At the beginning of the MS. there are poems by Absalom ben Abraham Hillel Rofe begins: "אוצר מים ישמחך", and by Joseph ben Aryeh begins: "ימי קדם תחדש לי"; another begins: "למורה כמורה לי עץ ודשא"; another begins: "אמת מורה נתיב יושר" and "דעי הולך לנחות דרך".

The disseration contains ten דרשות (drashos), begins with the following חרוז (poem): "משכיל ערוך ערוך. יקר אין לו ערך. ומסלול ודרך. דרך ההקדש: שאם לאל תאהב. קח דברי נאהב. יהיו לי פיך זר זהב. בעבודת הקדש: הנה לך בתי נפש. ובם קנה חופש. ולנפשך נופש. ונצדק קדש: אמר משה ברוך בכ"ר שמואל הכהן במה אקדם ואכף לאלהים האקדמנו בעולות נתחים לא יצדק לפניו על חי. עודנו על כל נוראות אלהים אל חי"
At the end of the text is written: "מחובר בשנת הר"ד לפ"ג"

The beginning of the text is missing.
The MS. begins: "שהריקות נמנע המציאות אבל אין כמוהו דבר ובטל היותו"
At the end: "אבל אין כמוהו דבר כלל ית' עלוי רבץ ואנחנו אוסרים למי שהגיע אליו דברינו אלה שלא יוציאם אלא למי שיהיה ישר בהבנתו ויהיה בו מחשבה טובה. ועם זה נשלם זה הקונטרס שחבר אבו חמד אחר הפלת הפילוסופ"

Narboni refers in the introduction to other works of his: "וכבר בארנו בזה הענין אגרת בנויה על שעור קומה כמפרש לספר שיר השירים", and also to his commentaries on the: כוונות, אגרת אפשרות הדבקות and on the חי בן יקטאן.
At the end we read: "והנה נשלם פרשונו היקר בזרעים שבח לאל המשלים המיפה והמנעים. משגיח ומישיר הטבעים. מניע הנמנעים. מדביק נפש החכם עם הנבדלים ומבדילה מנפש הרשעים. אשר בכפות הקלעים. ומכניסה לפנים מן הפרוכת והקלעים. והיתה צרורה בצרור החיים המשפיעים. והוא יכפר לנו חטאות ופשעים. וישימנו עם הצדיקים והשועים. אשר באור החיים רואים ושועים. ובצחצחות נפשם שבעים. ובמלוא העליון מרגיעים. ננוח ונעמוד לגורלנו לקץ הימין והרגעים"

The translation begins: "אמר משה בן יהושע יש"י עמה"ן בן מר דוד הנרבוני למה שהיתה ההצלחה הנצחית היא ההצלחה האמתית והיא תכלית אחרון למין האנושי כי הוא אשר ייחוד בה מבין כל אשר תחת גלגל הירח הוא מה שיוצץ אלינו מן העולם הרוחני. ראוי שיהיה יותר נכסף אצלנו ויותר נבחר עם מיעוטו מהרב הגשמי ואם הוא הדרך אליו. וזה כי ההצלחה הנצחית הוא הטוב הנצחי האמתי הנכסף. והנצחות אמנ' הוא"
At the end er read: "ומה שאמר שהוא ירמוז בזה כונתו הזולת זה המקום. לא הגיע אלינו עדיין כמ' שלא הגיע אצלנו ספר אבובכר בן אלציג. והשם ית' האציל אלינו ספר בן יוקטאן לאבובכר בן צף בתאר הנהגת המתיחד ותאר השגת הדבוק מה הוא. ואם יאריך האל ימינו נפרש הספר ההוא אחר שפרשנו זה הספר. אלא שזה אי אפשר לפי העת לפי שהמעיקי' אשר מחוץ רבים. ולולי שנלחצתי הלחץ הגדול כבר נמנעתי במה שפרשתי מזה בזה העת לצרות המעיקי' אותנו. כי המלך הגדול מלך ארגון צר עלינו בארץ הזאת רושליון. והשלם האמתי יתן שלום בארץ הזאת ונשלים חפצנו בזה. והשבח לאל אשר עזרנו במה שפרשנו מזה והוא ברחמיו יביאנו אל אי ההצלחה אמן אמן. נשלם ספר אפשרות הדבקות לחכם ן' רשד עם פרוש ר' וידאל הנרבוני"

Some notes in the marginals. The name "אלקנה" appears on p. 129
The commentary begins: "אמר משה בן יהושע יש"י עמה"ן בן דוד הנרבוני זלה"ה יתכן לנו אחר שהשלמנו פרוש המאמר אשר חברו החכם בן רשד באפשרות הדבקות עם הנפרד שנשתדל ג"כ לרמוז מה באגרת הדבקות אשר השיג החכם המחבר זאת האגרת האפשר לנו כפי שהעיון כי כפי המעשה נמנע כזה העת בדורנו זה. וכבר יעדנו זה בסוף פרושינו באפשרות הדבקות אלא שנמנענו מזה כמה טרדות הזמן עם התעסקות בענינים אחרים מן העיון וכאשר גזר השם על הפרידה ופניתי לאשר פניתי להרחיק משכני ממשכן אצילי בני ישראל ישמרם האל המוצאים חן בעיני המשכילים בכחמה אשר בחרו בי ובחרתי בהם להשפיע אליהם אמתתה כפי מה שנגלה לי. עוררנו לבאר להם היעוד ולבאר להם זאת האגרת. וההתרשלות והטרדות עמדו כנגד הרצון עד שראיתי עצמי במצור ובמצוק יוצר מגבול הצרות אשר העיקוני בעת פרושי לאגרת האפשרות כי אז היו נלחמים מחוץ ועל דרך כולל ועתה קם האורב מבפנים וביסוד כי עלה השודד בחלוננו בא בארמונותינו אשר לדבר לדבר ואשר לחרב לחרב לא נשמע דבר כמוהו בספרי הנביאים והחכמים גם החרב הקשה מקום הצדק שמה הרשע אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים ובראותי זה עמדתי משותמם ואפלה על פני ואזעק קול ואומר אהה ייי אלהים כלה אתה עושה את שארית ישראל בשפוך בשוך את חמתך על ירושלם העיר הירואה השלמה העיר ההוללה ברצלונא אשר היתה השרש הראשון נושא חיות גלותינו בארץ הזאת מעמדה מעמד הלב לאדם במה יראה סדורך והדרגתך בנמצאות אם לא בשמירת סגולת הסגולות והעם אשר לקחת לך סגולה מיוחד בהשכלה ובהמשכה כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה גם עמדתי מרעיד על מרוצת החיות עיני ייי המה המשוטטות בכל הארץ מי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים אדרמוסיאה באה לעולם והורגת רעים וטובים וכחשני זה אמרתי אחבר כמעט רגע עד יעבור זעם ואשר הביאני לפרש המאמר הראשון יביאני לפרש זה המאמר כי לא האמנתי בחיי אשאיר אחרי ברכה ליושבים לפי ייי יהיה סחרה וכאשר הצרות כפולות ככה גודל המושג ויקרתו כפול והנה שכרי אתי בהיות פעולתי לפני להפיק רצון אחי כי לרוחק הדרך אשר ביני ובין נכבדי החבורה מדורשי החכמה אשר בעיר פריפינייאן יוכרח להרונו במורה בשלישית אשר הוא המכתב ואי אפשר לנו ההשגה ביותר משובח מזה השעור והנה עמנו אלהים בראש חופף תמיד יצילנו מפח יקוש מדבר הוות כי ייי מחסי עליון שמנו מעוננו והוא בחסדו יישירנו אל האמת במאמר הסגולות ואנחנו ייי אלהינו לא עזבנוהו יעתר אלהים לארץ ויחמול על עמו הדבק עמו המשובח שבנמצאות האחד האמתי והמקנה הסדור וההדרגה הנראה בנמצאות יקנה לנו השבח האמתי והסדור הנאות אמן. ואחר השבח לאל ושאלת העזר מאתו ית' אתחיל כונת נשלם האגרת"

At the end, probably refer to the date of completion of the copy: 1491 : "[נשלם זה הספר ... בחדש חשון בשנת זמרו לה' בכנור, בכנור וקול ז'מ'ר'ה' [-רמ"ז או רנ"ב"