[Back to Page][Download]

DARE.fulltext: FT302

Averroes, Beʾur sefer ha-mofet (באור ספר המופת), transl. Jacob Anatoli.

[Page 163r]
אמר כל למידה וכל למוד תבוני במאמ' אמנם היה
בידיעה קודמות לתלמיד ואם לא היה אפשר
שילמוד דבר וזאת הגזרה תגלה אמתתה
בחפוש וזה שהחכמות הלמודיות ומה שדומה להם מן הדברים
העיוניים כשנחקר ענינם נגלה שהידיעה הנשלמת מהם
בלמוד אמנם תהיה בידיעה קודמת לתלמיד ובזה יגלה הדבר
בשאר הדברים שדרכם שילמדו במאמר וכבר תגלה אמתת
זה ממה שקדם וזה שכל האמתה כמו במאמר אמנם יהיה אם מפני
ההקש ואם מפני החפוש וההמשל כפי מה שהתבאר לפני זה
ואשר ילמד בהקש כבר יחוייב לפני למדו תולדת ההקש שכבר
היתה אצלו ידיעה בהקדמות ההקש ואשר יאמת ההקדמה
הכוללת בחפוש לבד יחוייב ג"כ שתהיה אצלו ידיעה החלקיים
קודמת לידיעה הכוללת וכמו כן אשר ילמד הדבר בדרך
ההמשל כבר יחוייב שכבר הקדים וידע הדבר אשר נמשל
בו קודם שידע הדבר אשר ידעו מפני ההמשל והידיעה
שתחוייב שתקדם על כל מה שדרכו שיושג במחשבה והיקש על
שני דרכים אם ידיעה באשר הדבר נמצא או בלתי נמצא
והיא הידיעה שתקרא האמתה. ואם הידיעה במה זו יודה
עליו שם הדבר והוא שיקרא ציור וקצת הדברים יחוייב על
התלמיד שיקדם ויודע מעניני שהוא נמצא לבד בהקדמה

[Page 163v]
שיאמר בה כי על כל דבר יצדק אם החיוב ואם השלילה כי כמו
אלו ההקדמות צריכות שתודע מענינם אמתתם לבד ושאין
מי שידחה אותם כי אם המטעים וקצתם יחוייב שיקדם ויודע
מענינם על מה זה יורו שמותם לבד כמו שצריך בגימטריא שיקדים
וידע על מה זה יורה שם העגול במלאכתו ושם המשלש וקצתם
יצטרך שיקדים התלמיד וידע שני הדברים יחד כמו האחדות
שיחוייב לתלמיד שידע על מה זה יורה שם האחדות ושהוא
דבר נמצא וזה שהידיעה במציאות הדבר הוא זולת הידיעה
במה זה יורה עליו שמו וכבר ידע מה שיורה עליו השם ולא
ידע מציאותו ולא יתהפך זה אבל יחוייב למי שידע המציאות
שידע הוראת השם.
ואין קדימת הידיעה הקודמת לידיעה
המלומדת במדרגת קדימת ההרגשה הראשונה לדבר להרגשה
השנית לו בעת אחרת וזה שאנחנו כבר נדגיש דברי' שהקדמנו
לפנים והרגשנו בם ועם מה שנרגיש בם שנית נדע שהם אשר
כבר הרגשנו בם לפנים כי אלו היה ענין הידיעה הקנויה בלמוד
עם הידיעה הקודמת זה הענין היה מחוייב שיהיה הלמוד
הזכרה וג"כ לא יסופק עלינו בהקדמה הזאת ר"ל האומרת שכל
למידה ולמוד אמנם תהיה בידיעה הקודמת שאנחנו כבר נרגיש
דברים מזולת שיקדם לנו הרגש בם כי זאת הידיעה והידיעה
המגעת בלמוד ידיעה בשתוף השם וקצת הדברים יגיעו לנו
ידיעתם בהרגש תחלה ולמודם יחד ואלו הם הדברים החלקיים
שלא הרגשנו בם והם נכנסים תחת הדברים הכוללי שידענום
המשל בזה שאנחנו יש אצלינו ידיעה באשר כל משלש זויותיו
שוות לשתי נצבות ואין אצלינו ידיעה באשר המשלש שאתה
רשמת אותו בלוח והסתרתו ממנו שהוא בזה התאר וכאשר גליתו
לנו הגיע לנו מפני ההרגש שהוא נמצא משלש ומפני הידיעה
בדבר הכולל ידענו שזויותיו שוות לשתי נצבות א"כ ההקדמה הקטנה

[Page 164r]
בידיעה זאת הגיע לנו עם ההרגש והיא שזה משלש והתולדה והיא
שזה המשלש זויותיו שוות לשתי נצבות הגיע לנו עם ההקדמה
הגדולה שהיתה אצלינו ידועה מתחלת הדבר למה שחברה על ההקדמ'
המגעת עם ההרגש והיא שהקטנה וזהו ענין כל האישים עם כולליהם
הידועים קודם שנדעם בהרגש ר"ל שהם מוסכלים מצד וידועים
מצד אחד ובכלל זהו ענין הדבר הקנוי בלמוד ר"ל שהוא מוסכל מצד
שהוא חלקי וידוע מצד הדבר הכולל המקיף בו שאם היה הדבר
המוסכל אצלנו מוסכל מכל הצדדים לא היה אפשר לנו ללמוד אותו
והיה מתחייב לנו ספק מאני המפורסם והוא שיאמ' כי שהאדם לא
ימנע שילמד מה שכבר ידע אותו או מה שלא ידע אותו והוא
הכל בו ואם ילמוד מה שסכל בו מאין ידע שזה שהיה סכל בו
הוא אשר ידעו כי מי שיבקש עבר פלוני והוא יסכלהו כאשר פגשו
לא ידע שזה הוא אשר יבקש אותו רק אם היה יודע אותו קודם
וא"כ אין הנה למידה ולא למוד. ואם אנחנו למה שאנחנו אומרים
שהדבר הדרוש יודע בדבר כולל ויוסכל בצד חלקי והוא
הצד שייחדהו לא יחוייב לנו זה הספק הנזכר וכמו כן בזה
הצד עצמו נתיר הספק ההטעאיי שנמשך המנהג בעשותו בדברי'
אלו החלקיים וזה שהם אומרים היש אצלך ידיעה כאשר המשלש
זויותיו שוות לשתי נצבות או אין אצלך וכאשר השיב להם
משיב כי יש אצלו ידיעה בזה גלו לו המשלש לא משלש רשום בלוח
ואמרו ההיתה אצלך ידיעה בזה המשלש שזויותיו שוות לשתי
נצבות קודם שגילינוהו לך או לא היתה אצלך ידיעה בזה וכאשר
אמר לא היתה לי אצלו ידיעה כאשר זויותיו שוות לשתי נצבות
ואמרו וכבר היתה אצלך ידיעה באשר המשלש זויותיו שוות לשתי
נצבות ולא היתה אצלך ידיעה בזה כי זה המשלש לא ידעת ענינו
לפנים ואנחנו נתיר אותו באשר נאמר היתה אצלנו בו ידיעה
בצד ולא היתה אצלנו בו ידיעה בצד אחד ואיננו בטל שנדע

[Page 164v]
הדבר בצד ונסכלהו בצד אחר ואמנם הבטל הוא אשר נדע
הדבר ובצד אחר נסכלהו בו
אמר ואין ראוי ג"כ שנתיר
זה הספק בצד שהתירוהו בו אנשים וזה שהם
אמרו בתשובה זו שאנחנו לא נדע שכל משלש זויותיו שוות
לשתי נצבות אבל אמנם ידענו כי כל מה שידענו בו שהוא נמצא
זויותיו שוות לשתי נצבות לפי שהידיעה המגעת לנו במשולש
עם מה שנגלה לנו לא יגיע לנו בזה התנאי ר"ל שהתולדה לא
תחלק בזה התנאי ר"ל שלא יולד לנו כי זה למה שהיה ידוע שהוא
משולש היו זויותיו שוות לשתי נצבות וא"כ הידיעה המגעת לנו
מזה המופת אמנם הגיעה מטבע המשלש משולח לא מאשר
לקרחת בזאת התנאי אמר ואמנם נראה שאנחנו כבר
ידענו הדבר ידיעה אמתית בתכלית כאשר ידענו הדבר
לא בדבר מקרי לו על צד מה שידעוהו המטעים אבל כאשר
ידענוהו כעלה המתחייבת למציאותו וידענו שהוא עלתו ואי אפשר
שימצא מזולת זאת העלה ומן הראיה על שידיעה האמתית
היא זאת כי כל מה שיתבאר שהוא כבר ידע הדבר אמנם
יחשוב שהוא כבר ידעו בזה הצד אם שידע אותו באמת
או שלא ידעהו כי שניהם אמנם יחשבו שהם ידעו הדבר בזה
הצד אבל ההפרש אשר ביניהם כי אשר לא ידע הדבר על
מה שהוא בו יחשוב שהוא ידעו בעלתו וכאשר היה זה כן הידיעה
האמתית הדרושה אשר הוא המקנה בו זה הוא המופת וכבר תאר
הידיעה האמתית על צד אחר והוא הידיעה הקנויה כגדר
אלא שהמאמר הנה תחלה אמנם הוא בידיעה הקנויה במופת
עוד אחר זה ידובר בזאת הידיעה השנית והמופת ככלל הוא
הקש אמתי שיקנה ידיעת הדבר על מה שהוא עליו במציאות
בעלה שהוא בה נמצא כשהיתה זאת בעלה מן הדברים הידועי'
לנו בטבע ואחר שהיה ההקש המופתי הוא אשר מדרכו שיקנה

[Page 165r]
זאת הידיעה שהיא הידיעה האמתית כמו שאמרנו הוא מבואר
שיחויב שתהיינה ההקדמות ההקש המופתי צודקות וראשונות
בלתי ידועות בגבול אמצעי ושתהיינה ידועות וקודמות יותר
מן התולדה ושתהיינה עלה לתולדה בשני הצדדים יחד ר"ל
עלה לידיעתנו ותולדה ועלה למציאות זה הדבר הנולד עצמו
ואמר שהן עלה הנולד עצמו
כבר יחוייב בם שתהיינה מיוחסות לדבר שיתבאר בהן כי
זה הוא ענין העלה מן העלול וכבר התבאר בספר הקודם
שכבר יהיה הקש אמתי זולת זה התנאי כפי מה שקדם ואמנם
אשר נבאר הנה הוא שאי אפשר שיהיה הקש מופתי מזולת
התחבר אלו התנאים אם היות הקדמות המופת צודקות
מפני שההקדמות הכוזבות מביאות העושה אותם שיחשוב
במה שאיננו נמצא שהוא נמצא כמו שיחשוב שאלכסון המרובע
משותף לצלעו ואם היותו זולת בעלות גבול אמצעי מפני
כי אשר יודע בגבולים אמצעיים הם צריכים אל המופת
בצורך הדברים שההשתדלות בם להביא עליהם המופת בם ואם
היותן עלה לדבר הנודע במופת מפני מה שאמרנוהו שהידיעה
האמתית אשר בתכלית אמנם תהיה לנו בדבר כאשר ידענוהו
בעלותו ואם היותן קודמות לתולדה כי מפני שהיא עלה לתולדה
הן קודמות לה בעלילה ואם היותן ידועות יותר ממנה הוא
מחוייב שתהיינה ידועות בשני הצדדים הקודמים יחד ר"ל שתהיינה
ידועות יותר מן התולדה במה זה יורו עליהם שמותם וכאשר
הם נמצאות ר"ל צודקות והידועות יותר ואמר על שני דרכים
אחד מהם אצלינו בידיעה הוא הקודם אצל הטבע בכל הדברים
והאחר אצל הטבע כי אין הקודם אצלינו
וזה שהדברים המורגשים המורכבים הם יותר קודמים בידיעה
אצלינו והידועים יותר אצל הטבע הם הדברים הפשוטים
אשר מהם חוברו המורכבים והם הרחוקים מן החוש ר"ל
אשר ישיגם באחרית אם הם ממנה שדרכם שישיגם החוש

[Page 165v]
והדברים הרחוקים מן החוש בכלל הם הדברים הכוללים והקרובים
ממנו ר"ל הידועים יותר אצלו הם הדברים החלקיים ר"ל החושים
הנמצאים המורכבים וענין מאמרנו במופת שיהיה מן הראשונות
הרצון בו מן ההתחלות המיוחסות כי אין הפרש בין מאמרנו ראשונות
ובין מאמרנו התחלות מפני שהם שני שמות נרדפים ר"ל שהם
מורים על ענין אחד.
והתחלת המופת הוא ההקדמה זולת בעלת
אמצעי ר"ל הקדמה בלתי ידועה בגבול אמצעי והיא אשר לא תמצא
ההקדמה אחרת קודמת לה בידיעה ולא במציאות ואם ההקדמה
בכולל כבר נשלם הרושם שלא כאשר נאמר שהיא אחת מחלקי הגוזר
אם המחייב ואם השולל כבד תגדר באשר הוא מאמר נשפט בו בדבר
על דבר והוגד בו בדבר מדבר וזאת ממנה מחייבת ממנה שוללת
ואם ההקדמה הנצוחית היא ההקד' המקובלת בשאלה איזה חלק
מן הסותר הזדמן שיקבלהו המשיב בין שהיה זה אשר קבל אותו
הוא הצודק או בלתי הצודק ואם ההקדמה המופתית היא הצודקת
מאחת מחלקי הסותר ואם המשפט הוא באיזה חלק הזדמן בו
המקבילים בחיוב ובשלילה ואם הסותר הוא המקביל אשר אין בינו
אמצעי וכל זה כבר עבר בספרים הקודמים והקדמת המופת
שהיא כמו שאמרנו הקדמ' זולת בעלת אמצעי תחלק תחלה לשני
חלקים אחת מהם מה שלא יהיה דרך על מופתו במלאכה זו ואינו
ידוע אצל התלמיד וזה יקרא שורש מונח והחלק השני מה שהיה
ידוע בעצמו אצל התלמיד וזהו שיקרא הידועות והמונח גם כן
יחלק לשני חלקים מהם שיונח בו אי זה מהם הזדמן מחלקי
הסותר אם המחייב ואם השולל וזהו שייוחד בשם ההנחה והוא
מנוי בסוג ההקדמות וממנו מה שהוא גדר במדרגת גדר האחדות
שיניחהו בעל הגימטריא בתחלת ידיעה המספר שיאמר כי היא דבר
בלתי נחלק בכמות בלתי בעלת המצב וההפרש בין ההקדמה
המונחת והגדר המונח כי ההקדמה גוזרת בלא ספק שהדבר

[Page 166r]
נמצא או בלתי נמצא וזהו ענין ההקדמה ואם הגדר לא יכלול בעצמו
שהדבר נמצא או בלתי נמצא ר"ל מצד מה שהוא גדר כי אין ענין
מה הוא האחדות וענין שהוא נמצא ענין אחד אבל זה שתי
ידיעות מתחלפות ואם ישיג דברים שנדעם בשתי הידיעות
יחד כמו שיבא אחר זה
ולפי שהדבר הידוע במופת אמנם
נפלה לנו האמתה האמתית כי מפני ההקש המופתי והיתה
ההאמתה בהקש המופתי אמנם הוא מפני ההקדמות אשר
מהן חבר ההקש כבר יחוייב מזה שלא תהיה ידיעתנו בדבר
הידוע במופת והוא התולדה וידיעתנו בהקדמות אשר בהם
נודעה התולדה על גבול שוה ר"ל שתהיה ידיעתנו בהקדמות
ובתולדה במדרגה אחת מן הידיעה מה אם בכל ההקדמות
ואם בקצתם אבל חוייב בהכרח שתהיה ידיעתנו בהקדמות
יותר וזה שהדבר אשר מפניו נמצא דבר מה בתאר מה הוא
יותר אמתי במציאות זה התאר לו מן הדבר אשר נמצא לו זה
התאר מפניו וזה שאנחנו כאשר נחבב המלמד מפני חבת הנער
כבר יחוייב שתהיה חבתנו לנער יותר מחבתנו למלמד וכמו
כן כשנאמת התולדה מפני אמתנו ההקדמות כבר יחויב שתהיה
האמתתנו בהקדמות יותר אחר שהאמתתנו בתולדה היא מפני
האמתתנו בהקדמות והוא בטל שתהיה האמתת האדם בדבר
אשר לא ידעהו יותר מאשר היא בדבר אשר ידעהו ושיהיה
בידיעתו יותר מן הדבר אשר ידעהו ואם הזדמן לו שידעהו אחר
הסכלות בו כי הסכלות כבר יהיה לו מחוייב אם לא יקדם האדם
וידעה בדברים שלא יסכלם כלל וכאשר היה זה כן חוייב שתהיינה
התחלות המופת אם כלנה ואם קצתה יותר ידועות מן התולדה
כמי שרצה שתגיע לו הידיעה המופתית לא יספיק לו כאשר תהיינה
ההקדמות יותר ידועות אצלו מן התולדה ושתהיה האמתתו
בהן יותר מהאמתתו בתולדה אבל כבר יצטרך עם זה שלא

[Page 166v]
יאמת בדבר מן המקבילות ההקדמות הידועות בעצמו ואלו
הם הדברים המעטים שהם התחלות הקש בעלי ההטעאה
והסבה בזה שהידיעה המופתית הגלתה היא שלא תקבל
השנוי ולא ההפסד ולא יעלה על רוח החושב בה להיות
נמצא בריא השכל
אמר וכבר חשבו אנשים שאין הנה מופת כלל והסירו
טבעו לגמרי מפני שהם חשבו שכל דבר יחוייב
שיעמוד עליו מופת ר"ל שהם ראו ענין ההקדמות המופת
בהצטרכם אל המופת כענין התולדה בעצמה ואנשים אחרי'
קיימו טבע המופת כי הם אמרו לפי שכל דבר צריך אל
מופת והיה בלתי אפשר שיודעו דברים מאוחרים בידיעה
בדברים קודמים מבלתי שיהיו אלו הקודמים ידועים גם כן
בקודמים אחרים ואלו הקודמים בקודמים אחרים ובזה אל
מה שאין תכלית לו ולעבור מה שאין תכלית לו אי אפשר
א"כ
אין הנה התחלות ידועות שיהיה התכלית אליהם רק על
דרך הנחה לא על דרך טבע וכאשר לא תהיינה הנה
התחלות אין מופת הנה כלל ומה שחשבו שהדברים
המאוחרים אמנם יודעו בקודמים ועבור מה שאין תכלית
לו בטל הוא אמתי וישר ואם מה שחשבו שכל דבר יצטרך אל
המופת ושאין הנה התחלות ידועות בעצמו הוא בטל ואם
האנשים האחרים הם קבלו שכל דבר יצטרך אל המופת
וחשבו שמציאות המופת בכל דבר הוא אפשר על צד
הסבוב לא על צד היושר והוא אשר יחוייב בו עבור מה
שאין תכלית לו וזה בטל ואם אנחנו נאמר שלא כל דבר יודע
במופת אבל הנה הדברים שיודעו בזולת אמצעי ובלא מופת
ומציאות אלו מבואר בעצמו ומי שקבל מציאות המופת
יחוייב לו בהכרח שיודה כי שיש הנה התחלות ידועות בעצמן

[Page 167r]
וזה שאם היה מחוייב שנדע ההקדמות המופת אם שנדע אותם
באמצעי או בזולת אמצעי ואם נודעו באמצעי שבה השאלה
ג"כ בזה האמצעי האם נודע בעצמו אם באמצעי ואם שילך
הדבר אל בלתי תכלית על יושר לא יהיה הנה מופת כלל ואם
שתהיינה הנה התחלות ידועות בעצמן ואם שיהיה המופת
.סבובי אמר ועלינו שלא נקבל מבעלי ההטעאה .
שהתחלות המופת בלתי ידועות בזולתן אבל נאמר
שהן שאין ידועות בשכל והוא אשר ישיג חלקי הגזרה הידועה בעצמה
ואם שאי אפשר שיתבאר דבר ידוע במושכל על דרך הסבוב
זה יתבאר ממה שאזכור אם תחלה כי הוא מבואר שהמופת
שהוא בתכלית האמת אמנם יהיה מהתחלות שהן יותר ידועות
אצל הטבע ואם יתבארו ההקדמות בתולדה על שהתולדה
יותר קודמת מהן אצל הטבע א"כ כבר חוייב שיהיה דבר אחד
בעצמו קודם לדבר אחד בעצמו ומאוחר ממנו בצד אחד
וזה בטל כי אי אפשר להיות זה רק אם תהיה הקדימה בשני
צדדים מתחלפים כמו שיהיה אחד מהם קודם אצלנו בידיעה
והשני קודם בידיעה אצל הטבע לא שהם אם היתה סברתם
זה חוייב להם אם תחלה כאשר יהיה טבע המופת אשר
בתכלית מן האמת שני טבעים וזה שיהיה ממנו מה שהוא
מן הדברים שהם קודמים בידיעת אצלנו וממנו מה שהוא
מן הדברים הקודמים אצל הטבע וא"כ יהיה טבע המופת
המשולח הוא טבע החפוש וזה שהחפוש אמנם יתבאר בו
הידוע יותר אצל הטבע והוא הכולל בידוע יותר אצלנו
והוא החלקיים ועוד שאם קבלנו מהם שהנה מין מן המופת
שיקרא מופת בהצטרף אלינו והוא שיקרא הראיה לא בהצטרף
אל הדבר בעצמו והוא אשר נמשך בו המנהג באשר יקרא
מופת משולח כבר ישיג מי שיחשב ששני המופתים האחד צריך אל

[Page 167v]
חברו על דרך הסבוב בבאור שהדבר נמצא או בלתי נמצא בטל
אחר אין התנצלות להם ממנו והוא שילקח הדבר בבאור עצמו
וזה יהיה גלוי כאשר נניח שלשה דברים יחוייב קצתם לקצת
בבאור על צד הסבוב כי אין הפרש בין אשר נניח הסבוב בדברי'
רבים על דרך החיוב או בדברים מעטים מן המעטים בשנים
או בשלשה כי טבע הסבוב בכלם טבע אחר כי אמנם יחויב
כי שיהיה במספר בעל תכלית לבד והמעט מן המספר שנים
ונניח שא' אמנם ידענוהו מפני ידיעתנו ב' וב' אמנם ידענוהו
מפני ידיעתנו ג' וג' אמנם ידענוהו מפני ידיעתנו א' ואומ'
שיחוייב מזה שא' אמנם ידענוהו מפני דעתנו א' וזה כי כשידענו
א' מפני דעתנו ב' וב' מפני דעתנו ג' הוא מבואר שא' אמנם
ידענוהו מפני דעתנו ג' וכאשר היה ג' שאמנם ידענוהו מפני
דעתנו א' הוא מבואר שא' אמנם ידענוהו מפני דעתנו א' וזה
בטל. ועוד כי כבר התבאר בספר ההקש כי הבאור בסבוב
אמנם הוא אפשר בהקדמות המתהפכות ואלו הם ההקדמות
המחוברות מן הגדרים והסגלות וכבר התבאר שם שאי אפשר
שיולד דבר מהקדמ' אחת אבל המעט מה שאפשר שיולד ממנו
דבר הוא שתי הקדמות והסבוב בהקשים אמנם יהיה שתתבאר
תולדה מהתחלה בשתי הקדמות עוד תתבאר כל אחת משתי
הקדמות בתולדה ובהפך ההקדמה השנית ולזה הוא מתנאי
הבאור הסבוב שתתהפכנה שתי ההקדמות לא ימצא הבאור
הסבוב על השלמות וכבר התבאר עוד כי כשהיה התולדה
מחייבת ושתי ההקדמות בזה התאר היה אפשר שתתבאר בהם
לא בכל התמונות כי לא תולד בכל התמונות כל אחת משתי
ההקדמות כשחובר אליה הפך חברתה אבל בתמונה הראשונה
לבד ואם כאשר היתה התולדה שוללת אי אפשר שתתבאר בה
כי אם ההקדמה השוללת לבד לא ההקדמה המחייבת וכאשר

[Page 168r]
היה זה כן הבאור הסבוב יצטרך אל ארבע התנאים שתהיה כל
אחת משתי ההקדמות מתהפכת ושתהיה התולדה מחייבת ושיהיה
החבור בתמונה הראשונה וא"כ איך יתאמת מי שאמר שכל
הדברים יתבאר קצתם לקצת על דרך הסבוב וזה שאלו ההקשים
שימצא בם באור הסבוב הם מעטים בהצטרף אל כל ההקשים
אחר שהסבוב אמנם יהיה בכל אלו התנאים אשר זכרנו
ואחר
שכבר התבאר זה נשוב אל מה שהיינו בו מזכר תנאי המופת
ונאמר כי לפי שהוא מן המבואר בעצמו שהדרושים שיודעו ידיעה
אמתית והיא הידיעה שגדרנוה לפנים הוא מחוייב בדבר
הידוע עם שהוא נמצא על התאר שנודע שיהיה בלתי אפשר
שימצא בחלוף מה שהוא עליו נמצא ולא בעת מה מן העתים
וזהו שיהיה הכרחי ומתמיד והיה זה אמנם יודע מענין הדרוש מפני
המופת והיה המופת אמנם הוא נותן זה מפני ההקדמות
כפי מה שהתבאר בספר ההקש א"כ הוא מבואר מזה לך שהתולדה
ההכרחית המתמדת לא תהיה רק מהקדמות הכרחיות וא"כ
הוא מבואר כי כשיהיה מתנאי הידיעה האמתית שתהיה התולד'
הכרחית והמתמדת לא תהיה רק מהקדמות הכרחיות וא"כ הוא
מבואר כי כשיהיה מתנאי הידיעה האמתית שתהיה התולדה
הכרחית הוא מחוייב שתהיינה הקדמות המופת הכרחיות ר"ל בלתי
בטלות ולא משתנות וכאשר התבאר זה מענין הקדמות המופת
כבר יחוייב שנעיין בשאר התנאים והסגלות שיהיו להקדמות
המופת ומפני היותן הכרחיות עוד נרדוף אחר זה בעיון בדרושים
המופתים ותחלת זה צריך שנבאר מה ענין המצא על כל הדבר
ומה ענין המשא בעצם וענין המשא הקרוא בזה הספר המשא
על הכל ואם מאמרנו שהדבר נשוא על כל הדבר הרצון בו כזה
הספר כשלא יהיה הנשוא נמצא לקצת הנושא ולקצתו איננו
נמצא וכשלא יהיה בו ג"כ נמצא בעת מה ובעת אחרת בלתי

[Page 168v]
נמצא אבל יהיה לכל הנושא ובכל הזמן במאמרנו שהאדם חי כי
אי זה דבר שיתואר בו שהוא אדם הוא מתואר כאשר הוא חי
וכאשר יתואר באנושות הוא יתואר בחיות.
אמר וכבר הוא גלוי שהמשא על כל דבר יצטרך להתנות
בו שני תנאים אלו מאשר המחלוקת לכמו אלו ההקדמו'
אמנם יהיה משני צדדים אלו וזה כאשר יבארו החולק שקצת
הנושאים כבר ימנעו מזה הנושא או יבאר שהוא כבר ימנע
מן הנושא שימצאו בו הנשוא בעת מה
ואם אשר בעצם יאמר על פני'
ארבעה אחד מהם על הנשואים שילקחו שיחלקו בגדרו בנשאיהם אם
על שהם גדרים שלמים להם ואם על שהם חלקי גדרים
כמו הקו הלקוח בגדר המשולש וזה שאנחנו נאמר שהיא
תמונה שיקיפו בו שלשה קווים ובלקיחת הנקודה בגדר הקו
הישר בו הוא ג"כ חלק גדרו כמו מי שגדרו כאשר הוא הקו הקצר
שנדבק בין שתי נקודות או המונח על נכוחות הנקודות
המקבילות כי נשיאות הקו על המשלש דבר עצמי לו וכמו כן
נשיאות הנקדה על הקו. והשני מענין מה שבעצם הם
הנשואים שילקחו נושאיהם בגדריהם על שהם חלקי גדר
במדרגת הקו הלקוח בגדר ביושר והעקול הנמצאים בקו
במדרגת לקיחת המספר בגדר הזוג והנפרד ובגדר הראשון
והמורכב ובמדרגת לקיחת המשלש בשווי הזויות לשתי נצבות
והנשואים שלא ינשאו בשני צדדים אלו הם הנשואים המקריים
במדרגת נשיאות הלבן והחיות על המנגן המנהג והרופא כי
מאמרנו המנגן לבן או חי הוא נשיאות במקרה ואם הענין
השלישי הוא הנאמ' על אישי העצם וזה שכבר נמשך המנהג
כמה שאיננו נמצא בדבר ואינו נשוא על דבר כמו שנאמר
ברושם איש העצם שהוא נמצא בעצמו ואם מה שיאמר
בנושא לא אמר ימצא בו שהוא נמצא בעצמו בכל בזולתו ואלו

[Page 169r]
הם המקרים. ואם הענין הרביעי הוא העלולים המתחייבים
תמיד לעלותם הפעולות להן ר"ל שהם נמשכות להן על כל פנים
כאלו יאמר עליהם שהעלוליהם מתחיבות להם בעצם כמו המות
שימשך לזביחה ואם העלולים שלא ימשכו לעלותם כי אם המקרה
ובמעט הם העילות המקריות כמו שילך האדם ויבא ברק
כי אין הליכת האדם עלה למציאות הברק ואמנם קרה זה במקרה
ואיננו כן ענין המות הנמשך לזביחה כי לא יקרה המות אצל
הזביחה במקרה אבל חדשו ממנו הכרחי ודבר מתחייב ואשר
נעשה מימיני מה שבעצם בהקדמות המופתים הם שני מינים
האנשים הנשואי העצמים ר"ל המין שילקח הנשוא בגדר הנושא וזה כי
זה המין ג"כ הוא גלוי מענינו שהנשוא בו הכרחי ועצמי לנושא
כי יחס חלקי הגדר אל הנגדר יחד הכרחי ואלו אם מה שהיה
מהם הנושא עצמו לקוח בגדר הנשוא הענין בו מבואר
שהוא הכרחי אחר שאיננו נבדל ממנו כמו שילקח האדם
בגדר הצוחק ואם מה שילקח בגדרים סוג הנושא והם המקרים
המקבילים כמו הקו הלקוח בגדר היושר והעלת והמספר הלקוח
בגדר הזוג והנפרד ואלו לפי שהסוג יחלק בה חלוק עצמו והיה
מחויב שלא ימנע הסוג מאחד מהם וזה שהקבלתם תהיה
אם על צד החיוב והשלילה חויב שתהיינה אלו המקבילות
נגדרות ונכללות בטבע שייוחס עליהם עד שיהיה יחס
הסוג אל כל אלו המקבילות יחס הנושא עצמו אל סגולתו
ר"ל כמו יחס האדם אל הצוחק הרצון בזה כי כמו שהאדם
הצחוק איננו נבדל ממנו כן הסוג איננו נבדל מאחד המקבילו'
וכאשר היה זה כן הצד שיודע שלא ימנע הסוג מאחד מהם
יודע שהוא מן ההכרח אמנם לא על הבאור וכבר התבאר
ממאמרנו מהענין אשר בעצם והמשא הכולל הנעשה במופתים
ואם המשא על הכל המיוחד בזה הספר הוא הנשוא שחבר

[Page 169v]
שלשה תנאים אחד מהם הנשוא שינשא על כל הנושא אשר רשמנוהו
לפנים והשני שיהיה נשוא על הנושא בעצם השלישים שיהיה נשוא עליו
נשיאות ראשון ר"ל שלא יהיה נשוא על הנושא מפני טבע אחר
בנשיאות שווי הזכויות לשתי נצבות כי הוא ראשון למשלש אחד
ראשון במתחלף הצלעות כי אין שווי הזויות לשתי נצבות במה
שהוא משלש מתחלף הצלעות אבל כאשר הוא משלש ואמנם
התנה זה בנשואי המופתי כי הנשוא שלא ינשא מדרך מה הוא
הוא נכנס בפנים מה במשא אשר במקרה ולזה כבר נראה
שהמשא על הכל די בו שיאמר שהוא הנשוא על כל הנושא ובעצמו
מפני שאין הפרש בין מאמרנו שזה הדבר הנשוא נמצא לזה
הנושא בעצמו ונמצא לו תחלה וזה שהיושר והעות הם שני
דברים נמצאים לקו בעצמו ובמה שהוא קו והם לקוחים במהותו
אחר שהם חלקי הקו אשר בו יקויים וכזה הענין בשווי הזויות
לשתי נצבות במשלש כי זה הנשוא אי אפשר שיהיה מופת
לתמונה במה שהיא תמונה כי המרובע תמונה ואין זויותיו
שוות לשתי נצבות ואי אפשר גם שיהיה מופת במשולש
מתחלף הצלעות כי השווי הזויות הזויות לשתי נצבות ומצא
בשוה הצלעות ושוה השוקים וכאשר היה זה כן זה הנשוא
אמנם הוא עצמי למשלש במה שהוא משלש והמופת המאמת
אמנם הוא המופת נשואי וכמו אלו הנשואים ולזה היה מופת שווי
הזויות לשתי נצבות למשלש מתחלף הצלעות בלתי עצמי לו ולא
כמה הוא אמר וצריך לנו שלא נדמה ונחשוב שאנחנו כבר
בארנו הדבר על דרך המשא אשר על הכל ואנחנו לא בארנו
או שיהיה שכבר בארנוהו ואנחנו נחשוב שלא בארנוהו הם
דברים שיקרה לנו בם שנבאר בם הנשוא על הכל ונחשוב שלא
בארנוהו הם הדברים שלא ימצא מהם כי אם איש אחד מכמו
השמים והארץ והשמש והירח כי כשהעמדנו מופת על דבר

[Page 170r]
מאלו שהוא בתאר מה כמו שנעמיד המופת על שהשמים גשם
לא כבד ולא קל או שהארץ באמצע שאנחנו כבר נחשוב שהעמדנו
המופת על דבר אישי לא על דבר כולל אחר שלא ימצא מאלו יותר
מאיש אחד ואין הדבר כן כי אנחנו לא העמדנו על הארץ
במה שהוא רמוז אליה כאיש ואמנם העמדנוהו על הטבע
הכולל הנמצא לארץ במה שהוא ארץ כן שנמצאו ממנה אישים
רבים או לא ימצאו וכשהעמדנו המופת עליה כבר ידענו שאלו
נמצאו ארצות רבות היה ענינם זה הענין ר"ל על דרך כמוה
באמצע כמו שאלו נעדרו אישי האנשים על שלא ישאר מהם
כי אם איש אחד היה עומד המופת על זה האדם שהוא מדבר
לא באשר הוא איש אבל באשר הוא האדם ולא יהיה זה מזיק
לנו בהעמדת המופת עליו מדרך מה הוא ואם הדברים
שיקרה לנו בם שלא נבאר אשר על כל ונחשב שאנחנו כבר
בארנוהו הם שני דברים
אחד מהם הדברים מתחלפים
המינים שיקרה שנודיע במופת מציאות נשוא אחד בעצמו
לכל אחד מה לבדו מפני העלם הטבע המשותף אשר ימצא
בעבורו זה הנושא עליהם כמו שיביא מופת בעל החשבון.
שהמספרים המתדחים כאשר נלקחו הם מתיחסים ויבאר הגמטרי'
שהשעורים המתיחסים כאשר נחלפו והיו מתיחסים ויבאר זה
הענין בעצמו האיש הטבעי לזמנים כי כבר יחשוב כל אחד מאלו
שהוא כבר באר הדבר אשר על הכל ואינו כן כי חלוף היחס
איננו לקוים כמה שהם קוים ולא למספרים כמה שהם מספרים
ואמנם הוא דבר נמצא לטבע בעצמו הכולל שישתתפו כי
אלו השלשה ולא יצדק שכל המספרים והשעורים והזמנים
המתיחסים כאשר נחלפו והיו מתיחסים ואמנם היה המופת
כאל על כל אלו היה טבע המשותף לאלו ידוע והעמד המופת
עליו ואם כשהעמד המופת בחלוף היחס על כל אחד מאלו לבדו

[Page 170v]
לא יהיה המופת על הכל ולא היה נודע זה ידיעה שלימה כמוני
כאשר באר מבאר במשלש מתחלף הצלעות לבדו שזויותיו שוות
לשתי נצבות ובאר זה בעצמו בשוה השוקים ובשוה הצלעות
ולא ידע מטבע מציאות שווי הזויות לשתי נצבות למשולש
יותר מזה ר"ל ממציאותו לכל מין ממיני המשלש זה עדין לא
ידע מה שימצא לטבע המשלש כמו שהוא משולש ולא שידעהו
בדרך מן המקרה על צד מה שתהיה הידיעה ההטעאיית.
ועוד כי מי שלא ידע מטבע מציאות שווי הזויות לשתי נצבות
למשולש יותר מאשר הוא נמצא למתחלף הצלעות ולשוה הצלעות
ולשוה השוקים לא ידע עדין שזה דבר נמצא לכל משולש במה
שהוא משולש ושאין משולש מן המשולשים שאין זויותיו
שוות לשתי נצבות אלא א"כ אמרנו שהוא ידע אותו בצד מן
הידיעה שיועיל בה החפוש וזה דבר בלתי מספיק המופת.
ואם המקום השני שיקרה לנו בו שנחשוב שאנחנו
כבר בארנו הדבר אשר על הכל ואנחנו לא בארנוהו הוא
המקום שיקרה לנו בו שנבאר לדבר דבר בדבר מה בגבול
אמצעי שימצא נשוא על הכל ולא יהיה דבר המתבאר בו
נשוא על הכל ונחשוב שהוא נשוא על הכל מפני היות
הגבול האמצעי בזה התאר המשל בזה שיבאר הגמטרי כי
כשנפל קו ישר על שני קוים ישרים ושם כל אחת משתי הזויות
הפנימיות אשר בצד אחד שוה לנצבה שני הקוים הם נכוחיי'
כי הנכוחות נמצא לשני הקוים אשר כזה התאר אמנם לא
על הכל כי הנבואות אמנם ימצא על כל שני קוים שיפול
עליהם קו שלישי ויהיה המחייב הזויות הפנימיות אשר בצד
אחד שוה לשתי נצבות בין שהיתה כל אחת מהם נצבה או
שהיה מה שחסר מן האחד היה יותר באחרת ואם היות
הגבול האמצעי בזה הוא נשוא על הכל
וכאשר היה זה

[Page 171r]
גדול התנאים אשר במופתים כבר צריך שנדע מתי תפול
לנו ידיעה במשא אשר על הכל ומתי לא יפול ונאמר כי
כאשר בארנו דבר אחד בעצמו לדברים אם מצאנו דברנו
אלו אמנם יתחלפו בשמות לבד והתחלף היין והחמר והענין
בם אחד המופת עליהם הוא על הכל המשל בזה שאלו היה
ענין המשלש המתחלף הצלעות וענין המשלש שוה השוקים
ענין אחד בעצמו כבר היינו רואים ששווי הזויות לשתי
נצבות אמנם התבאר למשלש המתחלף צלעות ולשוה השוקים
על דרך הכל וכאשר לא יהיה ידוע אצלנו התאר לדבר אשר
לא לו יהיה הבאור על הכל היה אפשר לנו שנקנה אותן
כאשר נחקור הדברים אשר בם יתואר הדבר שחייבנו לו זה
הנשוא וכאשר מצאנו התואר אשר כשנשאר עליו ונעלו שאר
התנאים נשאר הנשוא וכאשר נעלה הוא נעלה הנשוא תחלה
בהעלותו זה התואר הוא אשר בעבורו נמצא הבאור על הכל
המשל בזה שאנחנו כאשר בארנו במשלש שזה השוקים העשוי
מנחשת על דרך משל או מעין שזויותיו שוות לשתי נצבות
אנחנו כשרצינו לקנות התאר אשר בעבורו נמצא לו זה
הנשוא ומצאנו דרישה עלינו ממנו שהוא מנחושת והשארנו
שהוא משלש לא יעלה ממנו הנשוא שהוא שווי הזויות לשתי
נצבות וכמו כן כשהעלינו ממנו שהוא שוה השוקים או זולת
זה מן התארים הנמצאים לו לא יעלה ממנו זה הנשוא ואם
כשהעלינו ממנו שהוא משולש והשארנו שאר התארים
יעלה ממנו הנשוא העלות ראשון. ואין ממה שימנע זה
הסדור שאנחנו נמצא כאשר העלינו ואין ממה שהוא תמונה
או בעל גבולים שיעלה ממנו שווי הזויות לשתי נצבות
כי זה איננו העלות ראשון ואמנם קרה לו זה מפני העלות
המשלש בהעלותו ואלו היה אפשר שישאר המשלש ותעלה

[Page 171v]
התמונה לא נעלה הנשוא שהוא שווי הזויות לשתי נצבות
וכאשר ידענו בדרך זה שהנשוא אמנם הוא נמצא על הכל
למשלש ידענו שהוא אשר ימצא לו הבאור על הכל ושהוא
אשר בעבורו יתבאר על דרך המופת לכל אחד ממיני
המשלשים ר"ל למתחלף הצלעות ולשוה השוקים ולשוה הצלעות
שווי זויותיו השלש לשתי נצבות ואחר שכבר התבאר מה
הוא המשא על הכל והתבארו מיני הנשואים העצמים
ושהם שני מינים. אחד מהם הנשוא שילקח בגדר הנושא
והמין השני הנשוא שילקח בגדרו הנושא והיה כבר מבואר
שהמופת יחוייב שיהיה מקדמות הכרחיות אחר שהידוע
במופת מתנאיו שלא יהיה בחלוף מה שנודע ולא בעת
מה וזה אמנם יחויב לו מפני ההקדמו' בהכרחיות והיו
ההקדמות ההכרחיות הם העצמיות הנשואות על הכל
הוא מבואר שהוא מחוייב שיהיה המופת מן ההקדמות
העצמיות הנשואות על הכל כי ארסטו רואה שכל עצמות
הכרחית וכל הכרחית עצמית ועוד כי המופת כמו שאמ'
לא ימנע מהיות מן ההקדמות העצמיות או המקריות
ואם היה מן המקריות לא יהיה מן ההכרחיות כי המקריו'
אינם הכרחיות. אמנם הוא מן הדברים ההכרחיים א"כ
איננו מן הדברים המקריים ואחר שלא יהיה מן המקריים
הוא מן העצמיים.
אמר ואם שהקדמות המופתים צריך שתהיינה
הכרחיות והוא אשר שמנוהו התחלה באשר
יחוייב שתהיינה עצמיות כבר אפשר שיספיק לנו בבאור
זה מה שעבר וכבר אפשר שנבאר זה באור יותר רחב
כאשר נתחיל המאמר בו בהתחלה אחרת ונאמר כי כאשר
חוייב שתהיה התולדה הכרחית בלתי בטלה ולא משתנה

[Page 172r]
חויב שיהיה המופת אשר בגללו הגיע לנו הידיעה בזה התאר
ג"כ אבל הוא יותר ראוי בזה וכאשר היה מחוייב במופת שיהיה
בזה התואר ר"ל הכרחי ההקדמות חוייב בם ג"כ שתהיינה הכרחיות
אלא שאיננו מחוייב בכל הקש שיהיה מהקדמות הכרחיות וזה
שכבר אפשר לנו שתולד תולדה מה צודקת מהקדמות צודקות
בלתי הכרחיות ואם המופת מתנאו שתהיינה הקדמותיו עם
שהם צודקות הכרחיות וכבר יורה על זה שאנחנו אמנם נחלוק
על מי שחשב שהוא כבר הביא מופת מה על דרוש מהמין
הדרושים מבלתי שהביאוהו באשר נודיעהו שהמופת אשר
הביאו איננו מהקדמות הכרחיות או כאשר ההקש שחשב שהוא
מוליד אינו מוליד או באשר אלו ההקדמות לקוחות מן המפורסם
הערות לא אמתיות.
אמר ומהנה יתבאר כי מי ששם בחינת ההקדמות
המופתיות שתהיינה מפורסמות הוא בתכלית
ההוללות והסכלות כמו מה שחשב אפרוטגגרט באלו ההקדמות
שהם מופת וזה שהוא אמ' כי כאשר ידע אצלו ידיעה ומי שאצלו
ידיעה הוא ידיעה מה הוא הידיעה וזה כוזב ואם הוא מפורסם
וזה כי כבר אמרנו שלא יספיק בהקדמו' המופת שתהיינה
הכרחיות ומיוחסות וראשונות לסוג שתלקחנה בו וכל שכן שלא
יספיק בהיותם מפורסמות כי אין כל מפורסם צודק כל שכן
שימצאו בו שאר התנאי' האחרי' וכבר הוא גלוי שהמופת יחוייב
שיהיה מהג מהקדמו' הכרחיו' מפני כי מי שלא ידע שהוא בדבר
הכרחי לא ידע שהוא דבר בלתי אין אצלו ידיעה הכרחי בעלתו
כי עלת הדבר ההכרחי הכרחית ומי שלא ידע הדבר בעלתו
אין אצלו ידיעה רק בדרך המקרה המשל בזה כי מי שחשב
שהוא כבר ידע שא' נמצא לג' בהכרח באמצעי בלתי הכרחי
והוא ב' הוא מבואר בזה לא ידע מציאות א' לג' בהכרח מפני

[Page 172v]
הגבול האמצעי שהוא ב' כבר אפשר שיעלה ויהיה אצלו שא'
נמצא לג' בהכרח וכאשר היה זה כן ב' א"כ שהוא הגבול האמצעי
לא יהיה סבת ידיעתנו שא' נמצא לג' בהכרח אלא אם היה זה
במקרה ועוד שאם היה האדם יודע האמצע בלתי הכרחי ידיעה
הכרחית היה מתחייב על זה שיהיה בעת מה ההקש נמצא
והמקיש נמצא והתולדה נמצאת והידיעה בה בלתי נמצאת
וזה שכבר אפשר שיעלה הגבול האמצעי ויהיה הדרוש בלתי
ידוע וההקש נמצא יהיה עניינו בסכלות בזה הדרוש ועמנו הקשו
בעניננו עמו קודם שיהיה אצלינו הקשו וזה כשנעלה הגבול
האמצעי ואם היה האמצעי בלתי נעלה יחוייב שיהיה ענייננו
הידיעה בתולדה ענין מי שיראה שהידיעה בה דבר אפשרי
שישתנה לא דבר הכרחי וזה כי הגבול האמצעי הוא אפשרי
ואיננו נמנע שתהיה ידיעה באשר התולדה הכרחית מפני
גבול אמצעי שאיננו הכרחי אמנם במקרה לא בעצם כמו
מי שיקיש ויאמר האדם הולך וההולך חי וא"כ האדם חי בהכרח
כמו שאיננו נמנע שתפול תולדה צודקת מהקדמות כוזבות
וזה שהענין בהמשך הכרח התולדה להכרח ההקדמות בענין
להמשך אמתתה לאמתת ההקדמות כפי מה שהתבאר
בספר ההקש ר"ל כשהיו ההקדמות הכרחיות היתה התולדה
הכרחית שאם לא תהיה הכרחית והיתה אפשרית היו
ההקדמות אפשריות וכבר הונחו הכרחיות זה חלוף לא
יתכן כמו שההקדמות ג"כ כשהיו צודקות התולדה צודק בהכרח
ולא יתהפך זה ר"ל כי כשהיתה התולדה הכרחית שתהיינה
ההקדמות הכרחיות ובזה הענין האמתת התולדה עם
אמתת ההקדמות כי לא יחוייב ממציאות הנמשך מציאות
הקודם כפי מה שהתבאר בספר ההקש ואשר ידע הדבר
באמצע בלתי הכרחי הוא לא ידע שהדבר שנולד ממנו

[Page 173r]
הכרחי ולא למה היה הכרחי אמנם מי שידע הדבר באמצע
שעל זה התאר ר"ל באמצע בלתי הכרחי הוא בין אחד משני
דברים אם שיחשוב שהוא יודע ולא ידע וזה כאשר חשב על האמצעי
שאינו הכרחי שהוא הכרחי ואם שיאמת שהוא לא ידע וזה כאשר
ידע שזה האמצע בלתי הכרחי כי לא יהיה אצלו מי שידע זה הדבר
אלא שזה נמצא בעת הזאת אשר ידעו ושהוא כבר אפשר
שישתנה הוא בעצמו או שישתנה הגבול האמצעי בעצמו
ויודע בעצמו באמצעי אחר
וכבר יספק מספק שיאמר אם היתה
התולדה אמנם תהיה הכרחית מהקדמות הכרחיות ואם
כן איך אפשר לנצוחי שיוליד מן ההקדמות שיקבל אותם
מן המשיב בשאלה תולדה הכרחית והתר זה קרב ממה שקדם
וזה כי כבר נאמ' כגדר ההקש כי הוא מאמ' שיחוייב ממנו
דבר אחד בהכרח ולא יאמ' דבר אחד הכרחי כי ההכרח בהקש
הוא בעצם חוייב התולדה מן ההקדמות לא בהיות התולדה
הכרחית. ואמר שכבר התבאר שהקדמו' המופתים
מחוייב שתהיינה הכרחיות ושההכרחיות מחויב שתהיינה
עצמיות ועל הכל הוא מבואר שהדרושים המופתים יחוייבו
שיהיו עצמיים כי הדרושים המקריים לא תפול הידיעה
בם מן ההכרח אחר שימצאו ולא ימצאו ולזה לא תהיינה
ההקדמות מן הדברים המקריים ומן המבואר שתולדת
המופת היא כוללת והסבה בזה שהקדמות המופת הם
כוללות ואחר שהיתה תולדת המופת כוללת ועצמית הוא
מבואר שלא יעמוד על הדברים הנפסדים מופת רק על צד
מדרך המקרה ר"ל בעת מה ואלו היה אפשר המופת מן
הדברים הנפסדים ר"ל החלקיים היה מחוייב שתהיינה
ההקדמות הקטנות דברים חלקיים נפסדים כי הנושא
בם הוא הנושא בתולדה ותהיינה ג"כ בלתי מתהויות כוללות ואשר

[Page 173v]
יחוייב מזה במופת יחוייב בגדר בעצמו ר"ל שהגדרים ג"כ בלתי
הווים ולא נפסדים אחד שהגדרי' אמנם הם לפי התחלות מופת
או תולדת מופת או מופת מתהפך בהנחתו כפי מה שנבאר
אחר זה והדברים החלקיים שיתחדשו פעם אחר פעם במדרגת
הקדמת המופת לא יעמד עליהם מאשר הם חלקיים ואמנם
יעמוד על הטבע המשותף לכל הקדמות לא לזה הקדמת החלקי'
כמו שלא יעמוד מופת על הדבר החלקי שיפסד ולא ישוב ועוד
נבאר זה אחר זה ביאור מספיק. וצריך שתדע שלא יספיק בהקדמו'
המופתים שהם מופתים משולחים לא בהצטרף אלינו באשר היו
הגבולים האמצעיים הכרחיים לבד אם לא יקובל ממנו שכל הכרחי
עצמי אבל שיהיו עם זה עצמיים כי כבר יחשב שיש הנה הקשים
שיהיו הגבולים האמצעיים בם הכרחיים אבל אינם עצמיים וזה
וזה כאשר קרה שהיו שני דברים כל אחד מהם נמצא לדבר מה
בעצם וקרה שלוקח אחד מהם בבאור חברו כמו שיאמ' מבאר
לזה העלול לו אם מפלא מפני שתנועת העורק שלו מתחלף כי שני
אלו נמשכים בעצם לעפוש וימצא אחד מהם לאחר בהכרח אמנם
אם נאמר בכמו אלה הכרחיות הוא אם ההכרחיות בעצמיהם
נאמר בשתוף השם ואלו ההכרחיות בעצמיהן הם שיתאמת בם
שיאמר שכל הכרחיות עצמיות כפי סברת ארסטו.
אמר ולא יספיק לנו בגבול האמצעי בהקדמות המופתים
המשולחות שתהיינה עצמיות לבד אבל שתהיינה עם
זה עלת התולדה כי יש הנה הקשים ג"כ מולידים והגבולים האמצעיים
בם עצמיים אבל הם מאוחרים מן התולדה והם שיקראו מופתי'
לא משולחים במדרגת מי שיקיש שזאת האשה הרה היא בעלת
חלב וזה שההריון הוא סבה לחלב והחלב הוא מאוחר ממנו.
ואם שהקדמות המופתי' יחוייב שתהיינה מתיחסות
זה מבואר מאשר יחוייב שיהיה הגבול האמצעי נמצא בעצם

[Page 174r]
קטן והגדול נמצא לאמצעי בעצם
וכאשר היה הענין כן הוא מבואר
שהקדמות המופתים הם מסוג אחד וכי מפני זה אי אפשר שיעתק
המופת מסוג מן החכמות אל סוג אחר כי ההקדמות המיוחדות
המתיחסות הם נכללות בסוג אחד בהכרח בלתי משתתפים בשני סוגים
נבדלים ולזה אי אפשר לגיאומטרי שיעשה בבאור דבר גימטריא
ההקדמות שיעשה אותם בעל החשבון ואולי היה זה כן כי הדברים
אשר מהם יבנה טבע המופת ויושר במלאכה מלאכה הם שלשה
דברים אחד מהם הנשואים הדרושים בזאת המלאכה והם שהתבא'
שהם נמצאים לנושא בעצם. והשני הדברים הידועים בטבע
בזה הסוג ואלו הם ההקדמות שיתבאר מהם מציאות הנושא
לנושא אם בחיוב ואם בשלילה והשלישי הטבע המונח שיהיו המופתי'
על המקריים והרשמים הנמצאים להם בעצמם והם שיקראו.
נושא המלאכה אם ההקדמות אשר מהם יהיה המופת בסוג
סוג וטבע טבע מטבעי המלאכות המופתיות לפי שהן מן
הדברים העצמיים לסוג כבר יחוייב שתהיינה מיוחדות ואם
יש הנה הקדמות כוללות ליותר מסוג אחד נבאר עוד איך הוא
העשות המלאכות המיוחדות להן ובזה הענין בדרושים ג"כ ר"ל
שיחוייב בם שיהיו המיוחדים בטבע המונח אחר שהם עצמים
לו ואחר שההקדמות מחוייב שתהיינה מיוחדות בסוג סוג
וכמו כן הדרושים הוא מבואר שאי אפשר שיעתק המופת מסוג
אל סוג והסבה בזה שהטבעיים המונחים למלאכות מתחלפים
כהתחלף טבע המספר שהוא נושא למלאכת אלאדמטיקי ר"ל
מלאכת החשבון לטבע השעור שהוא לשא למלאכת הגימטריא
ולזה המופת אשר על דרוש חשבוני אי אפשר שיעתק אי
אפשר שיעתק אל דבר בלתי גימטרי ואמנם איפשר שיעתק
ממלאכה אל מלאכה אחרת כשיהיה הדרוש בשתי המלאכות אחת

[Page 174v]
בעצמו אם על השלוח אם היה אפשר זה ואם שהיה אחד בצד
מה וזה כאשר תהיה אחת משתי המלאכות תחת המלאכה
האחרת במדרגת חכמה המבטים שהוא תחת חכמת הגימאטרי'
ובמדרגת חכמת הנגון שהיא תחת חכמת החשבון כי חכמת
המבטים תעשה דברים גמטריים וחכמת הנגון דברים
חשבוניים ואם כאשר היו הדרושים שנים אי אפשר שיודע
במופת אחד מהם בזולת המלאכה שתיחדהו המשל בזה שאי
אפשר שיבוא מופת בעל חכמת הגימטריא שההפך אמנם
יש לו הפך אחר וששני ההפכים ידיעתם אחת ואמנם זה
לחכמת האלוהית כמו שאין לבעל חכמה אלהי שיבאר כי שני
המעוקבים כשנכפל אחד מהם באחר היה מהם חשבון
מעוקב ואמנם זה הוא לבעל החשבון ואמנם לא ימנע לבד
שיבאר בעל המלאכה הדבר שהוא בלתי נמצא לנושא מלאכתו
אבל גם הדבר שהוא נמצא לנושא מלאכתו לא שאיננו מן
הדברים העצמיים לו ולזה אין לגמטריא שיבאר שהקו הסובב
או הישר הוא החשוב שבקוים ואם החשוב והפחות דברים
נמצאים לבעל שעור אמנם אינם נמצאים לו בעצם וזה
ממה שיודה תכלית ההוראה על שאי אפשר שיעתק המופת
ממלאכה אל מלאכה כי הדברים המשותפים ליותר מנושא
מלאכה אחת הם מן הדברים המקריים לא מן הדברים
העצמיים.
וכבר התבאר מזה שאין דרך שיעמד המופת
על דבר מן הדברים כי אם מהתחלותיו המיוחסות המיוחדות
המיוחדות לו שלא יספיק המופת שתהיינה הקדמות צודקות
ובלתי בעלות אמצעי ר"ל ידיעות בעצמו לבד אבל שתהיינה
עם זה מיוחדות בנושא שיעיין בה ולזה מופת כרוסן שעשה
אותו בהוצאת המרובע השוה לעגול איננו מאמ' נ' מופתי
ואם הוא עשה בו הקדמות צודקות כי הן כוללות משתתפות

[Page 175r]
וזה כי הוא לפי שעשה מרובע גדול מכל תמונה שתפול בתוך
העגול וקטן מכל תמונה שתפול חוץ לעגול
אמר כי המרובע שזה תארו יחוייב שיהיה שוה לעגול
כי העגול גדול מכל תמונה שתפול בתוכה וקטן מכל
תמונה שתפול חוצה לו והדברים שהם קטנים וגדולים יחד
מדברים אחרים בעצמם הם שוים וזאת הגזרה הכוללת
הכללית ואם היה צודקת איננה מיוחד אבל משותפת ולזה
מה שביאר אריסטו בספר ההטעאה שבאור ברוסן הוא באור
הטעאיי ואם איננו כוזב אמנם קרא אותו הטעאיי ר"ל באור
מדמה לפי שכבר יחשב בו שהוא מופת ואיננו מופת ולזה
אפשר שיעתק זה הצד מן הבאור מלאכה למלאכה ויעשה בבאור
דברים רבים ולפי שהמופת כמו שהתבאר אמנם הוא מן
הדברים העצמיים המיוחדים יחוייב בהכרח שיהיה הגבול
האמצעי במופתים אם מטבע הסוג בנושא לזאת המלאכה
ואם מטבע הסוג העליון המקיף בזה הסוג במדרגת מה
שיהיה המופת הרבה על דברים הנגועים מן ההתחלות
החשבוניות וזה שנעם הכל נבנה תחת החשבון ובמדרגת
מה שיבוא מופת על הרבה מן הענינים אשר בחכמת המבטים העיונים
מן ההתחלות הגימטריאות וכאשר קרה לשתי מלאכות כמו אלו
מצד מה שאחת מהם תחת האחרת הנה המלאכה שתעיין בסוג העליון
נבאר מזה הדבר סבתו והמלאכה אשר תחתיה תתן מזה הדבר
מציאותו המשל בזה שמלאכת הנגון תניח שהמרחק אשר
בארבעה יקרה ויעמוד על סבת זה המקרה ממלאכת החשבון
והוא שזה הנעם הוא עליהם על יחס המוסף חלק והנעם אשר
עליהם הכפל על דרך משל או מוסיף חלק הוא יקרה וכמו
מה שיניח בעל חכמת המבטים שהדברים כשעויין אליהם
על מרחק יראו יותר וקטנים ויתן סבת זה מפני מלאכת

[Page 175v]
הגימטרי' והוא שהזויות הקטנה מותרה הקו הקטן ואמנם היה
זה לפי שהאמצעי אשר יגיע מן הידיעה העליונה בכמו אלו הדברים
יהיה לנשוא הדרוש בסבתו במלאכה השפלה עלה הקרובה
ואחר
שכבר התבאר שהמופתים האמתיים אמנם יהיו מן ההתחלות
הקודמות בטבע שהם יותר ידועות אצלינו ואצל הטבע הוא
מן המבואר שלא יתכן שיביא מופת בעל מלאכה על התחלות
מלאכתו המיוחדות בסוג הנושא להם מפני שהוא יצטרך
בבאור אלו ההתחלות אלהיות ההתחלות אחרות מיוחדות בזה
הסוג קודמות להן וההתחלות המיוחדות אין להם התחלות
מיוחדות אבל אם היו הן הנה כוללות ולזה מה שיחויב שיהיו מופת
כל ההתחלות למלאכת החכמה הכוללת ר"ל הפילוסופי' הראשונה שנושאה
הנמצא במה שהוא נמצא. וכבר התבאר מזה המאמ' שהמופת
יהיה מן ההתחלות המיוחסות המיוחדות והם הסבות הקרובות
לדבר והתבאר עם זה מתי אפשר שיעתקו כמו אלו המופתים
ממלאכה אל מלאכה ומתי אי אפשר ולהיות המופת המשולח
הנותן סבת הדבר הקרובה הוא המופת שהקדמותיו נמצאות
באלו התנאים שקדמו כלם קשה עלינו לדעת טבע המופת שהוא
מופת באמת בקש ידיעת אלו התנאים עלינו ונחשוב הרבה
פעמים שאנחנו כבר ידענו הדבר ידיעה אמתית כאשר ידענוהו
בהקדמות צודקות בלתי בעלות אמצעים ואין הדבר כן אם
לא יהיו בם שאר התנאים אשר זכרנו מן ההתיחס והקדימה
בטבע. ולפי שהיה כל מופת חבורו ועמידתו משלשה דברי'
אחד מהם הדברים הנושאים בזאת המלאכה והשני ההקדמות
שמחוייב קבלתם והשלישי הנשואים הדרוש במלאכה זאת
מציאותם לאלו הנושאים בעינם הוא מבואר שהמעיין במלאכה יחוייב
שתקדמנה אצלו באלו השלשה סוגים ידיעות ראשונות כי כבר
הונחה שכל למידה ולמוד יחוייב שיהיו מידיעה קודמת אם

[Page 176r]
הנושא יחוייב עליו שיקדים ויקבל מענינו שהוא נמצא
ולא יחקר על מציאותו כלל כי אין אצלו הקדמות במה
שיחקר עליו ואם ההקדמות יחוייב שיקדים וידע מענינם
ג"כ על מה זה יורו שמותם ושהם נמצאות ואם הנשואים
הדרוש מציאותם לנושאים אמנם יצטרך שידע על מה
זה יורה שמם לבד עוד ידרוש מציאותם לנושאים במופתים
כמו מה שיצטרך הגמטרי שידע על מה ג"כ יורה שם שם
המשלש והעגול והמדובר והחדש ובעל החשבון על מה
זה יורה עליו שם הנפרד והזוג והראשון ובלתי ראשון ואפשר
שלא יצטרך אל אלו השלשה אל הקדימה בידיעה בדברים
אלו להגלות הדבר בם וזה שהרבה מן הנושאים אין אנו
צריכים שנקדים ונגיד כאשר יחוייב על בעל זאת המלאכה
שיקובל מציאותם אחר שמציאותם בתכלית מן ההגלות
אצל החוש במציאות החם והקר שהוא נושא החכמ' הטבעי'
והרבה מהם שיצטרך בם אל זה כמו הענין בחשבון כי
הענין בו יחוייב שידע תחלה שאמנם יקובל מציאותו
קבלה כי מציאותו נעלה מן החוש וכמו כן הענין בשעור
ובבעל שעור ובזה הרבה מן ההקדמות מן הנשואים
הדרושים מה שלא יצטרך בם אל אשר יקדים וידע על
מה זה יורה השם מהם כמו ההקדמה שיאמ' בה כי כשחובר
מן השווים שנים שוים נשארו הנשארים שוים
וההקדמות
שתעשינה המלאכות מהן מיוחדות והן המיוחסות העצמיו'
שאי אפשר שתעשינה ביותר מסוג אחד כמו שהקו הישר
הוא המונח על נכוחות הנקודות המקבילות ומהן כוללות
ליותר מסוג אחד אלא שכללותם איננו כללות טבע אחד
אבל כוללות יחס כמאמר האומר כשחוסר מן הדברים
השוים דברים שוים נשארו הנשארים שוים כי זאת הגזרה

[Page 176v]
על בעלי השעורים והמספרים והזמנים אמנם אין השווי
בם ענין אחד בהסכמה בכללית כמו החי לאדם ולסוס אבל
בשיתוף ובהתיחס ואלו ההקדמות כאשר עשאם בעל מלאכ'
מלאכה והורה בם וידע אותם מנושאם המיוחד בם היה
כחם כח ההקדמות המיוחדות המיוחסות כמו שיאמר
הגמטרי' תמורת מאמרנו הדברי' השוים בעלי השעורים
השוים ושיאמ' בעל החשבון תמורת זה המספרי' השוים
ולזה לא יפילו כמו אלו ההקדמות הספק כי זה שנאמ' לפנים
כי הקדמות המופתים צריך שתהיינה מיוחדות ומיוחסות
ושיחוייב לזה שלא יעתק המופת ממלאכה למלאכה כי
אלו ההקדמות הכוללות הם הקדמות רבות והנעשות
מזה בגמטריא בלתי הנעשות בחשבון וההקדמות המיוחסות
אל המלאכה מינים מהם הקדמות ידועות בטבע ומהם
מערכות ומהם שרשים מונחים ומהם גדרים. וההקדמו'
הידועות בטבע מתחלפות למערכות ולשורש המונח
מפני שההקדמות הידועות בטבע יתאמת בם בעצמם
ולא יתכן לאחד שצויר בם שהם על זולת מה שהם עליו
ואי אפשר לו שיחלוק עליהם בדיברו הפנימי אבל אם היה
בדברו החצון ואם השורש המונח הוא ההקדמה שיקבל
אותה התלמיד מן המלמד על שהיא מבוארת מפני המלמד
לא על שהוא דבר מבואר אצל התלמיד ואין אצלו ג"כ ידיע'
חלופו ואם המערכה היא אשר יקבל אותה התלמיד מן
המלמד אמנם אצלו ידיעה בחלופה ויתחלפו הגדרים
לשרשים המונחים ולמערכות מפני שהגדרים אין בם משפט
באשר דבר נמצא או בלתי נמצא ואמנם הגדר חלק הקדמה
והגדרים יודיעו עצם הדבר וענינו ואם השרשי' המונחים
אינם חלק הקדמ' אבל השרשי' המונחי' הם אשר שקובלו

[Page 177r]
נמשך להם מציאות התולדה ולא הניח הגימטרי כגימטריא הקדומ'
כוזבות כמו שחשבו זה אנשים כאשר אמרו כי כשהניח
שזה הקו הוא שעור כך ואיננו כן אצל החוש זה השעור ויניח
שזה הקו ישר ואין הקו אשר ימשיל בו ישר כי הגמטרי לא
יביא מופת על הקו אשר בשכלו ר"ל המושכל שלוקח זה
הקו המורגש משל לו ותמורה ממנו ויש הפרש אחד בין
הגדרים ובין המערכות ובין השרשים המונחים והוא שהגדר
לא יהיה רק כולל ואלו כבר יהיו כוללים וחלקיים
והמופת
לא יעמד על הדברים הרבים במה שהם רבים אבל אמנם
על הטבע הכולל השוה באלה הדברים הרבים הנשפט
עליהם במשפט המופתי כי אם לא יהיה בדברים הרבים
טבע בזה התאר לא יהיה הנה ענין כולל נמצא וכאשר לא
יהיה בהנה ענין כולל לא יהיה שם גבול אמצעי שינשא
עליהם מדרך מה הוא וכאשר לא יהיה שם גבול אמצעי
אין שם מופת כלל ולזה מה שיחוייב שיהיה בדברים
שהמופתים קודמים עליהם טבע בזה התאר שינשא על
הדברי' הרבים בהסכמ' ולא בשתוף השם.
אמר והגזרה הכוללת המשותפת שיאמ' בה שחלקי
הסותר אי אפשר שיצדקו יחד להגלותה כבר
נאמן הרבה לאמר אותה בפירוש במופתים ושנשים אותה
חלק גזרה מן המופתים כי אם כעת שיבא ההכרח על זה
וזה בשני מקומות אחד מהם כאשר רצינו להביא מופת
שהנשוא נמצא לנושא ושסותרו בלתי נמצא לו כמו שנרצה
לבאר שהעולם בעל תכלית ושאיננו בלתי בעל תכלית
וכאשר רצינו זה צריך שנתנה זה התנאי בגבול הגדול
המשל בזה כאשר רצינו לבאר זה הענין לעולם באמצעות
שהוא גשם נאמר שהעולם גשם והגשם בעל תכלית לא בלתי

[Page 177v]
בעל תכלית ויולד לנו שהעולם בעל תכלית ואיננו בלתי בעל
תכלית ואין זה ההתנות היעיל בו בזה הענין בגבול האמצעי
ר"ל בנשיאות הגבול האמצעי על הגדול ושלילת הותרו ממנו
וכמו כן הענין בנשיאות הגבול הקטן על האמצעי ושלילת סותרו ממנו
אמנם יצדק כשהיה הגבול הגדול שוה לאמצעי וכמו כן הענין
באמצעי עם הקטן ואם כשהיה כולל יותר ממנו לא יצדק זה
בהולידנו שהאדם גשם באמצעות שהוא חי כי לא יתאמת לנו
הפך ההקדמה הגדולה מזאת התמונה והיא שכל גשם חי
ושאיננו בלתי חי כמו שהתאמת לנו שכל חי גשם ושאיננו
בלתי בעל גשם ועוד החומר שיתאמת לנו בזה ההתנות הוא התנות
בלתי הועיל בו בהוליד מה שכוין לו שהגבול הגדול נמצא
לקטן וסותרו בלתי נמצא לו ואם המקום השני ר"ל שתעשה
בו זאת הגזרה הכוללת מפורשת הוא באשר הביאונו מופת
על דבר במופת החלוף בעת שנאמר ואחר שהיה זה כוזב
סותרו הוא צודק כי שני הסותרים לא יתחברו יחד על הכזב
אמנם אין עשותנו אותה בחכמות החלקיות ר"ל המיוחדות
בסוג סוג מן הנמצאות מצד מה שהיא כוללת להן אבל
כאשר נביאה אל הנושא כפי מה שאפשר לנו כדי שתהיה
מיוחסת כמו שעבר זה ממאמרנו וזה הסוג מן הגזרות
ר"ל הכוללות ישתתף בהעשותו בכל החכמות ומלאכת הנצוח כבר
תשתדל בשמירת אלו ההקדמו' ותקיים אותם וכמו כן הידיעה
המפוארת בחכמה אלא שההפרש שבין שתי הידיעות שמלאכת
הנצוח לא תכון באור דבר מיוחד בעצמו ואין לנושא מקום
מיוחד ולזה היו ההקדמות שתעשה אותם מלאכת הנצוח
לקוחות מן השאלה ובעל המופת לא יקח הקדמות מן
השאלה כי אין כונתו קיום או בטול אי זה משני הסותרים
הזדמן אבל אמנם כונתו קיום דבר אחד בעצמו ובטול סותרו

[Page 178r]
והדרוש וההקדמה והתולדה הם דברים אחדים בנושא ואולם
יתחלפו בצד ולזה היה התנאי בדרושים המופתיים הוא התנאי
בעצמו בהקדמות המופתיות ואפשר שתתהפכנה ההקדמות
המיוחדות בחכמה חכמה הם בעצמם תנאי ההקדמות הוא
גלוי שאיננו מחוייב על הגימטרי שישיב על איזה שאלה
הזדמן ולא על הרופא על איזו שאלה הזדמנה ובכלל אין כפל
מלאכה שישיב רק על השאלות המיוחדות למלאכתו או על השאלות
שהם מן הסוג שהוא עליון ממלאכתו המשל בזה כי לא יחוייב על
בעל חכמת המבטים שישיב רק על השאלות המיוחדות
בחכמתו או על השאלות הגמטריאות שיעשה אותם ההתחלות
במלאכתו אמנם לא יחוייב על ההתחלות אלו השאלות באשר
הוא בעל חכמת המבטים ואמנם יחוייב עליהם באשר הוא
גימטרי' והגימטרי' ג"כ אם השיב על השאלות מחכמת המבטים
זה קרה לו מצד שהם דברים משיגים לנושאו ונכנסים תחתיו
וכאשר היה זה כן הוא גלוי שלא יתכן שידבר בעל מלאכה
עם מי שאיננו מאנשי זאת המלאכה כי לו עשה האדם זה
נפלה לו מבוכה במלאכה וכבר ישאל שואל ויאמר האם אפשר
שיפל בחכמה חכמה מן החכמות שאלות בלתי מתיחסות
אל זאת החכמה כמו שתפלנה בחכמת הגימטריא שאלות בלתי
גמטריאות ואם נפלו האם הם מיוחסות אל זאת החכמה או
אל חכמה אחרת ואם בכל מלאכה תקראנה שאלות הם טעות
ואם קרו האם הטעות בזה מפני צורת ההקש או מפני חומרו.
ונאמ' לפני שמאמרנו שאלה בלתי גימטרית על דרך משל
ובלתי טבעית יובן על שני דרכים אחד מהם מה שאין לו הסתבכות
במלאכה באחד מן הפנים במדרגת מי שאמר בנעדר והקול
שאין קול לו והשני על מה שיש לו הסתבכות במלאכה אבל
הסתבכות מוטעה ופחות במדרגת מי שאמ' במי שיש לו קול מגונה

[Page 178v]
שאין קול לו וזאת הידיעה היא אחת מחלקי הסכלות ר"ל
הסכלות ההפכי לאמת והוא הסברא הכוזבת לא הסכלות שהוא
העדר האמת וזה שלא יהיה אצלו סברא בדבר כלל לא כוזבת
ולא צודקת ואם מה שנאמר בו שהוא בלתי גימטרי מפני
שהוא גימטרי מוטעה הסתככותו והיה במלאכת הגמטריא
במדרגת מי שישאל בעל הגמטריא האין הקוים הנכוחיים
כשהוצאו נפגשים כי ההשאלה מצד שהיא מוטעת היא בלתי
גמטרית ומצד שהיא מדברים עצמיים היא גמטרית וזה
כי הנכוחות הוא מן הדברים העצמיים לקוים ואם מה שנאמ' בו
שהוא בלתי גמטרי והרצון בו שהוא כבר נעדר מהדברים
המיוחסים אל הגמטריא היא מלאכה אחרת במדרגת מי
שישאל בעל הגמטריא על שאלה נגונית.
ואם המלאכות
כבר יקרה בהן הטעות מפני צורת ההקש ומפני חמרו בלבד
מפני שתוף השם הנופל בגבול האמצעי אמנם הלמודיות
מפני מעט מה שיקרה בהם הטעות שהוא מפני שתוף השם מפני שהגבול
האמצעי בם לא יחשב בו שהוא אחד והוא הרבה כמו שיקרה
זה מפני שתוף השם בזולתם מן המלאכות והסבה בזה
שהדברי' הלמודי' מעיינות בם אבל השכל בענין הדברים
הרמוז אליהם אצל החוש. וזה שהגמטרי כאשר באר על
דרך משל שכל עגול תמונה וכבר הקדים ברושם העגול
מה הוא אי אפשר לו שיטעה ולא שיוטעה כאשר יחלוק עליו
חולקת ויאמר לו אין כל כנ' עגול תמונה כי המאמ' השקול
הוא עגול ואינו תמונה כי העגול הגמטרי שהכנתו אצל רושם
העגול הוא מן הפשוט בשכל בדרך שלא יתהפך עליו העגול
הגמטרי עם העגול שהוא המאמ' השקול מעליו כאשר נחלק
עליו בכמו זה המחלוקת שישנה ממנו העגול שהוא המאמ'
השקול ואין ראוי שיהיה המחלוקת המופתי חלקי ולקוח מן

[Page 179r]
החפוש אבל כולל בו התנאים בעצמם שהתנו בהקדמות
המופתיות על השלוח אשר הם יתנו בהקדמות המחלקות
המופתיות כאשר היו המחלקות המופתיות מופת פונה אל
מול הבטול והטעות שיקרה מפני צורת ההקש הוא כמו
שיבאר מבאר תולדה מהמחייבת בתמונה השנית בשתי
הקדמות מחייבות וזה שהמחייבת לא תתהפך כוללת בכל
חומר כמו שיבאר מבאר שהכוכבים אישיים מפני שהם
מאירים והאש מאיר ואמנם אפשר שיוליד משתי מחייבות
בתמונה השנית בדברים המתהפכים והם הגדרים והסגלות
והרשמים ואלו היתה התולדה נולדת לעולם מהקדמות
צודקות כבר היתה ההתכה בהתהפך אצל הוצאת הדבר
המוסכל מן הידוע קלה מאד ולא יקרה בו טעות כי היו שני
הדברים מתחייבים ר"ל אלו היה כי כמו שהיו ההקדמות
צודקות מחוייב בהכרח תהיה שהתולדה צודקת כן אם היתה
התולדה צודקת תהיינה ההקדמות צודקות היה כי כשהנחנו
התולדה נמצאת היינו מוציאים המתחייב לה אשר יולידה
והיה הטעות יותר מעט לזה וההתכה בהתהפך בלמודיות
יותר קלה מאשר היא בנצוח מפני שהתולדה בלמודיות
תתבאר מדברים מוגבלים נכללים והם ההקדמות העצמיות
המיוחסות והתולדה בנצוח כבר תהיה מדברים רבים רחוקים
כי הם מדברים המקריים וזולת המקריים והדברים
הלמודיים יתחלפו לנצוחיים מפני שהקדמות הלמודיות
אינם מתבארות בהקדמות מתבארות באמצעות אבל ההקדמות אשר בלמודיות
אם ההקדמות מבוארות ואם ההקדמו' שהם תולדה מהקדמות
מבוארות בבלתי אמצעי ואם ההקדמות הנצוחיות כבר
תהיינה ההקדמות בלתי מבוארות רק באמצעי וקרה להן
שלוקחו כשאלה על שהן ידועות מאין אמצעי ויקרה הטעות

[Page 179v]
מפני זה הנצוח הרבה.

פרק

ולפי שהמופת שיודיע מציאות הדבר כבר יהיה זולת
אשר יודיע סבת מציאותו והיה שכבר המצאו
שני מינים אלו אם במלאכה אחת ואם בשתי מלאכות
ראוי שנעיין במה זה יתחלף כל אחד מהם כאשר היו בחכמה אחת
וכאשר היו בשתי חכמות ונאמ' אם יתחלף אחת מהם לאחר כשהיו בחכמה
אחת הוא משתי פנים אחת מהם שהמופת שיודיע מציאות
הדבר לבד יהיה מן ההקדמו' בעלות האמצעיים והם ההקדמו'
שהם סבות רחוקות והמופת שיודיע למה זה הדבר יהיה בעלה
הקרובה לו והאופן השני הוא שהמופת שיודיע מציאות
הדבר לבד כבר יהיה מהקדמות זולת בעלות אמצעיים אמנם
הגבולים האמצעיים בו דברים עלולים ומסובבים מן הקצה הגדול
ואמנם יהיו כמו אלו המופתים כשהיו הדברים המאוחרים
במציאות והם העלולים ידועים אצלנו יותר מן הדברים הקודמים
והדברים המאוחרים שילקחו גבולים אמצעיים בכמו אלו המופתי'
הם שני מינים אם דברים שוים לקצה הגדול שהוא העלה
ומתהפכים אליו ואם דברים שהקצה הגדול כולל יותר מהם
והמשל לאשר הם עלולים ומתהפכים מאמ' מי שבאר שכוכבים
הנבוכים כי שמונה כוכבי לכת קרובים אלינו יותר מן הכוכבים הקיימים מפני שנוהגיהם
לא יראו נוצצים הולך ושוב כאשר אמ' שהכוכבים הנבוכים
אינם נוצצים ומה שאינם נוצצים מן הכוכבים הם קרובים
ממנו א"כ הכוכבים הנבוכים הם קרובים ממנו וזה שהקרוב הוא נשוא
הדרוש הוא סבת ראות הכוכבים שלא ינצו וההנץ שהוא הגבול
האמצעי הוא דבר עלול מן הקרוב אלא שהקרוב אצלנו מוסכל

[Page 180r]
וההקדמה האומרת כי מה שלא ינץ הוא קרוב ממנו גלויה בחוש
ובחפוש והיא יותר ידועה אצלינו מאשר הכוכבים הנבוכים
קרובים ממנו ובמשל מי שבאר שהירח כדורי בתמונה באשר אורו יגדל
מעט מעט בתמונה ירחית כאשר אמ' שהירח יגדל אורו על תמונ'
ירחית ומה שהוא בזה התואר הוא כדורי התמונה א"כ הירח
כדורי התמונה וזה שהכדורית אשר בירח הוא סבה לגדול אורו
מעט מעט על זאת התמונה אמנם הגבול אשר בזה התאר
הוא יותר ידוע אצלנו מן הכדורית וכבר אפשר בכמו זה המין
ממופתי המציאות ר"ל אשר בגבולים האמצעיים בם עלולים
ומתהפכים על הגבול הגדול שהוא הסבה שנשים הגבול האמצעי
בם גדול והגבול האמצעי ויהיה עם זה מופת על למה היה זה
הדבר נמצא וזה אחד שנדע מציאות הקודם במאוחר המשל בזה
כי כשידענו שהירח כדורי התמונה להיות אורו גדול בתמונה
ירחית אפשר לנו שנהפך ההקדמ' הגדולה ונתן הסבה להיות אורו
בזה התאר מפני שהוא כדורי ויחובר המופת כן. הירח כדורי
התמונה ומה שהוא כדורי התמונה אורו מחוייב שיגדל בזה
התאר וא"כ הירח כן יגדל אורו בזה התאר כי הוא בזאת התמונה
ויהיה שכבר הביאונו בכמו זה המאמ' הסבה אשר בעבורה
נראה הירח בזה התאר כי הוא בזאת התמונה ויהיה שכבר
הביאונו בכמו זה המאמ' הסבה אשר בעבורה נראה הירח
בזה התאר וזה הוא שיקרא מופת למה.
ואם המופתים
שהגבולים האמצעיים בם מאוחדים מן הגדולים ולא יתהפכו
לא יקרה בם כי אם מופת מציאות לבד.
והמופתים שיחוברו
בתמונה השנית מן הסבות הרחוקות הם מופתי מציאות
ואינם מופתי למה בענין במופתים המחייבי' שיהיו מן הסבות
הרחוקות כי בשניהם לא יביאו הסבות הקרובות בם המשל בזה
מי ששאל ואמר לא יתגשם הכותל ל ונאמ' לו לפי שאיננו חי

[Page 180v]
וזה כי העלה הקרובה באשר לא יתגשם לפי שאיננו חי כי אלו
היה הדבר כן היה החיות העלה הקרובה לנשימה והיה כל חי
מתגשם ואין הדבר כן שהרבה מבעלי חיים לא יתגשמו ואמנם
היה זה כן כי כשנשלל דבר מדבר מפני שלילת סבת הדבר
הקרוב ממנו הוא מחוייב שיהיה זה הדבר הוא הסבה הקרובה
במציאות זה הדבר המשל בזה מי שאמר זה החי איננו בריא
מפני שהוא בלתי שוה החם וא"כ הוא מחויב ששווי החם הוא
סבת הבריאות הקרובה וכמו כן כשהיתה העלה היא הסבה
הקרובה במציאות הדבר שלילתה היא הסבה הקרובה
בשלילת זה הדבר והיו כמו אלו המופתים מחוברים
בתמונה השנית הוא גלוי כי הגבול האמצעי הוא בכמו אלו
הדברים נשוא על שני הקצוות כי החיות נשוא על המתנשם
בחיוב ועל הכותל כשלילה ואמנם תבואנה בכמו אלה הסבות
הרחוקות על צד העומקה והצלילה באור זה הדבר כמו מה
שאמ' ברופים שמדינות הכושים אין בהם מנגן והסבה
בזה שאין אצלם נכבדים נ' נדיבים כי מציאות הנכבדים נ' נדיבים סבה רחוק'
לנגון. ואמנם היו כמו אלו נותנים הצלילה כי כשנשלל דבר
מדבר מפני סבתו הרחוקה ממנו היה זה יותר ראוי שישלל
ממנו בשלילת סבתו הקרובה ממנו וזהו שעור מה שיתחלף
בו מופת למה למופת המציאות במלאכה האחת בעצמה
ואם החלוף אשר ביניהם כשהיה אחד מהם בחכמה ואחרת
בשנית הוא בלתי זה החלוף וזה החלוף הוא מצד שבו יהיה אחד
מהם נותן בזיזת החכמה האחת מן הדבר שהוא נמצא
לבד ואי אפשר בו שינתן סבתו בזאת החכמה מצד מה שהוא
בזאת החכמה ואחר יתן בחכמה השנית סבת מציאות לדבר
ואי אפשר בו שיתן בזאת החכמה מציאותו וכאשר היו בחכמה
אחת לא יתחלפו בזה הצד כשהיה הצד שיתן הסבה ממנו

[Page 181r]
אחד מהם והצד אשר ממנו יתן המציאות האחד צד אחד
כאלו אמ' אם מהיות שניהם טבעי או אלוהי ואמנם יתחלפו
בדברים שקדמו וכאשר היו בשתי חכמות התחלפו בצד אשר
בו יתן אחד מהם הסבה והאחר המציאות כאלו אמרת מצד
מה שאחד מהם מופת גמטרי ואחר מ..י ויקרה לזה לכל
החכמות שיהיו ש נושאיהן קצתן נכנס תחת קצת במדרגת
מה שנושא חכמת המבטים נכנס תחת נושא הגמטריא וזה
שהמרחקים הניצוציים נכנסים תחת המרחקים הגמטריים
וכמו כן הענין בחכמת התחבולות עם חכמת מדת המוגשמים
וחכמת חבור נעימיות הקול עם חכמת החשבון וחכמת
משפטי הכוכבים הספניים שיראו ויסתרו אצל חכמת
משפטי הכוכבים הלמודיים ואמנם קרה זה לכמו אלו להעזרם
עד שיחשב בהם שנושאיהם מסכימים בשם ובגדר ובמדרגת
חכמת הכוכבים הלמודית הם חכמת הכוכבים הספנית
ובמדרגת חכמת נעימות הקול הלמודית עם המעשית א"כ
הידיעות בכמו אלו החכמות תהינה הידיעה באשר הדבר
נמצא בחכמה שהיא יותר קרובה אל הדבר המורגש והדבר
החלקי והידיעה בכל מה היא נמצאת בחכמה אשר נושאו מופשט
מן החומר או קרוב אל ההפשטה וזאת היא חכמה הלמודית
כי בעלי הלמודיות אצלם הסבות במציאות דברים אלו
שהתבאר מציאותם בחכמה שהיא יותר קרובה אל החמר
ולזה הרבה מה שיקרה לבעלי הלמודיות שהם לא ישארו שהדבר
הנמצא ואמנם ישערו בסבתו לבד כי הם אמנם יחקרו על
הדברים מאשר הם מופשטים מן החמר והמציאות לדבר
אמנם הוא עם החמר ולזה כבר נמצא הרבה מבעלי חכמת
חבור נעימי הקול ולא ישערו בהרבה מן הקולות הנמצאים
בנגון המעשי' וכבר נמצא הרבה ממה שיעוין בו בעל החכמה

[Page 181v]
הטבעית ענינו מחברות המבטים סבתו בענין בקשת אשר
בענן כי מחכמת הטבע תתן בו מציאות וחכמת המבטים
סבתו וכאשר תמצא חכמה ענינה מחכמה אחרת זה הענין
ואיננה נכנסת תחתיה במדרגת חכמת הרפואות עם חכמת
הגמטריא כי היות הנגע העגול קשה להבריא הרופא יתן מציאותו
ובעל הגימטריא יתן סבתו
אמר והראשונה שבתמונות והאמתית מהן שתהינה תמונה
למופת היא התמונה הראשונה כי החכמות הלמודיות
אמנם תעשינה תמונה זו ואפשר שתהיינה כל החכמות
הנותנות סבת הדבר כמו שאמרנו אמנם תחברנה מופתיהן
בתמונה זאת כי הידיעה בסבת הדבר אמנם היא הידיעה
האמתית מה שיהיה על דרך החיוב וזה יחובר בתמונה
הראשונה ועוד כי הגדרי לא יולידו רק בתמונה זאת מפני
שהגדרים מחויבים לנגדר והתמונה השנית לא תוליד מחייבת
והתמונה השלישית אם היא מולידה מחייבת לא תוליד כוללת
והגדרים והתולדות המופתיות בכלל הן כוללות.
ועוד שהתמונה הראשונה היא בלתי צריכה אל שתי התמונות
האחרות כאשר תבאר ההקדמותיה בהקדמות בלתי בעלות
אמצעיים כשהיו הקדמותיה בעלות כ אמצעיים ושתי התמונו'
האחרות צריכות אליה כזה הענין ואמנם היה זה כן כי כל
תמונה יש בה הקדמה מחייבת והקדמ' כוללת וכאשר היו שתי
ההקדמות אלו בתמונה שהיא צריכה ל האמצעיים צריך
שיתבארו בהקדמות בלתי בעלות אמצעיים בתמונה אחרת
והמחייבת אי אפשר שתולד בתמונה השנית והכוללת אי
אפשר שתולד בשלישית וכאשר היתה הכוללת היא המחייבת
והיתה בעלת אמצעי צריכה שתתבאר באמצע אל התמונה
הראשונה בהכרח בין שהיתה חלק הקש בתמונה השנית או

[Page 182r]
בשלישית וכאשר היה הדבר כן הוא מבואר מכל אלו הפנים
שהתמונה הראשונה יותר ראויה משאר התמונות שתהיה
תמונת המופת המשולח ר"ל המודיע מציאות הדבר וסבתו
יחד או הסבה כאשר היה המציאות ידוע
וכמו שכבר תמצאנה
הקדמות מחייבות ראשונות ר"ל שימצאו נשואיהם לנושאיהם
בזולת אמצעי בהשיאנו הדבר אל האדם כן כבר תמצאנה
שוללות ראשונות ר"ל שישללו נשואיהם מנושאיהם שלילה
ראשונה בזולת אמצעי כששללנו האנושות מן החמור ואמנם
יהיה הנשוא שלול מן הנושא שלילה בלתי ראשונה כאשר קרה
שיהיה הנשוא או הנושא הנכנס תחת טבע מהכולל והחלק
האחר שלול ממנו או שהיה כל אחד מהם נכנס תחת טבע
כולל אלא ששני הטבעים הנבדלים כי כשהיה זה כן קרה שיהיה
הנשוא שלול מן הנושא אם מפני שלילת זה הטבע ממנו
אם היה הנושא הוא הנכנס תחתיו ואם מפני שלילת שני הטבעי'
אחד מהם מן האחר אם היו שניהם נכנסי' תחת שני טבעים
נבדלים ר"ל שולל בכללות אחד מהן מן האחד וכאשר היתה
שלילת הנשוא מן הנושא מפני שלילת הטבע המקיף בו מן הנושא
חובר זה בתמונה השנית וכאשר היה מפני שלילת הטבע המקיף
בנושא ממנו חובר זה בתמונה הראשונה ובשנית כמו שנבאר
שעץ התאנה איננו חי באמצעות הצמח ויחובר ההקש השני
עץ התאנה צמח והחי איננו צמח ובראשונה עץ התאנה צמח
והצמח איננו חי ויוליד מזה שעץ התאנה איננו חי והוא
מבואר שזאת השלילה איננה ראשונה כי שלילת העץ מן
החי אמנם הוא מפני שלילת סוגו שהוא הצמח מן החי
והמשל בזה ממה שלא יולד בתמונה הראשונה ויולד בתמונה
השנית הוא שנבאר הפך זה והוא שהחי איננו עץ ויחובר
ההקש כן החי איננו צמח והעץ צמח ויולד מזה במין השני

[Page 182v]
מן התמונה השנית שהחי איננו עץ ואם המשל לשלילת הנשוא מן
הנושא מפני שהטבע המקיף בכל אחד מהם שלול מחברו
כשללנו החמור מעץ התאנה כי אפשר לנו להוליד שלילה אחת מאלו
מן האחד באמצעות כל אחד משני הטבעים המקיפים בם ר"ל
באמצעות החי או באמצעות הצמח אם באמצעות הצמח
וכאמרנו עץ התאנה צמח והצמח איננו חמור. אני עץ התאנני
איננו חמור ואם באור זה באמצעות החי כאומרנו עץ
התאנה איננו חי והחמור חי ויולד בתמונה השנית שעץ התאנה
איננו חמור ואם באור זה באמצעות החי כאומרנו עץ התאנה
איננו חי והחמור חי יולד בתמונה השנית שעץ התאנה איננו
חמור להיות הקטנה שוללת. וכאשר היה זה כן א"כ ההקדמו'
אשר הנשואים בהם שלולים מן הנושא שלילה ראשונה הן ההקדמות
שאין אחד מחלקיהן נכלל תחת טבע מה כולל ואין שני החלקי'
בזה התאר ואם כשיחוייב כשיהיה דבר שלול מדבר מה שישולל
כל אחד מהם ממה שנבנה תחת האחר עד שיהיה שללותו
ממה שתחתיו באמצעות שלילתו ממנו בעצמו.
והמשל בזה כי כשיהיה א' שלול מב' הוא מחוייב שיהיה
א' שלול מכל ג' שהוא נכנס תחת ב' והיה ב' שלול
מכל מה שהוא נכנס א' וזה יתבאר מאשר כי כשהנחנו מין מן
המינים תחתיו טבעים מתחייבים במציאות ר"ל שיחוייב הכולל
מהם מן המיוחד. והנחנו מין שני תחתיו טבעים מתחייבים
במציאות גם במציאות והנחנו שאין אחד משני המינים שימצא
לחברו הוא מן המבואר שאי זה דבר אחד טבע אחד מן הטבעים אשר
במין האחד שהוא שלול מכל אחד מן הטבעים אשר במין השני
ולולי זה נמצאו שני המינים אלו הנבדלים אחד מהם לאחר.
המשל בזה שנניח אחד משני המינים הנבדלי' החי ושני
הטבעים המתחיבים המתנועע וההולך והמין

[Page 183r]
השני הצמח ושני הטבעים המתחייבים העץ והתאנה והוא מבואר
שאי זה דבר שיתואר באחד מאלו הטבעים אשר במין האחד משני
המינים הנבדלים שהוא בלתי מתואר בטבע מן הטבעים שהם
במין השני.
המשל בזה כי כשתארנו התאנה שהיא עץ הוא מבואר
שאיננו חי מתנועע ולא הולך ואמנם קצת אלו
הוא מתואר בקצת ר"ל הצמח והחי.
ואחר שכבר התישב זה כבר ימצאו דברים ישוללו מדברים
בעצמם ר"ל בזולת אמצעיים ודברים ישוללו מדברים
מפני שלילותם מדברים שהם מקיפים בם.
ולפי שהסכלות שני מינים סכלות על דרך השלילה וההעדר
והוא סכלות שאין עמו סברת דבר מן הדברים וסכלות
על דרך הקנין והענין והוא הסברא הכוזבת והסכלות אשר על
דרך הקנין כבר יקרה בשני צדדים אחד מהם בהקש והצד השני
בזולת הקש אבל בדמיון מופשט ר"ל שיחשב בדבר הנמצא שהוא
בלתי נמצא ובזולת נמצא שהוא נמצא וזה אם בדברים אשר
מציאותם או לא מציאותם אם בזולת אמצע או באמצעי אם
הדמיון והטעות שיהיה בזולת הקש אין לו סבות בעלות פנים
והוא פשוט בלתי מורכב כמו שסברתו פשוטה ואם הטעות
שיהיה בהקש יש לו סבות רבות וזה כי הטעות יהיה כאשר אין
לו אמצע ובמה שיש לו אמצע ובכל אחד מאלו בחיוב ובשלילה
ר"ל שיחשוב בשולל שהוא מחייב ובמחייב שהוא שולל ואם
הטעות המחוייב הכולל בשולל צודק לא יהיה כי אם בתמונה
הראשונה וזה יקרה בשולל שהוא זולת אמצע ר"ל שיחשב בו
שהוא מחייב אם מפני ששתי הקדמות ההקש תהיינה כוזבות
ואם מפני שהקטנה תהיה כוזבת והגדולה צודקת.
המשל בזה כי כשהיתה א' שלול מב' בזולת אמצעי וחשב

[Page 183v]
אדם שא' נמצא לב' בדרך ההקש ר"ל באמצעי שהוא ג' כי זה יקרה
לשני צדדים אחד מהם שתהיינה שתי ההקדמות כוזבות וזה
כי כבר אפשר שיהיו א' וב' שניהם שלולים מג' שלילה כוללת ויחשוב
זה שא' נמצא לג' ושג' נמצא לב' ושא' נמצא לזה לב' ויהיה שכבר חשב
מחיוב כולל כוזב בשולל צודק בזולת אמצעי מפני שתי ההקדמות
כל אחת מהן כוזבת וזה בלתי נמנע כי לפי כשיהיה הא' שלול מב'
בזולת אמצעי לא ימנע שיהיה כל אחד מהם שלול מג'.
והצד השני שתהיה הגדולה צודקת והקטנה כוזבת כי אפשר
שיהיה א' מקיף בג' ושלול מב' שלילה ראשונה כי זה אינו
נמנע ועם הנמנע הוא שיהיה ג' מקיף בב' ויהיה א' שלול מב' שלילה
ראשונה כי א' יהיה אז בלתי שלול וב' שלילה ראשונה אבל יהיה
שלול מב' שלילה ראשונה מפני שלילתו מג' המקיף בו וזה חלוף מה
שהונח ולזה כשהיה א' שלול מב' שלילה ראשונה בזולת אמצעי
אפשר שיהיה הטעות שיקרה בזה מפני שההקדמה הגדולה
צודקת והקטנה כוזבת אבל לא יקרה הטעות מפני ההקדמה
הקטנה צודקת והגדולה כוזבת כי לא ימצא דבר מקיף בב' עד
שיהיה ב' חלק ממנו והוא שלול מא' ויהיה ב' שלול מא' שלילה ראשונ'
א"כ בשני פנים אלו לבד והיה הטעות המחוייב הכולל בשולל אשר
בזולת אמצע והטעות המחוייב הכולל אמנן יהיה בתמונה
הראשונה כמו שאמרנו
ואם הטעות שהוא שולל כולל הוא יקרה בתמונה הראשונה
ובתמונה השנית אחד ששניהם יולידו
השולל הכולל ונגיד על כמה פנים יקרה הטעות השולל במחוייב
שהוא בזולת אמצע בתמונה הראשונה ר"ל באי זה ענין תהיינה
שתי ההקדמות באמת או בשקר.
ונאמר שהוא אפשר שיקרה בזאת התמונה הקש שתהיינה
הקדמותיו כוזבות שתיהן וכבר אפשר שתהיה

[Page 184r]
אחת מהן צודקת והאחרת כוזבת ותהיה כוזבת והצודקת אי
זו מהן הזדמנה אם הקטנה ואם הגדולה ואם איך יקרה שתהיינה
כוזבות יחד זה כשקרה על דרך משל שיהיה א' נמצא לג' ולב' בזולת
אמצע ויהיה לג' שלול מב'.
וכאשר שם משים ג' אמצע וחשב שא' לא ימצא לג' וג
נמצא בב' כבר הניח שתי הקדמות כוזבות שיולד
מהם שולל כוזב והוא שא' בלתי נמצא לדבר מב' ואמנם אפשר
שיהיה ג' על ב' בחיוב כוזבת כי כשנמצא דבר בשני דברים
איננו מחויב שימצאו אחד מהם לאחד כי החי נמצא לסוס
ולחמור ואין החמור נמצא לסוס.
והמשל לזה מן החמרים שאנחנו נאמר כל אדם סוס
ואין סוס אחד חי ויולד לנו מזה שולל כוזב משתי
ההקדמות כוזבות והוא כי כל אדם איננו חי ומציאות החי לאדם
ולסוס בזולת אמצעי.
ואם איך יקרה אחת משתי ההקדמות כוזבות
והאחרת צודקת כמו שהיה א' שלול מג' וג'
שלול מב' ויהיה א' נמצא מציאות ראשון לב' כי זה בלתי נמנע.
וכאשר לקחנו א' שלול מג' וג' נמצא לב' נולד לנו שא' שלול
מב' משתי הקדמות הגדולה מהן צודקת והקטנ'
כוזבת.
וכבר התבאר מן החמרים כל אדם ואין אבן אחת
חי והתולדה אין אדם אחד חי.
וכאשר הנחנו הקדמה הגדולה צודקת והיה שקר
הקטנה מחויב בהכרח מפני שהוא בלתי אפשר
שיהיה א' בלתי נמצא לג' והוא נמצא לב' ושיהיה ג' נמצא לב' וגם
כן כי אלו היו צודקות חוייב שתצדק התולדה כמו מה שנגדר
וכמו כן אפשר שתהיה הקטנה הצודקת והגדולה היא הכוזבת

[Page 184v]
וזה כמו שיהיה א' נמצא בכל ב' וג' בכל ב' וב' בכל ג' ר"ל שתהיה
הקטנה מתהפכת והיה א' בהכרח בג' כי כשיהיה א' בכל ב' וב' בכל
ג' נולד כוח בכל ג' לא שהוא ב' בזולת האמצעי והג' באמצעי
וכאשר לקח אחד שא' בלתי נמצא לג' ושג' נמצא לב' נולד מזה
שא' בלתי נמצא לדבר מב' וכבר נולד שולל כוזב כולל משתי הקדמות
הקטנ' מהם צודקת והגדולה כוזבת.
וכבר התבאר כי בתמונה הראשונה אפשר שיולד שולל כולל
כוזב בהיות סותרו מחייב זולת בעל אמצעי וזה
באשר תהיינה שתי ההקדמו' כוזבות יחד
ואם שתהיה אחת מהן כוזבת אי זו מהן הזדמנה בחלוף
הענין במחוייב הכוזב כי שם אי אפשר שתהיה הקטנ'
צודקת
ואם בתמונה השנית אי אפשר שיולד בה שולל כוזב
משתי הקדמות ששתיהן כוזבות בכל שאם היה א' על דרך משל
נמצא לכל ב' זולת אמצעי כי לא ימצא דבר שימצא על כל ב'
בחיוב ושלול מכל א' או בהפך זה כמו שימצא עליו הענין מסדר
הגבול האמצעי בתמונה השנית משני הקצוות עד שיהיה התועה
כאשר לקח מקום השולל מחייב או מקום המחייב שולל וכבר
עשה שתי גזרות כוזבות מכל בתמונה השנית
ואם כשהיו שני הקדמות כוזבות בקצת כבר אפשר
שתהיינה כוזבות וזה שאין מונע שימנע מהיות ג'
נמצא לקצת א' ולקצת ב' וכאשר נלקח ג' נמצא לכל ב' ושלול מכל
א' וההפך שתי ההקדמות תהיינה כוזבות בחלק.
והמשל בזה שהמרגיש ימצא לחי מציאות ראשון והמדמה
ימצא בקצת החי ובקצת המרגיש וכאשר לקח
לוקח שכל חי מדמה ושאין מרגיש אחד מדמה נולד שולל כולל
והוא שאין חי אחד מרגיש משתי הקדמות כוזבות בחלק.
וכבר אפשר שתהיה בתמונה זו אחת משתי ההקדמות

[Page 185r]
כוזבת אי זו מהן היתה כוזבת והאחרת צודקת כי כל מה שהוא
נמצא לכל א' הוא נמצא לכל ב' מצד ונניחנו שא' נמצא לב' מציאות
ראשון ונניח זה הנמצא לשניהם ג'.
וכאשר נלקח שג' נמצא לכל א' ובלתי נמצא לדבר מב'
הקדמות נ א' הגדולה תהיה צודקת והקטנה
כוזבת והתולדה כוזבת שוללת וכזה יקרה כאשר הומר מקום
המחייבת וזה שיהיה ג' נמצא לכל ב' ובלתי נמצא לכל א' כי
הקטנה תהיה צודקת והגדולה כוזבת וכזה ג"כ למה שהיה מה
שהוא בלתי נמצא לדבר מאחד מהם הוא איננו נמצא לכל האחד
מפני שאם היה נמצא לו היה נמצא לדבר שהונח הוא שלול ממנו
וזה חלוף לא יתכן .
וכאשר היה על דרך משל ג' בלתי נמצא לב' ובלתי נמצא
לכל א' ולקח לוקח שג' בלתי נמצא לב' ונמצא לכל
א' אפשר ג"כ בזה הצד שתהיה אחת משתי ההקדמות כוזבות
והאחרת צודקת כמו שיהיה ג' בלתי נמצא לב' כי השוללת תהיה
צודקת והיא הקטנה והמחייבת כוזבת וכזה ג"כ יקרה כשנחלף
מקום השוללות ר"ל שילקח ג' אין בדבר מא' וג' בכל ב' כי הגדולה
תהיה הצודקת והקטנה הכוזבת וזה שהמחייבת לעולם היא
הכוללת הכוזבת.
וכבר התבאר מזה מתי אפשר שיפול הטעות והשגיאה
בהקש בהקדמות שהם זולת בעלות
אמצע אם היות שתי ההקדמות יחד כוזבות או היות אחת
מהן אי זו מהן או היות הצודקת והכוזבת מהן מוגבלת
ואם ההקדמות בעלות האמצעיים הטעות בהן שיקרה
מן ההקש כוזב ההקדמות לא ימנע מהיות אם
שולל כולל ואם מחייב כולל עוד ההקש שיוליד הכוזב לא ימנע
ג"כ מאשר יולידה בגבול אמצעי מיוחס לאמת או בלתי מיוחס

[Page 185v]
ורצוני במיוחס לאמת הגבול האמצעי שאפשר שיולד בו האמת שהוא
התולדה הכוזבת ובבלתי מיוחס אשר אי אפשר בו שתולד האמת בו
מצד שאין הנחותיו משתי הקצוות הנחה שיתחבר ממנה תמונה
מולידה כלל ואם הטעות השולל כבר יהיה כמו שנאמ' בתמונה
הראשונה וכבר יהיה בשנית ואם כשהוא בתמונ' הראשונ' והיה
באמצע מיוחס אפשר שתהיינה שתי ההקדמו' כוזבו' וכן לא בעת
שהגדולה היא הצודקת והקטנה היא הכוזבת אמנם אם הגדולה
מהם לבד תהיה הכוזבת והקטנה היא הצודקת
המשל בזה שיהיה א' נמצא לכל ב' באמצעות ג' ר"ל כאשר
יהיה א' נמצא לכל ג' וג' נמצא לכל ב' כי הוא כבר
מבואר כי הקדמת ג' ב' והיא הקטנה אי אפשר שיפול הטעות
בה שתלקח על ההפך ר"ל שתלקח שוללת שאם נלקחה שוללת
ונלקחה הגדולה צודקת ר"ל מחייבת לא יולד מזה דבר בתמונה
הראשונה כי לא יולד בה מה שהקטנה ממנו שוללת וכמו כן אם
נלקחו שתיהן כוזבות ר"ל שתלקחנה שוללות יחד כי מה שיהיה
משתי שוללות לא יוליד בתמונה מן התמונות וכמו כן אם היה
הגבול האמצעי קרוב מן המיוחס ר"ל קרוב מאשר יוליד האמת
כמו שתי המחייבות בתמונה השנית וזה כאשר יהיה ג' על
דרך משל נשוא על כל א' ונשוא על כל ב' כי כשהשתדל אחרת
להוליד שוללת בזה המקום בתמונ' הראשונ' כי הקדמת ג' ב'
תהיה צודקת בלא ספק אחר שהוא מתנאיה שתהיה מחייבת
והגדולה הוא שאפשר שתלקח בהפך ר"ל שוללת
וכבר התבאר שהטעות אמנם יקרה בהקדמה הגדולה
בתמונה הראשונ' וכל השולל כשהיתה
הגבול האמצעי מיוחס לאמת או קרוב מן המיוחס ואם כשהיה
הגבול האמצעי שנלקח בהקש הטוב בלתי מיוחס לאמת הגבול
האמצעי אשר בזה התנאי לא מונע מהיותו נמצא לקצה הגדול

[Page 186r]
שלול מן הקטן או שלול משניהם ואם שיהיה שלול מן הגדול
נמצא לקטן זה אי אפשר כי כשנמצא נשוא לנושא ר"ל לכלו אי
אפשר שימצא דבר שישלול מכלו הנשוא ויחוייב הוא לכל הנושא.
ואם שימצא דבר שלול משניהם או שישלול מן הנושא וימצא לו
הנשוא כבר אפשר והוא מבואר שהגבול שהוא בזה התאר
אי אפשר שיתבאר בו שדבר נמצא בכל דבר והוא לזה בלתי מיוחס
וכאשר היה הגבול הגדול נמצא בכל האמצעי כמו שאמרנו
והאמצעי שלול מן הקטן זה אי אפשר כמו שיהיה א' נמצא לכל
ג' וג' בלתי נמצא לדבר מב' וא' נמצא לכל ב' הוא מן ההכרח שתהיינה
שתי ההקדמות כוזבות אי אפשר מכמו שתי הקדמות אלו שתולד
תולדה כוללת כוזבת שוללת אלא כאשר נהפך שתי ההקדמות
הצודקות יחד ר"ל כאשר תושב המחייבת שוללת והשוללת מחייבת
כי מזולת זה לא יהיה ההקש מוליד בתמונה הראשונה כמו שנקח
א' איננו על דבר מג' וג' על כל ב' ויולד לנו שא' איננו על דבר
מב' והוא שולל כולל כוזב משתי הקדמות שתיהן כוזבות.
ואם כשהיה הגבול האמצעי שלול ממנו הקצה הגדול
והגדול הוא הקטן במדרגת מה שיהיה א' שלול מכל
ג' כי הקדמות א' ג' השוללת תהיה צודקת ואם הקדמת ג' ב'
המחייבת היא תהיה כוזבת מפני שהיא תלקח מחייבת והיא
שוללת שאלו היתה צודקת מאשר תלקח מחייבת היה מחוייב
שתהיה התולדה שוללת צודקת וכבר הנחנוה מחייבת מה שיחוייב
כאשר היה הגבול האמצעי בלתי המיוחס שלול מן הקצה הגדול
שיהיה שלול מן הקצה הקטן כמו שאמרנו.
ואם כשהיה זה הטעות בתמונה השנית אי אפשר שתהיינה
שתי ההקדמות כוזבות בכללותם מפני כי כשהיה
נמצא לכל אי אפשר שימצא אמצעי שיהיה מחוייב לכל אחד מהן
ושלול מכל אחד שאלו היה זה כן היה א' שלול מכל ב' כמו שנאמ'

[Page 186v]
במה שקדם. ואם שתהיה אחת משתי ההקדמות כוזבות אי זו מהם
היתה כבר אפשר במדרגת מה שיהיה ג' נמצא לכל א' ובלתי נמצא
נמצא לדבר מב' נולד שא' בלתי נמצא לדבר מב' בשתי הקדמות אחת
מהן כוזבת והיא השוללת והשנית צודקת והיא המחייבת וכזה
יקרה באם לקח הדבר בהפך ר"ל שנקח ג' בלתי נמצא לדבר מא' נמצא
לכל ב' ואם כשהיה הכזב חלקי כבר אפשר שתהיינה כוזבות יחד
כמו שיהיה א' נמצא בקצת ג' וקצת ב' וכבר התבאר אין יקרה
הטעות בשולל בתמונה הראשונ' ובשנית ובאי זה ענינים מן
האמת והשקר תהיינה עם זה ההקדמות
ואם הטעות שיקרה
בחיוב הכולל הוא יקרה ג"כ כשהיה האמצעי מיוחס.
וכאשר היה ג"כ בלתי מיוחס אם כשיהיה מיוחס הוא
בלתי אפשר שתהיינה שתי ההקדמות כוזבות
מפני שיחוייב בהכרח שהקדמת ב"ג שתוליד האמת תהיה מחיבת
והקדמת א"ג שוללת. וכאשר סובבה אחת מהם וישמר כאשר
יהיה ההקש מוליד אמנם תסבב השוללת לבד ועל זה המשל
יקרה כשהיה הגבול האמצעי קרוב מן המיוחס כמו שנאמ' בטעות
שיקרה בשולל הכולל וזה כאשר קרה שיהיה א' נמצא לכל ג'
וג' בלתי נמצא לדבר מב' כי הקדמת א"ג תהיה צודקת והקדמת
ג"ב כוזבת כי היא אשר תתהפך מחייבת ואם כאשר היה א' בלתי
נמצא לדבר מג' וג' בלתי נמצא לדבר מב' שתי הקדמות תסבבנה
מן השלילה אל החיוב ותהיינה שתיהן כוזבות ומולידות מחייב
כוזב. ואם כשהיה א' שלול מכל ג' וג' נמצא לכל ב' הוא אמצעי
מיוחס והכוזבת בו כמו שאמרנו היא הגדולה כי היא אשר תסובב
כמו שילקח לוקח שכל מנגן חכמה וכל חכמה חי ויולד לנו
שכל מנגן חי
ואם המשל כשהיה הגבול האמצעי שלול משני הקצוות
ולקחו לוקח מחייב לשני הקצוות מן החמרים

[Page 187r]
במאמר האומר כל אדם וכל אבן תרנגול א"כ כל אדם תרנגול
וכבר התבאר מזה החבור איך יפול הטעות בהקש אמתי התמונות
בהקדמות שאין להם אמצעים ובהקדמות בעלות אמצעיים
ועל כמה דרכים יפול ובאי זה תנאי ובאי זו סגולה יפול
ואם המשל ויראה כי מי שיפקד ממנו חוש מן החושים שנפקדה
ממנו ידיעה מן הידיעות מפני שכל מה שידע אותו
האדם לא ימנע מהיות הידיעה לו אם בחפוש ואם במופת ואם
המופת הוא יהיה מן ההקדמות הכוללות ואם בחפוש אמנם
הוא מן הדברים החלקיים וההקדמות הכוללות אין לנו דרך
לידיעתם כי אם בחפוש. וזה שההקדמה הכוללת הלקוחה בשכל
מופשטת מן החמרים כשהשתדל האדם לבאר אמתתה אמנם
יבאר אמתתה בחפוש אם שיבאר בה באור משולח כשהיתה ממה
שדרכה שתמצא מופשטת מן החמרים כמו ההקדמות הלמודיות
ואם כשיקרבנה אל מול חומר מה כשהיתה ממה שדרכה שתמצא
בחמר מה והיה כי כשנפקד ממנו חוש מה אין דרך אל חפוש מוחשי
זה החוש
וכאשר לא יהיה לנו דרך אל הידיעה במוחשי זה החוש
החלקיים אין דרך הידיעה בהקדמות הכוללות
אשר בזה הסוג.
וכאשר לא יהיה לנו דרך אל ידיעת ההקדמות הכוללות
לא יהיה לנו דרך אל המופת על דבר בזה הסוג
וא"כ כשנפקד ממנו חוש מה נפקדה ממנו ידיעה מה.
וכל הקש אמנם יקויים עצמו משלשה גבולים כמו
שהתבאר בספר ההקש ואם היה ההקש מחייב
ר"ל שיוליד מחייב היו הגבולים השלשה נשואים בחיוב קצתם
בקצת מן הראשון על האמצעי והאמצעי על האחרון
ואם היה ההקש שולל ר"ל שיולד שולל היה אחד משני

[Page 187v]
הגבולים נשוא בחיוב והאחר נשוא בשלילה וזה כלו התבאר בספר
ההקש וכאשר היה זה כן א"כ ההקש שיהיה מן ההקדמות המפורסמו'
והוא ההקש הנצוחי לא יתנו בהקדמותיו רק שתהיינה מפורסמות
לבד בין שנמצאו בהן תנאי ההקדמות האמתיות או שלא ימצאו
ואם ההקש המופת הוא צריך להתנות בהקדמותיו עם שאר
מה שזכרנו שלא יהיה משא הגבולים קצתם על קצתם בדרך המקרה
ר"ל על זולת המנהג הטבעי במדרגת מה שינשא האדם על הלבן
ר"ל שיושם הלבן נושא בגזרה והאדם נשוא ויאמ' שכל לבן הוא אדם
וזה שהלבן נשוא בטבע על האדם לפי שהוא נמצא באדם והאדם
נושא לו בטבע.
וכאשר היה הדבר כן ר"ל שהנה דברים נושאים בטבע
ונשואים בטבע כבר ראוי שנעיין כאשר מצאנו
דבר הוא נושא לו לבד בטבע לדבר ואינו נשוא לדבר אחר
כמו איש העצם והיה הדבר הנשוא עליו על המנהג הטבעי
וראשונה נושא לדבר אחר. והנשוא ההוא נושא שני וזה
הנשוא השני נושא לנשוא השלישי. וזה הנשוא השלישי נושא לנשוא
רביעי אם יבא לתכלית זה התוספת וההעלות למעלה בכמו זה
המשא שהוא בטבע ובעצם עד שיגיע אל נשוא ראשון שאיננו
נושא לדבר אחר או זה ילך אל בלתי תכלית ושנעיין ג"כ האם
כאשר מצאנו נשוא ראשון ר"ל שלא ינשא עליו בטבע בכל והיה
נושא הנשוא הראשון ינשא על נושא שני והשני על שלישי האם
אפשר גם בכמו אלו האמצעיים והירידה למטה שיגיע אל נושא
ראשון או ילך זה אל בלתי תכלית וההפרש בין שני אלו הענינים
שהראשון דרשנו בו אם ינשאו על הנושא הראשון נשואים אין
תכלית להם קצתם על קצת כמו שינשא על ב"ג ועל ג"ד ועל ד"ה
אם זה יעמוד שלא ינשא עליו דבר כלל או שיהיו נשואים זה
על זה מאין תכלית והשני היתה דרישתנו בו אם

[Page 188r]
הנשוא הראשון ימצאו לו נושאים אין תכלית להם קצתם נושא לקצת
או יכלה הדבר בו אל נושא ראשון שלא יהיה לו נושא אחר כמו שיהיה
א' נשוא ראשון שלא ינשא עליו דבר וינשא על ב' וב' על ג' וג' על ד'.
ועוד כבר צריך שנחקור ג"כ אם נתבאר שקצוות הגבולים במופתים
בעלי תכלית שהוא מחוייב שימצא בם נשוא ראשון ונושא ראשון
האם האמצעיים ביניהם בעלי תכלית אם הם בלתי תכלית ר"ל שימצא
בין כל שני גבולים מהם גבול אמצעי ובין זה הגבול גבול אחד וילך
זה אל בלתי תכלית והחקירה על שני הדרושים הראשונים נקנה
ממנה אם הדרושים הם בעלי תכלית אם בלתי בעלי תכלית וזאת
החקירה השלישית נקנה ממנה אם יש הנה הקדמות זולת בעלות
אמצעיים ראשונות שלא תתבארנה בזולתם אם כל דבר לו
אמצעי ויעמוד עליו המופת כמו שנראה זה שסופר עליו מן
הראשונים.
והמאמר בהקדמות השוללות הוא זכר
המאמ' בעצמו ר"ל אם היו הגבולים בזה התואר
קצתם ינשא בחיוב קצתם בשלילה האם יבא לתכלית הנשיאות שיהיה
בכמו אלה הגבולים משני הקצוות אם לא יבוא לתכלית ואם בא
לתכלית אם אפשר שיהיו בין שני הקצוות אמצעיים אין תכלית
להם אם אי אפשר.
והתועלת בחקירה על דברים אלו מכמו אלו ההקדמות ר"ל
שתהיינה מחוברות מן החיוב והשלילה היא זאת
התועלת בעצמה אשר במחייבות לבד ר"ל אם ימצאו שוללות בזולת
בעלות אמצעי ואם תהיינה הידועות אשר על דרך השלילה בעלות
תכלית וצריך שתדע שכח שתי דרישות אלו בגבולים
המתהפכי' קצתם על קצת כח אחד ר"ל אם היו הנשואים
אם בעלי תכלית ואם בלתי בעלי תכלית כי הנושאים הם בזה
התאר מה שהנושאים בם אפשר שישיבו נושאים וכאשר
מצאנו לנשוא הראשון נושא אחרון כבר מצאנו לנושא מהראשון

[Page 188v]
נשוא אחרון ובהפך לפי שאפשר שיהיה זה הנשוא הראשון נושא
ראשון ותעלה ממנו אל נשוא אחרון והוא הנושא האחרון.
וכאשר לא נמצא נושא אחרון לא נמצא נשוא אחרון וכזה
כאשר לא נמצא נשוא אחרון לא נמצא נושא אחרון
והוא שוה אם שהיה התהפכם ונשיאותם שניהם על המנהג
הטבעי אם נמצאו דברים כזה התאר או שיהיה ההתהפך על
זולת המנהג הטבעי כמו העצם על המקרה לא שאם היה
נשיאותם והתהפכם טבעי לא יחובר שם נושא ראשון ולא נשוא
ראשון בטבע ונבאר תחלה שהקצוות כשהיו בעלי תכלית
שהאמצעים יחוייב בהכרח שיהיו בעלי תכלית ונאמ' כי אלו היה
אפשר כשהיו הקצוות בעלי תכלית ר"ל נמצאים בפעל והאמצעיי'
ביניהם בפועל מאין תכלית לא יהיה אפשר המהלך מקצה אל קצה
כי המהלך ביניהם אמנם יהיה על האמצעיים.
וכאשר היו האמצעיים מאין תכלית המהלך עליהם בלתי
מופנה וכאשר היה אחד המהלך מהשני קצוות
עליהם בלתי מופנה הקצה האחר בלתי נמצא בפעל וכבר היה
מונח בפעל זה חלוף לא יתכן והוא שוה בין שהונחו האמצעיים
שהם מאין תכלית בין קצת האמצעיים הנמצאים בפעל בין
שני הקצוות הנמצאים בפועל או בין כל האמצעיים הנמצאים
בפועל בין שני הקצוות כמו שיהיו שני הקצוות א' וב' והאמצעי'
אשר ביניהם ג' וד' ובין שהנחנו אלו האמצעיים שהם מאין תכלית
בין א' וג' ובין ג' וד' ובין ד' וב' או שהנחנום בין שני גבולים מהם
לבד והנחנו הנשארים מאין אמצעי ביניהם המחוייב בזה
אחד.
והמחוייב בזה בעצמו הוא במופתים שיולידו המחייב
הוא המחוייב עצמו במופתים שיולידו השוללות ר"ל שאם היו
הקצוות בם מוגבלים האמצעיים הם מוגבלים וזה כי כמו
שהתבאר כי כשהנחנו האמצעיים הנשואים בחיוב מאין תכלית

[Page 189r]
בין שני הקצוות נמצאים בפועל אחד מהם נשוא על האחר
בחיוב מפני נשיאתו על אלו האמצעיים שהם מאין תכלית
אם אפשר שיהיו שני הקצוות ההם אחד מהם נשוא על האחר
בחיוב מפני נשיאותו על אלו האמצעיים שהם מאין תכלית
אם אפשר שיהיו שני הקצוות ההם אחד מהם נשוא על האחר
בחיוב כי יחוייב הדבר בשני הקצוות שאחד מהם נשוא על
האחר בשלילה מפני גבולים שוללים אמצעיים אין תכלית להם
מה שכל דבר שולל מדבר באמצעי צריך שיהיו שם שתי
הקדמות אחת מהן מחייבת והאחרת שוללת ואם היה
בתכלית יחוייב שתהיינה ההקדמות מתחייבות בלתי בעלות
אמצעיים ואם לא ילך הדבר במחייבות אל בלתי תכלית כבר
יחוייב שיהיה הדבר בהקדמות השוללות בזה התואר.
המשל בזה שנניח שא' נשלל מב' מפני שלילתו מג' ומציאות
ג' לב' ואמנם נשלל מפני שלילתו מה' ומציאות
ה' לג' ובזה אל בלתי תכלית וכשהיה הדבר כן לא ימצא
א' שלול מב' בעת מן העתים אלא א"כ היה אפשר
מציאות הקדמות מחייבות אין תכלית להם בין שני קצוות
מוגבלים ובין שהיה המופת השולל אשר בזה התאר מחובר
בתמונה הראשונה או בשנית או בשלישית המתחייב בזה
אחר לפי שכל הקש כבר התבאר שאיננו בלתי הקדמה מחייבת
בו וכוללת וכמו כן אם היה המופת אשר בזה התאר מחובר
מיותר בתמונה אחת כי המחובר מבעלי תכלית הוא בעל
תכלית בעצמו בהכרח וכאשר התישב שהקצוות
כשהיו בעלי תכלית האמצעיי' הם בעלי תכלית
נבאר שהקצוות בעלי תכלית והראשונים בהקשים הכוללים
הצודקים שיחוברו מן ההקדמות בלתי עצמיות. עוד
נבאר זה בהקשים המיוחדים המיוחסים והם שיחוברו

[Page 189v]
מן הנשואים העצמיים
ונאמר שהנשואים אשר יהיו בהקשים
הכוללים לא ימנע מהיותם אם מקרים לנושאיהם שהם באמת
נושאים והם העצמים או גדרים או חלקי גדרים ר"ל סוגים או
מבדילים אם כשהיו גדרים הוא מבואר שהם בעלי תכלית מצד
המשא וכמו כן אם היו חלקי גדרים כי אם היו חלקי גדרים
גדרים הלך הדבר אל בלתי תכלית ולא היה אפשר שנעמוד על
הדברים אשר התקיימו מהם דברים אלו וזה בטל.

ואם היינו עומדים על הדברים מפני גדריהם כבר יחוייב
שיהיו חלקי הגדר בעלי תכלית וגם כן לא הנושא לגדרי'
או חלקי הגדרים אפשר שיהיו לו נושא ר"ל הנגדרים וילך זה אל
בלתי תכלית כי הנושא אם שיהיה סוג ומין. ואם היה סוג אי
אפשר שלא יהיה מין אחרון והמין אחרון יכלה נשיאותו אל
. האישים ואם היה מין אמנם ינשא על האיש לבד והאיש
לא ינשא כלל על דבר על המנהג הטבעי וזהו ענין
הנשואים בעצמיים כשהיו גדרים או חלקי גדרים ר"ל סוגים או
. מבדילים ואם כשהיו הנשואים מקרים לנושאים הוא
יעזב ג"כ בזה הצד מן הנשיאות שיהיה בדרך
המקרה כמו שיעזב הנשיאות על זולת המנהג והוא בכלל
נשיאות המקרה על המקרה מצד נשיאות שניהם בטבע
על העצם שהוא נושא המקרה בהשיאנו על זה הלבן שהוא
מעל שתי אמות אמנם נשאל על הלבן מצד שקרה לו שיהיה
נשוא על הדבר שינשא עליו הלבן והוא העצם הנושא להם כאלו
אמרת אדם או קורה ועשות בזה המשא האמתי ואם איננו
עצמי והוא משא המקרה על העצם במשא ההליכה על האדם.
וכבר התבאר ג"כ כי כמו אלו הנשואים ג"כ בעלי תכלית
ונושאיהם בעלי תכלית וזה כי כל מקרה שינשא
הוא בהכרח אם נשוא על העצם מצד שהוא איך וכמה ובכלל

[Page 190r]
אחד מן המאמרות התשעה ומי שהוא בזה התאר הוא בעל תכלית
בהניח מצד תכלית הנשואים העצמיים והנושאים זה כשנלקח
הנשוא נשוא בטבע והנושא נושא בטבע לא במקרה כמו
שינשא מאמר מקרה על מאמ' מקרה אחד מפני נשיאותם יחד
על העצם והעצמים בכלל אמנם ינשא עליהם אחד משני
דברים ר"ל המשא האמתי אם דבר שיודיעו מהיותם ואם
דברים שהם אחד מהתשעה מאמרות וכל אחד מהסוגים
והמינים הנמצאים במאמר מאמר הם בעלי תכלית בכלות
סוגו כמו מאמר העצם ומיניהם הנושאים לו כי לא ימצאו
הדברים הכוללים כי אם בדברים הרמוז אליהם ולזה אין תועלת
שם להנחת הצורות שיאמ' אפלטון ואלו היו נמצאים כי המופתי'
אמנם הם לדברים אלו הרמוז אליהם לא לאלו הצורות הנבדלות.
ואחר שהתישב זה הוא מבואר כי העליה למעלה במשא
אי אפשר שילך אל לא תכלית במאמר מן המאמרות וכמו כן
. הירידה למטה וכבר היה הענין כן הוא מבואר
כי כל משא אמתי הוא בעל תכלית משני הצדדין
יחד ר"ל הנשוא והנושא וזה . האופן הוא אחד מן הפנים
שהתבאר ממנו כי כל הקש דברים המשא בו יכלה
אל הקדמות זולת בעלות אמצעיים מפני ששני הקצוות בו
יחוייב שיהיו מוגבלים.
ואם האופן האחר הוא כי אם
המופת אמנם יקויים מן ההקדמות הכוללות
המקיפות בתולדה ר"ל שהם עליונות ממנה והיו הדברים
שיודעו במופת אי אפשר שיודעו בדבר אחר זולת המופת
ולא בדבר שהוא יקר מן המופת כבר יחוייב אם היתה כל ההקדמ'
לקוחה במופת צריכה אל הקדמה עליונה ממנה שלא נמצא לדבר
מן הדברים הידיעה במופת מפני שמציאות מה שאין תכלית
לו היה בלתי אפשר שיצא אל הפעל אם לא יניח מניח שהמופת

[Page 190v]
כבר יהיה מן ההקדמות המתוקנות המונחות הנחה מזולת שיתבאר
מן החכמה מן החכמות וזה בטל.
אם כן וכבר התבאר שאי אפשר שימצא הקש דברי
מהקדמות שהם מאין תכלית ר"ל בדבורי ההקש
שהקדמותיו כוללות וצודקות אלא שהם בלתי מיוחסות ואם
דבר ההקש המופתי המיוחס והוא שהפונה בחקירה עליו הנה
כבר התבאר שהוא יחוייב ג"כ שיכלה אל הקדמות בלתי בעלות
אמצעיים מפני שהוא מוגבל שני הקצוות מזה המאמר וזה
שהמופת אמנם יהיה מן ההקדמות העצמיות כמו שעבר
וההקדמות העצמיות הם שני מינים אחד מהם שיהיו הנשואי'
הם אשר מהם יקויים טבע הנושאים האלו הנושאים אם
הגדרים לנושאים ואם חלקי הגדרים.
והמין השני הנשואים הלקוחים נושאיהם בגדריהם
על שהם חלק מגדריהם במדרגת המספר
הלקוח בגדר הזוג והנפרד וכמו כן שילקח בגדר הצוחק.
וכאשר היה הענין כן הוא מבואר שאין ממיני זה
המשא שאפשר בו העליה אל בלתי תכלית וזה
שאם נמצא לנפרד דבר שתהיה מדרגתו ממנו הנפרד מן
המספר ג"כ יהיה לקוח בגדר זה הדבר עם הנפרד ואם
נמצאו נשואים בזה התואר מאין תכלית היה אפשרי שימצאו
בסוג אחד בעצמו דברים מאין תכלית בעגול וזה בטל ואשר
ימצא בכמו אלו הנשואים איננו שילך אל לא תכלית אבל אמנם
ימצא בם שהם יתהפכו ר"ל שינשאו כוללים על המיוחדים וזה
שהשני מהם מיוחד מן הראשון.
המשל בזה שהנפרד הוא מיוחד מן המספר ואם היה
דבר אחד שמדרגתו מן הנפרד מדרגת הנפרד
מן המספר הוא היה מיוחד יותר מן הנפרד ולזה יראה

[Page 191r]
ג"כ מזה הצד שאי אפשר ההשתלשל בו אל בלתי תכלית אבל
יכלה דבר אל נשוא לא ימצא מיוחד ממנו וג"כ לא הנשואים
שילקחו בגדרי הנושאים אפשר שילכו אל לא תכלית שאם היה
הדבר כן לא היה לנו דרך אל ידיעת גדרי הדברים.
וכאשר היו הנושאים במופת הם שני מינים אלו מן הנשואים
וכבר התבאר באלו שהם יחתכו בהשתלשלות אל
מעלה ר"ל נמצא בהשתלשלות ג"כ אלה יחתכו ר"ל בשאת קצתם לקצת.
וכאשר היה זה כן והיו הגדרים שהם כוללים בין שני אלו
וכבר התבאר לפנים שהם בעלי תכלית אם כן
הוא מבואר שיחוייב מזה שתהיינה למופתים
הקדמות ראשונות אין להם מופת לפי שאין להם גבול אמצעי
ולא יהיה המופת על כל דבר והוא אשר ספרנו שאנשים יחשבו
. זה וכבר התבאר כי בשני ההקשים הדברים והמופתים
יחוייב שתהיינה הקדמות בלתי בעלות אמצעיים
ידועות בעצמנו לא בזולתם.
ויראה כי כשהיה הדבר אחד
בעצמו שינשא על שני דברים מפני נשיאותו על דבר כולל
להם שזה לא ילך אל לא תכלית ר"ל שינשא על זה הכולל מפני כולל
אחד נמצא לו אבל יעמוד זה כמו שאם נשא על המשלש מתחלף
הצלעות ושוה הצלעות שזויותיו שוות לשתי נצבות מפני ששניה'
משולשים כי אין שווי הזויות על המשלש מפני דבר כולל ג"כ
נמצא לו ילך זה אל בלתי התכלית ר"ל שימצא נשיאותו ג"כ לזה
הכולל מפני כולל אחרי וילך זה אל בלתי תכלית. כי אלו היה
זה כן נפשטו ההקדמות הטבעיות המונחות בזאת המלאכה
טבע הסוג ונמצאו כוללים מהם בכללים אין תכלית.
וכבר שההקדמו' לא יחוייב שתפשטנה
בטבע הסוג המונח בין שהיו מיוחדות
או כוללות כפי מה שהתבאר במה שקדם ולזה אי אפשר שיעתק

[Page 191v]
המופת מלאכה למלאכה ולזה יחוייב שתהיינה ההקדמות הנעשות
במופתים שני מינים מין מה שאין להם אמצעיים והם שאין בם
מדרכם שתתבאר בזולתם ומין שיש להם אמצעיים והם שדרכם
להתבאר לזולתם ושני מינים אלו מן ההקדמות נמצאים במחייבות
ובשוללות כמו שהתבאר וההקדמות שאין להם מדרגתם מן
המופתים מדרגת היסודות מה אם כלם ואם הגדולות מהם
וההקדמה שאין להם אמצעי וההקדמ' שהוא בזולת אמצעי היא
ההקדמה האחת בשלוח הפשוטה ואם ההקדמ' שיש לה
אמצעי היא מורכבת וכמו שבשאר הדברים המורכבי'
כבר יכלה הדבר בם אל התחלות פשוטות בתכלית הפשוט בכלות
הדברים המדודדים והשקולים אל משקלים ומדות שלא ימצאו
קטנים מהם בחוש כן הדבר בהתחלות ההקש ויסודות ההקש
הן ההקדמות שאין להן אמצעיים והאמצעי יפול בהקדמות
בעלות אמצעיים אם במחוייבות בין שני הקצוות וזה מתמיד
לפי שהתולדות הכוללות המחייבות אמנם הם נולדות בתמונה
הראשונה לבד ואם האמצעיות בהקדמות השוללות כבר יעשו
בין שני הקצוות מה כשהיה השולל הכולל המוליד התמונה הראשונ'
כי ההקדמה הקטנה תהיה בו מחייבת והיא תחייב בהכרח
היות הגבול האמצעי יפול בה חוץ מן הקצה הגדול ואם התמונה
השלישית לא יפול בה חוץ מן הקצה הגדול.
אמר ולפי שהמופת ממנו כולל ממנו חלקי
וממנו מחייב וממנו שולל
וממנו ישר וממנו על דרך החלוף כבר צריך שנעיין אי זה הוא
היקרה מן המופתים הכולל או החלקי ואם המחוייב ואם השולל
ואם הישר או אשר על דרך החלוף ונתחיל בזה בעיון בדבר המופת
הכולל והחלקי ונאמ' ונאמר שאנשים חשבו שהמופת
החלוקי הוא הטוב מן הכולל אם תחלה מפני שהם

[Page 192r]
חשבו מי אשר ידע שזה מנגן ידע זה בעצמו ומאין אמצע והיא
הידיעה החלקית ואשר ידע שהוא מנגן מפני ידיעתו שהאדם מנגן
הוא ידענו מפני זולתו והיא הידיעה הכוללת והידיעה שהיא
לדבר בעצמו טובה ויקרה מן הידיעה שתהיה לדבר מפני זולתו
א"כ הידיעה החלקית יקרה מן הידיעה הכוללת.
אמרו וכזה הענין במי שידע במופת שהמשולש שוה השוקים
זוויותיו שוות לשתי נצבות בזולת אמצעות שהוא
משולש הוא יקר ממי שידע זה מפני שהוא משולש.
אמרו ועוד לפי שהיה הכולל אינו דבר שהוא חוץ לאישים
והיה המופת על הדבר הכולל כשהיה הוא הנושא יביא
לנו בדמיון שהוא דבר נמצא מוגבל בעצמו בלעדי האישים
והמופת על הדבר לא יביא בדמיוננו כמו זה הדמיון הכוזב
א"כ המופת על הדבר שלא יהיה סבה לטעות טוב מאשר יהיה
על הדבר שהיא סבה לטעות אמרו ועוד כי החלקי יותר
הוא במציאות חוץ לנפש מן הכולל והמופת על
הדבר שהוא יותר במציאות הוא יקר מן המופת על הדבר שהוא
. פחות בשער המציאות וכבר יורה שהחלקי יותר במציאות
מן הכולל מאשר יקיימו מציאותו אמנם יקיימוהו
במציאות בחלקם אמרו ואלו הטענות כלם דקות אם
הטענה הראשונה אנחנו על האמת בה יותר מהם.
וזה כי הוא גלוי כי מי שידע לזה שהוא כן מפני שהוא רמוז
אליו הוא ידענו בדרך המקרה לא מצד מה שהוא.
המשל בזה כי מי שידע מציאות הזויות שוות לשתי נצבות
למשולש שוה השוקים לא למשולש המשולח אמנם
ידע זה לא במה הוא ואשר ידע זה למשלש הוא שידע הדבר
במה הוא וכאשר היה זה כן הידיעה בדבר הכולל יקרה
מן הידיעה החלקית ועוד כשהיה הכולל

[Page 192v]
ענין אחד ולא יהיה שמות משותפים אין ענין מציאותו חוץ לשכל
פחות ממציאות האישים אמנם יוסיף עליהם תוספת במציאות
וזה שהוא בלתי נפסד ולא הווה והאישים הווים ונפסדים
ולא יחוייב כשהיה השם הכולל על ענין נפרד שיחשב לזה שהוא דבר
נמצא נבדל למקרים וזה כי כמו שלא נחשוב זה בכולל הלבן
והשחרות כי אין ראוי שנחשוב בכולל העצם.
ועוד אשר יחשוב זה בכולל החסרון הוא מפניו לא מפני
מציאות הכולל עצמו.
ואמר וזהו ביאור
סתירת מה שטענו עלתו וכבר יבואר כי
המופת על הענין הכולל יקר מאשר הוא על הענין החלקי
מטענות אחד מהם שהדבר כאשר יודע בדבר שהוא
יותר אמתי בנתינת הסבות והכולל הוא יותר אמתי בנתינת
הסבות כי הוא אשר ינשא עליו הדבר בעצמו והוא הדבר
אשר אצלו תעמוד השאלה כלמה על שהוא הסבה האמתית.
המשל כאשר שאלנו על דרך משל למה היה זה המשלש
זויותיו החצוניות שוות לארבע נצבות ונאמר
מפני שהוא שוה השוקים היה הנותן בזה סבה חסרה כי הוא
מקרי וכמו כן אם נאמר מפני שהוא משולש.
וכאשר נאמר מפני שהוא משלש תמונה ישרה הקוים
והוא הדבר אשר בעבורו נמצאו החיצונות
בזה התאר כבר נתן הסבה האמתית השלמה המקנה הידיעה
השלמה ועוד כי הדברים החלקיים הם מאין תכלית
והדברי' שהם מאין תכלית הם בלתי מוקפים
ולא נכללים ואם הכוללים הם מקיפים בחלקיים וכוללים
אותם ויהיה המופת על הדברים הכוללים יקר או מהמופת
אשר על הדברים החלקיים מפני שהמופת על הדברים
אשר ידועם הוא יותר הנה הוא יקר מן המופת שיהיה על

[Page 193r]
הדברים אשר ידועם פחות ר"ל הדברים החלקיים.
ועוד המופת שידעו בו שני דברים שהם יקר מן המופת
שיודע בו דבר אחד ואשר ידע הכולל אצלו
ידיעת החלקי מפני הכולל בכח הקרוב ואם אשר ידע החלקי
אין אצלו ידיעה בעבורו והכולל לא בכח הקרוב ולא ברחוק.
ועוד כי הגבול האמצעי שהוא מן הסבה הכוללת העליונה
הוא המופת אשר אצלו תכלה החקירה על סבות
זה הדבר ויספיק לתשוקה הטבעית. וכאשר היה מופת
שהוא כללות יקר ממה שהוא פחות כללות בשער ידיעת
העלה א"כ המופת שיהיה על הכולל יקר מאשר יהיה על
החלקי וזה שאם היה מופת מההקדמה הגדולה בו יותר
שלמה בכללות התולדה שתהיה בזה התאר בם יחוייב שתהיה
.יותר יקרה אמר ואלו הם המאמרים שאפשר
שנבאר בם שהידיעה על הכולל יקרה מאשר
היא על החלק ולא בשאלה המאמרים אשר טענו בם מה
שינהגו המאמרים הדברים ירצה הנצוחיים בו הוא אחד
מה שהרצון בדברים. ואמנם צריך שנעמוד מהם
על הנכלל יותר בשער הידיעה מן החלקי מפני שאשר
אצלו הידיעה בדבר הכולל אצלו ידיעה בדבר החלקי
בפעל ואשר אצלו הידיעה בדבר אין אצלו ידיעה בכולל
כלל ולא בצד מן הצדדים ר"ל לא בכח ולא בפעל וזה כלל
כל מה שאמר מאשר המופת הכולל יקר מהחלקי.
ואם שהמופת המחייב יקר מן השולל אנחנו נבארהו
ג"כ מפנים אחד מהם כי המופת שיבנה על הקדמו'
מעטות בשער הכמות או בשער האיכות ר"ל הפשוטות
הוא יקר מן המופת שיבנה על הקדמות יותר בשני השערים
יחד או באחד מהם. והמופת המחייב והשולל

[Page 193v]
מסכימים יחד כאשר יחוברו משלשה גבולים אלא שהמחייב יחובר
משתי הקדמות שוות ממנו כל אחת מהן ר"ל מחייבות והשולל
יחובר משתי הקדמות משני מינים ר"ל שאחת מהם מחייבת
והשנית שוללת וא"כ המופת המחוייב יקר מן המופת השולל.
ואם שהמופת שיחובר מהקדמות יותר מעטות בשער
הכמות או האיכות הוא היקר זה יתבאר מאשר
המופת שיחובר מהקדמות יותר הידיעה לתולדתו רחוקה יותר
מן הידיעות הראשונות בטבע ובמה ידמה שיהיה הדבר אשר
יחובר מהג' מהקדמות בעלות מיני' בידיעה ר"ל שתהיה אחת מהן
יותר ידועה מן השנית כמו המחייבת והשוללת כי המחייבת
. ידועה יותר מן השוללת ולפי שהמופת השולל יחובר
משתי הקדמות אחת מהן מעטת ידיעה מן האחרת
והמחייב יחובר משתי הקדמות אחת מהן שוה בידיעה לאחרת
ממנה יתחייב שיהיה המופת המחייב יותר ידוע מן המופת
השולל ומן הדומה שהמופת הפשוט בכלל יקר מהמורכב.
וכאשר חובר במופת הפשיטות מפני הכמות והאיכות
היה יותר יקר מן המופת שאמנם הוא פשוט
משלשה גבולים לבד ומן הדומה שזה הוא שהיתה כונת ארסטו
עליו הזה המאמר.
ועוד כי התולדות המחייבות הם מתבארות
משתי הקדמות מחייבות והשוללות מתבארות משתי
ההקדמות אחת מהן שוללת והאחרת מחייבת והמחייב יותר
. יקרה ועוד שההקש השולל כאשר גדל ר"ל כאשר נוסף בו
גבול אמצעי בין שני גבולים עד שיהיה בעל גבולים
רבים כבר יחוייב בו הרבה מן המחייבות ואם השוללות לא
יהיה בו מהן רק שוללות אחת כמו שיהיה א' בלתי נמצא לדבר
מב' וב' נמצא לכל ג' וכאשר נצרכו אל האמצעי לדעתי שתי

[Page 194r]
ההקדמות הוא מחוייב שנשים בין א' ובין ב' גבול אמצעי או בין
ב' וג' כזה ויהיה הגבול האמצעי שבין א' וב' ה' ובין ב' וג' ז'
והוא מן המבואר שיהיה בזה ההקש שלש מחייבות ושוללת אחת
וזה שהוא יהיה א' איננו על דבר מה' וה' על כל ב' וב' על כל ז' וז'
על כל ג' ובזה מה שנוספו האמצעיים נוספו המחייבות ונשארה
השוללת אחת לבד ועוד היה זה כן המחייבות הן
הסבה באשר השוללת מולידה וא"כ המחייבת אינה
צריכה לאשר תוליד אל השוללת והשוללת צריכה אל המחייבת אבל
כשהיה ההקש מורכב הוא צריך אל יותר ממחייבת אחת וכל מה
שהוא צריך באשר יתבאר כי דבר מה אל זולתו הוא הבלתי הידוע
וא"כ המחייבת בכלל יותר ידועות מן השוללת והמופת שתולדתו
והקדמותיו יותר ידועות הוא יותר ידוע והידוע הוא יותר הטוב
וכבר התבאר שהמחייבת יותר ידועה מן השוללת מאשר
השוללת אמנם תובן בהצטרף אל המחייבת והמחייבת
לא תובן בהצטרף אל השוללת כי זה הוא ענין ההעדר עם
המציאות ועוד כי המחייבת תורה על המציאות והשוללת על
ההעדר והמציאות קודם ויקר מן ההעדר והמופת שהקדמותיו
קודמות ויקרות הוא יקר וקודם ועוד כי המופת המחייב
הוא קודם בטבע לשולל מפני שהמחייבת קודמת
בטבע לשוללת כי כשתעלה ההקדמה המחייבת אין שם תולדה
שוללת וכאשר נמצא ההקדמה המחייבת לא יחוייב שתמצא
תולדה שוללת והמופת שיחובר מההקדמות הקודמות בטבע
נכבד מן המופת שיחובר מהקדמות מאוחרות בטבע.
ולפי שכבר
נודע שהמופת המחייב הישר יקר מהמופת השולל הישר
הוא מבואר כי כשיתבאר שהמופת הישר שולל יקר מן המופת
המביא אל החלוף המחוייב יתבאר שהמופת הישר בכלל יקר מן
המביא אל החלוף ונניח תחלה שההקש הישר השולל צורתו

[Page 194v]
זאת הצורה והוא שיהיה א' על דרך משל בלתי נמצא לדבר מב' וב'
נמצא לכל ג' ויחוייב מזה שיהיה א' בלתי נמצא לדבר מג'.
וכאשר רצינו לבאר זאת התולדה בהקש החלוף אנחנו
צריכים שנקח סותר התולדה או הסבה והוא שא'
נמצא לכל ג' ונחבר אליה הקדמה שאין ספק באמתתה והיא על
דרך משל שב' נמצא לכל ג' ונניח כי יולד לנו מהן בטל והוא
שא' נמצא לקצת ב' וא"כ הוא בלתי אפשר שימצא א' לכל ג' והוא
בלתי נמצא לו והגבולים בשני המופתים אחדים כמו שעבר
אמנם ההפרש ביניהם כי השוללת הגדולה הכוללת כשהיתה
אצלו ידועה יותר מן התולדה חברנו ההקש כמו שיהיה אצלינו
ממאמרנו א' איננו בדבר מג' יותר ידוע ממאמרנו א' איננו
בדבר מג'. ואם כשהיתה התולדה הכוללת היא אצל הידיעה
יותר מן הגדולה השוללת אנחנו נחבר ההקש על
דרך החלוף כאשר נניח סותרה ונחבר אליה צודקת ויחוייב
מזה הכזב וא"כ ההקש החלוף לא יתכן עד שתהיה התולדה ידועה
אצלנו יותר מן ההקדמה הגדולה אשר תוליד אותם בטבע ר"ל
. ההקדמות המקיפות בתולדות וכאשר היה זה כן ההקש
הישר אשר יוליד הנסתר יותר בטבע מן הידוע
יותר בטבע והקש החלוף יוליד מן הידוע מן הידוע אצלנו יותר
לא מן הידוע יותר בטבע ומה שיוליד מן הידוע יותר בטבע
. הוא החשוב וכאשר כי התולדה אמנם תהיה בטבע וראשונה
משתי הקדמו' שיחס אחת מהם אל האחרת כיחס הכל
אל החלק כפי מה שהתבאר בספר ההקש וזהו ההקש הישר
והקש החלוף אין ענין הקדמותיו זה הענין כי הוא מורכב
מתנאי ומישר כפי מה שהתבאר וא"כ ההקש הוא אשר יהיה
בטבע ובזולת דרך מלאכותיי ואם ההקש המביא אל החלוף
המעט מה שתעשה אותו המחשבה בטבע ואמנם תעשהו

[Page 195r]
במלאכה וא"כ המופת שיהיה מחבור טבעי והקדמות יותר ידועו'
בטבע יותר מן התולדה הוא החשוב וכאשר היה המופת
הישר שולל חשוב ממופת החלוף המחייב
הוא א"כ יותר חשוב מן החלוף השולל. וכאשר היה המופת
המחייב הישר יותר חשוב מן השולל הישר הוא החשוב מן
החלוף בשלוח
אמר והחכמות יש להם חשיבות לקצתם על קצת
בשער חפוש הידיעה וההתבוננות והנכון
בדבר עד שתהיה ידיעה חזקה מידיע' לסבות
אחת מהן שהידיעה שתבאר מציאות הדבר בעלתו חזקה
מן הידיעה שתבאר הדבר בדבר מאוחר ממנו
והשנית שהידיעה שיהיה נושאה חזק נפשט מן החומר
היא חזקת הידיעה כי החומר הוא סבת מה
שבמקרה המטעה בידיעות ולזה היתה ידיעת החשבון חזקה
ממופת ידיעת נעימות הקול והשלישית שהחכמה
שהתחלות נושאיה פשוטות מופתיה
חזקים מן החכמה שהתחלות נושאיה מורכבות מזה הענין
הפשוט וענין נוסף אליו המשל בזה חכמה החשבון
עם חכמת הגימטרי' כי התחלת החשבון הוא
האחדות והתחלת בעלי השעורים היא הנקודה והאחדות
הוא עצם בלתי נחלק אין מצב לו והנקודה עצם בלתי נחלק
שיש לה מצב וא"כ הנקודה מעטה בפשיטות מן האחדות
אמר בהחכמות המתחלפות הן שהתחלותיהן הראשונות
מתחלפות ונושאים מתחלפים ויראה שהחכמות
המתחלפות יחוייב שתהיינה התחלותיהן מתחלפות מאחר
כי כאשר הותרו התחלותיה הנעשות בחכמה חכמה אל
התחלות הראשונות שאינן ידועות במופת בזאת החכמה

[Page 195v]
נמצאו מתחלפות כי התחלות הראשונות בכל מופת יחוייב שתהיינה
מיוחדות בטבע הנושא לזאת החכמה עצמה מפני שהקדמות
המופת יחוייב שתהיינה מיוחדות בטבע הנושא לזאת המלאכ'
עצמה מפני שהקדמת המופת יחוייב שתהיינה מיוחדות בטבע
הנושא לזאת המלאכה עצמה מפני שהקדמות המופת יחוייב
שתהיינה עצמיות מיוחסות כפי מה שעבר אמר וכבר
אפשר שיודע במופת הדרוש האחד בעצמו במלאכה
אחת בעצמה במופתים רבים בגבולים אמצעיים מתחלפים
ולא יקרה זה כאשר יהיו הגבולים האמצעיים קצתם נכנס תחת
קצת כמו שיבא מופת שכל מקבל הנאה הוא משתנה באמצעות
המתנועע ובאמצעות המקבל לחמום ויחובר המופת האחד
כן כל מקבל הנאה הוא מתנועע וכל מתנועע הוא ה' משתנ'
א"כ כל מקבל הנאה מקבל ההשתנות ויהיה ההשתנות שהוא
אחד בעצמו כבר התבאר לדבר אחד בעצמו במלאכה אחת
בשני גבולים אמצעיים שאין אחד מהם נכנס תחת האחר
ואם כשהיתה אחד מן הגבולים האמצעיים נשוא על האחר
שהוא מבואר שיהיו מהם שני מופתים על דבר אחד כי הם
גם נמצאים יחד לנושא אחד כמו שנבאר שהאדם משתנה
באמצעות שהוא חי ובאמצעות שהוא מדבר.
אמר והדברים שיחודשו במקרה ועל המעט לא יהיה
עליהם מופת לפי מה שיחדש במקרה איננו מן
הדברים שימצאו בהכרח ולא מן הדברים שימצאו על הרוב
והמופת אמנם יהיה בשני טבעים ואלו ר"ל ההכרחי והאפשרי
על הרוב כי כל מופת אם שתהיינה הקדמותיו הכרחיות
כמו שעבר ואם נוהגת על הרוב והתולדה המתחייבת מן
ההקדמות ההכרחיות היא הכרחית והמתחייבת מן ההקדמות
אשר על רוב תהיה על הרב
אמר ואין דרך ג"כ אל

[Page 196r]
הגעת הידיעה המופת מן החוש וזה כי החוש אמנם ישיג האישים
המוגבלים המציאות בזמן ובמקום ואם הידיעה במופת אמנם
היא על הדבר הכולל והדבר הכולל היא בכל איש ובכל זמן ובעבור
זה אלו הרגשנו על דרך משל מזה המשולש שזויותיו שוות לשתי
נצבות לא היה זה ההרגש הוא שיקנה לנו שזויות כל משולש שוות
לשתי נצבות כי ההרגש אמנם היה למשלש זה הרמוז אליו החלקי
והידיעה תהיה למשולש הכולל ולזאת הסבה עצמה אלו היה
אפשר והיינו ממעל למקום הירח על שראה קדרותו בעמידת
הארץ בינו ובין השמש לא היה מגיע לנו ומזאת הראיה הדעה
בסבת קדרותו וזה שהידיעה בסבה אמנם תגיע מצד הדבר
הכולל והחוש לא ישיג הכולל והוא שכל קדרות ירחי סבתו עמידת
הארץ בינו ובין השמש אמנם החוש ואם אינו משיג הדבר
הכולל אמנם ישיג אותו השכל מפני השנות האיש על החוש פעמים
רבות עד שיחובר מזה ההשנות בנפש הדבר הכולל ונבאר
מזה שהכולל חשוב מן החלקי מפני שהוא הסבה הקרובה בנפילת
הידיעה לנו והוא ג"כ חשוב מן הציורים הנפרדים ר"ל הרחוקים
מסבתם אמנם אין כל ציור מופשט מן הסבה הוא חסר במה שיש לו סבה
ואמנם הראשונים שאין סבות להם הדבר בם בחלוף זה
וכבר התבאר מזה שאין הענין שיושג בחוש והענין שיושג
במופת ענין אחר אלא אם יאהב אדם שיקרא הידיעה
המופת יורגש אמנם חמה שיהיה ההרגש התחלת הדבר הכולל
קרה לנו שנבדל דברים רבים להפקד ממנו ההרגש להם ואלו היינו
מרגישים בם היו ידועים אצלנו בידיעה הראשונה ולא היינו
צריכים שנעמיד עליהם מופת ולא היינו משתדלים בם
והמשל בזה אלו היינו מרגישים כי בזכוכית חלולית יעבר
בו ניצוץ כבר היינו חושבים יהיה על אופן זה
כפי מה שחשבוהו אנשים ואלו ראינוהו היה זה ידוע אצלנו

[Page 196v]
בעצמו והיה השכל מתעורר מזה ההרגש על הסבה הכוללת בזה
ולזה אמרנו כי כשנפקוד ממנו חוש מה כבר נפקד ממנו סוג
מה מן הידיעה אמר ואי אפשר שתהיינה הקדמות כל
מיני ההקשים הקדמות אחדות בעצמם אם תחלה
כאשר שמנו עיונינו בזה עיון מיוחד אם על דרך הבאור הכולל
הוא מבואר כי כל הקש אם שיוליד תולדה צודקת ואם כוזבת
ושהתולדה הצודקת אמנם תהיה בעצם מהקדמות כוזבות
וכאשר היה כל הקש אם שהקדמותיו צודקות או כוזבות
הוא מבואר שאי אפשר שתהיינה ההקדמות
הצודקות הן בעצמם הכוזבות וא"כ אין כל הקש הקדמותיו
אחדות וכבר יתבאר שההקשים שהקדמותיה כוזבות אי אפשר
שתהיינה הקדמותיו אחדות כי התולדות הכוזבות תהיינה
הפכים וההפכים אי אפשר שיולדו אלא מהקדמות שהם הפכים.
ואם לא היה אפשר שימצאו שני הפכים לדבר אחד
ובלתי אפשר שימצא הקש אחד בעצמו שיוליד שהאדם סוס
ושהאדם שור או שיוליד שהשוה קטן וגדול כי הוא מחוייב שם
בהכרח שיתחלפו ההקשי' המולידים לכמו אלו ההקדמות.
וכאשר התחלפו ההקשים א"כ התחלותם מתחלפות
וכבר התבאר שהתחלת ההקשים הצודקות
אינם אחדות בעצמו מן הדברים העצמיים להם
והוא הבאור המיוחד המכוון על זה האופן וזה שהתחלות
אשר תמצאנה לסוגים מתחלפי' בטבע בלתי רבו קצתם לקצת
כבר יחוייב בהכרח שתהיינה הן ג"כ מתחלפות בעצמן
והמשל בזה כי האחדיות לפי שהיו מתחלפות בטבע
לנקודות כי האחדיות אין להם מצב והנקודות
יש להם מצב כבר יחוייב בהכרח שיהיו המופתים על אחד
משני סוגים אלו מתחלפים למופתים שיעמדו על הסוג

[Page 197r]
האחר וזה כי אם הסכימו לא ימנע מהיות מסכימות כאשר
מה שמהם בחכמה האחת בעצמו יונח בחכמה השנית אם גבול
אמצעי בין שני הגבולים ואם נושא לדבר ואם נשוא על דבר
ממה שבזה מן האחרת ר"ל אם קצה גדול ואם קטן וזה כי כאשר
יסכים מצבו בשתי החכמות ואם שיתחלף כמו שיהיה באחד
מהם גבול אמצעי ובאחר קצה גדול או בהפך והוא מבואר
שהנקודה לא תהיה גבול אמצעי בהקש החשבון ולא קצה גדול
ולא קטן לא על צד ההסכמה ולא על צד ההתחלפות כמו
שיהיה גבול אמצעי בחכמה החשבון והגימטריא יחד או
שיהיה גבול קטן באחד מהם ואמצעי באחד אבל ייוחד באחד
משני ההקשים לבד מה אשר יחוייב בהקדמות המיוחדות
יחוייב בעצמו בהקדמות הכוללות ר"ל כאשר תהיינה בצד
מה מתחלפות לשני דברים אחד מהם שההקדמות הכוללות
אמנם תעשינה בחכמה מחוברת בהקדמות המיוחדו'
בזאת החכמה.
המשל בזה שההקדמ' האומרת שהדברי' השוים לדבר
אחד הם שוים אמנם יעשה אותם
החשבוני מצורף אל שזה המספר שוה לזה המספר והגימטרי'
שזה הקו שוה לזה הקו והדבר השני שכל אחד מהם יוליד
אותה ויקרבנה מנושאו ויחס החשבוני ידיעת המספר ויאמ'
והמספרים השוים למספר האחד הם שוים ובעלי חכמת
הגימטרי' יאמ' והקוים השוים אל קו אחד הם שוים וכזה
הענין באחד ההקדמות הכוללות וזה אחד מה שיראה
ממנו שההקדמו' אשר בחכמות המתחלפות יחוייב שתהיינה
מתחלפות וכבר יראה זה ג"כ מאשר ההקדמות יחוייב
שתהיינה קרובות המספר מן התולדות וזה כי הם אמנם
מוסיפות עליה בגבול אחר והוא הגבול האמצעי והוא

[Page 197v]
אם בין שני הקצוות ואם חוץ להם ולפי שהתולדות אפשר שתהיינה
מאין תכלית ואלו היו הקדמות החכמות אחרות בעצמם היה
מתחייב שתהיינה מוגבלות במספר בעלות תכלית כי הדברים
שישתתפו בהם דברים רבים יחוייב שיהיו בזה התאר ר"ל
מוגבלי המספר במדרגת אותיות מן הכתב הנכתב ובכלל מה
שיאמר שההתחלות אחדות בעצמם לכל חכמות המיוחדות
והיו החכמות ידועות לנמצאות כבר יחוייב שתהיינה הנמצאו'
אחרות בעצמן ושתהיה המלאכה המופתית מלאכה אחת
ושיתבאר אי זה דרוש הזדמן באי זו מלאכה הזדמנה וזה בטל
ואין לאומר שיאמר שיש הנה התחלות כוללות זולת בעלות
אמצעיים שהן משתתפות בסוג אחד והתחלות
מיוחדות שתחוברנה במין מין ממה שתחת זה הסוג הן
תחת אלו ההתחלות הכוללות כי אלו הנה הדבר כן היו כל המלאכות
העיוניות חלקים למלאכה אחת ואין הדבר כן אבל המלאכות
מתחלפות בסוגים הראשונים התחלפות שלא יעלה אל הסוג
העליון שיכללם עד שנחלק בם זה הסוג חלוקת הסוג העליון
אל מיניו הנכנסים תחתיו ואם כן כבר התבאר ש
שסוגיים מתחלפים סוגי התחלותם תהיה
שיהיו מתחלפים וזה שההתחלות תאמרנה על שני דרכים
אחת מהם הכוללות והוא שיתבארו בהם דרושים רבים
במלאכות רבות אמנם לא על שהן נמצאות לסוג שיכלול אלו
המלאכות אמנם על שהם יסודות התחלות במדרגת ההקדמ'
האומרת כי החיוב והשלילה חולקים האמת והשקר בכל
הדברים והדרך השני התחלות המיוחדות ואלו לא
ימצא שתוף שתוף באחד מן הפנים ליותר ממלאכ'
אחת וההתחלות הכוללות יאמ' אריסטו בם כי הם יהיה המופת
עצמו כי הם חלקי המופתים עצמם
אמר והידיעה

[Page 198r]
מתחלפת למחשבה הצודקת מפני שהידיעה תהיה בדבר
הכולל ההכרחית ובגבולים אמצעיים הכרחיים וההכרחי
הוא ענין מה ואי אפשר שיתחלף מזה הענין ואם המחשבה
הצודקת הוא יהיה ראשונה בעצם לדברים האפשריים וזה
כי לפי שהיו הנם דברים צודקים ונמצאים אלא שהוא אפשר
שיהיה על חלוף מה שהם עליו הוא מבואר שאי אפשר
שתהיה באלו ידיעה כי הידיעה הוא שיחשב בדבר הנמצא
שהוא אי אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא עליו.
וכאשר היה זה כן והיו הדברי' שיאומתו השכל והידיעה
והמחשבה. והמחשבה ממנה צודקת וממנה
כוזבת והצודקת בזה הטבע אי אפשר שתגיע לנו מפני השכל
ר"ל בשכל הכח שיושגו בו ההקדמות הראשונות ההכרחיות
ולא מפני הידיעה כי נושאים לשניהם הוא הנמצא ההכרחי
ועוד שאי אפשר שיגיע לנו המשפט הצודק מפני המחשבה
הכוזבת כבר נשאר שיהיה המשפט אל אלו הנמצאות
הוא המחשבה הצודקת ר"ל אשר היא נמצאת בפועל ואפשר
שימצא על חלוף מה שהוא עליו וזה הוא מחשבת גבולים
אמצעיים בזה התאר ותולדה מתחייבת בזה התאר ר"ל בלתי
הכרחית וגדר המחשבה הוא מסכים לזה הטבע וזה שהמחשב
אם היתה שיחשב בדבר שהוא כן עם שיחשב בו שהוא אפשר
. שיהיה בחלוף וזה שהאדם אי אפשר שיחשוב
במה שיחשוב בו שהוא אפשר שיהיה
בחלוף מה שהוא עליו שזאת הסברא היא מחשבה מיוחסת
לשכל או אל ידיעה כבר יחוייב שיהיו הדברים האפשריים שהם
במציאותם בזה התאר ר"ל הדברים האפשריים הם נושאי
המחשבה ראשונה ובעצם ולא שאנחנו נמצא ג"כ שתפל לנו
מחשבה צודקת בדברים הכרחיים ולזה לאומר שיאמר

[Page 198v]
שהמחשבה והידיעה דבר אחד כי הם למשיג אחד וזה כי כל
שתפול בו לאדם מה ידיעה כבר אפשר שתפול בו לאחר מחשב'
ובין שהיתה זאת הידיעה הנופלת ידיעה בעצמה או באמצעי
ובין שהיתה המגיע באמצע משער למה הדבר או משער
שהדבר נמצא ונאמר אם היתה החושב מחשבתו
בדברים ההכרחיי' במציאות על זה התואר והוא
שיחשוב בם שהם נמצאים ושהם אי אפשר שיהיו בחלוף
מה שהם עליו זאת המחשבה ידיעה בזה הדבר לא סברא
וזה יהיה כאשר ידע עם שאלו הדברים הנמצאים צודקים
שהם עצמיים ואם כאשר חשב באלו הדברים ההכרחיים
שהם צודקים לבד וזה יהיה כאשר לא ידע
מענינם שהם עצמיים והכרחיים אמנם אצלו סברא
כי צודקת בין שהיה הענין הידוע בזה הצד ידוע באמצעי
או בזולת אמצעי כשהיה הנושא לסברא ולידיעה אחד
ובזה הצד הם נבדלים
ולא יחוייב מהיות הידיעה והסברא
שכבר תהיה בדבר אחד שתהיינה דבר אחד כי הסברא הצודקת
והכוזבת כבר תהיה הדבר אחד וכל אחד מהן מתחלף לאחר
במהות ובזה הענין בידיעה ובסברא הצודקת כי האחד
בעצמו יאמר על פנים רבים והסברא הצודקת בדבר אחד
וכל אחד מהן מתחלף לאחר במהות והידיעה תהיינה אחת
בעניין אחד מן הענינים שיאמ' עליהם שם האחד ולא תהיינה
אחת בענין אחד. וזה שהן כבר תהיינה אחד בנושא לא
במחשבה כמו שהסברא הצודקת והכוזבת כבר תהיינה אחת
בנושא ולא תהיינה אחת מצד המחשבה.
והמשל בזה מי שחשב שהלכסון משותף לצלע כבר
סבר סברא כוזבת ומי שחשב שהוא בלתי משותף
מפני דברים הכרחיים כבר חשב ידיעה אמתית.

[Page 199r]
וכאשר היו הידיעה והסברא אמנם אפשר שיהיו אחד
בנושא לא במחשבה הוא גלוי שאי אפשר שיהיו
לאדם אחד בדבר אחד מחשבה וסברא שאפשר שיהיה בחלוף
מה שהוא עליו וידיעה שאי אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא עליו
וזה בטל ואם שיהיה זה לשני אנשים בדבר אחד זה אפשר
ר"ל שיהיה לאחד מהם סברא צודקת ולאחר ידיעה.
וכבר התבאר מזה ההפרש בין הידיעה והסברא ואם
העיון בשאר כחות הנפש המדברת שהם הבינה
והשכל והידיעה והמלאכה וההבנה והחכמה קצתם יעיין
בם בעל החכמה הטבעית וקצתם בעל החכמה המעשית
והיא הידיעה במדות ואם הזכות וטוב ההרגש המחשבי'
והוא הנפילה על הגבול האמצעי ר"ל ההערה לו בזמן מועט
המשל בזה אם נראה לאדם כי מה שימשך לשמש מן
הירח הוא האור תמיד הבין במהירות הסבה
בהאיר וזה שהוא מלהט מן השמש וכמו כן אם ראה אדם
איש שידבר לאדם אחד מהם עשיר ואחד מהם עני הרגיש
שהוא מדבר לו שיהנה ממנו בדבר וכזה אם היו שניהם
שונאים לאדם אחד הרגיש שהם אוהבים.
נשלם המאמר הראשון

המאמר השני מבאור ספר המופת

אמר הדברים הדרושים מספרם הוא בעצמו הדברי'
הידועים וזה שאנחנו אמנם נדע באחרית

[Page 199v]
הדברים הדרושים והדרושים בכלל ארבעה שנים מורכבים ושנים
.פשוטים והראשון .מן המורכבים הוא שידרש אם זה
נמצא לזה כמו שידרש האם השמש יקדר או
לא. והוא דרוש הוא המורכב והדרוש השני למה זה הדבר נמצא
לזה כמו שנשאל למה השמש קודר מה הדרוש השני אמנם יהיה
אחר השני ר"ל שאמנם ידרש בנושא שנמצא לו זה הנשוא אחר
שיתבאר לנו מציאות זה הנשוא לו ואלו הם שני הדרושי' המורכבי'
ואם שני הדרושים הנפרדים אחד מהם הוא דרישת מציאות
הדבר לא בענין מה והוא הדרוש הנפרד כמו שנדרוש אם הרקות
נמצא או בלתי נמצא והדרוש השני לחקור בו אחר ידיעת
זה הדרוש והוא דרישת מה הוא זה הדבר שהתבאר מציאותו
וא"כ כל הדרושים שהם בעצמם התולדות האמתיות הם בסוג
ארבעה וכבר יורה על שהם ידועים לנו בטבע שאנחנו כשעמדנו
עליהם הספיק לנו מן הדרישה ואנחנו לא נדרוש אותם כאשר
היו אצלנו ידועים בעצמם והוא גלוי כי כשדרשנו אם זה הנשוא
נמצא לזה הנושא והוא דרישת האם המורכב אמנם אנחנו
נחקור מציאות הגבול האמצעי שיתבאר לנו בו שזה הנשוא
נמצא לזה הנושא או בלתי נמצא וכמו כן כאשר דרשנו האם
הדבר נמצא בשלוח אנחנו אמנם נחקור מציאות הגבול
האמצעי שיאמת לנו המציאות זה הדבר על השלוח או הסרתו
והוא גלוי כי כשהתאמת אצלנו שזה הדבר נמצא לזה או שהוא
נמצא על השלוח במצאנו גבול אמצעי יתבאר לנו כי זה
הענין אשר דרשנו כי אם לא יהיה זה הגבול האמצעי סבה
מסבות מציאות הנשוא בנושא וזה בדבר המורכב או סבה
מסבות הדבר משולח וזה בדבר הנפרד שאנחנו אחר זה
נדרוש בדרוש המורכב למה הוא ובנפרד מה הוא והוא מבואר
שזאת הדרישה איננה זולת דרישת ידיעת הגבול האמצעי וזה

[Page 200r]
הוא וזה בשני נשואים יחד ר"ל בדרוש המורכב ובנפרד.
המשל בזה שאנחנו כאשר דרשנו אם הירח יקדר או לא אמנם
אנו דורשים גבול אמצעי שיודע בו מציאות הקדרות
לו במציאות הגבול האמצעי והגבול האמצעי איננה עלה לקדרות
דרשנו אחר זה למה יקדר וזה אינו דבר יותר מדרישת ידיעת
מה הוא הגבול האמצעי בטבע שהוא סבת מציאות הקדרות
וכמו כן הענין בדרוש הנפרד כמו שנדרוש אם בעל חיים נמצא
כי זאת הדרישה תגזור דרישת גבול אמצעי שיתבאר בו מציאות
. בעל חיים וכאשר . התבאר מציאותו דרשנו אחר זה
בו מה הוא ואין זה יותר מדרישת מהות הגבול
האמצעי שהוא סבה במציאותו על השלוח וא"כ הוא מחוייב
בכל הדרושים שנעיין בגבול האמצעי שני עיונים ואלו ר"ל שהוא
נמצא ומה הוא
וכבר התבאר ששני הענינים אלו רמזים
בגבולים האמצעיים כי כשנגלה
לחוש הגבול האמצעי נדע מענינו שני דברים אלו ר"ל מציאותו
ומה הוא ר"ל שהוא עלה שלא נחקור בזה הדבר ידיעה כללית
המשל בזה שאנחנו אלו היינו מרגישים בסבת קדרות ר"ל שהוא
נופל במחודד הצל לא היינו דורשים בו אם הוא קודר ולמה
הוא קודר ואין רצוני כי בחוש שיגיע לנו הכולל מזאת הסבה
אבל אמנם רצוני כי מן החוש היינו מציירים הדבר הכולל לא
מההקש ואם מה הוא ולמה הוא יראה מענינו
שכחם כח דרישה אחת ושהידיעה בם היא
ידיעה בדבר אחד ברוב המקומות וזה שאנחנו כשדרשנו
מה הוא הקדרות הנמצא לירח נאמר שהוא העדר האור
המגיע לו מן השמש מפני עמידת הארץ בינו ובין השמש וכאשר
דרשנו למה יקדר נאמר לפי שאורו יחתך עם מה שתעמד
הארץ בינו ובין השמש וכח שתי תשובות אלו בענין הוא אחד

[Page 200v]
משתי דרישות צריכות התקדם להם ידיעות המציאות כמו
שנאמר ואם התבאר מזה המאמר שהדרושים מהם
נפרדים ומהם מורכבים והתבאר עוד שאנו צריכים
בכל הדרושים לחקור בגבול האמצעי שני דברים ר"ל שהוא נמצא
וידיעת מה הוא ונגלה עוד שהידיעה במה הוא וכל מה הוא
שכבר נאמ' בדרך אשר ואחר . כבר יהיו לדבר אחד בעצמו
בו נגיע אל העמידה על כי מציאות הדבר
במופת ועל סבת מציאותו נאמר בדרך אשר בו יתכן לנו לעמוד
על מהות הדבר והוא הגדר ובידיעת מהו הגדר ולאי זה
דברים יהיו הגדרים וקודם זה צריך שנחקור על מה שינהג
מנהג ההקדמה למה שנרצה לומ' אותו בזה והוא התראה
שכל דבר שיודע במופת הוא יודע כגדר עד שיהיה ידוע
בם יחד מצד אחד ואם לא יהיה הכל בזה התאר האם אפשר
שימצא דבר ידוע במופת ובגדר יחד מצד אחד אם לא ימצא
דבר בזה התאר. ואם שאי אפשר שיודע כל דבר במופת
והגדר מצד אחד זה מבואר מאשר אין בו כל מה
שיש עליו מופת יש לו גדר זה גלוי מאשר המופתים כבר
יולידו מחייבות השוללות והגדר לא יודיע דבר שולל ואמנם
. יודיע העצמים ועוד כי המופתים יקנו הידיעה
החלקית וזה ממה שיחובר מהם בתמונה השלישית
והגדר הוא כולל ואם כל מה שיש לו גדר אין לו מופת
זה מבואר מאשר התחלת המופתים
כבר התבארו מפני ולא יתבארו מפני המופת כי אלו
נצרכו התחלות המופתים אל מופת לא היה נמצא המופת כלל
כפי מה שקדם. וא"כ כבר מתבאר מזה כי אין כל מה שיש
מופת יש לו גדר ואין כל מה שיש לו גדר יש לו מופת. ואם כן
לא דבר שאפשר שיודע במופת יודע בגדר מצד אחד

[Page 201r]
ואם שאי אפשר שימצא דבר אחד בזה התאר ר"ל
שיודע בגדר ובמופת מצד אחד זה
יתבאר מפנים אחד מהם כי אין מהידוע בעצמו כי מה
שדרכו שיתבאר במופת אי אפשר שיתבאר בזולת המופת
.וזה בטל וכבר יתבאר זה בדרך החפוש וזה שאנחנו
כאשר חפשנו הדברים אשר ידענום במופת לא
נמצא דבר בם מבואר לנו בדרך הגדר בין שיהיו דברים
אלו מן הדברים העצמיים או המקריים. ועו' כי הגדר
אמנם יודיענו עצם הדבר והמופתים כבר יודיעו אותנו
דברים שהם חוץ מעצם הדבר והם המקרים העצמיים.
ועוד שהמלאכות מניחות הגדרים הנה הם מקבלות
מציאותם לנגדר במדרגת במדרגת מה שינ.יח
בעל חכמת החשבון גדר האחדות וגדר הנפרד ועוד
כי המופתים הרכבתם על צד המשא והגדרים הרכבתם
צד ההתנות והחזוק כי מאמרנו באדם שהוא חי הולך
בעל שתי רגלים נצב הקומה לא ינשא אחד מחלקי זה
המאמ' על חברו ואם חלקי המופתים הם נשואים קצת
על קצת ואין הגדר מתחלף למופת על צד מה שיתחלף
הענין הכולל לענין הנכנס תחתיו ר"ל המיוחד ממנו באשר
כבר יתחלף מופת למופת בזה התאר.
המשל בזה שהמופת שיעמוד על המשלש שוה השוקי'
זויותיו שוות לשתי נצבות הוא כלול ונכנס תחת המופת הכולל
שיבאר במופת זה הענין למשולש המשלח שאלו היה הגדר
מתחלף למופת בזה המין היו הדברים הנושאים להם
נכנסים קצת תחת קצת והיה הדבר האחד בעצמו קצתו כולל
מקצת וזה בטל ולזה המופת והגדר לא יתחלף אחד מהם
לאחר כאשר אחד מהם נכנס תחת קצת האחר ואין הידיעה

[Page 201v]
המגעת מהם היא ידיעה אחת לדבר אחד מצד אחד.
ואחר שכבר התבאר שהמופת הוא בלתי הגדר ושהידיעה
המגעת מאחד מהם בלתי הידיעה המגעת מן האחר
נעיין בדרך שיתכן לנו קניית הגדר ונאמ' שהגדר לדבר הוא גלוי
שהוא בטל שיתבאר במופת מפני שהמופת הוא הקש וההקש
אמנם יהיה באמצע. וגדר הדבר מתהפך על הדבר ונשוא
עליו מדרך מה הוא ויחוייב בגבול האמצעי שירצה בו האדם
להוליד שהקצה הגדול גדר לקטן שיהיה הגבול האמצעי מתהפך
ג"כ על הנגדר ושיהיה נשוא עליו מדרך מה הוא עד שיהיה
האמצעי נשוא על הקטן מדרך מה הוא ושוה והגדול נשוא
על האמצעי מדרך מה הוא ושוה ג"כ כי כשלא התנו תנאים
אלו בנשיאות הגדול על האמצעי והאמצעי על הקטן לא יחוייב
מזה שיהיה הגבול גדול גבול קטן אבל אמנם יחוייב מזה
כאשר לא יתנו בשני הקדמות או באחת מהם שני תנאים
אלו שיהיה הקצה הגדול נמצא לקטן לבד אלא שעושה זה יחוייב
לו שיערוך על הדרוש הראשון ר"ל כי כשהיתה בגבול האמצעי
שיהיה נשוא על הקצה הקטן מדרך מה הוא ושוה ובזה הגדול
מדרך מה הוא ושוה ר"ל גדר המשל בזה שיבאר שגדר
הנפש הוא מספר מניע עצמו כפי מה שיראה
אפלטון מפני שהנפש היא עלת המים בעצמה וזה ששני
הגדרים שהם בזה התאר אם ילקח לאחד מהם בתשובת מה
הוא תמורת חברו במהות הדבר אחר הם גדר אחד התחלתו
מליצותם. וא"כ אשר יניח אחד מהם בבאור האחר כבר ערך
על הדרוש הראשון.
אמר ואין ג"כ דרך החלוף מועיל כאשר יוקש ממנו ר"ל
כאשר יקנה ממנו דבר מוסכל מדבר ידוע כמו
שיתבאר בספר ההקש מפני שהתולדה אין ראוי שתנוח בהקש

[Page 202r]
מדרך שהוא תחוייב מן הדברים שילקחו בהקש מקובלים ואם
החלוק אשר יחובר ממנו הוא הדברים שיונחו בו על דרך אחת
ר"ל כי אם יקובלו ויונחו לא יפול ההשנות בם
המשל כאשר השתדלנו לבאר מן החלוק כי כל אדם חי הולך
בעל שתי רגלים על דרך הקבלה לחלקי זה המאמר
נשאל הלא כל אדם חי וכאשר קובל זה ממנו הנחנוה
ועוד נשאל אחר זה אם הוא הולך או שנו וכאשר קובל ממנו
שהוא הולך שאלנו אחר זה אם הוא בעל שתי רגלים
או בעל רגלים הרבה וכאשר קובל ממנו שהוא בעל שתי רגלים
חברנו כל מה שיקובל ממנו ואמרנו שהוא חי הולך בעל שתי
רגלים וזה איננו דבר זולת הדברים שקובל מציאותם ולא שדרך
החלוק ואם איננו הקש הוא מועיל היטב בהקש וזה כי בו אפשר
לנו לעמוד על כל הדברים שאפשר שימצאו בדרך ההקש או שלא
ימצאו המשל בזה שאנחנו נאמר שהאדם לא ימנע
מהיות חי או בלתי חי עוד אם היה חי לא ימנע מהיות הולך
או בלתי הולך עוד אם היה הולך לא ימנע מהיות אם בעל שתי
רגלים או בעל רגלים הרבה ואם בארנו בגבול אמצעי שהוא
חי לא בלתי חי בארנו ג"כ בגבול אמצעי שהוא הולך בעל שתי
רגלים ויחובר בתולדות הקשים אלו גדר האדם והוא שהאדם
חי הולך בעל שתי רגלים ויחובר בתולדות הקשים אלו גדר האדם
והוא שהאדם חי הולך בעל שתי רגלים ולזה לא ימנע מונע
מאשר ינשא כלל מה שנקנה בחלוק על האדם על דרך משל
או על זולתו מדרך מה הוא הן שלא יהיה אפשר בו זה תמיד
ואמנם יעשה זאת בעת שהיו הסוגים המחולקים ידועים
לדבר שינשאו עליו והיה חלוקם אל החלקים שיחלקו אליהם
חלוקה לא שלא תפול בה טעות מאשר יהיה נוסף במחולקי' מה שאין
בם או שיחוסר מהם מה שהוא בם או יטעה החולק החלוקה

[Page 202v]
מן החלקים הראשונים אל בלתי הראשונים כמו שיטעה בחלוקת
החי אל ההולך והשט כאשר יחלוק אותו אל בעל שתי רגלים ולבעל
רגלים הרבה. ואם כאשר קובל שהסוג המחולק נמצא
לדברים שהגדרתו נדרשת ולא יפול בה דבר מן
הטעות ותתעברה עד שיכלה בזה אל המין שיכוון הגדרתו כבר
יצא הגדר בדרך החלוקה מן ההכרח בין שהידיעה המגעת
ממנו בזה האופן איננה מהקש ולא ממין הידיעה המגעת
מהקש שאמנם הגעתה בדרך אחרת זולת דרך ההקש והיא
בעצמה ידיעה בלתי הידיעה המגעת מהקש כמו שהידיעה
המגעת מן החפוש איננה ידיעה מגעת מהקש ואיננה ממין
הידיעה המגעת מהקש אמנם אופן הדמיון ביניהם כי
האדם כמו שהוא צריך למציאות התולדה שיניחה הנחה
מזולת גבול אמצעי ולא סבה במציאות הסבה והגבול
האמצעי לה כאשר נשאל על זה כן כבר יצטרך העושה לחלוקה
למאמ' המחובר ממנה כאשר הניחו מזולת החלוקה כאשר
יביא בזה ההחלוקה כאשר נשאל ג"כ על סבת זה כמו שיניח
מניח שהאדם חי מדבר מאמ' לו ולמה הוא חי מדבר מת
ויאמ' לפי שכל חי לא ימנע מהיות מדבר או בלתי מדבר
והאדם איננו בלתי מדבר א"כ הוא מת וזה הוא דרך הטענה
בחלוקה והתשובה עם השאלה והדמיון אשר בינה לבין ההקש
וכבר התבאר בזה המאמ' שהגדר כבר אפשר קנייתו בדרך
החלוקה ושהוא אי אפשר קנייתו בדרך המופת
המשולח כלל
אמר ולא יעמוד על הגדר באשר ילקח
רשמו שהוא על דרך משל מאמר קצר מעיר
על עצם הדבר ומהותו ויושם הקדמה גדולה בהקש כמו
שיאמר האדם חי מדבר מת זה הוא מאמ' קצר מעיר על עצם
וזה המאמר הוא גדר לנגדר ואם לא יהיה זה הגדר מבואר

[Page 203r]
בעצמו מציאותו לאדם לא מציאותו עלה בזה הקש וכמו
שגדר ההקש לא ילקח בבאור שזה המאמ' הקש כאשר יאמר
בו שיחס אחת מהקדמותיו אל השנית הוא יחס הכל אל החלק
כמו כן לא ילקח גדר הגדר בביאור שזה המאמ' גדר ואמנם
יחוייב שיהיו גדריהם אצלינו מורגשים לסתירת מי שיתבאר
על דרך משל בזה המאמר שהוא הקש שאיננו הקש ובזה
המאמ' שהוא גדר שאיננו גדר ונודיע שהוא הקש מפני שגדר
ההקש מדובק עליו וכמו נודיע שהוא גדר מפני שגדר הגדר
דבוק עליו ואי אפשר ג"כ קניית הגדר בהקשים שיהיו על דרך
ההקש התנאי וזה בדברים הפכיים כמו שיאמר אם היית
יודע מהות הרע וגדרו שהוא דבר מתחלק בעצמו ומתחלף
כבר יחוייב שיהיה גדר הטוב שהוא דבר בלתי מתחלף
בעצמו ולא מתחלק וזה שההפכים צריך שיהיו גדריהם
הפכיים כי מי שהלך ג"כ בקניית הגדר זה המהלך הוא ג"כ
עורך על הגדר וזה שהוא יראה שהידיעה בגדרי ההפכים
והסכלות בם הם על דרך אחד ואם היה גדר אחד משני
ההפכים ידוע יותר לא יקרה זה בכל מקום ולזה מי שיניח
כי מפני הגדר יהיה הגדר קרוי תמיד ובכל מקום כבר יחוייב
לו שיערוך על הגדר ולא יקרה מן המערכה על הגדר במופת
מה שיקרה מן המערכה אל הגדר בקניית הגדר כי המחוייב
מן המופת איננו גדר ואמנם הוא שדבר לדבר ולזה אין בטול
כאשר יערוך בהקש על הגדרים ר"ל שתונחנה הקדמותיו
גדרים אם קצתם ואם כלם וכבר יקרה ספק בשני
הדרכים יחד ר"ל בבאור הגדר בדרך החלוקה
ובבאורו בהקש התנאי אם בהקש התנאי ממה שנאמ' ואם
בדרך החלוקה מפני שלא יחוייב כאשר נשא על האדם
שהוא חי נשיאות נפרד ושהוא הולך נשיאות נפרד

[Page 203v]
ושהוא בעל שתי רגלים נשיאות נפרד שיצדקו אלו מחוברים כפי
מה שעבר בספר באר ארמיניאס וזה שהאדם יצדק עליו
שהוא טוב ולא יצדק עליו שהוא מנגן טוב תמיד.
וכאשר היה הענין כן א"כ על איזה צד אפשר שיתבאר
הגדר עם היה אי אפשר שלא יתבאר ביאורו
מסוג באור הדברים הנסתרים מחוייבים בהכרח מן הגלויים
היה כי הבאור שהוא בזה התואר מן הבאור שיהיה במופת.
וכבר התבאר שהגדר לא תתבאר במופת ולא ג"כ אפשר
שיתבאר הגדר בחפוש מפני שהחפוש אמנם הוא
באור הדבר הכולל מכל חלקיו והגדרים אינם לדברי' החלקיי'
. כל שכן שיתבארו בדברים החלקיים ועוד כי החפוש
אמנם יתבאר בו שדבר נמצא לדבר ר"ל מאמר
משאי והגדר הוא מאמ' מעיר על עצם הדבר ואחר שלא
יתבאר הגדר לא בהקש ולא בחפוש ולא בחלוקה כבר ישאר יחשב
שלא נשאר הנה אופן שיתבאר בו הגדר אחר שאיננו הדברים
המורגשים שיתבאר ברמוז אליו
וזה הוא אחד דומה שיבא ספק
עלינו בענין הענין אשר בו נעמוד על הגדרים.
ועוד כי בזה הספק אחר שאיננו למטה מזה וזה כי אשר
ישתדל שיבאר גדר דבר מן הדברים יחוייב לו שידע
לפני זה שזה הדבר נמצא כי אי אפשר לאחד שיאמר בדבר
שלא ידע מציאותו מה הוא אלו א"כ יאמר זה על צד פירוש הוראת
השם כמו מי שיאמר בעז איל שזאת המלה מורה על בעל חיים
מורכב מעז ומאיל וכמו אלו המאמרים בדברים מוסכלי
המציאות הם מאמרים מפרשים ואינם גדרים ואם היה
מתנאי הגדר שיהיה נמצא לנגדר וזה באשר יהיה הנגדר
נמצא חוייב שתהיה הידיעה בגדר שהיא ידיעה אחת
שתכלול שני דברים מתחלפים אחד מהם מהות הדבר
והשני שהוא נמצא וזה בטל

[Page 204r]
וכבר התבאר כי ידיעת מהות הדבר וידיעת מציאותו שני
שני דברים מתחלפים כאשר נבחן איך ענין עשות שתי ידיעות
אלו בחכמות וזה כי הם מבוארות במופת שהדבר נמצא ואם
גדר הדבר ענין יניחו אותו הנחה. עוד יצא במופת
ביאור מציאותו. המשל בזה שמלאכת הגימטרי' תניח
גדר המשלש והעגול עוד תוציא במופת באור מציאותם וכבר
הוא גלוי זה מענין הגדרים עצמם וזה שענין גדר הדבר וענין
וענין שהוא נמצא שני דברים מתחלפים וכאשר היה זה כן
לא יכלול המובן מביאור הגדר שהוא נמצא לנגדר.
המשל בזה כי כאשר ביאר האדם שהעגולה היא
תמונה שטוחה בתוכה נקודה שכל הקוים היוצאים ממנה
אל המקיף הם שנים לא התבאר ענין בזה הגדר שהעגול נמצא
כי כבר אפשר שידבק זה הגדר על הנחשת ועל האבן אמנם
אם הנחנו הדברים כגדרים על זה חוייב לנו דבר בטל וזה
כי באשר היו הגדרים בלתי כוללים שהם נמצאים לנגדריהם
הוראתם הוראת השמות בעצמם וזה בטל משני צדדים
אם הצד האחד כאשר יהיו הנגדרים למי שאיננו נמצא כי זה הוא
ענין השמות ר"ל שהם כבר יהיו לדברים בלתי נמצאים והצד
השני מן הבטול שיחוייב שיהיה כלל הדבר המורכבים כלומר
גדרים וזה שהוראת כלל הדבר המורכב שוה בכח להוראת
השמות יהיו לפי זה מאמרי המשוררים והמליצים כלם גדרים
כי היה כחם כח השמות הנפרדים וכמו שהמופתים לא יעמדו
על שהשם מורה או בלתי מורה בזה יחוייב שיהיה הדבר
בגדרים
ולמקום אלו הספקות ככה צריך שנתחיל התנועה
האחרת ונתבונן במאמרים בזה ושהם נהגו על היושר או על
בלתי יושר אלא שאשר התבאר מאשר עבר ממה שאין בו ספק
הוא שאין הידיעה המגעת מן הגדרים ומן ההקש דבר אחד

[Page 204v]
בעצמו מצד אחד ולא הגדר וההקש דבר אחד בעצמו ושהגדר
אי אפשר שהתבאר במופת ושהוא מאמר הרכבת והרכבת
ההתנות וחבוק לא הרכבה משאית אלא א"כ חובר אל הנגדר והיה
הקדמה.
ואשר נשאר לחקור על הגדר מה הוא ולחקור
האם הידיעה המגעת בגדר אפשר שיהיה
קנוי מן המופת עצמו אחר שאי אפשר שיהיה מופת עליו
כפי מה שקדם או אפשר שיהיה קנוי ממנו ואם הוא אפשר
מאי זה ממיני הוא אפשרי. ונאמר אם המופת שיתן למה
הדבר נמצא ושהוא נמצא כבר נאמר במה
שקדם שהוא בעצמו יתן מה הוא הדבר אמנם זה אמנם
יהיה כשיהיה הגדר מוסכל המציאות ואותה הסבה שנתנה
לתשובת למה הוא מן הסבות שהתקיים ממנו עצם הדבר כי
מאלו הסבות יהיו הגדרים ואם המופתים שיתנו מציאות
הדבר אם הם אמנם נתנו מציאותו מפני דבר מתאחר
שאיננו עלה לזה הדבר אי אפשר שיתנו עם מציאותו מהותו
וזה כשהיה הגבול האמצעי דבר שאיננו עצמי אבל מקרי
ואם המופתים שיתנו מציאות הדבר מפני הסבות
שהתקיים מהם עצם הדבר כבר אפשר שיתנו
עם הידיעה במציאות הדבר מהות הדבר.
המשל בזה כי כאשר יביא מופת על מציאות קדרות
הירח כאשר לא ימצא למקיש המיוחס לו בעתותיו
הוא בלתי אפשר שיקנה מהות הקדרות מכמו זה המופת
ואם אשר יביא מופת שהקדרות נמצא לירח מפני שהארץ
כבר הבדילה בינו ובין אור השמש זה כבר נתן מציאות
הקדרות מהות הקדרות וזה כי כשיקרה במופת המשולח
שיתן הסבה המציאות יחד כן יקרה בו שיתן המציאות
והמהות יחד כאשר קרהו שהיתה הסבה מן הסבות שהתקיים
מהם עצם הדבר.

[Page 205r]
והמשל בזה מי שיבאר מציאות הרעים בעבים מפני
הסבות האש בם כי הרעם אין מהותו דבר יותר
מאשר הוא קול בעבים מהסבות האש אשר בם.
וההפרש בין המופתים והגדרים אשר בזה התאר לא
יהיה כי אם במצב ובסדר לבד. וראוי
שתדע שזה המין מן המופתים שיתן הגדר מציאותו הוא
המופת שיתבאר בו מציאות הדבר בגדרו וזה אם על השלוח
ואם בדבר מה. ואם כשהיתה הנגדר מבואר המציאות
בעצמו גדרו מוסכל אם אפשר שיקנה בעצם מן המופת כמו
שיאמ' אריסטו לפנים אבל אם היה הוא במקרה. וכבר
התבאר מזה שהוא בלתי אפשר שיהיה מופת על הגדר ושהוא
אפשר שיקנה מזה המין מן המופת ועל זה הצד מן המעשה
והתבאר מתי יהיה זה ומתי לא יהיה ואם הדברים
אשר מהם יצא הגדר המוסכל על השלוח בכל מקום הם
המקומות שנמנו בספר הנצוח ר"ל המופתים מהם.
אמ' ולפי שהיו קצת הדברים סבות מציאותם זולתם
והם הדברים המורכבים וקצתם סבת מציאותם
בעצמיהם והם הדברים הפשוטים הוא מבואר שהדברים
הפשוטים אי אפשר לעמוד על גדריהם מן המופתים
המשולחים ר"ל אשר יתנו המציאות והסבות אחר שאין להם
סבות ואמנם יתבאר מציאות אלו במופת המציאות לבד אם
לא יהיו מבוארי המציאות בעצמם ואין לכמו אלו גדרים
כי אם בשתוף השם כי הם אמנם יחוברו מן הדברים המאוחרי'
אשר מהם ילקח מופת מציאותם ואם הדברים המורכבים
והם הדברים אשר להם הגדרים האמתיים והם שאפשר
לעמוד על מהותם מן המופת עצמו לא שנבאר מהותם
במופת. אמר ואם הגדר הוא מאמר אחד מודיע

[Page 205v]
עצם הדבר וענינו ורצינו במאמר האחד הנה האחד בעצם לא
המאמר האחד במקרה במדרגת הבית האחד או הפיוט האחד
כפי מה שעבר בבארי ארמיניאס.
והגדר יאמר על דרכים
אחד מהם המאמר המפרש לשם והיוצא ממנו אלא שלא יורה
על שזה הדבר נמצא או בלתי נמצא. והשני הוא הגדר
באמת והוא שיהיה מודיע לעצם הנמצא וזה כי מה הוא הדבר
ולמה הוא יחוייב שתקדם לידיעה בהם הידיעה במציאות
הדבר שנדרוש בו מה הוא ולמה הוא כי מי שסכל מציאותו כל שכן
שיסכל מענינו מה הוא בלמה הוא וזה הגדר שהוא הגדר באמת
ממנו מה שיפול במופתים גבול אמצעי והוא שיקרא מופת
משתנה במצב ואין הפרש בין זה הגדר ומן המופת שיתן למה
הדבר רק בסדר לבד וזה שהתשובה אצל מה
שישאל האדם למה הרעם נמצא יהיה סדרה כאשר יאמר
מפני שהאש אשר בעבים תכבה ויהיה סדרה כאשר נשאל
הרעם כאשר יקדים בתשובה מה שיהיה מאוחר בתשובה
ויאמר הוא הסבות האש אשר בעבים
ומן הגדרים מה שהם ידועים בעצמם והם התחלות
החכמות שאין מופת עליהם ולא יקנה
מן החכמות ומן הגדרים חלק שלישי והוא הגדר שהוא תולדת
מופת כמו התולדה האומרת שהרעם הוא קול בעבים ר"ל
כשנודע במופת מציאות הקול בעבים מפני נדנוד הרוח
וכבר . בם התבאר ממה שנאמ' מתי יקנו הגדרים ומתי
לא יקנו ואי זה הדברים שיהיה עליהם
המופת שיקנה ממנו הגדר ואי זה הדברים עליהם זה המין
מן המופת ובכלל התבאר מזה הדברים שאפשר שיהיו להם
גדרים ואשר אי אפשר שיהיו להם גדרים והתבאר על כמה
פנים אמרו הגדרים ומה הם הגדרים.

[Page 206r]
ובכלל התבאר אין יחס הגדר אל המופת ואיך אפשר
שיהיו לדבר אחד ואיך אי אפשר
אמר ולפי שאנחנו רואים שאנו כבר ידענו הדבר כאשר
ידענוהו בעלה ובסבה והיו הסבות ארבע אחת
מהן הסבה שעל דרך הצורה והשנית הסבה שעל דרך החמר.
והיא אשר תמצא מפני הצורים. והשלישית הסבה שעל דרך
המניע הקרוב והפועל. והרביעית הסבה שעל דרך התכלית.
כל הסבות האלה תלקחנה גבולים אמצעיים כמופתים וזה
שהגבול האמצעי במדרגת החומר להקש והוא משותף לשני
הקצוות ולזה היה ההקש הפחות משתי הקדמות משתתפות
בגבול אמצעי אם לקיחת הסבות שעל דרך הצורה גבול
אמצעי כמו שיאמר למה היתה הזויות שעל דרך המרכז
והזויות שעל המרכז כשהיה המשלש על זה התואר הוא
שוה לשתי נצבות. ובכלל ללקיחת הסבה שהיא
על דרך המניע גבול אמצעי שיאמר למה
מלחמת שני ההרים עלינו ויאמ' למקום הרג עמהם והמשל
ללקיחת הסבה שעל דרך תכלית גבול אמצעי שיאמר למה
יבארו הרופאים ההליכה קודם סעודת היום ויאמ' למקום
הבריאות ולמה יקנה הבית ויאמר מפני השמירה מן המקרים
ולמה ילך אדם אחר סעודת הערב ויאמ' לכפת המאכל מפני
האיצטומכא וענין תועלת שעל דרך התכלית מעלליהם
בהפך לענין העלות שעל דרך הפועלו זה שהעלות שעל דרך
הפועל הם הדברים הקודמים לעלולים במציאות בזמן
ולזה יהיה אמצעיים בם דברים קודמים המציאות בזמן
לתולדות ואם הסבה שעל דרך התכלית היא מאוחרת
המציאות בזמן לתולדה וזה שהבריאות אמנם
ימצא אחר ההליכה
ולא ימנע שיחובר בדבר האחד בעצמו

[Page 206v]
הסבה שעל דרך תכלית ואשר מן ההכרח ר"ל אשר מפני החמר
כמו שיאמ' למה האור בוקע נמשך בגשמים הספוגיים ויאמ'
לקלות הבקעם ולדקותם ולמקום קבולם מן ההשתנות כן
אמרנו לקלות הבקעם ולדקותם הוא דבר מהכרח החומר
ואמרנו למקום קבולם מן ההשתנות הוא דבר על דרך
התכלית והטבעים הרבה מה שיעשו הדבר בהכרחי בתועלת
מה כשהיה אפשר לנו זה. ואם בזה כי שער גבות
העינים הוא למקום הכרח החלק העשוי
שיולד שם וזה תועלת סותרו לעין כמו שהרעם דבר
נמצא בהכרח להכבות האש בעבים ובו תועלת מה אם
היה כמו שיאמ' גידס שיפחדו ממנו אנשי גיהנם.
ובכלל הרבה מה שימצא בדברים הטבעיים עם
הדבר ההכרחי תועלת מה וזה כי הטבע יכוון בפעלתו
תכלית וסבת זה התכלית תחוייב מן ההכרח וההכרח
יאמ' על שני דרכים. אחד מהם ההכרח הטבעי
שהוא מפני צורת הנמצא כמו תנועת האבן למטה ועליית
האש למעלה והדרך השני אשר מפני החומר כמו
ההווה יחוייב לו בהכרח שיהיה נפסד
והחמר ג"כ הוא עצמו בהכרח מן הצורה ר"ל שהצורה הטבעית
אי אפשר שתהיה רק בחמר וזה מבואר בחכמה הטבעית.
והדברים שיחודשו עם ההתבוננות והמחשבה
וכמו כן שיחודשו מן הטבע קצתם במקום
נפגע וקצתם איננו במקרה והם אשר לא יחודשו במקרה
הם המזגים כמו הבית בדברים המלאכותיים והאדם
בדברים הטבעיים והם שיחודשו למקום דבר מן הדברים.
ואם אשר יחודשו במקרה הם הדברים שסבתם המלאכה
או הטבע כאשר לא יהיה הרושם מכוון להם

[Page 207r]
אבל במקרה במדרגת הבריאות שיחודש במקרה עורק
במלחמה או מה שדומה לזה ובמדרגת האצבע הששית
בדברים הטבעיים ולזה הדבר יקרה מקרה ופגע כאשר
ח‏דש. ואם ממלאכה או מטבע והוא הדבר שלא יכוון אליו
ולא המלאכה כי המלאכה והטבע שניהם אמנם יעשו
להיות דבר מן הדברים והוא ההשתנות שיעשו הטבע
והמלאכה ואם הפגע והמקרה לא מה שיחדשוהו הוא למקום
התכלית מן התכליות ולא לדבר מן הדברים ולזה היה חדושו
מעט ולא תהיה זאת הסבה מנויה בסבות הדרושות ולא
תעשה זאת אמצע במופתים.
אמ' ועלות הדברים הנמצאים עם הדברים הם
בדברים ההווים בזה העובר וההוים בעתיד אחדות
בעצמן ר"ל שהן עצמן הם סבות לדברים הנמצאים בזמן
מי העובר ולדברים הנמצאים בזמן העתיד. ואם שיושמו
גבולים אמצעיים במופתים ואלו העלות הם נמצאות עם
הדברים הנמצאים וההווים עם הדברים ההווים ואם
היו ההווים הווים בעובר הם הווים בעובר. ואם היו ההוים
הווים בעתיד הם הווים בעתיד. המשל בזה
כי עלת הקפיאה במים הוא חסרון החום שיושם גבול
אמצעי במציאות הקפיאה למים ואם היתה זאת העלה
נמצאת בפעל הקפיאה א"כ נמצאת בפעל. ואם היתה
נמצאת בכח ובזמן העתיד הקפיאה למים נמצאת בכח
ובזמן העתיד וכזה ענין העלול עם זאת העלה ר"ל כי הוא
ג"כ כשנמצא העלול נמצא העלה אם היה בזמן העובר
הוא בעובר ואם בזמן העתיד הוא בעתיד.
ואם העלות שאינן נמצאות עם עלוליהן והן
הפועל והחומר אי זה ענינם עם עלוליהם והם הפועל

[Page 207v]
ר"ל שאם הם נמצאים שעלוליהם נמצאת ואם היו מוכנות
שתמצאנה עלוליהם מוכנים שימצאו אבל אמנם ימצא

להם שאם עלוליהם הם נמצאים עלותם נמצאות וזה שאם
היה בית כבר היה כותל ותקרה ואם היו העלולים מוכנים
שימצאו העלות שתמצאנה וזה כשנמצא האחרון נמצא הראשון
ולא כאשר נמצא הראשון יחוייב שימצא האחרון.
וכבר יסופק בזה ויאמר איך כשהיה האחרון לא ימשך
הראשון תהיה ההויה מתדמת ומדובקת וזה כי
אם שלא ימשך ההויה ר"ל אשר כבר הורה מן ההויה אשר
יתהווה לא תהיה ההויה מדובקת אבל אם היה נמשך לו
כבר יחוייב שיהיה כי כשנמצא הראשון נמצא האחרון.
ונאמר שהנה לא ימשך לו המתהוה בעצם ולא ההויה
מדובקת בעצם כמו שהיא התנועה האחת
מדובקת בעצם כי אלו היה הדבר כן לא היה אפשר
שתהיה תכלית ההויה מדובקת בהתחלת המתהוה והתכלית
וההתחלה אי אפשר שידבק אחד מהם באחר מפני שכל אחד
מהם בלתי מתחלק אלא א"כ חובר הקו מן הנקודות וזה ממה
שהתבאר מטעותו בחכמה הטבעית.
ואי אפשר ג"כ שנאמ' שהתחלת המתהוה תמשש תכלית
ההוה וזה שהמתהוה יחלק ואי אפשר שיורמז אל
התחלתו ותכלית ההויה בלתי מתחלף ולא יאמר במה שהוא
מתחלק שהוא ממשש מה שלא יתחלק כמו שלא יאמר שהקו
ימשך לנקודה והדבר כזה בזולת זאת החכמה וההויה.
אמנם היא נמשכת לא מדובקת. ואלו היתה ההויה
מדובקת היה מחוייב שימצאו בין העלות הקודמות
בזמן והעלולים המיוחדים מהם אמצעיים בלא תכלית
ר"ל העלה והעלול הקרוב ממנה והוא מבואר שאין בה

[Page 208r]
העלה הקודמת בזמן והעלול מאוחר ר"ל הקרוב באמצעי כי
אם היה בית כבר היה קיר. ואם היה קיר הוה שורה ואם היה
שורה כבר היה אבנים והוא ידוע שאין בין הבית והכותל
אמצעי שהוא עלה ולא בין הכותל והשורה ולא בין השורה
והאבנים ואלו היתה ההויה מדובקת חוייב שיהיה בין הבית
והכותל אמצעי הוא מאוחר לכותל וקודם לבית ואלו היה מחוייב
שיהיה בין העלה הקרובה ועלול אמצעי ר"ל בין העלה הקודמת
בזמן לעלולה האחרון היתה מדובקת העלה הקרובה בעלולה
ולא היתה נבדלת ממנו בזמן. ואלו היה זה כן היה מחוייב שיהיה
בין זה וזולתו אמצעי וילך זה אל בלתי תכלית ותהיינה סבות
הדברים המתהוים מאין תכלית וחוייב זה בדברים שכבר
היו בחלבו בדברים שהם לא עתידיים מוכנים שיהיו ולפי שיש
הנה דברים שיתהפך קצתם על קצת ר"ל באשר תהיה העלה
עלולה והעלול עלה חוייב שיהיה המופת כאלו הולך בסבוב
ושיהיה ראשון בם אמצעי והאמצעי ראשון.
המשל בזה אם היתה הארץ מתלחלח שיהיה ממנה
איד ואם יהיה עב ואם היה יהיה מטר. ואם
היה מטר תלחלח הארץ וא"כ כבר יחוייב שאם היתה הארץ
מתלחלחת שתהיה הארץ מתלחלת ואם היה איד וכזה בכל
ענין. וקצת הדברים יהיו נמצאים על דרך הכל ותמיד
ואלו אם שיהיו נמצאים תמיד ואם שיהיו מציאות
לא זולת זה וכזה יהיה הדבר סבובי. וכבר ימצאהו דברים
לא יהיה מציאותם מתמיד אבל על הרוב כמו צמיחת
הזקן לכל זכר מן האדם והגבולים האמצעיים באלו יהיו על
הרוב וכמו כן ההקדמות וכמו כן התולדה מה שאם היה א'
נשוא על ג' כל ב' ברוב המקום או ברוב הזמן היה מחוייב שיהיה
א' נשוא על ג' ביותר מן הדבר ולא ימצא הדבר בזה סבובי.

[Page 208v]
אמר ולפי שכבר התבאר איך יקנה הגדר מן המופת ועל
אי זה אופן אי אפשר כבר צריך שנעיין בדרך אשר
ממנו יוקח גדרים ויקנו ונאמר שהדברים הנשואים על דבר
תמיד מדרך מה הוא מה שינשא עליו והוא כולל יותר מן
הדבר אם כללות שיעבור בו טבע הסוג שימצא בו זה הדבר
ואם כללות לא יעבור בו טבע הסוג זה הדבר.
המשל שאנחנו כבר נשיא על השלשה מדרך מה הוא
שהם נמצאים ושהם מספר אלא שהשיאנו
עליהם שהם נמצאים הוא דבר שיעבור טבע הסוג שבו
השלשה והוא המספר כי ענין הנמצא כולל יותר מן המספר
ואם ענין הנפרד ואם יעדיף על השלשה כי כבר ימצא
על הנפרד לחמשה ולשבעה וזולתם מן המספרים הוא לא
. יעבור סוגם שהוא המספר וכאשר היה זה כן
האופן בלקיחת גדרים על זה הדרך שנבאר
הנשואים על הדבר מדרך מהו אשר לא יעברו סוג זה
הדבר ולא יעלו ממעל לו ונחבר אותם אל אשר נמצא
מהם תחלת כולל שיהיה כל אחד מהם כולל יותר מן
הדבר ויהיה המחובר מהם שוה לדבר המכוון הגדרתו
כי כאשר חובר לנו מהם וזה שתארו זה היה הוא זה גדר
. שלם לדבר והמשל בזה שאנחנו נמצא השלשה
ינשא עליהם מדרך מה הם שהם מספר
נפרד ושהוא מספר ראשון בשני הענינים שיאמ' בם
במספר שהוא ראשון ר"ל אשר לא יורכב ממספר ואשר לא
ימנה אותו כי אם אחד לבדו כי הראשון במספר יאמר
על שני ענינים אלו נמצא אלו הנשואים כל אחד מהם כולל
יותר מן השלשה והמחובר מהם שוה לשלשה.
וזה שהפרוד נמצא להם ולזולתם והראשון שאיננו

[Page 209r]
מורכב ממספר ימצא לו ולשנים וכמו כן הראשון בענין השני
.ימצא להם ולכל הנפרדים ואם אלו הנשואים השלשה
לא ימצא לזולתם וא"כ גדר השלשה בהכרח עצמו
הוא שהוא מספר נפרד ראשון וזה כי כאשר נשאו דברים
יותר מאחד על הדבר מדרך מה הוא אם שיהיה בהם
כח הסוג והיו יותר כוללים ולא יהיו שוים יחוייב כשיהיו אלו
הנשואים על השלשה אינם סוג אחד שאינם יותר כוללים
שיהיו גדר
וזה הדרך הוא שנלך בו בקנית גדרי המינים
האחרונים ואם כשהיה המכוון הגדרים סוג אמצעי בין
המינים האחרונים שיחלק בם זה הסוג בזה הדרך אשר
תארנו ואם מצאנו גדר כל אחד משני המינים
החולקים והפלנו מזה מה שייחד אחד אחד
מהם ולקחנו המשותף וחברנו אליו סוג זה הדבר אם
כמות ואם איכות ואם זולת זה מן הסוגים המקיפים בזה
הדבר העליונים יהיה המחובר מזה הוא גדר הסוג המנין
.הגדרתו ואם בזה שאנחנו כאשר רצינו שנגדור הקו
אנחנו נעמוד על מינין האחרונים והוא הקו
הישר והעגול והמעוות. עוד נקח גדר כל אחד מאלו
המינים השלשה בדרך זה ונניח שאנחנו מצאנו גדר הקו הישר
שהוא ארך בלא רחב לא יסתיר אמצעי שני קצוותיו אבל העיון
אליו ומצאנו גדר הקו העגול שהוא ארך בלא רחב בתוכו
נקודה שכל הקוים היוצאים אליו ממנה שוים ומצאנו גדר
הקו המעוות שהוא ארך בלא רחב מחובר אליו סגלה ובקש
המשתף לשלשה גדרים אלו ונמצאהו בם ארך בלא רחב ונחבר
אליו סוג הקו והוא הקו ויהיה גדר הקו המשלח שהוא קו
שיש לו ארך בלא רחב ומהלכנו אל גדרי הסוגים מגדרי המינים

[Page 209v]
הוא דבר ינהג מנהג טבע וזה שהסוגים מורכבים והמינים
פשוטים ומה שימצא למורכב אמנם ימצא לו מפני מציאותו
ולפשוט וכבר צריך אם הגדר נמצא למינים ולסוגים שיהיה
מציאותו לסוגים מפני מציאותו למינים וזה הדרך אמנם
זכר אותו ארסטו כי הוא יראה שהוא יותר קל בקניית גדרי
המינים מדרך החלוקה והוא שתודע מדרך ההרכבה לא
שהוא יראה שזה הדרך מספיק בקניית הגדרים כמו שכבר
חשבו האנשים כי אי אפשר בהוצאת הגדרים מבלי המקומות
הנזכרים בספר טוביק ר"ל המקומות הקיום והבטול ומקומו'
הסוג והמבדיל ושאר המקומות שנמנו שם כי הם אמנם
נמנו מפני הגדר ונמנו שם מפורסמים שלקטו מהם המופתי'.
ואם ואם הוצאת הגדר בדרך החלוקה כבר ימצא
תועלת בה בהגדרת זה המין מן ההועיל על הצד
שהתבאר במה שעבר ר"ל שדרך החלוקה אמנם תועיל בגדרים שהם
בלתי מוסכלי המציאות לנגדר וכי הוא כאשר השתדל בזה
בקניית הגדרים המוסכלים ההולך בזה יעשה דרך המערכה
ואמנם יועיל בה במין מן הגדרים שלא יגיע ההסתר בם
שיתבאר בגבול אמצעי כאשר נשמר בחלוקה בה כי הבדל
גדול יש בחלוקה בין שישים המבדיל הראשון במדרגתו והמבדיל
האחרון במדרגתו ובין שינהג הדבר בם בחלוף זה ר"ל שישים
האחרון במדרגת הראשון כמו שחלק החי אל מי שיש לו שתי
רגלים ואל מי שאין לו שתי רגלים כי זה המין מן החלוקה לא
יתן גדר מין מן המינים כי גדר המינים אמנם יחוברו משני דברי'
אחד מהם הסוג הקרוב והאחר המבדיל שאחריו ר"ל אשר
ימשך אליו מבלי אמצעי במדרגת האדם שענינו מחי ומדבר
וכמו אלו המאמרים שיתן אותם זה המין הלקוח מן החלוקה
אמנם הם מחוברים מן הסוגים הרחוקים והמבדילים

[Page 210r]
האחרונים כי בעל שתי רגלים הוא מבדיל אחרון לחי וביניהם
וביניהם מבדילים רבים ומפני זה צריך למחלק כאשר כוון
לקיחת הגדר בחלוקה שלא יחטיא המבדיל הכולל העצמי
אל המבדיל המיוחד ר"ל שלא יחלק הסוג העליון במבדילי הסוג
אשר תחתיו אבל במבדילים הכוללים להם כמו שיחלק
המעופף אל מה שהוא מבדיל הכנפים או מדביקם כבר יחטיא
הסוג הראשון ולא יכלול כל החי בחלוקתו.
היה וכאשר
זה כן ראוי עם מה שנשתדל קניית הגדר בחלוקה
שנהיה נעשים שני תנאים אחד מהם שנקח הדברי' שינשאו
עליהם על דבר מדרך מה הוא והשני שיהיה סדרם כפי מה
שהזכרנו ויושם המבדיל הראשון ראשונה והשני שנית והשלישי
.שלישית ובזה על המשכיות והתנאי השלישי שנעמוד
בחלוק אצל כלל שיהיה שוה לנגדר ואם
התנאי הראשון אמנם יהיה מגיע בדברים המוסכלים
בנשיאות על הדרך מדרך מה הוא כאשר בארנו בהקש שהם
נמצאים לו בזה התאר כי ההקש כבר התבאר בו שזה עצמי
לזה כמו שזה סוג לזה או שזה קרה לזה כי כל הקש אמנם
יתבאר בו אחד משני דברים כמו שהתבאר בספר טוביקו
ר"ל שהדרוש אם שיהיה עצמי ואם שיהיה מקרי ואם
התנאי השני הוא שיהיה חלקי הגדר סדורים הסדר
הראוי כי זה יהיה כאשר סדרנו המבדיל הכולל אשר הוא
יותר כולל עד שיכלה אל המבדיל האחרון מבלתי שנתערב
ביניהם מבדיל. ונרדוף המבדיל מהם במבדיל שוה לו.
וכאשר נהג החולק על זה מן ההכרח שיהיה כל
מבדיל מהם כולל למה שתחתיו ונמצא לדבר
שיחלק בו מציאות ראשון ואם היה הם בין הראשון מהם
והאחרון מהם הבדל שרחוק המבדילים האמצעי' שביניהם

[Page 210v]
הם אשר ידובקו הראשון האחרון דבוק עצמי. ואם התנאי
השלישי והוא שיהיה הכלל שוה לנגדר אמנם יבא לנו זה ונגלה
גלוי מבואר כאשר חלקנו הסוג העליון תחלה אל מבדיליו
המקבילים. עוד נעיין זה הדבר המכוון הגדרתו תחת איזה
דבר המכוון הגדרתו תחת אי זה משני המבדילים המקבילים
הוא נכנס מהם וכאשר מצאו זה תחת אחד מהם ענינו אם
המחובר מזה המבדילים והסוג שזה לזה הנגדר או יותר
כולל ממנו ואם היה יותר כולל ממנו חלקנו זה המבדיל
ג"כ אל שני מבדילים עוד נעיין תחת אי זה מהם הוא זה
. הנגדר וכאשר מצאנוהו תחת אחד מהם ענינו אם
הכולל שיחובר לנו שוה לנגדר או בלתי הוה
ואם מצאנוהו שוה ידענו שכבר מצאנו גדרו ואם היה יותר
כולל עשינו בזה כמו שעשינו קודם ר"ל שנחלק המבדיל
האחרון מהם אל שני מבדילים מקבילים עוד נבחן תחת אי
זה מהם נכנס הנגדר. ואם הכלל שוה לו או בלתי שוה.
וכאשר מצאנו שוה הוא מבואר שזה הגדר לא יחסר
מבדיל מן המבדילים שנכנס ממנו על עצם
הדבר כלו שהתקיים ולא ימצא בו יתרון מפני שהחסר אם
שיהיה סוג או מבדיל והסוג הראשון כבר הונח בו יחוברו
אליו כל המבדילים הנמצאים בזה הטבע ואם הונח שכבר
חסר מבדיל זה המבדיל יהיה מתחלף בטבע על אלו המבדילי'
והמבדילים שיחוברו בסוג להיות מהם הגדר הם מטבע
אחד
אמר והחולק אין לו צורך עם באורו הגדר
בחלוק שיחלק כל מבדילי הנמצאות עד שיהיה
קנין הגדר בחלוקה דבר נמנע לפי שאי אפשר שימנו כל
המבדילים כמו שחשבו זה קצת הראשונים כי מה שחשבו
מזה הוא בלתי אמתי אם תחלה כי לא יוכרח החולק שיחלוק

[Page 211r]
הסוג אל כל המבדילים הנמצאים בו כי אלו מהם שהם עצמיים
ומהם בלתי עצמיים ואמנם יוכרח בחלוקתו אל המבדילים
העצמיים והם המחדשים מינים תחת זה הסוג ואם שנית
כי הטבעיים הכוללים יחולקו אל מבדיליהם מקבילים נכללים
והדבר שהכונה הגדרתו אמנם יהיה נכנס תחת אלו המקבילים
ולא יצטרך מענינו אל יותר מאשר ידע המקביל שנכנס תחתיו
זה הדבר ואם מקביל האחר או המקבילים אין בו צורך לדעת
המבדילים שיחולקו אליהם אחר שהוא זולת הדבר המכוון
הגדרתו. המשל בזה שאנחנו כאשר כוננו אל הגדרת
האדם וחלקנו החי אל המדבר ובלתי מדבר ומצאנו האדם
נכנס תחת המדבר אין לנו צורך שנחלק בלתי המדבר אל כל
מבדיליו האחרונים בין שיהיו אלו המבדילים ידועים לנו או
בלתי ידועים. וכאשר הלכנו בזה הדרך הלכנו
בלא ספק אל כלל לנגדר ויהיה הדבר הנגדר נכנס בלא ספק
תחת אחד מן החלקים המקבילים שנחלק אליהם סוגו ולא
ינהג מנהג המערכה כי המבדילים שיחלק אליהם זה הסוג
על צד הכללות אי אפשר שיכנס בהם אמצעי.
וכאשר היה זה דבר מבואר בעצמו בחלוקה יחוייב
מזה שיהיה אשר יבקש הגדרתו כשידע שזה
סוגו נכנס תחת אחד מהם בלא ספק.
'אמ והמחוייב עלינו עם מה שנכווין הגדרת מה ונבאר
הנשואים הנמצאים לו מדרך מה הוא שנחפש
באישים שהם מתחלפים זה הענין הגדרתו ואם מצאנוהו
אחד בכלם התבאר לנו מזה שזה הטבע שנשתדל לגדרו
טבע אחד ושיש גדר אחד ואם מצאנו זה הענין בכלל מאלו
האישים זולת מה שהוא בכלל אחד ידענו כי אשר נכוון לגדרו
איננו ענין אחד אבל הוא שני ענינים ויותר מזה

[Page 211v]
המשל בזה שאנחנו כשרצינו שנגדור מה הוא גדולת
הנפש ונמצא קצתם הרג עצמו ונמצא קצתם
נעתק מדת אל דת וקצתם נלחם כמו שלא יחוייב להלחם
בו וכאשר חפשנו גדולות הנפש הנמצאות בסקארט וגאנם
וזולתם ממה שיפחדו בטוב המקרה והפגע מפני המחוייב
מן האמת אמרנו שגדלת הנפש בם היא הפחד בטוב המקרה
והפגע וכאשר עיננו הפחד בטוב המקרה והפגע
ומיעוט שאת הצרה לא נמצא דבר שיחבר אותם
ולא טבע שתכללם גדלת הנפש ואמרנו שגדלת הנפש אין
לה גדר אחר ושהוא שם משותף כי הגדר אמנם יהיה אחד
לטבע האחד הגולל לא לטבע החלקי ולזה לא יתן הרופא
כוחל זה העין הרמוז אליה ואמנם יתן כחל העין בשלוח וזה
יהיה כאשר יחלק הענינים שיאמ' עליהם שם העין ויגדור
המין שיכוון לגדרו מזה והגדרת המין לזה יהיה הענין קלה
יותר מהגדרת הסוג מפני ששתוף השם נגלה במנין יותר
ממה שיגלה בסוגים ולזה ראוי שיגיע אל הגדרת הכולל
מהגדרת המיוחד כי המיוחד ידוע יוכל החוש וכמו שהמופתי'
צריך שיהיה הענין בהקש בם דבר אמת ברור ל ר"ל שהם
הקשים אמתיים התמונה בו צריך שיהיו הענינים שנכוין
לגדרם ברורים מבוארים גלויים בגדרים וזה אמנם יהיה
כאשר הגענו אל הגדרת הדברים הכוללים מן הדברים
המיוחדים אשר ברירות הענין שנכוין לגדרו פשוט גלוי בו.
המשל בזה שאנחנו כאשר רצינו שנגדור טבע המראה
שמנו התחלת הענין בזה מן הענין הנמצא במראה מראה לא
מן המראה הכולל שהוא סוג לכל המראים וכמו כן כאשר
רצינו שנגדור דבר הקול כי בזה המעשה יפול ההזהר מן השם
המשותף.

[Page 212r]
וזה כי אנחנו נזהרים בנצוח מן השם המשותף כל שכן
שיחוייב שנזהר ממנו בגדרים נפשות השם המשותף
יקרה בהכרח בנצוח.
אמר ומחוייב על מי שירצה
שיקל עליו התשובה כל מה במקרים שימצאו
למין מין ממיני הנמצאות המורגשות שיהיה כבר עמד
בדרך החלוקה על סוגיהם ומיניהם ובדרך הנתוח על כל
אבריהם כי כשהיה יודע בזה אפשר לו כאשר נשאל על
מקרה מה למין מן המינים או לסוג מן הסוגים שישיב בטבע
הכולל שהוא הסבה במציאות זה המקרה לזה המין או הסוג.
המשל בזה כי האדם כאשר הקדים ויודע בדרך
החלוקה שהנזון ממנו מרגיש וממנו בלתי מרגיש עוד נשאל
למה היה החי צומח השיב בטבע הכולל שהוא הסבה במציאות
הצמיחה לחי. ואמ' לפי שהוא נזון לא יאמר לפי שהוא
חי וכמו כן יקרה לו כאשר נשאל על משיב מה למין מן המיני'
והוא יודע בטבע הכולל שהוא הסבה במציאות זה המשיג לזה
המין מפני החלוק כמו שישאל למה היה הזבוב מבדיל בכנפים
ויאמ' לו שהוא מעופף או למה היה האדם מתנשם ויאמר
לפי שהוא חי הולך בעל דם ואפשר שלא יגלה לנו הטבע
הכולל שהוא הסבה בדרך המקרה הנשאל עליו בדרך החלוק
אמנם יהיה שכבר נגלה לנו מפני הנתוח מקרה כולל שיעור
אותנו על זה הטבע ונעמידהו במקום זה הטבע
המשל בזה כי אנחנו כבר עמדנו על מה שהוא מן
החי שיש לו קרנים ואין לו שנים כלחי העליון וכאשר נשאלנו
על דרך משל הואיל יש לו קרנים אמרנו לפי שיש לו קרנים
ואין לו שנים בלחי העליון וכמו כן לפי שעמדנו בנתוח על כל
בעלי חיים מאריך ימים קטן המדה בהצטרף אל גופותינו
וכאשר נשאלנו על דרך משל למה היה האדם מאריך

[Page 212v]
ימים אמרנו לפי שהוא קטן המדה ואפשר שיהיו הטבע
והסוג שעמד עליהם מן החלוק אינם אחדים אלא בהתיחס
העצמות לקוצי הדגים בבעלי חיים שיש להם מגן להשיקה
בבעל חיים.
'אמ ותהיינה השאלות אחרות כשהיתה
הסבה הלקוחה בהם גבול אמצעי אחד ואפשר
שיהיה במין ואפשר שיהיה אחד בסוג כמו שישאל שואל
למה יחודש קול ההברה ולמה יחודש הקשת בענן ולמה יראה
האדם צורתו בגשם המלהט כי הסבה בשאלות אלו אחת
בו בסוג והוא התהפך אמנם סבת קול ההברה התהפך
האויר וסבת קשת בענן התהפך האור וסבת הראות
במראה המלהטת התהפך הראות.
וכבר תהיה שאלה אחת שהתבאר באמצעיים
רבים כשהיה קצתם סבה לקצתם
והיה הקודם מהם ינתן לעולם בתשובת השאלה על מה
על המאוחד עד שתעלה אל הסבה הראשונה בהן שהוא
.העלה לכלן המשל בזה שיאמ' למה היה נילוס מרבה
מרוצתו בסוף החדש. ויאמ' בתשובת זה
לפי שזה העת דומה לעת החורף ויאמרו למה הוא דומה
לעת החורף ויאמר להמחק אור הירח בו ויאמ' למה ימחק
אורו ויאמ' להתחברו עם השמש כי חבורו עם השמש היא
העלה הראשונה לאלו העלות ומרוצת נילוס בסוף החודש
הוא העלול האחרון ומה שביניהם עלול ועלה.
אמר וכבר יספק האדם בעלה הלקוחה גבול אמצעי
בעלול שהוא הקצה הגדול ויאמ' האם כמו שאפשר
לנו שנבאר הדבר מפני עלתו כמו כן אפשר לנו שנבאר
העלה מפני העלול וזה באשר יהיה כל אחד מהם מחייב
חברו וימצא במציאותו. המשל בזה האם כמו כי

[Page 483]
כאשר מצינו קפיאת ולעץ מצאנו נפילת העלים לו כמו כן
ג"כ כאשר מצאנו נבילת העלים מצאנו קפיאת החלב וכמו
כי כשמצאנו עמידת הארץ בין השמש והירח מצאנו הקדרות
מצאנו עמידה הארץ בין השמש והירח.
ונאמ' אם שלא יהיה לדבר אחד יותר מעולה אחת והיה
הדבור אי אפשר שימצא מבלי עלתו כבר יתבאר
כל אחד מהם בחברו אמנם כשהתבאר העלול בעלול
היה זה המופת שיתן הסבה והמציאות.
וכאשר התבאר העלה בעלול היה זה המופת נותן
המציאות לבד כמו מי שיבאר נבילת העלים
ואם כשהיה לדבר יותר מעולה אחת לא יחוייב שתתבארנה
שתי העלות מפני מציאות העלול. המשל בזה
שיבאר מבאר שא' נמצא לג' באמצע יותר מאחר ר"ל ד'
וה'. והוא מבואר כי כשנמצא אחד מד' וה' נמצא א' ולא
יחוייב כי כשנמצא א' שימצאו ד' וה' לפי שא' הוא כולל כל
אחד מהם. וכאשר נמצא הכולל לא יחוייב שימצא
המיוחד אמנם יתבאר הדבר כזה ממה
שקדם וזה כי כבר נאמ' כי מתנאי המופתים שתהיינה
ההקדמות הלקוחות כוללות ונשואות מדרך מהו.
וכאשר היה זה כן חוייב שיהיה הגבול האמצעי מיוחד
בנושא ושוה לו וכמו כן הגבול עם האמצעי
וא"כ יתהפכו העלה והעלול בהכרח בכמו אלה המופתים
והעלה שהוא בזה התאר אי אפשר שתהיה רק על האחת
לפי שהוא גדר לדבר והגדר אי אפשר שיהיה יותר מגדר
אחד כי הוא המעיר על עצם אחד והמעיר על עצם אחד
הדבר האחר יחוייב שיהיה אחד כמו עמידת הארץ באמצע
בין השמש והירח שהוא גדר הקדרות וכמו קפיאת החלב

[Page 213v]
לעץ שהוא גדר נבילת העלין
ואם לא יהיה האמצע עלה עצמית
כבר אפשר שיהיה לדבר יותר מעלה אחת ושימצא העלול
ולא תמצא העלה. המשל בזה כי העלה בעצמו במי שהוא
מאריך ימים אמנם הוא קטנות המדה ואם החום והלחות
על האחרת נמצאת לבעל חיים ולזולת בעל חיים אמנם צריך
שיעלו כמו אלו האמצעיים במופתים כאשר הם אינם עלות
אמתיות ולא המופתים המחוברים מדברים אלו הם המופתים
אמתיים אבל נחשב שהם מופתים כי בלתי שיהיה כן כי היה
שכבר נמצא העלול ולא תמצא העלה ולהיות הגבול האמצעי
בכמו אלו המופתים המאמתים מצד שהוא עצמי הוא
מטבע הסוג אשר יש בו אלו המופתים חוייב אם היה זה
הסוג נאמ' בהתיחס שיהיה הגבול האמצעי בו נאמ' בהתיחס
וכמו כן אם היה הסוג בהסכמה היה הגדר בהסכמה. ומשל
לדברים הנאמרים בהתחייב שיאמ' למה היו הדברים המתיחסי'
כאשר נחלפו הם מתי מספר ויאמרו לנו שכפליהם נמצאו
בתנאי המונח בדברי' המתיחסי' ואין הדומה שיאמ' על המראים
ועל התמונות אחד ביחס אבל הוא אחד במלה לבד כי הדמיון
במראים הוא שהנעתם הראות הוא בשעור אחד ובתמונות
הוא שתהיינה הצלעות מתיחסות והזויות שוות והוא
ההפרש שבין הדבר הנאמ' בשתוף ובין הנאמ' בהתיחס ר"ל כי
הנאמ' בשתוף ימצאהו גדריהם אחדים בהתיחסם ובכלל
צריך שילקחו הגבולים השלשה במופת שוים קצתם לקצת
ר"ל העלה והעלול והדבר אשר לו העלה והוא הנושא ואם
נלקח הנושא מיוחד יותר מן גבול אמצעי והגבול האמצעי
יותר מיוחד מהגדול לא יהיה המשא על דרך הכל שהתנה
בראשית זה הספר וידוע שזה המופת אמנם יהיה בסבה
קרובה ואם היו לדבר סבות רבות וקצתם קרוב מקצת

[Page 214r]
הדבר הקרובה מהם היא הקריבה מן הנשוא בדרוש לא מן
לא מן הנושא כי הגבול האמצעי אמנם הוא גדר גבול הקצה
הגדול שהוא הנשוא הדרוש או חלק גדר והתבאר מזה שארסטו
יראה כי מתנאי המופת המשולח שיהיה הגבול האמצעי עלה
לקצה הגדול ושהוא הכרחי בנודע זה והוא שלא יתאמתו
זולתו.
אמר וכבר דברנו בהקש ובמופת מה כל אחד
מהם ובאי זה תנאים והגלות שלם כל אחד מהם
והוא מן המבואר כי הידיעה באחת מהן נתלית בידיעה באחד
ושהם ינהגו מנהג דבר אחד . אמר ואם מאין תפול לנו
הידיעה בהתחלות המופת שמנו ההקדמות
הראשונו' ואיך תפול ובאי זה כח תושגנה אלו ההקדמו' זה יראה
כאשר הקדמנו אנחנו שהידיעה במופת אי אפשר שתגיע
רק כאשר נדע התחלותיו שהן ההקדמות שהם בלתי בעלות
אמצעיים וזה גם אחר שנקדים בזה מה שיחוייב בספק.
ונאמר התראה הכח שבו נדע הדבר במופת הוא הכח
בעצמו שבו נדע התחלות המופת או הוא זולתו
ואם תראה התחלות המופת והדברים שיודעו במופת
שניהם יודעו במופת אם אחד מהם יודע במופת והאחד
לו כח אחר יודע בו והתחלות זה העיון הוא שנחקור תחלה
אם אלו המושכלות הראשונו' שהם צורות ומלאכים הם
מגיעים לנו מתחלת מציאותנו אמנם אנחנו שוכחים אותם
ובלתי זוכרים אם הם מתחדשים בנו אחר שלא יהיו אמנם
היותם מגיעים לנו מתחלת הדבר ואנחנו שוכחים אותם
ובלתי זוכרים אם הם מתחדשים בנו אחר שלא יהיו אמנם
היותם מגיעים לנו מתחלת הדבר ואנחנו שוכחים אותם
ישיגהו דבר בטל והוא שנהיה קונים הידיעות חזקות
שלמות מידיעות המופת ואנחנו שוכחים אותם.
אמנם אם הנחתנו קנייתנו אותם שאמנם תהיה

באחרונה א"כ איך תתאמת זאת ההנחה

[Page 214v]
עם הנחותנו שכל מה שנדעהו מלמדהו אמנם יהיה בידיעה
קודמת ויחוייב לפי זה שתהיינה התחלות המופת מתבארות
במופת וזה בטל.
ונאמר שאלו התחלות אמנם
הם מגיעות לנו עם כח והצלחה נמצאת
בנו דרך זה הכח וזאת ההצלחה שמגיעות ממנה אלו ההתחלות
וזה הכח בגדולה למטה מן הדבר המגיע לנו בפועל שהוא
התחלות נמצא בכל בעלי חיים כן החוש יחלק לשני חלקים
ממנו חלקים מה שיקויים לו הדבר שירגיש אחר העלות
החוש וזה הוא החי המדמה וממנו מה שלא יקדים
לו והוא בלתי מדמה ואשר יקויים לו קיום
שלא יקרנו עם מה שיוכפלו הצורות עליו שיתעורר מהם
הדמוי שיהיה ביניהם ומזה הדמוי אמנם יקנה אותו הכח
המדמה כי זה הכח הוא אשר יקנה ענין הדבר המורגש
מופשט מן המושג בראות וזה עם השנתה ענין עליו פעמים
רבות האישים רבים ולפי שהיו כח הדמיון והזכרונות אותם
יקנו הענינים מן החוש היה משיכות שני כחות אלו באדם
מן החוש ואם הכולל המגיע לקוח מן הדברים הרצופים
היו המושכלים המגיעים ממנו התחלה לדברים המעשיים
ואם היה לקוח מן הדברים הנמצאים היו התחלה לידיעות
העיוניות. וכאשר היה הדבר כן אינם אלו הם המלאכים
מן המושכלי' מגיעים לנו מהתחלת הדבר
ולא אנחנו קונים אותם ממלאכים שהם יותר גדולים
ולא מידיעות יותר קיימות מהם אבל אמנם יחודשו לנו
מהשנות חוש פעם אחד פעם באישים רבים כמו שיקרה
במלחמה כאשר תשחת המערכה בבריחת בעלי המלחמה
שישוב אחד ויעמוד ואחרי כן שנית ואחרי כן שלישי עד
שישלם המערכה ובזה ענין חדוש הכולל מן החוש כי כשחובר

[Page 215r]
ההרגש רגש שני ואל השני שלישי חודש הדבר הכולל ולזה
היה חדושו על אופן החפוש לחלקים. ועל זה האופן הוא
חדוש הכולל מן החושים.
אמ' והכוחות השכליות אשר בם יצדק יחלקו לב' חלקי'
מהם מה שתצדק פעם ותכזב במדרג'
כח המחשבה והסברא ומהם מה שתצדק תמיד במדרגת
הידיעה המגעת מן המופת ומן השכל שהוא הקדמות
הראשונות ואין סוג אחד מן המושגים יותר אמתי מושגים
מן הידיעה כי אם הידיעה המגעת מן ההקדמות המשיגות
מן השכל ולזה היו התחלות המופת גדולות יותר בשער
האמונה מן הידיעה המגיעה מן המופת אם ההתחלות
לא תובענה במופתי. ואמנם תודענה בשכל כי אם הנה
דבר יושג בו מה שהוא יותר האמתה מן המופת כי אם
השכל ולזה היה השכל התחלת התחלות וכל אלו הכוחות
אם מה שיגיעו הדבר שהם כחות עליונות הם על משל
אחד ר"ל כח הידיעה לידוע וכח השכל להתחלות.
נשלם ספר המופת פה פירארא בט"ו
ימים לחדש אלול רל"ג לפ"ק על ידי הצעיר
במשפחתי אברהם בכר מרדכי פריצוליץ
ממשפחת האיתנים מוסדי ארץ פרווינצה