתנות. ירצה שהוא כאשר היה מן השרשים
המונחים לנו הנה שתולדות המופת הם בלתי אפשריות שיהיו
בחלוף מה שהם עליו ובלתי מתחלפות ולא משתנות והיה ג״כ
מן המונח לנו בידוע בעצמו שהמופת אשר יגיע לנו מצדו
זה המין מן הידיעה בעצמות יחויב שיהיה בלא ספק בזה המין
מן המציאות רצוני זולת מתחלף ולא משתנה ולא בכלל אפשר
שיהיה בחלוף מה שהוא עליו כי המופת כאשר היה סבה לזה
המין מן הידיעה הנה כבר יחוייב שיהיה הוא יותר ראוי בזה
הענין לפי שכל מה מי שיהיה סבה לדבר מה הנה הוא יותר
בזה העניין מזה הענין שיהיה לו סבה דמיון זה שהאש אם היתה
סבה לשאר הדברים החמים הנה הוא יותר ראוי בחום. וכן
המופתים אם היו סבה לידיעה ההכרחית הנה הם ראויים
בשיהיו ידועים הכרחיים. וכאשר היה ההיקש אמנם ישיגהו
האפשרות הוה מפני הקדמותיו לפי שמחוייב ממנו הוא הכרחי

[Page 102r]
הנה כבר יחוייב שיהיה ההיקש הנותן הידיעה ההכרחית יתנהו
משני בנים מפני תמונתו והקדמותיו וכאשר היה זה כן הנה
מחוייב שיהיו הקדמות המופת הכרחיות ואמר זולת שהאדם כבר
יתכן לו עד אחרית מה שכתבנוהו הוא הנה רמז ממנו אל שההיקש
תמונתו לא תועיל להיות התולדות הכרחיות אולם אשר תועיל
תמונתו שלא תוליד ההכרחי. ולכן כבר אפשר האדם שיוליד
מהקדמות צודקות בלתי הכרחיות תולדה צודקת אם הכרחיות
ואם בלתי הכרחיות אם זולת בלתי הכרחית הנה בעצמות ואם
הכרחית הנה במקרה ואיך מה שיהיה הנה זה המין מן ההיקש בלתי
מופת.

(מו) אמר ארסט״ו וכבר נבאר שהקדמות המופתים הכרחיות
מפני שכבר אפשר לחולק שיחלוק על אשר חשבו
שהם כבר עשו מופת על דרוש מה מן הדרושים כשיראו שהמופת
אשר הביאו ראייה בו אין הקדמותיו הכרחיות או שכבר אפשר
שיבאר זה הדרוש בזולת אותה ההקדמה ושהם נלקחות מן המלות
ר״ל נצחיות.

הפירוש ואת הטענה הפורסמת על שהקדמות המופ׳
יחויב שיהיו הכרחיות והוא שהחולקים כבר
יחלוקו לאשר יתנו המופת בשיראו שהמופת אשר הביאו בו אין
הקדמותיו הכרחיות ואמר או שכבר אפשר שיבאר זה הדרוש
בזולת אותה ההקדמה ואם רצה יחלקום בזה הענין שיחלקום
בשזה הדרוש אשר הביאו מופת עליו כבר אפשר שיתבאר
בזולת אותם ההקדמות הנה כבר יחשב שזה מאמר הקשה הקשיי
וזה שכבר אפשר שיתבאר הדבר ביותר ממופת אחד. אבל אין
הענין כמו שיחשב כי המופת אם היה מההקדמות הראשונות
ממופת אחד. אבל אין הענין כמו שיחשב כי המופת אם היה
מההקדמות הראשונות אשר הם הסבות שמהם ועמוד טבע זה
הדבר שבקש מופתו והיה האחד אמנם יהיה מסבות
אחדות הנה כבר יתחייב שיהיה המופת אחד כמו שיחוייב שיהיה
הגדר אחד וזה המופת הוא המופת המסכים למעשה הטבע ואם

[Page 102v]
היה המופת הוא אשר מצדו יעשה הדבר הנה כבר יחוייב שלא
יהיה לדרוש אלא מופת אחד וזה מבואר מאד במלאכות
המעשיות ולכך היו המופתים בלא ספק גדרים בכח כמו שנבוא
אחר זה. ואמר ושהם נלקחות מן המלות ר״ל נצחיות ירצה
שהמופת יחסר מפני שהקדמותיו בלתי הכרחיות כמו שיחסר בהיות
הקדומותיי נצוחיות והיות זה בדרוש אפשר באורו במופת אחר
מסוגו.

(מז) אמר ארסט״ו וכבר נראה מבואר מן אלה הדברים שאשר
יחשבו אצל לקחם הקדמות המופת מן העניינים
המפורסמים שהם כבר מצאו הם אנשים בלי לב כמו שיעשו
המטעים אצל מה שיבארו שאשר לו הידיעה ידע מה היא
הידיעה לפי שלא יספיק בהיותם התחלות למופת שיהיו צודקות
אלא שיהיו מיוחסות וראשונות לסוג אשר עליו המופת הנה
יותר ראוי שלא יספיק בשיהיו מופתיות היותם מפורסמות.

הפירוש וכבר מבואר היא ונראה מההקדמות
המופתים שיחוייב שיהיו הכרחיות שאשר
האמינו שיספיק בהקדמות המופתים שיהיו מפורסמות לבד הם
אנשי בלי לב וזה שכאשר לא יספיק בהם שיהיו צודקות אבל
שיהיו עם זה הכרחיות הנה כמה יותר וכמה הוא ראוי שלא
יספיק בהם שיהיו מפורסמות לפי שרוב מן המפורסמות בלתי
אינם צודקות. ואמנם דמה פעלתם בפועל המטעים והם אשר
יטעו בכוזב שהוא צודק לפי שהמטעים כמו שיטעו בתאר
מתארי הקדמות המופתים והם היותם צודקות ויחשבו
שהכוזבות צודקות כן אשר יחשבו שהמפורסמות צודקות פעלתם
ופעלת המטעים אחת בסוג לפי שכל אחד מהם טפה הצודק אלא
שההבדל ביניהם שהכזב אשר טעה בו ההטעאיי הוא כולל וברוב
ואשר טעה או מי שחשב שהוא מספיק בצודקות שיהיו מפורסמות
הוא כזב חלקי וזה שלא יקרה להקדמות המפורסמות שיהיו כוזבות
בכל. ואמר אצל מה שיבארו שאשר לו הידיעה ידע מה היא
הידיעה נתן דמיון למאמר המטעים נלקח מן הבלבול והוא

[Page 103r]
השתוף אשר יהיה מפני הרכבת המלה ויתחבר כן אשר לו
הידיעה בדבר מה הנה הוא ידע הדבר שהידיעה בו והדבר
אשר לו הידיעה בו הוא הידיעה הנה אם כן אשר לו הידיעה
בדבר מה לו הידיעה בידיעה. ואופן ההטעאה שמאמר האמר
ומי והיא הקטנה שלו הידיעה ידע הדבר אשר לו הידיעה יתכן
שישיב הנסתר כלו על הידיעה ועל הידיע והוא צודק על הידועו׳
כוזב על הידיעה ויחשוב ההטעאיי לשתוף המלה שהוא צודק על
הידיעה ויתחייב ממנו אשר ידע דבר מה שידע מה הוא הידיעה
ואמר מיוחסות ירצה שיהיו מטבע הסוג המעויין. ואמר וראשונות
לסוג ירצה שיהיו נשואות עליו הם ומקבילום אם היה הנשוא בם
מקרה נשוא על הסוג מדרך מהו ואם היה זולת מקרה ויהיה נשוא
מיוחד. והמיוחסות לפי הנראה מסברת ארסט״ו הם העצמיות ואולם
אבונצר הנה הוא יראה שמן העצמיות מה שיחלק סוג סוג
המלאכה וכבר זכרנו בזה במה שקדם ונדבר בו במה שאחר זה.

(מח) אמר ארסט״ו וכבר יראה שהמופת יהיה מהקדמות
הכרחיות מפני שאשר אין אצלו הידיעה בעלה
אשר בעבורה העניין נמצא עליו המופת הנה לא ידע. כמו מי
שיחשב שכבר ידע שא׳ נמצא ב׳ג׳ מן ההכרח באמצעות ב׳ זה
והאמצעי אשר בו ידע איננו הכרחי כי זה לא ידע בעלה מפני
שידיעתו שהנשוא נמצא לנושא מן ההכרח לא יהיה מצד האמצעי
וזה שהאמצעי כבר אפשר שיסתלק והתולדה הכרחית.

הפירוש יאמר שכאשר יודע באמצעי זולת בלתי
הכרחי מציאות נשוא מה לנושא הנה זה
בהכרח לא ידע מצאות זה הנשוא לנושא בעלתו לפי שאשר ידע
בעלה הנה כבר ידע בהכרח התולדה מצד האמצעי ואשר ידע
באמצעי זולת בלתי הכרחי הנה לא ידע בהכרח התולדה מצד
האמצעי כי היה האמצעי אפשר מתחייב משתי אלה ההקדמות
בתמונה השנית שאשר ידע באמצעי זולת בלתי הכרחי הנה לא ידע
ידעהו בעלה וכאשר הצטרף אל זאת התולדה שהמופת יודעה
בעלה הוליד מזה בתמונה השנית ג״כ שאשר יודע באמצעי זולת בלתי

[Page 103v]
הכרחי הנה לא יודע במופת וכאשר היה אשר יודע במופת
אם שיודע באמצעי הכרחי או בזולת הכרחי ואשר יודע נאמצעי
זולת שאינו הכרחי הנה לא יודע במופת הנה מחוייב שיהיה
אשר יודע במופת יודע באמצעי הכרחי וכח זה המאמר גם כן
כח היקש תנאי. ואמר מפני אין אצלו ידיעה בעלה אשר
בעבורה העניין נמצא עליו המופת הנה לא ידע היא תולדת
ההיקש השנית. ואמר כי זה לא יודע בעלה מפני שידיעתו עד
סוף הפרק הוא באור ההקדמה הנאמרת שאשר יודע באמצעי
זולת הכרחי בעצמו לא ידעהו בעלה ר״ל תולדת ההיקש הראשון
וחבורו הוא כן אשר ידע בעלה ידע שהנשוא לנושא נמצא בהכרח
מצד האמצעי ואשר ידע שהנשוא נמצא לנושא בהכרח מצד האמצעי
זולת בלתי הכרחי לא ידע שהנשוא נמצא בהכרח מצד האמצעי
ואמר וזה האמצעי כבר אפשר שיסתלק והתולדה הכרחית הוא
באור להקדמה הנאמרת שאשר ידע באמצעי זולת הכרחי לא
ידע שהנשוא נמצא לנושא הכרחי מצד האמצעי. וזה שהאמצעי
יסתלק והידיעה נשארת ומה שיגיע הידיעה ההכרחית מצדו אין
ראוי שיסתלקו ותשאר הידיעה.

(מט) אמר ארסט״ו ועם זה הנה אם יהיה האדם ידע
באמצעי שאינו הכרחי הנה יהיה ההיקש נמצא
והאדם נשאר והתולדה אשר כבר התבארה בהקש נשארת ולא
התבאר בה הידיעה הנה אם כן לא תגיע הידיעה מפני שהאמצעי
כבר אפשר הסתלקו וכאשר היה הענין בהשארות ההיקש והמקיש
והדרוש המבואר ונפקדה הידיעה הנה יהיה הדרוש זולת בלתי
ידוע ולא במה שקדם ג״כ ולא שיהיה האמצעי זולת בלתי מסתלק
אבל הוא אפשר שיהיה מסתלק ולא בידיעת הדבר במופת אבל
תפול הידיעה בו במה שהוא אפשר לא על שהוא בלתי אפשר
שתפול הידיעה במה זה הכרחי כי לא ימנע מונע משיהיה הגבול
האמצעי זולת הכרחי והתולדה הכרחית מפני שכבר אפשר
שנקיש על תולדה הכרחית מהקדמות בלתי הכרחיות.

הפירוש כאשר היה הגבול האמצעי אמנם יודע

[Page 104r]
מעניינו שהוא נמצא לבד ושוה היה בזה העניין בעצמו שיהיה
בלתי הכרחי או יהיה הכרחי ולא נדעהו אנחנו הנה לא יועיל מן
מידיעה בתולדות זולת שהיא נמצאת לבד ואם היה מטבע
האפשר אפשר שיסתלק הגבול האמצעי ולא נשער אנחנו
בהסתלקותו ויהיה ההיקש אצלנו נמצא ובפעל והידיעה בתולדה
בלתי נמצאת. לפי שאשר יהיה אצלנו מן הידיעה בתולדה הוא
מחשבה לבד לא ידיעה. ולכן יקרה מה שאמר והוא שהאדם
כאשר ידע דבר באמצעי שהוא בלתי הכרחי שיהיה ההיקש
נמצא בפועל והמקיש נשאר והתולדה אשר התבארה בהיקש
נשארת והיא זולת הלתי מבארת הצדק וזה שכאשר נפסד הגבול
האמצעי ולא נדע אנחנו בהפסדו קרה שתהיה הידיעה מחשבה
ולכן אמר והנה לא תגיע הידיעה מצד שהאמצעי כבר אפשר
הסתלקותו ואמר וכאשר היה הענין בהשארות ההיקש והמקיש
והדרוש ונפקדה הידיעה הנה יהיה הדרוש בלתי ידיעה ולא במה
שקדם ירצה הנה יהיה הדרוש בלתי ידוע לנו בעת הפסד הגבול
האמצעי ואם היינו חושבים שהוא ידוע מצד שאין אצלנו ידיעה
בהפסד הגבול האמצעי ואמר ולא במה שקדם גם כן ירצה שהדרוש
לא יהיה ידוע לנו אצל זמן מלאת הגבול האמצעי באמתתו כי
היתה זאת הידיעה אפשר שיחשוב מחשבה. ואחר שהגיד
כמה שיקרה משנוי זאת הידיעה בעת הסתלק הגבול באמצעי
זכר ג״כ וכאשר בעת מציאותו. ואמר ולא שיהיה האמצעי זולת
בלתי מסתלק אבל שהוא אפשר שיהיה מסתלק בידיעה הדבר
במוםפת ירצה שכמו זה האמצעי אמנם יתן בענין מציאותו מן
הידיעה בתולדה שהיא המצאת לבד לא שהיא הכרחית והוא אשר
יתנהו המופת וכאלו אמר ולא שיהיה באמצעי זולת בלתי מסתלק
אבל הוא אפשר שיסתלק ובלתי מגיע מפני זה האמצעי הידיעה
בדבר על דרך הידיעה המגיע מן המופת. ואחר שכבר אפשר
שתגיע מדמיון זה האמצעי ידיעה הכרחית במקרה אבל אמר
תפול הידיעה בו על שהוא אפשר לא על שהוא בלתי אפשר שתפול
הידיעה במה זה צורתו הכרחי ירצה אבל כבר יפול מצד דמיון

[Page 104v]
זה הגבול האמצעי ידיעה הכרחית במקרה כי היה זה אפשר
לפי שאנחנו לא נרצה באמרנו שהוא לא תפול הידיעה בו
בעצמות שוה בלתי אפשר כלל אבל אמנם רצה הוא לא תפול
הידיעה בו בעצמות כי לא ימנע מונע כמו שאמר כדי
שיהיה הגבול האמצעי איננו בהכרח ותהיה הידיעה בתולדה
הכרחית והמפרשים יתנו משל בזה המקום במאמר האומר כל
אדם ילך וכל מי שילך חי הנה יהיה התולדה הכרחית והיא שכל אדם
חי וההקדמה הקטנה אפשרית והיא אמרנו כל אדם ילך ואמנם
יקרה זה בהיקש כאשר היתה ההקדמה החכרחית היא הגדולה
בה על הכל הצודק בכל החמרים רצוני שיהיה א׳ דרך משל בהכרח
נשוא על מה שיתואר בב׳ היה תואר אפשרי או מצואיי משולח
או הכרחיי. הנה כח בכמו זאת ההקדמה רצוני הקדמה היתה
הכרחית או אפשרית או נמצא משולת בפועל היתה התולדה
הכרחית בענין במשל הקודם. ואמנם יאמר בזה שהוא במקרה
לפי שאין כל הנשיאות הכרחי ימצא בו זה הענין ולכן לא ישים
ארסט״ו בזה המין מן התערבות צד התולדה בו נמשך לצד
ההקדמה הגרולה כפי מה שזכרו בספר ההיקש ובארנו
אנחנו סברתו בזה המקום. ואולם כאשר היתה הגדולה אפשרית
הנה אין ראוי שתהיה התולדה הכרחית וזה המין הוא אשר רמז
אליו באמרו מפני שכבר אפשר שנקיש על תולדה הכרחית
מהקדמות בלתי הכרחיות ר״ל כאשר היתה ההקדמה הגדולה
הכרחות בזה התנאי.

(נ) אמר ארסט״ו ואולם כאשר היה הגבול האמצעי הכרחי
הנה התולדה הכרחית ג״כ בלא ספק בעצמות כמו
שכאשר היו ההקדמות צודקות תהיה התולדה בלא ספק צודקת
כמו שיהיה א׳ על ב׳ מן ההכרח וב׳ על ג׳ מן ההכרח הנה אם כן
א׳ על ג׳ מן ההכרח הנה אבל אם לא תהיה התולדה הכרחית
הנה לא יהיו ההקדמות הכרחיות אלא אם תהיה התולדה והוא
א׳ על ג׳ איננה מן ההכרח ושתי ההקשמות א׳ב׳ג׳ שתיהם הכרחיות
והתולדה משתי אלה הכרחיות אלא שכבר הונחה זולת הכרחית וזה
שקר.

[Page 105r]
הפירוש אחר שבאר שבאשר היה הגבול האמצעי
איננו הכרחי שלא יחויב שתהיה התולדה
הכרחית בעצמות אבל אם היה היו במקרה רצה שיבאר
הפוך זה והוא שכאשר היה הגבול האמצעי הכרחי ארצה הקדמות
ההיקש שהתולדות יהיו הכרחיות. ואמר ואולם כאשר היה הגבול
האמצעי הכרחי ירצה לשתי הקצוות וזה כשהיו הקדמות ההיקש
הכרחיות ואמר הנה התולה תהיה הכרחית בלא ספק תמיד כמו
שהוא ו׳ כאשר היו ההקדמות צודקות תהיה התולדה צודקת בל׳
ספק ירצה שהענין בהיות צד התולדה ההכרחית נמשך בעצמות לצד
שתי ההקדמות ההכרחיות דומה בהיות צדק אמתית התולדה
נמשך בעצמות לצדק שתי הקדמות כי היו כל שתיהן את גבולות
נקשרות רצוני בזה שהמופת עליהם אחד. וכבר התבאר בספר
ההיקש שכאשר היו ההקדמות צודקות שהתולדה בלא ספק תהיה
צודקת. ובדמיון זה יתבאר שכאשר היו שתי ההקדמות הכרחיות
שהתולדה תהיה הכרחית וזה יתבאר בהיקש אם שהתמונה בתמונה
שהראשונה הנה מעניין הנאמר על הכל ואם בשנייה ואם בשלישית
הנה בתשובתם אל התמונה הראשונה. ושאר הפנים אשר נאמרו
שם והמשל אשר הביא בוא בתמונה הראשונה. ואחר שאמר
כי כאשר שתי ההקדמות הכרחיות שהתולדה תהיה הכרחית שיתחייב
מזאת ההגעה כי כאשר לא תהיה הכרחית שההקדמה שההקדמות
לא תהיינה לא תהיה הכרחיית ואמר הנה אם לא תהיה התולדה
הכרחית לא יהיו ההקדמות הכרחיות עוד באר זה הדרך החלוף והוא
הצד אשר יתבאר בו אם נשנה מקביל הנמשך יתחייב ממנו
סליק מקביל הקודם ואומר אלא אם תהיה התולדה והיו א׳ על ג׳
איננה מן ההכרח ושתי הקדמות א׳ב׳ג׳ הכרחיות והתולדה משתי
אלה הכרחיות אלא שכבר הונחה זולת בלתי הכרחית וזה שקר.
ירצה ואולם אם תהיה התולדה בהיקש הקודם אשר הנחנו הקדמותיו
הכרחיות זולת בלתי הכרחיות הנה כל השתי הקדמות או אחת
מהן יהיו בלא בפק בלתי הכרחיות. דמיון זה כי כאשר נשאנו
א׳ על ב׳ וכו׳ על ג׳ ותהיה התולדה א׳ על ג׳ הנה אומר שא׳ על ג׳

[Page 105v]
אם לא תהיה הכרחית הנה לא תהיינה שתי הקדמות הכרחיות
מופת זה שאם היו שתי ההקדמות הכרחיות מחויב שתהיה
התולדה הכרחית כפי מה שהתבאר בספר ההיקש וכבר הונחה
זולת בלתי הכרחית זה חלוף לא יתכן ומה שיחוייב ממנו השקר
הנה הוא שקר והוא מה שהנחנו מהיות התולדה בלתי הכרחיות
וההקדמות הכרחיות. ואמנם רצה להודיע בזה שלא יחויב
באשר היתה התולדה הכרחית שיהיו ההקדמות הכרחיות לפי
שאם חוייב זה חוייב שישנה בהיקש התנאי הנמשך בעצמו
ויוליד הקודם בעצמו וזה בעצמו יקרה לתולדה בצדק עם ההקדמות
רצוני שכאשר היו ההקדמות צודקות היו התולדות צודקות ולא
יתהפך זה רצוני שכאשר היתה התולדה צודקת שיהיו ההקדמות
צודקות. אבל אשר יתחייב שכאשר לא תהיה התולדה צודקת
שיהיה בהקדמות כזה ואלה כולם דברים כבר השלימו הושלמו
בספר ההיקש ואמנם זכרם הנה לבד.

(נא) אמר ארסט״ו ואולם אם ידע האדם ענין מה במופת
הנה מחוייב שתהיה הידיעה בו הכרחית וכאשר
היה זה כן הנה מחוייב האמצעי אשר בו ידע הדבר במופת
הכרחי. ואם לא תפול בו הידיעה באמצעי שהוא הכרחי לא ידע
למה הוא ולא אם הוא אבל אשר ידעהו על זה הענין הוא על
אחת משני פנים אם שיחשוב מחשבה שהוא ידע והוא לא ידע
כאשר יחשוב בדבר אשר איננו בהכרח שהוא הכרחי או לא
יחשוב ולא ו׳ מחשבה זולת ידיעת הדבר אם שהוא נמצא
למה הוא באמצעיים רבים או באמצע אחד.

הפירוש אמרנו ואולם אם ידע האדם ענין מה
במופת הנה מחוייב שתהיה בו הכרחית
יהיה הנה כבר נראה שכאשר הנחנו שכבר נדע דבר מה במופת
שהוא חוייב שתהיה הידיעה בו הכרחית והיא הידיעה אשר לא
תשתנה אל מחשבה ומחויב יחייב שיהיה האמצעי אשר מצדו
תגיע לנו זאת הידיעה הכרחי ושיהיה יותר ידוע בזה מזה
הענין לפי שכל תאר שיגיע מפני דבר מה הנה אותו הדבר יותר

[Page 106r]
ראוי באותו התואר מאותו הדבר ר״ל התואר אשר תגיע
למסובב מצד הסבה עוד אמר ואם לא תפול בו הידיעה
באמצעי שהוא הכרחי לא ידע לו למה הוא ולא אם הוא ירצה
ואם לא תגיע הידיעה למעיין בדבר באמצעי שהוא הכרחי
אבל באמצעי זולת הכרחי הנה לא תגיע לזה המעיין ידיעה באותו
דבר לא ידיעה בסבתו אם היה הדרוש סבתו ולא ידיעה במציאותו
אם היה הדרוש מציאותו לבד ולא ידיעה בכל שניהם היה
הדרוש שניהם ואמנם רצה שאשר ידע הדבר באמצעי זולת
בלתי הכרחי לא יגיע לא מין ממיני המופתים לא מופת למה
ולא מופת אם רצוני לא מופת המציאות ולא מופת הסבה
ולא מופת המשלה והוא אשר כולל שני העניינים יחד ואמנם היה
זה לפי שהמופתים המשלחים ומופתי הסבות אמנם יהיו מפני
הסבות מהסבות ההכרחיות ומי שיגיעלו הידיעה בסבה זולת בלתי
הכרחית הנה לא תגיע לו הידיעה בסבת הדבר ומי שהגיע לו
המציאות לבד הנה אמנם הגיע לו זה מצד המקרים וההכרחיים והם
העצמותיים אשר נושאו קודם ומי שתגיע לו היגיעה במציאות
מפני מקרה בלתי הכרחי הנה לא תגיע לו ידיעה במציאות הדבר
ולכן אמר אחר זה אבל אשר ידעהו ועל זה הענין הוא על אחד
משני פנים אם שיחשוב מחשבה שהוא ידע והוא לא ידע כאשר
יחשב בדבר אשר איננו הכרחי שהוא הכרחי או לא יחשוב. ירצה
ובעבור זה מי שידע הדבר באמצעי בלתי הכרחי לא ימנע עניינו
מאחד משני עניינים אם שיהיה בטעות ויאמין במה שאיננו
הכרחי שהוא הכרחי ואם שידע שאין אצלו ידיעה. ואמנם רצה
שהאנשים מקבצים על זה המשפט מי שאצלו ידיעה ומי שחשב
שאצלו ידיעה רצוני מאמר האומר שהידיעה ההכרחית אמנם
תגיע מאמצעי הכרחי לפי שכל מי שיביא הידיעה באמצעי יביא
זה הענין. עוד אמר ולא מחשבה זולת ידיעת הדבר אם הוא
נמצא או למה הוא באמצעיים רבים. ירצה ולא מחשבה יותר
גדולה ממחשבת מי שיגע מציאות הדבר ולמה הוא באמצעיים
רבים או באמצעי אחד ויהיה האמצעי או האמצעיים זולת הכרחיים

[Page 106v]
אם היה מה שנפל בתולדה בריא וודאי מן אמרו אמתי וצודק או
באמצעי אחד הנה יהיה במאמר חסרון ויסבול שיהיה באמצעי
אחד טעות ואמנם הוא לא באמצעי אחד ולפי זה הבאור יהיה
שעור הדבור המאמר ולא מחשבה זולת מחשבת מי שידע הדבר
באמצעיים רבים לא באמצעי אחד וזה שכבר התבאר שהאמצעי
ההכרחי אחד ויורה על אמתת זה הבאור ושמה שנפל בתולדה
טעות מה שנפל בהעתקת מתי המפרש והוא אמר מקום זה
או לא יחשוב ולא מחשבה ג״כ היתה אצלו מענין הדבר שהיה יודע
שהוא נמצא באמצעיים או היה אצלו משפט מעניינו למה היא
באמצעיים גם כן על דמיון אחד.

(נב) אמר ארסט״ו והמקרים אשר אינם עצמותיים על הדבר
הצד אשר נגדרו לא יהיה עליהם מופת מפני שאין
דרך אל שיהיה לתולדותם הכרחיות מפני שהנשוא בהם כאשר היה
מקרה אפשר שימצא ושלא ימצא והמקרה אשר ירצה בו בזה המקו׳
הוא אשר כבר בארתי עניינו.

הפירוש ירצה במה (שחשב) שאחשוב שבאמצעיים אשר אינם
הכרחיים עדרו מן המקרים הבלתי עצמותיים
והמקרים אשר אינם עצמותיים על המין אשר גדרתי העצמותיות
לא יהיה מופת מהם מפני שאין דרך שיהיה מהם תולדה הכרחיית
בעצמות וכבר אמרנו שתולדת המופת שיהויב שתהיה הכרחית
ואמנם לא יחוייב שיהיה מהם תולדה הכרחית מפני שהנשוא
בהם אשר הוא הגבול (האמצעי) כאשר היה מקרה אפשר שיפרק בו
המקרה הוא אשר אפשר שימצא ושלא ימצא. ואמר והמקרה אשר
ארצה בו בזה המקום הוא אשר כבר בארתי עניינו ירצה אשר
שומר באחד מרשמיו בספר הנצוח שהוא אשר אפשר שימצא
ושלא ימצא ואמנם אמר זה לשמור מהמקרים המחוייבים.

(נג) אמר ארסט״ו אלא של אדם שיספק ויאמר אם לא תהיה
התולדה מכמו זה הכרחית מה הסבה בהנחת הקדמות
שיחוייב מהם כמו זאת התולדה יואמר שהאדם אמנם לא יספק
ישתדל להוליד מן ההקדמות תולדה הכרחית אבל אמנם יספק

[Page 107r]
ישתדל להוליד התולדה מחוייבת להקדמות אשר ישפטם יניחם
מהשואל שמן ההכרח שהם צודקות אם היה מה שיקבל אותו
מן ההקדמות יקבלם על שהם צודקות.

הפירוש אמר אלא של אדם שיסופק במה שנאמר
שהתולדה ההכרחית תהיה מהקדמות הכרחיות
וזה תהיה מדמיוני אלה ההקדמות רצוני אשר הם צודקות בלתי
הכרחיות תולדה הכרחית מה הסבה בשיניח האדם בשאלה
ההקדמות בזה ראוי שיהיה בזה התאר ההכרחיית צודקות בלתי
הכרחיות ויחשב שהוא יחייב שיחוייב מהם תולדה הכרחיות ירצה
אם הנחנו שהתולדות ההכרחיות יהיו מהקדמות הכרחיות הנה
לאומד שיאמר שמחייב מזה שלא תהיה תולדה הכרחית מההקדמו׳
בלתי הכרחיות ולא יהיה הנה הקש כלל מוליד אלא אם יהיה ההקדמות
ההכרחיות וזה חילוף מה שהתבאר בספר ההיקש. עוד הביא
התר הספק ואמר ויאמר שהאדם אמנם לא יספק ישתדל להוליד
מן ההקדמות תולדה הכרחית אבל אמנם יספק ישתדל להוליד
תולדה מחוייבת להקדמות אשר יניחם השואל שמן ההכרח שהם
צודקות. ירצה שהמסתפק שהמשתדל בזה הספק יחוייב
בשיאמר לו לא יניח האדם ההקדמות ויקבלם ובכלל יעשה היקש
באשר ספק השתדל בדרוש מה ורצה הולידו מאותם ההקדמות כדי
שיוליד מהם תולדה הכרחית בטבעה אבל אמנם יניח הקדמות כאשר
סופק השתדל בדרוש ויעשה היקש להוליד מן ההקדמות אשר יקבלם
תולדה יהיה חיובה מאותם ההקדמות הכרחי לא שיהיה הם בעצמם
הכרחיות ואמרו אבל אמנם יספק ישתדל להוליד ירצה אבל אמנם
יספק ישתדל בדרוש מקבל ההקדמות ר״ל אמנם יקבל ההקדמות
כאשר ספק השתדל בדרוש להוליד תולדה מתוייבת להקדמות אשר
יקבלם חייב הכרחי לא תולדה הכרחית ואם היו ההקדמות צודקות
היתה היא הלא ספק צודקת ואם לא יהיו צודקות לא יחוייב
שתהיה צודקת. ולכן כאשר אמר שמן ההכרח שהיא שהם צודקות
הוסיף ואמר אם היה מה שיקבלהו מן ההקדמות יקבלם עד על שהם
צודקות ירצה שאמנם יחוייב מאותם ההקדמות חייב הכרחי שתהיה

[Page 107v]
התולדה צודקת אם יהיה ההקדמות צודקות אשר יקבל ואם
לא הנה לא יהיה שם צודק אלא נפש לבד ר״ל היות התולדה
נמשכת במציאותה להקדמות בהיקש תמים התמונה על צד מה
שימשך הנמשך לקודם כי הנמשך במתדבק בטבע ימשך הקודם
כאשר הניח הקודם נמצא ואם היה הקודם צודק היה הנמשך
צודק בהכרח ואם לא יהיה לא יחוייב שיהיה הנמשך צודק אבל
החיוב עצמו הוא בלא ספק צודק וכן הענין בכל היקש תמים
החבור חיוב התולדה ממנו צודק והכרחי ואולם היות
התולדה צודקת הנה הוא דבר נקנה לה מטבעי ההקדמות.

(נד) אמר ארסט״ו ואחר שהיו דברים ההכרחיים בענין ענין
מן העניינים הם הנמצאים בעצמות ועל הכל הנה
הוא מבואר ונראה שדרושי המופת הם עניינים עצמותיים
והדרושים המקריים לפי שהם אינם הכרחיים אין דרך אל שתפול
הידיעה בהם מן ההכרחי.

הפירוש אחר שספר שהקדמות המופת יחוייב ג״כ
שיהיו עצמותיות ועל הכל ונשואות נשיאות
ראשון לקח לספר שדרושי המופתים יחוייב שיהיו ג״כ עצמותיים
וראשונים ואמר ואחר שהיו הדברים ההכרחיים עד אומרו הנה
מבואר נראה ירצה ואחר שהיו הדברים ההכרחיים הם הדברים
הנמצאים בעצמות וראשונות והיו דרושי המופתים הכרחיים הנה
הוא מבואר שיחוייב מזה שיהיו דרושי המיפתים עצמותיים
וראשונים וכבר נפל למפרשים בזה ספק גדול וזה שאם היה הנשוא
נשיאות הראשון אשר הוא ינשא על הדבר לא מצד זולתו והתולדה
אמנם תנשא על הדבר מצד הגבול האמצעי הנה לא ימצא בעת מן
העתים תולדה תנשא נשיאות ראשון והיה אלכסנדר בעבור זה
הספק במה השתדל לפי מה שכתב שחקה לבאר ממנו טמאסטיוס
אל שיבאר ושענין ראשון בתולדה הוא שיהיה מהקדמות
ראשונות. ותקשהו תמאסטיוס בשזה אמנם ימצא לקצת התולדות
וזה שהתולדות שני מינים מין ההקדמות ידועות בעצמם ומין מה
מהקדמות הם תולדות מדמיוני אלה ההקדמות ולפי זה יהיה זה

[Page 108r]
הבאור חלקי ובלתי מועיל בו בכל הדרושים. ואנשים יראו
שארסט״ו לא יתנה בתולדות הנשיאות הראשון וזה שארסט״ו
אמנם אמר הנה מבואר ונראה שדרושי המופת אמנם הם
עצמותיים ולא יאמר בו ראשון וזה הוא אשר יסבור אליו
תמאסטיוס. והנה נעיין אם יחוייב ממאחרו שהקדמות המופת
כאשר היו עצמותיות וראשונות שיחוייב שיהיו התולדות ראשונות
ונאמר שכבר הקדמנו יאמרנו שהראשון יובן ממנו שני עניינים.
אחד מהם שהוא אשר לא ינשא על הדבר מפני טבע אחר אם
יותר כולל מן הנושא ואם יותר מיוחד ואם שוה וחשני שיהיה
הנשוא נשוא על הנושא לה מפני עלה תחייב מציאותו בנושא.
וזה והראשון ישתתפו ששתיהם ינשאו מזולת מבלי אמצעי ויובדל
כשאחד יהיו הראשון משניהם כבר ינשא באמצעי הוא סבת מציאות
בנאמר הנושא ואם היה שלא ינשא באמצעית הוא טבע אחד
מורכב זולת טבע הנושא ואולם השני הנה לא ינשא באמצעי כלל
והראשון הוא כמו נשיאות הזויות השוות לשתי נלבות על
המשלש כי זה הוא ראשון למשלש לפי מה שבאר בו ארסטוט״ו
והוא נמצא למשלש לא מפני טבע אחר אלא שהוא ראשון בענין
שלא ינשא באמצעי על המשלש וכאשר היה זה כן הנה זה הענין מן
הראשונות הוא מותנה בהקדמות עצמם ובתלדות לפי שאם לא
יותנה בתולדות לא יהיו בדרושים מדרך מה הוא ולא מבארים לטבע
אשר ימצא לו ולא בעצמות. וזה הדבר כבר בארו בו ארסטוט״ו
הנה אם כן הראשון בדרושים הוא אשר ידרש מציאותם בנושא
לא מפני מציאותם בטבע אחר לא יותר כולל ולא יותר מיוחד ולא
שוה ומבואר שזה המין מן הנשיאות הנה הוא שיותנה בהקדמות
כל מיני המופתים השלשה ר״ל מופת הסבה ומופת המציאות ומופת
המשלח והוא הכולל השני עניינים וזה שהסבות המיוחדות אשר ילקחו
גבולם אמצעיים דרכם שלא ינשאו על הנושא מפני טבע אחר בחלוף
הסבות הכוללות וא״ב זה התנאי משתתף להקדמות ולתולדות
וכאשר התנה בהקדמות נמצא בו עניין הראשון השני והשני וכאשר
התנה בתולדות נמצא בו עניין הראשון. הראשון וכאשר על ראשונותו

[Page 108v]
ולא יתחייב ממנו ספק ולכן מיוחד הוא להתנות העניין השני
מן הנשיאות הראשון בהקדמות המופתים המשלחים ומופתי
הסבות וזה הוא אשר יקראהו ארסט״ו הנשוא מזולת אמצעי
והסבות הקרובות ולא יקראת ראשון ואמנם אשר יקראהו ראשון
הנה הוא עניין הראשון אשר בארנו ותנאו מספיק בשני עניינים
כולם והניחו וזה שכאשר היה נשוא הדרוש נשוא על נושאו לא
מפני טבע אחר היה הגבול האמצעי הכרחי בזה התאר ואם היה
סבה מסבות הגבול הדגול היה מיוחד בנושא ואם היה העניין
מתאחר ממנו היה ג״כ מקרה מיוחד הנה כבר נראה מזה שהנשיאות
שיהיה ראשון כאשר לא נותנה כדרוש לא ימצא בהקדמות וזה
חלוף מה שחשבו המפרשים וכן יראה ג״כ שכאשר נמצא בהקדמות
נמצא בלא ספק בתולדות הנה אם כן בחיוב מן המחויב ראוי
שיובן מאמרו הנה מבואר נראה שדרושי המופת הם עניינים
עצמותיים ר״ל עצמותיים ראשונים ושהוא אחד מה שיאמר
עליו שם עצמותי וראשון כמו שקדם. והראיה על שהוא רצה
זאת התולדה אמ׳ ואחר שהיו הדברים ההכרחיים בעניין עניין
מן העניינים הם נמצאים בעצמות ועל הכל הנה מבואר ונראה
שדרושי המופת הם עניינים עצמותיים. וכבר בארנו אנחנו צד
זה החיוב ואמתתו ואיך ענין שיובן מהעצמותי זה העניין
הכולל.

(נה) אמר ארסט״ו ולא ג״כ לו היו מן המקרים הבלתי הנפרדים
אלא שהם אינם בעצמות במדרגת ההקשים אשר
יהיו מהסימנים והאותות אשר אין לנו שנאמר באמתות שהם
מופתיים לפי שהם יולידו הקודם מן המתאחר לפי שראשונה
היתה הלידה אחר כן החלב וראשונה היתה האש עוד שנית העשן
ולא העניינים העצמותיים יודעו ידיעה אמתית זולת אלא שיודעו
בעלה.

הפירוש אחד שהגיד שהקדמות המופתים יחוייבו
שיהיו עצמותיות וראשונות והיו העצמותיים
שני מינים מקריים ועצמיים רצוני אם עניינים מתאחרים

[Page 109r]
מן הנושאים ואם קודמים עליו והיתה כוונתי הראשונה אמנם
הוא הדבור בתנאי המופת המשלח אשר יקנה הידיעה אשר
היא בסדר התכליתי מן האמת. אמר ולא גם כן לא לו היו מן
המקרים הבלתי נפרדים אלא שהם אינם בעצמות ירצה ולא יספיק
גם כן בהקדמות המופת המשלת שיהיו מן המקרים העצמותיים הבלתי
נפרדים אשר אינם עצמותיים ואמר מן המקרים הבלתי נפרדים
ירצה בו המקרים העצמותיים ואמר אלא שהם אינם בעצמות ירצה
בו שאינם נמצאים בעצמות הנושא ר״ל שיעמד בהם נושא הדרוש
אם היה הגבול האמצעי במופת סבה לשתי הקצוות יחד או בלתי
נמצא בעצמות הנשוא הדרוש אם היה הגבול האמצעי סבת
הגדול לבד. עוד אמר במדרגת ההקשים אשר יהיו מן הסימנים
והאותות ירצה שהגבולים האמצעיים אשר יהיו מן המקרים
העצמיים אמנם יהיו מההקשים אשר יקראו הראויות והוא אשר
יהיה הגבול האמצעי בהם סימן מסמני הגבול הגדול ואות
מאותותיו עוד אמר אשר אין לנו שנאמר שהם מופתים ירצה
ואמנם אנחנו נאמר שהמופת המשלח אין ראוי שיהיה הגבול
האמצעיים בו מן הסמנים והאותות הנמצאות לגבול הגדול כמו
מה שימצא זה במופתים אשר יקראו הראיות מפני שאלה
המופתים אינם באמתות ולא בתכלית מופתיים והמופת המשלח
הוא אשר יתן האמת אשר בתכלית עוד הביא הסבה אשר מפניה
אינם ההוראות מופתים ואמר לפי שהם יולידו הקודם מן
המתאחר לפי שראשונה היתה הלידה אחר כן החלב וראשונה
היה האש עוד שנית העשן. ירצה לפי שיוליד הקודם בם מפני
המתאחר כמו שיבאר מבאר שזאת האשה יולדת מפני שלה
חלב וזה המקום בו אש מפני שבו עשן כי זה הוליד הקודם
במתאחר לפי שראשונה היתה הלידה עוד אח״כ החלב ר״ל שהלידה
היא הסבה במציאות החלב וכן האש הוא הסבה במציאות
העשן. והמופתים המושלחים בהפך זה רצוני שיתבאר בם המתאחר
הקודם כמו שיבאר מבאר שזאת האשה בעלת חלב מפני שהיא
יולדת ואמר ולא העניינים העצמותיים יודעו ידיעה אמתית וזולת

[Page 109v]
זולת שיודיעו בעלה ירצה שאין ידיעתו הקודמים מן המקרים
העצמיים במתאחרים הוא דועה בלתי אמתית לבד אבל אין
המקרים אשר יושמו גבולם אמצעיים בדמיונו אלה המופתי׳
יודיעו ידיעה מאמיתית ר״ל בתכלית אלא שיודיעו בסבותם
ולזה הענין כבר הנחיש אבן סינא לזה המין מן המופתים
רצוני הראיות. והנה יבא הדבור בזה אצל זכרו למופתי
הראיות מזה הספר.

(נו) אמר ארסט״ו והסבה בזה הוא שמי שהשתדל שידע
הדבר ידיעה אמתית אין דרך לו אל ידיעתו
אלא בעלה הנה יחוייב וזה שיהיה הגבול הגדול נמצא לא
לאמצעי בעצמות והאמצעי לקטן בעצמות וכאשר היה
העניין על זה התואר הנה אי אפשר שיעתק המופת מסוג
אל סוג אחר כמו שיעתק המופת על עניין הכרחי תשבור
ויעשה בענין מספרי.

הפירוש אחר שהגיד שהראיות לא יודעו מצדם
תולדות ידיעה אמתית מפני שהם יודע
יודעינו הקודם בם מפני המתאחר והגיד גם כן שהקדמותיים
ג״כ לא יודעו בידיעה אמתית אלא כאשר יודעו בעלתם ספר
בסבה הכוללת לשני עניינים יהד רצוני היות תולדות
הראיות בלתי ידועות ידיעה אמתית והיות הקדמותם ואמר
והסבה בזה ירצה בחסרון הודיעה אשר ימצא בתולדות
הראיות וחסרון הקדמותיים שמי שהשתדל שידע הדבר ידיעה
אמתית אין דרך לו בידיעתו אלא בעלה שאמרו מבואר מעצמו
ר״ל שהידיעה וזאת התכלית הוא ידיעה בסבה וזאת היא
וזה היא הידיעה המוסכמת לפועל הטבע ואחר שהגיד
שהגדרים שהנבדולים האמצעיים במופתים יחוייבו שיהיו
סבות. ואמר הנה יחוייב מזה שיהיה הגבול הגדול נמצא
לאמצעי בעצמות והאמצעי לקטן בעצמות וזה אשר אמר
מבואר במה שאמר כאשר היה הגבול האמצעי סבה לקצה הגדול
עצמו וסבה למציאותו בגבול הקטן כפי מה שהתבאר במה

[Page 110r]
שקדם רצוני שמתנאי המופת המשלח שיהיה הגבול האמצעי
בו סבה לקצה הגדול עצמו וסבה למציאותו בקטן לפי שכאשר
היא הגדול נשוא נשיאות ראשון חיוב שיהיה הדבר אשר הוא
עלה לעצמו הוא בעינו עלה למציאותו בקטן וכאשר היה
הגבול האמצעי בזה התאר הנה מבואר שנשיאות הגדול עליו
עצמו מפני שהוא נלקח בגדרו וכבר נאמר שאחד ממיני
מה שבעצמות הוא שיהיה הנושא נלקח בגדר הנשוא וכן גם
כן נשיאותו לקטן הוא עצמי לו וזה שאם היה אם היותו סבה
לקצה הגדול סבה לקטן הנה יהיה נשיאותו על הקטן מן המין
העצמי אשר ילקח הנושא בגדר הנושוא ואם לא יהיה סבה
לקטן חוייב בהכרח שיהיה נלקח הקטן בגדרו ויהיה נשיאותו
על הקטן מסוג נשיאות הגדול עליו ורוב המופתים המשלחים
אמנם יהיו במקרים העצמיים לעלה שנבארה אחר את ואחר
שהתבאר לו מזה שהקדמות המופתים מחוייב שיהיו עצמותיות
וכבר התבאר מזה ג״כ מהיותם הכרחיות הוליד מזה שהמופת
אי אפשר שיעתק ממלאכה שיעתק המופת מסוג אל סוג אחר
כמו שיעתק המופת על ענין הכרחי תשבורי ויעשה בעניין
מספר רכזה ובזה אשר אמר מקום חקירה חזקה וקושי רב
וזה שהוא אם שירצה בהעתקת המופת מסוג אל סוג העתק
הקדמותיו עצמם ממלאכה אל מלאכה רצוני שיעשו השתי
הקדמות בשתי מלאכות בצד אחד וזה שקר לפי שיתחייב.
מזה שיהיה הדרוש אחד והגבול המונח רצוני הנשוא הדרוש והגבול
האמצעי ג״כ אחד וזה לא נעלם על המנעו ויהיו השתי מלאכות
אחת וכבר הונחו שתי מלאכות זה בחילוף לא יתכן. ואם
שתהיה שההקדמה הקטנה מתחלפת בנושא בשתי הידיעות
וההקדמה הגדולה אחת רצוני שיהיה הגבול האמצעי והקצה
הגדול בשתיהן אחת וכבר יחשב שזה אפשר כאשר הורינו שמן
המקרים העצמיים מה שיהיו יותר כוללים מן הסוג ושהמופתים
כבר יהיו מדמיון אלה ההקדמות שכבר יהיה דבר אחד יבקש

[Page 110v]
מציאותו בשתי מלאכות או שכבר ימצאו השתי מלאכות
יעיינו בסוג המקיף בהם כמו שנמצא באבונצר יורה כל
זה בספרה. והפלאה אמבונצר שהוא יורה ששתי
מלאכות ייענו בדרוש אחד ולא יורה שיהיה בגבול באחד
האמצעי וכאשר הורינו שהנה מקרה משתתף משתי
המלאכות או סוג משתתק הנה אפשר שיהיה הגבול
האמצעי משתתף להם כמו שאפשר זה בדרוש. ואמנם כאשר
התנינו בעצמותיים שיהיו ראשונים כל שכן מי שלא יע֔מד
יעבור הסוג.

הנה מבואר שאי אפשר שיעתקו המופתים
ולא על זה הצד רצוני שתעשה הקדמה ראשונה בשני סוגים
יחד ולא כאשר לא תהיה לו ראשונה והיתה מיוחדת בסוג
ואולם שהעצמותיות וסוג לא ייוייבו שיעברו הסוג ר״ל סוג האלמני
ארצה נושאה אשר העויין זה מבאר יתבאר ממה שאומר וזה
שהעניינים העצמותיים לסוג לא ימנעו שיהיו ממה שנלקחות
בגדרי הסוג או ילקח הסוג בגדריהם ואם היה ממה שילקחו
בגדרי הסוג הנה לא ימנעו שיהיו סבות מיוחדות בזה הסוג
או בלתי מיוחדות ואם היו מיוחדות ונשיאות עליו מדרך
מה הוא זה הסוד הנה מבואר שהם עצמות שהיא אפשר
בהם שיהיו יותר כוללות מזה הסוג בזאת המלאכה ואם היו
בלתי מיוחדת מדרך מה הוא זה הסוג הנה מבואר שהם
שהם עצמותיות לטבע המקיף בזה הסוג וראשונות לו הנה
סוג המלאכה הוא זה המקיף כאשר הנחנוהו סוג
המלאכה וסוג המלאכה איננו סוג זה חלוף לא יתכן ומהנה
יראה שאי אפשר שיהיו שתי מלאכות מתחלפות בנושא
נכנסות תחת סוג אחד נאמר בהם כמה רצוני שיחלק אליהם
זה הסוג חלוקה ראשונה כי מה שזה דיכו מן המלאכות הם שתי
מלאכות חלקיות ממלאכה כוללת כמו המלאכה אשר תעיין
במוגשמות הכרוריות והישרות כי הם נכנסות תחת מלאכת
התשבורת ומלאכת התשבורת מלאכה אחת. וכן אי אפשר

[Page 111r]
שיהיה נמצא מקרה עצמי לשתי המלאכות מתחלפות וזה שזה
המקרה העצמי לא ימנע אם שתלקח בגדרו סוג המלאכה
ר״ל או סוג סוגה כמו שיאמרהו שאמרו אבונצר. ואם היה
הנלקח בגדרו סוג אותה המלאכה הנה מבואר שהוא מיוחד
באותה מלאכה ואם היה אשר ילקה בגדרו סוג סוג אותה
המלאכה הנה מבואר שהוא ראשון ועצמי לסוג סוג אותה
המלאכה ולא יודע מציאותו לאותו הטבע אלא במקרה ארצה
אשר הנחנוהו סוג המלאכה ר״ל מפני מציאותו לטבע אשר
הוא יותר כולל מסוג סוג אותה המלאכה ובכלל הנה יהיו יחסו
אל סוג המלאכה כמו מה שבארו ארסט״ו קודם וכאשר היה זה
כן הנה מה שהונח סוג המלאכה איננו סוג לה. ומהנה יראה
שמה שיחשב בו מן המקרים העצמותיים שהם משתתפים
ליותר מסוג אחד שהם נאמרי בשתוף השם לא בהסכמה
כמו נשיאות השווי על חכמה המתרבק והמתחלק וששם חכמה
עליו נאמר בשתוף והנה יבאר ארסט״ו במה שאחר זה שאשר
יסופק בזה הוא דמיון אלה ההקדמות הנה כבר יתבאר מזה
שאי אפשר שיעתק המופת ממלאכה אל מלאכה ר״ל שתעתק
ההקדמה הגדולה ממלאכה אל מלאכה או השתי ההקדמות עצמם
ואולם שתעשה באחת מהם הקדמה גדולה מה שהיה באחרת
תולדה הנה זה בלתי כפי רחוק מה שאמרהו ארסט״ו וזה
במלאכות אשר קצתם תחת קצת וארצה שתעשה בחלוקת
בחלקות הקדמה גדולה היא שהיתה בכוללת תולדה.

(נז) אמר ארסט״ו והדברים אשר מהם יבנה טבע
המופת שלשה אחד מהם הנשוא והוא אשר
יתבאר שהוא נמצא לנושא בעצמות. והשני הידיעות הידועות
ואלה הם ההקדמות אשר יתבאר בם מציאות הנשוא לנושא.
והשלישי הטבע הנושא אשר המופת יהיה על הסימנים והמקרים
הנמצאים להם בעצמותם.

הפירוש אחר שהגיד שהוא זולת בלתי אפשר

[Page 111v]
שיעתק המופת לקח להבדיל הדברים אשר יעמדו המלאכות
העיוניות כדי שיבאר שהתחלפותם במלאכות יחוייב שלא
יעתק המופת ואמר והדברים אשר מהם יבנה טבע המופת
שלשה ירצה שאשר מהם יהיה טבע המופת שלשה דברים
אחד מהם הנשוא אשר יתבאר שהוא נמצא לנושא בעצמות.
ואמנם אמר שהוא נמצא ולא יאמר אשר יתבאר
שהוא נמצא לנושא או זולת בלתי נמצא מפני שהמופתים
המחייבים הם המופתים באמתות ואמר והשני הידיעות
הידועות ואלה שיובן ממנו שההקדמות אין דבר יותר מנשיאות
הגבול האמצאי על הקטן אשר הוא נושא הדרוש והגדול על
האמצעי אשר הוא נשוא הדרוש והוא אשר יתבאר מציאותו
לנושא ואמר והשלישי הוא הטבע הנושא ירצה הסוג אשר
תעיין בו אותה המלאכה. ואמר אשר המופת יהיה על
הסמנים והמקרים הנמצאים להם בעצמות ירצה הטבע אשר
מדרכו שיעמדו המופתים המלאכה עליו והוא הסוג המעוין
וירצה בסימנים המקרים והמתפעלים ובמקרים מה שיכלול
שאר המקרים ואמנם ייוחדו המקרים מבין שאר הדברים אשר
יבוקשו בסוג לפי שהמקרים הם אשר יבוקשו מציאותם גובר
המלאכה והם אשר יבא בהם מופתי המציאות.

(נח) אמר ארסט״ו ואולם ההקדמות אשר מהם יהיה
המופת הנה כבר יהיו כוללות ומשתתפות
זולת שהדברים אשר נושאיהם מתחלפים בטבע במדרגת
המספר והתשבורת הנה זולת אי אפשר שיעתק המופת אשר
יתבאר בו עניין מחוייב לאחת מהן מתבאר בו ענין מחוייב
לאחרת. והסבה בזה שעצם המספר נבדלת לעצם הגודל והיות
ההקדמות כוללות משתתפות בקצת שהעניינים הנה אנחנו
נתחיל בדבור בו בסוף.

הפירוש אחר שהגיד שהדברים אשר יעמודו המלאכות
שלשה דברים והיה ההעתק אמנם יהיה בשתוף

[Page 112r]
המלאכות באחת מאלה או יותר מאחת והיה מבואר
בעצמו שהם לא ישתתפו בטבע הנושא ואם השתתפו בו הנה
הוא מתחלף בצד ירצה שיעיין לעיין אם אפשר שישתתפו בהקדמות
ואמר ואלם ההקדמות אשר מהם יהיה המופת הנה כבר יהיו
כוללות ומשתתפות. ירצה ואולם ההקדמות הגדולות אשר
יעשו במלאכות הנה כבר יחשב שמהם מה שישתתפו בו
יותר ממלאכה אחת.

ואחר שזכר זה הביאור בעניין שיחליף
חלוף רב זאת ההאמנה ובמלאכות אשר יכריתו שזה הענין
בלתי נמצא בהם ואמר זולת שהדברים אשר נושאיהם מתחלפים
בטבע במדרגת המספר והתשבורת עד אמרו ענין מחוייב
לאחת מהן מתבאר בו עניין מחוייב לאחרת ירצה שכל מן
המבואר בעצמו שאי אפשר המלאכות אשר נושאיהם
נבדלים בטבע כמו המספר והתשבורת שיעתק המופת בהם מן
האחת אל האחרת וזה כשיהיה הגבול האמצעי אשר יתבאר
בו חיוב במלאכות ר״ל מקרה ממקריהם הוא בעצמות
יתבאר בו חיוב אחר במלאכה האחרת וזה שהון מן המבואר
שכאשר היו הדרושים שנים שאי אפשר שיתבאר כל אחד מהם
במלאכה אשר תתיחד בגבול אחד משתתף לשתי המלאכות
וזה ששתי מלאכות הנבדלות בטבע הם בהכרח נבדלות בסבות
העצמיות והאמצעי אמנם הוא סבה מסכבות טבע הנושא וזה
אמנם הוא סבה מסבות הטבע הנושא וזה הוא אשר הורה
עליו באמרו הנה אי אפשר שיעתק המופת אשר תבאר בו
עניין מחוייב לאחת מהם ירצה לאחת מהשתי מלאכות.
ויתבאר בו עניין מחוייב לאחרת ירצה למלאכה אחרת וזה
הפירוש הוא על שיובן ממאמרו מחויב לאחת מהם ויתבאר
בו ענין מחוייב לאחרת על שהמחוייב הראשון הוא זולת
השני ארצה שיהיו שני דרושים ולפי זה הנה לא יהיה זה
המאמר מקביל למה שאמר שבהקדמות הראשונות מה
שהם כוללות. ואמנם יהיה ענין מאמדו זה המקומות מן
המלאכות אשר לא יזדמן בהם זה רצוני שיעשה בהם

[Page 112v]
הקדמות כוללות מפני שהדרושים כאשר הונחו משתנים
במלאכות אי אפשר שיצוייר שתוף במופתים ואפשר ואי
אפשר ההעתקה ואולם אם הובננו שהוא מחוייב אחד בעינו
הנה היא יהיה מקביל למאמר מי שאמר שההקדמות מהם
מה שהם כוללות ואחר שזכר שאי אפשר שיעתקו המופתים
מפני שהגבולים האמצעיים המלאכות המתחלפות יהיו
מתחלפים בהכרח הבואו הסבה בזה ואמר והסבה בזה שעצמות
המספר נבדלת לעצמות הגדול. ירצה והסבה בהתחלפות
הסבות אשר ילקחו גבולים אמצעיים המלאכת המספר
ובמלאכת התשבורת שעצמות התשבורת תתחלף לעצמות
המספר מפני שאחד מהם כמות מתדבק והאחר כמות
מתחלק וכאשר התחלפו העצמיות התחלפו הסבות בהכרח
וכאשר היו כדרושים והם המסובבים משתנים מחוייב
שלא ישתפו שני מלאכות כלל בדרוש מן הדרושים רצוני
הדרושים העצמותיים. ובעבור זה העניין היה אצלנו הפירוש
השני יותר נאות מהפרוש הראשון שהוא מדרך העניין והראשון
מדרך הראות המלות. ואחר שהיתה זאת האמונה אשר לא
תשאיר שתוף המלאכות בדרושים בחלוף מה שנדאה משהנה
משיהיו הנה דרושים כוללים ליותר ממלאכה אחת כמו השווי
הדרוש במספר והגודל וכאשר אפשר שימצאו דרושים כוללים
אפשר שימצאו גבולים כוללים אמצעיים והם הטבע הכולל
אשר ימצא להם זה הדרוש וכאשר אפשר זה אפשר שיהיה
מן ההקדמות הגדולות הכוללות ושיעתקו המופתים אמת
בתשובת זה והיות ההקדמות כוללות משתתפות בקצת
העניינים הנה אנחנו נתחיל בדבור בו בסוף ירצה שהוא יתיר זה
הספק ויבא שאלה ההקדמות אין הקדמה מהם אשר נחשבה
בה שהיא משתתפת ליותר במלאכה אחת בענין ואמנם היא
אחת במלות.

(נט) אמר ארסט״ו ואולם המופת ההווה על עניין מספר
הנה הוא זולת עובר לא יעבור לטבע המספר

[Page 113r]
וכן ילך הענין במופתים ההווים על מה שזולת מכל הצדדים
המספר ויחוייב בהכרח כאשר השתדל המבאר במופת
שיעתק המופת שיהיו השני הדרושים אחד בענין מכל הצדדי׳
וזה על שני מינים אם על השלוח ואם על צד מה ואי אפשר
שיהיה על זולת זה האופן מפני שגבול המופתים כולם עצמיים
ואינם במקרה.

הפירוש ירצה וכמו שהמופת ההווה על ענין מספר
גבולו השלשה בלתי עוברים לטבע המספר
ר״ל מטבע המספר כן ילך הענין בשאר המופתים הנמצאים
במלאכה מלאכה ר״ל יחוייב שיהיו הגבולים השלשה במופת
מופת מעצם הטבע אשר תראה בו אותה המלאכה ואי אפשר
שיעתק המופת כלל ואמרו ויחוייב בהכרח כאשר השתדל
המבאר במופת שיעתק המופת שיהיו השני הדרושים אחד
בעניין הוא ענין מחיוב כמו שנאמר ורצה שהיא בלתי אפשר
שיהיה ואמרו וזה על שני מינים אם על השלוח ואם על צד
מה ירצה בשלוח שיהיה הדרוש אחד בעינו ואכל הצדדים
וירצה כמאמרו על צד מה ר״ל שיהיה אחד בנושא מתחלף
בצד כמו שיבאר בתשבורת למין מה מן הקוים סגלה מן
הסגלות במופת מה ויעתק זה המופת המעוין אל המין מה
מן הקוים הניצוצים ולא ירצה במאמרו מתחלפים בצד כמו
שיעיין בעל הלמודים בתמונת השמים ובעל החכמה הטבעית
כי שניהם יעיינו מזה בדבר אחד אבל בעל חכמות התמונה
התנועה יעיין בו מצד הוא מופשט מן החומר ובעל החכמה
הטבעית יעיין בו מצד שהוא תכלית טבע הגרם השמימיי
ולכן היתה הסבה אשר יתן אחד מהם בבלתי הסבה אשר
יתנהו האחר וזה שבעל חכמת התכונה יאמר שתכונת השמים
אמנם היתה כדורית מפני שהקוים אשר יצאו ממנה אל
המרכז שוים. ובעל החכמה הטבעית יאמר אמנם היתה
כדורית מפני שתנועתו סבובית או שהוא גשם מטבעו כן כי
המופת בדמיון אלה לא יעתק וכאשר הניח שאי אפשר

[Page 113v]
שיעתק המופת ממלאכה אל מלאכה אם לא יהיה הדרוש
אחד אם בשלוח ואם בצד מה אמר ברושם זה ואי אפשר
שיהיה על זולת זה האופן. ירצה ואי אפשר שתהיה ההעתקה
אלא על שני אלה הפנים רצוני שיהיה הדרוש אחד בשלוח
או בצד מה. ואחר שהניח זה הביא הסבה בזה ואמר מפני
שגבולי המופתים כולם עצמיים ואינם במקרה. ירצה ואמנם
אי אפשר שיעתק המופת ממלאכה אל מלאכה מפני שגבוליו
השלשה ר״ל הגדול והאמצעי והקטן כלם עצמותי לסוג המלאכה
והעצמותים לא יעברו הסוג וכבר יחשב זה המאמר שאפשר
שיהיה הדרוש אחד בשתי מלאכות ואין הענין בו ואמנם הוא
דבר הניחו הנה הנחה עד שיחקר ממני לפי שזה אמנם יחשב
נפלו בדמיון השווי וההתיחסות אשר יעשה המלאכות הוות חלפות.

(ס) אמר ארסט״ו ולזאת הסבה אין למלאכת התשבורת
להתחיל בשיתבאר שהידיעה בהפכים
אחת ושהמעוקבים מעוקב אחד ולא למלאכה מן המלאכות
שיבאר מה שייחד למלאכה אחרת האלהים אלא שיהיו שתי
המלאכות אחת מהם תחת האחרת ואי אפשר זה במדרגת
ידיעת המבטים אשר היא תחת מלאכת התשבורת ובמדרגת
מלאכת חבור הנגונים אשר היא תחת מלאכת המספר.

הפירוש אמר ולהיות הגבולים השלשה אשר מהם
יתחברו המופתים מטבע הסוג לא יהיה
לבעל מלאכה חלקית מן המלאכות המופתיות אמתיות
שיבאר מה שייחד המלאכה הכוללת המעיינת בנמצא במה
שהוא נמצא כמו שאין למלאכת התשבורת העיון בהפכים ולא
העיון כאחד והרבוי. ולא ג״כ למלאכה חלקית מן המלאכות
שיבאר מה שייחד מלאכה אחרת פרטית. ורצוני בפרטית
אשר תעיין בקצת סוגי הנמצאות ובכוללת אשר תעיין בנמצא
במה שהוא נמצא. וראוי שתדע שאם תעיין המלאכה הפרטית
במשיג ממשיגי המלאכות הכוללות הנה אמנם יעיין בו מצד
מה שיגיעהו מנושאם עד ישמהו מיוחד בזה הנושא כמו

[Page 114r]
החכמה הטבעית בכחות הנפש אם הם אחד או רבים
וכאשר אמר שאין למלאכה מן המלאכות שיבאה מה שייחד
האחרת שוה היו השתי מלאכות כולם פרטיות או אחת מהם
כוללת והאחרת פרטית כבר יובן ממנו הבדל המלאכות בכולל
והיה שכבר ימצא במלאכת מין מן השתוף והיה שתעשה
המלאכה האחת התחלה או התחלות מה שדרכם שיבאר באחרת
ואמנם ימצא זה יותר במלאכה אשר תחת מלאכה אחרת רצוני
שתהיה המיוחדת תלקח התחלותיה מן הכוללת בענין במלאכת
התשבורת עם מלאכת חכמת המבטים וחכמת התכונה אמר
האלהים אלא שיהיו שתי המלאכות אחת מהם תחת האחרת
עד סוף הפרק ירצה שהמלאכה העליונה תתן לאשר תחתיה
הסבות אשר יבקשם כמו מלאכת התשבורת כי יותר ממה
ממי שיעמוד עליו בעל חכמת המבטים כמו שיקרה סבה במה
שיראה במלאכתו כמו נתנו הסבה בשמה שהוא רחוק יראה
שהוא קטן מפני שכבר התבאר בחכמת התשבורת שהתושברה
שהתושבת האחת מן המחודר כאשר היו הקוים אשר יצאו מן
מרכז המחודר אליה יותר ארוכים היו זויות המחורדר יותר
קטנות עד מצורף עוד יצורף אל זה שמה שיראה בזויותיו
יותר קטנות הנה הוא קטן וישלם לו נתינת זאת הסבה בחכמתו
וכן הנגון השוה אמנם יעבור המנהג בשיתן סבות השווי בה
במלאכת הנגון מפני היחס המספר וכבר יסופק בזה ויאמר
שאנינו נראה המלאכות הפרטיות המתאחרות מתאחרות תתן
התחלת הכוללת הם אשר הוא תחתיה כמו מה שתתן החכמה
הטבעית והלמודית התהלות במלאכה האלהית מציאותם מבעל
החכמה הטבעית ויקבל מספרם מבעל הכמת התכונה הלמודית
וההבדל ביניהם בין זאת כי המלאכה הפרטית תתן בכוללת
התחלת מציאות לא התחלת סבה ואולם הכוללת תתן בפרטית
התחלת סבה ולא ארצה שהפרטית תתן בכוללת דבר מתאחר
יעשה בכוללת גבול אמצעי אבל אמנם תתן החלקית לכוללת

[Page 114v]
מה שילך ממנו מדרגת נושא המלאכה או חלק נושא בחלוף
הענין במה שתתנהו הכוללת לחלקית רצוני אשר תתנה
ויעשה בפרטית גבול אמצעי. והנה נספר בעלת זה אחרי כן
ואחר שהיה דבור והנה במופתי הסבות והמציאות והיה
המשתתף מה שישתתפו שיתחלפו גם כן מתחלף יקרה אל
המשתתף אשר יהיה בין המלאכות הפרטיות והכוללת בזה הצד.

(סא) אמר ארסט״ו ולא גם כן יתכן שיעתק המופת ויתבאר
בו דבר נמצא לקוים לא במה שהם קוים ואם היו
מיוחדים להם במדרגת מה שיתבאר בקו הישר שהוא יותר טוב
משאר הקוים ושהוא מקבל לקו הסובב מפני שאלה הדברים
אינם עצמיים לקוים אבל הם מקרים יקרו לקוים או לזולתם.

הפירוש אמר ולא יתכן גם כן שיעתק המופת
מסוג אל סוג כאשר היה שם מקרים יכוללו
זה הסוג ואין מדרך אותם המקרים שימצאו לאחד מהם מדרך
מהו כי היה דמיוני אלה המקרים אינם עצמיים והמופתים
אמנם יתחברו מן העצמותיים ירצה שלו היה המופתים יתחברו
מחוברים מהעניינים כוללים כבר היה אפשר שיעתק המופת
ואמר ולא יתכן שיעתק המופת ויתבאר בו דבר נמצא לקוים
לא במה שהם קוים ירצה ולא גם כן יתכן שיעתק המופת אשר
יתבאר בו דבר נמצא לקוים לא במה שהם קודם אל זולת הקוים
ויתבאר בו מציאות זה העניין לזולת הקוים כי היו ההקשים
שאר יתבאר בם דמיון אלה הדברים לקוים אינם מופתיים
במדרגת שיבאר מבאר לקו הישר שהוא יותר טוב שבקוים
ושהוא מקביל לקו הסובב עוד לקח זה הביאור שעינו אל
זולת הקוים מן הדברים אשר יתוארו ביותר טוב או המקבילים
כי אלה אינם מופתיים כי היותר טוב והמקבילים אינם עניינים
נמצאים לקוים במה הם קוים ולא זולת הקוים מן הדברים
החלקיים אשר יתארו בהם ואמר ואם היו מיוחדים להם ירצה
ואם היו נמצאים להם.

(סב) אמר ארסט״ו ומן המבואר והנראה שתולדת המופת היא

[Page 115r]
כוללת והסבה בזה הוא שההקדמות המופת הם כוללות
וכאשר היו תולדות המופת כוללות ועצמויות אין דרך שיעמו׳
על הדברים הנפסדים מופת ולא תפול הידיעה בהם על האמת
האלהים אלא שיהיה המופת עליהם לדמיונם מה שבמקרה
ואם על דרך הכולל הנה לא אבל בעת מה וכל אופן מה ולא
כפי טבע.

הפירוש אמר ומן המבואר שתולדת המופת היא
כוללת. ירצה בכוללת הנה מקביל החלקית
ואמר והסבה בזה הוא שהקדמות המופת הם כוללות ירצה
כפי מה שהתבאר בספר ההיקש שההקדמות הכוללות יחוייב
מהם בלא ספק תולדה כוללת וכאשר קובל שההקדמות המופת
יחוייבו שיהיו כוללות הנה מחוייב שתהיה שיהיה התולדות כוללות
והיות מחוייב שיהיו תולדות המופת כוללות יראה מחויב
היותם הכרחיות. ולכן אמר וכאשר היו תולדות המופת
כוללות ועצמות הנה אין דרך אל שיעמוד המופת על הדברים
הנפסדים וירצה בנפסדים ההוויות האשיות. ואמר האלהים
אלא שיהיה המופת עליהם יעמוד לדמיון מה שבמקרה ירצה
לאופן דמיונם למה שבמקרה שהם כמו שהוא שבמקרה
צודק בעת מה כבר יהיה צודק בעת מה ולכן אמר ואולם על
דרך הכולל הנה לא אבל בעת מה ועל צד מה ירצה ואולם
שיעמוד עליהם מופת על דרך הכולל ר״ל תמיד ולעולם הנה
אי אפשר זה אבל אם עמד עליהם מופת הנה אמנם יעמוד
עליהם מופת בעת מה ועל צד מה לא בכל עת ולא כפי
טבע יסבול שרצה בו כצד אשר הוא בו נמצא החמר ונעשה
איש והוא דבר מקרה מקריי לטבע הכולל המיני רצוני שיעשה
איש בחמרים מפני החמרים עצמם.

(סג) אמר ארסט״ו ואם היה המופת עומד על הדברים
הנפסדים הנה יחוייב מן ההכרח שיהיו אחת השתי
ההקדמות בלתי כוללת אבל תהיה נפסדת מפני שהנושא
בה נפסד וזה שהנושא בה הוא הנושא התולדה. ותהיה גם כן

[Page 115v]
בלתי כוללת מפני שאחד מגבוליה נמצא והאחר בלתי נמצא
הנה מבואר מזה שאין דרך שיעברו שיעמיד על הדברים
הנפסדים מופת על דרך הכל אלא בתנאי.

הפירוש אחר שהגיד שכאשר היו הקדמות כוללות
המופתים שהוא מחוייב שיהיו התולדות
כוללות לא חלקיות ירצה שיודיע להודיע שזה החיוב יראה
מעניינו והנחתהו והנחתהו שכבר אפשר אם יעמד מופת
על האישים ההוים הנפסדים יחוייב בהכרח שתהיה אחת
מהקדמות ההיקש הווה נפסדת לפי שכבר התבאר שהתולדה
החלקית לא תהיה לעולם אלא אם אחת מההקדמות ההיקש
חלקות וזה הקטנה בתמונה הראשונה והשנית ואם איזה
מהנה הזדמנה בתמונה השלישית כפי מה שהתבאר בספר
ההיקש. ואמר מפני שהנושא בם נפסד ירצה ואמנם יחוייב
כאשר היתה התולדה אישית שתהיה אחת מהשתי הקדמות
האישיית מפני שהנושא הדרוש יחוייב שיהיה בתולדות
החלקיות אישי בלא ספק וארצה בחלקיות הנה האישיות
לא מה שתורה עליו החומר החלקית. ואמר ותהיה גם כן
בלתי כוללת מפני שאחד מגבוליה נמצא והאחר בלתי נמצא.
ירצה ותהיה התולדה גם כן בלתי כוללת מפני שהנשוא בה
יהיה נמצא לקצת הנושא ובלתי נמצא לקצתו ואמנם רצה
שתהיה עם שהיא אישית חלקית. ורצוני בחלקית מה שיורה
עליו קצת ואין קצת. ולכן כבר יסופק ויאמר אם יכנס
במופתים הקדמות קצתיות הנה הקצתיות ג״כ אשר בחמר
החכרחי הכרחיות כמו אמרנו קצת החי מדברי אבל ידמה
שיהיו הכרחיות הנה במקרה מק שקצת החי אמנם מדבר
לא במה שהוא קצת כי היה קצת החי ממנו מדבר וממני
בלתי מדבר ואמנם היה קצת החי מדבר במה שהוא זה
הקצת אדם ולפי זה הנה לא יהיה בהקדמות המופתיות
העיוניות לא הקדמה אישית ולא קצתיות ומאמר מי שאמר
שאמנם לא נוכרה הקצתית במופתים לפי שהיא נכנסת תחת

[Page 116r]
הכוללת מאמר מוטעה כמו שאמר אבונצר בספרו במופת
ואמנם יהיה אמת זה המאמר בהקדמות הנצוחיות רצוני
זאת העלה והוא היא אשר אמרו ארסט״ו בשני מן הנצוח
והשתבש העניין על אבונצר וחשב שהענין בזה
אחד במופת והנצוח אלא שירצה שהקדמות המופתים מן
הקטנות הנעשות במלאכות ההקשיות. ואמר הנה מבואר מזה
שלא יעמוד מופת על הדברים הנפסדים על דרך הכל אלא
בתנאי ירצה המבואר שזה מזה המאמר אלא יעמוד מופת
על הדברים הנפסדים על דרך שהמופת יהיה כולל והוא
המופת המשלח אם לא שיתנה האומר ויאמר שהוא יעמוד
עליו מופת חלקיי ר״ל בעת מה לא מופת משולח.

(סד) אמר ארסט״ו וצורת הדברים הנפסדים בגדר שאין להם
גדר בצורתם במופת וזה שהדגר אם שיהיה התחלת
המופת ואם שיהיה מופת מתחלף במצב ואם שיהיה תולדת
מופת.

הפירוש ירצה וענין הדברים הנפסדים בשהם אין
בשאין להם גדר בעניינם במופת ר״ל כמו
שלא יעבור עליהם מופת כן לא יהיה להם גדרים וכאשר זכר
זה בא הביא בזה ואמר וזה שהגדר אם שיהיה התחלת המופתי
ואם שיהיה שהגדר המופת משתנה במצב ואם שיהיה תולדות
מופת ירצה ואמהם חויב שיהיה הגבולים שיהיו הגדרים גם
כן לעניינים הכוללים מפני שהגדרים לא ימנעו אם שיהיו
התחלות מופת וזה כאשר היו ידועות בעניינים רצוני שהם
ימצאו במופתים גבולים אמצעיים או שיהיה הגדר עוד בכללות
מופת משתנה במצב וזה כאשר היה בכללו גדר רצוני כאשר
היו השלשה גבולים אשר מהם יהיה המופת השלם גדר בכח רצוני
שהוא שאפשר סדורו סדר הגדר והיה מהגדר מהם השלם בפעל
ולכן אמר לזה מופת משתנה ר״ל בסדר. וכבר יהיה
הגדר עוד תולדת המופת והנה כבאר זה אחר זה מדבורו איזה
הם המופתים אשר יקנו אלא השלשה צדדים מן הגבולים כי בו

[Page 116v]
מקום חקירה חזקה וקושי רב. ואולם אם הגבולים יקרה
להם אלה המינים במופתים הנה הוא קרוב שיתבאר ממה
שקדם לפי שהגדר לא ימנע אם שהוא ידוע בעצמו הכללו או
קצת חלקיו מוסכלים וקצתם ידועים והראשון יהיה התחלת
המופת והשני יהיה תולדת המופת.

(סה) אמר ארסט״ו והדברים אשר יתחדשו פעם אחר פעם
במדרגת הלקות הנה המופת אמנם יהיה כולל על
אשר הוא כמו זה ואולם מצד שהם חלקיים ונפרדים ובלתי
תמידיים הנה צורתם צורת הדברים הנפסדים ולא יעמוד עליהם
מופת במדרגת זה הלקות.

הפירוש אחר שבאר שהמופת הוא מן הדברים
הכוללים ועל הדברים הכוללים והם והיא
מה שיסופק בזה מהדברים אשר לא ימצא להם אלא איש אחד
אחד איש אחד במדרגת הלקיות אשר יתחדשו פעם אחר
פעם כי לאומר שיאמר שאלה לא יעמד עליהם מופת על דרך
הכולל כמו שהדם ממאמרו בדברים אשר לא ימצא מהם אלא
איש אחד לבד כמו הארץ והשמש והלבנה הנה הוא יספר בזה
המאמר שהמופת אמנם יעמוד בזה על הטבע הכולל הנמצא
בהם לא על איש מצד מה שהוא איש ולכן לא יאמר בגדר
הכולל שהוא אשר מטבעו שינשא על יותר מאיש אחד כי זה
לא יצדק על אשר לא ימצא מהם אלא איש אחד לבד ולא
על אשר לא ימצא מהם אלא איש אחר איש כלקיות ואמר
הנה המופת אמנם יהיה כולל על אשר הוא כמו זה ירצה
שהמופת כאשר עמד על לקות מה הנה אמנם יעמד על זה
הרמוז אליו ועל אשר הוא כמוהו ממה שדרכו שיתחדש עד
אין תכלית לא על זה הרמוז אליו מצד שהוא רמוז אליו
והוא אשר רצה באמר ואולם שהם חלקיים ירצה הלקיות ומה
שדומה להם ונפרדים ובלתי תמידיים הנה צורתם צורת הדברים
אשר לא יעמד עליתם מופת וירצה בצורתם טבעם וכאלו הוא
אמר ואולם החלקיים מצד שהם חלקיים ואישיים ובלתי תמידיי׳

[Page 117r]
למציות הנה טבעם טבע דברים אשר לא יעמוד עליהם
מופת המדרגות הלקות הרמוז אליו.

(סו) אמר ארסט״ו הנה כבר התבאר שאין דרך שיעמוד
המופת על ענין מהעניינים אלא מהתחלות
אשר ייחדהו כי היה מה שיתבאר במופת אמנם יתבאר
בעניינים העצמותיים והמיוחסים והמיוחדים.

הפירוש אמר הנה כבר יתבאר שלא יעמוד המופת
המשולח על עניין מהעניינים אלא מסבותיו
הקרובות אשר ייחדהו לא מסבותיו הרחוקות. ואמנם היה
זה כן לפי שהסבות הבלתי מיוחדות נמנות עם מה שבמקרה
ולכן מישנים אחד מחלקי המופתים אשר יחוברו מן הסבות
הבלתי מיוחדות הנה כבר טעה כמו שחשב זה באבונצר
רצוני שהוא השים המופתים אשר נתחברו מהסבות הבלתי
מיוחדות ממיני המופתים הנאמרים באחור והאמת שאין
מהם לא באיחור ולא בקדימה. ואחר שזכר שהמופתים
אמנם יהיו מן הסבות המיוחדות בא בראייה על זה ממה
שקדם. ואמר כי היה מה שיתבאר במופת אמנם יתבאר
ברברים העצמותיים והמיוחסים והמיוחדים ירצה בעצמותיים
אחד ממיני העצמותיים אשר קדם זכרם והם אשר ימצא הנשוא
בגדר הנושא או הנושא בגדר הנשוא. וירצה במיוחסות אשר
אינם נכריות מן הסוג המעויין בו ולא חצוניות ובמיחדות
הראשונות ואלה התארים כלם הם אחד בנושא רבים בצד
וזה שההקדמות כאשר נבחנו מצד שהנשוא נמצא בגדר הנושא
והנושא בגדר הנשוא נקראו עצמיות וכאשר נבחנו מצד שהם
אינם נכריות ר״ל מן הסוג עצמו אשר תעויין בו המלאכה
נקראו מיוחסות וכאשר נבחנו מצד שיתה בכן על הנושא נקראו
מיוחדות.

(סז) אמר ארסט״ו ולא יספיק בשיודע שיהיו ההקדמות אשר
יתואר בהם מודקות לבד ובלתי בעלות אמצעי כי
כאשר כשתדל שיסלק הכדורית הניח המופתיו על זה הקדמה

[Page 117v]
כוללת משותפת העשה בעניינים רבים בלתי מיוחדים ולא
למיוחסים לטבע אחר ולכן לא יהיה באורו במופתו אלא
בלתי מופתי ואלה הנה מה שהיה אפשר שיעתק הנה יתבאר
בו ענין אחר.

הפירוש אמנם לא יספיק בתנאי הקדמות המופת
שיהיו צודקות ובלתי מבוארות בגבול
אמצעי ר״ל ראשונות מפני שהמכוון במופת אמנם הוא
שיודע הדבר בדברים אשר בהם מציאותו כי היה היא הידיעה
המסכמת לפעל הטבע והנאותה לה כמו שהחכמה המלאכותיית
היא החכמה המסכמת לפעל המלאכה וההקדמה אשר עשאה
ברוסך היא ההקדמה העומדת האומרת שהדברים אשר
הם יותר גדולים מדבר אחד בעינו מותר קטן מותר קטנים
מדבר אחד הם השווים וזאת ההקדמה רוב מה שיעשו
אותה המהנדסים הרי והיא צודקת ואיננה מיוחדת בגודלי׳
ולא היותר גדול והיותר קטן בגבולים הישרים והכדורים
נאמרים כענין אחד רצוני שלא יאמר שהסבוב יותר גדול
מן השטח אבל אין ההתיחסות באמת בין הקו הישר והסבובי
ורוב מה שיעשו חכמי התשבורת זאת ההקדמה כמו שיבארו
שמדת העגול תעמוד מהכאת חצי הקטר בחצי המקיף בשיבאר
שהדבר אשר בזה התאר הוא יותר קטן מכל שטח יעשה חוץ
העגול ויותר גדול מכל שטח שיעשה בתוך העגול הנה אם כן
השטח אשר יעמד מהבכאת חצד הקטר החצי המקיף הוא שוה
לעגול כי היה הוא והעגול יותר קטן מדבר אחד בעיניו והוא
שטח יעשה חוץ לעגול ויותר גדול מכל שטח אשר יעשה תוך
העגול ואמר ואלה מהנה מה שהיה אפשר שיעתק הנה יתבאר
בו עניין אחר שירצה שלא היתה תהיה זאת ההקדמה הכוללת
הנלקחת הנה מיוחסת אחר שאפשר שיעתק.

(סח) אמר ארסט״ו ואם יודע הדבר ידיעה אמתית לא בדרך
המקרה הוא שיודע מה תחלותיו אשר ייחדהו ומן
הדברים אשר נבנה מהם טבע הדבר ומהתחלותיו אשר ייחדוהו

[Page 118r]
כי מה שהשתדל שתפול לו הידיעה בזויות המשולש שוות לשתי
נצבות על דרך המופת הנה אין דרך שתפול לו הידיעה בזה אלא מן
הדברים העצמותיים והמיוחדים למשלש.

הפירוש אחר שהיתה הידיעה האמתית אמנם הוא
שידע הדבר לא במקרה ר״ל במה שיקרה
לו השוה היה מן שיקרה לו תמיד או בלתי תמידו חויב שתהיה
הידיעה המארכית אמנם הוא שיודע מתחלותיו אשר ייחדהו ר״ל
מסביבותיו ובכלל מן הדברים אשר יעמוד מהם טבע הדבר והם
הסבות הנמצאות בדבר רצוני אמרו המיוחד וצורתו המיוחדת ואמר
ומן הדברים אשר נבנה מהם טבע הדבר ירצה מן הסבות אשר
בדבר והם אשר מהם יעמוד עצמות הדבר. ואמר מתחלותיו
אשר ייחדוהו יסבול שירצה בו כל סבות הדבר הארבעה ר״ל
החצוניות והפנימיות ולכן המשיך זה בסבות הפנימיות כי היו הם
אשר מהם יחוברו המופתים על הרוב והנשאר מדבריו בזה
הפירוש (הפרק הוא) מובן בעצמו. וכאשר יעויין זה התנאי רצוני שלא
יתערב במופת דבר ממה שבמקרה לא קרוב ולא רחוק נראה שאי
אפשר שיתחברו המופתים אלא מן העניינים העצמיים המיותדים.

(סט) אמר ארסט״ו וכאשר היה שהמופת אמנם יהיה מן הדברים
המיוחדים והעצמיים הנה יחוייב שיהיה הגבול האמצעי
מן הטבע עצמו או מן הטבע אשר הוא עליון מהם ואם לא יהיה
האמצעי מן הטבע עצמו אבל מן הטבע אשר הוא יותר עליון
מהם במדרגת האמצעי אשר יתבאר בהם הדרושים הנגוניים
והם מחכמת המספרים. הנה כל השני מופתים היותר עליון
והיותר שפל ילכו מהלך מופת אחד ויתחלפו מפני שאשר תחת
מלמטה יתבאר אם הדבר ואם אשר הוא מעל מלמעלה הנה
יתבאר למה הוא וזה שהאמצעי הוא בו עלה קרובה הנה כבר
מבואר ונראה על כולם שהוא בלתי אפשר שיתבאר מופת על
ענין מן העניינים על השלוח אלא מן העניינים העצמיים וההתחלות
אשר ייוחדו זה העניין.

הפירוש אמר הנה יחוייב שיהיה הגבול האמצעי מן

[Page 118v]
הטבע עצמו ירצה מסוג המלאכה ר״ל נושאה אשר בו תעיין
ואמר אומן הטבע אשר הוא יותר עליון ירצה לטבע נושא
המלאכה אשר ילך ממנו מדרגת הסוג לנושא המלאכה אשר
הוא יותר מיוחד ממנה ממנו. וראוי שתדע שלא יהיה
נושאה מלאכה סוג לנושא מלאכה אחרת אלא כשתהיה
המלאכה היותר עליונה תעיין בדבר מה משלח ותעיין בו
מלאכה אחרת בקשור כמו מלאכת המספר והמוסיקא כי
מלאכת המספר תעיין ביחס ומלאכת המוסיקא תעיין
ביחס הקולות המספריות ואלה הם יקראם ארסט״ו המלאכות
אשר צמצו יעיינו בדבר מצד החסרון והתוספת וזה שהמלאכה
אשר תלך במדרגת הסוג תעיין בדבר מצד החסרון כמו מלאכת
התשבורת כי הוא תעיין בגודל מצד מה שתחסרהו חמר ומלאכת
החכמה הטבעית תעיין בו מצד התוספת ר״ל מצד תוספת החמר
עליו. ואלה המלאכות בכלל תתן היותר עליונה מהם הסבה
בדבר האחד בעצמו רצוני הסבה הקרובה כמו שאמר ותתן
היותר שפלה המציאות. דמיון זה שמלאכת המוסיקא תעמד
על הנגון השוה רצוני על מציאותו עוד יתן הסבה בה מפני
מלאכת המספר כי בעל מלאכת מוסיקא כאשר יאמר לו למה
היה זה החבור ישר אמר לפי שהוא על יחס בכפל והתוספת
רביעי ושלישי וזה היחס כבר התבאר מציאותו במספר ואחר
שהיה הטבע אשר יעיין בו בעל המוסיקא מחובד מן הסוג
רצוני מטבע המספר בזאת המלאכה שיהיה הגבול באמצעי
מן הסוג היותר העליון ואולם המלאכות הנבדלות בנושא הנה
אי אפשר שישתתפו בגבול האמצעי וכן ב׳ המלאכות אשר
יעיינו בדבר האחד משני צדדים מתחלפים וזה שנושאי
המלאכות לא ימנעו מאלה השלשה אופנים רצוני אם שיבדלו
בנושא או יתחלפו בצד וישתתפו בנושא או תעיין אחת מהם
בדבר בצד החסרון והאחר מצד התוספת ואולם המלאכות
הנכנסות תחת סוג מה סוגים ותעיין בזה הם בהם הסוג מצד
אחד והנה השתי מלאכות החלקיות אשר תחת מלאכה אחת

[Page 119r]
כמו המלאכה המעיינת בגשמים המרחק והמעיינת בגשמים
העגולים כי הם שתי מלאכות חלקיות תחת מלאכה אחת והיא
התשבורת ואינם שתי מלאכות מתחלפות ואמר הנה כל שני
המופתים היותר עליון והיותר שפל ילכו מהלך מופת אחד
ירצה שיעזרו על שיבארו דבר אחד בעינו ותתן המלאכה
השפלה מציאותו ותתן העליונה טבע מציאותו קרוב והוא אשר
רצה באמרו ויתחלפו מפני שאשר תחת מלמטה יבאר אם
הדבר ואם אשר מעל מלמעלה יבאר למה הוא. ירצה מתחלפו
שיתחלפו השתי מלאכות מצד שהמלאכה אשר היא תחת האחרת
יבאר בזה הדבר בעינו מציאותו ואולם המלאכה אשר היא
למעלה ממנה הנה יבאר בזה בדבר בעינו למה הוא. ואחר
שכבר אפשר שיחשוב חושב שהמלאכה אשר ילך מהלך הסוג
מן האחרת אמנם תתן כאשר לאשר תחתיה מה שילך מהלך
הסבה הרחוקה וזה שסבות הסוג אשר ייוחסו אל המין היו
סבות רחוקות אמר וזה שהאמצעי בו עלה קרובה ירצה וזה
שהאמצעי אשר תתנהו המלאכה העליונה במלאכה אשר תחתיה
הוא עלה קרובה לדבר אשר תעיין בו המלאכה אשר תחתיה.
והסבה בזה שנושא המלאכה הכוללת בזה האופן אשר פרשנוהו
קודם מן הכוללות והוא אופן התוספת והחסרון ילך מנושא המלאכה
המיוחדת מדרגת הצורה המיוחדת מן הדבר בעל הצורה ר״ל מן
החמר ולכן היה בה סבה קרובה. ואמנם יתחייב הספק הקודם
לו היתה המלאכה הכוללת סוג אמתי למלאכה המיוחדת.

(ע) אמר ארסט״ו והמלאכה הכוללת הנה כבר תעמוד בבאור
שאר ההתחלות וכאשר היה זה כן הנה מבואר נראה
שהוא בלתי אפשר שיבאר בעל מלאכה מלאכה התחלות מלאכתו
המיוחדות מפני שהוא אם יתחיל בשיבאר התחלותיו הנה הדברים
אשר בהם יתבארו התחולותיו הם יותר ראויות בשיהו התחלות
מהם כי ובהם יודע מה שיודע על דרך האמת כי מי שהשתדל שידע
הדבר ידיעה אמתית הנה אמנם ידעהו מן ההתחלות והסבות
הכוללות ומן הדברים הקודמים בטבע מן עלות וסבות שלא יהיו

[Page 119v]
עלולות ומסובבות והידעה באלה מתוקנת ויותר חויה מן
הידיעה בהם.

הפירוש אמר והמלאכה הכוללת הנה כבר תעמוד
בבאור שאר ההתחלות ירצה במלאכה
הכוללת הפילוסופי הראשונה והיא המעיינת בנמצא במה
שהוא נמצא וזה שזאת המלאכה באשר היה עיונה בנמצא
במה שהוא נמצא ובמיני בנמצא והיו נושאי המלאכות ממיני
הנמצא הנה אם כן זאת המלאכה אשר היא תשתדל בנתינת
סבת נושאי המלאכות כלם רצוני מצד לקיחת מיני הנמצאות
לא מצד שהם נושאי המלאכות רצוני באשר נלקחות בצד אחד
אשר יעיין בו המלאכות. דמיון זה שבעל הפלוסופיא הראשונה
הוא אשר יגלה ויתן הצד אשר הוא בו המספר נמצא רצוני הצד אשר
בו זה הנושא נמצא חוץ לנפש לא הצד אם אשר הוא בו נושא
לזאת המלאכה וכי וכאשר היה הסוג מנושאי המלאכות אמנם
הוא הנמצא הנה נראה שאשר יתן סבותם מצד שהם נמצאים
לבד הוא המעיין בנמצא המשלח והוא בעל מלאכת הפילוסופי׳
הראשונה. וכאשר היה זה כן הנה מחוייב שלא יתן מלאכה
מן המלאכות סבות נושאי הם אשר הם בהם מצד שהם אחד
הנמצאות בו היה בעל הפילוסופיא הראשונה הוא אשר יתן
יתנם ואלה הסבות באמת הם סבות סוג נושא המלאכות לא
הסבות המיוחדות בנושא המלאכה ואם היה הענין כן הנה
איך יחוייב מהיות המלאכה הכוללת מעיינת בבאור התחלות
שאר המלאכות שיהיו מלאכות יעיינו מעיינות בהתחלותם אלא
של אומר שיאמר שהתחלות נושאי המלאכות המיוחדות אמנם
הם ההתחלות מיוחדות להם כאשר נלקחו בצד אשר בהם תעיין
בנושא אותה המלאכה וכאשר היה זה כן הנה אפשר העיון
באותם ההתחלות לבעל המלאכה ר״ל המיוחדת ועל זה נמצא
הענין בחכמת הטבע כי בעל החכמה הטבעית יעיין בחמרו
ובמניע הטבעי הראשון מצד מה הנה שהם סבות לתנועה לא
מצד שהם אחד ממיני הנמצאות וכבר סופק זה העניין לאבן

[Page 120r]
סיני עוד לקה המאמר הנה לקיחה משלוחת וחשב שבעל החכמה
הטבעית יקבל מבעל חכמה האלהית החמר הראשון וההתחלה
הראשונה ולא ירצה ארסט״ו שבעל הכמה החלקית אפשר לו שיבאר
במופת סבות נושא אבל ירצה שאי אפשר לו לבאר המופת סבות
נושאי מופת משלח רצוני מופת יתן הסבה והמציאות וזה
שסבות נושא המלאכה הם מן הטבע היותר עליון רצוני אשר הם
סוג אותו הנושא והעיון בזה הטבע אמנם הוא לבעל חכמה
האלהית וזה שהטבע אשר יכלול נושאי המלאכות החלקיות הוא
הנמצא והוא הנושא בפלוסופיא הראשונה ובעבור זה התחיל
המאמר בשאמר והמלאכה הכוללת כבר תעמוד בבאור שאר
ההתחלות. עוד המשיך זה בשאמר וכאשר היה זה כן הנה מבואר
נראה שהוא בלתי אפשר שיבאר בעלו מל מלאכה מלאכה התחלות
מלאכתו המיוחדות ירצה באור משלח ר״ל באור יתן והסבה
והמציאות וזה שבכלו המלאכות החלקיות כבר אפשר לו שיבאר
במופת סבות נושאו בראיות כמו שעשה ארסט״ו בבאור החמר
הראשון בשמע הטבעי והמניע הראשון אבל אין דרך אל שיבאר
מציאות המניע הראשון אלא בראיה בזאת החכמה רצוני החכמה
הטבעית כמו לא שחשבו אבן סיני וכבר הנחנו מאמר בבאור
הפסד הדרך הכולל אשר חשב אבן סיני שבו אפשר בעל החכמה
האלהית ההתחלה הראשונה.

ואמר מפני שהוא אם היתחיל בשיבאר
התחלותיו. ירצה מפני שהוא יתחיל בשיבאר לבאר התחלותיו
הראשון הראשונות באותו המלאכה בהתחלות אחרות. עוד
אמר הנה הדברים אשר בהם יתבארו התחלותיו הם יותר ראויות
בשיהיו התחלות מהם ירצה וכאשר באר התחלות מלאכתו
בהתחלות אחרות הנה אלה ההתחלות הם יותר ראויות בראשונות
מהתחלות מלאכתו וכבר הנחנו אותם ראשונות הנה הם ראשונות
לא ובלתי ראשונות זה חלוף לא יתכן. ואמר כי מי שישתדל וידע
הדבר ידיעה אמתיית אמנם ידעהו מן ההתחלות והסבות הכוללות
ירצה בכוללת הראשונות בזה הסוג כמו שאמר בשמע שאמנם
נדע הדבר כאשר ידענוהו נדעהו בסבותיו הראשונות עד שיכלה

[Page 120v]
אל יסודותיו. ואמנם רצה שהידיעה בכל סוג תגיע אל
הסבות הראשונות אשר בזה הסוג ואז תגיע הידיעה
השלימה בזה הסוג ואלה הסבות אין להם סבות ראשונות
בזה בסוג הנה לזה אי אפשר שיתבארו בזה הסוג במה שהוא
יותר קודם מהם כי אין יותר קודם מהם ולא יותר ידוע בזה
הסוג. ואמר ומן הדברים הקודמים בטבע מן עלות וסבות
שלא יותר מתוקנות ויותר ראויה מן הידיעה בהם ירצה בדברים
הקודמים בטבע הקודמים בידיעה והמציאות וזה שהסבות
הקודמות במציאות ובטבע על המסובבים וכאשר קרה להם שיהיו
יותר ידועות אצלנו הנה הם קודמות ג״כ בטבע ובידיעה כפי מה
שנאמר ברשם הקודם בטבע רצוני שהוא הדבר כאשר נמצא
המתאחר נמצא הוא וכאשר נמצא הוא לא יחוייב מציאות
המתאחר. ואמר מן עלות וסבות שלא יהיו עלולות ירצה בזה
הסוג. ואמר והידיעה באלה יותר מתוקנת ויותר ראויה מן הידיעה
בהם ירצה הידיעה אשר יהיה מפני הסבות אשר הוא עלולה.

(עא) אמר ארסט״ו הנה כבר התב֔אר מבואר איך יהיה הבאור
לענייני המבטים ממלאכת התשבורת ולענייני חבור
הנגונים ממלאכת המספר ושכבר הוא נגלה ומבואר שאי אפשר
שיעתק המופת מטבע אל טבע.

הפירוש שזכר במה וישמהו עוד כפי מה שיחוייב
בחתימות המאמרים במופתים ירצה שכבר
התבאר איך ראוי שיתבאר הדבר במלאכה בעלתו המיותדת ותהיה
ושלא אותה העלה מצד טבע אחד ר״ל מצד מלאכה אחרת כי וזה
אמנם יהיה בטבעיים המורכבים וזה לא יקרה העתקה למופת
ממלאכה אל מלאכה ואמנם יקרה המלאכה היותר שפלה שורש
מונח וקבלה וההעתקה אמתית אמנם היא שתהיה ההקדמה
הגדולה אחת בשתי המלאכות וכבר התבאר שזה אי אפשר אלא אם
יהיה דרוש אחד נאמר בחסכמה בשתי מלאכות רצוני בנושא
ובצד וזה כבר התבאר שקרותו קודם כי היה מחויב שיהיו טבע

[Page 121r]
השתי מלאכות טבע אחד. וכאשר היה זה כן הנה מאמר אבונצר
בספרו במופת אצל מה שדבר במלאכות ואיך ישתתפו
החכמות ובמה זה ישתתפו ומזה יתבאר איך ומתי אפשר שנעתיק
המופתים ממלאכה אל מלאכה ואיך אי אפשר מאמר בלתי אמתי
שהבין מן ההעתקה מה שיאמר עליו שם ההעתקה והוא שיעתק
ההקדמה הגדולה וזה הנראה שיראה מאמר אבונצר שיורה שיהיה
הדרוש אחד בשתי המלאכות ולא יורה שיהיה הגבול האמצעי
אחד וזה פלא מן מאמרו וכאשר לא ישתתפו שני מלאכות בשני
הגבולים יחד הנה אי אפשר שישתתפו בהקדמה הגדולה ואיך מה
שיהיה הנה אי אפשר שיעתקו המופתים לפי סברתו וסברת ארסט״ו
ואמנם ההבדל בין שניהם שאצלו יהיה אפשר שישתתפו שני
המלאכות בדרוש אחד ואי אפשר זה לארסט״ו וכבר יחוייב בהכרח
כמו שאמרנו מן אפשרות השתתפיתם בדרוש אחד שישתתפו
בגבול האמצעי ולא ישאר שתהיה ההעתקה אשר רצה אותה אלא
שתעשה אחת מן השתי מלאכות מה שיבאר באחרת אם שיהיה
נושא תעוין בו זאם שתהיה במלאכה העליונה תולדה ובשפלה
הקדמה כמו שקרה זה לבעל חכמות המבטים ולבעל חכמת התכונה
עם התשבורת וכמו שקרה לבעל חכמת המוסיקא עם בעל חכמת המספר.

(עב) אמר ארסט״ו ולכן יקשה עלינו שנאמת בשאנחנו כבר
ידענו הדבר בעלה הקרובה מפני שהוא מן הקושי
החזק שנדע בשאנחנו כבר עמדנו על אחד אחד מחעניינים מן
הדברים העצמותיים והמיוחסים לו ובעלתו הקרובה והידיעה
אמנם תהיה בדמיוני אלה ולזה מה שנחשוב שאנחנו כבר ידענו
הדבר ידיעה אמתית כאשר ידענוהו מהקדמות צודקות בלתי
בעלות אמצעי ואין העניין כן.

הפירוש אחר שבאר שההקדמות שהם חלקי המופתים
יחוייב שיתקבץ בהם שלשה תנאים נוספים על
הצדק אחד מהם שיהיו כוללות והשני שיהיו עצמיות והשלישי
שיהיו ראשונות והוא אשר ירצהו במשא אשר על דרך הכל בזה
הנאמר הספר והיו העלות כאשר נמצאו בהם אלה התנאים היו

[Page 121v]
עלות קרובות מיוחדות בזה הדבר אשר הם עלה לו והיו הנמצאות
כל מה שרבות התנאים בהם יותר קשי המציאות או יותר קשי
הידיעה אמר ולכן כבר יקשה עלינו שנאמת שאנחנו כבר
ידענו הדבר בעלתו הקרובה ירצה ולכן יקשה עלינו שנאמת
שידיעתנו הנופלת בדבר היא ידיעה בעלתו הקרובה. עוד
הביא סבת הקושיא בזה אמר מפני שאמן הקושי החזק
שנודע שאנחנו כבר עמדנו על אחד אחד מהדברים העצמיים
המיוחסים לו ובעלתו הקרובה ירצה מפני שיקשה עלינו שנעמוד
על העלה הקרובה לאחד אחד מן העניינים מפני העניינים
העצמותיים והמיוחדים לסוג זה הדבר. ואמנם אמר זה לפי
שאנחנו אמנם נוציא העלה הקרובה בעצמות והמיוחסות לזה
הסוג כי הם יותר כוללים מן העלה הקרובה והיותר כולל אצלנו לעולם
יותר ידוע מן המיוחד וזה דבר כבר בארנוהו בספר ההקיש.

(עג) אמר ארסט״ו אבל מחוייב שיהיה הנושא במופת הוא אשר
ילקח ויורה ושהוא נמצא מזולת שיחקר ממציאותו
ואולם הנשוא במופת והמשפט הנה הם ישתתפו יחד בשהם יעיינו
בם מפני כפי מה שיורו שמם ויובדל אחד מהם מן האחר מפני
שההקדמות יקובלו שהם נמצאות ואולם הנשוא הנה הוא יבאר
מציאותו בם כי האחד והמשלש והישר יצטרכו שיעויין בעניינם
על מה זה יורה שמה והאחד והגודל ילקחו לקיחה על שהם נמצאים
ואולם הנשואים והמחוייבים הנה יצטרכו יצטרך שיתבארו
מציאותם לנושאם.

הפירוש אחר שהגיד שבעל המופת אי אפשר
שיבאר במופת סבות נושא מלאכתו כי היו
סבותיו מוסכלות ר״ל מופת משלח לקח להודיע אי זה מהדברים
יחוייב על בעל המלאכה שיקבל מציאותם ואי זה מהדברים
אפשר לו שיבאר מציאותם ואמר אבל יחוייב שיהיה הנושא
במופת הוא אשר ילקח ויורה שהוא נמצא. ירצה שהמלאכות
אחר שיוכללו על שלשה סוגים על הנושאים והדרושים וההקדמות
ואולם הנושאים הנה יחוייב על בעל המופת שיקבל מציאותם אם

[Page 122r]
על שהוא שהם ידועים בעצמם ואם על שהוא שהם דברים כבר
יתבאר ובמלאכה אחרת ומה שאמר בענין הנושא מבואר
בעצמו וזה שהמלאכה אמנם תבאר במופת שהדבר נמצא לנו
לנושא ואולם בדרושים המורכבים הנה זה מבואר וזה שכאשר
דרש הדרוש אם זה כמו כן שידרוש אם המשלש שוות זויותיו
לשתי נצבות כי אשר ידרוש כמו זה הדרוש בלא םפק יהיה
המשלש אצלו דבר נמצא. וכן שווי הזויות לשתי נצבות ואמנם
אשר יסכל הוא מציאותם למשלש וכאשר היה הגודל דרך משל
אשר הוא סוג מלאכת התשבורת בלתי ידוע ולא יצוייר ממנו זה
הדרוש ואולם הדרוש המשלח והוא אם זה נמצא לבד הנה כבר
יחטב שאין מתנאי זה הדרוש מציאות חלק מונח ואין הענין
כן כי מאמר האומר אם זה נמצא אמנם ירצה בו נמצא בתאר
כך כאלו אמרת נמצא מתנועע או נמצא בשלוח. ואם רצוני בו
נמצא מתנועע הנה אמנם עניינו נעיין אם מה שיורה עליו זה
השם הוא נמצא מסוג הנמצאת המתנועעות הנה כבר קיימנו אם
כן הסוג מן הנמצא אשר יבוקש אם זה מין ממנו אם לא וזה הוא
סוג המלאכות. ואם שאלנו ממנו משלח הנה כבר קיימנו סוג
הנמצא המשלח ואיך מה שיהיה כבר הנחנו נושא המלאכה דבר
נמצא וזה ענין מבואר בעצמו וממה שאמרנו ואחר שהגיד שהנושא
במלאכה יחוייב שיקבל בעל המלאכה מציאותו והוא נחלק המונח
הגיד מן הנשוא ואמר ואולם הנשוא במופת והמשפט הנה הם
ישתתפו יחד בשהם יעיינו בם על מה שיורה שמם. ירצה
בנשוא במופת החלק הדרוש ובמשפט הקצה הגדול והאמצעי
וזה אם הנשוא היה חלק תולדה או היה חלק משפט יחוייב שיודיע
על מה זה יורה שמו ויוחד המשפט בשיודיע בשהוא נמצא
לנושא או בשיונחו כן ולכן אמר ויובדל האחד מן האחר מפני
שההקדמות יקובלו קבלה שהם נמצאות ירצה ויובדל הנשוא
במשפט מהנשוא בדרוש מפני שהנשוא בהקדמות ראוי שיקובל
שהוא נמצא ר״ל שיוכח כן. ואמר ואולם הנשוא הנה הוא יבאר

[Page 122v]
מציאותו בם ירצה ואולם הנשוא בדרוש הנה הוא יבאר
מציאותו בהקדמות והיה זה רמז בו אל העלה בהיות ההקדמות
יחויב שיקובל בם מציאות הנשוא לנושא בם יתבאר מציאות
הנשוא בדרוש לנושא ואחר שהיה הנושא למלאכות וחלקי הנושא
יצטרך שיובן מעניינו על מה זה יורה שמו ממנו ושיקובל מציאותו
בענין בהקדמות אמר כי האחד והמשלש והישר יצטרכו שיעויין
בעניינם על מה זה יורה שמם והאחד והגודל ילקחו לקיחה על שהם
נמצאים ירצה שהאחד שהוא נושא מלאכת המספר או חלק נושאו
וכן המשלש במלאכת התשבורת יצטרך שיהיה אצל המעויין בכל
אחד מהם הבנת מה שיורה עליו שמו ושהוא דבר נמצא. ואמרו
ואולם הנשואים והמחוייבים יצטרך שיתבאר מציאותם לנושא ירצה
הדרושים. ואמנם אמר הנשואים והמחוייבים לפי שהדרושים
שני מינים אם מקרים העצמיים ורצה בנשואים אם מה שיכלול כל
הדרושים ואם העצמותיים אשר הם גדרים או חלקי גדרים.

(עד) אמר ארסט״ו וההקדמות אשר יתבאר בהם מה שיתבאר
במופתים הנה כבר יחלקו מהם כי מה שהם מיוחדו׳
ועצמותיות לטבע אחד ומהם מה שהם כוללים לטבעים רבים אבל
כללותם אין הכללות טבע אבל בכללות יחס ואלה כאשר יבאר
במופת בהם בעל מלאכה מלאכה הגעתם יניעם אל נושאו מנושאו
המיוחד בו וההקדמות המיוחדות הם כמו שהקו הוא זה והנושא
הוא זה וההקדמות הכוללות הם במדרגת המאמר כאשר יחסר
מן השוה שוה יהיה הנשאר שוה וההקדמות הכוללות כאשר
תעשה אותם חכמה חכמה והרכבתם וקורבתם והגעתם ושינעם
אל נושאו מנושאו המיוחד בו היו עצמותיות מספיקות ומיוחסו׳
לנושאו המיוחד בו ואחת פעלתם כאשר הונחו על כללות או
קרובות מטבע המיוחד במדרגת הגודל והמספר.

הפירוש אחר היה שכבר מבואר שהגבולים השלשה
במופתים ראוי שיהיוה מטבע נושא המלאכה

[Page 123r]
והיה ממה שיסופק בזה מההקדמות הכוללות שכבר ולפי הסכים
בהיתר ספק שיקרה בזה בעבורם לקח הנה בהתרו והתחיל מזה
בחלוקת ההקדמות. ואמר וההקדמות אשר יתבאר בהם מה
שיתבאר במופתים הנה כבר יחלקו ירצה וההקדמות אשר
יתבאר בהם מה שדרכו שיתבאר במופת ר״ל שיתבאר בהם
תולדת המופתים האמתיים יחלקו אל שני מינים אחד מהשני
מינים מה שהם מיוחדות ועצמותיות לטבע אחד ומהם מה
שהם כוללות לטבעים רבים וזה אשר אמר ענין הוא ידוע
בעצמו והוא אשר ספקו בו קצת האנשים עד שחשבו שמן
העצמותיות העצמיות מה שיהיו יותר כוללים מטבע המלאכה
והוא הנראה מדבורו אבונצר בזולת מקום זה מספרו. ואם היה
כבר השלים אל הספק בזה ואמנם יתחייב שיהיה הענין על שהוא
מה שאמר אבונצר לו היו כוללות אלה ההקדמות כללות הדברים
הנאמרים בהסכמה או הנאמרים בקדימה ואיחור. וזה שכבר התבאר
שההקדמות העצמותיות ימצאו בחכמות בשני אלה המינים וזה
שכאשר היה נושא המלאכה נאמר בהם כמה היו ההקדמות העצמותיו׳
בזה התאר וכאשר היו נאמרות בקדימה ואיחור היו הקדמות
המלאכה בזה התאר. והוא מבואר שדמיוני אלה פי׳ הכוללות
ההקדמות אינם נאמרות בקדימה רצוני הנאמרות שהדברים השוים
לדבר אחד בעינו שוים ומה שדומה לזה וזה שלו היו נאמרות בקדימה
ואיחור היתה המלאכה המעיינת בכמה מלאכה אחת וכאשר לא.
יהיו נאמרות בקדימה ואיחור הוא יותר ראוי שלא יהיו בהס כמה
וכאשר לא יהיו נאמרות באחד משני אלה המינים הנה הם נאמרות
במין ממיני השמות המשותפים והוא אשר יאמר בדמיון וזה כבר
ימנה בסוג המפורסם ולכן שם הכמה סוג אחד וזה הוא אשר
רצה באמרו אבל כללותם אין בכוללות טבע אבל כללות יחס.
ירצה שכללות אלה ההקדמות אין כללות טבע מן הטבעים
המעוין בו במלאכה מלאכה שזה היה הכללות בקדימה ואיחור
או היה בהם ובזה יותר הספק אשר יקרה מפני אלה ההקדמות

[Page 123v]
במה שיאמר שההקדמות העצמותיות הם מיוחדות בטבע
שאי אפשר שיעתקו המופתים.

וההבדל בין אלה ההקדמות
וההקדמות הצודקות הבלתי עצמותיות שהצודקות הבלתי עצמותיות
אינם משותפות ואלה משותפות ולכן כאשר הגיעם כמו שיאמר
ארסט״ו בעל מלאכה אל מנושאו לא יהיה הבדל ביניהם ובין
העצמותיות וזהו אשר רצה באמרו וההקדמות הכוללות כאשר
עשאם בעל חכמה והגיעם מנושאו המיוחד בו היו מספיקות
ומיוחסות לנושאו המיוחד בו עוד אמר ואחת פעלתם כאשר הונחו
על כללותם או קרובות מטבע מיוחד במדרגת הגודל ירצה
שפעלתם אחר הגיע שאינו עם להם בעל המלאכה אל מנושאו
בשחלף שמותם כמו שיאמר במלאכת ההנדסה חלף מדברים
השווים לדבר אחד הנה הם שוים הקוים המתדבקים על קו אחד הנה
הם מתדבקים קצתם על קצת או יעזוב אותם בשמותם הכולל
כאשר הבין הענין אשר יאחזהו במלאכתו כמו מה שיקרה
בשמות המשותפים שפעלתם תהיה אחת כאשר הבין ממנו
המדבר ענין אחד בעינו מן העניינים אשר יורה עליהם זה השם
שהו הונח לזה הענין שם מיוחד או לא יונח לו שם אבל הבינהו
מן השם המשותף ואם היה שהניחהו חלק לטעות ולמקום השבוש
ולמניע אותו הוא אשר רצה באמרו ואלה כאשר יבאר מופת
בהם העל מלאכה הגיע להם יגיעם אל מנושאו המיוחד בו.
ואמר וההקדמות המיוחדות כמו שהקו הוא זה והישר הוא זה
ירצה הסכמת כמו מאמר התשברתו התשבורי שהקו הוא ארך בלא
רחב ושהקו הישר הוא אשר יהיו הנקודות המונחות עליו בנקדה
האחד ושהוא (אל האחר) קו יותר בצד מגיע בין שתי נקודות ומה שדומה
לזה מן הגדרים אשר ילך מנהג חכמי התשבורת שיגדרו הקוים בם.

(עה) אמר ארסט״ו ומן העניינים המיוחדים במופת הנושא
והוא אשר מדרך המופת שיקובל מציאותו בקבלה
ויבאר לו הדברים העצמותיים במדרגת האחדות המספר והנקדה
בתשבורת והמופת וינח שני (יניח) אלה על הני שהם נמצאים ואולם

[Page 124r]
הרשמים העצמותיים אשר המופת יבאר מציאותם להם לו הנה
המופת יבאר מציאותם יעיין מעניינם על מה זה יורה שמם אם
המלאכת המספר הנה יעויין על מה יורה שם הנפרד והזוג והמעוקב
והעגול ואם המלאכת השתבורת הנה יעיין על מה יורה שם החרש
והנשבר והמעיות. ואמנם מציאותם הנה יתבאר בהקדמות המיוחסות
המיוחדות באותו הטבע הכולל וכן ילך העניין בחכת הכוכבים.

הפירוש אמר ומן העניינים המיוחדים במופת ירצה
במיוחדים אשר יעמוד בם המופת מצד מה
שהם מיוחדים בו ואמר הנושא ירצה בו נושא המלאכה. ואמר והוא
אשר מדרך המופת שיקובל מציאותו בקבלה ויבאר לו הדברים
העצמותים וירצה שהמופת מדרכו שיקובל הנושא אשר עליו
יהיה המופת לפי שלו היה לנושא המופת מופת ילך הענין לבלתי
תכלית ובזה הענין בהקדמות רצוני שהם ממה שיניחם בעל המופת
הנחה ואמר ויבאר לו הדברים העצמותיים ירצה שהנושא זה מתארו
דרכו רצוני שהוא יבאר לו הדברים העצמותיים ואמר במדרגת
האחד במספר והנקודה בתשבורת ירצה שהאחד במספר הוא
נושא מלאכת המספר והנקודה נושא מלאכת התשבורת ואמנם
זה באחד והנקודה לפי שהאחד הוא יותר קל מן המספר וכן מציאות
הנקודה יותר קל ממציאות הקו והשטח ואם היו כלם נושאים
למלאכת המספר התשבורת. ואומר והמופת יניח שני אלה על שהם
נמצאי ירצה בזה האחד במלאכת המספר ומה שדומה לו
והנקודה במלאכת התשבורת. ואמר הרשויים ואולם העצמותיים
אשר המופת יבאר מציאותם לה לו הנה המופת ייעיין מענייניהם
על זה יורה שמם ירצה ואולם המקרים העצמותיים אשר
יבאר המופת מציאותם לדמיוני אלה הנושאים הנה בעל המלאכה
יעיין מענייניהם קודם שיתחיל בבאור מציאותם או שלילתם
מדבר בדבר דבר ממיני הנושאים על מה זה יורה שמם ואז יתחיל
בזה ואחר שזכר זה במקרים העצמותיים הביא דמיון בזה
ואמר אם במלאכת המספר הנה יעיין על זה מה יורה שם

[Page 124v]
הנפרד והזוג והמעוקב והרגול והעגול ירצה דמיון זה שבעל
המספר קודם עיונו בבאור המספר אשר הוא זוג והמספר
אשר הוא נפרד יעיין ראשונה מה יורה עליו שם הנפרד והזוג
ברשמים המבארים לשמותם. ואמר העגול רצה בו שיעיין במה
שירצהו במספרים העגולים וזה שאלה הדברים כבר ימצאו במספר
על צד הדמיון ואמנם אמתתם בתשבורת ולהעלם אלה העניינים
בזאת המלאכה הוא חזק הצורך אל באור מה שיורה עליו שמותם
ולכן במה שאחשוב המשיל בהם ואמר ואם במלאכת התשבורת
הנה יעיין על מה יורה שם החדש החרש והנשבר והמעוות ירצה
בחדש (בחרש) הגדלים אשר אינם מדוברים וזה העיון הוא בקיום מצד
מה שישיגום המספרים והוא העיין הנעשה בעשירי מן אוקלידס.
ואולם אמר הנשבר והמעוות אינם מן השמות שיצטרך התשברתי
התשבורי אל באורם אבל מן השמות אשר יצטרך בעל חכמת
המבטים באור מה שיורה עליו השם לפי שהמקום הניצוצים מהם
מה שיהיו נשברים ומהם מה שיהיו נוטים ומהם מה שיהיו
ישרים וחכמי המבטים יביאו אלה השלשה המינים ואמנם יחסם
אל התשבורת מפני שחכמת המבטי׳ נכנס תחת התשבורת אלה הם
הדברים אשר המשיל בהם מן הדברים אשר באור השם חכרחי
בלמודם ומבואר מאד יוסבול שירצה בנשבר ובנוטה הקו הכפוף מה
שהקוים שלשה ישר ועגול וכפוף והוא רחוק. ואמר ואולם
מציאותם הנה יתבאר בהקדמות המיוחסות המיוחדות באותו
הטבע הכולל ירצה ואולם מציאות דמיוני אלה למין מין ממיני
נושא המלאכה אחר שנקדים לבאר מה יורה עליו שמותם הנה
אמנם יתבאר זה בהקדמות המיוחסות לטבע הנושא.
ואמר הכולל ירצה בו אשר יבאר מעניינו שכחו כח המיוחד. ואמר
וכן ילך הענין בחכמת הכוכבים ירצה שהמעיין בחכמת התכונה
יקדם ראשונה ויזכור רשמי הדברים אשר ירצה לבאר מציאותם
בחלק חלק מנושאי מלאכתו.

(עו) אמר ארסט״ו וכל מופת הנה שלמותו ועמידתו מדברים

[Page 125r]
שלשה אחד מהם הנושא אשר יתחיל המבאר במופת בשיבאר
הרשמים המחוייבים לו בעצמותם והוא אשר ימצא על שהוא
נמצא והשני המשפטים המחוייבים קבלתם הבלתי בעלי אמצעיים
אשר באמצעותם יתבאר מציאות הנשוא לנושא והשלישי
הנשואים אשר יעויין בעניינם על מה זה יורה שמם להיותם בקצת
העניינים ולא נצטרך אל כמו זה התנאי בנושא והנשוא וההקדמו׳
להיותו נראה כי החום והקור אין אנחנו מצטרכים אל שנתנה
מהם שהם נלקחים על שהם נמצאים בדמיון צרכינו אל כמו
זה במספר וכן גם כן קצת הנשואים להיותם נראים לא יצטרך
שנפרחם בהם על מה זה יורה שמם ורצת ההקדמות צורותם
גם כן זאת הצורה כי המשפט כאשר יחסר מן השווים שוים
נשארו הנשארים שוים לא נצטרך שנתנה בהם על מה זה יורה
שמם ושהם נמצאים לחוזק הראותם אלא שזה אין חובר חבור
במופת בשלמותו ועמידתו מאלה השלשה דברים רצוני הדבר
אשר יתבאר המופת והדבר אשר יפול עליו המופת והדבר
אשר ממנו יהיה המופת.

הפירוש אחר שאמר שהנשואים הדרושים במופת
יצטרך המבאר במופת מעניינם שיקדים
וידע מה זה יורה עליו שמותם ויש ההקדמות ג״כ יצטרך
מעניינם אל הבנת מה שיורה עליו השם ובו הנושא אלא
שההבדל ביניהם שההקדמות והנושאים יקבל בעל המלאכה
מציאותם והדרושים ישתדל בביאור מציאותם וזה יותר להודיע
יקרה להקדמות והנושאים ורצה שיודיע שזה לא יקרה בכל
נושא והקדמות רצוני שיצטרך בם אל שיקדם ויעיין במה זה
יורה עליהם שמם ובו בנשוא ושהנושא ג״כ כבר יקרה לו יהיה
ידוע המציאות בעצמות ולא יצטרך בו אל שיקבל מציאותו ולא
אל באור מה שיורה עליו שמו וכן ההקדמות ימצאו בשני אלה
המונים רצוני מהם מה שיצטרך שיקדם ויבאר מה שיורה
עליו השם וקצתם לא יצטרך בו אל זה ומאלה מה שיקבל מציאותם
ממלאכה ומהם מה שיהיה ידוע בעצמו במלאכה וכעבור זה

[Page 125v]
הצטרך אל שוב הדבור מראש. ואמר וכל מופת הנה אמנם חבור
שלמותו ועמידתו מדברים שלשה. אמר מהם הנושא אשר יתחיל
המבאר במופת כשיבאר משמים או שמים המחוייבים לו
בעצמותם ירצה ברשמים המקרים העצמותיים ואמנם ייחד המקרים
זולת הסבות לפי שהם הדרושים בסבות ברוב והסבות כאשר נדרשו
הנה אמנם יהיו המופתים המולידים להם ברוב הוראות. ואמר
והוא אשר ימצא על שהוא נמצא ירצה והוא אשר מדרכו שיניח
מציאותו בעל המלאכה מבלתי שידרוש מציאותו אם היה מציאותו
בלתי מבואר או מבלתי שיגיח לסוטר שיבטל מציאותו ואם היה
ידוע בעצמו ואחר שזכר אחד מהשלשה אשר מהם תשלם כל מופת
זכר השני ואמר והשני המשפטים המחוייבים קבלתם הבלתי בעלי
אמצעיים אשר באמצעותם יתבאר מציאות הנשוא לנושא ירצה
בזולת הבלתי בעלי אמצעיים לידועים בעצמם ואפשר שיובן עם
זה שיהיו ראשונות ר״ל בעלות סבות קרובות ולא יהיה הנשיאות
בהם מפני אמצעי כלל לא אמצעי הקשי ולא אמצעי טבעי. וזה
שמן ההקדמות הראשונות שיהיה בהם אמצעי טבעי והוא
הזולת הראשון ומהם מה שלא יהיה זה בהם והם הראשונות.
ולכן ראוי שיובן מאמרו הבלתי בעלי אמצעיים השני עניינים
יחד עוד אמר והשלישי הנשואים אשר יעיין בענייניהם על מה זה
יורה שמם ירצה הדרושים ואחר שיהיה זה התנאי בלתי כולל
לכל הדרושים ולא לכל ההקדמות ולא לכל הנושאים ולא היה ג״כ
מקובל נשיאות הנשוא כלל לכל המלאכות כי היה נושא קצתם ידוע
בעצמו אמר ולא מצטרך אל כמו זה התנאי בנושא והנשוא
וההקדמות ירצה בתנאי באור מה עליו השם ולא יצטרך
אליו תמיד בנושאים ולא בדרושים ולא בהקדמות כי רבים מאלה
ידועים מראש הענין הוראת שמותם ולא יחוייב ג״כ שנתנה בכל
נושא שיהיה ישר המציאות עוד אמר כמו החם והקר שאין אנחנו
מצטרכים שיתנה מהם שילקחו על שהם נמצאים בדמיון צרכנו
אל זה במספר ירצה שהגשם החם והקר אשר הם אחד מחלקי
נושאי החכמה הטבעית לא יצטרך בעל החכמה הטבעית שיקבלה

[Page 126r]
קבלה על שמציאותם יתבאר בחכמה אחרת כמו שיצטרך אל זה
בעל חכמת המספר. ואמנם אמר זה לפי שהמספר יסופק באיכות
מציאותו חוץ לנפש כי אנשים הוסיפו ואמר שאין מספר חוץ לנפש
ואנשים הוסיפו בקצה השני ואמר שהמספרים עצמיים חוץ לנפש
ושהם המזלות הנמצאות והחקירה מזה שאחר הטבע. עוד
אמר וכן ג״כ קצת הנשואים להיותם נראים יצטרך שנתנה בהם
על מה זה יורה שמם ירצה שלב מן הדרושים לא יצטרך
העושה המופת מפני שעושה המופת עליו שיקדם ויבאר מה יורה
עליו שמם וזה אמנם ימצא יותר בחכמת הטבע כמו שנדרוש
אם הלבנה והכוכבים מטבע גשם השמים או מזולת טבעם האש
נמצא או לא ורוב מן הדרושים יצטרך שיקדם יובאר מה שיורה
עליו שמם וכבר הצטרך הוא אל זה בחום והקור עת הקר חקרו
ממנו בספר בעלי חיים. עוד אמר וקצת ההקדמות צורתם זאת
הצורה כי המשפט הנאמר כאשר יחסר מן השוים נשארו הנשארי׳
שוים לא נצטרך אל שנפרסם בהם על מה זה יורה שמם ירצה
שידיעתם תגיע לאדם בטבע וידע בהם ואם לא יקדם האדם
ויבאר לו שמותם בחלוף רוב מהמשפטים כמו מאמר האומר
שכל מקום מן הארץ הנה לו אופן כדורית ושהמקבילות יחלקו
הצדק והכזב כי אם לא יקדם האדם יובאר לנו אלה הדברים לא
בדמיוני נדע אלה ההקדמות עוד אמר אלא שזה אין חוב חבור
במופת בששלמותו ועמידתו מאלה השלשה דברים רצוני הדבר
אשר יתבאר במופת והדבר אשר יפיל עליו המופת והדבר אשר
ממנו יהיה המופת ירצה אבל בסבת התחלפות ההקדמות והדרושים
והנושאים באלה העניינים לא יביא לחשוב במשפט הנאמר שכל
מופת הנה אמנם יתחבר משלשה דברים מן ההקדמות והדרוש
והנושא וזה המשפט נראה בעצמו למי שידע הוראות אלה השמות
והרגיל המופתים אבל אם זה מחוייב בכל באור כל שכן ממופת.

(עז) אמר ארסט״ו והידיעות הידועות יתחלפו התחלת והשרש
המונח מפני שהם מקובלות בעצמות ויחשב בו שהוא
בהם שהם מקובלות בעצמות כי המופת אין הוא כן צד מן הדבור

[Page 126v]
החצוני אבל הדבור מן הפנימי וכן ההיקש ג״כ כי הדבור החצוני
כבר אפשר ג״כ שיסדר תמיד ואולם הדבור הפנימי הנה אי אפשר
סתירתו תמיד.

הפירוש אחר שבאר שההקדמות לא יבאר מציאותם
בעל המלאכה ואולם יניחם הנחה. אם מפני שהם
מבוארות בעצמם. ואם מפני שיתבארו המלאכה אחרת ירצה
שימנה הנה שתי מיני ההקדמות אשר יעשה אותם המבאר
במופת מזה הצד רצוני מצד מה שיקובל מציאותם ירצה כמה הם
ענייני המלמד עם הקדמות המופת. ואמר והידיעה תתחלף לה
להתחלות והשתי המונח מפני שהוא שהם מקובלות בעצמות
ויחשב בו שהיא מקובלת בעצמות. ורצה וההקדמות אשר
יחוייב שיקבלם התלמיד ממלאכת המופת מהם מה שהם ידועות
בעצמם רציני ידיעות ידועות בטבע ומהם מה שהם התחלות
ומהם מה שהם שרשים מונחים וההקדמות אשר הם מסוג הידיעות
בידיעות בעצמם יתחלפו להקדמות אשר הם מסוג ההקדמות
אשר יקראו התחלות ואשר יקראו שרשים מונחים מפני שההקדמות
אשר הם מסוג הידיעות הידועות בעצמם בצדק הציק בהם בעצמות
בדבור הפנימי ובדבור החיצוני והוא אשר רצה באמרו ויחשב
בו שהוא בהם שהם מקובל בעצמות וכאלו אמר מפני שהידיעה
הידועה מקובלת בעצמות ר״ל נודע בה בדבור החיצוני ובציור
ר״ל הדבור הפנימו ואחר והדעה כן שהוסיף הדבור הפנימי העיד
על עלת זה ואמר כי המופת אין הוא צד הדבור החיצוני אבל לא
צד מהדבור החנימי ירצה ואמנם לא נסתפק ברושם ההקדמות
הידועות בעצמם על שהם אשר יודע בם בעצמותם בדבור
החצוני מבלתי שנצרף אל זה ובדבור הפנימי מפני שלא יקויים
מפני הדבור החיצוני ברוב מן המאמרים המפורסמים אבל מפני
הודעת הדבור הפנימי בו עם בידעת הדבור החיצוני. ואמר
וכן ההקש ג״כ ירצה והצדק במאמר ההקשי לא יסתפק בו שיהיה
צודק בדבור החיצוני זולת הדבור הפנימי אחר בו בסבה אחרת
יחייב התנות הדבור הפנימי בהקיש ובהקדמות ההקיש רצוני

[Page 127r]
המופת. ואמר כי הדבור החיצוני כבר אפשר שיסתר ג״כ תמיד
ואולם הדבור הפנימי הנה אי אפשר סתירתו תמיד ירצה במה
שאחשוב שהדבור אשר בין השני מעיינים הנה הדבור החיצוני.
כבר אפשר שילך המחלקת ביניהם בו אל זולת תכלית ואמנם
הדבור אשר יהיה מפני הדבור הפנימי הנה לא ילך הדבור אל זולת
תכלית אבל ישוב אחד משני המדברים אבל אצל חברו ואמנם רצה
שמה שילך הדבור בו אל זולת תכלית שלא יעמדו המדברים ממנו
בדבר על האמת והמופת אשר יעמוד ממנו על האמת הנה
מחוייב שיהיה המופת בדבור הפנימי ואולם שהדבור אשר יהיה
בדבור החצוני ילך אל זולת תכלית הנה זה מבואר במריבות ובמחלוקות
הדיינין. ולכן הניחו למחלוקת הדיניין עונות זמנים מוגבלים
מוגבלות מן המחלוקות לא יעברו בהם והם שלשה ובעבור זה
יניחו אצל המריבות מים נגרים ישלמו המריבות בהשלמם אצלנו
במשפטים אצלנו במשפטים לזה הענין הונחו. ויסבול שירצה
שההקדמות הידועות בעצמם אם יסתור אותם האדם במלותיו
ולשונו לא יסתור אותם תמיד אבל יסכים עמם ישפטם בפעולתו
כמו מה שנמצא אנשים רבים יחלקו בלשונם שיהיה לפועל האדם
בחירת בדחיית רע יירא ממנו והבאת טוב ימתין והם יחליפו
מאמרם בפעלתם. ואולם אשר לא ידע האדם אותו בדבורו הפנימי
הנה כבר יסתור אותו תמיד דבורו החיצוני וזה הפירוש פירשו מתי
המעתיק.

(עח) אמר ארסט״ו והשרש המונח הוא הדבר אשר יקחהו
התלמיד מן המלמד על שהוא מאצלו לא על השלוח
ואולם הדבר אשר יפסח יספק עליו המתלמד הנה הוא אשר לא
יהיה אצלו ממנו ידיעה וזה על שני מינים אם שלא יהיה אצלו
ממנו ידיעה כלל ואם שיהיה אצלו ידיעה בהפך זה וההבדל בין
המערכות והשרש המונח הוא וזה שהשרש המונח הוא מה שיהיה
מקובל אצל התלמיד לא בעצמותו ואולם המערכות הנה הם אשר
אינם מקובלות אצל המתלמד אבל אצלו חלופם.

הפירוש אחד שהודיע ההבדל שבין ההקדמות הידועות

[Page 127v]
בעצמם ובין שאר ההנחות והם שלשה אשר יקראו השרשים
המונחים ואשר יקראו המערכות ואשר יקראו הגדר לקח להודיע
ההבדל בין אלה השלשה קצת מקצת והתחיל ברושם המונח המונח
השרש ואמר והשרש הוא הדבר אשר יקחהו המתלמד מהמלמד
על שהוא מאצלו לא על השלוח ירצה במה שאחשוב שהשרש המונח
הוא אשר יקבלהו המתלמד אין מן המלמד בטוב מחשבתו במלמד
ויהיה אצלו משער המקובלות אלא משער המקובלות ר״ל המושכלות
ולכן אמר על שהוא מאצלו לא על השלוח ויהיה על זה אצל המתלמד
בשרש המונח מחשבה מה והמחשבה בצד מה ידיעה ולכן אמר
אחר זה ואולם הדבר אשר יעריך ספק עליו המתלמד הנה הוא
אשר לא יהיה אצלו ממנו ידיעה ירצה אשר לא יהיה אצלו בו אין
ממיני הידועה לא מקובל ולא מושכל עוד וזה על אמר ואלה שני
מינים אם שלא יהיה אצלו ממנו ידיעה כלל ואם שיהיה אצלו
ידיעה בהפך זה ירצה אם שיהיה אצלו ידיעה מקובלת בהפך זה
עוד אמר וההבדל בין המערכות והשרש המונח עוד אמרו אבל
אצלו חלופם ירצה שההבדל בין השרש והמונח והמערכות שהשרש
המונח הוא מקובל אצל המתלמד ואולם המערכת אם שלא יהיה אצלו
ידיעה בהם לא מקובלת ולא מושכלת ואם שיהיה הידיעה המקובלת
אצלו בזה הדבר הפך זה העניין.

(עט) אמר ארסט״ו ויתחלפו הגדרים מן השרש המונח והמערכות
מפני שהגדרים לא ישפטו בהם שהדבר נמצא לדבר
אבל אמנם הם פשוטים וחלק מהקדמות והגדרים יובן מהם עצמות
הדבר ועניינו ואולם השרשים המונחים הנה אינו כן האלהים אלא אם
יקרא האדם כל מה שישמעהו שורש מונח אלא שזה איננו אמת
מפני שהשרשים המונחים הם הדברים שכאשר נלקחו ויונחו ימשך
להם מציאות התולדה.

הפירוש אחר שהבדיל בין ההקדמות המושכלות ובין
ההקדמות אשר יקראו שרשים מונחים ואשר
יקראו מערכות לקח להודיע ההבדל שבין הגדרים ובין השלשה
השנים הקודמים. ואמר ויתחלפו הגדרים מהשרש המונח והמערכות

[Page 128r]
מפני שהגדרים לא ישפוט בהם שהדבר נמצא לדבר אבל
אמנם הם פשוטים וחלק מהקדמות ירצה שהגדרים ואם הונחו
הנחה על דרך העניינים המקובלים כמו שיעשה זה בשרשים
המונחים בו המערכות ההבדל ביניהם ובין אלה שהגדרים לא ישפוט
בהם דבר על ולא יתואר בהם דבר בדבר על צד מה שיעשה
במאמרים הפסוקים רצוני אשר יצדקו ויכזבו אבל הם המדרגות
המלות הנפרדות וזה כמהרכב הרכבת תנאי הקשור לא
הרכבת הגדה ולכן לא יצדק ולא יכזבו במדרגת המלות הפשוטות
ולכן אמר בהם אבל אמנם הם פשוטים וחלק מהקדמות ירצה
שהם פשוטות בצרוף אל הרכבת ההקדמה לא שהם פשוטות
בעצמם. עוד הוסיף בזה ההבדל באור ואמר והגדרים יובן
מהם עצמות הדבר ועניינו ואולם השרשים המונחים הנה
איננו כן האלהים אלא שיקרא האדם כל מה שישמעהו שרש
מונח ירצה והגדרים כחם כח השם כשהם אמנם יבינו עצם
הדבר ועניינו מזולת שיכלול או אם הוא נמצא או בלתי נמצא
ואמנם ההבדל ביניהם שהשמות יודיעו עצם הדבר מחובר והגדרים
יודיע הנפרד ובהיות ולהיות הגדרים נמנים בההקדמות או
במאמרים המבארים לעצמות הדברים ספק יש בו ספק ידבר בו
ידברהו במאמר השני מזה הספר. ואחר שהניח שהרשמים
שהשרשים המונחים בסוד ההגדות והניח שהגדרים אינם הנחות.
עוד אמר האלהים אלא שיקרא האדם כל מה שישמעהו שרש
מונח ירצה אלא שיסכים האדם ויקרא כל מלה תבין שיבין ענין
שרש מונח אלא שאם עשה זה עושה הנה לא יעשה יושר מה
שראוי לפי שהדברים הנבדלים מחויב שיהיו שמותם נבדלים
לא מסבימים וזה אשר רצה באמרו אלא שזה איננו אמת ירצה
אלא שזה המעשה מי שיעשהו לא יעשה יושר מפני שהשרשים
לא מסבימים וזה אשר רצה באמרו אלא שזה איננו אמת ירצה
אלא שזה המעשה מי שיעשהו לא יעשה יושר מפני שהשרשים
המונחים הם הקדמות כאשר קיבלו חויב מהם שתולדה והגדרים
לא יחוייב מהם תולדה והוא אשר רצה באומרו מפני שהשרשים
המונחים הם הדברים שכאשר נלקחו והונחו ימשך להם מציאות
התולדה ידרצה כאשר הונחו וסידרו סדר ההקשי בחלוף הגדרים.

[Page 128v]
(פ) אמר ארסט״ו ובעל התשבורת הנה לא יעשה בבאור
דרושיו ההקדמות הכוזבות כמו שחשבו אנשים
אצל מה שראו בשהוא ישפוט על קו בשהוא ממה וישפוט
על קו בצורה כשהוא ישר ואיננו ישר וזה שבעל התשבורת לא
יסמוך בבאור דרושיו אל הקוים המוחשים אבל אם אל הקוים
אשר יורו עליהם ואלה והם הקוים המושכילם.

הפירוש אחר שמנה מיני ההקדמות וחשבו אנשים
שהנה מין כוזב מן ההקדמות ועשה בעל
התשבורת זולת אשר זכרנו העיד על שויה שיחשוב מזה הוא
כוזב ואמר שהחכם בתשבורת לא יעשה בבאור דרושיו הקדמות
כוזבות כמו שחשבו אנשים שיקרה לו זה ברוב שישפוט על קו
שהוא שוה לקו ואיננו שוה לו בחוש רציני בקוים אשר ימשלו
בהם והוא אשר רצה באמרו בשהוא ישפוט על קו בשהוא
ממה ואיננו ממה וכן יקרה שישפוט על קו אשר ימשלהו
בשהוא ישר או עגול והוא באמת איננו ישר ואחר שבאר
אופן זה המאמר אמר בתשובתו שזה אשר ייוחס אל בעל
התשבורת מצד מה שיקרה לו מזה בידיעתו הוא ענין בטל
וזה שבעל התשבורת לא ישען בהמשלו אל הקוים המוחשים
אשר יורשמו ואמנם ישען בלמודו אל הקוים המדומים או
המושכלום אשר יעשו הקוים המוחשים הוראה עליהם בחליף
החכמה הטבעית וזה שהוא אמנם תשען חכמת הטבע שהלמודי
אמנם יעיין בקוים ובכלל בגדלים מצד שהם בנפש והטבעי אמנם
יעיין בהם ובשאר מה שיעייין מצד שהם חוץ לנפש.

(פא) אמר ארסט״ו וההבדל אשר בין הגדרים והמערכות
והשרשים המונחים מפני שהמערכות והשרשים
המונחים לא ימנעו אם שיהיו כוללים ואם שיהיו חלקיים ואולם
הגדרים הנה אינם כן והמופת בלתי יצטרך מהצורות או מהדברי׳
היוצאים מן הרבוי אבל יצטרך במציאותו אל הטבע הכולל המקיף
ברבים הנשפט שישפוט בו עליהם כי אם לא יהיה הנה טבע

[Page 129r]
צורתו לא יהיה הכולל נמצא וכאשר לא יהיה הכולל נמצא לא
יהיה האמצעי נמצא וכאשר לא יהיה האמצעי נמצא לא יהיה
המופת נמצא הנה יחוייב בהכרח שיהיה בכאן טבע כולל
ומקיף ברבים ינשא על הרבים לא על דרך ההזדמנות בשמות.

הפירוש אחר שקרה לו בפרסום ההבדל שבין הגדרים
ובין השרשים המונחים והמערכות מאמר מי
שחשב שבעל התשבורת יעשה מין מההקדמות הכוזבות ובטל זה
שב אל ההבדל אחר שבין הגדרים והמערכות והשורש המונח
ואמר לא ימנעו אם שיהיו כוללות ואם חלקיות ואם הגדרים אינם
כן ירצה שהשרשים המונחים וההתחלות מצד מה שהם מאמרים
גוזרים יחלקו אל כוללים וחלקיים ואלה ואמנם הגדרים הנה לא
יחלקו אל כוללים ואל חלקיים כי היה כל גדר כולל והתולדה המחייבת
מזה בתמונה השנית שהשרשים המונחים והמערכות אינם
גדרים ואחר שהיה זה המאמר יביא לחשוב שהמערכות והשרשים
המונחים אשר יעשה אותם בכל המופת שיחלק ואל כולל וחלקי
והיה החלקי לא יעשהו בעל המופת רצוני ההקדמה החלקית ר״ל
האישית והיה משא לחשוב מזה המקום שהוא מחוייב שיהיה
בכאן צורות יוצאות מן העניינים החלקיים אשר יעמוד עליהם
המופת רצוני נבדלות ונצחיות ואם לא לא יהיה המופת הכרחי
לקח להודיע זה ואמר והמופת בלתי מצטרך מהצורות או מהדברי׳
היוצאים מן הרבים אבל הוא מצטרך במציאותו אל הטבע הכולל
המקיף ברבוי הנשפש שישפוט בו עליהם כי אם לא יהיה וכן
ירצה ולא יחוייב מחלוקתנו שיעמוד המופת על החלקיים להיות
המופת קיים והחלק מתחלף שבכאן צורות לדברים החלקיים נבדלות
כי המופת בלתי מצטרך אל אלה הצורות ירמוז בזה אל הצורות
אשר יניחם אפלטון. ואחר שהיו הצורות אשר יניחם נבדלות
לחמרים חויב שיהיו יוצאים מן הרבים האישים המוחשים דמיון
זה שהמופת העומד על האדם בשהוא בתאר כך לא יעמוד על
האדם הכולל הנבדל אם היה הנה אדם בזה התואר ולא יצטרך

[Page 129v]
בידיעתו להיות האדם בזה התאר אל שיעמידו על זה בטבע
היוצא מן האישים מן האדם אשר הרגשנום אנחנו אם היה הנה
טבע בזה התאר והוא הנה לא יכוון אל בטול הצורות היוצאות
כי היה זה מדרך הידיעה האלהית ואמנם אשר יכוין הנה לבאר
שלא יצטרך במופת אל הכנסת המאמר בצורת אם שהיו
הצורות נמצאות או לא יהיו ואמנם יצטרך המופת אל הברת
טבע אחד מקיף באישים כי זה הטבע כאשר הונח בזה
התאר אפשר שיעמוד המופת על הדברים החלקיים לא מצד
שהם חלקיים אבל מצד הטבע המשותף והמקיף בהם ושלא
נניח זה הטבע נבדל אבל נמצא במוחשות רצוני שיהיה בלתי
מתחלק בעצמות ואחר ואם היה מתחלק במקרה כי זה הוא
ההבדל בין הנחתנו זה הטבע בחמר ובין הנחתינו שהוא נבדל
וזה הוא אשר רצה באמרו אבל יצטרך במציאותו אל הטבע
הכולל המקיף ברבים ר״ל באישים הנשפט שישפוט ר״ל הנשפט
שישפוט על האישים בזה הטבע ומצדו ואמנם היה זה מחויב
לפי שאפלטון לא יורה שהנה טבע מקיף בנמצאות זולת הטבע
הנבדל ושהם אחד בגדר ובשם וזה שגם כן מן הנראה רצוני
שהנה טבע מקיף במוחשות כי כאשר התבאר שהמופת יסתפק
ישתמש במציאות זה הטבע הנמצא במוחשות הנה אין ענין
לכניסת טבע יוצא מן המוחשות מצד המופת. עוד אמרו
אבל יצטרך במציאותו אל הטבע הכולל המקיף ברבים ירצה
שהמופת לא יצטרך אל טבע כולל נבדל למוחשות ואמנם
יצטרך אל טבע כולל מקיף במוחשות ואמנם היה זה מחוייב
לפי שזה הטבע יודע עצמי המוחשות והטבע היוצא מן הדבר
יודיע עצמות הדבר. עוד אמר כי אם לא יהיה הנה טבע זה
צורתו לא יהיה הכולל נמצא ירצה כי אם לא נניח שבנמצאות
המוחשות טבע משתתף כולל בכח לא יהיה הכולל נמצא. עוד
אמר ובאשר לא יהיה הכולל נמצא לא יהיה האמצעי נמצא ירצה

[Page 130r]
הגבול האמצעי כי כבר התבאר שיחוייב שיהיה כולל. עוד אמר
וכאשר לא יהיה האמצעי נמצא המופת לא יהיה נמצא ירצה
שכאשר לא נמצא אנחנו הגבול האמצעי במופת לא נמצא המופת
מפני שהמופת היקש וההיקש אמנם יהיה בגבול האמצעי. עוד
אמר ומחוייב בהכרח שיהיה הנה טבע מקיף וכולל ברבים ונשון
על הרבים לא על דרך ההזדמן בשמות ירצה שאם הניח
המופת נמצא חויב ממציאותו שימצא הכולל וכאשר הונח
שהכולל נמצא חויב שיהיה זה הטבע נמצא הנה אם כן באשר
הונח שהמופת נמצא (הנה) זה הטבע נמצא אבל המופת נמצא הנה זה
הטבע והוא התולדה אשר מאלה ההקשים התנאים.

(פב) אמר ארסט״ו ואולם המשפט הנאמר שחלקי הסותרים אי
אפשר שיצדקו יחד הנה נאמן שנניח במופתים
האלהים אלא אם יכריחנו הצורך בקצת הדרושים אל שנבאר
שהנשוא בהם נמצא לנושא ומיננו בלתי נמצא לו וכבר יתבאר לנו
הדרוש אשר זה תארו אצל מה שנאמר שיחובר התנאי אשר בו
בגבול הגדול בהקיש ונשפוט על הגבול האמצעי הנה שוה עליך
יתנה בו זה התנאי או לא תתנה וכן השלישי והסבה בזה
שאנחנו כאשר שפטנו האדם על נושא מה במדרגת
קלבאם ושפטנו החי על מה שהוא אדם ועל מה שהוא לא אדם
יהיה במשפטנו זה שתי אמתיות זולת שזה לא יעזרנו בהולדת
מה שאנחנו בדרכו והוא שקלבאם חי ואיננו לא חי ולא גם כן
כאשר שפטנו קלבאם ולא קלבאם באדם והיה משפטנו צודק
נעזרנו זה בהולדת מה שאנחנו בדרכו. והסבה בזה אחר שהיה
הגבול הגדול נשוא הנה נשפוט בו על הגבול האמצעי ועל זולת
האמצעי לפי שהנשוא ברוב הענין הוא יותר כולל מן הנושא זולת
אלא שבהיות זה התנאי באמצעי בלתי מועיל לנו בה בהולדת
מה שאנחנו בדרכו.

הפירוש אמנם אמר בזה המשפט שהמבא במופת
יאמן שיניחהו במופתים להראותה להגלותיה

[Page 130v]
ואמר אלא שיכריחנו הצורך בקצת הדרושים אל שנבאר
שהנשוא בם נמצא לנושא ואיננו בלתי נמצא לו ירצה אלא
בדרושים אשר יכריחנו הענין בם אל שלא נקצר על שנבאר
גם שהנשוא נמצא לנושא לבד אבל שנבאר עם זה שהנשוא
איננו בלתי נמצא לו וידמה וימנה שזה אמנם יקרה בדרושים
אשר יהיה הכרחי מציאות הנשוא בם לנושא נעלם וכאשר
יתבאר עם מה שיתבאר שהוא הכרחי לנושא ותמיד ואחד
שזכר אחד מהמקומות אשר יוברח בעל המופת שיבאר בו
בזה המשפט עם באורו הודיע איך יעשה בעל המופת זה
המשפט והמקום אשר יעשה בו. ואמר וכבר יתבאר לנו הדרוש
אשר זה תארו אצל מה שיחובר התנאי אשר בו בגבול הגדול
בהקיש ונשפוט על הגבול האמצעי בשהוא נמצא ואיננו בלתי
נמצא לו. ירצה והדרוש אמנם יוליד לנו בזה התנאי רצוני שיהיה
נמצא בדבר ואין ואיננו בלתי נמצא לו כאשר עשינו זה התנאי
בנשיאות הגבול הגדול על האמצעי רצוני שיחוייב הגדול לו וישלול
שלולתו ממנו דמיון זה כאשר רצינו שנוליד שכל אדם מרגיש
ושהוא איננו בלתי מרגיש באמצעי הוא החי. כי אנחנו
נחבר ההיקש כן כל אדם חי וכל חי מרגיש ואיננו בלתי מדגיש
ויוליד לנו שכל אדם מרגיש ואיננו בלתי מרגיש והולדת זה
נרצה בעצמו וממה שקדם הספר ההיקש ואחר שזכר המקום
שכאשר התנה בו זה העניין חויב בתולדה לקח לזכור המקומות
שכאשר התנה בם זה לא יועיל בתולדה. ואמר ואולם האמצעי
הנה שוה עליך בו זה התנאי או לא נתנה בו וכן השלישי
ירצה שזה התנאי כאשר נוסף בנושא שהוא הגבול האמצעי
מצד מה הוא נושא לא בנשוא אשר הוא הקצה הגדול לא יועיל
בו וכן כאשר נתנה בקצה הקטן כי היה נושא לבד וזה שזה
התנאי לא ימנע שיתנה בהקדמה הפוסקת אם בנשוא ואם
בנושא ואמר שההיקש יחובר משלשה גבולים הגדול מהם נשוא
לבד והקטן נושא לבד והגבול האמצעי נושא ונשוא יחד אם

[Page 131r]
בפועל בתמונה הראשונה. ואם בכח בתמונות האחרות יחויב
שיפול זה התנאי בהיקש בארבעה מקומות בקצה הגדול ובקטון
ובגבול האמצעי משני הצדדין מצד מה שהוא נשוא או מצד מהו
שהוא נושא הנה הגיד ארסט״ו שהוא לא יועיל בזה בדמיוני אלה
הדרושים אלא כאשר התנה בגבול הגדול והיה נשוא לבד ושהוא
לא יועיל בגבול האמצעי מצד מה היה גם כן נשוא ולא בגבול
הקטן כאשר היה נושא לבד ושתף מתנאי בגבול האמצעי מצד
מה שהוא נושא גם כן מבואר בעצמו שלא יהיה תועלת בזה
הדרוש וכאשר הגיד שלא יועיל בזה התנאי בגבול האמצעי ולא
בקטן לקח לבאר זה.

ואמר והסבה בזה שאנחנו כאשר שפטנו
האדם על נושא מה במדרגת קלבאם ושפטנו החי על מה שהוא
אדם יהיה במשפטנו זה שתי צודקים ירצה והסבה שלא יועיל
בזה התנאי בגבול האמצעי מצד מה שהוא נושא שכל נשוא נשאהו
עליו נושא מה ושלילתו לא יחייב שיחלק זה הנשיאות הצדק
והכזב כמו מה שיקרה בנשוא כאשר נשאנהו על נושא מה
ונשאנו שלילתו עליו פי׳ הנשוא דמיון זה שאנחנו כאשר רצינו
שנוליד שהיידחי ואיננו בלתי חי באמצעי היותו אדם. ואמרנו
זייד אדם והאדם חי לא יכזב לנו עם זה שמה שאיננו אדם חי
כמו שיכזב עם אמרנו שהאדם חי שמה שאיננו חי אדם אבל
יצדקו שני העניינים יחד. רצינו ואמרנו שהאדם חי ולא אדם חי
וכאשר היה זה כן הנה לא יעשה המשפט הנאמר שהסותרים
לא יתקבצו עוד אמר זולת שזה לא יעזרנו בתולדת מה שאנחנו
בדרכו והוא שקלבאם חי ואיען לא חי. ירצה ועם זה כי הוא
לא יעזרנו זה התנאי בהולדת מה שרצינו הולדתו והוא שקלבאם
חי ואין לא חי ואיננו בלתי ולולא יהיו שני המשפטים
צודקים. עוד אמר ולא ג״כ כאשר שפטנו קלבאם ולא קלבאם
באדם והיה משפטנו צודק יעזרנו זה בהולדת מה שאנחנו
בדרכו ירצה ולא כאשר שפטנו גם כן בגבול האמצעי על הקצה
הקטן ועל שלילתו והיו השני משפטים צודקים יועיל בו בזה
ואחר שזכר שהנושא אמנם יבדיל הנשוא בזה מפני שהוא כאשר

[Page 131v]
התנה זה התנאי בנשוא לא יצדקו על הנשוא שני המקבילים
בו רצוני הנשוא ושלילתו וצדק זה בנושא רצוני נשיאות
הנשוא עליו ועל סותרו הביא הסבה בזה רצוני בהבדל הנושא
בזה הענין לנשוא. ואמר והסבה בזה אחר שהיה הגבול
הגדול נשוא הנה נשפוט על האמצעי ועל זולת האמצעי לפי
שהנשוא על רוב הענין הוא יותר כולל מהנושא ירצה והסבה
בשהבדל הנשוא בזה הענין לנושא שהנשוא ינשא על הנושא ועל
מה שישלול הנושא ממנו כי היה הנשוא ינשא על הנושא כולל
מן הנושא ואולם הנושא הנה אי אפשר שינשא עליו הנשוא עצמו
ושלילתו לפי שכל מה שישלול שישולל ממנו הנשוא ושולל ממנו
הנושא להיותו מן הנשוא במדרגת החלק. ואמר זולת שהיות זה
התנאי באמצעי בלתי מועיל בהולדת מה שאנחנו ירצה ולא
יצדק נשיאות הנשוא על הנושא עם נשיאותו על שלילתו אלא
שזה יהיה במחוייבים המתהפכים והם אשר יהיה הנשואים.
בהם סגלות וגדרים.

(פג) אמר ארסט״ו וג״כ המשפט הנאמר על כל דבר
שיצדק על כל אחד מחלקי הסותרים כבר
יעשה אותו המופת ההולך אל החלוף ולא יעשה אותו על דרך
הכללות אבל כשיגיעהו אל חבור חבור חומר חומר מן החומרים
אשר ישתדל המופת עליו כמו שקדם מן המאמר.

הפירוש אחר שהגיד אחד מהמקומות אשר יעשה בו
המשפט הנאמר שהשני סותרים לא יתקבצו
יחד זכר המקום השני והוא עשייתו בבאור החלוף. וכאשר היה
זה המשפט מן המשפטים הכוללים וכבר הניח שהמלאוכות אמנם
יעשו המשפטים המיוחדים זכר שעשותו גם כן אלה המשפטים
הכוללים אמנם יהיו על אופן אשר יהיה מפניו כחם כח המיוחד
ואמר ואין עשותו על דרך הכללות אבל יגיעהו אל חמר חמר
ישתדל המופת עליהם ירצה אבל בשיגיעהו אל חמר
חמר מן החמרים אשר ישתדל המופת עליו ר״ל מן החמר
אשר ייחד מלאכה וזה כמו מה שאמר בהקדמות המשתתפות

[Page 132r]
ליותר ממלאכה אחת כמו ההקדמה הנאמרת שהדברים השוים
לדבר אחד הנה הם שוים אבל ההבדל בין זה הסוג והסוג הראשון
שזה ייחד מלאכה מן המלאכות רצוני הנאמרת ששני המקבילים לא
יתקבצו והוא מלאכת ההגיון וזה (פי׳ הראשון) הסוג האחר מההקדמות לא
ייוחד ומלאכה. ולכן היה זה פי׳ הראשון נאמר בשתוף השם הגמור
ולא היה האחר כן והסבה בזה שבראשון לא ייוחד במלאכה וזה ייוחד
במלאכה וזה שהכולל ממנו מה שייוחד במלאכה הכוללת וממנו מה
שלא ייוחד במלאכה כלל ובזה נפל הספק הקודם.

(פד) אמר ארסט״ו ואולם המשפטים הכוללים הנה כבר יעשו בכל
החכמות ורצוני במשפטים הכוללים הדברים אשר
בהם יתבארו הנשואים שהם לנושאים לא הנשואים עצמם ולא
והנושאים ומלאכת הנצוח הנה תעמד עליה באור שאריתם ואין
אחד מהם ישתדל זה אבל הידיעה הנקראת החכמה.

הפירוש ירצה בכל החכמות כל המלאכות המופתיות
ואמר ורצוני במשפטים הכוללים הדברים אשר
בהם יתבארו הנשואים שהם ומצואים לנושיא לא הנשואים
עצמם ולא הנושאים ירצה בזה העניינים הדבריים והם הצודקים
הכוללים וזה שהידוע בעצמו שהדבר יתבאר מה הוא הנשוא
עצמו ומה הוא הנושא ואחר שהיתה מלאכת הנשוא ומלאכת
הפלוסופיא הראשונה כבר יעיינו בהתחלת מלאכת ההגיון ויתירו
הטענות היורדים בה. אומר ומלאכת הנצוח כבר תעמוד עליה
באור שאריתם ואין אחד מהם מהחכמות ישתדל בזה אבל
הידיעה הנקראת החכמה ואחר שהיה עיון שניהם בהם
ובשאר העניינים הכוללים מתחלף לקח להגיד בצד התחלפיתם.

(פה) אמר ארסט״ו ואולם מלאכת הנצוח הנה אין כוונתם צד
עניין מיוחד ולאלה נושא מוגבל אלא מה שלה שתקפיד
בשתניח ואין לחוש אלא להניח הקדמותיה מן השאלה ותצור
אותם מן הנשאל. ובעל המופת הנה אין כן צורתו שלא יעשה קצות
הסותר בהתבאר דרושו לפי שדרושו אשר ישתדל באורו אחד וזה
העניין כבר מבואר בהקיש והשאלה וההיקש וההקדמה הנלקחת מן

[Page 132v]
הסותר אין הבדל ביניהם ולא חלוף ואולם ההקדמות הנכנסות
בחכמות המיוחסות המיוחדות באחד אחד אשר מהם יהיה
המופת על ענין מן העניינים הנה כבר יתהפכן ויושמו שאלה.

הפירוש ואמר שההבדל בין מלאכת הנצוח ומלאכת
המשפט ואם היו משתתפות בעיון בעניינים
הכוללים שמלאכת הנצוח לא תכוין בחקירתה תכלית ידוע
זולת הנצוח ומלאכת המשפט תכוין תכלית ידוע והוא ידיעת
הנמצאות בתכלית סבותיהם ובמהם נמצאות. ועוד כי
מלאכת המצות אין לה נושא מיוחר ומלאכת המשפט לה
נושא מיוחד והוא המשלח הנמצא רצוני במה שהוא נמצא
שואולם מלאכת הנצוח הנה אמנם תעיין בנמצא באי זה אופן
הזדמן מצד שהוא אמנם יעיין בנמצאות מצד הפרסום והפרסום
תשיג הנמצא המשלח כמו שתשיג הנמצא הנקשר עם חומר
והיא תעיין בכל נושא המלאכות המופתיות החלקיות והכוללת
מהם אי הוא אשר היא המשפט. ואחר שזכר שמלאכת הנצוח לא
תשיג כוונה מוגבלת ולא לה נושא מוגבל הביא הראייה על זה
ואמר אלא מה שלה תפקיד ואין אליה לחוש אלא להניח בשתניח
הקדמותיה מן השאלה ותצור אותם מן הנשאל ירצה והיות
להנושא מוגבל ולא כוונה מוגבלת היא העלה בשתקח הקדמותיה
אשר תניחם בהקשה כפי מה שיורה הנשאל מזה לא כפי
הענין עצמו אלא באי זה עלה היא עלת עשותה זה הפועל
וכאלו הוא רצה שזה הפועל יורה על שאין לה נושא מוגבל ולא
כוונה מוגבלת בדרוש רצוני מוגבל בעצמו חוץ לשכל. ומלתהת
ההנחה תורה על לקיחת ההקדמות מקובלות וכבר תעשה על
המלאכה המערכה וכבר תעשה הוראה על לקיחת ההקדמות
מקובלות על צד הנצוח. ואולם אמרו ותצורם הנה היא מלה
מושאלת מה שהשואל בעבור שהיה מטעה הנשאל ויפייסה׳
בהוראתו בהוראתו ההקדמות אשר יועיל בה בביטול מה שכוון
בכללו ביטולו קרא זה הפועל צידה כי היתה הצידה פעל טעות
והערמה. עוד אמר ובכל המופת הנה אין כן צורתו שלא יעשה

[Page 133r]
קצוות הסותר בהתבאר דרושו לפי שדרושו אשר ישתדל באורו
אחר וזה העניין כבר מבואר בהיקש ירצה ובעל המופת הנה לא
יקח הקדמה בזה האופן יעשה בהקשתי בהקשו קצוות הסותר רצוני
פעם בהקיש ופעם בהיקש כי היה המשיב כבר יורה בהצטרפות
אל דרוש מה בדבר מה. וכבר יורה בסותרו בעת אחד ובעל
המופת לאי עשה בהיקשו קצוות הסותר כי היה כוונתו הצודק
משניהם והוא אשר רצה באמרו לפי שדרושו אשר ישתדל באורו
אחד ירצה יצודק. ואמר וזה העניין כבר מבואר בספר ההיקש
ירצה כי הוא הקדים קצת המאמר שם בהבדל בין ההקדמה
המופתיות והנצוחית והשלים זה בספר הנצוח. ואמר והשאלה
וההיקש וההקדמה הנלקחת מן הסותר אין הבדל ביניהם ולא חלוף.
ירצה בשתי המלאכות הנצוחיות והמופתיות שאין הבדל בין
ההיקש הנצוחי והמופתי בצורתו וכן אין ההבדל ביניהם בשכל
אחד מהם אמנם יסתפק על אחד מחלקי הסנתד ויקיימהו
ויבטל האחר ואשר רצה באמרו וההקדמה הנלקחת מן
הסותר ירצה שכל שתי המלאכות יעשו ההקדמה הנאמרת שכל
שני הסותרים לא יתקבצו יחד כמו שיעשה ההיקש התמים
התמונה ר״ל המוליד ואמר ואולם ההקדמות הנכנסות בחכמות
המיוחסות המיוחדות באחד אחד אשר מהם יהיה המופת
על עניין מהעניינים הנה כבר יתהפכו ויושמו שאלה ירצה
שכבר יתחיל האמלמד ויניח לתלמיד הנחה מבלת שישאלהו
מהם ללמדו בהורעתן בהם וכבר ישאלהו מהם על צד ההדמות
ההראות וההתישבות בעצמו וזה הוא אשר רצה במלת ההפוך
ר״ל בהפוכו מן ההגרה אל השאלה. ואמר המיוחדות באחד אחד
ירצה בטבע טבע מטבעי נושאי המלאכות וכבר התבאר
שההקדמות המופתיות זה תארם.

(פו) אמר ארסט״ו ונראה שבעל התשבורת אין ראוי שישוב מאי
זה שאלה נשאל ולא הרופא ג״כ וכן ילך הענין בהכמה
חכמה אבל אמנם ראוי לבעל התשבורת שישיב כאשר נשאל מן
הרשמים המתחייבים לעניינים התשבורתיים או מן הרשמים

[Page 133v]
המחוייבים לדברים אשר הם יותר עליונים מבעל התשבורת
במדרגת חכמת המבטים וכן ראוי לבעל חכמה חכמה. והדבור
בשאלות המבטיות והשלמת העלה להם ראוי שיקרא בעל
התשבורת להם על שהם נתלות בנושאו.

הפירוש אמר ונראה ממה שנאמר בתנאי הדרושי׳
המופתים וההקדמות המופתיות כאשר
הונחו שבעל המופת כבר כאשר נשאל שאין ראוי לו שישיב על
אי זה שאלה נשאל. דמיון זה שבעל התשבורת אין ראוי שישיב
מאי זו שאלה נשאל ממנו זולת בתשבורת ולא הרופא ג״כ ולא
אחד משאר בעלי החכמות וכן לא יחוייב עליו אי זו שאלה
הזדמנה. והסבה בזה אשר אמרו שהדרושים המופתים
וההקדמות ראוי שיהיו עצמותיות וכבר יקרה לבעל התשבורת
דברים בלתי עצמותיות וכאשר נשאל בהם בעל התשבורת
לא יחוייב עליו שישיב בהם כמו שנשאל אם התמונה העגולה
יותר טובה הישרה. ואמר אבל אמנם ראוי לבעל התשבורת
שישיב כאשר נשאל מן הרשמים המחוייבים לעניינים התשבורתיים
ירצה המקרים העצמותיים לנושא עצמו אשר יעויינו יעיין בו.
ואמר אומן הרשמים המחוייבים לדברים אשר הם יותר עליונים
מבעל התשבורת במדרגת חבמת המבטים וראוי שיובן יותר
שפלים לפי האמת או כך נפל הלשון אשר הועתק ולא שיובן
מן היותר עליון היותר נכבר כי היתה חכמת התשבורת על חכמת
המבטים וחכמת המבטים וענין זה שבעל התשבורת נשאל
מסבות הדברים הנראים בחכמת המבטים מצד שהם סבות
להם ואמנם יהיה ראוי זה כאשר נשאל מהם מצד שהם תולדות
אצלו וישאלהו מהם בעל חכמת המבטים כדי שיניחם הוא סבות
והקדמות לו ולכן אמר והדבור המבטים והשלמת העלות
להם ראוי שיהיה לבעל התשבורת על שהם נתלות בנושאו ירצה
שאמנם נשאל מהם הבעל התשבורת מבעל חכמות המבטים דרך
משל מפני שהם תולדות לנושאו ומחויבות ונמצא זה הפרק
בהעתקה אחרת הנה מבואר שלא יהיה כל שאלה מחכמת המדות

[Page 134r]
ולא מחבמת הרפואה. וכן באחרות אבל מן אשר אם שיתבאר
במופת דבר ממה שיעיין בו בעל חכמת המדות או מן אשר יתבאר
במופת במדות כמו ענייני המבטים. וכן בדברים האחרים
ואם בזה הנה אפשר שיתן עלה מן הראשונות מחכמת המדות
והתולדות וזה הענין אשר בארנו בו זה הפרק הוא בזאת
ההעתקה הנראת. ואמרו אבל מן אשר אם שיתבארו במופת
בו עניינים מתכמת המדות או מן אשר יתבאר במופת במדות
הוא מקום מאמרו בהעתקה השנית שהיא הראשונה אבל אמנם
ראוי לבעל התשבורת שישיב כאשר נשאל מן הרשמים המתחייבים
לענין התשבורתים או מן הרשמים המתחייבים לדברים אשר
הם יותר שפלים מבעל התשבורת במדרגת חכמת המבטים.
ואמר ואם בזה הנה אפשר שיתן עלה מן הראשונות מחכמת
המדות והתולדות ירצה בו שכל מה שתחת חכמת התשבורת
הנה אפשר שיתן במלאכתו העלה מפני העניינים שהם בחכמת
התשבורת אם ראשונים ואם תולרות ואם תמורת זה הוא אשר
נאמר בהעתקה השנית והדבור בשאלות המבטיות והשלמת
העלה להם ראוי שיהיה בעל התשבורת להם על שהם נתלות
בנושא.

(פז) אמר ארסט״ו והדבור בהתחלות מלאכת הפילוסופיא
ראוי לבעל התשבורת שלא יתנהו במה שהוא בעל
התשבורת. וכן החכמה חכמה מה שעבר שאמת התשבורת
הנה מחוייב אם כן שלא ישאל כל אחד מן בעל החכמה מאי זה
דבר קרה ולא ג״כ ראוי לו שישיב מאי זה דבר קרה אבל אמנם
יחוייב שתסודר ממנו והתשובה כאשר נשאל מדבר אחד אשר ייחד
מלאכתו וחכמתו ולכן כאשר נמצא האדם בדרך התשבורת
וישפטהו בענין מן העניינים התשברתיים מעשה בדרכו ויעשה
בביאורו באורים תשבורתיים יסודר פעלו ויתישר ואולם אם
הלך בזולת ואת הדרך לא יהיה הפועל ממנו ביושר.

הפירוש כאשר היה בעל כל מלאכה אמנם יחוייב עליו
שיחקר מן העניינים העצמותיים אשר יהיו

[Page 134v]
יווחדו לנושאי מלאכתו והיו נושאי המלאכות מתחלפים הנה
מחוייב שלא יחקר בעל מלאכה ממה שיחקר ממנו בעל מלאכה
אחרת ולא יעשה מן ההתחלות מלאכתו מה שיעשה זולתו
האלהים אם לא ה על הצד אשר קדם המאמר וזה כאשר
היתה אחת מהשתי מלאכות לוקחת התחולותיה ממלאכה
אחרת ואולם כאשר לא יהיה זה השיתוף בין השתי מלאכות
הנה לא ישתתפו המעיינים בהם ולא בצד מן הצדדים כמו
עניין חכמת התשבורת עם חכמת הפלוסופיא ולכן אמר
והדבור בהתחלות במלאכת הפלוסופיא ראוי לתשברתי שלא
יתוהו במה שהוא בעל התשבורת וכן בעל חכמה חכמה
ממה שעבר שזולת התשבורת ר״ל לא יתן בעל התשבורת
הדבור בדבר זולת התשבורת ומה שאמרהו בזה הפרק מובן
בעצמו. ואמר ולכן ובאשר נמצא האדם עד אמר לא יהיה זה
הפועל ממנו יושר הוא טענה מפורסמת המשיבה לטענות
האמתיות על מנהגו בהמשיך הבאורים המופתיים במפורסמות.

(פח) אמר ארסט״ו וידוע שהתשברתי אי אפשר לו שיגלה על
זה האופן אלא אם יהיה הגלוי ישיגהו בדרך המקרה
ויחוייב על זה ההיקש שלא ילך הדבור בתשבורת עם אנשים לא
הוגדה להם בזאת המלאכה כי כאשר עשה האשם זה
ילכו העניינים כי דרך בלתי ישר וישיגהו המבונה וכמו מלאכת
התשבורת כן שאר המלאכות התראה כבר התחדש על בעל
התשבורת כ גם כן שאלות בלתי תשבורתיות ובחכמה חכמה
מן החכמות כבר יהיו שאלות להם בלא ידיעה לו בלא בחכמה
ואם היה זה התראה לא חכמה ידיעה במיוחדות מפני צורת
ההקיש או מפני חמרו והשאלות הבלתי הנדסיות אם התלותם
אמנם הוא המלאכת התשבורת או אם אמנם התלותם המלאכה
אחרת במדרגת מה שישאל בעל התשבורת משאלות נגוניות
ובמדדגת מה שישאל האין האם הקוים הנכחיים יפגשו והשאלה
באופן מה לה התלות במלאכת התשבורת ובאופן אחר אין
התלות לה.

[Page 135r]
הפירוש אמר וידוע שבעל התשבורת אי אפשר
לו שיגלה על זה האופן אלא אם יהיה
הגלוי ישיגהו בדרך המקרה ירצה שבעל התשבורת אי אפשר
לו שידבר בשאלות אשר ייוחדו למלאכתו ולא שיגלה מן מה
שבהם יושר מהחטא אלא יהיה זה בדרך המקרה לו לא במה
שהוא בעל התשבורת וזה יהיה כאשר קרה לבעל התשבורת
שיהיה אצלו ידיעה בחכמה אשר אותה השאלה מיוחדת בה ר״ל
מצד מה שיהיה בעל מלאכה אחרת הנה זה הוא אשר רצה
באמרו בדרך המקרה. עוד אמר ויחוייב על זה ההיקש שלא
ילך הדבור בתשבורת עם אנשים לא הוגדה להם במלאכת
בזאת המלאכה התשבורת ירצה שהוא כאשר קיים שבעל
התשבורת לא יחוייב לו שיחקור מן הדברים הזרים ממלאכתו
הנה כבר יראה ממנו שיחוייב שלא יתן הדבור בתשבורת עם או
שאין שאינו מבעלי התשבורת ואם יתן יקנהו כמו שאמר
מבונה וטעות. והסבה בזה שהאדם באשר עיין בדבר
מה מפני המקרים הזרים הבלתי עצמיים חייבו יחויב לו הדבר
ומקבילו בדבר האחד בעינו ויפול במבונה וטעות אחר
שצוה בעל התשבורת כאלו הצואות הודיע שהם כוללות לכל בעלי
החכמות ואמר התראה כבר התחדש על בעל התשבורת שאלות
בלתי תשבוריות ובחכמה ידמה חכמה מן החכמות ירצה התראה
כמו שכבר יהיה בתשבורת שאלות תשבוריות כן יהיה בהם
שאלות בלתי תשבוריות וכן בחכמה חכמה רצוני שיהיה בהם
שאלות ישרות ושאלות הם שגגה. ואמרו כבר תהיה להם שאלות
בלא יהיו ידיעה ירצה שתשולל מהם הידיעה המיוחסר אל אותה
המלאכה אם על דרך השווי ואם על דרך שלילה המשולחת ואם
היותם תשבוריות נאמר בהם שהם שאינם לא תשבוריות ואם היו
טבעיות נאמר בהם לא שאינם טבעיות ואחר שספק זה הספק
ישאל זאת השאלה במלאכת הידועות שאל שאלה אחרת ואמר
ואם היה התראה לא ידיעה זה מיוחדת מפני צורת ההקיש או

[Page 135v]
מפני חמרו ירצה ואם היו שימצאו שאלות כוזבות במלאבה
מלאכה והם אשר יאמר בם שהם לא ידיעה באותה מלאכה
בעניין השווי שאם הכזב אשר יקרה בהם הוא דבר קרח במלאכה
מפני הטעות בהיקש רצוני בצורתו או מפני החטא בהקדמות ואחר
ששאל שתי אלה השאלות שאל שאלה שלישית ואמר והשאלות
הבלתי תשברתית אם התלותם אמנם היא במלאכת התשבורת או
אם אמנם התחלותם במלאכה אחרת ירצה והשאלה אשר אינה
מיוחסת או אותה מלאכה כמו השאלות הבלתי תשבוריות במלאכת
התשבורת אם באורה אמנם הוא תהיה ממה שייחד המעיין
בזאת החכמה או ממה שייוחד במלאכה אחרת כמו השאלה אשר
יאמר בה שהיא בלתי תשברתית לפי שהיא מחכמות הנגון או
כמו השאלה אשר יאמר בה שהיא בלתי תשבורית לפי שהיא שגגה
בתשבורת כמו השאלה הנאמרת אם הקוים הנכחיים כאשר יצאו
אל בלתי תכלית יפגשו.

וזה אשר הורה באמרו במדרגת מה
שישאל בעל התשבורת מושאלות נגוניות ירצה שזה יאמר בהם
שהם בלתי תשבוריים. עוד אמר ובמדרגת מה שישאל האין
בלתי הקוים הנבחיים יפגשו ירצה שאלה יאמר בם ג״כ שאלה לא
האם תשבוריית מפני הכזב אשר בה. ואחר שהיה נראה שאשר
יאמר בה לא בלתי תשבוריות בענין שהיא ממלאכה אחרת הגיד
איך העניין בשאלות אשר יאמר בהם דרך משל שהם בלתי תשבוריות
באופן השני והם השאלות הכוזבות אשר יהיו במלאכות מהעניינים
העצמותיים כמו שישאל בעל התשבורת אם הקוים יפגשו
ואמר וזאת השאלה לה באופן מה התלות במלאכות התשבורת
ובאופן אחר אין התלות לה ירצה וזה המין השני מן השאלות אשר
ישולל מהם יחסם אל אותה מלאכה מפני הכזב אשר בם הוא
באופן מה תשבוריית ובאופן מה בלתי תשבוריית אם היותם
תשבוריות לפי שהם מחוברות מעניינים תשבוריים ואם בלתי
תשבוריות להיותם טובות כוזבות ואולם השאלות אשר הם
מחוברות מעניינים תשבוריים הנה לא ישוללו מן התשבורת
שלילה כוללת.

[Page 136r]
(פט) אמר ארסט״ו וענין השאלות הבלתי תשבוריות בהיותם
על שני מינים כענין הקול הנה אנחנו נאמר שאלה
בלתי תשבורת לאשר אין תכלית לה במלאכת התשבורת כלל
במדרגת מה שאמר שנאמר בקצת הדברים שאין קול לו ערום
מהקול בכלל ובקצת המקומות נאמר שאלה בלתי תשבוריות לאשר
לה התלות המלאכת התשבורת ואם היה התולתה רע והחלק השני
נכנס מחלקי הסכלות בחלק החזק ההפש לאמת.

הפירוש אחר ששאל אם אפשר שיתחדשו שאלות
בחכמה חכמה מן החכמות ובמלאכה מלאכה
משוללת מאותה המלאכה כמו שיתחדש בתשבורת שאלה בלתי
תשבורית ואם נתחדשה הנה ענין אמרנו בהם שהם בלתי
תשבוריות בענין שלהם התלות המלאכת התשבורת והם השאלות
אשר נעדרו הידיעה באותה המלאכה או מצד שלהם התלות
במלאכה אחרת במדרגת מה שישאל בעל התשבורת משאלות
נגוניות ואם היה ענין אמרנו בהם שהם בלתי תשבוריות שהם
כבר נעדרו הידיעה אשר באותה המלאכה הנה אם יקרה זה
במלאכה מפני צורת ההיקש או מפני חמרו התחיל להשיב מן השאלה
הראשונה והוא אמרנו שאלות בלתי תשבוריות על כמה צדדים
יאמר ואמר וענין השאלות הבלתי תשבוריות בהיותם על שני
מינים בענין הקול ירצה ואמרו שאלות בלתי תשבוריות יאמר
על שני עניינים אחד משניהם מה שיהיה תשבורת מוטעת והאחר
מה שלא יהיה מחכמת התשבורת כמו שיאמר לא קול על שני
עניינים אחד מהם מה שהיה קולו צרור והשני מה שאין לו קול כלל
ואמר והחלק השני נכנס מחלקי הסכלות בחלק החזק ההפכי לאמת
ירצה שהסברה המוטעת בתשבורת והוא אחד ממה שיאמר
עליו בלתי תשבורתי תשבוריית היא נכנבס בסכלות אשר ייוחס אל
הקניין והעניין לא בסכלות אשר עמו העדר הידיעה אבל אשר הוא
הידיעה מוטעת ולזה יאמר כן שהוא הפך האמת ויאמר באחר
שהוא העדר האמת והיות הסכלות נחלק על שני החלקים האלו
ידוע בעצמו.

[Page 136v]
(צ) אמר ארסט״ו ואולם בלמודים הנה אין ההיקש הולך זה
הדרך מפני שהגבול האמצעי בו כפול ולא יהיה
הגבול האמצעי בו כפול ואמנם נפל מלה אחת בעינה והוא
יחשבהו כפול. וזה שהגבול הגדול ינשא על האמצעי כלו והאמצעי
ינשא על הקטן כלו ואולם הנשוא לא יאמר עליו כל וזה עניינו בשכל
בעניין המעויין אליו והטעות אמנם יכנס בסבת החמרים
במדרגת משישאל בעל התשבורת האין האם כל עגול תמונה
ויאמר כן רושם העגול רושם נראה ויאמר לו המאמר השקול עגול
ואין ואינו הוא תמונה.

הפירוש אחר שהיה אחד מה ששאל ממנו אם סבת
הטעות הנופל בחכמת או הוא צורת ההקיש
או חמרו לקח להשיב מזה ואמר ואמנם בלמודים הנה אין רוע
ההיקש הולך זה הדרך מפני שהגבול האמצעי בלמודים יהיה
לעולם על ההיקש כפול במלה והענין ר״ל שיהיה לעולם אחד בעינו
משתתף לשני הקצוות לא אחד במלה זולת הענין ויחשב בו שהוא
אחד בשניהם יחד וישיג הטעות כמו זה ברוב בזולת הלמודים ר״ל
ההיקש בהם יחשב שהוא כבר נפל דבר אחד בעינו שתי פעמים
על שהוא גבול אמצעי. ואמר ואמנם כפל במלה אחת בעינה ולא
יהיה הגבול האמצעי בו כפול כמו שאמר והוא יחשבהו כפול.
ואמר וזה שהגבול הגדול נשוא על האמצעי כלו והאמצעי ינשא
על הקטן כלו ירצה והסבה בשלא יקרא בלמודים טעות שהגבול
האמצעי בם ימצא שתי פעמים מזולת שיקרה בו טעות ויחשב
במה שאיננו אחד שהוא אחד וכאשר לקח הגבול האמצעי כפול
שתי פעמים לא יהיה שם מקום לטעות וזה שהגבול הגדול
כאשר נשא על כל האמצעי והאמצעי על כל הקטן יהיה הגבול
האמצעי בזה התאר הנה הוא מחוייב מזה בהכרח שיהיה הגבול
הגדול נשוא בלא ספק על הקטן הנה לא יקרה בלמודים לזאת
הסבה טעות. ואמר ואולם הנשוא הנה לא יאמר עליו כלל כל ירצה
שאין מתנאי התולדות שיתנה הכוללות בנשוא השתי ההקדמות
הנלקחות ואמנם הכללות בתנאי בנושא ואחר שזכר שהטעות

[Page 137r]
בהיקש לא יקרה בלמודים מצד שהגבול האמצעי יהיה לעולם כפול
במלה והעניין ושלא יקרה הטעות בלמודים מה שיקרה בשאר
החכמות הביא הסבה בזה ואמר וזה עניינו בשכל בעניין המעויין
אליו עד סוף מה שכתבנוהו ירצה והסבה בשהוא בשלא יטעה
השם משתתף בלמודים עד שיחשב שהגבול האמצעי כפול
בהיקש ואיננו כפול שהעניינים הלמודיים הם בשכל כענין
המעויין אליו חוץ לשכל. ר״ל שהם אצל בעל המופת במדרגת
המוחשות אצל החוש והסבה בזה שהשכל יפשיטם מן החמר הנה
בעבור היותם בזה הענין מן השכל בעת העיין בם לא יקרה לשכל
שיטעה בם מפני המלה המשותפת כמו שלא יטעה החוש
בדברים אשר יעיין להם רצוני המיוחדים בו. וזה שהשכל אמנם
יטעה ויחשוב העניינים הרבים אחד ברוב מפני שהמלה אחת
כאשר לא יהיו הבדל אותם העניינים אצלו מבוארים והסבה
בזה הוא הטעאת החומר להם ואולם כאשר לא יטעאם החומר
הנה לא יקרה בהם הטעות לפי שהשכל יבאר הבדלם כמו שיבאר
החוש הבדלי הדברים אשר ירגושם בפעל ודמיון זה שהוא אם
השתדל משתדל שיטעה בעל התשבורת בשיאמר לו האין האם כל
עגול תמונה וכאשר אמר לו כן אמר לו האין המאמר השקול עגול
ירצה שייטעהו ויחייבהו שהמאמר השקול תמונה והוא ממהירותו
ימהר ויאמר לו שהמאמר השקול אין איננו הוא עגול כענין
אשר בארנו בו העכול המלאכת התשבורת ולא יסבור עליו זאת
ההטעאה לפי שרושם העגול התשבוריי עומד בשכלו ייעיין אליו
ר״ל מה שיאמר בו בה שהוא תמונה יקיף בה קו סביב באמצעו
נקודה שכל הקוים אשר יצאו ממנה אל המקיף שווים. ואמר ויאמר
לו המאמר השקול הוא עגול ואין ואיננו הוא תמונה. ירצה שבעל
התשבורת יאמר לזה השואל ואמר שברושם העגול רם רשם נראה
ירצה שמפני היותו נראה יסבור זאת ההטעאה על בעל
התשבורת.

(צא) אמר ארסט״ו ואין ראוי שיחלוק בהקדמות חפושיות לפי
שהמופת אמנם הוא מן ההקדמות הכוללת וההקדמות

[Page 137v]
הכוללות הם אשר יתקבצו בם תנאי הכולל והמחלוקות בזה
יחוייב שתהיה צורתה לפי שהמחלוקות וההקדמה הם דבר אחד
הנה המחלוקות היא הקדמה וההקדמה היא אם מופתית ואם
נצוחית.

הפירוש אמר ואין ראוי שיהיה המחלוקת המופתי
במלאכת מחלוקת חלקי ר״ל בסותרים. אבל
בהפכים וכאשר היה המחלוקת אשר בחפוש יהיה בהקדמה חלקית
לקח תמורת החלקיות החפוש ואמר ואין ראוי שיחלוק בהקדמות
מחקריות חפושיות לפי שהמופת אמנם הוא מן ההקדמות
הכוללות ירצה שאין ראיו לחלוק עליו על דרך המופת שיסתפק על
מחלוקית חלקית וזה שהבטול אשר יהיה בזה התואר יהיה כבר
לקח בהקישו הקדמה חלקית והמופת לא יקח בו הקדמה חלקית
ואין הבדל בין המופת והמקיים והמבטל בהיותו בתואר אחד
ואמרו וההקדמות הכוללות א הם אשר יתקבצו בם תנאי הכולל
לפי הכל אשר גדר בספר ההיקש ואמנם אמר זה להבדל בין שני
העניינים רציני הכל הנעשה הנה והכל הנעשה בספר ההיקש. ואמר
והמחלוקת כן בזה יחוייב שתהיה צורתה ירצה שהמחלוקות אחר
שהיתה הקשית מופתית והיה המופת אמנם יחובר מן ההקדמות
הכוללות הנה מחוייב שתהיה המחלוקות כן מן ההקדמות הכוללות
ואמר כן הוא יחוייב שתהיה צורתה לפי שהמחלוקות וההקדמה
הם דבר אחד ירצה שההקדמה הנעשית במחלוקית וההקדמה
הנעשית בקיומים הם אחת בעינם. ואמנם נקראת מקויימת או
מבוטלת בהצטרף אל התולדה. ואמר הנה המחלוקות הוא הקדמה
וההקדמה היא אם מופתית ואם מצוחית ירצה ויחוייב מזה
שתהיה המחלקות תחלק בשתי אלה החלוקות רצוני שתהיה ממנה
נצוחית וממנה מופתית ויהיה במופתית תנאי המופת ובנצחות
תנאי חנצוח.

(צב) אמר ארסט״ו וכבר יקרה הטעות בקצת העניינים בעבור
צורת ההיקש כאשר לוקח הגבול האמצעי נשוא על
שני הקצוות בחיוב כמו מה שעשה פאוס כפלים אצל באורו שהאש

[Page 138r]
בהתיחסות בעלת כפלת כפלים רבים כי הוא היה חושב שהאש
הולדתו מהרה ואשר הוא בהתיחסות רב הכפל הולדתו
מהרה ועל זה האופן לא יהיה היקש האלהים אלא שיתהפכו הגבולים
קצתם על קצת עד שיהיה מה שבהתיחסות רב הכפולים יתהפך
על אשר יולד מהרה ואולם ויהיה האש מתהפך על אשר יולד
ויהיה הנה בקצת הנתים אפשר שיעשה הקיש מאלה ההקראות
ובקצת העתים אי אפשר.

הפירוש אחר שהודיע שהטעות כבר יפול בחכמת
מפני ההקדמות עצמם כמו שיחשב שהגבול
האמצעי הוא אחד בעינו בשתי ההקדמות אשר יחובר מהם ההיקש
ואיננו אחד בעינו ושזה לא יקרה בלמודים אלא במעט לקח
לזכור שהטעות ג״כ כבר יפול בחכמות מפני תמונת ההיקש כמו
שהוליד תולדה משני חיובים בתמונה השנית והוא אשר הורה
עליו באמרו כאשר לוקח הגבול האמצעי נשוא על שני הקצוות
בחיוב ירצה בשני הקצוות הקצה הגדול והקטן רצוני נושא הדרוש
ונשואו. עוד המשיל בזה ואמר כמו מה שקרה לאיש מפורסם
אצלם מן הקודמים וזה שזה האיש אחר שראה האש נוסף מהרה
רצוני יגדל מהרה והיה אצלם מה שיקרה בנמצאות הטבעיות סבתו
מה שיקרה בעניינים הלמודיים כי היה הטבע אצלם מורכב מן
הלמודים ויקרה בעניינים הלמודיים ליחס הכפל שיהיה נוסף
מהרה בזה המספר תוספת שיתעלה בזה שאר היחס כמו
שיאמר באיש֔ אשר שאל לקצת המלכים שיתן שיתנו לו גמולו
בכפל בתי האש קקש של חרובין מן הגרעינים במספר ומאם
ומאן זה המלך ואחר שהשיבהו העניין עליו זה מזאת המתנה
הגדולה ראה וזה האיש כמו שאמר וחבר היקש כן האש יולד מהרה
ויחס הכפל יוליד מהרה הנה האש מחובר מיחס הכפל. ואמר
ועל האופן לא יהיה היקש וירצה מוליד בלא ספק בכל חומר
כפי מה שהתבאר בספר ההיקש. ואחר כשהיה זה החבור יוליד
בחיובים המתהפכים רצוני בהקדמות אשר נשואם סגלות או
גדרים אמר האלהים אלא אם יתהפכו הגבולים קצת על קצת

[Page 138v]
עוד הביא דמיון ההפכים ההיקש אשר קרה זה הטעות לזה
האיש ואמר עד שיהיה מה שבהתיחסות רב הכפלים יתהפך
על אשר יוליד מהרה ירצה ולא יתאמת למי שירצה שיוליד מזה
ההיקש שהאש רב הכפלים עד שיתאמת לו הפך ההקדמה
הנאמרת שרב הכפלים כאשר נתאמתה זאת ההקדמה צרפנו
אליה שהאש יוליד מהרה מוליד ויוליד לנו מזה בתמונה הראשונה
שהא רב בכפלים ר״ל שיוליד מן המספרים שהם על יחס הכפל
ואולם אמרו ויהיה האש מתהפך על אשר יוליד מהרה הנה זה
ההחוך אלא יצטרך אליו מי שרצה שיוליד מאלה ההקדמות שרב
הכפולים אש וכאלו הוא אמנם שם שזה ההפוך יצטרך אליו מי
שכוון שיתבא שזה הוא גדר לאש כי היה הגדר מתנאו שיהיה
מתהפך על המוגדר. ואמר הנה בקצת העתים אפשר שיעשה
היקש מאלה ההקדמות ובקצת העתים אי אפשר ירצה בעתים
אשר אפשר שיעשה בם מן שתי מחייבות היקש בתמונה השנית
כאשר קרה להקש בזה העת עניינים אחד מהם שיהיו אותם
הנשואים אשר נלקחו בהקדמות מתהפכים והשני שידע שהם
מתהפכים אם בידיעה ראשונה ואם בהיקש ובעתים אשר אי
אפשר זה כאשר חסר מההיקש תנאי אחד משניהם או שני אלה
ואחר שהיתה הכוונה מהיקש המוליד בצורתו שיהיה מוליד בכל חמר
לא ישים ארסט״ו שתי מחייבות בתמונה השנית ומנה אותם מן
המינים הבלתי מולידים לפי שהתילדות בם אין אינם מפני צורת
ההיקש אמנם הוא מפני הקדמותיו והוא דבר קרה לצורתו.

(צג) אמר ארסט״ו ולו אי אפשר באור הצודק מההקדמות
כוזבות כבר היתה ההתכה בהפוך יותר קלה מפני
שהתילדות וההקדמות היה התהפכותם בשווי כמו שכאשר היתה
התולדה אשר עליה אותא צודקת תהיינה ההקדמות אשר התבאר
בהם והם אשר עליהם אות ב׳ צודקות וכאשר היו אלה צודקות
תהיה אותה צודקת.

הפירוש אמר ואמנם יתאמת שתוליד התמונה השנית
משתי מתחייבות בצורתה לו אם היו כל ההקדמות

[Page 139r]
הצודקות מתהפכות ולו ואם היו מתהפכות אי אפשר שיתבאר
דבר צודק מהקדמות כוזבות כי זאת היא ג״כ הקדמה צודקת ר״ל כל
מקום שצדק ההקדמה צדק התולדה ואם היה מתהפך היה ג״כ בשצדק
בצדק התולדה ואמר ולו אי אפשר שיתבאר דבר צודק מהקדמות
כוזבות כבר היתה ההתכב בהפוך יותר קלה ירצה בהתכה בהפוך
התכת הדרושים אל ההקדמות הראשונות אשר מהם יתבארו
אותם הדרושים. ואמנם קראה ההתכה בהפוך לפי שההתכה
שני מינין התכת הדבר אל זולת הדבר אשר יורכבו מהם הרכבה
בטבע וההתכה אל אשר יורכבו מהם בטבע וזאת ההתכה זאת
אשר יצדק על ההפוך ההרכבה ולכן נאמר בה שהיא התכה בהפוך
ר״ל בהפוך ההרכבה להבדיל בינה ובין ההתכה האחרת ואחר שהגיד
שלו שאם היו ההקדמות הצודקות כלם מתהפכות היתה ההתכה
בהפוך קלה ותהיה ההוצאה קלה הביא הסבה בזה ואמר ומפני
שהתילדות וההקדמות היה התהפכותם בשווי ירצה שהיה מחוייב
כאשר מצאת מצאנו תולדה מההקדמות צודקות שתהיה אותה
התולדה כאשר נמצאת יחוייב ממציאותה אותם מציאות
ההקדמות ולו ואם היה הענין כן היה מציאות ההקדמות מהכחת
התולדה קלה רצוני ההקדמות המקיימות או המבטלות ויהיה הוצאת
ההיקש על צד ההתכה קל וזה שמציאות ההקדמות הצודקות אחר
שהיה ענין מבואר בעצמו ממציאות תולדותם היה שכאשר הנחנו
תולדה מה חוייב בהכרח שנעמוד על ההקדמה אשר יחוייב ממנה
ראשונה אותה התולדה עד שאם לא יהיו אותם ההקדמות ראשונות
עמדנו ג״כ הקלות על ההקדמות אשר יתחייבו מהם אותם ההקדמות
בקלות וכן עד שנגיע אל הראשונות ואם העניין בהפך רצוני
שלא יתחייב מהנחת חתולדה ההקדמות הצודקות אשר יוליד
הולידו אותה הנה כבר יתחייב אלינו הפך זה והוא שכאשר
הנחת הנחנו תולדה מה ראוי שנבקש ההקדמות אשר יתחייב
מהם אותה התולדה ולפי שזה יותר מהקדמה אחת היה מציאותם
קשה וכל שכן אם העניין בם בהפך לפי מה שיתחייב עליו הענין
לו תתחייב התולדה וזה שכאשר הנחנו התולדות מונחות נראו לכן

[Page 139v]
ההקדמות על היתרון ועתה הענין בהפך רצוני כאשר הנחנו
ההקדמות תראה לנו התולדה ולפי שההקדמות אשר בזה התאר
בלתי ידועות לנו ולא מוגדרות קשה מציאותם ויקשה עלינו
מציאות התולדה בחלוף העניין לו חייבת ההקדמות מהתולדה
המונחת כי מפני היותה מונחת נראו לנו ההקדמות הראות מבואר
וזה ידוע בעצמו.

(צד) אמר ארסט״ו ויתחלף הלמוד לנצוחו מפני שהלימוד
ההתכה בהפוך בם יהיה יותר קל. וזה שהנשוא בם לא
אינם במקרה אבל גדרים וכבר יתחלפו ג״כ העניינים הלמודיים
לעניינים הנצוחים מפני שהלמוד לא אינו מוסף נוסף באמצעי
אבל תוספתם יהיה בשלקח הדבר שכבר התבאר במופת ויתבארו
בו מה שאחר שאחריו במדרגת מה שילקח א׳ אשר כבר
התבארה ויתבאר בה ב׳. וב׳ התבאר בה ג׳. וג׳ התבאר בה ד׳
ועל זה הדמיון תמיד או המקרה כמו שישים אשר עליו אותא
הכמה או הבלתי שוה ונשים מה שעליו אות ב׳ המספר הנפרד
על השלוח ז״ל אי זה נפרד היה ומה שעליו אות ג׳ זה המספר
הנפרד הנה א״כ על ג׳ ולהיות ג״כ המספר הזוג על השלוח עליו
אי זה מספר היה מה שעליו אות ד׳֔ וזה המספר הזוג מה שעליו
אות ה׳ הנה א׳ אם כן על ה׳.

הפירוש אחר שבאר שלוחיו ההקדמות מתהפכות
היה ההתכה בהפוך קלה לקח להודיע של זאת
העלה היתה ההתכה בלמודיות יותר קלה בנצוח ממה שהיא
מפני שההקדמות הלמודיות הם ברב גדרים והגדרים מתהפכים
ואמר ויתחלף הלמודיות לנצוחי עוד אמר וזה שהנשוא בם לא
אינם במקרה אבל גדרים ירצה ולזה הענין נתחלפה הלמודית
ונצוחית בהיות ההתכה בלמודית יותר קלה משהיא בנצוח.
וזה שההקדמות בלמודית הם גדרים מתהפכים ובנצוח מקרים
כוללים והמקרים בלתי מתהפכים ואמר וכבר יתחלפו ג״כ העניינים
הלמודיים לעניינים הנצחויים מפני שהלמוד לא נוסף אינו מוסף
באמצעי ירצה וכבר יתחלף הלמודי לנצוחי בעשיית ההיקש בם

[Page 140r]
מפני שההקדמות הנעשות בבאורי הלמודים לא יתרכו האמצעיים
וזה שההקדמות הלמודיות הם ההקדמות בלתי העלות אמצעיים
ואולם אשר יעשו בנצוח כבר יהיו בעלות אמצעיים כמו יתבאר
דרוש מה בנצוח בהקדמות ויתבאר בלמודית בהקדמות על מנהגם
הנה ההקדמות כבר יהיו באותם ההקשים הנצוחיים יותר מפני שהם
יהיו מהקדמות בעלות אמצעיים ויהיו הקדמות זה הדרוש בנצוח
יותר משהם בלמודיות שזכר שההקשים המופתיים הלמודיים
יתחלפו לנצוחיים בזה הענין מפני שהקדמותם לא יהיו בעלות
אמצעיים לקח להודיע איך יהיה התוספת בהקדמות הלמודיות אשר
לא ימצא ביניהם אמצעי והוא התוספת אשר יהיה במופת ואמר
אבל הוספתם יהיה בשילקח הדבר אשר כבר התבאר במופת ויתבאר
בו מה שאחריו במדרגת מה שתלקח א׳ אשר כבר התבארה התבאר
בה ובג׳ וג׳ תתבאר בה ד׳ ועל זה הדמיון תמיד. ירצה ואולם
תוספת ההקדמות במופת הלמודי הנה הוא תוספת לא ימצא כן
אמצעי מפני שהוא יבאר בו דרך דבר מה דרך משל בשתי ההקדמות
זולת בעלות אמצעי עוד יבאר בזה הדבר המבואר דבר אחר
זולתו אם בשיתחבר אל זה הדבר המוליד הנולד דבר אחר במהו
רצוני דבר יתבאר שכבר יתבאר ג״כ משתי הקדמות בלתי בעלות
האמצעי ואם שיזכר בו הקדמה זולת בעלת אמצעי ר״ל ידועה
בעצמה ויוליד ממנה תולדה עוד תלקח זאת התולדה ויעשה בה מה
שעשה בראשונה. וזה הוא אשר רצה באמרו במדרגת מה שתלקח
א׳ אשר כבר התבארה ויתבאר בה ב׳ וב׳ יתבאר בה ג׳ שהקדמה
אחת יתבאר בה דבר אחד אומנם ירצה במדרגת מה שתלקח א׳
אשר כבר התבארה ויתבאר בה ב׳ עם מה שהוא מבואר בעצמו
או כבר יתבאר עם זולתו. ויסבול שלקח א׳ מקום ההיקש וב׳
מקום התולדה אלא שאמרו וב׳ התבאר בה ג׳ לא תהיה ג״כ על
הראותו כי היתה התולדה מההקדמה אחת והבאור אמנם יהיה בשתי
הקדמות ואי אפשר מבלתי שישוער באמרו חסרון מה ואחר
שהשלים מהמשל מה שאחר המתאחר המתבאר בראשון התחיל
לׂבאר איך יתבאר המבואר הראשון. ואמר כמו שישים אות א׳

[Page 140v]
הכמה או זולת הבלתי שוה וישים מה שעליו אות ב׳ המספר
הנפרד על השלוח ר״ל אי זה נפרד היה ומה שעליו אות זה ג׳
המספר הנפרד הנה א׳ א״כ על ג׳ ירצה וצד באורנו הראשון
מבלתי אמצעי אשר נשימהו שרש למה שאחריו מבלתי אמצעי
הוא שנקח א׳ מקום הנשוא המבואר הראשון ר״ל התולדה
הראשונה ומקום הגבול האמצעי ב׳ ומקום הגבול הקטן ג׳ עוד
הניח מקום א׳ החמרים הכמה ומקום ב׳ המספר הנפרד
בשלוח ומקום ג׳ המספר הנפרד הרמוז אליו כאלו אתה אמרת
השבעה להראות הענין יותר. ויתחבר הקשו כן השבעה מספר
נפרד והמספר הנפרד כמה הנה יוליד שהשבעה כמה ואמנם
המשיל באלה ההקדמות לפי שאין בניהים אמצעי ואמנם
רצה שהמופת הלמודי יעשה האמצעי במינים רבים מן ההיקש
כמו שיעשה בשתי תמונות או יותר משתי תמונות ולא יעשה
בהיקש האחד אמצעיים יכניסם בין הקדמות ההיקש. ואמנם
אמר או במקרה לפי שכאשר הניח דבר מה יתבאר בו תולדה מה
בתמונה והשלישית הנה כבר התבאר התולדה המונחת ראשונה
בתמונה הראשונה ויעשה בדרוש האחד השלשה התמונות אחר
כן נכפלו התמונות בזה מה כלו מההקדמות בלתי בעלות אמצעיים
ואולם הנצוחי הנה כבר יעשה באור ההקדמות אשר יכנה מהם
ההיקש אמצעיים.

(צה) אמר ארסט״ו וכבר יתחלף המופת על שאם הדבר נמצא
למופת בלמה הוא נמצא ואולם ראשון הנה בחסרה
אחת בעינה וזה שעל שני פנים אחד משניהם הוא שהמופת על
שאם הדבר נמצא יהיה מהקדמות בעלות אמצעיים וזה לא ימצא
בו העלה הקרובה והמופת מה הדבר יהיה בעלה הקרובה.

הפירוש ההקדמות אחר שהודיע תנאי המופתיות במופת
המשלח והודיע מיניהם וכן השאלות ירצה
להודיע ההבדל שבין תנאי ההקדמות המופת המשולח ואופני
ומפני מופתי המציאות לבד והם אשר יקראו הראיות וראוי שתדע
שהמופתים שלשה מינים. המופת המשלח והוא אשר יתן

[Page 141r]
המציאות והפכה יחד ומופת תמציאות והוא אשר יתן המציאות
לבד ומופת הסבה והוא אשר יתן הסבה לבד כאשר היה המציאו׳
ידוע והיות המופתים נחלקים על אלה השלשה חלקים דבר ידוע
בעצמו כי הדבר המוסכל אמנם יתבאר בינו ובינו הגעה עצמית
ואחר שהיתה ההגעה העצמית שתי הגעות אם הגיע הגעת
דבר קודם על הדבר ואם הגעת מתאחרת מן הדבר חיוב שהדבר
אמנם יתבאר מציאותו אם בענין קודם עליו יתן סבותו ומציאותו
ואם בעניין מתאחר ממנו יתן מציאותו לבד ואולם מופתי
הסבות לבד הנה הם אשר יתחברו מן הסבות אשר יחייבו מציאות
המסובבים בהכרח ולא יחייבים המסובבים ולכן כאשר הונח
המסובבים נמצאים חויב שיהיו אותם המינים מן הסבות סבות
להם והנה נבאר אי זה הם הסבות ואולם המופתים המושלחים
הנה הם מתחוברים מן הסבות אשר יחייבו המסובבים בעצמות
וזאת החליקה למופתים ענין ידוע בעצמו מתחברים עליו כל אנשי
זאת המלאכה אלא אבן סיני כי זכר מופת המציאות ותשב בו
שהוא מופת בלתי אמתי ונסמך ברצון זה בשאמר שהעניינים
המתאחרים מן העניינים הקודמים המורכבים לא יעמדו על היותם
עצמיים לעניינים הקודמים אלא כאשר עמד על הסבה אשר
בעבורה יעמוד המתאחר מן הקודם דמיון זה ואי אפשר לנו
שנעמוד על התוספת באור הלבנה בתמונה ירחית עצמות להאם
לא נעמוד על הסבה בזה והוא היות הלבנה כדורית התמונה
וכאשר היה הענין כן הנה לא יתאמת לנו באור שתמונתה כדורית
מפני שאורו נוסף בתמונה הירחית כי היה התוספת יותר ידוע
והתמונה יותר נעלמת ואולם לא היה הענין בהפך כבר יקרה בזה
מופת יתן המציאות והסבה יחד רצוני שיבאר שאורו נוסף
בתמונה ירחית מפני שהוא כדור התמונה. ויאמר שכאשר לא
ישוער בזה הענין בנשיאות המקרים על נושאיהם לא יהיה הבדל
אצלנו בין ההקדמות אשר יחוברו מן המקרים העצמיים רצוני
אשר נשואיהם עצמים מקריים ובין ההקדמות אשר יחוברו מן
המקרים אשר נתפרסמו בחוש שהם בכל הנושא מוולת שישוער

[Page 141v]
ביחס העצמי ביניהם ובין המושא. דמיון זה אמרנו כל עורב
שחור וכל שלג לבן. כי דמיוני אלה המקרים אינם עצמיים
ולא הכרחיים כי לא אינו נמנע שימצא עורב מה לבן. ודמיון
אלו גדל אדם בארץ אשר אין בה שחור ולא שמע בו הנה כבר
יגזיר בכמו זאת הגזרה שכל אדם לבן וכאשר היתה החקירה
בלתי מסתפקת בהיות המקרה הכרחי לנו שאו הנה בהכרח מה
שיחוייב שלא יעמוד על המקרה שהוא עצמי לנושא כל זמן
שלא נעמוד על סבתו ואחר שהיה סבתו הוא הדרוש רצוני
שהוא מוסכל חויב שלא יהיו הקדמות הראויות עצמיות וכאשר
לא יהיו עצמיות לא יהיו מופתים וען ידמה שיאמר במין
מהם אשר יתחבר מן הסבות הרחוקות.

וכאשר נחנו שהאמות
אשר במקרה העצמי לנושאו מצד הסבה המיוחדת לו הוא יותר
שלום האמות מן האמות במקרה העצמי אשר ימצא לנושא
מצד טבע הנושא הנה זה ענין מחויב ואם אנחנו לא נשער
בהיות המקרה עצמי לנושא אלא כאשר שערנו בסבות
מציאותו בזה הנושא הנה זה ענין בלתי אמתי אבל כבר
נשער בהיות המקרה העצמי מפני קבוצו בטבע הנושא וזה אם
בנושא עצמו ואם בסוגו העצמי רצוני שנשער בכללות המקרה
ומקבילו בסוג בנושא הקרוב רצוני אשר יחלק בזה המקרה
ומקבילו חלוקה ראשונה כפי מה שנאמר קודם ברשם המקרים
העצמיים. והראייה על זה שיספיק בדמיוני אלה המקרים
בשילקח בהם הנושא ואם לא תראה סבתו וזה הוא ההבדל בין
ההקדמות העצמותיות והחפושיות רצוני לא ישער השכל להכרח
לקיחת הנושא בגדר המקרה היו ההקדמות חפושיות ולא ימנע שימצא
נושאם בעת מה מזה המקרה אבל כמו שאמרנו העיין האמת בזה
הוא תחת האמת אשר יגיע שעידנו בסבתו בזה הנושא ומפני
זה היו מופתי הראיות יותר חסרים באמות במציאות מן המופתים
הסבות אבל אם היו יותר חסרים מהם הנה אין החסרון אשר
יקרה להם ממה שיוציאם יהיו שלא מסוג המופתים. ואמנם לא
נאמר ששחרות העורב עצמי לעורב ולא לובן אל הקקנס לקקנס

[Page 142r]
מפני שאין השחרות נכלל בטבע העורב ולא בסוגו הקרוב אשר
הוא החי. ולו היה נכלל בסוגו היה מן המקרים העצמיים לו ותפסיק
ותספיק הנפש שכל עורב בלא ספק ולכן מה שיחוייב בדמיוני
אלה הדברים שלא תשער הנפש בעצמיות בהם עד שתשער
בסבה ולכן מה שאמר שלו גודל אדם שאמרנו על הדרך הטבע
במקום הלבנים בצד שלא יראה שחור ולא ישמע בו ואחר גזר
גזרה שיהיה מחויב שיהיה כל אדם לבן ושלא ירגיש אדם אחד
שחור ואבן סיני אמנם חטעהו מה שמצא מבואר החסרון
רצוני אשר יהיה מפני השיעור במציאות המקרה העצמי לנושא
מפני סבתו ובמציאותו לו מפני כללותו בנושא וחשב שכללותו
בנושא לא יקנה האמת ושאין הבדל בינו ובין ההקדמות החפושיות
אשר ימצאהו בה כל מיני הנושא מבלתי שישער השכל ביחס העצמו
בין שניהם אבל אמר שהשכל לא יגזור בשהמקרה נכלל בטבע הנושא
אלא כבר שער ששם דבר הוא הסבה בכללות זה המקרה בזה
הנושא ואם היה עדין ענין לא יעמוד עליו מה הוא ואיך נדרוש
ידיעתו. וכאשר התבאר זה הנה נשוב אל צד היינו מהבאור ואמר
וכבר יתחלף המופת עם הדבר נמצא מה הוא כל מה הדבר
נמצא אולם הראשון הנה בחכמה אחת בעינה וזה על שני מינים
ירצה וכבר יתחלף המופת אשר יתן מציאות הדבר למופת אשר
יתן סבתו שני מינים מן החלוף אחד משניהם החלוף אשר יהיה
בחכמה אחת והם החלוף אשר בטבע והאחר החלוף אשר יהיה
ביניהם כאשר היה אחד מהם בחכמה אחת והאחר בחכמה אחרת
רצוני שיהיה אשר יתן מציאות הדבר בחכמה וסבתו בחכמה
אחרת ואמנם יהיה החלוף כמו שאמר בחכמת אחת משתי פנים
מפני שמופת המציאות שני מינים אחד מהם שהמופת על שאם
הדבר ר״ל אשר יתן מציאותו לבד המין האחד ממנו יתחבר
מסבות רחוקות ומופתי הסבות יהיה מהקדמות הם סבות קרובות
הנה זה המין מן החלוף יתחלף ממופתי המציאות מופתי הסבות
וזה אשר רצה באמר על אחד משני פנים אחד משניהם הוא שהמופת
אם על הדבר יהיה מהקדמות בעלות אמצעיים וזה לא יכנס בהם

[Page 142v]
העלה הקרובה.

(צו) אמר ארסט״ו והאופן האחר הוא המופת על אם
הדבר נמצא ושיהיה מהקדמות בלתי בעלות אמצעיי׳
זולת שהאמצעי יהיה מן העלולים המתהפכים על עלותיהם בשוה
או יהיה בדברים יותר ידועים וזה שהמופת על אם הדבר
איננו דבר לא ימנע מנו יהיה מן העלולים אשר הם יותר ידועים
מעלתם או מן העלולים אשר הם מתהפכים על עלותם בשווי
במדרגת המופת על שהכוכבים הנבוכים קרובים ממנו מפני
שהם לא יתנוצצו ויהיו אשר עליו ג׳ הנבונים ואשר עליו ב׳ שהם
לא יתנוצצו ואשר עליו א׳ שהם קרובים הנה המאמר בשב׳ על ג׳
אמת וזה שהנבוכים לא יתנוצצו וכן א׳ על ב׳ אמת כי אשר
לא יתנוצצו הם קרובים ממנו וזאת ההקדמה יראה אמתתה
בחפוש ומפני החוש הנה א׳ א״כ נמצאת לג׳ מן ההכרח הנה כבר
התבאר א״כ שהכוכבים הנבוכים הם קרובים ממנו אלינו וזה
ההיקש איננו על למה הדבר כי אין סבת קורובתם ממנו אלינו
שהם לא יתנוצצו אבל בעבור שהם קרובים ממנו לא יתנוצצו.

הפירוש אחר שהודיע ההבדל שבין אחד ממיני
מופתי המציאות והוא אשר יחובר מן
הסבות הרחוקות ובין מופתי הסבות לקח להודיע ההבדל אשר
בין המין השני ממופתי המציאות ובין מופתי הסבות והוא
אשר יבואר בו הענין הקודם מן המתאחר ממנו רצוני ממקרי
הדבר המיוחדים בו ואמר והאופן האחד הוא המופת על אם
הדבר נמצא עד אמר יותר ידועים ירצה והאופן האחד אשר
יתחלף בו מופת הסבה מן האחר המין ממיני המופת המציאות
שזה המין מן המופת רצוני מופת המציאות ואם ישתתף
למופת הסבה בהיות הקדמותים בלתי בעלות אמצעיים הנה
הוא יבדילהו בשהאמצעי בו יהיה עלול לא עלה וזה ג״כ מן
העלולים האיוחדים ר״ל אשר יתהפכו בנשיאות על עלתם וזה
באשר היו אלו העלולים יותר ידועים אצלנו מן העלות. ואמנם
התנה בעלול שיהיה מיוחד שיהיה שוה בעלה לפי שכאשר היה

[Page 143r]
כולל לא יתחייב ממציאותו מציאות הקודם וזה שהחיוב בזה
השער בין הקודם והמתאחר והעלה והעלול ימצא על שלשה מינים
אם שיחייב כל אחד מהם חברו חיוב שוה וזה שכאשר ואז
כאשר היה העלול יותר ידוע אצלנו מן העלה התחבר בו מופת
המציאות לבד אח״כ אפשר שנקח העלה ונבאר בה במופת סבת
מציאות העלול לנושא ויהיה שם מופת סבה לבד כמו שיבאר
ארסט״ו אחר בפרק אחד זה ואם כאשר העלה יותר ידועה מן
העלול הנה אמנם יבא יבין בזה המין מופת משלח לבד ואולם
המין חשני מן החיוב הנה הוא שיחוייב המתאחר מן הקודם
רצוני העלול מן העלה ולא יתהפך הענין וזה המין לא יביאנו.
אלא מופת משלח לבד וזה כאשר היתה העלה יותר ידועה ואם
לא היתה יותר ידועה לא יביא שם מופת כלל ואם שהיה העלול יותר
ידוע אצלנו כי לא יתחייב ממציאות הכולל מציאות המיוחד
בעניינים המתחייבים כמו שנאמר בזולת זה המקום ואולם המין
השלישי מן החיוב הנה הוא הפך זה רצוני שיהיה הקודם מתחייב מן
המתאחר רצוני העלה מן העלול ולא יתהפן וזה אמנם יקרא בו
במופת ראיה לבד ואחר שאמר שאשר יובדל בו המין מן
הראיה מן מופת הסבה שהאמצעי יהיה בו מן העלולים המתהפכים
על עלתם בשוה כאשר הזדמן שיהיו העלולים אשר בזה התאר
יותר ידועים מן העלה אמר וזה שהמופת על אם הדבר א֔ין לא
ימנע משיהיה מן העלולים יותר ידועים מעלתם או מן העלולים
אשר הם מתהפכים על עלתם בשווי ירצה וזה שהמופת אשר יתן
מציאות הדבר לא ימנע מונע מציאותו כאשר קרה שיהיה העלול
מתהפך על עלתו בשוה ר״ל כאשר הונח נמצא שיחייב מציאות
עלתו והיה עם זה העלול יותר ידוע אצלנו מעלתו עוד הביא דמיון
זה מן החמרים ואמר במדרגת המופת על שהכוכבים הנבוכים קרובים
ממנו מפני שהם לא יתנוצצו ירצה במדרגת שיבאר מבאר
שהכוכבים החוזרים אחור קרובים ממנו ר״ל יותר קרובים ממנו מן
הקיימים מפני שאנחנו נראם שלא יתנועע ניצוצים אצל המעיין
אליהם במדרגת מה שיתנועע ניצוצי הכוכבים הקיימים והוא אשר

[Page 143v]
רצה בהתנוצצות וזה שעלת התנועעות ניצוץ הדבר אמנם הוא
אם חולשת הנראות ואם ריחוק הנראה אבל אחר שהיה זה
מקרה לכל האדם בקיימים בלתי הנבוכים ידע שהסבה בזה
הוא קורבת הנבוכים.

ויתחבר מופת הראייה כן הכוכבים
החוזרים לא יתנועע ניצוצם אצל המעיין אליהם ומה שלא
יתנועע ניצוצים הנה הוא קרוב ממנו אלינו הנה יוליד שהכוכבים
הנבוכים קרובים ממנו ואמר וזאת ההקדמה יראה אמתתה
בחקירה או מפני החוש ירצה שכל מה שלא יתנועע ניצוצו אצל
העיון אליו הנה הוא קרוב ממנו ומבואר שזה המשל העלה בו
והעלול מתהפכים כמו שיאמר. ואמר וזה ההיקש איננו על
למה הדבר כי לא היה סבת קורבתם ממנו אלינו שהם לא
יתנוצצו אבל בעבור שהם קרובים ממנו אלינו לא יתנוצצו
ירצה וזה שההיקש איננו מופת כי אשר לקח בו גבול אמצעי
אין איננו סבה לקצה הגדול. אבל הענין בהפך שקצה הגדול סבה
לאמצעי וזה שההתנוצצות וההתנועעות אשר לקח בו גבול
אמצעי איננו סבת לקורבת הכוכבים אבל הענין בהפך רצוני
שקורבת הכוכבים הוא סבה לשלא יתנוצצו.

(צז) אמר וכבר אפשר שנשים הגבול האמצעי נשוא ויהיה
אצל זה מופת למה והנשוא אמצע במדרגת מה
שישים עליו ג׳ הכוכבים ומה שעליו ב׳ קרובים ממנו ומה שעליו
א׳ שהם לו יתנוצצו הנה ב׳ נמצאת לג׳ וא׳ נמצאת לב׳ הנה א׳
נמצאת לג׳ ויהיה זה מופת כל מה לפי שהאמצעי בו
עלה קרובה.

הפירוש אחר שהיה זה המין ממופת הראייה אפשר
בו כאשר התבאר מציאות העלה לנושא מה
המציאות העלול בזה הנושא שתלקח העלה ותושם גבול האמצעי
ויתבאר בה עלת מציאות העלול בעלה ויהיה זה מופת סבה
לבד כי מתנאי מופת הסבה שיהיו המציאות בו ידוע אם
בחוש ואם בראייה לקח להודיע איך יקרה זה המין מן הבאור
במופת ראייה בזה הדמיון בעינו. ואמר כבר אפשר שנשים

[Page 144r]
הגבול האמצעי אשר לוקח אמצעי בראייה נשוא בדרוש והיא
העלול והנושא בדרוש הראיה אמצעי בהיקש והוא העלה וזה
אחר באורו בראיה ויתן סבת מציאות העלול אשר נתן בראיה
מציאותו ויהיה המופת אז מופת למה ר״ל אשר יתן הסבה לבד
ואמנם יקרו שני אלה המינים מן המופת בדברים אשר יוסכל
בהם מציאות העלה בדבר מה לענין עלול בזה הדבר מן אותה
העלה ויהיה עלול אותה העלה ידוע המציאות בעצמו באותו
הדבר וידיע המציאות אותה העלה לאותו העלול ויתחיל ראשונה
ויבאר בו מציאות העלה לאותו הדבר באמצעות מציאות העלול
בו אחר כן יבאר עלת סבת זה העלול באותו הדבר באותו
הסבה בעינה וזה רוב מה שיקרה בחכמות הטבעיות.

(צח) אמר ארסט״ו וג״כ כמו שיקיימו שיבארו שהירח כדורי
בהוספתו וזה שאשר יקבל התוספת בזה המין מן
הקבלה הוא כדורי והירח יקבל זה התוספת הנה מן המבואר
שהוא כדוריי ועל זה המין יהיה היקש אם הוא ואולם כאשר
הניח האמצעי בהפך מה שהניח הנה זה יהיה ההקש על למה
הוא וזה שאמנם איננו כדוריי בסבת הוספתו זה המין מן
התוספת אבל מפני שהוא כדורי יקבל כמו אלה התוספות ויהיה
הלבנה מה שעליו א׳ ואולם המופתים אשר אמצעי הם עלולים
והם יותר ידועים ולא יתהפכו בשווי הנה הם מופתים על אם
הדבר ואלום יותר ידועים.
ולא יתהפכו בשווי הנה הם מופתים על אם הדבר ואולם על מה לא.

הפירוש זה דמיון אחר ממיני מופת הראיות אשר יקרו
בהם שני מינים מן המופת יחד רצוני מופת
ראייה ומופת סבה והוא כאשר היה המתאחר אצלנו יותר ידוע מן
הקודם והיה הקודם מתהפך עליו רצוני שיהיה בו מיוחד. ואמר
וג״כ כמו שיקיימו שיבארו שהירח כדורי בהוספתו ירצה ודמיון
גם כן שיתבאר במופת בו הקודם במתאחר דמיון מה שילך
בו מנהג בכלו חכמת התכונה שיבארו שתמונת הירח כדורי מפני
שהתוספת המיוחד בה הוא בתמונה ירחית. ואמר וזה שאשר

[Page 144v]
יקבל התוספת בזה המין מן הקבלה הוא כדורי והירח יקבל
זה התוספת הנה מן המבואר שהירח כדורי ירצה ויתחבר
זה המופת בהיות שהלבנה תקבל התוספת אשר על זה התואר
הנה הוא כדורי ויוליד בתמונה הראשונה שהירח כדורי התמונה
ואמר ואולם כאשר הונח האמצעי ה׳ בהפך מה שהונח בחבור
הראשון רצוני שיונח האמצעי בזה החבור בגבול הגדול מונח
ויונח הגדול האמצעי ר״ל הקודם הנה הוא יהיה המופת שיתן
סבת הדבר לצד דמיון זה הירח כדורי התמונה ומה שהוא
כדורי התמונה הנה יוסיף הנה א״כ אורו בזה התואר מן
התוספת ונהיה עומדים על הסבה אשר בעבורה היה הוספתו
בזה התאר כי היה כמו שאמר עילת הוספתו בזה התאר
הוא היותו כדורי לא הוספתו סבה בהיותו כדורי ואמנם לקח
מקום אלה בגבולים אותיות לבאר כללות המאמר בזה ושמה
שיראה מזה לא יקרה מפני החמר אשר המשיל בו ואמנם
קרה מפני צורת זה המין מן המופת ואמר ואולם המופתים
אשר אמצעיהם עלולים והם יותר ידועים ולא יתהפכו בשווי
הנה הם מופתים על אם הדבר ואולם המופתים על למה הוא
הנה לא ירצה ואולם המין מן מופת הראייה אשר האמצעי בו
עלול מן הגדול מפני שהוא יותר מן הגדול ולא יתהפך עליו
הגדול מפני שהוא יותר כולל ממנו הנה זה לא יבא בזה החמר
אלא מופת ראייה לבד ולא מופת ראיה וסבה כמו שיבא בחמר
הראשון והסבה בזה שהקצה הגדול הקודם יותר כולל מן האמצעי
ולא יתחייב ממציאותו מציאות האמצעי.

(צט) אמר ארסט״ו וג״כ המופתים אשר יונח האמצעי בם יוצא
משני הקצוות הנה אלה יהיו המופתים בהם על אם
הדבר ואולם למה הוא הנה לא כי לא יביאו העלה עצמה במדרגת
המאמר למה לא יתנשם הכותל ויאמר לפי שאיננו חי ולו היתה
העלה בשהוא לא יתנשם שהוא איננו חי היתה העלה בהתנשמות
שיהיה חי ואין הענין כן כיהיו הדברים רבים חיים ולא ישאפו
האויר ובכלל כאשר היתה הסבה הוא העלה הקרובה בשלא יהיה

[Page 145r]
הדבר נמצא במדרגת שיהיה בלתי שווי החום והקור הסבה בשלא
יהיה הדבר בריא הנה שווים הוא סבה הקרובה בשיהיה הדבר
בריא ועל זה הדמיון אם היה החיוב הוא העלה בשיהיה הדבר
נמצא הנה הדלילה היא הסבה בשלא יהיה נמצא ואולם הדברים
אשר נשלמו על זה האופן הנה אין הדרכים בהם מסודרים בהם
מפני שאין בעבור שהוא חי מתנשם וההקש ההוה
בכמו זאת העלה הרחוקה הוא בתמונה השנית ומה שעליו ג׳
הכותל הנה א׳ נמצאת לכל ב׳ והוא החי על מה שיתכשם וא׳
אין על דבר מג׳ הנה אם כן ב׳ בלתי נמצאת לדבר מג׳ הנה
הכותל א״כ לא יתנשם וכבר יחוייב שיהיו דמיונו אלה הסבות
באות על צד ההעמקה בבאור וזה הוא שיבא באמצעיי
רוחק שיתרחקו רוחק רב כמו שאמר חרסים ברוסים שמדינות
הכושים אין בהם מנין והסבה בזה שאין אצלם נדיבות הנה
זה הוא שעור החלוף ביוני ונצרי פנים שבין ההיקש על אם
הדבר ובין ההקיש על למה הדבר בחכמה אחת ובאמצעי הם.

הפירוש זה המין מן הראייה כבר יחשב שהוא המין
השני ממיני המופת הראייה אשר באר בהם
בתחלת זה המאמר וזה שהוא זכר שהם שני מינים מין יוליד בהם
הקודם במתאחר והוא יותר ראוי משניהם במופת המציאות
והמין האחר יוליד בו המתאחר בקודם כענין במופת המשלח
אלא שההבדל בין שניהם שהקודם במופת המשלח הוא סבה
קרובה מיוחדת והנה ובזאת הוא סבה רחוקה ר״ל בעלת אמצעי
וזה אם מיוחד ואם כולל ועל זה הנראה הנה ומפני זה ירצה
שכבר יחוייב שיהיה זה המין ממופת המציאות ממנו מחייב
וממנו שולל ואם היה זה כן הנה למה אמר ארסט״ו שזה המין
בתמונה השנית וזה אשר רצהו באמרו שיהיה האמצעי יותר
יוצא משתי הקצוות ר״ל נשוא על שניהם יחד והנה אנחנו בין אחד
משני העניינים אם נשוב שנאמר שהשלילה אשר יקרה בזאת
התמונה רצוני השנית הוא אחד ממיני המופת המציאות אשר
יהיה הגבול האמצעי בו סבה רחוקה רצוני שנסבור שמופת המציאות

[Page 145v]
אשר יהיה הגבול האמצעי בו סבה רחוקה שני מינים אחד
מהם בתמונה הראשונה והאחר בשנית ואם שנסבור שהוא
יראה שזה המין מן המופת ואמנם יהיה בזאת התמונה ר״ל
השנית ושלא יהיה ממנו המחייב כלל בעבור היותו בזאת
התמונה ואם היה כן הנה למה אמר גם כן בזה המופת שיהיה
בתמונה השנית ומה אשר ימנע שיהיה בתמונה הראשונה כי היה
בה מה שיוליד שולל כולל וזה כולו ממה שיחויב שיחקר ממנו
בזה המקום ונאמר שידמה שהוא אמנם ייחד בתמונה השנית
בזה הענין בלתי הראשונה לפי שעלת השלילה העצמית לנשוא מה
הוא הסתלקות הסבה העצמית לזה הנשוא מזה הדבר ר״ל הנושא
המשולל ממנו זה הנשוא וכאשר היה זה כן הנה אי אפשר מבלתי
שישולל הסבה מן הנושא אשר נרצה שישולל ממנו הנושא הנשוא
אם היינו תאוים מאוים שנביא עליו עצמית לשלילה ותהיה
אם כן ההקדמה הקטנה שוללת בלא ספק ז׳ וזה לא יהיה אלא
בתמונה השנית ודמיון זה שאנהנו אלו בארנו שהכותל איננו
מתנשם מפני שהוא דומם היה זה בתמונה הראשונה אבל אין
הדוממות הוא עלה שהמנע ההתנשמות ממנו בעצמות וזה שלו
היתה ר״ל הדוממות עלה בעצמות להמנע ההתנשמות ממנו היה
ההסתלקות החיות ממנו עלה לו במקרה רצוני להסתלקת ההתנשמות
וזה שהדבר אשר אמנם ישפוט במציאות עצמות אחד ואם קשורו
במציאותו סלוק עצמות אחר הנה הוא המקרה. ולזה היה שאשר
נקשר ישפוט בעצמות הסתלק נשוא מה מדבר אחד אמנם
הסתלק הדבר אשר ישפוט במציאותו מנשיאות זה הנשוא מזה
הדבר אשר הסתלק ממנו זה הנשוא.

ואמנם השאילה השנית והוא
אם זה המין ממופת הראייה שאמנם יהיה בהקשים אשר בשלילות
לבד ואם כבר יהיה באשר יולידו המחייבים וידמה שהיותו נכנס
בהקשים אשר יולידו השוללות רצוני בתמונה השנית לפי מה
שאמרנוהו הוא לו בעצמות ואולם היותו בהקשים אשר יולידו
המחייבים בתמונה הראשונה הנה במקרה והסבה בזה שהסבות
הרחוקות ולא יולידו מציאות הנשוא הדרוש בראשונה ובעצמות

[Page 146r]
לנושא אלא כאשר הזדמן בו שיהיה שוה לנושא בדרוש לפי שכאשר
היה יותר כולל מנשוא הדרוש העצמי איננו ראשונה כי
תנאי נשוא הדרוש שיהיה שוה לנושא הדרוש כפי מה שהתבאר קודם
וגם כן הנה רוב מה שיהיה יותר כולל מנשוא מנושא הדרוש וכאשר
היה יותר כולל מן הנושא הנה אי אפשר שיתבארו דמיוני אלה הנשואי׳
לנושאים בסבה רחוקה אלא בסבה היא אם שוה לנשוא הדרוש
ואם מיוחדת וזה אמנם ימצא בקצת הסבות הרחוקות ואולם כאשר
התבאר הדבר המשולל כי הוא באי זה סבה רחוקה לקח למציאות
זה הדבר המשולל צדק נשיאותה על הנשוא בדרוש אשר שלילתו
מן הנושא הנה כאשר שללנו זאת השלילה מן הנושא חויב בהכרח
שלילת הנשוא ממנו דמיון זה שכאשר לקחנו סבה ההתנשמות הרחוקה
אשר היא דרך משל החי צדק נשיאותם על המתנשם הנה כאשר
לקחנוהו משוללת מדבר מה כאלו אתה אמרת מן הכותל הולד
בתמונה השנית שהכותל איננו מתנשם בזה האופן הכותל איננו
חי וכל מתנשם חי הנה יוליד מזה שהכותל איננו מתנשם ולא ולו
לקחנוהו על דרך החיוב אי אפשר שיוליד ממנו שדבר ממיני החי
מתנשם כמו שנאמר הדלפין חי הנה הוא מתנשם לפי שאין כל חי
מתנשם ולזה אמנם יחוייב שיהיה זה המין ממופת המציאות
יתחבר בתמונה השנית רצוני כמה שיגבול האמצעי בו סבה
רחוקח ויהיה בלא ספק מסוג השלילות ומן השולל בשנית ואולם
תמאסטיוס הנה נמצאהו ששם המופתים שיתנו נמציאות שלשה
מינים המין האחד אשר יוליד בו הקודם במתאחר והסבה במקרה
אשר הוא מקביל העצם והמין השני אשר יוליד בו הדבר בסבתו
הרחוקה והוא אשר קדם זכרו והשלישי שיוליד מתאחר במתאחר
כמו מי שיבאר שזה העלול מינין בלתי מבושלים מפני שדפקו
מתחלף וזה שההתחלפות הדפק והסרת בשול המים שניהם עניינים
עלולים מקדחת העפוש ומתאחרים בשוה ודמיוני אלה ההקשים
אינם מופתים אלא במקרה לפי שלא יהיה בהם בין הגבול הגדול
והאמצעי יחס מן היחסים העצמיים רצוני אשר ימצא הנשוא בו
בגדר הנושא או הנושא בגדר הנשוא ולכן עזבו ארסט״ו. ואמנם

[Page 146v]
אבונצר הנה אנחנו נמצאה כבר טעה בזה המקום וזה שהוא
יאמר שמופתי המציאות שני מינים כמו כאשר ארסט״ו והתחיל
לזכור המין הראשון משניהם המזדמן לו והוא אשר יוליד בו הקודם
במתאחחר ואחד שהגיע אל המין השני אמר דבר זה נסחותו
והמין השני מן המופתים אשר יתנו המציאות לבד הנה הוא
אשר יודע בו המתאחר במתאחר והוא שיהיה שני עניינים
נמשכים לדבר אחר זולתם ויהיה סדר כל אחד משניהם באיחור
מזה הדבר סדר אחד ויהיה יחס אחד משניהם אל האחד אחד
אותו היחס אשר זכרתי ויתבאר מציאות אחד מהשני מתאחרים
לנושא מה בשילקח הגבול האמצעי בו הענין האחר עוד
אמר דמיון זה שהארץ לא תתנועע לפי שאין לה מקום תתנועע
אליו והכותל לא תתנשם לפי שאיננו חי ודמיוני אלה המופתים
הם בעצם כמו שאמר ארסט״ו במין אשר אמר בו שהגבול
האמצעי בו סבה רחוקה.

הנה בזה המאמר ספקות אחד
מהם שאמרו בו הנה הוא אשר יודיע בו המתאחר במתאחר
יחוייב שיהיה הגבול האמצעי והגדול בזה המין מן המופת
עלולים מן הנשוא והסבה הרחוקה הוא עלת הנושא או הנשוא
הנה אין ראוי לו שימשיל במשלי ארסט״ו בזה הענין עם הנחתהו
ששניהם עניינים מתאחרים מן הנושא והסבה הרחוקה איננה
מן הנושא טעות משיהיה הוא והמתאחר כמו שאמר ומהם
שאמר ויהיה סדר כל אחד מהם באיחוד מזה הדבר סדר אחד
ואמר ויהיה יחס אחד משניהם אל האחד אחד אותו היחס אשר
זכרתי הנה זה המאמר חסר וזה שמה שהיה בין שניהם היחס
אחד הנה אחד משניהם קודם על האחר וכאשר היה אחד
משניהם קודם על האחר והם בנושא אחד הנה איך יאמר
שסדורם באחור מן הנושא סדר אחד ואין לאומר שיאמר
שהעניינים המשוללים מן הדבר הם בזה כמו החי והמתנשם הנה
הם בסדר אחד מן המתאחר מן הכותל כי החיות יותר קודם מן
המתנשם הנה שלולת החיות מן הכותל הוא עלת שלולת ההתנשמות
ממנו וכאשר היה העניין כן לא יהיה סדר שניהם בשלילה סדר

[Page 147r]
אחד וזה שהענין השלילה בדברים כענין המציאות הנה זה
המאמר מן הספקות והטעות מה שתראה והסבה בזה נטיתו
מלמוד ארסט״ו בזה הענין והנה השיב אל באור מאמרו. ואמר
וגם כן המופת אשר יונח האמצעי בם יוצא מהשני קצוות הנה
אלה יהיו המופתים בהם על אם הדבר ואם למה הוא הנה לא
כי לא יבאו העלה עצמה ירצה וג״כ (המופתים אשר יונח הבדל
האמצעי בהם יוצא נשוא על שתי הקצוות והוא עלה רחוקה
הנה אלה המופתים בהם על אם הדבר ואם למה הוא הנה
לא כי לא יבאו בזה העלה עצמה) ירצה וג״כ המופתים אשר
יונח הבדל האמצ֔עי הגבול בהם נשוא על שתי הקצוות והוא
עלה רתוקה הנה אלה המופתים הם המופתים יתנו מציאות
הדבר לא סבת מציאותו כי הנה לא יושם הגבול האמצעי בו בהם
עלה קרובה עוד הביא דמיון זה ואמר במדרגת המאמר למה לא
יתנשם הכותל וישיב לפי שאיננו חי מתחבר ההיקש בתמונה
השנית כן הכותל איננו חי וכל מתנשם חי יוליד בשני הפוכים
שהכותל איננו מתנשם ואחר שזכר שזאת העלה רחוקה לקח לבאר
זה ואמר ולה היתה העלה בשהוא לא יתנשם שהוא איננו חי
היתה העלה בהתנשמות שיהיה חי ואין הענין כן כי היו דברים
רבים חיים ולא ישאפו האויר ירצה מה שזאת העלה אשר יתן
המשיב בזאת התשובה איננה עולה קרובה שופטת בעצמה
לשלילת ההתנשמות מן הכותל וזה שהוא לו היתה עלה קרובה
לשלילת ההתנשמות לכותל היתה היא העלה המחייבת למציאות
ההתנשמות בחי ולו היה הענין כן היה כל חי מתנשם ואין הענין
כן כי נמצא חיים רבים לא יתנשמו כמו החיים אשר אין דם להם.
ולו הביא בזה העלה הקרובה יאמר שהכותל לא יתנשם בעבור שהוא
אינה בעלת ראייה דילה וזה שהראיה שהריאה היא הסבה הקרובה
בהתנשמות ולכן יצדק שכל בעל ריאה מתנשם ואחר שזכר שזה והדומה
לו אין שלילה מפני סבה קרובה נלקחת בגבול האמצעי ובאר העלה
בזה לקח להודיע בכלל הסבה הקרובה הנלקחת בשלילה איזו שלילה היא
ואמר ובכלל כאשר היה עד אמר בשיהיה הדבר בריא ירצה ובכלל כאשר

[Page 147v]
כאשר היה העדר הסבה הקרובה היא הסבה בשלא יהיה הדבר
נמצא במדרגת מה שיהיה העדר שווי החם והקור בו גוף האדם
הוא הסבה בשלא יהיה הדבר בריא כי מציאות זאת הסבה
היא הסבה בשיהיה הדבר נמצא דמיון זה ששוו החם והקור
אחר שהיה הסבה בשיהיה הדבר בריא היה העדרו הוא
הסבה בשלא יהיה בריא עוד אמר ועל זה הדמיון אם היה
החיוב הוא בעלה בשיהיה הדבר נמצא הנה השלילה הוא
הסבה בשלא יהיה נמצא ירצה ובכלל הנה הוא מן הידוע
בעצמו שכאשר היה מציאות דבר לדבר הוא העלה המציאות
דבר אחד לו הנה שלילת אותו הדבר היא העלה השלילת אותו
הדבר ממנו.

ואמר ואולם הדברים אשר נשלמו על זה האופן הנה
אין הדרכים בהם מסודרים מפני שאין בעבור שהוא חי מתנשם
ירצה ואולם הדברים אשר נשלמו הסבות בהם על צד מה שישלים
החיות סבת העדר הכותל הנשימה הנה לא ימצא בהם זה הדרך
מסודר ר״ל הדרך אשר רשמנו בו בעלה הקרובה וזה שהמתנשם
לא יתנשם מפני שהוא חי וכבר אמרנו שהדרך בשלילת השלילה
הקרובה הוא שיהיה זה הדבר בעיני הוא הסבה במציאות זה
הדבר המשולל. ואמר וההישק ההוה בכמו זאת העלה הרחוקה
יהיה בתמונה השנית כבר אמרנו הסבה בו ומה שהמשיל באותיות
והחמרים הוא ענין מבואר בעצמו. ואמר וכבר יחויב שיהיו
דמיוני אלה הסבות באות על צד ההעמקה בבאור זה והוא רחוק
שיבא באמצעי רוחק שיתרחקו רוחק רב ירצה שדמיוני אלה
הבאורים אמנם יכוין בהם ההעמקה וזה שהיא כאשר התבאר
בכותל שהוא איננו חי הנה הוא יותר ראוי שהתבאר בו משהוא
איננו מתנשם ר״ל הנה הוא יותר רחוק שיהיה מתנשם אם
בארנו שהוא איננו מתנשם מפני שאיננו בעל ריאה וזה
שאשר איננו יותר רחוק מן הנשימה מן אשר איננו בעל ריאה
מן החיות וחקיו מן כרסים ברוסים שמקומות הכושיים אין בם
מנגן מפני שאין בהם נדיבות והוא כמו שאמר סבה רחוקה
הביא אותה על צד העמקה. ואמנם רצה שהוא כאשר לא יהיה

[Page 148r]
אצלם שמחה וכאשר לא יהיה אצלם שמחה לא ינגנו ברוב ואחר
שזכר מיני מופתים המציאות וההבדלים אשר ביניהם ובין מופתי
הסבות והם ההבדלים אשר ביניהם בחכמה אחת זכר בזה על
צד החתום ואמר הנה זה שעור החלוף בין ההיקש על אם הדבר
ובין ההיקש על למה הדבר בחכמה אחת ובאמצעיהם ירצה
הנה זה הוא שעור מה שיתחלף בו המופת אשר יתן אם הדבר
ר״ל מציאותו לבד ובין המופת אשר יתן למה הדבר ר״ל אשר יתן
סבתו. ובאמרו ובאמצעיהם ירצה והוא החלוף אשר
יהיה ביניהם מפני התחלפות הגבולים האמצעיים בהם וזה שהחלוף בין
השני מופתים בחכמה אחת אמנם הוא מפני (התחלפות טבע הגבולים
האמצעים בהם התל) התחלפותם בעצמם והתחלפותם בעצמם
ובטבעים אמנם הוא מפני התפלפות טבע הגבולים האמצעים בהם.

(ק) אמר ארסט״ו ואולם החלוף אשר ביניהם בשתי חכמות
מתחלפות הנה יהיה על צד זולת זה הצד הראשון והוא
שתהיה אחת מהשתי חכמות תעיין באם הוא נמצא והחכמה האחרת
תעיין בו למה הוא ודמיוני אלה החכמות הם כל החכמות אשר צורת
קצתם אצל קצת זאת הצווה אשר מתארה והוא שתהיה אחת מהשתי
חכמות תחת האחרת במדרגת חכמת המבטים תחת חכמת התשבורת
וחכמת התחבולות אצל חכמת המוגשמים וחכמת חבור הניגונים
אצל חכמת המספר והנראים אצל חכמת הכוכבים. ואולם אלה החכמות
כמעט שיהיו מסכימים שמותם במדרגת חכמת הכוכבים הלמודית
ואשר תעשה מלאכת הספנים ובמדרגת חכמת הנגונים הלמודית
א׳ אצל אבל אשר במתרים.

הפירוש מופת המציאות כבר יתחלפו אם בצרוף אל
דרוש אחד או הצירוף אל שני דרושים וכל אחד
משני אלה אם שיהיה במלאכה אחת ואם בשתי מלאכות ואשר
יהיה בצרוף אל דרושים רבים כבר יהיו על נושא אחד וכבר יהיו
על אם מתחלפים וכאשר יהיו על דרוש אחד לא ימנע אם שיעזרו
עליו ואם שיהיו בלתי נעזרים אבל מבואר כל אחד מהם בעצמותו
ואולם אשר יהיה מהם המלאכה אחת שוה היה על שני דרושים אי

[Page 148v]
דרוש אחד הנה החלוף ביניהם הוא החלוף אשר קדם והוא
החלוף אשר ישפטהו טבע המופתים רצוני החלוף אשר יהיה
מפני חלוף טבע הגבול האמצעי בהם ואולם אשר יהיה בשתי
מלאכות היה ויהיה על שני דרושים הנה הוא החלוף אשר ביניהם
המלאכה אחת ר״ל מפני התחלפות הגבול האמצעי. ואולם אם
היה על דרוש אחד והם בשתי מלאכות הנה הוא יהיה ג״כ על
שני פנים אחד מהם שיבאר כל אחד מהם זה הדרוש בעינו על
עניינו וזה משני פנים מתחלפים כמו שיבאר בעל חכמת
הכוכבים שהלבנה כדורית מפני שאורו נוסף בתמונה ירחית ויתן
בעל חכמת הטבע הסבה בכדוריתו מפני שהוא גשם לא כבד ולא
קל. והאופן השני שיפזרו השני מלאכות על דרוש אחד ויבאר
אחד מהם מציאותו ויתן השנית סבת המציאות וזה הוא אשר
כוון באורו בזה הפרק כי היו אשר החלוקות מתבארות בפרק
האחר רצוני ההבדל בין שתי אלה בחכמה באחת שווה היה
הדרוש מתיחד או מתפרד או בשתי חכמות כאשר יהיה הדרוש
מתיחד או מתפרד על הצד האחד אשר זכרונוהו ואמנם שתק
מזה ארסט״ו מזה שהבדל התחלפותם בחכמה האחת הוא
בעינו הבדל התחלפותם כאשר התחלף הדרוש בשתי החכמות
או התיחד הדרוש בשתי החכמות לא על צד ההעדר אבל על שכל
אחד משני המופתים יסתפק בעצמו במה שבינו מזה הדרוש
ואמר ואולם החלוק אשר ביניהם בשתי חכמות מתחלפות
ההעזר רצוני הנה יהיה על צד זולת הצד הראשון ירצה ואולם
החלוף אשר ביניהם בשתי חכמות מתחלפות ההעצר רצוני שיעזרו
על דרוש אחד ויבאר אחד משתיהם בו מציאותו והאחר סבתו הנה
הוא בחלוף העזרם בחכמה אחת וזה שהם כאשר יעזרו
על דרוש יותר מאחד לדבר אחד הנה יתחלפו בשהגבול הגדול
באחת משתיהן יהיה גבול אמצעי באחרת והאמצעי גדול ובזה
יתחלפו ג״כ כאשר יעזרו בחכמה האחת בדרוש בשיתן אחד
אחת משתיהן סבת הדבר הרחוקה ייתן האחר הקרובה ותשלים
החכמה בכלם סבות זה הדבר. ואולם כאשר יעזרו בשתי

[Page 149r]
החכמות על דבר אחד משניהם מציאות הדבר החכמה האחת
והאחר סבתו הנה התחלפותם יהיה אחד משניהם בזה הדבור
דרוש מציאות אם בראיה ואם על שהוא מן הידיעות בעצמם
באותה המלאכה ואם מצד הנסיון וזה אם בכלים. ואם בזולת
כלים ויתן האחד סבתו על שהוא תולדת המופת בחכמה העליונה
ובאחרת גבול אמצעי וזה אמנם יקרה בחכמות אשר נושאיהם
קצתם צורות לקצת ר״ל שילך נושא החכמה היותר עליונה מנושא
החכמה היותר שעלה מדרגת הצורה הכוללת מן הצורה המיוחדת וזה
יהיה כמו שיאמר אשר קצתם תחת קצת והם אשר יתחלפו נושאיהם
בתוספת והחסרון כמו חכמת המבטים תחת חכמת התשבורת
לפי שהתשבורת יעיין בקו מצד החסרון ר״ל מצד מה הוא קו
ניצוצי. ולכן יקח בעל המבטח רבות רבים מתולדות התשבורת
הצורה לחכמה היותר שפלה היה מה שיתבאר בו סבה למה
שיתבאר מציאותו בחכמה היותר שפלה ומזה כמו שאמר
חכמת חבור הנגונים עם חכמת המספר רצוני שחכמת הנגון
היא נכנסת תחת חכמת המספר וכן חכמת התחבולות תחת
המוגשמות ירצה חכמת המשקולת כי חכמי המשקולת אמנם
תעיין בנשמים במה שהם משקלה ומניע להם.

ואמר והנראים
אצל חכמת הכוכבים ירצה ובמדרגת ג״כ המלאכות הנסיונות אבל
אצל המלאכות העיוניות אשר יתנו סבות מה שאמתתהו הנסיון
באותה המלאכה הנסיונות במדרגת ידיעת הכוכבים אשר לא יעלמו
בזמן מהזמנים כי בעלי הכובים הנסיונים יעמוד ועל אלה הכוכבים
המבטיים ומלאכת הכוכבים הלמודות ר״ל העיוניות יעמוד על
סבת הראותם לעולם ר״ל המעשית וזה בכלל ענין המלאכות אשר
יחלקו אל מעשה ועיון ויראה שבזה אמר ואולם אלה החכמות
המעט שיהיו מסכימות שמותם ירצה שיחשב בם שהם חכמה
אחת במדרגת מלאכת ההגיאה הנסיונות מן ההקשית והם באמת
שתי חכמות וכן מלאכת הכוכבים הנראים עם המבטיית הלמודית

[Page 149v]
ואמר בזה במדרגת חכמת הכוכבים הלמודית ואשר תעשהו
מלאכת הספנים ובמדרגת חכמת הנגון אצל אשר גמותרים
ירצה במה שאחשוב שמלאכת הספנים הוא אשר תסבב בנסיון
חקירת יריזת זריחת רבים מן הכוכבים למה שיקרה מן השנוי
באויר מזה ומלאכת הכוכבים הלמודית תתן סבות זה רצוני סבות
הראותם בעתים המתחלפים שזה התישב ממאמרו הנה כבר זה
שהמלאכות אשר יעזרו בבאור הדבר האחד בעינו בשיתן אחד
משניהם בו המציאות ויתן האחד הסבה שני מינים אחד מהם
המלאכות העיוניות אשר קצתם תחת קצת והמין השני המלאכות
המלאכות> העיוניות והמעשיות אשר יעיינו בדבר אחד בעינו ואבל בשני
פנים מתחלפים כמו מלאכת המוסיקא העיונית והמעשית
כי המעשית תתן לעיתות ההתחלות אשר בהם העיין
העיונית והעין תתן סכלת אותם המלאכות וההתחלות וזהו
אשר רצה באמרו במדרגת חכמת הנגון העיוניות אצל אשר
המותרים ורצה המעשית וכבר ימצא הנה מין אחר מן ההערר
בין המלאכה השפלה והעליונה כמו ההעזר אשר במלאכת
הלמודים והחכמה האלהית וזה שהטבעי יתן לבעל חכמה האלהית
שהנה נמצאות נבדלות לחמרים והלמודי יתן מספרים מפני
נתינת המספר התנועות. והאלהי יעיין בעצמיהם ובכל מה
שישיגם וכן רוב מן הספקות אשר תערום החכמה האלהית יתירם
במה שהתבאר בחכמת הטבעי אבל זה הצד מן ההעזר מבלתי
אשר כונו ארסט״ו וזה שהמתאח הנה הוא אשר יתן לקודם
הנושא אשר יעיין בו ושם הקודם יתן למתאחר הסבה אשר
הלך מן הדבר אשר יעיין בו המתאח דרך הצורה.

(קא) אמר ארסט״ו והחכמה באים הדבר הוא קוא קרוב
מן החלקי ואולם החכמה כלמה הדבר הנה הוא
לבעלי הלמודים כי היו אלה הם אשר אצלם הידיעה בסבות
וברוב מה שלא ישערו באם הדבר הנמצא בצורת אשר יחקרו
מן הענין הכולל כי הם ברוב מה שלא ישערו בחלקים למעט
הקירתה ממנו. ואלה הם אשר יקחו צורות הדבר מושכלות

[Page 150r]
ויפשיטם מחמריהם כי בעלי הלמודים ג״כ יקחו הצורות מושכלות
ויפשיטום מן החמר וזה שהשעורים ואם הם עם חמר הנה הלמודיי
לא יעשם בחמר אבל יפשיטם.

הפירוש אחר שבאר שבחכמות אשר קצתם תחת קצת
יעזרו בשתתן החכמה היותר שפלה בדבר ידיעת
מציאותו ותתן היותר עליונה ידיעת סבת זה המציאות והיו
החכמות השפלות קרובות מן החמרים והעניינים באשר מלקחוא
מצד שהם בחמרים היו קרובים מן החלקים הגיד בזה ואמר
והחכמה באם הדבר הוא קרוב מן החלקי ירצה ואמנם היתה
החכמה היותר שפלה היא אשר תתן מציאות הדבר לפי שהחכמה
היותר שפלה קרובה מן החלקית והידיעה במציאות הדבר קרובה
מן החלקית והיתה החכמה נותנת היוני עליונה למה היה הדבר
לפי שהחכמה היותר עליונה היא יותר רחוקה מן החלקי והידיעה
כלמה היה רחוקה מן החלק וזה בהיות החכמה היותר עליונה
רחוקה מן החמר וזאת היא חכמת הלמודית. ולכן אמר ואולם
החכמה כלמה הוא הנה הוא לבעל הלמודים כי היו אלה הם אשר
אצלם הידיעה בסבות ירצה שהסבות אצל אלה ידועות בטבע
בחלוף הענין בחכמה הטבעית להיותה חמרית וזה שהקודמות
בידיעה בלמודים הם הקודמות במציואת והקודמות בידיעה
אצלנו בחכמה הטבעית היא המתאחרת במציאות וזה הוא
אשר רצה באמרו שהידיעה כלמה הדבר אמנם הוא ללמודית
לפי שהחכמה הטבעית לא יתן למה הדבר כלל והסבה בזה
שהלמודית היא יותר חזקת כללות להיותה נמנעת מן החמר וכל מה
שהיה הדבר יותר חזקת כוללות הנה הוא יותר ידוע אצלנו.
ואמר והרבה וברוב מה שלא ישערו באם הדבר נמצא בצורת
אשר יחקרו מענין הכולל כי הם ברוב מה שלא ישערו בחלקים
למעוט הקירתם ממנו ירצה ולהיות עיון הלמודי העניינים
הכוללים הרחוקים מן החמר ברוב מה שידעו הסבות ולא ישערו
במציאות הדבר בסבות כי המציאות אמנם הוא בעניינים
החלקיים המוחשים רצוני הנמצאות בחמר כמו שהם ידעו גדר

[Page 150v]
האחדות וכאשר שאלו המציאותה פעמים יקרה להם ספק או
מה שיאומרוהו בגדרי העגלות וגדרי הקוים וגדרי השטחים
רצוני שהם לא ישערו שיקיימו אם אלה העניינים נמצאים וזה
שהעיון הלמודי אין בטבעו שישער במציאות אלה זה הוא
אשר רצה במה שאחשות במאמרו וברוב מה שלא ישערו באם
הדבר נמצא בצורת יחקרו מן הענין הכולל כי הם ברוב
מה שלא ישערו בחלקים ירצה ורוב מה שלא ישערו בעלי
הלמודים במציאות הדברים אשר במלאכתם רצוני אשר יגדרום
וישלימו סבותם לפי שאין מדרך מלאכתם שידעו מציאות אותם
הדברים ויעמדו עליהם אבל אמנם תעמוד עליהם מלאכה
אחרת.

ותמאסטיום יאמר שזה אשר אמרו הוא כמו מה
שקרה לו שהוא ידע מן הלמודית הסבה בבפל בחסר הניגונים
אשר ולא השיגם כי לא הרגיל במוסיקא המעשית והיא אשר
תעמד על מציאות העון וידמה שיהיה מי שלא יעמוד בדמיוני
אלה הדברים על המציאות לא יעמוד על הסבה אלא מצד מה
שהמציאות אצלו בזה הדבר נשען אל הפרסום לא אל האמת
ויהיה ענין אמרו למעוט חקירתם ממנו ר״ל להתר שלושתם מן
החקירה בחכמה אשר יחקרו ממנו על הבאור וזהו החסרון
בא מפני המעיין לא מפני טבע המעוין בו ואשר מארנוהו הוא
מפני טבע העניין המעויין בו וידמה שיהיה מזה המין לפי
הבאור הראשון ידיעת בעל התשבורת מספר אוקלידס איך
יעשה משלש הוא הצלעות והוא עם זה לא ידע איך יניחהו חלקי
ר״ל מעץ או מנחושת או מזולת זה ואחר שזכר מבעלי הלמודים
רשמם ואמר ואלה הם אשר צורות הדבר מושכלות ויפשיטום
מן הלמודיי לא יעשם בנושא בחומר אבל יפשיטם ר״ל לא יעיין
בצורות משר שהם בחמר והוא לא ישער במציאותם כי היה
מציאותם אמנם הוא בנושא וזה אשר אמרו מעניין הלמודי
הראה מאד.

(קב) אמר ארסט״ו וכבר ימצא חכמה אחרת עניינה אצל
חכמת המבטים כענין חכמת המבטים אצל

[Page 151r]
התשבורת במדרגת קשת קרח לא הבינותיו המתחדש בעבים
אלא אם הוא נמצא הנה יעויין בו הטבעי ואולם למה הוא הנה
העיון בזה אל בעל חכמת המבטים ואם על השלוח ואם לאשר
הוא בלמודים ורוב ויש מן החכמות אשר אין קצתם נכנס תחת
קצת צורתם ואת הצורה במדרגת ענין הרפואה אצל חכמת
התשבורת וזה שהנגע העגול אולם אם בריאותו קשה הנה
ידיעתו אל הרופא ואם למה זה הנה אל כפל התשבורת.

הפירוש אחר שזכר החכמות אשר יעזרו על ידיעת
הדבר ויתן אחת משתיחן מציאותו והשנית
סבתו ושאשר יתן הסבה בו הוא החכמה הכוללת היותר עליונה
ואשר יתן המציאות היא החכמה החלקית את אשר תחתיה
והיו אלו כבר יגיעו בזה הענין אל שלשה סדרים לקח לזכור זה
ואמר וכבר ימצא חכמה אחרת עניינה אצל חכמת המבטים כענין
חכמת המבטים אצל התשבורת ירצה שאלה החכמות כבר ימצא
להם בזה העניין שלשה סדרים כמו חכמת התשבורת הנה היא
תתן לחכמת המבטים סבות רבות מן הדברים אשר יתן מציאותם
בעל חכמת המבטים וחכמת המבטים ג״כ סבות רבות מן
הדברים אשר יתן מציאותם בעל החכמה הטבעית דמיון זה מה
שקרה להם בקשת קרח כי בעל החכמה הטבעית יתן תמונתו
ומספר המראים הנמצאים בו וסדורם ובעל חכמת המבטים
יתן סבות זה וביחוד הסבות הקרובות ואמר ואם על השלוח
ואם לאשר הוא בלמודית ירצה שבעל המבטים יעיין בסבות
קדרו קשת קרח אם על השלוח ואם למה שיהיה בה בלמודים
ואמנם אמר זה לפי שכבר אפשר מסבות הקשת מה שיעיין בו
בעל החכמה הטבעית והם הסבות אשר אינם למודיות כמו
העמידה על העלה אשר בעבורה תראה בו המראה האדום בין
הצהוב והירוק וזה מבואר למי שעיין בחכמת הטבעית
ואחר שזכר שהחכמות אשר יעזרו על ידיעת מציאות הדבר
וסבתו הם החכמות המסודרות קצתם תחת הגיד בם גם כן
שימצא מן החכמות מה שזה דרכו מזולת שיהיה קצתם

[Page 151v]
נכנס תחת קצת במדרגת חכמת הרפואה אצל חכמת
התשבורת כי הרופא יבאר שהמנה העגולה קשה להבריא
ובעל התשבורת יתן סבתן והוא העדרו הזויות אשר יקל מצדם
האחיזה או גודל הגשם אשר יצמח בו לפי שכבר בארו בעלי
התשבורת שהגשם העגול יותר מן הגשם הבלתי עגול אשר ישוו
מקיף שניהם.

(קג) אמר ארסט״ו והראשונה אשר בתמונות בשיודע בהם
הדבר והיותר אמתית שבהם היא התמונה הראשונה
אם ראשונה מפני שהחכמות הלמודיות אמנם יבארו במופת
דרושיהם בזאת התמונה במדרגת חכמות במספר וחכמת
התשבורת וחכמת המבטים וכמעט כל המלאכות אשר בהם
יודע למה הדבר שעשותם אמנם הוא זאת התמונה ג״כ כי הידיעה
בלמה הדבר אמנם יהיה בתמונה הראשונה ומפני זה היתה
הראשונה שבתמונות והיותר אמתית שבהם הידיעה לפי
שהידיעה בלמה הדבר הוא הידיעה האמתית וג״כ כי הגדרים
אמנם ניצורו בזאת התמונה לבד מפני שהתמונה השנית לא
יוקש בה על החיוב והגדרים יהיו על דרך החיוב ולא התמונה
השלישית מפני שהיא ואם יקיש בו על החיוב הלא הוא לא יהיה
בו היקש על דרך הכולל והגדרים הנה גם על דרך הכולל כי היה
החיות ובעל שתי רגלים אמנם שניהם על כל האדם לא על קצתו
וג״כ כי זאת התמונה בלתי מצטרכת אל השני התמונות
האחרות. ואמנם השני תמונות האחרות הנה הם מצטרכות
בשיתלו בהקדמות בלתי בעלות אמצעיים אל התמונה הראשונה
הנה מבואר מזה שהתמונה הראשונה יותר ראוייה שבתמונות
בשיודע בו הדבר על דרך המופת.

הפירוש אחר שבאר תנאי ההקדמות המופתיות
ומיניהם וכן תנאי הדרושים ובאור מיניהם
ובכלל כאשר דבר בהתחלות המופתים ומה שיקרה להם בעצמותם
והקשת קצתם על לקח לדבר ג״כ בתמונת המופת היותר
מיוחדת בו והגיד שהיא התמונה (הראשונה) ובאר זה והעיד עליו בחמשה

[Page 152r]
הראשונה עדים אחד מהם המופתי הלמודית אמנם יהיו
בתמונה הראשונה וכאשר היו הלמודים הם יותר ראויים שבחכמות
במופת הנה התמונה אשר היא יותר ראויה שבתמונות במופת זה
הוא אשר רצה באמרו אם ראשונה הנה מפני שהחכמות הלמודיות
אמנם יבואו מופת על דרושיהם בזאת התמונה ואמר ובמעט כל
החכמות אשר יודע בהם למה הדבר שעשתם אמנם הוא בזאת
התמונה ירצה ובכלל הנה כל החכמות אשר יעשו המופתים
המשולחים או מופתי הסבות והם החכמות היותר ראוית במופת
כי היה זה המין מן המופת אשר הוא יותר מעולה ממיניו
אמנם יעשו זאת התמונה ואמנם רצה שלבאר בזה הסבה אשר
בעבורה היו החכמות הלמודיות יותר ראויות במופת רצוני מפני שרוב
מופתיהם הם משולחים ר״ל מופתי סבות ומציאות עוד זכר העד
השני ואמר וג״כ כי הידיעה בלמה הדבר אמנם יהיה בתמונה
הראשונה ומפני זה היתה הראשונה שבתמונות והיותר אמתית
שבהם בידיעה לפי שהידיעה בלמה הדבר היא הידיעה האמתית
ירצה וג״כ כי המופתים אשר יתנו סבות הדבר ומציאותו יחד אמנם
יהיו בתמונה הראשונה וכאשר היתה הידיעה בסבת הדבר
ומציאותו יחד אמנם יהיו בתמונה הראשונה וכאשר היתה
הידיעה בסבת הדבר היא הידיעה היותר שלמה הנה התמונה
אשר תתן זאת הידיעה היא יותר אמתית שבתמונות ואמנם יחובר
זה המין מן המופתים בתמונה הראשונה מפני שתולדות אלה
הם מחייבות כוללות ואין תולדה מחייבת כוללת במה שעבר
שזולת התמונה הראשונה כפי מה שהתבאר בספר ההיקש. עוד
הביא ראיה אחרת ואמר כי הגדרים אמנם ניצורו בזאת התמונה
לבד ירצה שהם אמנם יוצאו בזאת התמונה לבד והחופתים
המשולחים הם גדרים בכח. עוד הביא הסבה בשלא יוציאו ההרי
הגדרים בתמונה השנית ואמר מפני שהתמונה השנית לא יוקש
על החיוב והגדרים יהיו על דרך החיוב ר״ל מפני שחתמונה השנית לא
יוליד בה מחויב והגדרים הם מחוייבים ואחר שזכר הסבה בהיות
הגדרים לא יוליד בתמונה השנית זכר הסבה בשלא יוליד גם כן

[Page 152v]
בתמונה השלישית ואמר ולא התמונה השלישית מפני שאע״פ
שהיא יוליד בה מחייבת הנה לא יהיו בה תולדות כוללות ואמנם
היו חלקיות. והגדרים הם מחייבים כוללים כי ינשאו על כל
המוגדרים. דמיון זה רשה שמנו על האדם שהוא חי בעל שתי
רגלים שהוא כולל גדרו הוא והוא נשוא על כל האדם.

עוד
זכר ראייה אחרת ואמר כי זאת התמונה בלתי מצטרכת אל
השתי תמונות האחרונות ואולם השתי תתמונות האחרונות הנה
הם מצטרכות בשיתלו בהקדמות בלתי בעלות אמצעיים אל התמונה
הראשונה ירצה וג״כ זאת התמונה תסתפק בעצמה בשתבאר
הדרושים אשר יתבארו בה היותר מהיקש אחד עד שיגיעו אל
הקשים מורכבים מהקדמות בלתי בעלות גבולים אמצעיים ר״ל
ראשונות שאיפשר שיהיו הקשי כל דמיוני אלה הדרושים כולם
מחוברים בתמונה הראשיונה ואולם מה שיתבאר מדמיוני אלה
הדרושים בהקשים בתמונה השנית הנה הוא אפשר שיהיו כל
ההקשים אשר יתבארו בהם הדרושים הרחוקים בזאת התמונה
עד שיגיע הענין אל תמונות זה זאת הם מחוברות מהקדמות
ראשונות וזה שההיקש אשר בתמונה השנית אשר יהיו הקדמותיו
שתי תולדות לשני הקשים אחרים אי אפשר שיהיו אותם
השתי הקדמות שתי תולדות לשני הקשים בתמונה השנית
מפני שהתמונה השינית אי אפשר שלא יהיה בהקדמותיה
מחייבת כוללת והמחייבת הכוללת אמנם יולידה התמונה הראשונה
וכן התמונה השלישית ששתי הקדמותיה שתי תולדות לשני הקשים
אחרים היא מצטרכת אל תמונה אחרת כי אי אפשר שלא יהיה
מהקדמה כוללת ואם היתה מחייבת הנה היא תצטרך בהכרח
אל התמונה הראשונה ואם היתה שוללת הנה היא תצטרך אל
התמונה השנית או הראשונה וכבר התבאר שהשנית תצטרך
כאשר היו הקדמותיו בלתי ראשונות אל הראשונה הנה אם כן
השתי תמונות כמו שאמר מצטרכות בבאור הדרושים אשר
יתבארו ביותר מהיקש אחד אל התמונה הראשונה וזאת
מסתפקת בעצמה ואמר על זה הנה הם מצטרכות בשיתלו בהקדמות

[Page 153r]
בלתי בעלות אמצעיים אל התמונה הראשונה ר״ל שהשתי תמונות
האחרות מצטרכות כאשר יותנו אל הקדמות בלתי בעלות
אמצעיים אל התמונה הראשונה.

(קד) אמר ארסט״ו וכמו שכבר אפשר שתהיה נמצאת לב׳ וענין
המאמר בשיהיה הדבר נמצא לדבר בבלתי מדביק
אמצעי כן אפשר שלא יהיה נמצאות או בלתי נמצא לו בבלתי שלא
יהיה בין שני הגבולים אמצעי זה יהיו המחייבים והשוללים
בלתי בעלי אמצעיים.

הפירוש אחר שהגיד שמתנאי הקדמות המופתי׳
הפשוטים שיהיו זולת בלתי בעלי אמצעיים
ר״ל ידועים ועלות ירצה בעצמם וזה שמן הדברים הנשואים
מהם הוא שהם בלתי בעלי זולת בעצמם ובלתי אמצעי הידיעה
ואלה הם הקדמות המופתים המשולחים ומהם מה שהם
בידיעה לבד רצוני בלתי בעלי אמצעיים והם הראיות ואחר
שהיה אחד מתנאי הקדמות המופתים שיהיו בלתי בעלות אמצעיים
וכבר בארו בפרק הקודם בהקדמות המחייבות רצה לבאר זה
בשוללות הנה כוונתו א״כ בזה שיבאר עצמו שראו שימצא
מחייבות ראשונות כן כבר ימצאו משוללות ראשונות ר״ל מפני
הידיעה והמציאות ואמר וענין המאמר כשיהיה הדבר נמצא
לדבר או בלתי נמצא לו בבלתי ר״ל וענין שהדבר ינשא על
בבלתי האמצעי כן אפשר שלא יהיה נמצאת הדבר ראשון או
ישולל ממנו ראשון ר״ל מזולת דבר יגיע הנשוא בנושא הוא שלא
יהיה בין השני גבולים ר״ל בין הנשוא והנושא אמצעי בעבורו
חיוב הנשוא לנושא או ישולל ממנו וכאשר גדר הנשיאת הראשון
בזה הגדר ויראה שהוא יכלול הנשיאות המחייב והשולל ואמר ועל
זה יהיו המחוייבים והשוללים בלתי בעלי אמצעיים ר״ל שימצא
מהם מה שהוא ראשון ומה מה שהוא בלתי ראשון וראוי שיובן
הנה מענין האמצעי אשר בידיעה והמציאות יחד.

(קה) אמר ארסט״ו ואולם כאשר היו א׳ או ב׳ בכל הדבר או כל
שתיהם הנה זולת בלתי אפשר שיהיה א׳ נמצאת לב׳

[Page 153v]
ראשונה ותהיה א׳ בכל ותהיה עם זאת ב׳ איננה בכל
ג׳ הנה אפשר שיהיה א׳ בכל הדבר וב׳ איננו בכלו ויהיה
מזה היקש יוליד שא׳ לא׳ איננו על דבר מב׳ וזה שכאשר היה ג׳
על א׳ והיה על דבר מב׳ הוליד מזה שא׳ אינו על דבר מב׳.

הפירוש אחר שהגיד שהחיוב יהיה בזולת אמצעי
ושהשולל ושהשלילה יהיה כן לקח
לבאר זה בדמיון ויאמר ואולם כאשר היו א׳ או ב׳ בכל הדבר
או כל שניהם הנה זולת בלתי אפשר שיהיה א׳ נמצאת לב׳ ראשונה
ירצה שכאשר היו שני דברים אחד מהם נכנס תחת דבר מה
והאחר בלתי נכנס תחתיו הנה אי אפשר שתהיה שוללת שלילת
אחת מהם מן השני שלילה ראשונה וכן כאשר היו שני דברים
שניהם נמצאים בדבר אחד הנה אי אפשר שתהיה מציאות
אחד משניהם לשני מציאות ראשון וכאלו אמר כאשר היו א׳
או ב׳ אי זה מהם נכנס דבר מה תחת והאחד שלול מזה
הדבר הנה אי אפשר שתהיה שלילת אחד מהם מן השני שלילה
ראשונה וכן כאשר היה כל אחד משניהם בדבר אחד הנה אי
אפשר מציאות אחד משניהם לשני מציאות ראשון כן ראוי
שיובן על שבדבור קדימה ואיחור וחסרון ואם לא הנה יקרה
כבר בלתי בזה ספק והוא איך אמר הנה זולת אפשר שיהיה א׳
נמצא לב׳ ראשונה. עוד לקח לבאר שא׳ איננו משולל מב׳ שלילה
ראשונה כאשר נמצאת בתאר הקודם. ואמר ותהיה א׳ בכל ג׳
והיה עם ב׳ איננו בכל ג׳ וראוי שיובן ממאמרו א׳ או ב׳
על בכל הדבר ר״ל שיהיה זה הדבר מקיף באחד משניהם לא
מציאות הדבר בנושא כי כאשר הובן זה חוייב ו׳ שתהיה השלילה
חלקית בתמונה השלישית וכן ראוי שיובן ממאמרו או כל שניהם
שיהיה אחד מהם בו נחלק בכל והאחר במקרה בנושא או הענין
על שהוא הוא ג״כ כאשר לא יובן על זה הביא יביא המאמר
משתי מחייבות בתמונה השנית ואולם כאשר הבננו מן הכל מה
שיובן מן על כל הנה החבור יהיה בתמונה השלישית ואמר הנה
אפשר שיהיה א׳ בכל הדבר וב׳ איננו בכלו ירצה לפי זה הבאור

[Page 154r]
כי הוא אפשר שיהיו שני דברים אחד מהם משולל מן השני ויהיה
אחד מהם חלק מדבר מה וזה האחר משולל מזה הדבר אשר הוא
חלק ממנו וכאשר היה הענין כן לא תהיה שלילה כמו זאת אלא
באמצעיים ולכן אמר ויהיה מזה היקש יוליד שא׳ לא׳ אינו על דבר
מב׳ ואחר שזכר היות ההקש מחייב נפילתו בין הדברים אשר
חמריהם כמו זה החומר זכר מן ההיקש ואמר וזה שכאשר היה
ג׳ ועל כל א׳ והוא לא׳ אינו על דבר מב׳ הוליד מזה שא׳ לא׳ אינו
על דבר מב׳ וזה החיבור אמנם יהיה בתמונה השנית וזה שהוא
לקח הגבול האמצעי אשר הוא ג׳ נשוא על כל אחד משתי הקצוות
אשר לקח במקום א׳ וב׳.

(קו) אמר ארסט״ו וג״כ כי כאשר היתה הב׳ בכל הדבר המדרגת
הנה יוליד שא׳ אין אונו על דבר מב׳ ועל זה הא׳
הדמיון יהיו השלילות בעלות אמצעיים ואם היו כל שתיהם בכל
הדבר.

הפירוש כאשר לקח שלשה גבולים מקום האחד א׳ ומקום
האחר ב׳ ומקום האחר ג׳ והניח שא׳ אי אפשר
שיהיה משולל מב׳ שלילה ראשונה כאשר היה א׳ נמצא לדבר וב׳
בלתי נמצא לו׳ ובאר זה בשהניח א׳ הוא הנושא בחיוב וב׳ בשליללה
הגיד עוד שכמו זה מחוייב אם הונחה ב׳ היא המחייבת וא׳
השוללת אלא שכאשר הניח שא׳ הוא הקצה הגדול והוא המשולל
הנה לא יהיה זה החבור הכרחי אלא במין הראשון מן התמונה השנית
והאיחוד והאחר במין השני ממנו ואמר ואם היו כל שניהם בכל
הדבר ירצה וכן אם היו השתי גבולים נמצאים בדבר אחד לא יהיה
חיוב אחד לשני חיוב ראשון.

(קז) אמר ארסט״ו ואולם אם ב׳ אפשר שלא תמצא בכל מה
שתמצא בו א׳ אפשר שלא תמצא בכל מה שימצא
בו ב׳ הנה יראה זה מן הדברים המחוייבים לסדור אחד ואשר
לא ישתנה סדורם כי הוא אם היה מאשר אינם בסדור א׳ב׳ג׳ ינשא
על דבר מאשר בסדר ד׳ה׳ז׳ והיתה א׳ אשר בסדר על כל יראה שד׳
לא׳ אינו על דבר מן הט׳ ואלה הנה כבר יתחלף סדורם. ועל זה

[Page 154v]
הדמיון היות ב׳ בכל דבר.

הפירוש כאשר הונח שהנה דברים ישוללו קצתם מקצת
מצד טבע אחר מקיף באחד משניהם או
בכלם רצה שיודיע להודיע שהנה קצת טבעים בזה התאר ואמר
ואולם אם ב׳ אפשר שלא בכל מה שתמצא בו א׳ וא׳ אפשר
שלא תמצא בכל מה שימצא בו ב׳ ירצה ואולם אם הוא אפשר
שלא תמצא ב׳ בטבע אשר תמצא בו א׳ רצוני בכולל המקיף
בה בו ויהיה זה הסבה בשלא ימצא אל״ף בב׳ הנה זה יראה
מן הדברים המחוייבים לסדר אחד ואשר לא ישתנה סדורים ר״ל
הנה זה יראה מציאותו בטבעים המחוייבים לסדר אחד ר״ל
ההכרחיים לאשר לא ישתנו קצתם אל קצת כי כאשר הנחנו
דברים ינשאו קצתם על קצת נשיאות טבע והם נמצאים גם כן
בטבע אחד נבדל לאותו הטבע הנה אשר הוא מן העניינים
הנושאים באחד מהשני טבעים לא ינשא על דבר מן העניינים
האחרים אשר באותו הטבע האחר נשיאות שלילה אלא מצד
שלילת הכולל המקיף בזה הנושא מזה הדבר דמיון זה שכאשר
היה א׳ וב׳ וג׳ בטבע אחד וד׳ וה׳ וז׳ בטבע אחר ולא ינשא
דבר מאשר בטבע א׳ וב׳ וג׳ על דבר מן אשר בטבע ד׳ וה׳
וז׳ הנה נראה שכאשר היתה א׳ נמצאת בכל מה שאותו הטבע אי
זה שיהיה נושא לו וזה הדבר הכולל נשוא עליו כאלו אמרת מה
שעליו ט׳ שד׳ דרך משל שבאותו הטבע האחר יהיה השלול
ממנו ט׳ ותהיה ד׳ שלולה מן א׳ מפני שלילת ט׳ ממנה וזה הוא
אשר רצה עליו באמרו כי הוא אם היה מאשר אינם בסדר א׳ב׳ג׳
ינשא על דבר מאשר בסדר ד׳ה׳ז׳ ירצה שיהיו השני טבעים נבדלים
עוד אמר והיתה א׳ אשר בסדרם על כל ט׳ ירצה והיתה א׳
נשואה בחיוב על דבר בטבעם או הוא נשוא עליהם כמו
שהיה נשוא על ט׳ עוד אמר יראה שד׳ אינו על דבר הט׳
ירצה שאשר מן הטבע האחר כאלו אמרת ד׳ יחוייב שיהיה שלול
מט׳ הנה סבת שלילת הד׳ מן א׳ אם בתמונה ראשונה ואם בתמונה
השנית וזה באמצעית ט׳ ואמר ואלה הנה כבר יתחלף סדורם

[Page 155r]
ירצה שכאשר לא שיהיה ד׳ שלול מט׳ הנה כבר יתחלף
סדר אותם השני טבעים ויתהפכו אחד משניהם אל האחר
וכבר היינו אומרים שהם בלתי מתהפכים זה חלוף לא יתכן.
ואמר ועל זה הדמיון היות ב׳ בכל הדבר ירצה ועל זה אשר
אמרנוהו בא׳ כאשר היתה נכנסת תחת כל מה ששלול מב׳ אמנם
תהיה שלולה מב׳ באמצעות זה הכולל יחוייב בב׳ כאשר הנחנוה
נכנסת תחת טבע זה.

(קח) אמר ארסט״ו ואולם כאשר לא יהיו השני גבולום נמצאים
לדבר ולא משניהם הנה א׳ יהיה בלתי נמצאת
לדבר מב׳ בזולת מגיע ואולם אם היה ביניהם אמצעי הנה כבר
יחוייב שיהיה אחד משניהם בכלו אל באמצע ויהיה על זה הקיש
אם בתמונה הראשונה ואם בשנית ואם היה בתמונה הראשונה
יהיה בכל דבר ותהיה ההקדמה הקטנה מחייבת. ואולם אם היה
בתמונה השנית הנה בשניהם היתה השוללת ואפשר שיהיה מזה
היקש. ואולם אם היו שתי כוללות שוללות הנה לא יהיה היקש
הנה מן המבואר שהוא אפשר שלא ימצא דבר מה לדבר אחר
ואולם כאשר אפשר זה הנה כבר הגדנו בו.

הפירוש כאשר הודיע מתי לא תהיה השלילה הראשונה
וזה כאשר היה הדבר נשלל מן הדבר מפני טבע
אחר מקיף באחד מהשני דברים השלול אחד מהם מן האחד
התחיל להודיע מתי תהיה השלילה ראשונה והוא כאשר נעדר זה
הענין ואמר ואולם כאשר לא יהיה השני גבולים נמצאים לדבר
ולא אחד משניהם הנה א׳ יהיה בלתי נמצא לדבר מב׳ בזולת
מניע ירצה השני גבולים השני דברים המשוללים אחד מהם
מהאחר והוא אשר לקח הנה מקום אחד משניהם אות א׳ ומקום
האחר אות ב׳ ואמר ונמצאים לדבר ירצה שכאשר לא יהיה
אחד אחד מהשני גבולים השליל אחד מהם מהאחר נמצא לדבר
מה הנה שלילת אחד משניהם מן האחר יהיה בזולת אמצעי.
עוד אמר ויהיה על זה היקש אם בתמונה הראשונה ואם בשנית
וזה אשר מבואר אמרו כי הוא כאשר היו שני דברים ישולל אחד

[Page 155v]
מהם מן האחר ויהיה ביניהם גבול אמצעי הנה הוא מחויב
שיהיה אחד משניהם נכנס תחת זה הגבול האמצעי ר״ל שיהיה
זה הגבול האמצעי נשוא על אחד משניהם בחיוב כי אי
אפשר שיתחבר היקש משתי שוללות ואמר ואם היה בתמונה
הראשונה עד סוף מאמרו הוא מבואר ממה שהתבאר בספר
ההיקש ודברו בזה מובן בעצמו ובו והנה ספק אבן סיני
על זה אשר אמר בזה המקום והוא שימצאו שני דברים ישולל
אחד מהם אחר מבלתי שיהיה שם אמצעי כלל כי הוא חשב
שאין דבר משולל מדבר אלא אם אפשר שישולל ממנו מפני
גדרו או מפני משיג מן משיגיו כי לא ימנע ממשיג וזה הספק
מבואר ההתיר. וזה שאחר שיהיה הנשוא הראשון בחיוב הוא
אשר לא ינשא על הדבר מפני טבע אחר הוא אשר הוא הסבה
בנשיאותיו עליו מחויב בהכרח שיהיה הנשוא הראשון השולל
השלול הוא אשר לא ישולל מן הדבר מפני טבע אחר הוא הסבה
בזאת השלילה וגדר הדבר אין איננו זולת הוא טבע זולת הדבר
ואולם מקריו אם נתיחס אליו מהם בעבורם דבר מהם הנה במקרה
רצוני אשר ימצא השלילה לו מפני עצמו ולכן ראוי שיובן הנה מן
הגבולים האמצעיים אשר ימצא בשלילה הבלתי ראשונה אשר הם
הגבולים אמצעיים כפי הידיעה והמציאות.

(קט) אמר ארסט״ו והסכלות אשר לו לה על צד השלילה אבל
בענין והצורה הנה פתויו לשון פתיות יהיה בדרך
ההיקש וזה שכבר יקרה בדברים אשר מציאותם ולא מציאותם
בזולת אמצעי על שני מינים האחד מהם הוא שיחשוב האדם
מציאותו ולא מציאותו מחשבה מופשטת והאחר שיהיה
מחשבתו זאת בדרך ההיקש ואולם המחשבה הפשוטה הנה הפתוי
בו יהיה פשוט ואולם הפתוי אשר יהיה בהיקש הנה איננו
רבים במדרגת מה שיהיה א׳ בלתי נמצא בזולת אמצעי לדבר
מב׳ הנה יבאר אדם שא׳ נמצא לב׳ בדרך ההיקש באמצעי הוא ג׳
כי הוא יגיע מגיע סכלות בזאת הסבה השלולה בדרך ההיקש.

הפירוש אחר שבאר החיוב הראשון והשלילה ראשונה

[Page 156r]
והיה שכבר יקרה במה שהיה מחייב או שולל הטעות בו מפני
ההיקש וזה שמה שהיה ידוע החיוב או השלילה או יהיה זה
ידוע בם בהקש רצה שיודיע להודיע מיני ההקשים אשר יקרו
בזה והתחיל ראשונה בהודעת חלקי הסכלות ואמר והסכלות
אשר לא על צד השלילה אבל בזה בענין והצורה הנה פתוי יהיה
בדרך ההקש ירצה ואחר שהיה הסכלות שני מינים הסכלות
אשר יהיה על דרך ההעזר והוא שלא יהיה אצלו בדרוש סברא כלל
והסכלות אשר על דרך הקטן והצורה והיא אשר יהיה אצלו
בדרוש סברה מוטעת הנה מבואר שהסכלות אשר לא יהיה על
דרך השלילה רצוני הסכלות אשר היא העדר הידיעה אבל יהיה
על דרך הקנין והצורה רצוני אשר הוא סברא מוטעת שהפתוי
והטעות אשר יקרה בזה הסכלות אמנם יקרה מפני הקש מה או
דמיון וזה הדברים אשר אינם ידועים בעצמם ואחר שהיה זה
המין מן הטעות כבר יקרה בדברים המבוארים בעצמם רצוני
שיסבור במה שהוא ידוע שהוא נמצא שאיננו נמצא ובהפך
שיסבור בהם שהוא איננו נמצא שהוא נמצא וכבר יקרה
בדברים הידועים באמצעי רציני בהיקש ויקרה בידיעה על שני
מינים בהיקש ובזולת היקש. אמר וזה שכבר יקרה בדברים
אשר מציאותם ולא מציותם בזולת אמצעי ירצה שהטעות
אשר יקרה בדברים המבוארים בעצמם הוא על שני מינים. אחד
מהם שיסבור האדם מציאותו ולא מציאותו מחשבה מופשטת
ירצה שיחשוב האדם החיוב והשלילה מחשבה מזולת היקש.
והאחר בהיקש וכאשר היה זה קו הנה אם שיהיה מאמרו בטעות
אשר על דרך ושוה בזה על מה שאמר אחר שזה הטעות ממנו
פשוט והוא אשר יהיה בזולת היקש וממנו בלתי פשוט והוא אשר
יהיה בהיקש ואם שיהיה מאמרו הראשון בטעות אשר יקרה
בדברים אשר אינם ידועים בעצמם וזה שהוא יחשב שאלה
לא יקרה בהם טעות אלא מפני ההיקש ואמר ואולם המחשבה
הפשוטה והיא אשר לא תהיה מן ההיקש ואמנם קראה פשוטה
לפי שהיא לא תהיה תולדה והתולדה כאלו היא מורכבת מן ההקדמות

[Page 156v]
ואמר ואולם הפתוי אשר יהיה בהיקש הנה אופניו רבים
ירצה שהטעות אשר יקרה מהיקש הנה הוא אשר יקרה
על פנים רבים והוא ישתדל למנות אלה האופנים. ואחר
שזכר שהטעות אשר יהיה מהיקש בעל אופנים התחיל להמשיל
זה באותיות ואמר במדרגת מה שהיה א׳ בלתי נמצא לדבר
מב׳ בזולת אמצעי הנה יבאר אדם שא׳ נמצא לב׳ בדרך
ההיקש באמצעי הוא ג׳ כי הוא יגיע סכלות בזאת השלילה
מדרך ההיקש ירצה דמיון שיקרה למה שעליו אות א׳ דרך
משל שיהיה משולל במציאות ממה שעליו אות ב׳ ויקרה לאדם
שיחשוב שא׳ נמצא לב׳ מצד אמצעי חשבו כולל בין שניהם
כי הוא יהיה סכל בזאת השלילה בהקיש נפסד.

(קי) אמר ארסט״ו ואולם שתי הקדמות ההקש אפשר שיהיו
שתיהם כוזבות ואפשר שתהיה אחת מהם לבד
במדרגת א׳ בלתי נמצא לדבר מג׳ וג׳ בלתי נמצאת לדבר מב׳
ויתהפכו יחד ויוקחו בהפך הנה הם יחד על זה האופן יהיו כוזבות
כי כבר אפשר שיהיה צורת אצל א׳ ואצל ב׳ זאת הצורה
והיא שלא תהיה נמצאת בא׳ ולא תהיה על ב׳ בכלל כי ב׳ בלתי
אפשר שיהיה נמצאת לדבר כלל מפני שא׳ כבר הונחה בלתי נמצאת
לדבר מהם ראשונה ואולם א׳ הנה אין אינו מן ההכרח שתהיה
נמצאת לכל העניינים הנה כבר מבואר איך יהיו השתי הקדמות כוזבות.

הפירוש אחר שבאר שאפשר שיקרה הטעות מן ההקש
ויחשב במה שהוא שלול מדבר מה שהוא נמצא
לו ובהפך הגיד שזה יקרה בשני צדדים אחד מהם שיהיו כל השתי
הקדמות כוזבות והצד השני שתהיה אחד מהם כוזבת עוד לקח
להמשיל איך יקרה שיהיו שתיהן כוזבות וכבר לקח כמו שאמרנו
מקום הקצה הגדול ומקום הקצה הקטן ב׳ ומקום בגבול
האמצעי ג׳. ומאמר במדרגת א׳ בלתי נמצאת לדבר מג׳ וג׳ בלתי
נמצאת לדבר מב׳ ויתהפכו יחד ירצה וזה יקרה כאשר היתה א׳
שלולה מב׳ שלילה ראשונה והיתה גם כן שלילה מדבר מה אחר כאלו
אמרת מה שעליו אות ג׳ ויהיה זה הדבר האחד משולל מב׳ הנה טעה

[Page 157r]
בהם טועה יחד ר״ל שם השתי שוללות מחייבות רצוני
חשב שא׳ נשוא על כל ג׳ ושג׳ נשוא על כל ב׳ הוא מחויב שיחשב
משתי אלה ההקדמות שא׳ נמצאת לכל ב׳ והוא הפך האמת ויהיה
כזב זאת התולדה להיות השני הקדמות כלם בסבות כוזבות
ואמר כי כבר אפשר שתהיה צורת ג׳ אצל א׳ אצל ב׳ זאת
הצורה והיא שלא תהיה נמצאת בא׳ ולא תהיה על ב׳ כלל ירצה
ואמנם היה זה המין מן הטעות אפשר לפי שאפשר שיהיה דבר
מה והוא אשר עליו אות ג׳ דרך משל אשר חשב בו שהוא גבול
אמצעי עניינו אצל א׳ ואצל ב׳ אשר הם השתי קצוות זה הענין
רצוני שלא יהיה נמצא בא׳ אשר הוא הקצה הגדול ולא יהיה
הנשוא על ב׳ אשר הוא הקצה הקטן בכלל ר״ל שלא יהיה ג׳ כוללת
לב׳ אחר שהניח שא׳ שלולה מב׳ שלילה ראשונה ולו היתה ג׳ כוללת
לא היתה זאת השלולה ראשונה ואמר כי ב׳ בלתי אפשר שתהיה
נמצאת לדבר כלל מפני שא׳ כבר הונחה בלתי נמצאות לדבר מהם
ראשונה ירצה ואמנם חיוב שכאשר לקח דבר מה זולתם שיהיה
שלול משניהם יחד או מן אחד מהם מפני שהוא בלתי אפשר שיהיה
ב׳ בדבר כלל ממה שימצא בו א׳ כי הוא לו היה זה כן היתה א׳
בדבר מב׳ וכבר הונחה לא׳ שאינה בדבר ממנה זה חלוף לא יתכן
ואמר ואולם אינו מן א׳ הנה אין ההכרח שתהיה נמצאת לכל
העניינים ירצה שאחר שהיתה א׳ לא תחויב בהכרח שימצא לכל
העניינים אשר ישולל מהם ב׳ לא ימנע שימצא דבר משולל
משניהם יחד כי כאשר לקח על ההפך רצוני על החיוב על שתיהם
הוליד חיוב א׳ על כל ב׳ ואמנם רצה לבאר שאיננו מחויב שתהיה
אחת מהשתי הקדמות היא הכוזבות ולכן אמר הנה כבר מבואר
איך יהיו השתי הקדמות כוזבות ר״ל הנה כבר מבואר מפני
טבע הנמצאות איך אפשר זה.

(קיא) אמר ארסט״ו וג״כ אפשר שיהיה אחת משתי הקדמות
ההיקש צודקות זולת שהיא איננה אי זה מן ההקדמות
היתה אבל הגדולה מהם והיא א׳ג׳ אואלם הקטנה והיא הקדמת ג״כ
הנה היא על השלוח כוזבות מפני שב׳ בלתי אפשר שימצא בדבר

[Page 157v]
ואולם א׳ג׳ הנה כבר אפשר וזה במדרגת מה שיהיה א׳ נמצא לכל
ג׳ והיו לא על דבר מב׳ בזולת בעלת אמצעי שוה היתה
ההקדמה בעלת אמצעי אם היתה בעלת בלתי אמצעי כי על
שאר הפנים הגדולה צודקת והקטנה כוזבת תמיד. וזה יהיה
כאשר היה אחד מהשני הגבולים נאמר על דברים רבים ויהיה
האמצעי לא׳ על דבר מן הקנין הנה בזה האופן לבד יפול הפתוי
במחייב הכולל וההקיש על המחייב הכולל לא יהיה זאת בזולת
התמונה.

הפירוש אמנם שאי אפשר שיהיה ההקדמה הגדולה היא
הכוזבות והקטנה היא הצודקת לפי שכאשר
היתה הקטנה היא הצודקת והיא הקצה הקטן אשר הוא ב׳ נכנס
תחת הגבול האמצעי אשר הוא ג׳ הנה מחוייב שישולל א׳ מב׳
באמצעות ג׳ וכבר הנחנו שא׳ משולל מב׳ בזולת אמצעי זה
חלוף לא יתכן והוא אשר רצה באמרו מפני שב׳ בלתי אפשר
שתמצא לדבר ירצה ואמנם אי אפשר שתהיה הקטנה היא הצודקת
מפני שהוא בלתי אפשר שתהיה נכנסת תחת דבר מה ר״ל תחת
כולל וזה הכולל שלול ממנו א׳ ותהיה א׳ שלולה מב׳ שלילה ראשונה
ר״ל בזולת אמצעי ואמר ואולם א׳ג׳ הנה כבר אפשר ירצה ואולם
שתהיה א׳ נמצאת לכל ג׳ ר״ל שתהיה ג׳ מונחת תחתיה וחלקית
ממנה ותהיה היא שלולה מב׳ שלילה ראשונה הנה כבר אפשר
זה והיא אשר רצה באמרו במדרגת מה שיהיה א׳ נמצא לכל ג׳
והיא לא על דבר מב׳ בזולת בעלת אמצעי ר״ל במדרגת מה
שיהיה א׳ נשוא על כל ג׳ והוא נשוא לא על דבר מב׳ בזולת
בעלת אמצעי ואמר שוה היתה ההקדמה בעלת אמצעי אם
היתה בלתי בעלת אמצעי ירצה שההקדמה הגדולה יקרה לה כאשר
היתה צודקת לבד שיהיה הקצה הגדול שלול על הקטן שלילה ראשונה
שוה היתה ההקדמה הגדולה באמצעי או בזולת אמצעי וזה שהוא
אם היתה באמצעי היתה ג׳ מונחת תחתיה בזולת אמצעי
ואפשר שתשולל מב׳ שלילה ראשונה. ואמר כי על שאר הפנים
הגדולה צודקת והקטנה כוזבת ירצה שישוה הענין בהיות הגדולה

[Page 158r]
בעלת אמצעי או זולת בעלת אמצעי וזה שהגדולה תמצא על שני פנים
אם באמצעי ואם בלתי אמצעי ואם היתה באמצעי הנה אם אחד
ואם יותר מאחד. ולכן הוציא המאמר מוצא הכולל לא מוצא השניות
ואמר כי על שאר הפנים הגדולה צודקת והקטנה כוזבת. ואמר
וזה יהיה כאשר היה אחד מהשני גבולים נאמר על דברים רבים
ויהיה האמצעי אינו על דבר מן הקטן ירצה ואמנם יקרה שתהיה
ההקדמה הגדולה צודקת והקטנה כוזבת כאשר היה הגדול נשוא על
דברים רבים ילקחו אלה הדברים גבולים אמצעיים ויהיה הגבול
האמצעי משולל מן הקטן כי הוא כאשר נלקחה השוללת מחייבת קרה
במה שהיה שולל שיחשב מחייב ויסבול שיכוון באמרו כאשר היה
אחד מהשני גדולים נאמר על דברים רבים הידיעות בחמר אשר
יקרה בו שתהיה ההקדמה הגדולה הצודקת בעלת אמצעי. וזה
שאמר כאשר יהיה אחד מהשני גבולים נשוא על דברים אם
הבננו ממנו שהם בסדר אחד היה הפירוש הראשון ואם הבננו
ממנו שאלה הדברים הרבים נכנסים קצתם תחת קצת רצוני שהבננו
ממנו הסדר היה הפירוש השני ואמר הנה בזה האופן לבד
יפול הפתוי במחייב בכולל ירצה שהפתוי בשלילה הראשונה אמנם
יפול מן השני פנים לבד רצוני שיהיו השתי הקדמות כוזבות או
התמונה כוזסת לבד וההקש במחייב הכולל לא יהיה בזולת זאת
התמונה ירצה שהפתוי בשלילה הכוללת כאשר חשב בו שהוא
מחייב כולל לא יהיה אלא בתמונה הראשונה כי זה המחייב הכולל
לא יוליד אלא בתמונה הראשונה.

(קיב) אמר ארסט״ו אולם ההקיש על השולל הכולל הנה הוא יהיה
בתמונה הראשונה ובאמצעות ונגיד ראשונה על כמה
מינים יהיה בתמונה הראשונה ובאי זה ענין יהיו ההקדמות וזה שהוא
אפשר שיהיו כל השתי הקדמות כוזבות וזה במדרגת מה שיהיה
א׳ נמצא ולג׳ ולב׳ בזולת אמצעי וכאשר נלקח הא׳ לא׳ על דבר מג׳
ונלקחה ג׳ לכל ב׳ הנה כל השתי אינו הקדמות כוזבות.

הפירוש אחר שבאר איך יקרה הטעות בשולל הכולל
הראשון מפני ההיקש עד שחשב בו שהוא

[Page 158v]
מחייב כולל ובאי זו תמונה יקרה ועל כמה צדדים יקרה לקח
לבאר איך יקרה הפך זה רצוני שיחשב במחייב הכולל שהוא
שולל והתחיל ראשונה והודיע התמונות אשר יפול בם זה הטעות
ואמר שהוא יפול בשתי תמונות בראשונה ובאמצעית בחלוף
הטעות בשולל כי הוא לא יפול אלא בתמונה אחת לבד והיא
הראשונה ואחר שהגיד שהוא יפול בשתי תמונות אמר ונגיד
ראשונה על כמה מינים יהיו בתמונה הראשונה ירצה במינים
היות השתי הקדמות כוזבות או היות אחת מהן כוזבות. ואמר
ובאיזה ענין יהיו ההקדמות ירצה בהיות כל שתיהן כוזבות או
אחת מהן. ואמר וזה שהוא אפשר שיהיו כל השתי הקדמות
כוזבות בשילקח דבר מה נמצא לשני דברים בזולת אמצעי ואלה
השני דברים זולת בלתי נמצא אחד מהם לאחר במדרגת ענין
הסוגים עם המינים אשר תחתיהם וכאשר שלל שולל הסוג מאחד
ממיניו ונשא אותו על זה המין האחר הנה הוא יקרה לו שיוליד
שלילת הסוג מן המין דמיון זה שלקח שאין פרר אחד חי ולקח
שכל חמור פרר הנה הוא יוליד ואין חמור אחד חי והיא שוללת
כוללת כוזבת בכל מקבלת למחייבת כוללת צודקת בזולת
אמצעי והיא מחויבת משתי הקדמות כוזבות בכל וזה אשר
רצה באמרו וזה במדרגת מה שיהיה א׳ נמצאת לג׳ ולב׳ בזולת
אמצעי ירצה ויהיה ג׳ בלתי נמצאת לב׳ וכאשר לקח שא׳ שהוא
סוג רצוני הקצה הגדול לא אינו על דבר מג׳ אשר הוא אחד מהשני
מינים ולקח ג׳ אשר הוא המין מאחד על כל ב׳ אשר הוא המין
השני והוא הקצה הקטן הנה מבואר שיוליד בתמונה הראשונה
שא׳ איננו על דבר מב׳ רצוני שהסוג אין באחד ממיניו והוא
כזב יקביל הצודק אשר הוא בזולת אמצעי.

(קיג) אמר ארסט״ו וג״כ הנה כבר אפשר שיהיה אחת משתי
הקדמות ההיקש כוזבת אי זה מהם היתה וזה
שכבר אפשר שיהיה צודק וג״כ כוזב וצדק א׳ג׳ מפני שאיננו
נמצא לכל הדברים וכזב ג״כ מפני שהוא בלתי אפשר שיהיה ג׳
אשר א׳ בלתי נמצאת לדבר ממנה נמצאת לב׳ אלא היתה אם

[Page 159r]
ההקדמות א׳ב׳ כוזבת וג״כ לו היו כל שתיהם לנודקות חויב שתהיה
התולדה צודקת.

הפירוש אמר ולכן וכאשר היה דבר מה נמצא בכל
השולת אמצעי כמו שיהיה א׳ נמצאת בכל
ב׳ הנה כבר אפשר שיחלוק בהיקש תמים חתמונה שתהיה הקדמתו
הגדולה צודקת והאחרת כוזבת או בהיקש תהיה הקדמתו הגדולה
כוזבת והקטנה צודקת עוד עתה זכר החבור אשר יחוייב בו
שתהיה ההקדמה הגדולה היא צודקת והקטנה היא הכוזבת וזה
שילקח הנשוא בהקדמה המחייבת המונחת משוללת מדבר מה
כמו שנקח א׳ משולל מג׳ ונקח ג׳ נמצא לכל ב׳ כי הוא יוליד מזה
שא׳ משולל מכל ב׳ והוא סותר המחייב הכולל וזה משתי הקדמות
אחת מהן צודקת והיא היות א׳ משוללת מן ג׳ לפי שאנחנו נמצא
דבר תהיה א׳ משוללת ממנו והוא והאחרת כוזבת והיא היות ג׳
בכל ב׳ כי אי אפשר שיהיה צודק היות א׳ בכל ב׳ ולא בדבר מג׳
וג׳ בכל ב׳ כי יתחייב מזה החבור שתהיה א׳ בלתי נמצאת לדבר
מב׳ וזה סותר הצודק הנושא הנה לזה יחויב שיהיה ההקדמה
הקטנה כוזבת והיא היות ג׳ בכל ב׳ ודמיון זה מהחמרים שנקח
החי נמצא לכל אדם והחי אשר עליו אות א׳ והאדם אשר עליו
אות ב׳ ונקח אשר עליו אות ג׳ אבן עוד נקח החי לא אינו
על אחת מן האבנים והאבן על כל אדם הנה יוליד שהחי לא אינו
אדם אחד היא שוללת כוזבת סותרת למחייבת צודקת ראשונה
נולדה משתי הקדמות הגדולה מהם צודקת והיא השוללת והקטנה
מהם כוזבות והיא המחייבת. ואמר וזה שכבר אפשר שיהיה א׳
ג׳ צודק וג״כ כוזב ירצה שכאשר לקחנו א׳ נמצאות לכל ב׳ צודק
בזולת אמצעי הנה כבר יחויב שכאשר לקחנו דבר מה עליו אות
ג׳ ושללנו א׳ מג׳ וחייבנו ג׳ בכל ב׳ שתהיה שלילת א׳ מג׳ צודקת
וחיוב ג׳ לכל ב׳ כוזת ויוליד מזה איננו לדבר מב׳ שולל כולל כוזב
ואמר וצדק א׳ג׳ מפני שא׳ איננו נמצא לכל הדברים ירצה וצדקנו
שלילת א׳ מפני שהוא מחויב שימצא ב׳ דבר ישולל ממנו א׳
כאשר היה א׳ איננו נמצא לכל הדברים. עוד אמר וכזב ג״כ

[Page 159v]
מפני שהוא בלתי אפשר שתהיה ג׳ אשר א׳ בלתי נמצא לדבר
ממנה נמצא לב׳ אלא אם היתה הקדמת א׳ב׳ כוזבת ירצה
וכזב נשיאות ג׳ על כל ב׳ הוא מחויב בהכרח מפני שהוא בלתי
אפשר שתהיה ג׳ והיא משוללת מכל א׳ נמצאת לכל ב׳ לפי
שהוא לו היתה זאת הצודקת וההקדמה הגדולה צודקת לא יגלידו
תולדה צודקת והיא שא׳ לא׳ אננו על דבר מב׳ ולו היו שתיהם
צודקות יכזב א׳ על כל ב׳ וכבר הנחנו א׳ על כל ב׳ היא
הצודקת בזולת אמצעי ואמנם היה זה מחויב לפי שהמחויב
משתי הקדמות צודקות היא תולדה צודקת.

(קיד) אמר ארסט״ו וג״כ הנה כבר אפשר שתהיה גם כן צודקת
ואם האחרת כוזבת וזה במדרגת מה שיהיה א׳
נמצא בכל ג׳ ובכל ב׳ הנה מן ההכרח שתהיה אחת משתי אלה
ההקדמות תחת האחרת ואם נלקחת א׳ בלתי נמצאת לדבר
מג׳ תהיה ההקדמה כוזבת הנה כבר מבואר שיהיה היקש יוליד
תולדה כוזבת אחת מהקדמותיו כוזבת או כולם.

הפירוש אחר שבאר מתי יקרה שיעשה היקש כוזב
מהשולל הכוזב הסותר למחייב הכולל הצודק
בזולת אמצעי כאשר נלקחו כל שתי ההקדמות כוזבות יחד
וכאשר נלקחה הקטנה כוזבת והגדולה צודקת ירצה שיבאר ג״כ
מתי יקרה שיעשה כמו זה ההיקש ותהיה הקטנה היא הצודקת
והגדולה הכוזבת. ואמר שזה יקרה כאשר היה עמנו דרך
משל שנשוא מה נמצא בכל נושא בזולת אמצעי כמו שיהיה
א׳ נמצא בכל ב׳ ונקח מה שיורה עליו א׳ הוא המחודש ומה
שיורה עליו ב׳ הוא הכותל ויהיה עמנו שא׳ בכל ב׳ רצוני המחודש
בכל כותל יהיה מאמר מחייב צודק בזולת אמצעי וכאשר
רצינו שנוליד שולל כוזב סותר לזה המשפט כשתהיה הגדולה
כוזבת והקטנה צודקת בקשנו נשוא אחד ימצא בזה הנושא
הראשון בעינו כמו שנקח ג׳ בכל ב׳ ויהיה מקום ג׳ הגשם הנה
יהיה עמנו הגשם בכל כותל והמחודש בכל כותל ולפי שהוא
מחויב מזה שיהיה קצת אחד משני הגבולים תחת האחר יהיה

[Page 160r]
צודק שקצת א׳ הוא ג׳ רצוני שקצת המחודש גשם ליות ההבור
בתמונה השלישית וכאשר לקחנו א׳ לא אינו על דבר מג׳ רצוני
המחודש לא אינו על דבר מן הגשם ולקחנו ג׳ על כל ד׳ רצוני
שהגשם על כל כותל הוליד שהמחודש לא אינו על כל כותל רצוני
שא׳ לא׳ אינו דבר מב׳ וזה שולל שולל סותר למחייב אשר הנחנו
והכזב בגדולה מזה ההיקש והוא הנאמרת שא׳ לא׳ אינו על דבר
מג׳ ר״ל שהמחודש לא אינו על דבר מן הגשם. ואמר הנה כבר
אפשר שתהיה גם כן צודקת ירצה ההקדמה הקטנה והיא בדמיונ׳
הגשם על כל כותל ואמר ואולם האחרת הנה כוזבת ירצה אמרנו
א׳ לא אינו על דבר מג׳ ר״ל המחודש לא׳ אינו על דבר מן הגשם
אחר הודיע מתי יקרה זה ובאי זה מין מן המקרים הנשואים
ירצה ואמר במדרגת מה שיהיה א׳ נמצא בכל ג׳ ובכל ב׳ ירצה במדרגת
מה שתהיה א׳ נלקחת מדברים שניים אחד משניהם עליו ב׳
והאחר עליו ג׳ ר״ל שינשא ג׳ וב׳ על כל א׳ במדרגת מה שינשא
המחודש והגשם בכל כותל עוד אמר הנה מן ההכרח שתהיה אחת
משתי ההקדמות תחת האחרת ירצה הנה מן ההכרח שיהיה קצת
אלה השני דברים הנמצאים בכל דבר אחד נכנס תחת האחר רצוני
שתהיה קצת ב׳ נכנסת תחת ג׳ וקצת ג׳ נכנסת תחת ב׳ לפי
שהם נתחברו בנושא רצוני שיהיה קצת הגשם המחודש נכנס
תחת הגשם ובהפוך כאשר נלקחה א׳ כמו שאמר בלתי נמצאת
לדבר מן הגשם תהיה הקדמה כוזבת שוללת וגדולה ותהיה ג׳ על ב׳
ר״ל הגשם על כל כותל קטנה צודקת ויוליד שוללת כוזבת סותרת
למחייבת הצודקת בזולת אמצעי.

(קטו) אמר ארסט״ו ואולם בתמונה האמצעית הנה בלתי אפשר
שיהיו כל שתי ההקדמות כוזבות כי כאשר היתה א׳
נמצא לכל ב׳ הנה לא ימצא דבר יהיה נשוא על אחד משני הגבולים
בחיוב ועל האחר בשלילה כאשר רצוני שנעשה הקש ואולם כאשר
לקחנוהו על זאת הצורה היו שתיהם כוזבות הנה ידוע שכאשר
לקחנו בהפך מזה הענין הנה הם ילקחו בהפך ממה הוא ובלתי
אפשר שיהיה בזה ירצה שהיא מחייבת העניין.

[Page 160v]
הפירוש אחר שבאר איך יקרה הכזב בשתי ההקדמות
כאשר היו בתמונה הראשונה נעתק אל הודעת
זה בתמונה השנית ואמר ואולם האמצעית הנה אפשר עד
אמר שנעשה הקיש ירצה ואולם בתמונה ההשנות השינית
הנה בלתי אפשר שיהיה בו היקש יחשב במחייב הכולל שהוא
שולל כולל ויהיו כל שתי ההקדמות כוזבות כי כאשר היתה
א׳ נמצאת לב׳ הנה אי אפשר שנחשוב שא׳ בלתי נמצא לב׳ מפני
שתי הקדמות כוזבות בתמונה השנית אלא בשנקח דבר ינשא
על אחד מהשני גבולים רצוני א׳ ב׳ בחיוב וינשא עליו הגבול
האחר בשלילה כי לא נמצא דבר בזה התאר ר״ל שיהיה
אפשר שנהפך העניין ונשללו מן הדבר אשר הוא מחוייב לו
ונחייבהו לדבר אשר הוא משולל לו ויקרה שתהיה התולדה שוללת
כוזבת משתי הקדמות כוזבות בתמונה השנית אבל כאשר
נמצא דבר לדבר ולכל אי אפשר שימצא הדבר הוא נמצא לאחד
מהם בכל ושלול מן השני בכל לפי שלו היה זה כן היו אלה השני
דברים בלתי נמצא אחד מהם לאחר וכבר הנחנוהו נמצא זה חלוף
לא יתכן וזה אשר רצה באמר כי הנה לא ימצא דבר יהיה נשוא
על אחד מהשני הגבולים בחיוב ועל האחר בשלילה וכאשר
רצוני שנעשה בתמונה השנית היקש ישולל בו אחד מהשני גבולים
מן השני הנה אי אפשר שלא נקח גבול אמצעי נשללהו מן הגבול
האחד ויחייבחו לשני ואמר ואולם כאשר לקחנוהו על זאת הצורה
היו שתיהן כוזבות הנה ידוע כאשר לקחנו בהפך מזה הענין הנה
הם ילקחו בהפך ממה הוא ירצה ואולם לו נמצא גבול אמצעי רצוני
מחויב לאחד משני הקצוות משולל מן השני והשתי הקדמות
כוזבות ידוע הנה בעצמו כאשר לקחנו בהפך מזה הענין הנה
הם ילקחו בהפך ממה הוא ירצה ואולם לו נמצא גבול אמצעי
בזה התאר רצוני מחוייב לאמר מהשני קצוות משולל מן השני
והשתי הקדמות כוזבות הנה ידוע בעצמו כאשר לקחנו אותם
השתי הקדמות בהפך רצוני שנלקחת המחייבת מהם שוללת
והשולל מחייבת היו שתיהם צודקות ולא יולידו שוללת צודקת

[Page 161r]
אבל אי אפשר שימצא גבול אמצעי בזה הענין רצוני בין שני
גבולים אשר אחד מהם נמצא לאחד בחיוב וזה אשר רצה
באמר וזולת ובלתי אפשר שיהיה בזה הענין ירצה היות הגבול
האמצעי מן השני קצוות שלול מן אחד מהם ומחוייב לשני ושניהם
כוזבים בין שני דברים אחד מהם נמצא לשני.

(קיו) אמר ארסט״ו ואולם כאשר היו כוזבות בקצת הנה לא
ימנע מונע שיהיו כל השתי הקדמות כוזבות כמו
שיהיה ג׳ נמצאת לקצת א׳ ולקצת ב׳ ואם נלקחה ג׳ נמצאת
לכל א׳ ולא ואינו על דבר מב׳ הנה כל השתי הקדמות כוזבות
לא בכל אבל בקצת ועל זאת הצורה יהיה ואם נלקחה השוללת
בהפך.

הפירוש זה אשר אמר ענין ידוע בעצמו וזה שהוא
כבר אפשר שיהיה דבר מה נמצא בכל דבר
ויהיה דבר אחד נמצא בקצת זה ובקצת זה וכאשר לקחנוהו
משולל מכל אחד משניהם ונמצא בכל האחר הוליד שאחד מאלה
השני דברים בלתי נמצא לאחר בתמונה השנית ויהיו השתי
ההקדמות כוזבות בחלק השולל הכולל להיותו שולל חלקי והמחייב
הכולל להיותו מחייב חלקי דמיון זה שיהיה החי נמצא בכל
אדם והלובן נמצא בקצת החי ובקצת האדם ויחובר ההיקש
ששתי הקדמותיו כוזבות בחלק כן חי לבן ולא אדם אחר
לבן יוליד שאין אדם אחד חי בהפך שנקח ולא חי אחד
לכן וכל אדם לבן.

(קיז) אמר ארסט״ו וג״כ הנה כבר אפשר שתהיה אחת
מהשתי הקדמות כוזבות אי זה מהם היתה כי
מה שהוא נמצא לכל א׳ הוא נמצא ג״כ לכל ב׳ ואם נלקחה ג׳
נמצאת לכל א׳ ובלתי נמצאת לדבר מב׳ אולם הקדמת ג׳א׳ הנה
יהיה צודקת ואם הקדמת ג׳ב׳ הנה תהיה כוזבת וגם כן הנה
אמנם הוא בלתי נמצאת לדבר מב׳ כי הוא איננו נמצא לכל א׳
מפני שהוא כאשר אם היה נמצא לא׳ הנה הוא נמצא לב׳ אבל
אין איננו הוא באמת נמצת לב׳ ואם נלקחה ג׳ נמצא לכל א׳

[Page 161v]
ובלתי נמצא לדבר מב׳ אם הקדמות ג׳ב׳ הנה תהיה צודקת
ואם הקדמת ג׳א׳ הנה תהיה כוזבת.

הפירוש אחר שהודיע שאי אפשר בתמונה השנית
שיהיו שתיהן כוזבות בכל בזה המין מן
הטעות ושהוא אפשר שיהיו שתיהן כוזבות בחלק רצה להודיע
שכבר אפשר בזאת התמונה שתהיה אחת מהשתי הקדמות
כוזבת והאחרת צודקת. וזה בשני מינים ממנה רצוני שהגדולה
שלו מחייבת כוללת והקטנה שלו שוללת כוללת ובהפך זה
שהגדולה שלו שוללת כוללת והקטנה מחייבת כוללת ויהיה אם
כן הנה ארבעה מינים שני מינים במין אשר הגדולה שלו מחייבת
והקטנה שלו שוללת. וזה שכבר תהיה הגדולה המחייבת הצודקת
והקטנה השוללת היא הכוללת הכוזבת והפך זה רצוני שתהיה
הגדולה המחייבת היא הכוזבת והקטנה השוללת היא הצודקת
וכן יקרה במין אשר הגדולה שלו שוללת והקטנה שלו מחייבת
ר״ל השני מינין יחד רצוני השוללת הגדולה צודקת והמחייבת
הקטנה הכוזבת וההפך יש שתהיה השוללת הגדולה היא הכוזבת
וחמחייבת הקטנה היא הצודקת והתחיל בזה במין אשר הגדולה
שלו מחייבת צודקת והקטנה שלו שוללת כוזבת ואמר כי מה
שהוא נמצא לכל א׳ הוא נמצא ג״כ לכל ב׳ וזה מבואר מפני
אשר הוא הקצה הגדול הנחנוהו נמצא לכל ב׳ אשר היא הקצה
הקטן עוד אמר ואם נלקחה ג׳ לכל א׳ ובלתי נמצא לדבר מב׳
אם הקדמת זה הנה תהיה צודקת ואם הקדמת ג׳ב׳ הנה
תהיה כוזבת ירצה ואם נלקח דבר ממה שימצא לכל א׳ כוזבת
כאלו אתה אמרת ג׳ גבול אמצעי הנה כלו על א׳ בחיוב ושלילתו
מכל ב׳ כי הקדמת ג׳א׳ רצוני הגדולה אשר תנשא בה ג׳ על כל
א׳ תהיה צודקת והקדמת ג׳ב׳ רצוני אשר תשולל בה ג׳ מב׳ תהיה
כוזבת לפי שכאשר היה א׳ על כל ב׳ והיתה ג׳ על כל א׳ הנה יחויב
בהכרח שתהיה על כל ב׳ ולכן מה שיחוייב שיהיה מה שלקחנו מהיותה
על דבר מב׳ כוזבת ואחר שהודיע איך יקרה שתהיה ההקדמה
הגדולה צודקת והקטנה כוזבת במין אשר הגדולה שלו מחייבת

[Page 162r]
והקטנה שלו שוללת מהתמונה השנית רצה שיודיע להודיע ג״כ איך
ירה בזה המין הפך זה רצוני שתהיה המחייבת כוזבת וה
והקטנה שוללת צודקת ואמר וג״כ הנה אמנם היא בלתי נמצא לדבר
מב׳ כי הוא איננו נמצא לכל א׳ מפני שהוא אם היה נמצא לכל א׳
הנה הוא נמצא לב׳ ירצה מפני שא׳ כבר הונחה נמצאת לכל
ב׳ הנה כבר יקרה שתהיה המחייבת הגדולה היא הכוזבת והקטנה
השוללת היא הצודקת כאשר לקח גבול אמצעי דבר הוא שלול מכל
ב׳ שהוא הקצה הקטן כאלו אמרת מה שעליו אות ג׳ כי זה יחויב
בו בהכרח שתהיה שלול מכל א׳ אשר הוא הקצה הגדול לפי שאם
היתה נמצאת לא וכבר הנחנו שא׳ בכל ב׳ חיוב חיוב שתהיה נמצאת
א׳ב׳ג׳ וכבר הנחנו כי אין בדבר ממנה זה חלוף לא יתכן ואם
הנחנו בכמו זה החמר רצוני שג׳ נמצאת לכל א׳ שהיא בלתי
נמצאת לדבר מב׳ תהיה הגדולה המחייבת כוזבת רצוני
הקדמת ג׳א׳ והקטנה השוללת הצודקת רצוני הקדמת ג׳ב׳ ויוליד
שוללת כוללת.

(קיח) אמר ארסט״ו ועל זה הדמיון אם בלתי אפשר השולל וזה
שמה שהוא בלתי נמצא לדבר לא יהיה נמצא לב׳
ג״כ ואם נלקחה ג׳ בלתי נמצאת לדבר מא׳ ונמצאת לכל ב׳ הנה
תהיה הקדמת ג׳א׳ צודקת והאחרת כוזבת.

הפירוש אחר שבאר איך יקרה המין אשר הגדולה שלו
מזאת התמונה מחייבת והקטנה שלו שוללת כי
תהיה הגדולה היא הכוזבת עת והקטנה עת ירצה לבאר איך
יקרה זה במין האחר רצוני אשר הגדולה שלו שוללת והקטנה
שלו מחייבת והוא אשר רצה באמ׳ ועל זה הדמיון אם בלתי
אפשר השולל והתחיל לזכור בזה המין איך תהיה ההקדמה הגדולה
היא הצודקת רצוני השוללת והקטנה היא הכוזבת רצוני המחייבת
ואמר וזה שמה שהוא בלתי נמצא לדבר מא׳ לא יהיה נמצא לב׳
ירצה שלפי שהוא לא לו היה נמצא לב׳ וכבר הונח א׳ נמצא לכל
ב׳ היה נמצאת לא׳ וכבר הונח בלתי נמצאת לה לה זה חלוף לא יתכן.
עוד אמר ואם נלקחה ג׳ נמצאת לדבר מא׳ ונמצאת לכל ב׳ הנה

[Page 162v]
תהיה הקדמת ג׳א׳ צודקת ירצה הגדולה השוללת והאחרת
כוזבת ירצה המחייבת הקטנה ודמיון זה שכאשר היה
החי נמצא לכל אדם עוד דברים משוללים מן החי כל הנה הוא
מחויב בהכרח שישולל מן האדם כאלו אמרת הנצחיות וכאשר
חברנו ההיקש כן לא אין חי אחד נצחי והאדם נצחי הוליד לנו
שהאדם איננו חי מהיקש בתמונה השנית והגדולה שלו שוללת
צודקת והגדולה שלו כוזבת מחייבת.

(קיט) אמר ארסט״ו וג״כ הנה מה שהוא נמצא לכל ב׳ בלתי
נמצא לדבר מא׳ הוא כזב כי היה מן ההכרח
מה שהיה נמצא לכל ב׳ הנה הוא נמצא לא׳ גם כן ואם נלקחה
ג׳ נמצאת לכל ב׳ ובלתי נמצאת לדבר מא׳ הנה תהיה ג״כ צודקת
וג׳א׳ כוזבת הנה כבר נראה נתראה כאשר יהיה הפתוי בהיקש
בהקדמות הבלתי בעלות אמצעיים אצל היות שתי הקדמות
ההקש כוזבות ואצל היות אחת מהן כוזבת לבד.

הפירוש אחר שהודיע איך יקרה שתהיה השוללת הגדולה
צודקת והמחייבת הקטנה כוזבת ירצה
שיודיע להודיע החמר אשר יקרה בם הפך זה והוא שתהיה
השוללת הגדולה היא הכוזבת והמחייבת הקטנה הצודקת.
ואמר וג״כ הנה שהוא נמצא לכל ב׳ בלתי נמצא לדבר היא כזב
כי היה מן ההכרח מה שהיא נמצא לכל ב׳ הנה הוא נמצא לא ירצה
וכאשר היתה א׳ נמצת לכל ב׳ הנה מחויב שיהיה כל מה שהוא
נמצא לכל ב׳ שלא יהיה בלתי נמצא לדבר מא׳ לפי שהוא אם
היה בלתי נמצא לדבר מא׳ והוא נמצא לכל ב׳ חויב מזה
בתמונה השנית שתהיה א׳ לא בדבר מב׳ וכבר הונחה נמצאת
לכל ב׳ זה חלוף לא יתכן הנה א״כ מן ההכרח כל מה שיהיה
נמצא לכל ב׳ שיהיה נמצא לא׳ עוד אמר וכאשר נלקחה ג׳
נמצאת לכל ב׳ ובלתי נמצאת לדבר מא׳ תהיה ג״כ צודקת
ותהיה ג״כ כוזסת ירצה ותהיה הקדמת ג״כ צודקת
והיא הנאמרת שג׳ נמצאת בכל ב׳ והיא הקטנה ותהיה הקדמת
ג׳א׳ כוזבת והיא הנאמרת ג׳ ולא אינו בדבר מא׳ והיא הגדולה

[Page 163r]
השוללת ואחר שכבר התבאר שהפך השולל הכולל אמנם הוא
המחייב הכולל והוא הטעות אשר יקרה בשולל הכולל אמנם
יקרה בתמונה הראשונה לפי שאמר שאמרנו ואחר שהטעות
גם כן במחויב אמנם יקרה ג״כ בתמונה הראשונה והשנית מצד
שהפך המחייב הוא השולל וכבר זכר מיני ההקשים הכוזבים
שיקרו בשתי אלה התמונות בכל אחת מהשתי ידיעות המחייבת
הכוללת והשוללת הכוללת הידועות בעצמם חויב שיהיה במשא
הספיק מה שנפל מזה בשתי אלה התמונות שכבר הנה כל ההקשים
הכוזבים אשר יקרו השתי אלה ההקדמות רצוני המחייבת
והשוללת הבלתי בעלות אמצעי ולזה אפשר הנה כבר נראה
נתראה מתי יהיה הפתוי בהיקש בהקדמות הבלתי בעלות אמצעיים
אצל היות שתי ההקדמות ההיקש כוזבות ואצל היות אחת
מהם כוזבת לבד ירצה וזה אם בתמונה הראשונה בטעות אשר
יקרה בהקדמות השוללת ואם בתמונה הראשונה והשנית בטעות
אשר יקרה בהקדמה המחייבת.

ואולם ההקדמות בעלות אמצעי
מיוחס הנה הוא בלתי אפשר שתהיה
כל השתי הקדמות

(קכ) אמר ארסט״ו ואולם ההקדמות בעלות אמצעיים אם
היה ההיקש המוליד הכזב בעל אמצעי עצמי מיוחס
הנה הוא בלתי אפשר שתהיה כל השתי הקדמות כוזבות אבל
הגדולה מהם לבד וענין אמרנו אמצעי מיוהס האמצעי אשר
יהיה בו ההיקש על ההפך.

הפירוש אחר שזכר מיני ההקשים הכוזבים מפני
הקדמותם אשר יקרו בדרושים הידועים
בעצמם המחוייבים מהם והשוללים ג״כ ירצה שזכר לחבור מיני
ההקשים הכוזבים מפני הקדמותם אשר יקרו הדרושים אשר יתבארו

[Page 163v]
בהקשים אמתיי ההקדמות והתחיל ואמר ואולם ההקדמות
בעלות אמצעיים אם היה ההיקש המוליד הכזב בעל אמצעי
עצמי הנה היא בלתי אפשר שיהיו כל השתי הקדמות כוזבות
ירצה ואולם ההקדמות הפשוטות אשר יתבארו בההקשים הנה
אם היה ההיקש המוליד הכוזב בעל אמצעי עצמי הנה הוא
להפך ההקדמה אשר נפעת נתבררה באמצעי המיוחס האמתי
המיוחס בעצמו רצוני בשינשא על אחת הקצוות על זולת
האופן אשר הוא עליו בעצמו הנה הוא לא יקרה שיהיו כל השתי
הקדמות כוזבות אבל הגדולה מהם. עוד אמר וענין אמרנו
אמצעי מיוחס האמצעי אשר בו יהיה ההיקש על ההפך ירצה
וענין התנותינו שיהיה ההיקש הכוזב מפני ההקדמות באמצעי
עצמי מיוחס שיהיה זה האמצעי בעינו אשר ילקח בהיקש
האמת הוא בעינו האמצעי אשר הוליד הפך מה ששפנוהו ששפט
טבעו והוא הכוזב.

(קכא) אמר ארסט״ו ויהיה א׳ נמצאת לב׳ באמצעי ג׳ אם
הקדמת ג׳ב׳ כאשר היה תאר ההקש תמים יהיה
מן ההכרח שתהיה מחייבת. וזה הנה הצדק שבה תהיה תמיד
ולא יתהפך ואולם הקדמת א׳ג׳ תהיה כוזבת מפני שזאת
אפשר שיתהפך ויגיע בה ההיקש על ההפך.

הפירוש ירצה דמיון שכאשר לקחנו מקום הקצה
הגדול בהקש תמים זה שעליו א׳ ומקום
הקטן מה שעליו ב׳ ולקחנו שא׳ נמצאת לב׳ באמצעי עליו אות
ג׳ כמו שנקח א׳ על כל ג׳ וג׳ על כל ב׳ ויוליד לנו שא׳ על כל
ב׳ והיא תולדה אמתית באמצעי מיוחס מהקדמות צודקות כי
כאשר היה הענין כן וקרה לנו שטעינו והולדנו בזה האמצעי
בעינו רצוני ג׳ שא׳ איננה בדבר מב׳ הנה אי אפשר שיטעה
בהקדמה הקטנה המחייבת הנאמרת שג׳ על כל ב׳ כי עם טעינו
בזאת לבד ולקחנו ג׳ לא אינו על דבר מב׳ ולקחנו ג׳ על כל ב׳
לא יוליד לנו מזה הדבר כי כבר התבאר שמתנאי ההיקש השולל
בתמונה הראשונה שתהיה הקטנה מחייבת הנה א״כ יקרה בזה הדרוש

[Page 164r]
הקש תמים בתמונה הראשונה כוזב מפני הקדמותיו כאשר
חשבנו ההקדמה הגדולה המחייבת בו שולל. ולכן אמר בהקדמה
הקטנה הנה שבה תמיד ולא יתהפך ירצה כפי התולדה כי היה
תנאי בזה הטעות שיהיה ההקש תמים התמונה והוא אשר
הורה עליו באמר כאשר היה ההיקש תמים היה מן ההכרח
עוד אמר ואולם הקדמות א׳ג׳ תהיה כוזבת מפני שזאת אפשר
שתתהפך ויגיע בה ההיקש על ההפך. ורצה ואולם הקדמת א׳ג׳
הגדולה המחייבת רצוני אשר נלקח בה שא׳ על כל ג׳ בהיקש
הצודק א׳ הנה אפשר שתהפך ולקח במקומה השוללת המקבלת
לה ויהיה מזה הקש יוליד הפך ההיקש התמים רצוני שהוא
יוליד שולל כולל וכבר היה ההיקש התמים מחייב כולל.

(קכב) אמר ארסט״ו ועל זה הדמיון אם נקח האמצעי קרוב מן
המיוחס כמו שיהיה ג׳ בכל א׳ ונשוא על כל ב׳ הנה כבר
יחוייב מן ההכרח שתהיה הקדמת ג׳ב׳ קיימת על עניינה ואולם
ההקדמה האחרת הנה תתהפך ולכן תהיה אותה תמיד צודקת
ואולם זה זאת הנה תהיה תמיד כוזבת והפתוי אחד כאשר היה
האמצעי בהיקש מיוחס או קרוב מן המיוחס.

הפירוש הגבול האמצעי המיוחס הוא אשר יוליד
בטבעי הצודק בכל חומר רצוני הצד נשיאות
הטבעי וכאשר היה הנה דבר ינשא בטבע על דבר וינשא עליו דבר
הנה הוא הגבול המיוחס לתמונה הראשונה ולזה לא יזדמן בו שיוליד
בו כזב מחייב אלא אם תמצא ההקדמה הגדולה היא הכוזבת ואולם
הגבול הקרוב מן המיוחס הנה הוא אותו שיקרה בו בקצת החמרים
שיוליד דמיון זה השתי מחייבות בתמונה השנית כאשר היתה
הגדולה מתהפכת וזה כשתהיה סגלה או רושם או גדר כי
הוא כאשר תתהפך שבה אל התמונה הראשונה הנה א״כ כאשר
נלקח הנה מקום המחייבת הקטנה השוללת לא תשוב אל התמונה
הראשונה ואם היתה הגדולה מתהפכת ולכן אי אפשר שיתחבר
היקש מוליד מכמו זה הגבול האמצעי ותהיה הכונה שלו שוללת
כוזבת ואמנם יזדמן בכמו זה הגבול שיוליד תולדה כוזבת מחייבת

[Page 164v]
כאשר נלקחה הגדולה על ההפך רצוני שוללת דמיון זה מן האותיות
הנה תהיה ג׳ אשר היא הגבול האמצעי נשוא על כל א׳ ותהיה
נשוא על כל ב׳ וכאשר הפכנו הגדולה היה עמנו א׳ נשוא על כל
ג׳ וג׳ נשוא על כל ב׳ יוליד לנו בתמונה הראשונה שא׳ על כל ב׳
ואולם כאשר לא התהפך הגדולה בכמו זה הנשיאות הנה לא
יהיה גבול קרוב מן המיוחס וכאשר היה קרוב מן המיוחס ישוב
בו אל התמונה הראשונה כמו שאמרנו והיה שכבר התבאר
בתמונה הראשונה שאי אפשר שתתהפך הקטנה ותהיה מולידה
הנה הענין א״כ במה שקרה מזה בגבול הקרוב מן המיוחס הוא
בעינו מה שקרה עם המיוחס. ולכן אמר הנה הפתוי אחד
כאשר היה האמצעי בהיקש מיוחס או קרוב מן המיוחס ולא
יקשה עליך זה מן החמרים כי לא יקרא זה הספר אלא
מי שקרא אנלוטיקא הראשונה.

(קכג) אמר ארסט״ו ואולם אם היה האמצעי מההיקש
איננו בלתי מיוחס והיה הגבול האמצעי תחת
א׳ ובלתי נמצא לדבר מב׳ הנה מן ההכרח שיהיו שתי הקדמות
כוזבות כי היה מחוייב שיתהפכו יחד וילקחו על ההפך ממה
שהוא אם היה ההיקש תמים שיהיה מהם וכאשר נלקחו
כן יהיו כל שתיהן כוזבות כמו שתהיה א׳ לכל ג׳ וג׳ לא אינו לדבר
מב׳ כי כאשר יתהפכו כמו אלה יהיה הקש וכל שתי הקדמות בו
כוזבות.

הפירוש אמר ואולם כאשר היה דבר מה ימצא
לדבר מה כאלו אמרת החי על כל אדם
באמצעי מיוחס והוא דרך משל המרגיש הנה הענין בו כמו מה
שאמרנו ואולם כאשר לקחנו בכמו זאת התולדה אמצעי בלתי
מיוחס והוא שנקח מה שהיה נכנס תחת א׳ רצוני מה שינשא עליו
הטבע א׳ והוא חלק ממנו והוא שלול מן הקצה הקטן כאלו אמרת
הסוס כמו הגבול האמצעי לא יתחבר בו הקשר וזה שלא
יתחייב כאשר ינשא החי על כל סוס והסוס לא אינו על
דבר מן האדם שלא יהיה החי על דבר מן האדם הנה א״כ זה

[Page 165r]
האמצעי הבלתי מיוחס כבר ימצא בהקדמות ההקשים אשר
להם אמצעי מיוחס וכאשר רצונו שנוליד מזה האמצעי תולדה
הפך התולדה הצודקת הנה לא יבוא לנו אלא בשנקח כשנהפך
השתי הקדמות כוזבות עד שתהיה הגדולה שוללת והקטנה
מחייבת לפי שזה החבור הוא המוליד בתמונה הראשונה ונקח
משלנו כן החי אינו על דבר מן הסוס והסוס על כל אדם יוליד
לנו בהכרח שהחי אינו על דבר מן האדם הנה זה ענין מה
שיאמרהו בזה הפרק ומאמרו ממה שאמרנוהו מובן
בעצמו.

(קכד) אמר ארסט״ו וכאשר לא יהיה הגבול האמצעי תחת א׳
במדרגת ג׳ אם הקדמת א׳ג׳ הנה היא תהיה
צודקת ואם הקדמת ג״כ הנה כוזבת אולם צדק א׳ג׳ הנה מפני
שג׳ איננה תחת א׳ אולם כזב הקדמת ג״כ מפני שהיא לו
היתה צודקת כבר היתה התולדה צודקת אלא שהיא כוזבת.

הפירוש ואולם כאשר היה דבר מוליד בחיוב
לדבר מה ולקח אמצעי בלתי מיוחס
בשימצא הדבר ההוא שלול מן השתי קצוות רצוני הגדול
והקטן הנה זה דבר נמצא כי הוא כאשר רצינו שנחבר מכמו
זה האמצעי היקש תמים התמונה יוליד הפך התולדה התמימה
רצוני שוללת כוללת הנה הוא אי אפשר אלא כשתהיה הקדמה
הגדולה צודקת בהכרח כאשר נלקחה בלא ספק שוללת והקטנה
כוזבת כאשר נלקחה בלא ספק מחייבת ולו היתה הקטנה
צודקת והגדולה כבר הנחנוהו צודקת חויב שתהיה התולדה צודקת
וכבר הנחנוה שהפכה היא הצודקת ודמיון זה מן החמרים מי
שהוליד שכל אדם באמצעי הוא המרגיש עוד לקח אמצעי בלתי
מיוחס בהיותו שלול מכל שניהם ר״ל מן השני קצוות הגדול והקטן
אשר שניהם בזה הדמיון החי והאדם ויהיה זה האמצעי כמו האבן
וכאשר טעינו ההיקש בזה האמצעי טעות יהיה חבור ההיקש
ממנו תמים וההקדמות כוזבות הנה בלא ספק ובהכרח שנקח
שהאבן נמצא לכל אדם ושהוא ושהחי לא אינו על דבר מן האבן

[Page 165v]
הנה יוליד לנו מזה בתמונה הראשונה שהחי אין אינו על דבר
מן האדם ומבואר שההקדמה השוללת צודקת ושמחייבת
הקטנה היא הכוזבת ושאי אפשר שיוליד שוללת כוזבת מהקש
תמים התמונה אלא בזאת הצורה. ואמר וכאשר לא יהיה
הגבול האמצעי תחת א׳ ירצה אבל יהיה שלול מן א׳ אשר הוא
הקצה הגדול ומן ב׳ אשר הוא הקצה ושאר דבריו ממה
שאמרנוהו מובן בעצמו.

(קכה) אמר ארסט״ו ואולם כאשר היתה הפתוי הפתות בתמונה
האמצעית הנה בלתי אפשר שיהיו כל השתי הקדמות
כוזבות בכלם מפני שכאשר היתה א׳ על כל ב׳ הנה זולת בלתי
אפשר שימצא דבר יהיה אם לאחד מהם על כלו ואם לאחר
ולא אינו על דבר ממנו כמו שנאמר במה שקדם.

הפירוש אחר שבאר מיני הטעיות אשר יקרו בתולדות
הצודקות בתמונה הראשונה רצוני הטעיות
ההקשות ירצה שיגיד להעד במה שיקרה מזה בתמונה השנית.
ואמר ואולם כאשר היתה הפתיות בתמונה האמצעית הנה
אי אפשר שיקרה כן הקש תמים התמונה יוליד הפך המחייב הכולל
אשר הוא מבואר באמצעי תמים וזה שכאשר היה הגבול הגדול
נמצא לקטן באמצעי מה כאלו אמרת א׳ נמצאת לב׳ באמצעי
הוא ג׳ כי הנה אי אפשר שימצא דבר מה שיהיה מחויב
לאחד מהשני קצוות רצוני לב׳ או לא׳ שלו ושלול מן הקצה
האחר לפי שלא היה זה כן היתה א׳ בלתי נמצאת לב׳ וכבר
הנחנוה נמצאת לה זה החלוף לא יתכן וכאשר אי אפשר
שימצא גבול א׳ אמצעי יהיה שלול מן האחד מהשני קצוות
לא יבא בזה הקש תמים התמונה כוזב השתי הקדמות לפי
שאמנם היה אפשר זה לו נמצא גבול אמצעי שלול מן אחד
מהם ונמצא לשני ובכמו זה כאשר הפכנו ההקדמות אל
הפכם היה לנו תמים התמונה בתמונה השנית אבל אי אפשר
שנקח לה גבול אמצעי בזה התאר הנה שיהיה אפשר לנו ההפוך
כאשר אי אפשר שיהיה בזה המין הקש כוזב מהשתי הקדמות

[Page 166r]
יחד.

(קכו) אמר ארסט״ו ואולם כאשר היתה אחת מהשתי הקדמות
כוזבות אי זה מהם היתה הנה כבר אפשר
במדרגת מה שתהיה ג׳ נמצאת לא׳ב׳ וכאשר נלקחה ג׳ נמצאת
לא ובלתי נמצאת לדבר מב׳ אם הקדמות ג׳ והיא הנה תהיה
צודקת ואם האחרת הנה הקדמת ב׳ג׳ תהיה כוזבת.

הפירוש אחר שבאר שאי אפשר שתהיה שיהיו
ההקדמות כולם כוזבות בתמונה השנית ירצה
שיבאר לבאר שאפשר שתהיה אחת מהם כוזבות ותוליד
שולל כולל כוזב הפך המחייב הכולל אשר התבאר בגבול אמצעי
וזה שהוא כבר אפשר שיהיה דבר מה במדרגת מה שעליו ג׳ ונמצא
לשני קצוות כלם ר״ל לא וב׳ שכאשר מבואר יתבאר דבר
לדבר ר״ל לא ימנע שימצא דבר אחד נשוא על שניהם כמו
נשיאות המרגיש על החי והסוס וכאשר לקח זה הדבר כאלו
אתה אמרת מן האותיות מה שעליו ג׳ נמצא לא׳ ובלתי נמצא
לדבר מב׳ הנה תהיה ההקדמה הגדולה צודקת והיא הנאמרת
שג׳ לא על דבר מב׳ דמיון זה מן החמרים שנקח המרגיש
נמצא לכל חי ושהמרגיש איננו נמצא לאדם הנה הוא יוליד
בתמונה השנית שהחי איננו באדם משתי הקדמות גדולה
צודקת וקטנה כוזבת.

(קכז) אמר ארסט״ו ובהפך אם נלקחה ג׳ נמצאת לב׳ ובלתי
נמצאת לדבר מא׳ אם הקדמת ג״כ הנה תהיה
צודקת והאחרת כוזבת.

הפירוש ירצה וכאשר הפכת הענין בזה החמר ולקחת
מקום השוללת מחייבת ומקום המחייבת שוללת
בהפך הענין בצדק ובכזב ושבה אינו שהגדולה היא הכוזבת
והקטנה היא הצודקת כמו שנקח שהמרגיש לא אינו על דבר
מן החי ושהמרגיש נמצא לכל אדם הוא מוליד לנו שהחי אין
איננו באדם.

(קכח) אמר ארסט״ו הנה כבר מבואר התבאר איך נפתה נטעה

[Page 166v]
בשנקיש על השוללת הכוללת ובאי זה ענין יהיו אצל זה ההקדמות.
הפירוש ירצה הנה כבר מבואר התבאר איך יקרה לנו
שנתפתה שנטעת במה שהוא מתחייב כולל
כולל בגבול אמצעי ונקיש מזה הגבול על השולל הכולל ובאי זה
העניינים יהיו הקדמות ההיקש מן הצדק והכזב במין מין
ממיני ההקשים על השולל והכולל רצוני מתי יהיה כל השתי
הקדמות כוזבות ומתי לא יהיו ואי זה תהיה הכוזבת משתיהם
לבד הקטנה או הגדולה.

(קכט) אמר ארסט״ו ואולם אם היה ההיקש על החיוב הכולל
בשיהיה האמצעי מיוחס הנה הוא בלתי אפשר
שיהיו כל השתי הקדמות כוזבות מפני שיחויב מן ההכרח
שתהיה ג׳ב׳ נשארת על עניינה אם היה ההיקש תא״ב שיהיה
כמו שנאמר במה שקדם ואולם תמים הקדמות א׳ג׳ הנה
תהיה תמיד כוזבת כי היתה היא אשר אפשר שתתהפך.

הפירוש אחר שבאר איך יטעה ויוליד שולל כולל
ומגבול אמצעי שיוליד המחייב הכולל
כאשר היה הגבול האמצעי מיוחס או בלתי מיוחס בתמונה
הראשונה והשנית ועל כמה צדדים יקרה מפני כל השתי
הקדמות או אחת מהם לקח לזכור איך יקרה מן הטעות הפך
זה רצוני שיטעה במה שיהיה מן ההקדמות שוללת כוללת בגבול
אמצעי ויוליד בזה הגבול בעינו שהנשוא נמצא לכל הנושא והוא
אשר רצה באמרו. ואולם אם היה ההיקש על החיוב הכולל
בשיהיה האמצעי מיוחס ירצה ואולם אם היה ההיקש תמים
מן התמונה הנמצא הכוזב בהקדמותו יוליד מחייב כולל
בגבול אמצעי שיוליד באמתות שולל כולל כי הוא ו׳ בלתי אפשר
שיהיו כל השתי הקדמות כוזבות לפי שהשולל הכולל אמנם יוליד
ו׳ בתמונה הראשונה משתי הקדמות הקטנה קטנתם מחייבת
כוללת וגדולתם שוללת כוללת ולכן אי אפשר שתתהפך בו על
צד הטעות אלא ההקדמה הגדולה לפי שאם נתהפכה הקטנה
ולקחנוה שוללת והגדולה מחייבת לא יחוייב מזה התולדה ולכן

[Page 167r]
אי אפשר שתתהפך אלא ההקדמה הגדולה לבד דמיון זה
שכאשר היה ולא אין דבר מן הסלעי חי מפני שכל סלעי דומם
ולא דומם אחד חי ואולם כאשר מעונן יעויין בזה עם השמירה
הנה יהיה ההקש מוליד ואמנם טעה בשלקח מקום השולל הנה
מחייבת ונאמר כל סלע דומם ולא יוליד מזה דבר ומה שיאמר
מובן בעצמו.

(קל) אמר ארסט״ו ועל זה המשל אם לקח האמצעי קרוב
מן המיוחס כמו שנאמר בפתוי אשר יהיה על השולל
הכולל אם ג׳ב׳ הנה תהיה נשארת על ענינה מן ההכרח ואולם א׳ג׳
הנה תתהפך וזה הפתוי הטעות ובאשר קדמהו דבר אחר.

הפירוש הקרוב מן המיוחס אם כאשר יוליד המחייב
הכולל הנה כבר נאמר בו שהגבול האמצעי אשר
ינשא על השני קצוות בחיוב ואם הגבול האמצעי אשר הוא
קרוב מן המיוחס במה שיוליד השולל הכולל הנה הוא אם
יהיה נושא ינשא לכל אחד מהשני קצוות ר״ל לאחד מהם בחיוב
ולשני בשלילה הנה הוא כאשר תתהפך המחייב בנושאים
המתהפכיים הוליד שולל כולל והתמדיים להם אמנם המשולל
קצתי ולכן נאמר בזה החבור בתמונה השנית השלישית שהוא
לא יוליד אלא שולל חלקי כי הנה הוא תמדיי בכל חמר והוא יאמר
שיקרה ג״כ מן הטעות הנה כמו הפתוי הטעות אשר יקרה בשולל
הכולל והוא שיהיה הטעות בהקדמה הגדולה לבד והוא
השוללת בשתלקח מחייבת ואולם ההקדמה הקטנה הנה אי אפשר
שנקח כוזבת לפי שלא יוליד מה שהקטנה שלו שוללת בתמונה
הראשונה ג״כ ולכן אמר ואולם ג׳ב׳ ירצה הקטנה הנה תהיה
נשארת על עניינה מן ההכרח ירצה שאי אפשר שתתהפך ואולם
א׳ג׳ הנה תתהפך ירצה הגדול ואמר וזה הטעות אשר קדמהו דבר
אחד ירצה שהטעות אשר יקרה בתמונה הראשונה בשולל הכולל
הוא בעינו אשר יקרה במחייב רצוני שהוא מין אחד בהיות
ההקדמה הגדולה היא אשר תתהפך בה.

(קלא) אמר ארסט״ו ואולם כאשר לא יהיה ההיקש באמצעי

[Page 167v]
מיוחס במדרגת מה שתהיה ג׳ תחת א׳ הנה זאת הגדולה
תהיה צודקת ואולם האחרת הנה תהיה כוזבת מפני שא׳
אפשר שתמצא לדברים רבים קצתם אין אינם תחת קצת וג״כ
אם לא תהיה ג׳ תחת א׳ הנה מן ו׳ המבואר שזאת ההקדמה
תמיד תהיה כוזבת כי היתה היא אמנם נלקחת מחייבת
ואולם ג׳ב׳ הנה אפשר שתהיה צודקת וכבר אפשר שתהיה
כוזבת וזה שאין מונע ימנע משתהיה א׳ בלתי נמצאת לדבר
מג׳ ותהיה ג׳ נמצאת לכל ב׳ כמו שלא יהיה החי נמצא לידיעה
והידיעה נמצאת לבעל הנגון ואין מונע שימנע שתהיה א׳ לא
אינו לדבר מג׳ וג׳ ג״כ לא אינו לדבר מב׳ הנה מן המבואר
שכאשר לא יהיה האמצעי תחת א׳ אפשר שיהיו כל השתי
הקדמות כוזבות וכבר אפשר שתהיה אחת משתיהם אי זה
מה מהם הזדמנה.

הפירוש אחר שזכר איך יקנה יקרה הטעות
במחייב הכולל בתמונה הראשונה בגבול
מיוחס ובגבול קרוב מן המיוחס יזכור ג״כ איך יקרה במה
שאיננו מיוחס ולא קרוב מן המיוחס. ואמר ואולם כאשר לא
יהיה ההקש באמצעי מיוחס ירצה ההקש על המחייב מכוזב
הכוזב. עוד אמר במדרגת מה שתהיה ג׳ תחת א׳ ירצה במדרגת
מה שיקח שיקרה באשר היה הגבול האמצעי נכנס תחת הגבול
הגדול ר״ל שיהיה א׳ נשוא על כל ג׳ בשרש הענין ותהיה א׳
שלילה מכל ב׳ כי הוא לא יטעה בזה החמר אלא בשתאשר
הגדולה הצודקת על תכונתה רצוני מחייבת ומטעה בקטנה
בשתלקח מחייבת מקום היותה שוללת וא׳ יוליד שא׳ על כל ב׳
באמצעי ג׳ אמנם היה ג׳ בשרש הענין הנה אמצעי בלתי מיוחס
לפי שהוא לא ישפוט בטבעו שלילת א׳ וכן מב׳ ב׳ כי היתה
הקטנה שוללת והגדולה מחייבת וזה בלתי מוליד כפי מה שהתבאר
בספר ההיקש.

ואמר מפני שא׳ אפשר שתמצא לדברים רבים
קצתם אינם תחת קצת ירצה ואותם ואולם קרה שיהיה זה
אמצעי בלתי מיוחס מפני שא׳ שתמצא בדברים רבים ישוללו

[Page 168r]
קצתם מקצת וכאשר כשלל אחד מהם מן האחר וחיובה א׳ לג׳
קרה לפועל זה שיוליד שולל במה שהוא מחייב ולכן כאשר היתה
ההקדמה הקטנה שוללת אפשר שיוליד ההקיש פעם מחייב
ופעם שולל אם מחייב הנה כאשר קרה שתהיה א׳ נמצאת בדברים
רבים יהוללו ישוללו קצתם ובקצת מקצת ולקח אחת מאותם
הדברים גבול אמצעי כמו שהחי נמצאת בסוס והחמור והאדם
ואלה כלם שלולים קצתם מקצת וכאשר לקחנו לא אין סוס אחד
חמור וכל חמור חי חשב שזה החבור מוליד ושהוא יוליד ולא
ואין סוס אחד חי וזה כוזב. ואויר וג״כ אם באשר לא תהיה
ג׳ תחת א׳ הנה מן המבואר שזאת ההקדמה תמיד תהיה כוזבת
לפי שהיא תלקח מחייבת ירצה ואולם כאשר היה הגבול
האמצעי שלול מן הקצה הגדול הנה מן המבואר שהכוזבת תהיה
לעולם הגדולה לפי שהיא תלקח מחייבת ירצה שכאשר היה הגבול
האמצעי בלתי מיוחס מפני שהוא משולל מן הקצה הקטן ונמצא
לגדול הנה הכוזב לעולם יהיה הקטן ואולם כאשר היה הגבול
האמצעי מיוחס והוא שיהיה משולל מן הקצה הגדול ומחוייב
לקטן הנה הגדולה תהיה הכוזבת בהכרח רצוני בהיקש אשר
יקרה בו הפתוי בשיחשב שהוא יוליד מחייב כולל מפני כזב
ההקדמות ואמר ואולם ג׳ב׳ הנה כבר אפשר שתהיה צודקת וכבר
אפשר שתהיה כוזבת וזה ושאין מונע ימנע ושיהיה א׳ בלתי
נמצא לדבר מג׳ ותהיה ג׳ נמצאת לכל ב׳ כמו שלא יהיה החי
נמצא לחכמה והחכמה נמצאת לבעל הנגון ירצה ואולם
ההקדמה הקטנה והיא נשיאות הקצה הגבול האמצעי על הקטן
הנה כבר אפשר שתהיה צודקת כאשר היה הגבול האמצעי
מיוחס לפי שהיא תמצא מחייבת על מה שהוא עליו כמו היות
החי שלול מן הידיעה והידיעה מחוייבת לבעל המוסיקא. וכאשר
לקח שכל בעל נגון ידיעה וכל ידיעה חי הוליד לנו כזב מגדולה
כוזבת והקטנה צודקת ואולם כאשר היה הגבול האמצעי בלתי
מיוחס בשיהיה שלול מן השתי קצוות הנה כל שתיהן יהיו כוזבות
הנה א׳ב׳ כאשר היה הגבול אמצעי הנלקח בהקש המחייב הכוזב

[Page 168v]
שלול מן הקצה הגדול הנה הגדולה תהיה לעולם כוזבת בעבור
שהיא תלקח מחייבת. ואולם הקטנה הנה כבר תהיה כוזבת
כאשר הזדמן שיהיה הגבול האמצעי אם שהוא שלול מן
הקטנה שלול ג״כ מן וכבר תהיה צודקת כאשר תהיה הגבול האמצעי
נמצא לקטנה ושלול מן הגדולה וזה אשר רצה באמר ואולם ג׳ב׳
הנה כבר אפשר שתהיה צודקת וכבר אפשר שתהיה כוזבת ירצה
הקטנה ואחד שזכר שהגדולה תהיה כוזבת בלא ספק ושהקטנה
תהיה בשני עניינים הביא בדמיון כמו שלא יהיה החי נמצא
לידיעה והיא הגדולה כוזבת והידיעה נמצאת לבעל הנגון ואמר
אשר תהיה בו הקטנה צודקת ואמר שזה אין מונע ימנע משיהיה
א׳ עד אמר נמצאת לבעל הנגון ירצה וזה יהיה כאשר היתה הגדולה
שוללת והקטנה מחייבת רצוני בעצמם דמיון זה שהחי הוא שלול
מן הידיעה והידיעה נמצאת לבעל הנגון הנה כאשר לקח האדם
על צד הטעות שבל מנגן יודע ושכל יודע חי בלתי מדבר הנה
כבר הוליד והתולדה כוזבת משתי הקדמות אחת מהם כוזבת
והיא הגדולה והשנית צודקת והיא הקטנה ואחר שזכר החומר
אשר תהיה בו הקטנה כוזבת ואמר ואין מונע ימנע ושתהיה
לדבר אינו לדבר מב׳ ירצה שתהיה הקטנה כוזבת כאשר היה
הגבול האמצעי שלול מן השתי קצוות ולקחו הטועה מחויב לכולם
וזה שאין מונע ימנע משתהיה א׳ אשר הוא הקצה הגדול בלתי נמצאת
לדבר מג׳ שהוא האמצעי ויהיה ג׳ ב׳ג׳ בלתי נמצא לקטנה אשר
הוא ב׳ וימצאו השתי הקדמות המחייבות כוזבות.

ואחר
שזכר ששני אלה המינים יקרו כאשר היה הגבול האמצעי משולל
מן הגדול רצוני שיהיה ההיקש משתי הקדמות כוזבות ושתהיה
הגדולה כוזבת והקטנה צודקת כלל זה ואמר הנה מן המבואת
שכאשר לא יהיה הגבול האמצעי תחת א׳ אפשר שיהיו כל שתיהם
כוזבות כאשר היה הגבול האמצעי בלתי מיוחס וכבר אפשר
שתהיה אחת משתיהם אבל כבר יאמר האומר הנה איך הכניס
בשתי אלה החלוקות בזכרון הגבול הבלתי מיוחס ונאמר שהלמוד
בזה כבר אפשר שילקח בשני פנים רצוני שימונו מיני אלה

[Page 169r]
ההקשים אשר גבוליהם מיוחסים ביחיד וכבר אפשר שימצא
הלמוד להם משתתף כמו שעשה הנה תאמר דרך משל שהגבול
הגדול כאשר היה שלול מן האמצעי הנה לא ימנע שיהיה שלול מן
הקטן או בלתי שלול ואם היה בלתי שלול היה הכוזבת היא
הגדולה ואם היה שולל היו כל שתיהן כוזבות הנה כאשר היה
הגבול האמצעי שלול מן הגדולה אפשר שתהיה הקטנה צודקת
ואפשר שתהיה כוזבת אם כוזבת הנה כאשר היה הגבול בלתי
מיוחס ואם צודקת הנה כאשר היה הגבול מיוחס וזה הוא אשר
רצה באמרו הנה מן המבואר שכאשר לא יהיה האמצעי תחת א׳
אפשר שיהיו כל שתיהם כוזבות.

(קלב) אמר ארסט״ו הנה כבר נראה ומבואר איך יפול הפתוי
הטעות בהקדמות בעלות אמצעיים ובהקדמות
אשר אין אמצעי להם ועל כמה מינים יהיה ובאי זה תנאים וסגולות.

הפירוש ואמר ועל כמה מינים יהיה ידמה שיהיה
שהרצון בזה ומה שיהיה ושהם מהם בתמונה
הראשונה ומה שיהיה מהם בתמונה השנית. ואמר ובאי זה תנאים
וסגולת ירצה שיקרה בדמיון אלה ההקשים הטעות כאשר היה הכזב
באי זה הקדמה אבל מהם מה שאפשר בו כזב מפני הכזב
בהקדמה המקבלת וקצתם אי אפשר שיקרה הכזב באי זה
הקדמה הזדמנה וקצתם אפשר שיקרה א׳ הכוזבות בו אלא כאשר
היה בשתי הקדמות יחד כפי מה שהתבאר וממאמרו באלה הדברים
וההבדל מן הסכלות בין הסכלות והתנאים שהתנאים הם אשר
אי אפשר שיהיו התולדות אלא בהם והסגולות הם אשר ייחדו מין
ממיני אלה ההקשים והנה הצד אשר בו הדבר תנא הוא בלתי הדבר
הצד אשר בו הדבר סגולה ואם היה זה דבר אחד בעינו וידמה
שיהיו התנאים הנה והסגולות נבדלים בצד לא בנושא דמיון זה
שתנאי שיתבארו התמונה הראשונה יוליד תוליד הכוזב המחייב בגבול
מיוחס שתהיה ההקדמה הגדולה בו ביא הכוזבת ושתהיה הקטנה היא
הצודקת וזה אם לא ימצא בזולתו הנה הוא סגולה לו ואם נמצאת
הנה הוא לא סגולה זה אם היה עשיית הסגולה ביחוד ואם היה

[Page 169v]
עשיית בכלל הנה כל תנאי סגולה.

(קלג) אמר ארסט״ו ויראה שאנחנו אצל מה שנעקד חוש
מחושינו שיתחייב מן ההכרח שנפרד ידיעה מידיעתינו.
ואי אפשר לנו השגתו מפני שכל מה שנדעהו לא ימנע שיהיה
אשר אם בחפוש ואם במופת והמופת אמנם ישלם מהקדמות
כוללות ואולם החקירה והיא החפוש הנה תהיה מן החלקי.
וההקדמות הכוללות אין דרך לנו אל הראותם והידיעה בהם אלא
בחקירה. וזה שההקדמות הלקוחות בשכל מופשטות מן החמר
כאשר השתדל האדם שיבאר שהם צודקות בשהם יקרבם בחמר
חמר אמנם יבארם בחקירה שוה לקחת אותם בשתקרבם מן א׳
חומר ולקחת אותם מופשטות מן החומר ואין דרך לנו אל ההקירה
כאשר יפקדנו החוש מפני שהחוש הוא הרואה לדברים החלקיים
ואיך דרך אל ידיעתם אלא בחוש.

הפירוש זה פרק אחד זולת הפרקים אשר קדמו והוא מן
העיון בענייני ההקדמות הידועות בעצמם
וכוונתו בו שיבאר שהידיעה בשכל אמנם תהיה מפני הידיעה
בחוש ושמי שנפקד ממנו חוש מן החושים מעת הלידה כמו שנולד
עוד או חדש שאי אפשר שישיג המושכלות אשר בזה הסוג הנה העוד
אי אפשר לו שישיג מושכלות המראים ולא ההרש ישיג מושכלות
הנגונים ולא מושכלות הוראות שאנחנו שמורות הוראות. ואמר
ויראה מחושינו אבל מה שנפקד חוש מחשב יחוייב מן ההכרח
שנפקד ידיעה מידיעתינו ירצה שהוא נראה שמי שיפקד מראש
הענין חוש מן החושים שיפקוד ממנו מושכלות זה החוש מן המוחשות
כי היה לכל סוג חוש מושכל מוחש מיוחד. ואולם הכולל הנה לא יפקדם
אלא בפקוד כל החושים וזה שכבר התבאר בחכמת הנפש שהמחושי׳
מהם מיוחדים בחוש חוש בכל כמו המראים בעין והקולות בשמע
והטעמים בחיך והריחות באף והממוששים במשוש ומהם
כוללים כמו הגודל. והתמונה והמספר והתנועה והמיוחד ואחר
שזכר שהוא מחויב שיהיה מחסרונו חוש שתחסרהו ההקדמה
הראשונה אשר במוחש אותו החוש לקח לבאר זה ואמר מפני שכל

[Page 170r]
מה שנדעהו לא ימנע שיהיה אם בחפוש עד סוף אשר
כתבנוהו ומאמרו בזה מובן בעצמו ונאות שכל ידיעתנו אם
שתהיה מגעת מפני המופת ואם מפני החקירה. והמופת יהיה
בהקדמות הכוללות וההקדמות הכוללות תגיע ידיעתם לנו
בחקירה הנה א״כ כל ידיעה אמנם תהיה מפני החקירה והחקירה
אחר שהיתה לחלקים והחלקים מהם ימצא הכולל וכל ידיעה הוא
כולל חויב שתהיה כל ידיעה שרשה המוחשים הנה מי שנפקד
בהכרח חוש מחושיו הנה כבר נפקד השגות החלקים אשר
יתייחדו זה הייחוד וכאשר נפקד השגות חלקי זה הסוג נפקד
הקדמותו הראשונה וכאשר נפקד ההקדמה הראשונה בסוג הזה
נפקד המופת אשר בזה הסוג וכאשר היתה כל ידיעה תהיה הנה
בסוג מה אמנם תהיה אם מן הידוע בעצמו או מפני הידוע
העצמו וכאשר היה הידוע בעצמו מפני החוש הנה א״כ חויב שיהיה
בפקוד חוש מחושיו שיפקדו מוחשי אותו החוש מושכליו.

ובזה
אשר אמר אין בדבר ממנו ספק אלא במה שאמר שכל הקדמה
כוללת אמנם תגיע בחקירה כי ההקדמות הראשונות כבר נאמר
שהמינים שהם מינים מין יגיע לנו בחקירה ומין יגיע לנו בטבע
מפני שלא נדע מתי הגיע לנו ולא איך הגיע והנה אלה ההקדמות
כבר יחשב בם שהם לא יצרכו אל החקירה וכאשר לא יצטרכו אל
החקירה לא יצטרכו אל החוש אבל כבר יראה מענין אלה שהם
אמנם יהיו במוחשות המשותפות כמו שהכל גדול מן החלק ושהדברים
השוים לדבר אחד הם השוים ולזאת הסבה היו מגיעות לנו מר
מתחלות הענין למציאות המוחשות המשותפות בכל מה שיפול
אליו חושיו חושינו ובעבור שהיו מגיעות לנו מעת הנערות
לא זכר וזכר מתי תגיעו לנו ולא איך הגיעו והם בלא ספק מגיעות
לנו מן המוחשים יהיה ומה יופשט עמם מזה הסוג מה
מההקדמות אחת לפי שאי אפשר שימצא בעת שיפקד חוש
המשוש ואלה ההקדמות יגיעו בחוש המשוש. ואין דבור
ארסט״ו באלו ההקדמות ואמנם דבורו הוא בהקדמות אשר
תהיה במוחשות המיוחדות בחוש חוש. וכבר יורה על שההקדמות

[Page 170v]
הכוללות מגיעות לנו מן החוש שאנחנו כאשר רצינו שנאמתם
אצל מי שיחלקנו בם מן שיחלק עמנו בם מן המטעים או מושביהם
מי שבהם חסר מהקבלתם או מי שלא ידע בהם מפני שהוא
לא יבין מה שיורו עליו שמותם אמנם נבארם אצלם בחקירתם
במוחשות ולא יקרה זה באלה ההקדמות הכוללות אבל במיוחדות
ולזה הענין טען ארסט״ו יש דבר בשהם שני מינים מן ההקדמות
שמצטרכות אל החוש באמרו וזה שההקדמות הנלקחות בשכל
מופשטות מן החמר באשר השתדל האדם שיבאר שהם צודקות
בשיקרבם בחמר חמר ואמנם יבארם בחקירה שוה לקחת אורה
בשיקרבם מחמר חמר או לקחת אותם מופשטות מן החמר
ירצה שהראיה על שההקדמות הכוללות אשר יגיעו בשכלו
מופשטות מן החמר מצטרכות אל החושים שהאדם כאשר רצה
שיבאר שהם צודקות אצל מי שלא ידע בהם אמנם יבאר זה
בחקירה בשיקרבם מחמר חמר מן החמרים הנכנסות תחת זה
הענין הכולל ירצה בחמרים העניינים החלקיים ואמר שוה
לקחת אותם בשתקרבם מחמר אל חמר לקחת אותם
מופשטות מן החמר יסבול שירצה שהחקירה תצטרך אליה
בשני המינים מן ההקדמות רצוני הנלקחות בחמר והם ההקדמות
הטבעיות והנלקחות בזולת חמר והם העניינים הלמודיים
ואלה הם ברוב ההקדמות הכוללות אשר לא נדע מתי הגיעו ולא
מאין הגיעי׳ וזאת הטענה היה כוללת השני מינים מן ההקדמות
רצוני שהם יצטרכו אל החוש ולקלות הענין בהקדמות הכוללות
חשבו המדברים מאנשי אומתנו שהשכל לא יצטרך בהשגתו אל
החוש ויש ואשר קרה להם בזה הפך מה שקרה לקודמם
הראשונים שהיו חושבים שהחוש הוא השכל עצמו ושאין
הדבל בין מושגי שניהם.

(קלה) אמר ארסט״ו וכל היקש אמנם יבנה עצמותו משלשה
גבולים ואחד הגבולים אשר יתבאר מציאותו
לג׳ והוא א׳ באמצעות ב׳ תהיה נמצאת לג׳ ואולם ההקש השולל
הנה תהיה אחת משני גבולים בלתי נאמר נמצא על הגבול

[Page 171r]
האחר ומבואר נראה שהרשום שהשרשים אשר יבנה בהם
עצמות ההיקש הם בזה המספר שיחויב מן ההכרח המופת
אצל מה שיהיה בזה המספר דבר מבואר במופת כמו שיהיה
א׳ נמצאת לג׳ באמצעות ב׳ ויהיה ג״כ ב׳ נמצאת לג׳.

הפירוש כוונתו בזה הפרק לדעת ההבדל אם
הרכבת ההיקש הישר ילך אל בלתי תכלית
אחד משני קצוותיו או מכל שניהם או מאמצעי רצוני שינשא
נשוא על נושא ונשוא אחר על זה הנשוא ועל זה הנשוא שלישי
וילך הענין אל בלתי תכלית אם יחוייב שיכלה זה הנשיאות וכן
כונתו שידרוש אם ההקש ג״כ אשר הונח בעל תכלית מצד
הנשוא הנה יכלה בהתכה אל נושא לא ינשא על דבר כלל. וזה
שהוא מבואר שכל שלשה דברים ינשא אחד מהם על השני
והשני על השלישי שהשלישי נושא לא נשוא והראשון נשוא לא
נושא והאמצעי נושא ונשוא והוא ידרוש בכמה זאת ההנחה
אם ילך הנשיאות בדמיון אלה השלשה גבולם אל לא תכלית או
ילכו הנושאים אל לא תכלית או ילכו האמצעיים אשר בין
הקצוות מונחים אל לא תכלית כמו שנניח בין א׳ וג׳
אמצעי בלי תכלית כל אחד נושא אשר עליו נשוא על אשר
תחתיו וכאשר זה הדרוש לא יצוייר אלא בשיקדם קודם זה
ההקדמה ממספר חלף ההקש והוא שכל הקש אמנם יבנה
עצמותו משלשה גבולים התחיל בזאת ההקדמה ואמר וכל הקש
הנה אמנם יבנה עצמותו משלשה גבולים ירצה ההקשים
הנשואים הפשוטים כפי מה שהתבאר בספר ההיקש. ואמר
ואחר הגבולים הוא אשר יתבאר מציאות לג׳ והנה והלו א׳
באמצעות ב׳ והיה מציאותו נמצאת לג׳ ירצה ואחר אלה
הגבולים הוא הגבול הגדול אשר עליו אות א׳ אשר יתבאר
מציאותו לקצה הקטן אשר עליו אות ג׳ באמצעות הגבול
האמצעי אשר עליו אות ב׳. ואמר הא׳ תהיה נמצאת ירצה
באמצעות ב׳ כאשר היתה א׳ נמצאת היתה א׳ נמצאת לב׳ וב׳ לג׳
ואמנם התנה החיוב בשתי הקדמות לפי שזה הוא אשר יוליד

[Page 171v]
המחייב ואחר שזכר צורת ההיקש המחייב לקח לזכור צורת
ההיקש השולל כי אין מונח כונתו בזאת החקירה שיחקר
מן ההיקש המחייב המורכב רצוני אם יגיע לתכלית לשני קצותיו
ואמצעי ואם לא יגיע לתכלית לבד אבל בהקש השולל ואמר
ואולם ההיקש השולל הנה יהיה בלא ספק בו הקדמה השוללת
והקדמה מחייבת יהיה הגבול הא׳ מכל מכלא אחת השתי
הקדמות נאמר למה אחר לא והאחר לא נאמר מהאחר וכאמר
על הגבול האמצעי האחר בחיוב והוא אשר נשיאות האמצעי
על הקטן והגודל על האמצעי. ויהיה אחד מגבוליו האחרת
נאמר בשלילה וזה ג״כ אם הגבול הגדול על הקטן האמצעי ואם
האמצעי על הקטן. ואמנם לא ישים לב הנה במה שאחשוב
שיהיה הקטן הוא השולל או הגדול לפי שזה העיון הוא בהיקש
אין ואינו על דרוש מוגבל וזה התנאי אמנם יבחן בהצטרכות
אל דרוש מוגבל רצוני היות הקטנה מחייבת בלא ספק והגדולה
שוללת כפי מה שהתבאר בספר ההיקש.

ואמר ומבואר נראה
שהשרשים אשר יבנה מהם עצמות ההקש הם מזה המספר
ירצה שהוא נראה שהמעט מהשרשים אשר יבנה מהם ההיקש
הם בזה המספר ר״ל שלשה משיחוייב מהנחתנו בזה המספר
דבר אחר זולת זהו הוא אשר יקרא תולדה ושלא יחייב מפחות
מזה המספר דבר אחר זולתם והוא אשר רצה באמרו מפני
שיחויב מן ההכרח המופת מה שיהיה בזה המספר בדבר
מבואר במופת ר״ל התולדה ואמר כמו שיהיה א׳ נמצאת לג׳
באמצעי ב׳ וב׳ נמצאת לג׳ ירצה שכאשר הנחנו א׳ נמצאת
לב׳ וב׳ לג׳ הנה התבאר במופת מזה שא׳ נמצאת לג׳.

(קלה) אמר ארסט״ו וההיקש בהקדמות מחושבות ונלקחות מן
הדעות המפורסמות ועל דרך הנצוח הנה נראה
שהחקירה מהקשם יהיה על שהיא מהקדמות מפורסמות עד
שאם היה להם אמצעי באמת יחשב שהם בלתי בעל אמצעי
כי ההיקש על דרך הנצוח בדמיון אלה יקשה.

הפירוש אחר שכוונתו אמנם הוא החקירה מן המופתים

[Page 172r]
הנשואים אם יגיעו לתכלית וכן הנושאים וזה לא יתבאר בהקדמו׳
הנצוחיות ואמנם יתבאר בהקדמות המופתיות לקח להקדים
בזה שההקדמות שני מינים נצחיות ומופתיות וידוע הסבה
אשר מפני שלא תצוייר זאת החקירה בהקדמות הנצוחיות
וזה כלו אחר שקדם לזה שכל הקש אמנם תהיה לפחות משלשה
גבולים ואמר וההקש בהקדמות מחושבות ונלקחות מן
הידיעות המפורסמות הנה נראה שהחקירה מן מהקשם יהיה על
שהיא מהקדמות מפורסמות ירצה וזה הדרוש לא יצוייר בהיקש
אשר יהיה מהקדמות מחושבות לפי שההקש אשר יהיה
מהקדמות מחושבות והם הנלקחות מן הדעות החקירה בו
אמנם תהיה מן ההקדמות המפורסמות מבלתי המפורסמות אם
יגיע אל התכלית או לא יגיע. ואחר שהגיד שיחויב שתהיה
החקירה בהיקש הנצוחי ושיחקר ממנו חוקר מן הפרסום בהקדמות
המפורסמות הודיע שזאת הסבה היא אשר מצדה לא יטה
הנצוח אל זאת החקירה בהקדמות המפורסמות עד שאם היה
להם אמצעי באמת יחשב שהם בלתי בעלות אמצעי ירצה
שיקרה לו אצל מה שיחקר מן ההקדמות המפורסמות שיהיו
בעלות אמצעי ויחשב בהם שהם בלתי בעלות אמצעי ובהפך
ולכן אי אפשר בסמנין האמצעיים באמת כל שכן שיעמוד
מהם אצל הדרוש שהם בעלי תכלית או בלתי בעלי תכלית.
והסבה שהמופתים שהמופת איננו מסכים לנו להם לנמצא הנה
א״כ זאת החקירה אי אפשר להם בהקשי שיחויב הנצוח ואחר
שהודיע זה שבאל זכרון ההיקש אשר אפשר בזאת ההקירה
ואמר ואולם אשר.

(קלו) אמר ארסט״ו ואולם אשר יקישו על דרך האמת הנה ראוי
שנעיין בהקדמותיהם על שהם נלקחות מן העניינים
הנמצאים וזה במדרגת מה שיהיה אחת מגבוליהם נשוא על
האחר לא על דרך המקרה וענין אמרנו לא על דרך המקרה במדרגת
מה שינשא האדם על הלובן ואין זה הנשיאות במדרגת נשיאות
על האדם שהוא לבן וזה שאין נשיאותו על הלבן שהוא אדם

[Page 172v]
מצד שהוא לבן ואולם הלבן הנה אנחנו נשאהו על האדם מצד
שיקרה האדם שהוא לבן כי ימצאו דברים הם בעינם נשואים
על עצמם.

הפירוש אחר שיקדם למה שירצה לכל היקש שאמנם
יהיה לפחות משלשה גבולים ושזאת החקירה
אם היתה בהיקש הנצוחי הנה מבואר שיהיה שהיא החקירה
בלתי טבעית לפי שההקדמות ההקשים הנצוחיים והמפורסמים
אין מתנאיהם שתהיינה מסכימות למוציאות לקח להקדים ג״כ לזה
הקדמה שנית והיא שזאת החקירה אמנם תצוייר בנשיאות על
הדרך הטבעי והוא הנשיאות אשר יהיה בו הנשוא נשוא בטבע
והנושא נושא בטבע והוא שיהיה הנשוא ממנו שיצטרך במציאותו
אל נושא. והנושא ממה שיעמוד נשוא מה וזה שהנה דברים יחשב
מעניינם שהם נושאים בלתי נשואים בטבע. ונושאים ונושאים
בטבע יחד ר״ל נושאים לדבר בטבע ונשואים על דבר אחד בטבע
והוא ידרוש זה הענין בנושאים הטבעיים והנושאים הטבעיים
רצוני אם בם פשוט כי היה בם אמצעיים ואם שהיה בם
פשוט אמצעיהם בעל תכלית או בלתי בעלי תכלית. ואמר
ואולם אשר יקשו על דרך האמת ירצה בו בעל המופת. ואמרו
הנה ראוי שנעיין בהקדמותיהם על שהם נלקחות מן העניינים
הנמצאים ירצה הנה ראוי שנחקור מזה העניין בהקדמות על שהם
נלקחות מן העניינים הנמצאים ירצה הנה ראוי שנחקור מזה
הענין בהקדמות מצד שהקדמות במציאות יתחקה בהם העניינים
הנמצאים והוא אשר רצה עליו באמרו על שהם נלקחות מן הענייני׳
הנמצאים ר״ל שחלקיהם נלקחים בנשיאות וההנחה לפי מה שהם
עליו העניינים הנמצאים עצמם עוד גדר זה הנשיאות מה הוא
ואמר וזה במדרגת מה שיהיה אחד מגבוליהם נשוא על האחר
לא על דרך המקרה ירצה בדרך המקרה הנשיאות אשר יקרה בו
שהדבר נשא על עצמו והוא הנשיאות על זולת המנהג הטבעי
והוא נשיאות במקרה בזה הצד ואם היה מן העניינים העצמיים
כמו נשיאות בעל ההבדלים על ההבדליים ונשיאות בעל הגדרים

[Page 173r]
ואמר ובמדרגת מה שינשא האדם על הלבן ירצה שהלבן אדם
ואמנם היה זה כן לפי שהאדם הוא בטבע נושא ללובן והלובן
נשוא עליו בטבע וכבר נשא נשיאות טבעי ומי שהלבן שאמר
אדם הנה כבר נשא נשיאות בלתי טבעי לפי שקרה לו שינשא.
הדבר על עצמו ואין כל נשוא על דרך הטבעי יהיה עצמו כמו
נשיאות הלבן על האדם כי הוא נשא על האדם על הדרך הטבעי
והוא בלתי עצמי והוא אמנם שם משלו הנה נלקח בנשיאות
המקרים על העצמיים כי ואם לא היה עצמי הנה הוא על
המנהג הטבעי. ואמר ואין זה הנשיאות במדרגת נשיאותינו על
האדם שהוא לבן ירצה שזה הנשיאות הוא על זולת הדרך
הטבעי השלים הסבה בזה ואמר וזה שאין נשיאותינו על הלבן
שהוא אדם מצד שהוא לבן ירצה ואמנם היה נשיאותינו
האדם על הלבן בזה המין מן המקרה מפני שאין במה שהוא
לבן אדם כי היה מה שהיא לבן ואיננו אדם ואמר כי ומצאו
דברים הם בעינם נשואים על עצמם ירצה שזה יקרה בנשיאות
המקרים אשר יורו עליהם בשמות נגזרים על העצמים ובנשיאות
העצמים עליהם וזה ששעור אמרנו הלבן הוא אדם הוא או
אמרנו האדם הלבן הוא אדם וכן אמרנו האדם לבן שעירו
האדם והוא אדם לבן.

(קלז) אמר ארסט״ו ויהיה מה שעליו אות ג׳ הוא נושא לזולתו
לבד זולת בלתי שינשא על דבר אחר ותהיה ג׳ צורתה
צורת מה שלא ימצא לדבר זולת הדבר אשר הוא לו לבד ותהיה
ה׳ נמצאת לה ראשונה מבלתי אמצעי וילקח לה ד׳ ולד׳ ב׳ הנה
העיון יחייב שיפול מן כן התוספת אל מעלה ויחויב מן ההכרח
שיעמד או ילך אל בלתי תכלית.

הפירוש ואמר ויהיה מה שעליו אות ג׳ והוא
נושא לזולתו לבד זולת בלתי שינשא לדבר
אחר ר״ל שיהיה נושא אחרים לא נשוא על דבר כלל ירצה שיקרו
דברים עליו על זה התאר. עוד נדרוש אם יגיעו הנשואים עליו
אם לא ואמר מה שלא ימצא לדבר זולת הדבר אשר הוא לו לבד

[Page 173v]
ירצה מה שלא ימצא לדבר זולת הדבר אשר הוא עצמותו כמו
יד בו אלא הייד כי הוא לא ימצא לדבר אלא לו לבד ר״ל שהוא
לא ינשא על דבר אחר. וכמו האדם אשר הוא מין אחרון כי הוא
לא ינשא על כולל אחר כלל ואמר ותהיה ה׳ נמצאת לה ראשונה
מזולת אמצעי ירצה ויהיה מה שעליו אות ה׳ נשוא על ג׳ בזולת
האמצעי והוא ד׳ וינשא ג״כ על ד׳ נשוא רביעי הוא ב׳ וכן כאשר
הונחו דברים בזה התאר נפל התוספת למעלה וכאשר היה זה כן
הנה העיון ישפוט אם שילך זה התוספת אל בלתי תכלית ר״ל שימצא
לנשוא נשוא אל בלתי תכלית או יעמד הענין ויכלה אל נשוא אין
איננו הוא נושא לדבר כלל והוא אשר הורה עליו באמר הנה
העיון יחייב שיפול בו זה התוספת עד מעלה ויחויב בהכרח הנה
העיון יחייב שיעמד או יעבור אל בלתי תכלית ירצה בהליכה
בכמו אל הנשואים אל מעלה שיעמוד הנשיאות או יהיה עובר
אל לא תכלית.

(קלח) אמר ארסט״ו וג״כ אם היתה א׳ לא ינשא עליה דבר
בעצמות והיתה א׳ נמצאת לא׳ ראשונה מזולת
אמצעי והיתה ד׳ נמצאת לג׳ וג׳ נמצאת לב׳ הנה העיון הוא אם
זה התוספת לירידה יפסק או אפשר שילך אל מה שאין תכלית לו.

הפירוש אחר שהיה הדרוש באלה הנשואים אשר בזה
התאר שלשה דברים אחד מהם כאשר הנחנו
נושא אחרון אם יכלו הנשואים עליו עד שימצא מהם נשוא נושא
אחרון לא ינשא עליו דבר או לא יכלו. והשני אם כאשר הנחנו
נשוא אחרון רצוני אשר לא ינשא עליו דבר ינשא הוא על זולתו וזה
הזולת על זולתו אם יגיע הענין אל נושא אחרון או לא יגיע הענין
אבל ילך זה התוספת אל הירידה אל בלתי תכלית והשלישי כאשר
נשאנו נשוא מה ראשון על נושא מה ראשון באמצעות רבים
אם יחויב שאותם האמצעיים יגיעו אל תכלית או לא יגיעו וכבר
זכר החלוקה הראשונה שב אל החלוקה השנית והוא הליכת הנשואים
אל זולת תכלית ודבורו בזה מובן בעצמו ודמיונו מן החמרים
אם היה הנמצא דרך משל לא ינשא עליו דבר בעצמות והיה הוא

[Page 174r]
נשוא על הגשם והגשם ינשא על הנזון והנזון על החי אם יגיע
כמו זה הנשואית בתוספת אל הירידה תמיד או יעמוד אצל נשוא
אחרון איננו נשוא על דבר אל כאלו אתה אמרת בזה הדמיון והנזון
על החי והחי על האדם והאדם על זייד.

(קלט) אמר ארסט״ו וג״כ הנה אנחנו כבר נחקור מן האמצעיים התראה
אותם שאפשר שיהיו בלא תכלית והשני קצוות
מוגבלים וענין זה הוא שכאשר היתה א׳ נמצא לג׳ באמצעי הוא
ב׳ והיו דברים אחרים נשואים על ב׳ ועל אותם הדברים
דברים אחרים התראה אפשר התוספת בזה אל בלתי תכלית
אם או זה זולת בלתי אפשר והחקירה מזה העניין הוא החקירה
על שאם הוא אפשר שילכו המופתים אל מה שאין תכלית לו
ואם יהיה מופת על כל דבר ואם יגיע הענין במופתים אל
הקדמות זולת בעלות אמצעיים.

הפירוש זה הדרוש הוא השלישי והוא אם ילכו
האמצעיים הנלקחים בין הגבול הגדול והקטן
אל בלתי תכלית וזה כשיבאר הגבול הגדול אשר הוא על דרך משל
נמצא לג׳ אשר הוא הקטן באמצעי הוא ב׳ רצוני במונח א׳ נשואה
על ב׳ וב׳ על ג׳ עוד באר ג״כ נשיאות א׳ על ב׳ באמצעי
הוא ד׳ וזה כשתנשא א׳ על ד׳ וד׳ על ב׳ עוד באר ג״כ נשיאות
א׳ על ד׳ באמצעי הוא ה׳ וזה בשנישא א׳ על ה׳ וה׳ על ד׳ וכן
יעשה ג״כ בנשיאות הקצה האמצעי על הקטן רצוני שאנחנו
נקח לו גבול אמצעי ולאמצעי אמצעי הנה אם שילך במו זה אל
בלתי תכלית או יכלה אל הקדמות בלתי בעלות אמצעיים. ואמר
וג״כ הנה אנחנו כבר נחקר מן האמצעיים התראה אותם כבר
אפשר שיהיו בלא תכלית והשני קצוות מוגבלים ירצה בלא תכלית
בין השתי קצוות או יהיו בעלי תכליות וירצה בשתי קצוות הגדול
והוא הנשוא בדרוש והקטן והוא הנושא בדרוש ואחד שזכר הדבר
אשר ממנו יחקור הביא הדמיון בזה ואמר ועניין זה הוא שכאשר
היתה א׳ נמצאת לג׳ באמצעי הוא ב׳ והיו דברים אחרים נושאים
על ב׳ ועל אותם הדברים דברים אחרים ירצה ודמיון זה אשר

[Page 174v]
ידרוש בו זה הדרוש הוא שיחשוב חושב שא׳ דרך משל
נמצא לג׳ באמצעי הוא ב׳ ותהיה א׳ נשואה על ב׳ מפני שדבר
אחר נשוא על ב׳ מפני שעל אותו הדבר דבר אחר נשוא עליו
הנה אם שיגיע כמו זה הנשיאות עוד שתמצא א׳ בב׳ באמצעיכם
אין תכלית להם או הם בעלי תכלית וכן ענין הב׳ עם הג׳ והוא
אשר רצה באמר הגבולים האמצעי בין השני קצוות וזה
בשאם היה בלתי בעלי תכלית וכן ענין התראה אפשר
התוספת בזה אל זולת תכלית או זה בלתי אפשר ירצה
באפשרות התוספת בין השני גבולים הגדול והאמצעי מציאות
האמצעיים בין שני הקצוות כי אם היה אל בלתי תכלית הנה
יהיה זה למציאותם בזה התואר בין שני גבולים הגדול והאמצעי
או בין הגבול האמצעי והקטן או בשני המקומות יחד ואם היה
בעל תכלית ואם בין הגבול האמצעי והקטן ואם בשני המקומות
יחד ואם היתה בעלת תכלית הנה אמנם תהיה בשני המקומות
עוד באר שהחקירה מזה הענין הוא מסוג החקירה מהשני
עניינים הקודמים לפי שהחקירה בזה הענין כמו שאמר הוא
אם אפשר שיהיו נוספים המופתים בדבר האחד אל זולת
תכלית ירצה בתוספת אל בלתי תכליית שיתבאר דבר מה
בשתי הקדמות עוד יתבארו כל אחת מאותם ההקדמות
בשתי ההקדמות ג״כ וכן אל בלתי תכליות ואם יגיע כמו זה
הדרוש אל הקשים יהיו מהקדמות ידועות בעצמם וכבר
דבר על זה הענין בראש זה המאמר אבל ראה שישיבהו הנה.

(קמ) אמר ארסט״ו והמאמר בהקשים וההקדמות השוללות
על דמיון המאמר במחייבות במדרגות מה
שתהיה א׳ אם בלתי נמצאת ראשונה לדבר מב׳ יהיה ביניהם
אמצעי או לא יהיה א׳ בלתי נמצאת במדרגת לדבר ג׳ ותהיה
ג׳ נמצאת לכל ב׳ וג״כ אם היתה א׳ בלתי נמצאת לדבר והוא קודם
ג׳ הנה אם ימצא יגיעו בדבר אשר הוא קודם ג׳ ואם יחוייב
שיספק ויעמוד.

הפירוש יאמר וכמו זה הדרוש ראוי שידרש בהקשים

[Page 175r]
השוללים רצוני אשר יולידו התולדה שוללת. ואמר והמאמר
בהקשים וההקדמות והשוללות על דמיון המאמר במחייבות
ירצה וזה הדמיון מן הדרוש ראוי שידרש בהקשים אשר יהיו בהם
ההקדמות שוללות על דמיון מה שידרש בהקשים אשר יהיו מהקדמות
מחייבות וזה אמנם יצוייר בשלא היה בין הקצה הגדול השלול
מן האמצעים ובין האמצעים אמצעי אחר יחייב שלילת הגדול
מן הקטן או יהיה בין הגדול והאמצעי אמצעי עד שתהיה
שלילה אם ראשונה ר״ל בזולת אמצעי ואם היתה שיגיע אל
השלילה הראשונה אם היתה שלילה באמצעי או שהאמצעיים
ילכו אל בלתי תכלית ואמר במדרגת מה שתהיה א׳ אם בלתי
נמצאת לדבר מב׳ ראשונה או יהיה ביניהם אמצעי או לא תהיה
א׳ בלתי נמצאת במדרגת ג׳ ותהיה ג׳ נמצאת לכל ב׳ ירצה
וזה הדרוש יהיה ציורו על אחד משני פנים אם שהיתה השלילה
בלתי מצטרכת אל שלילה אחרת ויהיה במדרגת מה שיניח מניח
א׳ אשר הוא הקצה הגדול בלתי נמצא לדבר מב׳ אשר הוא
הגבול האמצעי בהקש השולל רצוני הקדמותו הגדולה שוללת
והקטנה מחייבת והנה ויהיה שלולת מב׳ בזולת אמצעי ר״ל
ראשון ואם חבר הקש הקדמותיו הקדמותיו השוללת בזה התואר
הנה מבואר שלא תצטרך השלולה אל השלילה. והאופן האחר
אשר יהיה בין א׳ ובין ג׳ ב׳ אשר היא הגבול האמצעי אמצעי
אחר ממנות שולל א׳ שלילה ראשונה ותשולל מב׳ מפני שלילתה
מזה האמצעי שזה היה זה האמצעי יהיה כאשר היה בעל
כללית תכלית או יותר מאחד כי הוא יגיע בהכרח אל הקדמה שוללת שלילה
ראשונה וזה הוא אשר רצה באמר או יהיה ביניהם אמצעי אולם
או לא יהיה א׳ בלתי נמצאת במדרגת ג׳ ותהיה ג׳ נמצאת בכל
ב׳ ירצה או יהיה בין הגבול הגדול והאמצעי אמצעי ממנו יהיה
הקצה הגדול שהוא א׳ שלול שלילה ראשונה כמו שיהיה הגבול
האמצעי מה שעליו ב׳ ותהיה א׳ שלול מג׳ שלילה ראשונה ותהיה
ג׳ נמצאת לב׳ ותהיה א׳ שלול מב׳ מפני שלילתה מג׳ ותהיה שלילתה
מב׳ באמצעות ג׳ ואחר שזכר שני אלה האופנים אשר יצוייר מהם

[Page 175v]
תכלית ההקדמות השוללות בהיקש בהגיעם אל שוללת ראשונה
לקח לזכור החלוקה בשעת השנית אשר תתנו טבע החלוקה והוא
שתהיה שלילת הקצה הגדול מן האמצעיים הקטן באמצעיים
אין תכלית והם לא יגיעו אל שלילה ראשונה. ואמר וג״כ אם
היתה א׳ בלתי נמצאת לדבר והוא קודם ג׳ הנה אם ימצא לא
יגיעו בדבר אשר הוא קודם ג׳ אם יחוייב שיפסק ויעמוד
ירצה אם היתה א׳ שלילה מן הגבול האמצעי אשר הוא שלילה
איננה בלתי ראשונה אבל מפני שלילותה מדבר אחר הוא
אמצעי בין א׳ וב׳ או דבר אחר הנה אם שיגיעו לתכלית בכמו
אלה הדברים אשר הם אמצעיים בין הקצה הגדול והאמצעי
בהיקש ראשון רצוני הראשון בהתכה ואם לא יגיעו אמנם חויב
שלא יגיעו לתכלית ההקדמות השוללות אם לא יגיעו האמצעיים
אשר בין הקצה הגדול והאמצעי רצוני השלול מן האמצעי מפני
שכל אמצעי ילקח שם הנה הוא יכלול שתי הקדמות אחת מהם
מחייבת והיא הקטנה והאחרת שוללת והיא בגדולה וישאל ג״כ
בזאת השוללת אם היא באמצעי אם לא ואם היתה באמצעי הנה
שם ג״כ שתי הקדמות מחייבת ושוללת. וישאל ג״כ באותה השוללת
אם היא באמצעי או לא וכאשר ימצא שישתלשל זה הנה אם אילך
זה אל בלתי תכלית ואם שיפול הענין אל שולל ראשון רצוני שיהיה
נשיאותו בזולת אמצעי וזה הוא אשר הורה עליו באמר הנה אם
ימצא לא יגיעו בדבר אשר הוא קודם ג׳ ואם יחויב שיפסק ויעמוד
ירצה ואם ימצא הנשיאות אשר בין א׳ וג׳ אשר הוא הגבול האמצעי
מן ההקש הראשון הנה זה הנשיאות באמצעי בעל תכלית אמר
הנה אם לא ימצאו בדבר אשר הוא קודם ג׳ ירצה בו האמצעי
אשר ימצאו בין א׳ וג׳ שאלה האמצעיים הם בהכרח אחר א׳
כאשר התחיל מן הקצה הגדול וקודם ג׳. ואולם כאשר התחיל מן
ג׳ הנה הוא אחר ג׳ וקודם א׳ אבל אמנם להיות זה הנשיאות מן
הקצה הגדול.

(קמא) אמר ארסט״ו ואולם העניינים אשר יתהפכו קצתם על קצת
הנה אין צורתם זאת הצורה וזה שהדברים אשר

[Page 176r]
יתהפכו קצתם על קצת בשווי אין בהם נשוא ראשון לנושא
ונשוא אחרון ינשא עליו אבל כל אחד אצל האחר הוא ראשון
ואם היו הדברים הנשואים על זה האופן בלתי בעלי תכלית
הנה העניינים הנשואים להם בלתי בעלי תכלית גם כן ואם היו
הנשואים בלתי בעלי תכלית הנה הנשואים בבלתי בעלי תכלית
והספק יתחדש על שניהם על דמיון אחד וכן יקרה אם לא
יתהפך קצתם על קצת בזה האופן אבל יתהפך אחד משניהם
התהפכות עצם על מקרה והאחר התהפכות מקרה על עצם.

הפירוש אחד שהיו שני אלה הדרושים בהקשים
המורכבים רצוני אם הנשואים בהם בעלי
תכלית או הנושאים שאמנם יצוייר בנשיאות אשר יהיה על
יושר ירצה ידומה הוספתו אל מעל בקו היושר או ירידתו אל
מטה בקו היושר ג״כ לא בנשיאות אשר יצוייר סבובי וזה יהיה
בהקדמות המתהפכות קצתם על קצת. רצוני אשר יהיו מן
הגדרים והרשמים והסגולות באר זה הענין שלא יטעה בו טועה
ואמר ואולם העניינים אשר יתהפכו קצתם על קצת הנה אין
צורתם זאת הצורה ירצה ואולם ההקדמות המשותבות בגבולים
האמצעיים והם מתהפכות קצתם על קצת הנה אין צורתם בזה
הדרוש זאת הצורה אשר כוננו החקירה ממנה מה שההקדמות
המתהפכות ימצא להם הנשיאות בהכרח בלתי בעל תכלית וזה
שהנשואים בהם אפשר שימצאו נשואים תמיד והנשואים
נושאים תמיד דמיון זה שאנחנו כאשר ציירנו עגול א׳ב׳ג׳ד׳ה׳
ושמנו אלה האותיות עליהם גבולם מתהפכים הנה ימצאו
הנשואים בהם בלתי בעלי תכלית וכן הנושאים וזה שא׳ תנשא
על ב׳ וב׳ על ג׳ וג׳ על ד׳ וה׳ על א׳ וא׳ על ב׳ וכן אל בלתי תכלית
ואם נלקחו ג״כ מצד הנושא נמצא ב׳ נושאת לא׳ וג׳ נושאת
לב׳ וד׳ נושאת לג׳ וה׳ נושאת לד׳ וא׳ נושאת לה׳ וב׳ נושאת
לא׳ וילך הענין לבלתי תכלית. ואמר וזה שהדברים אשר יתהפכו
קצתם על קצת בשווי אין בהם נשוא ראשון לנושא ראשון ונשוא
אחרון ינשא א׳ עליו אבל כל אחד מהם אצל האחר הוא ראשון

[Page 176v]
ירצה והסבה שלא יגיעו לתכלית הנשיאות בעניינים המתהפכים
לא על מעל ולא אל תחת שאין בעניינים המתהפכים נשוא
ראשון והוא נושא אחרון אצל ההפוך אבל כבר אפשר שינשא
עליו הקצה האחרון והוא ואמר ואם היו הדברים הנשואים על זה
האופן בלתי בעלי תכלית הנה העניינים הנושאים להם בלתי
בעלי תכלית ג׳כ ירצה וכאשר יתבאר בעניינים המתהפכי׳
שהוא לא יכנס בהם נשוא ראשון הנה יתבאר שלא יכנס
בהם נשוא אחרון וזה שכל הנשואים יתהפכו נושואים והנושאי׳
נשואים. ואמר ואם היו הנשואים בלתי בעלי תכלית הנה
הנושאים בלתי בעלי תכלית. ואמר והספק יתחדש על שניהם על
דמיון אחד עד אחרית מה שכתבנוהו ירצה והספק אשר יקרה
בהליכת הנשואים אל בלתי בעלי תכלית ההתכה ועם בשהם ילכו
אל בלתי תכלית לסבה אשר אמרנוה יקרה בנשואים אם ילכו
אל בעלי תכלית וכן יקרה ואם לא תשאר ההקדמת אבל שתתהפך
על צד אחד מהנשיאות לפי שהוא כאשר היתה הקדמה נשאהם
מקרה על עצם מראש הענין התהפכה אל הנשיאות אשר על בלתי
הדרך הטבעי והוא נשיאות עצם על מקרה וכן כאשר לקח זה
הנשיאות ראשון התהפכה הנשיאות אשר על דרך הטבעי
ובהעתקה אחרת מקום אמר וכן אם לא יתהפך קצתם על קצת
בזה האופך אמר האלהים שלא יהיה אפשר שיהיה הפך קצתם על
קצת אחר אבל יהיה זה במקרה וזה בנשיאות ונראה שאמנם
הביאו כדי להודיע כי ההקדמות אשר נשואיהם על דרך הטבעי
באשר נתהפכו לא נשאר נשואיהם על דרך הטבעי וכאלו אמר
שאין הבדל בין אלה ההקדמות מאי זה צדדים לקח הנשיאות
שהוא ימצא בלתי בעלי תכלית אלא שכאשר נלקח מן אחד
מהשני צדדים היה על דרך הטבעי וכאשר נלקח מן הצד השני
יהיה על זולת הדרך הטבעי ואפשר שתשתנה ההעתקה הראשונה
זה השנוי והוא קרוב קצתו מקצת מההפוך אשר יהיה בין השני
מצטרפים כי הוא ימצא לעולם על דרך הטבעי ובדברים
הסבובים בהויה.

[Page 177r]
(קמב) אמר ארסט״ו ואולם האמצעיים הנה בלתי אפשר שיהיו
בלתי בלא תכלית כאשר היו ילקחו הנשואים
ממעל או מתחת שכבר יפסקו וענין אמרנו שתפול ממעל
הוא שתפול העלייה והתוספת מצד הענין הכולל. ועניין אמרנו
מתחת הוא שיפול התוספת מצד אל החלקי ולו היה אצל מה
שינשא א׳ על ז׳ יהיו האמצעיים אשר עליהם אות ב׳ בלתי בעלי
תכלית הנה נראה מבואר שכבר אפשר התוספת מן א׳ אל מטה
בשינשא דבר אל דבר בלא תכלית ולא נגיע אל ז׳ מפני ו׳
שהאמצעיים אשר בין השני קצוות אין תכלית להם ולזה ג״כ
אם הוספנו מז׳ אל מעלה לא נגיע אל א׳ לפי שהאמצעיים אשר
ביניהם אין תכלית להם וזה בלתי אפשר הנה א״כ אי אפשר שיהיו
האמצעים אשר בין א׳ וז׳ בלתי בעלי תכלית ואין לאומר שיאמר
שאפשר שימצא בין שני קצוות בעלי תכלית אמצעיים בלתי
בעלי תכלית ג״כ לו יקשה מקשה בשקצוות בשקצת האמצעיים
כמו מה שבין א׳ב׳ג׳ ימשך קצתם קצת ולא יהיה ביניהם אמצעי
וקצת אין דרך אל שילקחו כן כי אין הבדל בין הראשון והשני
כאשר הונח ג״כ כמו א׳ כמו ז׳ היה אין תכלית נמצא ו׳ בין כל שני
גבולים או לא היה כן רצוה שלא יהיה בין כל שני גבולים כי
הוא שוה בזה בין כל שני גבולים או היה נמצא וזה מהדברים
אשר ימשב אחר זה שיהיו האמצעיים בלא תכלית.

ה פירוש אמר ואולם האמצעיים הנה בלתי אפשר שיהיו
בלתי בעלי תכלית כאשר היו ילקחו הנשואים
ממעל או מתחת שכבר יפסקו ירצה ואולם האמצעיים הנה כבר
יגיעו לתכלית כאשר הונח שהנשואים אשר באמצעי כבר נלקח
הנשיאות אל מעל אל נשוא אחרון לא ירצה ינשא עליו זולתו ואל
נושא אחרון לא ינשא על זולתו והוא אשר הורה עליו באמר
כבר יפסקו והוא יניח ראשונה בזה התואר שהנה נשואים
אחרונים ונושאים אחרונים עוד יביא המופת על שהאמצעיים
ביניהם אי אפשר שיהיו בלתי בעלי תכלית עוד יבאר אחר זה
שהנה נשוא אחרון ונושא אחרון ואחר שכבר אמר שכאשר הנו

[Page 177v]
נלקח הנשיאות ממעל או מתחת כבר יפסקו באר מה שרצה
בזאת המלה ואמר וענין אמרנו ממעל שתפול העלייה והתוספת
מצד אל הענין הכולל ירצה שתפול העליה בנשיאות מצד
הנשוא ר״ל כאשר הנחנו הקדמה מנשוא ונושא ולקחנו לזה
הנושא נשוא ולזה הנשוא נשוא שלא ילך הענין אל זולת בלתי
תכלית ואחר שהיה הנשוא נוסף עלה עליו נשוא נושא והתוספת
על דבר דומה בעליה קרה זה המין מן הנשיאות עליה ירצה בכולל
הנשוא ואמנם קראו כולל לפי שהוא יותר כולל מן השני גבולים עוד
אמר וענין אמרנו מתחת הוא שתפול התוספת מצד החלקי ירצה
מצד הנושא ואמנם קראו חלקי לכי שהוא מונח תחת הנשוא ולא
ירצה הנה בחלקי החלקי האמתי לפי שהחלקי האמתי אשר הוא
האיש לא ינשא על דבר כלל על המנהג הטבעי ולכן היה הוא
הנושא האחרון. ואמר שיפול התוספת ולא יאמר העלייה כי
היה זה ידמה הירידה ולכן אמר וענין אמרנו מתחת.

ואחר שהניח
שהנה נשוא אחרון ינושא אחרון לקח לבאר שהאמצעיים ביניהם
אינם בלתי בעלי תכלית ואמר ולו היה אצל מה שינשא על ז׳ יהיו
האמצעיים אשר עליהם אות ב׳ בלתי כתיב היה נראה מבואר
שהוא כבר אפשר התוספת מן א׳ אל מטה בשינשא דבר אל
דבר בלי תכלית ירצה שלו הניח שאם נניח שהאמצעיים בין
הקצוות אשר הנחנום והודינו שהם מוגבלים בלתי בעלי תכלית
אי אפשר לנו שנתחיל מן הקצה אשר א׳ ונשאהו על האמצעי אשר
ימשך אליו וילך הענין בנשיאות כן אל בלתי תכלית שלא נגיע
אל הקצה אשר הנחנוהו אחרון אשר הנחנו עליו אות ז׳ מפני
שהאמצעיים אשר בין ז׳ ובין ז׳ הם בבלתי בעלי תכלית ולזה
גם כן אם הוספנו אל מעלו לא יגיע אל ז׳ לפי שהאמצעיים אשר
ביניהם אין תכלית להם וזה זולת בלתי אפשר ירצה ובזה יקרה
לנו על יתנו מן הקצה הגבול האמצעי אשר הוא ב׳ אל צד א׳ לא
נגיע בזמן מן הזמנים אל א׳ וזה בלתי אפשר שאנחנו כבר הנחנו
הקצוות בעלי תכלית ולא ולו היה התוספת אל זולת תכלית לא
יהיו שם קלוות מוגבלים וכבר הנחנו בם מוגבלים זה חלוף לא

[Page 178r]
יתכן ואמר הנה א״כ לא יהיו האמצעיים אשר בׄין א׳ וז׳
זולת בלתי בעלי תכלית ירצה הנה כבר מבואר שלא יהיו
אמצעיים בין שני קצוות מוגבלים בלתי בעלי תכלית ואמר ואין
לאומר שיאמר שאפשר שימצא בין שני קצוות מוגבלים
אמצעיים בלתי בעלי תכלית ירצה ואין לאומר שיאמר שהוא
אפשר שימצא בין שני קצוות בעלי תכלית כמו מה שנמצא
שהקו הישר יחלק בין קצותיו אל קוים אין תכלית להם כי זאת
החלוקה הוא בכח והאמצעיים הם בפועל. ואי אפשר שימצאו
דברים בלתי בעלי תכלית בפועל והם אשר בם יתבאר שהקצה
הגדול נמצא בקטן בשנגיע מאחד מהם אל השני ו׳ בנשיאות על
ננד העליה ואם על צד הירידה וזה בלתי אפשר באמצעיים אשר
בלא תכלית ואחר שהיה לאומר שיאמר שאין אותם
האמצעיים אשר לקחנו בין א׳ז׳ בין כל שנים מהם אמצעיים
אין תכלית להם אבל קצתם אין ביניהם אמצעי כלל וקצתם
ביניהם אמצעיים בזה התואר רצוני שהם זולת בלתי בעלי תכלית
והיה הספק מחוייב מה שני הכחות יחד וזה שאין הבדל בין שיחנו
האמצעיים אשר אין תכלית להם מדומים בין כל שני גבולים
מאותם הגבולים האמצעיים או בין שנים מהם לבד יותר
משנים כי הוא לא יגיע בזמן מהזמנים מן הקצה הנשוא אל הקצה
הנושא המשיך מאמרו בשאמר ולא ג״כ קשה מקשה בשקצת
הממוצעים מה שבין א׳ב׳ג׳ ימשך קצתם קצת וקצתם אין דרך אל
שימצאו כן ר״ל קצתם יהיה ביניהם אמצעיים ובין האמצעיים
אמצעיים אל בלתי תכלית וקצתם אין עוד כי אין הבדל
בין הראשון והשני כאשר הנ הונחו.ירצה כי אין הבדל בין
זאת ההנחה ובין ההנחה הראשונה בספק המחויב אצלם כאשר
הונח שני קצוות איך שהונחו והוא אשר רצה כאשר הונחו יעוד
אמר כמו א׳ היו כמו ז׳ ירצה כי אין הבדל בין שיונחו האמצעיים
בין א׳ וז׳ בלתי בעלי תכלית או ששניח ביניהם אמצעי מוגבל דרך
משל הוא ב׳ ונשים מה שבין ב׳ וא׳ גבולים אמצעיים מוגבלים
ומה שבין ב׳ וז׳ בלתי מוגבלים או בהפך וזה אשר רצה באמר

[Page 178v]
כמו א׳ היו או כמו ז׳ ירצה אם היו אלה האמצעיים הבלתי
בעלי תכלית כמו א׳ ר״ל בין א׳ וב׳ וא כמו ז׳ ר״ל בין ב׳ וז׳
עוד אמר היה אין תכלית נמצא בין כל שני גבולים או לא
יהיה זה רצוני שלא יהיה בין כל שני גבולים או היה וא׳ היה
נמצא וזה שהדברים שימצאו שאחרי אלה יהיו בלא תכלית
ירצה ושוה היתה הנחתית בין כל שני גבולים נחשבים לאלה
שלאלה הגבולים גבולים אין תכלית להם או חשבנו זה
בשקצתם תחת קצת כי אין הבדל בזה ואחר שבאר שאי
אפשר שיכלה האמצעיים אין תכלית להם בדרושים המחוייבים
לקח לבאר שהענין כן בדרושים השוללים.

(קמג) אמר ארסט״ו ומן הנראה המבואר שהאמצעיים בין המופתי׳
השוללים כבר יעמדו בכל השני קצוות יחד כמו שיעמוד
שיעמדו במופתים המחוייבים ונניח שהוא זולת בלתי אפשר
שתפול התוספת אל מעלה מצד האחרון ורצוני באחרון הדבר
אשר לא ימצא לדבר אחר וימצא לו דבר אחר במדיגת ז׳ ולא ג״כ
אפשר שיפול התוספת מן הראשון אל הצד האחרון ורצוני
בראשון מה שהוא נשוא על דבר אחר ולא ינשא עליו ו׳ דבר
אחר כלל. ואם היה זה כן בשלילה הנה כבר תעמוד התוספת בו
והמינים אשר יתבאר בהם שזה בלתי נמצא לזה שלשה כי אם היה
אשר ימצא לו אליו ג׳ כבר הנה ימצא ב׳ לכלו ומה שימצא לו ב׳
לא ימצא לדבר ממנו ד׳ ואולם ההקדמות ג״כ ותמיד הקדמה
אשר עמה אחד מהשני קצוות הנה כבר יחוייב בהכרח שיכלה
אל מה שאין אמצעי לו כי היתה מחוייבת ואולם ההקדמה האחרת
הנה ידוע אם היתה בלתי נמצאת לדבר אחר שהוא יותר קודם
במדרגת ו׳ הנה יביא הצורך אל שׂתהיה ו׳ נמצאת בלתי לכל ב׳
ואם היתה ג״כ נמצאת לאחר הוא יותר קודם מו׳ הנה כבר יתן
הצורך אל ז׳ שתהיה נמצאת לכל ו׳ מפני שהשני קצוות ממטה
כ״פ כבר יפסקו ויעמדו הנה כבר יחוייב שיהיה הדרך ממעל
ג״כ יפסק ויעמד וימצא דבר מה הנשוא בלתי נמצא לו.

הפירוש אמר ומן הנראה המבואר שהממוצעים

[Page 179r]
המופתים השוללים כבר יעמדו בכל השני קצוות יחד כמו
שיעמדו במופתים המחייבים ירצה שהם יגיעו אל השני
קצוות יחד ר״ל כאשר התחיל באחד מן הממוצעים הגיע אל
השני קצוות יחד העליון והאחרון עוד אמר ונניח שהוא בלתי
אפשר שיפול התוספת אל מעלה מצד האחרון ירצה ונניח
שכאשר התחיל התחלה מן הקצה אשר הוא נושאו לבד שהוא
לא ילך הנשיאות עליו אל בלתי תכלית אבל יכלה אל נשוא ראשון
לא יכלה ינשא עליו זולתו עוד אמר וארצה באחרון הדבר אשר
לא ימצא לדבר אחר וימצא לו דבר אחר ירצה הדבר אשר לא
ינשא על דבר וינשא עליו זולתו מהו ענין הדברים החלקים בטבע
עוד אמר ואי אפשר ג״כ שתפול התוספת מן הראשון אל הצד
האחרון ירצה כאשר התחיל התחלה מן הקצה הגדול הנה הוא אי
אפשר שילך זה אל בלתי תכלית אבל יכלה אל הקצה האחרון. עוד
אמר ורצוני בראשון מה שהוא נשוא על דבר אחד ולא ינשא
עליו טבע אחד וזה הוא בטבע נשוא אי אפשר שיהיה נושא
לדבר והוא דרך משל היותר כולל שימצא לאיש ואולם המשיל
בתכליות מאלה הדברים הוא בטל לפי שהענין בהם נראה וכבר
יחוייב שיגיע אל תכלית הענין בם וחוייב זה בכל הדרושים אשר
זולתם לפי שכאשר הגיע לתכלית הנשיאות בין הראשונים בטבע
הנה יגיע לתכלית בהכרח בין אי זה מהשני גבולים אשר הונחו
הנחה אחת מהם נשוא על השני עוד אמר ואם היה זה כן בשלילה
הנה כבר תעמוד התוספת בו. ירצה שהוא מחוייב שיהיה בין
הנשוא על נושא הראשון בטבע ובין הנשוא האחרון בשלילה
אמצעיים בעלי תכלית הנה כבר יחוייב שיהיה הענין כן בכל דרוש
שולל. ואמר והמינים אשר יתבאר בהם שזה בלתי נמצא לזה
שלשה. ירצה בשלשה התמונות השלשה ואמנם אמר זה לפי שולל
שהשולל החלקי יתבאר בתמונות השלשה עוד אמר כי אם היה
אשר ימצא אליו ג׳ הנה כבר ימצא ב׳ לכלו ומה שימצא לו ב׳
לא ימצא לדבר איננו ממנו ד׳ ירצה דמיון זה בתמונה הראשונה
כל מה שהוא גם הנה הוא כן וכל מה שהוא ב׳ הנה איננו דבר

[Page 179v]
מד׳ הנה זה שיוליד בתמונה הראשונה כל מה שהוא ג׳ הנה
איננו ד׳. ואחר שזכר הדבור אשר יוליד השולל הכולל בתמונה
הראשונה ארצה החבור הקרוב מן הדרוש לקח לישב שהוא
מחוייב שיגיע לתכלית האמצעיים בזאת התמונה. ואמר
ואולם הקדמת ג״כ ותמיד ההקדמה אשר עמה אחד מהשני
קצוות הנה יחוייב בהפרדו בהכרח שיכלה אל מה שאין אמצעי
לו כי הייתה מחייבת ירצה שההקדמה הקטנה בזאת והתמונה
אשר היא בזה הדמיון הקדמת גכ״ חיוב שיגיעו לתכלית האמצעי
אם היו ממה שיתבארו אמצעייה כי היתה בזאת התמונה
מחייבת וכבר התבאר קודם שהמתחייבת בעלות האמצעיים
בעלות תכלית ואמר ותמיד ההקדמה אשר עמה אחר מהשני
קצוות ירצה ובכלל הנה יקרה זה תמיד להקמה אשר ימצא בה
אחד מקצוות הדרוש ר״ל המחויבת. עוד אמר ואולם ההקדמה
הנה האמת. ידוע אם היתה בלתי נמצאת לדבר אחר הוא
יותר קודם במדרגת הנה כבר יביא הצורך אל הצורך שתהיה ו׳
נמצאת לכל ב׳ ירצה ואולם ההקדמה האחרת השוללת הנאמרת
שכל ב׳ איננה ג׳ הנה ה׳ ידוע מן בעצמו שכאשר היתה שם ג׳
אשר הוא הקצה הגדול בלתי נמצאת לב׳ אשר הוא האמצעי מפני
שגבול האמצעי הוא יותר קודם מן הקצה האמצעי הגדול במדרגת
ו׳ עד שיהיה תמיד משוללת מן ב׳ באמצעות השלילה מן ג׳ שהוא
מחוייב שיהיה ו׳ נמצאת בלתי לב׳ שיהיה כל שולל אמנם יוליד
בשתי הקדמות מחייבת ושוללת ואם היתה אותה המחייבת בעלת
אמצעיים חוין. חיוב שיגיע לתכלית וכן אם הנחת שלילת ג׳
ו׳ באמצעיים חויב שיהיה זה ג״כ בשתי הקדמות אחת מהם
מחייבת והוא אשר הורה עליו באמר ואם היתה נמצאת לאחרת
הוא יותר קודם מו׳ הנה כבר יבא הצורך אל שתהיה נמצאת לכל
ו׳ עוד אמר מפני שהשני קצוות מתחת כבר יפסקו ויעמדו
הנה יחויב שיהיה הדרך ממעל ג״כ יפסקו ויעמדו וימצא דבר
מה שהנשוא בלתי נמצא לו. ירצה מפני הנה שכאשר התחלנו
מן הקצה האחרון חויב שיׄג שיכלה הנשיאות אל הקצה האמצעי

[Page 180r]
הנה כבר יחוייב שכאשר התחלנו מן הקצה העליון שיכלה בירידה
אל הקצה האמצעי השלול האחרון מהעליון ואמנם אמר זה מפני
שהתמונה הראשונה שוללת אמנם יבאר הנגנת הגעת תכלתי
האמצעיים בם מפני הקדמה הקטנה והיא אשר תמשך אל
הקצה הקטן כי היתה ההיא המחייבת ואמנם רצה שמחייבת
באשר יגיע לתכלית הנה השוללת ג״כ בעלות תכלית.

(קמה) אמר ארסט״ו וג״כ אם היתה ב׳ נמצאת לכל א׳ ובלתי
נמצאת לדבר מג׳ הנה א׳ בלתי נמצאת לדבר מג׳
ומבואר זה היה ת׳א׳ב שיהיה אם בתמונה הראשונה או
בזאת התמונה או בתמונה השלישית ואולם בתמונה כי אורו
הראשונה הנה קדם בד בו הדבור ואולם איך יתבאר
בתמונה השלישית הנה אנחנו מכך הדבור בו ואולם כאורו
בתמונה השינית הנה הוא במדרגת מה שתהיה א׳ נמצאת לכל
ב׳ ובלתי נמצאת לכל ג׳ כי כאשר יביא ההכרח אל שימצא דבר
ואמר על א׳ והיהי לא על דבר מב׳ אבל מפני שעמידת המחייבות
בתוספת אל מעלה הנה יעמד ג״כ התוספת בשלילה.

הפירוש אחר שבאר שאי אפשר שימצאו אמצעיים
בלתי בעל תכלית בין השני קצוות ואחד
מהם שלול מן השני וזה בתמונה הראשונה ירצה לבאר זה בשתי
הקדמות התמונות הנשארות לפי שבזה יושלם אצלו מופת מה
שכוין מופת. וזה שכאשר הנה שהתבאר בספר ההקש שכל
דרוש שלל הנה יתבאר באחד מאלה השלשה תמונות ובאר באחד
מאלה שאי אפשר שימצאו בהם אמצעיים אין תכלית להם.
הנה נראה שהוא באר שלא ימצאו שני דברים ינשא אחד מהם
על האחר מדרך ההקש באמצעיים אין תכלית להם ואחר שבאר
זה בתמונה הראשונה התחיל לבאר זה בתמונה השנית. ואמר
וג״כ אם היתה ב׳ נמצאת לכל א׳ ובלתי נמצאת לדבר מג׳ הנה
א׳ בלתי נמצא לדבר מג׳ ירצה וג״כ הנה כבר התבאר בספר
ההיקש שכאשר לקחנו דבר אחד נשוא על שני דברים על אחד
מהם בחיוב ועל האחר בשלילה שבלקיחת שני אלו הדברים

[Page 180v]
יחוייב שיהיה אחד מהם שלול מן האחר בהכרח כמו שיהיה
ב׳ דרך משל אשר הוא הגבול האמצעי נשוא בחיוב על כל א׳
אשר הוא הקצה הגדול ותהיה ג״כ ב׳ נשוא על כל ג׳ בשלילה הנה
מחיוב שתהיה א׳ שלולה מכל ג׳ ושזה הוא אחד ממיני
התמונה השנית והוא אשר הקטנה שלו שוללת כוללת והגדולה
שלו מחייבת כוללת. ואחר שזכר התמונה השנית הראשונה
בהמשל יהיה היותר טוב בלמוד שיעשה החלוקה בזה הדרוש
ברוב בראש העניין בשיאמר בפתיחתו ומבואר שזה הדרוש
אם היה נמצא הנה הוא אמנם יהיה אם בתמונה הראשונה או
בשנית או בשלישית עוד התחיל בבאור זה בתמונה הראשונה
והשיג זה אחר שזכר התמונה הראשונה ואחר שעבר פתיחת
דבורו בהמשל בתמונה השנית ואמר ומבואר זה אם היה תא׳ב׳
הראשונה עד אמרו ואולם באורו בתמונה השנית הנה הוא
במדרגת מה שיהיה וכו׳ ירצה ומבואר זה בכלל אם היה תא׳ב׳
צודק שימצאו אמצעיים בלא תכלית בדרוש שולל הנה לא ימנע
זה שיהיה אם בתמונה הראשונה ואם בשנית ואם בשלישית
ואם בראשונה הנה כבר קדמה מנועתו. ואם בשלישית הנה
כבר יזכרה אחר שזכר שיזכור התמונה השנית ואולם התמונה
השנית הנה נזכרה עתה ויהיה דמיון זה בתמונה השנית במדרגת
מה שתהיה א׳ אשר הוא מקום הגבול האמצעי נמצאת לכל ב׳
ר״ל נשואה על כל ב׳ בחיוב אשר הוא מקום הגבול הגדול או
הקטן ותהיה גם כן א׳ שלולה מכל גם אשר היא מקום הגבול
הגדול כי כאשר הויב שתהיה אחד מהשתי הקדמות זה ההיקש
מחייבת וזה אם הגדולה ואם הקטנה הנה יחויב בהכרח שיגיעו
לתכלית הגבולים האמצעיים פי מפני שכבר באר זה מענין
המחייבות וזה הוא אשר רצה באמר כי יבא ההכרח אל שימצא
דבר יאמר על א׳ ותהיה לא על דבר מג׳ כי הוא ירצה שיבא ההכרח
בזאת התמונה אל שיהיה בו דבר ינשא על א׳ בחיוב ויהיה
זה הדבר ו׳ לא בדבר מג׳ כי כאשר חשבנו א׳ גבול גדול וב׳
גבול קטן בזאת התמונה גבול אמצעי ר״ל שיבא הכרח אל שיהיה

[Page 181r]
בו הקדמה מחייבת עוד אמר אבל מפני שעמידת המחייבות
בתוספת אל מעלה הנה יעמוד ג״כ התוספת בשלילה ירצה
שאחר שהיחה השלילה בגבול אמצעי מחויב בה שתהיה שם
הקדמה מחייבת וכבר הנחנו המחייבות יגיע אל מה שאין
אמצעי לו הנה מחויב שתגיע אל ההקדמה השוללת כמה שאין
אמצעי לו לפי שאם לא תגיע אל שלילה בלתי בעל אמצעי לא
תגיעו הגבולים המחוייבים בין השני קצוות וכבר התבאר
שהם בעלי תכלית זה חלוף לא יתכן והסבה בזה שהשוללות היו
על מנהג המחייבות כי על כל שוללת מחייבת.

(קמו) אמר ארסט״ו ואולם באורו באין במין השלישי ילך
כל זה הצד והוא אם היתה א׳ נמצאת לכל ב׳ וג׳
בלתי נמצאת לה תהיה ג׳ בלתי נמצאת לכל א׳ וזאת אם שיהיה
באורה על דמיון מה שהקדמנו הנה תעמוד ותכרת תוספת ואם
שילך באדם באורה על זה הצד מפני שב׳ כבר תמצא ג״כ לה אשר
ג׳ בלתי נמצאת לכלה וזה ג״כ על זה הסדר הנה מפני שנושא
המחייבת יפסק התוספת בו מצד מטה הנה מן המבואר שכבר
תעמוד ג״כ הנאמרת ג׳ בלתי נמצאת לדבר מה.

הפירוש אחר שהשלים באור הגעת תכלית הגבולים
האמצעיים השוללים המולידים בתמונה השנית
לקח לבאר הגעת תכליתם בתמונה השלישית. ואמר ואולם באות
באורו במין השלישית הנה ילך על זה הצד ירצה ואולם באור
השוללות אשר יולידו בתמונה השלישית והם השוללים החלקיים
הם באמצעיים בעלי תכלית הנה ילך באורו על עליו בזה הצד
אשר יאמר אותו אחר לקח להמשיל זה באותיות ולקח השולל
החלקי בזאת התמונה. והוא אם היתה א׳ נמצאת לכל ב׳ וג׳ בלתי
נמצאת לא תהיה ג׳ נמצאת בלתי לכל א׳ ירצה דמיון זה מה שיוליד
השולל החלקי בתמונה השלישית שתהיה א׳ אשר הוא הקצה הקטן
נמצא לכל ב׳ ואשר הוא האמצעי ר״ל נשוא על כל וג׳ אשר הוא
הקצה הגדול בלתי נמצא לדבר מב׳ שהוא האמצעי הנה יחויב משתי
אלה ההקדמות שתהיה בלתי נמצאת לכל א׳ ר״ל שתהיה קצת א׳

[Page 181v]
איננו ג׳ וזה הוא המין אשר יחובר ממחייבת קטנה כוללת
ושוללת גדולה כוללת ואחד שהיה הענין בן בזה המין אמר
וזאת אם שיהיה באורה על דמיון מה שהקדמנו הנה תעמוד
ותפסק הוספתה ירצה וזאת השוללות אשר בזה החבור אם
היתה מתבארת בגבול אמצעי ואם ראוי שתהיה באורה על
דמיון מה שקדם בתמונה השנית והראשונה וזה שהשוללת הכוללת
לא התבאר אלא בשתי אלה התמונות וכבר יתבאר שהגבולים
האמצעיים באלה יגיעו לתכלית מצד המחייב הנה מחוייב
בהכרח שיגיעו לתכלית הגבולים האמצעיים השוללים בזאת
התמונה עוד אמר ואם שילך באורה על זה הצד מפני שב׳ כבר
תמצא גם כן לה אשר ג׳ בלתי נמצאת לכלה ירצה ואם שתהיה
הגדולה בזאת התמונה השוללת חלקית וילך באורה על זה הצד
אשר אומרהו אמרנוהו וזה שחבור יהיה בו בהכרח מחייב כולל
מפני שב׳ אשר הוא הגבול האמצעי כבר ימצא לו ר״ל כבר ינשא
עליו בחיוב הדבר אשר הוא ג׳ והוא הקצה הקטן ובלתי נמצא
לכלה והוא הקצה הגדול אשר הוא א׳. עוד אמר וזה ג״כ על
זה הסדר הנה מפני שהנושא המחייבת יפסק התוספת בו מצד
מטה הנה מן המבואר שכבר תעמוד ג״כ הנאמרת ג׳ בלתי נמצאת
לדבר מה ירצה וכאשר היתה קטנת זאת התמונה מחייבת כלל
והגדולה שלו שוללת חלקית הנה זאת יראה ג״כ על זה הסדר
שיגיעו לתכלית האמצעיים בה מפני שהמחייבת תפסק לקיחת
האמצעיים בה מצד מטה כפי מה שהתבאר קודם וכאשר
היה זה כן הנה מן המבואר שיפסק השוללת החלקית לפי שהיא
אם היתה תהיה בעלת אמצעיים הציור הצורך בה אל המחייבת
וחובר ההיקש אם בזה המין והוא המין החמישי מן התנועה
השלישית או במין או במין השלישי קיים הרביעי או בראשון
שכלם מצטרכים אל המהייבת הכוללת והמחייבת הכוללת אם
היתה בעלת אמצעיים הנה אמנם יתבאר בתמונה הראשונה בשתי
מחייבות וכבר התבאר שזאת מגעת לתכלית הנה מחוייב
שתהיה השוללת החלקית בעלת תכלית האמציים בלא ספק כי היתה

[Page 182r]
צריכה לה.

(קמז) אמר ארסט״ו ויתבאר ויתראה גם כן שאם באורה
לא יהיה בתמונה אחת אבל בכל התמונות פעם
בראשונה ופעם בשנית ופעם בשלישית כי הוא על זה האופן
ג״כ יגיע לתכלית ויעמוד וזה באשר היו הדרכים אשר יחובר
ומן בעלי תכלית כת׳ הנה והמבואר ונראה שהתוספת בהליכה
כבר יפסק ויכלה בשוללות כמו שנפסק ויכלה במחייבות.

הפירוש אמר ויתבאר ויראה גם כן ואם באורה
לא יהיה בתמונה אחת ירצה השוללת
החלקית ירצה שהשוללת החלקית ואם לא תתבאר בתמונה
אחת אבל בכל התמונות הנה נראה ג״כ שהם אם היו בעלות
האמצעיים כי האמצעיים יהיו בעלי תכלית וזה באשר היה היא
הדרכים אשר יתבארו בהם בעלי תכלית רצוני התמונות והיה
שכבר התבאר שהיא תתבאר בכל אחת מאותם התמונות
באמצעיים בעלי תכלית והיו האמצעיים בכל אות אחת מהם
בעלי תכלית וזה הוא אשר רצה באמרו ואשר יחובר מין בעלי
תכלית בה ירצה שכאשר היו הדברים אשר יתבארו בהם בעלי
תכלית והיו האמצעיים בכל אחת מהם בעלי תכלית הנה
מחוייב שתהיה כל שוללת וחלקית מתבארת באמצעיים בעלי
תכלית ר״ל אשר יחוברו מבעלי תכלית הקצוות ומבעלי תכלית
הגבולים האמצעיים בכל הדברים שתהיינה כלם כלם החלקות
בעלות תכלית.

(קמח) אמר ארסט״ו ואולם שהעניין ילך על זה בידיעת
המעיין על דרך ההגיון הנה יתבאר על זה הצד אולם
בדברים אשר ינשאו מדרך מהו הדבר הנה הענין יתבאר מצד
שכאשר היה הגדר נמצא והיה כבר יעמוד על הדברים אשר
מהם נבנה עצם הדבר היה זולת בלתי אפשר הליכת מה שאין
תכלית בו כי הוא מחויב מן ההכרח שיגיעו לתכלית הדברים
אשר מהם נבנה עצם הדבר ובכלל הנה אנחנו נשפוט ויהיה
משפטנו צודק כאשר שפטנו על זה הלבן שהוא ילך ישפטנו ג״כ

[Page 182v]
על הרוב הרבוי שהוא מספר ושפטנו ג״כ על זה העץ בשהוא
גדול ועל זה האדם בשהוא ילך ובין המשפט על זה הצד ובין
המשפט על הצד הקודם חלוק הגדול וזה שאנחו אשר שפטנו
על זה הלבן כשהוא עץ הנה אמנם נרצה שזה הדבר אשר קרה
לו שיהיה לבן הוא עץ לא שהלבן הוא הנושא לעץ וזה שהעץ אינו
אין מן הנשואים העצמותיים ללבן כי אין ענין הלבן שהוא
עץ ולא מן הנשואים המקריים כי אין איננו נושא אמתי
לפי שהנושא על האמת הוא העצם אבל ינשא בדרך המקרה.
ואולם כאשר שפטנו על העץ שהוא לבן הנה לא נרצה בזה שהלבן
קרה לדבר ממנו זה הדבר הוא הנשפט בו על העץ כמו שאנחנו
כאשר אמרנו שהמנגן לבן יהיה שפטנו כל כן על הדבר אשר
קרה לו שיהיה מנגן והוא האדם. אבל תהיה העץ עצמו נושא
וזה שהנשוא הוא הדבר אשר ישפוטו בו עליו לא על שהוא
קרה לדבר אחר כי היה מחויב שנניח דרכים בזה הנה נשים
הנשוא אשר הוא נשוא על זה הצד הוא הנשוא על הדרך האמת
ואולם הנשוא על האופן האחר הנה אנחנו לא נקראהו נשיאות
כלל ואולם אם הראנוהו הנה נקראהו נשיאות בדרך המקרה ואם
הלבן הנה יהיה נשוא ואם העץ הנה יהיה נושא וכמו שה זה
הנשוא הנה נשימהו נשוא על ו׳ הדרך האמת לא על דרך המקרה
והמופתים אמנם יהיו על כמו זה הנשוא אשר הוא אם מהות
הדבר או איכות או כמות או הצטרפות או ענין שיפעל או
יתפעל או אנה או מתי ויהיה כאשר הנשוא אחד בטבע וכן
הנושא.

הפירוש אחר שבאר שאי אפשר שימצאו גבולים
אמצעיים בלתי תכלית בין שני קצוות מונחים
רצוני שיונח אחד מהם נשוא יהאחר נושא ירצה לבאר הנה שני
דרכים בזה התואר האחד שאי אפשר שילך הנשיאות אל זולת
תכלית מנושא מה רמוז אליו כמו שינשא עליו נשוא מה ועל
זה הנשוא נשוא אחר ועל זה הנשוא האחר אחר וילך הענין אל
בלתי תכלית אל מעלה וג״כ שאי אפשר שימצא נשוא מה נושא

[Page 183r]
ולזה הנושא נושא חלק וילך העניין אל בלתי תכלית אל
מטה ואחר שזה ידרש בהקש המופתי והעצמי רצוני אם ילכו
הדרושים בשתי אלה המלאכות החלוקות אל בלתי תכלית
התחיל בזה חקירה מההקש ההגיוני והוא אשר יהיה מהקדמות
בלתי מיוחסות. ואמר ואולם שהעניין ילך על זה בידיעת
המעיין על דרך ההגיון הנה הוא יתבאר על זה הצד ירצה
ואולם שהנשיאות יגיע בהיקש ההגיוני אל נשוא אין לו נשוא הנה
יתבאר ממה שמאמר אותו אמר אולם בדברים אשר ינשאו
על הדבר מדרך מה מהו הדבר הן והם הגדרים אשר יחוברו מן
הסוגים וההבדלים הנה זה הענין יתבאר בהם רצוני שיגיעו לתכלית
הנשואים אשר בזה התאר מפני שאנחנו כאשר הנחנו שהגבולי׳
נמצאים ושהם עומדים על הדברים אשר נבנה מהם עצם הדבר
רצוני שהגולים אמנם יחוברו מן הדברים אשר יעמד בהם עצמות
הדבר והם הנשואים על הדבר מדרך מהו רצוני מן הסוגים
וההבדלים והיו אלה הדברים אם היו בלתי בעלי תכלית הנה מן
המבואר שלא יעמוד הגדר על ידיעת הדבר מהדברים לפי שאנחנו
רואים שאמנם נדע הדבר כאשר ידענו מה הוא בכל סבותיו
רצוני בגדרו וגדר סוגו וגדר סוג הסוג עד שיגיע אל הסוג האחרון
וזה הבאור הוא הגיוני על הקש הגיוני ואחר שהשלים מלבאר זה
הענין בנשואים אשר ינשאו על הדבר מדרך מהו והיתה כונתו אחר
זה ג״כ שיבאר הגעת תכלית הנשיאות במין השני מן הנשואים
והם הנשואים אשר הם מקרים והיה זה שני מינים. מהם מקרים
ומהם עצמיים והיו המקרים לא ימנע בם נשיאות מה שאין
תכלית לו לקח להבדיל תחלה הנשואים המקריים מן העצמיים
ואמר ובכלל הנה אנחנו כבר נשפוט והיה משפטנו צודק כאשר
שפטנו על זה הלבן שהוא ילך ושפטנו על הרוב הרבוי שהוא
מספר ישפטנו על זה העץ בשהוא גדול ועל זה האדם בשהוא ילך
ירצה ואולם הנשואים אשר אינם נשואים על הדבר מרדך מה הוא
הנה אין כל מה שהיה צודק מהם הנה נשיאותו בכלל על מדרגה אחת
וזה שאנחנו כבר נשפוט על זה הלבן שהוא לבן ילך ויהיה משפשו

[Page 183v]
צודק כאשר קרה לדבר הלבן שיהיה הולך ונשפוט על הרוב
שהוא מספר וזה צודק ונשפוט גם כן על זה העץ שהוא גדול
ועל זה האדם שהוא ילך.

עוד אמר ובין המשפט על זה
הצד ובין המשפט על הצד הקודם חלוף רב ירצה מן המשפט
המקרי אשר המשיל בזה והמשפט העצמי עוד לקח לבאר זה
ואמר מה שאנחנו שפטנו אשר על זה הלבן שהוא עוף הנה
אמנם נרצה שזה הדבר אשר קרה לו שיהיה לבן הוא עץ לא
שהלבן הוא הנושא לעץ ירצה וזה שאנחנו כאשר נשאנו העצם
על המקרה ושפטנו על דרך משל על זה הלבן שהוא עץ. הנה
אמנם ענין זה הנשיאות שהדבר אשר קרה לו שיהיה לבן ארצה
נושא הלבן הוא עץ לא שהלבן הוא הנושא לעץ כמו שנרצה
באמרנו שזה העץ הוא לבן וזה שזה הנשיאות על הדרך
הטבעי ואותו על זולת המנהג הטבעי. עוד הביא הסבה
אשר מצדה אין נשיאות העץ על הלבן או על הגדול נשיאות
עצמי ר״ל על הדרך הטבעי ואמר וזה שהעץ אין אינו מן הנשואים
העצמותיים ללבן כי אין ענין הלבן שהוא עץ ולא מן הנשואים
המקריים כי איננו נושא אמתי לפי שהנושא האמתי הוא העצם אבל
ינשא עליו על דרך המקרה ירצה ואמנם היה נשאנו נשיאות העץ
על הלבן והגדול הוא נשיאות על זולת דרך הטבע מפני שזה הנשיאות
איננו מן הנשיאות העצמי ר״ל אשר ינשא על הצד מדרך מהו וזה
שאין מהות הלבן שהוא עץ ולא מהות הגדול. ואיננו ג״כ מהנשואי׳
המקריים וזה שהנשיאות שהנשואים המקריים הם אשר נושאיהם
העצמיים ואמתיים ירצה בעצמותיים הנה העצמיים שם העצמות
הנה בהם ביחוד וירצה במקרים הנשואים אשר הם מקרים לא
הנשואים בדרך המקרה. עוד אמר ואולם כאשר שפטנו על העץ
שהוא לבן הנה לא נרצה שהלבן קרה לדבר ממנו זה הדבר הוא
הנשפט בו על העץ כמו שאנחנו כאשר אמרנו שהמנגן לבן יהיה
שפטנו בלבן על הדבר אשר קרה לו שיהיה מנגן והוא האדם
ירצה וההבדל בין שני הנשיאות שאנחנו כאשר שפטנו על העץ
שהוא לבן הנה לא נרצה בזה שהלבן נשוא על דבר שאותו הדבר

[Page 184r]
נשוא על העץ אבל נרצה שהעץ עצמותו לבן לא דבר קרה לעץ
ואולם כאשר אמרנו שהמנגן לבן הנה אמנם נרצה בזה שהדבר
אשר קרה לו הנגון והוא האדם הוא לבן. עוד אמר אבל תהיה
העץ עצמו נושא ירצה אבל נרצה באמרנו שהעץ לבן ר״ל שהעץ
עצמו נושא ללבן. עוד אמר וזה שהנשוא הוא הדבר אשר נשפוט
בו עליו לא על שהוא קרה לדבר אחר ירצה וזה הצד מהנשיאות
אשר הוא כמו נשיאות הלבן על העץ ארצה אם נאמר שזה העץ
לבן הוא הנשוא אשר נשפוט בו על הנושא בעצמו לא מפני דבר
קרה לנושא שינשא עליו בעבור זה. וזה שהנשיאות אמנם יקרה
על אחד משני עניינים אם שינשא העצם על המקרה כמו נשאנו
העץ על הלובן ואולם אם יקרה שימצאו שני מקרים בנושא
אחד וינשא אחד משניהם על השני כמו נשאנו הלובן על
והמנגן והראשון ייוחד בנשיאות על הדרך הטבעי והשני הנשיאות
אשר במקרה והנה ירצה בנשיאות המקרה שני המינים יחד.
ואחר שבאר הנשיאות האמתי במקרים והוא הנשיאות על הדרך
הטבעי ועל הנושא עצמו לא על דבר קרה לנושא רצוני נשיאות
המקריים על העניינים העצמיים לא נשיאות מקרה על מקרה
ולא נשיאות עצם על מקרה אמר ואם היה מחויב שנטח דברים
דרכים בזה הנה נשים הנשוא אשר הוא נשוא על זה הצד והוא
הנשוא על דרך האמתי ירצה שאם היה מחוייב שנניח לאל
הדברים שמות מתחדשים ילכו מהלך הדרכים הנה ראוי
שנקרא הנשוא בזאת המלאכה הוא הנשוא האמתי והוא הנשוא
על דרך הטבעי לפי שאותו לא יעוין בו המלאכה וזה יתבאר לפי
בהעתקת מתי דומי והוא אמר ואם היה ראוי שנניח בענין ההוא
יהיה המאמר על זה הצד הוא הנשיאות. עוד אמר ואולם הנשוא
על האופן האחר הנה אנחנו לא נקראהו נשיאות כלל ואולם
אם קראנוהו הנה אמנם נקראהו נשיאות בדרך המקרה. עוד אמר
אולם הלבן הנה יהיה נשוא ואולם העץ הנה יהיה נושא וכמו זה הנשוא
הנה נשימהו נשוא על דרך האמת לא על דרך המקרה ירצה
והנשיאות האמתי אשר יחויב שנחקור ממנו אם הוא בעל תכלית

[Page 184v]
אם לא ויקרא נשיאות הוא כמו נשיאות הלבן על העץ רצוני
שיהי הלבן הוא הנשוא והעץ הוא הנושא ואמנם היה זה הוא
הנשיאות האמתי לפי שהנושא בו בשכל הוא נושא חוץ לנפש
וכן הנשוא הוא כן נשוא חוץ לנפש ולא ינשא בו דבר על דבר
מפני זולתו. עוד אמר והמופתים אמנם יהיו על בטלה
זה הנשוא אשר הוא אם מהות הדבר או איכותו או כמה או
מצטרפותא ענין שיפעל או יתפעל או אנה או מתי ירצה והמופתי׳
אמנם יבארו במופת לנושא מציאות אחד משני אלה הנשואים
רצוני אשר הוא מהות הנושא או חלק מהות או מקרה נמצא לו
ממקרי המאמרות התשעה וזה אם איכות ואם כמות ואם
הצטרפות ואם מזולת זה משאר המאמרות. ואמר היה ויהיה
כאשר היה הנושא אחד מטבע ירצה ואמנם יהיו דמיוני אלה
הנשואים על מספר המאמרות ואשר היו פשוטים ולא מורכבים.

(קמח) אמר ארסט״ו ונשוב אל אשר היינו ונאמר שכל מה שינשא
על העצם נשיאות עצמי ואם שיהיה הנשוא חלק מן
הנושא אי והיה הנוש הנשוא הוא עצמות הנושא. ואולם מה
שזולת זה ממה שינשא על העצם ואיננו עצמותי לו אבל הוא
נשוא עליו ואיננו חלק מן הנושא ולא ואיננו הוא עצמות
הנושא הנה הם מקרים לו דמיון זה שינשא על האדם שהוא לבן כי
האדם איננו אין עצמותו ועניינו שהוא לבן. אבל העלה שיהיה
חי כי עצמות האדם מהותו שהוא חי ואולם כל הדברים אשר
אינם עצמותיים לעצם הנה ידוע מעניינם שהם תמיד אמנם
ינשאו על דבר נושא וזה שלא ימצא דבר לבן עצמותו ועניינו
שהוא לבן אבל על שהוא נושא ללובן נמצא בו. ואולם
הצורות הנה על באורה זכרונם אין תועלת כי היה פערות אל
בטלת לבטלה אין מגיע ואם היה נמצאת הנה אין מבא להם
כמה שאנחנו בדרכו מפני שהמופתים אינם אמנם יהיו על
דמיוני אלה וגם כן אם לא יהיה אחד מהשני גבולים אצל האחר
על שהוא איכות לו וזה לזה או לא יהיה גם כן לאיכות איכות ואי
אפשר שיתהפכו קצת הגבולים על קצת זולת אלא שהוא שכבר

[Page 185r]
אפשר שינשאו אלה קצתם על קצת אולם על האמת הנה לא.

הפירוש אחר שבאר ההבדל שבין הנשואים המקרים
ובלתי מקריים בנשיאות המקריים שבאל מה
שכונהו שכוון מהנשואים אשר הם מקרים כאשר לא ינשאו קצתם
על קצת במקריהם שהוא מחויב שיגיעו לתכלית והביא החקירה
הזה מן הראש. והתחיל בנשואים מן הנשואים העצמיים ואמר
שכל מה שינשא על העצם נשיאות עצמי אם שיהיה הנשוא חלק
מן הנשוא אי יהיה הנשוא הוא עצמות הנושא. ירצה בנשיאות
הנה המאמר ביחוד והוא המודיע עצמות העצם ואמר אם שיהיה
הנשוא הוא עצמות הנושא ירצה שיהיה בכללו גדר הנושא. עוד
אמר אולם מה שזולת זה ממה שינשא על העצם עוד אמר הנה
הוא הם מקרים לו ירצה וכאשר היה הנשיאות על העצם אם
עצמותי ואם זולת עצמותי והיה העצמותי הוא עצם הנה
מחויב שיהיה הבלתי עצמותי מקרה לעצם. עוד לקח להמשיל
היות המקרה על העצם ויישיר אל הצד אשר יראה ממנו נשיאות
המקרה על העצם ואיננו עצמותי ואמר דמיון זה שינשא על
האדם שהוא לבן כי האדם אין עצמותו ועניינו שהוא לבן ירצה
ואמנם היה נשיאות הלובן על האדם בלתי עצמי מפני שיהאדם
אשר הוא הנושא אין עצמותו ועניינו שהוא האדם והנושא
העצמות הוא אשר עצמות הנושא ועניינו הוא זה הנשוא אחר
שלקח לבאר ולהמשיל הנשוא העצמי על האדם אשר הוא מקביל
הלובן בזה כדי שיהיה שיראה העניין הראות יותר שלם וזה אצל
מציאות מקבילו. ואמר אבל העלה שיהיה חי כי עצמות האדם
ומהותו שהוא חי ירצה עצמות אשר ילך ממנו מהלך הסוג לא
מהלך הגדר. ואמר ואולם כל הדברים אשר אינם עצמותיים
לעצם הנה ידוע מעניינם שהם תמיד אמנם ינשאו על דבר נושא
ירצה ואולם כל הדברים אשר אינם מהות העצם ולא חלק
מהות הנה ידוע מעניינם שהם מקרים ינשאו תמיד על דבר נושא
אחר הביא הסבה בזה הומאמר מה שלא ימצא דבר לבן עצמותו
ועניינו שהוא לבן אבל על שהוא נושא ללובן נמצא בו ירצה

[Page 185v]
שלא אמרהו ואמר בדבר שהוא לבן על דבר טבעו הלובן כמו
שיורה אמרנו אדם על דבר עצמותו האמתית הוא האדם אבל
אבל אמנם יורה אמרנו על דבר בו לובן. ואמנם היה זה
לפי שלא ימצא דבר מן המקרים ידוע מהות נושאו אשר הוא
מהות העצם דמיון זה שלא ימצא דבר רמוז אליו עצם עומד
בעצמותו יודיע ממנו באמרנו שהוא לבן או שחור עצמותו רצוני
כאשר תארנוהו בלובן או בשחרות או בזולת זה מן המקרים אבל
אמנם יודיעו ממנו דבר יוצא מעצמותו רצוני בדבר הוא נושא לו
נכבר יהיה לזה הנשיאות הבדל בינו ובין הנשיאות העצמי בשנקרא
זה המאמר בנושא והעצם נאמר על הנושא וזה בספר המאמרות
ואולם הנה רצה בעל נושא מה שירצה בנושא. ואמר ואולם הצורות
הנה אל זכרונם אין תועלת כי היה פארה בטלה אין מגעת לה.
ירצה באלה הצורות הצורות אשר יאמר בהם אפלטון וזה שהוא
יסבור שהכוללות אשר בם המופתים הם נמצאות חוץ לשכל כוללות
ואמנם אין דרך מזה שאנחנו בדרכו מה לפי שאחשוב אל זכרון
הצורות לפי שהאומר אם לפי ב הודה שאמרנו אדם יורה על
ענין עצמותו שהוא אדם חייבהו זה בלבן ויהיה הלבן מורה על דבר
אחר ואם הודה שיורה על צורה ונושא לצורה היה אמרנו. אדם
כמו אמרנו לבן ואחר שהיה ענין הצורות מסופק בו בעבור
פרסום הנאמר בם אמר ואם נמצאות הנה אין מבא להם במה
שאנחנו בדרכו מפני שהמופתים אמנם יהיו על דמיוני אלה
ירצה ולו הודינו שהם נמצאות לא יהיה להם מבא בזאת החקירה
אשר אנחנו בדרכה מפני שהמופתים אמנם הם מופתי אלה
המוחשות לא מופתי אלה הצורות ואמנם רצה שאם היו הצורות
עניינים נמצאים חוץ השכל משתנים לאלה המוחשים הנה אי אפשר
המופת המיוחס אל העניינים הנמצאים המוחשים הוא המיוחס
המׄופת אל אותם הצורות לפי שאי איפשר שיהיה מופת אחד
מיוחס אל שני דברים מתחלפים מצד מה שהוא מופת אחד וידוע
בעצמו שאלה המופתים אמנם הם מופתים לאלה הדברים המוחשים
הנה א״כ אין מופתים לצורות ולא לצורות תועלת בעמידת המופתים

[Page 186r]
אם היה נמצאות.

ואמר וגם כן אם לא יהיה אחד מהשני גבולים
אצל האחר על שהוא איכות לו וזה לזה או לא יהיה גם כן לאיכות
איכות ואי אפשר שיתהפכו קצת הגבולים על קצת זולת אלא
שהוא שכבר אפשר נשיאות קצתם על קצת עד אמרו אולם
האמת הנה לא ירצה שכאשר נשא דבר על דבר איכות על
שהוא איכות לו או אחד משאר המאמרות שלא יתהפך זה
המשפט ויהיה נשיאות על האמת או על המנהג הטבעי אבל אמנם
יהיה נשיאות על זולת המנהג הטבעי כי אי אפשר במה שינשא
על דבר מצד שהוא איכות לו דרך משל שיהיה הנושא נשוא על
זה הנשוא מצד שהוא איך לו או הוא באיך לו או צד הוא איך
לנשוא אשר הוא איך לו דמיון זה כאשר נשא הלבן על השלג
מצד הוא איך לא לו הנה לא יתהפך הנשיאות על האמת כי אי
אפשר בשלג שינשא על הלבן לא על שהוא איך לו או איך לאיך
ואם לא יהיה נשיאות אחד השני גבולים על האחר זולת שכבר
אפשר נשיאות קצת אלה על קצת הנה אולם על האמת לא.

(קמט) אמר ארסט״ו והנשיאות אם שיהיה עצמותי במדרגת
הסוג וההבדל המעמיד ושני אלה כבר התבאר
מעניינם שהם לא ילכו אל בלתי תכלית לא אל מעל ולא אל תחת
במדרגת מה שינשא על האדם שהוא בעל שתי רגלים ושהוא חי
ושהוא דבר אחר ולא גם כן כאשר נשא חי על האדם וזה על
היקש וזה על דרך אחר מדרך מהו לפי שכל עצם צורתו זאת
הצורה הנה כבר יגדר ואולם העניינים הבלתי בעלי תכלית הנה
אין דרך שיעמדו בשכל ויכריתם מפני שהם לא יגיעו לתכלית לא
מצד מעל ולא מצד תחת והדברים אשר ינשאו עליהם נשואים
צורתם זאת הצורה בשהם לא יגיעו לתכלית אי אפשר הגדרתם
ואולם הדברים אשר הם פוגים הנה הוא בלתי אפשר שיתהפכו
על הדברים אשר הם סוגים להם אלא אם היה הדבר היא סוגו
והבדלו.

הפירוש אחר שחלק הנשואים אל עצמיים ומקריים
ובאר בעצמיים שהם אינם בלתי בעלית

[Page 186v]
תכלית לא מצד מעלה ולא מצד מטה. ובאר שהנשואים
אשר הם מקריים מאשר הם נשיאותם בדרך המקרה והיתה
כוונתו בזה לבאר שהנשיאות בעל תכלית גם כן בנשואים
אשר הם מקריים כאשר לא ינשאו קצתם על קצת בדרך המקרה
התחיל הביאור מראש ולקח לדבר במה שיבאר מן הנשואים
העצמיים הם בעלי תכלית ויחפש הענין בזה ואמר ואולם
הנשיאות אם שיהיה עצמי תמיד במדרגת הסוג וההבדל ושני
אלו כבר יתבאר עצמותי מעניינם שהם לא ילכו אל בלתי
תכלית לא אל מעלה ולא אל מטה ירצה שיתבאר זה מצד
הנשוא או מצד הנושא אחד באר זה במשל ואמר במדרגת מה
שינשא על האדם שהוא בעל שתי רגלים ושהוא חי ושהוא
דבר אחר ירצה ודמיון זה מצד הנושא כאשר נשא על האדם
שהוא בעל שתי רגלים ונשא על בעל שתי רגלים שהוא חי ונשא
על החי דבר אחר מדרך מה הוא כי זה לא ילך אל בלתי תכלית
אבל יכלה על סוג אחרון לא ינשא עליו כלל מדרך מהו כאלו
אתה האמרת הגשם ואם לא לא יגיע מן הגדר עוד אמר
ולא ג״כ כאשר נשא החי על האדם וזה על היקש וזה על דרך
אחד מדרך מה הוא. ירצה ולא ימצא הנשיאות בלתי
בעלי תכלית כאשר נלקח מצד הנושא כמו שינשא החי במשלנו
על האדם והאדם על זייד ועמ כי זה גם כן יתבאר שהוא יגיע
אל האיש ואחר שזכר שכמו זה הנשיאות יגיע לתכלית מן
השני קצוות הביא הטענה בזה ואמר לפי שכל עצם צורתו זאת
הצורה הנה כבר יגדר והוא אשר רצה באמרו צורתו זאת
הצורה ואמר ואולם העניינים הבלתי מגיעים לתכלית הנה
אין דרך אל שיעמדו בשכל ויפסיקם עד אמר אי אפשר
הגדרתם ירצה ואולם העניינים אשר יונחו בלתי בעלי
תכלית הנה אין דרך אל שיציידם השכל בכללם מפני שהם
לא יגיעו לתכלית לא מצד מעלה ולא מצד מטה. עוד
אמר והדברים אשר ינשאו עליהם נשואים צורתם זאת
הצורה בשהם לא יגיעו לתכלית אי אפשר הגדרתם וחבור

[Page 187r]
ההיקש יהיה כן העניינים אשר מטבע העצם יושגו בגדר
והדברים הבלתי בעלי תכלית החלקים הנשואים לא יושגו
בגדר הנה התולדה העניינים אשר מטבע העצם אינם בלתי
בעלי תכלית החלקים הנשואים ורצוני הנה בחלקים מה
שינשא קצתם על קצת וזה שזכר הנשואים העצמיים והוא
אשר כיון החקירה ממנו שיניעו לתכלית מצד הנושא ומצד הנשוא
והוא מה שיחשב שהמופת יעמוד על כל דבר הגיד גם כן וכׄוׂ
ואחר שזכר שהנשואים העצמיים היה זה אחד מה שיביא.
מי שיחשב שהמופת יעמד על כל דבר והוא אשר כיון
שהחקירה ממנו יגיעו לתכלית מצד הנשוא הגיד גם כן שאי
אפשר סכלים שיכולם הבאור הסבובי ראשונה מן העניינים
השלשה רצוני אם יגיעו לתכלית הנשיאות מצד הנושא או
הנשוא והנושא. אמר ואולם הסוגים דברים אשר הם סוגים
הנה בלתי אפשר שיתהפכו על הדברים אשר הם להם סוגים ואם
לא היה הדבר הוא סוגו והבדלו ירצה ואם לא היה המין שוה
לסוגו וכן ההבדל ויהיה האדם הוא עצמו החי והמדבר הוא
עצמו החי וזה שקר ואמנם רצה שאלה לא יקרה בם המשא
אשר במקרה הנה הוא מבואר שהעניין בדמיוני אלה הנשואים
בעלי תכלית.

(קנ) אמר ארסט״ו ולא גם כן מה שהיה איך אי זולת זה
משאר המאמרות ממה שלא ינשא בדרך המקרה
להיותם בכללם ינשאו על העצם יהיה נשיאותם בלא תכלית
לא על מעל ולא אל וגם כן אם היה מה שינשא אם איך או כמה
או דבר האמרות או יהיו דברים עצמותיים אלה הנה הם
בעלי תכלית וסוגו גם כן בעלי תכלית מה שהם אם שיהיה
איך או כמה או הצטרפות או מתי או יפעל או יתפעל או אנה
והנושא אמנם הוא אחד בטבע על נושא אחד בטבע.
ואולם הנשואים אשר אינם עצמותיים הנה ידוע מעניינם שלא
ינשא קצתם על קצת שהיו בכללם מקרים. ואם היה קצתם
בעצמות. וקצתם על צד אחר במקרה וכל אלה ישפט עליהם

[Page 187v]
בשהם נאמרים על נושא והמקרים אין דבר נושא מה שאנחנו
לא נניח אחד מאלה ונתבאר ונתאר מצד שלא ישוב התאר
אל דבר אחר אבל אמנם התאר ישוב אל דבר אחר ותאר
אחר ישוב אל דבר אחר ולא יפול התוספת לא ממעל אל תחת
ולא מתחת אל מעל וזה שהדברים אשר המקרים נשואים עליהם
אמנם הם הדברים אשר הם עצמיים ואלה אינם בלתי בעלי
תכלית והצורות בעצמם והמקרים ממטה אל מעל הם בעלי
הכלית הנה יחוייב מזה שימצא דבר נשא עליו מה שינשא על
זה הנשוא נשוא אחר ויפסק זה התוספת ויעמד אצל נשוא לא
ימצא נשוא על דבר יותר קודם מנושאו ולא יהיה דבר נשוא יותר
קודם ממנו.

הפירוש אחר שבאר שהנשואים אשר הם מטבע העצם
יגיעו לתכלית ירצה שיבאר זה בנשואים
אשר הם מטבע המקרה וזה שכאשר לא ינשא במקרה ואמר ולא
גם כן מה שהיה איך או זולת משאר המאמרות ממה שלא
ינשא בדרך המקרה להיותם בכללם ינשאו על העצם יהיה
נשיאותם בלא תכלית ירצה ויראה שמה שיהיה הנשואים במאמר
האיך או בזולת זה מהמאמרות שלא יהיו בלתי תכלית כאשר
לא היה נשיאותם בדרך המקרה אבל יהיה נשיאותם על העצם
וירצה בדרך המקרה שינשאו המקרים קצתם על קצת וינשאו
העצמים על המקרים. ואחר שזכר שהנשואים באלה מחויב
גם כן שיהיה בעל תכלית משני קצוות מצד הנושא ומצד
הנושא התחיל בטענות על זה ואמר וגם כן אם היה מה שינשא
אם איך או כמה או דבר מהמאמרות או יהיו דברים עצמותיים
אלה הנה הם בעלי תכלית ירצה ומבואר זה שכל מה שינשא
אם שיהיה מקרה מן המאמרות כמו כמה או איך או זולת זה
מאמר העצם שאלה הם בעלי תכלית רצוני אשר במאמר
העצם. עוד אמר וסוגו גם כן בעלי תכלית ירצה וסוגו
המאמרות בעלי תכלית וזה שהם אם שיהיו ממאמר האיך
או הכמה או ההצטרפות או מאמר שיפעול או שיתפעל או

[Page 188r]
אנה אומתי. ואחר שהניח שלשה הקדמות. אחת מהם
שהנשואים שני מינים אם עצמיים ואם מקריים. והניח שנית
שנשואי העצם בעלי תכלית והניח שלישית שהוא המאמרות
בעלי תכלית וצדק אל הקדמה רביעית. ואמר והנשוא אמנם
הוא אחד בטבע על נושא אחד בטבע ירצה והנשוא האחד
אמנם הוא אחד כאשר ינשא על נושא אחד בטבע. ואמנם
הניח זה לפי שבזה הדרוש יצטרך שנודיע מה הנשוא האחד
והנושא האחד כי היתה זה הנשוא הוא אשר נדרוש בו אם
נשואים בלתי תכלית אם אין לו לפי שכאשר התבאר הענין בזה
יתבאר הענין במורכב וכן הענין בנושאים.

ואחר שהניח
אלה הארבעה שרשים למה שירצה שיוליד הניח שרש חמשי ואמר
ואולם הנשואים אשר אינם בעצמות הנה ידוע מעניינם שלא.
ינשאו קצתם על קצת ירצה ומן הידוע גם כן שהנשואים אשר
אינם עצמותיים רצוני אשר הם מקריים שלא ינשאו קצתם על
קצת בעצמות אחר כן הביא הסבה בזה ואמר כי היו בכללם
מקריים ואם היה קצתם בעצמות וקצתם על צד אחר במקרה
ירצה ואמנם לא ינשא קצתם על קצת בעצמות מפני שהם מקרים
ואם היה מן המקרים מה שימצא בעצמות לעצמם לנושאם
ומהם מה שימצא במקרה וזה שמה שבעצמות נושאו על זולת
העניין אשר נישאו נושאו קודם לפי שבמה שקדם נישאו על
הנשואים העצמיים והנה נשאו על המקרים העצמותיים והם
אשר ילקחו בגדרי הנושא וסוג הנושא הנה העצמות אם כן פעם
יעשהו בכלל כמו שעשאו בראש זה הספר ופעם ביחוד כמו
שעשאו הנה יאמר וקצתם על צד אחר במקרה. ירצה מנשא
שינשא קצתם במקרה על צד אחר. ואמר בו שינשא קצתם על
קצת במקרה המרוחק בזאת החקירה. ואחר שהגיד שהמקרים
בכלל שוה היו הם שוים בעצמותיים שלא ינשא קצתם על קצת
בעצמות לא נשיאות הגדרים על מוגדריהם ולא נשיאות המקרים
על נושאיהם. ואם היה נשיאות המקרים על נושאיהם ממנו מה
שהוא עצמותי במין מה וממנו מה שהוא מקרי ור״ל אמנם בגדרו

[Page 188v]
הנושא וזה שהבלתי עצמותיי יאמר על שלשה עניינים אם על
מה שלא ילקח בגדרו הנושא והוא נשוא על הנושא לא מצד מה
שקרה לנושא דבר אחד וזה בלתי מרוחק בזאת החקירה. ואם
מה שינשא על הנושא מפני מקרה בו. ואם מה שינשא בנושא
עליו והוא הנשיאות אשר על זולת מנהג הטבעי ושני אלה
מרוחקים בזאת החקירה הביא הטענה אשר מצדה לא ינשא
והמקרים על המקרים בעצמותם ירצה הנה בעצמות הנשיאות
אשר על המנהג הטבעי. ואמר וכל אלה ישפט עליהם בשהם
נאמרים על נושא והמקרים אין דבר נושא ירצה ואמנם לא ינשאו
המקרים קצתם על קצת בעצמות מפני שהמקרה הוא אשר נאמר
בגדרו שהוא אשר ינשא על נושא ר״ל בנושא והמקרה איננו דבר
נושא הנה יוליד מזה שהמקרים לא ינשא על המקרה אלה במקרה
ואחר שהגיד שהמקרה איננו נושא הביא הטענה הזאת בזה
ואמר וזה שאנחנו לא נניח אחד מאלה ונשאר תאר מצד שלא
ישוב התואר אל דבר ירצה והראייה על זה שאנחנו לא נניח
דבר מהמקרים נושא ונתארהו בדבר ר״ל שיתואר בו ונשאהו עליו
על צד התואר האמתי מצד שלא ישוב זה התואר אל דבר אחר כמו
שיקרה זה בדבר אשר נתארהו באמת רצוני שהתואר לא ישיג
המתואר מפני דבר אחר אבל ישיג המתואר בעצמותו עוד
אמר אבל אמנם התאר ישוב אל דבר אחר ותאר אחר ישוב
אל דבר אחר ירצה אבל תאר המקרים קצתם אל קצת ונשיאותם
קצתם אל קצת אמנם ישוב התאר בם אל דבר אחר זולת המקרה
והוא הנושא למקרה וזה המקרה גם כן אשר הוא תאר מפני
נושאו הוא תאר ג״כ למקרה אחר מפני נושא זה המקרה ואמנם
רצה בזה שכאשר היה שלא יתוארו קצתם בקצת מפני העצמים
הנושאים להם הנה נשיאות קצתם על קצת הוא במקרה וילך זה
אל בלתי תכלית. עוד אמר ולא יפול התוספת לא ממעל
אל מטה ולא ממטה אל מעל וזה שהדברים אשר המקרים נשואים
עלי הם אמנם הם העניינים אשר הם עצמיים ואלה הנה אינם
בלתי בעלי תכלית והצורות בעצמיים והמקרים ממטה אל מעל

[Page 189r]
הם בעלי תכלית. ירצה שהתישב כל מה שקדמנוהו מן העצמיים
הנשואים קצתם על קצת אחר אשר הם צורות באישים וכן
המקרים אשר בם הנה מן המבואר שאי אפשר התוספת בנשיאות
לא כאשר התחלנו בו ממעל אל מטה בשילך אל בלתי תכלית
ולא כאשר התחלתו התחלנו וממטה אל מעלה וזה שהדברים אשר
ימצאו בם המקריים וינשאו עליהם בעצמות הם בעלי תכלית
והם העצמיים והמקריים אשר נמצאים בהם הם בעל תכלית
גם כן ואמר והצורות בעצמם והמקרים ממטה אל מעלה הם
בעלי תכלית. ירצה והצורות באיש הרמוז אליו והמקרים
הנמצאים בו ממטה אל מעלה קצתם נשוא על קצתם הם בעלי
תכלית עוד אמר הנה יחויב מזה שימצא דבר ינשא עליו מה
שינשא עליו על זה הנשוא נשוא אחר ויפסק התוספת ויעמד
אצל נשוא לא ימצא נשוא על דבר יותר קודם מנושאו ולא יהיה
דבר נשוא יותר קודם ממנו ירצה הנה יחויב בתוספת אל מטה
שיגיע תכלית הענין אל נשוא לא ימצא נושא מוקדם על נושאו נמצא
בו ובתוספת אל מעלה שיכלה אל נשוא שלא ימצא דבר נשוא עליו
עוד שיהיה הוא יותר קודם מזה הדבר ר״ל שינשא זה הנשוא בו.

(קנא) אמר ארסט״ו הנה זה אחד מהאופנים אשר יתבאר בם ענין
ההיקש ההגיוני ואולם הבאור האחר הנה ילך על זה ואם
היה המופת כבר יקדם על הדברים אשר הנשוא בהם חזק הקדימה
והדברים אשר יודעו במופת הנה בלתי אפשר שימצא דרך אל
ידיעתם בצד אחר יותר טוב ממנו ובלתי אפשר שיודעו מזולת
המופת. ואם היה המופת אמנם נודע כאשר נודעו ההקדמות
אשר מהם היה. יהיו ההקדמות בלתי ידועות אצלנו ואין דרך
לנו אל הידיעה בם הנה אנחנו לא נדע ולא הדבר אשר בהם יודע
וגם כן אם היה שכבר תפול הידיעה במופת בקצת העניינים על
האמת לא על דרך השרש המונח הנה מחוייב בהכרח שיפסקו
האמצעיים ויעמדו ואם לא יעמדו ופסקו אבל ימצא להתחלה מה
שהוא ויתר עליון ממנו נשוא עליו הנה יהיה של אי זה דבר שנלקח
יהיה עליו המופת כי היה בלתי אפשר הפסק הדברים אשר אין

[Page 189v]
תכלית להם בשיודע שאריתם במופת וישפע בנו הענין אל
שלא נדעהו במופת כי אין דרך אל שיפול הידיעה בם בצד הוא
שיהיה יותר טוב אלא במופת הנה לא תפול הידיעה במופת ולא
דבר אחר האלהים אלא אם יהיה בצד השרש המונח הנה כבר
מבואר על דרך ההגיון מן הדברים אשר יראה הצדק בהם מה
שאמרנוהו.

הפירוש אמר הנה זה האופנים אחד אשר יתבאר בם
עניין ההקש ההגיוני אשר נראה ממנו שירצה
בהקש ההגיוני חמופת אשר הוא מהקדמות צודקות בלתי מיוחסות
וירצה שזה הוא אחד מהשני באורים כי אשר היה בבאורנו
שההגיוני שהתבאר בו שיגיעו לתכלית הנשואים במופת ההגיוני
והאמתי וזה שהבאור ההגיוני יאמר על ההקש הצודק אשר יהיה
מעניינים כוללים בלתי עצמותיים והוא אשר רצה בהגיוני בזה
המקום. וכבר יאמר הקש הגיוני כאשר היו הקדמותיו נלקחות
ממלאכת ההגיון וזה שמלאכת ההגיון יעשה שני מעשים כמו
שנאמר בזולת זה שמקום האחד מהם שיהיה ר שהוא כלי והוא
המעשה המיוחד. והאחר מצד חכמה מן החכמות ר״ל שתעשה
שתשתמש בחכמה אחרת מה שהתבאר בה ואחר שהיה זה הבאור
אשר עשאו הנה כולל להקש הגיוני ולמופת והוא צודק גם כן היה
היות הגיוני ולזה אפשר שיובן מאמרו הנה זה אחד מהאופנים אשר
יתבאר בהם עננין ההקש ההגיוני המופת אשר נוגע בזה הענין
עשה עשיתו בזה הבאור בהקש הגיוני וירצה בדבר אשר כבר
התבאר על צד ההגיון אותם הדרושים המשותפים למופת ההגיוני
והאמתי רצוני שאי אפשר שיתבאר דבר באמצעיים אין תכלית
ולא ימצא בזה האחד בעינו נשואים אין תכלית להם ולא.
נושאים אין תכלית להם. עוד אמר ואולם הבאור האחר הנה
ילך על זה ירצה בבאור האחר באור אחר על צד ההגיון גם כן
רצוני בהקדמות הגיוניות זולת הבאור אשר באר בו שאי אפשר
שימצאו אמצעיים אין תכלית להם בין שני קצוות מונחים מה
שזה הבאור אשר יעשנו הנה הוא על זה הענין מן העניינים השלשה

[Page 190r]
אשר קדמו לא על הענין אשר קדם זה המאמר והוא באור היות
הנשואים בעלי תכלית במופתים וכן הנושאים ואחר שיעד
בזכרון זה הבאור התחיל בו ואמר ואם היה המופת עומד בם
יקדם על הדברים אשר הנשוא בהם חזק הקדימה ירצה שכאשר
היה המופת מדרכו שיהיה על הדברים אשר הגבולים האמצעיים
בם מוקדמים על הקצה הגדול בידיעה והסבה רצוני שהם סבות
לקצה הגדול. עוד אמר והדברים אשר יודעו במופת עד אמר
מזולת המופת הנה המשיך זה המאמר במאמר הראשון ושם
מקובץ מאלה המאמרים במדרגת הקודם כאלו היה אומר וכאשר
היו הדברים אשר יודעו במופת הנה המופת אין דרך אל שהגיע
ידיעתו בזולת מופת לא בידיעה שוה למופת ולא דבר יותר טוב
מהמופת והיה המופת אמנם יודע כאשר יודעו ההקדמות
אשר מהם נבנה המופת אשר הם יותר קודמות מן הידיעה
המגעת מן המופת הנה אבואר שכאשר לא יהיה לנו דרך אל
ידיעת ההקדמות לא יהיה לו לנו דרך אל המופת מה הוא
אשר הורה עליו במאמר ואם היה המופת עד אמרו ולא הדבר
אשר בהם יודעי ירצה הדרוש.

ואחר שהגיד שאם היו האמצעיים
אין תכלית להם שיחוייב מזה שלא יהיה לנו ידיעה מפני שהאמצעיים
כאשר היו אין תכלית להם היו הקדמות המופת אין תכלית להם
ומה שאין תכלית לו הנה איננו ידוע במופת לקח לישב זה הענין
ואמר וגם כן במופת אם היה שכבר תפול הידיעה במופת
בקצת העניינים על האמת ולא על דרך השרש המונח הנה יחוייב מן
ההכרח שיפסקו האמצעיים ויעמדו. ירצה וכאשר היה מן הידוע
בעצמו שכבר תפול לנו הידיעה במופת בקצת העניינים מזולת
שננים בהקדמות המופת הקדמה בלתי ידועה העצמה רצוני שיגיעו
אליה מחכמה אחרת אבל כבר תפול לנו הידיעה ברב מן הדברים
בהקדמותיהם ידיעות בעצמם הנה כבר יחויב בכמה זה המופת שיהיו
האמצעיים בעלי תכלית ר״ל כאשר התחיל מן הקצה הגדול יכלה
הנשיאות אל הקצה הקטן וכאשר התחיל בם מן הקטן סכלה אל
הגדול והוא אשר רצה באמרו הנה מחוייב בהכרח שיפסקו האמצעיים

[Page 190v]
ויעמדו ר״ל שיעמדו בנשיאות קצתם על קצת ולא ילך הנשיאות
אל בלתי תכלית עוד לקח לבאר שהם יפסקו על צד החלוף.
ואמר ואם לא יפסקו ויעמדו אבל ימצא להתחלה מה שהוא יותר
עליון נשוא עליו הנה יהיה של אי זה דבר שנלקח יהיה עליו מופת
ירצה אבל אם לא יגיעו לתכלית האמצעיים והיה נמצא לכל
הקדמה נמצאת הקדמה יותר עליונה ממנה ר״ל מקפת בה ויותר
כוללת מצד נושאה ר״ל שיהיה נושאה יותר כולל מנושא ההקדמה
הנלקחת עד יהיה נשוא ההקדמה אמנם ינשא על נושאה מפני
נשיאות הטבע אשר הוא יותר כולל מנושאה עליו הנה תהיה
כל הקדמה התבאר בגבול האמצעי דמיון זה אשר היה אמרנו
שכל אדם מרגיש וימצא לאדם טבע מצד מה ויתר כולל ממנו
ויותר עליון עד שינשא על האדם וינשא המרגיש עליו והוא החי
והנה המרגיש אמנם יתבאר בטבע לאדם מפני החי וכן אם היה
הענין כמו במדבר עם האדם ילך זה המנהג ואם היה זה כן בכל
הקדמה הנה איזו הקדמה נלקחת יעמוד עליה מופת. עוד אמר
כי היה בלתי אפשר הפסק הדברים אשר אין תכלית להם בשיודיע
שאירתם במופת משפיע בנו העניין אל שלא נדעהו במופת.
ירצה כי היה בלתי אפשר שנדע הקדמה מן ההקדמות אלא כאשר
נדע לפניה הקדמות אין תכלית להם במופתים אין תכלית להם
לפי שמה שאין תכלית לו דרך מדרכו שלא יפסק ויכלה ממנו
הנה מבואר שישפיע זה המאמר ר״ל יחוייב ממנו הפך מה
שהניח והוא מה שלא יודע דבר מן הדברים במופת וירצה
בדברים אשר אין תכלית להם ההקדמות וירצה בהפסק שידעם
במופת וכן בארהו בשאמר יודע שאריתם במופת וכאלו אמר
כי אי אפשר שיפסקו הקדמות אין תכלית להם כי נבוא אל
ידיעתם במופת וזה במדרגת מה ר״ל בשנדעם במופת הנה
תשפיע בנו זאת החכמה ר״ל יחוייב ממנה שלא יודע הקדמה
אחת במופת וזה במדרגת מה באל ואמר אומר לא יגיע לך זה
הדרהם עד יגיע לך לפניו דרחמים אין תכלית להם עוד אמר כי
אין דרך אל שיודע הידיעה בצד יותר טוב מן המופת כי לא תפול

[Page 191r]
הידיעה במופת ולא לדבר אחר האלהים אלא אם יהיה בצד
השרש המונח ירצה שהיה מן הידוע בעצמו שמו שאי אפשר
שיודע הדבר בידיעה יותר טובה מכל ידיעה אלא במופת והיה
כבר הנחנו זאת ה?נחה רצוני שכל דבר יצטרך אל המופת הנה
לאתגיע לנו הידיעה במופת לדבר מן הדברים כלל האלהים
אלא אם יהיה המופת אשר על דרך המערכה רצוני אשר יקבל
מציאות ההקדמות הנושאות בו בעלי מלאכה מבעלי מלאכה אחרת
ואמנם רצה שמניח זה המאמר יחייבהו שלא תהיו אצלו ידיעת
הדברים אלה מה שאצל המופת על דרך המערכה על הדבר בידיעת
אותו הדבר אשר נערך על מופתי.

(קנב) אמר ארסט״ו והנה כבר מבואר התבאר על דרך ההגיון
מן הדברים אשר במראיהם בהוראתם צדק מה
שאמרנוהו ואולם ההיקש המופתי אשר זאת ההקירה מכוונת
כמותה הנה כבר יתבאר על מינים רבים שהתחלותיו יעמדו אצל
התוספת בם מכל שני הקצוות וזה שהמופת אמנם הוא מן
העניינים העצמותיים הנה והעניינים העצמותיים הם על שני מינים
אחד מהשני מינים הנשואים אשר מהם יבנה טבע הנושאים והם
נלקחים בגדריהם. והמין האחר הנשואים הנלקחים נושאיהם
בגדריהם במדרגת הנפרד הנשוא על המספר כי המספר נלקח בגדרו
ובמדרגת הרבוי והנחלק הנשואים עליו כי הם נלקחים בגדרו מין
ואין אחד ממיני משני אלה הסוגים אפשר הוספתו בלי תכלית
בנפרד למספר וזה שאם נמצא לנפרד דבר אחר שהנפרד ילקח
בגדרו ואם היה בלתי אפשר שימצאו לדמיון אלה בדבר אחד בלא
תכלית הנה אי אפשר שיתוסף אל מעלה ג״כ בלתי תכלית ואם
ואלה כלם בכללם יחוייב מן ההכרח שיהיה נמצא לראשון והראשון
נמצא להם הוא הנה אשר ימצא להם הוא אשר שהם יתהפנו שהם
יתוספו אל מעלה וילך אל מה שאין לה לו תכלית.

הפירוש אחר שבאר באור יכלול ההקש ההגיוני והמופתי
שאי אפשר שימצאו נשואים מין אין תכלית להם
הולכים אל מעלה ולא נושאים אין תכלית להם הולכים אל מטה

[Page 191v]
ירצה שיבאר לבאר זה בבאור מיוחד בהקש המופתי. ואמר
הנה כבר מבואר התבאר על דרך ההגיון ירצה בהדיון ההקדמות
הכוללות אשר יתבאר בהם שני אלה העניינים במה שקדם ואחר
שהיה הבאור הזה באור בלתי מיוחד במופת היתה כוונתו בזה
המאמר שיביא הבאור המיוחד במופת ואמר ואולם ההקש
המופתי אשר זאת החקירה מכוונת אמר כמותה הנה כבר
יתבאר על מינים רבים שהתחלותיו יעמדו על התוספת בם
מכל השתי קצוות ירצה ואולם ההיקש המופתי אשר כוונתינו
החקירה ממנו בזה הספר הנה כבר יתבאר בדרכים רבים
שהתחולותיו רצוני הקדמותיו יעמדו אצל התוספת בם מכל
השתי קצוות רצוני מצד הנשוא וחנושא. עוד התחיל בבאור
העצמותי המיוחד אשר יערכו יעדו ואמר וזה שהמופת אמנם
הוא מן העניינים העצמותיים עד אמר כי הם נלקחים בגדרו.
ירצה ומופת זה שהמופת אמנם יחובר לפי מה שהתבאר קודם
מן ההקדמות העצמותיות וכבר התבאר שהעצמותיות שני מינים.
מין שהנשואים בם אם גדרים לנושאים אשר ינשאו עליהם ואם חלק
גדרים רצוני אם סוגים ואם הבדלים. והמין השני ההקדמות
אשר ילקחו סוגי הנשואים בם או הנושאים עצמם בגדרי הנשואים
במדרגת לקיחת המספר בגדר הסוג והנפרד ובמדרגת לקיחתו
בגדר הרב והמעט ובמדרגתו לקיחתו בגדר המתחלק וזה שהחלוק
סגולה מסגולות המספר. ואחר שחלק הנשואים העצמיים אל שני
אלה החלוקות אמר ואין אחד משני אלה הסוגים אפשר הוספתו
ללא תכלית ירצה ואין באחד משני אלה הסוגים מההקדמות אפשר
שימצא בם דברים ינשא קצתם על קצת אל בלתי תכלית. עוד
התחיל בבאור זה מן הנשואים אשר ילקחו הנושאים בגדריהם
ואמר בנפרד למספר ירצה וזה שאי אפשר שימצא זה הענין
בנשואים אשר ילקחו הנושאים בגדריהם בנפרד הנלקח בגדרו
המספר עוד התחיל בבאור זה ואמר וזה שאם נמצא לנפרד דבר
אחר שהנפרד נמצא בגדרו הנה המספר יהיה נמצא בגדרו ירצה
ומבואר שאם נמצא לדמיון אלה המקרים העצמותיים מקרים

[Page 192r]
עצמותיים נלקחו הם בגדריהם על דמיון מה שילקחו בגדריהם
ג״כ נושאיהם כמו שימצא לנער לנפרד הדבר ילך ממנו מדרגתה
הנפרד מן המספר הנה המספר ג״כ יהיה נלקח בגדר הנלקחים בגדרו
עוד אמר ואם היה בלתי אפשר שימצאו לדמיוני אלה בדבר
אחד בלי תכלית הנה אי אפשר שיתוסף אל מעלה ג״כ בלי תכלית
ירצה וכאשר נראה שהסוג הראשון והוא הנלקח הראשון בגדרי
דמיוני אלה המקרים היו מה שהיו רצוני אשר ינשא קצתם על
קצתם נשיאות עצמותי. הנה נראה שאם חבר מהם נשואים
אין תכלית להם שיהיו דברים אין תכלית להם נמצאים בדבר
אחד והוא הסוג הראשון או לדבר אחד נלקח בגדרו דברים אין
תכלית להם ואם היה זה בלתי אפשר הנה אי אפשר שימצאו נשואים
עצמותיים אפשר התוספת בם אל מעלה בזולת תכלית. וגם כן
הנה דמיוני אלה הנשואים הם מיוחדים מהנושואים אשר ילקחו
בגדריהם אבל הנושאים יחלקו בם ובמקבילים על צד מה שיחלק
הסוג בהבדלים המקבילים ואם נמצאו דמיוני אלה המקרים בלא
תכלית אפשר שימצאו סוגים יחלקו בהבדלם מקבילים אל בלתי
תכלית מבלתי שתגיע החלוקה אל מינים אחרונים וזה נראה השקר
בעצמו אבל זה השקר אמנם יחויב במין מן המקרים אשר ילקחו
סוגי נושאיהם בגדריהם ואולם אשר ילקחו בגדריהם הנושאים
הנה יחויב בם השקר הקודם כי הוא כולל לכל שניהם ולכן כון בו
ארסט״ו ואם היה תמאטיוס נמצאהו יפרש בזה המקום לפי
הפי׳ השני אשר פרשנוהו רצוני מציאות חלוקות בלתי בעלי תכלית.

ואמר ואלה כלם בכללם יחויב מן ההכרח שיהיו נמצאים לראשון
ירצה שכל המקרים העצמותיים אשר ינשאו קצתם על קצת יחוייב
שיהיו בכללם נמצאים בסוג הראשון הנלקח בגדר הראשון שקרה
מהם ואמר הנה ימצא אשר להם הוא שהם יתהפכו לא שהם
נוספו אל מעלה מלן וילך אל מה שאין לו תכלית ירצה בזה מה
שיהיה מן המקרים ילקח בגדרו הנושא עצמו לא סוג הנושא וזה
שאשר ילקח בגדרים סוג הנושא הם יותר כוללים מן הנושא אשר
ינשאו עליו. או יאמר שכל מקרה שינשא על הדבר במה הוא הנה

[Page 192v]
הנה מחוייב שיהיה מיוחד ואחר שיתכה ארסט״ו בנשיאות
העצמותי המופתי שיהיה נשוא על הדבר במה הוא זה הדבר
הנה כבר יראה שהוא יתנה במקרים העצמותיים שיהיו מיוחדים
כמו שהתכה והבגדרים ולכן הוציא המאמר הנה מוצא כולל
ואמר הנה אשר ימצא להם הוא שהם יתהפכו לא שהם נוספו
מעלה ירצה שאשר ימצה להם מלא תכלית בנשיאות הנה הוא
מה שהיה על דרך הסבוב לה מה שהיא על דרך היושר ויעיד
למה שאמרנוהו שארסט״ו אמנם יבחן במופתים המקרים
המיוחדים אמר והמין האחר הנשואים נלקחים נושאיהם
בגדריהם ולא יאמר או סוגי נושאיהם ואם היה כבר יחשב ששם
הנושא עשאו הנה תמורה מן הסוג הנה משלו יעיד על זה.

(קנג) אמר ארסט״ו וג״כ אין הנשואים הנלקחים בגדרי
הנושאים ילכו אל מה שאין תכלית לו כי לא
היה הענין על זה אחר שהיה אל הגדר דרך וכאשר היו הנשואים
כלם אשר במופתים הם הנשואים העצמותיים ואלה אינם
בבלתי תכלית וכבר יפסקו ויעמוד התוספת אל מעלה הנה
התוספת אם כן אל מטה כבר יפסק. וכאשר היה זה כן והיו
הדברים אשר הם נכללים בין שני גבולים הם תמיד בעלי תכלית
הנה מחויב מזה שיהיה למופת התחלות ולא יהיה המופת על כל דבר
וזהו מה שקדמנו והקצו וחקרנו מאנשים שהם יקבלו המאמר
בו. וזה שאם היה נמצאות התחלות בלתי בעלי מופת הנה לא
יהיה כל דבר בעל מופת כפי מה שאמרוהו אנשים ויבוטל גם־
כן התוספת אל מה שאין לו תכלית כי מציאות אחד משני אלה
אי זה מהם הזדמן איננו יותר ממה שיתחייב הקדמות המופת
כולם בעלות אמצעיים ושאין בהקדמות המופת הקדמה בלתי
בעלת אמצעי וזה בשיהיה בין כל שני גבולים גבול אמצעי לא
איך הזדמן אבל בשיהיה לשני גבולים שתוף לא לאחד מהם לבד
ובבאור אשר כבר עבד מכריח בשלו היה התוספת אל מה
שאין תכלית אפשר כבר היה אפשר שימצאו בין כל שני גבולים
אמצעיים אין תכלית להם אבל זה בלתי אפשר כי היה התוספת

[Page 193r]
מכל שני קצוות יעמוד ויפסק הנה כבר התבאר בכל השני
הקשים ביאורים ההגיוני והמופתי אם ההגיוני הנה נשלם ואם
המופתי הנה עתה שהתחלותם יעמדו ויפסקו.

הפירוש אחר שבאר המין מן הנשואים אשר ילקחו
הנושאים בגדריהם שיחויב שיגיעו לתכלית
בהכרח הנשיאות ירצה לבאר זה גם כן במין השני מן הנשואי׳
העצמותיים רצוני אשר הם גדרים או חלקי גדרים. ואמר
וגם כן אין הנשואים הנלקחים בגדרי הנושאים ילכו אל מה
שאין לו תכלית כי לא היה הענין על זה אחר שהיה אל הגדר
מדרך ירצה שלו היו הנשואים אשהם גדרים לנושאים או
חלקי גדרים בלתי בעלי תכלית לא יהיה דרך אל שימצא גדר לדבר
מהדברים לפי שהגדר הוא אשר יכלול הטבע והטבעים אשר מהם
יבכה עצמות הדבר הנה לו היו אלו הטבעים בלתי בעלי תכלית
אי אפשר שימצא כולל לטבע הגבולים ואחר שהתבאר המנע
מציאות נשואים בלתי בעלי תכלית בטבע העצמותי אמר
וכאשר היו הנשואים כולם אשר במופתים הם הנשואים העצמותיי׳
ואלה אינם בזולת תכלית וכבר יפסק ויעמד התוספת אל
מעלה הנה התוספת אל מטה אם כן כבר יפסק. ירצה וכאשר
היו נשואי המופתים העצמותיים שני מינים והיה כבר התבאר
בכל אחיו משני אלה המינים שאי אפשר בם נשואים בזולת
תכלית הנה כבר יפסק התוספת בהליכה אל מעלה רצוני שינשא
דבר אל דבר אל בלתי תכלית וכאשר נכרת התוספת אל מעלה
חויב בהכרח לאותם הטענות שיפסק התוספת אל מטה
רצוני בשימצא לנושא נושא וזה בלתי תכלית.

עוד אמר
וכאשר היה זה כן והיו הדברים אשר הם נכללים בין שני אלה גבולים
הם תמיד בעלי תכלית הנה מחוייב מזה שיהיה למופת התחלות
ולא יהיה המופת על כל דבר ירצה וכאשר התבאר שהנשיאות
יגיע אל שני קצוות מוגבלים הנה מבואר שאי אפשר שימצאו
בין שני קצוות מוגבלים אמצעיים אין תכלית להם וכאשר היה
זה כן חויב שיהיה כל מופת מגיע אל התקלות ראשונות לא יצטרכו

[Page 193v]
אל מופת ואמנם אמר זה לפי שכבר הניח שמה שבין שתי
הקצוות הבעלי תכלית יחויב שיהיה בהכרח בעלי תכלית וכאשר
היה זה כן הנה כבר מחויב שלא יצטרך כל דבר אל שיעמד עליו
מופת. עוד אמר וזה הוא מה שקדמנו וחקרנו מאנשים שהם
יקבלו המאמר בו וזה שאם היה כבר ימצאו התחלות בלתי
בעלות מופת הנה לא יהיה כל דבר בעל מופת כפי מה שאמרוהו
אשים. ירצה מה וזה אשר יתבאר בטולו משלח יעמוד על כל
דבר מופת הוא מה שקדמנוהו וחקרנוהו מאנשים מן הקודמים
שהם יאמרו בו והוא בטל מפני מה שאמרנוהו ומן מה שיראה
שאם היו הנה הקדמות בלתי מבוארות במופת אבל ידועות
בעצמם והם התחלות המופת בטבע הנה אין כל דבר יעמוד
עליו המופת ואי אפשר שינשא דבר אל דבר אל בלתי תכלית
עוד אמר כי מציאות אחד משני אלה אי זה מהם הזדמן הנה
איננו יותר ממה שיחייב הקדמות המופת כלם בעלת אמצעיים
ושאין בהקדמות המופת הקדמה בלתי בעלות אמצעי ירצה
במה שאחשוב באחד מהשני עניינים הניחת המניח שהנשיאות
נוסף אל בלתי תכלית במופתים והשני הנחת המניח שהמופת
יעמוד על כל דבר וזה שכל אחת משתי אלה ההכחות יחויב
ממנה מה שאין ביותר ממה שיחויב מחברתה. שיהיו
האמצעיים במופתים הולכים אל בלתי תכלית ושלו ימצאו
הקדמות בלתי בעלות אמצעיים. ואמר וזה כשיהיה בין כל
שני גבולים גבול אמצע לא איך הזדמן אבל כשיהיה לשני גבולים
שתוף לא לאחד מהם לבד ירצה וזאת ההנחה רצוני ממאמר
האומר שאי אפשר שימצאו הקדמות בלתי בעלות אמצעיים
או שהנשיאות ילך אל בלתי תכלית הנה מחויג שיהיו בין כל שני
גבולים נלקחים בהקש גבול אמצעי ובין זה הגבול הנלקח אחד
השני בין גבולים גבול אחר וילך הענין אל בלתי תכלית אבל איננו
איך מה שיקרה שילקח הגבול האמצעי יקרה הקש איך לו שיהיה
משותף לא לבד אבל שניהם ואמנם התנאי בו היותו משותף
לכל שני הקצוות שימצאו לפי שבזה יתבאר מציאות אחד

[Page 194r]
השתי גבולים לאחר. עוד אמר ובבאור אשר כבר עבר
כבר מכריח בשהוא לו בשלו היה התוספת אל מה שאין לו
תכלית אפשר היה כבר אפשר בין כל שני גבולים אמצעיים
אין תכלית להם ירצה וזה החיוב אשר אמר מבואר בעצמו
וזה שאפשר יניח שהתוספת בנשיאות אל מעלה ואל מטה אפשר
אל בלתי תכלית הנה הוא יניח שאפשר שימצא בין כל שני
גבולים אמצעיים אין תכלית להם וזה שאשר יקח בין אחד מהשני
גבולים גבול אמצעי ובין זה הגבול האמצעי הנלקח אחד ובין
השני גבולים גבול אמצעי אחר וילך זה אל בלתי תכלית הנה הוא
יניח בהכרח תוספת בנשיאות על גבול אחד אל בלתי תכלית
ואחר שהיה זה החיוב מתהפך וזה שאם היה בין כל שני
גבולים גבול אמצעי שיהיה התוספת אל מה שאין תכלית לו
בנשיאות אפשר אמר עוד אבל זה בלתי אפשר כי היה
התוספת מכל שני קצוות יעמוד ויפסק ירצה שאם היה
התוספת בנשיאות לא ילך אל בלתי תכלית הנה אי אפשר
שימצאו בין שני גבולים אמצעיים אין תכלית להם. עוד
אמר הנה כבר התבאר בכל השני באורים ההגיוני והמיפתי אם
ההגיוני הנה נשלם ואם המופתי הנה עתה שהתחלותיהם יעמדו
ויפסקו. ירצה שהנה כבר התבאר מכל השני באורים אשר
הביאונום. רצוני הבאור ההגיוני אשר הביאונוהו קודם והוא
הבאור אשר יכלול ההקש ההגיוני והמופתים והבאור המופתים
אשר ייחד ההקש ההקש המופתי אשר הביאונוהו עתה
שהתחלות המופת יכלו אל התחלות ידועות בעצמם רצוני
בלתי ידועות בגבול אמצעי.

(קנד) אמר ארסט״ו וכאשר התבארו אלה הדברים הנה יראה
שכאשר היה דבר אחד בעינו נמצא לשני דברים
במדרגת א׳ לג׳ ולד׳ ולא יהיה אחד מהם נשוא אל האחר אם
על השלוח ואם שלא יהיה אחד משניהם על כל האחר הנה זה לא
יהיה מצאותן להם לדבר כולל תמיד. דמיון זה זויותה המשלש
השוות לשתי נצבות הנמצא לשוה השוקיים והמתחלף הצלעות

[Page 194v]
דבר יכללם וזה שזה הענין נמצא להם במה שהם משולשים
לא במה כל אחד מהם וזה איננו תמידי על זה הענין ויהיה
ב׳ הוא הדבר אשר ימצא באמצעיתו א׳ לג׳ ולד׳ ולב׳. גם כן
הנה תהיה נמצאת לשניהם דבר כולל וזה הדבר לדבר אחר
הנה יפול בין כל שני גבולים בבלתי תכלית אבל זה בלתי אפשר
הנה על מנהג הדרכים לא יחויב כאשר היה דבר אחד נמצא
לדברים רבים שיהיה נמצא להם באמצעות דבר אחר אבל
כבר ימצאו ג״כ ההקדמות בלתי בעלות אמצעיים וגבולי
ההקדמות הבלתי בעלות האמצעי יחוייב מן ההכרח שיהיו
עצמותיים ובלתי מקיפים לטבע אשר הם בו שוה היו
ההקדמות שוללות כוללות או מיוחדות מפני שהקדמות המופת
אי אפשר העתקתם מטבע אל אחר.

הפירוש אחר שבאר שאי אפשר שילך הנשיאות אל
בלתי תכלית ירצה שיודיע להודיע שזה
יחוייב בכל שני נושאים ינשא עליהם דבר אחד באמצעות
נשוא כולל משתתף להם רצוני שיגיע לתכלית זה הממוצע הכולל
המשתתף וזה שכאשר היו אלה השני נושאים לא ינשא אחד
משניהם על האחר אם בשלוח ואם בשינשא אחד מהם על
האחד בנשיאות חלקי לא כולל לבד משותף לשניהם ואין שם
דבר בזה התואר ואם היה שינשא אחד מהם על השני הנה
מבואר שאמנם יתבאר למיוחד באמצעות היותר כולל דמיון
זה בנשיאות הדבר האחד בעינו על שני דברים שהם בסדר
אחד מן הסוג אשר יכנסו תחתיו כמו נשיאות הזויות השוות
לשתי נצבות על המשולש המתחלף הצלעות ועל המשלש השוי
השוקיים כי שווי הזויוית לשתי נצבות אמנם ינשא על השני
משולשים באמצעי היותם משלשים וזה שהאמצעי אשר הוא
המשלש חויב בו בהברח שינשא על שניהם מזולת אמצעי
ושיכלה אל דבר כולל בלא אמצעי ואם לאו ילכו האמצעיים
אל בלתי תכלית וכאשר היה הענין כן הנה מחוייב שיכלה
הענין בהתכת ההקשים המורכבים אל הקדמות בלתי בעלות

[Page 195r]
אמצעי. וכן ירמוז הענין ג״כ כאשר היה הגבול הדרוש
אמנם ינשא על אחד משניהם באמצעות השני רצוני
שיחויב שיכלה הנשיאות בזה אל הקדמה בלתי בעלת
אמצעי וכבר יסופק בזה אשר אמר מן שכאשר היו שני
דברים ינשאו משני דברים במדרגה אחת אמנם ינשאו עליו
בטבע מפני טבע משתתף להם מפני כמו נשיאות הסוג
על המינים אשר יחלק עליהם ראשונה אבל אם הנחנו זה לא
יהיה נשיאות הסוגים על נושאיהם במה הם וארסט״ו יתנה
בנשיאות העצמותי שיהיה במה הוא ואמר שנשיאות הסוג
על מניו החולקים הוא בהכרח באמצעי והוא בטבע שם
הנמצא והוא ההבדל השוה לזה הסוג ואמנם היה זה מחויב
בכל נשיאות לפי שהעלות הקרובות השוות לעלוליהם אין
ביניהם ובין עלוליהם אמצעי והם מיוחדות בהכרח בעלוליהם
וכאשר לא יעמוד אצל האדם המופת בזאת העלה הנה לא
יחוייב שידע אחר זה הדבר במה הוא ולא אפשר לו שידעהו
אם היה מלאכותיי ולא שתהיה ידיעתו מסכמת למעשה
הטבע והוא התנאי אשר יתנה במופתים ויראה שאיננו ואמר
וכאשר התבארו אלה הדברים הנה יראה שכאשר היה דבר
אחד בעינו נמצא לשני דברים במדרגת א׳ לג׳ ולד׳ ירצה
וכאשר התבאר שאי אפשר שילך הנשיאות אל בלתי תכלית
הנה יראה שכאשר היה דבר אחד נמצא על שני דברים או ינשא
על שני דברים במדרגת מה שימצא א׳ לג׳ ולד׳.

ואמר ולא
יהיה אחד מהם נשוא על האחר אם על השלוח. ואם שלא
יהיה אחד מהם על כל האחר ירצה ומתנאי שני אלה שלא
יהיה אחד מהם נשוא על האחר אם בשלום ואם בכל הנה דמיון
מה שינשא על שני דברים ולא ינשא אחד מהם על השני בשלוח
נשיאות שווי הזויות לשתי נצבות על המתחלף הצלעות
ולשוה להם כי לא ינשא המתחלף הצלעות על השוה הצלעות
והשוה להם ולא נשיאות כולל ולא חלקי ודמיון מה שלא ינשא נשיאות
כולל אחד מהם על השני רצוני בין השני הדברים אשר ינשא

[Page 195v]
עליהם דבר אחד בעינו הנה כמו נשאנו החי על המדבר
והמת כי לא ינשא המת על כל המדבר אבל לקצתו רצוני
שלא יצדק כל מת מדבר ואמנם אשר יצדק קצת המת מדבר
ואחר שהניח נשוא אחד משני עניינים נושאים בזה התואר
אמר הנה זה יהיה מציאותו להם לדבר כולל ירצה הנה מחויב
שיהיה כמו זה הנשוא כאשר נשא על כמו אלה השני דברים או
נמצא להם אמנם נשא להם מצד דבר כולל ולא ילך זה אל בלתי
תכלית ר״ל שימצא זה הכולל מפני דבר כולל זולתו ולא ילך זה אל
בלתי תכלית. עוד הביא דמיון הנשוא אשר ימצא לשני דברים
מפני דבר כולל נמצא לשניהם. ואמר כמו זויות המשלש השוות
לשתי נצבות הנמצא לשוה השוקיים ולמתחלף הצלעות דבר
יכללם. ירצה כמו מציאות הזויות השוות לשתי נצבות למשלש
שוה השוקיים והמתחלף הצלעות כי זה אמנם ימצא לשניהם
מפני דבר יכללם והוא היותם משלש. עוד הביא הטענה
על זה ואמר וזה שזה הענין נמצא לשניהם במה הם משלשים
לא במה כל אחד מהם ירצה וזה שהוות הזויות שוות לשתי
נצבות הוא נמצא למשלשים לא במה זה מתחלף הצלעות ושוה
השוקיים אבל במה כל אחד מהם משלש. עוד אמר וזה אין
איננו הוא תמידי על זה הענין ירצה שיהיה המשולש נשוא
על שניהם מפני טבע כולל להם אחר זולת המשולש ואותו
הטבע מפני טבע כולל גם כן וילך זה תמיד אל זולת תכלית
אבל כבר יכלה העניין אל טבע ינשא עליהם לא מפני טבע אחר
ואותו הטבע הוא נמצא לשניהם מזולת אמצעי בהכרח ואין
ראוי שיובן מזה שהנשיאות אשר בלא אמצעי אשר התנה
במופתים הוא ממין אלה הנשואים ואמנם רצה שיבאר שהוא
מחויב בהכרח שימצא נשיאות זולת בעלת אמצעי וכאלו לא
ישים לב בזה המקום אם יהיה נשוא עליו מדרך מה הוא או
איננו כן ואחר שזכר זה לקח להמשיל זה באותיות לפי מנהגו
ואמר ויהיה ב׳ הוא הדבר אשר ימצא באמצעותו א׳ לג׳ ולד׳ וב׳
גם כן תהיה נמצאת לשניהם דבר כולל וזה הדבר לדבר אחר

[Page 196r]
ויפול הנה בין כל שני גבולים גדולים בזולת תכלית
ירצה דמיון זה שיושם אות הנשוא מה שעליו א׳ והנושאים
אשר ינשא עליהם זה הדרוש מה שעליו אות ג׳ וד׳ ויושם
האמצעי הכולל אשר יתבאר בו מציאות א׳ אשר הוא לנשוא
לנושאים אשר הם ג׳ וד׳ מה שעליו אות ב׳ ונניח אות ב׳
ג״כ אמנם תמצא לג׳ וד׳ שאמצעי אחד כולל וזה האחד
באחר הנה הליכה זה אל בלתי תכלית יחייב הימצאו בין שני
גבולים והם א׳ וג׳ או ד׳ גבולים בזולת תכלית וכבר התבאר
שזה בלתי אפשר עוד אמר הנה על מנהג הדרכים לא יחוייב
כאשר היה דבר אחד נמצא לדברים רבים שיהיה נמצא להם
באמצעות דבר אחר אבל כבר ימצאו הקדמות בלתי בעלות
אמצעי ירצה ועל זה אשר התבאר איננו מחויב כאשר היה
דבר אחר נמצא בדברים רבים שהיה נמצא להם באמצעות
אחר לפי שהוא לו היה זה כן ימצא בין שני גבולים אמצעיים
אין תכלית להם וכאשר נמנע זה חויב שיהיו הקדמות בלתי
בעלות אמצעיים בהכרח ואחר שהודיע שהנשיאות יגיע
בהכרח בכמו אלה הנשואים אל הקדמׄות בלתי בעלות אמצעיים
והיו ההקדמות אשר יגיע הנשיאות בם אל בלתי אמצעי
בדמיוני אלה הנושאים אינם נשואים על הנושא מדרך מה
הוא כי היה הנשוא יותר כולל ממנו וכבר לקח בהקדמות המופתים
שהם נשואים במה הוא ומזולת אמצעי הודיע זה הענין שלא יחשב
חושב שההקדמות בעלות האמצעי אשר הם התחלות המופת
הם בזה התואר ואמר וגבולי ההקדמות הבלתי בעלות אמצעי
יחוייב מן ההכרח שיהיו עצמותיות ובלתי מקיפים לטבא אשר הם
בו ירצה בעצמותיות שיהיו נשואות במה הוא. וירצה בהיותם
בלתי מקיפים לטבע אשר הם בו שלא יהיו יותר כוללות מן הסוג אשר
תעיין בו המלאכה ואמר שוה היו ההקדמות כוללות או מיוחדות
ירצה ושוה היו ההקדמות מאשר יחשב שהם כוללת כמו
שהשוים לדבר אחד הם שוים או מיוחדות כמו אשר נפל עליהם
ההזדמנות שהם לא תעשם מלאכה אחת ואמנם רצה שיודיע

[Page 196v]
אותם הכוללות כחם כח המיוחדות. אחר הביא הטענה
אשר מפניה חויב שיהיו הקדמות המופת לא יקיפו הסוג אל
מה שעליו ר״ל לא יעברוהו. ואמר מפני שהקדמות המופת
אי אפשר העתקתם מטבע אל אחד ירצה ממלאכה אל
מלאכה ולא שהבלתי אפשרות ההעתקה הוא הסבה להיות
בהקדמות מחיוב שיהיו מיוחדות בסוג אשר תעיין בו
המלאכה אבל היותם מיוחדות הוא הסבה בשאי אפשר שיעתקו
אבל עשה המתאחר הנה בבאור הקודם ובמה שעבר עשה
הקודם בבאור המתאחר כשבאר שאי אפשר שיעתק המופת
ממלאכה אל מלאכה.

(קנה) אמר ארסט״ו ואולם אם היתה א׳ נמצאת לב׳ באמצעי
הנה באורה יקויים באותו האמצעי ובאורם
ישלם בדמיוני אלה ההתחלות רצוני ההקדמות הבלתי בעלות
אמצעיים וזה שההקדמות הבלתי בעלות אמצעיים ילכו
למופת מהלך היסודות אם כלם או הכוללות מהם ואולם
כאשר לא יהיה בין לגבול ההקדמות אמצעי הנה אותה
ההקדמה לא יהיה עליה מופת אבל תהיה ההתחלה
למופת לבד.

הפירוש אחר שבאר שמפני מציאות אמצעיים אין
תכלית להם ימנע באור אין תכלית להם רצוני
מציאות המופת אין תכלית לגבוליו האמצעיים ירצה שיודיע
להודיע הסכמת המציאות בזה הענין לידיעה האנושית הטבעית.
ואמר ואולם אם היתה א׳ נמצאת לב׳ באמצעי הנה באורה
אמנם יקויים באותו האמצעי ירצה היות המופת בזה
הענין נמשך לענין המציאות הנמצא בעצמו יחויב אם יהיה
במציאות דבר נמצא לדבר אחר באמצעות דבר אחד שלא
יבאר זה הדבר על המנהג הטבעי אלא מפני זה הממוצע
האמצעי וזה אמנם יצדק כאשר יקרה שיהיה הקודם במציאות
הוא הקודם בידיעה אשר הוא תנאי המופת המשולח ולכן ישלם
המאמר הנה ואולם בקצת ההקדמות הנה הקודם בידיעה אצלנו

[Page 197r]
הוא המאוחר במציאות וכאשר היה זה כן הנה לא ימנע שימצא
דבר לדבר יתבאר בממוצע ויהיה מציאות ידיעת זה הדבר
לזה אצלנו מבואר בעצמו מזולת שיצטרך בו הכנסת
ממוצעי אבל אין דמיוני אלה ונשיאותם ראשון ולכן צוה ארסט״ו
בדמיוני אלה שירוחקו במופתים. ודמיון זה שמן הידיע
הראשון אצלנו שהאדם חי וזה אמנם ימצא באמצעי והוא
המרגיש ויותר רחוק מזה העניין הוא בהקדמות מופתי ראויות
הנה לפי שהאמצעי בם בטבע יושם גדול והגדול בטבע אמצעי
ואמר ובאורם ישלם בדמיוני אלה ההקדמות רצוני ההקדמות
הבלתי בעלות אמצעיים ירצה ובאור אלה ההקדמות ההקדמות
אשר יתבארו באמצעי יהיה בהקדמות הבלתי בעלות אמצעיים
וזה אם ראשון ואם שישפע הענין באחרית אל הקדמות בזה
התואר רצוני ראשונות בזולת אמצעי ולכן אמר וזה
שההקדמות הבלתי בעלות אמצעיים ילכו למופת מהלך היסודות
ירצה שכל המופתים המורכבים יותנו אל דמיוני אלה ההקדמות
ולא יותכו אלה ההקדמות אל זולתם כמו שיותך המורכב אל
היסוד אל זולתו. ואמר אם כולם או הכוללת מהם אמנם ירצה
אמר זה מפני שכל מה שהיתה ההקדמה יותר כוללת היתה ויתר
ראויה בשתהיה יסוד מן ולכן היתה ההקדמה הגדולה יותר ראוי
כשתהיה יסוד מן הקטנה. ואמר ואולם כאשר לא יהיה בין
גבולי ההקדמות אמצעי הנה אותה ההקדמה לא יהיה עליה מופת
אבל תהיה התחלה למופת לבד ואמר ירצה שיובן ממנו שזה
אמנם יהיה בהקדמות אשר הקודם מהם בידיעה אצלנו קודם
במציאות וזה שלא ימנע שימצא דבר לדבר בזולת אמצעי ולא
יהיה ידוע אצלנו מציאות לזה הדבר ואם היה זה כן אי אפשר
שיבאר לנו זה הדבר אבל באמצעי מתאחר.

(קנו) אמר ארסט״ו וכן גם כן אם היתה א׳ בלתי נמצאת
לב׳ הנה לא ימנע שיהיה ביניהם אמצעי לא
יהיה ואם היה ביניהם אמצעי היה יותר קודם מב׳ א׳ בלתי
נמצאת לו ראשונה והנה המופת יהיה באמצעותו ואם לא יהיה

[Page 197v]
הנה לא ישלם המופת וצורת ההקדמות הבלתי בעלות אמצעיים
אשר הם התחלות המופת ויסודות לו הם צורת הגבולים וכמו
שכבר התחדשו הקדמות הבלתי בעלות אמצעיים על דרך החיוב
יתבארו באמצעותם הדרושים אשר הם על דרך בחיוב כן
כבר נמצא גם כן הקדמות בלתי בעלות אמצעיים על דרך
השלילה בארו יתבארו באמצעותם הדרושים אשר ילכו על דרך
השלילה הנה יהיו קצת ההתחלות יתבארו בם הדרושים אשר
הם על דרך החיוב וקצתם על דרך השלילה.

הפירוש אחר שבאר שכבר ימצאו הנשיאות
המחייב נשואים בבלתי אמצעיים במציאות
ובידיעה והם יסודות המופתים המחייבים ירצה לבאר
שכמו זה יחויב בנשיאות הכולל השולל וזה שבעבור שהיה
הנשוא המחייב אשר ינשא על הנושא בזולת אמצעי הוא
אשר לא ימצא לו מפני טבע אחר חויב שיהיה הנשוא אשר
ישולל מן הנושא בזולת אמצעי הוא הנשוא אשר ישולל מן
הנושא לא מפני טבע אחר מקיף בנושא או מפני שלילה
טבעית מקפת בנשוא ושולל מן הנושא עצמו או מפני טבע
מקיף באחר משניהם ומפני שלילת מסבת הנושא וזה יקרה במה
שיהיה מן הנושאים שאין להם סבות או חיו הסבות הם הנושאים
עצמם. ואמר וכן ג״כ אם היתה א׳ בלתי נמצאת ג״כ הנה לא ימנע
שיהיה ביניהם אמצעי או לא יהיה ירצה ובזה גם כן כאשר
נשלל דבר מין מה דבר הנה לא ימנע שישולל ממנו אם מפני
אמצעי ואם מפני עצמו ר״ל מפני זולת אמצעי כי היה
עניינו בלתי נמצא לו זה הענין רצוני שהוא אם שיהיה בלתי
נמצא לו מפני שהוא בלתי נמצא לדבר אחר כמו היות החי
בלתי נמצא מפני שהוא בלתי נמצא לו לצומח אשר הוא סוג
החי ואם שהוא בלתי נמצא לו בעצמו כמו היות החיים בלתי
נמצאים לצומח. עוד אמר ואם היה ביניהם אמצעי הוא
יותר קודם מב׳ א׳ בלתי נמצא לו ראשונה והנה המופת יהיה
באמצעותו ירצה ואם היה שלילת מב׳ הוא מפני שלילתם מטבע

[Page 198r]
אחר יותר קודם מב׳ הנה אם מקיף לב׳ ואם סבה לה הנה
שלילת א׳ מב׳ יהיה במופת והמופת יעמד על שא׳ שלילה מב׳
באמצעות אותו הטבע. עוד אמר ואם לא יהיה הנה לא
ישלם המופת ירצה ואם לא יבוא בזה האמצעי אשר הוא
יותר קודם מ׳ב׳ ר״ל מן הנושא הנה המופת לא ישלם על שלילת
א׳ מב׳. ואמר וצורת ההקדמות הבלתי בעלות אמצעיים אשר
הם הקדמות המופת ויסודות לו הם צורות הגבולים ירצה
בגבולים חלקי ההקדמות ואמנם רצה שענין ההקדמות בתכלית
הוא ענין הגבולים בעצם בעצמם כי אין הבדל ביניהם אלא
שהגבולים נוספות על ההקדמות באחד כמו שהתבאר כספר
ההקש. ואמר וכמו שכבר עד אמר על דרך השלילה. ירצה
וכמו שימצאו ההקדמות מחייבות בלתי בעלות אמצעיים
יתבאר באמצעותם הדרושים המחייבים כן ימצאו ההקדמות
שוללות בזולת אמצעי ותבאר באמצעותם הדרושים השוללים
ויהיה קצת ההקדמות הראשונות יתבארו בהם הדרושים
המחייבים וקצתם יתבארו בהם הדרושים השוללים.

(קנז) אמר ארסט״ו וכאשר השתדלנו העמדת המופת על שא׳
לב׳ הנה מחוייב שימצא נשוא על ב׳ ראשונה
במדרגת ג׳ וינשא על זה הגבול וכאשר עשינו זה אצל מה
שנשתדל העמדת המופת על שא׳ לג׳ אולם גבול ויצא חוץ
הנה אי אפשר שימצא אבל בין גבולי א׳ ג׳ ימצאו אמצעיים
עד שיכלו אל גבולים אין רוחב ביניהם והקדמה אחת פשוטה
וזה לא יהיה כן כאשר לא יהיה בין גבול שניהם אמצעי
וההקדמה האחת על השלוח הוא אשר לא יהיה בין גבוליה
אמצעי כמו ששאר העניינים כבר יכלה אל התחלה הוא
דבר פשוט וזה יהיה בם מתחלף כי הוא כבר יהיה במשקל
הנקראת ליטרן רבוע הכרתו וכן בכל אחד ואחד מן העניינים
זולת שני אלה ובהקש ג״כ כבר יכלה אל התחלה על תכלית
הפשוטות והיא הקדמה בלתי בעלות אמצעי והמופת והחכמה
יכלו אל התחלה הוא השכל.

[Page 198v]
הפירוש בזה המאמר השתדל שנבוא להביא טענה
מדרך החקירה שהמופת ראוי שיותך אל
הקדמה בלתי בעלת אמצעי והוא עם זה יודיע איך נפילת
הגבולים האמצעיים בין שני גבולים מונחים במאמר ההקשי
לפי שכאשר יצויר זה אל הוייתו היה ציור המנע שימצא בין שני
גבולים אין תכלית להם יותר טוב ויותר נגלה או לפי שהוא
לא ישלם אלא בו וזה שהמופת הקודם על שאי אפשר שימצא
בין שני גבולים אין תכלית להם אמנם נבנה על נפילת
הגבולים בין השני קצוות ר״ל השני גבולים המונחים.
ואמר וכאשר השתדלנו העמדת המופת על שא׳ לב׳ הנה
מחוייב שימצא דבר נשוא על ב׳ ראשונה במדרגת ג׳ ירצה
וכאשר העמדנו המופת על שהדבר נמצא לדבר כמו שיעמוד
המופת על שא׳ נמצא לב׳ הנה מחוייב שימצא דבר יגיע על ב׳
בחיוב. ואמנם היה זה מחיוב לפי שלא יהיה מופת אלא בהקש
ולא יהיה הקש אלא בגבול אמצעי ולא יהיה הקש בתמונה
הראשונה אלא בשתהיה הקטנה מחייבת ולכן אמר הנה מחוייב
שימצא דבר נשוא על ב׳ ראשונה במדרגת ג׳ ואמר וינשא על
זה הגבול א׳ ירצה הגבול האמצעי אשר לקח תמורתות. עוד
אמר וכאשר עשינו זה אצל מה שנשתדל העמדת המופת
על שא׳ לג׳ אולם גבול יוצא חוץ מא׳ אי אפשר הנה שימצא
ירצה וכאשר לקחנו שא׳ נשואה על ג׳ מפני גבול אחד אמצעי
הנה אי אפשר שיפול זה הגבול חוץ מגבול א׳ וג׳ וזה שאם
יהיה נשוא על שניהם הוא הנה יפול חוץ מא׳ בהקדמה
הגדולה וזה יהיה בתמונה הושנית ובתמונה השנית לא יולד בו
מחייב או יהיה נושא לכל שניהם ויהיה חוץ מב רצוני הקצה
הקטן בהקדמה הקטנה וזה יהיה בתמונה השלישית והתמונה
השלישית לא יוליד בו כולל כ״ש מחייב הנה אם כן חוייב כאשר
היינו תאוים מאוים שיוליד מחייב כולל שיפול הגבול האמצעי
בשני הקצוות לבד בשתי הקדמות יחד וזה יהיה בשיהיה נשוא על
הקצה הקטן ונושא לגדול והוא התמונה הראשונה ואם היה לאחר

[Page 199r]
לאחד משני אלה ההקדמות גבול אמצעי חויב בהכרח שיפול
בין השני קצוות בשתי הקדמות יחד ואי אפשר שתלך כמו
זאת בנפילה אל בלתי תכלית כפי מה שהתבאר קודם והוא
אשר רצה באמרו אבל בין גבולי אג׳ ימצאו אמצעיים עד
יכלו אל גבולים אין רוחב ביניהם ירצה אבל יחויב בכמה
זה הדרוש המחייב שיפול הגבול האמצעי בכל השתי הקדמות
בין השני קצוות בכל אחת וכן משתיהם אם היו בעלות אמצעיי׳
עד יכלה הענין אל הקדמות אין אמצעי להם והוא אשר רצה
באמרו אין רוחב בהם והקדמה אחת פשוטה ר״ל אין בה
מקום לנפילת הגבול האמצעי ואין ואיננה היא מורכבת
מפני הגבול האמצעי כי ההקדמות אשר יתבארו הם מורכבות
ואמר וההקדמה האחת על השלוח הוא אשר לא יהיה בין גבולה
אמצעי ירצה אמנם היה זה כן לפי שההקדמה אשר יתכארה
בגבול אמצעי היא ההקדמה למה שתלקח בבאורה ובטל
ותולדה להקדמות אשר תתבאר בם וכאשר היא הקדמה מצד
התולדה מצד הנה איננה אם כן הקדמה על השלוח כי היתה
ההקדמה על השלוח היא אותה אשר היא הקדמה בצירוף אל
המאמרים וזאת היא הקדמה הידועה בזולת אמצעי. עוד
אמר וזה יהיה בה מתחלף עד אמר והיא הקדמה בלתי בעלת
אמצעי ירצה וזה נמצא בכל הסוגים אשר יתחלפו בקודם
והמתאחר הדברים הנלקחים בם רצוני שקצתם יהיו סבות
לקצת כמו שימצא העניינים במשקלים והנגונים רצוני שימצא
במשקלים משקל הוא ראשון כאלו אתה אמרת הנקרא ליטר
ובנגונים נגון פשוט הוא הראשון והוא הרבוע הבוי שבויי
ובזולת זה מהדברים אשר הם מזה הסוג כן יחויב בהקדמות
הקדמה ראשונה פשוטה בלתי מורכבת והיות ההקדמות
נכנסות בזה הסוג הוא מצד מה שימצא קצתם יותר ידוע
מקצת ועלה לקצת וכאשר אמת שכל מה שזה דרכו הנה
בו פשוט והניח שההקדמות כן דרכם הוליד מזה שההקדמות
בם פשוטות וכל זה טענות הוא על צד ההראות לא טענות

[Page 199v]
שבעיות לפי שהוא מן הידוע בעצמו שסוג ההקדמות הם
בזה התואר ואמר והמופת והחכמה יכלו אל התחלה הוא
השכל. ירצה וההקדמות הראשונות הפשוטות ישובו אל
התחלה והוא השכל ר״ל שאם ראוי לנו שנודה למי שיאמר
שכל הקדמה יצטרך אל התחלה כוללת זה המשפט נאמר
בהקדמות הראשונות שהתחלתם הוא השכל לא שהם יתבארו
בהתחלה היא הקדמה ושנאמר כפי מה שיחשוב בעל הריב.

(קנח) אמר ארסט״ו אולם ההקשים אשר יבארו החיוב
הנה האמצעי לא יפול בם חוץ ואולם ההקשים
השוללים הנה כאשר היה האמצעי נמצא לקטן האמצעי הנה
לא יפול בם חוץ. כמו אם רצית שתבאר ש׳א׳ לב׳ באמצעות
ג׳ הנה אם היתה ג׳ נמצאת לכל ב׳ וא׳ לא׳ על דבר מג׳ הנה
הביא ההכרח אל שנבאר שא׳ לא על דבר מג׳ היה מחויב
שימצא גבול אמצעי ביניהם יבאר בו זה ועל זה הדמיון
תמיד ואולם אם היה הבאור בתמונה השנית במדרגת מה
שנבאר שג׳ בלתי נמצאת לכל ה׳ והיתה א׳ האמצעי שתלקח
נמצאת לכל ג׳ הנה היא תהיה בלתי נמצאת לדבר מה או בלתי
נמצאת לכל ה׳ והנה השלילה לא תהיה חוץ מן הקצה אשר הוא
בעת מן העתים ואולם במין השני השלישי הנה אין דרך אל
שנקח השלילה חוץ מן הקצה השליל.

הפירוש אמר ואולם ההקשים אשר יבארו החיוב
הנה האמצעי לא יפול בם חוץ ירצה
הנה האמצעי בם לא יפול בכל השתי הקדמות חוץ מאחד מהשני
קצוות שהם הקטן והגדול. ואמנם יפול ביניהם והעלה מה
שאמרנוהו קודם שהמחייבת הכוללת לא יוליד אלא בתמונה
הראשונה והגבול האמצעי יפול בשתי ההקדמות בזאת התמונה
בין שתי הקצוות רצוני הגדול והקטן ואמר ואולם השוללת ההקשים
השוללים הם הנה כאשר היה האמצעי נמצא לקטן הנה לא יפול
בם חוץ ירצה ואולם ההקשים אשר יולידו השוללת הכוללת
הנה כאשר היה חבורם בתמונה הראשונה הנה הגבול האמצעי.

[Page 200r]
יפול בין השני קצוות בשתי הקדמות ולקח זה מקום אמר
הנה כאשר היה האמצעי נמצא לקטן ירצה והגדול נשוא
בשלילה על האמצעי לפי שכאשר יהיה האמצעי נמצא לקטן ושלול
מן הגדול הנה לא יפול חוץ ממנו בזה התמונה השנית. הראשו?
ואחר שזכר זה הביא דמיון זה באותיות. ואמר כמו אם
רצית שתבאר שא׳ לב׳ באמצעות ג׳ הנה אם היתה ג׳ נמצאת
לכל ב׳ וא׳ לא על דבר מג׳ ירצה דמיון זה שאם רצינו שנבאר
שא׳ נמצאת לב׳ באמצעות ג׳ וכאשר היתה א׳ שלולה מכל ג׳
ונמצאת לכל ב׳ הנה יוליד שא׳ שלילה מכל ב׳ בגבול אמצעי
יפול בין א׳ וב׳ והוא ג׳ עוד אמר ואם הביא ההכרח אל
שנבאר שא׳ לא׳ על דבר מג׳ הנה מחוייב שילקת שימצא
גבול אמצעי בין שניהם יבאר בו זה ועל זה הדמיון תמיד
ירצה ואם היתה ההקדמה הגדולה מזאת התמונה והוא אמרנו
א׳ לא על דבר מג׳ תצטרך שיבאר באמצעי יפול בין השני
קצוות וראוי שנמצא ביניהם גבול אמצעי והיה נמצא לכל ג׳
ושלול ממנו א׳. וכן גם כן הצטרכנו בהקדמות זה ההקש
אל באורה רצוני שנקח בין שני גבוליה גבול בזה התואר ותפעל
זה תמיד עד שיגיע אל הקדמה ידועה בעצמה ואולם אם היה
הביאור בתמונה השנית במדרגת מה שנבאר שג׳ בלתי נמצאת
לכל ב׳ והיתה א׳ תלקח נמצאת לכל ג׳ הנה היא תהיה בלתי נמצאת
לדבר מה או בלתי נמצאת לכל ה׳ והנה השלילה לא תהיה חוץ
מן הקצה אשר הוא בעת מן העתים ירצה ואולם אם היה
הבאור השולל הכולל או החלקי בתמונה השנית אשר קטנת
הקדמותיה מחייבת או הגדולה ממנה מחייבת כמו שיבאר
מבאר אם ג׳ בלתי נמצאת לה׳ בהיות ה׳ בלתי נמצאת לכל ג׳
ונמצאת לכל ה׳ או מקצתה הנה הוא יוליד שג׳ שלולה מכל ה׳ או
מקצת.

וכן אם היתה המחייבת היא הקטנה הנה היא תוליד
זאת התולדה בעינה ובכל השני מינים לא יפול הגבול האמצעי
חוץ מן הקצה המחויב אם שיהיה הקטן או הגדול והוא אשר רצה
באמר והנה השלילה לא תהיה חוץ מן הקצה אשר הוא בעת מן

[Page 200v]
ר״ל כי הגבול האמצעי השלול לא יפול חוץ מן הקצה אשר
הגבול האמצעי נמצא לו ולא בעת מן העתים. ואמנם היה
זה כן לפי שהגבול האמצעי יפול בהקדמה המחייבת בזאת
התמונה בין השני קצוות ובשוללת חוץ מן השני קצוות.
עוד אמר ואולם במין השלישי הנה אין דרך אל שנקח השלילה
חוץ מן הקצה השלול ירצה ואולם בתמונה השלישית הנה
הגבול האמצעי יפול בהקדמה השוללת בין השני קצוות
בלא ספק. והסבה בזה שהקטנה בה אשר מתנאה
שתהיה מחייבת הגבול האמצעי בה חוץ מן השני קצוות.
ואולם לגדולה הנה הוא ינשא לגדול ולכן יפול בלא ספק בין
השני גבולים רצוני הגדול והקטן ואמנם רצה בזה כלו באר
שלא יהיה הקש החיוב שיהיה הגבול האמצעי בין השני
קצוות אם בשתי הקדמות יחד ואם באחת ואם נמצאת
הקדמה אין תכלית לה חויב שימצאו בין שני דברים
בעלי תכלית דברים אין תכלית להם וזה שקר לפי שמה
שבין שני הקצוות הבעלי תכלית הם בעלי תכלית בהכרח.