[Page 43]
[Page 44]
בין שיהיה פועל או מתפעל, ר״ל מקבל, ואם יהיה הגשם הרקיעי מקבל התנועה
אל בלתי תכלית, ראוי הוא שיהיה בלתי מורכב מחמר וצורה, ושיהיה פשוט, ר״ל
מונח פשוט למניע הראשון, אשר הוא צורתו, מפני שכל מורכב מצורה וחומר בעל
תכלית הקבול בהכרח, כמו שהוא בעל תכלית התנועה לזולתו. אם כן, סגולת זה
המתנועע מעצמו אשר הוא הגשם הרקיעי שמניעו אינו בחמר ושהמתנועע ממנו
פשוט לא מורכב
. אם היינו חושבים שתתאמת לנו ההקדמה אשר הצענו בה שכל כח בגשם הנעתו
בעלת תכלית ותנועתו גם כן בעלת תכלית, ואם נודה שבגשם הרקיעי הבעל תכלית
כח בעל תכלית בלתי הכח המניע, אשר אין בו ואין לא קיום בה, כאלו תאמר כח
הנטייה אשר נאמר בו שהוא לא כבד ולא קל אע״פ שזה הכח הוא בחמר ומפני
שנדבק בה והחמר הוא הגשם הרקיעי, כמו שיאמר זה בן סיני, נתחייב בהכרח
שימצא לנצחי בו אפשרות ההפסד מבלתי שיפסד. וזה דבר שנתבאר בטולו בסוף
המאמר הראשק מספר השמים והעולם.
ואם הדבר כן, אין המציאות ההכרחי שני חלקים, ההכרחי מצד עצמו, וההכרחי
מצד זולתו אפשר מצד עצמו, כמו שאפשר שיחשב זה מחשב בגוף הרקיעי ר״ל
שהוא בעל כח בעל תכלית ושהוא אמנם קבל התועלת [צ״ל ההכרחות] מהכח
הבלתי בעל תכלית הנפרד מן החמר, כמו שיראה זה בן סני ויחשב בו שהוא דעת
אלסכנדר בקצת מאמריו. ועל זאת ההצעה בנה בן סיני ביאורו על מציאות
ההתחלה הראשונה מבלתי מציאות התנועה הנצחית. והוא באור בנוי על הקדמות
נפסדות כמו שתראה.
אבל כבר יסופק על זה ממה שאומר ארסטו בשמים והעולם מפני שנראה הגשמים
הרקיעים בעלי תכלית הפועל להיות הגשמים הרקיעים בעלי תכלית השיעור.
ומפני זאת ההקדמה ביאר שהגשמים הרקיעיים ב״ת בשיעור. ונתן הסבה בהיות
קצת הגשמים הרקיעים יניעו ככב אחד, וקצתם כוכבים רבים, והוא גלגל הכוכבים
המיושבים. ואמר שאלו היו הכוכבים אשר בו יותר קטנים ויותר גדולים, לא היה
אפשר בהם התנועה כלל. וביאר שם במאמר הכללי שאלו היו הכחות אשר
[Page 45]
בגשמים הרקיעים מן החמום וההתנועעות בכלל בלתי בעלי תכלית היו מניעים מה
שאצלנו מן הגשמים בבלתי זמן. וזה מאמר יביא לחשוב שהגשמים הרקיעים יש
בהם כחות פועלים בעלי תכלית.
ונאמר דרך העברה שאמרנו כחות בלתי בעלי תכלית יאמר בשני ענינים, אחד
מהם כת בלתי בעל תכלית הפעל וההתפעלות בזמן והוא בעל תכלית בעצמה, ר״ל
בחוזק ובמהירות, והשני כת בלתי בעל תכלית הפועל וההתפעלות בנפשו. ואולם
הכח בלתי מכולה בפעל וההפעלות עצמו, ולא ימצא בגשם כלל הן שהיו רקיעים
או הווה נפסד, מפני שזה אמנם השיג הגשם מצד שהוא גשם ״בלתי בעל תכלית,
ולזה היו הרקיעים מניעים ומתנועעים בזמן. אבל מציאות הכחות הבלתי בעלי
תכלית הפעלה וההתפעלות בזמן והם הכרחי בגשמים הרקיעים, אמנם ההתפעלות,
מפני שהם פשוטים בחלטות, אבל הפועל מפני שצורותיהם אין *להם קיום
במונחם. ואלה שני דברים ימנעו על הגשמים ההווים הנפסדים, מפני שהם
מורכבים מחמר צורה.
ואם נמצא אחד אין תכלית לו בחוזק, אשר סבתו הגשם באשר הוא גשם, נמנע על
הגשמים הרקיעים הם או זולתם. ומציאות מה שאין לו תכלית אשר בזמן ראוי על
הגשמים הרקיעים להתחלפות המניע והמתנועע בו לגשמים ההווים הנפסדים
ונמנע על הגשמים ההווים הנפסדים להיות כחם המניע חמרי, וגשמיהם המתנועע
בעבורם מורכב מחמר וצורה.
אם כן ישתתפו גשמי הגופות הרקיעים וההווים הנפסדים בהיות ההתפעלות
הנמצא בהם והפועל בעל תכלית בעצמו. ובזה היתה תנועתם בזמן, ונמצא קצתם
נמהרים מקצתם עם שכחותיהם המניעים בלתי חמרים, כי הם אמנם יקבלו מזה
הצד קבלה בעלת תכלית, ואמנם בזמן הוא בלתי בעל תכלית.
ולא יתחייב מן המציאות כח בגשם הרקיעי בעל תכלית בהתפעלות ובפועל בעצמו
שימצא בו כח בעל תכלית בזמן. ולא יתחייב בעבור מציאותו כח בעל תכלית
[Page 46]
הפועל וההפעלות עצמו שיהיה הגשם אפשרי שיפסר ולא מורכב מחמר וצורה.
ואמנם יתחייב בו האפשרות ממציאות כח בעל תכלית בזמן, וכן המורכב.
ומבואר הוא שאם נמצא בגשם המורכב מחמר וצורה כח בלתי בעל תכלית בזמן
מתחייב שימצא בו כח בלתי בעל תכלית בפועל עצמו או ההתפעלות, והוא שקר
אשר חייב ארסטו בהציענו הכחות אשר יתנועעו בהם הגשמים הרקיעים אל בלתי
תכלית בגשם.
והוא מבואר שהוא לא יתחייב גם כן מהיות הגשם מקבל ההתפעלות בעל תכלית
בעצמו לא בזמן, או יקבל פועל בעל תכלית בעצמו בלתי בעל תכלית בזמן, שיהיה
מורכב מחמר וצורה כמו שיתחייב זה בו כשיהיה פעלתו או התפעלותו בעל תכלית
מפני הזמן, כי הראשץ מחריב לו במה שהוא גשם בלבד, והשני במה שהוא גשם
מורכב.
ואם כן פני הטעות בזאת השאלה ופני מה שחשב על ארסטו מן הסתירה,
ההשתתפות אשר במאמריו בעל תכלית ובלתי בעל תכלית, שהוא כשלא יבדיל
הבעל תכלית או העדרו המשיגנה מפני הזמן מבעל תכלית ולא בעל תכלית
המשיגנה מפני הפועל וההתפעלות עצמו, השיג בו זאת המבוכה. ומפני זה הבעל
תכלית אשר ישתתף בו הגשמים הרקיעים והחמרים באר בו ארסטו באור כללי כי
כל גשם בעל תכלית לא מפני התכלית הקורה לגשם מפני שהוא מחמר וצורה. וזה
נגלה למי שעיין בו. ובזה יסתלקו הקושיות ממאמרי ארסטו ראותו כלם. והאל
ידריכנו אל הישרה.
וכבר יאמר האומר כי כל גשם בעבור שהיה פועל בדבר אחד ומתפעל בדבר אחר
*
הנה יתחייב שיהיה כל גשם מורכב מחמר וצורה.
ונאמר הן בזה צודק. אבל מן הגשמים מה שהוא מורכב מחמר וצורה, אע״פ
שהצורה אין לה קיום בחמר, ואע״פ שהחמר הוא נושא בלבד לא חמר מציאותו
[Page 47]
בכח, והוא הגשם הרקיעי. ומהם מה שהם מורכבים מחמר הוא בכת וצורה
מקדמת בחמר, והוא ההווה הנפסדת, ומהנה נתבאר כי הגשם נאמר עליהם בשתוף
השם, ושהנצחי ובלתי נצחי לא ישתתפו בדבר אחד כלל. וכבר יראה זה מפני
שהגוף הרקיעי אמנם נתחייב לו הנושא מפני התנועה במקום בלבד, ונתחייב
לגשמים ההוות הנפסדות החמריות מפני ההויה וההפסד. ואמנם הצורה נתחייבה
להם מפני הפועל, אבל נתפרדו מפני שהוא בעל תכלית לאחד מהם בזמן בלתי בעל
תכלית באחר. ולזה היו אותם בלתי חמרים ואלו חמרים. ועל זה שיובן הענין בזאת
השאלה.
חאת השאלה לא עמדתי עליה כי אם אחר עיץ רב חקירה חמן בלתי מועט. והיה
מן החשיבות והזכות כאשר היא עד שמי שנתעלמה ממנו זאת השאלה אי אפשר
שיגיע לו השלמות האנושית כלל. והאל ידריכנו מדריכו לישרה. נשלם המאמר.
ושבח לאל.